שיעור בוקר 27.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ג'. עמ' 2083. מאמר 924. "וידבר אלקים אל משה"

קריין: ספר כתבי רב"ש כרך ג'. עמ' 2083. מאמר 924. "וידבר אלקים אל משה"

וידבר אלקים אל משה

פרשת וארא תשט"ו

""וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'".

צריך להבין, מה משמיענו האמירה הזו. וכנראה זה מכוון על שאלת משה רבנו עליו השלום שנאמר בסוף פרשת שמות, שכתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת לעמך".

שענין שאלת משה היה, שבזמן שאמר להם שצריכין לעבוד בבחינת לשמה, וכולם חשבו שעבודתן יהיה ביתר שאת וביתר עוז. והעובדא היתה להיפך, שנחלשו מהעבודה.

אם כן צעקו למשה, איזה טוב עשית לנו, שהבטחת לנו שנצא מגלות מצרים, היינו שהדעת שלנו היא בגלות, ועל ידי הדרך שאתה נותן לנו שנעבוד לשמה, אזי אנחנו נצא לחרות משעבוד הגוף הנקרא פרעה. ולמעשה אין לנו חמרי דלק. אם כן הדעת שלנו מחייבת שהמטרה הנשגבה שיש בידך אין אנחנו יכולים לקבל.

ולזה באה התשובה, "וידבר אלקים אל משה". אלקים הוא בחינת טבע, שמבחינת הטבע, אתם צודקים, שאין לכם חמרי דלק שתוכלו להמשיך בעבודתכם. "ויאמר אליו אני ה'", ה' הוא מדת הרחמים, שמבחינת רחמיו יתברך יכולים להמשיך כוחות וחמרי דלק שלמעלה מהטבע ולמעלה מהדעת, שעל זה אין להם כבר מה להתוכח.

משום שכל הויכוחים שהאדם יכול להסתייע הוא רק מה שהדעת מחייבתו. מה שאין כן למעלה מהדעת הכל יכול להיות, רק שצריכים להתגבר בבחינת אמונה, שהשם יתברך יכול לעזור בבחינת למעלה מהטבע. ובעצם אי אפשר לקבל משהו מלמעלה מהטבע, מטרם שהאדם בא לידי החלטה שאין הדבר יכול להיות בתוך הטבע.

ורק לאחר שבא לידי יאוש מבחינת הטבע, אז הוא יכול לבקש עזרה מן השמים, שיעזרו לו למעלה מהטבע."

שאלה: בתוך המאמר הזה שמדבר על אמונה, מה התפקיד של יראת ה'?

יראת ה' זו ההכנה הכללית שיש באדם בדרך כשהוא רוצה להשיג את הבורא.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להגיע למצב של יראת ה' כדי להשיג את האמונה? כי במאמר שקראנו בתחילת השיעור קראנו שבלי יראת ה' אי אפשר להגיע לאמונה, ועכשיו מדובר על אמונה ויראת ה', איך לסדר את זה?

אמונת ה' זו הרגשה שהבורא ממלא את הכול, סובב את הכול, מנהל את הכול, זאת אמונת ה'. מתוך זה אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מרגישים שכבודו מלא עולם, ולא נשארת לאדם שום עבודה, אלא רק לקבל את הבורא בצורה כזאת, שהוא ממלא את העולם ואנחנו צריכים להתכלל בו.

שאלה: אם אני מבינה נכון, זה מצב די גבוה כשהעם נאנח מהעבודה. כי אני רואה שעוד איכשהו אני יכולה לעשות משהו, לא הגעתי למצב שאין לי חומרי דלק. יש לי הרגשה שזו נקודה מאוד חשובה שאליה צריך להגיע בהרגשה.

כן.

תלמידה: האם זה קשור למצב של להגיע לייאוש מהטבע שלי? ומה זה המצב הזה של ייאוש מהטבע שלי, ואיך להתקרב אליו?

צריך ליפול על ידי החברים, על ידי הקבוצה, העשירייה, כך שאת תאבדי את עצמך.

שאלה: לגבי הבדיקה. אתה כביכול נכנס למצב מצד הביקורת ומצד חוסר הביקורת, ואז אתה משווה, ובדלתא הזאת אתה מגיע לגבול שאתה מבין שאתה לא מסוגל לבקש, וכך אתה מרגיש את מה שאתה צריך.

תנסי.

שאלה: לאהוב את החברה כמו שאני אוהבת אותי, זה הבורא שאוהב ואני רק מתכללת באהבה שלו. יוצא שאין אהבה לפני שיש בקשה לדבקות, אהבה היא רק בלשמה.

נניח. ומה מזה?

תלמידה: איך אני מגיעה לדבקות לפני שאני מרגישה את החברה ומתכללת בה?

זה בלתי אפשרי.

תלמידה: יוצא שאני עושה עבודה לפני לשמה, ואני עושה אותה על עצמי.

אלו המחשבות שלך עם עצמך.

שאלה: זה שהבורא אומר למשה "אני ה'", איך זה נותן לעם ישראל את הכוחות להמשיך בעבודה?

כי יש קשר בין "אני ה׳" לבין ישראל ולבין עבודת ה׳.

תלמיד: מה הקשר?

כשהאדם משיג את דרגת "אני ה׳", אז הוא מקבץ בתוכו גם את הרגשת הבורא בו, גם את ישראל שבו, וכך מהחיבור הוא יכול לנהל את זה.

תלמיד: האם זה גם מביא אותנו לאמונה למעלה מהדעת?

זה מביא אותנו לאמונה למעלה מהדעת, ודאי.

תלמיד: למה?

כי אנחנו נכללים במושג "אני ה׳", וזו כבר דרגה מאוד גבוהה.

תלמיד: איך אנחנו סוגרים את עצמנו, ננעלים על "אני ה'"?

אנחנו משתדלים לראות אותו בכל מקום, בכל מצב, בכל פעולה.

שאלה: אמרת שהחיצוניות חשובה. לדוגמה אני ואתה הפוכים, אני לא חושב שצריך לעשות סעודות כמו בעל הסולם אלא יותר כמו הבאבא סאלי, שולחן יותר צבעוני. אז אין פה צודק או טועה בעניין החיצוניות.

אני הייתי אצל הבאבא סאלי בעצמו בסעודה.

תלמיד: שם הסעודות יותר צבעוניות וטובות, פה אנחנו מענים את עצמנו.

זו תרבות אחרת, אבל היחס למה שעושה האדם הוא אותו יחס. אז ללחם יש צורה אחרת, לכל הדברים צורות אחרות אולי, אבל היחס הוא אותו יחס.

תלמיד: אני מסכים איתך, נכון. אתה עושה את מה שאתה רגיל, מה שנוח לך, מתאים לך, ואני רואה דברים אחרת, ואין פה צודק או טועה, אבל יש בינינו שוני ענק, אלו שני קצוות.

זה לא צריך להפריע.

תלמיד: אם אנחנו כל כך שונים בחיצוניות, אז האם עדיין אפשר לעבוד יחד, ללמוד?

כן. כי מה זה השוני? זה לא שוני.

תלמיד: יש שוני, מה שאתה עושה אני לא מסוגל לעשות.

זה עניין של חינוך. אתה נולדת במסגרת גשמית אחרת, התחנכת בה ויצאת כמו שאתה, ואני נולדתי במסגרת אחרת, התחנכתי בה ויצא מה שיצא ממני.

תלמיד: כי אמרת קודם שהחיצונית מאוד חשובה ויש טעם לקיים אותה, ודיברת על ענף ושורש. אז אם השוני הוא כל כך גדול, האם עדיין אפשר להתקדם יחד?

אפשר להתקדם יחד, כן. אני הייתי לפני הרבה שנים במקום שהיו שם כל מיני אנשים מדתות שונות. אני ישבתי וקראתי סידור, ולידי על שטיח קטן מוסלמי אחד התפלל את התפילה שלו, ולא הרגשתי שום שוני. מה שאני עשיתי עם הלב גם הוא עשה עם הלב.

תלמיד: אז לא צריכה להיות השלכה של זה על הרוחניות.

לא. צריכים רק ללמוד איך לקבל את זה בצורה פתוחה.

שאלה: הוא אומר שאלוהים זה גימטרייה, זה הטבע. וממצרים כנראה יש כוח יותר גבוה, וגם יש אלוקים אחרים בעבודה.

נכון.

תלמיד: יש שמות השגה של הבורא שהם בגובה מסוים, ויש צורך בכוח יותר עליון שיוציא אותנו ממצרים או למדרגה חדשה?

מצרים מיוחד בזה שזה מקום או תנאים בהם האגו שלנו נמצא תחת שליטה.

תלמיד: משה אמר לבורא "הם לא יאמינו לי" ובורא אמר לו, תגיד להם "אהיה אשר אהיה שלחני".

כן.

תלמיד: מה זה שיש שמות של הבורא שהם יותר גבוהים ממה שאדם במדרגה הנוכחית שלו מגלה בעבודה?

כי הוא צריך לדעת שיש לו עוד מה להשיג, ועל ידי זה הוא מתעלה לדרגה יותר עליונה, ואז לא ישלוט עליו הכוח שעכשיו שולט.

תלמיד: ומשה חשש מזה שהם לא יאמינו לו כי יש איזו מדרגה של לשמה?

כן, שהוא לא יוכל להוציא אותם.

תלמיד: מה "לא לשמה" ל"לשמה", כי צריך כוח חדש?

כן.

שאלה: יש עשרה שמות שונים של אותו כוח, נכון?

עשרה שמות בלתי נמחקים.

תלמיד: האם אנחנו צריכים ללמוד ולהכיר כל אחד מהשמות האלה?

לא, כשאתה נכנס למסגרת העליונה אתה יודע מה כן ומה לא, כמו בעולם הזה.

תלמיד: למשל הוא אומר פה, אלוקים זה כוח הטבע, וישלח אותו אלוקים, ואמר לו אני הוויה, כאילו כוח הטבע מגלה לו שיש משהו יותר גבוה שהוא למעלה מהדעת, כן?

כן.

תלמיד: זה משהו שמתגלה אחד מתוך השני, או שאנחנו צריכים לחקור את זה?

כן.

תלמיד: פשוט הכול בעצם בחיבור בינינו?

הכול לפי המצב, לכן עכשיו אין לנו שום טעם לרוץ לזה.

שאלה: אני מתקשה להבין את הטכניקה שעליה הוא מדבר בסוף המאמר "ורק לאחר שבא לידי ייאוש מבחינת הטבע, אז הוא יכול לבקש עזרה מן השמים, שיעזרו לו למעלה מהטבע".

כי בשכל זה נשמע רעיון לא רע, תגיע לייאוש, ואז תצא ממנו. אבל במציאות זה מאוד מאוד קשה, הטכניקה הזאת להגיע לייאוש, להיות בכלל במקום הזה של הייאוש.

אני חושב שזה מאוד הגיוני, אתה מגיע למצב מסוים, אתה עובד בו יותר ויותר, עד שאתה מגיע לייאוש מהתוצאות ממנו. ומה הלאה?

תלמיד: אני אתן דוגמה, אני למשל מנסה לפעול ברוח "ואהבת לרעך כמוך" אבל מדי פעם יש לי נפילות, ואני מדבר לא יפה לחבר. זה לא קורה הרבה, זה קורה פעם ב-, ואז אני תקוע שם. אז מצד אחד זה לא קורה הרבה, אבל אני מתייאש מזה, ולא מצליח לרדת מזה. אז איך אני אתייאש מהטבע, כדי לבקש מעל הטבע?

אנחנו אומרים שדברים כאלו צריכים לעבור בצורה טבעית. עלינו להיות כל הזמן בקשר בינינו, ואז המצבים האלו יתחברו, ויתקנו זה את זה.

שאלה: כלומר יוצא שאני עושה בדיקה, מרגישה את אותו גבול שבו אני לא יכולה להתכלל, ובמקום הזה אני מבקשת, והידיעה שאני לא מצליחה להתכלל, זו כבר התכללות?

כן.

שאלה: עכשיו הרגשתי שאני לא מצליחה להתכלל, הרגשתי חסרת תועלת, וראיתי איך כולם עושים יגיעה, ויש לי כאב גדול, ורצון איכשהו להיות מועילה. כמו העכבר הקטן שבכוחות הקטנים שלו רוצה להוסיף משהו. מה עכשיו? יושבים כאן חברים חברות שעובדים, אני מרגישה את זה, מה אני יכולה להוסיף מעצמי, אפילו פירור קטן?

רק רצון לעזור.

שאלה: לגבי השגחה של אני ה', כתוב "כרחם אב על בנים", האם המלחמה שלי לראות את החבר שלי בעשירייה כבן למלך מושכת אליו השגחה של רחמים?

כנראה שכן.

שאלה: כתוב פה "ועל ידי הדרך שאתה נותן לנו שנעבוד לשמה, אזי אנחנו נצא לחרות משעבוד הגוף הנקרא פרעה". אבל אין לנו מוטיבציה, איך בן אדם יכול לקבל מוטיבציה, ומאיפה הוא מקבל מוטיבציה לצאת משעבוד הגוף?

בדרך כלל מהסביבה, כשהבורא נותן לסביבה יותר הארה ממה שהיה לה פני כן.

תלמיד: איך אנחנו צריכים לבנות את הסביבה שתשפיע עלינו?

חיבור, אין מה לעשות, אנחנו נגיע לזה.

שאלה: הוא כותב שזה שהבורא יכול להעלות אותנו למעלה מהדעת, כבר צריך לבטל את כל הוויכוחים. האם בתוך הדעת אדם צריך לסדר לעצמו את הסיבה למה הוא רוצה לעלות למעלה מהטבע?

למה הוא רוצה לעלות למעלה מהטבע? הוא קיבל רצון, הרצון הזה דוחף אותו קדימה, ואז הוא רוצה לממש את הרצון.

תלמיד: כן אבל האם לאורך הדרך עלי לסדר לעצמי כל הזמן בתוך הדעת את הסיבה?

הסיבה היא שאתה מקבל כוח דחייה, ובכוח דחייה מהבורא אתה מקבל רצון לעלות. אין דבר יותר גבוה, יותר חשוב, כי את זה אתה מקבל ממש מהבורא.

תלמיד: פשוט הרבה פעמים אנחנו מרגישים מאוד מאוד קטנים כלפי הגובה של הבורא. ואז אני צריך לדאוג שתהיה לי סיבה, למה אני רוצה לעשות את העלייה הזאת. האם האדם צריך לסדר לעצמו תשובה לשאלה הזאת?

כן, אתה רוצה להתקרב לבורא, סך הכול אתה רוצה לטפס על אותה גבעה שעליה הבורא נמצא.

תלמיד: אבל זה בתוך הדעת, אני צריך לחשוב על זה, אני לא יכול להגיד ככה, אני סתם רוצה לטפס על הגבעה, נכון?

כן.

שאלה: המאמר דיבר על למעלה מהדעת. למשל, חברים נתנו צו שצריך להגיע לשיעור בוקר, לנסוע פיזית ולשבת כאן, ואחר כך עוד יותר הכבידו ואמרו שגם צריך להישאר לסעודה. אם אני עושה את הפעולה הזאת למרות ההתנגדות שלי, האם זה למעלה מהדעת?

אם אתה לא רוצה, אבל אתה עושה את זה מפני שהחברים עושים.

תלמיד: כי החברים נתנו צו.

כן, אז זה יוצא למעלה מהדעת.

תלמיד: איך אני לא מתבלבל שאני עושה את זה למעלה מהדעת ולא מטעם הבושה שיבזו אותי?

יכול להיות. תברר את זה בדיוק.

תלמיד: איך אני בודק?

תחטט בפנים.

תלמיד: אם אני מחטט בפנים, אז אני יודע שזה מטעם הבושה, לא למעלה מהדעת, זה מה שאני רואה.

גם זה טוב.

תלמיד: ומה הלאה?

תשתדל להגיד לעצמך כמה היה טוב לו היית יודע לעשות את זה למעלה מהדעת. כמה היה טוב אם לא הייתי רוצה, אבל הייתי מקבל את זה למעלה מהדעת.

שאלה: לפי המאמר, הייאוש מהעבודה הוא המפתח להשגה, יחד עם זאת הייאוש גם בולם אותנו כאשר אנחנו בתוך הדעת. מה צריכה להיות הבקשה מהבורא שיעזור לנו לפעול למעלה מהטבע?

הוא מקדם אותנו לתנאים שאנחנו נכנסים בהם, ופתאום מגלים שאנחנו כבר נמצאים למעלה מהדעת.

שאלה: איך אדם מברר נכון אם הייאוש שיש לו הוא ייאוש אמתי?

הוא צריך לבדוק את עצמו. מה זה ייאוש אמתי הוא צריך לברר.

שאלה: אמרת שצריך לשחק כאילו אני כבר נמצא בהשפעה. כלפי מי אני משחק, כלפי עצמי?

כלפי עצמך.

תלמיד: זה נראה קצת מוזר.

אני לא מבין למה.

תלמיד: אני משחק כלפי עצמי שאני בהשפעה? הרי אני יודע את האמת.

מה אתה יודע? אתה לא יודע כלום. אתה מתחיל לשחק ופתאום אתה מרגיש שאתה נמצא בזה למעלה מהראש. אז שחק אותה.

שאלה: אם ברצון לקבל הוא פשוט נהנה, לא כי הוא לומד ומחכים, אלא כי הוא רוצה להיות עם החברים, מרגיש שזה חשוב, גדלות המקום, החברה, הוא מרגיש שכל חייו הם פה, אז אי אפשר שלא להתמלא מעונג ברצון לקבל. איך זה למעלה מהדעת אם עכשיו הוא כך הולך לסעודה או בא לשיעור?

אבל כשאתה הולך לסעודה אתה עוד לא מכיר את התוצאות.

תלמיד: אני בא לכאן מתוך כוונה, אבל מרגיש תענוג. לא כי אני ממלא כרסי בש"ס ופוסקים, אלא באמת בגלל גדלות החברה, חשיבות המטרה, הדברים בוערים בי. אז יש פה תענוג, בכל זאת זה זולג לרצון לקבל. האם יש פה גם מהלך שאני צריך לא לרצות לבוא לפה, לשנוא את זה לגמרי?

לא, אתה צריך לברר כל פעם בעצמך למה באמת אתה רוצה לבוא.

תלמיד: ואם אני מברר למה באמת אני רוצה לבוא ויש פה עניין של תענוג שאי אפשר להתעלם ממנו? אני כמו במשחק כדורגל, רואה איך השיעור נפתח, איך הלבבות עכשיו לקראת סוף השיעור, ואני מתפעל ברצון לקבל שלי. איך זה יהיה למעלה מהדעת? איך אני לא מזייף שאני סובל? השאלה ברורה?

השאלה ברורה. תמשיך.

שאלה: התחלנו לדבר על מצוות חיצוניות, וזה נתן חיזוק לפרעה שבי עוד יותר. לא מספיק שאני לא מצליח לעבוד באהבת החברים שזה נקרא לשמה, אני צריך לעשות גם מצוות חיצוניות שבכלל יש לי התנגדות כלפיהן וגם אותן לעשות בלשמה. אני מרגיש עוד יותר רחוק מלהגיע לתיקון, ואני מרגיש יותר את השעבוד לפרעה. איך בכלל יש סיכוי לצאת ממצב כזה?

להמשיך עם התפילה. בסך הכול המצב לא רע.

תלמיד: זה נקרא מצב לא רע.

כן.

שאלה: כשאתה אומר שכל הכוחות נמצאים בקבוצה, האם האדם צריך לעשות איזו פעולה כדי לקבל את הכוחות האלה, או שמספיק שהוא נמצא בסביבה ואז הוא מקבל את הכוח?

כשהוא נמצא עם כולם, אז הוא מקבל כוח.

תלמיד: פשוט נמצא, בלי שום עבודה?

אין דבר כזה "בלי שום", הסביבה משפיעה.

תלמיד: הסביבה משפיעה, אבל האדם עצמו?

הסביבה משפיעה על האדם והוא נכנע כלפי הסביבה.

שאלה: כשבחיים הרגילים שלי אני מקבל החלטות בגשמיות, האם אני יכול כלפי ההחלטות האלה גם להיות מעל הדעת, להשתמש בהן?

אם זה כדאי, אם זה משתלם, אם זה מגיע אליך כך.

תלמיד: אני מקבל את ההחלטות בתוך הדעת, האם יחד עם זה אני יכול להשתמש בהן רוחנית?

כן.

שאלה: הוא כותב במאמר שככל שהם רוצים להתקרב ללשמה, כך הם יותר מגלים עד כמה הם נכשלים בעבודה. כל פעם כשאנחנו עושים משהו, אנחנו בעיקר רואים שלא מצליחים. בסוף הוא כותב שרק על ידי ייאוש אנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת. האם יש איזו עבודה שאפשר לעשות עם הכישלון כדי להגביר את הייאוש, או דווקא להתעלם מהכישלון ולנסות להתרכז רק בחשיבות?

אם תתחברו ביניכם יותר, אז אתם ממש תזרזו את התהליך.

תלמיד: כלפי החיבור בינינו אנחנו גם מגלים כישלון, אנחנו רוצים ואנחנו רואים שתמיד יש משהו שחסר. כלפי חוסר ההצלחה, האם יש משהו שאפשר לעשות? כי נראה שזה מה שכל פעם מגלים. האם אנחנו יכולים לעשות הבחנה מסוימת עם חוסר ההצלחה כדי להגיע לדרישה אמיתית?

כן. אתם יכולים.

תלמיד: אתה יכול קצת להרחיב?

עוד יותר לחזק, שכל אחד יאחז עוד יותר בחברו.

שאלה: לגבי הבושה. יש בושה מקבלה והשפעה. מקבלה למדנו בארבע בחינות דאור ישר. ומהשפעה, נניח שנתתי לחברים, הבנתי שזה לא מאה אחוז, אני מתבייש, אבל אני מתמודד עם זה יפה. אם החבר נותן לי, אז קשה לי, ועד שאני לא מחזיר לו זה מחייב אותי בבושה. עם איזו בושה אנחנו עובדים? ואיך לעבוד עם בושה מהשפעה?

אנחנו עובדים עם בושות שונות לחלוטין, ואנחנו לא עושים ביניהן שום חשבון. אני אפילו לא יודע מה להגיד על זה.

תלמיד: נניח שיש מצב שאדם מבין שכל מה שהוא השקיע, כל מה שהוא נתן, זה לא שווה כלום. איך הוא יכול להכין מראש שהוא לא יצטרך להתמודד לבד מול הבושה במצב הזה, אלא שיעזרו לו?

אם הם עושים את כל הפעולות האלה יחד, אז גם הפעולה הזאת תהיה יחד. אחרת איך?

תלמיד: האם צריך לדבר על זה?

צריך להכריח זה את זה שהפעולות יהיו יותר ברורות, גלויות.

שאלה: נניח שבתוך הדעת לא ישנתי מספיק, אני לא יכול לגשת למחשב, להיות בשיעור, ואילו מעל הדעת אדם מסוגל לנסוע אפילו מאה קילומטר ולהגיע לשיעור. אמרת שצריך לשחק בהשפעה, אז יוצא שמעל הדעת אין לי שום גבולות, אני יכול לעשות הכול. איך לא להגזים?

הכול תלוי בהכנה.

תלמיד: כלומר יש גבול באותו משחק שאני משחק בלמעלה מהדעת.

גבול של מה?

תלמיד: של הדברים שאני מסוגל לעשות. כמו שאמרתי, נניח שלא ישנתי מספיק, אז בתוך הדעת אני יכול ללכת לשיעור רק לשעה. אבל אם אני הולך למעלה מהדעת ואם אין לי גבולות, אז אני מחליט שאני נוסע שעה שלמה לשיעור, קם שעתיים לפני, ועדיין אני מרגיש טוב. איפה לשים גבול למשחק כזה?

כשהגוף כבר לא יכול, זה כבר משהו אחר, אז הוא פשוט לא יכול, אבל בעיקרון אין לזה גבול.

שאלה: כתוב פה "מה שאין כן למעלה מהדעת הכול יכול להיות רק שצריכים להתגבר בבחינת אמונה שה' ית' יכול לעזור בבחינת למעלה מהטבע". מה המשמעות של בחינת אמונה?

אמונה.

תלמיד: להאמין שהבורא יכול לעשות למעלה מהטבע.

כן.

(סוף השיעור)