שיעור בוקר 15.08.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 4, דף ד', פרק א', אות ג'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 4, דף ד', פרק א', אות ג'. דברי האר"י.

אות ג'

צמצום האור מסביבות נקודה האמצעית

"והנה אז מ צמצם את עצמו א"ס נ בנקודה האמצעית, אשר בו באמצע ממש, וצמצם האור ההוא, ס ונתרחק אל ע צדדי סביבות הנקודה האמצעית."

קריין: פירוש אור פנימי לאות ג', אות מ' קטנה מבארת "מ צמצם את עצמו א"ס".

פירוש אור פנימי לאות ג'

"מ) פירוש, כבר ידעת סוד הוא ושמו אחד, שאע"פ שיש שינוי צורה בבחינת הרצון לקבל הכלול בא"ס ב"ה, מ"מ אין זה עושה שם שום הבדל בינו ובין אור העליון, אלא הם באחדות הפשוטה ועם כל זה, נעשה ענין הצורה הזו האמורה לסיבה ולגורם לבריאת העולמות ולהוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינויו, כדברי הרב כאן, אשר על-ידי בריאת העולמות והשתלשלותם עד לעוה"ז, שנעשתה ונתחדשה כאן אותה האפשרות של נתינת מקום לעבודה בתורה ובמצות, שלא על מנת "לקבל" אלא רק "להשפיע" נחת רוח ליוצר ב"ה, הנה אז מסוגלות הנשמות, להפך צורת הרצון לקבל שבהן המפרידן מן המאציל, לצורת רצון להשפיע, כלומר, לקבל מהמאציל כדי להשפיע נחת רוח לו. להיותו רוצה כן, כמו שכתבתי לקמן אות צ', עיין שם, שהוא השתוות הצורה עם המאציל, שנק' דביקות ויחוד, כנ"ל ד"ה אמנם, כי אז, כבר נתפשטו מצורת הרצון לקבל וקנו צורת הרצון להשפיע, שזו היא צורת המאציל עצמו. וכבר ידעת, כי השתוות הצורה עושה הרוחניים לאחד, וע"כ חוזרים אז העולמות לקדמותם, כמ"ש לפנינו.

וז"ש הרב, כשעלה ברצונו הפשוט לברוא וכו'. עלה: פירושו שנתעלה בזיכוך ודביקות ע"י שהקטין וצמצם את שיעור הרצון לקבל הטבוע בו כדי להשוות צורתו לאור העליון, ואע"פ שהרצון לקבל שבא"ס, הנקרא מלכות דא"ס או "שמו" כנ"ל, לא היה לו שום חסרון בדביקות עם אור העליון מחמת שינוי הצורה שבו, כאמור, עכ"ז קישט את עצמו להשוות צורתו אל אור העליון, ולהסתלק עכ"פ מגדלות הרצון לקבל הזה הנקרא בחי"ד שבו, כדי להדבק יותר באור העליון. כי קירוב הצורה עושה דביקות, כנ"ל ד"ה אמנם, וזהו שמתבטא במלת "עלה", כלומר, שעלתה המלכות דא"ס, שה"ס "הרצון הפשוט", ונתדבקה אל האור העליון, דהיינו שמיעטה את הרצון לקבל שלה, כמבואר.

וז"ש הרב, והנה אז צמצם את עצמו וכו': כי כבר נתבאר (לעיל אות ו'), שכל מידת שפעו ואורו ושיעור קומתו של הנאצל נמדדים בשיעור הרצון לקבל שיש בו, עש"ה, ולפיכך, מאחר שהמלכות דא"ס הנ"ל צמצמה את עצמה, ומיעטה את הרצון לקבל שבה, הנה ממילא הסתלק האור והשפע מחמת מיעוט הרצון. וזה הוא ענין הצמצום. אשר התעלות הרצון גרמה להסתלקות האור והשפע משם."

תלמיד: באיזה אופן מלכות דאין סוף מרגישה רצון לברוא עולמות וליצור את הנבראים, הרי היא מתרשמת מאיזו מחשבה?

כל זה קורה בתוכה עצמה ולכן היא לא צריכה לקבל את זה מאיזה מקום רחוק. אלא הכול קורה בתוכה, האור פועל עליה, פותח אותה, את הרצון, ממלא את הרצון, ואנחנו לומדים את ההשלכות של זה.

תלמיד: אבל כאן יוצא משהו מעניין, שהמלכות התרשמה מהבורא, מהכתר, אז מאין מגיעה הבושה?

היא עדיין לא התחברה עם הבורא, עדיין יש פער בינה לבין הבורא, כי הבורא הוא רק משפיע והיא רק מקבלת ולא מסוגלת לעשות שום דבר עם זה.

תלמיד: אבל מלכות דאין סוף הרי מרגישה את מחשבת הבריאה, שצריך לברוא עולמות ולעשות.

לא. עכשיו הוא יתאר את כל זה. היא מרגישה שהבורא נסתר, מצד אחד. אבל באותו זמן הוא מתגלה בכך שהוא משפיע, ממלא והכול נובע ממנו, מתוך המחשבה שלו, ולכן ההבדל ביניהם מורגש.

תלמיד: האר"י כותב איך האור מצמצם את עצמו, ואז בעל הסולם מסביר לנו איך הנברא מתפתח. הוא כותב שהאור צמצם את עצמו כדי לתת לרצון מקום להתפתח, אבל למדנו שהאור הצטמצם בגלל הבושה, אז למה בעצם קרה הצמצום?

כן, אנחנו עוד נלמד את זה. באמת הסיבה להסתרת האור היא מצד אחד כדי לתת חופש פעולה לנברא, לא ללחוץ עליו מלמעלה. ומצד אחר כדי שהנברא יהיה מסוגל לפי החלטה ממנו עצמו להתקרב לבורא.

תלמיד: בעבודה הפרקטית לעשות נחת רוח לבורא, צריך להגיע לחיסרון משותף שהבורא יוכל למלא.

כן.

תלמיד: האם אתה ממליץ לעסוק בזה בקבוצה?

לא רק שאני ממליץ, אלא אין במה עוד לעסוק. דווקא בזה יש לעסוק, בצורה כזו אנחנו יכולים להתחבר בינינו כדי לגלות עוד הזדמנות לקבל מהבורא, כדי ליהנות אותו באופן שהוא פועל כלפינו.

תלמיד: והחיפוש הזה אחר החיסרון המשותף הוא זה שיבטל אותנו בפני הקבוצה ובפני הבורא?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שמלכות דאין סוף קישטה את עצמה כדי להשוות את צורתה לאור העליון?

היא בוחרת באיזו צורה היא יכולה לקבל, כדי בצורה מלאה יותר, להתמלא באור האין סוף שמתבטא בראשית הבריאה.

תלמידה: באות ב' האר"י מדבר על להוציא לאור שלמות פעולותיו, שמותיו וכינוייו. איך נוכל להגיע למצב הנעלה הזה?

זה מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: איך להרגיש את היחס השלם של הבורא כלפינו בזמן שאנחנו קוראים את "תלמוד עשר הספירות"? איך להרגיש את שלמות פעולותיו?

בהדרגה זה יגיע אלינו. הכול בהדרגה יגיע אלינו.

תלמיד: מה זה אומר להשתוות בצורה לאור העליון?

אנחנו נלמד את זה. בכך בעצם מסתכם כל מה שאנחנו לומדים.

תלמידה: אם באין סוף שינוי הצורה בין האור לרצון לא פועל, אבל קיים בפוטנציאל בבחינה ד', האם אפשר לומר שצמצום זה לא יצירת ההבדל אלא סימן ראשון לשינוי הצורה, ושינוי הצורה נמצא בפוטנציאל, רק לפני?

כן, זה נכון.

תלמידה: באות ג' מדובר על צמצום האור סביב נקודה. האם זה אותו דבר כמו המלכות שמצמצמת את עצמה?

את זה עוד נברר, צריך עוד לברר את הנושא.

תלמידה: מה ההבדל בין המציאות לפני הצמצום ואחרי גמר התיקון?

ההבדל הוא שהמציאות באה לידי ביטוי.

תלמיד: אני רואה רק את הנקודה האמצעית, שהיא הרצון לקבל. זה כנראה הופכיות הצורה. אבל למדנו שהאור גם מתפשט דרך ד' בחינות דאור ישר. אז אני מנסה להבין אם אנחנו צריכים לצמצם את הרצון לקבל בתוכנו? אני צריך להתמוסס בתוך החברים, אבל איפה נמצאות ג' הבחינות הנוספות מעבר לנקודה האמצעית? כשאני קורא על זה, אני קורא שזה נפרד מאותן ג' בחינות. האם אפשר להסביר?

זה לא נפרד, זו התוצאה מהמצב הראשון. אנחנו לומדים בינתיים רק את התוצאות זו מזו, זה נקרא ארבע בחינות. הבחינות האלה כבר כלולות באור העליון וכשהאור העליון ממלא את הכלי, את הרצון, אז בצורה מחויבת הוא מחייב את הכלי כך לגדול, לפתוח את עצמו ולהשפיע בחזרה על האור.

תלמיד: בתחילת הפסקה של האות מ' רשום ש"על-ידי בריאת העולמות והשתלשלותם עד לעוה"ז, שנעשתה ונתחדשה כאן אותה האפשרות של נתינת מקום לעבודה בתורה ובמצות, שלא על מנת "לקבל" אלא רק "להשפיע" נחת רוח ליוצר ב"ה, הנה אז מסוגלות הנשמות, להפך צורת הרצון לקבל שבהן המפרידן מן המאציל, לצורת רצון להשפיע". מה זו האפשרות שנוצרה לנו, שאנחנו רוצים את צורת הרצון להשפיע?

כשאנחנו נמצאים בקשר עם האור העליון, והוא עובר בנו ומשפיע עלינו, ומחייב אותנו להחליף את הרצון לקבל שלנו בהדרגה לרצון להשפיע, כמו שיש בו.

תלמיד: הוא כותב שזה מביא אותנו לדבקות וייחוד. מה ההבדל בין הדבקות, שאנחנו בעצם רוצים יותר ויותר להידמות ולהשוות צורה לבין גורם לייחוד?

דבקות זה השתוות הצורה באור שברצון לקבל לרצון לקבל שמקבל את האור ועל ידו משתנה לרצון להשפיע.

תלמיד: האם זה הייחוד שאני מתחיל להרגיש יותר כשאני רוצה להיות דומה?

כן.

תלמיד: עכשיו, כשאנחנו מתחילים ללמוד תע"ס, אני שם לב שאתה עונה בצורה מאוד תמציתית, לקונית, לתשובות, מפנה אותנו פנימה לטקסט, כי בעל הסולם ייתן הכול. איך נכון לשאול בזמן לימוד תע"ס ועל מה צריך לשאול, ומתי בכלל לא צריך לשאול, לחפש תשובות בתוך המקורות?

לאט לאט זה יהיה מובן לנו, בינינו ומה בדיוק המחבר, האר"י, שואל, ואיך הוא עונה לנו. הכול אנחנו נלמד במשך הלימוד.

תלמיד: אנחנו, התלמידים, על מה נכון לשאול ב"תלמוד עשר הספירות"?

אנחנו קוראים את המילים של בעל הסולם, שהוא בעצם מעביר לנו איך האר"י מרגיש את מה שהאור העליון פועל ברצון לקבל שלו. וזה שאנחנו לומדים את הדברים האלה, אנחנו צריכים להשתדל לראות מה קורה עם הנברא, למה הוא עושה כאלה פעולות, מה יש ומה משתנה בו מזה. זה בעצם מביא אותנו לתכלית.

תלמיד: לאיזה שאלות אתה מצפה מאיתנו, התלמידים, בזמן לימוד תע"ס?

בוא בינתיים נלמד מה שכתוב. כי המקובל הגדול, בעל הסולם, מרגיש מה קורה בבריאה מבחינת האר"י ועל זה הוא מספר לנו, וכך אנחנו לומדים. לאט לאט נכנסים לתוך הפעולות, מצבים, איך שהם יוצאים זה מזה, ואיך כל מצב גבוה קובע מצבים יותר תחתונים, וזה מה שאנחנו צריכים להבין.

תלמיד: ממה אתה מתרגש בזמן לימוד תע"ס?

ממה אני מתרגש? אני מתרגש מהאור שמתפשט בי, בזה שאני לומד ומשתדל להיות באותה צורה כמו הכלי, שאנחנו לומדים עליו, וכך מתקדמים לאותו מצב.

תלמיד: איך המלכות יכולה לוותר על המילוי האינסופי אם היא עדיין לא יודעת מה התחושה של הדבקות בבורא?

היא מרגישה שיש הבדל גדול בין הרצון שלה לבין הרצון של האור העליון ושהם ממש מנוגדים זה מזה. כך לאט לאט, כשהיא נכללת מהשפעת הבורא אז היא גם נעשית ברצון שלה דומה לאור העליון. זאת אומרת גם רוצה להשפיע. האור מחייב אותה להיות להשפיע. 

תלמיד: האר"י כותב, "מאחר שהמלכות דא"ס הנ"ל צמצמה את עצמה, ומיעטה את הרצון לקבל שבה, הנה ממילא הסתלק האור והשפע מחמת מיעוט הרצון. וזה הוא ענין הצמצום. אשר התעלות הרצון גרמה להסתלקות האור והשפע משם". אם הצמצום גרם להסתלקות האור והשפע, איך אפשר לראות בזה התעלות ולא אובדן?

זה קורה כך בדרך מפני שהיא מרגישה כמה הרצון שלה לקבל הפוך מרצון הבורא, להשפיע, בצורה הקיצונית ביותר. ובהחלטיות הזאת שהם הפוכים, היא מחליטה שהיא חייבת לשנות את עצמה ולכן היא עושה צמצום.

תלמיד: אני עכשיו נמצא עם החברים בשיעור, מנסה להבין את מה שכתוב כאן. התהליכים האלה שכתוב עליהם, איפה הם ביחס אליי?

הם כולם צריכים להתממש בנו, ובהדרגה נוכל לגלות שבצורה כזאת אנחנו מתפתחים.

תלמיד: כדי להתחיל לגלות את מה שכתוב פה, זה מתראה לי כמו מחשב שאף פעם לא ראיתי אותו, הוא נמצא איפשהו ומספרים לי עליו. בשבילי הוא באוויר, בוואקום, אני לא יודע עליו כלום, רק מספרים לי עליו. זה דבר אחד. דבר שני, הוא נמצא מולי ואני יכול לראות אותו, לפרק אותו, זו כבר צורת לימוד אחרת לגמרי. איך להתחיל לחוש ולפרק, לברר מה כתוב עליו כאן? 

בהדרגה, תוך כדי הלימוד שלנו, אתה תתחיל להרגיש את התנועה של הבורא או של האור כלפיך, ואת מה שנובע ממך, את הרצון, את השינוי ברצון, ואת התלות של האור הנובע מהבורא ברצונות שלך. את כל זה נרגיש כשינויים בנו.

תלמיד: כדי להתחיל להרגיש את זה, למה אני צריך להקשיב בתוכי, או למה להקשיב בתוכנו בזמן החיבור עם חברים?

למה שקורה בתוכך, לא יותר מזה.

תלמיד: האם לעקוב אחר המצבים האלו, אם זה מצב טוב, מצב רע, מגיע תענוג, הולך תענוג?

את כל זה תרגיש עם הזמן. האור שפועל הוא יפעל גם עליך וכולנו נשתנה.

תלמיד: כתוב שמלכות התקשטה כדי להגיע להשתוות הצורה עם בורא. מה זה אומר שמלכות התקשטה?

התקשטה, זה אומר שהיא החליפה את צורתה הראשונה, את הרצון לקבל, למשהו, כדי להיות קרובה לרצון להשפיע. זה נקרא "קישוט".

תלמיד: האם יש הבדל בין בושה לקישוט?

בושה זו הרגשה שמלכות מרגישה בהשפעת האור העליון עליה, שהיא שונה ממנו, הפוכה ממנו. וקישוט זה שהיא מחפשת איך להידמות לאור העליון. בזה שהוא ממלא אותה, הוא גם נותן לה הרגשה שהיא הפוכה ממנו. 

תלמידה: כשהאור מצטמצם, ההשתוקקות שלנו לקרבת הבורא גדלה. האם הצמצום הוא שעוזר לנו לשנות צורה ולהתעלות מעל הבושה?

לא, אנחנו נלמד מה עושה הצמצום. זה לא בדיוק.

תלמיד: אין סוף צמצם עצמו, ויוצא מזה שהסיבה היא שעלה ברצונו הפשוט לברוא. מה אומרות המילים האלה, "עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות"?

שאותו רצון שמעורר את האור העליון לצאת מהבורא ולהגיע לנברא, אותו אור עליון, מהשינוי הזה שבו, יש לו עכשיו רצון לברוא בתוך הרצון שמקבל את האור עוד תכונות, עוד שלבים, שלבי התפתחות.

תלמיד: האם שלבי ההתפתחות הם המקום שבו הרצון יכול להתעלות?

כן.

תלמידה: האם הצמצום הוא הפעולה היחידה שבה אפשר להשוות צורה לבורא?

בינתיים כן. ובהמשך זה יהיה תלוי בכמה ואיך הנברא, הכלי, מקבל. בזה תהיה השתוות.

תלמיד: האם האור צמצם את עצמו או שמלכות מצמצמת את עצמה?

האור צמצם את עצמו, ודאי שכתוצאה מזה שמלכות צמצמה את עצמה.

תלמיד: האם המלכות היא זאת שעושה את הפעולה קודם?

כרגע כן.

תלמיד: מה ההבדל בין הבורא לבין המאציל?

הבורא עצמו זה כוח עליון שאנחנו לא יכולים לדבר עליו בצורה כזאת, אלא את המעשים שלו אנחנו לומדים ומרגישים, ולפי המעשים שלו אנחנו נפעלים.

תלמידה: מה ההבדל בין החלל שהבורא יוצר לבין החלל שנוצר באין סוף של מלכות, האם אלה שני חללים שונים?

לא, זה חלל אחד שעובר כל מיני צורות. מדובר על רצון לקבל שבצורות כאלה מתגלה לנבראים.

תלמידה: בעל הסולם כותב באות מ' בהתחלה "כבר ידעת סוד הוא ושמו אחד". האם "הוא" כשאנחנו מדברים על האור העליון הכוונה היא לעצמותו, וב"שמו" אנחנו מדברים על אין סוף ברוך הוא בבחינת הרצון לקבל שכלול באין סוף, ואז העולמות משווים צורה?

אנחנו עוד נלמד זאת, זו אותה נקודה שאנחנו נצטרך להסתובב סביבה הרבה.

תלמידה: מה זה אומר להשתדל להיות באותה צורה של הכלי שאנחנו לומדים עליו?

אנחנו רוצים שהחיסרון שלנו יהיה כמה שיותר קרוב לבורא.

תלמידה: למה אנחנו לומדים דווקא עכשיו תע"ס, ואיך לגשת ללימוד בצורה הכי נכונה?

אנחנו לומדים תע"ס מפני שהגיע הזמן שאנחנו כבר נתחיל לשנות את הרצון שלנו בהתאם ללימוד.

תלמיד: האם פעולת הצמצום קשורה לצמצום הרצון לקבל?

כן, פעולת הצמצום פעולת צמצום הרצון לקבל.

תלמיד: בעל הסולם כותב את "תלמוד עשר הספירות", את צורת הלימוד, האם אנחנו צריכים, להוציא זאת לפועל דרך הכתבים שלו, ללמוד איך עושים זאת בעשיריות?

אני לא יודע, זה לא שייך למה שאנחנו עכשיו לומדים.

תלמיד: אני אגיד לך מאיפה זה בא, הוא כותב "מאחר שהמלכות דא"ס הנ"ל צמצמה את עצמה, ומיעטה את הרצון לקבל שבה, הנה ממילא הסתלק האור והשפע מחמת מיעוט הרצון." השאלה שנשאלת היא, מאיפה בא פתאום מיעוט הרצון, למה שיתמעט הרצון?

מלכות צמצמה את עצמה, זאת אומרת מיעטה את הרצון לקבל, ובהתאם לשינוי ברצון לקבל האור הסתלק.

תלמיד: מה הסיבה שמלכות צמצמה את הרצון לקבל?

מפני שהיא רואה שבשינוי הרצון מלקבל ללהשפיע, או הפוך מלהשפיע ללקבל, היא פועלת על האור העליון.

תלמיד: הסיבה זה הבורא שהמעיט את הרצון?

כן, הסיבה זה שהיא רואה שככה זה קורה בעליון, ולכן היא מיעטה את הרצון לקבל שלה.

תלמיד: האדם כבר כלול באן, או שזו רק תיאוריה שמביע בעל הסולם?

האדם כלול בזה מפני שהוא הרגיש את הדברים האלה בבריאה וכתב על זה, אנחנו לומדים את זה וגם צריכים לחזור על זה.

תלמיד: אנחנו צריכים לבצע את זה?

כן.

תלמיד: זה בדיוק מה ששאלתי בהתחלה, האם זה בר ביצוע בעשיריות?

כן.

תלמידה: איך אפשר להבין את המצב שבו הרצון לקבל והאור העליון הופכים להיות אחד?

האור משפיע על הרצון לקבל ומחייב אותו להגיע לאותה צורה כמו שהאור בעצמו, והרצון לקבל משתנה על ידי האור העליון שממלא אותו, ובסופו של דבר אחרי הרבה פעולות הוא מגיע לאותו מצב שהוא דומה להאור שממלא אותו. וזה בעצם המטרת הפעולות שלהם, שהאור פועל על הרצון לקבל ובסופו של דבר מביא אותו לדבקות מה שנקרא, להשתוות הצורה, לעל מנת להשפיע, כמו שהטבע של האור בעצמו. בסדר?

תלמיד: במקום בו האדם צמצם שם נשמר החיסרון להשתוות?

כן.

תלמיד: כל יסוד התיקון הוא כנגד סיבת הצמצום?

כן.

תלמיד: וכל המרות זה יחסי גומלין?

אנחנו עוד נלמד את זה.

תלמידה: האם צמצום האור נותן לנו יותר כוח מלמטה למעלה כדי להרגיש ולבקש מהבורא?

כן, אנחנו נלמד בהמשך, זה לא לעכשיו.

תלמידה: אנחנו מגלים את חוק השתוות הצורה בחיבור שלנו בעשירייה.

כן. מה השאלה?

תלמידה: איך בעבודה להשתמש בהרגשה שאנחנו מכירים, כמו פחד, הרגשה שמובנת לכולם?

פשוט תשבי ותשמעי ותביני.

תלמידה: אחרי הצמצום האדם מרגיש את ההשתוקקות לאור שהצטמצם והוא מקבל תענוג מהשתוקקות הזאת אפילו שהוא מצומצם, האם המצב הזה מקרב אותנו להשפעה?

כן

תלמידה: מה המשמעות של צמצום בדרך ההתפתחותית שלנו דרך העשירייה?

עלינו לצמצם את הרצון שלא יהיה רצון לקבל, אלא שיהיה ככל האפשר דומה לרצון להשפיע, ולצמצמם אפשר להגיד על כל צורת היחס של הנברא לבורא, שהנברא רוצה להידמות יותר, להתקרב יותר לבורא, אז הוא צריך לבצע את זה דרך הצמצום.

תלמידה: אנחנו מבצעים את הצמצום, או שהבורא עושה עלינו את הצמצום? אנחנו מעלים חיסרון לבורא שיצמצם בנו את הרצון לקבל?

כן.

תלמידה: כתוב שהוא ושמו אחד, ולא היה הבדל ביניהם, אם זה רצון לקבל וזה האור, איך יכול להיות שלא היה הבדל ביניהם, מה זה האחדות הפשוטה?

בין רצון לקבל לרצון להשפיע יכול להיות שאין הבדל בתנאי שהכוונה ברצון לקבל והכוונה ברצון להשפיע היא אותה כוונה - להשפיע.

תלמיד: ממה עשוי הרצון לקבל, מאיזה חומר?

זה רצון, פשוט רצון.

תלמיד: ממה הוא נוצר, מה החומר שלו?

למדנו שהוא נברא מנקודה שהיא שונה מהאור העליון והנקודה הזאת מתפתחת ומגיעה למימדים כמו האור העליון בעצמו, ומכסה אותו, וממש נמצאת כנגדו.

תלמיד: כל זה קורה באין סוף?

זה לא קורה באין סוף, זה אחרי האין סוף.

קריין: אות ג', באות נ קטנה שמבארת "נ בנקודה האמצעית".

"נ) וזה תמוה לכאורה, דמאחר, שאין שם ראש וסוף, איך יש לך אמצע, ועוד, וכי בענין הגשמי התופס מקום אנו עוסקים ח"ו. והענין הוא, כי כבר נתבאר, אשר גם בא"ס ב"ה נבחנת בהכרח בחי' הרצון לקבל, אלא בסוד "רצון פשוט" שפירושו שאין בו הבחן מדרגות קטן וגדול כנ"ל, משום שהרצון לקבל שיש שם, אינו נבחן לבחינת שינוי צורה העושה איזה פירוד ח"ו, וע"כ אין בו שום פחיתות כלפי אור העליון. וצריך שתדע, שד' מדרגות מחויב אור העליון להתפשט עד שמגלה בנאצל את הרצון לקבל הזה על שלימותו הקבועה וקיימת.

וטעם החיוב של ד' המדרגות הוא, כי הרצון לקבל הנ"ל, הנה הוא נכלל תיכף עם התפשטות האור מהשורש, שהרי בזה נבחן, שיצא האור מהמאציל וקנה לו שם בפני עצמו, דהיינו התפשטות מהמאציל, וכל עוד, שלא נכלל בו שינוי הצורה הזו של הרצון לקבל, הנה ודאי, שעדיין בחינת מאציל הוא, ולא בחי' התפשטות הנעתקת ויוצאת מהמאציל. כי ברוחני לא יצוייר שום הבדל, זולת ע"י שינוי צורה (כנ"ל אות ו' עיין שם, ועיין בהסתכלות פנימית כאן). אמנם כל כמה, שאין גילוי לרצון הזה מכח הנאצל גופיה, אינו עדיין קבוע בנאצל, כלומר, שהנאצל צריך להשתוקק לקבלת השפע, שאז נבחן, שנגלה הרצון לקבל מכח הנאצל גופיה. והנה ההשתוקקות הזו, אי אפשר שתהיה, אלא רק בעת שאין בו השפע, כי רק אז יתכן שישתוקק אחריו באופן שיתגלה בו מכוחו עצמו "הרצון לקבל". ואז, נשלמים כלי הקבלה בקביעות. עוד אחת צריך שתדע, שכל התפשטות אור מהמאציל, כמו שהיא כלולה מבחינת רצון הקבלה כאמור, הנה היא מוכרחת להכלל גם כן מבחינת רצון להשפעה, שאם לא כן, היה המאציל והנאצל בבחינת הפכיות הצורה, שהוא פירוד גמור ח"ו, כי הפכיות הצורה היתה מרחיקה אותם זמ"ז כרחוק מזרח ממערב ולפיכך מוכרח כל אור המתפשט מהמאציל להכלל ג"כ מבחינת הרצון להשפיע, כדי שתהיה קרבת צורה בין המאציל לנאצל. ובשעה שמתגלה בנאצל הרצון להשפיע הזה, הנה נמשך לו אור גדול מהמאציל, המיוחס להתעוררות הרצון הזה, והאור הזה מכונה בכל מקום אור דחסדים. אמנם התפשטות הא' מהמאציל, אשר הרצון לקבל כלול בה כמבואר לעיל, היא נקראת בכל מקום אור דחכמה או אור העצמות. וזכור היטב, ב' מיני אורות הללו. ותדע, שהאור הב' שהוא אור דחסדים, שפל הרבה מהאור הא' שהוא אור דחכמה, משום שנמשך עם התגברות והתעוררות הנאצל, מכח עצמו, להיותו רוצה להשוות צורתו עם המאציל, כי על כן מתגבר ומתעורר לבחינת הרצון להשפיע, כמבואר. משא"כ ההתפשטות הא', שהוא אור דחכמה, הנה הוא נמשך ישר מהמאציל, ואין לנאצל שום חלק בהמשכתו, וע"כ הוא נעלה ממנו לאין ערוך, וע"כ "אור החכמה" נבחן לעצמותו וחיותו של הנאצל, ו"אור דחסדים" נבחן רק לבחינת אור של תקונים להשלמת הנאצל.

עתה תבין ד' בחינות והמדרגות המחויבות להמצא בכל נאצל כנ"ל. כי מתחילה מתפשט האור ויוצא מהמאציל כנ"ל בבחינת אור דחכמה, אשר "הרצון לקבל" בלבד כלול בו, וזו היא בחינה א'. ואחר כך מתגברת באור הזה בחינת הרצון להשפיע, וממשיך אור דחסדים כנ"ל, והתגברות זו נבחנת לבחינה ב'. ואחר כך מתפשט אור דחסדים הזה התפשטות גדולה, שענינה יתבאר לקמן, וזו היא בחינה ג'. ואחר שיצאו ונתגלו ג' הבחינות הנ"ל במילואן, אז חוזר ומתעורר כח הרצון לקבל הכלול בהתפשטות א', וחוזר וממשיך אור החכמה. וזו היא תכלית השלימות של קביעות הרצון לקבל בפרצוף, להיותו נגלה בבחינת השתוקקות, כלומר, בשעה שלא היה אור החכמה בפרצוף אלא אור דחסדים, דהיינו אחר בחי' ג' הנ"ל, שהיתה לו לנאצל מציאות להשתוקק לקבלת אור החכמה, אשר ההשתוקקות הזו קובעת בו הרצון לקבל, ומשלימה לו כלי הקבלה, מה שלא היה כן בהתפשטות הא' (כנ"ל בד"ה וטעם החיוב ע"ש). ולפיכך, אין כלי הקבלה נשלמים, אלא בבחינה הד' הזאת, המכונה ג"כ התגברות ב', ואחר שלימותה של הבחינה ד' הזאת בא"ס ב"ה, נתהוה בה הצמצום, שפירושו הסתלקות הרצון לקבל מן בחינה הד' הזאת, שזה גרם להסתלקות אור א"ס ב"ה משם (כנ"ל דף ד' ד"ה וז"ש הרב והנה, עש"ה)."

אנחנו סיימנו את השיעור ונמשיך מחר.

קריין: רב שמעתי מהרבה חברים שרוצים להודות לך על יום יום שאתה נותן שיעור וממלא אותנו.

עד כמה שאני יכול אני אעשה את זה.

(סוף השיעור)