שיעור בוקר 31.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 63, מאמר "אחור וקדם צרתני"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 63, מאמר "אחור וקדם צרתני", כותרת: "הכנעה, הבדלה, המתקה".

הכנעה, הבדלה, המתקה

"הדרך הנרצה מהאדם הוא ג' בחינות: הכנעה, הבדלה, המתקה, פירוש, "מארת חסר כתיב", כי האור של עוה"ז מתוך החושך נברא, "כיתרון האור מתוך החושך" - ו"שרגא בטיהרא מאי אהני [נר בצהריים - מהו מועיל]", וביממא לא סליק נהוריה [וביום לא עולה אורו]. וז"ס הקליפה קדמה לפרי, ולכן, הנעשה שותף לבורא במעשה בראשית, הוא מוציא את האור מתוך החושך, דהיינו, שמסתכל בעצמו כמה חשוך ומבוזה הוא לפני הקדושה של מעלה, והאיך לבוש בבגדים צואים, ובזה האור מוקף והבן."

בעולם שלנו יש לנו בעיה, בלבול בין אור וחושך, בין טוב ורע, בין קדושה וקליפה בכל המצבים.

נקרא שוב בקיצור, "הדרך הנרצה מהאדם הוא ג' בחינות:" שיעבור, "הכנעה, הבדלה, המתקה, פירוש," "...כי האור של עוה"ז מתוך החושך נברא, "כיתרון האור מתוך החושך", "...וביום לא עולה אורו". זאת אומרת לא מרגישים את האור שמאיר, את השמש, ולכן אנחנו צריכים לגדול מחושך כדי לאט לאט לראות את האור שאנחנו יכולים להדליק מעצמנו.

"וז"ס הקליפה קדמה לפרי", זאת אומרת, קודם אנחנו מרגישים את החושך, מגלים את החושך, שאנחנו נמצאים בחושך, עד כמה אנחנו רוצים להרגיש את האור בתוך החושך שלנו, בתוך האגו שלנו, שאנחנו רק סובלים מזה, וכך אנחנו מתקדמים למצבים שהקליפה קדמה לפרי אבל הפרי צריך לגדול אחר כך בתוך הקליפה.

"ולכן, הנעשה שותף לבורא במעשה בראשית", בזה שהוא מעורר את האור בתוך החושך "הוא מוציא את האור מתוך החושך, דהיינו, שמסתכל בעצמו כמה חשוך ומבוזה הוא לפני הקדושה של מעלה", לפני הבורא. אדם מתחיל להרגיש עד כמה הוא הפוך וגרוע לעומת כוח ההשפעה, "והאיך לבוש בבגדים צואים" מלוכלכים, "ובזה האור מוקף והבן". זאת אומרת, בעצם כל הדברים שאנחנו עוברים, האור העליון בעצמו מסדר לנו את זה כדי שאנחנו נרגיש עד כמה אנחנו הפוכים ממנו, שאנחנו נרצה לצאת מהחושך שלנו, ולהגיע למצב שאנחנו דומים לאור.

במה אנחנו דומים לאור? בזה שאנחנו יכולים לנהל את האור להאיר, ולא שהאור בעצמו נמצא פעם בשליטה שלנו. אלא אנחנו, מפני שמסכימים להיות בתוך החושך ושהאור יאיר רק כדי שנהיה דומים לבורא, למקור, אנחנו בזה מאירים את האורות בתוך החושך.

"ובתשומת לב לשאלת השי"ת, "ליראה את השם הנכבד והנורא", הוא מתחזק בכח גדול להכניע את הרע שבקרבו, עבדא בישא ושפחה בישא שיהיו נכנעים תחת גבירתה השוכן אתם בתוך טומאתם והבן," זאת אומרת, עד שאנחנו מתחילים להבין, להרגיש ולהכניע את כל הרצון לקבל שלנו שמבדיל אותנו זה מזה ולכן לא נותן לבורא, לאור להתגלות, כי יש ניתוק בין כולנו, ואז במידה שאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו נותנים לאור להתגלות בינינו, ומביאים לתוך החושך אור. "עד אשר ירגיש בנפשו שההתעוררות לחיצוניות עבר ובטל ונכנע מאד," ככל שהוא מתקדם בלמשוך את האור, להביא את האור לתוך החושך, כך הוא מתחיל לראות עד כמה החושך הזה בעצמו זה מצב נורא שיותר גרוע ממוות, ובמידה הזאת הוא נכלל עם האור. "ואז יזכה לבא לבחינת "הבדלה", להבדיל בין האור ובין החושך, ולא יחליף ולא ימיר רע בטוב ולא טוב ברע, ואם המיר ימיר, דהיינו, התעוררות היצר ההכרחי לו, יהיה קודש בלתי לה' לבדו," שגם הרצון לקבל יוסיף לאור ועל ידי זה יגדיל את האור "שזו בחינת "המתקה" סוד ההשתוקקות לה', בסוד אהבה האמיתית, שבחינה זו באה אחר שיבדיל בין טוב לרע, בין רוממות הבורא ית' ושפלות עצמו, ויקיים בעצמו ובערת הרע מקרבך, כי יבוש מאד מפני עושיה, אז יזכה להמתיק ג"כ את השירים דיצר שלו, שאי אפשר לבער אותם, ומעלה אותם לשורשם האמיתי."

זאת אומרת, בזה שהוא רוצה כל הזמן להמשיך את האור על ידי תיקון הכלים, אז הוא יותר ויותר מבין את הכלים שלו, את הבנייה שלו, ומתוך זה, מהיחס בין אור וחושך, בין הכלים, שצריך לחבר אותם עד שהאור מאיר בהם, הוא יותר ויותר מבין את מטרת הבריאה, את מהות הבריאה, ואת הבורא בעצמו, למה סידר את כל התהליך בצורה כזאת, וזה נקרא "ממעשיך היכרנוך", הוא מכיר את הבורא עוד ועוד. שוב, על ידי הכנעה, הבדלה והמתקה. שמכניע את עצמו, מבדיל בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, ומתקן את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע שזה נקרא המתקה, ואז מביא את הבורא לשלוט בבריאה, שכולה חושך, והוא מביא את האור שיתקן וימלא את החושך.

שאלה: בעל הסולם אומר פה "וז"ס הקליפה קדמה לפרי". מה זה קליפה, ומה זה פרי?

קליפה זה הרצון לקבל בצורה הטבעית שלו, שכך הבורא ברא אותו, ואנחנו צריכים כנבראים להתחיל מהקליפה ולגדול בתוך הקליפה. כמו הפרי שגדל, בהתחלה אין הבדל בין הפרי עצמו ובין הקליפה שעליו, ואז הוא גדל עוד ועוד ויש הבדל בין הפרי, פנימיות הפרי ובין הקליפה שעל הפרי, עד שרואים שאת הקליפה אפשר לקלף ולזרוק, ומהפרי אפשר לאכול וליהנות.

תלמיד: בהמשך הוא אומר "לכן, הנעשה שותף לבורא במעשה בראשית". מה הקשר?

לכן בכל הפעולות שלנו אנחנו צריכים להבדיל איפה הקליפה ואיפה הפרי, ושהכול מתחיל מהקליפה. כמו שאתה רואה גם בעולם הזה, כל דבר מתחיל מהקליפה, ובלי קליפה אי אפשר, אחרת הפרי לא יכול לגדול אלא אך ורק בתוך הקליפה.

תלמיד: אבל למה פתאום נעשיתי שותף לבורא במעשה בראשית?

כי הוא שותף בזה, הוא מסכים, הוא רוצה, הוא כן משתף את עצמו בזה שבתוך הקליפה גדל הפרי, שבתוך הרצון לקבל האגואיסטי אנחנו לאט לאט מבררים איך אנחנו יכולים להוסיף את המאור המחזיר למוטב, את הכוח העליון, שהוא יגדל בנו, בתוך הקליפה, רצון להשפיע, כוונה דלהשפיע.

תלמיד: וזה התנאי שמוציא את האור מתוך החושך?

בטח. במידה שאנחנו מושכים את האור העליון שנותן לנו כוונה על מנת להשפיע על הרצונות דלקבל שלנו, אז הרצונות לקבל האלו הופכים להיות ראויים לקבלת האור העליון, לפי השתוות הצורה עם האור העליון, וכך הקליפה הופכת לפרי.

ככה זה בטבע, בדרגת צומח אתה יכול לראות את זה. ובדרגת חי זה הרבה יותר מורכב אבל בעצם זה אותו התהליך. יש לך חתיכת בשר, אין לך כלום, לאט לאט גדלות בו כל מיני תכונות, מחשבות, הבנות, ואז החתיכה הזאת הופכת למשהו עצמאי.

תלמיד: מה זאת אומרת שהאור יוצא מתוך החושך, מה אני צריך לעשות בשביל זה?

דווקא על ידי החושך שמתגלה יותר ויותר אנחנו יכולים להבדיל את האור.

תלמיד: אנחנו נמצאים בחושך.

לא, אנחנו לא נמצאים בחושך, אתה לא רואה שזה חושך. המקובלים אומרים לנו שאנחנו נמצאים בחושך אבל אנחנו לא מרגישים אותו, אנחנו לא מרגישים את החיים שלנו כחושך. אתה צריך לימוד של חכמת הקבלה שיביא אותך לידיעה, להרגשה שאתה נמצא בחושך, או ייסורים גדולים שיראו לך עד כמה אתה נמצא בחושך.

תלמיד: ואיך אני יוצא מהחושך הזה על ידי הייסורים הגדולים?

ייסורים יכולים לרכך את הבשר. הם יכולים לתקן אותך כך שאתה תרצה לצאת מהחושך מפני שאתה סובל. אבל יש לנו במקום זה תורה, אנחנו יכולים להביא מאור המחזיר למוטב ולהבין שכדאי לנו להתעלות למעלה מהייסורים האלו.

כל האנושות הולכת בדרך של ייסורים, היא יותר ויותר תרגיש ייסורים, המצב הבא לא יהיה יותר טוב מהמצב של היום, לכל האנושות. עם זה שהיא רוצה שיתגלו יותר דברים טובים, והיא תחפש עוד מקורות אנרגיה, ועוד מקורות בילוי וכל מה שלא יהיה, אבל בסופו של דבר, בכל התקופה הזאת ניתן להבדיל בארבע דרגות, שורש, א', ב', ג', ובדרגה ד' אנחנו כבר מגיעים להכרה. ואז כמו שבעל הסולם מסביר לנו אנשים קמים והורסים את מה שהם בנו ומתחילים לבנות דרגה אחרת, יותר גבוהה, מחדש.

עד שגם שם מגיעים לאותן תוצאות וגם אותה הורסים ומתחילים מחדש, וכך אנחנו כל הזמן מסתובבים רק בספירלה כזאת יותר ויותר למעלה. כי סך הכול אנחנו אוספים היכרות הטוב, היכרות הרע במשהו, ואז לאט לאט אנחנו משתנים. אבל כדי להגיע להשתנות הנכונה, זאת אומרת להכיר את האמת בצורה כזאת, זה נקרא דרך ייסורים, דרך מאוד ארוכה. ולכן לחלק מהאנשים ניתנה ידיעה על כל התהליך ועל מטרת התהליך, ועל כך שהם יכולים להתגבר על עצמם ולהריץ את ההתפתחות שלהם.

תלמיד: האור המחזיר למוטב מגיע רק בעבודה בעשיריות, באופן פרטי אני לא יכול לעשות למשוך אותו?

עם מי, עם מה, על ידי מה תמשוך את האור? אתה לא צריך עשירייה, אפילו שניים ככתוב, "מיעוט הרבים שניים", אתה צריך מישהו שיהיה נגדך, שיהיה הפוך ממך, שאתה שונא אותו והוא שונא אותך ויחד עם זאת אתם מבינים שאתם חייבים להתחבר ביניכם.

תלמיד: זה תנאי?

אחרת אתה לא תגיע למדרגה יותר עליונה.

תלמיד: ואז העולם ישתנה לטובה, האור עובד ומשנה אותו ?

בשבילך הוא ישתנה לטובה.

תלמיד: ולכל העולם?

על כל העולם אני לא מדבר, אני מדבר עליך.

שאלה: התהליך שהוא כותב עליו כאן, זה משהו שאמור לקרות לכל בני האדם ולא רק לנו נכון?

כן, אבל יש הבדל איך אנחנו עוברים את התהליך. כולנו מחלקים שונים של האדם הראשון לכן אנחנו לא שווים בינינו, אנחנו עוברים בדרך התיקון לא באותה הדרך אלא בצורה לא שווה. וזה מה שמסבירים לנו המקובלים, איך אנחנו צריכים להתנהג כדי לעזור זה לזה ולהגיע לכולם, כי גמר התיקון חייב להיות לכולם. אני לא יכול להגיע לגמר התיקון אם יש כאלו שעוד לא הגיעו, אני חייב לעזור לכולם, ולתהליך הזה אנחנו עוזרים.

יש בינינו אנשים שכבר מתקדמים, ויש כאלו שעוד לא התחילו את הדרך, ויש כאלו שמלכתחילה הם מחלקי האדם הראשון שאין להם עביות גדולה ולכן גם השבירה לא הייתה גדולה ולכן הם לא כל כך מבדילים בין חושך לבין אור ורחוקים מהרגשה רוחנית, לא כל כך חשוב להם עניין של השפעה וקבלה, העיקר להרגיש טוב. כלומר הם יותר מרגישים את עצמם בצורה בהמית, בדרגת חי, ויש כאלו ההיפך, בשבילם חשוב יותר להרגיש "איפה אני קרוב לאמת או לשקר".

יש הרבה אנשים שונים ורק בירור הנשמות מעורר את אותם אנשים. לכן אנחנו צריכים להתקדם יחד כולנו, ודווקא ככול שנתחבר בינינו נרגיש עד כמה הדרך נפתחת לכולם, כי התיקון הוא בעיקר בהתכללות.

תלמיד: נראה שיש אנשים שהם לא בבני ברוך שיכלו מאוד להרוויח מלדעת על חכמת הקבלה, זה יכול היה להסביר להם מה עובר עליהם.

מקסימום שאני יכול להמליץ לך לעשות עבורם זה לתת להם את כתובת האתר שייכנסו וישמעו הסברים למתחילים ויבררו בעצמם אם כדאי להם או לא, יותר מזה לא כדאי לעשות שום דבר, לא לנסות לשכנע אותם.

שאלה: איך לעשות את ההבדלה בין האור לבין החושך בעבודה שלנו בעשירייה?

גם עכשיו אתה נמצא בין האור לבין החושך, רק שהאור והחושך בשבילך זה מתוק או מר, מובן או לא מובן, חם או קר, כל מיני דברים כאלה. העניין הוא לקבוע מה זה בשבילך אור ומה זה בשבילך חושך - אור זה השפעה, חיבור בקבוצה, ערכים רוחניים, וחושך זה ההיפך.

תלמיד: אני מרגיש שככול שמתקדמים יש יותר סבל.

ברור, כי הרצון לקבל גדל, ואנחנו רק על פני הרצון לקבל מתעלים. לכן ודאי שגם הסבל גדל יותר אבל מהות הסבל היא אחרת, שונה, אני סובל מזה שאין לי אמת, שאין לי חיבור, שאין לי חיבור עם חברים, שאני לא מבין את הבורא. אם קודם סבלתי מכל מיני דברים בעולם הזה, היום אני לא כל כך שם לב אליהם - יש לי יותר או יש לי פחות - יותר חשוב ויותר משפיעות עליי הבחנות רוחניות.

תלמיד: הסבל שאין לי חיבור עם החברים, מהו הסבל הזה?

זה סבל מטרתי, בסופו של דבר הוא מביא אותי לחיבור בינינו ועם הבורא.

שאלה: קצת התבלבלתי, כשהאדם מתקרב לאור הוא מרגיש בושה, הוא מרגיש שהוא בזוהמה, איך יכול להיות שותפות בין שניים אם אחד מהם מרגיש בושה כלפי השני?

זה לא חשוב, אנחנו תמיד מתביישים זה מזה ולא רוצים שאחרים יגלו משהו שאני יכול להתבייש בו, זה דבר טבעי. אבל יותר חשובה לי המטרתיות בדבר – עד כמה אני מתקרב לאמת, זה חשוב לי יותר. זאת אומרת, לא אם נעים לי או לא נעים לי, בושה או כבוד, אלא אמת או לא.

שאלה: כתוב "יתרון האור מתוך החושך", אבל קורה שהאדם נופל לתוך החושך ואין לו כוח ורצון לצאת מתוכו, הוא לא רואה שום יתרון באור, אלא טוב לו להישאר בחושך. על ידי איזה כוח האדם יכול לצאת מהחושך?

רק על ידי החברה. אם אין בך בפנים שום רצון להתעורר, לעלות, אז רק על ידי החברה. מה עוד יכול להיות חוץ מהחברה שיכול להרים אותך? אין.

תלמיד: אבל אין לי כוח אפילו לפנות לחברה, איך החברה תדע?

החברה צריכה להיות מסודרת מראש למצבים כאלה שהיא מעוררת את כולם, מעוררת כל אחד ואחד.

תלמיד: האם אני יכול לדעת איזה חבר בעשיריה נמצא בחושך, מי לא רוצה לצאת ממנו?

אתם צריכים מראש לקבוע זמנים להתעוררות כללית.

תלמיד: מה הפירוש זמנים להתעוררות כללית?

שכל אחד ואחד ייתן דוגמה לחברים בעשירייה עד כמה הוא רוצה לעורר את כולם, עד כמה הוא דלוק, מתעורר מתוך גדלות המטרה, גדלות הבורא, גדלות החברים, ואז הוא צריך להראות את זה לכולם, לתת דוגמה לכולם.

תלמיד: איך אני יכול לאתר אם מישהו בעשירייה נמצא במצב קשה, בחושך ואין לו כוחות?

זה לא חשוב, אתה צריך לחשוב איך לעורר את כולם.

תלמיד: גם כשאני לא יודע שהוא בחושך או חסר לו משהו?

לא חשוב, תמיד חסר. העיקר התמדה בכל הדברים האלה, כמה שאפשר.

שאלה: אני מרגיש שאני לא מחובר מספיק עם החברים אבל אני לא סובל מזה. איך להפוך את החיסרון לחיבור, לייסורים?

זו בעיה גדולה, צריך להתפלל אפילו בלי רצון.

שאלה: אנחנו מבקשים לברר את המילים האחרונות שקראנו בקטע, "לבער את הרע מקרבך", איך אפשר להרוס את הרע הזה אם אסור להרוס?

כוונות על מנת לקבל הן הרע. לא הרצון לקבל, אלא הכוונה על מנת לקבל. הרצון לא רע, אבל הכוונה על מנת לקבל במקום על מנת להשפיע היא רעה, אותה אנחנו צריכים ממש למחוק, להוציא אותה מעצמנו כמה שאפשר.

שאלה: בעל הסולם כותב, שמי שהופך להיות שותף של הבורא בתחילת הבריאה אז הוא מגלה את יתרון האור מתוך החושך. מה זה אומר להיות שותף של הבורא במעשה בראשית?

רוצה להשפיע לכולם כמו הבורא. תחילת הבריאה היא שיש רצון לקבל והבורא מתחיל לעבוד על הרצון לקבל הזה, זה כביכול לפי זמנים, כביכול היה זמן.

שאלה: למה הכוונה "עבדא בישא ושפחה בישא שיהיו נכנעים תחת גבירתה השוכן אתם בתוך טומאתם"?

אני לא אלך להסביר את זה כי זה לא חשוב להיכנס לפלפולים האלה. אנחנו צריכים להתקרב זה אל זה בלב פתוח, וכל המילים האלה, ההבהרות האלה לא חשובות לנו.

שאלה: למה תנאי הכרחי למשיכת מאור בין שני אנשים הוא שנאה ולא אהבה?

אני לא מבין את המצב הזה שאתה מתאר.

תלמיד: ענית קודם, שלמשוך מאור מחזיר למוטב אפשר בין שני חברים, "מיעוט הרבים שניים", שיש ביניהם שנאה ומתוך זה הם מעלים תפילה, מעלים בקשה. למה דווקא מתוך שנאה ולא מתוך אהבה אפשר למשוך מאור?

מה הם יכולים למשוך מתוך אהבה? מה חסר להם? הפנייה שלנו לבורא צריכה להיות תמיד מחיסרון, איזה חיסרון יש להם? אין להם חיסרון.

תלמיד: אמרת שצריך לפחות שניים ששונאים כדי למשוך, לעורר את המאור המחזיר למוטב.

כן, זה מצב טוב. אבל לפחות כשאחד שונא את השני ויש ביניהם הבדלים הם יכולים כבר להתחיל להתפלל לבורא.

שאלה: איך להמשיך לחיות בתנאים שהעולם יהיה יותר גרוע? איך אפשר יהיה לבנות עולם בתנאים כאלה ומה זה עולם נכון?

אנחנו צריכים להתפלל לחיבור בין כולם, רק על זה אנחנו מדברים, רק לזה אנחנו צריכים להשתוקק, כי רק בהתקרבות בינינו העולם ייראה יותר טוב, זה שיהיה ברור לנו. אני חושב שאין מישהו שיכול להגיד ההיפך. כי ברור שאם אנשים יתקרבו זה אל זה, אז לכולם יהיה טוב יותר. על זה אנחנו צריכים להתפלל, להסביר לכולם ולגרום למצב הזה בפועל.

זה שהעולם לא יתקדם לזה לבד זה בטוח וברור, אנחנו רואים זאת במציאות, זה יכול להיות רק על ידי צרות גדולות, מלחמות, מגפות. אבל אנחנו יכולים לגרום לזה על ידי העלאת מ"ן משלנו. למה העלאת מ"ן משלנו? כי יש לנו חיסרון מכל העולם שרוצה להגיע למשהו יותר טוב ולנו יש את כוח הבינה, מי נוקבין - מים זה בינה, נוקבא זה מלכות. מלכות זה כל העולם, כל הרצונות האלה שסובלים, והמים הם הבינה. ואנחנו יכולים לקשור את כל הרצונות האלה לבינה, לכוח השפעה, לחיבור מעל האגו שלנו.

כשאנחנו בצורה כזאת מושכים את כל החסרונות האלה מכל האנושות למעלה ורוצים להעלות אותם לדרגת הבינה בכוחות שלנו, ככל שיש לנו, אומנם אנחנו בעצמנו לא נמצאים בדרגת הבינה, אבל אנחנו רוצים לעשות את זה, אז התפילה שלנו, הנטייה שלנו היא מאוד חזקה. בגלל שאנחנו לא נמצאים שם, בתכונת ההשפעה ממש, אבל זה שאנחנו רוצים להיות בתכונת ההשפעה כדי למשוך אחרינו את כל הנשמות שאין להם קשר לבינה, זו עבודה גדולה. דווקא אנחנו בצורה כזאת יכולים להעלות את כל העולם ואת עצמנו. זה מאוד חשוב.

לכן, מי אנחנו שאנחנו יכולים לעשות את העבודה הזאת? דווקא אנחנו יכולים, אנחנו יכולים לתקן את העולם.

שאלה: איך נוצרה כוונה על מנת לקבל לעצמי, מה זה?

כוונה לקבל לעצמו נעשתה על ידי שבירת הכלים בעולם הנקודים. בעולם הנקודים - בעולמות, ואחר כך בשבירת נשמת אדם הראשון - בנשמות.

שאלה: למה הבורא מעורר אנשים מסוימים מתוך סבל ואחרים מתוך חכמה או דעת, מה ההבדל?

זה תלוי במבנה הנשמה של כל אחד ואחד, אנחנו לא יכולים להבין את זה בינתיים, אחר כך נתחיל לראות איך כל הנשמות האלה מתחברות זו עם זו כמו בפאזל ומשלימות זו את זו, אז נבין למה זה נעשה כך. אנחנו נראה שזה נעשה ממש לפי חכמה עליונה ובצדק.

שאלה: מה מלכלך את הלבושים, האם זו התלבשות עם האור כאשר אנחנו עובדים בעשירייה?

הם מלוכלכים על ידי הקלקול, כשהכוונה על מנת לקבל נכנסת בין הכוונות הנכונות.

(סוף השיעור)