שיעור בוקר 19.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 472, מאמר "מאמר לסיום הזוהר"

קריין: כתבי בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר", טור ב' בדבר המתחיל "ומכאן תבין, את גודל החומרה".

"ומכאן תבין, את גודל החומרה, של העסק בתורה ומצוות לשמה. כי אם גם כוונתו בתורה ומצוות, אינה לתועלת הקב"ה, אלא לתועלת עצמו, הרי לא בלבד, שלא יהפך טבע הרצון לקבל שבו, אלא אדרבה, הרצון לקבל שבו, הוא יהיה הרבה יותר, ממה שיש לו מטבע בריאתו. כמו שביארתי בהקדמה לביאור הסולם, בכרך הראשון, עי"ש באות ל', ל"א, ואין להאריך כאן.

ומה הם מעלותיו, של אותו האדם, שזכה לדביקות השי"ת?

הן אינן מפורשות בשום מקום, אלא ברמזים דקים. אבל כדי לבאר הדברים שבמאמרי, אני מוכרח לגלות קצת, לפי מדת ההכרח. ואסביר הדברים בדרך משל.

הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו.

אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו.

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר.

לפי המשל הזה, יש להבין ג"כ מעלת האדם, שזכה להדבק בהשי"ת. כי כבר הוכחתי (ב"הקדמה לספר הזהר", אות ט', ובפרושי להאדרא זוטא), שהנשמה היא, הארה נמשכת מעצמותו ית'. והארה זו, נפרדה מאת השי"ת, ע"י שהשי"ת הלבישה ברצון לקבל. כי אותה מחשבת הבריאה "להנות לנבראיו", בראה בכל נשמה רצון לקבל הנאה. ושינוי צורה זו של רצון לקבל, הפריד אותה הארה מעצמותו ית', ועשה אותה לחלק נפרד ממנו. ותעיין שם במקור כי אין כאן המקום להאריך בזה.

היוצא מזה, שכל נשמה, היתה מקודם בריאתה, בכלל עצמותו ית'. אלא עם הבריאה, דהיינו עם הטבע של רצון לקבל הנאה, שהוטבע בה, קנתה שינוי צורה, ונפרדה מהשי"ת, שכל ענינו הוא רק להשפיע. כי שינוי הצורה, מפריד ברוחניות, כמו הגרזן בגשמיות, כמבואר לעיל.

ונמצאת הנשמה, דומה עתה לגמרי, למשל האבר, הנחתך מהגוף ונפרד ממנו, שאעפ"י שמקודם הפירוד, היו שניהם, האבר עם כללות הגוף, אחד. והיו מחליפים מחשבות והרגשות זה עם זה. אבל, לאחר שנחתך האבר מהגוף, נעשו בזה שתי רשויות. וכבר, אין אחד יודע מחשבותיו של השני, וצרכיו של השני. ומכל שכן, אחר שהנשמה נתלבשה בגוף של העוה"ז, נפסקו כל הקשרים, שהיו לה מטרם שנפרדה מעצמותו יתברך. וכמו שתי רשויות נפרדות הם.

ולפי זה מובנת מאליה, מעלת האיש, שזכה שוב להדבק בו, שפירושו, שזוכה להשואת הצורה עם השי"ת, עי"ז שבכח התורה והמצוות, הפך את הרצון לקבל, המוטבע בו, אשר הוא הוא שהפריד אותו מעצמותו ית', ועשה אותו לרצון להשפיע, וכל מעשיו הם, רק להשפיע ולהועיל לזולתו, שהוא השוה את הצורה ליוצרה, נמצא ממש בדומה לאותו אבר, שנחתך פעם מהגוף, וחזר ונתחבר שוב עם הגוף, שחוזר לדעת מחשבותיו של כללות הגוף, כמו שהיה יודע טרם שנפרד מהגוף.

אף הנשמה כך, אחר שקנתה השואה אליו יתברך, הנה היא חוזרת ויודעת מחשבותיו יתברך, כמו שידעה מקודם, שנפרדה ממנו בסבת שינוי הצורה של הרצון לקבל.

ואז מקויים בו הכתוב: "דע את אלוקי אביך". כי אז זוכה לדעת השלמה שהיא דעת אלקית. וזוכה לכל סודות התורה, כי מחשבותיו יתברך הן סודות התורה."

שאלה: לגבי הדוגמה שאיבר נפרד מהגוף, לפני זה הוא כותב שזה בדיוק כמו הנשמה שמהרגע שמכניסים בה רצון לקבל הדבקות נפסקת. מה מלכתחילה המטרה בלהכניס רצון לקבל לתוך הנשמה אם זה יוצר ניתוק?

לתת לה להרגיש את עצמה מנותקת ושהיא אחראית על החיים שלה, ועכשיו היא יכולה כביכול להחליט מה עתידה ומה גורלה.

תלמיד: כשאין רצון לקבל בנשמה, כשאין לנשמה הכרה.

עכשיו כן יש רצון לקבל בנשמה שנפרדה.

תלמיד: לפני שהנשמה נפרדה ולא היה בה רצון לקבל, הנשמה נמצאת בדבקות.

היא נמצאת בדבקות עם העליון.

תלמיד: כשנכנס הרצון לקבל נפסקת הדבקות.

כן.

תלמיד: מה עכשיו?

היא פועלת לפי הרצון לקבל שמכתיב לה מה לעשות.

תלמיד: איך זה מקביל לדוגמה שחותכים איבר מהגוף?

יש שתי רשויות.

תלמיד: אבל כשמחזירים את האיבר, הוא פתאום מתחיל לתפוס את כל המחשבות של כללות הגוף.

כן, היא חוזרת.

תלמיד: איך הנשמה חוזרת לתפוס את כל המחשבות?

היא חוזרת לכל המערכת והמערכת מתחילה לשלוט על כולה כללית, והיא הופכת להיות לחלק מהנשמה הכללית.

תלמיד: מה ההבדל בתפיסה של הנשמה לפני שהטביעו בה רצון לקבל ואחרי שמטביעים בה רצון לקבל והיא מגיעה עוד פעם לדבקות?

היא מגיעה עם הרצון לקבל שרכשה בזמן הניתוק, ואז היא מגיעה למצב שהיא יותר מכירה את המקום שלה ואת הבורא, ומתחילה להיות דבוקה בו ביתר כוח וביתר עוצמה.

תלמיד: מה השוני בדבקות? למה צריך להעביר את הנשמה ניתוק?

קודם בתחילת הבריאה היא הייתה כנקודה אחת, ועכשיו היא חוזרת כאיבר שפועל יחד עם הנשמה הכללית, יחד עם הבורא.

תלמיד: כשהיא פועלת יחד עם הבורא, האם נשארת ייחודיות לנשמה או לא?

אני לא יכול לברר את זה. ודאי שהיא כבר אחרת, כי היא הייתה מנותקת ועכשיו חוזרת, וכשהיא חוזרת זה לא אותו דבר כמו שהייתה קודם, כי קודם היא הייתה כנקודה מבוטלת לגמרי. אבל מה שקורה לה עכשיו אחרי שהיא חזרה לתיקון, לדבקות, אין מילים להגיד כאן מה קורה.

"וזה שאמר ר' מאיר: "כל הלומד תורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ומגלים לו רזי וטעמי התורה, ונעשה כמעיין המתגבר". דהיינו, כמו שאמרנו, שע"י העסק בתורה לשמה, שפירושו, שמכוון לעשות נ"ר ליוצרו, בעסקו בתורה, ולא לתועלתו כלל, אז מובטח לו להדבק בהשי"ת, שפירושו, שיבוא להשואת הצורה, שכל מעשיו יהיו לתועלת זולתו, ולא לתועלת עצמו כלל", אבל עכשיו זה כבר אחרי שהנשמה קיבלה רצון משלה כשהיא נפרדה מהבורא, וכשהיא חוזרת יש לה עוצמה, היא רוצה להידבק בו נגד כל ההפרעות שקיבלה. לכן ההבדל בין לפני השבירה, שאז היא הייתה דבוקה בשורש, לבין אחרי השבירה, שהיא חוזרת להיות דבוקה בשורש, זה הבדל עצום, "דהיינו ממש כמו הקב"ה, שכל מעשיו הם, רק להשפיע ולהיטיב לזולתו, שבזה חוזר האדם להדבק בהשי"ת, כמו שהיתה הנשמה מטרם שנבראה.

"ולפיכך זוכה לדברים הרבה, וזוכה לרזי וטעמי התורה. כי כיון שחזר ונתחבר עם השי"ת, הוא חוזר ויודע מחשבותיו של הקב"ה, כמשל האבר, שחזר ונדבק בגוף. ומחשבותיו של הקב"ה, נקראות רזי וטעמי התורה. הרי, שהלומד תורה לשמה, זוכה שמתגלים לו רזי וטעמי התורה. ונעשה כמעיין המתגבר, מחמת ביטול המחיצות, שהפרידוהו מהשי"ת, שחזר להיות אחד עמו יתברך, כמטרם שנברא".

הוא השיג את הניתוק מהבורא ועכשיו חזר והשיג את החיבור עם הבורא. ואז משני המצבים הללו הוא מבין את כל הבריאה.

שאלה: איך אדם שרוצה ללמוד תורה לשמה צריך לתאר לעצמו את המטרה הזאת?

הוא רוצה להיות דבוק בבורא בכל לב ונפש ובכול התנאים.

תלמיד: מה זה להיות דבוק בבורא?

דבוק בבורא, בכוח עליון, שאין עוד מלבדו, ברצון להשפיע, אלו כל המחשבות שלו, כל הרצונות שלו.

תלמיד: הוא נותן כאן תיאור מאוד מוחשי של איבר שנפרד מהגוף, ואז כשמחברים אותו אל הגוף, הוא יודע את כל מחשבותיו והרגשותיו. איך בצורה מעשית בעבודה שלנו אנחנו יכולים לתאר זאת?

אנחנו שרוצים עכשיו להידבק בבורא, קודם בינינו ואחר כך בו, אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו מנותקים. ואז אנחנו משתדלים לעשות כל מיני פעולות בינינו כדי להתחבר בינינו ולהידבק שוב בבורא כמו שזה היה לפני השבירה.

תלמיד: בנמשל, מי זה האיבר, מי אלו האיברים, מי זה הגוף, כללות המחשבות והרגשות? בפועל, בחיים שלנו, מי כל אלה?

כל אדם הוא כמו איבר. כשאנחנו מתחברים, אנחנו נעשים למכלול איברים שיכולים להידבק בבורא.

תלמיד: מכלול האיברים, כלומר הגוף?

כן, לא כולו, אבל בסופו של דבר כל הגוף כולו.

תלמיד: נניח העשירייה שלי.

היא חלק מהגוף.

תלמיד: היא חלק מהגוף, היא לא כל הגוף.

וודאי שלא.

תלמיד: כשאני רוצה להתחבר לעשירייה, אז זה עדיין לא נקרא שאני רוצה להתחבר לגוף.

זה בדרך. יכול להיות שאתה רוצה להתחבר לגוף, אבל אין לך פתרון. אתה צריך קודם כל להיות מחובר לעשירייה, עם העשירייה אתה תמצא איך לגדול, להתחבר ליתר העשיריות, וכך עד שאנחנו מגיעים למצב שכולנו מחוברים בגוף הכללי.

תלמיד: האם הגוף הוא בעצם רק הגוף הכללי של כל העשיריות?

כן. מה שהבורא ברא, הגוף דאדם הראשון, הוא הגוף הכללי.

תלמיד: ומהי העשירייה בינתיים, היא גם איבר?

כן.

תלמיד: אם כך, מה אני בתוך המערכת הזאת?

אתה חלק מהאיבר.

תלמיד: שגם הוא נפרד.

כן.

תלמיד: אז אם אנחנו מתחברים יחד כעשירייה, אנחנו מרגישים את כללות האיבר?

אנחנו כבר מרגישים את עצמינו יותר.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אני לא יכול להסביר לך מה זה יותר, אבל אתה תרגיש שכבר יש לך יותר שכל, יותר רגש, יותר עוצמה, יותר הבנה, יותר רצון.

תלמיד: אז כשיש חיבור בעשירייה, מרגישים משהו מהמחשבות וההרגשות של הכללות הזאת?

כן ודאי שאתה מרגיש חלק מכללות הרצונות והרגשות ששייכים לכל הגוף.

תלמיד: וזה כבר מביא לי מידה מסוימת של דבקות בבורא?

אולי לא מיד, אבל כן, בדרך.

תלמיד: אז מה זה נקרא ללמוד תורה לשמה?

שאתה רוצה להגיע לזה שאתה תהיה מחובר, דבוק לבורא, אף על פי שעדיין לא.

תלמיד: מה נקרא מידת גילוי הבורא בעשירייה כאיבר?

העשירייה כשהיא נעשית כאיבר, היא תופסת איזו הארה מהאור הכללי, וזה ממלא אותה וכבר מפתח אותה.

שאלה: אם האיבר נחתך מהגוף ואין לו את המחשבות של כללות הגוף, אז מה מניע אותו?

חסרון, הוא מרגיש שהוא נחתך.

תלמיד: מה זה החיסרון הזה?

שהוא נחתך והוא מצטער על זה שהוא חתוך מהגוף.

תלמיד: וזה לא פקודות שבאות גם מכללות הגוף?

כן, ודאי.

תלמיד: אז זה לא באמת איבר מנותק מהגוף.

לא, זה נקרא בכל זאת מנותק. הבורא שורה בכל מקום ובוודאי שהוא מנהל ועושה את הכול, אבל האיבר לא מרגיש.

תלמיד: ומה יש באיבר, עוד פעם, שמניע אותו כל הזמן להתקשר חזרה לגוף?

יש רשימות, אורות מקיפים מה שאנחנו לומדים. יש כל מיני הבחנות כאלה שהנברא מרגיש שחסר לו.

שאלה: יחד עם זה, גם האיבר צריך לזכור שהוא צריך להצטער על זה שהשכינה, שכללות של הגוף מצטערת על זה שהוא לא נמצא.

כן.

תלמיד: איך מתבטאת המחשבה הזאת באדם?

זה מתבטא באור מקיף.

תלמיד: מה זה אומר?

שהוא מרגיש שיש כאן איזה צער, חיסרון מהאור המקיף.

תלמיד: והאור המקיף זה כללות הגוף?

כן, שלוחץ עליו.

תלמיד: אבל ההתחלה הטבעית זה שהוא מרגיש שחסר לו, נכון? זה המאור המקיף גורם לו להרגיש שחסר לו משהו.

כן.

תלמיד: והוא מצטער שחסר לו?

כן.

תלמיד: ומה משנה את ההרגשה הזאת שהוא צריך לחשוב שהוא חסר לגוף הכללי? שהוא מצטער עבור הגוף.

הוא מתחיל לקבל הרגשה של חוסר השתייכות לגוף הכללי.

תלמיד: אבל על מה הצער שלו?

שלא שייך לגוף הכללי ולא יכול להשלים שם את תפקידו.

תלמיד: למה הגוף, שהוא הרצון לקבל, לא מרגיש רווח מההתכללות עם הנשמה הכללית?

הגוף זה האגו הוא לא יכול להרגיש כלום.

תלמיד: ולהיפך, רוצה להישאר נפרד?

כן.

שאלה: הוא כותב "שכבר אין אחד יודע מחשבותיו של השני וצרכיו של השני". מה הצורך לדעת מחשבותיו?

אנחנו צריכים לחזור למערכת שלמה.

תלמיד: כלפי העשירייה האדם צריך לדעת את המחשבות של החברים, העשירייה, כללות העשיריות?

הוא צריך להתחבר איתם כך שהוא ירגיש אותם.

1. תלמיד: אז מה זה מוסיף לחיבור שהוא לא רק מרגיש את החסרונות, צרכי העשירייה, הוא יודע גם מחשבות? הרבה פעמים הרבה כתוב על זה.

   מה זה חשוב חסרונות, מחשבות, רצונות, דאגות, זה הכול שייך למערכת שלמה והוא צריך להיות כלול מהמערכת השלמה.

   תלמיד: כך האדם יכול לבדוק ובודק את עצמו איך הוא מחובר לעשירייה, כמה הוא מרגיש את צרכיה של עשירייה, מחשבותיה?

   הוא צריך להגיע למצב שהוא נכלל עם העשירייה ממש ללא שום הבדלים.

   תלמיד: ברגע שאדם עם העשירייה משיגים את הרזי התורה, רזי התורה ושמותיו של הקדוש ברוך הוא זה היינו הך, או שיש הבדל ביניהם?

   יש הבדלים, אנחנו עוד נלמד, זה אני לא יכול לפרש עכשיו, חסר המון חומר.

   שאלה: שמעתי ממך או בטקסט שהרצון לקבל בהתחלה, הוא זה שמכתיב לנשמה מה לעשות. איך אנחנו צריכים לארגן את היחסים בין הנשמה לרצון לקבל, כדי שסכמת השתוות הצורה הזאת תקרה?

   צריך לשנות את הרצון לקבל לרצון להשפיע. זה הכול.

   תלמיד: ואיפה כאן הנבראים?

   זה יהיה הנברא שלהם.

   תלמיד: הרצון לקבל יהפוך לנברא?

   כן.

   תלמיד: אז הנשמה שבנו תתחיל להכתיב לרצון לקבל מה לעשות, לשרת את הרצון לקבל ואז זאת תהיה הידמות?

   טוב, בוא נניח שיהיה כך, אי אפשר להתבטא עכשיו בצורה ברורה, ואפילו אנחנו לא יכולים להבין זה את זה . זה לא פשוט.

   שאלה: סליחה על האנלוגיה הרפואית אבל כמו עובר ברחם עמו, הם קשורים יחד, במחשבות, ברצונות, בכול. ולאחר מכן הילד נולד, ויוצא החוצה, וההיפרדות הזו, של הגוף הראשון מהגוף השני, איך אפשר להבין את הקשר הזה שצריך לשקם, לשחזר בין הגוף לבין אותו איבר שנפרד מן הגוף?

   אנחנו לא קושרים שוב את הילד אל האם חוץ מתהליך ההנקה, אולי קצת חינוך וכן הלאה, אין לזה קשר לשום דבר רוחני.

   תלמיד: ואיך ביחס לעשירייה, כשיצאת מהעשירייה, באיזשהו מצב כבר אין לך קשר עם העשירייה. איך להגיע לשם, לחזור?

   אדם שנקרע מהעשירייה, רק על ידי תפילה לבורא הוא יכול לחזור לעשירייה, ולא אחרת.

   תלמיד: וזו תפילת העשירייה?

   זו התפילה שלו קודם כל.

(סוף השיעור)