שיעור בוקר 21.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תמחה את זכר עמלק" - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "תמחה את זכר עמלק", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע מס' 20.

"למחוק זכר עמלק". אבל איפה הוא? איפה העמלק הזה? אומרים שהוא לא מגיע לאף מקום אלא לאלה שרוצים לצאת ממצרים, שרוצים לצאת מהיצר הרע, מהאגו שלהם ולהתקרב לבורא. אז עמלק מתנפל, מתגלה רצון כזה באנשים האלו, ולא נותן להם לעזוב את המצב של "מצרים", מצב שהם נמצאים בתוך הרצון לקבל והוא מנהל אותם, והם נמצאים בו בשבי. לפני זה לא מרגישים את השבי, יש פרעה טוב, פחות, יותר, אבל לא שהם נמצאים ממש בבית סוהר שלא יכולים לעזוב.

יש אנשים שיכולים לחיות בבית סוהר ולא להרגיש שזה בית סוהר, זה לא סוגר אותם, זה לא מגביל אותם. כך אנחנו בעולם הזה, יכולים לחיות ואפילו ליהנות, לבנות כאן כל מיני משחקים ומילויים לעצמנו ולחשוב שאלה החיים ואין יותר חוץ מזה. ורק אנשים שרוצים לצאת קצת יותר מהעולם הזה, לראות, להרגיש, הם מתחילים לראות שזה לא פשוט. אנחנו נמצאים בדיוק במעבר הזה, אפשר להגיד בתחילת המעבר. ולכן במידה שאנחנו עושים כל מיני פעולות, שאנחנו עוד לא יודעים בדיוק מה לעשות, אז מתגלה בנו מדי פעם רצון אגואיסטי שהוא לא נותן לנו רצון להתחבר לחברים, לא דוחף אותנו להגיע לחברה, לאסיפת חברים ולכל מיני פעולות כאלה. אלא ההיפך, מושך אותנו בכמה שאפשר בכל מיני צורות, אופנים, תירוצים, לזה שאנחנו לא צריכים להתקרב אחד לשני, שאפשר במקום זה ללמוד תע"ס, אמנם אנחנו לא מבינים מה לומדים, וכן הלאה. זאת אומרת, הבעיה היא שאנחנו לא כל כך מבינים מה זה נקרא להתקדם בעצמנו.

מצד שני, אם אנחנו מדברים שאנחנו צריכים להידמות לבורא, הבורא הוא נמצא למעלה מכוח הטוב וכוח הרע, שניהם בידיים שלו. הוא בעצמו כוח השפעה ואהבה וברא כנגד זה בנבראים רצון הפוך, רצון לקבל, ושנאה, דחייה, אגו, ואנחנו נמצאים כביכול בין שניהם. אם היינו פועלים רק מתוך האגו שלנו, היה טוב. אם היינו פועלים רק מתוך רצון להשפיע, גם כן היה ודאי טוב. אבל אם אנחנו נמצאים בין שניהם, אנחנו כבר מרגישים את עצמנו ברע, פעם כך, פעם כך, עליות, ירידות, מצבים, שינויים, ואנחנו לא יודעים מה לעשות. וכאן אנחנו צריכים באמת להעמיד את עצמנו על בסיס נכון. אנחנו צריכים לנהל את הכוח הרע והכוח הטוב, ולא חשוב איך הם נקראים טוב או רע, אלא את שני הכוחות האלה כוח החיבור וכוח הפירוד, השפעה וקבלה, אנחנו צריכים לנהל בעצמנו. להיות כמו בורא זה להיות למעלה משני הכוחות האלה ולנהל אותם בשניהם.

בדרך כלל אנחנו חושבים שהכוח הטוב זה הבורא והכוח הרע זה מה שהוא מעורר בנו, ואז אנחנו צריכים להתמודד עם הרע. אנחנו צריכים גם להתמודד עם הכוח הטוב, אנחנו צריכים גם לעורר אותו. זאת אומרת אנחנו צריכים לעורר את שני הכוחות האלה, לנהל אותם בשניים. זה כמו שאנחנו נגיד נוהגים באוטו, בכל מכשיר, אנחנו בדרך כלל שולטים בשני כוחות מנוגדים, פלוס, מינוס, ימינה, שמאלה, ולא בכוח אחד. לכן אנחנו צריכים לא לחכות עד שיתעורר בנו הכוח הרע כדי לחפש איפה הכוח הטוב כנגדו, קשר עם הבורא, אלא אנחנו צריכים בעצמנו לעורר את הרע ואת הטוב, ולא להיות ללא פעולה, מושבתים.

לכן כתוב, לעולם יעורר האדם את כוח הרע על הכוח הטוב וינהל את המלחמה ביניהם. ובינינו לא צריכים להיות שני הכוחות האלו מועדפים אחד על השני, שאין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע. אלא ביחס ביניהם, בדיוק במצב ניטרלי כאילו בין שניהם, ששניהם פועלים עלינו, אנחנו מעוררים אותם וכך אנחנו בונים את עצמנו בצורה שנכללים משניים בשווה. יכולים לעורר את הכוח הרע, ויכולים עליו אחר כך להביא את הכוח הטוב, וכך לבנות את המערכת שלנו. ולהחזיק בשניהם בשתי ידיים. לראות לפנינו את המטרה הסופית, ששני הכוחות האלה, כוח הרע וכוח הטוב הם יתחברו נכון, ובחיבור הנכון בין שניהם אנחנו נבנה את המצב של גמר התיקון. מגיע הכוח הרע ומתגלה כולו, מגיע הכוח הטוב ומאזן אותו, מתקן אותו, וכך בשילוב הנכון של טוב ורע אנחנו מגיעים למצב המאוזן והמסודר בוא נגיד. בקיצור לנהל בשתי ידיים את תהליך ההתקדמות שלנו עד שמגיעים לתיקון.

בתהליך הזה אנחנו לא צריכים לחכות עד שיבוא הכוח הרע. אנחנו הרבה פעמים נמצאים במצב שלא זה ולא זה, אלא מצב כזה ש"מונח באוויר" מה שנקרא, אין לי לא רע ולא טוב והחיים עוברים וימים עוברים ואין שום תועלת מזה. אלא אני צריך להשתדל, כמו שכתוב "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע"¹ וכך יתקדם. לכן אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות במצב ששני הכוחות האלו נמצאים לידינו, ואנחנו כל הזמן משתדלים במלחמה הזאת, בניהול הזה לעלות עם כוח הימין, כוח הטוב, השפעה, על כוח הקבלה. אבל ודאי שאנחנו צריכים לשמור גם על כוח הקבלה, גם על הכוח הרע, כי בלי הרע הטוב ייעלם, ואז על מה אנחנו נרגיש, נגלה אותו כטוב. ולכן לעשות בדיוק את המאזן הנכון בין טוב ורע, בין דחייה ונטייה לחיבור, בין הרצון לקבל ורצון להשפיע, בין כל הכוחות המנוגדים בטבע, כי העיקר זה האיזון, זו העבודה שלנו, הקו האמצעי. הקו האמצעי הוא בדיוק נקרא "ישראל", כי הוא ישר-אל. הוא מכוון אותנו לבורא שנמצא למעלה משני הכוחות הללו, ואנחנו צריכים מלמטה גם לסדר כך את עצמנו, לייצב את המצבים שלנו וכך להתקדם, ללכת.

לכן אם אנחנו מרגישים באיזה רגע בחיים שאנחנו מבוטלים, כאילו לא טוב ולא רע ולא כלום, זה סימן שאנחנו לא מעוררים את הכוח הרע. אתם יכולים להגיד, איך זה, בשביל מה אני צריך לעורר את כוח הרע? בלי כוח הרע לא יהיה לי עם מה לעבוד עם כוח הטוב. לכן כמו שכתוב, "לא הייתה שמחה לפניו", לפני הבורא, "לפני שיצר שמים וארץ"². שיש את שני הדברים האלה המנוגדים ויכולים מרגע זה והלאה להתחיל לסדר את הקשר הנכון, השליטה הנכונה אחד על השני.

אבל בלי כוח הרע ייעלם כוח הטוב, בלי כוח הטוב אז רע יהיה רק לא יתגלה, כי התגלות של כל כוח וכוח זה להיות כנגדו. ואנחנו צריכים להבין את התפקיד שלנו, לאזן רע וטוב יחד. כי אנחנו בעצם מכוח הרע, אנחנו צריכים לתקן אותו על ידי כוח הטוב, כך ששניהם יהיו באיזון, "חשכה כאורה יאיר". שכוח הרע יתגלה אך ורק כדי להבליט את הכוח הטוב, כוח האור. החושך צריך להיות כדי שאני אראה את האור, כי אם האור יהיה רק האור אני לא אראה שזה אור, אני צריך קונטרסט, הבדל בין שניהם, גבולות, שמעדיפים זה על זה וכן הלאה.

יש על זה הרבה חומר, הרבה פסוקים שמדברים על זה, אתם תמצאו, אבל העיקר הוא שאנחנו צריכים כל הזמן לגלות את הרע כדי להביא עליו את כוח הטוב. וזה צריך להיות מלכתחילה, שאנחנו מגיעים, צריכים לגלות את הבורא, את הכוח הטוב, כוח השפעה ואהבה, ובשביל זה אנחנו צריכים לגלות את כוח הרע, כוח הפירוד, התנגשות וכן הלאה.

זאת אומרת, שיהיה לנו ברור מלכתחילה מה אנחנו עושים בכל רגע בחיים. אנחנו רוצים להביא את הכוח הטוב ובשביל זה אנחנו צריכים לגלות לפני זה את כוח הרע. המצבים הרעים צריכים להיות מגולים מקודם, למרות שכוח הטוב צריך להיות מוכן לעבודה מקודם.

לכן קודם כל יש לנו קשר עם הבורא, אנחנו לומדים איך לעשות, איך לסדר את העשירייה, איך לעשות את כל הדברים האלה. אחר כך כשיש לנו את זה, אנחנו מתחילים לברר איפה יש לנו רע, איפה יש לנו משהו לא בסדר, ואז אנחנו מגלים את זה. אחרי שזה פחות או יותר מובן איפה, אנחנו דואגים איך לאזן את הכוח הרע עם כוח הטוב, ואז אנחנו יכולים להתקדם בקו האמצעי, שזה נקרא "שביל הזהב" למטרת הבריאה, וככה כל פעם. ואז אנחנו נמצאים באמצע ופוסעים נכון מחיל לחיל.

ולכן אנחנו צריכים לגלות את הזבל כדי לנקות את המקום. זה כמו שהבורא אמר, "בראתי יצר הרע", שלא הייתה שמחה לפניו כיום שנבראו שמים וארץ, שני הדברים האלה. ולכן אנחנו צריכים להשתדל. העיקר לא לשבת ללא עבודה, כמו שכתוב "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". זה הדבר הכי גרוע, ואנחנו שורפים הרבה זמן במצבים האלו שלא לכאן ולא לכאן.

לכן לסדר את זה כנגד זה, כוח הטוב וכוח הרע זה כנגד זה, ולהיות במצב רוח טוב, אפילו שאנחנו מרגישים רק רע ומחפשים עכשיו מה יכול להיות טוב כדי לאזן אותו לקו האמצעי, אז אנחנו צריכים להיות שמחים. רק לא להיות בטל, רק לא מבוטל, רק ללא עבודה, מצד אחד. ומצד שני, ברגע שאנחנו מרגישים שכוח הרע אוכל אותנו, פועל עלינו ולא שאנחנו הזמנו אותו אלא זה מוזמן מלמעלה, אז מיד אנחנו צריכים לגשת לתיקון שלו.

אמנם רצוי שאנחנו נזמין גם את הרע וגם את הכוח הטוב בכוחות עצמנו, בינינו, וצריכים ללמוד איך אנחנו עושים את זה בחברה, בקבוצה, שאז זה הרבה יותר קל, מהר ונגיש. שמזמינים את הרע ומזמינים את הטוב, לא מפחדים מהתקוטטות ולעורר דברים כמה שיותר עוקצניים, כי אנחנו על ידי זה יכולים לברר ולהגדיל את החיבור, הבנה, אהבה בינינו. זה כמו שכתוב ש"על כל פשעים תכסה אהבה", אם לא יהיו פשעים לא תהיה אהבה.

אז בואו לא נפחד, נלך אבל בצורה בוגרת בשני כוחות כמו שמחזיקים את ההגה, ובצורה כזאת אנחנו נמשיך הלאה. אנחנו יכולים לראות את הדברים האלה אפילו בחיים שלנו הגשמיים, שכל הפעולות הנכונות הן מתבהרות ונפעלות על ידי שני כוחות מנוגדים תמיד. וזה נובע מהמערכת העליונה, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", ואנחנו צריכים להיות בין שניהם.

זאת אומרת, לקחת את היצר הרע, שוודאי הבורא לא ברא אותו סתם, ותורה תבלין כדי לתקן אותו, ואז באיזון שניהם אנחנו צריכים להגיע לגילוי. עד שנגלה את העמלק ומתקנים אותו. אין תיקון יותר גדול אם מביאים את כוח הימין, כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה, "מנטרלים" אותו כביכול מהרע, ואחר כך הופכים את הרע הזה לטוב. זאת אומרת, כוח הרע מצטרף לכוח הטוב ואנחנו מתקדמים. ולא שהם מבטלים זה את זה, לא, אלא מקדמים למטרה, בכוונה כוח הרע מתחבר לכוח הטוב, אבל שניהם אז פועלים יחד.

צריכים ללמוד איך לעשות את זה, אבל באמת כשאדם מתחיל לתפוס ולראות את התהליך הזה שאנחנו עוברים, הוא רואה כמה שזה נכון וטוב, איזו אנחה, הקלה הוא מרגיש בפנים, שהכול מתחיל להסתדר למערכת אחת, לדרך אחת, למטרה אחת. שאין רע בעולם, אין רע, אלא הכול טוב בלבד. ולכן הבורא אז נקרא "טוב ומטיב", לרעים, לטובים, לכולם, כי אז כולם מקבלים השלמה.

אנחנו נברר את כל הדברים האלה, בינתיים אנחנו ממשיכים במחיית עמלק. שהתיקון מתחיל מזה שאת הכוונה על מנת לקבל אנחנו צריכים לתקן בזה שהיא נעלמת, וכל הכוח שיהיה לנו מהפעולה הזאת עם העמלק, שאנחנו לוקחים מהרצון לקבל את כל הכוחות, ועל ידו אנחנו מעלים את הרצון להשפיע.

למה? כי דרגת הבינה היא דרגה מאוד חלשה, זה חלב, זה אימא, זה כוח הטוב, כוח השפעה, לב רחב, כולו כזה. ואם אנחנו מחברים לזה את כוח העמלק דווקא, כוח הרע, בצורה כזאת שהוא נכנע תחת כוח הבינה, כוח ההשפעה, אז כוח ההשפעה מקבל כוחות, הוא כבר לא ניטרלי, הוא כבר לא חלב, הוא הופך להיות לדם, הוא הופך להיות לכוח מאוד חזק. וכך אנחנו מתקדמים.

לכן אנחנו צריכים לדעת איך לעבוד עם זה. להרוג את העמלק זה נקרא את הכוונה על מנת לקבל, אבל לקחת ממנו את כל הכוחות ולהעביר את הכוח הזה להשפעה. לכן אנחנו צריכים לדעת איך לנהל את הדברים האלה יחד, על ידי זה אנחנו בונים מעצמנו אותו כוח, אותו גובה כמו הבורא, כמו הבורא. כך כתוב "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך"³, שאז אנחנו באמת נמצאים בעבודה הנכונה, להשיב את עצמנו לבורא.

כל זה נמצא במחיית עמלק, שזה רק כוונה על מנת לקבל, אבל לכוח שלו אנחנו צריכים. בלי הכוחות שלו אנחנו לא יכולים לעלות, כי דרגת ההשפעה היא מאוד פסיבית, ניטרלית. אם לא מוסיפים אליה כוח עוצמתי של קבלה שרוצה למלוך, כוח ההשפעה לא יכול לעלות ונשאר בדרגת חפץ חסד, זאת אומרת בלי כוחות.

מה שאנחנו מבקשים מעצמנו, מכולנו, להשתדל לא להיות בטלים בכל החיים שלנו, ואנחנו רוצים כל רגע ורגע להשתמש בזה. ואם אין לנו רצון, כוח, מה לעשות, אנחנו צריכים בעצמנו, כמו שכתוב "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע"⁴, אנחנו צריכים לחפש איפה הם הכוחות האלה, רצונות, כוונות, מחשבות, שהם נגד חיבור, נגד איחוד. ולהתחיל אפילו מהדרגה הגשמית, בחיבור שלנו בקבוצה, לא חשוב באיזה מקום, העיקר שאני מעורר את עצמי בסופו של דבר להתקדם לבורא.

יש הרבה מה לדבר, אבל נלמד זאת אחר כך מהפסוקים, גם עכשיו, ואנחנו נכין עוד כאלו. העיקר לא לשבת בטל. אם אני מרגיש שאני לא נמצא בלהשליט את הכוח הטוב על הכוח הרע, כוח החיבור על כוח הפירוד, כוח הבורא על כוח הנברא, בורא על עמלק, אם אני לא מסדר את זה כך שיהיה אחד על השני, אני בטל, אני לא מתקדם, אני עומד במקום. והדריכה הזאת על המקום היא לא עוזרת ל בכלום, על זה כתוב "כסיל יושב בחיבור ידיים ואוכל את בשרו⁵". בואו נשתדל לייצב את עצמנו נכון ולממש כל רגע ורגע להתקדמות.

שאלה: אני שמעתי שאתה תמיד אמרת בעבר שאנחנו לא צריכים להתייחס לכוח הרע, לכוח השלילי, ועכשיו אני מבולבל. מה זה הכוח השלילי שעליו אתה מדבר ואיך אנחנו מעוררים אותו?

אמרתי משהו לפני זמן מה, עכשיו אני אומר משהו אחר. אתה צודק שאתה נזכר במה שאמרתי, כי למדנו אז איך אנחנו לא שמים לב לכוח הרע, כי אנחנו עוד לא יודעים לנהל אותו, לכן אנחנו לא עושים. כמו עם הילד הקטן, תינוק שנולד מה שהוא עושה הכול לטובה, אנחנו לא עושים שום ביקורת, כלום, שבר משהו, עשה משהו, לא חשוב מה, העיקר שהוא חי. אחר כך הוא גדל, ואז אנחנו צריכים כבר להתייחס אליו אחרת. אנחנו יכולים להסביר לו, "זה אסור, זה לא כדאי, תיזהר, תעשה ככה, זה יותר טוב". מתחילים ללמד אותו לברר פעולות שהוא יכול לעשות כדי להיות אדם. אדם זה נקרא הדומה לבורא. זה מה שאנחנו עכשיו מנסים לעשות. זאת אומרת אנחנו לא למדנו איך לעבוד עם היצר הרע, עכשיו אנחנו מתחילים ללמוד אותו, איך לעבוד עם היצר הרע כדי לעלות בדרגת האדם, להידמות לבורא. כמה שהיצר הרע יגדל בך, יגדל ויגדל, אתה צריך להיות מעליו, לנהל אותו נכון, לעשות ממנו דימוי לבורא, אחרת זה לא יתקיים, לא יקרה. לכן אנחנו נשתדל ללמוד את זה.

היה פעם שלא שמנו לב ליצר הרע, כאילו שאין. כדי שייתן לנו קשר ראשון נגיד בעשירייה, אז אני צריך לראות את כולם טובים ואין רע ואין כלום, וכאילו לנטרל, למחוק, לא לקבל בחשבון את היצר הרע שלי כלפי החברים, הכול טוב, אלא "כל הפסל במומו פוסל", ואני לא הולך עם זה קדימה, לא מפתח את זה. עכשיו הפוך, אם יש לי טענות נגד חברים, אם אני לא רוצה משהו כאן או כאן, אם אני לא רוצה להתקדם לבורא, אם אני לא רוצה לחשוב על מנת להשפיע לחברים ולבורא, אז אני צריך להיות מעוניין באותן התכונות שמתגלות בי, כי על פניהן אני יכול לגדול. אנחנו רוצים לעבור לשלב הבא, שאנחנו גדלים מהיצר הרע שמתעורר בנו, וכך נתקדם.

אתם תראו עד כמה אתם נכנסים לתהליך יצירתי. כמו שהבורא אומר "אתם עשיתם אותי", איך אנחנו עושים אותו? אנחנו מביאים את כוח הבינה, כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה, כוח המלכות, על היצר הרע, ועוטפים את כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה ואז מקבלים בורא, זה נקרא "בוא וראה". בפנים זה היצר הרע שהוא ברא, ומבחוץ הצורה שלו החיצונה איך שהיצר הרע הזה עובד, שזה על מנת להשפיע, צורת אדם הדומה לבורא.

אם לא ברור, תשמעו את השיעור הזה שוב ותשאלו, אין בעיה. אנחנו צריכים להבין שזה שלב חדש בהתפתחות שלנו, שלב יותר מעשי, וכך זה יתקדם.

שאלה: איך העשירייה יכולה לדעת שהיא מוכנה לגילוי הרע, או מה להוסיף כדי שזה יקרה?

אם העשירייה מתקיימת נכון, זאת אומרת הולכת יחד איתנו, נמצאת בכל השיעורים ואפילו חוזרת על שיעור הבקר במשך היום, דבר שאני מאוד ממליץ. מאוד. אני בעצמי עושה את השיעורים האלה, אני מקבל את הטקסטים, מסדר אותם, קורא אותם, ומכין את עצמי לשיעור, כי אני צריך להעביר את זה לתלמידים, לילדים. אני צריך לחשוב איך אני מוצא מילים, איך להעביר להם כך שהם יבינו אותי, יתפעלו, וירצו לקיים את זה. אז בואו נעבוד זה לעומת זה. כמו שאני מכין את עצמי לשיעור, כך גם אתם.

אתם לא צריכים להכין את עצמכם לשיעור הבא, את זה נעשה פעם אחרת, אבל בינתיים לפחות תעשו חזרה על שיעור הבוקר.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע ולשמור על האיזון בין שני הכוחות ההפוכים האלה כדי שאנחנו נוכל לבנות מערכת שתאפשר לנו להמשיך ולהתקדם בצורה יציבה בקו האמצעי?

זה מה שאנחנו עכשיו משתדלים לעשות. ההתחלת העבודה היא בזה שאני בודק את עצמי, האם אני יכול להיות קשור, דבוק, מסור לבורא לעל מנת להשפיע דרך החברה באיזו צורה, ואם אני רואה שלא, אז יש לי מקום עבודה. כשמתעורר בי איזה רצון שמושך אותי לכל מיני כיוונים, או אני עושה ביקורת על כולם והבורא, ואני לא מרוצה מהחיים שלי וכן הלאה, כאן אני צריך לסדר את עצמי כך שאני קודם כל שמח בזה שהבורא נותן לי עבודה, לכן כתוב שלעולם ירגיז אדם את יצר הרע על יצר הטוב. אפילו אני בעצמי צריך לעשות את זה, אם אני רואה שיצר הרע לא מתגלה, לא מפריע לי ואומר לי איזה זלזול על העבודה רוחנית, על החיבור בינינו וכן הלאה.

לכן אנחנו צריכים כל הזמן לעורר את החברה, כל אחד בעשירייה, ואת החברה בכללות לפחות מהשיעור הזה והלאה. ואנחנו בודקים את עצמנו האם אני נמצא בשני כוחות? האם יש לי כוח התנגדות לבורא, לקבוצה, וכוח שאני משליט אותו על כוח הדחייה שזה כוח החיבור. ואני נמצא בשני הכוחות האלה, ואני מרוצה מזה שאני נמצא בשניהם, ואחר כך מהם אני אראה את הקו האמצעי שהוא הדרך שמובילה אותי לתיקונים, לגמר התיקון. כי גמר התיקון הוא בזה שכוח הרע כולו מתגלה, ועל פניו כוח הטוב שמסדר את הצורה שלו, וכך אנחנו בונים את דמות הבורא שמתגלה בנו.

במידה שאנחנו מסוגלים להשליט את כוח הטוב, השפעה, אהבה, וחיבור, על כוח הרע שנמצא בפנים, דחייה, פירוד, אז שני הכוחות האלה, אחד בפנים ואחד בחוץ, שניהם פועלים ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים ובונים מעצמנו את דמות הבורא. בפנים רצון לקבל יותר ויותר גדול, ומבחוץ הצורה שלו של אהבה, השפעה, וחיבור.

שאלה: תמיד אמרת שעלינו לשאוף אך ורק לטוב, לאהבה, לחיבור. והבורא מרחיב לנו עביות. היום אמרת שעלינו גם לעורר את הרע. מה זה אומר?

אנחנו צריכים לדאוג אם אני נמצא ללא כוח הרע, כי אם אני משתדל להיות בכוח הטוב, בדיוק אז מתעורר כוח הרע. אני לא יכול לעורר בעצמי את האגו שלי, זה לא בידיים שלי, ובכלל, זה לא העניין שלי. העניין שלי לעשות תיקונים על כוח הרע עם הכוח הטוב.

אז אם אני לא מגלה את הכוח הרע, הבורא לא מגלה את זה מלמעלה, סימן שאני לא מוכן לזה. ואז אני צריך להשתדל לעורר כוחות כאלה, על ידי פעולות לחיבור, להתקרבות בינינו, ומיד אני צריך לזהות שאני לא רוצה, שלא בא לי, שאני שוכח שוב, ועוד משהו עושה. זאת אומרת, כך אני מעורר, זה נקרא "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע ויצר הרע על יצר הטוב.".

שאלה: בהקשר לזה שאנחנו לומדים על כוח עמלק, אנחנו מרגישים שזה באמת כוח מיוחד שדוחה מהקשר עם העשירייה. אפילו שאתה משתתף בכל האירועים, בזום, אבל יש הרגשה כזאת. איך יחד עם זאת שאתה נופל מהקשר הזה עם החברים במשך היום, כמו שאתה אומר, להוסיף גם את הכוח הטוב ולהחזיק אותו יחד?

אתה לא יכול לבנות שכוח הטוב יהיה לידך אם לא יהיה כנגדו כוח הרע. "זה לעומת זה עשה אלוהים." הבורא עושה את שני הכוחות האלה יחד, במקביל. אם אתה באמת רוצה לעורר את כוח הרע, אתה רוצה להגדיל אותו בטוב, לכסות אותו בטוב. אם אתה רוצה לגלות את הכוח הטוב, אתה חייב שיהיה לך משהו שעליו כוח הטוב יתגלה. אז אתה צריך את כוח הרע.

לכן אנחנו בעצם צריכים להיות שמחים בזה שמתעורר בנו רצון לקבל אגואיסטי. דחייה, חיכוכים, כל מיני דברים, יחסים לא נכונים בינינו, כי זה מקום העבודה. על פני זה אנחנו יכולים עוד ועוד למשוך את האור ולתת לו מקום להתגלות, לכסות ולכסות את כל הפשעים האלו שמתגלים. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה.". אחרת איך נגלה את זה?

תלמיד: ברור שאנחנו צריכים את הכוח הרע הזה, אבל יחד עם זה, במקביל, איך להוסיף את הטוב, איך לגלות אותו?

בפנייה דרך הקבוצה לבורא. למה דרך הקבוצה? כי איפה אתה מגלה את הרע? אנחנו לא הולכים לגלות את הרע הזה בחיים הגשמיים. רק בקשר בינינו, איפה שהרע הזה מקבל צביון רוחני. אתה מבין? לכן מדובר כאן על עבודה בקבוצה.

אין בעולם שלנו שטח, מקום, אופן רוחני שאתה יכול לעבוד עליו, אלא אם כן בחיבור בין החברים. כשהבורא מגלה זלזול ביניהם, ריב ביניהם וכולי, ואז אנחנו צריכים לכסות אותם באהבה, בחיבור. במה? בזה שמקרבים את הבורא, שיכסה, שיביא את כוח הטוב על פני כוח הרע, והסנדוויץ' הזה תמיד, כל הזמן צריך לגדול יותר ויותר.

תלמיד: אבל אם אתה מגלה את התחושה הזאת, כמו שאתה אומר, נניח של זלזול, שלא עד כדי כך יש לך עכשיו כוחות לעורר חברים, איך באותו רגע לתפוס בזנב את העמלק הזה, ומיד למשוך לכאן את הבורא?

הקבוצה צריכה לתת שמחה וביטחון בדרך, שזו הדרך, שמתגלה כוח הרע, ואני כל הזמן שמח בגילוי הרע. כמו שבעל הסולם אומר, "שמח אני ברשעים שמתגלים שיוצאים מחוריהם." כי ללא רשעים אנחנו נמצאים באפס תקווה לתיקון.

לכן גילוי הרע זו כבר התחלת הישועה. אדם שלא מרגיש רע בחיים שלו, הבורא כביכול לא רוצה שהוא יתקדם. מאיפה אנחנו מתקדמים? מתוך זה שבחיים שלנו הבורא נתן לנו הרגשת חוסר, חיסרון, והראה לנו שאנחנו לא יכולים להגיע לטוב בצורה גשמית במשפחה, בעבודה, בכל מיני דברים אחרים, שאין בזה מספיק מילוי.

לכן הגענו לחכמת הקבלה. אנחנו נמצאים כאן בגלל שאנחנו מרגישים את עצמנו ריקים, לא מוצלחים. שיש משהו בחיים, אבל אנחנו לא משיגים אותו. אנשים אחרים משיגים את זה בכל מיני מטרות קטנות, ארציות. הם מוכנים לקבל מהחיים מילוי ולהסתפק בזה. אנחנו לא מסוגלים. לפעמים פונים שוב לאיזה עסק גשמי, ואחר כך שוב חוזרים לחכמת הקבלה, לחכמת המילוי הרוחני.

תלמיד: מה זה אומר שאני מגלה את המצב כאשר יש איזו דחייה? מה זה אומר שאני "מוחק את עמלק" בזמן הזה?

"למחוק את העמלק" זה נקרא למחוק את הכוונה על מנת לקבל ובמקום זה להביא כוונה על מנת להשפיע. אנחנו נמצאים בפירוד, ברוגז, ואחר כך במקום זה מביאים חיבור ואהבה. כמו שאנחנו רואים במשפחות.

יש הרבה פעמים שבתת הכרה זוגות מעוררים ביניהם חיכוך, כאילו שהם לא מרוצים זה מזה, כאילו שדוקרים זה את זה במשהו. קצת, ככה, בצורה משחקית. למה? כדי לעורר את האהבה, כדי לעורר את החיבוק. אנחנו רואים בחיים שלנו שכך קורה.

אם אנחנו נעשים מומחים בלעורר את הרע, כדי לגלות את הטוב, אנחנו נוכל לעשות שלום בכל העולם. כי האנשים, האומות, המעצמות, המדינות לא מבינים שאחרי כל החיכוכים ביניהם, באמת עומד הרצון לחיבור, רק שהם לא יודעים איך לבטא את זה נכון.

עוד נדבר על כך בהמשך, כדי לא לבלבל אותנו. אבל באמת, אומרים שבמשפחות לפעמים כך קורה, שזוג שאצלו הכול טוב מרגיש שחסר איזה משהו, שצריך להוסיף פלפל ליחסים ביניהם. כי אי אפשר אחרת, "על כל פשעים תכסה אהבה." לא יכולה להיות אהבה ללא פשעים.

לכן מי שיודע ללכת בשני הקווים האלה, גם לעורר את כוח הרע, וגם לכסות אותו בכוח הטוב, יש לו בחיים, במציאות שני כוחות, והוא יכול להתקדם וממש להגיע לגמר תיקון בכל הרצונות שלו. הוא רוכש את הכיסוי, ואז מגיע לאהבה חלוטה.

תלמיד: איך עלינו לעורר בתוך העשירייה את הפלפל הזה, או שאנחנו לא עושים את זה?

את זה אנחנו עכשיו מתחילים ללמוד, בעשירייה אתם צריכים להשתדל לעצב את המצב הזה, שיש לנו גם רע, וגם טוב, ואיך אנחנו כל הזמן נמצאים באיזון כזה שכשבכל זאת מתגלה הרע, אנחנו שמחים שהוא מתגלה ומגיבים עליו בכיסוי הטוב. עד שיתגלה הרע בצורה כזאת שבכיסוי הטוב עליו נגלה את הבורא, את הבורא עצמו, כך הוא יתחיל להתגלות. זאת אומרת, אנחנו מגיעים עכשיו למצב שבו אנחנו לומדים מהי פעולת הקבלה, את גילוי הרוחניות בפועל.

שאלה: עד כמה שאני מבין, עמלק זה הכוח ההפוך והמאבק איתו שומר עלינו במסלול הנכון. אז למה אנחנו מנסים למחוק או להרוס אותו?

אנחנו לא הורסים את הכוח. אנחנו הורסים רק את הכוונה, עמלק מפריד בינינו ודווקא בגלל שהוא התגלה כמפריד בינינו, אנחנו רוצים לעשות משניהם, מכוחות ההפרדה, את כוח החיבור, כי אחרת אין לנו חיבור, אנחנו לא יכולים לגלות. אנחנו לוקחים את עמלק והופכים אותו לבורא, עמלק זה גילוי הבורא, כוח החיבור, כוח האהבה בצורה הפוכה. נגטיב במקום פוזיטיב, סך הכול. לכן אנחנו צריכים לשמוח בזה שזה מתגלה ולא לברוח, ולא ליפול ולא לקלל את המצבים האלו כשמתגלה כוח הרע, אלא ההפך, אנחנו צריכים להפוך את כוח הרע לכוח הטוב. אין אור אלא למי שגדל מהחושך. ודווקא בזה שהוא גדל מהחושך יתקיים האור. זה כתוב.

שאלה: האם התרגיל הזה של לעורר את כוח הרע זו עבודה שאנחנו צריכים לעשות רק כשנגיע לדרגה בין מצרים לארץ ישראל, או שאנחנו צריכים לעבוד על זה מעכשיו, שאנחנו מבינים את זה על פי מה שאתה מלמד אותנו?

יש לך עשירייה?

תלמיד: כן.

אם יש לך עשירייה, יש מצבים בעשירייה שאתם לא מחוברים יפה, נכון, שלא מרגישים שאתם קרובים בנטייה שלכם קדימה, לבורא, לרוחניות. אם יש ביניכם חוסר הבנה, חוסר התחברות, חוסר התחשבות, אם אתם מרגישים שאתם לא שלמים בזה, זה כבר גילוי עמלק, על מנת לקבל, כוח האגו שאתם יכולים עליו לעבוד. אם זה לא בעשירייה, אין לנו דוגמאות כאלה בחיים, לא במשפחה ולא בעבודה ולא באיזה מקום, אלא רק בעשירייה.

זאת אומרת, עשרה אנשים או כמה, שיש להם מטרה רוחנית להגיע לבורא, ולכן הם צריכים לבנות מערכת שהבורא יתגלה לפי השתוות הצורה בינו לבין היחסים ביניהם. אז הם בונים צורת יחסים כזאת ביניהם שהבורא יוכל שם להתלבש, להתגלות, ואז יש להם מקום עבודה. לכן כתוב "או חברותא או מיתותא", או שאתה נמצא בעשירייה, או שאתה מת ברוחניות. אין לך שום סיכוי להגיע לזה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשים את הטוב מעל הרע?

אם אנחנו מגלים את הרע בינינו, העיקר זה ביחסים בינינו בעשירייה, וביחסים בינינו לבין הבורא, שאני לא מרגיש שאני נמשך אליו, שלא אכפת לי, שאני נמצא במצב שהוא בכלל לא לכאן ולא לכאן, זה מצב מת שאין יותר גרוע ממנו. אז אני צריך מיד לחפש איך לגלות השתוקקות לבורא, או דחייה מהבורא, זה לא חשוב, אפילו כתוב בכתבי הקבלה, שאדם הרוצה לברך את הבורא או לקלל את הבורא, זה יותר חשוב ממצב ניטראלי, שהוא לא רוצה להיות שייך לזה. אפילו לקלל, כי יש לו אז כוח דחייה, כוח על מה לעבוד, על מה להביא את ההסבר למצב שלו וכן הלאה.

לכן אנחנו צריכים להשתדל כך להיות, בכל רגע ורגע לראות כמה אני יותר ויותר נמשך לבורא, ואם לא, אז איפה אותו כוח הרע שעומד כנגד זה ומעורר אותי בצורה הפוכה. לכן יצר הרע נקרא "עזר כנגדו". כשהוא בצורה כזאת נגד הבורא, מעורר אותי, הוא גם עוזר לי, "עזר כנגדו".

שאלה: איך עלינו לעורר את הרע ובאיזו מידה?

אנחנו יכולים לברר את זה בזמן שאנחנו בינינו נמצאים בקבוצה, אבל בתנאי, שמלכתחילה אנחנו הולכים להגביר את הכוח הטוב, כוח החיבור, כוח האהבה בינינו. ולכן כשאנחנו מעוררים את הכוח הרע, הכוונה שלנו כבר על ידי זה לגלות את הכוח הטוב. ולכן כתוב שבכל מקום שאתה פונה, תפנה בימין. ימין זה נקרא כוח השפעה ואותו אנחנו צריכים קודם כל לעורר, ואחר כך ממנו להמשיך לכוחות הדחייה, לכוחות הרעים, לכוחות המנוגדים. תנסו לעשות זאת, ותראו כמה תשתוקקו לבורא שיעזור לכם. כתוב, "עושה שלום במרומיו", כי בגמר התיקון יש שם חיבור שלם של טוב ורע, אז הוא גם "יעשה שלום עלינו", שגם לנו יהיה חלק מאותו מצב של גמר התיקון, ונתחבר בכוחות הרעים בשילוב הנכון ונרגיש אז כמה מתגלה כוח הטוב. אי אפשר שיתגלה כוח החיבור, כוח האהבה שזה הבורא, אם לא יהיו ביסוד שלנו דברים מנוגדים, ששונאים, דוחים זה את זה. כמו שכתוב בספר הזוהר על תלמידי רשב"י.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לדעת כמה כוחות כאלה רעים לעורר, עשרה גרם אולי מאה גרם, כדי שלא ניתקע בקו שמאל, ולא לעשות הרס בעשירייה?

זו שאלה טובה, שאלה של אדם שלא עשה את הדרך הזאת באיזון בין שני הקווים האלו. אז תנסו, לאט לאט, עוד ועוד, להגדיל את כוח הטוב על כוח הרע, אתם מעוררים גם את זה וגם את זה, ואז תראו ששתי הידיים שלכם יהיו על ההגה ותנהלו את עצמכם נכון בקו האמצעי. אתם יכולים לעשות זאת בשלבים. תנסו, ואם לא, אז אנחנו נמצאים כאן יחד, נבדוק את הדברים האלה, אני נמצא כאן, נברר. אבל זו כבר דרך התקדמות ממשית לתיקון ואתם תתחילו להרגיש בזה צעדים קדימה שנקראים מדרגות.

שאלה: הרגע אמרת לנו שלא משמידים את הכוח אלא רק את הכוונה, אם כך מה זה אומר ההבדל בין הכוונה הטובה לרעה, בין הכוחות הטובים לרעים. אתה לא הורס את הכוח אלא את הכוונה, אז מה ההבדל בין הטוב והרע במובן של הכוונה ובמובן של הכוחות? אני לא מבין את ההבדל ביניהם.

זה ההבדל בין חיבור לפירוד, בין אהבה וחיבור לבין שליטה ושנאה. תנסו לעשות את זה בפועל ותראו שאלה שני דברים מנוגדים לגמרי, אחד נקרא כוח עמלק והשני כוח הבורא. אין כוחות או יותר נכון, כוונות, המנוגדות יותר זו מזו. כוח השליטה של עמלק, פועל כדי להפריד, לחלק, לרסק, ואז בצורה כזאת לשלוט. אנחנו רואים את זה גם בחיים שלנו איך כל השליטים האלה רוצים לעשות, הם לא משתדלים להתחבר. ממש מיום ליום רואים איך הם כל הזמן, רוצים כאילו בחיבור ביניהם, מדברים יפה מאוד ובסופו של דבר מה הם רוצים בפנים? לשלוט אחד על השני ולהפריד בין כולם, כי בפירוד בין כולם יותר קל לשלוט על כל אחד. בהפרעה לחיבור בין האחרים אתה מוצא את עצמך כשליט.

תלמיד: האם זה נכון שעמלק זאת כוונה רעה? אם אנחנו מדברים על כוח וכוונה איך אני בדיוק אמור להסתכל על זה?

ודאי שרצון לקבל שנמצא בתוך עמלק, ורצון לקבל שנמצא בתוך הבורא, כשאנחנו בונים את המערכת הזאת השפעה, זה אותו רצון. הבורא ברא רק רצון אחד אבל שתי כוונות, כוונה על מנת לקבל וכוונה על מנת להשפיע. כוונה על מנת לקבל, נקראת עמלק, עמלק זה ראשי תיבות, ע' זה "על," מ' זה "מנת", לק, "לקבל", "עמלק". החומר הוא אותו חומר, רצון לקבל, אבל אם שולטת עליו כוונה על מנת לקבל, זה עמלק, ואם הכוונה היא על מנת להשפיע, זה הבורא. הבורא זה שאנחנו מרכיבים אותו, "בוא וראה".

תלמיד: בכדי לקבל מה? איזו כוונה זאת בדיוק?

עמלק רוצה לשלוט, זה כוח השליטה, לקבל משהו לעצמו. וכוח השליטה להשפיע משהו לאחרים כמה שאפשר, זה נקרא בורא.

שאלה: אם הכוחות של טוב ורע הם משהו שונה עבור כל אדם, אז איך אנחנו יכולים לברר את זה בעשירייה?

אנחנו שונים ביסוד שלנו, ברצון לקבל שלנו. כל אחד מאיתנו הוא כאיזה חלק מאדם הראשון, ממערכת "אדם" הדומה לבורא. וודאי שברצונות שלנו, אנחנו לגמרי לא דומים בכלום. לא יכול להיות שאנחנו אותו דבר, שאותו חומר שיש לך יש גם לי, אין דבר כזה. ישנה מערכת אחת עגולה שנקראת אדם, הדומה לבורא, והאור העליון שבר אותה לחלקים, למשבצות. בכל משבצת, יש אותו מבנה פנימי כמו שיש בכל המערכת, אבל משלה, דנ"א משלה. ולכן אנחנו כך בנויים, אף אחד לא דומה לשני בחומר שלו, אבל אנחנו יכולים להידמות בדרך שאנחנו משתמשים בחומר של כל אחד ואחד, לטובת הזולת.

ודאי שאם אני ואתה נגיד אוהבים מישהו, אז אני רוצה לתת לו כל מה שיש לי, ואתה רוצה לתת לו כל מה שיש לך, אבל כל אחד מאיתנו נותן משלו, זה אף פעם לא יכול להיות אותו דבר. זה יכול להיות לטובת ההוא, השלישי, אבל אנחנו בזה לא דומים, אנחנו בזה מתחברים בינינו באותו השלישי שרוצים להשפיע לו. לכן כתוב על הבורא "כי בו ישמח ליבנו", כי אנחנו כולנו משפיעים לו, אז שם אנחנו מגלים אותו המקום, אותו השטח, אותו המילוי, שממלא את כולנו ומחבר את כולנו.

שאלה: ברגע זה נראה שהמצבים החיצונים דוחפים אותנו יותר, אני רואה שהאנושות באיטליה ממש חנוקה, היא לא חופשית להביע את עצמה ונולדות הרבה קבוצות, הרבה ארגונים. אני לא מרגיש שאני נדחף על ידי העשירייה, על ידי הכוח הפנימי, האם גם זה השפעה של עמלק?

כן. ודאי שגם זה השפעה של עמלק ואין כוח אחר נגד הבורא, אבל אנחנו צריכים לשים לב על ההתקדמות שלנו בעשיריות עד כמה אנחנו מקבלים הכוונה נכונה לחיבור בתוך העשירייה. שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להיות מחוברים, ומגלים בפנים את כוח ההשפעה, שזה יהיה הכוח העליון, שזה הבורא, ואז כשאנחנו מגלים אותו דרכו אנחנו מתחילים לגלות את המציאות האחרת.

אז אתה לא תגלה את העולם הזה ואת המדינה שלך ועוד משהו, אלא אתה תתחיל לגלות מערכת שמנהלת אותך ואת כל המציאות ואת כל העולם, ואז תהיה לך תשובה על כל המקרים. בינתיים אנחנו צריכים את אותה המערכת הזאת לגלות. וכאן אנחנו עכשיו לומדים איך אנחנו ניגשים לגילוי המערכת הנהגה והשפעה עלינו, איך אנחנו מגלים אותה בפועל בהתעוררות מעצמנו.

לא לחכות עד שזה יתגלה, אלא איך שאנחנו יכולים לגלות אותה. לא שאני יושב ואין לי מה לעשות ואני לא קיבלתי רצון מלמעלה ומה יהיה לי, מתי, אני אלך לישון, אני אלך לטייל, אני אלך לעבוד, אני אעשה משהו בחיים האלו. אני לא רוצה לעשות שום דבר בחיים האלו אם זה גם לא מחובר במקביל עם פנייה לבורא. ולכן אנחנו צריכים לחפש איך אנחנו מתעוררים, מתרכזים על המציאות שלנו, על המצבים שלנו כך שאנחנו נרצה שיבוא כוח עליון ויתקן אותנו ולא נחכה לזה. זאת אומרת, לעבוד בשני קוים כדי להביא את הבורא, את הקו האמצעי.

שאלה: מתוך מה שלמדנו על עמלק, האם ניתן להגיד שזה הכוח שמתעורר כדי שאנחנו נחזק את התפילה שלנו לבורא?

ודאי שעמלק קיים כדי שאנחנו נזדקק לבורא.

שאלה: המצב הניטראלי של חוסר מעש בעשירייה, איך הוא בא לידי ביטוי ואיך אנחנו מבינים שחסר לנו החיכוך הזה, הפלפל?

על זה כתוב "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל בשרו"⁶, שמצד אחד אנחנו מצטערים שאין לנו שום התקדמות ממשית, מצד שני אנחנו לא עושים שום דבר. העבודה שלנו היא כדי להרגיז את היצר הטוב על היצר הרע, שאנחנו מגיעים לעשירייה ומתחילים לעשות את זה או לפחות אתה פותח ספר ואתה קורא איזה מאמר מרב"ש, משהו כזה שיכול לעורר אותך ויכול להביא אותך להרגשה שהאגו שלי לא נותן לי אפשרות להתקדם, שאתה מתחיל להיות ברוגז על המצב שלך.

שאלה: אתה אומר שהזמן בין השיעורים מאוד חשוב להתקדמות המשותפת שלנו. איך לעורר את החברים במשך היום בזמן בין המפגשים שלנו?

מאוד חשוב מה שאתה אומר, מאד חשוב, צריכים לעורר. על ידי מה? על ידי זה שאתם קודם כל קובעים זמנים מיוחדים להתעוררות, או שאתה שולח להם משהו לקרוא, אבל משהו קצר, קטן, מעניין. תחשבו איך לעשות זאת, תבררו. תקבלו שוב את מאמרי רב"ש על החברה, הם לא רק למתחילים. הם לאורך כל הדרך ותראו מה שהוא כותב, איך אנחנו יכולים עוד ועוד לקרב את עצמנו בעשירייה ומה לעשות עם זה?

שאלה: המצבים של עליות וירידות בתוך העשירייה וקו ימין וקו שמאל, אפשר לשייך זה לזה?

שיהיה בינתיים ככה, אני לא הייתי עכשיו מבלבל את זה עם כל מיני מונחים ממש מחכמת הקבלה, כי אין לנו עדיין נתונים. אחר כך שאנחנו נלך כמה צעדים קדימה, אנחנו נוכל לתת למצבים שלנו הגדרות ונבין על מה אנחנו מדברים שאנחנו אומרים שמאל, ימין, אמצע, יותר, פחות במשהו. כל החכמת הקבלה מדברת על פחות, יותר, ימינה, שמאלה וכאן הלאה. צריכים טוב טוב לאתר את הדברים.

שאלה: העזרה הטובה ביותר שניתן לתת לחברים בעבודה זו דוגמה אישית ותפילה. איך העשירייה יכולה לעזור לחבר ברגעים שהוא מרגיש שהעשירייה שלו לא מספיק חזקה או מסורה?

הוא צריך לחשוב איך הוא מעורר אותם שהם יהיו מספיק חזקים ומעוררים, הוא צריך לדאוג לזה. אתה לא יכול לבוא בטענה לעשירייה אם אתה לא מעורר אותם למה שאתה רוצה לשמוע, לראות מהם. תפעל כך שהם ישתנו, העשירייה היא תוצאה מהעבודה שלך. כך אנחנו צריכים להתייחס לעשירייה, על זה כתוב "כל הפוסל במומו פוסל"⁷. זה מאוד חשוב, תדברו על זה במשך היום ואולי תבינו יותר עד כמה כל אחד ואחד קובע את המצב של העשירייה.

שאלה: האם גילוי של הפרעות גשמיות אצל החבר יכול להיחשב גילוי הרע, ואיך העשירייה יכולה לנצל מצבים כאלה בצורה נכונה?

אנחנו יכולים לעזור לחבר בכל מקרה, אפילו במקרה שזה טוב ובמקרה של רע. חיבור עם החבר בכל המצבים מרע לטוב ומטוב לרע, לא חשוב באיזה דרגות, החיבורים האלה איתם ממש בונים אותנו. אני אגיד לך יותר, כל מצב ומצב רוחני שלי נבנה מהחיבור עם העשירייה, מהחיבור עם החברים ולא אחרת. זאת אומרת, אם אני חושב שאני עולה, שאני עושה משהו, שאני מגלה משהו, גדל, אבל אם זה לא תוצאה מהעשירייה זה לא גדל, זו אשליה. כי כל ההתקדמות שלנו היא איך אנחנו סוף סוף נרגיש את עצמנו בתור עשירייה, בתור עשר ספירות, בתור פרצוף רוחני שבו מתגלה הבורא בנרנח"י שלו מדרגה לדרגה.

שאלה: מהו היצר הרע שצריך לגלות בעשירייה? האם כל חבר מגלה או העשירייה מגלה את מצב הכללי כלפי ההתקדמות הרוחנית? מהי נקודת הביקורת שעליה צריך לעבוד?

יש כאן עוד שאלה קודמת לזה. דיברנו על זוג שלפעמים מעוררים ביניהם חיכוכים. מצד האישה זה נקרא פלירט, שהיא כאילו לא רוצה שהגבר יתקדם אליה, שידבר איתה, כאילו היא לא מעוניינת בו. בואו נלמד מהחיים שלנו, מאיפה זה נובע? אנחנו רואים את זה אפילו בין החיות. ראית בטח סרטים כאלה שבא גבר, זכר ליד הנקבה והיא מסתובבת ולא נותנת לו להתקרב, ועד שהיא נותנת לו היא מגלה על ידי זה את הגירוי שלו. זה נקרא שיהיה "זרעו לברכה"⁸, שיהיה קישוי כותב זוהר, גם בעל הסולם כותב באיזה מאמר, שיהיה לו קישוי טוב ואז יהיה זרעו לברכה, ש"יורה כחץ בעולם של הנפש"⁹ וכן הלאה, יש על זה דברים. זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות משתוקקים, נארגים לאותו מצב של חיבור, אחרת זה לא יהיה מוצלח.

ולכן אנחנו צריכים גם לעורר, אבל בעדינות, בקבוצה כל מיני כאלו מצבים שכביכול לא טובים, אבל במשהו בעצמנו. זה נקרא שאנחנו בעצמנו בונים קו שמאל ועל פניו אנחנו בונים את הימין. ובונים את השמאל רק בתקווה, רק בכוונה, כהכנה לבנות, להגדיל את הימין, וכך מתקדמים.

שאלה: אמרת לעורר בעדינות, איך לא להגזים בעבודה עם כוחות הטוב והרע כך, שכוח הרע יתגבר ויזיק לעבודה בעשירייה בחיבור ובחשיבות המטרה?

זאת עבודה באמת, אנחנו צריכים להיות בוגרים, כבר גדולים, כבר מבינים, מרגישים, בעלי ניסיון עד כמה אנחנו עובדים עם כוח השמאל שאנחנו פותחים אותו, מגלים אותו רק כדי לגלות ולהגדיל את כוח הימין, רק לשם זה.

כמו שאני יושב בטל, לא רוצה כלום ואני מתחיל לעורר בי כוחות שליליים, "מה יהיה איתי? ולמה זה ככה וזה כך", אבל אסור לי להיכנס לכאלו מצבים שאני אפול בהם. אני קודם צריך כל הזמן להחזיק את עצמי עם המטרה, בשביל מה אני מעורר את זה. ובלהחזיק את המטרה אני מעורר את השמאל, והשמאל שלי הוא מלכתחילה נכנס לימין כדי להגדיל את הימין, וככה אני מתקדם.

תנסו את זה, תבררו את זה, זו בעצם המומחיות שבחכמת הקבלה, איך אנחנו בונים את הכלי יותר ויותר עד שמתחילים לגלות את הבורא ומגלים אותו בכוחות שלנו יותר ויותר. כמה שפותחים את הגילוי שלו בצורה כזאת, שזה יהיה גילוי, ולא פתאום שיהיה נסתר חס ושלום. זו העבודה שלנו, אנחנו נגיע לזה, אנחנו נדבר על זה יותר ויותר אבל זה בתנאי שאתם תתקדמו במעשה.

שאלה: בתוך המשחק בין רע לבין טוב הרגשות הם מאוד אמיתיים ולא תמיד נעימים. איך נכון להתייחס לזה?

לאהוב את הרע כמו שאוהבים את הטוב. אלה כוחות ההתקדמות ואני כאדם עומד באמצע ולא אכפת לי לא רע ולא טוב, אני צריך להיות משוריין, אני צריך להיות מוגן נגד הרע ונגד הטוב. אני באמצע עומד וכל המטרה שלי לעשות נחת רוח לבורא ולהגיע לגילוי שלו כדי לעשות לו נחת רוח. והאני, הרצון לקבל שלי בזה הוא רק כאמצעי שאני מסתכל עליו מהצד אחרי הצמצום.

שאלה: יש חברים שמורגש שמפחדים מגילוי הרע, איך לחזק את הביטחון כדי שנוכל לברך על הגילוי של כוח הרע?

תחבקו כולם את כולם בעשירייה ותתחילו יחד לברר את הרע ולחבר אותו לטוב. תנסו, כמה שילך. בכל זאת אתם נמצאים בעשיריות חזקות, גדולות, אחרות, אז אם תבואו אחר כך ותספרו לנו שזה לא הצליח במשהו אנחנו נעזור לכם. אבל בעצם, אין בעיה, צריכים להשתדל לעורר את קו שמאל כדי להתקדם. זה כמו שאומר בעל הסולם ששמח אני ברשעים שמתגלים, שדווקא על ידי זה אנחנו יכולים להתקדם.

שאלה: היום למדנו משהו חדש, שאנחנו צריכים לעורר את כוח הרע. אצלנו בעשירייה לא הינו צריכים כל כך לעורר את כוח הרע כי כל שבועיים, שלושה, ויכוחים, שנאה. האמת שכל הוויכוחים והשנאה גורמים לנו להתחבר יותר ולהתאחד יותר. כל פעם שזה קרה אני הייתי נבהל מזה ומנסה לתת כוח טוב, לפייס בין החברים, לעזור, פשוט זה היה מבהיל ההתפרצויות האלה של הכעס.

אבל לא רציתם להרוג זה את זה?

תלמיד: רצינו להרוג זה את זה.

אהה, כבר הגעתם למצב של קבוצת רבי שמעון?

תלמיד: ממש של כעס ושנאה, כעס ושנאה בינינו. זה גרם להתקדמות בעשירייה ולחיבור יותר טוב בינינו, אבל זה מפחיד. היום אתה אומר בואו תנסו לעורר את הרע. אני מפחד לאבד שליטה, כאילו אני אעורר משהו שיאבד שליטה.

יש הבדל בין מה שאתם מעוררים לבין מה שמתעורר בעצמו. כשאתם גם בזה וגם בזה צריכים להיות בשליטה שלמה על המצבים כי הבורא נמצא לפניכם תמיד כמטרה, ואתה למטרה הזאת כל אחד וכולם יחד רוצים להגיע. ולכן, כל הפעולות, כל היחסים, צריכים להיות שקולים כנגד השגת המטרה הזאת. זה מה שאתם שוכחים.

תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה, הם גילו את הדברים האלה בדרגה שלהם, שמתוך אהבה, מתוך נפילה, מתוך האהבה הם גילו את הרצון להרוג זה את זה. אבל זה ממש היה בשליטה. והשתמשו בזה אחר כך להתעלות עוד יותר גדולה, זה נקרא שיעור. שיעור זה נקרא "מידה". לאיזו מידה אנחנו נופלים ולאיזו מידה אנחנו אחר כך עולים, נופלים, עולים, וכך זו ההתקדמות.

לכן, תשתדלו לעורר בצורה מלאכותית דברים רעים, אבל מציאותיים, מחיי העשירייה, ואז איך מגלים אותם, מסבירים אותם, כדי להגיע לדבקות, חיבור יתר ביניכם ועם הבורא. תנסו. זה החיים, כמו תינוק שלומד לחיות.

שאלה: איך להגיע מסיבת השנאה לחבר, שיש הרבה סיבות, לשנאה שהיא ללא סיבות.

שנאה ללא סיבות? השנאה ללא סיבה היא שנאה מסיבה לא מבוררת, לא ברורה. אבל אין דבר כזה שאין סיבה. סיבה זה בסך הכול הרצון לקבל שהבורא ברא, בטוח שזאת הסיבה. האם אנחנו צריכים לברר את הסיבות האלה או שאנחנו צריכים לכסות אותם באהבה בלי בירור? אז כאן תלוי באיזה מצב אנחנו נמצאים. כשאנחנו נהיה בדרגות רוחניות, שם זה יהיה בשבילנו נרנח"י אורות, וכח"ב זו"ן כלים וקליפות וכל הדברים.

זו תהיה מערכת שלמה ממש. כשאתה מברר חלק שאתה יכול לברר, זה נקרא האור שאתה מזמין לבירור הכלים, אחר כך אור לתיקון הכלים, וכך בזה אתה משיג את הבורא כל פעם יותר ויותר. זאת אומרת, יש כאן תהליך שאנחנו צריכים לקבוע. עבודה מאוד מעניינת, אין יותר משהו שממלא את האדם מהעבודה הזאת. זו כל המציאות, כל העולמות משתתפים בזה, הכול משתתף.

שאלה: עד כמה אנחנו יכולים להעלות בינינו בעשירייה את הדברים הרעים?

אנחנו צריכים להעלות ולעורר דברים רעים שהם נמצאים בשליטה שלנו, תמיד לחזור לדברים הטובים ולא אחרת. מתחילים ויכוחים, אחר כך מתוך הוויכוחים השנאה סותמת את העיניים ואז אנחנו ממש הולכים להרביץ זה לזה, זה ברור שככה זה יכול לקרות.

לא. אנחנו נמצאים בעבודה רוחנית, לכן אנחנו צריכים כאן לקבוע מה אנחנו מעוררים, מי מעורר ומי לא, ומי עומד בצד ושומר ושוטר כמו שכתוב "שומרים ושוטרים תעשה לך בכל שעריך"¹⁰. מה זאת אומרת? שבכל שער שאתה יוצא ממקום למקום, ממצב למצב, אתה צריך להעמיד שוטרים ושומרים, שהם מגבילים אותך ולא נותנים לך לפרוץ ולהתפרץ בכל הרצון לקבל שלך, בכל העמלק. לא. אלא בפרוסות, לחתוך את הרצון לקבל לפרוסות ולעשות מזה דרגות העלייה. זו עבודה, זו אומנות. תנסו לעשות את זה. זה לא פשוט, אני מודה בזה, גם אני מומחה קטן בזה.

שאלה: אמרת קודם ששנאת חינם זה רצון לא מבורר. מה זה לברר את הרצון בעשירייה?

לברר את הרצון בעשירייה זה נקרא שאנחנו, כל אחד מתוך הרצון שלו, האישי, מוסיף את ההשתוקקות שלו לבורא על פני הרצון, ואז כולנו אוספים לא את הרצונות שלנו, אנחנו לא יכולים להתחבר ברצונות, אלא בכוונות שלנו לבורא, אנחנו אוספים את הכוונות. כוונות אנחנו מחברים כמו זר, אוסף כזה, שאנחנו אוספים את זה יחד ועם זה אנחנו פונים לבורא.

אנחנו אוספים את עצמנו יחד בכוונות שלנו לבורא, אבל אנחנו אוספים את זה, לא שאני סתם נותן את זה לבורא, אלא בלאסוף את זה בינינו יחד כעומר נגיד, כמו שעכשיו אנחנו נמצאים בתקופת העומר, כשאנחנו אוספים את הכוונות האלו שלנו, לא רצונות, כוונות, אז איתן יחד אנחנו יכולים לפנות לבורא. אם אנחנו אוספים אותן במאמץ נכון, בצורה נכונה, אפילו במידה הכי קטנה, כבר הבורא מרגיש אותן ומתגלה בתוכן, בתוך האור חוזר אנחנו אז מגלים את האור ישר.

שאלה: האם גילוי קו שמאל גם נחשב תיקון?

זה חלק מהתיקון, ודאי. אין בעולם שום פעולה אלא רק תיקונים. יש גם מאמר כזה נדמה לי "הכול תיקונים". אין דבר אחר. או שהתיקונים האלה באים מלמעלה בצורה אוטומטית כך בעצמם בצורה טבעית ואז על ידם אנחנו מתפתחים כמו ילדים ותינוקות וכן הלאה, או שהתיקונים האלה מגיעים לפי העלאת מ"ן, חיסרון שלנו, שאנחנו דורשים שיבואו תיקונים ובצורה כזאת שאנחנו נתחיל לעורר אותם ונתחיל להשתתף בהם נכון, אבל הכול תיקונים. יש תיקונים שאנחנו לא מרגישים שהם עוברים עלינו ויש תיקונים שאנחנו כן משתתפים בהם ובמידה הזאת מגלים שהם עוברים עלינו.

נגיד עכשיו שהאנושות עוברת כל מיני מצבים, זה גם תיקונים, רק יש תיקונים טובים, תיקונים רעים, כאילו בצורה שהם עוברים עלינו. אנחנו רוצים שכל התיקונים יעברו טוב. יעברו טוב זה רק בהקדם העלאת מ"ן. ואז בטוח שמה שאנחנו נקבל זה יהיה טוב, כי זה יהיה רצוי, בצורה הרצויה. אם אנחנו רוצים להתפתח נכון, אנחנו צריכים להזדרז בלהעלות חיסרון למצבים הבאים יותר מהר מאשר המצבים הבאים האלה יורדים עלינו. ואז אם אנחנו מעלים חיסרון אליהם, כבר אותו מצב של המדרגה הבאה שמגיע אלינו כפנדמיה, כמלחמות, ככל מיני שבירות, בעיות, זה מגיע אלינו בצורת התגלות האור בכלי המוכן, ואז הכול לטובה.

שאלה: אמרת שאנחנו יכולים לעורר את קו שמאל. איך בכל זאת לעשות את זה נכון? אתה אומר לחלק לחלקים את הרצון לקבל, אני עושה את זה בתוכי או שזה בעבודה חיצונית?

אנחנו צריכים את כל העבודות האלו שעליהן דיברנו היום, לעורר את קו שמאל ואחר כך לתקן אותו במשהו, בלצרף אותו להשתוקקות לבורא, אנחנו צריכים את הדברים האלה לעשות בעצמנו בעשירייה, ורק בתוך העשירייה, לא מחוצה לעשירייה, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: אני מתכוון האם אני מעורר את זה ביחס שלי כלפי העשירייה או בפועל אני צריך להגיד משהו לחברים, לעורר קצת שנאה, פלפל כלפיי עצמי ואז לתקן את זה.

אתה לא צריך לעשות את זה. אתה לא צריך לעורר בחברים יחס רע אליך. איפה שמעת או קראת שאנחנו צריכים לעשות דבר כזה? תראה לי במאמרי רב"ש על החברה שצריכים לבצע את זה. רק לעורר דברים טובים, להיות דוגמה למעשים טובים, לחיבור. ואם לעורר איזו ביקורת, אז ביקורת על מה שקורה, שאנחנו נוכל להתגבר על זה יחד ולהתקדם בצורה הדרגתית עדינה במידת החיבור בינינו. רק בצורה כזאת. ימין חייב להיות קודם, תמיד פנייה לימין.

תלמיד: אנחנו בעשירייה עובדים על כך שתמיד יהיה קו ימין, מגדילים את החברים. מה זה אומר לעורר קו שמאל?

קו שמאל זה נקרא רצון. קו ימין נגיד שזה נקרא כוונה. אנחנו מעוררים את הרצון שהוא ללא כוונה טובה, לא יכול להיות רצון ללא כוונה, אם הכוונה לא טובה אז אנחנו אומרים שהוא כאילו ללא כוונה. אנחנו צריכים לעורר רצונות שהם על מנת לקבל, אבל שהם נמצאים, הרצונות האלה, ואנחנו רוצים לשלוט בהם, לקבל אותם שהם נמצאים בינינו כדי לתקן. תתחילו לעבוד בקיצור, יהיה לנו יותר ברור מה עושים.

תלמיד: אני פשוט רוצה לברר, זה לא ברור, זה חדש מה שאתה אומר עכשיו, לעורר קו שמאל. אז איך לעשות את זה נכון, נגיד התחברנו בינינו.

אם אתם מחוברים אז אין מה לעשות, אז מה אתם תחפשו עכשיו, איך אפשר עוד לקלקל את החיבור? תעבדו יחד על החיבור ותראו שיש עוד דברים שנמצאים לא בחיבור ואתם יכולים לחבר אותם, לצרף אותם.

שאלה: דיברנו על השנאה שמתגלה בתוך העשירייה. בוא נגיד שזה לא כמו שתיארו קודם באחת הקבוצות שיש כאוס, או בלגן בתוך העשירייה, אלא הכול בסדר בעשירייה, אבל יש זוג שרבים כל הזמן, יש עוד זוג שלא מדברים, שונאים אחד את השני. איך העשירייה צריכה לקבל את זה, מה היא צריכה לעשות עם זה? איך צריך להתנהג עם הדבר הזה שיש שנאה בתוך העשירייה, אבל בכללי העשירייה מרגישה שהכול טוב?

אז תמשיכו ככה, מה אני אגיד לכם. יש לפניכם מנה יפה, טובה, אבל אתם לא יכולים לשלם עבורה. שניים לא יכולים בזה ושניים בזה ועוד כך ועוד כך. תמשיכו כך, מה אפשר לעשות עם העשירייה שלכם?

תלמיד: אני זוכר שפעם אמרת לפני כנס שבשום פנים ואופן לא יהיה מצב שיש שנאה בתוך העשירייה, ואם יש צריכים לסדר אותה. אז עברו כבר כמה שנים, מה אנחנו צריכים לעשות? להשאיר את העשירייה במצב הזה ולא לגעת בזה?

אם זה לא מפריע לכם אתם יכולים להישאר כך לעולם ועד. אנחנו מתקדמים לתיקונים, לגמר התיקון, ואתם תישארו בינתיים. מה אכפת לנו? אנחנו לא הולכים לתקן אתכם.

תלמיד: זה לא עניין שלא אכפת לנו, לדעתי אנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות עם זה.

אנחנו כל הזמן לומדים מה לעשות, ואתם לא רוצים לממש מה שלומדים. אני לא שמעתי מעשירייה 18 אף שאלה על המימוש. אף פעם. אבל שאלה לעניין.

תלמיד: אני מקווה שהשאלה הזאת לעניין ואני מדבר על מימוש, זו השאלה בדיוק, מה אנחנו ממשים כרגע?

אני לא יודע, אבל אם מתוך העשרה שניים שלושה או כמה לא רוצים להיות מחוברים, זה נקרא שלא רוצים לשלם, אז זה לא עשירייה. אז מה אתה שואל? קודם צריכה להיות עשירייה, אחר כך מדברים על מידות האיחוד בתוך העשירייה, על התעצמות, איך להגיד, בתוך העשירייה, עד כמה שאתם מאוחדים בתוך העשירייה, לפי זה אז אנחנו יכולים כבר למדוד שהעשירייה קיימת ובאיזה גובה. לפי הגובה תקבלו נרנח"י וכן הלאה. אבל אם אין בכלל עשרה אז מה אתה מדבר?

תלמיד: למה אתה קורא בעצם עשירייה? שזה שונה מאיתנו כנראה.

אני לא יודע איזו הגדרה אתם נותנים, אנחנו כל הזמן לומדים על מהות העשירייה. להיות כאיש אחד בלב אחד, בתמיכה הדדית, לזרוק כל פעם חבל או גלגל הצלה לכל חבר שזקוק לזה, לדאוג לאהבה, לדאוג להתפרצות האהבה. ואם אין, אז מה לדבר? זה לא עשירייה.

תלמיד: אני לא מרגיש מה אני יכול פה לעשות חוץ מאשר תפילה.

תפילה. אם אתם יכולים לעשות תפילה אין יותר מתפילה. השאלה אם אתם מארגנים תפילה, אם אתם נמצאים בתפילה.

תלמיד: זו השאלה, כי לא הרגשתי עד היום שמכל התפילות שעשינו משהו זז בתוך העשירייה, זה לא קרה לנו בצורה חזקה.

אז למה הפסקתם להתפלל?

תלמיד: כי אנחנו מחפשים שכר, אנחנו מחפשים שכר רוחני אבל שכר.

איזה שכר אתה מחפש?

תלמיד: אני רוצה תוצאות. אני יושב ומתפלל מהבוקר עד הלילה ולא רואה תוצאה, לא בתוך העשירייה, לא מחוץ לעשירייה.

איזו תוצאה אתה רוצה לקבל?

תלמיד: מה שאמרת, שנגיע ל"איש אחד בלב אחד", שנוכל להתאחד ולהתחבר ביחד.

אבל אתם לא מתפללים על זה. לא מבקשים את זה. מה אתה רוצה ממני?

תלמיד: בסדר, ננסה.

מה זה ננסה? אין מה לעשות. או שאתם עושים או שתלכו מפה וזהו, בשביל מה אתם סתם נותנים דוגמה רעה שאתה כך אומר. עשינו, ניסינו, לא הלך. לא הלך, אז תלך. או שאתה נמצא בדרך ונותן לכולם דוגמה נכונה ונמשך או שמה אתה עושה? לפחות תדע איפה אתה נמצא.

תלמיד: אבל אני מרגיש שאני לא עושה בסדר. נכון, יש תפילות, אנחנו מתפללים, אבל משהו כאילו חסר, הפלפל, משהו שיקדם אותנו קדימה.

לא יתנו לך את הפלפל הזה מאף מקום. לא יתנו לך. אלא אם אתה תשיג מעצמך חיסרון נכון. זה הכול.

תלמיד: חיסרון מעצמי או מתוך העשירייה?

אני מדבר עליך. העשירייה מורכבת בינתיים מכמוך.

תלמיד: אז עוד פעם אני חוזר לתפילה, גם בשביל החיסרון אני צריך תפילה.

לא לעזוב את התפילה בכל מקרה, באף מילה, באף רגע. חוץ מתפילה אין לנו מה לעשות ואנחנו צריכים רק לעשות כל מיני אמצעים גשמיים, בפעולות, בלימוד, במשהו, כדי להוסיף לתפילה עד שהתפילה שלנו סוף סוף תגיע כמו שכתוב לכיסא הכבוד ואז הבורא יעזור לנו להתחבר.

תלמיד: ומה זה פעולות נכונות לעשות תפילה? היה את זה גם אצל רב"ש?

מה היה?

תלמיד: תפילות כאלה שהעליתם ביחד ומימשתם אותן בתוך העבודה?

לא, כל אחד היה בזה משלו.

תלמיד: מה זה משלו, כל אחד התפלל לבד?

מה זה לבד? אתה תמיד מפעיל את עצמך לבד, אבל אתה רוצה להגיע לקשר עם העשירייה, אתה רוצה דרך העשירייה להגיע לגילוי הבורא כדי לעשות לו נחת רוח, יש לך קו שאתה רוצה לממש אותו.

שאלה: זאת אומרת אין מצב שעכשיו אנחנו נגיד מתקבצים יחד בעשירייה ומחליטים לקחת תפילה אחת שתתאים לכולנו, יכול להיות כזה מצב?

תנסו לחבר כזאת תפילה. בבקשה.

תלמיד: בעצם הרעיון הגדול הוא להתחבר, להתגבש, ולהגיע בסופו של דבר למצב שאנחנו נהייה מאוחדים. זה בעצם הרעיון של התפילה.

אתה נשמע כמו שנפלת, לא יודע מאיפה. הכול חדש בשבילכם.

שאלה: במהלך המגיפה נראה שאנחנו מתקדמים כמו בדיאטה חד צדדית, ולפעמים אנחנו לא נהנים מהעבודה. איך אנחנו יכולים לקבל טעם בעבודה בתנאים האלה?

אנחנו צריכים לעבוד על חשיבות המטרה, שחשיבות המטרה היא נותנת לנו טעם בלהתקרב אליה, וזה לא בגלל שיש לנו בזה טעמים משלנו. אני מסתכל על אנשים שהם מטפסי הרים, האנשים האלו נהנים מזה שהם עושים עבודה קשה, גם ספורטאים, גם הרבה אנשים. יש אנשים שמתעסקים במדע וממש נותנים לזה את כל החיים שלהם. בכלל, העניין זה אומנות, "אומן" נקרא שהוא נהנה מהעבודה עצמה ולא מזה שהוא מקבל אחר כך שכר. מי שעובד עבור שכר הוא שכיר, אבל אנחנו צריכים לעבוד, להיות אומנים, שאנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא, מהמאמצים שלנו, וליהנות מהעבודה. כמה שאני עולה למעלה מהרצון לקבל ועושה פעולת חיבור, אני צריך ליהנות מזה שאני משיג את החיבור, כי חיבור זה התנאי, זה המקום לגילוי הבורא.

שאלה: אנחנו כל יום מחברים תפילה אחרי השיעור, ובמשך היום עובדים איתה. האם זה נכון לעבוד עם אותה תפילה שחיברנו בסוף השיעור, או צריך במשך היום לכתוב את התפילה מחדש ולבקר אותה?

לא, מספיק מה שאתם מחברים בבוקר, ואחר כך יכולים לבדוק האם אנחנו נמצאים באותה התפילה, צריכים לעורר את זה כל פעם. נגיד אתה תעורר אותם כמה פעמים ביום, האם הם נמצאים באותה הכוונה, באותה התפילה, באותו החיסרון או לא. וכך אתם תתקדמו, זה יהיה טוב.

שאלה: האם ניתן להגיד שאנחנו שולטים, מנהלים את הרע שמתגלה, אם הצלחנו מהר לפצות עליו בטוב, ולא להישאר במצב הנמוך?

אנחנו רוצים שהרע יתגלה, ואחר כך לכסות אותו בטוב, "על כל פשעים תכסה אהבה". ואם הרע לא מתגלה, סימן שאנחנו לא הולכים בדרך, ואנחנו לא ראויים שיתגלה הרע, כי כשהוא יתגלה אנחנו פשוט ניפול. לכן לפי ההכנה שלנו בקשר בינינו, אם אנחנו עושים, עובדים על הקשר בינינו, אנחנו עושים בזה בעצם תנאי לגילוי הרע. זה כמו שכתוב בשיר "איש חסיד היה בלי מזון ובלי מחיה", יש כזה שיר, שעבדתי כל השבוע והגעתי, וכאילו אין לי כלום. מה הכוונה? צריכים ללמוד שם, לקרוא את הטקסט אם אפשר.

העניין הוא שנותנים לנו גילוי הרע לפי ההכנה שלנו, לפי היכולת שלנו לסבול, לממש אותו כטוב, שאנחנו יכולים לקבל את גילוי הרע כאמצעי להשגת הטוב, ולא שאנחנו סתם נופלים. כדי ללמד אותנו שאין מצב רע בעולם, אלא על ידי זה אנחנו מתקדמים. צריך טוב טוב לבדוק את המצבים, כשאנחנו מדברים בינינו בעשירייה, אנחנו יכולים להשיג פחות או יותר יחס נכון לכל מצב ומצב שקורה לנו. כי תמיד נמצאים במצבים שונים, הבורא מסדר לנו כאלו מצבים שאנחנו בעצם יכולים לפתח, לפענח את המצב הנכון.

תלמיד: איזה תכונות צריך כדי לעבוד בהרמוניה עם עמלק, להפוך מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע?

עם העמלק לא מיד מגיעים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, יש בדרך כמה תחנות, ואנחנו צריכים ללמוד איך עושים את זה. לכן אני חושב שאתם צריכים, נגיד היום, לשמוע את השיעור הזה כולו עוד פעם לפחות, או פעמיים אפילו, ולהשתדל לעכל אותו, לעשות, להוציא משם כל מיני קיצורים. את זה לעשות, כך לחשוב, מה עוד לקרוא אולי, וזו העבודה, עבודת היום שאנחנו צריכים לעשות. ולפי מה שתעשו, גם תדברו על זה, פעמיים ביום נגיד שאתם יכולים להיות בחיבור ביניכם, וככה אתם תוכלו לעכל את השיעור ואנחנו באמת נעלה לדרגה חדשה של עבודה עם החומר.

שאלה: מה ההבדל בין לעורר את הרע, לבין מה שרב"ש אומר, להיות חצי שעה ביום בקו שמאל?

זה אחר כך. זה נכון שצריכים לעשות בקורת בקו שמאל, לפחות פעם אחת ביום, אנחנו נמצאים בזה הרבה יותר, בלי לקבוע. כשאנחנו נהיה כל הזמן בימין, בעבודה להתגבר בימין, בחיבור, באמונה וכן הלאה, אז אנחנו נדאג שתהיה לנו גם חצי שעה בשמאל. תרשום לפניך שפעם, אם אתה תהיה כל הזמן בימין, שלא תשכח להגיע לשמאל. בכוח, לא ברצון, ברצון אתה תהיה בימין, אבל בצורה שאתה תחייב את עצמך להגיע לשמאל, לביקורת ולכל מיני דברים ששייכים לשמאל. אז תראה עד כמה זה קשה. והיום נמצאים בשמאל, אם אפשר כך להגיד, זה לא שמאל, כי אין כנגדו ימין, אבל נמצאים כולם באיזו מרה שחורה רוב היום. לכן זה לא בשבילנו עדיין להיות בכוח, בהחלטה, חצי שעה ביום בשמאל.

שאלה: אמרת שצריך לעורר אחד את השני במהלך היום. לפעמים אתה מרגיש את הכלי של העשירייה ומשתף את הרגשות שלך ורוצה שכולם יתעוררו לקשר, ולפעמים אתה לא מרגיש אלא לוקח ציטוט מאיזה קטע בטקסט ושולח להם. איזה סוג של התעוררות עובד? במה להשתמש?

אנחנו לא יודעים על ידי מה אנחנו מתקדמים, לפעמים כשאתה פועל מכל הלב, מכל הרצונות, בוכה וממש נרגש, נראה לך שזו פעולה גדולה, עוצמתית, אבל בעצם זו פעולה שמגיעה מלמעלה, שנתנו לך את ההתפעלות הזאת. אז אתה בסך הכול מעביר מלמעלה את ההתפעלות ודרכך שוב למעלה, שבזה בעצם אין השתתפות שלך. ולפעמים אין לך שום התפעלות, שום התרגשות, אבל אתה יודע שאתה חייב לעורר את החברים או לפחות לשייך את עצמך אליהם ולהיות כמוהם, ואז כשאתה עושה מאמץ מצידך, אפילו שזה מאמץ קטן, הוא כן פועל ופועל בצורה עוצמתית מאוד, כי אתה מוסיף אור בכל העולמות בזה שאתה עושה את זה למעלה מהרצון.

תלמיד: אז עלינו לתמוך אחד בשני, אם חבר נותן סימן ברור שיחד נתחבר, יחד נחשוב אחד על השני, אז לתמוך אחד בשני בזה?

או מה? לא לעשות כלום? אתה שומע על מה אתה מדבר? אנחנו התאספנו בעשירייה כדי להחזיק זה את זה, כדי להתחבר, כדי לאסוף כוחות כדי לגלות בהם את הבורא. ומה אתה אומר? שחבר אחד מתעורר בזה והאחרים לא רוצים ללכת אחרי זה.

תלמיד: אבל אין תגובה מיתר החברים. אחד מעורר וכל היתר כביכול לא רואים את זה, לא מרגישים את זה, לא מגיבים, כביכול זה לא קיים.

אז מה אתה ממליץ לעשות?

תלמיד: זאת השאלה, האם זה מספיק שאני מעורר אותם או שאני צריך לחכות גם לתגובה שלהם, שהם ישלחו לי סמיילי, או יוסיפו משהו מעצמם.

אתה חייב, לא חשוב איזו תגובה תבוא מהם, אתה חייב לעורר אותם. זה בכלל לא שייך לתגובה שלהם. הבורא לא רוצה לתת לך תגובה כזאת שכאילו הם מתעוררים, הוא רוצה שאתה תשקיע בזה עוד כוחות ועוד כוחות ולכן אתה חייב להמשיך. התגובה של החברים, אתה צריך לראות שהיא מגיעה מהבורא.

שאלה: אני רוצה לברר את הכיוון שנתת לנו לגבי גילוי הרע וכיסוי בטוב. יש פה איזון בין גילוי הרע לבין היכולת של העשירייה להתמודד עם הרע. אמרת לנו "תתחבקו ותדברו על הדברים שמפריעים". יש הרבה דברים שמפריעים בעשיריות, אבל הם לא יכולים לדבר כי זה הורס את החיבור, ואנחנו כעשיריות עדיין לא יודעים איך לגשת לזה, מה זה החיבוק הזה ואיך מדברים על הדברים. אמרת שנברר את זה בינינו, איזה שאלות אנחנו יכולים לשאול את עצמנו כעשירייה כדי לדעת אם אנחנו בשלים לדבר הזה, וכמה אנחנו יכולים לדבר?

אני לא יודע, רק יש לכם את מאמרי רב"ש על החברה, ואנחנו צריכים שוב ושוב לעבור על המאמרים האלו ולממש אותם. אם אנחנו לא יכולים לעשות את זה אז אין לנו לאן לזוז הלאה. כל עוד אנחנו לא מממשים מה שכתוב במאמרי רב"ש על החברה אין לנו לאן לזוז.

תלמיד: לממש את רב"ש זה כל הזמן לראות את החברים כגדולים ובלי טענות, אז אם יש מצב כזה אי אפשר לברר מה מפריע.

אני לא יודע. אני אומר, מה ששם כתוב חייבים לממש. אתה מפרש את זה בצורה כזאת, יכול להיות שאפשר לממש את זה בצורה אחרת. תדברו ביניכם, תשיגו סיכומים, בבקשה, אנחנו יכולים לבדוק את זה כאן בשיעורים. אבל אם אתם לא עושים את זה אז גמרנו, אתם לא עשירייה ואין לכם פלטפורמה, מקום רוחני שאתם יכולים הלאה לעבוד נגיד עם עמלק, עם הבורא, עם ההשגה הרוחנית, אין איפה.

חייבת להיות איזו הרגשה משותפת פנימית. יכול להיות שאתם לא מדברים עליה אבל היא קיימת. אין מה לעשות. וחוץ מזה, מה אתם מביאים לי טענות? יש לכם מאמרי רב"ש? אז בבקשה תעשו.

שאלה: אני רוצה להודות לך על השיעור של היום, אני מאד נהנה ומרגיש שירדו לי כמה אסימונים.

כי אני נותן לך היום שיטה איך לעבוד עם הצד השני של הבריאה, עם הכוח הרע, לא רק עם הכוח הטוב, שאנחנו צריכים להתפלל לבורא, ולצעוק איפה כוח התיקון, איפה כוח הימין, איפה כוח ההשפעה והאהבה. אלא אנחנו צריכים לראות גם בשמאל, יש לנו משהו? אנחנו צריכים לעורר אותו או לא? אם אנחנו לא מעוררים את השמאל בזמן אז אנחנו מאחרים, אנחנו לא מתקדמים, כי כל ההתקדמות שלנו היא על זה שיש לנו מקום שבור ואותו צריכים לתקן. שיש איזו תקלה ביחסים בינינו ואותה צריך לתקן.

תלמיד: אתה אומר שצריך לעורר בעדינות מצבים בקבוצה. שכדי להתקדם בקבוצה צריך לעשות את זה בעדינות. לפני כמה שנים אמרתי לך שאני פוחד להתעסק בזה עדיין ושאלתי אותך אם אנחנו מוכנים לעשות את זה, והיום אני שואל אותך שוב, האם אנחנו כבר מוכנים לזה? מה דעתך?

כולם מוכנים.

תלמיד: ממש להתעסק בזה?

כן.

תלמיד: דיברת קודם על זוגיות, על חיי המשפחה, על הבית, על הילדים, שיש שם מה להפסיד ולכן לא בורחים מהמסגרת הזאת כל כך מהר. אבל בעשירייה אין כל כך מה להפסיד, אם נניח נעלבתי אז מקסימום אני עובר לעשירייה אחרת או שאני בורח. מה יכול לעצור אותי? או מה יכול להחזיק אותי בעשירייה כדי שאני לא אברח ממנה, במידה שמעליבים אותי ופוגעים בי. אתה אומר לנו, "תורידו כפפות".

לא, לא נכון.

תלמיד: אלא מה?

אני אומר שאנחנו צריכים לגלות את השמאל אם אנחנו נמצאים במצב של אדישות. אם אין לא זה ולא זה, כלום, ואני מתבטל והזמן עובר ושום דבר לא קורה, אז אנחנו צריכים להבין שהזמן עובר סתם מפני שאנחנו לא מעוררים את השמאל ואנחנו צריכים לעורר. איך מעוררים את השמאל? גם על ידי הימין. תתחיל עכשיו לעשות משהו לחבר ותראה עד כמה אתה לא רוצה, עד כמה אתה לא מסוגל, עד כמה לא בא לך. אז יש לך כבר מקום לתפילה, תפנה לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אתה לא מתכוון להגיד, "תתחילו להתכסח ביניכם ולהעליב אחד את השני, אבל לא צריך לברוח". אלא אתה אומר, "בואו נעשה טובות אחד לשני", זה משהו חדש שאתה אומר עכשיו. האם לעשות מעשים טובים זה אומר לא להתכסח עם החבר? ואם הוא מעליב אותי, לא לענות לו? לא להגיב? למה לפחד בעצם? ממה אנחנו צריכים לפחד, מה יכול לקרות?

לא, אבל מה התועלת מזה שתעשה את זה בצורה כזאת? אתה צריך תמיד ללכת בדרך הימין, קודם כל ימין. אני לא יכול להתקדם לבורא? אני לא יכול להיות קרוב אליו? אני לא יכול להתחבק? לא. למה לא? ואז אתה מעורר בזה את השמאל, שיתגלה לך למה אתה לא יכול. תתחיל להיות יותר יצירתי ולא סתם לצעוק שאתה לא מרוצה מהמצב. כדאי לך לשמוע את השיעור הזה כמה פעמים מההתחלה. בהצלחה.

תלמיד: אני רוצה לברר איך נכון לפתוח דברים בעשירייה. אם יש למישהו טענות נגד החבר, האם הוא צריך להפנות אותן אליו ולפתוח את הדברים האלה או שבעשירייה אנחנו לא מדברים בצורה כזאת?

אני לא יכול להיכנס לכל הדברים האלה ולברר אותם. אנחנו מדברים עכשיו שצריך לעורר את קו שמאל שמתוכו אני מגיע לתפילה לבורא, זה הכול. בסך הכול אני רוצה להתקדם לבורא. בסך הכול אני מבין שהכול מגיע ממנו, איך כל דבר שמתגלה בחיים שלי, איך אני יכול להפוך את המקרים האלה, לתפילה לבורא? זאת השאלה בסך הכול. זה לא חשוב שהחבר צועק עליי, הקבוצה, עוד משהו קורה בעולם, אישה, בית, אני רוצה בסך הכול לחזק את עצמי בקשר לבורא, זהו. אז תנסו לחבר בתפילה לבורא את כל הדברים הטובים והרעים שקורים.

תלמיד: בסופו של דבר כל העבודה היא בתוכי, אני בכלל לא צריך להגיד שום דבר לחברים אלא זה בירור פנימי?

לפעמים צריכים את זה גם בחיצוני, אם אתה לא מתפעל מדברים הפנימיים. וגם יש דברים שמדברים על זה יחד בחברה, באסיפת החברים, אתם יכולים לדבר, ושם יש סדר אסיפת התוועדות. אז אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו יושבים ומדברים ומבררים אם זה נכון, או אם זה נכון, "איש את רעהו יעזרו" וככה זה, יש ויש. צריכה להיות יותר עבודה בקבוצה, אבל לא סתם "בלה בלה בלה" ככה לבלבל את עצמו ואחרים, אלא שאנחנו עוזרים אחד לשני להבין את הקו הנכון שלי.

שאלה: אתמול בעשירייה שלנו עשינו תרגיל בשביל לעורר את הכוח הרע וכל חבר היה צריך להתקשר לחבר אחר ולהגיד איזה גדול הוא, לקרוא קטע משיעור בוקר ולעשות סדנה. עשינו את זה ממש מהר, תוך שלוש שעות בהתלהבות, ובסיכום אני הרגשתי שלא הייתה איזו התנגדות, אז מה לא עשינו טוב?

אני לא יכול להגיד מה היה לך, את זה אתם צריכים להרגיש. אני גם לא רוצה להעביר על זה ביקורת כך או כך, היה בסדר, לא בסדר, אתם תבינו את זה אחר כך. מדרגה עליונה יותר תתחילו לבקר את הדרגה התחתונה, אנחנו עוד נצטרך ללמוד איך לעשות את זה.

שאלה: מה זה לנהל כמו הבורא, זאת אומרת שהעשירייה כאילו מנהלת את שני הכוחות והיא לא מזדהה כמו שנגיד העשירייה הקודמת תיארה, שהם או מזדהים עם כעס, מריבה או הרגשה טובה, איך נמצאים מעל המצבים?

כל הכוחות באים מהבורא ואנחנו צריכים לקבל אותם למטה ולסדר אותם בצורה כזאת שאחרי שאנחנו מעבדים אותם, מקבלים אותם ומיישמים את עצמנו לבורא, כי סך הכול אנחנו כחומר ביד היוצר, אנחנו חוזרים אליו ומעלים את כל הדברים האלה אליו בחזרה וכך אנחנו פועלים.

תלמיד: האם אפשר לתאר איך נראית מציאות מתוך איזון בין שני הכוחות, במצב מאוזן, איך היא נראית?

שימין ושמאל נמצאים באיזון וכולנו נמצאים בקו האמצעי וכל הכוחות גם הרעים וגם הטובים, גם הבורא וגם עמלק שנמצא כנגדו, שני הכוחות האלה מתחברים בקו האמצעי מצידנו, ואז אנחנו מגיעים לדרגת הכוח העליון, הבורא שעוד לפני שברא את הרצון לקבל, מגיעים ממש אליו, "שובו בני ישראל עד ה' אלהיך"¹¹, כך אנחנו עושים.

שאלה: רציתי קודם כל להגיד תודה ענקית על שיעור מאוד מיוחד היום. שבאמת לא נתקלתי בשיעור כזה הרבה זמן שלא קראנו אפילו מאמר אחד ועשינו פה בירור ממש אמיתי ועמוק וקיבלנו פה המון תשובות. האם אתה ממליץ לנו, לפחות אנחנו עושים שלושה מפגשים ביום, אולי במפגש האחרון בסוף הערב, בסוף היום, להתנהל בזום, במפגש, באותו סגנון כמו שעשינו היום בשיעור, לא לקרוא שום מאמר אלא שכל אחד יגיד את רחשי ליבו ובאמת לראות איך אפשר להתקדם?

לי נראה שעדיין אתם רק תבלבלו זה את זה. אפשר לנסות אבל אני מפחד שתצאו מזה מיואשים, שהמפגש הזה ייתן לכם הרגשת של סתם אסיפה כזאת שניתן לכל אחד כמה דקות לדבר וכלום חוץ מזה. אם זה מנוהל על ידִי, מנוהל על ידי הפסוקים, אז יש לזה כיוון, ואם זה לא כך אז אין, לא תהיה לזה תועלת.

קריין: קטע מספר 20 של הרב"ש.

"הנה ידוע, ש"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון". לכן אין אדם מסוגל לעשות שום דבר, אם אין לו צורך לאותו דבר. אם כן, איך אפשר לקיים מחיית עמלק, אם אין לו צורך למחקו. כלומר, שהאדם לא יודע מה זה עמלק, ובשביל מה צריכים לעשות פעולה של מחיית עמלק. לכן צריכים מקודם לדעת, מה זה עמלק. ולדעת, איזה צרות הוא עשה לנו. ואח"כ, בשיעור שאנו מבינים, שהוא עושה לנו צרות, בשיעור זה אדם מוכן לקיים "תמחה זכר עמלק".

כלומר, לפי מה שהאדם זוכר, איזה צרות שהוא עשה לו, בשיעור זה האדם מוכן למחות אותו. היינו, בדיוק לפי מה שהוא זוכר, שהוא עשה לו רע, בשיעור זה הוא רוצה להעבירו מן העולם. ואם האדם אינו זוכר, שהוא עשה לו צרות רבות, אין לו צורך למחותו. ובשיעור זה שהוא זוכר, הוא יכול למחותו, ולא יותר."

(הרב"ש. מאמר 21 "מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה" 1991)

לכן אנחנו צריכים לבדוק ולאתר מה זה נקרא הרצון לקבל הזה על מנת לקבל בנו ואיך אנחנו אז יכולים להתחיל לעבוד עימו. אם הוא לא מתגלה, לא יהיה לנו על מה לעבוד, לא יהיה לנו מקום, חומר שעליו אנחנו יכולים להתקדם לבורא.

קריין: קטע 21.

"נבין את ענין סמיכות "מחית עמלק", שקוראים "זכור את אשר עשה לך עמלק". כי דוקא בזמן שיודעים את מה שעמלק גרם לנו, שהיא בחינת מיתה, שגרם לעולם, היינו בשליטתו, שלא ללכת בדרכי השפעה, להיות דבוקים בחיי החיים, אז משתדלים למחות אותו מעל פני האדמה. אחרת, שהאדם עוד לא הגיע למדרגת "ידע, מה שעשה לנו המן ועמלק", אין האדם משתוקק למחות אותו.

נמצא, שדוקא בזמן שהאדם הגיע למדרגת "ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", יש מקום למחיית עמלק. ומשום זה, לפני פורים, שאז הזמן שצריכים להגיע למדרגת "עד דלא ידע", צריכים להגיע לדרגת "ידע". ורק אז יכולים למחות את עמלק. זאת אומרת, בזמן שאדם רוצה לקיים "תמחה את זכר עמלק", זהו סימן שכבר זכה לבחינת ידע. אחרת אין האדם מסוגל לבוא לידי מחיית עמלק. אלא הוא עדיין משוקע בקליפת עמלק, ולא רוצה לקיים "תמחה את זכר עמלק".

(הרב"ש. מאמר 11 "פורים, שהמצוה עד דלא ידע" 1987)

קריין: קטע מספר 22.

"ניתן לנו יצר הרע, המכונה בשם "עמלק". ובזמן עבודה אי אפשר להשיג את הטעם בתורה ומצוות, כי אחרת לא נבחן זה לעבודה. לכן צריכים להתגבר על הרע שבנו, שנבחן למחית עמלק. ואז יכולים לזכות לאור הגאולה, כמו שהיה אז בימי מרדכי, שזכו לבחינת "קיימו וקבלו".

ודרשו חז"ל, "קיימו מה שקבלו כבר, עד כאן באונס ועכשיו ברצון". שענין אונס היינו בהכרח, מה שהאדם עושה ואין לו הנאה מן העשיה, הוא עושה זה בהכרח, זה נקרא באונס, שמכריח את עצמו שהוא מקיים את התורה ומצוות על דרך הכפיה.

אבל בזמן שמכניעין את העמלק, אז זוכין לטעום את הטעם של תורה ומצוות, שיש שם עיקר התענוג."

(הרב"ש. 908. "מחיית עמלק")

זאת אומרת, כשאנחנו מדברים שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, לגלות לנבראים את התענוגים הגדולים, את האורות הגדולים, זה דווקא בכלים של עמלק שמתקנים אותם מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע ואז כל האור של גמר התיקון מתגלה בהם.

שאלה: אני עובד רק עם העמלק הפרטי שלי או יכול לעבוד גם עם העמלק של אחרים?

לא, רק עם העמלק שלך אתה יכול לעבוד. אתה לא מרגיש את הרצונות של החבר, אתה צריך להשתמש ברצונות של החבר כדי למלא אותם, כדי לעזור לו, להציל אותו אולי מהרצון שלו, אבל לא להתייחס כך.

אנחנו אחר כך נגלה, במדרגות נגלה, שמה שאני רואה באחרים, זו בעצם העתקה ממני. כשאני רואה את מה שקורה באחרים זה מה שיש בי, רק בהם אני רואה את זה ביתר ביאור, ביתר גילוי. לכן אני אראה את האחרים בסך הכול כאיזה תיאטרון שבסצנה שלו אני רואה את עצמי, ואין בתיאטרון הזה, אין בכל המשחק הזה, בכל המערכה הזו, שום דבר מחוץ למה שקורה בי.

כשאני מסתכל על עצמי אני לא רואה את זה, לכן אני חושב שאני צדיק ואני בסדר, אבל כדאי לי להסתכל על התיאטרון הזה. כל העולם הוא כך, כל העולם הוא תיאטרון וכל מה שקורה בעולם, אני רואה את עצמי בלבד. תנסו כך לחשוב וזה יהיה לכם כנקודה הראשונה, המדרגה הראשונה לגילוי העמלק שבכם, וכך נתקדם.

שאלה: האם אנחנו צריכים לבטל את עמלק או רק להשתמש בכוח שלו דרך העבודה שלנו או למטרה שלנו?

אנחנו צריכים לגלות את עמלק, זאת אומרת, את הכוונה לעל מנת לקבל, ובסופו של דבר לראות שהיא נמצאת רק בכל אחד מאיתנו, כי "כל הפוסל במומו פוסל". לכן כשאני מגלה את זה במישהו אחר, אני רק מגלה, אבל אני מגלה את עצמי, וכך כשאני רואה כל אחד ואחד שקיים במציאות זה כמו שאני רואה את עצמי במראה, אני רואה את עצמי נמצא לפניי באיזו מראה. לכן כך אני צריך לתקן את עצמי עד שאראה שכל העולם נמצא במצב מושלם.

אין בעולם שום דבר רע אלא רק השכינה, הכוח העליון ששורה, כוח ההשפעה והאהבה ממלא את העולם. אני יכול לגלות את זה עכשיו אם אתקן את עצמי, כי סך כל העולם, מה שאנחנו לומדים גם מתפיסת המציאות, הוא העתקה ממני, כך אני רואה את עצמי, לפניי, בכל אחד. אבל לפחות בואו נראה את זה קודם בעשירייה. אם לא נתקדם לראות את זה כך בעשיריה, אנחנו לא נגיע אף פעם לתיקון ולקבלת המציאות בצורה עליונה, הרוחנית הנכונה.

אתם צריכים להבין, מרגע שהתחלנו ללמוד על עמלק, התחלנו ללמוד את קו שמאל, אחד משני הקווים בסך הכול שישנם בבריאה. ולדעת איך לסדר את שני הקווים האלו יחד בקו האמצעי זו בעצם המטרה שלנו. לא מתגלה אף קו ללא השני, "זה לעומת זה עשה אלוהים". לכן כדאי לנו לדעת איך אנחנו שולטים על שני הקווים האלה. וכשנראה לנו שאנחנו נמצאים בקו ימין, זה לא נכון, אנחנו נמצאים בדרגת חי, בדרגת בהמה, דומם, צומח וחי, אבל לעלות לדרגת המדבר אנחנו לא יכולים בלי שנסדר גם את ימין וגם שמאל, זה לעומת זה ואנחנו באמצע.

שאלה: באמת שיעור מאלף, והשאלה שלי, בכל הפסוקים אנחנו שומעים "זכור את עמלק". מה זה, זה רשימו שהבורא מזרים לנו לתוך הכלי, לְמה הכוונה?

למה דווקא המילה "זכור", "שמור", "זכור", כי אנחנו צריכים בכל זאת לא לשכוח, בינתיים כך זה אצלנו, נגיע לפירושים עמוקים יותר, אבל אנחנו צריכים לזכור שכל הבריאה היא בעצם עמלק, היא מנוגדת לבורא והיא חייבת להתקיים כדי שאנחנו ניתן לה את ציור הבורא.

שאלה: מורגש שהשיעור כל כך חזק ותוך כדי השיעור, עמלק, כך אני מרגיש על עצמי, במלחמה כזו שכל הזמן הוא זורק אותי מהשיעור בכל מיני דרכים יצירתיות. אתה נתת לי פעם המלצה לבקש מהחברים, וביקשתי. איך אני יודע שבוצע מימוש נכון במלחמה הזו שקורית בתוך השיעור שהוא זורק אותי?

מימוש נכון זה שאני ניגש למימוש בצורה כזו שעמלק נמצא בי וכל העולם מסודר כך שאני אראה את עצמי בצורה מוגדלת, מוגברת, ולכן אני רואה את ההעתקה שלי על העולם. לכן בזה שאנחנו מתקנים את עצמנו אנחנו מתקנים את העולם, ועמלק הוא בתוכי, בתוך ליבי.

תלמיד: האם לעורר את קו שמאל זה כמו לעורר את הרשימות?

אני לא הייתי עונה על זה עכשיו, זה לא ייתן לנו בירור, זה יבלבל אתכם. כשאני עונה משהו או מדבר, אני קודם צריך להרגיש איך יתקבל ההסבר שלי. השאלה שלך עכשיו לא תביא בירור. אנחנו נברר אחר כך איפה יש כאן מקום הרשימות, אור מקיף, אור פנימי, נברר איך שהאורות האלה עובדים עלינו.

שאלה: קודם כל התרשמות ענקית מהשיעור היום. אצלנו בעשירייה דווקא השבוע, כנראה כהכנה לשיעור של היום, התעורר כוח הרע, פירוד, התפרצות האגו. אולי פספסתי משהו, אני עכשיו בסוף השיעור מנסה לתפוס, אחרי שאתה פותח דברים כאלה, איזה אמצעי חדש אני יכול לקחת כדי לצאת מזה, לפתור את זה, לכסות בכוח טוב? חוץ מקריאה במאמרי רב"ש ותפילה, בעצם אנחנו ממשיכים עם העבודה הזו.

אתה צודק, אנחנו נכנסנו לשיעור ומה אמרתי? "הרבה זמן אנחנו נמצאים במצב תלוי בין שמיים וארץ, אין כלום, לא מתעורר בי לא רע ולא טוב ולא שום דבר ואני כך רדום, מנותק מההתפתחות רוחנית. אני מדמה את עצמי לאיזה חתול או כלב שאם אין להם מה לעשות, הם שוכבים וישנים, אני גם נמצא כך במצב כזה, איך אני מעורר את עצמי מהמצב הזה?".

לכן כתוב "לעולם אדם ירגיז יצר רע על יצר טוב", וכך הוא יתקדם. אז אני צריך לעורר בי כל פעם את המקורות האלה, את יצר הרע ויצר הטוב. מתי אני זקוק לבורא? מתי שיש לי יצר הרע ואני לא יכול להתמודד עימו.

איפה יצר הרע הזה, מאיפה אני יכול לעורר אותו, מאיפה אני מקבל בעולם הזה את יצר הרע? מהעשירייה בלבד. בכל השטח שישנו לפנינו בעולם הזה אין לך שום דוגמה שיכולה בצורה מוחשית, פיזית, לתת לך איזו הדגמה מהמצב הרוחני חוץ מהעשירייה. אתה מסתכל על העשירייה ואתה יכול לגלות בה המון ליקויים.

קח אותם, תתחיל לעבוד, כבר יש לך את יצר הרע בהתקשרות בין החברים, כבר יש לך עמלק במשהו, באיזו מידה קטנה. תתחיל בזה לעשות משהו, לחבר בין החברים, להתפלל לבורא, זה מה שיש לך לעשות. ואז תראה עד כמה הזמנים שלך יהיו מבורכים.

(סוף השיעור)

---

1. לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע (תלמוד בבלי, ברכות)↩

2. הגמרא במסכת מגילה דף י ע"ב: "ותניא: אותו היום היתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ"↩

3. "שובה ישראל עד ה' אלקיך", (הושע י"ד, ב')↩

4. תלמוד בבלי, ברכות ה', א'.↩

5. "הכסיל חבק את-ידיו, ואכל את-בשרו " (קהלת ד', ה')↩

6. הכסיל חבק את-ידיו, ואכל את-בשרו (קהלת ד', ה').↩

7. "כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע', א' גמרא).↩

8. "כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה." (תהילים פרק ל"ז, פסוק כו")↩

9. בעל הסולם, אגרת י"ט.↩

10. "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק." (דברים פרק ט"ז, פסוק י"ח)↩

11. "שובה ישראל עד ה' אלקיך" (הושע י"ד, ב')↩