שיעור בוקר 31.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הרב"ש, "עשה לך רב וקנה לך חבר – א'", קטע מס' 2
ספר כתבי רב"ש כרך א', עמ' 65

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר - א'".

אני חושב שכדאי לנו לקרוא את כל המאמר כי הוא מהיסודות.

עשה לך רב וקנה לך חבר - א'

"במשנה אבות (פרק ראשון) יהושע בן פרחיה אומר "עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות". אנו רואים כאן שלשה דברים:

א. עשה לך רב,

ב. וקנה לך חבר,

ג. והוי דן את כל האדם לכף זכות.

משמע מכאן, שהאדם, חוץ מזה שעושה לעצמו רב, הוא צריך לעשות עוד דבר, היינו כלפי הכלל. זאת אומרת, חוץ מזה שעוסק באהבת חברים, אין זה עוד מספיק, אלא הוא צריך להתחשב עם כל אדם, ולדון אותם לכף זכות.

ויש להבין את שינוי לשונות האלו, היינו "עשה" ו"קנה", ו"לכף זכות". והנה "עשיה" נקרא דבר מעשי. פירוש, שאין שם שום שכל רק מעשה לבד. היינו, אפילו שהשכל לא מסכים להדבר שהוא רוצה לעשות, אלא להיפוך, השכל נותן לו להבין, שלא כדאי לעשות את המעשה, זה נקרא עשה, היינו בחינת כח לבד בלי מוח, משום שהוא נגד הדעת.

ולפי זה יש לפרש על דרך העבודה, שזה שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים, זה נקרא "מעשה". כדרך שנותנין העול להשור, כדי שיחרוש לנו את הקרקע, אף על פי שהשור לא רוצה לקבל עליו את העבודה זו, ומכל מקום אנו מכריחים אותו בכח.

כמו כן במלכות שמים, גם כן אנו צריכים להכריח ולשעבד את עצמנו, מטעם מצות ה', בלי שום טעם וסברה. וזה הוא בשביל, שהאדם צריך לקבל את מלכות שמים, לא מטעם שהגוף מרגיש שיצמח לו מזה משהו לתועלת עצמו, אלא מטעם להשפיע נחת רוח להבורא.

ואיך יכול הגוף להסכים לדבר זה. לכן מוכרח להיות סדר העבודה בבחינת למעלה מהדעת. וזה נקרא עשה לך רב. כי המלכות שמים צריך להיות "בגין דאיהו רב ושליט". כמו שכתוב בזהר (הקדמת ספר הזהר, דף קפ"ה ובהסולם) וזה לשונו "אלא יראה, דאיהי עקרא, למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט, עקרא ושרשא דכל עלמין וכלא קמיה, כלא חשיבין, דהיינו שיירא מה' יתברך משום שהוא גדול, ומושל בכל. הוא גדול משום שהוא השורש שממנו מתפשטים כל העולמות, וגדלותו מתראה על מעשיו. והוא מושל בכל, משום שכל העולמות שברא, הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא כלום, שאינם מוסיפים משהו על מהותו יתברך".

אי לזאת, סדר העבודה הוא, שהאדם יתחיל ב"עשה לך רב", שיקבל עליו עול מלכות שמים למעלה מטעם ולמעלה מהדעת. שזה נקרא "עשיה", היינו בחינת מעשה לבד, אף על פי שאין הגוף מסכים. ואח"כ "קנה לך חבר". שענין קנין הוא, שאדם רוצה לקנות משהו, הוא צריך לוותר על דברים שכבר השיג. והוא נותן את מה שיש לו מזמן, ותמורת זה הוא קונה חפץ חדש.

וכמו כן כאן בעבודת ה'. בכדי שהאדם יגיע לדבקות ה', שהוא בחינת השתוות הצורה, מבחינת "מה הוא רחום, אף אתה רחום", נמצא, שהוא צריך לוותר הרבה ענינים שיש לו, בכדי לקנות בחינת התחברות בה'. וזהו פירוש "וקנה לך חבר".

ומטרם שהאדם "עשה לעצמו רב", היינו מלכות שמים, איך שייך לומר "וקנה לך חבר". היינו, שיתחבר עם הרב. הלא עדיין אין לו רב. אלא לאחר שעשה לעצמו רב, אז שייך לדרוש מהגוף, שיעשה ויתורים, בכדי לקנות את ההתחברות, שהוא רוצה להשפיע נחת רוח להבורא.

ועוד יותר מזה. יש להבין, כפי ערך גדלותו של הרב, ממש בשיעור הזה, יש לו כח לקיים "וקנה לך חבר". מטעם, לפי החשיבות שמרגיש בהרב, באותו שיעור הוא מוכן לעשות ויתורים, בכדי שיוכל להתחבר עמו. כי אז הוא מבין, שהכל כדאי לעשות, בכדי לזכות לדבקות ה'.

נמצא לפי זה, אם האדם רואה, שאין בידו להתגבר על הגוף, מטעם שהוא חושב, שהוא בעל כח קטן, היינו שהוא נולד חלש אופי, אין זה אמת. אלא מטעם, שאין הוא מרגיש גדלות הרב. זאת אומרת, שעוד אין לו חשיבות במלכות שמים. לכן בשביל דבר שלא חשוב כל כך, אין לו כח התגברות. מה שאין כן בשביל דבר חשוב, כל גוף מסוגל לעשות ויתורים על דברים שהוא אוהב אותם, ולקבל את הדבר הנחוץ לו.

למשל, אדם עייף מאוד, והלך לישון בלילה, נגיד בשעה אחת עשרה. ומעוררים אותו בשעה שלוש. בטח שיגיד, שאין לו כח לקום ללמוד, משום שהוא עייף ביותר. ואם עוד מרגיש בעצמו קצת חולשה, או שמרגיש שיש לו קצת חום, בודאי אין כוחות בהגוף לקום בשעה הקבועה, שהוא רגיל לקום.

ואם אדם, שהוא עייף מאוד, ומרגיש שהוא חולה, והוא הלך לישון בשעה שתים עשרה בלילה, ובשעה אחת מעוררים אותו, ואומרים לו, שיש שריפה בחצר, ועוד מעט האש יכנס לתוך החדר שלך, מהר תקום, ותמורת היגיעה שאתה נותן עכשיו תקבל החיים שלך. אז הוא לא יגיד תירוצים, שאין לו כח, ואין לו מוח, והוא קצת חולה. אלא אפילו שהוא חולה ממש, הוא יתן את כל היגיעה בכדי לקבל החיים שלו. וודאי שהוא מטעם שישיג דבר חשוב, יש כוחות בגוף לעשות מה שביכולתו, כדי להשיג את מבוקשו.

לכן אם האדם, בזמן שהוא עובד בענין "עשה לך רב", והוא מאמין בזה שהוא "כי הם חיינו ואורך ימינו", בשיעור שמרגיש שזה הוא החיים שלו, כבר יש בהגוף מספיק כוחות, שיהיה ביכולתו להתגבר על כל המכשולים, כנ"ל בהמשל. לפיכך, כל עבודת האדם שהוא עושה, בין בתורה ובין בתפלה, צריך אז לרכז את כל עבודתו, בכדי להשיג את גדלות וחשיבות של הרב. וצריכים לתת עבודה גדולה ולהרבות בתפלה רק על דבר זה.

וזה נקרא בלשון הזהר "לאקמא שכינתא מעפרא". שפירושו הוא, להעלות את מלכות שמים, שהיא "מושפלת עד לעפר". היינו, שאין דבר חשוב נותנים בארץ, אלא דבר שאינו חשוב זורקים אותו לארץ. והיות מלכות שמים, הנקראת "שכינה", היא "מושפלת עד שאול תחתיה", לכן מובא בכל הספרים, שלפני כל עשיה רוחנית, להתפלל "לאקמא שכינתא מעפרא", שפירושו, להתפלל שמלכות שמים תהיה חשובה אצלנו, ושיהיה כדאי לתת כוחות בשבילה, שירומו אותה לחשיבותה.

ובזה נבין את מה שאנו אומרים בתפילת ראש השנה "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". ולכאורה זה קשה מאוד להבין, איך מותר להתפלל על כבוד. הלא חז"ל אמרו "מאוד מאוד הוי שפל רוח". ואיך אנו מתפללים, שה' יתן לנו כבוד.

ויש לפרש כנ"ל, שאנו מתפללים, שה' יתן כבוד ה' לעמיך. היות שאין לנו כבוד ה', אלא "עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה", שזה נקרא "שכינתא בעפרא", ואין לנו את החשיבות האמיתית בענין "עשה לך רב", לכן ב"ראש השנה", שאז הזמן לקבל על עצמנו מלכות שמים, אז אנו מבקשים מה', שיתן לנו "כבוד ה' לעמיך", ש"עם ישראל" ירגישו את כבוד ה'. ואז נוכל לקיים את התורה ומצות בשלימות.

לכן יש לומר "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". זאת אומרת, שהוא יתן כבוד ה' לעם ישראל. ואין הפירוש, שיתן כבוד ישראל לעם ישראל. אלא שה' יתן כבוד ה' לעם ישראל. כי רק זה חסר לנו, שנרגיש את חשיבותו וגדלותו, את ענין הדביקות בה'. שאם יהיה לנו החשיבות הזאת, אז כל אחד ואחד יכול לתת כוחות. ואין אדם בעולם, שיאמר, שאין לו כח לקבל את החיים שלו, לכן הוא רוצה להישאר בהמות, אם הוא מרגיש, שהחיים דבר חשוב מאוד, משום שיכול להנות מהחיים.

מה שאין כן חס ושלום, אם האדם לא מרגיש טעם בהחיים, יש הרבה אנשים שבוחרים למות. מטעם שאין אדם מוכשר להרגיש יסורים בהחיים שלו, משום שזהו נגד מטרת הבריאה. היות שמטרת הבריאה היתה להטיב לנבראיו, היינו שיהנו מהחיים. לכן בזמן שהאדם אין רואה שיהיה לו טוב עכשיו, או על כל פנים אחר כך, אז הוא מאבד את עצמו לדעת, משום שאין לו מטרת החיים.

היוצא מזה, שלא חסר לנו שום דבר, רק "עשה לך רב", שתהיה הרגשה בגדלות ה'. ואז כולם יהיו מוכשרים להגיע להמטרה, שהיא להידבק בו יתברך.

וכמו כן יש לפרש את המאמר של ר' יהושע בן פרחיה, שאומר שלשה דברים: א. עשה לך רב, ב. וקנה לך חבר, ג. והוי דן את כל האדם לכף זכות - על אהבת חברים.

הנה השכל מחייב, שענין חברים שייך לומר בשני אנשים, שיש להם אותו שיעור קומה, הן בכשרון והן במידות. שאז הם מוצאים לעצמם שפה משותפת, ומתחברים לאחד. ואז "איש את רעהו יעזורו". כדמיון, ששני אנשים עושים שותפות, וכל אחד מהם נותן לתוך השותפות, הן בכסף והן בכוחות, עבודה שוה בשוה. ואז גם הרווחים גם כן מתחלקים ביניהם שוה בשוה.

מה שאין כן אם אחד יותר גבוה מהשני, דהיינו שמשקיע יותר כסף, או שמשקיע מומחיות, או יותר כוחות מהשני, אז ההתחלקות הרווחים גם כן אינה שוה בשוה, אלא שזה נקרא "שותפות לשליש" או "שותפות לרביע". נמצא, שזה לא נקרא "שותפות אמיתית", משום שאחד יותר בעל שיעור קומה מהשני.

ולפי זה יוצא, שענין חברות אמיתית הוא, שכל אחד יתן את התשלום הדרוש לקנות חבירו, הוא דוקא ששניהם הם בשיעור קומה אחת, אז שניהם משלמים שוה בשוה. כדמיון העסק הגשמי, ששניהם נותנים הכל שוה בשוה. אחרת לא יכולה להיות שותפות אמיתית. לכן "וקנה לך חבר". שאי אפשר להיות התחברות, שכל אחד יקנה את חבירו, רק בזמן ששניהם שוים.

אבל מצד השני, היינו שכל אחד יהיה לו מה ללמוד מהשני, אי אפשר להיות אם אין אחד רואה, שחבירו יותר גדול ממנו. ואם השני יותר גדול ממנו, אי אפשר להיות לחבר, אלא לרב, והוא נבחן לתלמיד. אז יש מקום, שיכול ללמוד ממנו שכל או מידות טובות.

וזה ענין שאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר", ששניהם צריכים להיות. היינו, שכל אחד יחשיב את השני לחבר. אז יש מקום לקנות. זאת אומרת, שכל אחד מוכרח לשלם ויתור נגד השני. בדומה, שהאב מוותר על מנוחה שלו ועובד עבור הבן שלו, ומוציא כסף בשביל בנו. והכל הוא מטעם האהבה.

אבל שם הוא אהבה טבעית, שהבורא נתן אהבה טבעית לגדל הילדים, מטעם שיהיה קיום העולם. למשל, אם האב היה מגדל הילדים מטעם מצוה, אז היו להילדים שלו מזונות, והלבשה, ושאר דברים, הנחוצים להילדים, כמו שיש להאדם התחייבות לקיום לכל המצות. זאת פעמים היה מקיים את המצות, ופעמים היה מקיים רק לצאת ידי חובתו, והילדים שלו היו יכולים לגווע מרעב.

לכן נתן הבורא אהבה טבעית להורים, שיאהבו את הילדים, בכדי שיהיה קיום העולם. מה שאין כן באהבת חברים, אז כל אחד צריך לעבוד בעצמו יגיעה גדולה, בכדי שיתרקם בלבו אהבת חברים. וכן שייך ענין "וקנה לך חבר". היינו לאחר שמבין, בשכל על כל פנים, שהוא צריך לעזרה, ואין ביכולתו לעבוד את עבודת הקודש, אז אם הוא מבין, שהוא צריך לעזרה, בשיעור הזה שהוא מבין בשכל, אז הוא מתחיל לקנות, היינו לוותר ויתורים לטובת חבירו.

והוא מטעם, שהוא מבין, שעיקר היגיעה, להשפיע להבורא. וזה הוא נגד הטבע שלו, היות שהאדם נברא עם רצון לקבל רק לתועלת עצמו. לכן ניתנה לנו סגולה, איך לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת. וע"י זה הוא יכול לבוא לאהבת הבורא.

לכן חבר בדרגתו הוא יכול למצוא. אבל שאח"כ יעשה את החבר לרב, היינו שירגיש שחבירו הוא במדרגה יותר גבוהה ממנו, זה אין האדם יכול לראות, שחבירו יהיה בדוגמת רב והוא בדוגמת תלמיד. ואם לא יחזיק את חבירו בתור רב, איך יהיה מציאות שילמוד ממנו. וזה נקרא "עשה", שזה ענין מעשה בלי שכל. זאת אומרת, שהוא צריך לקבל על עצמו למעלה מהדעת, שחבירו הוא יותר גדול ממנו. וזה נקרא "עשה", היינו עשיה למעלה מהדעת.

ועיין בספר "מתן תורה" (דף קמ"ב, ד"ה "אמנם"). כתוב שם וזה לשונו "לקבל תנאי הא' מחוייב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יכול לקבל הערכת הרוממות הגדול".

הרי הוא אומר בפירוש, שכל אחד צריך לראות את עצמו, כאילו הוא הקטן מהתלמידים. ואיך אפשר, שהאדם יראה שהוא הקטן מכולם. וזה שייך רק למעלה מהדעת. וזה נקרא "עשה לך רב". היינו, שכל אחד ואחד הם בחינת רב נגדו, והוא נחשב רק לתלמיד.

וזוהי עבודה גדולה. כי יש כלל "החסרונות של השני הם תמיד מגולים, והחסרונות של עצמו הם תמיד מכוסים". והוא צריך להחשיב את השני, שהוא בעל מעלות טובות, ושכדאי לו לקבל על עצמו, מה שהוא אומר לו, או מה שהוא עושה, שהוא ילמד מהמעשים של השני.

וזה אין הגוף מסכים. כי תמיד הדרך היא, בזמן שמי שהוא צריך ללמוד מהשני, זאת אומרת, במקום שאם הוא מחשיב את השני, השני מחייב לו יגיעה, אז הגוף מבטל את דעתו ועשייתו של השני. והוא מטעם, שהגוף רוצה במנוחה. לכן יותר טוב לו ויותר נח לו לבטל את דעתו והמעשים של חבירו, כדי שלא יצטרך לתת יגיעה.

לכן נקרא זה "עשה לך רב", שפירושו, שבכדי שהחבר יהיה לך רב, אתה צריך לעשות זה. היינו, לא בשכל, כי השכל מחייב אחרת, ולפעמים הוא מראה לו להיפך, שהוא יכול להיות רב והשני תלמיד שלו. לכן נקרא "עשה" לשון עשיה ולא שכל, כנ"ל.

ג. "והוי דן את כל האדם לכף זכות".

הנה לאחר שאמרו "קנה לך חבר", נשאלת השאלה, מה הוא עם שאר אנשים. למשל, אם אדם בוחר לעצמו מבית הכנסת שלו כמה חברים, והשאר הוא משאירם ואינו מתחבר עמהם, אז השאלה היא, איך הוא צריך להתייחס אליהם. היות שהם אינם חברים שלו, היינו מדוע לא בחר בהם. ודאי צריכים לומר, שהוא לא מוצא בהם מעלות טובות, שיהיה לו הכדאיות בהם, להתחבר עמהם. זאת אומרת, שהם למטה מחשיבות בערכו.

אם כן איך ומה הוא צריך להתייחס לכל אנשים, שהם נמצאים עמו יחד בבית הכנסת. וכמו כן בשאר אנשים, שהם לא ממתפללי בית הכנסת. איך הוא צריך לנהוג בהם. על זה אומר רבי יהושע בן פרחיה "והוי דן את כל האדם לכף זכות". שהאדם צריך לדון את כולם לכף זכות.

היינו, מה שהוא לא רואה בהם מעלות, אין הם אשמים, אלא הוא בעצמו אין לו בהכוחות שלו מספיק כשרון לראות את המעלות של הכלל. לכן לפי תכונת נפשו, הוא רואה. וזהו אמת לפי השגתו. אבל לא לפי האמת. זאת אומרת, יש דבר אמת כשהוא לעצמו, היינו בלי המשיגים.

דהיינו, יש ענין של אמת, שכל אחד משיג לפי השגתו. היינו, שהאמת מקבל שינויים לגבי המשיגים. זאת אומרת, שאצל המשיגים בעצמם הוא עתיד להשתנות, לפי שינוי מצבי המשיג.

אבל מציאות האמת לא נשתנה ממהותו. לכן בדבר אחד כל אחד יכול להשיגו אחרת. לכן בעניני הכלל, יכול שכל הכלל הוא בסדר גמור, אלא הוא לפי תכונתו רואה אחרת.

לכן אומר "והוי דן את כל האדם לכף זכות". זאת אומרת, שכל הכלל חוץ מהחברים שלו, הוא צריך לדון אותם לכף זכות. דהיינו, שכולם זכאים הם בערך עצמם, ואין עליהם חס ושלום שום טענות על התנהגות שלהם. אבל בערכו, היינו שהוא יוכל ללמוד משהו מהם, זה לא משום שאין לו שום השתוות עמהם."

שאלה: מהו המקום שבו מושפלת מלכות שמים?

מושפלת או נופלת?

תלמיד: כן, נופלת.

זה לרצון לקבל שלה על מנת לקבל. יש רצון לקבל ורצון לקבל זה יכול להיות מדרגת הבורא שהוא כולו בכוונה בעל מנת להשפיע, ועד נופל, נופל, נופל לאפס, ולמטה מתחיל להיות קליפה על מנת לקבל. אז כל הדרך הזאת ממטה למעלה, או מלמעלה למטה זה הכול נמצא בתוך אותו רצון לקבל, וכך אנחנו מדברים עליה. היא נופלת מבחינתה עצמה. המלכות מרגישה את עצמה, מבררת את עצמה, מדברת מתוך האדם, וכך אדם צריך לטפל בה.

שאלה: הייתי רוצה לדעת מה אני יכול לעשות כדי לעורר בתוכי את החשיבות וגדלות הרב לפני שאני הופך את החבר שלי לרב?

מה שהרב"ש מדבר על הרב, הוא מדבר על הבורא. זה לא על המורה שלך שיכול להיות אלא לבורא הוא קורא "רב". רב זה מהמילה גדול, אז הוא כך מכנה את הבורא. לכן "עשה לך רב וקנה לך חבר", רב כוונה הבורא. ואתה מגיע אליו על ידי זה שאתה עובד עם החבר, על ידי זה שאתה "קנה לך חבר". ואחר כך גם הבורא הופך להיות ה"חבר" שלך, מהמילה "חיבור".

שאלה: איך אפשר להיות שותפים באופן שווה אם ההשקעות שלנו הן שונות?

אבל כל אחד הוא גם לא שווה לשני. אלא אם כל אחד משקיע כמה שמסוגל לעת עתה, אז זה נקרא שהם שווים. אז ודאי שהם לא שווים אם אתה מודד אותם, שוקל אותם, אבל אם אתה היית לוקח בחשבון את הרצונות שלהם, המחשבות, התכונות, ההפרעות, בעיות למיניהן, אז היית רואה שהם משקיעים בשווה.

שאלה: איך להתייחס למחשבות הרעות שבאות אלינו כנגד האנשים בכללות?

שזה הבורא שולח לנו בכוונה, מכניס לנו בראש כאלו מחשבות כדי שאנחנו נתגבר עליהן. במה להתגבר? לא שאנחנו בעצמנו נשתדל להפוך את ההרגשות האלה, המחשבות האלה למחוק אותן ולהפוך לטובות, אלא לבקש ממנו. זאת אומרת, כל דבר שאנחנו מרגישים בראש שלנו, בלב שלנו, אנחנו צריכים מיד לשקול איך אנחנו יכולים עם זה לפנות לבורא. כי רק במקרה כזה שאנחנו פונים לבורא עם הבעיה, אז יש תיקון לאותה הבעיה, אבל אם אני בעצמי רוצה לבצע את התיקון ללא פניה לבורא, זה לא תיקון אלא זה רק קלקול.

שאלה: כל מיני אנשים טוענים שהם עשו לעצמם רב, קנו לעצמם חבר "והוי דן את האדם לכף זכות". איך אנחנו יכולים להבדיל בין כאלה שבאמת עשו את זה ברוחניות, לעומת אותם האנשים שפשוט אומרים שככה הם עשו?

אני לא יודע. אני גם לא נכנס לכאלה חשבונות ולא אכפת לי מה שהם אומרים. אני אף פעם לא בודק אנשים אחרים, אני בודק את עצמי בלבד, ומה שהם אומרים שיגידו. אתה לא רואה מה שאנשים אומרים בכל העולם, גם אלו שנמצאים בלימוד חכמת הקבלה, גם אלו שלא? כל אחד עם הצדק שלו. ולכן אני ממליץ לך לא לשמוע אף אחד, אלא תעשה מה שאתה חייב לעשות וזהו.

שאלה: אנחנו שומעים שהכול מתברר במחשבה, אבל אם לחשוב על כל מיני קונספטים כמו גדלות הבורא או שהחברים גדולים ממני, זה מאוד ריק, ואם אני רוצה להרגיש את זה ופתאום מתעוררות בי כל מיני תחושות אז יש עם מה לעבוד. אז איך להתייחס לזה שהכול מתברר במחשבה?

הכול מתברר במחשבה, כי המחשבה כבר נכללת עם הרצון ורצון ומחשבה הם עובדים יחד, ואתה צריך לברר את שניהם ככה שתתקרב עם שניהם כמה שאתה יותר מסוגל לבורא. כך צריכים לעבוד.

שאלה: מדוע להצדיק לא שייך לחברים אלא זה שייך רק לאנשים חיצוניים?

למה? כתוב "דן את כל האדם לכף זכות", לזה אתה מתכוון שלא חבר אלא כל אדם? אני שואל.

תלמיד: כן.

לא, זה שייך גם לחבר. לחבר זה עוד יותר, כי חבר אתה מחשיב כמו הבורא. אם הוא חבר שלך בעשירייה ואתם עולים בסולם הרוחני יחד, אז אתה צריך להחשיב את החבר כמו הבורא.

שאלה: בשתי הפסקאות האחרונות של המאמר יש משהו מאוד מורכב, כתוב שלגבי מי שלא חבר אני דן אותו לכף זכות. את הבורא אני הופך לחבר בזה שאני למעשה מחשיב אותו ועובד מעל הדעת, והוא למעשה שאני קונה את הרב. אז מה היחס שלי לחברי העשירייה עד שמגיע להצדיק את הבורא ולהפוך אותו לרב בעיני?

אתה מצדיק את חברי העשירייה כמה שאתה מסוגל למעלה מדעתך. וכל אחד עוזר לשני. ואנחנו מזכירים לכל אחד איך שהוא צריך להתייחס לכל חברי העשירייה, שכביכול הם הבורא, כי אחרי כל חבר נמצא הבורא. זה הכול.

שאלה: איך מחברים את האמת הפרטית לאמת של הכלל?

עד שזה יתחבר. אתם צריכים להבין שאם אתם עושים איזו פעולה ללא חיבור עם הבורא, אז זאת לא פעולה, זה רק דמיון שאתם מרחיבים אותו ובזה בונים לעצמכם עוד דרך ייסורים. הכול צריך להיות בקשר הדוק עם הבורא.

שאלה: אני בעשירייה עם חבר גדול, הוא הרבה יותר גדול ממני, איך אני יכול להפוך להיות שותף איתו?

אני לא יודע. החבר הזה הוא באמת אדם גדול, חבר גדול, תלמיד וותיק [שנמצא] איתנו המון שנים, לא יודע. גם אני הייתי רוצה להיות חבר שלו, אבל זה קשה. מה לעשות, נשתדל יחד אולי הוא ייקח אותנו. יש לכם חברים שם מאוד טובים, חזקים, וקבוצה טובה, אני אוהב את קבוצת טורונטו. אם תמצא דרך ללב שלהם, תגיד לי גם אני אבוא איתך באותה הדרך.

שאלה: מה זאת אומרת כל פעולה לעשות יחד עם הבורא, זה כוונה שלפני הפעולה או בקשה מהבורא?

כתוב ש"לא יהיה לך אל זר", שהבורא לא יהיה רחוק ממך אלא כמה שיותר קרוב, "בהיותו קרוב", ולכן תשתדל כל הזמן להיות איתו יחד. ממש להשתדל עוד ועוד ועוד להרגיש כאילו הוא נמצא לפניך, כאילו אתה נמצא בתוכו, כאילו אתם נמצאים יחד. ככה, כמה שאתה מסוגל, לא חשוב באיזו צורה. וכל הזמן תחליף את הדמיונות האלה, כי בכל זאת אתה עדיין פועל מתוך הדמיון. אבל כך להשתדל כל הזמן להיות בדו שיח עם הבורא.

רצוי לא לדבר עם עצמו אלא עם הבורא. כי אדם הרבה פעמים מדבר עם עצמו, "אני ככה, אני ככה, אולי זה בסדר, אולי זה לא בסדר, מה איתי, מה ככה". אותו דבר תגיד רק כלפי הבורא, באמת, תראה עד כמה שזה יתקן אותך, ילחץ עליך שאתה תשתנה.

שאלה: כלומר כל הזמן לדמיין שהוא עומד קרוב וכל פעולה כאילו אני מתייעץ איתו ורוצה לעשות לטובתו?

נכון. בינתיים.

שאלה: מה צריכה להיות הפנייה האידאלית הנכונה לבורא?

הפניה הנכונה לבורא היא כזאת, שאני בררתי את הכול ואחרי כל הברורים, אני רואה שאין לי יותר מה לעשות אלא רק לבקש ממנו שהוא יתקן אותי, ואני גם לא יודע בדיוק במה אני צריך להיות מתוקן, יכול להיות שאני טועה או שלא או שישנם עוד כל מיני תנאים, אני פשוט פונה אליו שרוצה לקבל שינוי, שבשינוי הזה אני אתקרב אליו, שאוכל לעשות מה שהוא רוצה ממני, זאת אומרת בעל מנת להשפיע, זו הפניה האמיתית לבורא. לא צריך להיות בשביל זה חכם, מומחה פשוט להשתדל כל הזמן לא להתנתק מהבורא, כל הזמן.

אתה קם בבוקר מיד אתה צריך להתחיל לדבר עימו, במשך היום אתה גם כן נמצא בקשר עימו, הולך לישון אפילו לפני שאתה נרדם אתה גם כן מדבר עימו, כל הזמן עימו, נמצא עם החברים או לבד או בלימוד, במה שלא יהיה, כל הזמן אתה נמצא עם הבורא, הוא שותף שלך, בלתי נפרד מימך, הקבוע.

שאלה: רב"ש כותב שהחברים יכולים להיות שווים כשהם שווים במעמד, האם יכול להיות שוויון בין חברים כשחלק כל הזמן באים לשיעורי הבוקר וחלק רק לחלק?

בינתיים אנחנו מקבלים את כולם, אבל צריכים לראות בעתיד שהם יבואו וישקיעו כמו כולם.

שאלה: איך אפשר להשיג את גדלות הבורא או איך החברים יכולים לעזור לי בזה?

על זה אנחנו לומדים בכל המאמרים אני לא יכול להגיד לך, פשוט אתה צריך לעבור על מאמרי החברה, כי אין לנו שום בעיה אחרת בחיים, אלא להשיג כל פעם את גדלות הבורא המתגברת בעינינו, בצורה כזאת שאני יכול בעזרת גדלות הבורא לפתור את כל הבעיות שלי.

שאלה: מה קורה אם אני רואה חבר שיודע יותר מאשר החברים, האם החבר הזה משהו מיוחד?

כן.

שאלה: אנחנו ככלי איטלקי רוצים להביא את כל החברים לשיעור הבוקר, אפשר לבקש גם את המחשבה שלך, כדי שנביא את כל החברים וכולנו נהיה שותפים בשווה?

תאמין לי שאני חושב על זה יום יום, איך להביא כל התלמידים, כל החברים, לשיעור בוקר, כי חוץ משיעור בוקר זה הכול התוצאה מהשיעור. אם אדם לא נמצא בשיעור בוקר איתנו יחד, רצוי באותם השעות איתנו לא אחר כך בהקלטה, אז אם הוא נמצא איתנו יחד הוא ממש מקבל מנה יומית רוחנית ואיתה הוא מתקדם יום יום, ואם עוזב אז כתוב, " יום תעזבני יומיים אעזבך¹", אם האדם עוזב את הבורא ליום אחד, הבורא עוזב את האדם ליומיים.

שאלה: אמרת להתייחס לרב כמו את הבורא, אבל בשביל לגלות את הבורא אני צריך להעמיד את עצמי כנגד, מה לעשות עם הרב? אותו דבר?

בדרך כלל רב זה בורא, בדרך כלל כשכותבים רב הכוונה בורא. רב זה נקרא "גדול", זה לא שם. זה פשוט נקרא גדול. לכן תתייחס למילה הזאת "רב" שמדברים לא על המורה אלא על הבורא.

שאלה: מה זה אומר שאני לומד מהחבר?

אם אני יחד עם החבר הולך להשיג איזה דבר, אז ודאי שבהשגה שלי נמצא גם כן החבר, זה נקרא שאני לומד עם החבר.

שאלה: רב"ש מדבר על "הווי דן עצמו לקו זכות",² הכוונה שלו היא ששליח ציבור דבק בקו ימין?

כל אחד חייב לדון את החבר לכף זכות, על זה מדובר. זהו.

שאלה: מה זה למצוא דרך ללב של חבר. מה זה משפט הקסם הזה?

תתפלל דרך הבורא, זה לא תלוי בך ולא תלוי בחבר למצוא קשר בין אחד לשני, כי הבורא הוא נמצא בינינו, הוא מפריד, הוא שובר את הקשר בינינו, הוא ההפרעה הכי גדולה. אם אתה תתפלל שאתה רוצה להיות בקשר עם החבר, אז הבורא יבטל את ההגבלות האלה ויחזיר אותך מהגלות לגאולה, לחיבור עם החברים.

תלמיד: ככה צריכים לעשות עם כל חבר?

כן, עם כל חבר.

תלמיד: זאת אומרת, לפנות לבורא שיעזור לי להתחבר ללב של כל חבר בעשירייה.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין חבר לחבר בפנייה כזו?

אז למי יש לי עוד לפנות?

תלמיד: לא, אני מתכוון מה ההבדל בין פנייה שלי לפנות למשל ללב של קוליה או ללב של טוליק?

אתה מבקש מהבורא שיעזור לך להיות מחובר גם אליו וגם אליו, כל אחד לחוד. כי הבורא שבר אתכם, את כולם, ולכן אתה צריך להתייחס לכלי השבור.

תלמיד: חוץ מהשם שמחליף כאילו, מה ההבדל בין התפילות שאני פונה?

יש לך בפנים, בתוך ההרגשה שלך, דמות חבר אחד לעומת דמות החבר השני, דמויות שונות, וככה אתה פונה לבורא שהוא יתקן מה שקלקל, כי הוא עשה את היחסים האלו, הגרועים, שביניכם עוד בחטא עץ הדעת ואחר כך בכל אלפי שנים של ירידה.

תלמיד: למה האגו לא נותן לבקש על זה? למה מתנגד?

שתבקש ממש מתוך הרצון האמיתי ולא סתם ככה, כשאתה שומע ממני אז אתה עכשיו יודע לבקש, לא, אתה תצטרך לעבוד על זה הרבה, אתה תצטרך לבקש, לדרוש, לבכות, דווקא את זה לרצות ואז תקבל.

שאלה: אנחנו מדברים שהרוחניות ועולם שלנו לא מתחברים. להצדיק את האדם לקו זכות בכל מיני מצבים שהוא עושה לך בצורה מרושעת, מה אני צריך להצדיק אותם ולהרביץ להם? מה אני צריך לעשות?

אתה צריך לראות במקומם את הבורא שעושה את הפעולות האלה, ואז אתה, כשאתה רואה עד כמה שהם עושים לך רע, צריך לתאר את הדברים האלה בצורה הפוכה שהם רוצים לגרום לך טוב, אלא אתה רואה ביצר הרע שלך, באגו שלך שהפעולות האלה הן רעות, ולכן אתה פונה לבורא בתיקון, בתפילה לתיקון, בבקשה לתיקון, שאתה מבקש לראות דברים טובים, מה שחברים עושים לך, ולא דברים רעים מה שאתה רואה בתכונות המקולקלות שלך.

תלמיד: אז איך זה מתחבר עם "הקם להורגך השקם להורגו"?

אני לא יכול לתרץ לך את כל הבעיות. אם מגיע לך דבר כזה שרוצים להרוג אותך בטוח, אז תהרוג, תהרוג אתה קודם, כן. אנחנו עוד לא לומדים דברים כאלה. אבל נלמד עוד מעט.

שאלה: אחת הפסקאות האחרונות פה מעוררת בי שאלה דווקא על מבנה העשיריות שלנו. אם כל אחד מאיתנו הוא חלק בנשמה, והעשירייה היא כמו תא בגוף הגדול, האם באמת חשוב או לא חשוב עם איזה חברים אני נמצא בעשירייה? נניח אם יש חבר ממקום אחד בנשמה, חבר אחר ממקום אחר בנשמה, האם היחידה הזאת של העשירייה צריכה להתגבש בצורה מסוימת, או עם כל חבר, לא חשוב מי, זה יהפוך לתא?

אני צריך להשתדל לראות את כל החברים מגובשים ביניהם יחד בצורה אידיאלית, ורק אני עדיין לא הגעתי לאותה מידת קשר איתם כמו שהם ביניהם. אם הבנתי את השאלה שלך.

תלמיד: לא, אני אדייק. האם יש משמעות לאיזה חברים מתגבשים באיזה עשיריות? אם אנחנו חוזרים למבנה של גוף, לכאורה כל חלק בנשמה צריך להיות בעשירייה מסוימת עם החלקים הקרובים או הקשורים אליו.

אנחנו, בסופו של דבר, לא קובעים את זה אלא הבורא קובע. אני לא יודע איזה חלק וחלק כל חבר וחבר מהווה מהחלקים בגופי או בכלל באדם הראשון, זה לא ענייני. אני צריך להעלות תפילה לבורא שיחבר אותי לכל הכלים השבורים האלו בצורה שזה צריך להיות. לא שאני עכשיו מבין מה צריך לעשות. איך אני מעולם מקולקל, ממצב מקולקל יכול לראות כבר את הצורה המתוקנת ולבקש שהיא תתגבש בי, תתגלה לי? זה לא יתכן.

תלמיד: יש פה תחושה מהרב"ש, שהחברים בוחרים קודם כל את החברים שאיכשהו הם רואים אותם כגדולים ומנסים להתחבר איתם, הופכים להיות איתם כגדולים ואז את השאר הם מצדיקים.

זה נכון שאתה צריך קודם כל לבחור בחברים שהם גדולים על מנת שאתה תִדבק אליהם ותעשה כמה צעדים קדימה איתם יחד. זה ברור שכן, וממש כאן "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", אתה רואה שהם לומדים יותר, הם מגיעים כל יום לשיעור, שואלים שאלות, אקטיביים כאלה, עושים כל מיני פעולות בקבוצה, אז אתה רוצה להיות דבוק אליהם, זה בטוח ב-100%. חוץ מזה מה אתה שואל?

תלמיד: בדיוק פה, אם כך הנטייה של האדם היא לבחור את החברים שלו ואחרי זה יהיה לו קל יותר, ומשם הוא מתחיל להצדיק את החברים שלו ולבחור בהם שוב ושוב.

יש לך עשירייה, אתה צריך להשתדל שכל העשירייה תהיה מחוברת.

תלמיד: אבל העשירייה שאני בחרתי או שכל אחד מאיתנו בחר, לא אנחנו בחרנו אותה אלא סידרו לנו אותה.

הבורא מביא את האדם לגורל הטוב.

תלמיד: אם כך זו לא הבחירה של האדם לבחור את החברים שלו?

זו לא בחירה בחברים, הבחירה בחברים היא בדרך עד גמר התיקון.

תלמיד: אבל מה לגבי הבחירה הראשונה עם איזה חברים הוא יהיה?

זו לא הבחירה שלו.

רק תבין, כל הדברים האלה קורים לפי תוכנית מלמעלה, כי כמו שהכלי היה ונשבר, ועכשיו הוא הולך להתאסף, כל זה קורה לפי התוכנה, ואין כאן שום דבר שסתם אנחנו לוקחים לבֵנים ומתחילים להרכיב מהם בית. אלא כל הדברים האלה הם כלפינו נשברו, התרחקו, התפזרו ובחזרה הם עכשיו מתקרבים. אבל זה לא קורה באמת כמו חתיכות קיר או משהו, אלא רק כלפינו, בעינינו, נעשה ההבדל, המרחק בינינו.

ולכן אנחנו לא ממש בוחרים חברים. אני מגיע, הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר לו "קח לך", תתחיל לחזק את הקשר בין אלו שנמצאים לידך, שמגיעים אליך. אתה מזהה בהם שאתה יכול להשפיע עליהם ולהביא אותם לעשירייה, תעשה את זה. בדרך כלל, האדם כבר נופל לעשיריות כאלה שהן כבר מאורגנות מלמעלה על ידי המדריכים שלו. אבל כל דבר הוא לא מקרי, ואם קורה משהו אז יכול להיות שאחר כך האדם יעבור ממצב למצב, למרות שאנחנו לא כל כך מכבדים את זה.

שאלה: אנחנו מדברים על להגיע ללב החברים, כמו שאמרת לחברים מקבוצה מסוימת שאתה אוהב אותם, פשוט הבעת את האהבה שלך, ואני ממש מרגיש שזו דרך להבעת אהבה. האם זו הדרך שבה שאנחנו מבטאים את אהבתנו לחברים, האם ישנן עוד דרכים שבהן אנחנו יכולים להביע את האהבה שלנו או פשוט אומרים את זה כך בפרהסיה, כדי שכולם ירגישו?

אנחנו עכשיו מתקרבים לכנס. תנסו יחד כולם לדבר על זה, ללמוד, לקרוא, לחשוב, איך אנחנו באים ואיך אנחנו מתחברים ליום הזה של הכנס, איך אנחנו יכולים למשוך אולי אנשים שהיו אתנו או אולי רוצים להיות אתנו, לא לגמרי זרים, שגם הם יהיו אתנו בכנס. נשתדל להתחבר.

תלמיד: בקשר לכנס, יש לי שאלה מהנשים של העשירייה שלנו. הן שואלות האם הכנס הולך להיות פתוח לקהל הרחב?

אתם צריכים לפנות למארגני הכנס, זה לא אני, ולדבר איתם עד כמה הכנס צריך להיות פתוח או לא. אני לא יודע בדיוק. אני מבצע את מה שאומרים לי, זה לטובתי שלא אעשה מה שאני חושב, אלא מה שהחברים חושבים. בצורה כזאת אני נותן להם לגדול.

שאלה: דברנו על למצוא דרך אל לב החבר, ואנחנו יודעים שאנחנו יכולים לעשות את זה דרך הבורא. איך למצוא את הדרך ללב החברים?

אנחנו לומדים את מאמרי רב"ש כל יום, אנחנו עושים את זה שלוש פעמים ביום בצורת סדנה. לאחרונה, התחלנו לקיים דיונים ובירורים בין החברים, כדי שתהיה הרגשה שבאמת יש בינינו הבנה משותפת. אני מדבר על עשרים המאמרים החברתיים הראשונים.

האם צורה כזאת של דיון מקובלת? כי יש האומרים שזה לא כל כך מקובל כיוון שאנחנו כביכול שוברים את הסדר שבו אנחנו מדברים.

אני לא יודע. בסך הכול אני לא רוצה לקבוע חוקים קשוחים ביחסים בין החברים, בין העשיריות ובכלל ב"בני ברוך". כי אנחנו נמצאים בכל מיני שינויים, והאדם צריך בעצמו לברר בכל רגע ורגע מהי צורת ההתקשרות שלו לעשירייה ולבורא.

כי בסך הכול זה מה שהוא צריך, הוא צריך לקשור את עצמו לעשירייה ובתוך העשירייה למצוא את הבורא, ואת הקשר הזה הוא צריך להדק בכל רגע. לכן אני לא יכול לקבוע לו בכל שניה ושניה, נניח, אם אפשר להגיד בצורת הזמן כך, איך הוא יתנהג, איך הוא יבדוק, איך הוא יחזק את עצמו. אני לא יכול, זו העבודה שלו. אבל שואלים, מתקדמים? מתקדמים יפה.

שאלה: האם יש סימנים גשמיים חיצוניים שמראים את גדלות החברים בעיני האדם?

לאו דווקא. לא. כי אנחנו רואים את זה בעיניים שלנו המקולקלות ולכן אני לא יכול להגיד שסימנים חיצוניים, שאתה כך או אחרת רואה את החבר שזו אמת. בדרך כלל זה שקר. "כל הפוסל במומו פוסל".

שאלה: איך עלי להתנהג בשביל לעזור לחברים לראות את הבורא מאחורי?

אני צריך להשתדל לקיים את הקשר שלי בעשירייה כמו שכותב רב"ש במאמרים האלה שאנחנו לומדים.

שאלה: האם צריך לבקש מהבורא דרך לליבו של כל חבר בנפרד, ומה לעשות, ללכת לפי רשימה, חבר חבר ואז לחכות לשינוי בקשרים?

תנסה גם לפי הרשימה.

תלמיד: במי להתחיל, מהרחוק או מהקרוב?

לסגור את העיניים וככה תמצא עם האצבע ממי להתחיל.

תלמיד: ולאיזה תוצאה לצפות?

על ידי זה שאתה מבקש מהבורא חיבור איתם, אתה בזה תגיע לעל מנת להשפיע להם וביחס הזה אתה תגלה את הבורא. ביחס שלך עם החברים, ביחס של חיבור עד אהבה אפילו, אתה תרגיש בתוך היחס הזה את הבורא.

שאלה: אתה אומר שכל הזמן צריך לדבר עם הבורא. איך אפשר להיות בטוח שאני מדבר עם הבורא ולא עם עצמי?

זה לא חשוב. אם אתה רוצה לדבר עימו אז אתה מדבר עימו. זה בטוח. תמיד אתה מדבר עם הבורא. אבל השאלה היא האם אתה מתייחס לכך שאתה מדבר עם הבורא או אתה ככה בלא ידוע מקושר אליו? זה ההבדל.

ההבדל הוא היחס שלך, אבל תמיד אתה מדבר כלפי הבורא. ודאי שאם אתה מדבר אפילו עם חבר, או מישהו, איזה בן אדם, או צמח, לא חשוב עם מי, אתה מדבר תמיד עם הבורא, כי חוץ מהבורא אין כלום. וחשוב שאת היחס שלך אתה מסדר כך שאתה רוצה לדבר עם הבורא.

שאלה: הסברת קודם שזה מאוד מעסיק אותך ואתה חושב על זה הרבה, על כך שיותר חברים יהיו בשיעור בוקר. השאלה אם אני צריך להיות בעצמי אחראי לזה שחלק מהחברים לא מגיעים באופן קבוע לשיעור בוקר?

שיעור בוקר זו אותה הדרכה שאתם מקבלים ליום, להיום. וכל יום, אם אתם מקבלים הדרכה מהבוקר זה עובד בכם אפילו שאתם לא מודעים. זה עובד בכם במשך היום. חוץ מזה, אם אתם מקבלים כולם אותה הדרכה באותו יום ואחר כך אתם יוצאים מהשיעור זה פועל ביניכם, זה מתקשר ביניכם, זה ממש מושך אתכם ליום קדימה. לכן מאוד חשוב להיות יחד בשיעור בוקר.

תלמיד: אז חוץ מתפילה, איך אני יכול לעזור לחבר שלא מגיע באופן קבוע כי הוא לא נשטף בשיעור וקשה להגיע ללב שלו, למי שלא היה בשיעור בוקר?

אני לא יודע. אם פעם קרה שהיינו צריכים לנסוע או ללכת, אני זוכר איך אני בגשם הייתי מגיע בשתיים בלילה לבני ברק מרחובות. זה בכל זאת שלושים קילומטר באותם הזמנים והדרכים. אבל היום אני יושב בבית עם נעלי הבית במצב שאני לא צריך לצאת לרחוב אפילו, אז מה הבעיה? לשבת, לא בחדר שינה, אלא ליד זה באיזה חדר או במטבח ולפתוח מחשב? אני לא מבין איזו בעיה זאת.

תלמיד: עד כמה לדעתך העשירייה צריכה להתעסק בזה, בחברים שלא באים באופן קבוע, להשקיע בזה משאבים?

אתם צריכים להתקשר אליו באמצע היום ובאמצע היום להתחיל לדבר אתו על הנושא שהיה במאמר. לא להגיד שזה דווקא מאמר, הנושא וכן הלאה. אלא שהוא במשך היום ירגיש שחסר לו שהוא לא היה בשיעור בוקר, גם מבחינת החומר וגם מבחינת תיקון הנשמה.

ולכן באמצע היום, אפילו שאתם מתקשרים אליו, הוא לא כל כך יחד אתכם מחובר. לתת לו את ההרגשה הזאת שהוא מפספס. ואז הוא יקום.

שאלה: מה זה חבר בהקשר ללימוד חכמת הקבלה?

חבר זה אותו חלק מהנשמה שלי שהוא עכשיו כבר מתגלה כמחובר אתי. ואנחנו יכולים לעשות פסיפס, מוזאיקה. לחבר את הנשמה שלנו הפרטית, שם עשר ספירות, עשרה חלקים ביחד. ובתוך הנשמה הזאת אנחנו מגלים את הבורא. זה החבר שלי הקרוב. שכל הזמן נמצא אתי ואנחנו יום יום מתחילים לאסוף, ולאסוף, את החלקים האלה עד שבעל מנת להשפיע להיות בינינו, עד שזה יסתדר כך שאנחנו כולנו נהיה בעל מנת להשפיע על ידי המאור המחזיר למוטב ובעשירייה הזאת אנחנו נתחיל להרגיש את הבורא.

שאלה: מה אפשר לדרוש מחבר ומה אי אפשר לדרוש מחבר?

רק דבר אחד, שיהיה נוכח כמה שאפשר יותר אתי בדרך, כמו כולם, כמו כל העשירייה. יותר מזה אני לא דורש ממנו כלום. כל היתר אני מוכן לעשות עבורו.

שאלה: בעשירייה שלי מתוך 12 חברים מגיעים 2 לשיעור בוקר. האם השניים יכולים להשפיע בתור העשירייה שלי?

כן.

שאלה: אני שוב שואל, פשוט עדיין אני לא קולט, מה אני צריך ללמוד מהחבר?

תקרא מאמרי רב"ש, אין לי מה להגיד לך יותר. אתם שואלים על דברים כל כך פנימיים, רגשיים, שאני מפחד להגיד לכם משהו ולפספס. ברב"ש אתה תמצא הכול. מאמרי רב"ש על החברים ועל קבוצה. אגרות רב"ש בקשר לחברים. שם יש לך הכול.

שאלה: קודם אמרנו שאני כל הזמן צריך לדבר עם הבורא, כי הוא כל הזמן קרוב אלי וזה בטוח שהוא כל הזמן קרוב אלי. איך אני מגדיל בבורא את תכונת החבר על פני תכונת הרב. כך שהוא יוכל לעבוד איתו יותר בשותפות כל רגע?

זה מתוך שאתה מתחיל לדבר עימו. מתוך שאתה מתחיל לדבר עימו, אתה מתחיל להרגיש איזה יחס יש בינך לחברים, בינך למורה, ובינך לבורא. תסדר את הדברים האלה את הסובורדינציה הזאת תקבע אותה.

שאלה: הייתי רוצה לדעת מה זה הדרת המלך ברוב עם בראש השנה?

לא, את זה אנחנו עכשיו לא נלמד. את זה אתה יכול להיכנס לארכיון שלנו, מי שרוצה כאלה דברים, יש שם הכול, כל ההסברים ובכל השפות. אז בבקשה תיכנס לשם ותקרא. אני לא יכול עכשיו לקחת את הזמן של כולם, כדי להסביר לך על הדרת המלך בראש השנה וכו'. זה דבר מעניין, יפה. עוד מעט נלמד אותו בראש השנה, אבל לא עכשיו. הכול צריך להיות מסודר במקום.

שאלה: מה העצה לאדם שמצליח להצדיק רק את הרב, לא את החברים, ולפעמים גם לא את הבורא?

כוונה לרב זה המורה, במקרה כזה. אם הוא לא יכול להצדיק את החברים, זה העיקר, וגם את הבורא כנראה שלא מצדיק, אז מה לעשות. הוא צריך לעבוד על זה. למה אני אומר שגם הבורא בטוח שלא מצדיק. כי אם הוא לא מצדיק את החברים, הוא לא מצדיק את הבורא, זה אותו דבר. כי הבורא מביא לו את החברים, ואומר קח לך אותם, תנסה להתחבר איתם. אני אעזור לכם בכול. ואז בקשר איתם אנחנו ניפגש. הבורא מזמין אותך להיפגש עימו בתוך הקבוצה. הוא אומר לך, זה המודם להתקשר אלי, לגלות אותי. תעשה. אם אתה מזלזל בקבוצה, אתה מזלזל בבורא. זה פשוט ככה זה.

שאלה: החברים עוזרים לי הרבה ואני מודה לבורא על זה. מה אני יכול לעשות כדי לשפר, כדי להיות יותר מועיל?

שאלה: החברים שלי מאוד עוזרים לי, ואני מודה על כך. מה אני יכול לעשות כדי להיות יותר מועיל?

אתה צריך להראות לכולם שאתה אוהב אותם. להראות לכל החברים שאתה אוהב אותם, ואז תראה עד כמה זה יקדם אותך. זה לא פשוט, זה מאוד לא נשמע. לי זה היה קשה מאוד, וגם שאלתי את הרב"ש, הוא אמר, "אין מה לעשות, הנשמה שלך כבדה, קשה וגבוהה כי יש לה הרבה עביות, לכן תצטרך עוד הרבה לסבול לפני שתגיע לתיקונים.". אז שאלתי אותו, "אבל אני מזלזל בהם, אני לא רוצה אותם, אני דוחה אותם, אני לא יכול להיות בקשר איתם.", "נכון". "מה נכון, מה לעשות?" "תנסה". "אבל אני לא יכול, זה לא הולך, לא קורה לי שום דבר. הם בינתיים נמצאים בקשר הרבה יותר טוב ביניהם ממה שאני איתם, ממש כך, למה אני כזה לא מוצלח, למה אני כזה מכוער?", הוא אמר, "זה סימן של רצון לקבל גדול שאחרי השבירה, הוא שבור בצורה כזאת גדולה, ואין לך מה לעשות אלא להמשיך ולהמשיך". "אבל מה להמשיך, הם כבר הולכים קדימה, ואיפה אני, אחורה, אני המפגר.", "כן, אתה המפגר.". "מה לעשות?" "לך לאומן שעשני, תפנה לבורא."

כל הנשמות האלו, הגבוהות, הגדולות והכבדות אחר כך הן מצליחות, אבל בהתחלה הן לא מבינות כלום מה שקורה, לעומת הנשמות הקלות שהן תופסות את זה בקלות. הכול ברור, הכול יפה, חיבורים, חברים, זה כך וזה כך, נעשה, אין בעיה כי אין התנגדות. והנשמות הכבדות, אדם בעל נשמה כבדה, מקלל את הבורא, הוא לא רוצה שום דבר, לא רוצה להתחבר עם אף אחד. הוא לא מבין, הוא לא קושר את הקשר בין איך להתקשר לחברים לבין להתקשר לבורא. אני רוצה את הבורא, מה אכפת לי החברים האלה. אתה עושה את התנאי ואני לא רוצה את התנאי הזה, אני לא מבין שזה צריך להיות כך. למה צריכה להיות קבוצה כדי להתקשר עם הבורא. אני מרגיש שיש לי רצון והשתוקקות אליו, אבל את החברים אני לא מחשיב ואני לא סופר אותם. מה אתה עושה לי כאן איזה קיבוץ, איזה קולחוז, אני לא רוצה.

תמיד אמרו לי, "תהיה ילד טוב, תשחק עם אחרים", ואני לא הרגשתי את זה, גם בגן ילדים וגם בבית ספר לא הרגשתי שאני דווקא מחובר עם אחרים. היו כאלה שהיו ממש בין החברים, בקבוצות, אבל אני הייתי קצת בצד תמיד, ועכשיו זה חוזר אלי. זו בעיה. אנחנו צריכים להבין שכך הם האנשים עם האגו הגדול, עם הרצון לקבל גדול. אבל זה נקרא נשמה גבוהה, שאחר כך כשהם יתחילו לתקן, אז "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו", הם יעלו לדרגות הגבוהות, אבל זה דורש הרבה יותר זמן ומאמצים. מה לעשות.

שאלה: אמרת שאנחנו מגלים את הבורא בעשיריה, מה זה אומר שאנחנו מגלים את הבורא?

אנחנו מגלים בעשירה את הקשר המתוקן בינינו, וזה נקרא צורת הבורא. כי אנחנו לא יכולים להרגיש את הבורא, אלא אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו, הכלים השבורים שלנו, הופכים להיות כלים מחוברים, צמודים. והמידה, אופן החיבור של הכלים השבורים, זה נקרא "בורא", "בוא וראה". כך אתה מגלה את צורת ההשפעה המתוקנת שהיא הבורא.

תלמיד: זה משהו שכל החברים מגלים, או שיש איזה מדרגות?

כל אחד מגלה את זה לפי ההשקעה שלו. יש משהו שזה תלוי באחרים, ויש משהו שזה לא תלוי באחרים. לכן אל תסתכל על אחרים, אלא תעשה להם כמה שאפשר, תן להם עזרה ותתקדם גם לבד.

תלמיד: זה שחבר משקיע המון, וכתוצאה מהמאמצים שלו הוא מגלה את הכוח הזה בקשר בינינו, את הבורא. האם זה מוסיף לאותם החברים, שעכשיו לצורך העניין לא נמצאים איתנו בשיעור?

זה נותן להם הכנה, כאילו שאתם מכינים להם את האוטו לנסוע. אבל הם לא נוסעים עד שלא משקיעים כוחות משלהם. אבל את האוטו, כדי להגיע למטרה, אתם בינתיים מכינים לכולם.

שאלה: איך עדיף להראות אהבה, במילים או בפעולות שאנחנו עושים?

בפעולות.

שאלה: באיזה שלב שבו אנחנו מתחברים לחברים, אנחנו פתאום מגלים שלמעשה אנחנו לא מתעסקים עם החברים, אלא מתקשרים עם הבורא, באיזה שלב זה בדיוק קורה?

לא. אתה לא מבדיל בין החברים לבורא, אלא זה הכלי וזה האור.

תלמיד: כלומר היחס לחברים, זה למעשה הכלי שאותו אני בונה?

כן, החברים הם הכלי, הקשר ביניהם, שבו, בקשר ביניהם אתה מגלה את האור, את תכונת ההשפעה והאהבה, שזה הבורא.

שאלה: בדוגמה של רב"ש שנשרף הבית ואדם צריך לצאת. יש הרגשה שחבר בונה את הבית מאבנים חסינות אש או שהוא שם מטף כדי להציל אותו. האם זה נכון שאני רואה את עצמי בתכונות לא מתוקנות ויחד עם זה רוצה לעזור לחבר?

זה נכון. כדי להינצל מצרות, הדרך הכי נכונה היא לעזור לאחרים לצאת מהצרות. זאת אומרת אם רע לך ורע לחבר, תעזוב את הרע שלך ותעזור לחבר לצאת מהרע שלו, אז תגלה שגם הרע שלך נעלם. "שליח מצווה לא ניזוק³".

שאלה: לפעמים קשה להתחבר לפעמים קל. השאלה לגבי המצב שבו קל להתחבר, כי לפעמים אני מרגיש בושה שזה כל כך קל. איך להשתמש נכון בהרגשה הזאת?

תשיג מה שאתה יכול בחיבור הקל, ותמשיך עמו יחד לכל יתר החברים בלעזור להם. זה הבורא רוצה עכשיו דרכך להשפיע, לכן נותן לך הזדמנות כזאת לחמם את עצמך לפני ההשקעה הנכונה, שזה חיבור קל. אבל אחר כך תמשיך אותו לכיוון יותר מתקדם.

שאלה: בעבודה בעשירייה אין לי זכות לעשות ביקורת על החבר, אני תמיד מציב אותו גבוה יותר. מה לעשות אם פונים לחבר, הוא עונה לך "לך לאומן שעשני⁴", תשובה מוכנה לכל דבר ותמיד, מה עם האחריות שלו?

זאת אומרת הוא לא רוצה שום דבר לעשות, ועל כל הפניות אליו להשתתף עם הקבוצה הוא אומר "לך לאומן שעשני". מה צריכים לעשות?

"לך לאומן שעשני" זה לא שהוא בזה פותר את עצמו, אלא "לך לאומן שעשני" הוא צריך להגיד לעצמו ולא לאחרים. אתם שומעים? הוא צריך להגיד לעצמו ולא לאחרים "לך לאומן שעשני", שאין לו ברירה אלא לפנות לבורא. לא שהוא הולך לשכב ו"תעזבו אותי, יש לכם בעיה, לך לאומן שעשני". מי ילך לאומן שעשני, החבר? זה אני צריך ללכת לאומן שעשני, לבורא שעשה אותי בצורה כזאת, שיש אלי טענות מהחברים שהם באים אלי ואומרים שאני לא בסדר. זה נקרא "לך לאומן שעשני".

לכן כשחברים אומרים לי כך, אני חייב לרוץ לבורא, לרוץ שיתקן אותי. כי החברים מושכים אותי קדימה, שאנחנו נתקדם עוד קצת לעשות נחת רוח לבורא בסולם. ואם אני עונה להם, "אני לא רוצה, תפנו אתם לבורא", זה לא נכון. אני צריך לפנות לבורא, אני צריך להעלות מ"ן. ואז אני אקבל מ"ד, אתקן את עצמי, אוכל להתקשר עם החברים ולעשות צעד אחד קדימה. כך אנחנו לומדים בתלמוד עשר הספירות את סדר הפעולות.

אבל שאלה טובה. תענה לחבר שככה עונה לך, שלך לאומן שעשני זה בשבילו ולא בשבילך, שאתה תעזוב אותו. אמנם אנחנו צריכים להתפלל עבור החבר אם אין לו כוחות, אנחנו גם צריכים לעשות זאת, אבל לא במקומו.

תלמיד: מחר גם אני יכול להיות במצב הזה, אז צריך לזכור את זה.

אתם רואים כמה אנחנו שואלים ועונים, שואלים ועונים, כי ככה זה לא ברור. מכל השאלות האלה, אחר כך תנסו לקרוא כל מה שאנחנו מדברים, יש לכם תורה שלמה איך להגיע לאלוקות.

שאלה: יש את "אין עוד מלבדו", "לך אומן שעשני". בן אדם שעושה משהו שהקבוצה לא רוצה, הוא אומר לך "אין עוד מלבדו", ואני פטור מהבעיה.

אז תן לו אגרוף בפרצוף ותגיד "אין עוד מלבדו". אתם כמו ילדים קטנים, או מפולפלים כמו פוליטיקאים שזורקים גם כאלה מילים. מה זה, ככה מדברים?

שאלה: ב"קנה לך חבר", במאמצים כלפי החברים, מה יותר יעיל, מאמצים פנימיים, כשאני בכוונות, במחשבות מנסה להתגבר על עצמי, לדרוך על עצמי כלפי החבר, לוותר מבפנים, או במאמצים חיצוניים, לנסות ממש למצוא פעולות שאני יכול לעשות, להתקשר אליו, ממש בחיצוניות להכריח את כל הגוף שלי לעשות מאמצים כלפיו?

גם זה וגם זה. אני לא יודע איך להגיד לך איך לחלק את המאמצים לפנימיים וחיצוניים, חייב להיות גם זה וגם זה. תנסה לעשות כך שאתה לא תרגיש הבדל ביניהם.

תלמיד: בגלל שאנחנו עברנו לסביבה וירטואלית, והעבודה בינינו נהיית יותר אוורירית כביכול, יותר בקשרים הפנימיים, אני שם לב שלפעמים אם אנחנו אומרים בעשירייה "היום אנחנו רק במחשבות אחד על השני", זה לא כזה מחזיק, מאוד קל לברוח מזה. מצד שני, אם אתה רק מנסה לעשות מעשים בעולם הווירטואלי, זה גם מרגיש לפעמים שזה חוטא למטרה. אני מנסה פשוט להבין לאן הכיוון, במה להתמקד?

אני באמת לא יודע מה שאתה אומר. מה זה חשוב לי וירטואלי, פיסי, מדברים, שואלים, רואים, כל זה בשבילי בסופו של דבר אצלי התפעלות אחת מהקבוצה, שאני איתה יחד מתקרב, מתקרב לגילוי הבורא בינינו.

תלמיד: כן, זה ברור. פשוט אנחנו באנו מעולם שבו היה מאוד קל במירכאות, לעשות מאמצים כלפי לקנות חברים. אני יכול לעשות ארוחה, לעשות כלים במטבח, אני יכול לשרת את החברה, ופתאום, כולנו מאחורי מסך, ורוב ההתעסקות היא באמת בסוג של עבודה פנימית שכזאת. אם זה הכיוון, לשם זה הולך, זה בסדר, אנחנו נלך לשם.

מה ההבדל אם היית יושב במרתף בברוקלין, או שאתה יושב עכשיו אצלך בבית?

תלמיד: בזמן השיעור אין הבדל כמעט, אתה צודק. אבל הרבה מהעבודה שלנו קורית גם בין השיעורים, בהתעסקות בינינו. אנחנו נפגשים לסעודה, החברים משרתים את החברים, אתה יכול למשוך את הלב.

אלו שטויות, לא צריכים את זה לכן הבורא כבר מדלג על זה. אין בזה שום דבר מהותי. כל האנושות עוברת כבר לשלבים יותר מתקדמים לרוחניות. עורכים שולחן, עושים לחיים, מתחבקים, כל אחד [טופח על הכתף] של השני, אלה דברים שאין כבר מקום לזה. הבורא מעביר אותנו להתפעלות יותר פנימית.

תלמיד: השאלה איך לא לטעות, לא לחשוב שאני בכל מיני מאמצים פנימיים? כי אם מקודם הייתי יכול איכשהו להכריח את עצמי לעשות דברים, עכשיו בגלל שהכול נהיה יותר פנימי, אני פוחד שאולי לפעמים אני סתם מדמיין.

אל תדאג, הבורא יסדר לך תרגילים כאלה שאתה תלמד מתרגילים וירטואליים עד כמה אתה עדיין לא נמצא בחיבוק נגיד. הוא יראה לך את זה, אתה תרגיש את זה בפנים, וזה לא עניין של קרבה פיזית. אם אין או יש קרבה, זה לא תלוי במרחק פיזי, אנחנו גם רואים את זה בעולם הזה, אז בינינו זה גם יתברר יותר. אל תדאג, אנחנו כולנו נחבק אותך, אתה תרגיש את זה.

שאלה: זה מאמר מדהים, למה לפעמים יוצא מצב שאנחנו מסוגלים להבין מה שכתוב ולפעמים יש כמו חסימה, פשוט לא מצליחים להבין כלום?

זה תמיד ככה, עד שתגיע למצב שאתה תבין הכול, ולכל העומק, זה יהיה גמר התיקון. ככה הכלים שלנו נפתחים יותר ויותר. תגיד תודה רבה שככה אנחנו מבינים, אתה רואה כמה זמן אני מקדיש לתשובות.

שאלה: האם תוכל לעזור לי בעצה? כשחברים פונים אליי בטענה שאני עושה משהו לא בסדר מיד עולה תפיסת המציאות ש"אין עוד מלבדו" וזה מכבה לי את כל הרצון, ואת המוטיבציה לעשות בירור. אני אומר אה, אין עוד מלבדו, ובאותו רגע זה נעלם.

אין עוד מלבדו שייך רק לזה שאני חייב לפנות למקור אחד, שאין חוץ מהבורא, אין עוד מלבדו. אתם זוכרים את המאמר הראשון מ"שמעתי" אין עוד מלבדו? שם כתוב על זה שאין לך מה לעשות, את הכול עושה הבורא, או שאין עוד מלבדו, ורק אליו אתה צריך לפנות כדי לתקן כל דבר שבדרך? זה נקרא אין עוד מלבדו.

תלמיד: ומה עושים עם העניין הזה שנכבה הרצון לעשות בירור ברגע שמופיעה התפיסה הזאת?

אז אתה צריך חיסרון. אתה צריך חיסרון, ולא סתם להגיד אין עוד מלבדו, הבורא מסדר את הכול. אני מבין את כול הדברים האלה, זה קורה בדרך, אבל אנחנו כל הזמן צריכים להגיע לתשובה אחרת. שההבנה היא שאין עוד מלבדו, אלא רק בורא שאליו אתה צריך לפנות ולתקן כך כל מצב ומצב. ולא לתת לעצמך להירגע. זה נקרא אין עוד מלבדו, שאליו אתה פונה, וממנו אתה מקבל שוב את כל התיקונים.

שאלה: למה יש את המבנה הזה המשולש של קבוצה רב ובורא, למה זה בנוי ככה?

מה יכול להיות אחרת? היה מבנה של אדם הראשון, של כולם יחד. המבנה הזה נשבר, לכל חלק וחלק אנחנו קוראים אדם, לפי התפקיד שלו להידמות לבורא. עכשיו, כדי להגיע למצב המתוקן, הוא צריך להתקשר עם האחרים. אז יש אדם, יש קבוצה וישנו הבורא. הכוח כדי לחבר אותם יחד זה הבורא, הכוח כדי למלא את כולם, זה הבורא. אז יש לנו אדם, המבנה הזה של העשירייה או הנשמה כולה, ובורא.

שאלה: אנחנו זוכים בשבועיים האחרונים בזכות הגדולה לעסוק במאמרי הרב"ש. אנחנו קוראים אותם בשיעורי הבוקר, אנחנו קוראים אותם במהלך היום, שלוש פעמים ביום, אנחנו עושים עליהם סדנאות. איך אנחנו יכולים, או מה עוד אנחנו יכולים לעשות כדי להשתמש במאמרי הרב"ש כדי באמת להגיע למצבים האלה שהרב"ש מדבר על קבוצה, על עשירייה?

אנחנו יכולים רק לממש אותם בינינו, שום דבר אחר חוץ מזה. העיקר זה רק החברים, ורק ביניהם אם אנחנו באמת נתייחס לקשר בינינו כמו לחיבור ההכרחי, ושרק בו תלויה ההצלחה הרוחנית, אז אנחנו נצליח.

תלמיד: זה ממש ברור, אבל האם יש עוד משהו שאנחנו יכולים לנסות לממש בינינו, או להשתמש נכון יותר במאמרי הרב"ש כדי להתקדם למצב הזה?

הכול כתוב, אתה יודע עברית בצורה מושלמת, תחרוש כל מה שכתוב, ותנסה לחפש עוד אמצעים, הזדמנויות. אני רואה את זה כך, כמו שאני נותן. אבל בטוח שאם נחדד יותר, אנחנו נקבל משם עוד ועוד, כל מיני כאלה עצות יותר קטנות או אמצעים, כדאי. זה כדאי.

אני לא יודע, אולי לקבוע עוד איזה מאמר או משהו באמצע היום בינינו, אני לא יודע ,תמליצו. אני לא יכול יותר להגיד שום דבר, אני לא יכול לחייב אתכם. אבל אם אתם רוצים, אפשר נניח בצהריים באיזו שעה, אם אתם רוצים אפשר בערב בסמוך לזוהר, עוד משהו. בבקשה, אני מוכן לכל דבר, חוץ משיעור בוקר, אם אתם רוצים להוסיף, אין בעיה מצדי, אם אתם מסוגלים.

(סוף השיעור)

---

1. "יום תעזבני יומיים אעזבך." ( תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות דף ס"ח ע"א)↩

2. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת. משנה, סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק א'.↩

3. "שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן". )פסחים ח, א; יומא יא, א קידושין לט, ב; חולין קמב, א(↩

4. לך לאומן שעשאני (תלמוד בבלי, תענית כ', ב' גמרא)↩