שיעור צהריים 29.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 526

מאמר ט"ו, "מהו, אלוקים אחרים, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 526, "שמעתי" מאמר ט"ו "מהו, אלהים אחרים, בעבודה".

מאמר יפה, טוב, ברור ולא קשה.

טו. מהו, אלהים אחרים, בעבודה

שמעתי כ"ד מנחם אב תש"ה

"כתוב "לא תעשה אלהים אחרים על פני". והזה"ק מפרש, שצריך להיות "אבנין למשקל בה [אבנים לשקול בהן]".

ושאל על זה, איך שוקלים את העבודה באבנים, שעל ידי זה ידע את מצבו בדרכי ה'? והשיב, שזה ידוע, שבזמן שהאדם מתחיל לעבוד יותר ממה שהוא רגיל, אז הגוף מתחיל לבעוט ולהתנגד בכל כחו לעבודה זו. היות שבענין להשפיע הוא אצל הגוף בבחינת לעול ולמשא, שאינו יכול לסבול את עבודה זו. וההתנגדות של הגוף מתראה אצל האדם בצורה של מחשבות זרות. והוא בא ושואל את שאלת "מי ומה". וע"י השאלות האלו האדם אומר, שבטח שכל אלו השאלות הס"א שולח לו, בכדי להפריע לו מן העבודה.

ואמר, שאז, אם האדם אומר, שהם באים מצד הס"א, אז האדם עובר על מה שכתוב "לא תעשו אלהים אחרים על פני".

והטעם הוא, שהאדם צריך להאמין, שזה בא לו מצד השכינה הקדושה. כי "אין עוד מלבדו". אלא השכינה הקדושה מראה להאדם את מצבו האמיתי, איך שהוא הולך בדרכי ה'. זאת אומרת, שעל ידי זה שהיא שולחת לו אלו השאלות, הנקראים מחשבות זרות. היינו, שע"י המחשבות זרות האלו, היא רואה איך שהוא מתרץ את השאלות, שהם נבחנים למחשבות זרות. וכל זה האדם צריך לדעת את מצבו האמיתי בעבודה, כדי שידע מה לעשות.

וזה דומה למשל: חבר אחד רוצה לדעת עד כמה חבירו אוהב אותו. ובטח פנים בפנים חבירו מסתיר עצמו מטעם בושה. לכן האדם שולח מי שהוא, שידבר לשון הרע על חבירו. אז הוא רואה את התגובה של חבירו, בזמן שהוא נמצא מרוחק מחבירו. אז האדם יכול לדעת את האמת, את מדת האהבה של חבירו.

והנמשל הוא, בזמן שהשכינה הקדושה מראה את פניה להאדם, שפירושו שה' משפיע להאדם חיות ושמחה, במצב כזה האדם מתבייש לומר, מה דעתו על עבודה דלהשפיע ולא לקבל כלום לעצמו. מה שאין כן שלא בפניה, היינו שהחיות והשמחה מתקרר, זה נבחן "שלא בפניה", אז האדם יכול לראות את מצבו אמיתי שלו בבחינת בעמ"נ להשפיע.

ואם האדם מאמין, ש"אין עוד מלבדו" כתוב, אלא שכל המחשבות זרות הבורא שלח אותם, היינו שהוא הפועל, בטח כבר יודע מה לעשות, ואיך לתרץ את כל הקושיות. וזה נראה כאילו היא שולחת לו שלוחים, לראות, איך הוא מדבר עליה לשון הרע על המלכות שמים שלו. כן אפשר לפרש את ענין הנ"ל.

והאדם יכול להבין זה, שהכל בא מהבורא. כי ידוע שהבטישות, מה שהגוף בוטש את האדם עם המחשבות זרות שלו, היות שהם לא באים לאדם בזמן שהוא לא עוסק בעבודה, אלא הבטישות האלו, שבאים לאדם בהרגשה גמורה, עד כדי כך, שהמחשבות האלו רוצצים את מוחו, הם באים דוקא אחרי הקדם של תורה ועבודה שלמעלה מהרגילות.

וזה נקרא "אבני למשקל בה". היינו, שהאבנים האלו, מה שהוא רוצה להבין השאלות האלו, נופלים לו במוחו. שהולך אח"כ לשקול את מטרת עבודתו, אם באמת כדאי לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולעבוד בכל מאודו ונפשו. ושכל מאוויו יהיה רק לקוות, שיש מה לרכוש בעולם הזה, הוא רק במטרת עבודתו בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא בשום ענינים גשמיים.

ואז מתחיל ויכוח חריף, שרואה שיש פנים לכאן ופנים לכאן. ועל זה מזהיר הכתוב "לא תעשו אלהים אחרים על פני". שאל תאמרו, שאלהים אחרים נתן לך את האבנים, לשקול בהם את עבודתכם, אלא "על פני". אלא האדם צריך לדעת, שזהו בחינת "פני". והטעם הוא, בכדי שהאדם יראה את צורתה האמיתית של הבסיס והיסוד, שעליו בונים את בנין של העבודה.

ועיקר הכבידות שיש בעבודה היא, משום שהם "ב' כתובים המכחישים זה את זה":

א. שמצד אחד אדם צריך להשתדל, שכל עבודתו היא להגיע לדבקות ה', שכל רצונו יהיה אך ורק להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלום לתועלת עצמו.

ב. ומצד הב' אנו רואים, שאין זה המטרה העיקרית. היות שמטרת הבריאה לא היתה שהנבראים ישפיעו להבורא, כי הוא חס ושלום אינו בעל חסרון, שהנבראים יתנו לו משהו, אלא להיפוך, שמטרת הבריאה היתה מטעם רצונו להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים יקבלו טוב ועונג ממנו ית'.

ולפי שב' ענינים אלו הם שני דברים הסותרים זה את זה, כלומר מקצה אל הקצה: שמצד אחד האדם צריך להשפיע, ומצד הב' האדם צריך לקבל. זאת אומרת יש בחינת תיקון הבריאה:

א. שהוא להגיע לידי דביקות, שהוא בחינת השתוות הצורה, שהיא שכל מעשיו יהיו רק בעמ"נ להשפיע.

ב. ואח"כ יכולים להגיע לידי מטרת הבריאה, שהיא לקבל טוב ועונג מהבורא.

לכן, בזמן שהאדם הורגל את עצמו ללכת בדרכי השפעה, אז ממילא אין לו כלים דקבלה. ובזמן שהולך בדרכי קבלה, אין לו כלים דהשפעה. לכן על ידי "האבנין למשקל בה" הוא קונה את שניהם ביחד. משום שאחרי דין ודברים, שהיה לו בזמן העבודה, ובזמן כשהוא מתגבר ומקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת השפעה במוחא וליבא, זה גורם לו, שבזמן שהוא הולך להמשיך שפע עליון, היות שכבר יש לו יסוד מוצק, שצריך הכל להיות בבחינת השפעה, לכן אפילו כשמקבל איזה הארה, כבר מקבל זה בעמ"נ להשפיע.

וזהו מטעם, שכל יסוד עבודה שלו נבנה אך ורק על בחינת השפעה. וזה מכונה בשם שהוא "מקבל בעמ"נ להשפיע"."

שאלה: לקבל בעל מנת להשפיע, האם נכון שבמהות מדובר על כך שכשהאדם מקבל התפעלות, התרוממות בעבודה הוא לוקח את זה כיסוד לזה שקודם לכן הוא התקדם בצורה נכונה באמונה למעלה מהדעת מצד ההשפעה?

לא בהכרח. כלומר, אתה חושב שהוא בכל זאת מבסס את עבודתו על זה שהוא מקבל באותו רגע את מה שהוא מקבל.

תלמיד: אפילו שזה לא כל כך חשוב, אלא מה שחשוב הוא שזה רק כתוספת שמחזקת את העבודה בלמעלה מהדעת.

נניח שלהתחלה זה בסדר.

תלמיד: למה חוכמת הקבלה כוללת בתוכה בעל מנת להשפיע?

לקבל בעל מנת להשפיע נקבע או מוגדר כך, עד כמה מה שאני מקבל הוא רק בשביל להשפיע לבורא. כלומר מלכתחילה הקבלה שלי זה לא קבלה, אלא השפעה.

שאלה: הסתירה שבעל הסולם מציג, שמצד אחד אני צריך ולא רוצה להשפיע, מצד האחר אני צריך לקבל מהבורא, ואז הוא כותב שעל הסתירה הזאת אפשר להתגבר בעזרת אבנים, לשקול את ההפרעות. לא כל כך ברור איך מתגברים על הסתירה הזאת בעזרת ההפרעות?

האם אני יכול לאזן את כל ההפרעות שלי בהשתוקקות לבורא.

תלמיד: זה אומר שאני מקבל את ההפרעות בעל מנת להשפיע?

כמובן.

תלמיד: הבורא רוצה להנות לי ואני רוצה להשפיע לו, הוא נותן לי תענוג כהפרעות?

אתה צריך ליהנות מההפרעות. אז תתאר לעצמך באיזה מקרה אתה נהנה מההפרעות.

תלמיד: אני לא יודע, זה כנראה רק באמונה למעלה מהדעת.

אתה זוכר את המשל על בעל הבית שנסע והשאיר במקומו את העוזר שלו שהכה את המשרת, וכאשר בעל הבית חזר המשרת סיפר לו מה קרה ואיזה תלאות הוא עבר בזמן הזה. ואז בעל הבית התחיל לשלם לו עבור כל מכה כך וכך כסף, והנה הוא התחיל להתאכזב למה הוא לא קיבל יותר מכות.

שתלמיד: כן, אני זוכר. במקרה שלנו יוצא שזה לקבל בעל מנת לקבל. אני אסבול ולאחר מכן אני אקבל מזה משהו טוב.

תחשוב עוד קצת.

שאלה: כתוב שהעבודה הזרה נקבעת לפי עבודה מעל הרגילות. האם יש לאדם שליטה על גודל העבודה מעל הרגילות או שזה בא לו מלמעלה? זאת אומרת הוא יכול לקבוע את הקצב להתרגל לאט לאט או שקובעים לו מלמעלה?

הכול נקבע מלמעלה.

תלמיד: אם כך האדם לא יכול לשלוט בקצב ההתקדמות שלו?

לא, הוא יכול להוסיף מעצמו ככל שהוא יכול, אבל בכל זאת הכול ניתן ביד הבורא.

שאלה: במאמר כתוב שהמצבים מורגשים בצורה מאד חזקה, אבל אם המצבים שלי לא משתנים כל כך מהר או אני לא מרגישה את זה בצורה כל כך חזקה?

זה סימן לקיבעון.

תלמידה: מה לעשות?

להגביר בעבודה.

תלמידה: להגביר העבודה הכוונה היא לעשות מאמצים לחיבור?

כן.

שאלה: איך להגיב נכון לאבנים האלה, ליהנות מהם?

ליהנות מזה שאת מקבלת מהבורא קשיים יותר ויותר גדולים.

שאלה: אם לב האבן מתרכך, למה זה נמדד באבנים?

מפני שפעם שכך זה היה. מה ההבדל? הוא פשוט לוקח את זה כתנאי, ככל שזה כבד יותר כך העבודה גבוהה יותר.

שאלה: מה קורה עם הרצונות שלנו, עם הלב שלנו?

הרצון לקבל הופך לרצון להשפיע.

שאלה: כתוב שמטרת הבריאה הייתה רצונו להיטיב לנבראיו ושהם יוכלו לקבל ממנו את הטוב והעונג. האם זה אמצעי כדי שהוא יוכל ליהנות?

לא, המטרה שלנו, אומנם שהיא מדברת על לעשות נחת רוח לבורא, אבל באמת זה להדביק אותנו לבורא, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים להתקרב אליו ולעשות הכול כדי להיות עימו "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: מהי העבודה הנדרשת כדי להתגבר על מצב האבנים, ומהי עבודת האקסטרה שנדרשת בשביל להתגבר?

אבן היא מהמילה הבנה. אנחנו צריכים ללכת למעלה מהאבנים, באמונה למעלה מהדעת, ואז, בצורה כזאת אנחנו עוברים את כול המכשולים ומגיעים לדבקות. הבורא מציג את הקושיות בעבודה ואני לוקח אותם ויחד איתם אני מגיע לדבקות בו.

שאלה: האם אני מקבלת מהבורא ומשפיעה לו, או שאני מקבלת מפרעה ומשפיעה לבורא?

אני מקבל מהבורא ומשפיע לבורא.

תלמיד: ואיפה פרעה, הוא לא נמצא?

לא, אין שום פרעה.

תלמידה: האם אנחנו המצאנו אותו?

כמובן.

שאלה: במאמר כתוב "לא תעשו אלהים אחרים על פני", מה זה "פני", מהי התכונה הזאת?

זה כדי שלא תחליף את הבורא באיזשהו אליל, שלא יהיה לך שום דבר גבוה יותר מאשר הכוח האחד הזה של הטבע שמקיים את הכול, עושה את הכול, מנהל את הכול. אין שום דבר גבוה ממנו.

שאלה: בטקסט נאמר שהייסורים שבאים לאדם הם כתוצאה ממחשבות זרות. האם כשאנחנו לא עושים שום דבר לא נקבל ייסורים?

כמובן שלא. רק אם עוסקים בעבודה רוחנית מקבלים מכות רוחניות.

שאלה: אם אני רושמת לזכותי מחשבות מסוימות, פעולות מסוימות, האם זה גם נחשב לעבודה זרה?

בינתיים זה כלום.

תלמידה: אתה אומר תמיד שמחשבות גם מגיעות מהבורא, ואם אני חושבת לעצמי שמחשבות כאלה לא יכולות להגיע מהבורא אלא זו רק אני?

הכול טוב, לא לדאוג. תקבלו מחשבות עוד יותר גסות וגם הן יגיעו מהבורא. הכול נעשה על ידי הבורא, גם הטוב וגם הרע, וזה רק בכדי שנאגור בתוכנו את שניהם וננהג באופן נכון.

שאלה: אם אני מוכן לקבל כל מכה מהבורא העיקר שהקבוצה שלי תתחבר ותעשה לו נחת רוח, האם זו השפעה?

זה כבר טוב. זו עדיין לא השפעה אבל זו הכנה.

תלמיד: האם אני יכול לבקש מהבורא להסכים לזה, "תן לי איזו מכה שאתה רוצה העיקר שהחברים ישיגו"?

תתפלל.

שאלה: כאשר אנחנו מצליחים להתגבר על המכשולים של הגוף, האם נכון לומר שהמאמץ והכאב מביאים חוכמה?

כן.

תלמידה: האם זה חלק מההארה שאנחנו מקבלים מלמעלה?

כן.

שאלה: אילו פעולות אנחנו עושים כאשר אנחנו מגיעים להיות "כאיש אחד בלב אחד"?

אם אנחנו מגיעים לחיבור כ"איש אחד בלב אחד", אז איזה פעולות אנחנו עושים לאחר מכן? אנחנו מתחברים עם הבורא, עושים זיווג דהכאה עימו.

תלמיד: האם אלו פעולות של השפעה?

כן, ודאי.

שאלה: אמרת שהאדם צריך ליהנות מההפרעות ומזה שהוא מקבל קשיים גדולים יותר. האם מדובר בהפרעות גשמיות או שמדובר בהפרעות שהן נגד החיבור עם החברים?

בדרך כלל אלו הפרעות רוחניות, נגד חיבור, נגד קיום יחסים נכונים.

תלמיד: היום התפללתי.

איך זה? מה קרה לך?

שאלה: אני לא יודע, התפללתי על החברים, התפללתי על הכנס, על החברות, על העולם, ושמתי לב שלא התפללתי לא אתמול, לא שבוע שעבר, לא החודש ולא בחודש שעבר. אנחנו לומדים שהכול הוא בתפילה, אבל אנחנו לא מגיעים לזה. איך אפשר להגיע לתפילה כל יום, כל הזמן?

הבורא לא נותן לך רצון להתפלל, לבקש, הוא לא רוצה שאתה תתקרב אליו, ופתאום הוא נתן לך. אז תגיד לו תודה ושאתה רוצה לקבל שוב ושוב דחף כזה, רצון כזה, כי אם הבורא לא יעזור, אז לא תוכל לפנות אליו, כמו שכתוב, "אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו כל בוניו בו". לכן זה שאתה מקבל פתאום רצון להתפלל וזה כל כך לא מתאים לך, אז תודה לו על כך שלא שכח אותך ושלח לך רצון כזה, ואפילו קיימת את הרצון הזה ואתה מרוצה מזה. עכשיו תבין שהכול בא מהבורא ולא שאתה עשית את זה, לא אני ועוצם ידי עשיתי את החייל הזה אלא הבורא עשה את זה, וכך תמשיך.

תלמיד: התפילה הבאה בטח תהיה בעוד כמה חודשים.

אל תגיד כך.

תלמיד: אני רואה שאנחנו לומדים שנים, אבל נמצאים בכוונה אולי כמה שניות מתוך כל השנים האלה.

בסדר גמור, מה רע בזה? אלא מה חשבת שמהבוקר עד הלילה כל הזמן תתפלל, תהיה צדיק ותעשה את כל הפעולות שלך ממש כך? לא. אתה צריך להודות על כל רגע ורגע שקיבלת.

תלמיד: אני רואה שבחיים האלה אני רק הולך לאכזב אותך, לא להגיע ללשמה, לא להגיע לכלום.

אתה לא מאכזב אותי, לעומת מה שהיית קודם היום אתה כמעט צדיק. אז תירגע ותמשיך.

שאלה: בעולם הגשמי יש מושג שנקרא מזוכיזם, אלו אנשים שנהנים מכאב, מייסורים. אנחנו מבינים שברוחניות זה משהו אחר, אנחנו צריכים להיפרד מהמחשבה הזאת או מהמושג הזה, מכיוון שהמקובל לא מרגיש את הכאב אלא הוא הולך באמונה למעלה מהדעת ועבורו הייסורים הם האמצעי להתקדמות ברוחניות. האם אנחנו מבינות נכון שאנחנו צריכות להפסיק לחשוב על הכוונה הזאת ליהנות מהייסורים?

כן, לא צריך ליהנות מהייסורים וגם לא צריך להימשך אליהם. אנחנו לא עוסקים כאן במזוכיזם, אלא אנחנו רק חושבים איך אנחנו יכולים לעשות נחת רוח לבורא. היות והבורא אוהב אותנו, אז לא יכול להיות דבר כזה שעל ידי הייסורים שלנו נעשה לו נחת.

שאלה: אם נראה לי שאני מצליחה לקבל עול מלכות שמיים בהשפעה בלב ובמוח בתוך העשירייה, אז בעולם הגשמי אני בכלל לא מצליחה לעשות את זה. כאשר בעולם הגשמי הבורא שולח לי את המרגלים האלה, איך אפשר דווקא ברגע הזה לזכור שאין עוד מלבדו ולא ליצור לעצמי אלוהים אחרים?

מראש תבקשו את הבורא, רק הוא יכול לעזור בזה. מראש תבקשו, ממש, כבר עכשיו.

שאלה: האם אנחנו תמיד נוהגים כמו שהבורא רוצה?

כמובן שלא. לנהוג כמו שהבורא רוצה זה אומר שאני צריך לחלוטין לחבר את עצמי עם הבורא, להרגיש שאנחנו אחד שלם, אני והוא, זה נקרא דבקות, ואז אני אנהג כפי שהוא רוצה.

שאלה: כשאני מסיימת את היום אני בודקת את עצמי מה עשיתי במשך היום והאם עשיתי כול מה שהיה בכוחותיי, וכל פעם אני נכנסת לתחושת אשמה כי אני רואה שהייתי יכולה להתארגן ולעשות יותר, הייתי יכולה לתת יותר נחת רוח לבורא ולא עשיתי. איך לעבוד נכון עם תחושת אשמה כזאת?

את מדברת מצוין ועובדת מצוין. את צריכה רק להמשיך יותר ותצליחי.

שאלה: הפחד מאכזבה הוא מאוד מוחשי. אנחנו קוראים שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה אפילו אם אנחנו חושבים רגע אחד על הבורא. איך להישאר בגישה הזאת ולא ליפול אל תוך האשמה עצמית?

לא לחשוב על עצמך, זה הביטחון, ההבטחה, הגישה הכי נכונה כדי לא לטעות.

שאלה: במאמר נאמר על כך שברגע מסוים המחשבות שתוקפות את האדם הן מפוצצות אותו, והמצב הזה הוא לגמרי מובן ומוכר לי. אני לא מבינה מה צריך לעשות כשאני במצב כזה?

כאשר האדם נמצא במצב כזה שבו הכול בפנים נקרע אצלו לגזרים, הוא צריך לשחרר את עצמו, לשחות עם הזרם, והכי פשוט זה להיאחז בבורא כמו תינוק שנאחז באימו. כשאת מחזיקה תינוק בידיים העיקר בשבילו זה להחזיק בך, אין לו שום דבר אחר רק להיאחז בך, כיוון שבזה כל החיים שלו, בזה כל ההצלה שלו, כך גם את צריכה לנהוג.

שאלה: היום אחרי השיעור התפללתי עבור החברים, בדרך כלל אני מתפלל בצורה קצת פורמלית. והנה פה פתאום מגיעה אלי תשובה מהבורא שעליי לספר בצורה יותר מפורטת על החברים, מה חסר לכל אחד מהם. ואז התחלתי להרגיש ולהבין והיה לי הרבה מה להגיד, ואני חושב מה להמשיך ולעשות עם זה. הוא כאילו עם חיוך קל כזה אומר לי לספר מה עוד אפשר לעשות, במה לעזור.

זה האני השני שלך, והאני השני שלך הוא הבורא שבצורה כזאת מראה לך שיש עוד מה לתקן, שאתה עדיין לא מתייחס לחברים ולבורא בלב שלם. אתה צריך לחבר אותם ביניהם, את החבר עם הבורא.

תלמיד: אז על מה לבקש?

לבקש על כך שהם יהיו מחוברים בך בשלמות. זאת הרגשה מאוד טובה.

שאלה: המשל הזה שקראנו היה מאוד חזק, שהבורא הוא כמו חבר שבא לבדוק אם אנחנו אוהבים אותו. נראה שכשאנחנו בעשירייה ובשיעור יש שמחה וחיות בעבודה, ואז יש את המצב הזה שהבורא כאילו לא מסתכל, ואני מרגישה שיש לי הרבה דאגות כלפי עתיד העולם אבל זה נשאר ברמת הדאגה. אני רוצה לבדוק אם באמת אני עושה את הכול כדי שהעולם יתקדם, שלא יישאר המצב הזה. איך אפשר לבדוק את זה?

עלייך להיות דבוקה בכל בני ברוך. איתנו יחד את לא תפחדי מכלום.

תלמידה: איך אתה מצדיק את הבורא על כל מה שהוא שולח, על המצבים האלה? מה אתה עושה כשאתה מרגיש שהבורא ממש עומד מאחורי הכול?

אני משתדל יותר ויותר להיות דבוק בו. אני מבין שברגע שאני קצת זז ממנו כבר יש לי חרדות, פחדים, כל מיני טענות וכן הלאה, אלו סימנים שאני קצת התרחקתי ממנו, ואז אני מיד משתדל להגיע אליו שוב.

שאלה: בזמן הנפילה, האם האדם מרגיש בתוכו שהוא עובד אלילים?

כן.

שאלה: אם הצרות הן גשמיות ולא בין החברים, האם זה סימן לפיגור בעבודה?

לא, צריכים לעבוד על זה. אם הן לא בין החברים, אז צריכים להמשיך.

שאלה: ככל שהחיבור בינינו חזק יותר, כך אנחנו יכולים למשוך יותר מאור, או שאולי החיבור לא מספיק וצריך שתהיה גם תפילה, בקשה לבורא. איך נכון למשוך את האור?

החיבור הנכון כולל בתוכו הכול, כך שתחשבו רק על החיבור.

שאלה: בזמן רגיל, כשאני נמצאת לבד, התפילה כן מתחברת, אני מתפללת עבור החברים בקול או כותבת לעצמי, אבל בשיעור כשאני רוצה להתפלל, דווקא ברגע הזה מתחילות הפרעות, מלא מחשבות. איך זה קורה ואיך להתמודד עם זה?

לא צריך להתמודד עם זה, צריך לחשוב עוד יותר על החיבור.

תלמידה: גם עם המוח לא עובד אז לפתוח את הלב?

צריך לפתוח את הלב כמובן.

שאלה: מה מידת העבודה הנכונה שאנחנו צריכים כדי להשפיע על הרצון, על ההשתוקקות לבורא?

כדי להשתוקק נכון לבורא אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב בכל הפעולות שלנו קודם כל עליו, ואחר כך על הפעולה עצמה, וכך לא נפספס התקרבות לבורא.

שאלה: עוד מעט יהיה לנו כנס, ואלינו לטביליסי יגיעו הרבה אורחים. המטרה שלנו בכנס הזה להיכנס ללשמה, כלומר להשפעה חלוטה כולנו יחד. אבל משום מה, כמובן שזו הרגשה אישית שלי ובטוח היא לא נכונה, יש לי הרגשה שכולם מגיעים לא כדי להגיע להשפיע אלא כדי לקבל. מה אני יכולה לעשות עם המחשבות האלה?

גם זה טוב. אז אני מגיעה כדי להיפגש עם החברים שלי שביחד אנחנו רוצים להשיג מצב של השפעה חלוטה, ואני בונה על העזרה שלהם.

תלמידה: כלומר להידבק לחברות?

לגמרי, כן.

תלמידה: כך אני אוכל להתעלות מעל הקבלה הזאת, מעל ההרגשה הזאת שכולם נמצאים רק בקבלה?

כן, כמובן.

שאל: לגבי המחשבות האלה שרוצצות את מוחו אמרת להחזיק בבורא, אבל אם לא הספקתי להחזיק בבורא ואיכשהו הזרם הזה שטף אותי?

אל תדאגי יהיו עוד, לא את מנהלת את הזמנים.

תלמידה: ואם אותו הדבר קרה עם החברה והיא נשטפה בזרמי החיים ולא הספיקה להחזיק?

תעזרו לה, תעזרו זו לזו.

תלמידה: איך?

על ידי דוגמה.

תלמידה: ואם היא כבר לא שומעת אותנו?

זה לא משנה, אתן תתפללו עליה.

שאלה: מה זה אומר לחבר בתוכי בין החברים לבורא. איך עושים את זה, מה אנחנו צריכים להרגיש?

להרגיש בתוכך את החברים ואת הבורא.

שאלה: כשקוראים את המאמר מרגישים הבעה של אהבה כמו אבא כלפי הילד שלו, עם זרועות פתוחות. אבל הילד עדיין לא מבין את המסר, ולכן אנחנו תמיד באים לשיעורים. איזה סוג של אינטליגנציה אנחנו מפתחים בדרך, והאם האינטליגנציה הזאת גם משרתת אותנו בחיים היום יומיים, ואיך זה מתבטא?

בחיים היום יומיים אנחנו מבינים יותר לעומק מה קורה בבריאה, למה היא בנויה כך, זה עוזר לנו.

שאלה: בשיעור הבוקר אמרת, תעזרו זה לזה בהתקדמות ועכשיו ענית לחברה תעזרו זו לזו. איך לעזור לחברות בעשירייה, הרי הן לא אומרות שרע להן והן בירידה, איך לעזור להן להתקדם?

בכל זאת תנסי למשוך אותן, לחבק, להצמיד אליך, ותתחילו ביחד לעלות.

תלמידה: ולפני שעושים את זה, איך לפתח את הרגישות הזאת כדי לראות ולהרגיש יותר את החברה שצריכה עזרה?

אם אין בך את ההרגשה הזאת, אז אין על מה לדבר. אבל יש לכם שם נשים טובות, אז שיחבקו אותך או תחבקי אותן ותעלו יחד.

שאלה: איפה למצוא את הכוחות להשקיע בעשירייה, לדאוג לעשירייה בלי לקבל תגובה, פידבק. מה יכול לעזור לי לא לחכות לתגובה?

זה מובן. כמו שהתענוג שלך כאם לילד הקטן שלך הוא מה שאת נותנת לו, הטיפול שלך בו, כך גם כאן, מה שאת עושה בשבילם, זה השכר שלך.

תלמידה: ואם אני לא מרגישה את זה, איך אפשר להרגיש?

את זה צריך להרגיש, זה משהו שצריך לפתח בעצמך, אי אפשר לברוח מזה. את צריכה לנסות להרגיש אהבה כלפיהם, אין לאן לברוח. תבקשי מהבורא שייתן לך אהבה, זה מובן לכולם.

אני זוכר שהייתי באנגליה עם חברים שלנו מ"בני ברוך" והלכנו לבקר שם סופי אחד, מקובל אבל מוסלמי, ושאלתי אותו "איך אני יכול להיות תלמיד שלך?". הוא כבר היה מאוד זקן, והוא אמר "בשביל זה אתה צריך לאהוב אותי". הוא אמר את זה בצורה מאוד ישירה, אמיתית.

אז אין מה לעשות, צריך לאהוב. הכול טמון בנו, רק צריך להוציא את זה החוצה ולגלות את זה אחד כלפי האחר, תנסו. זאת הרגשה פנימית עמוקה מאוד, היא לא שייכת לשום הרגשה אחרת, כל שכן להרגשות הבהמיות בעולם שלנו.

אז בואו נאהב זה את זה, אני מחבק את כולם.

(סוף השיעור)