שיעור בוקר 16.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמ' 209, דף ר"ט,

עשר הספירות של עקודים, אור פנימי, פרק א', אותיות א'-ג'

קריין: בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמ' 209, דף ר"ט, עשר הספירות של עקודים.

חלק רביעי

עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים

פרק א'

מבאר ראש וגוף דאדם קדמון עד הטבור, אשר בע"ס דראש אין עוד מציאות כלי, ובע"ס דגוף ישנה מציאות כלי א' שנקרא כתר, ועה"ס נבחנות בכלי זה ע"פ התרחקותן מבחינה ד'. ולהיותן בכלי א' נקראות עקודים, ובו י"א ענינים:

אות א'

אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות

"* כבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות א שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אך לשכך האזן אנו צריכים ב לדבר דרך משל ודמיון, לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה אין הדבר רק לשכך האזן."

* עץ חיים היכל א"ק שער ד' פ"א.

זה מה שאנחנו רואים. לפני המקום שעליו הוא מדבר אין לנו אפשרות לחקור ולגלות שום דבר כי אין עדיין מציאות הכלי. אנחנו יכולים ללמוד רק אם יש כלי ואור ושניהם משפיעים זה על זה, ורק מהמקום הזה והלאה אנחנו יכולים ללמוד.

קריין: נמשיך לפירוש אור פנימי לאות א', מבארת "ולא לדמות שום דמיון וצורה".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כי כל אלו ההבחנות שאנו מבחינים בעולמות הם נובעים ויוצאים מעולם האצילות ולמטה דהיינו מהעולם, שכבר נגלה בו עשר ספירות ותיקון קוים, בסוד חסד דין ורחמים. אמנם למעלה מעולם האצילות, דהיינו מטרם שנגלו עשר ספירות, אין לנו שם עוד אחיזה, עד כדי להבחין שם איזה דמיון ושינוי צורה בין ספירה אחת לחברתה, משום שתחילת ההשגה מתחיל מן התלבשות היוד הספירות ביוד כלים, דהיינו מעולם האצילות ולמטה.

וז"ש הרב, שאין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות שום דמיון וצורה כלל ח"ו, כי טרם אצילות יוד ספירות, אשר נגלו בעולם אצילות, נחשבו עשר הספירות כאור בלי כלי הראוי לו, ונודע אשר אין לנו השגה באור בלי כלי."

קריין: אות ב' מבארת "לשכך האזן אנו צריכים לדבר דרך משל ודמיון".

"ב) פירוש כי מעולם האצילות ולמטה, יתכן לנו, לרמז על ההבחנות שבשרשים העליונים הרוחניים, אשר למעלה, בדרך משל ודמיון, הנלקחים מהמציאות או מן הנהגות שבעוה"ז כי כל פרטי הבריות ואופני הנהגתם המצוים בעוה"ז, המה משתלשלים ונמשכים מעולמות העליונים, ממש כמו יחס החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הפרטים הנמצאים בהחותם נעתקים ועוברים על הנחתם ממנו, אף משהו לא יחסר.

וז"ש חז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה, שאין מלאך ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו ומכה אותו, ואומר לו גדל, עכ"ל. (ב"ר פרשה י' זוהר השמטות לח"א ס"א) יורנו בזה שאין לך פרט קטן בעוה"ז, שאין לו שורש בעולם העליון, אשר השורש הזה פועל עליו בכל צורתו וכל נטיותיו בכל מה שהוא עושה כאן לעינינו בעולם הזה. ולפיכך מצאו להם החכמים שפה מיוחדת למסור השגתם מעולמות עליונים בכתב ובעל פה מדור לדור, דהיינו, שלוקחים הענפים שבעוה"ז, ומבארים עמהם את המציאות שבעולמות העליונים, המיוחסים לענפים הללו.

ומתוך, שיחסי שורש וענף האמורים, מתחילים רק מעולם האצילות ולמטה, דהיינו מעת גילוי גמר העשר הספירות, ולא כלל מקודם לכן, מובן מעצמו אשר לא יתכן כלל לרמז על המציאות של העליונים הללו בעזרת הענפים הגשמים, שהרי אין לענפים האלו יחס ישר אליהם אשר יהיו מוכשרים לבאר המושגים שלהם.

וז"ש הרב שמה שמדבר גם כאן בדרך משל ודמיון, אינו אלא כדי לשכך האזן. כלומר, ליתן לנו אחיזה באפס מה, כדי שיוכל להראות לנו השרשים של עולם האצילות. באופן שמתחילה יש להבין את הענף, ביחסו לשרשו שבאצילות, ואח"כ, אפשר ליחס את השורש הזה לשורשו המוקדם, אשר בעולמות הקודמים לאצילות."

תלמיד: כתוב שאנחנו לא יכולים לדבר על כלום, כלומר ברגע שעשר הספירות מתגלות, זה קורה רק בעולם האצילות, כפי שכותב בעל הסולם. למה הגילוי של עשר הספירות מתחיל רק מעולם האצילות?

כיוון שלפני זה אין בכלל מושג "עולמות", זה רק "שורשים", התחלה, שעוד לא התרחקו זה מזה כלל, ולכן אנחנו לא עוסקים במה שקורה מעל עולם האצילות.

תלמיד: אנחנו לומדים חלק גדול מאוד מהתע"ס על התיאורים של עולם אדם קדמון, איך המקובלים יכולים לתאר את זה?

במידה שהם יכולים זה מה שהם מתארים, הכול בקירוב. במידה שהם יכולים לגלות את זה לעצמם ולהעביר לאחרים שלא נמצאים במדרגה שלהם, כך לומדים את חכמת הקבלה, מהשורש לפועל היוצא שלו.

תלמיד: איך העשירייה צריכה לבנות כלי בצורה נכונה כדי לעשות מאמצים למשוך נכון את האור של "תלמוד עשר הספירות"?

אנחנו צריכים להשתדל יחד לנסות ולעלות, ובצורה כזאת אנחנו נשיג שורשים עליונים יותר, עוד ועוד.

תלמיד: בעל הסולם כותב שבהתחלה צריך להבין את הענף ביחס לשרשו הנמצא בעולם האצילות. איך נוכל להבין את הענף ביחס לשורש שלו?

בהדרגה זה יתגלה לנו.

תלמיד: אתמול קראנו עם הרב"ש, היה קל להתפלל לדבקות, רק להידבק ברב"ש. היום קראנו את אותו הטקסט, אבל אתמול היתה הרגשה שקל לי והיום קצת קשה. איזו תפילה להתפלל עכשיו?

תנסה לשאול את עצמך מה לא ברור לך ולצפות לתשובה.

תלמיד: מה הקשר בין שורש לענף כמו שכתוב ''ששומר ומכה'', האם יש קשר פעיל בין שורש לענף?

יש קשר שצריכים לגלות ויהיה לנו ברור מה יוצא מהשורש ואיך זה בונה את הענף. זה מלמעלה למטה.

תלמיד: כתוב "שלוקחים הענפים שבעוה"ז, ומבארים עמהם את המציאות שבעולמות העליונים, המיוחסים לענפים הללו." אבל מצד שני כתוב כל עוד אנחנו לא מגלים "גמר העשר הספירות, ולא כלל מקודם לכן". במה אנחנו נאחזים בתהליך הזה?

אנחנו נאחזים בזה שכותב בעל הסולם, ולפי העניינים האלה אנחנו שואלים ונכנסים יותר פנימה לטקסט. עד כמה הוא פועל ומפעיל אותנו, אנחנו לא יודעים בדיוק, אנחנו מרגישים רק את התוצאות.

תלמיד: אני מרגיש שבעשירייה, עם החברים בתוך הכלי המשותף שאנחנו רוצים לבנות בכל יום ולהתחזק, שם מתבררים כל הדברים. איך אנחנו נאחזים במאמץ המשותף ומתלבשים בתוך מה שאנחנו לומדים?

על ידי זה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, ובחיבור בינינו דווקא לקלוט את הטקסט, זה משפיע זה על זה, וכך זה עובר.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לקחת את המציאות שבעל הסולם מדבר עליה, לנסות ולהכניס אותה לתוך העבודה שלנו בינינו?

אנחנו צריכים להשתוקק לזה, לעלות לזה ככל שאנחנו מבינים. בהדרגה המאמצים האלה, הנקראים "חסרונות" שלנו, ישפיעו כך שאנחנו נתחיל לקבל מהעליון הארה מיוחדת וכך נתפתח עד שנלמד.

תלמיד: באצילות נמצאים הכלים האמיתיים, בנקודה הזאת אין ניתוק מהבורא. כל המערכת נבראה כדי לתת בחירה חופשית ושם נמצא הכלי האמיתי, כשיש בחירה חופשית. איזה חופש בחירה יש בעולם האצילות?

באצילות עדיין אין. אנחנו משתדלים לעשות את כל הפעולות ששייכות לתחתון ולהעלות אותן לעליון, כדי שתשפיע על העבודה ההקרנה שקיימת בדרגה העליונה יותר ונוכל באופן הדרגתי לגלות כל הזמן כוחות יותר ויותר עליונים המתקיימים ומתרחשים במדרגות עליונות יותר.

תלמיד: מהו כלי האמיתי? איזה מדדים יש לו אם זו לא בחירה חופשית?

חופש הבחירה זה עדיין לא כלי. זו כוונה מסוימת מלמטה למעלה. בחירה חופשית היא כאשר התחתון, כלומר אנשים בעולם שלנו, מרגישים איזו השפעה עליהם והם משתוקקים לשורש העליון שלהם, שואפים אליו.

תלמיד: קודם אמרת שצריך להידבק בשורש העליון בעבודה שלנו, בעשירייה. מה זה המושג "שורש", ומה זה אומר שאין עוד פרט בעולם הזה שאין לו שורש למעלה בעולם העליון?

כל דבר שנמצא בדרגה יותר עליונה מאיתנו שמשפיע עלינו, מעורר אותנו, מנהל אותנו, נקרא "שורשנו".

תלמיד: מה אני צריך לעשות כדי להידבק בשורש באמת, מה הקשר בינינו ובין השורש העליון? כתוב שלכל פרט יש שורש למעלה. אז איפה אנחנו כעשירייה בתמונה הזאת?

זה אנחנו צריכים לגלות.

תלמיד: האם אתה מתכוון לשורש כתכונת ההשפעה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, צריך להתחבר כדי להגיע להשפעה?

כן.

תלמיד: ואז זה הופך לשורש.

כן.

תלמיד: כתוב, בסוף אנחנו יכולים לקשור את הקשר שלו לקשר שיש בעולם האצילות. האם זה אומר שאנחנו יכולים גם ללמוד את השורש שיש לפני עולם האצילות?

לפני עולם האצילות, נלמד מה שכתוב. וודאי שיש שורשים יותר עליונים. במידה שהם שייכים אלינו, את זה אנחנו צריכים ללמוד.

תלמידה: מה זה עשר ספירות בעולם אצילות, מה הן מכילות ובשביל מה, ולמה עשר ספירות ולא אחת עשרה?

זאת שאלה שנשאלת בתע"ס. למה דווקא עשר ולא תשע ולא אחת עשרה? את זה אנחנו נלמד. ובעיקרון, עשר ספירות זו הכמות של הטרנספורמציות שצריכות לעבור על הרצון לקבל שמלכתחילה נוצר על ידי הבורא, כדי שמתוכו נושא הרצון הזה ירגיש למה הוא כזה ובאיזה אופן זה פועל. באיזה אופן מתעוררת בו תשובה.

תלמידה: מה זה גילוי שלם של עשר ספירות בעולם האצילות?

גילוי השלם של עשר הספירות, אני לא יודע מה זה. אבל במידת ההתקרבות שלנו לשורש שלנו, אנחנו הופכים להיות יותר ויותר דומים לו, מתגלים יותר ויותר, ובמידת השתוות הצורה לאותו השורש אנחנו מגלים את כל אותן התכונות של העולם הרוחני.

תלמידה: מה זה יחס ישר בין שורשים לענפיהם?

כרגע אני לא יכול להסביר את זה. בהדרגה אנחנו נברר. בשביל זה צריך ללמוד עוד חומרים מסוימים ובהדרגה זה יופיע, יתעורר בנו.

תלמיד: איך להבדיל בין מוות מהשורש לבין מוות מהענף?

על זה אנחנו לא מדברים, בינתיים זה לא ברור.

תלמיד: הוא אומר, ש"מתוך שיחסי שורש וענף מתחילים רק מעולם האצילות, דהיינו מעת גילוי גמר עשר הספירות". אחרי הכנס אנחנו מגלים יותר ויותר את התלות ואת ההדדיות בתוך העשיריות ובין כולנו, משהו הרבה יותר עמוק. עם זאת הוא אומר שהכול בא מהשורש. איך אנחנו מדייקים, ביחסים בינינו, את החיפוש של המושגים, עשר ספירות, שורשנו, עולם האצילות?

מה שאנחנו מגלים, אנחנו מגלים השפעה הדדית של כלים בודדים. ולכן עד עכשיו אנחנו מגלים את ההתקשרות של הכלים על ידי האורות. וצריכים להתאמץ שהיחס בין הכלים לבין האורות ישפיע עלינו כך שאנחנו נרגיש בתוכנו מה היחס בין הכלים לבין עצמם ואיך האורות מפעילים אותם. כשאנחנו נתחיל להבין על עצמינו את הפעולות מלמעלה. מה קורה, למה הכלים העליונים כך מפעילים אותנו.

תלמיד: אז אולי אפשר לשאול, מה זה כלים ואורות בקשר בינינו בעשירייה, מה זה כלי ומה זה אור בקשרים בינינו?

כלי ואור - אנחנו בינתיים מייחסים את האורות למדרגה היותר עליונה והכלים, למדרגה יותר תחתונה הנפעלת מהאורות וכך אנחנו בינתיים מתקדמים.

תלמיד: יכול להיות דבר כזה שיש שורש ואין לו ענף בעולם הזה?

שורש בלי ענף, לא, אין דבר כזה. ענף בלי שורש גם לא. כל מה שאנחנו לומדים, זה קשר בין השורש לענף. לא תמיד אנחנו יכולים לזהות, ויותר מכך, לא תמיד אנחנו יכולים לגלות על ידי אילו פעולות יוצא לנו, איזה שורש מאיזה ענף מיוחד. אבל, בעצם זה מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: כתוב פה שתחילת ההשגה מגיעה מהתלבשות עשר הספירות מעשרה הכלים. אני לא מבין מה הקשר בין ספירות לבין כלי, כלי זה עשר ספירות? מה הקשר ביניהם?

כלי זה ספירה שבה מתגלה השורש שלה ובצורה כזאת מתמלאת באור מסוים מתוך מה שהיא מקבלת מלמעלה, באופן שמתרחשת בה טרנספורמציה של האור, ובצורה כזאת משפיעה מלמטה. כל זה נקרא "ספירה".

תלמיד: מה זה נקרא שיש למשל ספירת כתר, וכלי דכתר? מה ההבדל?

ספירה זה מה שמאיר וכתר זה שם שיכול להשתייך לפרצוף, לעולם, אפילו לספירה, זה פשוט שם.

אות ב'

י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה,

צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף

"אמנם דע, כי ג יוד ספירות דאצילות הם ב' ענינים: הא' הוא התפשטות הרוחניות, והב' הוא כלים ואברים, אשר העצמות מתפשט בהם והנה צריך, שיהיה לכל זה שורש למעלה, לב' בחינות אלו, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף."

כן.

קריין: נמשיך לפירוש פנימי לאות ב'. מבארת את אות ג' קטנה, "יוד ספירות לאצילות".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ג) שהם ענין התפשטות הרוחניות, הנקראים נרנח"י, וענין כלים ואברים, הנקראים: כח"ב, חג"ת, נהי"ם. או ה"פ: א"א, ואו"א, וזו"ן. אשר הנרנח"י מתלבשים בהם. וכל ענין מאלו הוא לימוד מיוחד בפ"ע, כלומר שדרכי השתלשלותו וגילויו הוא משונה משל חבירו, ולא עוד אלא הם הפכים זה לזה מקצה אל הקצה, כי בכלים, נמצאים הכלים העליונים מתגלים מתחילה, שמתחילה נגלה הכתר ואח"כ החכמה ולבסוף המלכות, והיפוכו הוא באורות, שבהם התחתונים מתגלים בתחילה, שמתחילה נגלה הנפש ואח"כ הרוח ולבסוף היחידה. וכן הם הפכים זה לזה בכל הופעותיהם ובחינותיהם. ולפיכך, אם לא נדע היטב טעמי הדברים משורשם לא ימלט שלא נתבלבל בחכמה זו. וז"ש הרב, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף. כלומר, כי אז נבין היטב הטעמים של כל ענין וענין משורשו, ויהיה לנו אפשרות להבין ולהבדיל בכל מדרגה, את האופנים והסדרים שבהכלים כראוי להם, ואת האופנים והסדרים, אשר באורות כראוי להם, ולא יתחלפו לנו המושגים של זה בזה."

תלמיד: אמרת שבינתיים אנו מייחסים את האורות למדרגה יותר עליונה ואת הכלים למדרגה יותר תחתונה. מה זה מציאות של אורות וכלים ביחד?

מציאות של אורות וכלים יחד קורית לנו כבר במערכת, יש לנו אורות, ויש לנו כלים, והכלים הם הספירות שמסתדרות לפי הסדר שלהן, זאת אומרת לפי העביות והאורות שיש בכל ספירה, וכך אנחנו מתחילים להתקרב ללימוד עשר הספירות, איך הן משפיעות זו על זו, מה יש ביניהן וכן הלאה.

תלמיד: השאיפה שלנו בלימוד צריכה להיות תמיד לצאת מההשוואה של עליון – תחתון, ולהיכנס לסוג של חיבור, שוויון, מדרגה אחת? איך משפיע עלינו הדבר הזה שנקרא, שכלים ואורות נמצאים באותה מדרגה?

הם משפיעים עלינו לגלות לכל אחד מה המקום המיועד לו בינתיים, ואיך הוא יכול על ידי מאמץ פרטי שלו, לעלות ממדרגה למדרגה יותר גבוהה, וכך עוד ועוד.

תלמיד: בין שורש לענף נפרשות עשר ספירות?

כן.

תלמיד: בחינה ד' כשהיא מתקנת את עצמה היא מרגישה בגבולות מה שהיא תיקנה, או שהיא יכולה להרגיש סביבה יותר רחבה? כלומר ענף שעולה לשורש, יכול להרגיש רק את השורש הספציפי שמשך אותו אליו?

לא, כי בדרך לדביקות בשורש הוא עובר עוד כל מני ענפים וזה נכלל בו.

תלמידה: באור פנימי של אות א' באות ב' הוא מתאר את העולמות, את השורשים העליונים בדרך משל ודמיון. האם יש בקבלה או ברוחניות עוד שפות מלבד שפת הענפים, ואלגוריה.

לא. בצורה כזאת שזה קשר ענף ושורש בצורה כללית ופרטית המדויקת, אין. אין לנו יותר אמצעים שאנחנו יכולים לקשור את כל הפרטי הפרטים בחכמה לצורה אחת, אלא רק על ידי שפת הענפים.

תלמיד: בכותרת כתוב, "אין לנו כוח לעסוק קודם עולם האצילות", אפשר להסביר את זה בבקשה?

השורשים שלנו לא נמצאים למעלה מעולם האצילות, זה נקרא שאין לנו כוח.

תלמידה: מה זה בדיוק השורשים, ואיך אנחנו שנמצאים מאוד רחוק מהשורשים, יכולים להתחיל לתפוס את זה?

אנחנו יכולים להשתדל לעשות אותן הפעולות שלומדים, וצריכים לקבוע אותן בשורשים הרוחניים, ועל ידי זה לגלות את המערכת הרוחנית.

אות ג'

האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים

"* הנה כתיב, וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן ד עקודים נקודים וברודים, וגם כתיב, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו, שאנו מדברים בכאן, כי לבן, ה"ס לובן העליון, אשר הוא קודם כל האצילות הזה, והוא העושה כל אלו הבחינות, שהם: עקודים, נקודים, ברודים, לצורך האצילות, שיאציל אחריהם אשר הוא נקרא בשם יעקב, והתחיל בעקודים כי הם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון, אשר בהם התחיל גילוי הויות הכלים, להיות יוד אורות פנימים ומקיפים, מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי א', אשר לסבה זו נקרא עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל ויקשור."

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"א.

תלמיד: כתוב ש"יחסי שורש וענף מתחילים רק מעת גילוי עשר הספירות". האם זה קורה במדרגה הכי קטנה בכל פרצוף, בכל עולם?

בגמר התפשטות האור בתוך הספירות, מתחיל להיות הקשר בין הספירות לאורות, ממטה למעלה, ויש בזה המון דברים. זה כל מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה.

תלמיד: וזה מה שמתחיל להגדיר את היחס בין שורש לענף.

כן.

תלמיד: ואיך הגילוי של עשר הספירות עוזר לנו לחקור את מה שיש למעלה מזה?

כי אנחנו בעצמנו נכללים בזה, ולכן אם דרכנו אנחנו נוכל לגלות, אז אנחנו בזה נעלה את עצמנו ככלים עוד ועוד.

קריין: פירוש אור פנימי לאות ג', אנחנו באות ד' קטנה שמבארת "ד עקודים נקודים וברודים".

"ד) הם שמות של ג' העולמות הראשונים שנשתלשלו זמ"ז עד שנאצלו עשר ספירות כהלכתן, דהיינו עשרה אורות הנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. המלובשים בעשרה כלים הנקראים: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ומתחילה לא נתאצל אלא כלי אחד, שהוא הנקרא כלי מלכות, אשר כל העשרה האורות היו מלובשים ונקשרים רק בכלי האחד ההוא, ומטעם זה נקרא עולם הראשון ההוא בשם עולם העקודים, מלשון עקוד וקשור, כמ"ש ענין זה לפנינו. ונקרא ג"כ קו אחד או עולם אדם קדמון, קו אחד נקרא משום, שהאור מלובש רק בכלי אחד, ואין בו עוד ג' הקוין של ההנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים. כי כלי זה מכונה מדת הדין שהוא כלי מלכות.

אמנם אחר כך נעשה שיתוף עם מדת הרחמים, כלומר, שמלכות המכונה מדת הדין נתכללה ונשתתפה עם כל ספירה וספירה מט' ספירות הקודמות אליה המכונות מדות הרחמים, שעל ידי שיתוף הזה נעשה כלי בכל ספירה וספירה, שאז נגמרות עשר הספירות כהלכתן, ואז נעשים בעה"ס ג' הקוין של הנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים.

וז"ש חז"ל בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים, ושתפה למדת הדין (ב"ר ספי"ב) שלכאורה המאמר הזה קשה להולמו וכי חלילה מחשבותיו יתברך כמו מחשבת בשר ודם, שרוצה מתחילה לעשות כך אלא שמתחרט משום איזה טעם ועושה אחרת. אמנם כבר ביארנו, (עי' חלק א' בפירוש המלות טרם ואח"כ) שענין "תחילה ואח"כ" הנאמר ברוחניות, פירושו, סבה ומסובב, אשר הסבה נקראה קודם, והמסובב הנמשך ממנו, מכונה בשם אח"כ.

וזה שהשמיעו לנו חז"ל, אשר הסבה ראשונה של העולמות הנק' עולם הראשון, נאצל ויצא בבחינת כלי מלכות לבד, המכונה מדת הדין, אלא "ראה, שאין העולם מתקיים", כלומר, שאין בזה אותו שלימות הנרצה מבריאת העולם ע"כ "עמד ושתפה במדת הרחמים", כלומר, לכן נעשה זה לגורם, שיסובב ממנו ענין שיתוף של מדת הרחמים בדין, שמחמת זה יצאו ונאצלו עשר ספירות אורות וכלים, כנ"ל, בשלשת הקוין חד"ר ואותו הענין רמזו חז"ל ג"כ במקום אחר בשינוי לשון (אבות רפ"ה) בעשרה מאמרות נברא העולם, והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מהרשעים, שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים, שמקימים העולם שנברא בעשרה מאמרות, עכ"ל. עשרה מאמרות, פירושם עשר ספירות כנודע, ושואלים, מאחר שהעולם הקדמון נברא בסוד מאמר אחד, דהיינו בסוד כלי אחד בלבד, בכלי מלכות, כנ"ל, א"כ למה נשתלשלו ויצאו ממנה עשר ספירות, וע"ז תרצו "להפרע מהרשעים" וכו' "וליתן שכר טוב לצדיקים" כלומר, כי מחשבתו של הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו, אינה מתקימת בדרך אחר, אלא בהנהגת שכר ועונש, דהיינו ע"ס, שה"ס הנהגת ג' הקוין: חסד, דין, רחמים. וע"כ עולם הקדמון, שלא היה שם אלא כלי מלכות בלבד, הוכרח להשתלשל ממצב למצב עד שנאצלו עשר הספירות, שה"ס שיתף מדה"ר בדין כנ"ל. המגלה להנהגת שכר ועונש, המביאה לאותה ההטבה הכלולה בסוד מחשבת הבריאה, כמבואר.

והנה תחילת השתתפות האמורה, נעשה בעולם העקודים גופו, על ידי הזדככות העביות שבהמסך שמפאת זה, יצאו ונשתלשלו שם ג' פרצופין המכונים: גלגלתא ע"ב ס"ג. אשר אע"פ שכולם עוד בחינת עקודים המה, מ"מ מתהוה בהם ענין השיתוף בהדרגה. כמ"ש לקמן. ואח"כ יצא פרצוף ב"ן דא"ק הנק' עולם הנקודים, אשר שם נאצלו ג' הקוין חד"ר בעה"ס של ג' ראשונות: כח"ב, המכונה ראש, אבל בז"ת, עדיין לא יצאו ע"ס אלא רק בקו אחד. ובעולם ההוא היה ענין שבירת הכלים.

ושביה"כ האלו נעשו סבה, שיגמר ענין שיתוף מדת הרחמים בדין בבחינת ג' קוין חד"ר ועשרה כלים גמורים, גם בז' ספירות התחתוניות חג"ת נהי"מ, אשר בעולם שלאחריו, הנקרא עולם הברודים. ועולם התיקון, מטעם כי תיקון העולם כפי שהיתה מחשבת הבריאה, מתחיל מזה העולם דוקא ולא מקודם לכן.

ונתבאר ההפרש מג' עולמות הנזכרים בדברי הרב: כי עולם עקודים פירושו, שעשרה האורות היו עקודים וקשורים רק בכלי אחד. אכן עולם הנקודים, הנה בבחינת ג' ראשונות שלו כח"ב, כבר נעשה בו השתתפות דמה"ר בדין. ורק בעולם הברודים הנקרא עולם האצילות, שמה התתקן, ונגמר בו לגמרי דבר השיתוף דמדת הרחמים, גם בז' ספירות התחתוניות, באופן, שיש כאן התלבשות של יוד אורות בתוך יוד כלים. ומעולם ההוא, מתחיל ענין ההבחן של עשר ספירות בפועל ממש."

(סוף השיעור)