שיעור צהריים 09.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, אגרות, עמ' 729, אגרת ל"ד

קריין: כתבי בעל הסולם, אגרות, אגרת ל"ד.

אנחנו ממשיכים לקרוא את אגרות בעל הסולם, הן לא פשוטות, וכך גם האיגרת שכאן לפנינו. העניין הוא שהוא כתב אותה לתלמידים הקרובים אליו, שהם בעצמם היו אנשים שעוסקים בתורה, בכל מיני מקורות, ולכן היתה להם אפשרות לדבר בשפה אחרת ממה שאנחנו מדברים. זה כמו שהמדענים מדברים ביניהם בשפה שלהם, לוקחים כל מיני אמרות ממקורות שידועים להם וכך מדברים, ולנו זה קשה.

לכן במידה שנבין אז נבין, ובכל זאת יש בכל אגרת של בעל הסולם כוח גדול מאוד שמשפיע על המוח והלב שלנו ומרחיב אותם עד שנוכל להתקרב ולהרגיש את הבורא. לכן כדאי לנו לעשות את זה, אפילו שזה נראה לנו קשה. ואם קשה, אז ניתן קצת יותר יגיעה וכך נתקדם. גם לי קשה, היום אני לא כל כך נמצא בריכוז הרגיל, אז אני מבקש להביא את זה בחשבון.

קריין: אגרות בעל הסולם, אגרת ל"ד.

אגרת ל"ד

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה יו"ד למסב"י תרפ"ז לונדון יע"א

כבוד התלמידים ה' עליהם

אני חושב שאיני צריך כ"כ לכתוב לכם ד"ת, כי יש לכם די והותר, מתוך הכתב, ומתוך הדפוס. אבל מי יודע אם המה עדיין בעיניכם כחדשות, דהמחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית," אם אנחנו לומדים תורה, אז אפילו אם אנחנו חוזרים הרבה פעמים על הכתבים האלו שכתבו חכמים מכל מיני דורות, בכל זאת כל פעם אנחנו רואים שם משהו חדש. כי מדובר על המערכת של כל הבריאה, לא רק על היקום שלנו, על היחסים בינינו, כשכולנו נמצאים בטבע הגשמי האגואיסטי, אלא מדובר גם על טבע שהוא מעל הטבע שלנו, על טבע אלטרואיסטי על מנת להשפיע.

אז מפני שהתורה מדברת על שני העולמות יחד והקשר ביניהם, אנחנו צריכים להבין מתוך זה שזה לא פשוט, וכל פעם שאנחנו קוראים, אומנם אנחנו קוראים משהו שהוא קבוע, קיים ולגמרי אמיתי, אבל מפני שאנחנו משתנים כל פעם, בשבילנו מה שאנחנו קוראים נראה כדברים חדשים, לכן כתוב "ויהיו בעינך כחדשים". וכך אנחנו צריכים ללמוד איך התורה כל פעם פותחת אותנו בצורה חדשה, ולכן כתוב "בכל יום מחדש מעשה בראשית". "ועל כן אין האדם מתפעל לשבח, אלא מחדשות.

הנה קודם הפסח כתבתי לכם חידושי תורה, כמו שאומרים "יום טוב דיגע תורה". (תורה של חג) ועמהם תבינו דברי חז"ל, בענין יראת שמים, ד"כל העולם כולו, לא נברא אלא לצוות לזה", שיש לדייק. "לזאת" מיבעי ליה [צריך להיות]? כי המלכות שה"ס הלכה, וסוד יראת שמים, נקראת "זאת", כנודע, וקוב"ה נקרא "זה", אלא נודע למדקדקים, כשאנו אומרים, מזכר ונקבה יחד, מבטאים הדבור בלשון זכר, והקב"ה נקרא "זה" בסו"ה ודברי חז"ל, "דעתיד הקב"ה, לעשות מחול לצדיקים, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר: הנה אלקינו זה וכו' זה ה' קוינו לו" וכו'."

כאן לא יכולים להיות כל כך הרבה פירושים, אלא כשאנחנו לומדים תורה, התורה מצביעה לנו על הבורא ואנחנו צריכים לזהות, לראות, להרגיש אותו שעומד אחרי כל מילה בכל הספר הזה, בכל הסיפור הזה שהתורה מספרת לנו.

"אבל בטרם התיקון של עשיית מחול לצדיקים," שהבורא מסדר למי שרוצה להצדיק את הפעולות שלו, שהוא נקרא "צדיק". זאת אומרת "צדיק" נקרא מי שמצדיק את הבורא בכל מה שעובר עליו. "שמחול ה"ס מחילה, אז נאמר: "ואל יבוא בכל עת אל הקודש", והיינו מסבת הגלגל על כ"ח עתים, י"ד לטובה, וי"ד להפך, כנודע," בכל מה שעובר על האדם, האדם בכל זאת מברך את הבורא, לא חשוב מה הוא מרגיש ומה עובר עליו. "אלא "בזאת יבוא אהרן אל הקודש", דהיינו, בי"ד לטובה הנקראת "זאת", וז"ש ז"ל: "כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה", דהיינו, ליחוד קוב"ה ושכינתיה, שנקראים אז "זה", שעד כאן צריכים לעלות ביראת הרוממות, דהיינו במהפך קבלתו להשפעה, והמשפיע, שהוא למעלה מגלגל, ודאי יכול להשפיע לכל עת, אפילו לי"ד דלהפך, שבבחינת השפעה, אין כאן ח"ו שום רע, כמו שנתבאר היטב."

זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות בכל מה שאנחנו מקבלים בחיים שלנו מלמעלה שזה מגיע מהבורא, מגיע בצורה נכונה וטובה, והכול בא כדי לקדם אותנו בסופו של דבר למטרת הבריאה, מטרת החיים, ואת הכול אנחנו יכולים לעבור, צריכים לעבור, בצורה כזאת שאנחנו מעלים את גדלות הבורא למעלה מכל מה שקורה לפנינו. כשקורים הדברים הכי לא נעימים, הכי מבולבלים, ויש כאלו זמנים שבכלל אי אפשר להחזיק בהם, אנחנו צריכים להעלות את גדלות הבורא מעלינו ואז אנחנו עוברים אותם, וכל הזמנים, כל העיתים יהיו לטובה.

"וזס"ה "שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמיך", דכל זמן שלא זכינו להתאחד בקוב"ה, בבחינת מחשבה אחת אלא שתי מחשבות וכו', ע"כ אנו מבקשים "שמרה זאת", תן לנו כח ועוצמה, לבוא אל הקודש, בשמירת הכתוב בזאת יבא אהרן אל הקודש. "זכור ושמור בדבור אחד נאמר", ובזה נתעלה להתאחד באחדות האמיתי ית'. שמו ויתעלה בבנין עדי עד."

נקרא שוב.

"וזס"ה "שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמיך", דכל זמן שלא זכינו להתאחד בקוב"ה," להתחבר עם הבורא בצורה שלמה. "בבחינת מחשבה אחת אלא שתי מחשבות וכו', ע"כ אנו מבקשים "שמרה זאת"," זאת אומרת שמירה. "תן לנו כח ועוצמה, לבוא אל הקודש, בשמירת הכתוב בזאת יבא אהרן אל הקודש." זאת אומרת, צריכה להיות כאן שמירה, כי אנחנו לא מסוגלים בכאלו מצבים פנימיים שעוברים עלינו להחזיק בדבקות, בחיבור, בזה שהכול מגיע מהבורא והכול לטובה. לכן כדי שאדם לא יצא מהבלבול שלו לאיזשהו מצב שהוא פשוט לא רואה למי לשייך את מה שקורה לו, אז ""זכור ושמור בדבור אחד נאמר", ובזה נתעלה להתאחד באחדות האמיתי ית'. שמו ויתעלה בבנין עדי עד.

כתוב "אל דמי לכם, ואל תתנו דמי לו, עד יכונן, ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ", וכן אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו.

וז"ש הכתוב: "ילדים אשר אין בהם כל מאום וכו' ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך", ללמדך אפילו אותם שזכו למחילת עוונות, שנעשים כזכויות, שבזה אגלאי מילתא [מתגלה הענין] למפרע, שאין בהם כל מום, ועם כל זה, צריכים עוד כוח לעמוד בהיכל המלך, כלומר, לעמוד ולהתפלל ולחכות, בלי עייפות, אלא בדפיקו בתר דפיקו [בהכאה אחר הכאה], עד שמפיקים רצון השלם מהשי"ת.

ועל כן צריכים ללמוד מלאכה זו בטרם שנכנסים להיכל המלך, דהיינו לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עדי נפיק [נוציא] רצון מהשי"ת, כמ"ש "אל דמי לכם", אף על גב שהשי"ת נראה ששותק ואינו עונה, אל יעלה על דעתכם משום זה, לידום גם כן ח"ו, "אל דמי לכם", לא לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, אלא להמציא לכם כח אחר כך, לעמוד בהיכל המלך, באותו שעה שלא יהיה לכם שום מום, ועל כן "אל תתני דמי לו" וכו', ומובן שכל המלאכות מלמדים בעוד שנמצאים מחוץ להיכל, דאח"כ לא זמן ליחוד מלאכות הוא כמובן.

ואני פורש בשלום כל התלמידים, ומפני טרדותי לא אוכל לענות בפרטות יותר, ואקוה אל ה' וטובו.

יהודה ליב"

איגרת מאוד קצרה ומאוד מתומצת, אנחנו צריכים לחיות בתוך הפסוקים האלה כדי איכשהו להרגיש את האגרת, להתפעל ממנה, אבל היא מאוד עוצמתית וגם קרובה לנו למרות שאנחנו לא מרגישים זאת.

שאלה :כתוב: "בעתיד כל אחד יראה באצבעו ויגיד הנה הבורא, אלקינו זה"'' מה הוא המצב הזה?

המצב הוא שאנחנו מגיעים לחיבור בינינו ועם הבורא וכולנו מזהים שהוא עושה עשה ויעשה לכל המעשים והוא סיבב לנו את הכול המצבים, ואנחנו סוף סוף עכשיו עומדים ורואים שהגילוי שלו הוא באמת גילוי נכון ואמיתי ואנחנו נמצאים עימו בדבקות.

תלמיד: זה איזה ניסיון משותף?

זה שמגיעים יחד בחיבור בינינו כדי להתחבר אליו ומתוך זה משיגים חיבור עימו.

תלמיד: אפשר לבדוק בעשירייה אם יש לנו בורא משותף, שדה משותף לחיבור בינינו?

כן, תתחברו ביניכם עד כדי כך שהבורא יתגלה ביניכם. זה חוק הטבע, ברגע שאתם משיגים את חיבור נכון ביניכם הבורא מתגלה כתוצאה מהחיבור.

תלמיד: כל חבר משקיע מאמץ בעשירייה ונמצא בתחושה משלו של אותו החיבור, איך אנחנו יכולים לבנות משהו משותף בינינו? איך להראות יחד באצבעותינו על אותו בורא?

אני רק אומר מה הם חוקי הטבע. אם אנחנו מתנתקים מהאגו שלנו במקצת ומתחילים להתחבר בינינו במקום שכל אחד דבוק לאגו שלו, באותה מידה מתחברים בינינו, אנחנו כבר מתחילים לגלות את הבורא בקשר בינינו. אבל זה לא תלוי באדם אחד אלא לפחות בכמה. אין לי יותר מה להוסיף.

שאלה: אם המטרה של כל העבודה שלנו היא להגיע לרצון הנכון, אז למה אנחנו אומרים שהעבודה שלנו היא גילוי הבורא? צריך לומר שהעבודה שלנו היא יצירת רצון?

ומה זה אם לא גילוי הבורא?

תלמיד: אני לא מצליח לחבר אותם לאחד, תוכל להסביר איך זה עובד?

אצלך אלה שתי הגדרות, שני דברים, ובעצם זה דבר אחד. כי הבורא לא קיים, אלא הוא קיים רק בתנאי שאתה בונה אותו, "אתם עשיתם אותי" כמו שכתוב. מה זה עשיתם אותי? שאנחנו מתנתקים מהאגו שלנו ובמקום זה אנחנו רוצים לבנות את תכונת החיבור ההשפעה והאהבה, וזה נקרא שאנחנו מגלים את הבורא. היה לפני זה בורא? לא היה. היה כוח עליון, זה משהו אחר, אבל לא שייך לנו. אם אנחנו רוצים שזה יהיה שייך לנו אנחנו צריכים בינינו להתחבר ואז אנחנו מגלים את הבורא, בורא שלנו.

,תלמיד: אצלי בראש יש הפרדה בין הכלי לבין האור. כאילו תמיד חשבתי שהגילוי של הבורא זה גילוי של הארה מיוחדת בתוך איזה רצון, ועכשיו פתאום כל העבודה אומרת תשכח מהאור תתעסק רק ברצון. זה נכון ככה להסתכל על זה?

בעצם הכול תלוי ברצון שלך עד כמה הוא מוכן לוותר על כל מיני דברים חוץ מחיבור עם החברים ובתוכם עם הבורא.

תלמיד: יוצא מההסבר שלך וגם מה שכתוב באגרת, שחיבור בינינו זה גם סוג של רצון שבו יתגלה הבורא, זה נכון להסתכל על זה כך?

ודאי שכך הוא. כשאנחנו בונים את הכלי לגילוי הבורא בחיבור בינינו אנחנו בונים רצון משותף, דווקא משותף שבו הבורא מתגלה, באף לא אחד מאיתנו אין רצון כזה. זה שאתה צועק לבורא, רוצה לתפוס אותו, לגלות אותו, זה שום דבר, אין לך, זה יכול להיות אך ורק אם לפחות אתה מתחבר עם עוד מישהו, כמו ש"מיעוט הרבים שניים"

תלמיד: ואז בעבודה בינינו נוצר רצון חדש מיוחד בינינו וזה נקרא חיבור? מה יש ברצון הזה, מה מיוחד בו?

רצון להתחבר עד כדי כך שאני אהיה מחובר לזולת ולא לעצמי. שאני מחובר לעצמי זה נקרא שאני אגואיסט. שאני מחובר לזולת זה נקרא שאני נני אלטרואיסט. איך אני יכול לעבור מאני לזולת? קודם דאגתי לעצמי, עכשיו אני מנתק את זה עושה צמצום ודואג לזולת, בזה שאני עובר מעצמי לזולת, אני עובר מרצון לקבל לרצון להשפיע. וכך אנחנו מגלים מקום לגילוי הבורא.

שאלה: האם ככל שהבורא שותק ולא עונה זה אומר שאנחנו צריכים לדפוק חזק יותר, האם זו הדרך שלו לקרוא לנו??

כל הזמן לחפש איך אנחנו יכולים להתקרב אליו, זאת אומרת אנחנו צריכים להידמות לו.

שאלה: אני שומע כל מילה שהוא אומר במאמר, אני שומע שכל יום הבורא מחדש את הבריאה, איך אנחנו צריכים להרגיש בעשירייה את החידוש של הבריאה?

אם אנחנו כל הזמן חושבים על החיבור בינינו ועל גילוי הבורא בינינו מתוך החיבור שלנו, אנחנו נראה עד כמה כל פעם אנחנו עוברים כל מיני מצבים, וזה נקרא "המחדש בכל יום מעשה בראשית".

שאלה: הוא אומר שהמלאכה היא דווקא שנמצאים מחוץ להיכל, שאנחנו רוצים להגיע לקשר עם הבורא, תוכל להסביר?

היכל זה מקום לחיבור מבינינו לבורא, זה כלי שבו אנחנו כולנו בונים את ההיכל וכך אנחנו ממנו מתחברים לבורא.

תלמיד: למה דווקא כשנמצאים בחוץ לומדים את המלאכה הזאת?

מה זאת אומרת מבחוץ?

תלמיד: כביכול אנחנו לא יודעים מה קורה, אנחנו בניתוק, בפירוד, ודווקא מתוך כך אנחנו לומדים אחר כך איך להתנהג?

אנחנו מתקדמים לגילוי הבורא לפי השינוי ברצון שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ולכן ככה זה קורה. ולמה זה כך? כי כל דבר מתגלה דווקא בצורתו ההפוכה והישירה, ושוב הפוך ושוב ישר. וכך בכל מיני כאלו מצבים שאנחנו אוספים אותם אנחנו בונים את ההיכל ובו מגלים את הבורא.

קריין: איגרת ל"ד, בעל הסולם.

"כבוד התלמידים ה' עליהם

אני חושב שאיני צריך כ"כ לכתוב לכם ד"ת, כי יש לכם די והותר, מתוך הכתב, ומתוך הדפוס. אבל מי יודע אם המה עדיין בעיניכם כחדשות, דהמחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ועל כן אין האדם מתפעל לשבח, אלא מחדשות.

הנה קודם הפסח כתבתי לכם חידושי תורה, כמו שאומרים "יום טוב דיגע תורה". (תורה של חג) ועמהם תבינו דברי חז"ל, בענין יראת שמים, ד"כל העולם כולו, לא נברא אלא לצוות לזה", שיש לדייק. "לזאת" מיבעי ליה [צריך להיות]? כי המלכות שה"ס הלכה, וסוד יראת שמים, נקראת "זאת", כנודע, וקוב"ה נקרא "זה", אלא נודע למדקדקים, כשאנו אומרים, מזכר ונקבה יחד, מבטאים הדבור בלשון זכר, והקב"ה נקרא "זה" בסו"ה ודברי חז"ל, "דעתיד הקב"ה, לעשות מחול לצדיקים, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר: הנה אלקינו זה וכו' זה ה' קוינו לו" וכו'.

אבל בטרם התיקון של עשיית מחול לצדיקים, שמחול ה"ס מחילה, אז נאמר: "ואל יבוא בכל עת אל הקודש", והיינו מסבת הגלגל על כ"ח עתים, י"ד לטובה, וי"ד להפך, כנודע, אלא "בזאת יבוא אהרן אל הקודש", דהיינו, בי"ד לטובה הנקראת "זאת", וז"ש ז"ל: "כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה", דהיינו, ליחוד קוב"ה ושכינתיה, שנקראים אז "זה", שעד כאן צריכים לעלות ביראת הרוממות, דהיינו במהפך קבלתו להשפעה, והמשפיע, שהוא למעלה מגלגל, ודאי יכול להשפיע לכל עת, אפילו לי"ד דלהפך, שבבחינת השפעה, אין כאן ח"ו שום רע, כמו שנתבאר היטב."

זאת אומרת, שאנחנו צריכים להגיע למצב שכל המצבים שלנו הם יתקדשו ונרגיש בכולם גילוי הבורא שלא יכול להיות זה בלי זה, אלא "הכול עשה ה' למענהו"¹.

וזס"ה "שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמיך", דכל זמן שלא זכינו להתאחד בקוב"ה, בבחינת מחשבה אחת אלא שתי מחשבות וכו', ע"כ אנו מבקשים "שמרה זאת", תן לנו כח ועוצמה, לבוא אל הקודש, בשמירת הכתוב בזאת יבא אהרן אל הקודש. "זכור ושמור בדבור אחד נאמר", ובזה נתעלה להתאחד באחדות האמיתי ית'. שמו ויתעלה בבנין עדי עד."

זאת אומרת, בסופו של דבר הכול מתחבר, כל הדברים הרעים הטובים, החיוביים השליליים כולם צריכים אותם אחד כנגד השני כדי לגלות את האלוהות.

"כתוב "אל דמי לכם, ואל תתנו דמי לו, עד יכונן, ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ", וכן אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו.

וז"ש הכתוב: "ילדים אשר אין בהם כל מאום וכו' ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך", ללמדך אפילו אותם שזכו למחילת עוונות, שנעשים כזכויות, שבזה אגלאי מילתא [מתגלה הענין] למפרע, שאין בהם כל מום, ועם כל זה, צריכים עוד כוח לעמוד בהיכל המלך, כלומר, לעמוד ולהתפלל ולחכות, בלי עייפות, אלא בדפיקו בתר דפיקו [בהכאה אחר הכאה], עד שמפיקים רצון השלם מהשי"ת.

ועל כן צריכים ללמוד מלאכה זו בטרם שנכנסים להיכל המלך, דהיינו לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עדי נפיק [נוציא] רצון מהשי"ת, כמ"ש "אל דמי לכם", אף על גב שהשי"ת נראה ששותק ואינו עונה, אל יעלה על דעתכם משום זה, לידום גם כן ח"ו, "אל דמי לכם", לא לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, אלא להמציא לכם כח אחר כך, לעמוד בהיכל המלך, באותו שעה שלא יהיה לכם שום מום, ועל כן "אל תתני דמי לו" וכו', ומובן שכל המלאכות מלמדים בעוד שנמצאים מחוץ להיכל, דאח"כ לא זמן ליחוד מלאכות הוא כמובן.

ואני פורש בשלום כל התלמידים, ומפני טרדותי לא אוכל לענות בפרטות יותר, ואקוה אל ה' וטובו.

יהודה ליב"

שאלה: מה זה לקדש מצב מבחינת עבודת חיבור?

להתחבר עוד יותר כי קודש זה חיבור.

תלמיד: ואיך אני קובע את זה?

על ידי זה שאתה משתדל לגרום חיבור לחברים, משפיע להם, נותן להם דוגמה. מתפלל עבורם שכולם ירצו להתחבר, זה הכול תלוי בעצם בבורא, אבל, אבל לפי הבקשה שלכם, זה הכול.

שאלה: בעל הסולם אומר בתחילת האיגרת הזאת, שהוא לא צריך לכתוב דברי תורה חדשים לתלמידים שלו, כי הוא כבר נתן להם את כל התורה. גם ממך אנחנו שומעים את זה כל הזמן. איך באמת לראות מה שאנחנו מלומדים כל יום כחדשים?

להשתדל לראות שאתם מנותקים ומתחברים, מנותקים ומתחברים. ואז מתוך זה אתם תגיעו למצבים חדשים.

תלמיד: אם אני מגיע למצב שאני מרגיש שזה לא חדש, מה הפעולה הבאה שאני צריך לעשות?

אתה צריך לשנות את עצמך, לשנות את הקשר שלך עם אנשים. שהבורא תמיד מסדר לך, מה שנקרא "הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית". זה שהוא נותן לך כל פעם ניתוקים, שאתה מתנתק מהחברים ופתאום אתה שוכח, פתאום אתה לא יודע איפה אתה נמצא, הוא נותן לך הזדמנות לחזור. להתחבר, להתקרב דרך החברים שוב אליו. וכך זה כל רגע ורגע, כל הזמן הוא עושה ניתוקים זאת אומרת, מצבים שעל ידם אתה יכול שוב להתחבר אליו.

תלמיד: בגלל זה, זה מתקשר לי למה שאמרת לנו בשיעור הבוקר, שגם הירידות זה עליות מבחינת הבורא, אין בעצם ירידות?

כיוון שהוא עושה את זה. ודאי כל הירידות הן כולן ממנו. והעליות, אני עושה את העליות? לא, אבל זה בהקדם הבקשה שלי. זאת אומרת, ירידות אני מקבל ממנו כהזדמנות להיתקן, גילוי הרע. זה שבראתי יצר הרע הוא אומר, ואז זה מתגלה אלינו בכל רגע ורגע. והעליות הן לפי המאמצים שלנו, כך אנחנו עובדים עם הבורא. בזה אנחנו נקראים שותפים שהבורא מגלה בנו רצון הרע, אנחנו פונים אליו ומבקשים תיקון על הרע. ושוב הוא מגלה רצון הרע, ושוב אנחנו ביחד כמה שאפשר יותר מתחברים ומבקשים ממנו תיקון על הרע.

תלמיד: זה בעצם נתן לנו להסתכל על כל העבודה הזאת כמכלול אחד. אין כאן ירידות עליות?

יש כאן שותפות, שותפות עם הבורא. שותפות אני והוא שותפים, וכך כולנו והעשירייה היא בכלל עם הבורא יחד היא צריכה להגיע למצב שכולנו נמצאים בעבודה הזאת יחד.

שאלה: בסוף המאמר בעל הסולם כותב "ואני פורס בשלום כל התלמידים ומפני טרדותי לא אוכל לענות בפרטיות יותר ואקווה לה' ואל טובו". בתחילת השיעור אמרת שהמאמר הוא לא קל להבנה. נראה שגם בעל הסולם מבין את זה, ברור הוא כתב את זה. ובאמת המאמר לא קל, יש קטעים שקשה להבין אותם. האם אנחנו יכולים לקבל את המאמר כסוג של סגולה, גם אם לא נבין אותו להפנים אותו בפנים, לרשום אותו על לוחות לבנו וכך להתנהל?

ודאי שאת כל החומר שאנחנו מקבלים מבעל הסולם ורב"ש, יש כאן שני דברים. יש ענין של לימוד, הבנה, וביצוע ויש עניין של סגולה. שאנחנו עוסקים בזה ואז מקבלים שכר. השכר בזה שמעוררים אורות המקיפים, זה מקדם אותנו באיזו צורה שאנחנו לא מבינים איך, אבל זה מה שקורה.

שאלה: עד כמה חשוב להבין את המאמרים האלו, כאילו את פירוש הדברים?

לא. רק תשמע ותדרוש שכר.

שאלה: האם זכור ושמור זה התלבשות ועביות, חיבור של רשימו?

על זה לא למדנו, ותעזבו אותי מהשאלות החכמות שלכם.

שאלה: מה זה נקרא להתאחד בקדוש ברוך הוא במחשבה אחת?

אנחנו רוצים להיות קרובים זה אל זה, עד כדי כך שלא נרגיש איפה רצון שלי ואיפה רצון של החבר. ולכן כל העבודה שלנו היא בחיבור בינינו, ואת זה אנחנו רוצים.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור, שעל האדם לברך את הבורא לא חשוב מה שמרגיש ומה שעובר עליו. איך אפשר לברך את הבורא כשאין רצון או יכולת?

כתוב "אפילו שחרב חדה מונחת על צווארו של האדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". זאת אומרת, שהבורא תמיד נמצא ברחמים אליך, וזה שנראה לך שהוא עושה איזה דבר רע כביכול, חס ושלום ש"אין עוד מלבדו". ובכל זאת אם אדם מרגיש רע, אז הוא צריך בכל זאת להשתדל להתעלות למעלה מההרגשה הרעה הזאת. ולהיות דבוק בבורא הטוב ומיטיב.

תלמיד: שאלת המשך, האם לברך את הבורא בלב, או במילים בלי כוונה, בלי רצון, בלי יכולת. גם נחשב לברך את הבורא?

כן. בכל זאת זה כהכנה לכך שהבורא יסדר לך יחס ברור, שאתה תרגיש את האהבה שלו.

שאלה: האם עלינו להצדיק את הבורא רק עבור מצבים פנימיים, או גם עבור תופעות גשמיות?

אנחנו עדיין לא יכולים לחבר את זה לתופעות הגשמיות, חיבור עם הבורא. אני מפחד שאתם תתחילו להתבלבל בזה, ומי יודע מה יוצא מזה. אלא אנחנו צריכים לחלק את החיים שלנו לשניים, החיים הרגילים הארציים והחיים הרוחניים, איפה שאנחנו לומדים איך להשיג את הבורא.

שאלה: איך אפשר להפיק מהבורא רצון אם אין לו רצון?

רצון הבורא להיטיב לנבראיו.

שאלה: מה זה אומר בעבודה שלנו לעמוד כעמוד של ברזל?

שאנחנו לא שוכחים לרגע אחד על הבריאה ועל תוכנית הבריאה. ועל הקשר שלנו עם הבורא. זה נקרא "לעמוד כברזל".

שאלה: למה צריך עוד כוח נוסף לעמוד בהיכל המלך, בשעה שכבר אין לו שום מום?

בכל רגע ורגע האדם הוא אדם חדש. ולכן אין דבר כזה שהוא בלי מום, אלא כל פעם מתגלים בו מומים חדשים משבירת האדם הראשון. ולכן כל פעם ופעם אנחנו צריכים לעמוד על המשמר, כדי לתקן את עצמנו לבקש את כוח התיקון.

שאלה: אנחנו לומדים שהבורא תמיד עונה לנו. האם אנחנו לא מרגישים את המענה שלו, את התגובה שלו, בגלל שהכלים שלנו לא מתוקנים?

בדיוק, נכון, טוב מאוד. אנחנו לא מרגישים שהבורא כל הזמן נמצא איתנו בקשר הדוק, וכל פעם אנחנו מקבלים ממנו את הכול. רק אנחנו לא מבינים, לא מרגישים. זה כמו תינוק קטן שנולד, מה הוא מרגיש? מי מטפל בו? איך מתייחסים אליו? זו בעיה גדולה. כך אנחנו.

שאלה: כל הזמן מתחמקת ההבנה לבורא, אם אנו בונים אותו בחיבור בינינו, למי אנו מעלים מ"ן כל הזמן, למי אנחנו מתפללים ופונים?

לאותו הכוח שאנחנו רוצים לגלות בינינו. לכן הבורא נקרא "בוא וראה" כי אנחנו צריכים לבנות אותו, ובזה אנחנו בונים את הבורא. הבורא זה מי שמסודר על ידי הנבראים, כי אין בורא אם אנחנו לא מתחברים. יש כוח הטבע שהוא ממש ללא שמות, ללא כלום. אבל אם אנחנו מתחברים ומייצבים את הבורא בינינו, אז יש לנו למי לפנות ועם מי לעבוד.

שאלה: איזה רצון צריך להוביל אותנו קודם, אהבה לבורא או אהבה לחברים, או שהם קשורים זה בזה?

קודם אהבה לחברים. כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: הגוף כל הזמן מצפה מהבורא לא לשתוק על סבל הגוף, ולא על הסבל בכלל. איך נוכל להבין שהבורא שותק בינינו בכוונה?

אתם תנסו לשבת יחד ולשתוק, ותראו שלאט לאט אתם מתחילים להרגיש שהוא נמצא ביניכם, וגם שותק ומצפה שאתם תרצו, תרצו מאוד לשמוע אותו. איך לשמוע אותו? שתגלו אוזן קשבת אליו, מה זאת אומרת אוזן קשבת אליו? שאתם מאוד רוצים להגיע לתכונת האוזן, תכונת ההשפעה כדי לשמוע את הבורא, ואז תתחילו לשמוע.

שאלה: מה זאת אומרת "אל דומי לך"?

מידת השתוות הצורה.

שאלה: האם במחול הצדיקים שהוא העשירייה, כולנו נראה את הבורא ונצביע עליו במידה שווה או לכל אחד עיניים רוחניות משלו?

לכל אחד יש מקום משלו, מצב משלו, דרגה משלו, יחס הבורא המיוחד בשבילו.

שאלה: כתוב, "עד שישיג רצון שלם מהבורא". איזה רצון הוא רצון שלם?

רצון של אהבה, רצון של החיבור. רצון להיות במקום כולם, לבטא את כול העבודה במקום כולם, כאדם הראשון.

שאלה: האם אדם יכול לצאת ממצב רע בו עצמו, או שהוא צריך להודיע לעשירייה ורק הם יכולים לעזור לו?

אני לא חושב שאדם יכול לבד להשיג משהו, ודאי שלא. אבל כדי להגיע לזה הוא צריך באמת להיות בטוח שהוא לבד יכול, ולא רוצה אף אחד ולא צריך אף אחד, ואחר כך הוא רואה עד כמה שזה בלתי אפשרי, והוא חייב להיות מחובר עם כולם, ולשרת את כולם. ומוכן ממש לדלל את עצמו לפני החברים, למכור את עצמו כלפי החברים, לעשות הכול, רק שהם יתנו לו את כוח החיבור שביניהם, כי אחרת הוא אבוד.

שאלה: מה זה "לחדש מעשה בראשית"?

שהבורא בכל יום מחדש מעשה בראשית, זה נקרא שאותו הכלל של תיקון הרצון לקבל ב"ואהבת לרעך כמוך", כל פעם מעורר מחדש את הכלים השבורים. כמו שב"זוהר" כתוב שהבורא יוצא בחצות הלילה ובודק את הכלים שלו ובוכה עליהם, וכן הלאה. זה נקרא מעשה בכל יום, מחדש בכל יום מעשה בראשית. שכל המעשה בראשית הוא גילוי השבירה, גילוי המקום לאדם שיוכל לעבוד ולהגיע לדרגת הבורא.

שאלה: מה זה "זכור ושמור"?

זכור ושמור זה שני הכוחות להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע, כי אנחנו צריכים לעבוד עם אור החסדים ואור החכמה, כדי לתקן את הכלי בצורה השלמה.

אז תודה רבה לנשים, באמת מאוד שמח לשמוע שאלות מאוד מיוחדות.

האמת שהרגשתי איך האיגרת הזאת מובנת לכם, גם לנשים וגם לגברים, ואני מאוד שמח להרגיש שבכל זאת מבינים, לא בדיוק, לא לעומק, לא מתוך הכלים הרוחניים, אבל מתוך השכל והרגש שבינתיים נמצאים בנו. הגענו למצב כזה שלא חשבתי שיהיה, שאתם תתחברו לאיגרת ל"ד ואתם התחברתם.

ותודה רבה לכם, זה ששימחתם אותי. תודה. ולהתראות עד שיעור הבא.

(סוף השיעור)

---

1. כל פעל ה' למענהו וגם־רשע ליום רעה (משלי ט"ז, ד')↩