שיעור בוקר 15.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

עמ' 397, דף שצ"ז, אור פנימי, אות ו'.

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמוד 397 או שצ"ז, אות ו' אור פנימי. טור א'. בפסקה שמתחילה בדיבור המתחיל "המ"ן שלהם אל הטעמים עצמם דס"ג,".

"המ"ן שלהם אל הטעמים עצמם דס"ג, שאינם מלובשים במ"ה וב"ן. כמו שנתבאר לעיל דף שצ"א ד"ה ולפיכך. אשר הטעמים דס"ג, שהם האורות שבכלי דכתר דגוף דפרצוף ס"ג, מחויבים להסתיים בשוה עם סיום רגלי ע"ב, דהיינו למעלה מטבור, כי משום שהזכר המלובש בכלי דכתר יש לו קומת חכמה כמו הע"ב, וגם הנקבה שבכלי דכתר נכללת יחד עמו, ע"כ אינם יכולים להאיר למטה מטבור, כי אין להם מסך דבחי"ד, עש"ה. ונמצא שהאורות של הטעמים דס"ג אינם מלובשים במ"ה וב"ן שלמטה מטבור. וזה אמרו שנעשו למ"ן להטעמים עצמם דס"ג שאינם מלובשים במ"ה וב"ן. דהיינו להזו"ן שבכלי דכתר דגוף הס"ג המסתיימים למעלה מטבור. וענין שנעשה כאן והאור שנמשך מחמתו, יתבאר לקמן במקומו המותאם."

מובן לנו שטעמים דס"ג לא יכולים לרדת למטה מטבור.

"או"א אל ישסו"ת. הקש זה צריכים להבינו היטב. כי יש כאן ב' חצאי הס"ג שההפרש ביניהם מרובה ביותר, שהם, חציו העליון של הס"ג, שהוא הכלי דכתר דגוף הס"ג, המכונה טעמים, המסתיים למעלה מטבור, והוא לא ירד ולא נתערב במ"ה וב"ן הפנימים ונשאר בעביות דבחי"ב שלו, ובחי"ג של התלבשות. וחציו התחתון של הס"ג דהיינו ט"ס תחתונות שמחכמה ולמטה שנק' נקודות דס"ג, שהוא ירד ונתערב במ"ה וב"ן הפנימים, ונכפל בו ב' מיני עביות: של בחי"ב, ושל בחי"ד יחד. ואומר, אשר חציו העליון שלא נתערב בבחי"ד, מכונה או"א עילאין. וחציו התחתון שנתערב בבחי"ד בסוד מ"ן מכונה ישראל סבא ותבונה. וזכור היטב את השמות הללו בהוראתם, כי הרב משמש עמהם בכל ההמשך דלקמן.

ותדע, שכאן הושרש התחלקות או"א לב' פרצופים: הנקראים או"א, וישסו"ת."

שאלה: מה זה אותו מצב שנקודות דס"ג יכולות להתחבר עם בחינה ד'? קודם למדנו שיש השתלשלות מסודרת לפי המדרגה, וכאן פתאום המדרגה השנייה, בינה, מתחילה להתחבר עם המלכות, זה כאילו לא לפי הסדר. איך הן מתחברות?

כל העניין הוא שהחצי התחתון של הס"ג, נקודות דס"ג, אין לו כבר שום רשימו מהטעמים והוא יכול לרדת למטה מטבור ולהתערבב עם המלכות שנמצאת שם, ומכאן כבר מגיע השלב השני של התפתחות הס"ג.

הס"ג כעיקרון כולל בתוכו שני חלקים מלכתחילה. יש לו את תכונת הכתר, שהוא לא רוצה כלום לעצמו, ויש לו את תכונת הרצון לקבל, המלכות. לכן בחלק העליון של הס"ג בחינת כתר היא השולטת, והוא בעצם יכול להיות בכל מקום כי זו התפשטות ממטה למעלה, ובחצי התחתון של הס"ג יש שם כבר רצונות לקבל ולכן אסור לו לרדת למטה מטבור. זה מה שמחלק את הס"ג לשניים.

תלמיד: מה זה אומר ששתי המדרגות האלה מתערבבות? איך אפשר לתאר שבינה יכולה להתערבב עם המלכות?

שאלה טובה. למה הן מתחברות? הן מתחברות מפני שיש להן מטרה אחת, הן רוצות למלאות את הכלים ועל ידי הפעולה הזאת להשפיע. הבינה היא מנקה את הכלים, מטהרת את הכלים מהרצון לקבל, ואז האור העליון יכול להתלבש בכלים האלה, וכך הן עובדות יחד.

שאלה: בכמה מקומות אנחנו לומדים ששילוב היחסים בין אבא ואימא לישסו"ת זה כמו בין ג"ר דבינה וז"ת דבינה. והוא כותב פה שהיחסים בין הטעמים דס"ג והנקודות דס"ג הם דומים לאותם היחסים שיש בין אבא ואימא וישסו"ת. האם זה כמו היחס בין ג"ר וז"ת בינה?

כן. אבא ואימא הם החצי העליון של הבינה, וישסו"ת הם החצי התחתון של הבינה.

שאלה: הוא כותב פה על שתי מיני בחינות עביות. הוא כותב "של בחי"ב, ושל בחי"ד יחד. ואומר, אשר חציו העליון שלא נתערב בבחי"ד, מכונה או"א עילאין. וחציו התחתון שנתערב בבחי"ד בסוד מ"ן". למה הוא מחלק את זה לשני חצאים?

כי יש כאן שתי בחינות בבינה, בחינה ב' ובחינה ד', ותלוי על איזו בחינה הפרצוף עובד. הוא יכול להיות או כהשפעה או כקבלה, לקבל על מנת להשפיע. זו תכונת הבינה שהיא מורכבת משניים, היא נמצאת באמצע בין כתר למלכות, ולכן יש לה תכונות גם מזה וגם מזה.

תלמיד: מה זה אומר ש"וחציו התחתון שנתערב בבחי"ד בסוד מ"ן"? האם זה מתחת לפרסא?

כן.

תלמיד: האם התכונה שלו היא רצון לקבל?

ודאי שהרצון לקבל הוא בכולם, אבל תלוי באיזה תיקונים נמצאים החלקים האלה.

תלמיד: הפעולה הזאת שנעשית, האם היא נעשית על ידינו או שהיא מלמעלה?

עדיין לא מדברים על בני אדם ושזה נעשה על ידינו. אנחנו עדיין מדברים על הרצונות לקבל שמתפתחים ללא התקשרות לאדם.

שאלה: הוא כותב שהוא מתערבב בסוד מ"ן. מה זה בסוד מ"ן, ומה ההבדל לעומת ההתערבבות בחלק העליון?

על זה עוד מעט נעבור.

שאלה: אמרת קודם שהמלכות והבינה יכולות להתחבר כי לשתיהן יש את אותה מטרה, למלאות את הכלים. האם המלכות רוצה לקבל בעל מנת לקבל או שיש לה כוונה אחרת?

מלכות שרוצה לקבל על מנת לקבל היא לא יכולה לעבוד בצורה כזאת. כאן מדברים כבר על השפעה, אחרת זו לא רוחניות. זה כבר אחרי צמצום, מסך, אור חוזר ובניית הפרצופים בדומה לאור העליון.

תלמיד: אבל מלכות היא תכונת הקבלה ועוד אין לה תיקון, אז מה מושך את שתיהן זו לזו?

מלכות ובינה שתיהן נמצאות במצב דומה, כי בינה לא רוצה לקבל, יש לה עדיין את ההשפעה מהאור העליון, ומלכות לא רוצה לקבל כי על ידי השפעת האור העליון היא נמצאת בצמצום. לכן יש כאן כבר תנאי שבינה ומלכות יכולות להתחבר זו עם זו.

שאלה: אם בינה לא רוצה לקבל כלום, אז איפה הקבלה שבה?

בבינה יש רצון להשפיע, כאשר היא תתחבר אחר כך עם המלכות, אז למלכות יהיו תכונות מהבינה ותכונות מעצמה, ואז תהיה לה יכולת לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: הוא מחלק פה את ס"ג לשני חצאים, החצי הראשון הוא כתר דגוף, שאלו טעמים, והחצי השני הוא ט' תחתונות. למה החלוקה היא כזאת?

הוא מסביר שכתר לא שייך לפרצוף ולכן הוא נמצא כביכול מנותק ממנו, ואילו הס"ג מתחיל מיד אחרי זה. הוא כותב על כוח ההשפעה שנמצא בס"ג ופועל מחכמה ומטה, ומפני שהוא ס"ג הוא משפיע בכל הכלים שלו, אז אפילו חכמה דס"ג היא כבר כוח השפעה.

תלמיד: אבל אומרים שהחלוקה היא בדרך כלל לג"ר וז"ת, ופה הוא כותב על כתר וט' תחתונות.

ג"ר וז"ת לא שייכים לכאן, אין עדיין חלוקה לג"ר וז"ת. זה עדיין פרצוף ששייך לא"ק.

שאלה: קודם אמרת שהבינה מנקה את הכלים מהרצון לקבל, מה התנאי לזה?

כשהכלי מבוטל כלפי תכונת הבינה, אז תכונת הבינה משפיעה על הכלי הזה ברצון שלה דלהשפיע, ולכן הרצון לקבל בתנאים כאלו נעלם, מתבטל, לא רואים אותו, לא מרגישים אותו. זה מה שקורה בכלים שנמצאים תחת השפעת הבינה.

"ותדע, שכאן הושרש התחלקות או"א לב' פרצופים: הנקראים או"א, וישסו"ת. ואע"פ ששניהם יוצאים, מבחינת אח"פ שיצאו לחוץ, דהיינו שערות דיקנא. כנ"ל דף שצ"ב ד"ה שבהם. ע"ש אשר אח"פ האלו הם כבר מקבלים מבחינת חצי התחתון דס"ג המתוקנים במ"ן. מ"מ כיון שהם ע"ס שלמות של ראש. אשר או"א הם בחינת הראש של הפרצוף, דהיינו מבחינת נקבי עינים ולמעלה, ע"כ נבחנים שהם אינם כלולים בהמ"ן, בהיות המסך דמ"ן מתוקן מתחתיהם דהיינו בנקבי עינים, ואין העביות פועל כלום ממטה למעלה, כנודע. אבל הישסו"ת הם בחינת אח"פ של הפרצוף, הנמשכים מנקבי עינים ולמטה, אשר המסך דמ"ן כבר פועל עליהם. וע"כ מיוחסים הישסו"ת אל פרצוף התחתון דס"ג שכבר מעורבים בבחי"ד."

בגלל שזו בינה, אז ס"ג מתחלק לחלק עליון ולחלק תחתון. החלק העליון נקרא אבא ואימא עילאין, והחלק התחתון נקרא ישסו"ת. למה? כי בכל זאת זה רצון לקבל, אבל רצון לקבל שעוד לא מתגלה בו תכונת הקבלה אלא כולו השפעה נקרא אבא ואימא, והחצי השני, מחצי פרצוף ס"ג ומטה, הוא כבר רצון לקבל שמתגלה בפרצוף הזה, ולכן הוא נקרא ישסו"ת ובו הרצון לקבל כבר מגולה. לכן שני החלקים האלה, העליון שבו הרצון לקבל לא מגולה, והתחתון שבו הרצון לקבל כן מגולה, הם מתרחקים זה מזה וכך הם בונים את הפרצוף הכללי שנקרא אבא ואימא.

שאלה: קודם אמרת שזו מערכת שכבר עובדת אבל האדם עוד לא מעורב בה. אז מה זה המשפט ש"המסך דמ"ן כבר פועל עליהם", האם זה כבר נכנס לשלב הבא?

כן. זו מערכת שנבנתה בצורה כזאת מלמעלה, אבל הפעולה שלה תלויה בצורה שהיא נבראה. יש לה חלק עליון וחלק תחתון, והאנשים שרוצים להשתתף בה הם משתתפים בחלק של הרצון לקבל, בחלק התחתון, ולחלק העליון הם לא מגיעים.

תלמיד: יש פה כבר את השילוב של האדם בתהליך הזה.

זה יהיה כך, כן.

שאלה: אני לא מבין איך אנחנו עוברים מללמוד את עולם אדם קדמון ללמוד על אבא ואימא שהם כבר פרצופי אצילות?

נגיד שכן, אומנם אבא ואימא הם עוד לא פרצופי אצילות. "אבא" הוא בחינת חכמה או פרצוף חכמה, "אימא" היא בחינת בינה או פרצוף בינה, וזה נכון שבעולם האצילות הם מתגלים בעוצמתם.

תלמיד: אני לא מבין למה הוא מתכוון פה, האם הוא מתאר פה את אדם קדמון, או עיקרון כללי לכל העולמות?

זה עדיין עולם קדמון שבו מתחילים להתגלות פרצופים יותר תחתונים, נוספים, שהם אבא ואימא, ישסו"ת - ישראל סבא ותבונה. כך הם מתחילים להתגלות.

תלמיד: האם זו תוצאה של אותו תהליך שקרה בס"ג?

כן.

שאלה: החלק התחתון של מ"ן, מי נוקבין, האם מעורב בו רצון לקבל, לקבל על מנת להשפיע או להשפיע על מנת לקבל?

מ"ן זה חיסרון.

תלמיד: נכון. אבל הוא מתחלק לגלגלתא עיניים ואח"פ. ואז הוא כותב על החלק התחתון של המ"ן מתחת למסך. מה הם הרצונות האלה של מ"ן?

הרצונות האלה של מ"ן רוצים לעלות לפרצוף יותר עליון, להתכלל בו, ולמשוך משם את האורות שיש שם למדרגה שממנה הם באו.

תלמיד: מ"ן הוא כבר חיסרון מבורר, אבל כאן אותה חלוקה שהייתה מתחת לטבור קורית גם בנקבי עיניים. לכן אני שואל.

זה תמיד הולך לפי אותה חלוקה של הבינה, ג"ר דבינה וז"ת דבינה. ולפי החלוקה הזאת מתחלק הכול. הרצון להשפיע הוא בחלק העליון של הפרצוף, הרצון לקבל הוא בחלק התחתון של הפרצוף, וכך מתחלקים העולמות, הפרצופים. זה תמיד כך.

שאלה: הוא כותב "מ"מ כיון שהם ע"ס שלמות של ראש. אשר או"א הם בחינת הראש של הפרצוף, דהיינו מבחינת נקבי עינים ולמעלה, ע"כ נבחנים שהם אינם כלולים בהמ"ן, בהיות המסך דמ"ן מתוקן מתחתיהם דהיינו בנקבי עינים, ואין העביות פועל כלום ממטה למעלה, כנודע." ואז הוא כותב, "אבל הישסו"ת הם בחינת אח"פ של הפרצוף, הנמשכים מנקבי עינים ולמטה,". עד איפה הישסו"ת נמשך אם הם צריכים לכסות מנקבי עיניים ולמטה?

בדרך כלל עד הטבור.

תלמיד: האם הוא לא מדבר כאן על מטבור ולמטה?

זה לא טבור דגלגלתא, זה לא טבור הכללי, אלא הטבור שלהם. בדרך כלל עד החזה נמשכים אבא ואימא ומחזה עד הטבור ישסו"ת.

"כבר נתבאר ענין או"א וישסו"ת דאצילות, שהם בחינת ראש אחד של ע"ס גו"ע ואח"פ, אשר מתוך עלית ה"ת לנקבי עינים, המה נתחלקו לב' חצאי הראש, שחציו העליון, שהוא גלגלתא ועינים, הנבחן שאינו עוד מחובר בבחי"ד שבה"ת, מחמת שנמצאת למטה מעינים, כנ"ל, הם מכונים או"א. וחציו השני של הע"ס דראש שהם אח"פ שלמטה מה"ת שבנקבי עינים, נבחנים למחוברים עם הבחי"ד שבה"ת, וע"כ המה בחינת גוף שהוא מקבל מנקבי עינים של ראש ממעלה למטה. כנ"ל. והנה לצורך לידת זו"ן מתחברים ב' חצאי הראש הללו לפרצוף אחד. כי אותה ה"ת שבנקבי עינים חוזרת ויורדת למקום הפה דהיינו להמלכות של ראש, ואז חוזרים האח"פ ג"כ אל הראש ומתיחדים עם או"א לבחינת ע"ס של ראש אחד, ואז מולידים מוחין בשביל זו"ן דאצילות. כמ"ש, במקומו."

"וזה אמרו כמו שלצורך עיבור זו"ן מזדווגים או"א עלאין וישסו"ת נכללין עמהם, כן הכא הטעמים דס"ג מזדווגים עם כל ע"ב ומכ"ש שנקודות תגין אותיות דס"ג מתחברים עמהם וטפלים להם. פירוש. כי נתבאר לעיל ענין לידת מוחין דז"א, שאז מתחברים או"א ויסו"ת לראש אחד, שנעשה הזווג במסך דבחי"ב בפה הכולל שבראש הזה, שהע"ס היוצאים על מסך הזה יש לו קומת ג"ר דבינה, שהמה נעשים מוחין וג"ר בשביל ז"א. אמנם לצורך עיבור ז"א דהיינו הקטנות של ז"א, אינו כן. ואע"פ, שהזווג הזה צריך ג"כ להעשות באו"א, שהם תמיד בחינת הראש, אמנם כאן נכללים ישסו"ת באו"א, כי טפת ז"א הנכללת בנה"י דא"א, עולה ונכללת בהמסך דישסו"ת, וישסו"ת נכללים באו"א, והזווג נעשה במסך דישסו"ת שנכלל בבחינת מ"ן במסך דאו"א, אשר הקומה היוצאת על זווג הזה, היא קרובה לבחי"א, שחסרה ג"ר, ואז יוצא הז"א מחוסר מוחין, אלא בבחינת גוף בלי ראש.

והנה כאן יצא ג"כ מתחלה רק בחינת הקטנות של הנקודים, כמו הז"א דאצילות הנ"ל, וע"כ עלו הנקודות דס"ג המעורבות כבחי"ד, ונכללו תוך הטעמים דס"ג, שהם לא נתערבו בבחי"ד, ונבחנים כמו או"א עילאין, כנ"ל, והטעמים דס"ג עלו להראש דס"ג עם המ"ן של הנקודות, ונעשה הזווג על המ"ן דנקודות הנכללים בהטעמים, ולא על בחינת המסך של הטעמים, והנה אז עלו המ"ן לעינים, שהם בחי"א, כי האו"ח העולה מחכמה לכתר אינו ממשיך רק קומת ז"א, וקומה זו היא שירדה שוב מטבור ולמטה להע"ס הנק' נקודים. כמ"ש זה באורך במקומו."

(סוף השיעור)