שיעור בוקר 03.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 177, פתיחה לחכמת הקבלה, אותיות נ"ו-נ"ז

קריין: אנחנו לומדים את ה"פתיחה לחכמת הקבלה", אות נ"ו. המאמר נמצא גם ב"כתבי בעל הסולם" בעמ' 177.

1. 1. צמצום ב' הנק' צמצום נה"י דא"ק

אות נ"ו

"והנה נתבאר היטב ענין הצמצום א' שנעשה על כלי המלכות שהיא הבחי"ד, שלא תקבל לתוכה אור העליון. וכן ענין המסך והזווג דהכאה שלו עם האור העליון, המעלה או"ח, שהאו"ח הזה נעשה לכלי קבלה חדשים במקום הבחי"ד. וכן ענין ההזדככות של המסך דגוף הנעשה בגופין דכל פרצוף, מפאת הביטוש דאו"מ באו"פ, המוציאה ד' הבחינות טנת"א דגוף דכל פרצוף, והמעלה את המסך דגוף לבחינת מסך של ראש, ומכשרתו לזווג דהכאה עם אור העליון, שעליו נולד פרצוף שני הנמוך במדרגה אחת מהפרצוף הקודם. וכן יציאת ג' פרצופין הראשונים דא"ק, הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג, וסדר הלבשתם זה את זה."

יש לנו קודם כל ד' בחינות דאור ישר, שדרך ארבעת השלבים האלה הכלי הגיע לבחינה 4 שזה רצון לקבל גדול מאוד שרוצה רק לקבל. הוא התחיל להרגיש בושה, הרגשה מאוד שלילית, ולכן עשה צמצום ואומר "מכאן והלאה, אני מקבל רק על מנת להשפיע או שאני נשאר ריק". ואז הוא מתחיל לעשות חשבון, כמה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע. כמה שיכול לקבל על מנת להשפיע, זה נקרא ראש הפרצוף. כמה שמקבל בפועל, לפי ההחלטה שבראש מגיע אור, הוא דוחה אותו, ואחר כך עושה חשבון כמה יכול לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת, לטובת בעל הבית, ומקבל את החלק הזה בפנים, ממלא את הרצון שלו, זה נקרא תוך הפרצוף. והסוף נשאר ריק. יש לנו כאן ראש, תוך, סוף, פה, טבור (ראו שרטוט מס' 1).

כמה שמקבל בפנים, בתוך, אנחנו אומרים שזה 20%, כך הרב"ש היה אוהב לתת לזה מספר. אמנם לאמת זה אור מאוד מאוד קטן שנכנס לתוך הפרצוף, זה קו דק מאוד כמו שאומר בעל הסולם. ומה שנשאר מהאור שהגיע ורצה למלא את הפרצוף, זה נשאר מבחוץ ולוחץ על הטבור כדי להיכנס פנימה, וזה נקרא אור מקיף. מה שנמצא בתוך הפרצוף זה אור פנימי. וכך אנחנו רואים שכך האורות מתלבשים בכלים (ראו שרטוט מס' 1).

אחר כך, אחרי שהוא מתמלא עם האור הפנימי, על ידי ביטוש פנים ומקיף על המסך, מחליט שהוא לא יכול יותר לעמוד נגד הלחץ הזה, ואז הוא מזדכך, הוא אומר "אני חוזר חזרה למצב כמו שהיה". הוא מגיע לפה דראש ומחליט "אני עכשיו אקבל לא כמו שקודם, אלא פחות". ואז המסך הזה, אחרי שמגיע לפה דראש, יורד לדרגה חדשה שנמצאת בחזה של הפרצוף הקודם, זה הפה של הפרצוף הבא, ואז הוא עושה עם האור העליון זיווג דהכאה, ומתפשט עד איזשהו מקום שנקרא הטבור שלו. וכמה שלא יכול לקבל, לא מקבל (ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

רואים אנחנו כאן שיש הבדל גדול מאוד בין הפרצוף הראשון לפרצוף השני. הפרצוף הראשון יצא על ד' דעביות, על 4 דעביות. הפרצוף השני ע"ב, יוצא על רשימות 4/3, זאת אומרת שיש לו רשימו מהאור שהיה בגלגלתא, ויש לו 3 שזה רשימו משלו, מהעביות שלו (ראו שרטוט מס' 1). ואז יוצא שכמו שאני עכשיו יושב במסעדה, אני יודע מה אכלתי כאן אתמול, ויש לי מזה רשימו 4, אבל עכשיו יש לי פחות כסף, פחות מסך ממה שהיה קודם, מסך רק ב-3. ואז לפי זה אני עושה חשבון כמה ובמה אני יכול לקבל לפי מה שיש לי, לפי המסך, לפי הכסף שיש לי היום, וזה נקרא פרצוף ע"ב.

שאלה: ה-4 שדיברנו עליו עכשיו, זה ה-4/4 שאחר כך זה עובר להיות 4/3?

אנחנו לא יכולים להגיד שזה 4/4, כי אין לנו בדיוק רשימו 4/4 בגלגלתא, כי לפני גלגלתא זה אין סוף. אבל נגיד שבגלגלתא זה 4/4, אז מה שנשאר 4 בע"ב אלו רשימות דהתלבשות מאותו האור שהיה מאיר בגלגלתא, והוא גם מאיר כמקיף לע"ב. ומה שנשאר לע"ב, רשימו דעביות, רשימו של המסך, זה 3, כי על 4 כבר אין לו כוח, הוא הזדכך.

שאלה: פה מתואר לנו מצב של המפגש בין האור לבין הרצון לקבל, התפתחות הרצון לקבל. אין פה בורא.

אנחנו לומדים חכמת הקבלה, אין כאן בורא, אין כאן נברא, יש כאן רצון לקבל ורצון להשפיע, והמסך שמקשר ביניהם.

שאלה: בזמן שאור מקיף, ה-80% לוחץ בטבור, והחלטה שהמסך מזדכך ושוב פעם החלטה של לקבל על עביות חדשה, התהליך הזה על מה הוא מראה, שאור מקיף ממשיך ללחוץ ואני חייב לקבל את זה לפי מסך חדש?

אור מקיף ממשיך ללחוץ, זה כמו שבעל הבית לוחץ על האורח ורוצה שהאורח יקבל את הכול. ובאמת בסופה של הבריאה, בגמר התיקון, מקבלים את הכול, אבל זו דרך ארוכה, כי הנברא צריך לתקן את עצמו בכל רגע ובכל מצב, בכל מיני יחסים שלו עם הבורא, כי הוא רוצה לקבל על מנת להשפיע, שהקבלה שלו היא תהיה כהשפעה, שעושה טובה לבעל הבית בזה שמקבל אצלו. ואז יוצא כאן משחק משניהם. הם צריכים להיות מקושרים ביניהם, כמה בעל הבית נותן לאורח, שרוצה תמיד לתת ב- 100%, והאורח נזהר לקבל מבעל הבית רק כמה שיכול להיות בהזדהות עם בעל הבית.

תלמיד: בנקודה הזו היה מסך, קיבלתי כמה שיכולתי עד הטבור, והאור ממשיך ללחוץ. אז ההחלטה הזו בגלל שהוא ממשיך ללחוץ והזדככות המסך, איך קורה שם התהליך הזה של הזדככות המסך, למה המסך מזדכך, למה דווקא בצורה כזו?

האורח מבין שהוא לא יכול להישאר במצב שנקרא טבור, אלא או שהוא מקבל הלאה וזה יהיה כבר על מנת לקבל, או שהוא מזדכך ומגיע למצב שהוא לא מקבל כלום. בינתיים הוא רואה בזה את האפשרות היחידה, ואז מזדכך.

תלמיד: זאת אומרת, הזדככות היא כמו צמצום, כמו שבחינה ד' לא מקבלת כלום, זה הדימוי.

הזדככות זה שהוא מתפטר מכל המסכים שבהם הוא קיבל את האור על מנת להשפיע, וחוזר למצב שלא מקבל כלום.

תלמיד: ואז במדרגה חדשה מה קורה?

כשהוא מגיע לפה דראש ואין לו כבר קשר עם לקבל מה שקיבל, הוא שוב נכלל באותו בעל הבית שמתחיל לשכנע אותו, "תקבל אולי עוד קצת, יש לך עוד משהו שלא טעמת, ויש לך עוד כוח לקבל את זה איך שאתה רוצה, הכול לפניך". ואז הוא מחליט שהוא הולך ומקבל בצורה חדשה. פחות מקודם, כי מקודם הוא כבר ראה שבכל זאת קיבל אבל לא יכול לעמוד, ואז הוא הולך לקבל מנה חדשה.

אנחנו צריכים להבין שכל דבר שהוא קיבל, זה כבר נשאר לו. זה כמו שבעל הסולם היה נותן דוגמה, שנותנים לאדם להיכנס עם כלי קטן לאוצר המלך, למחסן ששם מלא מטבעות זהב של המלך, וכמה שהוא יכול שיקבל. אבל נותנים לו ספל קטן, נותנים לו כוס קטנה, לך ותקבל. ואז הוא נכנס, מקבל כמה שאפשר ויוצא. הוא יוצא ושופכים לו את זה. זה מה שקורה בהזדככות המסך, כאילו כל מה שהיה לו הסתלק, הוא לא מרגיש שהיה לו משהו, הוא לא יודע מה לעשות. אז מתגלה בו שוב רצון לקבל על מנת להשפיע, והוא נכנס ושוב ממלא את עצמו. וכך זה במשך הרבה מאוד פעולות עד גמר התיקון, עד שאנחנו ממלאים את כול רצון הבורא, ואפשר להגיד אחרת, שאנחנו מוציאים מהאוצר של המלך את כל מה שיש לו החוצה, וזה מה שנקרא גמר התיקון.

שאלה: אני מעט מבולבל בכל מה שנוגע לטבור דגלגלתא. יש שם ביטוש ואז הרצון לקבל יוצר פרצוף חדש כדי לעשות מה?

מתי יהיה טבור? מתי שהכלי ירגיש שהוא קיבל כול מה שאפשר לקבל על מנת להשפיע, ויותר מזה הוא לא יכול לקבל אחרת זה יהיה על מנת לקבל, ולכן נעצר. הגבול הזה, העצירה הזאת היא נקראת טבור. ועכשיו מה שיש לו לעשות זה רק להזדכך. אם הוא לא רוצה להישאר בלקבל על מנת לקבל, בצורה אגואיסטית, הוא חייב להזדכך. ואז אנחנו רואים שבצורות כאלה, לקבל, להפסיק לקבל, להתפרק, לקבל ולהתרוקן, כך כל פעם אם אנחנו נעבוד, בסופו של דבר אנחנו נקבל את כל האור האינסופי הגדול שיש לפנינו על מנת להשפיע, רק על ידי ריבוי הפעולות, ריבוי כניסות כאלה, הכנסות של האור לתוך הכלי.

כל פעם אנחנו יכולים לקבל קצת במסך קטן שאנחנו מסוגלים לבנות, זאת אומרת בכוונה על מנת להשפיע, אבל לא הרבה. אני לוקח כפית קטנה וטועם, ובזה אני יכול להישאר עם בעל הבית בהזדהות עמו, שאני משפיע לו, כי אני לוקח מראש חמישה גרם בתוך כפית ואז אני טועם, אני שומר על עצמי שאני פתאום לא אתחיל ליהנות בעצמי. בצורה כזאת אני בהרבה פעולות גומר את כול האור אינסוף, מקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כעיקרון יש צמצום בטבור, אם אני מקבל שם זו קליפה, וזה מגביל את כמה שאני יכול לקבל?

אם אני מקבל למטה מטבור, זה יהיה כבר על מנת לקבל, זה יהיה קליפה.

שאלה: למה העביות פוחתת מפרצוף אחד לשני?

המסך מזדכך. הוא כבר עשה מקסימום כמה שיכול בפרצוף הראשון, לא נשאר לו יותר כוחות על אותו האור הגדול שהוא קיבל על מנת להשפיע, אור הכתר נגיד, אור היחידה, ועכשיו הוא הולך על פחות אור, על אור החיה. נגיד אתמול הייתי במסעדה, היו לי מאה דולר, אכלתי מנה מאוד יפה. היום אין לי, יש לי רק שמונים דולר, אז אני נכנס למסעדה ואני בהתאם לזה מזמין. אז זה לא כמו שהיה אתמול אבל בכל זאת זה משהו, אני בכל זאת יכול בזה לשמח את בעל הבית.

שאלה: זה שמחר אני יכול לשמח את בעל הבית על עביות קטנה יותר, זה בעצם מעיד על כך שאני יכול להאריך איתו את הקשר?

כן, נכון.

תלמיד: ובכלל בעבודה לאחר מכן מלמטה למעלה, העיקרון הזה כבר לא עובד?

אני לא מדבר על זה, אלה לגמרי עקרונות אחרים. אתה רואה שהוא גם לא מדבר על זה. אנחנו עכשיו לומדים בינתיים על ירידת הפרצופים והעולמות ושבירות, ועוד יהיו הרבה דברים, עד שנגיע עד הסוף, שכבר הכלי לא יכול יותר לקבל בעל מנת להשפיע, ואז תיבנה המערכת שהכלי יכול גם להשיג מסך.

כאן הוא מקבל מסך מהאין סוף שהוא למעלה, וכשהוא יהיה למטה בסוף הדרך, הוא יוכל לקבל מסך מהעבודה שלו. שעל ידי זה שכולם יהיו שבורים וירצו בכל זאת להתחבר קצת, ועוד להתחבר ועוד להתחבר, על ידי העשיריות האלה שהם חיברו ביניהם, על ידי זה הם יוכלו למשוך עליהם אור עליון שישפיע עליהם, ואז הן יתחילו להתעלות. זה סגנון עבודה אחר לגמרי, נחכה, עדיין יש לנו עוד ללמוד, זה עוד לא היום ולא מחר. תוך כמה חודשים אנחנו נבין את כול המערכת (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

שאלה: אם אדם מגביל את עצמו מלקבל, מדוע קוראים לזה זיכוך ולא הגבלה או צמצום?

כי המסך שלו נעשה יותר זך, יותר קטן, ולכן זה נקרא שהמסך מזדכך. הוא עובד עם רצון לקבל יותר חלש ולכן נקרא יותר זך. אני מבין אותך, השאלה היא במקום, נכונה מאוד. שאם אני עובד עם רצון לקבל יותר גדול והמסך שלי יותר גדול, ואני יכול לשלם כאילו על מנה יותר גדולה, אז אני בעצם יותר זך, יותר על מנת להשפיע. אבל כאן מדובר על העביות שבמסך, שאני עובד עם עביות יותר גדולה, לכן המסך יותר עבה.

תמיד יש לנו בחכמת הקבלה שני דברים, כי אנחנו עובדים עם כלים אגואיסטים, לכן כל הגדול מחברו, ככל שהוא עולה יותר, זה מפני שיצרו, היצר שלו, הרצון שלו, יותר גדול מאחרים. לכן כמה שאדם יותר מתקדם הוא יהיה יותר גרוע, יותר אכזרי, יותר אגואיסטי, אבל על כל הדברים האלה יהיה לו מסך.

שאלה: האם החבר הוא בעל הבית?

לא, אם אנחנו מדברים על החבר אז אנחנו מדברים על העשיריות האלו למטה. בעל הבית הוא למעלה, זה הבורא (ראו שרטוט מס' 2). אנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: בשרטוט, הפה של הע״ב נמצא ברמת החזה של הגלגלתא, הסברת שזו הבינה שבתוך גלגלתא, והטבור הוא נמצא מעל לטבור דגלגלתא, מה זה, זה יסוד?

מה שהוא כותב זה מה שאנחנו מסבירים, אל תכנס לכל הדברים האלה כי אין לזה דברים מדויקים, ותגלה את זה בדרך הלימוד. אל תקפוץ עם שאלות שהן לא נמצאות אצלנו כאן.

קריין: אות נ"ז.

אות נ"ז

"ותדע, שבאלו הג' הפרצופין גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, אין עוד אפי' שורש לד' העולמות אבי"ע, כי אפילו בחינת מקום לג' עולמות בי"ע עוד לא היה כאן, שהרי פרצוף הפנימי דא"ק היה נמשך עד הנקודה דעוה"ז. וכן לא נגלה עוד שורש לענין תיקון הנרצה, שבסבתו נעשה הצמצום כי כל הנרצה בדבר הצמצום שנעשה בבחי"ד, היה בכדי לתקנה שלא תהיה בה שום שינוי צורה עם קבלתה את אור העליון, (כנ"ל באות יו"ד). והיינו כדי לברוא גוף האדם מבחינה ד' ההיא, ועם העסק שלו בתורה ומצוות על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו, יהפך את כח הקבלה שבבחי"ד שיהיה ע"מ להשפיע, שבזה משווה צורת הקבלה להשפעה גמורה, ואז יהיה גמר התיקון, כי בזה תחזור הבחי"ד להיות לכלי קבלה על אור העליון, וגם תהיה בדביקות גמורה עם האור, בלי שום שינוי צורה כלל, כנ"ל. אמנם עד עתה לא נגלה עוד שורש לתיקון הזה, כי לענין זה צריך האדם להיות כלול גם מבחינות העליונות שלמעלה מבחי"ד, כדי שיהיה בו ההכשר לעשות מעשים טובים של השפעה, ואם היה האדם יוצא מהמצב של פרצופי א"ק, היה כולו מבחינת חלל פנוי, כי הבחי"ד הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, היתה כולה מלמטה מרגלי א"ק, בבחינת חלל פנוי וריקן בלי אור, להיותה נמצאת בהפכיות הצורה מאור העליון, שנבחנת משום זה לבחינת פרודא ומיתה. ואם היה נברא האדם ממנה, לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, כי לא היה בו שום ניצוצין של השפעה, והיה נמשל כבהמות, שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום, שכל חייהם הוא אך לעצמם. וכדוגמת הרשעים, השקועים בתאות הקבלה לעצמם, ואפילו החסד דעבדין, לגרמייהו עבדין, שעליהם נאמר רשעים בחייהם נקראים מתים, להיותם בהפכיות הצורה מחי החיים."

זו מין הקדמה למה שעכשיו אנחנו נלמד.

אני חוזר, "ותדע, שבאלו הג' הפרצופין גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק", גלגלתא ע"ב וס"ג, זה כמו כתר, חכמה, בינה, "אין עוד אפילו שורש לד' עולמות אבי״ע". יש כאן למטה [מתחת לטבור] עולמות שהם נקראים אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, ואנחנו עדיין לא יודעים שהם צריכים להיוולד, למה יש בהם צורך. "כי אפילו בחינת מקום לג' עולמות בי״ע", המקום הזה איפה שהם נמצאים, למטה מטבור דגלגלתא עד סיום הגלגלתא, אין כאן, "עוד לא היה כאן, שהרי פרצוף הפנימי דא״ק" גלגלתא, "היה נמשך עד נקודה דעוה"ז." הנקודה הזאת היא נקראת נקודת דעולם הזה שנמצאת בסוף הגלגלתא (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

"וכן לא נגלה עוד שורש לענין תיקון הנרצה, שבסבתו נעשה הצמצום". למה צריכים להיות עוד צמצומים, כל מיני דברים? זאת אומרת, איפה יש כאן [מתחת לטבור] מקום לעולם שלנו? איפה אנחנו נמצאים כאן? איפה המערכת שהיא מנהלת אותנו, שאנחנו יכולים להתחיל להשפיע עליה ועל ידה לעלות בחזרה עד אין סוף? עדיין אנחנו לא יודעים, הקשר בינינו לבין כול המערכת הגבוהה הזאת הוא עדיין לא מופיע כאן, לזה אנחנו עכשיו צריכים להגיע. "כי כל הנרצה בדבר הצמצום שנעשה בבחי"ד," באין סוף, "היה בכדי לתקנה שלא תהיה בה שום שינוי צורה עם קבלתה את אור העליון." זאת אומרת שלא הייתה מורגשת בושה, שיוכל לקבל על מנת להשפיע. זה עוד לא היה, עוד לא נבראה המערכת שהיא יכולה לעזור לרצון לקבל להרגיש את עצמו מנותק מהבורא, ולבחור בזה שהוא רוצה להיות קשור לבורא, להתקדם לקראת הבורא, ולהיכנס בקשר עם הבורא עד כדי כך שמגיע לדבקות, זאת אומרת להשתוות הצורה לגמרי. הנברא צריך להגיע למצב שהוא יהיה כמו בורא, לכן הוא נקרא אדם, דומה לבורא. איפה כל המערכת הזאת שהיא עושה מאיתנו דבר כזה?

"והיינו כדי לברוא גוף האדם" זאת אומרת, רצון לקבל. גוף זה נקרא רצון. "גוף האדם מבחינה ד' ההיא," שהצטמצמה מאין סוף, "ועם העסק שלו בתורה ומצוות" בתיקון שלו, "על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו," לבורא. כמו שהבורא משפיע לי גם אני משפיע לו, "יהפך את כח הקבלה שבבחי"ד" כל כוח הקבלה שהבורא ברא, היצר הרע מה שנקרא, "שיהיה ע"מ להשפיע," כמו הבורא.

"שבזה משווה" צורתו "צורת הקבלה להשפעה גמורה, ואז יהיה גמר התיקון." שהנברא יתקן את עצמו כמו הבורא, לגמרי. זה נקרא גמר התיקון של הנברא. "כי בזה תחזור בחי"ד להיות כלי קבלה על האור העליון, וגם תהיה בדבקות גמורה עם האור, בלי שום שינוי צורה כלל," זה מה שאנחנו צריכים ללמוד ולבצע. "אמנם עד עתה" כמה שלמדנו בפרצופים גלגלתא, ע״ב, ס״ג (ראו שרטוט מס' 3), עדיין "לא נגלה עוד שורש לתיקון הזה, כי לענין זה" שיהיו תיקונים "צריך האדם" שהוא עדיין ברצון לקבל, "להיות כלול גם מבחינות עליונות שלמעלה" ממנו "מבחי"ד" למעלה מבחינה ד'. שהוא יקבל התערבות ברצון לקבל שלו מתכונות ההשפעה. אם אנחנו כולנו ממלכות, אז שנוכל לקבל תכונות הבינה בתוך המלכות שלנו ולערבב נכון את הרצון לקבל שבמלכות עם הרצון להשפיע של בינה, ואז בתוך המיקס הזה, בתוך חיבורים כאלו, אנחנו נוכל להדמות לבורא. "כדי שיהיה בו ההכשר לעשות מעשים טובים של השפעה,". אז ככל שאנחנו נתכלל מבינה, אנחנו נוכל לעשות פעולות השפעה.

"ואם היה אדם יוצא מהמצב של פרצופי א״ק, היה כולו מבחינת חלל פנוי," חלל פנוי, זאת אומרת רצון לקבל שלא יכול למלאות את עצמו. כי תראו מה שיש למטה מטבור (ראו שרטוט מס' 3), רצון ריק, כי אי אפשר שהאור העליון יעבור את הגבול הזה. "כי הבחי"ד הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, היתה כולה מלמטה מרגלי א״ק,". למטה מטבור הייתה בחינה ד', סוף הפרצופים זה רגליים. הבחינה ד' הזאת הייתה "בבחינת חלל פנוי וריקן בלי אור,". אין כאן רצונות להשפיע ולכן האור לא יכול להיכנס ולמלא אותם. "להיות נמצאת בהפכיות הצורה מאור העליון, שנבחנת משום זה לבחינת פרודא ומיתה." היא ריקנית מהאור העליון ולכן היא נחשבת למתה. "מיתה" ברוחניות, זה שלא יכול לקבל על מנת להשפיע, שלא יכול בשום צורה להיות על מנת להשפיע.

"ואם היה נברא האדם ממנה," מבחינה ד' הזאת, "לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, כי לא היה בו שום ניצוצי השפעה," הוא לא היה קשור עם הבינה. "והיה נמשל כבהמות". מה בבהמות? "שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום,". הם לא יכולים להשפיע. הם רק בנויים ברצון שלהם כדי לקבל, מה יותר ומה פחות. ולכן רק הרצון האגואיסטי שלהם מכוון אותם בכל הפעולות. "שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום, שכל חייהם רק לעצמם. כדוגמת הרשעים," זאת אומרת בעולם שלנו, "השקועים בתאות קבלה לעצמם, ואפילו חסד" שעושים, נגיד שהם עושים איזה פעולות השפעה, אז לעצמם עושים. ש"עליהם נאמר רשעים בחייהם נקראים מתים,". למה מתים? "להיותם בהפכיות הצורה" מהחיים הרוחניים. צריכים לקרוא את זה כמה פעמים. אתם תקראו את זה ותראו שזה לא נורא, רק צריכים להתרגל ללשון.

שאלה: האם אתה אומר שכשאנחנו מקבלים, כשיש לנו הזדמנות לזהות את הרצון הגדול הזה, אני לא צריך לראות את זה למעני אלא להוציא מזה הזדמנות לחיבור עם החברים ולהעלות את אותו הרצון לבורא?

אנחנו נלמד מה שכתוב. תשאל את השאלה הזאת בעוד שבועיים נגיד, ואז אני מקווה שאתה תבין הרבה יותר, ואני אוכל להסביר לך יותר.

שאלה: בכל התהליך הזה מלמעלה למטה, לנו שנמצאים למטה בנקודה הזאת שבלב מה שנקרא, יש את כל הרשימות מכל התהליך הזה שעבר על הרצון, ועכשיו בדרך חזרה אנחנו כאילו נזכרים לאט לאט במה שקרה לנו וכך הולך תהליך התיקון?

כן.

שאלה: מה זה אומר שהפרצוף הפנימי של א"ק נמשך עד לנקודת העולם הזה?

כל הרצונות שיכולים להיות הם כלולים בפרצוף הראשון בגלגלתא. בוא נגיד כך, מפה דגלגלתא ועד סיום דגלגלתא זה כל הרצונות, שמהם בנויים חמישה עולמות, פרצופים, ספירות ועוד ועוד כל מיני דברים שממלאים בסך הכול את פרצוף הגלגלתא (ראו שרטוט מס' 4).

שאלה: אלה הפרצופים של א"ק והאדם עוד לא נוצר, אבל במאמר כתוב שאדם מסוגל לעשות חשבונות בגלל עולם הא"ק, למה זה ככה?

אנחנו עוד לא לומדים את זה, אנחנו נלמד את זה עוד מעט. אתם שואלים על האדם, אין כאן עדיין אדם, אין. אני יכול לצייר לכם, אחר כך אולי אני אמחק.

אצייר כך (ראו שרטוט מס' 4), מפרצוף ס"ג תהיה כאן חלוקה לעולם הנקודים, שממנו תבוא דרישה לקבל את האור העליון. האור העליון יתפשט למטה מטבור ומזה תהיה כאן שבירה. זאת אומרת שנשברו המסכים, והכלים שהיו כולם עד השבירה להשפיע לבורא מרגע זה והלאה הם יהיו כולם לקבל לעצמם, זאת אומרת הרצון לקבל ישתנה מקדושה לטומאה, מעל מנת להשפיע לעל מנת לקבל. וזה יקרה כאן [למטה מטבור] במצב שנקרא "שבירה", שהמסך נשבר, כוח ההתנגדות לקבל לעצמו והכוח להשפיע לבורא, הכוח הזה נשבר ואז הוא רוצה רק לקבל לעצמו.

ואחר כך אנחנו לומדים על המערכות, שהכלים האלה שנשברו הם נמצאים כולם כאן (ראו עיגול ירוק בשרטוט מס' 4), כל הרצונות שלנו ללא מסכים, כי המסכים הסתלקו, ואיך אנחנו צריכים להעלות את הכלים האלה לתיקון, את זה אנחנו נלמד. על ידי זה שאנחנו מעלים מ"ן, מ"ן אתם כבר יודעים, דיברנו על זה, זו תפילה שהכלים האלה מתחילים לגלות את עצמם, כמו שאנחנו בעולם הזה כבר מתחילים להרגיש שאין לנו ברירה, אם אנחנו רוצים להיתקן אנחנו צריכים לבקש, אנחנו צריכים לפנות לאור העליון, לבורא, למערכות העליונות, דרך המערכות העליונות אליו, ואז אנחנו מקבלים מאור אין סוף, מלמעלה מקבלים מ"ד, וזה מתקן אותנו.

והכול קורה, אנחנו נלמד, מפני שיש כאן ארבעה עולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה (ראו שרטוט מס' 4). כל התיקונים שלנו הם שאנחנו צריכים להעלות את הכלים שלנו מעולמות בריאה, יצירה ועשיה לעולם האצילות ובו יש תיקון, בעולם האצילות. אז כל העבודה שלנו הופכת להיות לזה שאנחנו מעלים ומעלים כל פעם במשך ששת אלפים שנה מה שנקרא, ששת אלפים זה מדרגות, אלפיים בעולם הבריאה, אלפיים בעולם היצירה ואלפיים בעולם העשיה, אנחנו מעלים את הנשמות שלנו, היינו את הרצונות השבורים שלנו על ידי זה שמחברים אותם יחד, ואז אנחנו מעלים אותם לעולם האצילות.

בין עולם האצילות ועולמות בי"ע ישנה "פרסא" מה שנקרא. ואז העיקר בשבילנו זה להעלות את כל הרצונות שלנו [למעלה] מפרסא. עד הפרסא הכול מלכות, למעלה מפרסא זה בינה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, זה בעצם כל התיקון שלנו. אנחנו נלמד את כל הדברים האלה, אבל בעצם כך עובדת המערכת וכך אנחנו נמצאים כאן. על הכול תוכלו לשאול, מה קורה לנו בעולם הזה בינינו עם כל אחד ויחד כולם, כל אחד יוכל להרגיש מה קורה איתו, מה הוא עובר.

שרטוט מס' 4

שאלה: נאמר "כי הבחי"ד הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, היתה כולה מלמטה מרגלי א"ק, בבחינת חלל פנוי וריקן בלי אור,". מה זה אומר "כי הבחי"ד הצריכה להיות לשורש גופו של האדם." האם שם נוצר הרצון?

בעולם אין סוף נברא הכול מבחינת שורש, א', ב', ג' וד' (ראו שרטוט מס' 5). בחינה ד' היא הגדולה ביותר, היא הגרועה ביותר, זה האגו הגדול ביותר, זה בעצם היסוד לאדם. כי זה דומם, צומח, חי וזה מדבר, מדבר זה דרגת האדם.

תלמיד: למה נועד החלל הפנוי הריקני שלמטה?

זה רצון לקבל [בין טבור לסיום], רצון לקבל שבינתיים לא בגלגלתא, לא בע"ב ולא בס"ג, ויש עוד כמה פרצופים מ"ה עליון, ב"ן עליון, אין להם יכולת לעבוד עם הרצון לקבל הגדול הזה.

אני נכנס למסעדה ויש לי קצת כסף בכיס ואז אני מזמין ארוחה אחת, למחרת שנייה, שלישית, כמה שאני יכול. אבל יש כאלו רצונות שאין לי [אפשרות] לכסות אותם, אין לי כוח המסך לכסות את הרצונות האלו, ואז הם נשארים ריקים.

רק על ידי שהנקודות דס"ג יורדות מתחת לטבור ומתערבבות מלכות ובינה (ראו M B בשרטוט מס' 5) ויחד בחיבור ביניהם הן בונות עולמות אבי"ע, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שגמר תיקון נמצא באותה תיבה ריקה?

ודאי שגמר התיקון ובכלל כל התיקונים הם קורים כשמעלים כל הכלים האלו (ראו עיגול שחור בשרטוט מס' 5), לדרגת עולם האצילות. עד שכל הכלים שבעולמות בריאה, יצירה, עשיה יתעלו לעולם האצילות.

לכן עולם הבריאה שעולה לעולם האצילות זה אלפיים שנה מ-6000, אלפים שניים זה עליית הכלים מעולם היצירה ואלפיים השלישיים הם מעולם העשיה. לכן אנחנו הכי גרועים, הכי אגואיסטים והתיקונים שלנו הכי קשים. אנחנו מעלים את הכלים האלה מהמקום הנמוך ביותר ולעולם האצילות.

כשכל הכלים האלה נכנסים לאצילות ומיתקנים, אז מעולם האצילות מגיע בחזרה האור ומתפשט גם בכל העולמות האלה כמו בעולם האצילות. זה נקרא "חשכה כאורה יאיר". וזה גמר התיקון, שכאן למטה מטבור דגלגלתא, יהיו כל הכלים מתוקנים.

שרטוט מס' 5

תלמיד: אז אפשר לומר שבעצם גמר תיקון זה להרים את כל הקטע התחתון מעל המסך, והמסך מתבטל בעצם?

המסך לא מתבטל, המסך דווקא מתקיים ומקיים את כל התיקונים, והוא יהיה על כל הרצונות, על כל הכלים. מסך זה כוונה ''על מנת להשפיע'', אז יש להשפיע על מנת להשפיע מסך בדרגת הבינה, ויש לקבל על מנת להשפיע מסך ברמת דרגת המלכות, וכל המסכים האלה הם כולם יתחברו ואז יהיה גמר תיקון של הרצון לקבל שכולו יהיה בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם המנגנון המיוחד של המ''ן ומ''ד שהמ"ן יכול להעלות את החשיבות והמ"ד נותן את כוח?

מ"ן זה רצון המלכות לקבל כוח מבינה לעלות ממלכות לבינה. ומ"ד זה בחזרה, שכוח מבינה יורד ומתלבש במלכות לפי בקשת המלכות שהייתה. ולכן זה המעבר בין בינה למלכות ומלכות לבינה, מ"ן ומ"ד.

תלמיד: האם זה הבסיס למסך?

נכון. אנחנו מעלים מ"ן ומבקשים שיהיה לנו כוח השפעה. כשכח הבינה מגיע ומתלבש בנו אז יש לנו כוח המסך. כן, בדיוק.

תלמיד: האם זה כמו מתנה מלמעלה אם אנחנו הגענו לזה?

כן, ודאי שאנחנו מבקשים והעליון נותן. בעצם כל המחשבה שלו היתה שאנחנו נפנה אליו ונבקש ממנו וכך לאט לאט הוא ייתן לנו בהתאם לזה כוחות ואנחנו נתקדם מאפס כוחות עד מאה אחוז כוחות שיהיו לנו בעל מנת להשפיע, שנגיע למצב שאנחנו ממש דומים לו.

שאלה: אדם שמברר ומעלה רצונות שבורים ממלכות לבינה, האם הוא מוסיף למסך של גלגלתא, הרי גלגלתא כבר עשתה חשבון על כל רצון ורצון?

הוא מוסיף לגלגלתא, וגלגלתא על החיסרון שמעלים אליה כל הפרצופים, גלגלתא בעצמה מעלה את החסרונות האלו הלאה למלכות דאין סוף, ומקבלת משם כל מה שדורשים הפרצופים התחתונים ומעבירה להם. גלגלתא היא המקשרת את כל העולמות שנמצאים בעצם בתוך בטנה. כולם מתלבשים, כל העולמות האלה, על הגלגלתא. גלגלתא מעבירה את המ"ן שלהם לאין סוף.

תלמיד: בפרצוף גלגלתא מה הכוונה שמלכות נשארת ריקה, האם היא לא מתמלאת מהאור חוזר של גלגלתא?

למטה מטבור דגלגלתא ודאי שיש שם אורות, אבל זה לא אורות חכמה, שהיא צריכה להתמלאות לגמרי בכל אור החכמה. יש שם אור חסדים, כל מיני צורות של אור החסדים, הרבה אבל זה לא מה שצריך להיות. הם אורות כדי להחזיק את הכלים שהם יהיו לא בעל מנת לקבל, עד שירצו לגדול ולהיות בעל מנת להשפיע.

שאלה: ס"ג שיוצא אחרי ע"ב, ולפני שהוא שמתפשט מתחת לטבור, למה ס"ג מסתיים בסיום של ע"ב?

גלגלתא היא הכי גדולה והיא כמו שכתוב "מבריח מקצה לקצה". ע"ב מתלבש על הגלגלתא כדי למלא אותה באור החכמה איפה שיש מסך לקבל על מנת להשפיע, זה יכול להיות רק מפה עד הטבור דגלגלתא.

ס"ג יוצא על רשימות 3/2 ג'/ב', הוא עושה זיווג דהכאה ומקבל רק אור חסדים בעל מנת להשפיע, אבל יש גם אצלו הארת חכמה שזה 3, ולכן הוא לא יכול לרדת בטעמים דס"ג, שזו התפשטות מפה עד הטבור מלמעלה למטה (ראו שרטוט מס' 5). בס"ג יש לנו 3 שזה אור החכמה, ו-2 שזה אור הבינה, אז בגלל 3, שיש אור החכמה, ס"ג לא יכול לרדת למטה מטבור בטעמים שלו.

אבל כשמתחילים לצאת ''נקודות'', כשהוא מזדכך, אז 3 נעלם ונשאר במקומו 2. 2 זה אור חסדים. ולכן כל האורות האלו שחוזרים בחזרה מטבור עד הפה, זה אורות של ''נקודות דס"ג'', שיכולים להתפשט גם למעלה גם למטה בכל מקום, כי זו בינה נקייה ב'/ב'. היא לא רוצה לקבל כלום אף פעם, רק להיות להשפיע, ולכן האורות האלה יכולים להתפשט למטה מטבור.

כשהם מתפשטים למטה מטבור הם מתערבבים עם המלכות, עם הרצון לקבל שיש כאן, אנחנו נלמד איך שזה גורם להם כאן ''צמצום ב''' והחלוקה לחלקים האלו אצילות, בריאה, יצירה, עשיה וכן הלאה.

תלמיד ברור איך אור החסדים מתפשט למטה. אני שואל קצת לפני זה, כשס"ג יוצא, למה אנחנו משרטטים ס"ג עד הטבור הכללי, למה לא למעלה מזה כי אנחנו מאבדים את הג' של ע"ב?

לא הבנתי איפה זה? ס"ג מתחיל מחזה דע"ב, הפה שלו נמצא יותר למטה מראש דס"ג.

תלמיד: אבל להסתיים הוא צריך יותר למעלה.

הוא מסתיים על הטבור דגלגלתא.

תלמיד: למה? כי לפי ההגיון כמו שע"ב הוא קצר יותר מהגלגלתא גם ס"ג צריך להיות יותר קצר מהע"ב ולהסתיים מעל סיום של ע"ב?

זה לא מפריע לו כי הוא עובד על חסדים. יש לו רק קצת הארת חכמה, אבל עיקר ס"ג זה בינה, ובדרגת בינה אין שום בעיה, היא יכולה להופיע בעצם בכל מקום.

אתה רואה, ברגע שאין לה הארת חכמה 3 אלא נשאר 2/2 היא יורדת ונמצאת בכל מקום. כי על בינה אין הגבלות, אין עליה לא צמצום א', לא צמצום ב' ולא כלום. היא רק רוצה להשפיע. אם אתה רוצה להשפיע אתה יכול להיות בכל מקום.

אז למה שס"ג יהיה יותר קצר? הרי אור חסדים יכול להתפשט. כל פרצוף עושה את המקסימום שהוא מסוגל. לכן יוצא לנו שטעמים דס"ג הם מסתיימים בטבור הכללי דגלגלתא. איפה שיש סיום של ע"ב, שם יש סיום של טעמים דס"ג.

תלמיד: דווקא את זה אני לא מבין, כי ע"ב מתקצר, המסך מאבד הד' שלו?

כי הוא מקבל על מנת להשפיע אור חכמה, וס"ג עובד רק על חסדים. הוא עובד על חלוקה, אני מחלק לכולם, אני נותן לכולם, אומרים לו "בבקשה, אתה יכול להיכנס לכל מקום". אין לו הגבלות, אין לו תנאי שאני רוצה לקבל על מנת להשפיע.

אתה רוצה לקבל, אתה עובד עם כלים דקבלה, אולי כאן זה כן מותר, שם לא מותר ואז יש הגבלות, תנאים. אבל אם אתה רוצה להשפיע, לתת, אין עליך הגבלה מצד המערכת, אתה נמצא בכל מקום חופשי.

תלמיד: לפי אותו היגיון מ"ה וב"ן גם כן מסתיימים באותו הטבור הכללי, אז למה אותם אנחנו לא מקצרים קצת?

למה הם מסתיימים על הטבור?

תלמיד: כן, כי זה אותו היגיון צריך להיות.

הם עוד פחות מאור החכמה ועוד פחות מאור החסדים, הם רק יוצאים לפי סדר המדרגה. לכן הם לא מוגבלים כי הם לא מקבלים על מנת להשפיע, הם עוד פחות מס"ג, אין להם קשר עם הרצון לקבל, ואז יוצא שהם יכולים להיות שם. כל פרצוף ופרצוף ברוחניות, אפילו הקטן ביותר, הוא רוצה כמה שיותר להשפיע ככל שיש לו כוח. לפרצופים מ"ה עליון וב"ן עליון אין כמעט כוחות, רק להתקיים ולהחזיק את עצמם. הם לא חושבים על תיקונים למישהו, למשהו, רק לשמור על עצמם, להחזיק את עצמם, כאלו קטנים הם, ולכן מותר להם להיות.

בעולם שלנו יש הגבלה לילדים הקטנים? הם יכולים להסתובב, להיכנס, לצאת, אף אחד לא מתחשב עם מה שהם עושים. הם יכולים להזיק, רק שלא יזיקו לעצמם, משהו כזה.

שאלה: מתחת לטבור דגלגלתא מתפשט אור דחסדים, וגם נקודות דס"ג זו התפשטות של אור דחסדים, מה ההבדל ביניהם?

על זה אנחנו נדבר בשיעור הבא כי יש לנו שם הרבה מאוד הבחנות. למדת קצת ותלמד עוד. הרבה פרצופים ישנם שם, שבירת הכלים, תיקונים, אדם הראשון, הרבה. נחכה לזה.

שאלה: אנחנו לומדים שבכל פרצוף יש סוף, אז פה אין סוף לפרצוף ס"ג?

סוף יכול להיות אם מקבל על מנת להשפיע, אז יש גבול לכמה שמקבל על מנת להשפיע, בכמה שהוא מוגבל. אבל אם הוא משפיע, רק משפיע, אז אין לו סוף.

תלמיד: יש לו גם עשר ספירות, יש לו גם מלכות, לא?

כן, אבל מלכות שלו לא עובדת עם אור החכמה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז יש לו סוף.

אבל לא על אור החכמה, כי לא מקבל את אור החכמה בעל מנת להשפיע.

שאלה: לס"ג יש אור קטן.

זה לא אור קטן. ס"ג זה לא אור קטן, ס"ג זה אור גדול. אבל הטיב של האור, הסוג של האור הוא אור [...].

תלמיד: נקודות דס"ג, חסדים.

הוא חסדים, אבל זה לא אור קטן. הוא יותר קטן מאור החכמה, אבל בכל זאת זה תענוג עצום. אם הרגשת תענוג מזה שאתה נותן, ראית כמה זה ממלא אותך, כמה זה מעלה ממש פיזית וממלא אותך, משמין. תנסה לתת למישהו ותראה עד כמה זה מוסיף לך מצב רוח.

תלמיד: לפרצופים מ"ה וב"ן יש אור עוד יותר קטן, למה האורות שלהם לא יכולים לרדת מתחת לטבור דגלגלתא?

זאת שאלה נכונה. העניין הוא שהם כולם עובדים עם הארת הרצון לקבל והארת אור החכמה, ולכן הם לא יכולים להיות למטה. אתה צודק, זו שאלה שלפעמים שואלים אותה.

כל פרצוף ופרצוף הוא עובד עם אור החכמה, רק תלוי באיזה יחס אליו הוא עובד. הפרצופים האלה מ"ה וב"ן הם לא יכולים לרדת למטה מטבור, כי למטה מטבור הם לא יקבלו את המסך שלהם להיות בעל מנת להשפיע.

עוד נדבר על זה. אתם תקבלו בסופו של דבר תשובות לכל דבר. המערכת הזאת היא תהיה ברורה לכם מהתחלה ועד הסוף ומהסוף להתחלה, ועוד תתחילו להלביש על זה את כל האקטואליה, מה שקורה בעולם, מה שקרה בהתפתחות, באבולוציה, בכל דבר, בצורה כזאת אנחנו נוכל להסביר הכול.

מ"ה וב"ן העליון לא יכולים לרדת למטה מטבור, מפני שהם קודם כל קשורים לפרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, והם כולם כלולים במערכת אחת שנקראת "עולם אדם קדמון". ודבר שני זה שיש בהם הארת חכמה כדי להחזיק אותם. אומנם הרצונות האלה הם עובדים עם החכמה בדחייה ממטה למעלה, אבל בכל זאת מ"ה וב"ן עליון, מ"ה וב"ן דפרצוף אדם קדמון, דעולם אדם קדמון, מ"ה וב"ן האלו הם עובדים עם אור החכמה, הם רוצים אור החכמה. הם מחזיקים את עצמם בצמצום שלא לקבל אור החכמה כי יש להם כלים דקבלה, זעיר אנפין ומלכות. גלגלתא, ע"ב, ס"ג, זה כתר, חכמה, בינה. מ"ה וב"ן עליונים הם זעיר אנפין ומלכות, אלו רצונות שרוצים לקבל, ולכן הם לא יכולים להיות למטה, הם צריכים להיות איפה שיש מסכים, הגבלות.

עוד נדבר על זה, שאלות יפות יש לכם, טוב מאוד.

שאלה: בכללות יוצא שכל התהליכים מתרחשים בתוך פרצוף גלגלתא, וכנראה ששם זה גם מסתיים. האם נכון לומר שגמר התיקון זה בעיקרון המשימה לקבל את כל האור שבו תתמלא הגלגלתא כך שהטבור ירד עד לסיום?

כן, זה נכון. זאת אומרת אם היה אפשר לקבל בעל מנת להשפיע את כל אור אינסוף מלכתחילה אחרי צמצום במלכות דאינסוף, אז במקום כל הפרצופים האלה, גלגלתא, ע"ב, ס"ג ועד הסוף של כל העולמות והפרצופים, היה יוצא רק פרצוף אחד שהיה מקבל בעל מנת להשפיע בבת אחת. אבל איפה האדם, איפה השגת האדם? איפה האדם יכול להשתוות עם הבורא, על ידי איזה פעולות, על ידי איזה בניית המערכות באדם? אדם זה לא גוף, אדם זה מחשבה, רצון, התכללות עם הבורא, להיות שותף עימו, אני לו והוא לי. אנחנו לומדים כך, שאנחנו מתייחסים לבורא שהוא יותר עליון, אנחנו תחתונים, אבל הוא מלמד אותנו ואנחנו לומדים עימו וממנו, אנחנו נותנים לו ולומדים איך הוא מקבל, הוא נותן לנו ואנחנו לומדים מה הוא נותן. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים כדי להיות כמו בורא, כדי להיות אדם במובן הקבלה.

לכן יש לפנינו מערכת שהיא בנויה בדיוק בכוונה כזאת. על זה כתוב "סוף מעשה במחשבה תחילה"¹. שמלכתחילה הבורא רצה שמערכת כזאת שנקראת אדם תהיה בדיוק כמוהו, ומתוך זה נבראו כל העולמות, הפרצופים, הספירות, שבירות, תיקונים, מלחמות ובעיות, כולל הווירוסים שלנו של היום, הכול הכול נובע מתוך המטרה הסופית שאנחנו נגיע לצורת הבורא.

תלמיד: יש ששת אלפים שנים.

לא, זה הכול לפי המדרגות, ששת אלפים מדרגות. אחר כך נדבר אם יש להם קשר עם השנים או לא. הכול תלוי מתי אנחנו נגמור את התיקון, או מתי הבורא ילחץ עלינו בצורה כזאת שאנחנו או בטוב או ברע נסיים את התיקון. לפי הסימנים זה מתקרב.

אני מאחל לכולכם הצלחה בחיבור, ולראות אחר כך תוצאות טובות מחיבורים כאלו, עד כמה זה משפיע על כל ארצות הברית, על כל אמריקה, גם על כל משפחה ומשפחה שלכם, ועד כמה זה משפיע אחר כך גם על כל העולם. אנחנו מאוד שמחים שיש לכם חיבור כל כך יפה, חזק וטוב, ודיברו על זה איתי כבר הרבה אנשים וסיפרו לי. אני מאוד שמח שיש לנו קשר יפה וטוב, ונקווה מאוד שאנחנו עוד נעשה כאלו פגישות גם פיזית וודאי שווירטואלית, זה הכול נפתח לנו יותר ויותר. אני מחבק אתכם בשם כל הכלי העולמי, ויחד כולנו עוד נתקדם קצת קדימה לגמר התיקון שכבר מתחיל מיום ליום להתקרב אלינו. כל טוב, תודה וחיבוק חם.

(סוף השיעור)

---

1. מתוך הפיוט לך דודי.↩