שיעור בוקר 04.11.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', דף ל', עמ' 30,

לוח השאלות לענינים, שאלות ס"ג – ס"ח

קריין: נפתח בקטע הכנה לימוד תע"ס ממאמר הרב"ש, מאמר 12, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'".

"מועיל להוציא המאור מהתורה, אם הוא מכוון בעת התעסקותו בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, הנקרא "מאור". אז מועיל לו לימוד תורה. מה שאין כן כשהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה, אין התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה, ולא להשתמש עם הכלי קבלה לתועלת עצמו. אחרת התורה שלו הולכת ונעלמת ממנו. כלומר, כח התורה, שהיה צריך להכניע את היצר הרע, הכח הזה מתבטל. וזה שכתוב "וכל תורה, שאין מלאכה", היינו שלא מכוון, שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה שיהיו בעמ"נ להשפיע, "סופה בטלה". כלומר, הכח הזה מתבטל.".

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

זאת אומרת, אני צריך במשך שיעור בוקר נגיד, כמו שעכשיו, להשתדל לאגור בתוכי כוח שנקרא "תורה". אחר כך עם הכוח הזה אני כל היום אוכל להתייחס נכון לחיים, ולקדם את עצמי בכל צעד ושעל, בכל הרגעים שלי בחיים, כך שאני עושה את החיים שלי יותר רוחניים, עוד יותר ועוד יותר, בחיבור עם החברים, בחיבור עם האנושות, בהרגשה, בנטייה לבורא. זה נקרא שאני מממש את התורה. זאת אומרת אני לומד תורה כדי לקבל את הכוחות האלו, כוחות ההשפעה, ואחר כך עם כוח השפעה הזה אני משתדל במשך היום לבצע אותם, לממש אותם.

קריין: שוב קטע הכנה מהרב"ש.

"מועיל להוציא המאור מהתורה, אם הוא מכוון בעת התעסקותו בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, הנקרא "מאור". אז מועיל לו לימוד תורה. מה שאין כן כשהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה, אין התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה, ולא להשתמש עם הכלי קבלה לתועלת עצמו. אחרת התורה שלו הולכת ונעלמת ממנו. כלומר, כח התורה, שהיה צריך להכניע את היצר הרע, הכח הזה מתבטל. וזה שכתוב "וכל תורה, שאין מלאכה", היינו שלא מכוון, שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה שיהיו בעמ"נ להשפיע, "סופה בטלה". כלומר, הכח הזה מתבטל."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

שאלה: מה זה שהכוח הזה מתבטל?

נתנו לך הזדמנות בשיעור בוקר למשוך כוח מהתורה כדי שתרצה אחר כך במשך היום להיות יותר בחיבור, יותר בתיקונים, יותר בהתקדמות רוחנית, להעמיד עולם רוחני על פני עולם גשמי, זאת אומרת להיות ביותר אמונה למעלה מהדעת. אתה לא לקחת את הכוח הזה, לא השתמשת בו במשך היום, אז זה מתבטל. אם לא עשית את זה במשך היום, זהו, גמרנו, זה הולך. נתנו לך אפשרות, לא עשית, סימן שלא היית צריך את זה. למחרת יש לך שוב הזדמנות, בבקשה. אבל כל פעם כשאתה משתדל יותר ויותר בכל זאת להוציא כוחות, הבנה, מרץ, כיוון יותר ויותר נכון משיעור בוקר, מהלימוד, ולממש את זה במשך היום בקבוצה, בחיים שלך הרגילים אפילו, זה נקרא שאתה "מממש את התורה". ואז בזה אתה מתחיל לראות איך העולם שלך, שאתה רואה אותו, שאתה מקבל אותו, שאתה מבין אותו, איך הוא משתנה.

תלמיד: אז התוצאה מהשיעור זה אם אני בקלות יכול להתחבר עם החברים ולהיות בקומה שניה?

כן.

שאלה: מה הכוונה שרב"ש כותב פה שאם הוא מושך את אור התורה לתועלת עצמו נאבד ממנו כוח ההשפעה שצריך להכניע את היצר הרע? מה הכוונה של למשוך את אור התורה לתועלת עצמו? אור התורה זה הפעולות שלי כלפי העשירייה שאני מנסה למשוך.

לא, אור זה לא פעולות. זה כוח שאתה רוכש בזמן שיעור בוקר בכוונה שלך בשביל מה אתה לומד, שיהיה לך כוח השפעה. אתה מתקשר למערכת עליונה בזמן שיעור בוקר, במערכת הזאת נמצאים רב"ש, בעל הסולם, עוד מקובלים, כל המערכות העליונות. נתנו לך הזדמנות להתקשר עם כל החברים שלך בכל העולם לאותה מערכת כדי לקבל ממנה כוח. אם אתה רוצה את זה ואתה מקבל את זה כדי אחר כך להשתמש נכון, אתה מקבל. אחר כך יש לך יום שלם, במשך היום אתה צריך להשתדל את הכוח הזה שקיבלת לממש נכון, שאתה רוצה לראות את העולם כולו דרך רצון הבורא, דרך עיניים עליונות, דרך כוח הבינה, וכך להתקדם.

תלמיד: מה זה בצורה לא נכונה להתייחס למציאות?

שאתה מתייחס למציאות כמו בהמה, כמו כולם. אתה יוצא משיעור בוקר, "זהו, גמרנו. עכשיו אני חופשי עד למחרת".

שאלה: רב"ש כותב במאמר שאני צריך לעבוד בשביל לקבל שכר. אבל אני אומר שהעבודה עצמה, כשאני משתמש בהכנעה של היצר הרע, היא דווקא מחזקת אותי, אז כשאני חושב שהשכר כבר קרוב, שם אני נופל דווקא, זה אומר שהשכר הוא לא כל כך נחוץ בעבודה.

למה אתה חושב שזה שאתה נופל זו לא מתנה, זה לא תשלום? מוסיפים לך רצון לקבל יותר גדול ואתה נופל, אין לך כוח, אבל אתה לא חושב על זה שזה תשלום, שזו מתנה, למה? נותנים לך עכשיו כוח יותר גדול ברצון לקבל כדי שתצטרך לרכוש יותר כוח של בינה, של להשפיע, וכך אתה מתקדם. אתה עולה עם רגל שמאל, רגל ימין, רגל שמאל, רגל ימין, וכך אתה עולה במדרגות. אתה לא יכול לעלות אם לא הגדילו לך את הרצון לקבל. לכן כל יום הרצון לקבל צריך להיות יותר גדול, וכל יום אתה צריך לרכוש רצון להשפיע יותר גדול, וכך אתה בשניהם עולה. לא יכול להיות אחד ללא שני. לכן אדם שהוא באמת רוצה לעלות בסולם הרוחני, הוא רואה בהגברת הרצון לקבל שבו גם יחס טוב ומתנה של הבורא.

שאלה: איך נוכל להגביר את כוח הלימוד בתורה?

על ידי החיבור בקבוצה, בין החברים, שאתם צריכים לעורר זה את זה, עד כמה אתם נמצאים בהתלהבות, בתקווה, בהשגות. בכל יום ויום יש לכם משהו יותר ברור, אתם לומדים חכמה, מדע, שיטה, אתם לומדים פעולות הבורא. עוד מעט מתוך זה אתם מתחילים להכיר את הבורא בעצמו, זה נקרא "ממעשיך היכרנוך", שמהמעשים של הבורא אתם מתקרבים להשיג אותו, "היכרנוך".

איך יכול להיות שאני ממעשים אוכל להכיר אותו? אבל כך זה עובד. גם אצלנו, בעולם שלנו, אם אני נמצא במסגרת העולם הזה, מהמעשים של האדם לאט לאט אני מכיר מי זה האדם. כך בעולם הרוחני שאני נמצא, מפעולות רוחניות, היינו מפעולות הבורא עלי, אני מתחיל להכיר אותו. זה נקרא "גילוי הבורא לנברא". לזה נגיע.

שאלה: כיצד נכון לייצב את העבודה בתורה כדי לא לסטות בתשומת לב?

אתה חייב להשתדל לקשור את כל החברים יחד לקבוצה ולהיות יחד איתם, ואז מה שאתם תלמדו יחד כולם זה ייקרא "תורה". קודם כל תדע מה זה תורה. לבד אתה לא יכול ללמוד תורה. "תורה" זה נקרא המאור המחזיר למוטב שאתה מקבל רק בתנאי שאתה קשור עם החברים.

שאלה: יוצא, שבלי לימוד שיעור בוקר אין לי שום עבודה ביום יום, נכון?

אין לך שום סיכוי להתקדם.

שאלה: לפי מה שאתה אומר ששיעור בוקר נותן לנו כוח להמשך היום, אני הרבה פעמים מגיע לשיעור בוקר ואחרי זה הולך לישון מיד, שלוש, ארבע שעות, ורק אחרי זה מתחיל את היום. זה בסדר?

זה לא חשוב. כן, זה בסדר. גם אצל רב"ש היו כך הדברים, הלכנו לישון אחרי שיעור בוקר, כי לא כולם היו מתחילים לעבוד מוקדם.

שאלה: האם אני מבין נכון שהעשירייה היא אותה סוללה שמטעינים אותה בזמן השיעור?

כן.

תלמיד: מהי אותה עבודה פנימית מדויקת ונכונה במהלך שלוש השעות שבהן אני מטעין את המצב הזה שנקרא "עשירייה", כדי שאחר כך במהלך כל היום הכוח הזה יעבוד ויחזיק אותי?

זה ביחס שלי כלפי החברים, שאני כל הזמן דואג להיות מחובר איתם, ואז לפי עוצמת החיבור בינינו אני מצפה לקבל אור עליון בתוך החיבור בינינו. ואז האור העליון באמת נכנס לשם כמו למצבר ומשאיר שם את המטען שלו, עושה טעינה. זו בעצם העבודה שלי.

לא ללמוד לבד, כי בזה אני לא משיג הרבה. אמנם אני גם משיג, כי בכל זאת אני קשור עם החברה, אבל לא בצורה אמיתית. אם אני חושב בזמן הלימוד שכל הזמן אנחנו נמצאים בקשר בינינו, ובתוך הקשר בינינו למרכז העשירייה שלנו שם אני מקבל את כל עוצמת הלימוד, לא חכמה, אלא כוח הלימוד שמגיע מהבורא שמסתתר אחרי כל המילים האלה, את זה אנחנו מקבלים, אז באמת אני יוצא אחרי השיעור עם כוח כזה ויכול כבר להתחיל ביתר שעות היום, כשאני כבר מחובר לקבוצה ולכוח העליון מזמן השיעור, אני יכול כבר גם לממש את זה במשך היום כלפי העולם. וכך יוצא לי לקום בבוקר, להיכנס לקבוצה בהכנה נכונה, לקבל לתוך הקבוצה כוח עליון, לצאת לעולם הרחב, לחבר את העולם הרחב אלינו לתוך הקבוצה, ובזה ממש לגמור את היממה בצורה נכונה.

ולא חשוב בדיוק מה אני לומד וכמה אני לומד, כמה אני מבין מה שאני לומד, אלא הכול תלוי בכוונה הזאת, איך אני מקבל מהבורא כוחות לתוך עשירייה ואיך אני מחבר אחר כך את כל העולם לעשירייה. וכך אנחנו מממשים את "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא"¹, אני, קבוצה, עולם, וכולם מחוברים לבורא. תנסו לסדר את הדברים האלה נכון, אתם תראו כמה זה יקדם אתכם. הזמן והמצב שאנחנו נמצאים בו הוא מאוד מועיל, מאוד ראוי לזה.

שאלה: מהי אותה עבודה פנימית שיש לעשות במהלך הלימוד, ומה זה אומר שאני קשור עם החברים בעשירייה?

בזמן הלימוד אני לא חושב כל כך על החכמה כמה אני מבין וכמה אני לא מבין, אלא כמה אני רוצה לקבל כוח השפעה בחיבור בינינו. כי בסך הכול אנחנו מתאספים לא כדי לדעת, אלא כדי להתחבר כל פעם יותר ויותר ולקבל בתוך המצבר שלנו, בתוך הקבוצה שלנו את כוח הבורא שימלא אותנו, וייתן לנו בזה הזדמנות גם לצאת לחיבור עם יתר העשיריות ועם כל העולם. וכך אנחנו מקשרים את הבורא אלינו לעשירייה ואחר כך לכל העולם, ומבצעים בזה את התפקיד שלנו, את מטרת הבריאה שלנו.

תלמיד: זה אומר שאני מתפלל, מבקש מהבורא שנהיה מקושרים בהשפעה במהלך הלימוד בתוך העשירייה עם כל בני ברוך?

כן.

שאלה: איך אנחנו מחברים את העולם לעשירייה במשך היום?

אני מחבר את העשירייה שאני קשור בתוכה עם העולם. וכך כל אחד שנמצא בתוך עשירייה מקשר את עצמו מתוך העשירייה לעולם. ואז יוצא שאנחנו עשרה חברים נגיד, מקשרים כל אחד את העולם שלו לעשירייה שלנו, ועל ידי זה העשירייה שלנו מקבלת את האח"פ שלה האמיתי. ואז יש לנו למחרת עם מה להגיע לשיעור בוקר, לקבל מהבורא עוד מנת אור עליון, כוח עליון שהוא יחזק את העשירייה שלנו יחד עם אותו אח"פ שקיבלנו, עם אותה התרשמות שקיבלנו מהעולם, ואז העשירייה שלנו נמצאת כבר בדרגה יותר עליונה ומקבלת טעינה, ושוב אחרי השיעור אנחנו יכולים לצאת לעולם ושוב לחבר את העולם אלינו כמה שאפשר. העולם לא צריך לדעת על זה או כן, אלא אנחנו ביחס שלנו לעולם כך עושים. וכך כל פעם אנחנו מבצעים גיחות כאלו לתוך העשירייה ולעולם, לתוך העשירייה ולעולם, והבורא בשיעור בוקר מתחבר אלינו, וכך אנחנו "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא"².

שאלה: אם חבר יושב בשיעור כמו צמח בלי כוח, איך אפשר לכוון אותו כמה שאפשר לאור?

יכול להיות שהוא נמצא ביניכם כמו חולה נגיד, הוא לא חולה אבל כמו חולה, אבל הוא נמצא ביניכם, אתם צריכים לקחת אותו גם בחשבון, ואתם צריכים עבור כל העשירייה לעשות עבודה והוא ביניכם. אז היום הוא לא מסוגל, מחר אתה לא תהיה מסוגל, מחרתיים עוד מישהו, זה לא חשוב, הבורא מסדר את זה מלמעלה בכוונה. יש לו בזה משחק מסוים שהוא צריך לעשות שינויים בכל הכלי. כל אחד מאיתנו שייך לכל מיני חלקים אחרים של אדם הראשון שנמצאים מחוצה לעשירייה, וכל אחד שייך לשורש עליון מסוים, אז כל אחד מאיתנו חוץ מזה שהוא עושה את העבודה שלנו בקשר בעשירייה, הוא גם קשור בצורה מיוחדת עם הכוח העליון ובצורה מיוחדת עם האח"פ, עם הכוחות התחתונים. לכן לכל אחד יש גם תוכנית ספציפית מיוחדת שלו וגם תוכנית כללית שלנו. אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה לראות לנכון ולבצע.

שאלה: איך נרגיש שאנחנו מושכים את הכוח העליון?

לפי הדרישה שלכם. אם הדרישה שלכם תהיה שאתם יחד ורוצים את הכוח העליון שיחבר אתכם יותר, שייתן לכם יכולת לבצע פעולת השפעה גם הדדית וגם כלפי חוץ, אז אתם תתחילו להרגיש איך הכוח העליון פועל בכם. לא מיד אבל אחרי כמה פעולות כאלה כן תתחילו להרגיש.

שאלה: כדי לעורר את הכוח הזה צריך להפוך להיות יותר רגיש כלפי החברים. ושמנו לב בעשירייה שבמפגשים שלנו האגו מושך את הבירור לכיוון השכל ואנחנו היינו רוצים שאחרי כל מפגש נהיה יותר רגישים אחד כלפי השני. פרקטית, חוץ מתפילה שקטה, איזה עוד תרגילים קיימים בחכמת קבלה כדי לגעת ברגש שלנו ולא בשכל?

אין. אבל השאלה שאתם שואלים היא כבר שאלה טובה. וזה אומר שאתם מתקדמים ואתם מתחילים להיות יותר רגישים ורוחניים. אם יש לכם דרישה לזה, כבר טוב. כבר הבורא מטפל בכם. שמח לשמוע, תצליחו.

שאלה: האם אפשר לקרוא לפעולה של "טעינת מגבר" בזמן השיעור כבר פעולה לקבל על מנת להשפיע או שזה משהו אחר?

עדיין אין על מנת להשפיע. עדיין אתם רק מקבלים כדי להשפיע אחרי השיעור. לכן אם אחרי השיעור אתם יוצאים ובקשר בקבוצה אתם גם רוצים להשפיע והולכים להשפיע גם לזולת, לאנושות, כי אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית מאוד מיוחדת של הדור האחרון, כל העולם מחכה לתיקונים ולא יודע איזה תיקונים הוא צריך. אז אם אתם מבצעים את זה כלפי העולם בהפצה אז הפעולות שלכם גם בשיעור בוקר הן נכונות.

מי שלא מגיע לשיעור בוקר כדי לקבל כוח השפעה, כדי להביא אותו אחר כך לתיקון לעולם, הוא לא מקבל, הוא ככלי סתום אם אין ממנו יציאה החוצה. כי הבורא רוצה דווקא שכל בני העולם, כל הבבלים האלו שלא נכנסו לקשר עם הבורא, שהם כולם יכנסו. מטרת הבריאה שהבורא רוצה להתגלות לכל הנבראים, לכל העמים "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" כמו שכתוב בתהילים.

שאלה: כמה חסרונות צריך לחבר כדי שהבורא יוכל להתגלות, ואיך מחברים את החסרונות?

יחד, מחברים אותם יחד. מדברים על זה ובתפילה המשותפת מבקשים את הבורא שיחבר את החסרונות האלה וימלא אותם בכוח השפעה. שאתם תוכלו עם כוח ההשפעה הזה לצאת החוצה ולפזר כוח השפעה לכל העולם.

אם אתם מבקשים כוח השפעה בשבילכם, זה לא כוח השפעה זה קליפה. אם אתם מבקשים כוח השפעה כדי לצאת החוצה, מחוצה למסגרת העשירייה, אז באמת אתם מבקשים כוח השפעה.

תלמיד: כשאנחנו יושבים שניים, שלושה, ארבעה חברים זה גם מספיק לגילוי?

שניים גם מספיק. העיקר לבקש כוח השפעה כדי להמשיך את ההשפעה, כדי לפרסם את פעולות הבורא לכל העולם.

שאלה: מאיזה חומרים, פעולות רוחניות, בנוי כוח התורה?

מאיזה חומר? מהרצון להשפיע. כל התורה זה סך הכול המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: איזה פעולות חשוב כעשירייה לעשות כדי להגיע לכוח הזה?

ישנם מאמרי רב"ש. שם הוא כותב על זה ממש בצורה ברורה ביותר. תתחילו לקרוא במשך היום ביניכם את מאמרי רב"ש האלו.

יש לנו קובץ על זה?

תלמיד: כן. כל המאמרים נמצאים.

לא כל המאמרים, עד שיחפשו ולא יבינו כלום. איפה יש קובץ של מאמרי רב"ש על החברה, בנוסף גם את בעל הסולם, על החברה? אנחנו כאלה פרקטיים שאנחנו צריכים לחזור עליהם כל פעם כדי שוב ושוב להתאים את הקשר בינינו כך שהבורא גם ייתן כוחות וגם אחר כך יתגלה.

קריין: תלמוד עשר הספירות כרך א' חלק א' דף ל' עמוד 30 בלוח השאלות לעניינים בשאלה ס"ג.

"סג) כיצד, ואצל מי, נבחנים כל מיני ריבוי הצורות והשינויים שבעולמות."

קריין: תשובה ס"ג.

"סג) כל הריבויים והשינויים נעשים רק בהתפעלותם וקבלתם של הכלים מאורו ית', אבל האור העליון ביחסו לעצמו נמצא במצב מנוחה מוחלטת, כלומר, בלי שינוי ובלי חידוש כל שהוא (או"פ ח"א פ"ב א')."

זאת אומרת כל ריבוי השינויים והמצבים שיש לנו, הם רק בתוך הכלים. הרצון לקבל שמתפעל יותר ויותר מהאור העליון, עובר שינויים. אבל באור אין שום שינוי, הוא כולו רק להשפיע ואין לו מידות של שינוי, הוא כולו אין סופי. אלא רק הכלי, בהתאם לכמה שמסוגל הוא קולט אותו ומשתנה על ידו.

קריין: שאלה ס"ד, עמוד ל'.

"סד) כיצד מצוירות התחדשות ותנועה באור."

"סד) כיצד מצוירות התחדשות ותנועה באור."

קריין: תשובה ס"ד.

"סד) אין שום תנועה, דהיינו חידוש, באור העליון, אלא אותו החלק המקובל לנאצל מן האור העליון (שהוא ע"ד מדליק נר מנר ואין הא' חסר) הוא, "המתחדש ומתרבה לפי חידושי הצורות שבכלים", שכל אחד מקבל לפי מידת הרצון לקבל שבו, שבחינותיהן משתנות זו מזו ומשתלשלות זו מזו עד אין שיעור ואין קץ (או"פ ח"א פ"ב א')."

זאת אומרת, שוב הכול תלוי בכלים. כל השינויים הם בכלים ושאנחנו תופסים את האור העליון דרך הכלים, הופעתו בכלים, אז נראה לנו שישנם שינויים באור. אבל באור אין שום שינוי אלא רק בתוך הכלים בלבד.

קריין: שאלה ס"ה.

"סה) כיצד נכללים באחדותו ית' הפשוטה, כל מיני ריבוי הצורות וההפכים, הנמשכים ממנו ית' בעולמות."

אין לנו תשובה.

קריין: ס"ו.

"סו) על ידי מי ומה נמשך הקו מא"ס ב"ה."

"סו) על ידי מי ומה נמשך הקו מא"ס ב"ה."

קריין: תשובה ס"ו.

"סו) המסך, שפירושו כח העיכוב שנעשה על בחינה ד' לאחר הצמצום שלא לקבל עוד בתוכה, הוא שגרם ליציאת הקו מא"ס ב"ה. שהרי האור העליון אינו מקבל שינוי לעולם, ומאיר לאחר הצמצום כמקודם הצמצום, אלא המסך הנ"ל גרם עתה, שלא יתקבל מהאור העליון אלא בג' בחינות הרצון, שמידתן קטנה מאד בערך קבלת בחינה ד' שבא"ס ב"ה, ולפיכך קיבל רק קו דק של אור בערך גודל האור שבא"ס ב"ה (או"פ ח"א פ"ב א')."

אני רואה שאנשים לא נכללים מזה. מה אתם ממליצים לנו לעשות? לא לקרוא את הדברים האלה, כן לקרוא?

שאלה: קראנו שהמסך הוא שמגלה את האור. השאלה היא איך זה מתגלה בעבודה?

אם יש לך מסך אז לפי גודל המסך אתה מגלה את האור. ככה זה.

שאלה: האם מדובר פה על השאלה "למי אני מהנה?"?

לא. לא על זה מדובר כאן.

שאלה: למה המסך גרם לקו מאינסוף? חשבתי שדווקא מהאינסוף האור מאיר כל הזמן.

לא, יש אור שמאיר כל הזמן, זה באינסוף. יש אור שמגיע אחר כך בצורת האור מקיף, אבל מאור אינסוף נמשך קו אחד, ובקו הזה הוא בונה את כל העולמות, כל התחתונים, כל הנשמות, בתוך קו האור הזה. זה כמו שלמדנו באר"י שאמר "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות.. ..ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף אלא הכול היה אור א' פשוט.. ..והוא הנקרא אור אינסוף³" וכן הלאה. אז בתוך הקו נעשה הכול.

"קו" זה לא שזה קו דק מאוד, צריך להבין מה זה דק, שזה לא בצורה גיאומטרית, אלא שיש כוונה מהבורא כלפי הנבראים שדווקא בכוח ההשפעה הוא בורא אותם, ודווקא בכוח ההשפעה בהם הוא רוצה בסופו של דבר לעורר אותם, שהם יגיעו להשתוות הצורה. עם אותה הכוונה כמו של מקור הקו באינסוף, כך הנבראים צריכים להגיע לזה.

שאלה: כל מה שהנברא מרגיש, הוא מרגיש אך ורק במסגרת הקו? עולמות, פרצופים, הכול זה רק במסגרת הקו?

יותר מקו אנחנו לא מרגישים. המקסימום שיכולים להרגיש זה בקו, זאת אומרת ביחס הבורא אלינו, אם אנחנו יכולים להלביש את היחס הזה בקשר מאיתנו לבורא באור חוזר. "קו" זה נקרא שמצד הבורא ישנה הגבלה רק כדי להשפיע בצורה מסוימת, ומהצד שלנו רק כלפי ההשפעה הזאת אנחנו פועלים, אין לנו שום הרגשה אחרת כלפי הבורא. אנחנו נבראים, במה שהוא מעורר אותנו כך אנחנו מתעוררים.

שאלה: מה זאת אומרת "המסך, שפירושו כח העיכוב שנעשה על בחינה ד' לאחר הצמצום"?

שאתה מעכב על ידי המסך, כי אתה רוצה להיות בהזדהות עם האור העליון, ובהזדהות עם האור העליון אתה לא יכול להיות אלא רק כקו דק, רק במידה מאוד קטנה אתה יכול להיות משפיע כלפי הבורא, ואז אתה מחייב את הבורא גם להשפיע לך באותה המידה הקטנה. כמו שאתה נותן כפית לתינוק, מידה קטנה, ומילוי קטן, כי הוא לא יכול יותר. זה נקרא שהמקבל קובע את יחס הבורא, את השפעת הבורא אליו.

תלמיד: אז למה הוא גרם ליציאת הקו מאינסוף בעצם?

יציאת קו אינסוף, זאת אומרת עד כמה שהנברא מסוגל לקבל מהבורא.

שאלה: נאמר שהאור הוא אחד והוא לא משתנה, רק הרצון משתנה. איך זה ייתכן שיש רק אור אחד יחיד והוא מתבטא בכל כך הרבה צורות?

רצון להיטיב לנבראיו נקרא אור. הבורא רוצה להטיב לנברא, מה להיטיב לנברא? בהתאם לזה שהנברא רוצה לקבל וליהנות, איך לגדל את הנברא, להגדיל אותו, כל זה כלול באור, מכוון בהתאם רק כדי לגלות את הנברא בצורה השלימה בגמר התיקון. זה נקרא "סוף מעשה במחשבה תחילה", שבבורא כבר נמצאת אותה הצורה הסופית של כל הבריאה והוא מתייחס לאותה הצורה הסופית ויודע מלכתחילה, איך, באיזו צורה, בהדרגה, בצורה עקבית להשפיע על הנברא, כדי להביא אותו למצב הסופי. בבורא אנחנו קיימים מלכתחילה, מיד, בצורה הסופית, כולם.

שאלה: האם אני מבין נכון שאני בהדרגה מצמצם את עצמי?

אור עליון מגלה את עצמו יותר ויותר כדי לתת לנבראים גם לגדול יותר ויותר.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שהאור העליון התקבל רק בג' דרגות של הרצון, בג' הבחנות. זה אומר שאנחנו יכולים לקבל רק בט' ראשונות בכלים של חברים?

זה נקרא שאנחנו יכולים לקבל את האור העליון רק בצורת השפעה שאנחנו מייצבים. אבל מי מייצב את צורת ההשפעה? בחינה ד' דווקא. איפה היא מייצבת את תכונת ההשפעה? למעלה ממנה. מה זה נקרא שאנחנו מקבלים, זה לא ברצון לקבל שהוא בחינה ד'? כן ברצון לקבל, שהוא נכנס לג' הבחינות הקודמות, לצורות ההשפעה שמגיעות מהבורא, והרצון לקבל מדמה את עצמו לצורות ההשפעה האלו, ואז באותן הצורות, ט' ספירות ראשונות, או ג' בחינות הקודמות, שם ישנה התלבשות וקשר בין הנברא לבורא. זה נקרא "תוך הפרצוף".

שאלה: הצמצום סילק את האור מכל הבחינות או רק מבחינה ד'?

מכל הבחינות, אין מקצת ברוחניות.

תלמיד: אז מה קרה פה שהמסך שהותקן פתאום החזיר את האור, למה התקנה של המסך בבחינה ד' החזירה את האור לג' הראשונות?

כי בחינה ד', חוץ מלעשות צמצום עכשיו, היא רוצה אחרי הצמצום להידמות לצורת ההשפעה כמו בט' ראשונות. היא לא יכולה לגלות משהו מחוצה לט' ראשונות. היא מגלה את השפעת הבורא אליה בט' ראשונות או בג' בחינות, ואז היא עושה צמצום ואחרי הצמצום היא עושה התאמה לאותן ג' הבחינות הקודמות, וזה נקרא שהיא מסדרת אור חוזר.

תלמיד: אז התקנה של המסך בבחינה ד' איכשהו משפיעה גם על ג' ראשונות, אבל הקשר לא מורגש?

על בחינה ד' יש לנו צמצום ושום דבר חוץ מזה, אבל ג' הבחינות הקודמות, שם היא מלבישה אותן. זאת אומרת השפעת הבורא אליה שמרגישה בג' הבחינות הקודמות וההשפעה שלה לבורא, זה הכול כאור ישר ואור חוזר שפועלים בתוך של הפרצוף ומביאים אור לנברא.

תלמיד: למה אומרים שהמסך הוא על בחינה ד', נראה שזה משפיע על כל הבחינות בבת אחת?

מסך עובד על בחינה ד', על כל הרצון לקבל ומעלה את הרצון לקבל כצורת ההשפעה לג' הבחינות הקודמות. בחינה ד' בעצמה נשארת ריקנית, אבל היא עובדת מעליה בט' ראשונות, וזה נקרא שהנברא, רצון לקבל, שם מתקשר עם הבורא.

תלמיד: אז בחינה ד' היא זאת שמפעילה בעצם את כל הבחינות הקודמות, היא כוללת אותן ומפעילה אותן?

כן, הכול מלכות עושה. אבל איפה היא מבצעת את עצמה? בתוך הפרצוף, בט' ראשונות או בג' בחינות הקודמות, ושם קורה גילוי הבורא לנברא.

שאלה: שמעתי שהמאור המחזיר למוטב יכול לבוא רק מלימוד עם החברים. איך אני יכול לראות את העשירייה כהר סיני?

אני צריך לראות את העשירייה, שהיא הכלי שלי, הנשמה שלי, ואם אני מחובר אליהם, אז אני עובד כלפיהם כמו מלכות כלפי ט' ראשונות. ואז אני צריך לדחוף אותם לחיבור, לגרום להתקרבות שלהם לבורא, כך אני מקדם אותם, ובזה אני מקדם את עצמי. בכמה שאני משפיע להם, משקיע בהם, בזה אני מקדם את עצמי לבורא. כך העבודה שלנו בעשירייה, לא להתבלבל יותר מדי, תעשו את זה, ותראו מתוך הניסיון מה לעשות עם זה הלאה.

שאלה: בקשר לשאלה ששאלת אותנו, רציתי להגיד שאנחנו מאוד מחדדים את הכוונות לקראת החלק של תע"ס בשיעור, אנחנו מאוד אוהבים אותו, ויכולים לעבוד איתו בכוונה של סגולה, זה חלק יחסית קצר, ומאוד יקר.

אתה צודק, אני מסכים.

שאלה: כמו שמתוך הקו הזה נוצרים העולמות והפרצופים, כך אנחנו גם רואים איך הקו יוצר עיגולים?

אני לא יודע איזה מעגלים אתם רואים מהקו, אבל זה שאנחנו פועלים עם הקו בתוך העשירייה, ואחר כך אנחנו יוצאים לקהל הרחב, לאנושות, ורוצים לחבר גם אותם אלינו, בזה אנחנו כבר פועלים בתוך העיגולים. בתוך רצונות שעדיין לא מחוברים תחת צמצום ומסך, לא מעמידים את עצמם, לא מצמידים את עצמם באותו כיוון שהבורא מתייחס אליהם, והם לבורא, אלא אנחנו מבצעים עבורם את השירות הזה. זו העבודה שלנו.

קריין: אנחנו בשאלה ס"ז.

"סז) הנשתנה משהו אחר הצמצום גם בא"ס ב"ה."

קריין: תשובה ס"ז.

"סז) אע"פ שבחינה ד' שבא"ס ב"ה צמצמה את עצמה, עם כל זה, אין כאן ענין של פושט צורה ולובש צורה אחר העדרה של הראשונה, כנוהג בגשמיים, אלא יש כאן ענין של תוספת צורה חדשה על הצורה הראשונה והצורה הראשונה לא זזה אף משהו, משום שאין מקרה ההעדר נוהג בשום דבר רוחני. ולפיכך כל החידוש הזה של הסתלקות האור וכח העיכוב שנעשה בבחי"ד שלא לקבל בתוכה, נבחן לעולם אחר חדש ומיוחד לעצמו, שנתוסף עתה על האור א"ס ב"ה הנשאר בקדמותו בלי שום שינוי כל שהוא. וכזה תקיש לכל חידושי צורות הנפעלים בתוך הרוחניים (או"פ ח"א פ"ב א')."

שאלה: האם נכון להגיד שהחידוש הכי גדול קורה כשאנחנו כעשירייה מתחברים לאח"פ?

כדי להתחבר לאח"פ אתם צריכים קודם כל להיות יחד, ואז אתם משפיעים לחיצוניים. החיצוניים יכולים להיות אפילו מהקבוצות שלנו, לא חשוב איך, אבל עוד רצונות מחוצה לעשירייה, שאתם מקבלים ויכולים לצרף את הרצונות האלה יחד איתכם כרצון נוסף, אז זה נקרא שאתם מחברים את האח"פ. ואז על ידי זה אתם זוכים לקבל יותר מהאור, מהבורא שמאיר עליכם, ודווקא אתם תרגישו את זה כדבר נוסף, מפני שמה שיאיר עליכם הוא לא מהטבע שלכם, זה משהו אחר, משהו נוסף. ולכן זה יהיה מורגש מאוד.

זה כמו שיש תינוק, ופתאום הוא מבין מה זה להיות גדול, זו כזאת הרגשה. אז לחבר אח"פ לקבוצה, זה שינוי גדול מאוד, במיוחד בזמנינו כשאנחנו נמצאים בתיקון הכללי, בדור האחרון זה אפשרי, ואפשר להביא מצבים כאלו למימוש. אתם תרגישו את זה, אני מבטיח לכם שתרגישו איך אתם עושים את זה.

ככול שאתם מחברים את העולם אליכם, אפילו במקצת, אפילו בלי כל כך הסכמה שלהם, בלי כל כך הבנה שלהם, כי זו מאסה, ככול שאתם משפיעים עליהם, אפילו על ידי סתם הפצה, כשהם סתם קצת נכללים מהחומר שאתם מפזרים על התיקון, אפילו בלי קשר ישיר איתם, שאתם משפיעים והם חוזרים אליכם, אפילו בלי עד כדי כך, אלא רק מתוך פיזור החומר על מטרת הבריאה, זה כבר מכניס לכם את הרצונות והמחשבות שלהם. לא טובות, כן טובות זה לא חשוב, את הכול מעבדים, כל הרצונות האלה עוברים עיבוד בתוככם, נותנים לכם יותר כוח קבלה, ולפי זה בהעלאת מ"ן, שיש שם הרבה פעולות, כתוצאה מהפעולות האלה אתם מקבלים תוספת אור, תוספת הכרה, תוספת הבנה. דווקא כשאתם מטפלים במישהו, בקהלים שמחוצה לכם, אתם מתחילים להבין את הבורא. כי כלפיהם אתם מפעילים את עצמכם כמו שהבורא מפעיל את עצמו כלפיכם. זה כמו שאנחנו מולידים ילדים, ואז אנחנו מבינים מה זה להיות הורים, ואיך ההורים טיפלו בנו כשאנחנו היינו תינוקות.

שאלה: למה מתייחסת המילה "עולם"?

זו כל האנושות. על דומם, צומח, וחי אנחנו לא מדברים כי הם לא צריכים תיקון, הם עולים ויורדים יחד איתנו.

שאלה: הפסוק מדבר על דגם ליצירת שינוי שאיננו דרך העדר, אלא דרך תוספת. האם תמיד התוספת היא בצורת עולם, או שיש עוד צורות תוספת?

התוספת היא תמיד בצורת אח"פ שאנחנו מחברים אלינו, לגלגלתא ועיניים, ועל ידי זה גם גלגלתא עיניים שלנו צריכה לגדול.

שאלה: אותו תהליך שאנחנו מגלים מתוך הקו שנוצר, מתוך המלכות, שמתחיל לעלות למעלה, האם זה תהליך של הטמעת הרצונות שבמלכות דאין סוף בתוך הנברא כשהוא מתקדם?

אפשר להגיד.

שאלה: לגבי העיקרון שלמדנו עכשיו, שהצורה הישנה לא נעלמת. אנחנו צריכים לבנות צורת השפעה, חיבור ואהבה כמו שמתאר לנו הרב"ש, אבל מה לגבי צורת האגו, היחסים הלא טובים, הביקורת שיש לנו, כל הדברים האלה נשארים, נכון? הם לא נעלמים.

שום דבר לא נעלם בכלל.

תלמיד: לפעמים כשאנחנו משתדלים לבנות בינינו את החיבור הנכון, אנחנו כביכול מתאכזבים שעוד פעם אנחנו רואים את החברים בעין לא יפה. זה תמיד נמצא שם. האם אני מבין נכון שלא צריך להתאכזב מזה, כי אהבה זה משהו חדש, מעל האכזבה?

קודם כל זה תמיד חדש, אמנם נראה לנו ששוב ושוב אנחנו נופלים לאותו רצון אגואיסטי או משהו כזה, אין דבר כזה. ברוחניות כל דבר זה חידוש, תמיד זה רצון חדש שעוד פעם ועוד פעם מתגלה, אפילו שאנחנו לא מזהים בו שום דבר חדש, אבל הוא חדש בעצמו. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו צריכים להשתדל להיות בכאלו התחברויות בעשירייה, שאז כל פעם כשמתגלה רצון לקבל חדש הוא ייראה לנו כחדש כי אנחנו כבר נמצאים בחיבור חדש בעשירייה.

קריין: שאלה ס"ח.

"מאימתי נתגלתה העביות שבבחי"ד."

קריין: תשובה ס"ח.

"סח) מביאת הקו מא"ס ב"ה, שהמסך עכב אותו מלהאיר בבחינה ד', אז ניכרת העביות שבה כי נשארה בלי אור (או"פ ח"א פ"ב ג')."

ברור, רק אחרי הצמצום ניכר לנו שישנה בחינה ד', והיא מיוחדת, היא לא מסכימה ולא רוצה, יש בה משהו כנגד הבורא, והיא עושה צמצום, היא פועלת ממש מעצמה בצורה עצמאית. וממנה והלאה כל הבריאה מתחילה לקבל צורה חדשה, מלכות הופכת להיות לכתר. מלכות דאור ישר הופכת להיות לכתר דאור חוזר, והיא נעשית החשובה ביותר בכל הבריאה, כי ממנה והלאה תלוי כול מה שקורה בין מחשבת הבריאה, בין כוונת הבורא שרוצה להתגלות כלפי הנבראים, לבין אותו הנברא שהוא המלכות.

קריין: שאלת קודם אם אפשר לראות את מאמרי רב"ש בארכיון. יש לינק מיוחד בספרייה שלנו, בארכיון, שנקרא (Library) "ספרייה" בעברית, ויש שם את מאמרי רב"ש ויש שם לינק מיוחד למאמרי החברה.

אנחנו צריכים בכל זאת שהמאמרים האלה יהיו ממש מול עינינו.

קריין: ויש גם את הספרון "אנחנו נתאספנו כאן" שמרכז את כל המאמרים האלה.

תלמיד: בתוך כל מאמר של רב"ש בארכיון יש תרגום לכל השפות.

מצוין. אני מאוד מבקש, תשתמשו בזה יום יום.

שאלה: התחלנו בעשירייה ללמוד ברצינות את מאמרי רב"ש, ורציתי לשאול אם יש איזו שיטה לחקור את המאמרים בצורה שיטתית כדי להפוך אותם לפרקטיקה בינינו ושזה לא יהיה רק בצורה כזאת כללית?

כל היתר, חוץ ממה שהמאמרים נמצאים לפניכם, זה אתם צריכים [לעשות], לעבד אותם, ללמוד אותם, ליישם אותם ומתוך זה להבין. חוץ מזה שום דבר.

תלמיד: אבל יש איזו שיטה שנחקור את זה דרך פרקטיקה?

לא. רב"ש לא רצה יותר לדבר על זה אלא רק נתן ותשתמשו. כל היתר זה עניין פנימי של כל קבוצה וקבוצה.

קריין: אפשר להיכנס לארכיון ולכתוב "מאמרי חברה" וזה הדבר הראשון שעולה שם.

בקיצור תשתמשו, אין יותר מה להוסיף. ככל שיותר תשתמשו אתם מזה תלמדו, מתוך עצמכם.

(סוף השיעור)

---

1. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט(.↩

2. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט).↩

3. "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא היה הכל ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא, ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור א' פשוט שוה בהשואה א', והוא הנקרא אור א"ס." (בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות, חלק א', אור פנימי)↩