כנס "קבלה לעם "העולמי – מתחזקים בעשירייה

ספטמבר 2024

החברה היא מקור העוצמה

שיעור 2

שיעור 12.09.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מה שנעשה עכשיו, יש לנו את שיעור 2 עם קטעים למיניהם שאנחנו רוצים לעבור עליהם וללמוד אותם, לקבל מהם איזו השראה, ונמשיך בתהליך שלנו.

קריין: קטע מספר 1.

"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'''. ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". [...] שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א" 1984)

שאלה: איך מחברים את מצב השפלות עם מצב הגאווה?

שני המצבים האלה ניתנים לנו מלמעלה. אם אנחנו מבינים את זה, אז אנחנו יכולים לחבר אותם יחד, ממקור עליון אחד, מהבורא, ועד למצב שלנו השפל ביותר.

תלמידה: בפני מי אנחנו מתגאים?

אנחנו מתגאים בעצמנו, לא בפני מישהו. אין לנו בפני מי להתגאות.

שאלה: לב האבן וטעם של שכינתא בעפרא, האם זו הראשית בתהליך הבריאה?

זו התחלה.

תלמידה: האם העבודה שלנו היא לקשור אותם יחד בתפיסת המציאות שלנו?

לא. יש לנו תהליך אחר, להתקשר ולהתקדם.

תלמידה: האם לבקש כניסה של אור הנשמה?

כן.

שאלה: בבוקר אמרת שאנחנו צריכים בכנס לרכוש כלים חדשים וגם ללמוד אותם. בזה שאנחנו רוכשים פה כלים חדשים זה מזה, איך אנחנו לומדים אותם פה בכנס, ואיך זה משפיע על בניית היסודות שלנו בחברה?

זה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו וגם קוראים פסוקים שהמקובלים הכינו לנו ומה שהחברים שלנו הכינו לנו לכנס הזה, כול זה פועל עלינו, על ידי זה אנחנו מתקרבים יותר ויותר בינינו, ולאט לאט מגיעים לחיבור.

תלמיד: החיבור שאנחנו מתאמצים לרכוש בכנס, האם הוא נותן לנו ללמוד את החסרונות של החברים? אני עכשיו רוכש חסרונות מהחברים, מה זה ללמוד אותם? איך אני לומד אותם בתקופה הזאת של הכנס?

אתה רוצה להגיע מהחיבור עם החברים לחיבור עם הבורא. לאט לאט אתה מקבל משם הארה והיא מקרבת אותך לאחרים. מתוך ההתקרבות הזאת, ההתחברות הזאת, אתה ודאי שזוכה לאט לאט למצב איך להיות באמת יותר מחובר לחברים ולבורא.

תלמיד: המאמץ הזה ללמוד את החסרונות, האם בזה אני משפיע לבורא?

לא.

תלמיד: בזה שאנחנו פה עכשיו מתאמצים בחיבור, מה זה להשפיע לבורא?

כשאנחנו נגיע לחיבור, אז מתוך זה נגיע להבנה איך להשפיע לבורא.

שאלה: ככל שאני מבין, ניתן להתגאות במה שאתה הרווחת, במה שהשגת בעצמך. אם קיבלת ממישהו אחר, אז אין לך להיות גאה בזה שיש לך את זה.

כנראה שכך.

תלמיד: פה נאמר שהבורא נתן לנו את היכולת להתחבר. מה כאן הייחודיות שבגללה אנחנו צריכים להתגאות? אם הוא סתם נתן לנו ולא אנחנו הרווחנו את זה, אז במה להתגאות?

אנחנו צריכים להתגאות בזה שזכינו ביחס מיוחד מצד הבורא כלפינו.

תלמיד: אבל למה? במה?

את זה אנחנו צריכים לברר. אבל זה נכון לחלוטין שאנחנו הרווחנו את זה בדרך כלשהי, זכינו בזה. או באמצעות אבותינו שהתאספו יחד ויצרו את המערכת הזו, או בגלל שבהמשך, בהתאספות שלנו, נעלה לבורא ונמלא את המשימה שלו, את המטרה שלו.

תלמיד: האם לקחת זאת כאשראי?

יכול להיות כאשראי, ויכול להיות כי כבר חלק מסוים מהמטרה הזאת, מהמשימה הזאת, כבר בוצע בעבר.

שאלה: כתוב שיש לנו מטרה אחת שהיא להשפיע לה' ושהשכינה תשרה בינינו. איזו מין מטרה זאת?

המטרה שנתחבר בינינו בצורה כזאת, שהאור העליון שמגיע מהבורא יוכל לשרות בנו. זה נקרא שהשכינה תשרה בינינו.

תלמיד: ומה היא השכינה?

השכינה היא מקום שבו יכול לשרות האור העליון.

תלמיד: לפני כן קראנו שהבורא כולל את הכול. איך יכול להיות שהשכינה לא בינינו?

זה שהבורא ישרה בינינו, ימלא אותנו, ימלא את כל המקום שבינינו, זה עוד לא הסוף. אנחנו צריכים להגיע למצב שכולנו מחוברים יחד כאיש אחד בלב אחד, והאור העליון יורד אלינו וממלא את כל המקומות בינינו ואת כל המקומות שבינינו.

תלמיד: מה אנחנו עושים כדי להצליח לסלק את השכינה? איך אנחנו גורמים לזה שהשכינה תלך מאיתנו?

למה השכינה צריכה לעזוב אותנו? הפוך, אנחנו צריכים למשוך את השכינה. זו הארה עליונה שמגיעה מהבורא לנבראים, אנחנו רוצים שהיא תהיה בינינו.

תלמיד: כן, אבל אנחנו דוחים אותה מאיתנו, לא?

לא, זו הבנה לא נכונה.

תלמיד: אנחנו צריכים להגיע לכוונה למשוך אותה אלינו.

אנחנו צריכים למשוך אותה, שהיא תמלא את כל המקומות בינינו.

שאלה: במאמר יש נושא השפעה לבורא, ואני רואה כאן שני מצבים, מצב ראשון הוא כאשר אנחנו מתחילים מ"שלי שלי, שלך שלך" ועוברים למצב של "שלך שלך, אבל שלי שלך". מצד שני, בשיעורים אחרים אתה אומר שחייב שיהיה חשבון, בכל זאת חייב שיהיה איזשהו תגמול. אבל אני רואה ש"שלי שלי, ושלך שלך" זה אמונה למעלה מהדעת, איך לאחד את שני המושגים האלה?

"שלי שלך ושלך שלך" זה יחסים הנעלים ביותר בין אדם לזולתו. לפני זה יש "שלי שלי, שלך שלי" ו"שלי שלי, שלך שלך" ועכשיו "שלי שלי ושלך שלי", שזה כבר ביטוי אגואיסטי.

על מה שאלת ביחס למצב שלנו?

תלמיד: אני אומר שהמצב הנוכחי האידיאלי צריך להיות בהשפעה, מצד שני אתה אומר שכבל מקום חייב שיהיה חשבון, גם בקבלה של תענוג מסוים ותגמול, כי אנחנו עוד לא לגמרי מתוקנים, ולכן חייבים שיהיה לנו איזשהו תגמול, איזשהו תענוג. איך לחבר את שני המצבים הגבוהים האלה, שאני נמצא בהשפעה אינסופית אבל גם שיהיה לי חשבון?

קריין: איך אפשר שגם אתה נמצא בהשפעה, זה כביכול בלי חשבון, למעלה מהדעת, למעלה מהכול, אבל גם חשבון "שלי שלך, שלך שלך", כל החשבונות האלה. איך זה מסתדר שני הדברים ביחד?

"שלי שלך ושלך שלך" זו ניתנה שלמה, "שלי שלי ושלך שלי" זה קבלה שלמה. ובין זה לזה יש "שלי שלך, ושלך שלי" ו"שלי שלי ושלך שלי", זה האגו הגמור. אלה בעצם השאלות. מתוך זה מה אתה רוצה לשאול?

תלמיד: איך לחבר בנו את שני המצבים האלה? מובן שאנחנו שואפים לזה וגם כמובן שאנחנו לא מסוגלים להיות מעל נקודת ההשפעה. יש לנו את כל המצבים חוץ מהמצב הכי גבוה ואנחנו שואפים אליו, אז איך לאחד הכול בי ובעשירייה?

כל מה שאני יכול לתת אני נותן, כל מה שאני יכול לקבל למען הזולת אני גם מקבל, כיוון שבמקרה כזה הקבלה שלי היא כמו השפעה. ויוצא שאני נותן את כל מה שאני יכול, וכל מה שאני מקבל זה גם שווה ערך להשפעה. כך אנחנו פועלים.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתגאות בעצמנו ועם זאת להישאר בצניעות כלפי עצמנו? איך משלבים את זה?

אם כל המחשבות שלנו הן רק על מנת להשפיע, אז אנחנו צדיקים גמורים. ואם אנחנו פועלים למען עצמנו, בשביל עצמנו, אז אנחנו רשעים גמורים, חוטאים. וכעת השאלה היא במה, ואיך אפשר לחלק את המצבים שלנו למצבים של רשעים וצדיקים, וכאן מופיעה הדילמה הזאת. לכן המקובלים מייעצים לנו לחלק את עצמנו לרצונות משפיעים ורצונות מקבלים, ואלו שעובדים בהשפעה הם ייקראו צדיקים, ואלו שיקבלו ייקראו רשעים.

שאלה: בלימוד שלנו מה ששבור ברגע אחד, ברגע הבא כבר יכול להיות שהוא מסתדר, מיתקן והאמת כל הזמן משתנה. השינוי הזה קורה גם אצל החברות שלי. אז איך לחבר את כל השינויים האלה שאנחנו עוברות כדי שזה יתרום לחיבור שלנו?

אנחנו צריכים לראות לפנינו עולם מתוקן, שבו כל הפרטים, כל הרצונות הם כולם מחוברים ועוזרים זה לזה כדי להביא את כל המערכת לתיקון. וזה תלוי בנו, זה ניתן לנו, זה אפשרי להשגה.

תלמידה: כשההרגשות משתנים, אני גם מתנגדת לעצמי. כי קודם חשבתי משהו ועכשיו אני חושבת אחרת. האם יש מעבר בצורה פשוטה מהרגשה להרגשה, כי לא רק אני מתבלבלת אלא גם חברות שלי.

מהרגשה להרגשה ודאי שיש מעברים, אני רק לא יודע למה את מתכוונת.

תלמידה: אפשר לעבור מהרגשה להרגשה שניה בצורה פשוטה, כשאני זורמת עם השינויים האלה, כי כשמשתנה כל הזמן אנחנו מתבלבלים. אז איך אנחנו יכולים לסדר את זה בצורה פשוטה, זורמת ובלי כל כך בלבולים?

אני לא מבין.

תלמידה: אני מזהה שיש מעבר מהרגשה להרגשה, יש כל הזמן שינויים. עליות, ירידות, כל מיני ואני רוצה לזרום עם זה, להסתדר עם זה, שזו לא תהיה הפרעה, אלא שזה יהיה לטובה. איך להשתמש בזה לטובה, לכיוון הנכון?

למה את מתייחסת?

תלמידה: לשינויים הרגשיים שלי בדרך בצורה הנכונה, איך עושים את זה?

אני לא מבין את השאלה.

תלמידה: אולי אתן דוגמה. קודם אני מאוד רציתי שהחברות שלי ייכנסו לשיעורי בוקר, ודחפתי את כל החברות, לחצתי עליהן. אבל עכשיו, אני רגועה עם זה. אני חושבת שהן עושות מה שהן יכולות לעשות, ואני בסדר עם זה ומה שחשוב שאני אשמור את כל החברות שלי בלב שלי.

בסדר.

תלמידה: בהתחלה הרשעתי את החברות. דרשתי מהן לבוא לשיעור, אבל המצב שלי השתנה. עכשיו אני מוכנה לקבל את החברות כמו שהן, להסכים שמי שבאה, באה. מי שלא באה, באה פחות. אבל נשארו אצל החברות רשימות מהמצב הקודם, לא כולן עברו את המצב. איך אני צריכה להתייחס לזה עכשיו, מה עליי לעשות?

העיקר הוא חיבור. מה שמביא לחיבור אנחנו משאירים ביחסים בינינו, מה שלא מביא לחיבור, לא חשוב באיזו צורה שתהיה, אנחנו מסלקים מהקשר בינינו.

שאלה: לפני יותר מעשר שנים הגעתי לחכמת הקבלה כדי להבין מה זאת אהבה. ובמהלך השנים האלה, בצעדים מאוד קטנים הבורא מביא אותי להבין מה זאת אהבה, מה זה אומר לאהוב. לפעמים אני מרגישה ותופסת את עצמי שאני אוהבת את עצמי בתוך החברות. איך לאהוב את החברות בתוכי? איפה המהפך הזה שבו יהיה לי יותר חשוב לראות את החברה כדואגת, כאוהבת? האם אני צריכה לבקש מהבורא שילמד אותי?

כן, גם את זה לעשות.

קריין: קטע מס' 2.

"יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה." 

(הרב"ש. מאמר 14 "הצורך לאהבת חברים" 1988)

הוא אומר כאן שעל ידי התכללות, לכל אחד יש כוח של כל החברה. תתארו לעצמכם שאם היה עכשיו לכל אחד מאתנו כזה כוח של השפעה, של קבלה, לא חשוב איזה כוחות, אבל כוח של כולם, עד כמה זה דבר גדול.

קריין: קטע מס' 3.

"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדבקות החברה בלבד." 

(הרב"ש. מאמר 17 "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם" 1987)

מובן? מובן. אתה רואה עד כמה זה טוב.

קריין: קטע מס' 4.

"עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שנוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות." 

("ליקוטי הלכות". חשן משפט הלכות עָרֵב. הלכה ג' - ל')

העיקר הוא שאנחנו יכולים להתאחד ברצון אחד.

שאלה: שלושת הקטעים האלה ממש חדרו לתוך הלב שלי עד כדי מחנק. יש לי יראה גדולה ובושה מכך שאם אנחנו משפיעים זה על זה, ואם אני נותנת אפילו למחשבה רעה אחת או רגש רע אחד לחלוף בי ביחס לחברות, אז יוצא שאנחנו משפיעים גם בזה. בבוקר קראנו שאפילו מטיפה אחת של גאווה אני אוטומטית נופלת לים של גאווה. איך אפשר להגן על העשירייה מפניי?

בשום דרך. רק בעזרת מחשבות טובות.

תלמידה: האם אני צריכה כל הזמן לעורר את עצמי?

כמובן.

שאלה: כולנו נמצאים, פחות או יותר, ברצון אחד, וחשוב שכולנו נבקש דבר אחד. מה עלינו לבקש?

תתייעצו ביניכן ותחליטו.

שאלה: בבוקר הגענו למסקנה שהבורא נמצא בכל מקום, לכן העשירייה שלנו היא בעצם הבורא. זה אומר שאנחנו צריכים להגיע לביטול כדי להיות כמוהו, ושיראה לנו מה התיקון שצריכים לעשות. בסוף, כתוצאה מהחיבור הזה נגיע לחלל של השכינה, לכל האור. וכשאנחנו נגיע למקום הזה, נגיע לרצון אחד. האם זו העבודה שעלינו לעשות?

כן.

שאלה: בכנס הזה אנחנו עוברים המון מצבים, המון רגשות. קוראים איזו מילה וזה מעורר רגש שבכלל לא ציפיתי לו, מצבים של שנאה, אהבה, הודיה. מה הרצון האחד שאני מחזיקה מעל או יחד עם כל המצבים שקורים לנו?

האדם צריך להחזיק את עצמו בחיבור עם החברים ועם הבורא. וכל היתר, זה לא חשוב מה שעובר עליו.

שאלה: גם אם אני מרגישה פתאום אהבה כלפי החברות, האם אני עושה סוג של מסך על זה ואומרת, "העיקר שאני בחיבור איתן", וחושבת על הבורא?

איתן ועם הבורא.

תלמידה: האם הרצון האחד הזה, כל הזמן להחזיק בנקודה אחת את החברות ואת הבורא, הוא מורכב מכל המצבים שאנחנו חווים, ובסוף הרצונות האלה מרכיבים את הרצון האחד?

אפשר להגיד, אבל זה לא לעכשיו.

שאלה: בקטע נאמר שעל ידי זה שנכללים ברצון העליון כולם מקבלים כוחות מכולם. מה זה הכוח הזה של כולם?

הכוח של כולם הוא הכוח המשותף שלנו שאיתו כולנו מתקרבים בינינו ועם הבורא.

תלמיד: נניח שחבר שואל שאלה ואני בודק את עצמי אם אני מממש פרקטית את מה שאנחנו לומדים עכשיו. אני רוצה לקבל את הכוח של מי ששואל את השאלה או של כל 2500 האנשים שנמצאים פה. איך אני נכלל בהם ורוכש את הכוח הזה?

כמו עם החברים. אם אתה מתחבר איתם, אם אתה מרגיש את הרצונות שלהם, את הדרך שלהם, את המטרה שלהם, ורוצה להיות איתם בזה, אז כתוצאה מזה זה קורה לכם.

תלמיד: כלומר, אני משתוקק להרגיש את כל מי שמדבר?

את כל מי שמדבר? כולם מדברים בעצם את אותו הדבר.

תלמיד: בקטע הבא כתוב משהו מאוד רדיקלי, שזו לא סתם התכללות אלא על דבקות.

זה לא משנה.

תלמיד: ויש כאן רמז, שבאותה מידה שהוא מעריך אותם, בשיעור הזה הוא יכול להידבק בהם. החבר הבא שישאל אחריי, איך אני יכול להתכלל בו ואחר כך להידבק בו?

אלו הפעולות שלך, המצבים שלך, זה החיבור שלכם, כך הוא קורה.

תלמיד: לפעמים אתה נותן דוגמאות, ובעבר אמרת, "תתמוסס כמו שמן על מחבט", או "כמו קוביית סוכר במים רותחים". איך לצאת מעצמי אל החברים ולהיכנס לתוכם?

אם החברים שלך מוכרים לך ואתה רוצה להתחבר איתם, אז מה אתה צריך לשם כך?

תלמיד: אתמול שאלתי ואתה הבאת אותי למבוי סתום. אמרת "תתחבר עם החברים דרך הלבבות". אנחנו קוראים, אני לוקח את השיטות האלו, מנסה ליישם אותן פרקטית. חברים שואלים שאלות, ואני משתדל להרגיש את הלב של מי ששואל.

ומה?

תלמיד: אני משתדל, אני עוד לא מרגיש, אבל מאוד רוצה. השקעתי הרבה כסף, זמן, מאמץ, וכל אחד כאן השקיע מעצמו, ואנחנו מנסים להרגיש, אז האם להמשיך ולהמשיך? מה הלאה?

להמשיך עד שתגיעו לחיבור ביניכם, עד להרגשה בתחושות, ברצונות, בכוונות שלכם, שאתם מייחלים לקשר הפנימי ביניכם לבין החברים. זה הקשר שיכול לתת רק הבורא, והוא נותן אותו לכם.

תלמיד: אם הבנתי את התשובה שלך, אז עלינו להשתדל להרגיש את לב החברים עד שנגיע לזה.

כן. אבל אנחנו לא רק מחכים או מצפים לזה שזה שיקרה, אלא אנחנו ממש מבקשים מהבורא, אנחנו דורשים ממנו בעקשנות.

תלמיד: כלומר, אני יכול לעשות את זה בבת אחת, גם לנסות להתחבר, ועל כל כניסה פנימית וחיצונית אני בבקשה, "תחבר את הלבבות שלנו".

כן.

שאלה: איך תמיד לגלות את הצורך הזה למלא את הרצון של החבר?

להיות בקשר עם הזולת, עם האחרים, להרגיש מה משפיע עליהם, איך הם הולכים תחת השפעת הכוח הזה, ולהשתדל להיות יחד איתם, לעזור להם.

תלמידה: איך כל אחד בעשירייה יכול להשפיע על זה שלכל אחד יהיה רצון להשפיע?

בדוגמה אישית.

שאלה: האם זה עובד כך, שכשאני ממש עושה מאמץ ומשתדל להתחבר עם החברים ואני לא מצליח, אבל כשאני משחרר, עושה זאת בהיסח הדעת, אולי אפילו דרך מוסיקה, זה קורה?

יכול להיות. זה תלוי בעבר שלך. יכול להיות שבלי לחץ, בצורת פשרה, יהיה לך יותר קל, אתה תרגיש יותר.

קריין: קטע מס' 5.

"על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי."

(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב'" 1984)

שאלה: איך להגיע לרצון אחד בעשירייה כדי להתכלל ברצון של הבורא? הרי כפי שפניהם שונות, כך דעותיהם שונות. איך להגיע לרצון אחד שיהיה כמו הרצון של הבורא?

תחת השפעת כולם, תחת השפעת הפעולות שהבורא נותן לנו, אנחנו משתדלים להיות ברצון אחד כאיש אחד, ומגיעים למצב שאפשר להבין. "על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי."

שאלה: האם אני צריכה להביא לעשירייה שלי את כוח ההשפעה על ידי זה שגיליתי את המתנה שבתוכי ולהביא אותה לעשירייה?

כשאת נכללת איתן, בין כה וכה זה גם עובר ביניכן.

שאלה: אני מרגישה ביחוד בשעה האחרונה, שאני מפריעה לעצמי בתוך הכנס. אני שומעת את החברים ואת השאלות שעולות מתוכם, וגם אני שואלת עכשיו שאלה שעולה מתוכי, ויכול להיות שהיא לא רלוונטית לרוב האנשים כאן. בסופו של דבר אני רצון לקבל, הייתי רוצה להיות משהו אחר, אבל אני לא. אז אני שואלת מעצמי, והחברה שלידי שואלת מעצמה, והחבר שואל מעצמו, ואני באמת תוהה האם זה מקרב אותנו בסוף, האם מקובלים מדברים ב"אני"?

השאלות הן יפות, נכונות, אבל את צריכה להבין שאת התשובות אנחנו מקבלים לאט לאט במשך הזמן, ולכן ממשיכים.

תלמידה: האם יש דרך שבה אנחנו יכולים לנהל שיחה שלא מתחילה ב"אני", יש דרך אחרת שבה המקובלים יכולים להסביר לנו או להדריך אותנו?

במה?

תלמידה: איך לא לדבר בינינו בכנס בצורה של "אני" מרגישה. אז מה אם אני מרגישה? אני מרגישה משהו אחד, חברה אחרת מרגישה משהו אחר. אני מבינה שאם הייתי מקובלת ומפותחת הייתי מרגישה אותו כאב כמוה, אבל אני לא שם, אז אני תוהה אם ניתן לקיים בינינו שיח בצורה קצת אחרת.

נמשיך, ונגיד מחר את תמשיכי לדבר על זה ונראה עד מחר מה יקרה.

שאלה: לפני שבע עשרה שנה היה הכנס הראשון שלי, ומאז אני משתדל להיות תלמיד של הרב. יש כאן חברים ששלושים וארבעים שנה לומדים איתך. אני לא זוכר כנס עם כל כך הרבה הפרעות, אני לא זוכר שיעורים עם כל כך הרבה הפרעות, ואני רואה אותך ממשיך באותו קו ושום דבר לא מזיז אותך. דיברנו על זה שהבורא מדבר איתנו, שיש איזו שיחה שצריך להישאר בה כל הזמן בשביל להישאר בקו הזה. מה זו השיחה הזאת, מה נאמר עכשיו שאני לא שומע?

אנחנו עוברים על הקטעים, שהם בעיקר מרב"ש. קטע מספר 5, "על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי." מכאן אנחנו רואים עד כמה אנחנו גדלים מתוך זה שמרכיבים את עצמנו בחברה אחת, במנגנון, במערכת אחת.

קריין: קטע 6 של הרב"ש,

"יכולים להשיג ע"י דיבוק חברים, תכונות חדשות, שעל ידן יהיו מוכשרים להגיע לידי דביקות ה'. וכל זה ניתן להיאמר, בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך לומר, שילמד ממעשיהם."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

שאלה: כתוב שעלינו להגיע לזכות להתחבר עם הבורא. מה זאת אומרת זכות להתחבר עם הבורא?

"זַכּוּת" פירושה שאנחנו נהיה הפוכים מהאגו. לא עבים, אלא זכים, דקים.

תלמיד: העשירייה צריכה להיות בזכות או האדם הפרטי?

על כל אדם ואדם להשתדל להיות כך וגם העשירייה כולה.

תלמיד: אז איפה אנחנו שווים פה?

אנחנו דומים זה לזה, כי כולנו רוצים להידבק בקשר בינינו, וממנו לבורא.

קריין: אנחנו דומים זה לזה אבל יש לנו תכונות שונות, אז לפי מה אנחנו עולים, מתעלים מעל זה?

לפי זה שכל אחד רוצה להיות דומה לאחרים. כשאני נמצא בחברה ואני רוצה להתחבר איתם, אז ודאי שבזה שאני מתקדם איתם, אני רוצה להיות דומה להם, רוצה להיות מקובל אצלם, לעשות יחד תרגילים שמתוכם נבין זה את זה, כך שאפילו אם אני לא שומע אותם, נניח אין תרגום, מתוך זה שאנחנו עוברים כל מיני מצבים, כל אחד דומה לאחר.

שאלה: איך להתחבר עם חבר שלא אוהב אותי? האם אני יכול לקבל כוח מהחיבור הזה?

אתה יכול לקבל כוחות מתוך זה שאתה רוצה להתחבר לחבר, אפילו שאתה לא מכיר אותו, אפילו שאתה רחוק ממנו, כי מתוך הרצון שלך להתחבר עימו, אתה כבר מתחיל להשיג איזשהו קשר עימו.

שאלה: האם הכוח שאנחנו מקבלים, זה כוח שאנחנו מקבלים מהעשירייה או מהבורא?

מהבורא, רק מהבורא.

שאלה: חבר שהיה מאוד פעיל בעשירייה שלנו החליט לנתק מגע לפני כשבועיים, והוא אפילו חסם אותנו. איך אנחנו צריכים לפעול כעשירייה מלבד התפילה?

תנסו להזמין אותו לאיזו ישיבה יחד, למשהו.

שאלה: הוא לא עונה לנו, הוא חסם אותנו.

עד כדי כך שאפילו לא עונה? אז לפחות לברר למה הוא ניתק את הקשר עד כדי כך.

שאלה: הוא עובר מצב אישי.

זה ברור שהוא עובר מצב, אבל עד כדי כך שמזלזל בכם?

שאלה: אני יכול להגיד שכל העשירייה נרתמה לעזור ולתמוך כמה שאפשר, אבל כנראה זה לא צלח.

אז תניחו לו. חכו כמה זמן.

שאלה: בכנס כזה נפלא שבו אנחנו מקבלים כוחות של אהבה מלמעלה, איזה מאמצים או פעולות עלינו לבצע למטה כדי שנוכל למשוך את המדרגה הבאה שתפעל עלינו?

רק חיבור בינינו, אנחנו קוראים את זה בכל הקטעים.

שאלה: החיבור הוא נושא חמקמק, כל הזמן מקבלים יחס של אהבה מהחברים, אבל מה לעשות באמת כדי להגיע לחיבור שזה דבר מאוד חמקמק, איך מגיעים אליו?

כי כך אתם מתייחסים לחיבור. החיבור הוא לא סתם כמו החיבור של ילדים קטנים במשחק על הדשא, אלא זה חיבור דרך הדם והקושי, ומגיע אלינו ממש ביגיעה רבה. לכן אני לא חושב שזה קל כל כך. אתם תיווכחו בזה עוד בדרך, עד כמה אתם תרצו להיות קצת בחיבור ותראו עד כמה אתם לא מסוגלים להגיע לזה.

שאלה: אתמול ענית שלא צריך לנסות להשפיע לטובה על אחרים, אלא חשוב יותר לקבל בלב פתוח השפעה מכולם ולא משנה איזה סוג של השפעה, ממש כמו מהבורא עצמו. מה זה נותן כשאנחנו מקיימים את ההסכמה הזאת לקבל ללא תנאי את ההשפעה הזו עלינו, בלי להעריך אם זה טוב או רע?

הוא מאפשר לכם להתכלל בכל מה שנמצא סביבכם, הוא מאפשר לכם להתכלל בכולם, ואז לנסות להשתנות.

שאלה: איך מצב הקבלה הזה של ההשפעה של כולם עוזרת לי לפתוח את הלב כלפי החברות?

זה מאפשר לך להרגיש יותר את הסובבים אותך, ולאט לאט להשתנות, להיות גמישה יותר.

קרייו: קטע 7.

"השכל מחייב, שהחברים צריכים לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות. [...] לכן יש לו כבר מה להשיב להגוף."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

זאת אומרת, אם אדם ממש מבטל את עצמו, שהוא מרגיש שבשבילו לא כדאי לחיות, אז "יש לו כבר מה להשיב להגוף" והוא מתקדם.

הלאה.

קריין: קטע 8.

"זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים-על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אמת המדה של הצלחתנו הקרובה לנו". לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש."

(בעל הסולם. אגרת מ"ז)

שאלה: כשאנחנו התכוננו לכנס הזה אני הרגשתי דריכות ממש גדולה וחיסרון גדול, ותפילה, ובשיעורי הצהריים בימים האחרונים כאשר כל החברים והחברות הגיעו היתה ממש הרגשה של כלי גדול שמשתוקק ובוער, וגם הרגשתי ממך שאתה נותן לנו כל כך הרבה. ועכשיו אני פה בכנס ואני לא מצליחה לשמוע, להרגיש, להתפעל, להתפלל, נמצאת במצב כזה רדום, ואני רוצה לצאת מזה. כי גם אמרת לנו שהעשירייה צריכה לצאת מהכנס הזה במצב של עלייה. איך להשתחרר מהמצב הרדום הזה שלא שומעים, לא מרגישים, לא מתפעלים?

אני ממש לא יודע מה לענות לך. אני מקבל את זה שכך את מרגישה. זו הרגשה שלך ואין לי מה לענות. מה את חושבת?

שאלה: שאני צריכה לתת לעצמי כמה סטירות לחי.

יכול להיות. זאת אומרת לנענע את עצמך.

תלמידה: כן.

אז מה עושים?

שאלה: אבל לא פיזית אלא כנראה כלפי החברות, אולי לעורר את החברות, לעורר אותי.

כן, כן.

שאלה: זה מה שצריכים לעשות?

בעיניי את מתקדמת באופן נורמאלי. לא הכי מוצלחת, אבל בצורה פחות או יותר סבירה.

שאלה: אם מקבלים כוח רק מהבורא, למה אנחנו אומרים שמקבלים כוחות מהעשירייה?

כי כל הכוחות האלה עוברים מהבורא, ממקור עליון, יותר או פחות, ואחר כך הם מגיעים אלינו.

שאלה: ביחס לקטע הזה, אני צריכה לאהוב את החברים, ולפעמים נראה לי שאני לא צריכה לאהוב את האנשים עצמם, כי כשאני מנסה לאהוב את האנשים זה מביא לי ניסיונות כושלים. יש לי הרגשה שאני צריכה לאהוב את התנאים, את הנסיבות שהגעתי לעשירייה הזאת דווקא, את כל מה שמתגלה בינינו, ושזה התנאי היחיד כדי להגיע לחיבור. האם זה נכון?

נניח.

תלמידה: אז יוצא שכדי לאהוב את הנסיבות האלה שהבורא שלח, אני צריכה להשתמש בתחבולות שעליהם כתוב בקטע. והתחבולות היחידות שאני יכולה ליצור כרגע כל הזמן לשכנע את עצמי בשכל שזה הבורא, כי אין לי עד הסוף הרגשה תמידית שזה הבורא. יוצא שאני כביכול משקרת לעצמי. האם זו נקודת מבט נכונה, כיוון נכון ביחס לחיבור בינינו?

אני לא יכול לענות לך. את לא מנסחת בצורה בהירה את המצב שלך ואת השאלה. לכן נחכה עוד קצת, עד מחר.

שאלה: האם אנחנו משתמשים בתחבולות בעבודה כדי לתעתע באגו שלנו? באיזה תחבולות אני יכול להשתמש כלפי החברים כדי לתעתע באגו שלי?

בכל מה שאתה רוצה. יקבלו אותך ויבינו אותף ואתה תתקדם איתם.

תלמיד: תודה רבה לך רב, תודה רבה לבורא, זה היה כנס קשה, ביום הראשון. ואני רוצה להגיד תודה לכל החברים העובדים עבור כל החברים בארגון בני ברוך.

אנחנו יודעים שיש לנו חיבור חזק, יש אור גדול מעליון ויש לנו בלגן, בעיות, אז איך אנחנו יכולים להרגיש כבוד למאמץ של החבר?

אוהו, זו הבעיה הכי גדולה. אני מבקש מכל אחד ואחד שירשום את זה לפניו, איך אני מכבד כל חבר וחבר באשר הוא עושה מאמץ בכנס, בחברה, בחיבור, בעשירייה. צריך רק להעריך כל חבר וחבר במה שהוא נותן, מוסיף, זה מאוד חשוב. יופי.

שאלה: אני מתרגש להיות פה ולראות כל כך הרבה אנשים שמחממים את הלב. אני קורא ושומע את דברי הרב"ש, אני משוכנע שזו הדרך. איך אני או אנו יכולים להעביר מסר הזה לאנשים שלא לומדים קבלה?

אך ורק על ידי החיבור בינינו אנחנו מגיעים למצב שהאור העליון, הבורא יכול להתגלות בנו, ואז נצליח בכל המטרות שלנו.

שאלה: אני תלמיד חדש, פחות משנה, יש לי כמה שאלות. שאלה ראשונה, מה יקרה ביום שכל העולם יתחבר מבחינה פיזית? שאלה שנייה, על פי תפיסת המציאות האישית של כל אחד מאיתנו ישנה המילה חיבור. אני מרגיש שלכל אחד יש את החיבור שלו עם תפיסת מציאות משלו, אז על איזה חיבור אנחנו מדברים? והשאלה השלישית היא מה זה אור, איך אדע שאור נוגע בי, פה בעשירייה?

שאלות קשות. אז אנחנו צריכים להשתדל להיות יותר קרובים זה אל זה, עד כדי כך שכל אחד ירגיש עד כמה שהוא רוצה להיות כלול מכולם, וכך אנחנו נתקדם לחיבור הכללי. בחיבור הכללי יהיה לנו ברור מה כל אחד ואחד מאיתנו תורם, מה כל אחד מאיתנו צריך לעשות בשביל כולם, וכך נגיע לגמר תיקון.

שאלה: אני בדרך כלל נמצא באדישות כלפי חברים. כל חבר הוא שונה. על מה לשים לב בחבר?

על זה שאתה רוצה להיצמד אליו וכנראה שהוא רוצה באותו האופן להיצמד אליך, אם יהיה לכם כיוון משותף כזה ברצונות שלכם, אז אתם תתחברו יחד ותיצרו בכך מודל משותף, רצון משותף.

תלמיד: אין לי את הרגש החבר, אני צריך להיכנס לאיזו אינטראקציה איתו?

כן. האינטראקציה הזו לאט לאט תמצא אתכם ואתם תיצמדו אליה, תתחברו אליה ודרכה אל החבר. זה יקרה לכם.

תלמיד: האינטראקציה הזו מתחילה מדחייה, אני צריך לראות איזו אי הסכמה?

האינטראקציה הזאת מתחילה בכך שאתה רוצה להתחבר לכל החברים ומתחיל לגלות שכעיקרון אין לך רצון מיוחד לזה, אתה כל הזמן שוכח על זה, דוחה את זה, ולכן זה לא מצליח.

שאלה: בעבר דיברת על כך שיש מערכת תקשורת, מערכת של קשר בינינו, שזה גם ורבלי אבל גם ברמה של כוחות או תדרים. לפעמים אנחנו יכולים להרגיש את זה ולפעמים ממש לא. הקושי שלי זה לחבר את מערכת הקשר הזאת בינינו לקשר עם הבורא. גם הקשר עם הבורא מרגיש רחוק, כאילו שזה שני חלקים נפרדים. אז האם אנחנו צריכים לחבר את שני החלקים האלה?

אנחנו צריכים לבקש שתהיה לנו אפשרות להתחבר בינינו ולהתחבר עם הבורא, ולהרגיש שאנחנו מתקרבים לזה.

שאלה: האם כבוד לחבר זה סוג של השפעה?

לא.

תלמידה: בכנס הזה הרגשנו כל כך הרבה מצבים, ונראה שקיבלנו המון הזדמנויות כדי להשפיע, אבל אנחנו מתארים את זה כהפרעות. אני התפללתי עבור החברים, עבור כל בני ברוך, שהבורא ירחם עלינו. ביקשתי רחמים כי הרגשתי כל כך רע שאתה יושב שם ומחכה לנו, ואנחנו מבוגרים ואנחנו לא היינו כאן בזמן והרגשתי כל כך רע, אז התפללתי לרחמים. אם היו מזמינים אותנו לארמון בקינגהם באנגליה לפגוש את המלך בטח שלא היינו מתנהגים כך. והרגשתי שאנחנו צריכים להתפלל שתהיה לנו הרגישות שהבורא נוכח כאן, והצורה שבה אנחנו מתייחסים לרב זו הצורה שאנחנו מתייחסים גם לבורא. אז היו כל כך הרבה הזדמנויות שנגלה את מה שכתוב שם על הקיר, "להתחזק בעשירייה", וזה מתחיל איך שאנחנו מתייחסים לרב, למקורות, למקור, וכך אנחנו בעצם מתייחסים לבורא, ואני מבקשת רחמים.

כן.

שאלה: אני תלמידה חדשה, פחות משנה. אני פה עם הקבוצה, זה הכנס הראשון שלנו. כשאנחנו מעלים שאלות כקבוצה ומדברים, אז יש רגע שאנחנו מאוד בחיבור ויש לנו כבוד אחד לשני, ויש רגע אחר שלא, כי רגשות זה דבר שבא והולך ומשתנה. אז מה אנחנו עושים כשאנחנו מרגישים את החוסר חשק להקשיב או את החוסר כבוד, איך אנחנו מתעלים מעצמנו ברגע הזה ומנסים כן להגיע לחיבור?

לא ראיתי משהו יותר עוזר ומיישר את האדם מכתבי רב"ש. זה מה שאני ממליץ לכם.

תלמידה: האם אפשר שעכשיו כולנו יחד נתפלל יחד איתך?

זה תלוי בכן.

תלמידה: "לשלום בעולם ואהבה שמאחדת בין אנשים אנו מבקשות אותך, שהרע ייעלם ושיבוא משהו חדש לעולם. שיבוא אור חדש לעולם שיבער בלב הנשמה. שהנשמות ישתלבו בזר של אהבה. שלא נעשה רע זה לזה אף פעם. שנתחבק זה עם זה בערבות ונהיה אחד כמעגל אחד."

אין עוד מה לבקש, אני חושב שזה הכול.

שאלה: אנחנו לומדים שתפילה היא תפילה עבור רבים, ותפילה עבור אני עצמי, זה אגואיזם והיא לא מתקבלת. איך זה מתחבר עם ספר תהילים? כי בספר תהילים דוד המלך מבקש רק דברים עבור עצמו, אני חייב להבין את הנקודה הזאת.

אני מקווה שאנחנו עוד ניפגש איתך בעתיד, ושאתה תספר לנו עד כמה אתה טעית קודם. אין לדוד המלך שום תפילה עבור עצמו, רק עבור הכלל. לכן הוא נקרא "מלך ישראל", שהוא כולו כולו מכוון לבורא.

שאלה: אני שנה ראשונה קמפוס ב'. עדיין לא צוותנו לעשיריות, וכל העניין של עשיריות מאוד מעניין אותי, אני כן עובדת בקבוצה קטנה ואני יודעת שאנחנו שואלים שאלות ולפעמים אנחנו ממש נתקעים. לגבי עשיריות, האם אפשר להפרות זה את זה או שזה רק חברים שהגיעו לנקודה שבלב ומרגישים אהבה זה לזה ולא רוצים לצאת מגבולות העשירייה? האם יש מקום לזה בין העשיריות?

יש.

תלמידה: ויש הפריה מחשבתית, יצירתית?

כן, יש עוד הרבה.

תלמידה: האם יש מקום ליצירה מחדש, כלומר לביאורים שונים לרב"ש, או שאני אמורה ללמוד רק את מה שאומרים לי, רק במסגרת שאני לומדת?

בינתיים תלמדי כך.

שאלה: מה זה לב משותף יחיד של עשירייה מתוקנת ואיך עלינו לתאר אותו?

זה לב אחד שמורגש על ידי כל החברים בעשירייה שמשתנה, וכך כל החברים בעשירייה משתנים. זה הכול. צריך להרגיש את זה.

שאלה: כתוב בקטע שקראנו, "פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש." איזה המצאות העשירייה יכולה להמציא כדי למשוך חברה שמתקשה פנימית להגיע לכנס?

לא יודע. תשאלו אותה, מה קשה, מה ההפרעות שלה, וכך תלמדו.

שאלה: בעברית אומרים, לשים לב, תשומת לב, יש פה את המילה - לב. ופתאום הרגשתי שככל שאני יותר נכנסת לתשומת לב, אני יותר נכנסת לרצון של החברה, ואם אני מאבדת את הקשר הזה ונכנסת לדברים המדומים אני פשוט מתרחקת. מה מיוחד בפעולה הזאת, תשומת הלב? וזו הבחירה שלי או זה הבורא מכוון אותי לתשומת לב?

זה הבורא מכוון, ובהרבה מקרים אנחנו מדברים על זה שהלב מרגיש, הלב עושה, הלב אומר. זאת אומרת, יש ללב חופש פעולה ואנחנו שמרגישים את זה. צריכים להתייחס לזה ברצינות.

שאלה: פעם בכנס הערבה אמרת לאחד החברים שבבוקר הוא צריך לצחצח שיניים עבור החברים. איך מכניסים כוונה במעשה שהוא כולו מכוון לעצמי?

צריכים לנסות עד כמה שאפשר ותראו שזה אפשרי.

שאלה: לגבי התהליך, גמר התיקון זה בעצם מקום לתיקון רק שלי?

לא. גמר תיקון זה תיקון של כולם בצורה שכולנו כלולים בכולם.

תלמידה: איזה גבול יש בין זה שאני רוצה לעבוד עם העשירייה אבל האגו לא נותן לי לעשות, לעבוד?

רק להתפלל. וזה מצב מצוין.

שאלה: האם אנחנו צריכים בעשירייה להגיע לחיבור כזה שבסופו של דבר אנחנו מקבלים איזו תוצאה מאוד ברורה, מורגשת, של התכללות זה בזה?

אפשר להגיע למצבים כאלה.

שאלה: אני מפחדת כי היום אני לא מרגישה שמגיעות אלי שאלות, האם זה טוב או רע?

אני לא יודע. זה תלוי על מה את חושבת.

שאלה: אם אנחנו מאחדים את התכונות שלנו, האם התכונות הרעות שלי לא יקלקלו את התכונות הטובות של החברים?

אני חושב שלא, אבל כדאי לברר את זה בניכן.

שאלה: איך להדליק כל הזמן את האש ולהישאר צעיר כמוך? איך להיות כל הזמן בבערה, כמו הדוגמה ממך?

צריך לעבור טיפולים מיוחדים.

תלמידה: רציתי גם להמשיך ולתמוך בכל החברים שנמצאים עכשיו בכנסי המראה. למשל עכשיו באוקראינה אין אור, אין חשמל והם לא הצליחו להכין את הסעודה, אבל הם מתגברים על כל ההפרעות ואנחנו מבקשים מכל הכלי העולמי לתמוך בכל כנסי המראה שאנחנו רואים במסכים כדי שנוכל להתחבר ולראות שאנחנו הולכים יחד למטרה.

יש לנו מטרה רוחנית ואנחנו נשיג אותה הודות לך רב, והודות לתמיכה שלך, נשארת איתנו שעה נוספת, שינית את התוכניות שלנו, ואנחנו ממשיכים ללכת יחד איתך עד לחיבור עם הבורא. תודה רבה רב, ותודה לכולם.

תודה רבה לכם.

שאלה: אנחנו רוצות להבין איך להתחבר נכון כי מכל המאמצים שעושים, בסופו של דבר לא יוצאת פעולה ברורה שנקראת חיבור. אם החיבור הוא כלפי הרצון לגילוי הבורא, ואנחנו לא ממש מגלים את הרצון הזה בצורה כל כך ברורה, מה לעשות?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו ברצון אמיתי מכל אחד לכולם, ואז לגלות את הרצון הזה והבורא בו וכל החברים בו כמטרה. תנסו כך לכתוב את זה, לשכתב את זה, להסביר זה לזה, ואז תבינו מה המקובלים רוצים מאתנו.

שאלה: אנחנו בהתכנסות גדולה ויש כאן הרבה פינוקים וסעודות ורב איתנו, ואני מרגישה שחלק נרדמים, מפטפטים. יש כאן חברים בכלי העולמי שהיו נותנים הכול כדי לקפוץ מהמסך ולשבת פה על הכיסא. ונזכרתי בסעודה עם העוגות שצריך לעשות צמצם ולקחת את העוגה היותר פשוטה. על מה אנחנו צריכים לעשות צמצום עכשיו כדי שנוכל לקבל בצורה נכונה את מה שהכנס הזה נותן לנו ולא ליפול לעייפות וטענות?

אנחנו צריכים להישאר בחיבור בינינו בכל הכוח האפשרי ולקוות שמתוך הקשר הזה בינינו אנחנו נגלה את הקשר שלנו עם הבורא, נגלה אותו במרכז החיבור בינינו. אין לי מה להוסיף. פשוט חיבור.

תלמידה: אבל הפוקוס על החיבור בורח, כי כנראה שאנחנו לא בכל רגע בכוונה הנכונה, אז על מה עושים צמצום? צריך פה לצמצם משהו כדי שתיפתח לנו האפשרות להישאר בחיבור.

שייפתח החיבור. כן. שייפתח, שייפתח.

שאלה: הרבה חברים מגיעים ומבקשים עצה מהרב. שאר האנשים וגם אני, אין לנו את התשובות שיש לך, אבל אנחנו רוצים להשתתף בלעזור לאותם חברים. איך אנחנו יכולים לעזור בתשובה שלך מבחינת הכוח הפנימי שלנו, כל אחד מאתנו, איך עושים את זה?

אני לא יודע, אולי תגיד מה אתה ממליץ באמת.

תלמיד: יש פה הרבה חברים, שומעים שאלה של חבר ושומעים את התשובות של רב, אבל רוצים לעזור לחבר מעבר, לתת לו עוד איזו עזרה פנימית, לאיזה יחס כזה שמשהו שיעזור לחבר ששואל את השאלה. איך אפשר לעשות את זה?

אני חושב שיש לנו רק דבר אחד שיכול לעזור לנו, זה לפי החוק "איש את רעהו יעזורו". אנחנו צריכים כל אחד להסביר לחבר שלו עד כמה שאפשר, מה הוא חושב שיהיה המצב הכי טוב בינינו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לעצמנו להיות בוגרים יותר? אנחנו עובדים על זה, ופתאום הפסקת חשמל קטנה ואנחנו יורדים לרמת גן ילדים. למרות שאנחנו בכנס וזה משהו גדול ואתה מולנו, אנחנו לא מצליחים להחזיק. איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה להישאר ברמה גבוהה יותר, להיות בוגרים?

רק לבקש מהבורא שיחזיק אותנו יותר למעלה, שיעלה אותנו, רק להתפלל אליו. אנחנו בעצמנו לא מסוגלים, אלא רק הוא יעשה.

שאלה: כאשר אנחנו ממש משתדלים להתחבר עם החברים, האם אנחנו מעוררים את פעולת האור?

כשאנחנו מתחברים עם החברים אנחנו מעוררים את מקור האור שהוא ישפיע דרך החיבורים שלנו לכל העולם.

שאלה: מה זו אהבה ללא תנאי כל זמן שאני רצון לקבל?

אהבה ללא תנאי זו אהבה ללא תנאים.

תלמידה: ללא אגו.

שלא באה מתוך האגו.

שאלה: למה יש בנו בושה אם רואים שאין עוד מלבדו?

אנחנו לא רואים שאין עוד מלבדו, לא מרגישים את זה, לא מאמינים בזה, ולכן אנחנו לא נמצאים באותה התנאים.

שאלה: מה ההבדל בין לבקש לבין להתפלל?

לבקש ולהתפלל, אפשר להגיד כך, לבקש זה משהו אישי שבא מתוך האדם כלפי הבורא, ולהתפלל זה בא מתוך העשירייה כלפי הבורא.

שאלה: בחלק שקראנו שמענו שרב"ש כתב שזכות הקיום שלנו תלויה באהבת החברים. שמעתי את זה כמה פעמים, אבל הפעם זה מורגש כאילו זו הפעם הראשונה. מורגש בכנס הזה שיש לנו את הזכות לאהוב את האחר לא רק כדי להתקיים, אלא בשביל כל העולם לפי הרצון של הבורא. איך אפשר להעלות את החשיבות של המחשבה הזאת? כי האגו גורם לכך שאנחנו שוכחים את זה כל הזמן. איך לא לשכוח שזכות הקיום שלנו תלויה בכמה אנחנו מסוגלים לאהוב את החברים שלנו?

לבקש מהבורא שהוא ייתן לנו הרגשה כזאת, שלא ייתן לנו לשכוח. פשוט מאוד, לפנות אליו יותר.

שאלה: אני בהתפעלות מהשאלות של הנשים. עובר כבר השיעור השני של הכנס, ואף פעם לא היה מצב כזה. בכל הכנסים רוב השאלות היו של הגברים, אבל היום הכול הפוך. מה קרה? האם זה עניין בנו, בגברים, או שהעניין בנשים, או איזשהו שינוי כללי?

אני אגיד לך שאני מאוד שמח שמתרחשים שינויים כאלה. נאמר שהודות לנשים יצאו כולם ממצרים. אני חושב שזה העניין. אנחנו רואים בכנס הזה איך הנשים מקדימות את הגברים, הן יותר פיקחיות וזריזות ואני מאוד גאה בזה. צריך לדחוף אותן קדימה ואנחנו נימשך אחריהן.

שאלה: לפני הכנס חווינו טלטלה חזקה שכמעט פירקה את העשירייה שלנו. התפללנו לראות את הבורא במצב הזה אבל זה לא הועיל. היום קרה לנו נס. איך לעתיד לבוא נוכל לזכור את הרגע הזה כאחת, ולעזור זו לזו להישאר על הספינה?

תעשו מאמץ. לי אין שליטה על זה, אבל כנראה שלכן יש שליטה.

שאלה: האם בפורום הזה עם הכוונות והעוצמה שיש כאן, אפשר להתפלל תפילת רבים לסיום המלחמה והחזרת החטופים?

מספיק שאנחנו נחשוב על זה, לא צריכים להגיד מילים. אנחנו רוצים שבאמת כל המלחמות יסתיימו, שהכול ייגמר בשלום, וישובו בנים לגבולם.

שאלה: מכל הפעילויות שאנחנו אמורות לעשות בתוך העשירייה, כמה רלוונטית העבודה של ש"צ וגבאי וגם להיות נוכחות בזמן אמת בשיעורים?

חשוב מה שאנחנו קובעים בינינו.

תלמידה: איך אפשר לעזור לחברות שמרגישות שזה לא רלוונטי כל העבודה של ש"ץ וגבאי וגם להיות בשיעורים?

אז אין מה לעשות, צריכים לאט לאט להיכנס לטיפול בהן ובאהבה.

שאלה: אחרי שקיבלנו כבר שיש לנו מטרה משותפת בעשירייה ואנחנו רוצות לבנות מעצמנו כלי במאמצים להשפיע זו לזו, מה אנחנו צריכות להקריב או לבטל כדי להתקרב לצורה הנכונה שתזמין את האור?

אנחנו צריכים בלב הכללי והמשותף שלנו להיות קרובים זה אל זה ולהיכנס לתוך ליבנו.

שאלה: אני חושבת שכולנו כאן בהרגשה משותפת שעליה דברנו, הרגשת האהבה. וזו הרגשה שאתה מדבר עליה, הרגשת החיבור, ואנחנו כאן משתגעות ממש כי אנחנו לא יודעות מה הדרך להגיע לשם. הבנתי שאם אני פותחת את הלב, משתפת את החברות, את החסרונות העמוקים ביותר שלי, אז שם נוצר הקסם, זו התפילה, ההתעצמות של החיבור. החברות התפללו עבורי, עבור הדרך שעשיתי כדי להגיע לכאן, והן עדיין תומכות, אני מרגישה את הכוח של העשירייה, אבל אני בטוחה שזה חלק קטן מהחיבור שכולנו רוצים להגיע אליו. האם זו הדרך לחיבור? האם זו הרגשת החיבור? האם נגיע למשהו עוד יותר גדול?

אנחנו צריכים להמשיך ולעלות עוד כמה מדרגות, אז יהיה לנו ברור מה קורה לפנינו.

שאלה: התחלנו את השיעור מכך שאנחנו צריכים להתגאות שזכינו ליחס מיוחד של הבורא אלינו. איך נוכל להצדיק את היחס של הבורא כלפינו?

לעשות את מה שהוא רוצה מאיתנו, לממש בנו את מה שהוא רוצה.

(סוף השיעור)