מתעלים על עצמנו
כנס "קבלה לעם" העולמי 2022
07-09.01.22
פועלים בערבות
שיעור 6
שיעור 09.01.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה (תרגום סימולטני מרוסית)
בשיעור הקודם דיברנו על אמונה מעל הדעת, על כך שעלינו למשוך את עצמנו מהמדרגה האגואיסטית שלנו, הגשמית, למדרגה הרוחנית, מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה, מהכוונה לקבל לכוונה להשפיע, מהדחייה כלפי החברים לקשר עם החברים, ובצורה כזאת לארגן את הסביבה שיכולה לעזור לנו להתקדם. לא ניתן להשיג את תכונת הבינה, את תכונת ההשפעה, את התכונה הרוחנית, תכונת הבורא, תכונה ההפוכה מאיתנו, אם לא נעזור זה לזה ונעשה זאת ביחידות, זה לא ניתן. ולכן זה הכי חשוב, אחרי שכבר איכשהו קבענו לעצמנו מה נחשב לכיוון העיקרי שלנו, כלומר השגת תכונת הבינה, תכונת ההשפעה, שהיא גם תכונת האמונה של אמונה מעל הדעת, מעל המלכות, לשים את הבינה מעל המלכות, לשים את האמונה מעל הדעת, להשתוקק להשפעה ואהבה, למרות הרצון הטבעי שלי לקבל ולדאוג רק לעצמי, בצורה כזאת עלינו להעלות את עצמנו לדרגה הבאה. וכך בכל פעם נעלה את עצמנו יותר ויותר ממדרגה למדרגה.
אחרי שדיברנו בשיעור הקודם על הנחיצות להיות כל הזמן באמונה מעל הדעת, כלומר להשתדל לחבר את עצמי לבינה, לתכונת ההשפעה, ביציאה מעצמי, עלינו להכיר שקיום התנאי שבו עליי למשוך את עצמי לעולם העליון, אפשרי רק על ידי דוגמה ועזרה מהסביבה. ואך ורק אם יש לי את הסביבה המתאימה היודעת להעריך נכון את החיבור, את העלייה מעל האגו הפרטי שלי והאגו הכללי, באותה סביבה אני יכול, כמו בתוך סירה, לכוון את עצמי לעבר תכונת ההשפעה, לעבר תכונת הבורא. והעיקר הוא להבין שבעקרון אדם יחיד לא יכול לעשות כאן מאומה. לא ניתן לקיים את התנאי של אמונה מעל הדעת, כלומר העלייה ממלכות לבינה, מקבלה להשפעה, בלי תמיכה, בלי דוגמה של הקבוצה. רק הסביבה הנכונה יכולה לעזור לאדם.
לדאוג רוחנית לעצמי אני לא מסוגל כי אני אגואיסט, אבל אני כן יכול לעזור לחברים. ולמרות שאני אגואיסט, אני יכול לתת להם דוגמה, לעודד את חשיבות הבורא, חשיבות ההשפעה, חשיבות החיבור וכן הלאה, את זה אני כן מסוגל לעשות. כלפי החברים הרבה יותר קל לי לעשות זאת לעומת לעשות זאת ביחס לעצמי, כי אני מדבר על תכונת ההשפעה, ואני לא מכוון את זה לאגו שלי. כלומר, אנחנו נמצאים בתוך הכלי השבור, בתוך הרצונות השבורים, אבל אנחנו רבים, לכן בצורה כזאת אנחנו יכולים לסייע זה לזה. אפילו בצורה אגואיסטית אני יכול להראות לאחר כל מיני דוגמאות אלטרואיסטיות, ואני אוכל לעשות את זה כי אני מראה את הדוגמאות לו ולא לעצמי, ובצורה כזאת נוכל בהדרגה, לאט לאט לשכנע האחד את האחר שלמעשה להשפיע, להתחבר זה טוב.
יש כאן תכונה מאוד מעניינת, למרות שאני שומע מהסביבה כל מיני עמדות, תכונות סותרות, הפוכות, אבל מפני שהסביבה הזאת בכל זאת גדולה וקיימת סביבי, אז בהדרגה אני סופג, נספג בגדלות שלהם, בצדקות שלהם, הם פועלים עליי בהתאם לחוק של הכלי שלנו, של הרצון שלנו. אם אני נמצא בתוכו, אז הסביבה פועלת עליי, לא משנה איזו סביבה תהיה, היא יכולה למלא אותי בכל התפיסות שיכולות להיות, ואני בהדרגה אקבל אותם, כי אני תוצר של אותה סביבה. כלומר, אני יכול לעודד את החברים, לעזור להם להתעלות מעל עצמם, הם יכולים לעשות את אותו הדבר, לעזור לי להתעלות מעל עצמי, ובזה בעצם מסתכם החוק של הערבות, שאנחנו יכולים למרות שכולנו אגואיסטים, ואין לנו שום בסיס לפעולות רוחניות, אבל אם נתחיל לפעול נכון בינינו ונעודד זה את זה, ונראה כביכול דוגמה שטוב להיות מקושרים יחד, לעזור להתעלות באמונה מעל הדעת, אז במקרה כזה זה ודאי ישפיע על כל אחד מאיתנו.
לכן כותב בעל הסולם במאמר "הערבות":
"אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו," הכוונה למחסור רוחני "הנה נמצאים משום זה, שיכולים [...] לעשות נחת רוח ליוצרו." לבורא.
(בעל הסולם. "הערבות", אות י"ז)
בעיקרון הבורא הוא מי שעומד מאחורי החברים, וכמו שאני מתייחס לחברים, כך אני מתייחס לבורא, לא יכול להיות משהו אחר בשום אופן. ולכן אם אני דואג לחברים שהם יכירו מהי אמונה מעל הדעת, שיתארו לעצמם שאנחנו כל הזמן נמצאים בתכונת ההשפעה, ונמשכים אחד כלפי האחר ולא נדחים, שאנחנו צריכים לעזור ועוזרים בפועל, אם בצורה כזאת אני מממש את האמונה מעל הדעת, כלומר מעלה את תכונת הבינה, תכונת האמונה מעל הדעת, מעל תכונת המלכות, תכונת הקבלה, אז בצורה כזאת אני פועל על החברים שלי, ובסופו של דבר דרכם אני פועל בחזרה עליי, זה חוזר אליי.
ולכן כל כך חשוב כל הזמן לדאוג עבור החברים, כי בעקרון באופן נסתר זה פועל כדאגה עבור עצמי. ולמה היא צריכה להיות בצורה נסתרת? כי אני אגואיסט, וכלפי עצמי לא הייתי יכול לאחל לעצמי להפוך לאלטרואיסט, לאהוב את האחרים, להשפיע להם, כל זה אני לא יכול. והחברה כעקרון גם לא יכולה להשפיע עליי ככה, היא יכולה להכין אותי למצב הזה, לא יותר מזה. אבל אם אני פועל על החברה, מעביר תעמולה של ערכים של השפעה, אהבה, חיבור, בצורה כזאת המאמצים שלי חוזרים אליי, וכך אני מתקן את עצמי באמצעות הסביבה. כך זה עובד, שהדאגה עבור האחר, אפילו שנראה לנו שזה מישהו אחר, למעשה זוהי דאגה לתיקון שלי עצמי.
כלומר, כל אחד צריך לדאוג להראות לכל האחרים את ההשתוקקות שלו להגיע לאמונה למעלה מהדעת, כאילו הוא מאוד חפץ בזה, משתוקק לזה. אם אני מראה את זה לחברים שלי, אני נותן להם בזה השראה. אפילו שבי, בתוכי, אין במיוחד את התכונה הזאת, אני עדיין לא רואה את התכונה הזאת כנחוצה במיוחד, אני לא רואה את התכונה הזאת כמחויבת, אני בכלל לא מכיר אותה, אני רק מתחיל ללמוד מהי אמונה מעל הדעת, השפעה מעל הקבלה, אהבה מעל האגו שלי. וכשאני מתייחס לסביבה שלי בצורה כזאת, כמו שגם כותב בעל הסולם במאמר "הערבות" על שניים בסירה וכן הלאה, בצורה כזאת למרות שהאדם פועל על האחר, בסופו של דבר דרך האחר הוא פועל על עצמו.
והעניין הזה מאוד מעניין כי ההשפעה לאחר עוברת דרך הכלי הכללי, דרך כלל הנשמות, ואז חוזרת אליי. כלומר ההשפעה שאני מקבל מכולם, אני לא יכול להגיד מהי לפי הכמות, כי זה עובד בצורה סלקטיבית, אבל מבחינת איכות, זה מגיע מהבורא כפי שאנחנו אומרים, כלומר דרך כל הכלי של האדם ההשפעה שלי על החברים חוזרת אליי.
ותארו לעצמכם שבחזרה הזאת אליי, כבר קיים המאמץ שלי להתעלות מעל עצמי, להיות באמונה מעל הדעת, להיות בערבות כלפי האחרים, כלומר בתמיכה בחברים. כלומר, כאן יש כבר איזה רצונות עם כוונות ומאמצים, כאילו שאנחנו מתחילים לארגן את הפרצוף הרוחני. יש כאן גם צמצום על עצמי, ובהמשך אור חוזר, שאני לא רוצה שום דבר לעצמי, אני רק רוצה עבור החברים, עבור האחרים, ואני מקבל מלמעלה לפי המאמצים, היכולות והכוחות שלי להיות בהשפעה, בקשר וכן הלאה.
כלומר, על אף שלא נראה לנו שזוהי פעולה רוחנית במיוחד, בתוכה יש כבר מקום לכל האלמנטים של הפרצוף, של מבנה הנשמה. בהדרגה כל זה יתפתח ואנחנו נגלה בתוכנו וגם בחברים, ובכלל בכל הכלי הכללי שלנו, בכל האנושות, איך כל זה נספג ועובד עלינו, משנה אותנו.
ולכן קיום התנאי של אמונה מעל מהדעת זהו עניין בסיסי, וערבות הדדית באה לעזור לנו לקיים את התנאי הזה, ולהביא אותנו למצב שכולנו יחד נוכל כך להיות מקושרים. ואף פעם, אף אחד לא יוכל לקיים אף פעולה רוחנית אם אין לו לפחות עוד חבר לצידו והוא ידאג להתקדמות של אותו החבר. כלומר, אנחנו בעצמנו לא יכולים להניע את עצמנו, למשוך בשערות את עצמנו מהביצה שבה אנחנו נמצאים, אנחנו לא מסוגלים. אנחנו מסוגלים רק לעזור לאחרים ודרך האחרים לעזור לעצמנו וכך אחד כלפי השני.
ולכן העיקרון הזה נקרא "ערבות הדדית". העיקרון הזה מדבר על כך שאך ורק בקיום הערבות הזאת בפני כולם, בפני כל האנושות, בהדרגה נביא את כל העולם לקראת התיקון וגילוי העולם העליון בתוך כל אחד מהנבראים.
שאלה: לגבי הערבות, אמרת שכאשר אני יכול להתעלות על עצמי, לדאוג לחברים שלי, אני מגיע לבניית הפרצוף הרוחני. בעבודה הזאת אני תמיד אישאר מלכות שמצמצמת את עצמה ומעלה את עצמה למען האחרים או שאראה שגם החברים נמצאים בזה?
את כל זה אנחנו נראה. עכשיו אין כל כך צורך לדבר על זה במיוחד, נתקדם בהדרגה. התחלנו נושא רציני מאוד, נושא מאוד פרקטי, המימוש של אמונה מעל הדעת שבתוך כל אחד מאיתנו היא צריכה להתפתח. היא מתפתחת באמצעות תרגיל שנקרא ערבות הדדית. כמו שסיפר לנו החבר שהיה ערב בבנק עבור מישהו, אנחנו לא יכולים בעצמנו להעלות את עצמנו, אנחנו לא מסוגלים לתקן את עצמנו, אבל אם אנחנו נמצאים בתוך קבוצה אז כל אחד יוכל להיות ערב לאחרים. כלומר אנחנו ערבים בלתת השראה, לתת דוגמה, לתמוך זה בזה, כך שכל אחד יבין שהוא מחויב, אחראי על החברים שלו.
ובזה הוא כמובן עוזר גם לעצמו, כי כל העבודה שלנו אפילו שהיא מסתכמת בתיקון עצמי, אבל למעשה בזה היא מביאה אותנו לתיקון של כל העולם, ואין הבדל ביני לבין העולם. בצורה כזאת עלי לדאוג לכולם. כך שהערבות, הערבות ההדדית היא כעיקרון לכולם יחד, זהו חוק הקשר בין כל הנשמות הפרטיות שמתחברות לנשמה אחת, האדם.
שאלה: איך נכון לפרש את זה שאנחנו צריכים לדאוג לכל הצרכים של החבר? האם זה כולל גם את החלק הפיזי? איך אפשר לפרש את זה?
אם זה הכרחי אז עלינו לחשוב גם על הסיוע הפיזי לחבר, אבל אלו כבר מקרי קצה כאלו. עכשיו אנחנו מדברים על הסיוע הרוחני, כאשר אני מבין שבזה שאני חושב ותומך בחבר ויוצר בו את גדלות המטרה, את הביטחון, את התמיכה מצידי, בכך אני עוזר לו להתקדם, וכך כל אחד כלפי האחרים, לפחות בתוך העשירייה, בתוך הקבוצה.
שאלה: הערבות היא גם חלק מהביטול העצמי?
בוודאי. כדי לקיים את הערבות על האדם לבטל את עצמו, אחרת איך הוא יוכל לדאוג לאחר? הוא חייב קודם כל לבטל את עצמו.
שאלה: מה הדבר שהכי מעכב את האדם מלהשיג ערבות?
אנחנו צריכים פשוט להבין, להכיר שבלי השגת הערבות לא נהיה מסוגלים להיות מקושרים יחד. והנחיצות להיות מקושרים יחד, זאת נחיצות של בניית הכלי הרוחני שבו אנחנו יכולים להרגיש את האור, את הבורא. ולכן כתב בעל הסולם תחילה את המאמר "מתן תורה" ומיד אחר כך את מאמר "הערבות", בצורה כזאת זה עובד.
לכן אחרי שאתמול יחסית ביררנו את תכונת האמונה מעל הדעת, ההשפעה מעל הקבלה, ואיך לכוון את עצמנו כאילו אנחנו חיים במצב הזה, נמצאים בו, מתוך זה אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו פועלים כדי שבאמת נוכל להיות בהשפעה מעל הקבלה, אמונה מעל הדעת, כאילו אנחנו כבר נמצאים בעולם הרוחני, ביחסים רוחניים, בתכונת ההשפעה, בתמיכה. וזה לא אפשרי אם אנחנו לא מגיעים לתמיכה הדדית בינינו, וזוהי תכונת הערבות.
שאלה: מה התפקיד של תכונת הנאמנות במימוש האמונה למעלה מעל הדעת, כדי לקיים בלי תנאים את כל העצות של המקובל?
מראש אנחנו חייבים לחשוב ולדאוג לכך שנאמנות לקבוצה היא החשובה ביותר והנחוצה ביותר, היא החלק הכי נחוץ להתקדמות הרוחנית שלנו, כי אחרת לא יהיה לנו כלי, כלומר מקום שאנחנו יוצרים שבו יוכל להתגלות הבורא. הבורא עצמו נקרא "המקום", כי בעיקר עלינו לבנות את המקום, מה שנקרא "מצוות שבין אדם למקום", בניית המקום או השכינה. כלומר הרצון המשותף שלנו שאנחנו תופרים אותו מכל מיני רצונות שלנו שמשתלבים יחד ויוצרים את הבד הזה, שהוא ייקרא הכלי הכללי או השכינה. זה הכרחי.
שאלה: האם בהתחלה אני צריך לאהוב את החברים ואז תגיע אלי הערבות, או להשתדל להיות בערבות ואז תבוא אהבת החברים?
להשתדל להיות בערבות, ובאמצעות הערבות להשתדל להשיג את האהבה. כלומר חיבור הדדי, קשר, תקשורת, קשר כזה שתוכלו לגמרי אפילו להחליף אחד את השני. ואז מופיעה תכונה שנקראת "השכינה", הקשר בינינו שבתוכו כבר יכול להתלבש הבורא. כי אנחנו יוצרים מעצמנו בסיס, כלי במכונה שלנו, דרך הנול, כאשר אנחנו אורגים את כל הרצונות שלנו בתמיכה הדדית אחד כלפי השני. וזוהי הערבות ההדדית שבתוכה מתגלה הבורא.
שאלה: איך אנחנו יכולים לתת דוגמה למעל הדעת, איך אנחנו יכולים לעשות פעולות מעל הדעת?
עליכם לתאר לעצמכם איך לחיות בתוך תכונת ההשפעה, בתוך תכונת הקשר, אהבה, הדדיות, דאגה בתוך הקבוצה. במקרה כזה תוכלו להראות לחברים שלכם שאתם משתוקקים לזה, שאתם נמצאים בזה. זוהי המחויבות שלכם בקיום תנאי הערבות והתנאי של אמונה למעלה מהדעת. אדם אחד בשום אופן לא יכול לקיים את החוק הרוחני, רק ביחס לשני. לכן בדאגה לשני של קיום תנאי האמונה מעל מהדעת, צריך להיות מקובל על כל החברים, כל אחד במידה שלו ובצורה שהוא יכול לתאר לעצמו. וזה יביא לגילוי העולם העליון בכם.
שאלה: מה ההבדל בין ערבות שאנחנו יכולים לתת אחד לשני עכשיו, במצבנו הנוכחי והערבות הרוחנית, הבדל כמותי, איכותי?
הערבות, ערבות מכנית, את זה אנחנו יכולים לעשות ובאיזה אופן זה קיים אצלנו בקבוצה. בכלל, הערבות ההדדית זהו היסוד של כל חברה, אפילו החברה הכי ברברית שיכולה להיות, בכל זאת יש כל מיני אלמנטים של הדדיות, של התחייבות הדדית. אנחנו יכולים לראות את זה בכל ההתפתחות האגואיסטית, בהתפתחות של הערבות האגואיסטית במשך כל ההיסטוריה של המין האנושי, שרק מידת הערבות היא הקובעת את מידת ההתפתחות של החברה, של הקשרים החברתיים שמעוררים אותם לבנות בתים, ערים, מדינות וכן הלאה.
כל זה נובע מתוך ההכרה הפנימית בערבות ההדדית. ואחר כך מופיעים עמים, אומות וכן הלאה. אבל אצלנו זה צריך להיות ברמה אחרת.
שאלה: אם יש המשכיות מתוך ההשפעה כלפי החבר שלי, זה מכוסה על ידי כמה שלבים ויש תגובה של חבר שגורמת לו לכעס, להתפרצויות, האם יש השפעה טובה מתוך פעולה כזו על מנת לרומם את החבר?
צריך לשחק במשחק פשוט. עליך להראות לחבר שאתה נמצא באמונה מעל הדעת. כלומר בשבילך תכונת ההשפעה עדיפה על פני תכונת הקבלה בכל דבר שיהיה. תדגים את זה לחבר וזאת תהיה הערבות שלך. העיקר שתכונת ההשפעה תהיה חשובה מתכונת הקבלה.
שאלה: כשאנחנו עוברים ממצבים של ירידה או של הסתרה, איך אנחנו יכולים להחזיק ערבות בינינו?
אם אנחנו נמצאים במצב של ירידה והסתרה אז עלינו לתמוך בעצמנו על ידי החברים. לחפש תמיכה בין החברים וכשאני לא נמצא בירידה עלי לחשוב איך אני יכול לתמוך בחברים. כך אנחנו עובדים בצורת חליפין, בגלים, אני לחברי וחברי אלי וכך אנחנו מחזיקים את עצמנו כל הזמן במצב שבו כל המצבים השליליים והחיוביים מתחברים, משלימים לאחד שלם ואנחנו מתקדמים בדרך ישרה למטרה.
שאלה: האם זה נכון לעשות משהו כתוב כדי להסכים על ערבות או שזו התחייבות פנימית ביני לבין החברים?
לא צריך להיות בכתב ולא בצורה כלשהי אלא זה צריך להיות בינינו בערבות, שאנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים בתוך צלחת אחת, בכלי אחד, כולנו תלויים בכולם ולכן אנחנו צריכים לתמוך כל אחד בכולם ורק על ידי העזרה לאחר אני יכול לממש את עצמי. אני לא יכול לרומם מתוך עצמי משהו לבורא אלא רק שאני מעביר את זה דרך הקבוצה.
לכן הכרה בכל המבנה של הכלי היא זאת שמביאה אותנו להבנה למה אנחנו צריכים את כל החוקים האלו של התקשרות עם הבורא דרך העשירייה, הערבות ההדדית, עליה מעל עצמי וכולי.
שאלה: בעולם האגואיסטי אנחנו אחראים על זה שהתחייבנו להיות בערבות אתו אם הוא לא מצליח. האם בעולם הרוחני אני גם אחראי אם נראה שלא מספיק החזקתי את החבר בדרך?
כן, אתה לחלוטין אחראי על החברים שלך. אנחנו מגיעים לכאלו מצבים בערבות שאנחנו ממש רואים שלאף אחד מאתנו אין שום אפשרות להתקדם קדימה או לפחות לא ליפול אפילו מהמצב הרוחני אלא אם כן תהיה לו עזרת הקבוצה. כלומר אנחנו נעשים יותר ויותר תלויים בקבוצה שפשוט זה מתהפך בסופו של דבר שאנחנו מבינים שהקבוצה היא אותו הצינור שמחבר בין העובר ברחם האם לבין האימא עצמה. אז הערבות ההדדית בקבוצה מהווה את הקשר בין העובר לאימא. כך שעלינו עוד להרגיש את כל זה על עצמנו עד כמה הקבוצה חשובה עבורנו.
שאלה: האם אני דורש את קיום תנאי הערבות רק מעצמי, או שאני יכול לדרוש את הערבות ההדדית גם מהחבר?
גם מהחברים, זה צריך להיות מתואם ביניכם כיוון שאנחנו מבצעים את אותם התנאים, אותם מסבירים לנו בעל הסולם והרב"ש ועלינו לממש את זה בתוך הקבוצה. אבל עם זאת צריך להביא בחשבון עד כמה זה לא פשוט. האנשים שמגיעים לחוכמת הקבלה יכולים להיות שונים, אני יודע על עצמי שעד שהבנתי את הכללים האלו, את התנאים האלו והרגשתי בנחיצותם זה לקח הרבה זמן.
תלמיד: באיזו צורה ניתן לדרוש?
אנחנו כורתים בינינו הסכם, בין החברים, שאנחנו מחויבים להיות בערבות הדדית. אם אנחנו משתדלים לבצע את כל התנאים של הברית אז בתוך הערבות ההדדית הזאת אנחנו מתחילים לגלות את הבורא. הערבות ההדדית היא אותו כלי שאנחנו מייצרים כדי לגלות את הבורא.
שאלה: האם נכון לחשוב שכל המצבים בעשירייה הם לטובת התיקון שלנו כדי שנוכל ללכת למעלה מהדעת, האם זו המשמעות של ערבות הדדית?
המשמעות של ערבות הדדית היא להציע לכל אחד מאתנו כזה כלי רוחני שבתוכו הוא יוכל לגלות את כל הבריאה כולל את הבורא. כלומר ערבות הדדית היא החיבור ההדדי של כל השברים של נשמת אדם הראשון.
שאלה: פתחת את השיעור בזה שאמרת שהדרך היחידה שיש לנו כדי לעשות משהו עבורנו היא לעשות משהו עבור האחרים, זאת אומרת להעביר את החכמה הזאת לאחרים, נראה לי שכך הבנתי.
אם אני משקיע ומוצא את כל הדרכים להתחבר לעשירייה ולעשות הפצה ואני מארגן את החיים שלי בצורה כזאת שיש את ההכרחיות בחיים שלי ואת כל השאר אני מקדיש לחיים הרוחניים, בוא נגיד 75% לרוחניות, האם זה עוזר לי, זה יביא אותי למה שאני צריך?
כן, אבל אתה עוד תדייק את האחוזים האלה ואיך להתקדם קדימה, אבל בינתיים זה נכון.
שאלה: לצורה שאנחנו חיים בערבות יש איזה מרקם מסוים. איך אנחנו יכולים לייצר או איך אפשר לתאר את המרקם הזה של ערבות בינינו בעשירייה?
אתם תתקדמו ותמשיכו יותר ויותר להרגיש את העשירייה., אתם תתקדמו ומשם כבר תחליטו את הכול.
והנה מה שבעל הסולם כותב בהמשך.
"אם חלק מהעם", מהקבוצה, הוא כותב מהעם, "אבל לא מוכנים לשמור על הערבות" , לקיים את הערבות, "ורוצים להישאר בזוהמה עצמית הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם."
(בעל הסולם. "הערבות", אות י"ז)
הערבות מכוונת לכך שכל אלה שנמצאים במעגל הזה, נניח בעשירייה, הם מבינים פחות או יותר את הנחיצות של הערבות הדדית ואת ההתקדמות כלפי החיבור יחד. כיוון שרק בחיבור יחד ביניהם שם הם ימצאו את התנאי, את התכונה הזאת לגילוי הבורא, את תכונת הבינה.
שאלה: למה נחוצה התפילה?
התפילה נחוצה לכל דבר, בכל דבר עלינו לשמור עליה, לפתח אותה, ולהבין שרק בעזרת התפילה, בפנייה הזאת לבורא, אנחנו יכולים להתקדם ממדרגה למדרגה. אם אנחנו לא מתקדמים בזה ומחכים אז אנחנו בזה מאוד מעכבים את ההתקדמות שלנו.
שאלה: אמרת מקודם שכשאני משפיע לחברה אז המאמץ הזה חוזר אלי. האם תוכל לפרט קצת יותר איך זה בדיוק עובד?
אין לי שום אפשרות אחרת להשפיע על ההתקדמות שלי מלבד ההשתתפות שלי בהתפתחות, בהתקדמות של העשירייה שלי, של הכלי הכללי שלנו. למשוך את עצמי בשערות מתוך הביצה שבה אני נמצא בעצמי אני לא מסוגל. לכן אין פה כל כך מה לספר אלא צריך רק להכיר בתמונה הזאת שבה אנחנו נמצאים, ללמוד אותה כמו שצריך, להרגיש אותה, ואז אתם תראו שהחוק הזה של הערבות נחוץ לנו לחיינו כדי שנשתנה למצב טוב יותר.
תלמיד: הבעיה כאן, שנראה שכשאני משפיע על העשירייה ולא קיימת ערבות הדדית בינתיים אז שום דבר לא חוזר אלי חזרה, אבל כנראה זה לא כך?
בוודאי שזה לא כך, אבל צריך להשתדל כדי שתהיה ערבות הדדית ואז באמת התועלת תהיה הרבה יותר חזקה וההתקדמות תהיה יותר מהירה. אבל גם אם אתה משפיע על העשירייה ולא מרגיש את ההשפעה החוזרת מהם עדיין יש בזה התקדמות גם שלך וגם של העשירייה שלך.
שאלה: מה עדיף שיהיה לנו, האם נאמנות אוטומטית, או שתהיה לנו כל יום בחירה מחדש בדרך, בחברים, בעשירייה על פני דברים אחרים?
כל יום עלינו לרומם את עצמנו מחדש, אפילו כל רגע אם אפשר להגיד כך, לרומם את עצמנו מעל עצמנו ולמעלה מהדעת, מעל המלכות, ובכך להתחזק ולהיות ערבים בביצוע הזה, מה שנקרא "ערבות". לכן בעל הסולם אומר "אם חלק מהעם לא מוכנים לשמור על תנאי הערבות אז הם גורמים לשאר האומה להישאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם".
שאלה: האם חברי העשירייה צריכים להגיד בקול ולבטא את הערבות ההדדית ביניהם מידי פעם? האם זה עוזר לערבות בעשירייה?
העשירייה צריכה כל הזמן לדאוג לכך שכל הפעולות הטובות, המעשים הטובים, יהיו גלויים לכולם בעשירייה כיוון שזה מעורר גם את האחרים לפעול בצורה כזאת.
שאלה: איזה תכונות מיוחדות צריכות להיות לנו מראש כדי לבנות ערבות הדדית בינינו? איך אנחנו יכולים להשתמש בתכונות המיוחדות האלה בתוך העשירייה כדי לבנות ערבות?
על התנאים המעשיים, הפרקטיים, עליהם אנחנו מדברים עכשיו. אם יש לכם איזו קבוצה, קבוצה פיזית או וירטואלית, ואתם משתדלים בתוך הקבוצה הזאת לייצר תנאים שמתקיימים בתוך כלי רוחני בין הרצונות, בין הכוונות, אז בזה אתם מייצרים את הכלי הרוחני, כלומר את הנשמה. אין לי מה להוסיף, אתם פשוט צריכים לדבר על זה יותר, לחשוב על זה, לדבר ביניכם, כדי שכל הנושא הזה יהיה יותר קרוב לכם.
תלמיד: האם מותר לי לדרוש מהחברים? האם אני יכול להביע את הרעיון שלי לתוך הקבוצה?
אתם צריכים לדאוג להשקעה בקבוצה, לא לדרוש אבל להשתדל לגרום להרגיש שכך צריך להתייחס לקבוצה, זה בעיקר תלוי וקשור לערבות ההדדית.
שאלה: הערבות כבר קיימת והתפקיד שלי זה לראות את הערבות, איך מממשים את הראיה הזאת?
אם יש כבר ערבות אז אתם כבר מממשים אותה. אם אתם נמצאים בתמיכה הדדית, אם כל אחד מבטל את עצמו ביחס למטרה המשותפת שלכם, ובצורה כזאת אתם מייצבים את המטרה הזאת, כלומר את התכונה הזאת של ההשפעה ההדדית, את הקשר ההדדי, אז בתוכה אתם מתחילים כבר להרגיש, אם לא היום אז מחר, את הבורא. הערבות ההדדית היא אותו הכלי שאיתו אנחנו מתקדמים ונרגיש בתוכו את הבורא במידת החיבור ההדדי שלנו, לכן גם כתוב "אתם עשיתם אותי", כך אומר לנו הבורא.
שאלה: האם בתוך המושג של הערבות יש קטגוריה של כמות ואיכות? במה הערבות היא איכותית וכמותית?
את כל זה אתה צריך לראות על עצמך. אני לא יכול להיכנס עכשיו לזה.
שאלה: מהם הצרכים הרוחניים שאיתם אני חייבת להיות בערבות כלפי החברות? האם ניתן לתת דוגמאות?
לשם כך עלינו להיות בקשרים הנכונים בינינו, הקשר הנכון נקרא "ערבות". העלייה האישית של כל אחד מעל עצמו נקראת "אמונה מעל לדעת".
עניתי על הכול. אולי כדאי לכם לשמוע שוב את השיעור כמה פעמים, לאסוף את מה שנאמר בכל מיני סעיפים ואז תהיה לכם שמיעה פנימית, הרגשה פנימית.
שאלה: מהם התנאים המחייבים שנחזיק אחד את השני בערבות ולא ניכנע לרצון לקבל?
רק הערבות חשובה כאן, שכל אחד יעביר כמו בתעמולה, יראה אחד לשני את גדלות תכונת ההשפעה. עד כמה זה הכרחי וחשוב, ועד כמה יש לפחד ליפול לתוך האגו.
שאלה: מה זה אומר שחלק מהאומה לא מעוניינים לקיים את הערבות?
לא מעוניינים, לא מבינים את החשיבות.
שאלה: השאלה היא איך זה נראה בעשירייה?
יש אנשים שלא מודעים, לא מבינים שהעניין הזה חשוב. זה עדיין לא מגיע אליהם. נדרש זמן. אני מדבר גם על עצמי. זה לא פשוט. גם לי לקח זמן להכיר את החשיבות של הערבות הזאת, של הערבות הרוחנית, כי לפני זה למדתי כל מיני תיאוריות סוציאליות וכן הלאה וכל זה דחה אותי מלימוד הנושא הזה.
שאלה: במה באה לידי ביטוי הערבות המלאה?
בתיקון השלם. כאשר את כל מה שיש בידי אני מעביר רק להשפעה עבור האנשים, עבור החברה.
שאלה: איך לפחות להגיע להכרה מסוימת של תכונת מושג הערבות?
תתחילי לעבוד עם זה, ואז אנחנו נדבר על זה.
קטע מספר 3.
"אסור ליחיד" כלומר, אסור לאדם יחיד "לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת" ניתן לבקש רק "על הכלל" החברה. [...] "כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו."
(בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")
כלומר, עלינו להבין בצורה ברורה שאנחנו לא יכולים לבקש על עצמנו. לבקש מהבורא שיעלה אותי, בשביל מה? זהו אגואיזם טהור. שיקרב אותי אליו? זה אגואיזם טהור. אז איך עלי לפנות לבורא?
לבקש עבור הנבראים. כלומר עבור הקבוצה, אך ורק עבורה, אך ורק בתוכה. אם אני רוצה לקדם אותם אני יכול לפנות לבורא, ואם אני חושב להתקדם לבד דרך זה, עדיף לי לא לפנות אליו.
שאלה: יש מספר חברים בעשירייה שממש נאבקים באגו שלהם בנוגע לערבות. איך אפשר לעשות כך שההתנהלות שלהם מול הערבות תבוא הרבה יותר לידי ביטוי? שלא ארגיש שזה כמו בהסתרה?
אתה תשתף אותם בזה. תספר להם שהיית רוצה לראות nהם דוגמה יותר בולטת. אבל את הדוגמה אתה תראה רק באותה מידה שאתה תרצה לראות אותה.
שאלה: ואיך לגרום לזה שאני ארצה לראות את זה כמו 'פטיש'?
דבר איתם על זה.
שאלה: חבר שבמשך חמש עשרה שנים השקיע בכל עבודות הקבוצה, בכל ההסכמים, פתאום עוזב את הקבוצה ומשאיר אחריו גם מעין תחושה של חוסר אמונה. איך להתגבר על המכה הזאת ולהתקדם?
על הקבוצה להבין שכל זה מגיע מהבורא והבורא רוצה ללמד אותה את כל המצבים, כולל מצב כזה כאשר חבר עוזב והם מרגישים שפתאום שעולים כל מיני ספקות, שאלות. אלה אותן התכונות שהבורא רוצה לעורר בנו כדי שאנחנו בכל זאת נתחיל לתקן באמצעותן. שנגדל מעל התכונות האלה. אין מה לעשות, כך אנחנו מתפתחים.
שאלה: בקטע מספר 3 כתוב "אסור לאחד לצאת מהכלל ולבקש על עצמו". ואז בסוף נאמר ש"זה עושה חורבן לנפשו". זה כל כך רציני ומפחיד.
זה פשוט התנאי, אבל תנאי רציני ביותר, שאסור לצאת מהקשר עם החברים. זה הכל. התמיכה ההדדית, העזרה ההדדית. מחוץ לזה אנחנו לא יכולים להתקיים.
שאלה: האם מדובר רק על העשירייה שלי ועל החברים ב"בני ברוך" ולא על שאר האנושות?
כן. תמיד מדובר רק על אלה שרוצים להשתתף ביצירת הכלי הרוחני.
שאלה: איך אני יכולה לקבוע שההשפעה שלי בערבות יכולה לאפשר לחברות התקדמות רוחנית?
קודם כל עליי לפנות, בלי קשר אם זה פועל או לא פועל לפי איך שאני רואה. מה זה משנה מה אני רואה? לא חשוב לי מה אני רואה אלא איך אני באמת יכול לפעול. אם אני אראה את התוצאה של הפעולות שלי אולי זה יהיה כשכר עבור המאמצים שלי במקום ההתעלות הרוחנית, אז אולי עדיף לא לראות, אלא מה שנקרא "לפעול בחושך". זה מה שאני ממליץ. לא לצפות לתגובה חיובית כלשהי, לאיזה ריצוי מלמעלה, אלא הכי טוב שפשוט נפעל באופן חד כיווני. אתם תראו שאחר כך אתם תקבלו את כל זה בתוך תכונת ההשפעה בתוך האמונה מעל מהדעת. אתם תפעלו ותגלו, ותהיה לכם עוד יותר אפשרות לפעול, יהיו לכם עוד יותר כוחות לפעול.
שאלה: איך לבקש מהעשירייה את הערבות באופן נכון?
אפשר פשוט גם במילים, להגיד שחסרים לך כוחות להשיג את תכונת ההשפעה כדי שהם יעזרו לך בזה.
שאלה: איך אפשר לקשר אותי לערבות למרות כל הקשיים?
זה פשוט מאמץ. אני לא יכול להגיד כאן עוד משהו. פשוט צריכים לפעול בכיוון הזה.
שאלה: איך להתפלל נכון למען החברות ולא להזיק לחברה כשאנחנו מבקשים על גשמיות?
לא. בעיות גשמיות של החברה אלו בעיות רוחניות שלי.
שאלה: אם מישהי בתוך העשירייה לא נמצאת בתוך הערבות ורוב החברות בעשירייה רואות את זה בצורה זהה, האם זו השלכה מתפיסה אגואיסטית שלנו או שזו אמת?
זה לא חשוב. בהמשך אולי נגלה את זה, אנחנו צריכים פשוט להמשיך לפעול בסבלנות, בהמתנה, עד שהפעולות שלנו ישפיעו על החברה הזאת.
שאלה: תמיד נדמה לי שאני יכולה לעשות יותר למען הקבוצה, אבל ברגע שאני עושה את זה מתחילות הפרעות גשמיות. איך לפעול במצב כזה?
יש לנסות לפעול כך שהגשמיות והרוחניות לא יגעו יותר מדי זו בזו ואז תצליחו בכול.
קטע מספר 3.
"אסור ליחיד לצאת מהכלל", כלומר לצאת מהערבות, "ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. [...] כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו".
יש להבין זאת בצורה מדויקת - אם אני מבקש עבור עצמי אז אני הורס את הנשמה שלי, אם אני מבקש עבור כולם אז אני אוסף את הנשמה שלי. כי הנשמה היא אחת לכולם, היא כלי אחד משותף – האדם, ורק לו עלינו לדאוג ועליו לחשוב. הנשמה הפרטית שלי היא רק כדי שמתוכה אני כל פעם אדאג לאיסוף הנשמה הכללית.
שאלה: שמעתי שאמרת שהערבות קשורה לאמונה למעלה מהדעת. אם כבר נמצאים באמונה למעלה מהדעת אז זה אומר שלא רואים חסרונות, אם כך, במה אפשר להיות ערבים אם לא רואים חסרונות?
אמונה למעלה מהדעת היא לא הגבול אלא רק התנאי לתיקון הכלי. הכלי עצמו צריך להגיע למצב שהוא נמצא בתכונת ההשפעה, וההשפעה כלפי הבורא יכולה להיות רק בזה שאנחנו מקבלים ממנו בעל מנת להשפיע, לכן כל זה עובד בצורה הדרגתית.
שאלה: האם אני יכול בעצמי לבדוק אם אני מבצע את תנאי הערבות או שרק החברים שלי יכולים להעריך את זה?
הקבוצה יכולה להעריך אם אתה מקיים את תנאי הערבות או לא, אתה בעצמך לא יכול לעשות את זה. רק הקשר שלך עם הקבוצה הוא שמאפשר בכללות לקבוצה להרגיש עד כמה אתה נמצא בערבות, האם אתה כלול בה או לא.
שאלה: כשאנחנו מתכללים בהפצה או אפילו תומכים טכנית במערכת הערבות זו גם ערבות?
כן, ודאי, אחרת אתה לא תומך. אני לא יודע איך אתה יכול לקיים איזו פעולה רוחנית בלי התכללות הדדית, בלי חיבור, בלי ערבות, ולפני כן עליך להתעלות על עצמך, כלומר באמונה מעל הדעת. כל אלה התנאים הבסיסיים, ההכרחיים כדי שיתקיים הכלי הרוחני אפילו ברמה המינימלית שלו.
שאלה: אני מזהה שיש בי איזשהו סירוב להתחייב לכל מיני בריתות או לכבול את עצמי ובכך אני מגביל את החופש שלי. מה אני צריך לעשות כדי שאני אוכל להגיע לרצון להתחייב לערבות?
לעצום את העיניים ולכלול את עצמך בתוך הקבוצה, פשוט לעשות מה שהם עושים, לנסות לספוג בתוכך את הרוח שלהם.
שאלה: בעשירייה אנחנו באמת עובדים קשה כדי להתאחד, ויוצא שלפעמים אתה מרגיש קרוב יותר לחבר אחד או לעוד חבר, ואני לא יודע אם זה נכון או לא נכון ומה לעשות עם זה, לפעמים אני אפילו מרגיש אשם בגלל זה.
תמשיך, וההבנה איך לפעול נכון יותר כבר תגיע. אני לא יכול להגיד כי בכך אני גונב ממך, והחיפוש הוא חלק מאוד חשוב בעבודה הרוחנית.
שאלה: האם הערבות משחררת אותנו מהאגואיזם?
הערבות ההדדית לא הורסת את האגו אלא היא מעלה אותנו מעל האגו, על זה אומרים "אמונה מעל הדעת", תכונת הבינה מעל תכונת המלכות, השפעה מעל קבלה. הקבלה לא נעלמת, לא נאבדת, כל מי שגדול מחברו האגו שלו יותר גדול ממנו, כך אנחנו גדלים גם במלכות וגם בבינה ובצורה כזאת אנחנו מתעלים, עולים.
שאלה: אני לא יכול להיפטר מהמחשבה שלבקש מהחברים זה בכל זאת משהו שאני רוצה להרוויח לעצמי.
זה לא חשוב מה אתה חושב, תעשה מה שכתוב וככה תהיה יותר חכם, אם לא כן, תישאר עם השכל שלך בלבד.
שאלה: אני מבין שהערבות מגיעה מהבורא, ואם אני עכשיו לא מרגיש את הערבות אז אני יכול לבקש שהבורא ייתן את הכוח לחברים כדי שהם יהיו בערבות, כיוון שאם אני מבקש למען הציבור אז גם אני אזכה, זה נכון?
תבקש מה שאנחנו אומרים, תשמע את כל השיעורים של היום, של אתמול, ואז יהיה לך כיוון ברור. אין לי מה להסביר יותר ממה שאמרתי, לפי השאלות האחרונות אני מרגיש שפשוט חובה לעסוק בזה וזה הכול.
תלמיד: אנחנו יכולים לבצע עכשיו תרגיל כיוון שאנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו צריכים להיות בשמחה וכך גם המקובלים מלמדים אותנו, שכל אחד בתוכו יזמין כזאת שמחה ויעביר אותה לחברים. לפי הפנים השמחות שלך נבין שגם הבורא הוא שמח.
בבקשה, נעשה הפסקה לדקה וכולנו נחייך, נראה לכולם שאנחנו מחייכים. תנו לזה משמעות, מה אני רוצה בזה - אני רוצה להעביר לחברים שלי את התמיכה שלי, אנחנו כולנו נמצאים בתלות אחד כלפי האחר, בתלות הכי צפופה שיכולה להיות. אנחנו חלקים מקושרים של נשמה אחת ויחידה שהבורא ברא אז בואו נחייך. בזה נחבר את עצמנו עוד יותר אחד לאחר ובערבות הדדית, כי איזו דרך אחרת יכולה להיות. אנחנו בוודאי נגיע למצב של קשר הדדי, של ערבות ומשם כבר כל הבריאה תיפתח לנו, הכול יתגלה בנו.
קטע מס. 4.
"אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה. [...] היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה."
(הרב"ש. אגרת כ"ד)
קטע מס' 5.
"דווקא חברו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם. דהיינו, שחברו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כוח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו."
(הרב"ש. מאמר 4 "איש את רעהו יעזורו" 1984)
את זה אנחנו חייבים לעשות, כוונה אחת על השני שכולנו נרגיש עידוד, התעלות, ושניתן לקבל כוחות מהקשר ההדדי שלנו כך שנהיה בטוחים שהמטרה קרובה לנו.
סדנה
לפי סעיף 5. "דווקא חברו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם. דהיינו, שחברו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כוח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו."
כולנו מדברים על זה ביחד.
*
שאלה: איך לחזק את הערבות ההדדית בעשירייה קטנה אם בקושי אנחנו מצליחות להיפגש פעמיים ביום?
פעמיים ביום זה טוב. כלומר, אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב איך אנחנו במהלך כמה דקות, נגיד חצי שעה שאנחנו מתאספות יחד, יכולות להביע אחד לשני את התמיכה ההדדית. כיוון שזו לא סתם תמיכה הדדית כמו שזה נדמה, זו לא תמיכה, הערבות היא כאשר אנחנו מחליפים את האדם הזה ונותנים במקומו, שמים במקומו את הערבות שלנו. כמו בבנק, אנחנו חותמים בכסף שלנו שאני אשלם עבורו. אותו דבר גם ברוחניות. אני משלם עבור החבר בהשקעה שלי, במאמץ שלי, בכוחות שלי, אני מוכן להשקיע בו את הכול, לתת לו את הכול, כדי שבדבר הזה שאני נותן לו הוא יוכל לקבל את הרוחניות, המילוי הרוחני.
וכך כל אחד מאיתנו. אף אחד מתוך הרצון שלו לא מקבל שום דבר, אלא רק ככל שהוא מבטל את עצמו בפני הקבוצה והקבוצה נותנת לו את הערבות שלהם, כלומר את החתימה שלהם, את הכלי שלהם, שמתוך הכלי הזה הוא יכול לקבל את התחושה הרוחנית. רק בצורה כזאת. אחרת מאיפה עוד יכולה לבוא לאדם איזו אפשרות לקבל משהו אם זה תכונות שונות, הפוכות לגמרי.
אז יוצא שאך ורק כאשר האדם מבטל את עצמו, מוותר על עצמו ומוכן לתת את הכול לחברו וחברו אליו, בתחלופה ההדדית הזאת, בשיתוף הזה של הערבות הם מייצרים ביניהם את התנאי ההכרחי לגילוי הבורא. רק כך זה עובד. ולדבר הזה צריכה להגיע כל האנושות.
שאלה: אומנם אני לא מרגישה את עצמי מסוגלת לבקש בכנות על החברות, כי אני תמיד חושבת על עצמי, אבל אני משתדלת לקיים בצורה מכנית את מה שאני שומעת ממך. האם בזה אני עושה נחת רוח לבורא?
כן. וגם לא חשוב באיזו רמה אנחנו נמצאים, גם ברמה הכי נמוכה, אם אנחנו בזאת מנסים לתת נחת רוח לבורא דווקא הודות לזה שאנחנו קטנים, כמו תינוק שמחייך טיפה לאמא שלו וכבר האמא מלאה בשפע שקיבלה מהתינוק. זאת אומרת, הרמה שלנו לא מצביעה על כלום, להיפך. כשאנחנו קטנים, רק מתחילים, אנחנו יכולים אפילו בביטול הכי קטן שלנו להסב נחת רוח עצומה לבורא. וכשאנחנו כבר גדולים זה הרבה יותר קשה.
שאלה: איך עכשיו, בזמן השיעור, אנחנו יכולים לבטא ערבות הדדית אחד כלפי השני?
ככה, במחשבות שלנו, ברגשות שלנו, בפריצות הרגשיות שלנו.
שאלה: האם הבקשה לערבות היא בקשה במילים או רק בדוגמה?
במילים זו חובה. בדוגמאות גם צריך להיות, אבל החשוב ביותר זה ברגש, בלב. אם הלב יהיה לב נכון אז הבורא יעשה כך שגם החבר ירגיש כמה אני מוכן, רוצה להיות ערב שלו.
שאלה: אם אני כל הזמן מפספסת את הפגישות של העשירייה בגלל כל מיני סיבות, אבל אני חושבת עליהן, האם זה נקרא שאני נמצאת איתן בערבות?
אני חושב שלא. אני לא יודע בדיוק את כל הבעיות שלכן, אבל זה דבר מאוד מורכב, לא פשוט להפסיד פגישות עם חברים, זה מקרה קיצון.
שאלה: אם הערבות מורגשת רק עם חברה אחת בעשירייה ועדיין לא רואה אפשרות שזה יהיה בכל העשירייה אם הבורא לא יעזור. איך הקשר בין שתי חברות משפיע על כלל העשירייה?
אני חושב שאתן בכל זאת צריכות לעשות כך שהקשר יהיה קשר הדדי, משותף, בתוך העשירייה וכמה שיותר לבבי. זו ההתחייבות של כל העשירייה. אתן צריכות פשוט להתאסף ולהפסיק להסתכל אחת על השנייה כמו קודם אלא להתחיל בחיים חדשים, חיבור חדש.
שאלה: איך ביטול עצמי בעשירייה קשור לערבות הדדית, ואם יש דרך להבין למה אני מבטל את עצמי בצורה נכונה כלפי החברים?
אם אתן מבטלות את עצמכן בצורה נכונה בפני החברים, אתן תרגישו את ההשפעה שלהן עליך כמה הן נמצאות בתוככן, תרגישו את זה. ולזה צריכים להשתוקק, לשאוף.
אנחנו צריכים ליצור בתוך כל אחד מאיתנו מצב רוח מרומם, לרכוש ביטחון בחיים, לעבוד כך כביכול שהמטרה היא קרובה להרגיש את אהבת החבר. להרגיש בזה איך שמתעוררת מתוכי שמחה ורצון לחיים, כיוון שאני מתחיל להרגיש איך שהחברים דואגים לי וזה מייצר בתוכי כאלו תכונות מאוד מיוחדות, רגשות מיוחדים. מצד אחד זה נעים לי, מצד שני זה איכשהו מחזיק אותי במתח, מחייב אותי.
אני כבר לא יכול לדאוג רק לעצמי, כשאני מרגיש כזה יחס של חברים מצד אחד, ומצד אחר, איך אני יכול מתוך זה לפעול בצורה דומה כלפיהם? ומכאן מתחילה הפעולה ההדדית בין כל אחד ואחד, שכל אחד רוצה להיות ערב לאחרים, לעזור לאחרים ולהיות בתוך אחרים. בצורה כזאת, אם אנחנו נבנה את הקשרים שלנו, את התקשורת בינינו כך, אנחנו נבנה מהר מאוד את הכלי הרוחני ובתוכו כבר יתגלה הבורא.
כיוון שההתכללות של כולם בכולם, אפילו בתוך העשירייה או פחות מעשרה אנשים, זה כבר יספיק על מנת לגלות את הבורא. ועבורנו זה ממש עכשיו זה מוצב לפנינו כמטרה, כמשימה. וזאת צריכה להיות למעשה התוצאה של הכנס הזה, כזה חיבור, כזו ערבות הדדית, כזו חדירה בתוך כולם, התכללות בין כולם. עשר בתוך עשר בתוך עשר עד שבסופו של דבר זה מהווה שדה כזה, זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'", שכינה, ובתוכו, בתוך השדה הזה נגלה הבורא.
שאלה: מהיכן לקבל את הביטחון שספינת הערבות מפליגה בכיוון הנכון?
זה כבר מתוך מה שאתה מרגיש מהחברים שלך, אם אתה מרגיש שאתה יכול לעודד אותם, לחבר ביניהם, לקשר, לכוון אותם למטרה, לתת להם רוח, השראה, אתה מתוך זה יכול להסיק את המסקנות שלך. כשאתה כבר רואה או לפחות מסוגל לראות את התוצאה שלך מהפעולות שלך בחברים, אז כבר יש לך מדד מדויק אם אתה פועל נכון וכמה.
שאלה: איך אפשר לקנות רצון חבר בעשירייה צעירה בשביל להיכנס לתהליך של ערבות הדדית בשביל להאיץ?
אני לא מבין מה הבעיה בקבוצה הצעירה או בקבוצה הבוגרת, זה לגמרי אותו דבר. החוקים הם אותם חוקים גם לפי אגו קטן של מתחיל וגם אגואיזם גדול של מישהו, מנוסה אין שום יוצאי דופן ולא משהו חדש, לגמרי אותם כללים וחוקים יציבים. כמובן שבמידת ההתפתחות של האגו אנחנו רואים את המימוש של אותם החוקים בצורה הרבה יותר מפותחת, אבל זה לא משתנה.
שאלה: האם יוזמה פרטית או אישית אסורה בהתאם לחוקי הערבות ההדדית?
אני לא יודע על מה אתה מדבר ולא יודע לענות על שאלות כאלה מעורפלות.
שאלה: במה זה תלוי שחלק מהחברים יכולים לקבל את התפיסה של ערבות הדדית בצורה קלה יותר מאשר אחרים?
זה כבר תלוי בתכונות הנשמה, עומק הנשמה, אבל בעיקרון עלינו להבין שאין שום דבר אחר מלבד זיהוי הרע בתוך האגו שלנו, האפשרות להתעלות מעל זה, להתחבר עם אחרים ובזה לגלות את מצב הבורא. זה כל מה שיש לפנינו. יש כאן ארבעה שלבים של גילוי הבורא, עלייה רוחנית, אין פה משהו מורכב מדי. אנחנו דיברנו על זה רבות, אולי כדאי לסדר את זה באיזו שיטה, לנוח, שוב לגשת בריכוז מחשבות, זה מה שצריכים לעשות. ואני חושב שעוד יהיה לכם זמן מהשיעור הזה ועד השיעור הבא כדי לברר את זה בתוך עצמכם.
שאלה: חברים רוצים לשתף בדוגמת הערבות. למעשה כל החברים בקזחסטן היו מחוברים לשיעורים במהלך כל הכנס דרך הקשר הטלפוני בזכות התמיכה של החברים מכל הקבוצות בעולם. במיוחד קבוצת מוסקבה כל כך דואגת שחברים יוכלו לתקשר וגם דרך טלפון, גם דרך אודיו בלי תמונה, בלי מחשב, דרך שיחות ועידה. כולנו היינו בקשר, החברים מהלפ חבר התקשרו ואמרו שגם הלפ חבר מוכנים לקחת חלק בפעילות הזאת. וככה בינינו בעשירייה שלנו בישקק וקזחסטן לנו היה אינטרנט והייתה לנו אפשרות לתקשר ולתת לחברים את הקשר, כי השיחות הבינעירוניות יותר יקרות. לכן כל החברים הביעו תמיכה מאוד גדולה, וכל הזמן שואלים את יתר הקבוצות, שולחים דרישות שלום. והערבות הזאת כל כך מורגשת. רצינו להביע כל כך הרבה הודיה על התמיכה שנותנת כל כך הרבה כוחות, ואפילו הפרעות שהיו כעת לא מפחידות בכלל.
אנחנו מאוד דואגים לכם וכמובן שמתפללים עבורכם ורוצים שכבר יהיה לכם רוגע והכול יוסדר ויבוא על מקומו וכך יחזור לנורמליות, לחיים טובים, שיהיה לכם קשר טוב ואתם תהיו איתנו ואנחנו נוכל לעשות אפילו כנס בקזחסטן כפי שפעם עשינו כנס נפלא שם, מדינה מלאת שמש, אלמאטי.
בקיצור, הכול עוד לפנינו ואני בטוח גם בעתיד הקרוב, כך שתהיה לכם הצלחה ושלום ותשמרו על עצמכם.
שאלה: לפי קטע מספר 4 מה זה אומר שה"שלהבת תבער מאליה"?
כיוון שאם אנחנו נמצאים בערבות אחת עם כולם בתוך קבוצה, אז כל אחד מאיתנו מתכלל, מתנתק כדי לעבור למצב הבא, לרצון הבא, וכך זה קורה כתהליך הדרגתי. אפילו הבעירה כמו שאנחנו אומרים היא לא תנועה תמידית, יש שם פעולות הדדיות של התחמצנות, של התלהטות, וזה מגיע מתוך בסיס רוחני. לכן הדאגה התמידית שלנו על ערבות ותמיכה הדדית היא הגורמת לבעירה התמידית הזאת.
שאלה: אם אסור לבקש על עצמי אז איך להתייחס לבקשה למשוך את עצמי לחברים הגדולים?
רק דרכם ולא בשום אופן אחר. רק אם אתה מבקש עבורם אז אתה מתרומם בעצמך, ואם אתה מבקש על עצמך אתה נופל, יורד. אלה חוקים הפוכים מגשמיות לרוחניות.
שאלה: את הכוחות כדי להיכנס לערבות אני לוקח רק מהחברים או שאני יכול לקחת את זה מתוך האגו שלי כי זה מועיל לי?
בינתיים זה בא במעורבב, אתה לא יכול אפילו לזהות מאיפה הכוחות שלך, מאיפה בדיוק מגיעות הכוונות שלך. ככה זה בהתחלה, ובהתקדמות בהמשך יהיו לך עוד ועוד אפשרויות לבחון את עצמך ולהבין, לקבל מדד מהאור העליון.
שאלה: איך להראות ערבות לחבר, איך לדעת מה הוא צריך?
מה שהחבר צריך זה רק דבר אחד, שאתה תאהב את החברים ודרך אהבתך לחברים אתה תוכל להגיע גם עם אהבתך אליו. בינך לבין הבורא נמצאים החברים, הם יכולים למסור את היחס שלך לבורא רק באותה מידה שאתה אוהב אותם, כלומר מקושר אליהם. אז תפעל.
שאלה: אחרי השיעורים שלך מגיעה הרגשת שמחה ויראה וחיבור, אבל כשאתה נשאר לבד בלי הקבוצה, מה כדי לעשות כדי שהעבודה תהיה עבור החברה?
לעסוק בהפצת חכמת החיבור, כלומר קבלה. אתם אפילו לא חייבים לקרוא לזה קבלה כדי לא להבהיל אנשים, אלא חכמת החיבור זה אמצעי הכרחי כדי להמשיך את קיום החיים על כדור הארץ.
שאלה: כל בוקר אנחנו צריכים להכין עצמנו לערבות ההדדית, ובערב כשאנחנו עושים מפגש יש גם איזו ערבות, מה ההבדל בין שני אלה ואיזה פער עלינו להרגיש? האם הגענו להרבה יותר גדלות בערבות הזאת ויותר התעמקנו בחיבור ובאהבה בינינו ועם כל בני ברוך?
אתם צריכים להרגיש עד כמה אנחנו נמצאים קרוב יותר ויותר האחד לחברו, עד כמה אנחנו אחראים, עד כמה אנחנו מקושרים באופן הדדי, עד כמה אנחנו בתלות הדדית אחד כלפי כולם. כיוון שלמשל יש אותי ואת הבורא, וכל כל האנשים שסביבי מקשרים ביני לבורא, אבל בעיקר זה הקבוצה שלי, העשירייה, זה כמו קו מרכזי המקשר אותי לבורא.
ומה עם כל השאר? כל השאר הם מתכללים, נכללים פנימה עוד ועוד, כך שהקשר שלי עם הבורא הופך לפס רחב, למעשה פס אין סופי, בלתי מוגבל, בזה מסתכמת העבודה שלנו.
הבורא נתן לנו רק את הנקודה האחת הקטנה של החיבור איתנו בזה שהוא נותן עידוד, השראה להתחבר אליו אבל את כל השאר אנחנו צריכים לעשות בעצמנו. בזה מסתכמת המהות, המשמעות של הערבות הדדית, שאנחנו מבינים שכולנו מקושרים דרך פעולה אחת, חיבור בינינו ומאיתנו אל הבורא.
תלמיד: זו לא שאלה, אלא ביטוי של הוקרת תודה לבורא כי מרגע שהייתי בכנס בישראל, מספר חברים אמרו לי שחייכתי יותר ואהבו את זה, וביקשתי מהבורא שיעזור לי והוא שלח לי תוספת לעשירייה שלנו, חבר שכשרואים אותו תמיד מחייכים כי יש לו חיוך ענק ואני מוקיר תודה לבורא כי זה מדבק, ועכשיו כולנו ככה עם החיוך הזה. רק רציתי לספר על זה. תודה.
אני שמח עבורך שיש לך כזה חבר, כיוון שכשאתה היית כאן בכנס ההוא, היית מאוד רציני כזה, אפילו מאיים, ובכלל היית כזה אגרסיבי. אבל היום אתה כבר אדם אחר. האמת היא שכולם משתנים, אני רואה את כולכם לפניי, במהלך הזמן אתם כבר אנשים אחרים לגמרי, ממש שונים.
קריין: יש לנו היום 4500 חיבורים, והרבה קבוצות שגם התאספו פיזית.
תלמיד: נראה קליפ מרגש שנשלח אלינו מהחברים היקרים מאירן. הלב שלהם ממש קופץ חוצה.
מאוד נגע לליבי הווידיאו הזה, קיבלתי מהחבר הזה גם את הדואר האלקטרוני שלו. אני מאוד שמח שיש כאלה חברים ובמיוחד באיראן שהם גם מתחברים לגילוי הבורא, לגילוי העולם הרוחני, בהבנה שאין שום קשר פה לעדות או ללאום אלא זה מעל כל הגשמיות. תודה לכם.
(סוף השיעור)