שיעור בוקר 14.07.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 789, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אותיות צ' - צ"ה

קריין: אנחנו לומדים את "ההקדמה לתלמוד עשר הספירות". אנחנו נמצאים באות צ' בספר "כתבי בעל הסולם".

אות צ'

"ומעתה, מתוך שמתאמץ, בשמירת התורה והמצוות, מבחינת "אהבה התלויה בדבר", הבאה לו מידיעת "השכר העתיד לו בעוה"ב", מבחינת "כל העומד לגבות, כגבוי דמי", כנ"ל ד"ה "ואע"פ".

אז הולך וזוכה, למדרגה הב' של גילוי הפנים, שהיא בחינת השגחתו יתברך על העולם, מתוך נצחיותו ואמיתיותו, דהיינו, שהוא "טוב ומיטיב לרעים ולטובים". וזוכה ל"אהבה, שאינה תלויה בדבר", שאז "הזדונות נעשים לו כזכויות". ומשם ואילך נקרא "צדיק גמור", כי יכול לקיים התורה והמצוות באהבה ויראה. ונקרא "גמור", כי יש לו כל תרי"ג המצוות בשלימות.

אות צ"א

ומיושב ג"כ, מה שהקשינו לעיל, בזוכה בבחינה ג' של ההשגחה, דהיינו "השגחת שכר ועונש", שכבר "יודע תעלומות, מעיד עליו, שלא ישוב לכסלו עוד". ועכ"ז נקרא עדיין רק "צדיק שאינו גמור", ע"ש.

ועתה מובן היטב, כי סוף סוף עדיין חסרה לו "מצוה אחת", דהיינו מצות האהבה, כמבואר. והוא אינו גמור ודאי, שהרי צריך לגמור בהכרח מספר תרי"ג המצוות, שהן בהכרח הפסיעה הראשונה על מפתן השלימות."

אני לא יודע מה יש כאן להוסיף. בדרך כלל אנחנו קוראים את זה כדי להכיר את המצב, בכל זאת המצבים האלה הם מאוד רחוקים מאיתנו.

אות צ"ב

"ובכל האמור, יתבארו לנו היטב, הקושיות המפורשות, שהקשו: איך חייבה אותנו התורה במצות האהבה, בשעה שהמצוה הזאת, איננה כלל בידינו לעסוק ולנגוע בה, אפילו במגע כל שהוא?

ועתה תבין ותראה, שעל הדבר הזה הזהירונו חז"ל: "יגעתי, ולא מצאתי, אל תאמן". וכן: "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה" (פסחים נ'). וכן, שעל דבר זה, מעיד הכתוב "ומשחרי ימצאונני" (משלי ח')."

אין כאן מה להוסיף. בקיצור, אם אנחנו נעסוק כמו שצריך בתורה ומצוות עם כל מה שניתן לנו, מובטח לנו שמתוך שלא לשמה נגיע ללשמה, "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה". ואז "ומשחרי ימצאונני", שמי שמחפש אותי ימצא אותי.

אות צ"ג

"וזהו לשון חז"ל (מגילה דף ו' ע"ב): "אמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם, יגעתי ולא מצאתי, אל תאמן. לא יגעתי ומצאתי, אל תאמן. יגעתי ומצאתי, תאמן. הני מילי בדברי תורה, אבל במשא ומתן, סיעתה דשמיא הוא".

והנה, הקשינו לעיל, באות מ' ד"ה "ונבין", על מ"ש "יגעתי ומצאתי, תאמן", שהלשון לכאורה סותרת את עצמה. כי יגיעה נופלת על קנין, ומציאה נופלת על דבר שמגיע לו בלי טורח כלל ובהסח הדעת. והיה לו לומר: "יגעתי וקניתי" ע"ש.

אמנם תדע, שלשון "מציאה" זו, שמזכירים כאן הכונה, היא על לשון הכתוב "ומשחרי ימצאונני". וסובב על "מציאות פניו של השי"ת", ע"ד שאיתא בזוהר, ש"אינם מוצאים אותו ית', אלא רק בתורה". כלומר, שעל ידי יגיעה בתורה, זוכים למצוא גילוי הפנים של השי"ת.

ולפיכך, דייקו חז"ל בדבריהם, ואמרו: "יגעתי ומצאתי, תאמן. כי ה"יגיעה" היא בתורה, וה"מציאה" היא בגילוי הפנים של השגחתו ית' (כנ"ל אות מ"ז, ד"ה "ומתחילה").

ובכונה לא אמרו: "יגעתי וזכיתי, תאמן", או: "יגעתי וקניתי", כי אז היה מקום לטעות בדברים, שהזכיה או הקנין, סובבים על קנין התורה בלבד. ולפיכך דייקו בלשון "מצאתי", להורות שהכונה היא, על דבר נוסף על קנין התורה, דהיינו, מציאות גילוי פניו של השגחתו יתברך, כמבואר."

זאת אומרת על ידי זה שאנחנו עוסקים בתורה, תורה זה נקרא שאנחנו מושכים מאור המחזיר למוטב והוא משפיע עלינו יותר ויותר, על ידי יגיעה כזאת, שאנחנו עושים יותר פעולות שמושכות עלינו מאור, מביאות לנו מאור, על ידי זה אנחנו מוצאים אותו. מה זאת אומרת מוצאים אותו? אנחנו לא מגיעים לסתם ידיעה אלא להרגשת הבורא, למציאות הבורא, להתלבשות הבורא בנו, שאנחנו בזה ממש מתלבשים בבורא. איך להגיד במילים אחרות? לא יגעתי וקניתי או יגעתי וזכיתי, אלא הוא אומר "מצאתי". מצאתי, זאת אומרת שאני קיבלתי כאלו צורות, תכונות, שאני מתלבש בכוח עליון, בבורא.

שאלה: הוא מדגיש כאן שיש יגיעה בתורה ויש מציאה של גילוי פנים של הבורא.

כן, כי אתה לא יכול לתת יגיעה לגילוי פנים, אתה נותן יגיעה במשהו ועל ידי זה זוכה למשהו אחר.

תלמיד: אז יש יגיעה בתורה.

כן. "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", תורה היא תבלין, שעל ידו אתה מגיע לזה שאתה מוצא את הבורא.

תלמיד: והוא מדגיש פה בסוף הסעיף שקראנו ש"יש דבר נוסף על קנין התורה, דהיינו, מציאות גילוי פניו של השגחתו יתברך". אז יש פה כאילו שני דברים שמקבלים, א' קניין התורה וב' גילוי פניו.

קניין התורה זה הכלי וגילוי הבורא זה בתוך הכלי הזה.

תלמיד: אז יש פה שלושה שלבים, יש יגיעה בתורה, קניין התורה וגילוי פניו?

כן.

תלמיד: אתה יכול רק להגיד מה העבודה?

העבודה היא ביגיעה שלנו, שעל ידי זה אנחנו בונים כלי, שעל ידי הכלי הזה אנחנו יכולים להגיע לגילוי שלו, שהוא מתלבש באותו הכלי.

תלמיד: ומהו הכלי?

עביות, מסך, אור חוזר. אנחנו בונים אותו על פני העביות שלנו כבר בצורה כזאת שאנחנו מגלים את הבורא. זה בעביות גדולה, כבר מדובר על ג' ו-ד', בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: לגבי היגיעה, זה משהו שמשתנה כל הזמן או שיש איזו יגיעה אחת קבועה שצריכים לתת?

אני לא יודע מה זה קבועה או לא קבועה, "כל מה שבידך ובכוחך לעשות תעשה". מה זה כל מה כל מה שבידך לעשות? זאת אומרת כל דבר שיכול להביא אותך לגילוי הכלי, לגלות את הכלי הנכון לגילוי הבורא, תעשה. זה נקרא יגיעה.

שאלה: כתוב "יגעתי ומצאתי תאמין", איך זה מסתדר עם זה שמגיעים למציאה לפני האמונה, זה בדרך כלל לא אמור להיות הפוך?

לא נכון, לא מגיעים למציאה לפני האמונה. אמונה זה הדבר ההכרחי הראשון, כלי של אמונה. אבל כלי של אמונה, יש לך דרגות באמונה. אמונה זה כמו אור חוזר, יותר קל אולי כך להבין, אז יש לך דרגות באור חוזר, דרגות באמונה, תלוי על פני איזה רצון לקבל אתה בונה את הכלי דהשפעה.

תלמיד: אז למה כתוב שבסופו של דבר תאמין אחרי שמצאת?

"יגעתי ומצאתי", מה אתה שואל על זה, למה מציאה?

תלמיד: למה מציאה לפני אמונה?

תאמין, זה משהו אחר, זו לא אמונה שאנחנו מדברים ככלי. זה שבדרך כזאת אתה צריך להאמין שאתה מגיע למצב המתוקן. משתמשים במילה אמונה, "יגעתי ומצאתי תאמין", שככה זה יהיה, אבל לא שאתה משיג בזה כוח האמונה. כוח האמונה אתה צריך עוד לפני זה, אחרת איך אתה יכול לגלות את הבורא בלי כוח האמונה, הבורא מתגלה דווקא באור האמונה.

שאלה: מהי אהבה בפרקטיקה הרוחנית שלנו?

אהבה זה החיבור המושלם. מצב החיבור המושלם נקרא אהבה.

תלמיד: איך אנחנו רוכשים את המצב המושלם הזה?

כרגיל, על ידי עבודה, על ידי השפעה, על ידי כוח השפעה שאנחנו רוכשים, שאנחנו רוצים להתחבר. אנחנו מבקשים מהבורא כי אצלו הכוחות האלה, לא אצלנו. אנחנו רוצים שיעשה עלינו צמצום ומסכים וחיבורים, הכול על ידי זה שאנחנו דורשים ממנו.

עכשיו, השאלה היא כך, בשביל מה אני דורש את זה, מה אני צריך? עם מי אני צריך לרכוש כוחות האהבה, כוחות החיבור השלמים? אני צריך לדעת שאין לי ברירה, אני חייב ללכת לחיבור עם הזולת, כדי לקשור קשר עם הזולת, ואז על ידי זה שאני מתקשר לזולת ומגיע לכוח החיבור, אפילו לכוח האהבה, אז בכוח האהבה הזה עם הזולת אני מגלה גם את הקשר שלי עם הבורא, הבורא אז מתגלה. וכך אנחנו מגיעים לדבקות בבורא.

מילים אני לא יודע, כל המילים שלנו הן כאלו שרק להתבלבל בהן.

שאלה: האם שכר ועונש זה מר ומתוק, או אמת ושקר כלולים בזה, או שמדרגה אחרת מתגלה?

העניין של שכר ועונש נמצא בכל המדרגות עד גמר התיקון, רק תלוי באיזה מובן שכר ועונש. אבל תמיד זה ישנו, כי בלי זה אנחנו לא יכולים להתמצא, איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו עושים, איך מגיבים. לכן שכר ועונש חייב להיות. אבל עניין של שכר ועונש, איפה הוא? באיזה מובנים? זה ההבדל, או לילד קטן או לאדם גדול או לרוחני או לגשמי. שכר ועונש תמיד נמצא ובלי זה אנחנו לא יכולים למצוא את עצמנו, איך להגיב ואיך לקבוע את עצמנו, אבל על ידי הבחנות שונות.

שאלה: יש לי שאלה מאוד מורכבת. מה זה יגיעה בתורה?

יגיעה בתורה זה שאני עושה כל מה שאפשר כדי להגיע להידמות לבורא.

תלמיד: אבל מהי, מה זה נקרא יגיעה?

אני לא יודע, כל דבר שעל ידו אני מגיע לאיזו התקרבות לבורא.

שאלה: כן, אבל איך אפשר לקרוא יגיעה בתורה למה שהוא מתכוון פה? זאת אומרת, מהי העבודה הכי פנימית?

העבודה הכי פנימית, שאתה אוהב את כל האנושות בצורה בלתי גבולית.

תלמיד: שנים חשבתי שאני מתייגע ובסוף התברר שזה בכלל לא זה, בכלל לא התייגעתי. קמתי הבוקר, בכיתי, חשבתי שזה להתייגע, בסוף התברר שזה בכלל מערכת יחסים רק עם האנשים מסביב.

היית מתייגע רק עבור הרצון לקבל שלך.

תלמיד: מה זו התייגעות אמיתית?

אני אומר לך, שאתה רוצה להגיע למצב שאתה אוהב את כל העולם.

שאלה: בסדר, זו תוצאה, איך אני מתייגע, מה אני צריך לעשות?

לעשות? מה שאנחנו לומדים. להתחבר לקבוצה, להשפיע לקבוצה, להשתדל לקבוע במקום כל העולם עבודה איתם, כמה שאתה אוהב אותם, כמה שאתה רוצה, כמה שאתה חושב עליהם. להתפלל לבורא שייתן לך כאלו יחסים לקבוצה.

תלמיד: קשה מאוד.

זה שאתה אומר שזה קשה מאוד זה כבר טוב, סימן שניסית וראית שזה קשה. עכשיו אתה נמצא בבחירה, לעשות זאת או לא.

תלמיד: הרבה פעמים קמתי וברחתי, לא נשארתי להתמודד.

גם זה טוב. אז אתה רואה שאתה בורח.

תלמיד: אז אני לא צריך לברוח?

אתה צריך לקחת את הבהמה הזאת שנקראת אתה, לחזק אותה למחרשה, ועם החיה הזאת שנקראת אתה לחרוש ולחרוש את השדה. ואז אתה תגיע למצב שאתה יכול לזרוע שם את הזרעים האלה של אהבה ולשפוך עליהם דמעות במקום גשם, וכך תגדל לך תבואה, שמזה תוכל להאכיל את האנושות.

תלמיד: מה אתה ממליץ לעשירייה כדי שיוכלו להתקדם מבחינת היגיעה? יש איזו נוסחה בעשירייה לעשות יגיעה אמיתית?

הפצה.

תלמיד: רק הפצה? איפה היגיעה בינינו?

יגיעה ביניכם ודאי, אבל חשבתי שאתה שואל על כל האנושות.

תלמיד: לא, אצלנו בעשירייה. מה זו יגיעה? אני לא רואה שאני עושה יגיעה עם העשירייה שלי. מישהו נעלב, קם, הולך, לא רואים אותו, אחרי שבוע חוזר, מתיישב, אני רואה שאני מושך את הזמן, מבזבז את הזמן שלי.

מפעם לפעם רואים שיש לך איזו הכרת הרע.

תלמיד: אבל מה אתה ממליץ לי לעשות במפגש של העשירייה, שזה נקרא להתייגע באמת?

תנסה לברר מה שהם רוצים.

תלמיד: ואז מה, לבטל את עצמי מולם?

ואת זה תעשה להם. גמרנו, כל עוד לא תעשה לא נדבר איתך יותר.

שאלה: מה ההבדל בין מדרגת הגילוי השנייה שאדם נקרא "צדיק גמור" לבין גילוי הדרגה השלישית של ההנהגה שהוא נקרא "צדיק שאינו גמור".

זה לא נכון. אתה תראה שלא הבנת נכון. קודם מגיעים למצב "צדיק שאינו גמור", זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע, דרגת הבינה, ואחר כך בלקבל על מנת להשפיע, "צדיק גמור", דרגת כתר. אז ממלכות עולים לבינה ומבינה עולים לכתר.

שאלה: מה קורה עם האמונה אחרי שמשיגים גילוי?

אמונה הופכת להיות כלי לגילוי, ואמונה וגילוי הם הופכים להיות יחד, לא מבטלים זה את זה. כי הגילוי נעשה באמונה למעלה מהדעת ולכן אמונה מחזיקה את הכלי. מקבלים את הגילוי באור החסדים.

שאלה: בשביל מה אנחנו צריכים את גילוי הבורא? זה קורה בדעת או באמונה למעלה מהדעת?

אי אפשר לגלות את הבורא בידיעה בלבד, אלא באמונה למעלה מהדעת, שאז משתמשים גם בדעת וגם באמונה. אחרת אנחנו לא יכולים לתפוס אותו, אין לנו כלי לזה.

שאלה: אנחנו מתחברים עם החברים מעל הרצונות שלנו, כאילו בניתוק מהם. מה זה אומר שאנחנו מגלים את הבורא באמונה למעלה מהדעת?

באור חוזר שמגיע אלינו, אנחנו חייבים לפתח אותו למעלה מהדעת. אנחנו לומדים שיש צמצום, מסך, גילוי העביות זאת אומרת, באור חוזר. ובאור חוזר אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מגלים את הבורא למעלה, נקרא "ראש הפרצוף".

אות צ"ד

"ובזה מתיישב ג"כ מ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמן". כי לכאורה תמוה: מי פתי יעלה על דעתו, שאפשר לזכות בתורה, בלי שיהיה צריך להתיגע עליה? אלא, מתוך, שהדברים סובבים על הכתוב "ומשחרי ימצאונני" (משלי ח' י"ז), שהמשמעות היא, כל מי שהוא, כקטן כגדול, המבקש אותו ית', תיכף מוצא אותו, כי כן מורה הלשון "ומשחרי". והיה אפשר לחשוב, שאין צריך לזה, יגיעה כל כך. ואפילו איש פחות, שאינו מוכן ליתן על זה שום יגיעה, גם הוא ימצא אותו ית'. לזה הזהירונו חז"ל, שאל תאמין לפירוש כזה, אלא היגיעה היא הכרחית כאן. ו"לא יגעתי, ומצאתי, אל תאמן"."

אות צ"ה

"ובזה תבין, למה נקראת התורה בשם "חיים", כמ"ש: "ראה, נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, וגו'" (דברים ל', ט"ו). וכן: "ובחרת בחיים וגו'". וכן: "כי חיים הם למצאיהם" (משלי ד', כ"ב).

כי דבר זה נמשך לה מהכתוב: "כי באור פני מלך חיים" (משלי ט"ז). בהיות שהשי"ת, הוא מקור כל החיים וכל הטוב, וע"כ החיים נמשכים לאותם הענפים, הדבקים במקורם, שזה אמור, באותם, שהתייגעו ומצאו אור פניו ית' בתורה. דהיינו, שזכו לפקיחת עינים בתורה בהשגה הנפלאה. עד שזכו לגילוי הפנים, שפירושו, השגת ההשגחה האמיתית, הראויה לשמו ית' "הטוב", ושמדרך הטוב להיטיב. (כנ"ל ד"ה "והנה", עש"ה)."

זאת אומרת, התורה מתגלה רק במדרגות הגבוהות שקיימות, מתגלה האור כפנים של הבורא. זאת אומרת שאנחנו מכירים באור הזה את כל מה שנמצא בהשגחה העליונה, ואז נקרא שאנחנו משיגים את התורה. והתורה והבורא הופכים להיות כאחד ומתגלה לנו ככוח אחד "טוב", כי "מדרך הטוב להיטיב". זאת אומרת יש לנו כאן גילוי נוסף של הבורא כ"טוב ומיטיב".

שאלה: "לא יגעת ומצאת", ברור שזו אשליה. אבל "יגעת ומצאת", יש איזה הארות בדרך שאתה מקבל אותם בזהירות. מה זה "יגעת ומצאת", איך אתה יכול להיות בטוח שאתה מוצא ולא טעית?

זה קורה מפני שאנחנו צריכים לתת יגיעה. אבל בכל זאת אחרי כל היגיעה שלנו, אנחנו נותנים יגיעה על הכלים שלנו ומה שמוצאים, מוצאים את גילוי הבורא בתוך הכלים. ולכן "יגעתי ומצאתי". אני מתייגע על התיקונים שלי, על הרצון שלי, על הכוונות שלי, על החיבורים שלי עם החברים וכן הלאה, ומוצא פתאום בזה את הבורא. ואז בשבילי זו ממש כהפתעה.

לכן כתוב "יגעתי ומצאתי תאמין". איך מאמין, למה להאמין? כי ככה אתה מגיע באמת לגילוי הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין מה שבעל הסולם כתב לנו לבין מה שהרב"ש כתב לנו?

את זה כתב בעל הסולם. ההקדמה הזאת מאוד מאוד אקדמאית. זאת אומרת רצינית, כתובה בצורה ממש ברורה, לא לקהל הרחב. ואנחנו רואים שהוא פשוט רוצה כאן לצייר לך את כל הדרך. מבין אותה, לא מבין אותה, תקרא אותה, איכשהו אתה תדע. איכשהו, אפילו בשכל שלך שאתה לא מבין על מה בדיוק כתוב, אבל אתה תדע. כמו שאתה אומר, בבניין הזה יש אלף קומות, אמנם שאתה לא יכול לעלות אפילו לקומה השנייה, אבל אתה יודע שיש בו אלף קומות. ככה, ידיעה כללית. זה מה שהוא נותן.

רב"ש קרוב אלינו. זו כבר רמה אחרת, פחותה מאבא שלו. וזה לא שהוא היה יותר קטן, בשבילנו זה בכלל לא חשוב, אלא הוא רצה לתת כל מה שאפשר לאלו שכבר נמצאים חמישים שנה אחרי בעל הסולם. בעל הסולם כתב את זה מ- 1920 נגיד והלאה, זה בעל הסולם, ורב"ש כתב ב- 1980/85. ולכן זו ממש דרגה אחרת.

האנושות התקדמה, באו אנשים חדשים. הבאתי לרב"ש ארבעים חברים מתל אביב, חילונים. ואז הוא היה צריך לכתוב בשבילם, יותר קרוב, ולכן הוא התחיל לכתוב. כששאלתי אותו מה להגיד, איך ללמד, מה לעשות, הוא התחיל לכתוב את המאמרים.

ולכן זו בעיה שאנחנו חושבים שרב"ש הוא פחות מבעל הסולם. אני לא יודע, אבל באמת לנו זה לא חשוב, זו מדרגה א-לוקית גם זה וגם זה. אבל בסגנון הכתיבה, בעל הסולם יותר גבוה, יותר אקדמאי, מדען בכל דבר. מה שאין כן רב"ש, לא. הרבה יותר פשוט, יותר קרוב לעם כי הזמן השתנה. כשבעל הסולם כותב שאנחנו נמצאים בזמן של המשיח, אז הרב"ש כבר היה כביכול בתחילת הזמן הזה ולכן כתב ממש לאנשים שהיו צריכים להיכנס לתקופת המשיח.

ואנחנו היום שלושים, ארבעים שנה אחרי זה, משתדלים לממש את הרב"ש. ואמנם שקוראים את בעל הסולם אבל רואים שזה מאוד גבוה, אבל נגיע לזה. כל אחד מגיע, לכל אחד יש מקום בגמר התיקון.

שאלה: קודם כל אני רוצה להגיד שהמאמר קשה משום מה. השאלה, איך אנחנו מודדים את היגיעה?

לפי המסך. עביות המסך קובעת לנו עד כמה אנחנו יכולים להתגבר על הרצון.

שאלה: איך אני יכול לדעת שאני עושה יגיעה?

זו בעיה. בדרך כלל זה לפי המצב הבא. אם אני עשיתי יגיעה ואני מגלה קושי נוסף, זה נקרא שהיגיעה שלי הקודמת הייתה מוצלחת. נגיד שהיה לי משהו קשה ואני התגברתי על זה, איך אני יודע שהתגברתי? אם עכשיו מגיעה אלי הפרעה יותר גדולה ואני צריך להתגבר, סימן שאני הצלחתי ביגיעה הקודמת.

שאלה: למה למרות שהיום בתקופה שלנו הכול נמצא בהישג יד ויש לנו מורה כל כך גדול כמוך, למה כל כך קשה להתקדם?

זה לא קשה, אנחנו חלשים. הייתה תקופה שהיה יותר קל לאדם, אבל היום זה לא העניין של האדם, האדם הוא הרבה יותר חלש מקודם, אבל יש לו עניין של הקבוצה, שעל ידי הקבוצה הוא יכול להתקדם. זו שיטה חדשה, אפשר להגיד כך.

כי כמו שהיו מתקדמים בדורות הקודמים, הם היו מתקדמים מתוך "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן"¹ וכולי, אז זה היה כך. היום זה רק חיבור, כבר הגענו למצב שאתה לא צריך לעשות שום פעולות גשמיות, אתה בזה לא נוגע באגו שלך, ההיפך, כמה שאתה תגביל את עצמך האגו שלך יגדל וישמח, ייראה לו שהוא מתקדם. לכן, מה שצריכים כאן זה רק חיבור בינינו, רק חיבור, ושום דבר חוץ מזה. אז תנסו רק בזה לתת יגיעה.

שאלה: אמונה וגילוי הבורא באים ביחד, אבל הם הפוכים, איך זה?

אמונה זה הכלי וגילוי הבורא זה האור, אמונה זה אור החסדים וגילוי הבורא זה אור החכמה שמתגלה באור החסדים.

שאלה: מהי בקשה, תפילה לבורא, ללא היגיעה?

ללא יגיעה?

תלמיד: כן, האם היגיעה בקבוצה, בעשירייה היא הכרחית כדי להגיע לבקשה לבורא, לתפילה?

אבל מה תבקש?

תלמיד: חיבור עם החברים.

איך אתה יכול לבקש על החיבור אם אין לך חיסרון לחיבור?

תלמיד: אז אני שואל אם הפעולות שאנחנו עושים בקבוצה בינינו הן הכרחיות כדי להגיע לבקשה?

זאת אומרת ניסית לעשות פעולות חיבור בקבוצה ואתה לא מצליח ולא מצליח ולא מצליח, ואז אתה צועק, פונה לבורא, אם כך יש לך יגיעה, אתה מביא לו יגיעה, את המאמצים שלך לחיבור. זה בסדר.

שאלה: מה זה טוב ומיטיב?

כשאתה מאוד מאוד רוצה תיקון ואתה מתחיל להבין שזה יכול להיות רק מלמעלה ולא על ידך, ואתה מתחנן לפניו, והוא מבצע לך את התיקון, אז זה נקרא טוב ומיטיב.

נגיד שאתה נוסע עם האוטו במדבר, בכביש לא כביש, בחול, והאוטו נעצר, המנוע נשרף, לא יודע מה קורה שם, אתה לבד, מדבר, ולא נשאר לך כלום לעשות רק לצעוק. איך אתה דורש, מבקש, מתחנן, שהבורא ייתקן לך? כי אין, ברור שלכאן אף אחד לא יכול לבוא, הכול מת, שממה, מה תעשה? זאת תפילה. שאתה יודע שאם יש אז זה רק בורא ורק הוא יכול לעזור ורק אם אני אבקש ממנו כמו שצריך, ואז אתה נכנס לקשר עימו. קדימה, תתאר לעצמך מצב שאתה נמצא במצב כזה.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים. משנה אבות, ו', ד'.↩