שיעור בוקר 03.07.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם בנושא "בניין החברה העתידית"

קריין: המשך מציטוט 63 מתוך עיתון "האומה".

"אהבה הלאומית היא היסוד של כל אומה, כמו שהאגואיזם הוא יסוד כל בריה הקיימת לפי עצמה, שבלעדיה לא היתה יכולה להתקיים בעולם, כן אהבה הלאומית שביחידי האומה, היא היסוד לעצמיותה של כל אומה, - שאינה מתקימת ואינה מתבטלת זולת בסבתה.

ולכן היא צריכה להיות הדאגה הראשונה בדרך תחית האומה. כי אהבה זו אינה מצויה כעת בקרבנו, כי אבדנו אותה בדרך נדודנו בין אומות העולם זה אלפים שנה. ורק יחידים, נתקבצו כאן, שאין בין אחד לחבירו שום קשר של אהבה לאומית טהורה. אלא אחד מקושר בהשפה המשותפת, והשני במולדת משותפת, והשלישי בהדת המשותפת, והרביעי בהיסטוריה משותפת - ורוצים לחיות כאן על פי אמת המידה, שכל אחד היה חי בהאומה שממנה בא, ואינו לוקח כלל בחשבון, ששמה הרי היתה האומה כבר מבוססת על בניה עצמה עוד מטרם שהוא בא ונצטרף אליה, ולא לקח שם חלק פעיל בהתיסדות האומה.

מה שאין כן בבואו לארץ, שאין כאן שום סדרים מוכנים המספיקים לתפקיד קיום אומה ברשות עצמה, ואין לנו כאן חומר לאומי אחר, שנוכל לסמוך על מבנהו, וגם אין אנו רוצים בזה. אלא אנו מחויבים כאן לסמוך לגמרי על המבנה שלנו עצמנו. ואיך יצויר זה בשעה, שאין עוד שום קשר לאומי טבעי שיאגד אותנו לתפקיד הזה?

ואלו הקשרים המרופפים: מהשפה והדת וההיסטוריה, הגם שהם ערכין חשובים, שאיש לא יכחיש בחשיבותם הלאומית, עם כל זה אינם מספיקים כלל להשען עליהם, כעל יסוד לקיום אומה ברשות עצמה. כי סוף סוף רק קיבוץ של אנשים זרים יש כאן, בני תרבות של שבעים אומות, שכל אחד בונה במה לעצמו לרוחו ולטעמו. ולא יש שום דבר טבעי יסודי, שיאגד כולנו מבפנים לגוש אחד."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

היום רואים את זה טוב במהומות האלו של האתיופים, החרדים, לא חשוב מי, שאנחנו לא בנינו את התשתית המשותפת לכולם. זו באמת בעיה גדולה מאוד, והמדינה אשמה ולא איזו עדה שהביאו אותם וזרקו אותם לאיזה מקום, אלא זו ממש בעיה לאומית שצריכים להתחיל לפתור אותה סוף סוף.

אחרי שבעים שנות הקיום שלנו שאנחנו רואים דבר כזה? אנחנו חושבים שזה יסתדר בעצמו, ועל זה בעל הסולם אומר כאן שזה לא יכול להיות, חייב להיות ממש טיפול בקיבוץ הגלויות כדי להפוך אותם לאומה אחת, אחרת זה לא יקרה.

שאלה: נאמר שבן גוריון והמייסדים היו מקשיבים לבעל הסולם ושואלים אותו מה כן לעשות, איך ליצור פה גיבוש של אומה?

צריך חינוך. פעם ראיתי איך עושים קציצות. אתה זורק לשם חתיכות בשר, אחר כך קצת לחם, בצל, אתה מכניס לשם גם פטרוזיליה, ביצים, שום, תבלינים למיניהם, ויוצאת לך קציצה, שהכול ביחד זה משהו טעים. אבל זה בלי זה ובלי זה או כל דבר לחוד זה משהו נורא. זה מה שיוצא לנו. אנחנו צריכים לעבור דרך מטחנה כזאת שתוציא מאיתנו את כל התרבות החיצונה, שלקחנו אותה מאיפה שבא כל אחד, ותבנה לנו תרבות חדשה. ומאיפה תיקח אותה?

אם תיקח את כל הדברים האלה ייצא לך "סלט" שאי אפשר לבלוע. כי אתה תיקח את כל התבלינים האלה יחד, זה משהו לא ברור. אתה חייב לקחת את מה ששייך לעם ישראל. ולעם ישראל, חוץ מחיבור ו"ואהבת לרעך כמוך", לא שייך כלום, כמו שאברהם סידר את זה. אנחנו צריכים להתחיל לסדר את העם מחדש, כמו שאברהם עשה את זה עם הבבלים שבאו אליו.

אותו הדבר יש לנו היום, ממש אותה עבודה בדרכו של אברהם אבינו. ואם אנחנו לא עושים את זה, אנחנו רואים, בן גוריון, לא חשוב מי, כולם דיברו על זה יפה ולא עשו כלום. למה? כי לא הייתה בידם השיטה איך עושים את זה, איך אנחנו בכל זאת מביאים הכרחיות לחיבור במסגרת העם, ושכולם יתפללו, יצעקו, לא חשוב מה, שיהיה להם כוח חיבור. שיגיע מלמעלה, הוא לא נמצא כאן, זה ממש נראה לא מציאותי, אבל רק בצורה כזאת נוכל לבנות, אי אפשר אחרת. לכן אנחנו נמצאים במצב מאוד בעייתי.

שאלה: אני חושב שכולם יכולים להסכים עם "ואהבת לרעך כמוך". אני כבר לא מדבר על ליישם אבל לפחות להתחיל לנסות. הבעיה היא הפירוש. כי אתה מבין את "ואהבת לרעך כמוך" כך ואני אחרת. העובדה שכתבו כמה אלפי דפים על פירוש ל"ואהבת לרעך כמוך", זו הבעיה. אז לפי מה זה יהיה "ואהבת לרעך כמוך"?

לפי תורת ישראל.

תלמיד: אבל לתורה, כמו שאתה אמרת, יש הרבה פנים והרבה דרכים.

נתחיל לברר, נתחיל לדון בזה, בכל זאת נהיה כמה שיותר קרובים ליישום. אולי [זה יהיה] עוד אלף קילומטר, לא חשוב, אבל בכל זאת [נהיה] לאותו הכיוון, אחרת אנחנו בכלל לא מטפלים בזה. אתה רואה, יש לך חרדים, הם כמו עדה, יש להם הכול משלהם. הם לא רוצים להסכים ולא רוצים לקבל את כל האוכלוסייה, את כל המדינה. לא רוצים לקבל.

תלמיד: כי הם מבינים אחרת את "ואהבת לרעך כמוך" ממה שרואים התל אביבים.

נכון. גם האתיופים מבינים אחרת. יש עוד הרבה כאלה, יש לך ארבעים מפלגות. אין לך מה לעשות, לעם הזה כלום לא יעזור חוץ מטיפול בשורש. טיפול שורש, זה מה שצריך להיות. וזה מה שאומר גם בעל הסולם, שלא יעזור לנו כלום חוץ מחינוך לאומי. וזה מה שאנחנו צריכים איכשהו לפרסם. וגם לנו זה קשה, להבין, להסכים, לעכל ולהפיץ, אבל אין לנו ברירה.

תלמיד: גם אנחנו שמבינים את "ואהבת לרעך כמוך" לפי בעל הסולם, זאת הבנה מסוימת.

אז אתה מדבר על דבר גבוה מאוד ואמיתי מדי, והגוף שלנו לא מסוגל. אנחנו רגילים לדברים שהם עם קצת רעל בפנים, עם כל מיני דברים שאי אפשר לעכל אותם אבל בלי זה אנחנו לא יכולים לעכל. אתה יודע, הכול זה לפי המשתמש.

אז אנחנו צריכים לאט לאט, לכן זה נקרא "חינוך", בהדרגה פותחים לאדם לפי דרגת ההתפתחות שלו, כך מסבירים לו. בעל הסולם כותב את זה.

תלמיד: אז אנחנו עושים את זה כבר כמה עשרות שנים. וכל מי שמצטרף מבין מה זה "ואהבת לרעך כמוך" לפי בעל הסולם כשאתה מסביר, ויש כמה אלפי אנשים. אנחנו לא משפיעים על האחרים.

לא, נשארים כמה אלפי אנשים שמבינים שאין דרך אחרת ואנחנו צריכים בכל זאת להתקדם בזה וזהו. אבל אנחנו צריכים לעבד את כל השיטה הזאת, שתהיה נוחה ויפה וקרובה ומובנת לעם. ולאט לאט, שהעם יקבל את זה קודם כל כמטֵרנָה ואחר כך כמשהו יותר ויותר מוצק, אולי גם לא לכולם, עד שיתחיל לקבל ולממש [את השיטה] בצורה יותר ויותר אמיתית. ולא לכולם, יש כאלה שבכל זאת יישארו, וזה רובם, יישארו בצורה פרימיטיבית כזאת של קיום "ואהבת לרעך כמוך" אבל זה מספיק לקיום נשמתם.

כמה בשר יש לך בגוף שהוא עובד בלי לדעת למה, כי הראש מפעיל אותו? כך כל הגוף, חוץ מאיזה מרכז פיקוד שיש לך בראש, שזאת גוּלָה כזאת קטנה שמפקדת על הכול. שבעים סנהדרין ועוד כמה כוהנים וכמה לוויים וכל העם, בצורה כזאת הכול בנוי. לכן אל תחשוב שכולם צריכים להבין את השיטה שלך, הם צריכים להבין לפי הדרגה שלהם שיהיה להם טוב. אין מה לעשות.

תלמיד: ברור שצריך לנסות, אבל עדיין לא מובן מה הפלטפורמה, איפה אפשר לחנך ואיך.

על זה אתה צריך לחשוב, איך אתה בונה להם מקומות כאלו שהחברים שלנו יכולים לדבר איתם, לתת שיחות, הרצאות, הפעלות, סדנאות וכן הלאה. גם בכל כלי התקשורת, דרך האינטרנט. להסביר להם קודם שאין ברירה, שחייבים את זה.

אבל זה חובה. בלי זה איזו חברה אנחנו? הם לא יודעים. אומרים, "בני ברוך", "יש שם מקובלים", "מי הם? מה הם רוצים?", "ואהבת לרעך כמוך" זה נראה משהו דמיוני, משהו אוורירי. תנו לנו משהו מוחשי, שאפשר משהו [לעשות]. מה אתם רוצים? אתם אנשים רציניים או אתם "רוחְניים"? לא, חייבים לעשות את זה.

שאלה: בהמשך לשאלות החבר, נכון להיום בפנייה לעם ישראל אנחנו עושים שני דברים, אם אני מבין נכון. 1. הפצה רחבה של מאמרים ברשת 2. עיתון שאנחנו מחלקים. יש עוד דברים שאפשר לעשות לאור מה שקורה פה בכל יום, שהפצע מתגלה?

אני לא יודע, אתם צריכים לדעת. הפצע מתגלה ויהיה עוד, חכה מה יהיה.

תלמיד: זה כבר מספיק אני חושב, זה לא נורמלי מה שקורה. בשבילנו זה מספיק, בכדי לעשות יותר.

כדי להגיע לעם, יכול להיות שכבר יכולים לשמוע יותר, כן. זו דוגמה בשבילך. קודם כל, אני ודאי לא מצדיק אף אחד, לא את אלו ולא את אלה שנמצאים שם במהומות, אלה צועקים שהמשטרה לא פועלת טוב, אלה צועקים שהממשלה לא פועלת טוב, אלה צועקים שהעדה הזאת קשוחה.

זה לא חשוב לי, אין חינוך נכון לבני האדם האלו שירגישו שהם שייכים לעם אחד, הם מתייחסים אחד לשני כאחד נגד השני, וזה לא טוב, צריכים להעלות אותם לחינוך.

תלמיד: סליחה על ההתעקשות, אתה לא יכול בכל זאת לתת איזה כיוון מה עוד אפשר לעשות ממש ברמה הפרקטית, מעבר לחלק עיתון, מעבר להפיץ את המסר בצורה רחבה ברשת בצורה מאמרים, עוד משהו?

לא, למעשה אני לא חושב שיש עוד מה לעשות, אלא רק באמת לייצב, לייצר מקורות הסבר קטנים כאלו שיתקבלו על כל אחד ואחד ושהוא יכול לעכל את זה, להבין את זה, לקלוט את זה, ולהישאר ברושם מזה לפחות במשהו, וכך להסביר על ידי הרבה בוּלֵטים (bullet) קטנים כאלה, פעם בקליפ, פעם בכמה משפטים ופעם בעוד משהו, בשיר. אבל חייבים בכל זאת לגשת לכל אחד ואחד עם כל מיני צורות הסבר, את זה אנחנו חייבים. וזו היגיעה הרוחנית שלך, רוחנית. אם אתה חושב לקבל רוחניות, אתה יכול לקבל אותה אך ורק ממך, כמו מראש, ישראל, "לי ראש", אם אתה תטפל בעם. זה התפקיד, זו חובתך הישירה ממש, לכן נבחרת להיות כאן.

אין לי מה להוסיף. אתם מסתכלים עליי, למה אתם לא לחוצים ממה שאתם רואים, למה אתם לא לחוצים מזה שכל הלימוד שלכם לא נותן פירות? ולא ייתן כלום כל עוד לא תשקיע ממש במקום איפה שאתה צריך, וכשזה ייצא משם, לפי זה גם תרגיש שאתה עולה.

תלמיד: אני אישית בא לי להתפוצץ. ואם לי בא להתפוצץ, בטוח שלכל החברים אותו דבר.

ממה אתה מתפוצץ?

תלמיד: אני לא יודע, אני לא מוביל פה תהליכים, אני לא יכול להציע תהליכים.

זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים", זה לא טוב.

תלמיד: אני לא יודע, אני מרגיש כבול.

למה?

תלמיד: זה אולי נושא לשיחה אחרת. אני לא יודע מה להגיד, אני מאוד רוצה שמשהו יקרה ואני לא יודע.

את זה אתה יכול לעשות רק בזה שתייצר מקורות מצומצמים, ברורים, קטנים של הסבר ותביא אותם לעם כאן. לא בחו"ל, תעזוב את כל הדברים האלה, רק כאן, כאן זה המקום. אנחנו חייבים מכאן והלאה להפיץ לעם ישראל כל מה שרק אפשר כדי להסביר שאין ברירה, שכך צריך להיות, זה היסוד שלנו וכן הלאה.

כל יום צריך. אמרתי כבר כמה פעמים, שאתם צריכים כל יום ויום לכתוב משהו, לעשות משהו. האם כל אחד עושה? אני לא יודע.

קריין: מתוך עיתון "האומה".

"צריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית, הן בנוגע מפרט לפרט, והן מהפרטים אל הכלל, ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהיתה, נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות. ועבודה זו קודמת לכל אחרת, כי מלבד שהיא היסוד, - היא נותנת גם את שיעור הקומה והצלחה לכל מיני פעולות, שאנו רוצים לעשות בשדה זו."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

תארו לעצמכם אם לכל פלגי העם שיש לנו היום, הייתה לפחות במקצת הרגשת אהבה לאומית שיש לכל אומה בצורה טבעית. אנחנו אפילו לא מודעים לזה שזה ישנו ביניהם, שיש אצלם בפנים בתוכם הרגשה כזאת ש"אנחנו שייכים לעם אחד. יש לי הרגשה כזאת שאני שייך לצרפתים, לגרמנים, לספרדים, אני שייך, זה שלי". אצלנו אין הרגשה כזאת, ממש אין, ובלי זה אי אפשר לבנות שום דבר. לא עם, לא מדינה, לא כלום, רק נשאר קיבוץ גלויות.

שאלה: עכשיו קראנו טקסט, מה החברים שלנו שיושבים בעולם ועכשיו קוראים על אהבה לאומית והכול, והם שייכים לישראל, אמורים לעשות?

הם אמורים לעזור לנו ולהשתתף בזה. כי אנחנו מדברים על עם ישראל שזה לא יהודים, זה אלו שהם כולם חייבים להרגיש כולנו כאחד. הם מכל שבעים אומות העולם, ובזמננו כל שבעים אומות העולם חייבים כך להגיע לחיבור, אבל קודם עושים חיבור בין אלו שפעם היו בזה.

תלמיד: זאת אומרת הם צריכים לעזור לנו כאן ולא לחבר את העמים שלהם שגרים שם?

לא, בצורה כזאת זה לא הולך. אם באים אליהם אנשים שרוצים ללמוד זה משהו אחר, אבל לצאת לעמים, לכל העולם ולהתחיל להסביר להם שהם חייבים כך לעשות, לא. לפזר את השיטה בצורה כזאת פופולרית שכולם ידעו מה זה, כן. בזה אין בעיה, אין בזה כבר שום סוד, הגענו לדור כזה שאפשר לפרסם את חכמת הקבלה כמו שאומר בעל הסולם.

לכן אין שום בעיה, אבל לא למשוך אף אחד. אלא אלו שיש בהם רשימות מהעבר, שזה עם ישראל, אותם חייבים, אותם חייבים למשוך בכוח. ואתה תראה איך ההשגחה העליונה מסייעת לך בזה, שהבעיות מיום ליום מתרבות כלפי היהודים בכל העולם, ואחר כך, כמו שכותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", יצטרכו לפזר את זה גם לכל העמים. זה יצא בעצמו, כי אנחנו שורשים מכל העמים, אז ברגע שאנחנו נקיים הם גם יתחילו לקיים. בזה יש בינינו קשר לכל העמים, או קשר שלילי מהם אלינו או קשר חיובי מאיתנו אליהם.

שאלה: אפשר להסביר מה הם אותם רגשי אהבה לאומית, מה המצב הרצוי שאליו אנחנו רוצים להגיע? אותם רגשי אהבה לאומית שמפעמים בקרבנו, מה זה הדבר הזה, אפשר לתאר את זה, להסביר את זה, לנסות לדמיין את זה?

לדמיין כן, אולי, כי אין לנו את זה. ששייכים לאומה אחת, לגוף אחד, אבל לא אחים לצרה, אלא שהקשר הטוב נמצא בינינו. איפה הקשר הטוב? הקשר הטוב בינינו יכול להתקיים רק בחיבור, רק באיזו אהבה, אולי קצת משהו, זה קשר טוב.

מה שאין כן, הקשר הטוב בכל העמים הוא קשר אינסטינקטיבי, קשר טבעי, ביולוגי, שהם באים מאותם אבא ואימא כביכול, זה לא אבא ואימא ממש פיסיים אלא רוחניים. להם יש, לנו לא, אנחנו חייבים לעשות את זה בעל מנת להשפיע, לכן אצלנו זה לא קיים.

תלמיד: אז מה יהיה לנו? קם ישראלי בבוקר מה הוא מרגיש כלפי העם שלו, כלפי האומה שלו?

הוא מרגיש שהוא חייב עם כל העם שלו לעשות צעד אחד קדימה ולהיות עוד יותר מלוכד, כמו שבעל הסולם אומר, "ועבודה זו קודמת לכל אחרת".

תלמיד: מה זה עוד יותר מלוכד?

עוד יותר מחובר, עוד יותר מתקדם, הוא מרגיש שכל ההישגים שלו תלויים עד כמה שכל האומה מחוברת יותר ונכון, וממנה גם כל העולם יקבל כזאת התרשמות.

תלמיד: נאמר אנחנו עובדים בעשירייה, זה סוג מסוים של מחויבות שמרגישים כל היום, משהו דומה לזה צריך להיות?

משהו, נניח כמו שאתם מרגישים בעשירייה.

תלמיד: אתמול יצאו הרבה מרצים בכל הארץ, כמעט חמישים או שישים מרצים, ונתקלו בכל מיני סיטואציות של הפגנות, הארץ הייתה ממש בוערת. אנחנו עלינו לירושלים וממש מטרים ספורים לפנינו הייתה מדורה, שרפו צמיגים, כמעט עשו לינץ' על איזה אופנוען. בירושלים בכלל היו גם אתיופים וגם חרדים, היה ממש שילוב של הקרע והשסע וזה היה מורגש מאוד חזק. הייתה יראה גשמית של פחד על החיים שלי. רציתי להעביר את זה לחברים, שהלוואי ונרגיש יראה כזו כמו היראה הגשמית כדי להפיץ את החכמה הזו החוצה. זה קצת הרגיש אחר כך כשנסענו חזרה לפתח תקווה, ראינו קהל יוצא מהבתים, גם קהל שלא קשור בכלל להפגנה ולתוכן, פשוט יוצאים מהבתים מטיילים בכבישים, קצת הרגיש כמו מה שהיה לפני כמה שנים במחאת האוהלים כשיצאנו עם הערבות.

יכול להיות שאנחנו צריכים להיות מוכנים. כאילו מרגיש שהעם רוצה לצאת החוצה עם איזשהו חידוש. אז באנו עם הערבות וזה היה פשוט פגז, זה פגע בדיוק לחיסרון.

בבקשה.

תלמיד: אולי אנחנו צריכים לצאת עם משהו מרוכז אחד.

אני בעד להיכנס לכל המהומות האלו ולחלק להם דפי הסבר, וכן משהו לעשות.

תלמיד: אני ממש רוצה לציין לשבח את האנשים מפתח תקווה שיצאו ממש לפקקים וחילקו עיתונים אפילו שזה היה קצת מסוכן, חילקו עיתונים בשעות לא שעות. וגם חמישים חברים שיצאו לכל המרכזים בכל הארץ ועשו יגיעה גדולה, חלק מהם חזרו באחת, שתיים בלילה, באמת החברים שלנו ממש מסורים. ותודה רבה רב ממש על כל מה שאתה נותן לנו ואמן שנצליח לממש.

תנסו איכשהו לעצב את השיטה שלנו בצורה נוחה, קטנה, בבולטים קטנים, בפסקאות, באמרות, בדוגמאות, שכל אחד יכול להתרשם אם לא מזה אז מזה וכן הלאה. כי זו חובה, זה אנחנו. בלי זה חבל לנו לשבת כאן, אנחנו לא נקבל כלום, אלא רק במידה שאנחנו פועלים למען העם ודרך העם למען האנושות, ודרך כל זה כדי לתת לבורא מקום להתגלות. אחרת אנחנו נמצאים בתהליך האגואיסטי.

קריין: אנחנו בפסקה 65 מתוך "מאמר לסיום הזוהר"

"עובדה היא, שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה, מרשות הנכרים, והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה. באופן, שנתן, ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי אין לנו עצמאות כלכלית. ואין עצמאות מדינית, בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. וכל עוד, שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו, נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים. והמופת הוא, שאין שום אדם מתרגש כלל, מן הגאולה, כמו שהיה צריך להיות, בזמן הגאולה, אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד, שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו, וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם, שנגאלו, וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עינים, להפטר מגאולה זו, ולשוב לארצות פזוריהם. הרי, שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות, ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה. אלא, שבנתינה זו, נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה. דהיינו, להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה. ואז יבנה בית המקדש, ונקבל הארץ לרשותנו. ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה. אבל כל עוד, שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה, והן בעבודת ה'. ואין לנו, אלא הזדמנות לגאולה."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

שאלה: מה ההבדל בין חינוך ילדים כאשר הם מקבלים ידע בבית ספר לבין חינוך העם עליו מדבר בעל הסולם?

אין לי אפילו מה לענות. אם הוא חושב שזה אותו דבר, אין לי מה להגיד. הוא צריך לשמוע מה זה נקרא חינוך, מה אנחנו חושבים, מה אנחנו מבינים על החינוך הלאומי שבעל הסולם אומר כאן, על חינוך לחיבור, ומה מקבלים ילדים בבית ספר, וכבר הוא בעצמו ישווה.

שאלה: בעל הסולם כותב שהדבר היחיד שיכול לחבר את עם ישראל זה המבנה עצמו של עם ישראל. מה זה המבנה הזה שלפי הרעיון צריך להיות להם?

עשירייה.

תלמיד: הלאה הוא כותב על אהבה לאומית, על החינוך הלאומי, ואם אין כזאת אומה כמו האומה הישראלית או היהודים אז על מה כותב בעל הסולם בעצם?

ישנה כזאת תיאורטית ובפועל אין, יש קיבוץ גלויות. יש שרידים מקבוצה שהייתה נקראת פעם ישראל, שהתפזרה מתוך שנאה שהתפרצה מבפנים ולא יכולה עדיין להתאסף. למרות שבצורה פורמאלית, חיצונה, הקבוצה הזאת כאילו קיימת וקוראת לעצמה עם ישראל, זה לא עם ישראל. עם ישראל זה כל מיני אנשים, לא חשוב מאיפה ומה, שמוכנים לעבוד למען החיבור ביניהם. אחרת זו לא אומה. ככה זה. וצריכים להבין שלא חשוב הלאום, לא חשוב צבע האדם, לא חשוב כלום, רק דבר אחד, אנשים רוצים להתחבר מעל כל ההבדלים, זה נקרא "ישראל", שדומים לבורא שממנו כולנו יצאנו.

תלמיד: אתמול היה כזה דיון סוער, ומרחוק לא היה מובן איך בעם שעבר את השואה, כעיקרון יכולה להיות כזאת הפרדה גזעית?

זו באמת בעיה גדולה ואנחנו צריכים לראות את זה מכמה זוויות. קודם כל מפני שיש כאן עדה שהגיעה מרחוק ולא קיבלה טיפול נכון, וגם אלו שנמצאים כאן לא קיבלו חינוך נכון, לכן זו התוצאה. מזלזול בעם, מזה שלא חינכו את העם וגם לא הכינו את העדה להתכלל. כבר כמה שנים היא נמצאת כאן ועדיין אנחנו רואים שאין קשר בין זה לזה. ישנם כאלו שכן מצליחים להתכלל בתוך החברה הישראלית, אבל אלה ממש יחידים. חינוך, מה לעשות, עוד פעם, רק זה.

(סוף השיעור)