שיעור בוקר 13.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספירת העומר - קטעים נבחרים מהמקורות

אתם יודעים שאנחנו בקורס שלנו לומדים תהליך. אדם שרוצה לעלות מדרגת העולם הזה, שמבין ומרגיש רק מה שקורה לו דרך חמישה חושים גשמיים, קוראים לזה חושים בהמיים, כי הגוף שלנו כבהמה, דרגת חי, אז אדם שרוצה לעלות למעלה מזה, זאת אומרת להבין בשביל מה הוא חי, מה התועלת, מה המטרה, מה בכלל מסתובב סביבו, לא רק שהוא חושב על גופו, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אלא רוצה להתעלות מעל הרצונות הגשמיים, הוא צריך בהתאם לזה לפתח בו כלים שנקראים רוחניים, זאת אומרת בדרגה יותר גבוהה מדרגת בהמה, מדרגת חי.

האנשים האלה הם מוכנים לזה לפי שורש הנשמה שלהם. אחרי שבירת המערכת הכללית שנקראת "אדם", יש במערכת הזאת כאלו חלקים שהם נמצאים בדרגת עביות כזאת שהם כבר רוצים לחזור למקום המתוקן שלהם במערכת הזאת. זה נקרא לפתח את הרצונות שלהם, לתקן את הרצונות שלהם, ולהתקשר בזה לבורא, לגלות את הבורא, אותו חלק שיכול להתגלות בהם, בכל אחד ואחד. אם אנשים כאלו לפי הטבע שלהם, לפי התנאים המקוריים שלהם, אחרי שבירת אדם הראשון, מרגישים שיש להם נטייה לזה, לחזור למצב הקודם, המתוקן, לחזור לשורש מה שנקרא אצלנו, האנשים האלו צריכים ללכת לפי תכנית התיקון. תכנית התיקון נקראת "תורה", הוראה.

הם כבר מתחילים להרגיש מלכתחילה, כמו שאברהם שאל את הבורא "במה אדע כי אירשנה", איך אנחנו מגיעים לירושת הארץ, לירושת הרצון שהוא רצון רוחני, איך אנחנו מגיעים מדרגה גשמית לדרגה רוחנית. אז הבורא ענה לו "יש לי מתנה. אני אתן לכם את הרצון הרוחני הזה, אבל הוא יתפתח בכם בהדרגה. כל אחד וכולכם יחד יכולים לתקן את הרצון הרוחני כי אני אתן לכם את זה בצורה גשמית, בצורה אגואיסטית, בהגברת האגו, שזה נקרא "גלות מצרים". אתם תרגישו רע בחיים שלכם, אבל הרע הזה הוא בעצם יהיה כבר איזו ההארה ממדרגה רוחנית, והרע בעצמו הוא יהיה כתמריץ שתוכלו להתגבר עליו ולהגיע לרוחניות". זאת אומרת הרגשת הניתוק מהחיים הרוחניים הטובים, מהשגת הכוח העליון, מהשגת מטרת החיים היא נקראת אצלנו "גלות מצרים", גלות מרוחניות. ואנחנו, אלה שמשתוקקים לגילוי הבורא, לגילוי מהות החיים, בשביל מה חיים, למה חיים, שמלכתחילה שאלנו את השאלות האלה בבחירה חופשית, בעל הסולם מסביר זאת במתן תורה וערבות, יוצא שאנחנו ההיפך, מרגישים את עצמנו בחושך יותר. אנחנו לא יודעים מה קורה, לא רוצים שום דבר, הפוך מכל האנשים שמסביבנו שחיים ונהנים. כמו שבעל הסולם כותב על אותו בן מלך שחי במרתף, שלפעמים נותנים לו קצת להרגיש את החיים, אבל את החיים הגשמיים, ואחר כך מחזירים אותו שוב למרתף. ככה הם החיים שלנו, וזה הכול כדי לעורר אותנו לחיפוש ולסדר בנו כלים ריקניים, שנוכל על ידם להתקדם לגילוי האמת.

כך אנחנו מרגישים את עצמנו בעליות, ירידות, חיפושים, כל אחד מבולבל, כל אחד נמצא בתהליך מאוד מאוד מיוחד. כל אחד לא יודע בכל רגע ורגע מה קורה לו ולמה הוא נמשך, מה רוצים ממנו. כל המצבים האלו הם בהחלט מצבים מאוד מאוד מיוחדים, זה גילוי המדרגות הרוחניות אבל בצורת ההסתרה. אנחנו לא מבינים מה הם המצבים האלו, לא מבינים מה התועלת מהם, אנחנו לא נמצאים ביחסים טובים כל כך בינינו ועם הבורא ועם עצמנו, וכל זה גילוי השבירה, כי כל אור וטוב יכול להיות רק בחיבור בינינו ואילו כאן מתגלה הכלי השבור. אנחנו גם רואים את עצמנו יותר גרועים מכל באי עולם, וזה המצב הטוב. זה בעצם מצב כמו שכתוב גם על היחסים בינינו, כמו בני יעקב שהיו במריבה ביניהם ומכרו את יוסף. זאת אומרת את כוח החיבור, יוסף, האוסף אותם יחד, לא רצו אותו, גרשו אותו. זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור. ולכן מי שיותר גדול בנשמה שלו הוא עוד יותר מרגיש עד כמה הוא מתרחק מכולם ודוחה את כולם, וכוח אינדיבידואלי פועל בו בלהרחיק את כולם ממנו. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

מה קורה הלאה? אחרי שאנחנו איכשהו מרגישים את עצמנו במצבים האלו, אנחנו מתחילים לקבוע את המצבים האלו כגלות מרוחניות. כי כל הירידות, כל הוויכוחים, החיכוכים בינינו, כל זה מגיע לנו כדי שאנחנו נבין שהמצב הזה הוא מצב הפוך מהקדושה, מהחיבור, מעל מנת להשפיע, מאהבה. וזה שאנחנו נמצאים בו זה כדי שאנחנו נגלה דבר מהיפוכו, כי אי אפשר אחרת להשיג כול מצב ומצב. אפילו בעולם שלנו, מה שאנחנו משיגים אנחנו משיגים תמיד הבדל בין שני מצבים, שתי הבחנות, וההבחנה שביניהם היא נקראת אצלנו השגה. אחרי שאנחנו מרגישים את החיים שלנו שאנחנו ממש כלולים בכוח הרע, זה לא מספיק. אלא הכוח הרע הזה הוא זר והוא שולט עלינו, ואני מתחיל להרגיש אותו כ"פרעה" זאת אומרת שליטה זרה, כוח זר, מלך גדול, אכזרי ששולט עליי ואני לא יכול לעשות כלום. אני משתדל וכל יום אני אומר לעצמי שאני בטוח עושה את כל המאמצים, שאני יוצא ממנו, ובכל זאת אני רואה ששוב ושוב אני נכנע או שאני שוכח או שאני מרים ידיים, תלוי בעביות, בבעיה שמתגברת, באגו שמתגלה. ואז אני רואה שהמצבים האלה הם לא הולכים, לא עוברים, אין להם סוף.

ואז לפי מה שכתוב "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", רואים שאין כאן מה לעשות, אנחנו לא מסוגלים לצאת מהאגו שלנו ולא נבין אף פעם מה זה נקרא חיבור ואהבה וכלי אחד, לב אחד. ומהצעקה הפנימית הזאת מגיעה לנו הבנה וכוח מיוחד שמוציא אותנו מזה. יציאה מהאגו שלנו נקראת "יציאת מצרים". אומנם התהליך הזה ארוך ומתחלק להרבה שלבים, אבל בסך הכול זו יציאה מעל האגו שלנו.

וכשאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו על ידי כוח עליון, ברור לנו ומורגש בנו שזה לא אנחנו אלא יש הארה מלמעלה שמוציאה אותנו, ומעלה אותנו מהמחשבות רק על עצמנו למחשבה על החברים, על הקבוצה, על העולם, ודרכם, דרך כל זה לבורא.

וכשאנחנו כך מתחילים לחשוב, זה נקרא שאנחנו כבר נמצאים בתהליך יציאת מצרים עד שבאים למצב שאנחנו מחליטים להתנתק מהאגו שלנו ולא רוצים להשתמש בו בכלל. זה נקרא "יציאת מצרים", "פֶסַח", "פָסַח", שאנחנו עוברים ממחשבות ורצונות על עצמנו למחשבות ורצונות על הכלי הרוחני, הכללי זאת אומרת, שדרכו אנחנו יכולים להתקרב לבורא, לתת לו בזה גילוי, לעשות לו בזה נחת רוח. כי שמחת הבורא היא להתחבר, להתיישב, למלא את הנשמות המתוקנות כמה שהן מתחברות יחד.

זה נקרא "פסח", שיוצאים מהאינדיבידואליות של כל אחד, מהאגו של כל אחד, ומתקדמים לחיבור. ואז אנחנו צריכים להתקין את החיבור בינינו. זאת אומרת לבנות בינינו מערכת קשר וזה לא נבנה מיד ולא בפעולה אחת אלא בהרבה פעולות הדרגתיות שהן נקראות "ימי העומר", "ספירת העומר". שמתחילים להתגלות בנו על ידי ההארה העליונה רצונות, שעל ידם אנחנו כבר יכולים להתחבר בינינו ולהגיע למצב שנהיה כולנו מחוברים, כמו שכתוב להיות "כאיש אחד בלב אחד". זה כבר בקבלת התורה, אבל עכשיו בינתיים מפסח עד קבלת התורה, "שבועות" זה נקרא, אנחנו סופרים שבעה שבועות שבהם, שבע כפול שבע, ארבעים ותשע בחינות, שאנחנו סופרים רצונות ומתגלים בנו רצונות שונים כל פעם יותר ויותר גדולים, ואנחנו על ידם משתדלים להתחבר בינינו.

זה נקרא "תיקון העומר". זה אוסף אלומות שאוספים מהשדה, זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'", מהרצונות שלנו, אוספים רצונות כאלה, שאנחנו יכולים לחבר אותם יחד ולעשות מהם לחם בדרך כלל, שזה מאכל אדם ולא האלומות עצמן שהן מאכל בהמה.

שאלה: איך אנחנו מסדרים את הטבע שלנו עם העיקרון הזה שאנחנו מוצאים את עצמנו עם העביות הזאת שגדלה בינתיים? איך אנחנו יכולים לבלוע את ה"חמור" שלנו שיוכל לעכל את זה כמו דבר טוב?

זו כל העבודה שלנו שאנחנו משתדלים לעשות. אני רוצה לעבור איתכם בקצרה על התוכנית שלפנינו. אתם יודעים שעל ידי הלימוד יום יום, פותחים לפנינו אותה דרך שצריכים לעבור כדי להבין אותה תיאורטית. עוד לא כל כך יכולים לממש, אנחנו עדיין לא יכולים להגיד שאנחנו כבר יוצאים ממצרים, אבל שיהיה לנו ברור מה אנחנו צריכים לעשות, איזו דרך אנחנו צריכים לעבור עד גמר התיקון. כך אנחנו רוצים לפרוס יחד איתכם את התוכנית שלנו.

אז היום אנחנו נמצאים בינתיים במצב שכביכול אנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל שנקרא "פרעה", כביכול כבר לא תלויים בו, כאילו נעשה צמצום על כל הרצונות האגואיסטיים ומה קורה לנו עכשיו. אז "פסח" זה נקרא שיצאנו ממצרים, מהרצון לקבל על מנת לקבל ונכנסנו למשהו חדש. אבל מהו החדש הזה אנחנו לא יודעים ולא מבינים, זו כבר רוחניות. תארו לעצמכם שנפתח לפנינו משהו אבל אנחנו לא מתמצאים בזה בכלל, אז איך אנחנו יכולים לגלות איפה אנחנו נמצאים?

לכן מגיעה תקופה שנקראת "ספירת העומר", שאנחנו סופרים וסופרים את הרצונות שמתגלים בנו בקשר בינינו עם הקבוצה, ואנחנו עושים מהם "עומר" שזה אוסף של הרבה שיבולים, וכשאנחנו אוספים את כל הרצונות שמתגלים בנו, והתיקון שלהם זה שאנחנו אוספים אותם, אז אחרי שסיימנו לאסוף אותם, הקבוצה מגיעה למצב שהיא "כאחד", כולנו מחוברים כאחד. והמבנה הזה כבר מוכן לקבל אור עליון, זה נקרא שהגענו למתן תורה, וזאת תהיה לפנינו התחנה הבאה שנקראת "שבועות".

"שבועות" זה מפני שאנחנו סופרים "שבע שבתות תמימות תהיינה". ואז אנחנו כמחוברים יחד ובחיבור הזה אנחנו מוכנים לקבל את האור העליון לפי החיבור. האור העליון מאיר תמיד, אבל אנחנו מגיעים לתיקון שלנו במידה שאנחנו דומים לו ואז לפי השתוות הצורה הוא מתגלה בנו. זה נקרא "גילוי הבורא לנברא", זה מה שקורה לנו במצב שנקרא "מעמד הר סיני".

את התהליך הזה אנחנו עכשיו לומדים ועוברים איתכם. וכמו שלמדנו לפי פסח מה שקרה ובפסח עצמו, עכשיו אנחנו לומדים מה קורה אחרי פסח. זאת אומרת, חיבור בינינו לקבוצה, לעשיריות שיחזקו את עצמן, זה את זה, ושיהיו כמה שיותר כאחד, ובזה נגיע לחיבור כזה שנהיה דומים לאור ואז האור יתגלה בנו. בסך הכול זה התנאי ל"קבלת התורה" מה שנקרא, קבלת האור העליון.

שאלה: אנחנו רוצים כעת לברוח מהאגואיזם כיוון שרע לנו. איך להחליף את ההרגשה הזו לזה שאנחנו רוצים לברוח מהאגואיזם כדי לעשות נחת רוח לבורא. לא כי רע לנו אלא מתוך מחשבה על הבורא.

שאלה מצוינת, זה כל העניין. זו כל העבודה שלנו. אני מאוד שמח שאתה יכול להגיד את זה בצורה ברורה, קצרה. זה באמת כל העניין. לשנות את הכוונה, לא לחשוב על עצמנו, לא לטובתנו אלא לחשוב על הבורא, לטובת הבורא. לטובת הבורא אנחנו יכולים לחשוב ולהשתוקק, לבצע את הכוונה רק בתנאי שאנחנו מחוברים, כי הבורא מתגלה בחיבור בינינו. בפועל אם אתה רוצה לעשות לו נחת רוח אתה צריך להגיע לחיבור עם החברים ואז אתה נותן לבורא יכולת להתגלות בכם.

כל התענוג שלו זה להתגלות בנבראים, להרגיש שהם נהנים ממנו, מהגילוי שלו. זה כמו אימא, מה היא רוצה כלפי הילדים? רק שיהיו בריאים ושמחים. זהו, לא יותר מזה. אותו הדבר הבורא. אתה לא יכול לעשות לו נחת רוח אחרת, אלא לתת לו למלא אותך ולְהַנות לך. זה נקרא שאתם נמצאים בהשתוות הצורה, אתה נהנה ממנו בזה שאתה מהנה אותו.

שאלה: בזה שאנחנו כוללים בנו או מעלים את גדלות המטרה, זה גם מעלה בנו את האגו ואת הרצון לקבל. איך אפשר להתגבר על זה ולתקוף?

אנחנו מיום ליום מגדילים את האגו שלנו. עד כמה שנמשכים לחיבור, עד כמה שנמשכים לבורא, האגו שלנו בכל אחד ובכולנו יחד גדל יותר ויותר, מתגלה. וגדל ומתגלה עד העוצמה שהאור העליון יכול להאיר בה בצורה כזאת שאנחנו נתחיל להרגיש את האור העליון. כי אם יש לך כלי קטן, האור שנמצא בו נותן לו רק הרגשת חיים בהמיים קטנים. אם זה כלי גדול יותר, הרצון גדול יותר, אז האור גדול יותר וכן הלאה. גם בצורה אגואיסטית זה כך וגם בצורת על מנת להשפיע.

לכן ודאי שמיום ליום אנחנו מרגישים את עצמנו בעליות וירידות, וכל פעם "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", וכך אנחנו גדלים. ולכן אין שום מנוס מזה שאתה תהיה יותר אגואיסט בירידות, ואתה תהיה יותר אלטרואיסט, בעל מנת להשפיע, בעליות. זה תמיד כך. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

שאלה: אנחנו יוצאים מעצמנו לחיבור עם החברים בעשירייה. מה זה אומר שאנחנו מתחילים את ספירת העומר. מה סופרים, לאן מתקדמים?

אנחנו עוד לא נמצאים ממש ביציאת מצרים כמו שאמרתי, ועוד לא נמצאים ממש בספירת העומר, אבל ספירת העומר זה נקרא שמתגלים בנו רצונות, ושכל רצון ורצון שאנחנו מתקנים הופך להיות ספירה. זאת אומרת, רצון שיכול לקבל אור עליון, בעל מנת להשפיע. ולכן האור העליון ממלא את הרצון לפי מידת ההשתוות בהשפעה בין הרצון לבין האור, והאור מאיר בתוך הרצון, וכך אנחנו צריכים לתקן 7 כפול 7, שהם 49 רצונות שיש ממלכות לבינה. זה 7 ספירות וכל אחת כלולה מ-7, לכן 49 ספירות שיש לנו ממלכות עד הבינה.

כשאנחנו מגיעים לדרגת הבינה, אנחנו מגיעים לספירה החמישית, וכשסופרים את החמישים ספירות האלה, התיקונים, אז אנחנו מגלים את האור הזה שבכללות ממלא את כל הספירות האלה בסך הכול. הסך הכול זה כבר גילוי הבורא, הבורא נקרא "הכול", "הכולל". ואז המצב הזה נקרא "חג מתן תורה", "שבועות". שבועות מפני שאנחנו ספרנו שבע שבועות, וזה בדרך שלנו, בדרך תיקונים.

תלמיד: מה זה הרצונות האלה שמתגלים ואנחנו מתקנים אותם והם הופכים לספירה אחרי תיקונם?

זה בחיבור בינינו, כשאנחנו יכולים להתגבר על הרצונות האלה אחד אחד, ולתקן אותם בעל מנת להשפיע זה [אחרי] זה, ומאיתנו לבורא, בזה אנחנו מתחילים להרכיב את הרצונות שלנו שיהיו מחוברים בצורה כזאת שהאור העליון לפי ההתאמה יוכל להתקשר בהם.

תלמיד: מרצונות לרוחניות לרצונות לגלות בינינו את הבורא למען עצמנו, האם את זה אנחנו מתקנים?

לא, זה לא רצונות לעצמנו, זה רצונות לחיבור בינינו כדי לתת מקום לבורא להתגלות. בזה אנחנו יכולים לעשות לו נחת רוח בפועל. כשאנחנו מתחברים, ברצונות המחוברים שלנו הבורא יכול להתגלות. אנחנו מרכיבים את המערכת השבורה של אדם הראשון, אותו חלק נניח שנמצא בינינו, אם אנחנו מרכיבים אותו, אז האור העליון יכול להאיר בו ואנחנו נרגיש אותו. זה נקרא גילוי הבורא לנברא.

תלמיד: איך אנחנו מגלים בינינו את הרצון הכללי לחיבור בעשירייה? מה זאת אומרת להקים אותו להשפעה?

שאנחנו רוצים להיות "כאיש אחד בלב אחד", בחיבור בינינו, כדי לגלות את כוח ההשפעה הכללי שנקרא "בורא". כשאתם רוצים לגלות את המצב שכל אחד משפיע לאחרים ומחזיקים כולנו בהשפעה ובחיבור, שזה נקרא "העולם הרוחני", "העולם העליון", בזה אתם מגלים את המצב הרוחני הראשון שלכם.

תלמיד: מה זה נקרא שאנחנו עולים לדרגת בינה במצבים האלה ?

אתם מגיעים על ידי תיקון כזה להשפעה הדדית זה לזה בתוך העשירייה, והופכים להיות לכלי של השפעה, זה נקרא שאתם הגעתם לדרגת בינה ואתם מרגישים את אור הבינה שאז מתגלה בכם, וזה כבר מצב רוחני.

תלמיד: אבל ספירת העומר הזאת, האם אנחנו יכולים להגדיר אותה וממש לחלק ל-7 כפול 7, שזה 49?

אחרי שאנחנו משתדלים להביא כל מצב ומצב בינינו בעשירייה למצב של השפעה הדדית, אנחנו מתחילים להרגיש שיש כאן שיטה, שיש כאן המשכיות, שמתגלים בנו רצונות שדוחים אותנו, מצבים של חושך, מצבים של חוסר חיבור, ללא רצון להתגבר עליהם וכן הלאה, אלה מצבים שלא מאיר שום דבר, לכן זה נקרא "מצבי קטנות". ואז במצבים האלה דווקא מתוך זה שמתגלים בנו רצונות אגואיסטיים, אנחנו משתדלים לתקן את החיבור בינינו עד שמהות החיבור, עוצמת החיבור תהיה מותאמת לגילוי הבורא.

אני מוכן לענות על כל השאלות, רק שתבינו שכאן זה המקום שבו אנחנו נתקלים פעם ראשונה בפעולה רוחנית נטו. אם נעשה את זה, נצליח. אם לא נעשה, אז נעשה את זה במשך הזמן. אבל זה באמת מה שעומד לפנינו, שאנחנו נתעלה מעל האגו שלנו ונתקשר בינינו.

שאלה: בגלות אנחנו במצב שאנחנו אפילו לא מבינים מה הבלבול שיש לנו. השאלה היא, איך נדע לעבוד נכון באיסוף האלומות האלה בעשירייה?

אנחנו פשוט מגלים שאנחנו נמצאים בקשר בינינו, אבל בקשר בינינו עדיין לא מתגלה שום צורת השפעה, שום כוח רוחני, ובהתאם לזה שום אור עליון לא מתגלה, הוא לא מאיר לנו, אז זאת עובדה, הוכחה שעוד לא הגענו לחיבור וצריך על זה לעבוד. עבודה על החיבור היא מה שאנחנו מסוגלים לעשות לפי מה שלמדנו, ובתפילה למעלה, לבורא, שיעשה, שיתקן כל אחד כמה שצריך להיות מתוקן בצורה אישית ולחבר בינינו, שכולנו נהיה כאיש אחד בלב אחד. לא עלינו לתקן את עצמנו, עלינו לבקש, לדרוש שזה יקרה. כאן זו הנקודה שאנחנו צריכים ליצור קשר עם הבורא בצורה כזאת שאנחנו פונים אליו, מבקשים, דורשים ממנו תיקון. זו תחילת גילוי הבורא לנברא, שהנברא מתעורר לבורא ואומר "אתה חייב לתקן אותנו, אתה צריך לחבר בינינו, אנחנו רוצים שאתה תתגלה בינינו" וכן הלאה. זה נקרא "נצחוני בניי" מצד הנבראים ואנחנו צריכים לעמוד על זה.

שאלה: כשדיברת על האלומה בא לי בראש הסיב האופטי. הצינורות האלה הם עשירייה, אבל מה גורם לכל העשיריות, להיות מחוברות כך שהאור יזרום בהן בצורה מהירה?

כוח החיבור מגיע מלמעלה, זה לא בידינו. אנחנו רק רוצים, יכולים, לבקש עליו, אבל כוח החיבור לא נמצא בינינו. אנחנו רק רוצים להיוודע, צריכים להיוודע שאנחנו לא מסוגלים להתחבר וכשאנחנו משתדלים להתחבר ולא יכולים, אחרי כל המאמצים האלו אנחנו פונים לבורא בבקשה, בדרישה שהוא יחבר בינינו. זה נקרא "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו", חיבור בינינו. וכך עד שהוא יעשה את זה.

הכול מושג כמו שלמדנו בכוח התפילה, אבל אנחנו צריכים שהתפילה תהיה כמה שיותר מהלב. זאת אומרת לנסות ולנסות בחיבור בינינו עד שבאמת נרצה שיהיה חיבור ובמידת הרצון שיהיה בינינו חיבור, אנחנו פונים לבורא שיבצע אותו ואז הוא מחבר בינינו ואנחנו מתחילים לגלות מה היא רוחניות. כי רוחניות מתגלה בתיקון של שבירת אדם הראשון, ואז אנחנו מרגישים בחיבור בינינו כבר את המצב הרוחני.

שאלה: הנקודה הראשונה שלנו כשאנחנו נכנסים לספירת העומר ברצונות, היא שיצאנו ממצרים והתעלינו בעצם לראשונה מעל טבע הקבלה. ואז אותם ארבעים ותשעה גילויים, ארבעים ותשע ספירות שמתגלות הן מצב ברור? מהספירה הראשונה עד הספירה הארבעים ותשע, יש תהליך מוגדר שאפשר להבין איכשהו שבכל עשירייה כל רצון שיתגלה, יתגלה בדרך שונה מיתר העשיריות?

התהליך הזה הוא תהליך מאוד מדויק כי אנחנו כבר נכנסים למערכת רוחנית, למערכת עליונה ולכן אנחנו יכולים לספור כל פעם ופעם את התהליך הזה שמתגלה, כל ספירה וספירה מתגלה וכך אנחנו במשך ארבעים ותשעה ימים מגלים ארבעים ותשעה רצונות שונים שנמצאים בשבע ספירות, בז"ת, בשבע הספירות התחתונות של פרצוף הנשמה. שם זה שבע כלול משבע, כי כולנו מתקשרים בינינו לחיבור אחד.

ולכן אנחנו סופרים זאת בצורה ברורה, ככה זה כתוב. אנחנו אפילו נביא את הטקסט, נתרגם אותו שתראו איך זה כתוב, תיקנתי בספירת מלכות ויסוד וכן הלאה. עד שמתקנים שבע ועוד שבע ועוד שבע וככה זה שבע כפול שבע, ארבעים ותשע התחברויות על ידי הרצונות האלה. כל פעם שמתגלה רצון חדש, אנחנו על ידו מתחברים לכל יתר הספירות, עד שכל ארבעים ותשע הספירות, הרצונות האלו מתחברים לרצון אחד, שנקרא מספר חמישים שהוא הסך הכול. ואז אנחנו מגיעים לדרגת הבינה הכללית שזה נקרא יום, מצב, של מתן תורה, כי אז אנחנו מקבלים את האור העליון, כי עשינו את הכלי על מנת להשפיע ואז מקבלים בו אור שיכול להתגלות, זה נקרא "תורה", האור הזה שמתגלה.

תלמיד: האם כל רצון נוסף שיתגלה, שבע ועוד שבע ועוד שבע, אנחנו נבין בצורה ברורה שזה רצון כזה וכזה ולא איזה רצון אחר?

אני חושב שצריך להביא לכם את הסידור, שם זה כתוב בצורה ברורה מאוד, על כל ספירה וספירה, על כל רצון ורצון יש לנו יום מיוחד. זאת אומרת בכל עשרים וארבע שעות מה שנקרא, יום ולילה וערב ובוקר וכל הדברים האלה, על כל רצון ורצון שמתגלה, אתה צריך לעבוד איתו גם בחושך וגם באור וגם ממש לגלות בזה פעולה מתחילתה ועד סופה. אנחנו צריכים להגיע לזה בפועל, בקיצור. יום יום אנחנו כאילו "צריכים לקרוא", [בעצם] צריכים לממש את זה, אנחנו מתקנים איזה רצון חדש שמתגלה עד שהוא יאיר באור העליון שנקרא אז "ספירה", ספירה מהמילה "ספיר", "מאיר". וכך אנחנו מרכיבים את פרצוף הנשמה. ואז מתוך הפרצוף הזה אנחנו מתחילים לגלות יחסים בינינו לבורא, עד שמגלים אותו כולו, ואז כל האור העליון שמתגלה בתוך הנשמה הזאת, בתוך הכלים שלנו, בתוך החיבור שלנו, [הוא] עד גמר התיקון. זה בעצם התהליך שאנחנו צריכים לעבור.

זאת אומרת, כל פעם שמתגלה האור העליון שצריך להיכנס לתוך הכלי שלנו, אנחנו צריכים לתקן את הכלי ואז מה אנחנו עושים?

קריין: כל יום ויום שסופרים, אומרים: "בִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה" ששייכת לאותו יום ספציפי "וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת.¹"

יום יום הרצון שמתגלה בכל אחד ואחד צריך להיות מתוקן, להתקשר לכל יתר הרצונות, זאת אומרת לחברים, ובסך הכול אנחנו אז מגלים את האור המיוחד, הפרטי, וכך אנחנו אוספים את התיקונים האלה, את האורות האלו עד שמגיעים לאור השלם שנקרא "נתינת התורה", "מתן תורה".

שאלה: האם בעשיריות עכשיו, העבודה שלנו היא פרקטית בנושא הזה של ספירת העומר או שרק קוראים על תכונה?

לא, אנחנו עדיין לא יצאנו ממצרים, אנחנו רק צריכים ללמוד, השנה הזאת אנחנו לומדים על התהליך שאנחנו צריכים לעבור מתחילה ועד גמר התיקון בצורת למידה. כמה כל אחד וכולנו יחד יכולים לממש את זה, את זה נראה. אני לא יכול להגיד, זה תלוי בנו, בכולם, כמה כל אחד וכולם יחד יוכלו להתקשר ביניהם, להביא את הכלי לתיקון ולמילוי וזה יקבע שאנחנו באמת מתקדמים. אחרת כל הלימוד הזה בינתיים הוא לימוד תיאורטי, אנחנו לא מתעלים למעלה מהאגו שלנו כדי להתחיל לתקן את העומר, זאת אומרת כדי לתקן את הרצונות שלנו בעל מנת להשפיע. אנחנו עושים עליהם צמצום, יציאה ממצרים זה כאילו צמצום על הרצון לקבל על מנת לקבל ותחילת העבודה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז על מה להתמקד עכשיו מעבר להבנה השכלית של הנושא?

להתמקד באותם המצבים שעוד לא עברנו. אנחנו צריכים להיות בחיבור עד כדי כך שכל אחד רוצה להתעלות מכל האגו הפרטי שלו לחיבור בינינו. וכשנגיע למצבים האלה בפועל, בחיבור בינינו, אז נוכל להתחיל לספור כמה אנחנו אוספים את הרצונות שלנו לחיבור, שזה נקרא ספירת העומר. עד שמתאספים יחד בחיבור על מנת להשפיע הדדי, בינינו, ואז אנחנו מוכנים להיות כלי לקבלת התורה.

אי אפשר לקבל תורה לבד, אלא אך ורק כשאדם מחובר עם אחרים במידה מיוחדת שנקראת ארבעים ותשעה ימים של ספירת העומר. זאת אומרת אנחנו מחברים שבע כפול שבע הרצונות שלנו, אנחנו לא יודעים בדיוק איזה רצונות ואיך, זה עדיין נמצא במצב שאנחנו רק מתקנים אותם, אבל התוצאה מהתיקון צריכה להיות כך שמקבלים את התורה, ביום החמישי זה נקרא, מתן תורה. ואז מבינים ומרגישים יותר למה הגענו. אבל התהליך הוא אותו תהליך כמו שדיברנו, לא השתנה כאן כלום, אנחנו מדברים היום רק על זה שצריך בפועל להגיע למצב שכל רצון ורצון שמתגלה בכל אחד ואחד, הוא רוצה להתעלות על ידי הרצון הזה להשפיע לחברים שלו וכך כולם מתקשרים ביניהם בהשפעה הדדית ומגיעים למצב שמגלים הארה מלמעלה שמתגלה בתוך החיבור בינינו. אין כאן שום דבר חדש, זה רק בצורה יותר ברורה.

שאלה: לפעמים אדם יכול לחוות איזו תגובה שהיא ממש דחייה כלפיי התגלות האגו. הייתי רוצה לשאול מה זה אומר לגבי המקום של האדם בתהליך התיקון? כי לפעמים מתגלים כוחות דחייה, נגיד איזה כוחות התנגדות מהבטן או התנגדות מהלב, אז אם מתעוררת דחייה איך זה מתייחס להתגלות הכלי החדש?

אנחנו צריכים להבין שאת כל המצבים האלו עוברים גם המתחילים וגם המתקדמים, רק כל אחד בעוצמה שלו, יותר ירידות, יותר עליות, אבל בסופו של דבר זה שייך לכולם. ולכן "אין חכם כבעל ניסיון", צריכים רק להמשיך עם מה שאתה מבין ומרגיש ויכול לעשות ואז אין חכם כבעל ניסיון. כשאתה עובר את המצב אתה יכול במשהו להגיד עליו משהו. אבל ללמוד מראש על המצבים זה לא ניתן. פשוט להיות כמה שיותר בהכנה של הסביבה, שאז אתה מהר מאוד מוצא שוב קשר עימה, מייצב את עצמך, וכך אתה יכול אז להבין את המצב.

שאלה: את כל התהליך הזה בעצם עושה האור, אז מה שנותר לנו בעצם זה על ידי הלימוד וההתמדה להבין וללוות את התהליך הזה מתוך מודעות וסבלנות.

זה נכון, ודיברנו על זה שהעיקר זה הסבלנות. אבל אנחנו צריכים לסייע למה שאנחנו עוברים, למה שעובר עלינו, וכאן זה עניין של "איש את רעהו יעזורו", עד כמה אנחנו יכולים לתמוך, לתת דוגמה זה לזה, ואז על ידי זה לזרז את הזמנים. "ישראל" זאת אומרת מי שמשתוקק לבורא, ישר-אל, זה מי שמרז את ההתפתחות שלו ולא זורם עם הזרם הכללי של העולם. אלא במה הוא מגלה את עצמו כמשתוקק לבורא? בזה שהוא עושה כל מיני מאמצים בחיים שלו לכיוון זה, להגיע למצב המתוקן, להגיע למצב ששם הוא קשור לבורא.

זה מה שאנחנו לומדים. לכן זה לא יעזור לנו סתם לשבת ולחכות, אנחנו צריכים לעשות פעולות, ומקובלים מסבירים לנו איזה פעולות אנחנו מסוגלים לעשות כדי לזרז את ההתפתחות שלנו. זה מה שמוטל עלינו, בזה כל הייעוד של חכמת הקבלה שמאשפרת לנו לזרז את ההתפתחות, ואז מה שאחרים עוברים במשך זמן רב, גלגולים רבים, אנחנו יכולים לעשות את זה תוך כמה שנים.

שאלה: העשירייה שלנו רוצה לשאול אותך מה בדיוק המשמעות של העומר? אם אפשר להבין מה זה.

זה לא חשוב לנו. "עומר" זה נקרא שאנחנו אוספים תבואה מהשדה וקושרים אותה ואז בצורה כזאת אנחנו יכולים לאחסן אותה, אחר כך לעבד אותה, ויהיה לנו לחם. עומר מייצב לנו פעולה שאנחנו לוקחים מאכל של בהמה והופכים אותו למאכל של אדם. זה העניין. שמרצון לקבל עם המילוי שלו אנחנו יכולים לעבור לרצון להשפיע עם המילוי שלו.

את זה בעצם מסמלת לנו הפעולה שאנחנו אוספים את האלומות. זה מה שעושים בכל אומה ואומה, בכל זמן, כך אנחנו היינו עושים. כך אנחנו צריכים להבין שמה ההבדל בין דרגת בהמה לדרגת אדם? שבהמה היא קיימת בפניי עצמה, לא אכפת לה שום דבר מאחרים, רק כדי לשמור על עצמה אז היא צריכה להתקשר לאחרים, זאת אומרת בצורה אגואיסטית בהמית פשוטה. ומהו מאכל אדם? שהוא קושר את עצמו עם האחרים ומוצא את המאכל שלו לא בזה שהוא נקשר לאחרים, אלא ממה שיכולים לקבל מהקשר עצמו, שזה התגלות הכוח עליון, מהות אחרת ממה שיש לדרגת בהמה.

לכן מי שנפעל בדרגה האגואיסטית נקרא בהמה, מי שנפעל בדרגה האלטרואיסטית, הכוונה רוחנית, על מנת להשפיע לטובת הזולת ולטובת הבורא, הוא נקרא אדם, הדומה לבורא.

שאלה: במה שונה תהליך העבודה בספירת העומר מכל שאר הזמנים? בכל יום, בכל שיעור בוקר, בכלל בכל הזמן אנחנו אוספים רצונות בשדה, אנחנו מלקטים רצונות בשדה אשר ברכו ה', אז במה שונה התהליך בעומר משאר ימות השנה? גם בט"ו בשבט עובדים בשדה, מה ההבדל בתהליך העבודה ספציפית בעומר?

כל העבודה שלנו היא עבודה בשדה. או שזה שדה ששם נמצאות חיות ובהמות ואוכלות את הדברים האלה במקום, או שזה שדה אשר ברכו ה', שאנחנו אוספים מה שיש בדרגת בהמה, בדרגת השדה, אבל לא סתם שדה, אלא שדה אשר ברכו ה', ועל ידי זה שאוספים את התבואה ומעבדים אותה נכון אנחנו מביאים אותה למאכל אדם. שמזה שאנחנו מעבדים נכון את התבואה אנחנו מביאים את עצמנו לאדם, זאת אומרת שהוא דומה לבורא.

ואז אנחנו מברכים על הלחם לא כמו כשאנחנו אוכלים את העשבים. זה הבדל. אז העבודה שלנו היום, או הלימוד יותר נכון, הלימוד שלנו היום הוא כדי להבין יותר איזה תהליך אנחנו צריכים לעבור, עוד צריכים לעבור, אנחנו עוד לא נמצאים בזה, אני מדגיש. היינו רוצים וודאי לעבור עם הלימוד שלנו גם את המצבים האלה בפועל, אבל עוד לא יכולים.

אבל אם נתקשר בינינו נכון, וזה התיקון של ספירת העומר, אחרי שיוצאים מהפסח, מהגלות, בתוך האגו שלנו, מתעלים מעל הגלות ומתחילים להתקשר בינינו, אז אנחנו אוספים את עצמנו כבר למצב שיכולים לקבל את האור העליון שנקרא "תורה", אחרי ארבעים ותשעה תיקונים, שבע כפול שבע בז' ספירות תחתונות של הפרצוף, שאנחנו בונים אותו, ואז כבר מתגלה לנו הבורא. אומנם לא מתגלה בפועל ממש, אלא כמו שכתוב מתגלה מהר סיני, שאנחנו מגיעים למטה להיות "כאיש אחד בלב אחד", זה חיבור בינינו, והבורא מתגלה מראש ההר.

תלמיד: אז תהליך קיבוץ הרצונות זה אותו תהליך? האמת שכל הזמן זה לקבץ רצונות.

רק עכשיו אנחנו עובדים על זה יותר בפועל.

שאלה: אני מבין שתהליך הלימוד שאנחנו עוברים כדי לקבץ את הרצונות תלוי הרבה בתפילה שנישא ביחד בעשירייה לבורא. איך אנחנו יכולים לדייק בתפילה הזאת כדי שהיא באמת תפתח שערי שמיים?

את זה אתה צריך לברר וכל אחד צריך לברר. אתם יכולים אפילו לדבר על זה ביניכם, אבל לא ניתן להסביר את זה ממני.

התפילה זאת העבודה שבלב והעבודה הזאת צריכה להתגלות בלב של כל אחד, והלב של כל אחד צריך להיות כמה שיותר מכוון לפעולה נכונה, כדי להגיע למטרת הבריאה, דרך החיבור בינינו. שבפועל מה שאנחנו צריכים לעשות, זה להתחבר. אין כאן שום אפשרות לגלות את הבורא, ובורא אמיתי ולא שאנחנו יכולים לתאר בכלים השבורים שלנו, אלא לגלות את כוח החיבור והמילוי שלו, שזה הבורא, זאת העבודה שלפנינו, רק זה ניתן.

שאלה: אתה מציע לנו בעשירייה לקרוא את התפילות של העומר בשביל לקבל כוח מיוחד בשביל התפילה שלנו בעשירייה?

אני לא אמרתי את זה, מאיפה אתה לוקח? מאיפה אתה לוקח דברים שאני לא אמרתי? אני בכלל לא רוצה לדבר על זה.

אנחנו רק צריכים להבין מה נקרא התהליך אחרי יציאת מצרים עד קבלת התורה, שזה נקרא חמישים יום של ספירת העומר. שאנחנו סופרים את הרצונות האלו שמתגלים בנו בצורה אגואיסטית, לכן זה נקרא ימי קטנות ומתקנים אותם ומצרפים אותם יחד שזה נקרא עומר, עד שיהיו כולם, כל הרצונות האלו שמתגלים, בעל מנת להשפיע.

וברצונות האלו שמחוברים בעל מנת להשפיע, אנחנו יכולים לגלות כבר את התורה, את המאור המחזיר למוטב וגם לגלות כבר במשהו את נותן התורה. זה נקרא כבר קבלת התורה, שבועות, זה חג מתן תורה. אבל זה עוד לפנינו, עד שנחבר את כל הרצונות האלה יחד ואז נגלה מעליהם אור שרוצה לתקן אותם ולמלא אותם.

אבל שום דבר לא לקרוא מהמקורות שזה רק יביא לכם בלבול. כל החכמה שלך, סתום אותה.

אנחנו ממשיכים, בעצם ניגשים לשיעור, "ספירת העומר קטעים נבחרים מהמקורות", מספר 1.

קריין: יש לי בונוס, לפני קטע מספר 1, שלחו לי פה פיסקה קטנה נוספת, קטע מרב"ש, מתוך איגרת נ"ט. אומר הרב"ש

"על ידי זה שהאדם מקשר את עצמו להקדוש ברוך הוא, אז האדם זוכה שיתגלה עליו אור ה'. נמצא שהאדם, שעל ידי זה שהאדם שנעשה עומר, שקושר את כל הרצונות בקשר אחד, היינו למטרה אחת שהוא לשם שמים, אז מאיר העומר הזה. וזה סוד ספירת העומר, שהאדם מאיר באור ה'."

כאן מדובר בעצם על רצונות שהוא מקשר אותם לבורא. אנחנו מדברים יותר על הקשר בינינו, זה כבר עוד יותר. זה יפה מאוד, כדאי לצרף את זה גם לקטעים שלנו.

קריין: קטע ראשון, אומר הרב"ש באיגרת נ"ט,

"בענין ספירת העומר, זה ידוע דעיקר עבודת האדם הוא להתקשר את עצמו לה'. "עומר" מלשון מאלמים אלומים. ופירש רש"י, "כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין". שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אלם, ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא, אלא אצלו "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" ["כל שעושה הרחמן, לטובה עושה"] (ברכות ט') ואומר את עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק לשם שמים - אז הוא עומר. 

דהיינו, על ידי זה שמקשר בקשר אמיץ את כל מחשבותיו ורצונותיו, שיהיה להם רק מטרה אחת, היינו לעשות נחת רוח ליוצרו, אז האדם נקרא בשם עומר." 

(הרב"ש. אגרת נ"ט)

שאלה: מה זה אומר שהוא קושר בקשר איתן את המחשבות והרצונות שלהם כדי שתהיה להם מטרה אחת להסב נחת רוח ליוצרו?

מתחילים מתוך הרצונות השבורים, כוונות שבורות, שהכול זה לטובת עצמו, שרוצה להשתמש, לנצל את כל העולם לטובת עצמו ולא יכול להתקשר לחברים כמו שצריך אלא חושב רק על איך שהוא יעלה ויצליח. זה הכול נקרא שהוא נמצא אחרי שבירת הנשמה. עכשיו השאלה, עד כמה הוא מרגיש שהאגו שלו שולט עליו, זה נקרא שליטת פרעה, עד כמה הוא משתדל לצאת, להתעלות מעל האגו שלו, להתנתק ממנו, לברוח ממנו, זה נקרא "יציאת מצרים".

עד כמה אחרי זה הוא מתחיל לעשות תיקונים בהדרגה מרצון קטן עד רצונות יותר גדולים בלהתחבר עם הקבוצה, ואז כמה שמסוגל לחבר רצונות שלו לרצונות האחרים, לחברים, שכולם יהיו מחוברים למקור אחד, לכוונה אחת, למעשה אחד, בחיבור ביניהם להביא לבורא תוצאה מהחיבור, זה נקרא רצון להשפיע לבורא. על ידי זה שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים בקבוצה, כל אחד מתקשר לכולם כדי לעזור לכולם בקבוצה, כך הם מחברים את הרצונות שלהם ביציאה של כל אחד מעצמו לחברים, ואז יוצא מעליהם רצון משותף בהשפעה.

ודאי שהם לא מסוגלים לעשות את זה בעצמם, אבל לפי הנטיות האלו לאט לאט יותר ויותר משפיע עליהם האור העליון, הבורא עוזר, הבורא עושה את זה. גם אחרי הקלעים פועל עליהם לעורר רצונות, גם קצת בהתגלות שזה יסתדר ביניהם ויתחבר ביניהם, וכך הם באים לחיבור כזה שכל החברים שבקבוצה איכשהו יכולים להגיע לאיזה מן חיבור ראשון ביניהם למען לעשות מזה נחת רוח לבורא.

לא כדי לקבל מהבורא גילוי שלו, שזה אגואיסטי, אלא שהם מתחברים לעשות בזה נחת רוח לבורא, שזה רצון אלטרואיסטי מצדם, ואז לפי הנטייה הזאת לעשות נחת רוח לבורא, ולפי רצון הבורא מלכתחילה לעשות נחת רוח לנבראים, אז הם מתחילים לגלות זה את זה, והבורא מתלבש בנברא, במנה ראשונה שנקראת יום ראשון של עומר, יום שני, יום שלישי, וכך יותר ויותר עד שמגיעים לדרגת הבינה במלואה.

זאת אומרת, כל אחד מהחברים מתעלה מעל עצמו בדרגת ההשפעה לכל החברים שנמצאים מולו באותו הכלי. זה נקרא שהם הגיעו למידת ההשפעה הכללית שביניהם, שזה נקרא דרגת הבינה. כשהם מגיעים לדרגת הבינה, דרגת ההשפעה הכללית, אז הם זכאים להתחיל לעבוד עם האור העליון בעצמו שנקרא "גילוי התורה" או "מתן תורה", ואז הם מתחילים לעבוד בלקבל על מנת להשפיע. זה כבר אחרי שבועות, אחרי חג מתן תורה.

תלמיד: מה זה אומר שנגיד סיימנו יום אחד בספירה?

הרצון שמתגלה בתוך האדם והוא מסוגל ליחס אותו לחיבור עם החברים, בזה כבר יש לו את התיקון הראשון, וכך צריכים להיות ארבעים ותשעה תיקונים. זה לפי מבנה הנשמה, שבע כפול שבע, ז"ת של הפרצוף. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שבע ספירות, וכל אחת כלולה מכולן, אז זה שבע כפול שבע, זה יוצא ארבעים ותשע ספירות. ספירות זה מהמילה "לספור", שאנחנו צריכים לספור את התיקונים האלו עד שמגיעים לכלי של קטנות, לדרגת בינה.

תלמיד: אז יוצא שרק ברגע הזה בעצם את כל מה שמתגלה אנחנו יכולים לתקן? זה נקרא יום אחד?

כן. גילוי האור בתוך הכלי המתוקן לעת עתה נקרא "יום". הכנת הכלי לגילוי האור זה נקרא "לילה".

תלמיד: ארבעים ותשעה הימים האלה זה הרי לאו דווקא קשור לימים פיזיים, אפשר לעשות את זה גם ביום אחד.

זה לגמרי לא שייך אחד לשני, מה שקורה ביום ובלילה האסטרונומיים, זאת אומרת בעולם הזה, ומה שקורה ברוחניות. לא.

תלמיד: המצבים החדשים שמגיעים הם מגיעים עם תוספת עביות וזה מה שמאפשר לקשור את העולמות?

כל מדרגה חדשה היא יותר עבה. יום ראשון, יום שני, יום שלישי, זה תוספת עביות שבאדם ובהתאם לזה יותר גילוי האור.

שאלה: איך להחזיק בכל פעם במטרה הזאת שאנחנו פחות מתקדמים לבינה שזה לא יזרוק אותנו מהתהליך אלא שכל פעם זה רק יגדל?

זה שאנחנו נמצאים בנטיית חיבור בינינו זה נקרא שאנחנו מתקנים את הכלי שלנו כל פעם. אין תיקון אחר. מכאן ועד גמר התיקון הכול זה רק תיקון השבירה.

שאלה: בטקסט כתוב, שהאדם נאלם ולא פותח את פיו עם טענות נגד הבורא. מה זאת אומרת שהוא נאלם, הופך לאילם? ולמה זה מעלים את הטענות?

זה לא שאין לאדם טענות לבורא, יש לו טענות וטענות גדולות, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"² מצד הרצון שמתגלה לו, הרצון האגואיסטי, הוא נמצא בטענה לבורא, בתביעה עוד יותר גדולה לבורא כל פעם. אבל כמו שכתוב "הסותם את הפה בזמן מריבה"³, זאת אומרת שהוא עוצר את עצמו ולא רוצה להמשיך במחשבות האלה, הוא עושה עליהן צמצום ורוצה לעבוד למעלה מהצמצום. למרות שיש לו טענות, הוא לא מבין, הוא לא מרגיש, הוא לא רוצה להתחבר עם אחרים, הוא נגד כל דבר, הוא יודע שכל הדברים האלה מגיעים לו מהיצר הרע שלו והוא צריך עכשיו לעשות את התיקון עליו, שכל פעם רק מתגלה רצון יותר גדול, והוא צריך לעשות עליו תיקונים.

הוא כבר לא נמצא במצרים שהרצון הזה שולט עליו, אלא הוא כבר נמצא ביציאת מצרים, אחרי יציאה, שהוא יכול לדרוש מהבורא תיקונים יחד עם החברים, ולכן הם מתפללים. הם מבקשים שהאור העליון, הבורא "עושה שלום במרומיו, שיעשה שלום עלינו". שתהיה שלימות, שיהיה חיבור בינינו.

כך אנחנו מבקשים והבורא מבצע. לעשות את העבודה זה על הבורא. הבקשה לעשות עבודה היא עלינו. כמו שכל הזמן דברנו, שהכול מושג רק על ידי התפילה. מצדנו תפילה, בקשה. מצדו פעולה ויישום.

שאלה: התפילה הרי מגיעה מתוך הלב, מהרצון. אז יוצא שיש בי רצון שהבורא הכביד כנגדו, כנגד הבורא, ומצד שני נקודה שבלב שרוצה חיבור עם החברים, לא מסכימה עם הבורא שמרחיק אותי מהעשירייה. אז השאלה היא, התפילה באה מהנקודה שבלב, מהעשירייה נגד המהות שבי שנגד החיבור?

באדם שנמצא ברוחניות יש שני כוחות. כוח אחד אגואיסטי שהבורא מעורר אותו ועל ידי זה אדם נמצא לפעמים במבוכה, לפעמים נגד הרוחניות, נגד חיבור, יש לו טענות לבורא וכן הלאה. ועוד כוח אחר שגם מעורר הבורא מתוך ה"נקודה שבלב" מה שנקרא. מתוך המקור של האדם בכלי הכללי של האדם הראשון.

ואז יוצא שאדם צריך לראות איך הוא עובד עם שני הכוחות האלה. כוח אחד שמושך אותו לבורא וכוח שני שדוחה אותו מכל החיבורים. לכן אנחנו צריכים את שני הכוחות האלה לייחד למטרה אחת. אחרת נהיה שקועים או ברצון לקבל שלנו ונשכח בכלל מהמטרה, וזה לפעמים קורה לנו להרבה זמן, לכמה שעות יכול להיות, וזה יכול להיות לכמה ימים.

אז מה שאנחנו צריכים לעשות זה להגדיל תמיד את חשיבות החיבור. לא את חשיבות המטרה, המטרה היא רחוקה, אני לא כל כך יכול להרגיש שאני קשור אליה כבר עכשיו. אלא הפעולה שעומדת לפנינו, ובמיוחד עכשיו שאנחנו לומדים את הפעולות האלה של ספירת העומר, תיקונים של הקטנות, העלאת המלכות לבינה בארבעים ותשע ספירות, אנחנו צריכים כאן בדיוק לדעת מה עושים.

כל הזמן כל הזמן מגדילים את הצורך לחיבור. שרק בחיבור אנחנו עומדים שם לקבל גילוי שנקרא "תורה", ועל ידי גילוי התורה לקבל את כל האורות בכלים מתוקנים. אם לא יהיו כלים מתוקנים לא נוכל לגלות שום דבר.

ההבדל בין אדם לבהמה הוא שבבהמה אין חיבורים בין הרצונות של החברים ובאדם כן ישנם רצונות מחוברים, לפחות במקצת, בין החברים.

תלמיד: אם אפשר בבקשה לדייק. עבור חברים שנמצאים במצב הזה של הטענות, מצד אחד. ומצד שני, חבר רוצה להיכנס לעשירייה. אז מה הוא צריך לעשות? להתמקד יותר בעשירייה שיצא מהטענות?

אנחנו תמיד נהיה בטענות לבורא ותמיד נצטרך להתעלות מעליהם, ועד שמגיעים לתפילה, בקשה, להכנעה כלפי החברה ותיקונים. ושוב ניפול כל פעם לרצון לקבל עוד יותר גדול. שכאילו היינו בזה, אבל אנחנו היינו ברצון יותר קטן השבור. עכשיו ברצון לקבל יותר גדול שבור.

ולכן כל העבודה היא כביכול מתחילה מחדש ולא להתייאש מזה, אלא עד שאדם אוסף את הרצונות האלה למידה שלימה שנקראת "עומר". ואז אנחנו מתחילים מרגע זה והלאה כבר להיות במגע עם הבורא, בהתחברות הדדית עימו. אבל לפני זה לא.

שאנחנו מקבלים אור שנקרא "התגלות התורה" לאדם. "אדם" זה נקרא אנחנו המחוברים בעשירייה, אז מה שמתגלה בנו זה כבר גילוי הבורא, גילוי התורה, גילוי הכלי דאדם הראשון. ואז אנחנו ממשיכים. וההמשך זה לפי אותם הכללים, אבל כבר עבודה אחרת, במדרגות אחרות.

תלמיד: פה בקטע הרב"ש כותב שאדם נקרא "עומר", שיש לו מטרה אחת לעשות נחת רוח ליוצרו. ולפני זה הוא כותב שזה אפשרי רק כשאנחנו קושרים את העומר ומרגישים שהכול נעשה בחסד, בטוב.

להשיג את המטרה הזאת לעשות נחת רוח לבורא והחיבור בינינו בלי המטרה הזאת הוא חיבור חסר משמעות, תכלית. תמיד צריכה להיות בעבודה כפולה. גם החיבור בינינו וגם ההכרחיות לראות שהבורא מקבל נחת.

לא. המטרה היא לעשות נחת רוח לבורא. האמצעי להתחבר בינינו כדי להגיע למטרה הזאת. המטרה מתבצעת בזה שאנחנו מתקשרים בינינו, והבורא ממלא אותנו ואנחנו מקבלים את זה בעל מנת להשפיע.

בזה אנחנו נמצאים בהשתוות, בהתחברות עימו, וזה בעצם נחת רוח שאנחנו יכולים לעשות לו בזה שמקבלים ממנו כל טוב.

שאלה: אם לחבר יש קושי להפוך את הרצון האגואיסטי שלו לאלטרואיסטי איך הקבוצה יכולה לעזור לו?

הקבוצה צריכה לתת לו דוגמה, כמו שאנחנו למדנו על זה הרבה פעמים. אני באמת לא מבין מה השאלה, כי דברנו על זה הרבה פעמים. "איש את רעהו יעזורו", איך כל אחד צריך לתמוך באחרים, איך אנחנו כולנו תלויים זה בזה.

הקבוצה צריכה להרגיש שיש בה אנשים שהם מתעקשים במשהו, שהם במשהו נחלשים ולעזור כל אחד לאחרים, כי הכלי הוא כללי.,הכלי משותף. אם בקבוצה יהיו אנשים שהם לא רוצים חיבור, או לא יכולים להגיע לחיבור, אז הקבוצה צריכה לתמוך בהם. ואז נרגיש עד כמה שכל אחד הוא תלוי באחרים.

הבורא לא רוצה שכל אחד יהיה "שפיץ" מוצלח. הוא רוצה שאנחנו כולנו נהיה מוצלחים בזה שכל אחד מכניע את עצמו ועוזר לאחרים. זה החיבור הנכון בעשירייה. ולכן אין דבר כזה שיש כאלה מצליחים ויש לא מצליחים. כולם צריכים להרגיש שזה שייך לכולם.

אם יש אנשים בעשירייה שהם, הם לא מסוגלים להיות מחוברים, אז כל הקבוצה היא לא מסוגלת להיות מחוברת. ולא לשייך את זה לאחד או לשני. אלא לשייך את זה לכל הקבוצה, למה הקבוצה לא יכולה להשפיע עליהם? למה היא לא יכולה לעזור, לתמוך, למשוך?

כתוב שהקבוצה צריכה לזרוק את חבל ההצלה, או את גלגל ההצלה לחברים. זאת אומרת, החשבון שעושה הבורא עם כל אחד מאתנו זה דרך העשירייה והוא לא מתייחס לאדם בעצמו, אלא באשר הוא שם בעשירייה. וכמה שהוא עוזר לאחרים בזה נמדדת הגדלות והרוחניות שלו. אך ורק בזה.

ואם אנחנו נמצאים בעשירייה, וכל אחד חושב "איך אני משתדל, איך אני אצליח"? אז הוא צריך לראות איך הוא עוזר לאחרים ונמצא בתוך אחרים בביטול עצמו כולו. ואז בזה ימדוד את דרגת ההצלחה שלו. כאן אנחנו נתקעים ממש במקור, ביסוד של העבודה הרוחנית. אלה שני עולמות הפוכים זה מזה, הגשמיות והרוחניות.

שאלה: האם אפשר לומר כך שאת הקשר שלי עם הבורא איך שאני מתאר אותו אני צריך להחליף את זה לנוסחה שנמצא בחיבור?

אם אני מצליח למצוא קשר עם החברים בטוח שאני בזה, בלי תוספת עבודה ויגיעה, מוצא קשר עם הבורא. לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". פשוט הבורא זה הכולל, ועם כל החברים איתם אני יכול לעבוד בעבודה נקודתית.

שאלה: רב"ש אומר "שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אלם, ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא, אלא אצלו "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" ["כל שעושה הרחמן, לטובה עושה". אצלנו בקבוצה יש אנשים שהם על הפנים. מה הם צריכים להודות על זה לבורא? "איזה יופי. קבלתי מכות. עכשיו אני אתקדם כתוצאה מזה". מה צריכים לחשוב בעשירייה? מה עושים?

גם זה מצב בדרך שהבורא נותן לו כדי שהוא ילמד מכל מצב ומצב איך הוא צריך להיות.

תלמיד: אם אחד אצלנו בעשירייה נמצא בצרה, ממש מקבל מכות, מה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה אחד כלפי השני במצב כזה?

לעזור, לתמוך כמה שאפשר.

תלמיד: איך תומכים, איך עוזרים לו?

אני לא יודע, יש הרבה מצבים כאלה. ממש לעזור, עיקר התמיכה היא בהעלאת מצב רוח כמו שכותב רב"ש. כי במצב רוח אין הגבלות, אתה יכול לעשות את זה תמיד.

תלמיד: זאת אומרת, שאם אנחנו עוזרים אחד לשני זה נקרא "להיות בעומר"?

עוד לא, אבל זאת הדרך לזה. העיקר להעלות מצב רוח, הרגשת ביטחון, התרוממות, שכל אחד יכול לתת לשני. בזה בטוח החברה שולטת על כל אחד ואחד.

תלמיד: המקובלים כתבו את תפילת העומר אחרי פסח. מה הכוונה בזה שהמקובלים כתבו את כל זה, שאנחנו נקרא ?

לקרוא אני לא יודע, אני יודע [שצריך] לבצע. יש כאלה שקוראים הרבה ספרים, הרבה הוראות, אבל האם הם מבצעים את זה? זה כל העניין.

תלמיד: מה זה נקרא לבצע את זה אחרי פסח?

"פסח" זה נקרא שיוצאים משליטת האגו, משליטת פרעה, ואחר כך אנחנו צריכים להתחיל לתקן את עצמנו, את הכלים השבורים. שאומנם יצאנו משליטת פרעה אבל אנחנו עוד לא יודעים איך לעבוד איתם.

ולכן אנחנו מגיעים לתיקון של הכלים השבורים, שפרעה כבר לא נמצא, אבל הבורא גם כן לא נמצא בהם, כוח השפעה לא נמצא בהם, ואז אנחנו צריכים להשתדל להתקרב זה לזה ולמשוך מלמעלה מאור המחזיר למוטב, ועל ידו להתקשר. ובזה אנחנו אוספים את עצמנו לאלומים, שיהיה בינינו כבר אוסף מארבעים ותשע בחינות שלנו. ואנחנו אז יכולים להתחיל בהם, ביום החמישים לקבל קטנות, קטנות שלמה, להתחיל כבר מעכשיו והלאה להיות בגדלות, זאת אומרת מתן תורה, גילוי האור כבר, אחרי ארבעים ותשעה יום.

מה שאין כן בימים האלו של ספירת העומר, זה ימי קטנות, שמשיגים רק אורות קטנים, בכלים שכרגע אנחנו מתקנים אותם ובכל תיקון ותיקון יותר, יותר ויותר מקבלים אורות של תיקון, אורות של מילוי, זה נקרא "ימי קטנות".

תלמיד: בעשירייה, כשעוזרים אחד לשני, החבר הזה יכול בכלל לצאת מכל אותן הצרות, מהמכות האלה בצורה יפה?

אנחנו צריכים להאמין שכל הצרות האלה זה מהכוח העליון שרוצה להתקרב אלינו. והרגשת הצרות ולא ההיפך זה תלוי בכלי שלנו שמוכן לגילוי האור, או שהפוך מגילוי האור, ואז ודאי שהעבודה שלנו היא שכמה שיותר מהר נתחבר בינינו בצורה נכונה, אז האור יתגלה בנו בצורה נכונה, ואנחנו נרגיש את עצמנו בצורה השלמה, יפה וטובה, כמו שהאור רוצה.

שאלה: מה זה היום הראשון של העומר, אנחנו צריכים לבדוק את העבודה הזאת?

אנחנו עוד לא יודעים מה זה, פשוט אותם הרצונות שמתגלים בנו כרגע, אנחנו רוצים להתעלות מעל האגו שלנו בחיבור בינינו. ואז בכמה שאנחנו מסוגלים להתחבר בינינו אנחנו צריכים לראות האם מתקדמים בבניית הכלי. ואז בהתאם לזה נתחיל להרגיש תופעות, אולי יותר גרועות מקודם, אבל הן בכל זאת יקדמו אותנו להבנה בדרך, בחיבור בינינו, וכן הלאה.

אנחנו לא מסוגלים עכשיו לספור יום ראשון, יום שני, יום שלישי, הרבה רצונות עוברים על האדם, האדם לא מרגיש שהוא נמצא ברצון לקבל שלו, בשליטת פרעה, או ברצון להשפיע שכבר איכשהו מתעלה מעל הרצון לקבל, הוא לא מרגיש את זה עדיין, עדיין כולו בתוך רצון לקבל, אבל הנטייה הכללית לחיבור בינינו זה כבר תיקונים.

להשתדל במשך היום בכל המצבים להיות מקושרים יחד בתוך העשיריות בכמה שאפשר. אתם רואים שמישהו נכשל, שמישהו נחלש, תעזרו לו בלי לדבר אפילו, תעשו תפילה עבור החבר, וככה כל אחד עבור השני. תפילות כאלה הבורא מקבל, תפילות מתוך האדם עצמו, עבור עצמו, הוא לא מקבל כי אלה תפילות אגואיסטיות. הבורא לא מעוניין בשום דבר חוץ מלתקן את האדם, אבל לתקן את האדם זה ביחס יפה, יחס של השפעה מאדם לאדם, זה נקרא תיקון.

שאלה: האם התרגיל של ניהול יומן בעשירייה במהלך היום, האם זאת ספירת העומר או דוגמה לספירת העומר?

זה לא שייך אחד לשני, זה שייך לעבודה הפרטית שלך, אני יודע מה אתה רושם? ולא הולך על זה עכשיו לדון. אלא אנחנו אומרים מה זה נקרא "ספירת העומר", "ספירת העומר" זה שאתה מרגיש את הרצונות שמתעוררים בך, כמה שעל ידם אתה יכול להביא את עצמך לחיבור בחברה, נקודה, זה נקרא שאתה כותב יומן. שכל מה שמתגלה בי ברצונות ובמחשבות איך אני יכול להשתמש בהם לחיבור בקבוצה, כלום חוץ מזה, הכול צריך להיות חד ולמטרה.

עד שבאמת נגלה בחיבור בינינו כל מיני תחושות יותר ויותר ברורות, חזקות, או בעד או נגד, זה לא חשוב, העיקר שתהיה לנו מורגשת יותר עוצמת החיבור או עוצמת הפירוד, לפי זה אנחנו נוכל להגיע להבין שאנחנו מתקדמים.

קריין: קטע 2.

"ספירת העומר, המפורשים אמרו שהוא מלשון "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". שפירושו הוא, שעל ידי זה שהאדם מקשר את עצמו להקדוש ברוך הוא, אז האדם זוכה שיתגלה עליו אור ה'. נמצא שהאדם, שעל ידי זה שהאדם שנעשה עומר, שקושר את כל הרצונות בקשר אחד, היינו למטרה אחת שהוא לשם שמים, אז מאיר העומר הזה. וזה סוד ספירת העומר, שהאדם מאיר באור ה'."

(הרב"ש. אגרת נ"ט)

"ספירת העומר" פירושו שעל ידי זה שאדם מקשר את עצמו לבורא הוא זוכה לגילוי של אור הבורא, האור העליון. "נמצא שהאדם, שעל ידי זה שהאדם שנעשה עומר, שקושר את כל הרצונות בקשר אחד," כמו שעושים בשדה כשאוספים את התבואה. "היינו למטרה אחת" הוא קושר את עצמו למטרה אחת, "שהוא לשם שמים," לטובת הבורא. "אז מאיר העומר הזה" האור העליון. "וזה סוד ספירת העומר," זה פירוש ספירת העומר "שהאדם מאיר באור ה'."

ככול שהוא קושר את עצמו לעשירייה נגיד, לקבוצה, אז בקשר הזה, דווקא בקשר הזה מתגלה הבורא, האור העליון.

קריין: קטע 3 אומר הרב"ש.

"אנו סופרין מ"ט [49] יום עד קבלת התורה. כי העומר הוא משעורים. שהכוונה, שהוא בא משעורים, על ידי זה שהוא משער בליבא את גדלות ה', כמו שפירש הזהר הקדוש על פסוק "נודע בשערים בעלה", אומר הזהר הקדוש, "כל חד וחד לפום מאי דמשער בליבא" [כל אחד ואחד לפי מה שמשער בליבו], באותו שיעור שורה עליו האור של הקדוש ברוך הוא על האדם.

וזה נקרא בחינת אמונה. וכשהאדם זכה לאמונת ה' אז נקרא בחינת בהמה. וזה ענין שהעומר היה של שעורים, שהוא מאכל בהמה, שהכונה שעוד לא זכה לדעת התורה. מה שאם כן בשבועות, שזוכין לקבלת התורה, אז מקבלין את הדעת התורה, לכן מקריבים את מנחת חיטין שהוא מאכל אדם, שהוא בחינת מדבר. מה שאם כן מטרם שזכה לבחינת תורה שהוא בחינת מדבר, אז נקרא מנחת שעורים, שהוא מאכל בהמה. ואז נקרא מאלמים אלומים, שהוא בחינת אלם, שהוא רק בחינת חי ולא מדבר. שרק על ידי התורה זוכין לבחינת מדבר.

(הרב"ש. אגרת נ"ט)

"אנו סופרין מ"ט [49] יום עד קבלת התורה." מהיציאה משליטת פרעה, שליטת האגו שלנו, אנחנו עושים 49 תיקונים פרטיים, עד שמגיעים ליום שמקבלים את האור העליון, מקבלים את התורה. "כי העומר הוא משעורים. שהכוונה, שהוא בא משעורים, על ידי זה שהוא משער בליבא את גדלות ה'," זאת אומרת, ככול שהבורא הוא גדול בעינינו, בצורה כזאת, במידה כזאת, אנחנו מתקדמים ביציאה משליטת האגו שלנו עד שליטת הבורא. "כמו שפירש הזהר הקדוש על פסוק "נודע בשערים בעלה", אומר הזהר הקדוש, "כל חד וחד לפום מאי דמשער בליבא" [כל אחד ואחד לפי מה שמשער בליבו], באותו שיעור" כמה שהוא משער את גדלות הבורא "שורה עליו האור של הקדוש ברוך הוא על האדם.

וזה נקרא בחינת אמונה." בינה, כוח השפעה. "וכשהאדם זכה לאמונת ה'" וכוח בינה, כוח השפעה, "אז נקרא בחינת בהמה. וזה ענין שהעומר היה של שעורים, שהוא מאכל בהמה, שהכונה שעוד לא זכה לדעת התורה. מה שאם כן בשבועות," ביום החמישים אחרי יציאת מצרים, שתיקן את כל הכלים באור החסדים, אז "שזוכין לקבלת התורה, אז מקבלין את הדעת התורה," אור החכמה. "לכן מקריבים את מנחת חיטין שהוא מאכל אדם, שהוא בחינת מדבר." זאת אומרת, כבר יש לו כלי אחר. "מה שאם כן מטרם שזכה לבחינת תורה שהוא בחינת מדבר, אז נקרא מנחת שעורים, שהוא מאכל בהמה. ואז נקרא מאלמים אלומים, שהוא בחינת אלם, שהוא רק בחינת חי ולא מדבר. שרק על ידי התורה זוכין לבחינת מדבר."

זאת אומרת, שלצאת ממצרים אנחנו יוצאים על ידי האור העליון, זה אור גדול מאוד שמאיר עלינו. זה לא שאנחנו מושכים אותו, אלא ככה זה מתגלה לפי סדר המדרגה. אחר כך אנחנו מגיעים למצב של קטנות, של ספירת העומר, שכל פעם מגלים בינינו חוסר של חיבור, חוסר של אור חסדים, השפעה פשוטה בינינו לחיבור, עוד יותר ועוד יותר להתעלות למעלה מהאגו.

דרגת בינה זה נקרא שאנחנו מתעלים מדרגת המלכות לדרגת הבינה, מתעלים. ובגובה הזה שעלינו לבינה כבר אנחנו נמצאים בכוח השפעה. ואחר כך אנחנו ממשיכים בתיקון לקבל על מנת להשפיע. זאת עבודה על קטנות הכלי ועל גדלות הכלי.

שאלה: מה ההבדל בין הרצונות של מצרים לבין הרצונות שאנחנו מגלים בספירת העומר?

אלה רצונות לקבל גם כאן וגם כאן, זה בטוח, אין רצונות אחרים. כל הרצונות הם רצונות לקבל. וכל הרוחניות היא שאנחנו את הרצונות לקבל האלו מתקנים בעל מנת להשפיע. אבל במצרים מתגלים לנו רצונות גדולים מאוד. כל הרצונות לקבל מתגלים בתקופה שנקראת "מצרים". אומנם האדם לא מרגיש את זה. אבל כך הוא צריך בכל זאת לראות שהוא נמצא ברצון לקבל וכלום חוץ מזה לא מסוגל. עד שהוא צועק "הצילו, אני לא מסוגל להיות ברצונות לקבל האלו" ואז הבורא מוציא אותו ממצרים. נקווה שאנחנו סוף סוף נרגיש שלא מסוגלים יותר להיות ברצונות לקבל וחייבים להתעלות למעלה מהם, שלא ישלוט עלינו האגו שלנו אלא אנחנו רוצים להיות חופשיים.

אולי אני לא רוצה להיות בלהשפיע ולבורא וטוב לכולם ולאהוב את כולם, זה עניין שעוד רחוק ממני, אני לא רוצה לחשוב על זה. אבל אני לא רוצה שהאגו שלי ישלוט עליי. אני לא רוצה להיות תחת שליטת הטבע הזה המסריח. זה העיקר. אם אני מחליט שאני לא רוצה, זה נקרא שאני מסוגל כבר לצאת משליטת האגו, לצאת ממצרים.

ואחרי שאני יוצא מזה, אז מתגלים בי בהדרגה רצונות קטנים, יותר גדולים, יותר גדולים, שאני מסוגל עליהם לעשות חיבור. במצרים אנחנו לא מסוגלים לעשות חיבור בינינו. אנחנו רק מבינים שאין ברירה, אלא כדי להגיע להידמות לבורא אנחנו חייבים, חייבים לצאת מעל עצמנו לרצון להשפיע. חייבים, אבל לא מסוגלים. וההחלטה להתנתק מהאגו, מהרצון לקבל, לגמרי ולתמיד בכל מה שאפשר, זו ההחלטה של יציאת מצרים, בריחה ממצרים.

ואחר כך כבר יש תיקונים. איך אנחנו מקבלים רצונות קטנים, אגואיסטיים בהדרגה שהאור העליון מודד לנו, לכל אחד את הרצונות האלה. ואנחנו על ידי תיקון הרצונות האלה, כשכל הזמן חושבים על החיבור בינינו, מתקנים אותם בצורה פרקטית בינינו, לכן אנחנו בעשיריות.

ואז אנחנו מתחברים בעשיריות, אחרי "יציאת מצרים" מה שנקרא, עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר בצורה יותר חזקה, וכך אנחנו יוצאים, מתרחקים מהשימוש האגואיסטי ומגיעים למצב שקודם כל לא רוצים להשתמש בצורה אגואיסטית בכל הרצונות שמתגלים לנו, ובזה אנחנו בונים את ימי העומר. זה נקרא "ימי הקטנות" שנמצאים רק בכוונה על מנת להשפיע. אני לא רוצה כלום, חוץ מלהיות למעלה מהאגו שלי ואיכשהו לגרום הכול לטובת החברים.

כשמגיעים לסוף העבודה הזאת, זה נקרא "50 יום" שזה 49 ספירות שאנחנו צריכים לעלות. אנחנו לא יודעים בדיוק, אחר כך מתחילים לראות את הדברים האלה. אפילו מברכים על הרצון שמתגלה שאנחנו יכולים לתקן אותו בעל מנת להשפיע לחיבור בינינו. מתגלה רצון שמפריד בינינו, אנחנו מתקנים אותו לחיבור בינינו.

וכך ב-49 מצבים כאלו אנחנו מגיעים למצב שכל הרצונות שמתגלים בנו, שמפרידים בינינו, אנחנו מתקנים אותם לחיבור בינינו, ואז אנחנו מגיעים למצב שהכלי שלנו מחובר. והיום הזה נקרא "יום מתן תורה". אנחנו מתחילים לקבל אורות ולעבוד איתם כבר בלקבל על מנת להשפיע. על זה כבר אנחנו נדבר אחר כך. אבל בינתיים אנחנו צריכים לראות, שכל הכלי שלנו נבנה רק מזה שמתגלים כוחות הפירוד, ואנחנו רוצים לעשות מהם את כוחות החיבור.

שאלה: במצב הקטנות יש 49 ימים עד קבלת הערבות, קבלת התורה.

אל תקפוץ לכל מיני קושיות. יכולות להיות לך אלף קושיות. אתה תלמד מה הסדר של התיקונים. אנחנו נמצאים עכשיו לא בארבעים שנות המדבר. אנחנו נמצאים עכשיו במעבר בין יציאת מצרים לבין להגיע למתן תורה, להר סיני. ואת כל יתר השאלות, תעזוב. אם אתה לא יודע מהם התיקונים שם, אז מה אתה שואל משם לכאן. ככה לא עושים. לומדים בהדרגה.

לעניין, אנחנו דיברנו שאתה צריך את כל כוחות הפירוד שמתגלים בינינו, להפוך אותם לכוחות החיבור. אם נגיע לזה, אז נעמוד בהר סיני. כמו שכתוב "כאיש אחד בלב אחד", בחיבור בין הלבבות, אבל בחיבור הראשון בין הלבבות. ואז נוכל להתחיל לקבל את המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה", ולהמשיך הלאה. אז בחיבור שלנו נתחיל לגלות את הבורא, את הכוח העליון, את החיבור עימו, נרגיש גם את המצבים שלנו. לא בניתוק מהעולם הזה, אלא גם בחיבור עם כוחות רוחניים עליונים.

שאלה: האם תהליך התיקון נובע רק מתוך הדחיה?

כן, אתה צודק. שאלה לעניין. תיקון יכול להיות רק על ידי גילוי הרע. ודחיה זה גילוי הרע ממש בצורה ברורה ביותר.

שאלה: למה קטנות באמונה מעל הדעת נקראת בחינת בהמה ונחשבת כביכול לנבזית?

כי זה עדיין לא דרגת אדם. יש דרגות בעולם שלנו שאנחנו אומרים "כולם כבהמות נדמו", זה משהו אחר. דרגת הבהמה הרוחנית, שאדם משתמש ברצון לקבל שלו, רק כדי להחזיק את עצמו, ולא רוצה שום דבר יותר לעצמו. ואין לו כוחות להשפיע למעלה מהמצב הזה, זו דרגת הבהמה הרוחנית. אבל אחר כך הוא עולה מזה לדרגת האדם, אדם כבר הדומה לבורא. זאת אומרת, אדם נקרא מי שמשפיע מעצמו לאחרים, כמו שהבורא עושה את זה.

שאלה: אתה אומר שיש הרבה סוגים של רצונות לקבל. אתה יכול לתת דוגמה איזה רצון לקבל אחד לפחות, מתגלה, על מה מדובר?

מדובר על זה שמשהו מפריע לך להיות מחובר עם החברים בצורה שהלב פתוח, ואתה ממש חושב רק עליו, רק דואג לו, ורק ההצלחה שלו בשבילך זה הכול. אם יש לך כאלה רצונות, זה נקרא שהלב פתוח לאחרים.

שאלה: מאורות הפסח, שסופרים עד קבלת התורה, אז יש לאט לאט יותר אורות או פחות אורות?

ודאי שיותר.

תלמיד: אז כל יום, כאילו יש יותר חיבור או פחות חיבור?

בהתאם לחיבור זה נקרא יום חדש.

שאלה: איך אנחנו חווים, עוברים את ארבעים ותשעה הימים, ארבעים ותשעה מצבים, בצורה נכונה בתוך העשירייה כדי שנזכה לקבלת התורה?

רק על ידי חיבור בינינו המתגבר, שאנחנו מבקשים תיקונים עליו. ובפועל כשאנחנו מתחברים יותר, אנחנו מרגישים אור של השפעה הדדית ששורה בינינו. וכך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כולנו נמצאים בדרגת הבינה, בדרגת ההשפעה, שאף אחד לא רוצה לעצמו כלום, אלא רק לאחרים, זה נקרא "קטנות דקדושה". גדלות דקדושה זה נקרא, שאני כבר יכול לייצר מעצמי את הנתינה לזולת. אבל כאן רק חיבור, רק תיקון בכלים, לא באורות, רק בכלים זה נקרא קטנות.

שאלה: איך המצב הפרטי מיתקן בספירת העומר? גם בעלייה לבינה או שצריך לחכות עד שכל המדרגות יבואו?

איך יכול להיות שאתה תעלה לדרגה רוחנית, אם החברים שלך עדיין לא מוכנים לזה?

תלמיד: אז איך מיתקן המצב?

מזה שאתה נכלל מכולם, ועוזר לכולם. אחרת, אתה חושב על המטרה הרוחנית שלך כמו אגואיסט.

תלמיד: אם אין לי תכונת ההשפעה, בינה, איך אני נכלל בהם בכלל כאגואיסט?

יש לך מה לבקש. תבקש מהבורא שיהיה לך כוח השפעה, כוח חיבור. אתה יכול להתפלל על כך שאין לך לב, שאתה לא מרגיש אותם, אתה מסתכל עליהם, אתה רואה פרצופים, מרגיש שנמצאים כאן, אבל אין לך רגישות אליהם. אז תשפוך את התפילה הזאת לבורא, "למה אין לי לב להרגיש את החברים בצורה שאני צריך לעזור להם, ושאני אהיה כלול בהם, ורק אדאג להם. שמזה אני אלמד מה זו צורת ההשפעה, שאני אוכל גם לבוא אליך".

תלמיד: הבורא עונה לתפילה שלי בזה שהוא נותן לי את ההזדמנות לעשות את זה?

בוודאי, מה שתבקש תקבל.

תלמיד: זה אומר שתיקנתי את היום הראשון ל"ספירת העומר"?

את זה אני לא יודע, אבל תתחיל בזה ותראה. אתה כבר מדבר על סיכום, "איפה מה שאני עשיתי ומגיע לי מהיום הראשון? תביא לי".

רק חיבור עם החברים לטובת חברים, זו המטרה, אין לך אחרת. בזה אנחנו כבר מתחילים לגלות את האמת, אני מלמד את זה. כל היתר זה דת, כל מיני פעולות, אני לא יודע, זה לא אמת, זה לא רוחניות, זה לא חכמת הקבלה.

תלמיד: מה שאנחנו עכשיו לומדים "ספירת העומר", זה כבר אחרי שהתחברנו, או שזה תהליך אחר?

התהליך של החיבור הוא הדרגתי מההתחלה ועד גמר התיקון. והתהליך הזה כולל גם את שבירת הכלים וגם תיקונם. וזה שלא רצו להתחבר ולכן נכנסו למצרים, וכל השעבוד תחת הרצון לקבל במצרים, ואחרי זה, כל התהליך הזה, הוא סך הכול תהליך הדרגתי של גילוי הניתוק, שבירה, תיקון וחיבור.

אנחנו צריכים לדבר מצד הכלי ולא מצד האור, האור זה תוצאה. אתה מבין עד כמה זה רחוק מהאגו שלנו, מהשכל שלנו, מהרגשות שלנו, זה הפוך. לכן זו לא חכמה לכולם. בסופו של דבר יגיעו כולם, אבל זה כמו פירמידה, אנחנו נמצאים ממש באיזה מקום שם קרוב לפסגה, וכל היתר יקבלו בצורה עממית, פשוטה. גם אחרי גילוי דברים יותר פשוטים, כמו נגיד פנדמיה, כמו עוד כל מיני צרות, בעיות, ינקו אותם מהאגו שלהם, יתנו להם אפשרות להיות מחוברים מאין ברירה.

תלמיד: בעשירייה, כדי שלא נקפוץ גבוה לאיזה מקום, אנחנו הרי כל יום משתדלים להתחבר, איך להתחבר לתהליך שאנחנו לומדים עכשיו?

תפילה. רק בקשה לבורא שיעזור לך, לכם, יחד לקבוצה בכל מצב ומצב, רק לפנות אליו ולא לעזוב אותו. אם אתה עוזב אותו, אתה נופל לתוך האגו שלך.

תלמיד: האם אפשר לבקש ממנו שהוא יכניס אותנו לתהליך הזה שאנחנו לומדים?

זה פתוח, בבקשה, ודאי. אין בעיה להיכנס לתהליך התיקון, בבקשה. אנחנו לומדים, תתחיל לממש את זה.

שאלה: אם אנחנו מיישמים בצורה פרקטית את המשמעות של העומר כמו שרב"ש מסביר, ואנחנו גם עושים את "ספירת העומר" בצורה חיצונה, כמו שזה נעשה בטקס, האם זה עוזר, זה מוסיף, או שאנחנו לא צריכים לעשות את זה?

לא, אנחנו לא צריכים לדבר על כל מיני משפטים יפים שכתובים שם בכל מיני מקומות, אנחנו צריכים להגיד מה שיש לנו בלב. כי אנחנו פונים לבורא, הבורא קורא לבבות, הוא לא שומע את המילים שלך, אלא רק מה שיש בלב שלך. לכן נראה לנו שאנחנו מבקשים, אבל כמה אתה מבקש בלב, את זה הבורא מרגיש, ולפי זה הוא מגיב. ולכן כשאין תגובה, זה מפני שהלב לא באמת מבקש. כל העבודה שלנו היא לשנות את הלב, שירצה להיות במקצת מחובר לחברים, במקצת משפיע. לא פשוט.

שאלה: העבודה הזאת נשמעת מאוד מוכרת, אנחנו תמיד אוספים מחשבות זרות ומייחסים אותן לקדושה. עכשיו כשאנחנו לומדים על ה"עומר", האם יש משהו לגבי איכות המחשבות הזרות שהוא שונה או העבודה בעצמה שונה?

אפשר להגיד שאתה צודק. אנחנו דיברנו על זה כבר מזמן, איך אנחנו הופכים את הרצונות שמרחיקים אותנו, דוחים אותנו זה מזה, דווקא על ידי התפילה, עבודה הדדית, בקשה הדדית בינינו לבורא שייתן לנו את כוח החיבור, שיתקן את הרצונות שלנו מדחייה לחיבור. זו העבודה שלנו.

תלמיד: אז מה חדש פה?

מה חדש כאן? זה שאנחנו רוצים לאתר בדיוק את הרצונות האלה שמרחיקים אותנו זה מזה, ואנחנו רוצים להפנות אותם לבורא שיתקן אותנו. ועל ידי זה שאנחנו נראה עד כמה אנחנו הולכים ויכולים לספור את הרצונות האלה, לספור זאת אומרת, שכל פעם ופעם אנחנו לא נטעה בדרך, אלא כל דבר ודבר שמתגלה כרע, אנחנו הופכים אותו לתיקון ולטוב.

ככה זה, אחרי התעלות מהאגו, אנחנו צריכים לראות את התיקונים שלנו. אני מתעלה מעל האגו, אני מתנתק ממנו, אני רוצה להיות מחובר עם החברה, אני מסתכל עכשיו על הרצונות, כוונות, מחשבות, קשרים שיש בינינו, רואה מה מהם מתוקן, מה מהם מקולקל, ולוקח את הדברים האלה שאותם אני יכול לתקן, ומעלה אותם לבורא.

ועוד יותר אם אנחנו נעשה את זה אולי יחד, אבל זו עבודה שמתחברת, ואז אנחנו מקבלים תיקונים, מקבלים תיקונים מלמעלה. וכל כוחות הדחייה הם הופכים להיות לכוחות החיבור יותר ויותר, ועל פניהם מתגלים כוחות הדחייה עוד יותר גדולים. ואנחנו מבקשים תיקונים ומתחברים עוד יותר ושוב מתגלים כוחות הדחייה עוד יותר גדולים, וכך אנחנו רוכשים את כוחות החיבור בינינו מדרגת הבינה בינתיים, שרוצים רק בהשפעה הדדית, כלום חוץ מזה. ובכלי דהשפעה הזה אנחנו רוצים להגיע לבורא, לגרום לו בזה נחת רוח.

שאלה: האם התיקונים בימי העומר מתבצעים כרגיל על ידי מימוש כתבי רב"ש במאמרי החברה או שמוסיפים כאן עבודה נוספת?

אין שום עבודה נוספת, עד גמר התיקון מה שכתבו בעל הסולם ורב"ש יש בזה מספיק כדי להגיע לסוף הדרך.

שאלה: האם הרצונות שאנו אוספים, השעורה, הם הכלים ששאלנו מהמצרים ושעלינו לתקן?

את כל הכלים יש לנו רק מהמצרים, מהאגו שלנו, מפרעה.

שאלה: מה ההבדל בין חיבור עם החברים למען החברים, לבין חיבור עם החברים למען הבורא?

חברים למען החברים זו תפילה לשלום הציבור שאתה יכול לראות אולי בהרבה מקומות בעולם, אבל תפילה עבור חיבור כדי שהבורא יכול להתגלות בו זו תפילה אחרת, זו לא תפילה שאנחנו סתם נהיה מחוברים בינינו אלא שבחיבור בינינו אנחנו נתקרב גם אליו מדרגת מלכות לדרגת בינה, ולא שנהיה בינינו כמו ילדים טובים אלא אנחנו רוצים להגיע לדרגת הבינה הרוחנית ובזה להשפיע נחת רוח לבורא. ואחר כך עוד יותר מבינה לכתר.

תלמיד: אם כך, דרך חיבור עם החברים עבור החברים אני אגיע לדרגה של חיבור עם החברים למען הבורא?

האמת שסוף מעשה במחשבה תחילה, אנחנו צריכים לקשור את כל הדברים האלה יחד, כי אם מלכתחילה אני לא חושב להגיע להשפעת נחת רוח לבורא אז אני לא מחשיב את הקבוצה כאמצעי, וגם היחס לקבוצה יהיה שונה, לא מספיק.

קריין: קטע 4 אומר הרב"ש.

"עומר מלשון "מאלמים אלומים", שהוא בחינת קשר. שהאדם צריך להשתדל, שהקשר בינו לה' יאיר, מלשון ספיר ויהלום. היות שהעולם נקרא בחינת ששת ימי המעשה ושבת, שהם ז' ספירות, ויש התכללות הספירות, לכן אנחנו צריכים לקשר עצמנו לה' בכל ימי שנות חיינו, שהם ע' שנים, המכוון לזה סוד שכל אחת כלולה מעשר הספירות.

ועל ידי זה שמתקנים את הקשר, הנקרא בחינת עומר, אז יכולים לזכות לבחינת תורה, שהוא בחינת חרות ממלאך המוות, כמו שאמרו חז"ל "אל תקרי חרות אלא חירות", שיוצאים משיעבוד היצר על ידי התורה. וזה תלוי לפי הקשר שיש לאדם עם ה'."

(הרב"ש. 938. "ענין עומר")

נמשיך לקרוא.

קריין: קטע 4

"עומר מלשון "מאלמים אלומים", שהוא בחינת קשר. שהאדם צריך להשתדל, שהקשר בינו לה' יאיר, מלשון ספיר ויהלום. היות שהעולם נקרא בחינת ששת ימי המעשה ושבת, שהם ז' ספירות, ויש התכללות הספירות, לכן אנחנו צריכים לקשר עצמנו לה' בכל ימי שנות חיינו, שהם ע' שנים, המכוון לזה סוד שכל אחת כלולה מעשר הספירות.

ועל ידי זה שמתקנים את הקשר, הנקרא בחינת עומר, אז יכולים לזכות לבחינת תורה, שהוא בחינת חרות ממלאך המוות, כמו שאמרו חז"ל "אל תקרי חרות אלא חירות", שיוצאים משיעבוד היצר על ידי התורה. וזה תלוי לפי הקשר שיש לאדם עם ה'."

(הרב"ש. 938. "ענין עומר")

קריין: קטע 5.

"ענין תנופה מרמז לנו על ענין עבודה, כלומר הגם שפשטות הכתוב הוא, שצריכים להרים את עומר, כמו שכתוב "עומר התנופה", אולם הזה"ק שואל, מה זה בא ללמדנו בעבודה. על זה מפרש, שאנו צריכים להרים המלכות לה', ש"פה" נקרא מלכות, ו"פה" נקרא כבוד, כמו שכתוב "תנו כבוד לה' אלקיכם", שאנו צריכים לתת את הפה, שהוא המלכות, לה'.

ויש להבין, מה הפירוש שצריכים לתת את המלכות לה'. וכמו כן מה הפירוש, שיתנו פה, היינו כבוד, לה'. אלא כשאנו מדברים בענין קיום תו"מ בדרך פרט, היינו בעל מנת להגיע ע"י זה לדביקות ה', שהוא ענין השתוות הצורה, כלומר לוותר על תועלת עצמו ולעבוד רק מה שהוא לתועלת ה', עבודה זו נקראת "שכינתא בעפרא" או "שכינתא בגלותא"."

(הרב"ש. מאמר 32 "מהו ששמן נקרא מעשים טובים, בעבודה" 1989)

שאלה: מה זה אומר להעלות את המלכות לבורא?

לעלות את מלכות לבינה, הבורא זה דרגת בינה, כי מה שהוא נותן למה שהוא פועל זה הכתר, אבל בעצם תכונתו היא השפעה שזו דרגת בינה, תכונת הבינה.

תלמיד : אנחנו אומרים שלא עובדים עם מלכות, אלא רק נכללים בחברים.

אנחנו לא יכולים לצאת ממלכות אף פעם, אנחנו נשארים תמיד רצון לקבל, תמיד נבראים. אלא כדי לתקן את הרצון לקבל, אנחנו מעלים את תכונת הרצון לקבל לתכונת הבינה. זאת אומרת מקבלים על עצמנו, על הרצון שלנו צורה כאילו שאנחנו רצון להשפיע. זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע, ולקבל על מנת להשפיע אבל מדובר על הרצון לקבל בכל זאת, כי ממנו אנחנו לא יוצאים אף פעם.

תלמיד: התהליך הזה שאנחנו עכשיו לומדים זה בדיוק התהליך של עליית ממלכות לבינה?

כן, נכון.

שאלה: לגבי הקטע הקודם, מה נסתר בקרבה של המילים "חירות" ו"חרות"?

שצריכים להגיע לדרגת חירות בצורה כזאת שהמושג הזה יהיה על הלב של האדם, ואז הוא ירגיש אם הלב שלו מקבל את צורת החירות, ההשפעה, זאת אומרת למעלה מהאגו שלו, מה זה נקרא בורא, רוחניות. "בינה" נקראת "ארץ חופשייה", מקום חופשי, ומלכות הפוכה, היא בית סוהר.

שאלה: בתהליך של פסח היה לנו אויב גדול, פרעה, משהו שאפשר להרגיש, שמוכר לנו, ואפשר להילחם בו. כאן זה נשמע כמו תיקונים כאלה עדינים, יום ראשון חסד דחסד, יום שני גבורה דחסד.

לא נכון. אם הרגשת את פרעה ככוח הרע, אז עכשיו קל מאוד להתנתק ממנו, לא יותר מזה, לא דורשים ממך יותר. אפילו לרצות להתנתק, לא להתנתק, לרצות להתנתק. ולבקש כל הזמן, לפנות לבורא שיעזור לך להתעלות למעלה מדרגת מלכות לדרגת בינה. זה נקרא שאתה מתקן את אותו רצון שנמצא עכשיו בך. תעלה אותו ממלכות לבינה.

תלמיד: לא הבנתי. איך הבקשה הזו שונה מהבקשה של פסח? מהשחרור מפרעה?

בפסח אנחנו רק מתנתקים מפרעה בכללות, אחר כך אנחנו מתחילים לגלות את הרצונות שלנו בצורה פרטנית, עד כמה שהם מחזיקים אותנו, כאילו מחזיקים אותנו בתוך מצרים. אבל אנחנו כבר יכולים להסתכל עליהם מתוך צורת הקבוצה, המחברת והמתגברת. ולכן היחס שלנו הוא לא מתוך מצרים, אלא מחוצה למצרים. ואנחנו כבר יכולים לפנות לבורא, לעבוד בקשר בינינו, וכך להתקדם.

תלמיד: אני שואל על העבודה בעשירייה, לי אין הרגשה של חסד דחסד, או גבורה דחסד וכן הלאה.

לא צריך, אתה לא יכול להבין את זה עד שלא תקבל את ההבחנות האלה מלמעלה.

תלמיד: אז איך כן אפשר לעבוד כשאין את ההרגשות המדויקות האלה?

תתחיל לעבוד עם מה שיש לך. יש לך כוח חיבור, אולי במקצת הבנה מה זה, כוח ניתוק, האגו שלך, איכשהו יחס לבורא, דרך החברים לקבוצה וכן הלאה. תתחיל לעבוד עם מה שיש לך בידיים. מזה מתחילים.

תלמיד: אז זו עבודה כללית כזאת?

איך תגיע לעבודה יותר מורכבת, משובחת, אם אתה לא מתחיל בזה?

תלמיד: אבל מצד אחד אנחנו קוראים קטעים ספציפיים, שמדברים על תיקונים ספציפיים. הקראנו אפילו את התפילה, שהיא כל יום שונה, ומצד שני בסוף, הבקשה היא בקשה כללית, לחיבור.

תתחיל מזה. ודאי. מה? אתה חושב עכשיו לקפוץ לאמצע הדרך?

תלמיד: אז למה בכל זאת קראנו שכל יום יש בקשה שונה?

"כל יום" זה נקרא כל מצב שמאיר אור חדש, מגלה בך רצון אגואיסטי חדש, ואתה מעלה אותו לתיקון. אחרי היציאה הכללית ממצרים, עכשיו אתה צריך לתקן את כל רצונות האלו שרוצים להחזיק אותך כביכול במצרים

שאלה: בקטע 4 קראנו על התכללות בין ספירות. יש שוני בין חיבור בין חברים, והתכללות בין הספירות, שזה קשר עם הבורא?

מתי שהחברים יגלו בעצמם שהם יכולים לתקן את עצמם כספירות, אז אנחנו נדבר על זה. בינתיים אלה פנטזיות.

שאלה: בקטע 5 מדובר על מלכות בשתי צורות, כמלכות וככבוד. האם זה לפני ואחרי תיקון המסך? תיקון הרצונות?

כן.

שאלה: איך אני יכול להרגיש מכל הלב שאני הולך בדרך הנכונה?

אני יכול להרגיש את עצמי הולך בדרך נכונה אך ורק לפי הכנעה שלי כלפי העשירייה. ובזה נסיים היום.

קריין: תעשה לנו בבקשה סיכום במשפט, מה למדנו היום?

אנחנו נמצאים איתכם עוד הרבה לפני סיכום. התחלנו היום נושא מאוד עדין, והוא מעורר בנו הרבה שאלות. כל אחד פתאום רואה, מתי אנחנו מתחילים את התיקונים האלו, מתי אנחנו מרגישים שאנחנו יוצאים ממצרים, מתי אנחנו מגיעים לספירת העומר, לקבלת התורה? זה הזמן שבו אנחנו נמצאים, ונקווה שנדע איך להתייחס אליו נכון.

צריכים להתעלות מעל האגו שלנו, וזה אפשרי רק אחרי שאתה מחליף מטרה במטרה. כי אם המטרה שלך הייתה מכוונת אליך, עכשיו המטרה שלך תהיה מכוונת לעשירייה. לעשירייה. בהחלפת המטרה הזאת אנחנו יוצאים ממצרים. תרשמו את זה. זו צריכה להיות צורה מאוד מאוד פשוטה וברורה.

אם אני מחליף את "אני" ל"אנחנו" זה נקרא שאני יוצא משליטת הרצון לקבל האגואיסטי שלי ונכנס לחופש מהאגו שלי. לזה התחלנו להגיע. נקווה שעל ידי כמה שיעורים כאלה אנחנו באמת יותר ויותר נרגיש ונתקרב לתיקונים האלה, ובחיבור בינינו נגלה את הרוחניות.

(סוף השיעור)

---

1. "וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה ... וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה." (סדר ספירת העומר)↩

2. כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו (סוכה נ"ב ע"א).↩

3. אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה (תלמוד בבלי, סדר קודשים, מסכת חולין, דף פ"ט, א' גמרא).↩