שיעור בוקר 21.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 445

אותיות מ"ו – נ'

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 445, "הקדמה לספר הזוהר". אות מ"א.

גמרנו איזשהו חלק מההקדמה, עכשיו נכנסים לחלק אחר.

אות מ"ו

"ודע, אע"פ שהספירות הן אלקיות, ואין בהן שום שינוי והבדל, מראש הכתר שבעולם א"ק, עד סוף ספירת המלכות שבעולם עשיה, מ"מ יש הבדל גדול, כלפי המקבלים. כי הספירות נבחנות לאורות וכלים:

והאור שבספירות, הוא אלקיות גמורה, כנ"ל.

אבל הכלים, הנקראים כח"ב תו"מ, שבכל עולם, מג' עולמות התחתונים, הנקראים בריאה יצירה עשיה, אינם בחינת אלקיות. אלא הם בחינת כיסוים, המעלימים אור א"ס ב"ה שבתוכם, ומודדים קצבה ושיעור אל הארתו, כלפי המקבלים. שכל אחד מהם, יקבל רק לפי שיעור הטהרה שבו.

ומבחינה זו, אע"פ שהאור עצמו אחד הוא, מכל מקום, אנו מכנים האורות שבספירות בשם נרנח"י. כי האור מתחלק, לפי תכונות הכלים:

כי המלכות - היא הכיסוי היותר עב, המעלמת על אור א"ס ב"ה, והאור שהיא מעבירה, ממנו ית' למקבלים, הוא רק בשיעור קטן, המיוחס לטהרת "הדומם של גוף" האדם לבד. וע"כ נקרא נפש.

והכלי דת"ת - הוא יותר זך מכלי המלכות, והאור, שהוא מעביר מא"ס ב"ה, מיוחס לטהרת חלק "הצומח דגוף" האדם. כי פועל בו יותר, מאור הנפש. ונקרא אור הרוח.

וכלי דבינה - יותר זך מת"ת, והאור, שהוא מעביר מא"ס ב"ה, מיוחס לטהרת חלק "החי שבגוף" האדם. ונקרא אור הנשמה.

והכלי דחכמה - זך מכולם. והאור, שהוא מעביר מא"ס ב"ה, מיוחס לטהרת חלק "המדבר שבגוף" האדם. ונקרא אור חיה. שלפעולתו אין שיעור, כמו שיתבאר לפנינו."

מה הוא אומר? הוא אומר שיש לנו אור אין סוף, האור העליון, וכשהוא עובר דרך כל הבחינות שהוא בנה, למדנו את זה בד' בחינות דאור ישר, אז יוצא שהוא מעביר את האור שלו דרך הבחינות האלו כל פעם בצורה אחרת, תלוי דרך איזה בחינות הוא עובר. הוא אומר שזה לפי מידת הכיסוי שיש בכל בחינה ובחינה. אז הוא אומר כך, שמלכות היא הכיסוי הכי עב, היא מעבירה רק את אור הנפש הקטן ביותר. תפארת או זעיר אנפין כמו שאנחנו אומרים, הוא יותר זך, ומעביר את אור הרוח. בינה היא עוד יותר זכה ומעבירה את אור הנשמה. והחכמה עוד יותר זכה ומעבירה את אור החיה. וככה נפש, רוח, נשמה, חיה, הם עוברים דרך כל הספירות, חכמה, בינה, תפארת, מלכות, או זעיר אנפין, מלכות, לתחתונים. זה מה שהוא אומר לנו כאן. לא יותר.

האור בעצמו זה אלוהות גמורה, אין בו שום שינוי בכל מקום שהוא נמצא. אלא המקבלים דרך הספירות, מקבלים לפי ההתאמה שלהם לספירות, ולכן אומרים שיש שינויים באור, אבל באור אין שינוי, יש שינוי רק במקבל, כמה שהמקבל מתאים את עצמו לאור.

שאלה: אותם סוגי האור זה משהו שמוזמן על ידי הספירות, הכלים, או שלאור יש איזושהי חלוקה?

אין שום דבר שנמצא באור, אלא כל התוצאות שאנחנו מרגישים באור הן רק תוצאות מהכלים שלנו.

שאלה: בעל הסולם אומר, שהרצון הכי עב שייך לחלק הדומם, הרצון היותר זך שייך לחלק הצומח, ועוד יותר זך לחלק החי, והכי זך שזה אור החיה שייך לחלק המדבר שבאדם. איך זה קשור? זה יוצא כאילו הפוך.

הפוך מהעביות. זה נמצא הפוך מעביות. ככל שהעביות יותר גדולה ויש עליה צמצום ומסך, אז העביות הופכת להיות לזכות והיא מעבירה דווקא אור גדול. זה הקשר ההפוך בין כלים לאורות.

אות מ"ז

"וכאמור, שבפרצוף הנפש, שקנה האדם, בכח העסק בתורה ומצות, שלא בכונה, כבר מלובשת שם, נקודה מאור הרוח. ובהתחזק האדם, לעסוק בתורה ומצות, בכונה הרצויה, הולך ומטהר, את החלק הצומח, מבחינת רצון לקבל שבו. ובשיעור הזה, הוא הולך ובונה, את הנקודה דרוח לבחינת פרצוף:

שע"י רמ"ח מצות עשה בכונה - מתפשטת הנקודה, ברמ"ח אבריה הרוחניים.

וע"י קיום שס"ה מצות לא תעשה - מתפשטת הנקודה בשס"ה גידיה.

וכשנשלמת בתרי"ג האברים כולם, היא עולה ומלבשת, את ספירת התפארת שבעולם העשיה הרוחני, המעבירה לו מא"ס ב"ה, אור יותר חשוב, הנקרא אור הרוח, שהוא מכוון, לפי טהרת חלק "הצומח שבגוף" האדם. וכל פרטי, דומם צומח וחי, שבעולם עשיה, המתיחסים לקומת התפארת, מסייעים לפרצוף הרוח של האדם, לקבל האורות, מספירת התפארת בכל השלמות, על דרך שנתבאר לעיל באור הנפש, ע"ש. ומכונה משום זה "צומח דקדושה". וכן טבע הארתו, כערך צומח הגשמי. שנתבאר לעיל, שכבר יש לו שינויי תנועה, הניכרים בכל פרט ופרט שבו, לפי עצמו. כן אור הצומח הרוחני, כבר כחו גדול, להאיר בדרכים מיוחדים, לכל אבר ואבר, מתרי"ג האברים, שבפרצוף הרוח. וכל אחד מהם, מראה כח הפעולה, המיוחס לאותו האבר. גם עם יציאת פרצוף הרוח, יצאה עמו נקודה, של המדרגה העליונה ממנו, דהיינו נקודה של אור הנשמה. שהיא מתלבשת בפנימיותו."

כך יוצא פרצוף מפרצוף. פרצוף הנפש, ממנו יוצא פרצוף הרוח, וממנו פרצוף הנשמה, חיה, יחידה. כך נבנים כל הפרצופים, מתוך זה שהאור העליון מתפשט ברצון לקבל, נותן כוח לרצון לקבל, והרצון לקבל מתארגן לפי זה, מתחבר לפי זה, ובכמה שהוא מסוגל להיות דומה לאור, אמנם הוא רצון הפוך מהאור, אבל בכמה שמצדו הוא יכול להיות גם משפיע, כך הוא מקבל את האור בתוכו, ושניהם, אור ורצון מתחילים כבר לעבוד יחד. התיקונים האלה מגיעים לכל החלקים של הרצון לקבל שנקראים "גידים", "איברים" וכן הלאה.

שאלה: הוא אומר, "וכשנשלמת בתרי"ג האברים כולם, היא עולה ומלבשת, את ספירת התפארת". האם הספירה זו תוצאה או אמצעי? זאת אומרת, האדם משתמש בספירות או שהוא מזהה את הספירות אחרי שהן נוצרות?

אלו שאלות לגמרי שונות ולא קשורות זו לזו. "ספירה" זה נקרא רצון לקבל שקיבל תיקון בעל מנת להשפיע, ולפי זה הוא יכול לקבל את האור, להתקשר לאור העליון שיאיר בו, ולכן הרצון לקבל הזה הוא נקרא "ספירה", מהמילה ספיר, מאיר.

תלמיד: זה אמצעי עבור האדם?

נגיד שאמצעי. כן.

תלמיד: כמו שלבעל מקצוע יש כלים כך למקובל יש ספירות?

רצון לקבל מתוקן הוא מסדר את עצמו לפי הספירות. כשהרצון לקבל נעשה גם על מנת להשפיע, אז הצורה הזאת שלו נקראת "ספירה".

תלמיד: במה האדם משתמש בזה, בלהשפיע לבורא?

כן, ודאי. אין יותר. אין מטרה אחרת.

שאלה: אנחנו יודעים שמלכות דעליון היא זאת שמולידה את הפרצוף התחתון. אבל אם אנחנו עושים ממטה למעלה, אני מדבר על הפרצופים שנבנים ממטה למעלה, מה מחבר אותם למלכות דעליון, באיזו נקודה של הפרצוף מלמטה?

על ידי הביטול כלפי העליון יש חיבור עם העליון.

תלמיד: מאיזו בחינה זה מתחיל? זה לא ממלכות.

ממה שהעליון מאיר לתחתון, בכל מיני התנאים האלו, התחתון צריך לבטל את עצמו כלפי העליון ואז הוא נכנס לעליון כעובר. על פני כל התנאים שהעליון מאיר לו, שהוא צריך להיות כזה, אם הוא מסדר את עצמו כעובר שלא מעלה שום חסרונות ולא תנאים, אלא רק ביטול כלפי העליון זה מה שהוא מבקש, אז נעשה עובר.

שאלה: אמרת שרצון מתוקן הופך לספירה. בעבודה בינינו בעשירייה, איך תכונה של חבר הופכת לספירה?

מה זה חשוב באיזה מצב זה יהיה, מדובר על הרצונות. אם הרצונות של האדם כאלה שהוא יכול לעשות עליהם צמצום, מסך, אור חוזר, להתקשר עם אחרים, להשפיע לאחרים, דרך חברים לבורא, אז הוא הופך את הרצונות שלו לספירות. הרצונות האלה מתחילים להאיר, זה נקרא "חשכה כאורה יאיר", שקודם היו חשוכות ועכשיו הן מאירות, מתוך זה שהגיעו להשתוות הצורה לבורא, שגם הן משפיעות.

תלמיד: אבל אתה עכשיו מדבר כאילו זו עבודה פרטית של אדם, רצון האדם. ואנחנו תמיד אומרים שהספירות הן לא רצונות שלי אלא רצונות של החברים.

איך אתה יכול להשפיע אם זה לא הרצונות שאתה מרגיש? אתה צריך להרגיש אותם, שיש לך רצון לקבל ושאתה רוצה לבטל אותו בעל מנת להשפיע, ובעל מנת להשפיע כלפי מי ומה? כלפי החברים. אז אתה צריך להתקשר אליהם, להתחבר איתם כדי להשפיע להם, ואז אתה הופך להיות למעביר של האור העליון אליהם וכן הלאה. זו עבודה.

שאלה: הוא אומר לנו באות קנ"ה בהקדמה לתע"ס, שעצם זה שאנחנו משתוקקים ומזכירים את השמות של הפרצופים והשמות וכן הלאה, זה מקרב מאוד את האדם למטרתו. פה זו הקדמה, הקדמה לספר הזוהר, אבל כל הטקסט הוא גם ספירות ופרצופים, אורות וכלים. היחס צריך להיות גם אותו יחס?

כמו מה?

תלמיד: כמו שהוא אומר איך ללמוד תע"ס.

לא, כאן אנחנו לא יכולים ללמוד כל כך. הוא נותן לנו נתונים, חמישה עולמות, ספירות, כאלה אורות, כך מחוברים. כמה שהוא נותן, זה קודם כל בקיצור נמרץ והוא לא מסביר כל כך, והוא נותן נתונים, זה ככה וזה ככה. לכן זה לא ספר לימוד.

תלמיד: אבל כל הטקסט הוא מלא בשמות.

אתה מתכוון שאם נלמד את זה, אנחנו יכולים לזכות על ידי זה גם לאור עליון המחזירו למוטב?

תלמיד: כן, מעצם זה שמזכירים דברים כאלה.

ודאי. כל מילה ומילה של המקובלים כך אנחנו בעצם משתמשים בה ולומדים. כן, זה נכון. ודאי שגם עכשיו כשאנחנו קוראים, בכוונה שלנו להגיע לתיקונים אנחנו מושכים את האור המקיף.

קריין: אות נ"ח.

אות מ"ח

"וע"י העסק, בסודות התורה ובטעמי מצות, הוא מטהר חלק "החי" מהרצון לקבל שבו. ובשיעור הזה, הולך ובונה, את נקודת הנשמה, המלובשת בו, ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה. וכשנשלמת בכל בנינה, ונעשית פרצוף, אז עולה ומלבשת, לספירת הבינה, שבעולם העשיה הרוחני. שכלי זה, הוא זך ביותר, לאין ערך על כלים הראשונים תו"מ. וע"כ הוא מעביר לו, אור גדול מא"ס ב"ה, הנקרא "אור הנשמה".

וכל פרטי, דומם צומח חי, שבעולם עשיה, המיוחסים לקומת הבינה, נמצאים משמשים ומסייעים, לפרצוף הנשמה של האדם, לקבל אורותיו בשלמות, מספירת הבינה, ע"ד שנתבאר באור הנפש. והוא נקרא ג"כ בחינת "חי דקדושה", להיותו מכוון, נגד טהרת חלק "החי שבגוף" האדם. וכן טבע הארתו, כדרך שנתבאר במין החי הגשמי, לעיל אות לז, שהוא נותן הרגשה פרטית, לכל אבר ואבר, מתרי"ג אברי הפרצוף, להיות חי ומרגיש, בהרגשה חפשית, לכל אחד מהם, בלי שום התלות בכלל הפרצוף.

עד שנבחן, שתרי"ג אברים שבו, הם תרי"ג פרצופים, המיוחדים במיני הארתם, כל אחד לפי דרכו. ומעלת אור הזה, על אור הרוח ברוחניות, היא בערך הפרש, מין החי כלפי הדומם וצומח בגשמיות.

וכן יוצאת נקודה מאור החיה דקדושה, שהיא אור ספירת החכמה, עם יציאת פרצוף הנשמה, ומתלבשת בפנימיותו."

צריכים לקרוא את זה עוד פעם. אני אקרא ואוסיף באמצע.

"וע"י העסק, בסודות התורה ובטעמי מצות, הוא מטהר חלק "החי" מהרצון לקבל שבו. ובשיעור הזה, הולך ובונה, את נקודת הנשמה, המלובשת בו, ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה." וכך זוכה למבנה של הנשמה. "וכשנשלמת" הפרצוף הזה כשנשלם "בכל בנינה, ונעשית פרצוף, אז עולה ומלבשת, לספירת הבינה, שבעולם העשיה הרוחני. שכלי זה, הוא זך ביותר, לאין ערך על כלים הראשונים תו"מ. וע"כ הוא מעביר לו, אור גדול מא"ס ב"ה, הנקרא "אור הנשמה"."

שאלה: איך אנחנו מנתחים בצורה נכונה את האורות האלה בתוך העשירייה, איך אנחנו יודעים איזה אור אנחנו מקבלים בזמן שאנחנו מתחברים?

זה עוד לא בשבילנו. אנחנו צריכים רק בחיבור בינינו לעשות כל מיני פעולות שיקדמו אותנו כל פעם לחיבור ייתר, יותר ויותר. וכשאנחנו מגיעים לזה שהחיבור שלנו מתגבר, אז נתחיל להרגיש שנמצאים במצב של "אור הנפש", אחר כך ב"אור הרוח", "נשמה", "חיה", "יחידה", את זה אנחנו נרגיש.

אבל את הכול משיגים בתוך החיבור, כשמתחילים להרגיש שאנחנו בפנים, בתוכנו מחוברים זה עם זה וזה עם זה, ואז בקשר בינינו, אנחנו בונים את הקשר שבו מגלים את "אור הנפש". מה זה "אור הנפש"? זו עוצמה מסוימת של החיבור שלנו בינינו. אחר כך "אור הרוח", "אור הנשמה", "אור החיה", "אור היחידה". כי סך הכול אנחנו הולכים לתקן את הכלי שלנו, מכלי שהוא כולו שבור לכלי שהוא כולו מחובר כאחד, ואת השלבים האלו עכשיו אנחנו לומדים.

אז אם אנחנו מתחברים רק על עביות דשורש ולא יכולים להתחבר יותר למעלה, זאת אומרת, לא יכולים להתגבר בחיבור שלנו על פני עביות יותר גדולה, אז אנחנו מרגישים שקיים בינינו כבר "אור הנפש", זה בכל זאת משהו. אנחנו בזה עדיין לא מרגישים את הבורא כי זה סך הכול "אור הנפש", אבל משהו ששייך לרוחניות, לאלוקות, אנחנו כבר מרגישים.

אחר כך אנחנו מקבלים עוד תוספת אגו ומתגברים מעליה, ומחברים את עצמנו יחד כמו בלב אחד, ואז אנחנו מתחילים להרגיש בחיבור בינינו כל מיני שינויים, שהבורא רוצה לעשות איתנו כל מיני תרגילים. נניח כמו שאנחנו עם התינוק, כשהתינוק גדל אנחנו כבר מתחילים לשחק עימו, שייקח משהו ביד, שיחייך, שיעשה משהו, זה כבר נקרא "אור הרוח", שיש שינויים כמו ברוח, הולך, חוזר. כך אנחנו בינינו משתדלים לעכל את המצבים האלו, ובזה אנחנו מגלים התקשרות מבינינו לבורא.

אחר כך "אור הנשמה", משיגים אותו מזה שהאגו בינינו נעשה עוד יותר גדול ומפריד בינינו, ואנחנו אפילו לא יכולים לסבול זה את זה, אבל אם מתגברים מעל זה ובכל זאת מתחברים, אז אנחנו מתחילים לגלות בינינו "אור הנשמה". זאת אומרת, עוצמת החיבור בינינו היא כזאת, שאנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו כבר כגדולים, כמבינים, מרגישים, נמצאים בהתאמה לבורא, שאנחנו מבינים אותו. נגיד כמו ילדים שכבר גדלים, הם כבר מבינים אותנו ואנחנו אותם, יש איזו הדדיות וכן הלאה.

ואחר כך "אור החיה", שאנחנו כבר נמצאים עם הבורא בחיבור בינינו בצורה כזאת שכבר מבינים ומרגישים, בפעולות הדדיות. ודווקא בזכות האגו הגדול שלנו שמתגלה, אנחנו יותר ויותר יכולים להתאים את עצמנו אליו. ואחרי זה כבר "אור היחידה" חותם את הכול, סוגר את הכול, מייחד את הכול, ואז אנחנו מרגישים את עצמנו כנראה, שכולנו מחוברים, כולנו כאחד ועם הבורא יחד. זה בעצם התהליך שאנחנו צריכים לעבור.

מה אני רוצה להדגיש כאן, שהכול מושג בחיבור בינינו, בעוצמת החיבור בינינו. עד כמה כל אחד יכול לבטל את עצמו כלפי האחרים וכמה שכל אחד מסוגל לקשור את עצמו לאחרים ובזה אנחנו מגיעים להזדהות עם הבורא.

שאלה: בקטע כתוב עד שלא נעשה ברור שתרי"ג האיברים שלו הם תרי"ג האברים שבפרצוף. מה זה אומר לנו?

עכשיו זה לא אומר לנו כלום. מדובר על הכלי השלם, שאז אנחנו צריכים להגיע למצב שמחברים את כל החלקים בינינו, את כל הרצונות שבכל אחד ואחד עם כולם וזהו. לא צריכים, אנחנו לא יכולים עכשיו להיכנס לפירוט מה שבכל אחד ואחד, אלא ברור לנו שכל אחד כלול מרמ"ח איברים, שס"ה גידים, סך הכול תרי"ג חלקים, שזה תרי"ג הרצונות לקבל הפרטיים שלו שאנחנו צריכים לתקן אותם, לתקן את כולם. אנחנו יכולים לחלק אותם לחמש רמות, לדרגות העביות, שורש, א', ב', ג', ד', והאורות שמתקנים אותם וממלאים אותם, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, וכל הפרטים שבדרך, את זה אנחנו נלמד. העיקר שאנחנו נבין מה קורה כאן, מהי הפעולה. אז הפעולה היא תמיד בחיבור בינינו בלבד.

שאלה: מה זה סודות התורה וטעמי המצוות?

אתה תגלה את זה בדרך. כשאתה תעשה תיקונים על הכלים, אז לפי ההתאמה שלך לאורות, כשאתה תהייה משפיע מצד הרצון כמו שהבורא משפיע מצד האור, אתה תגלה את האור בתוך הרצון ואז אתה תבין את הטבע של האור, הטבע של הבורא בתוך הרצון שלך. אז תגלה. זה נקרא שאתה הולך להשיג את סודות התורה, טעמי התורה. זה הכול לפי התאמת הרצון לאור.

שאלה: מה צריכה להיות הכוונה הנכונה של כל אחד מחברי העשירייה בשביל למשוך את האור המקיף?

רק חיבור. אנחנו כולנו כלים שבורים וכולנו צריכים להגיע לחיבור בינינו כמה שיותר פנימי. כשמתגלה לנו איפה עובר קו השבירה בינינו, שם אנחנו צריכים להדביק כל אחד לאחרים.

שאלה: למה הוא מתכוון שהוא אומר "וכל פרטי, דומם צומח חי, שבעולם עשיה, המיוחסים לקומת הבינה, נמצאים משמשים ומסייעים, לפרצוף הנשמה של האדם", ?

הרצונות שנמצאים בדרגות דומם, צומח וחי הם עכשיו נכנסים לתיקון ואתה יכול לתקן אותם.

שאלה: הסברת לנו עכשיו שאנחנו מדברים רק על פעולות חיבור, ופה "הוא נותן הרגשה פרטית, לכל אבר ואבר, מתרי"ג אברי הפרצוף, להיות חי ומרגיש, בהרגשה חפשית, לכל אחד מהם, בלי שום התלות בכלל הפרצוף". לא ברור איזה סוג של קשר וחיבור זה.

קשר וחיבור שמתגלה, מה שהוא יכול לעשות, שיעשה. איך אנחנו יכולים לדבר בהבחנות שאתה לא מרגיש אותם, לא מבין אותם, איך אנחנו יכולים? כשיבוא הזמן נדבר על זה, בינתיים תעשו מה שמוטל עליכם לעשות וכמה שיותר מהר.

תלמיד: אני שואל בהקשר של חיבור, לא משהו אחר.

תעשה חיבור. כל מה שבידך לעשות תעשה.

שאלה: האם כשהוא אומר שהנקודה של המצב העליון נמצאת בבחינה התחתונה בכל המדרגות, אפשר להגיד שמלכות דעליון נמצאת בכתר דתחתון.

בכתר דתחתון.

שאלה: אם אדם מצליח לראות כל הזמן שכל מה שקורה בא מאותו שורש, שאין עוד מלבד הבורא, האם זו דרגה של השפעה או זה עדיין בדרך לקראת ההשפעה?

לא הוא עושה משהו, זה הבורא מגלה. הבורא מתגלה כך שאדם מבין שזה בא מלמעלה. עכשיו מה האדם עושה מתוך זה? וודאי שאדם לא מסוגל לעשות שום פעולה רוחנית. פעולה רוחנית היחידה שהוא יכול לעשות זאת תפילה. אז בהתאם לזה האדם רואה ומרגיש את העשירייה שלו, מידת החיבור שמסוגל לעשות, וכמה שהוא יכול לכוון לבורא את החיבור הזה וכך הוא פונה. תראו איפה אתם נמצאים, כל אחד יכול להיות בקצה עולם שונה, זה לא חשוב, יש קשר ביניכם, זה מספיק. זה מספיק כדי לקשור ביניכם בצורה רוחנית. תעשו את זה, תבקשו מהבורא שיעשה את זה ואתם תתחילו לגלות מה שאנחנו כאן קוראים.

אות מ"ט

"ואחר שכבר זכה, באור הגדול ההוא, הנקרא "אור הנשמה", אשר תרי"ג האברים שבפרצוף ההוא, כבר מאירים, כל אחד מהם, באור שלם ובהיר, המיוחד לו, כמו פרצוף מיוחד לעצמו, אז נפתח לו הפתח, לעסוק בכל מצוה ומצוה, על פי כונה אמיתית שבה. כי כל אבר של פרצוף הנשמה, מאיר לו את דרכי כל מצוה, המיוחסים לאותו אבר. ובכחם הגדול של אורות ההם, הוא הולך ומטהר, את חלק "המדבר" שברצון לקבל שלו, ומהפכו לרצון להשפיע.

ובשיעור הזה, הולכת ונבנית הנקודה של אור החיה, המלובשת בו, ברמ"ח איבריה ושס"ה גידיה הרוחניים. וכשנשלמת לפרצוף שלם, אז עולה ומלבשת, לספירת החכמה, שבעולם העשיה הרוחנית. אשר כלי הזה, אין קץ לזכות שבו. וע"כ הוא מעביר לו, אור גדול ועצום מאד מא"ס ב"ה, הנקרא "אור החיה" או "נשמה לנשמה".

וכל הפרטים שבעולם העשיה, שהם דומם וצומח וחי, המתיחסים לספירת החכמה, מסייעים לו, לקבל אור ספירת החכמה, בכל השלמות, ע"ד שנתבאר באור הנפש. וכן נקרא "מדבר דקדושה", להיותו מכוון נגד טהרת חלק "המדבר שבגוף" האדם. וכן ערכו, של האור ההוא באלקיות, כערך המדבר, שבדצח"מ הגשמיים, דהיינו, שקונה הרגש זולתו. באופן, ששיעור גדלו, של אור ההוא, על גודל דצ"ח הרוחניים, כשיעור גדלו של מין המדבר הגשמי, על דצ"ח הגשמיים.

ובחינת אור א"ס ב"ה המלובש בפרצוף זה, הוא נקרא "אור יחידה"".

אות נ'

"אמנם תדע, שכל אלו, ה' בחינות האורות נרנח"י, שנתקבלו מעולם העשיה, אינן, אלא בחינת נרנח"י של אור הנפש. ואין בהן עוד מבחינת אור הרוח, ולא כלום. כי אין אור הרוח, אלא בעולם היצירה. ואור הנשמה, רק בעולם הבריאה. ואור החיה, רק בעולם אצילות. ואור היחידה, רק בעולם א"ק.

אלא, כמו שאמרנו לעיל, שכל שיש בכלל כולו, מתגלה ג"כ בכל הפרטים, עד הפרט היותר קטן, שאך אפשר להפרט.

ולפיכך, ישנן כל ה' בחינות נרנח"י, גם בעולם העשיה, כדרך שבארנו אותן. אבל הן רק נרנח"י דנפש.

וממש על דרך זה, ישנן כל ה' בחינות נרנח"י, בעולם היצירה. והן רק ה' חלקי הרוח.

וכן ישנן, כל ה' בחינות נרנח"י, בעולם הבריאה. והן ה' חלקי הנשמה.

וכן הוא בעולם האצילות, שהן ה' חלקי אור החיה.

וכן הוא בעולם א"ק, שהן ה' חלקי אור היחידה.

וההפרש שבין עולם לעולם, הוא ע"ד שבארנו בהבחנות, שבין כל אחד מנרנח"י דעשיה."

ככה זה מתגלגל. כל הזמן בעצם אין לנו יותר חוץ מרצון לקבל, שאנחנו צריכים לראות כמה הוא רחוק מהקדושה, כמה אנחנו צריכים לבקש תיקון. מגיע האור העליון, מתקן אותו ואז בצורה כזאת אנחנו מתקרבים לבורא. בנו תלוי רק העלאת מ"ן, זאת אומרת חיסרון, בקשה, דרישה שהבורא יתקן אותנו. במה? בזה שיחבר אותנו בינינו למעלה מכל הרצון שלנו האגואיסטי שאנחנו דוחים זה את זה. הטכנולוגיה פשוטה מאוד, אין כאן שום דבר חוץ מהפעולות האלה והם דווקא בצורה כזאת מתקיימות כל הזמן כמו שעון.

שאלה: האם כל אורות הנפש, רוח ונשמה, אלה אורות חכמה?

לא. אור חכמה זה רק אור חיה ויחידה. נפש, רוח, זה בכלל אור קטן מאוד. נשמה זה כבר אור חסדים, ממש חזק. ואחר כך בא אור החכמה מתגלה בכלים דקבלה. בעביות שורש, א' וב' אין לנו עדיין כלים דקבלה, זאת אומרת אין עדיין רצון לקבל גדול שיכול לעבוד כך שהוא מושך את אור החכמה בעל מנת להשפיע. צריך להיות כוח משיכה גדול ומסך גדול, אור חוזר גדול, ואז יש פעולת השפעה.

שאלה: באות מ"ט כתוב, "וכן ערכו, של האור ההוא באלקיות, כערך המדבר, שבדצח"מ הגשמיים, דהיינו, שקונה הרגש זולתו." זאת אומרת, רק כשמקבלים את אור היחידה רק אז יש הרגש זולתו ולא לפני כן?

אני לא יכול להסביר את הדברים האלה עד כדי כך. מה זה נקרא הרגש זולתו? גם החיות מרגישות את בני האדם שנמצאים לידן, אומרים שגם צמחים מרגישים את האדם שמתקרב אליהם, אדם טוב, אדם רע, אם עשה להם פעם משהו רע, הם זוכרים אותו. בכל רצון ורצון יש הרגש זולתו, כי הוא רוצה ליהנות, וגם בהשפעה אותם הדברים. כך הוא קובע בינתיים, אנחנו נגיע לזה ונבדוק האם הוא צודק או לא.

תלמיד: אבל אם כל זה מתייחס לתיקון של עולם העשייה, נרנח"י, אז מה יש להשיג עוד אם הוא אומר שבדרגת החי משיגים את הטעמים דמצוות?

זה בעולם העשייה, בגובה של עולם העשייה. אבל יש לך עוד יצירה, בריאה ואצילות, יש עוד מה להשיג שם, אלה הבחנות אחרות.

תלמיד: זה מה שאני רוצה לשאול, אם יש כבר כל כך הרבה הבחנות בעולם העשייה אז מה הן ההבחנות ביצירה, בבריאה ומעבר לזה?

בדרגה אחרת. אתה נכנס לגן ילדים ואתה רואה שם חיים, ילדים רצים, צועקים, מלא חיים, אבל אתה הגדול מסתכל עליהם ומבין שזה בסך הכול חיים של תינוקות, של ילדים. אתה עולה לבית הספר זה כבר משהו אחר, לאוניברסיטה משהו אחר, לחיים של הגדולים, אלה גדולים, אבל סוג החיים הוא בכל רמה אחרת. בואו נכנס קודם כל להיות ילדים טובים.

שאלה: בדרך כלל בתע"ס אנחנו לומדים מלמעלה למטה את ההשתלשלות, וכאן זה נראה כאילו הוא מתאר מלמטה למעלה, זה נכון?

מלמטה למעלה אנחנו עכשיו מדברים על דרגות ההשגה.

שאלה: בקטע מס' 50 נ' מתואר תהליך שקשה להבין אותו, ואחרי זה ישנו משפט שאומר שהרגשת הזולת צריכה להופיע. על איזו הרגשת הזולת מדובר פה?

החברים, עליהם אתה לומד, איתם אתה יחד מתקדם, ביניכם מגלים את הבורא. הקרוב, הם החברים.

תלמיד: אצלנו בעשירייה תמיד ישנה איזו הרגשה של החבר, וכאן הוא תיאר איזה תהליך ואז הוא כותב, שמתחיל להרגיש את הזולת. כאילו טמון פה משהו, יש פה משהו יותר ממה שאנחנו מרגישים.

הייתי ממליץ לכם לא לחטט שכביכול ישנם כאן איזה סודות בין המילים, כל הסודות נמצאים בלב האדם ולא בספרים. אם אתם תנסו לבטא נכון את מה שכתוב בספר על עצמכם, אז תגלו את כל הסודות, ולא שישנם בספר. בספר אין כלום, תהיה לך שם פילוסופיה, מה שאתה רוצה, אבל סוד הוא מה שאתה תרגיש דווקא בלב בלבד.

תלמיד: זו הרגשת הלב של החבר, על זה מדובר?

כן.

שאלה: הרצונות הגשמיים הם התפתחות, תולדה של הרצון הרוחני?

הרצונות הגשמיים הם התפתחות של הרצונות הרוחניים, רק בתוך האגו, בתוך הרצון לקבל, כמה שהם יכולים לתת שם העתקה. מזה בא כל העולם הגשמי שלנו, לכן הוא נקרא "עולם מדומה" כי בעצם ברצון הרוחני הוא לא קיים, הרצון הגשמי קיים רק בדמיון, הוא לא קיים באמת. לכן העולם הזה נקרא עולם מדומה, אנחנו כביכול מתארים אותו כאילו הוא קיים, אבל באמת ברוחניות הוא בכלל לא קיים.

תלמיד: איך בכל זאת להרגיש אותו?

להרגיש אותו לפי השתוות הצורה כמו שאנחנו לומדים, רק לפי השתוות הצורה. אם יהיו לך אותן התכונות במשהו במקצת לפחות כמו בעולם הרוחני, אז תתחיל להרגיש אותו. זה נקרא שאתה עולה לרוחניות.

שאלה: אם אני מבין נכון, בכל מדרגה של חיבור חדשה יש נקודה שבלב, או אולי אפשר לקרוא לזה נקודה של העליון בתחתון?

כן, אנחנו לומדים את זה ככה, שנקודה מאח"פ דעליון נמצאת בגלגלתא עיניים דתחתון, וזה הקשר בין עליון ותחתון, ואת זה אנחנו צריכים לגלות, איפה? במרכז החיבור בינינו.

תלמיד: מה קודם למה, העסק בחיבור, בתורה ובמצוות, או שקודם כל מתגלה הנקודה ואז היא דוחפת אותנו לחיבור?

מלמעלה הנקודה דוחפת אותנו, אבל מלמטה אנחנו צריכים לעלות כדי להשיג אותה. זה מצד הבורא וזה מצדנו, כך אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: אתה בזמן האחרון מעיר לנו הרבה פעמים שאין לנו חיבור בעשיריות ואנחנו מרגישים רע מאוד עם זה, כי לפי דעתי אנחנו עושים הרבה. מה לדעתך חסר לנו עוד כדי באמת שיהיה חיבור בינינו?

תפילה.

תלמיד: לפי דעתך אנחנו לא מתפללים מספיק?

אני לא יודע לפי דעתי או לא לפי דעתי, אחרי שאתם שומעים שהכול מושג בכוח התפילה אז הכול זה נמצא בידיים שלכם.

תלמיד: מהי התפילה, אולי אנחנו טועים בתפילה?

יכול להיות, תראו מה שכתוב.

תלמיד: מה צריכה להיות התפילה, לחיבור?

תפילה לחיבור, כן.

תלמיד: אתה יכול לתת דוגמא מה הייתה פעם התפילה שלך, מה היית רוצה?

חיסרון, שאנחנו עולים יחד לחיבור בינינו, וכשמגיעים לזה מקבלים בזה התגלות הבורא.

תלמיד: להתחנן, לבכות, מה לעשות?

גם להתחנן וגם לבכות, כן.

תלמיד: מה עם זה שאמרת שצריכים להגיע לשנאה?

לא צריכים להגיע לשום שנאה, רק לאהבה.

תלמיד: השנאה באה לבד?

אני לא חושב בכלל על השנאה, אבל אם היא תתגלה, אנחנו נצטרך לעלות מעליה. אבל לא שאני מצפה לשנאה, אין לי את זה באף מחשבה, באף רצון.

תלמיד: אנחנו רוצים להגיע לאהבה.

אז תגיע, אל תחשוב על שנאה תגיע לאהבה.

תלמיד: השאלה איך מגיעים אליה כבר, זו השאלה?

על ידי התפילה.

תלמיד: רק תפילה, בלי מעשים?

תפילה זה נקרא מעשה.

שאלה: ישנם מנגנונים, יש מנגנון של תפילה, יש מנגנון של פעולה בקבוצה, יש מנגנון של הפצה. אם אנחנו עושים את שני המנגנונים הראשונים שאמרתי ולא עושים הפצה, האם זה שווה משהו, או שחייב שיהיה גם את המנגנון של ההפצה?

כן, הפצה היא מאוד חשובה מפני שהיא מראה עד כמה אתה דואג לגמר התיקון השלם.

תלמיד: כוח ההפצה, האם זה כוח יותר חזק מכל הדברים האחרים או שכולם שווים?

כולם צריכים להיות.

שאלה: מתי התפילות לחיבור של כל אחד יתחברו לתפילה אחת מאוחדת? אנחנו לא מצליחים לעבור את השלב הזה.

תנסו לבדוק למה משתוקק כל אחד ואחד, תנסו להשוות בין ההשתוקקויות האלו, בין הכיוונים, מה מבקש כל אחד ואחד. תראו שאתם מבקשים אותו דבר, תבררו האם אתם רוצים אותו דבר, לאותה הבחנה אתם רוצים להגיע, ואז התפילה שלכם היא תהיה יותר מאוחדת, עד שהיא תתחבר ממש ל"כאיש אחד בלב אחד" מה שנקרא.

שאלה: מה זה אומר שהנפש דקדושה היא נקודת האחוריים של הנפש?

נפש דקדושה היא הרצון להשפיע הקטן ביותר שישנו במציאות, ואפשר להגיד שזו נקודה שבלב האדם שממנה אנחנו מתחילים, זה הכול.

סדנה

איך אנחנו מעבירים היום את היום. בואו נדבר ונקבע איך אנחנו רוצים שיעבור היום ובאיזו צורה הוא צריך להיגמר, באיזו תופעה, תוצאה?

*

(סוף השיעור)