שיעור בוקר 21.03.25 הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1637, מאמר 71. "ענין גלות"

קריין: "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1637, מאמר 71 "ענין גלות".

ענין גלות

"ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם.

ומה זה גלות, זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים. ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים.

נמצא כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות.

ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים".

נמצא במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת. וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת.

והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת."

תלמיד: כתוב, "מה זה גלות, שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים." "ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים." מה זה לעשות? הרי לאדם אין מעשים, יש לו רק כוונה, אומרים "הבורא הוא בעל המעשים", "אדון כל המעשים", אדם יכול לתת רק כוונה מצדו במה שהוא רוצה להיות. אם יש לו כוונה, מה חסר לו? מה זה אומר שהוא לא יכול לעשות פעולות?

אם יש לו כוונה והוא רוצה לצאת מהמצב שלו, כי מזהה שזה נקרא גלות, אז חסר לו רק לבקש שהבורא יוציא אותו מהגלות.

תלמיד: אבל מה זאת הגלות פה? כתוב שגלות זה שהוא לא יכול לעשות לשם שמיים. מה הוא צריך לעשות שהוא לא יכול לעשות? מה מגביל אותו?

הוא מוגבל כי במצבו הוא לא יכול לבקש מהבורא שיעלה אותו, כי לא רוצה להיות תחת שליטת הרצון לקבל.

תלמיד: מה הרצון לקבל מונע ממנו?

אהבת ה'.

תלמיד: אז גלות זה שאני לא יכול לאהוב את ה'?

כן.

תלמיד: אז האדם מרגיש שאין בו את האהבה שהוא יודע שהיא צריכה להיות לו.

כן.

תלמיד: כתוב "כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות. ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". נמצא במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת." המצב שהרב"ש כותב עליו, זה מצב שאנחנו מוכרחים לעבור בדרך.

כן.

תלמיד: איך משתחררים מהמצב הזה? אני חושב שזה מצב שפוגש אותנו כל יום, שממש אתה נמצא בשיעור בוקר, אתה נמצא בסביבה כזאת, אתה מרגיש את הפער בין גלות לגאולה, ואז נגמר השיעור, ושוב חוזרים למצב הזה כמו שהוא כותב, שממש מאבד עצמו לדעת. איך יוצאים, איך משתחררים, עוברים מצב?

על ידי התפילה. הנשק שלנו זה רק פנייה לבורא, בקשה.

תלמיד: בשיעור אנחנו מבקשים מהבורא, אנחנו מתמסרים, והלב שלנו מבקש מהבורא. אבל הכוח של הגלות הוא חזק יותר מהכוח של התפילה. זה כביכול לא כוחות.

אני לא יודע. תמשיך.

תלמיד: אני מחפש להיות בתפילה הזו שאתה מדבר, איך אני נמצא בה כשאני עכשיו יוצא מהפיזיות, מהגשמיות הזו ונמצא תחת הרוח הזו כדי להמשיך בתפילה, ולא להצדיק את המצב?

טוב.

תלמיד: המאמר מסתיים בפסקה "והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת." מה זה אומר שהאמונה הקודמת נחשבת לירידה?

שאת האמונה שהייתה להם פעם, במקרה הקודם לזה, הם מחשיבים כירידה והיחס שלהם עכשיו לירידה, מחליף את הירידה הקודמת.

תלמיד: כל מצב קודם זה מצב ירידה?

לא. אבל כך זה קורה כאן.

תלמיד: המצבים שאדם עובר מתחלקים לירידה ועלייה?

כן, אבל לאו דווקא אחרי ירידה יש עלייה ואחרי עלייה יש ירידה.

תלמיד: אבל הכול נקבע לפי היחס של האדם למצבים האלו, זאת אומרת למצב קודם.

נגיד.

תלמיד: האם האדם יכול להמשיך להישאר בעבודה ולהימנע ממצב של גלות?

אתה מתאר אדם שנמצא באיזה מצב?

תלמיד: הוא עובד בעבודה רוחנית עכשיו נגיד בחיבור עם החברים, הוא יכול להימנע, לא להגיע למצב של גלות?

זה תלוי איך הוא מגיב למצב שעכשיו מקבל. כל רגע האדם מקבל מצב חדש מהבורא, ועכשיו מעניין איך הוא מתייחס לזה.

תלמיד: גלות זה מצב שצריך לשאוף אליו?

לשאוף לא. רק לגאולה.

תלמיד: אם האדם נמצא תחת השליטה של הרצון לקבל, איך העשירייה יכולה לעזור לו?

העשירייה חייבת לרדת למקומו ולתפוס אותו מכל הצדדים, ולחייב אותו לעלות יחד איתם.

תלמיד: הוא כותב פה "במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת." איך הוא לא בורח מנקודת הגלות הזאת?

הוא לא מרגיש את הגלות.

תלמיד: אם הוא לא מרגיש גלות, איך הוא יבקש על גאולה?

לא יכול לבקש.

תלמיד: אז הוא בורח מהמצב. איך להרגיש את מצב הגלות ולבקש על גאולה, ולא לברוח בכלל לגמרי מכל הגלות הזאת?

קודם כל להרגיש שהוא נמצא בגלות, לפי זה לפתח את כל היחסים שלו שיכולים להיות במצבו, ולחפש על ידי קשר עם מה הוא יכול לעלות.

תלמיד: מהי הרגשת הגלות?

הרגשת הגלות היא שאדם נמצא תחת שליטת הרצון לקבל הכללי.

תלמיד: זו ההרגשה שיש לו, הגלות.

כן.

תלמיד: ההגדרה שנתת, "גלות זה כשאני תחת הרצון לקבל הכללי". מה זה הכרה במצב הזה? מה אני מרגיש במצב הזה?

אתה מרגיש במצב הזה שאתה נמצא תחת הרצון לקבל הכללי.

תלמיד: ומכאן לגאולה, מה המעבר פה?

המעבר מכאן לגאולה זה שאתה חייב לקבל מאור מלמעלה, על ידו אתה תבחין מה ההבדל בין גלות לגאולה, אתה תבקש את המאור הזה, תתחיל לעלות קודם כל לעבודה שהיא תחבר אותך עם האור העליון, ואז אתה תבקש מהמאור הזה עוד עלייה, כדי שאתה תהיה תחת שליטת האור העליון ולא תחת שליטת החושך כמו בזמן הגלות. ואז אתה תעלה כך למצב שהוא הפוך ממצב הירידה שהיה לך, אבל אתה תהיה כבר בשליטת כוחות העלייה.

תלמיד: גאולה היא כשאני תחת שליטת הכוח העליון.

כן.

תלמיד: האם בגלות אני לא תחת שליטת הכוח העליון?

בגלות אתה תחת שליטת הכוח העליון, הוא זה שנותן לך את ההרגשה הזאת, ואתה לא מתנגד לו.

תלמיד: מה ההבדל בין שתי השליטות? אני תמיד תחת הכוח העליון, בין בגלות ובין בגאולה.

בגלות אתה נמצא תחת שליטת הכוח העליון ואתה מסכים עימו, ובגאולה אתה לא מסכים עימו אלא אתה רוצה לעלות.

תלמיד: בגאולה אני לא מסכים עם הכוח העליון?

לא.

תלמיד: למה?

כי הוא מראה לך מדרגה פחותה יותר ממה שאתה מתכוון.

תלמיד: אחרי המצב המנוגד שמתגלה בינינו, מה הלאה?

אתה מבקש בתפילה לעלות למעלה מכוח העליון.

תלמיד: מה יהיה המצב הזה?

אז הוא מעלה אותך.

תלמיד: האם מעל הגאולה יש מצב עליון יותר?

מה זה למעלה מהגאולה? מתי הרגשת את הגאולה?

תלמיד: הרגשתי בגלות שאני תחת שליטת הכוח העליון ואני לא מתנגד לו. בגאולה אני כבר תחת שליטת הכוח העליון ואני מתנגד לו. על ידי התפילה אני מבקש הארה עליונה שעוד יותר תעלה אותי.

כן.

תלמיד: מה זה המצב מעל גאולה, מה עוד יש מעליה?

הגאולה הנוכחית.

תלמיד: אלו שלבים של גאולה.

כן.

תלמיד: מהגלות ועד הגאולה יש סדרה של פעולות, שלבים שאדם עובר. מה גורם לאדם לברוח מהגלות, לא להמשיך את סט הפעולות עד לגאולה?

רק החיבור שלו לעשירייה, שם הוא רואה את כל המצבים.

תלמיד: כותב רב"ש, "במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות". למה האדם בורח מהגלות? למה הוא לא מבקש על גאולה, מה הבעיה שם? למה הוא בורח מהמצב הזה?

הוא לא רואה את האור שנסתר.

תלמיד: איזה אור נסתר?

אור שנסתר בתוך הגלות, הוא לא מבקש אותו.

תלמיד: איך לא לברוח מהגלות, אלא דווקא לדרוש את האור הנסתר?

רק על ידי חיבור עם החברים.

תלמיד: יש פה נקודה מאוד עדינה. הוא כותב "שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות". מה זו הפעולה הזאת לבקש רחמים?

שירחמו עליו מלמעלה.

תלמיד: מה הם התנאים להגיע למצב שמה שאתה צריך זה רחמים? כי אני עם הכוח שלי רוצה לצאת מהגלות, ללכת לגאולה, רוצה לעלות. אבל לבקש רחמים נראה שאין דבר נמוך מזה, אדם צריך להיות מחוק לגמרי בשביל להגיע למצב שהוא מבין שהוא צריך רחמים. איך זה שבאדם מתעוררת כזאת הרגשה שכבר מעצמו הוא לא יכול לעשות שום תנועה?

כי הוא מגיע מהרגשת אפיסת הכוחות שלו, שאין בידו שום כוח להעלות את עצמו.

תלמיד: נראה שכשנגמרים הכוחות של האדם, יש לו משהו להישען עליו שנקרא חברים, הוא יכול לבנות על זה שבמקום שהוא גמור יש מי שיציל אותו. איך בונים כזה קשר בינינו שיהיה אפשר להיות בביטחון שחברים יצילו אותך במקום בו תהיה גמור?

בזמן התפילה צריכים לעורר את הנקודה הזאת - שאדם בעצמו לא מסוגל, אלא רק כשמקבל עזרה מלמעלה היא תעלה אותו. 

תלמיד: אם אני מגלה שאני נמצא בגלות, באותו רגע מופיעה נקודת השמחה שהבורא אִפשר להכיר בכך, והנקודה הזו לוקחת אותי לצד הרבה פעמים. ממה צריכה להתחיל התפילה כשאני רוצה לצאת מהגלות, האם מצעקה או מהודיה?

קשה כך לענות. יותר נכון להתחיל ממצב שלפני זה. כי רק במצב שלפני יש לך נקודת אחיזה נכונה במצבך. אנחנו עוד נברר את הנקודה הזאת. 

תלמיד: אנחנו קבוצת הונגריה פולין, ובמהלך שיעורי הבוקר אנחנו הולכים ומתבססים כקבוצה, כעשירייה. כל חבר בעשירייה משתדל למצוא את הדרך איך להוסיף את הגרם הנוסף להצלחה המשותפת שלנו. אנחנו רוצים להתכונן בצורה הטובה ביותר לחג הפסח ולכנס הקרוב שיקרה בחודש מאי בהונגריה, והיינו רוצים לשאול שאלות בצורה נכונה בשיעור הבוקר. אני מרגיש שהדבר היחיד שאנחנו צריכים לבקש הוא איך לשאול נכון בשיעור. איך אדם שואל שאלה בצורה נכונה בשיעור?

הייתי אומר כך, הוא צריך להיות במצבו, וגם לתאר את המצב שאליו הוא רוצה להגיע, ולבקש אפשרות לשאול במצב שהוא רוצה להגיע אליו. בצורה כזאת בטוח הוא יוכל לשאול כך שיהיה לכולם מובן מה הוא שואל. 

תלמיד: במאמר הוא כותב, "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ורשעים יפלו בם". את המצב שבן אדם בורח מהגלות הוא מתאר כ"מאבד עצמו לדעת", והתיקון הוא אמונה למעלה מהדעת. נניח שאנחנו חבורת רבי שמעון ובתחילת השיעור מגלים שנאה, כל אחד נדחה מחברו בצורה איומה. מה זה מאבד עצמו לדעת במצב הזה, האם זה כשאני מתחיל לחקור בתוך הדעת שלי את המצב שהבורא שלח?

מאבד את עצמו לדעת, אני חושב שזה כשאדם לא יכול לתאר באיזה מצב כלפי העלייה שלו, ההתחברות לדעת, הוא עכשיו נמצא. ואז הוא רוצה לבטל את הבקשה שלו, את התפילה שלו, וכך לשאול. 

תלמיד: האם הוא זה שעכשיו רוצה להצדיק, הוא רוצה להמשיך להתפלל?

כן.

תלמיד: הוא אומר "ישרים דרכי ה"', הוא אומר שזה בא מה', כלומר הוא רוצה להצדיק את המצב?

ואז הוא מצדיק את המצב.

תלמיד: האם זה כבר יהיה במדרגה חדשה?

כן.

(סוף השיעור)