שיעור בוקר 14.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 615,

מאמר "מהו, שהצדיק סובל רעות"

קריין: "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 615, מאמר "מהו, שהצדיק סובל רעות".

זהו עוד מאמר שכתב לנו רבנו רב"ש. אנחנו יותר ויותר מבינים עד כמה בלי המאמרים האלה היינו תועים בדרך ומכוונים את עצמנו לגמרי לא למטרת הבריאה. כי במאמרים האלו אנחנו רואים עד כמה הרב"ש כיוון אותנו בצורה עקבית ישר למטרה, וכשאנחנו לומדים וקוראים אותם, ממש שותים אותם, אז מבינים עד כמה אנחנו מתקנים את עצמנו בדרך שהוא סידר לנו בכתבים שלו.

אנשים שנכנסים לחכמת הקבלה חושבים שאת הכול אפשר לעשות דרך השכל. אנחנו לא יודעים מה ייצא לנו מזה שאנחנו מפעילים את השכל אבל זה הטבע שלנו. הטבע של העולם הוא שצריכים להבין, צריכים מהשכל לעבור למעשים, אבל במאמרים האלו רב"ש יותר ויותר מכניס אותנו ליחס הנכון לבריאה, לבורא, לקבוצה. כל הדברים האלה צריכים להיות מסודרים כך שנרצה לשנות את הפנימיות שלנו, את היחס שלנו לעולם, כי בסך הכול בשינוי היחס שלנו אנחנו עוברים מהעולם התחתון לעולם העליון.

אין יותר משני עולמות, וההבדל ביניהם הוא בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע, לכן כל המאמרים של רב"ש מסודרים כך שנקלוט עוד קצת ועוד קצת מה זה נקרא להיות בעל מנת להשפיע, וכך נתקרב לבורא, נבין ונרגיש אותו ובסופו של דבר זה יבנה בנו, בכל אחד ואחד את השביל הפנימי וההבנה שכך צריכים להתפתח. הכול כדי שנשתתף עם הזולת עוד צעד אחד לקראת להיות כאיש אחד בלב אחד, עוד צעד אחד לקראת זה שכולנו נתחבר לגמרי למבנה של אדם הראשון, ובמידה הזאת נגלה את הבורא שכך רואה אותנו, מהמצב הנוכחי עד המצב הסופי שאנחנו הופכים להיות לאחד.

זה בעצם כל היישום של חכמת הקבלה, שלא השכל קובע, אלא רק הרגש המשותף שלנו, הרצון שלנו לפתח, לגדל, להרגיש, לבנות, הרגש הזה הוא שקובע באיזו דרגה רוחנית אנחנו נמצאים. בדרך הזאת אנחנו ודאי הולכים נגד הטבע שלנו שהבורא ברא, ועשה את זה בכוונה כדי שיהיו לנו הכוונות, מדידות, הרגשות, מידות איך אנחנו מתרחקים מעל מנת לקבל ונכנסים לעל מנת להשפיע.

בואו נראה מה כותב כאן רב"ש במאמר "צדיק סובל רעות".

קריין: מאמר "מהו, שהצדיק סובל רעות".

מהו, שהצדיק סובל רעות

תשמ"ח - מאמר ט'
1987/88 - מאמר 9

"הזה"ק (וישב דף ד' ובהסולם אות י"א) מפרש את מה שכתוב, "רבות רעות צדיק", וזה לשונו, "רבות רעות צדיק ומכולם יצילני ה'. רבות רעות לצדיק, לא כתוב, אלא, רבות רעות צדיק, שזה יורה, שפירושו הוא, שהסובל רבות רעות, הוא צדיק, משום שהקב"ה חפץ בו. ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא, ומציל אותו מכולם", עד כאן לשונו.

ויש להבין דבריו:

א. מדוע הצדיק צריך לסבול רעות.

ב. אם אח"כ "ה' מצילנו מידו", אם כן מהי התועלת, שנותן להצדיק צרות, אם ה' צריך להציל אותו אח"כ. אם כן נראה זה, כמו עבודה ללא תועלת.

ידוע דסדר העבודה, לאלו שרוצים ללכת בדרך האמת, שנקרא לשמה, כלומר בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמם, שהם רוצים להיות צדיקים ולא רשעים, הנקרא בלשון עבודה "מקבל בעמ"נ לקבל", היינו אפילו מעשים דלהשפיע, מה שהם עושים עם כוונתם בעמ"נ לקבל, נקראים "רשעים", בלשון הזה"ק, כמו שאומר על פסוק "וחסד לאומים חטאת, שכל טובו דעובדין לגרמייהו עובדין", שפירושו, שכל טוב שעובדין, הכוונה היא בשביל תועלת עצמם. וזהו החטאת שלהם.

מה שאין כן אלו שרוצים להיות עובדי ה', הם צריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם. אי לזאת, היות שהטבע של הנבראים הוא רק לתועלת עצמו, כידוע, שהרצון דלהטיב לנבראיו ברא למטרה זו בחינת חסרון. כלומר, שהנבראים ישתוקקו לקבל תענוגים. ובלי השתוקקות, אין אדם יכול להנות משום דבר. ועוד יותר מזה, כי שיעור הרגשת התענוג תלוי בשיעור מידת ההשתוקקות.

ומשום זה, בעת שאומרים לאדם, שהוא צריך לוותר על תועלת עצמו, אלא שהוא צריך לעבוד לתועלת ה', כי רק על ידי זה הוא יכול להגיע לדביקות ה', שזוהי התכלית של האדם, וזה נקרא "תשובה", היות שעם מידת הקבלה האדם נעשה נפרד מהבורא, מטעם שינוי צורה, היות שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם מקבלים ממנו, מה שהוא נותן להם. לכן כשהאדם מגיע לידי מדרגה, שכל רצון שלו הוא, שיהיה רק להשפיע, זה נקרא "השתוות הצורה". וזה נקרא, שהנברא שב לשורשו, היינו שהוא מתאחד עם הבורא. ואז הוא בא לידי דרגת "צדיק", היות שהוא כבר לא עובד לתועלת עצמו, אלא לתועלת ה'.

ולכן, כשהאדם לא רוצה לעבוד לתועלת הגוף, אז הגוף מתנגד לעבודתו, ולא נותן לו לעשות שום דבר, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ובזמן שאדם שוכח את הכוונה דלהשפיע, ומתחיל לעבוד בעמ"נ לקבל, שוב הוא יכול להמשיך בעבודה. אבל לפי הכלל "דמתוך שלא לשמה באים לשמה", ואז באה לו מלמעלה התעוררות, שצריכים לעבוד בעמ"נ להשפיע, תיכף באה לו התנגדות מצד הגוף, ולא נותן לו להמשיך בעבודה דלהשפיע, ומתחיל להרגיש את הצרות רעות מה שהגוף גורם לו.

וכשהוא מתגבר באיזה שיעור על הגוף שלו, אבל אח"כ שוב יורד מעבודתו, ושוב מרגיש את הרע שבו, וכן חוזר חלילה, נמצא, שמי שרוצה להיות צדיק, הוא מרגיש כל פעם רעות מה שהגוף גורם לו. כלומר, שכל פעם שרוצה לעשות משהו להשפיע, הוא בא הרשע ושואל "מה העבודה הזאת לכם". מה שאין כן אם האדם עובד לתועלת עצמו, אין מקום לשאלה זו, שהרשע ישאל "מה העבודה הזאת לכם", היות שהוא עובד לטובת הרשע, המכונה רצון לקבל לעצמו. נמצא, ששאלת רשע היא דוקא בעת שהוא רוצה לעבוד לתועלת ה'.

ובזה מובן לנו, מדוע יש דוקא לצדיק "רבות רעות". היות שיצרו של אדם מתגבר עליו כל יום. פירוש, מתי שהיצר הרע רואה, שיש אצל אדם קצת אור, הנקרא יום, שהוא הולך על דרך הנכון, תיכף מתגבר עליו ורוצה להכשילו עם הטענות שלו, שאומר לו, מה יהיה לך בזה שאתה רוצה לעבוד להשפיע. ואותו הסדר נוהג בכל יום ויום.

וזהו על דרך שאמרו חז"ל (קידושין דף מ') "לעולם יראה אדם עצמו, כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע עצמו לכף זכות". ומה שאומרים "לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע עצמו לכף זכות", אם כן איך אפשר לומר אח"כ עוד הפעם "חציו". הלא כבר הכריע לכף זכות. אם כן, איך אומרו "לעולם".

אלא כנ"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום". בו ברגע שהיצר הרע רואה, שעכשיו כבר "יום" אצלו, תיכף מתגבר עליו. נמצא, לפי ערך הטוב שעשה, תיכף נתגבר עליו הרע. וממילא יש לו עוד הפעם "חציו חייב וחציו זכאי".

וזהו פירוש "מתגבר עליו בכל יום". היינו, שכל יום יש התגברות חדשה. שיש לפרש "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום", שהרע נעשה אצלו בבחינת התגברות, מלשון "כמעין המתגבר שהרע נתווסף", משום "זה לעומת זה". כי כמו שהאדם מתגבר ועשה מעשה טוב, תיכף מתגבר עליו היצר הרע. נמצא, שהצדיק סובל "רבות רעות". כלומר, שכל יום נעשה אצלו הרע יותר גדול, דהיינו, שלפי המעשים טובים שלו, כך מתגלה אצלו הרע, וזה כמו שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".

ויש להבין, מהו מרמזת לנו מילת הימנו. ולפי מה שהסברנו, יהיה הפירוש הימנו, היינו זה שיצרו נעשה גדול, זה בא מגדלות האדם, היות שהשתדל להיות אדם ולא בהמה, מזה נעשה היצר גם כן גדול. כנ"ל, שלעולם צריך להיות "חציו חייב וחציו זכאי", כדי שיהיה בכוחו של אדם לנצח את הרע. ובפעם אחת אי אפשר לתקן את כל הרע. לכן הרע מתגלה להאדם לאט לאט, כל פעם שאדם עושה איזה טוב, יש מקום לגלות עוד קצת רע. וחוזר חלילה, עד שהאדם מתקן את כל הרע שבקרבו. נמצא, שבשביל זה הצדיק סובל הרבה רעות.

ואין לשאול, מדוע לא מתגלה אצל האדם כל הרע בפעם אחת. התשובה היא, כי לא יהיה בכוחו של אדם להתגבר על כל הרע שבקרבו, אלא רק בזמן, שאין לו רע יותר מטוב, ושניהם שוים, רק אז יש בכוחו של אדם להתגבר, בסגולת תו"מ. ומשום זה הרע מתגלה אצל האדם באופן הדרגתי, כלומר, לפי מה שהוא השיג טוב, בשיעור זה מגלים לו מלמעלה קצת רע. עד שבהמשך הזמן יתוקן כל הרע שיש באדם.

וזה נמשך מסדר הבירורים, כמו שכתוב, שמותר לברר רק רפ"ח ניצוצין, שהם הט"ר, שישנם בכל נתיב ונתיב מל"ב נתיבות. מה שאין כן המלכות מכל נתיב אסור לבררו. וזה מכונה "לב האבן", בסוד "והסירותי את לב האבן מבשרכם", היות הרע הזה אי אפשר לתקנו בהמשך שיתא אלפי שני. אלא בהמשך שיתא אלפי שני, שמבררים את הרפ"ח ניצוצין, יתברר אח"כ כל הרע, כמו שכתוב בזה"ק "עתיד מלאך המות להיות מלאך קדוש", שזה נקרא "בלע המות לנצח".

ועל דרך זו, שהאדם הולך על דרך לתקן את הרע שבו, היינו הכלי קבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אי אפשר לתקן אותו בפעם אחת. אלא הכלי קבלה שבו הוא מקור הרע שמפריד אותנו מהבורא, מתחלק להרבה חלקים. וזהו תיקון מלמעלה, שבזה שהוא מתחלק להרבה חלקים. וכל פעם שמתקנים חלק לקדושה, תיכף בא חלק אחר, והוא חלק יותר גדול ממה שהיה מקודם לתקנו, כי האדם מתרגל בעבודה, אז נותנים לו כל פעם לתקן חלק יותר גדול מהרע שבו.

כדוגמת האדם שרוצה להשתלם בהרמת משקולות, אז כל יום נותנים להרים משקל יותר כבד. כן נוהג בעבודה, שנותנים כל יום להרים חלק רע יותר גדול, וזה גורם, שהאדם רואה, כאילו הוא לא מתקדם בעבודה, אלא הוא הולך אחורה. כלומר, שכל יום הוא רואה, שהעבודה נעשתה לו יותר קשה להתגבר. והטעם הוא כנ"ל, משום שכל יום נותנים לו חלק יותר גדול לתקן.

"ומכולם יצילני ה'". ושאלנו, אם ה' צריך להציל אותו מהרעות, אם כן למה הוא נותן לו רעות, שיסבול בחינם. כלומר, אם היה זה באדם, להתגבר בכוחות עצמו, יכולים להבין, שנותנים להאדם שיתקן. אבל אם ה' מציל אותו, ומהו הריוח מזה שנותנים לו "רעות רבות".

וכבר דברנו מזה, ששאלנו, מדוע אין האדם מסוגל בכוחות עצמו להתגבר. רק ה' צריך להציל. ואם ניתנה בחירה להאדם להתגבר, ומדוע לא ניתן לו הכוח, שיוכל להתגבר. ולפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזהו בכוונה תחילה, כדי שהאדם יבקש מה' עזרה. והעזרה שהוא נותן, היא שנותן לו בחינת נשמה יותר גבוהה, ובכדי שיהיה צורך לאדם לקבל מדרגה יותר גדולה.

היות שהאדם צריך להשיג את הנרנח"י של נשמתו. ובלי צורך, היינו, בלי כלי הנקרא חסרון, אי אפשר לקבל מילוי, לכן בכוונה תחילה עשו כך, שהאדם צריך להתחיל את העבודה. וכשהוא רואה, שאין הוא יכול להתגבר, לא להתייאש, אלא להתפלל לה', כמו שאומר הזה"ק "הבא לטהר מסייעין אותו. ובמה, בנשמתא קדישא".

ובהאמור יוצא לנו ב' דברים:

א. שהאדם צריך להתחיל בעבודה דלהשפיע, בכדי שיהיה לו צורך, שה' יעזור לו. כי אם הוא בעצמו היה יכול להתגבר, אין הוא זקוק לעזרת ה'. וזה נקרא, שאין לו כלי, ואין אור בלי כלי.

ב. שלא ניתן להאדם היכולת להתגבר בעצמו, כנ"ל. נמצא, שזהו הטעם שהאדם מוכרח להתחיל, ולא ניתן לו לגמרו.

ובזה מובן מה ששאלנו, מדוע מגיע רעות רבות לצדיק, משום שהסבל שהצדיק סובל מהרע, שמפריע לו להגיע לדביקות ה', זה גורם לו, שיהיה לו כלי. והטעם שהרע כל כך הרבה, עד כדי כך, שלא יכול להתגבר עליו. אלא "מכולם יצילנו ה'" ואין ביד אדם לנצחו. זהו בכוונה תחילה, שאין ה' יכול לתת להאדם מדרגה יותר גדולה, אם אין לו צורך לכך. לכן ה' נותן לו את החלקי נשמה שלו בדרך הצלה, כמו שכתוב "ומכולם יצילני ה'".

לכן צריכים ב' דברים:

א. שיהיה רעות רבות לצדיק, שזהו כלי.

ב. ואח"כ נותן לו את חלקי נשמה בדרך הצלה.

אבל מדרך העולם, ששואלים, בזמן שמתחילים לבקש מה', שיעזור לצאת מהרע, ושיתן נשמה על חלק רע שכבר בא לידי הכרה, שיש לו רע. ומדוע רוצה ה', שהאדם צריך לגלות שיעור מסוים רע, ואח"כ הקב"ה נותן לו העזרה. כך נראה להאדם שצריך להיות. אולם יש בזה להבחין ב' הבחנות:

א. שבאמת הקב"ה נותן עזרה לאדם, בזה שמגלה להאדם את הרע שבו, בכדי שידע את האמת.

ב. אבל זה מגלים רק לאלו אנשים, שהם מסוגלים ללכת בדרכי השפעה. ולכן מגלים להם הרע, שתהיה להם היכולת לתקנו. מה שאין כן לאלו אנשים, שאין להם שייכות לעבודה דלהשפיע, להם אין מגלים את הרע, אלא באופן כללי.

וזה דומה לזה שאנו נוהגים בעניני עולם הזה, שבמקום שיש לאדם איזו מחלה לא עלינו, ושאי אפשר לרפאותה, שאין מגלים להאדם את מה שיש לו, אלא אומרים, שיש לו כל מיני מחלות, אבל האמת, שאם יש מחלה ממארת חס ושלום, אין אומרים לו. והסיבה היא פשוטה, כי מה יהיה, אם יספרו לו, שיש לו רע, אם אינו יכול לתקן. לכן ברוחניות אין מראים לאדם את הרע, אלא לאט לאט, כפי יכולת העבודה שלו.

ובהאמור, שאם אין להאדם גילוי הרע שלו בשיעור מסוים, שיהיה כלי וצורך, שיהיה ראוי שתכנס לתוכה בחינת נשמה, אי אפשר לתת לנשמה לחצי כלי. וזה דומה לעובר במעי אמו, כמו שאמרו חז"ל "ג' שותפים הם באדם. הקב"ה אביו ואמו. אבא נותן את הלובן, ואמו נותנת האודם, והקב"ה נותן את הנשמה".

ובטח כל אחד יודע, למשל, אם אביו ואמו נתנו חלקם, שיכול להיוולד רק חצי עובר, כלומר, שאם הם יתנו חלקם, שיוולד עובר בלי ראש, רק גוף לבד. או להיפך, שיוולד ראש בלי גוף. האם רוצים לבקש, שהקב"ה יתן את חלקו, כלומר, שיתן נשמה לחצי וולד וכך יוולד. בטח שאין שום טיפש בעולם.

כמו כן בעבודת ה', אדם, כשמתחיל בעבודה, קודם כל הוא מתחיל ב"לובן". כי אביו ואמו נקראים ההורים, שהם הסיבה שיוולד אדם. אביו נקרא זכר, היינו שלימות. וזה נקרא "לובן", שאין כאן שום חסרון. כלומר, שהוא שמח בחלקו, כי על שיעור משהו שיש לו בעבודת ה', הוא נותן תודה לה', על זה שזיכה אותו ונתן לו מחשבה ורצון, להיות לו איזה מגע כלשהו בעבודת ה', כמו שאמרו חז"ל, "הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו".

ואח"כ הוא עובר לקו שמאל, הנקרא "אודם דאמא", שאמא נקראת נקבה, שהיא בחינת חסרון, שעושה בקורת על המעשים טובים שלו, אם יש להם הכוונה דלהשפיע. ואז הוא רואה את האמת, שהוא רחוק מזה. ואז יש לו הצורך לתת תפלה, שה' יקרב אותו, שיזכה לדביקות ה'. והאדם מצפה, כיון שכבר יש לו ב' הקוים, וכבר הוא מרגיש, שיש לו צורך וכלי, אם כן מה חסר לו עוד, רק שה' יתן את חלקו, כלומר שיתן את הנשמה.

אולם אם "הלובן דאבא" ו"האודם דאמא" עדיין אינם ראויים, מסיבת שעדיין לא נגמרו על דרך משל, שלא יכול לצאת אלא חצי תינוק. בטח אין הקב"ה יכול לתת את חלקו, שהוא הנשמה. לכן הקב"ה מחכה, עד שהקו ימין וקו שמאל יגיעו לשלימותם, שיהא ראוי לברוא דבר שלם. ואז הקב"ה נותן את הנשמה. לכן אין אדם יכול לומר, שהקב"ה לא רוצה לעזור, אלא להיפך, הקב"ה מצרף כל פעולה ופעולה, עד שיהיה שיעור שלם, שיהא מספיק, שיכול להאיר בתוכו נשמה.

וזה כמו שכתוב בספר פרי חכם (חלק ב' דף ק"י) וזה לשונו, כתוב "אל דמי לכם, ואל תתנו דמי לו, עד יכונן, ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ. וכן אנו מריצים בקשתנו למרומים, דפיקו בתר דפיקו, בלי עייפות ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו, באמונתינו, ששומע תפלה הנו יתברך. אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה בפעם אחת, כי "יד ה' לא תקצר חס ושלום".

ובהאמור יוצא, שאל יאמר האדם, שהוא מתפלל כל יום ואין הוא מקבל עזרה מה'. אלא הוא צריך להאמין, שכל תפלה ותפלה, שהאדם מתפלל, הקב"ה לוקח אותה ומצרף לשאר תפלות, שהאדם התפלל עד עכשיו. ומחכה עד שיהיה שיעור שלם, שיהא ראוי לקבל מה' בחינת הנשמה, כנ"ל.

ובענין התפלה לבקש עזרה מה', שיתן כח מלמעלה להתגבר על הרע, יש בזה ב' בחינות:

א. שהאדם מבקש מה', שיהיה בידו להכניס הכלים דהשפעה להקדושה. כלומר, שתהיה לו אפשרות לשמש עמהם על הכוונה דעל מנת להשפיע.

ב. שהוא מבקש, שה' יתן לו כח התגברות גם על כלים דקבלה, המכונה, שהוא יכול לכוון בכלים דקבלה בעמ"נ להשפיע.

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (מובא ברש"י וישב) וזה לשונו, "ועוד נדרש בו, וישב, ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה. אמר הקב"ה, לא דיין לצדיקים, מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה".

ולכאורה קשה להבין מה שאמרו "אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים, מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה". הלא יש משנה מפורשת (אבות פרק שישי ד') "כך הוא דרכה של תורה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא". משמע שכן צריך להיות, שלוה בעולם הזה.

ויש לפרש זה בדרך העבודה. ידוע שבינה נקראת "עולם הבא", שפירושו, כלי דהשפעה. היות שיש בכל דבר שתי בחינות:

א. מה שמקבלת,

ב. מה שהיא משפעת.

שהם נקראות "בחינת מלכות" ו"בחינת בינה", שהם בחינת משפיע ומקבל.

כשהאדם מתחיל בסדר העבודה, הוא מתחיל לברר את המובחר תחילה. כשמתחילים לברר ולהוציא את הכלים, מה שהם מונחים בתוך הכלי קבלה. כלומר, שכל הכלים הן כלי קבלה והן כלי השפעה, נפלו בעת שבירת הכלים לתוך הקליפות, שהם בחינת מקבלים, הנקראים בלשון קבלה, כלים דפנים וכלים דאחוריים.

ומשום זה, לאחר שהצדיקים כבר תיקנו לעצמם את הכלים דהשפעה, שיהיו על הכוונה דלהשפיע, שזה נקרא "הלומד תורה לשמה", שזה נקרא "שמתוקן להם לעולם הבא", הצדיקים לא מסתפקין בזה, אלא שהם רוצים "לישב בשלוה בעולם הזה", כלומר, שגם הכלים דקבלה, שהם כלים דאחוריים, הנקרא כלים דמלכות, שמלכות נקראת עולם הזה, גם כן יכנסו לקדושה, דהיינו שיהיו בעמ"נ להשפיע.

וזה שאומר, "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף". ידוע, "יוסף" נקרא נה"י, שהם כלים דאחוריים, ששם מקום גילוי של חכמה, שהם כלים דקבלה, שהם בחינת עולם הזה. כלומר, הרוגז, מדוע עדיין לא תיקן אותם, שיכנסו לקדושה. וזה שאומר, "לא דיין וכו'"."

שאלה: לא ברור על מה דנים את הצדיק.

כל אחד ואחד צריך לעבור את הדרך של התיקון, ואם אדם נמשך לתיקונים אז מוסיפים לו יותר ויותר עבודה לפי היכולת שלו. ולפי זה, ככל שהאדם משתדל לתקן את הרצון לקבל המקולקל שמתגלה בו, שמופיע לו עוד מחטא עץ הדעת, כך הוא מתקדם ועובר מלהיות רשע ללהיות צדיק. זה מה שאנחנו לומדים בצורה כללית מהדרך שלנו עד שאנחנו מתקנים את כל הרצונות המקולקלים שנשברו בשבירת הכלים בעל מנת להשפיע.

על תיקון הכלים למדנו קצת, שצריכים למשוך מאור המחזיר למוטב כדי לראות איזה כלים שבורים, וכל כלי וכלי עד כמה הוא שבור, זאת אומרת נמצא בעל מנת לקבל, וככל שאנחנו יכולים עלינו לאסוף אותם שהם יהיו בעל מנת להשפיע זה אל זה, וכך שייתקנו. התיקון הוא עד כמה הכלי יכול להתכלל עם יתר הכלים ובצורה כזאת הוא כבר נקרא מתוקן, צדיק.

לפי יכולת האדם שמרגיש את עצמו בחיים, הוא יכול לעזוב את עצמו או לתקן את עצמו, זה מה שאנחנו רואים בעולם הזה.

שאלה: רב"ש כותב "והעזרה שהוא נותן, היא שנותן לו בחינת נשמה יותר גבוהה, ובכדי שיהיה צורך לאדם לקבל מדרגה יותר גדולה."

כן.

תלמיד: מה זה אומר שהעזרה שאני מקבל היא נשמה יותר גבוהה?

מאירים על האדם אור יותר גדול, שבתוך האור הזה מצד אחד הוא רואה את עצמו יותר גרוע, ומצד אחר הוא יכול להשתמש באור הזה כדי לתקן את עצמו ולעלות למדרגה יותר גבוהה. או שהוא לא עושה את זה, ולכן במקום שהצדיקים עולים הרשעים נופלים.

תלמיד: זאת אומרת שכל פעם שאדם מצליח, כמו שאמרת קודם, להתגבר על ידי חיבור, על ידי התכללות בתוך העשירייה, בתוך החברים, זה אומר שהוא קיבל אור גדול יותר?

ודאי שאם הוא מתחבר לעשירייה אז הם כולם יחד כבר עושים מעצמם כלי שלם.

שאלה: רב"ש כותב כאן שאדם מבקש מה' להכניס את הכלים דהשפעה להקדושה.

כן.

תלמיד: אלו כלים דהשפעה, למה הם לא בקדושה?

בינתיים הם מקולקלים. אחרי שבירת הכלים הכול מקולקל, גם כלים דהשפעה וגם כלים דקבלה. אז התיקון מתחיל מהקל, וקל זה כלים דהשפעה שיותר קל לתקן אותם מכלים דקבלה.

תלמיד: מה זה כלים דהשפעה בעבודה שלנו? איך אנחנו בונים כלים דהשפעה?

אנחנו לא בונים שום דבר, אנחנו רק עובדים עם הכלים דהשפעה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה נקרא כלים דהשפעה בעל מנת להשפיע בשפה של העבודה עם העשירייה?

כשאני משפיע לחברים ומשתדל לעזור להם בלי להביא את עצמי בחשבון, זה נקרא שאני עובד עם כלים דהשפעה.

תלמיד: אם אני לא מביא את עצמי בחשבון אז איפה זה לא שייך לקדושה? כי זה נשמע שאם צריך לבקש שהכלים דהשפעה יהיו חלק מהקדושה, אז מעורב שם הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: אבל אמרת שאני לא לוקח את עצמי בחשבון, אז למה הרצון לקבל עדיין מעורב אם אני משפיע לחברים?

אין דבר כזה שהרצון לקבל לא מעורב, הרצון לקבל הוא כל הבריאה. אם אני לוקח כלי כלשהו יש שם כבר רצון לקבל, רק השאלה באיזו מידה, באיזה מינון יש שם רצון לקבל שאני צריך לתקן אותו כדי לקבל על מנת להשפיע או להשפיע על מנת להשפיע מספיק.

תלמיד: כלומר בכל מקרה זו עבודה עם הרצון לקבל שלי.

כן. בריאה זה רצון לקבל, אין מה לעשות עם זה.

שאלה: האם האדם יכול להתרגל לגילוי הרע שלו מבלי להתפעל מכך כל פעם מחדש?

לא, תמיד שמגלים לאדם את הרע הוא מתפעל מזה, כך שהוא לא חשב שהוא עד כדי כך רע, ומתוך ההתפעלות יש לו כבר דרך לתיקון.

שאלה: כתוב שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, מה ההבדל בין גילוי הרע לבין עליית התפילה?

שמתגלה הרע והאדם מרגיש עד כמה יש בו את הרע הזה ושהוא חייב לתקן אותו ורוצה להפטר ממנו, אז הוא מתחיל לחפש איך ומה. אם הוא נמצא בקבוצה ובקריאת מאמרים אז הוא מתחיל יותר מהר לכוון את עצמו לתיקון בצורה נכונה וכך הוא מגיע לתיקון.

תלמיד: האם יש שלב שנקרא עליית התפילה או גילוי הרע הוא תהליך שבה נבנת התפילה?

גילוי הרע הןא אחד מהשלבים של בניית התפילה. כול עוד האדם לא מגלה את הרע לא יהיה לו על מה להתפלל.

תלמיד: אפשר להבדיל ביניהם ולומר, זה גילוי הרע וזו עליית התפילה.

בטח, ברור, אפילו בלי הגדרות.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור, ההבדל בין העולמות בשינוי היחס שלנו או על מנת לקבל או על מנת להשפיע. רציתי להבין מהמאמר, כשתגלה הרע, הרצון לקבל הוא לא טוב ולא רע, נכון?

הרצון לקבל בעצמו, לא.

תלמיד: אם כך אנחנו מדברים על הכוונה.

כן.

תלמיד: אם אדם משתדל להיות בכוונה על מנת להשפיע, מה מתגלה לו? מה זה רע?

נניח שהוא לא מסוגל להיות בעל מנת להשפיע, שהוא באמת רוצה על מנת לקבל.

תלמיד: וכל הבירור הזה נעשה רק במחשבה או גם במעשה?

בהרגשה. בהרגשה, זה בלב.

שאלה: לפי המאמר נראה שהרע לא שייך לאדם אלא הבורא הדביק לו את הרע, כך גם הנשמה לא שייכת לאדם אלא מתלבשת עליו, אז מי זה האדם?

אדם הוא מי שמרגיש את מה שבורא מעורר בו ובהתאם לזה, ככל שהוא מכין את עצמו, מגיב למה שהבורא מעורר בו בצורה יותר או פחות נכונה.

תלמיד: מה ההבדל בין לובן שאבא נותן לבין נשמה שהקדוש ברוך הוא נותן?

אנחנו עוד נלמד זאת, לובן דאבא, אודם דאמא, אלה שני קווים של הרצון לקבל והרצון להשפיע שאנחנו צריכים לעורר ולחבר ואז יהיה לנו כלי שלם. כמו בעולנו שגבר ואישה מתחברים, אז הם יכולים להוליד ילד, כך גם כאן.

שאלה: למה הבורא מחכה לנו, מצד אחד אנחנו מבינים שכל הדרך הוא נותן לנו לתקן את עצמנו שלב אחר שלב, מדרגה אחר מדרגה, אבל מצד אחר הוא ממתין שיהיו לנו כלים לקבל את השפע הנאמן ואז הוא ייתן לנו מענה בפעם אחת. אני לא מבין את שתי הקצוות האלה, תוכל להסביר?

מצד אחד אנחנו צריכים לפתח כלים דהשפעה ולכן אנחנו נמשכים לבורא, ומצד האחר כדי לקבל מהכלים דהשפעה שלו את המילוי אנחנו צריכים להפעיל כלים דקבלה.

תלמיד: המילוי שאני רוצה לקבל בתוך הכלי שלי, זה האור שמאיר בחלקי הנשמה שלי בעשירייה?

אני לא יודע.

שאלה: כתוב במאמר "כשאדם מתחיל בסדר עבודה הוא מתחיל לברר את המובחר תחילה". מה זה המובחר בסדר העבודה שצריך לברר תחילה?

מובחר זה הכי טוב. כך עלינו להבין, שמתקדמים לבורא מהטוב ביותר לפחות ופחות טוב, עד שכבר לא ראויים להתקדם.

שאלה: מה זה אומר להתגבר על הרע בעזרת התורה? איך זה קורה?

אם אנחנו מגלים את הרע שבנו - באופי, בפעולות, במעשים, אנחנו צריכים לפנות לקבוצה ודרך הקבוצה לבורא כדי שיהיו לנו את כוחות הטוב כדי להתגבר על הרע.

שאלה: מה העבודה שעלינו לעשות ומה החלק שהבורא עושה?

עלינו להתכלל בקבוצה ומתוך שאנחנו סופגים ממנה כל מיני הבחנות, עלינו לזהות את ההשפעות שהבורא מפעיל עלינו ולראות, להרגיש, לדון איך אנחנו מגיבים על זה.

שאלה: האם הבורא צריך לסיים את העבודה שלנו?

תלוי באיזה שלבים ובאיזה מקרים אנחנו נמצאים. אנחנו לא מדברים על כל העבודה שאנחנו גומרים בגמר התיקון, אלא כל פעם וכל פעם אנחנו משתדלים להתחבר בינינו עוד קצת ועוד קצת.

שאלה: אם האדם רואה שיכולת ההתגברות שלו הולכת ופוחתת, האם זה בהכרח מעיד על התקדמות נכונה?

לא, שום דבר לא בהכרח, צריך לברר.

שאלה: אני מרגיש איך הקריאה של מאמרי הרב"ש כאילו מנקה אותי ומעוררת בי ממש רצון לרוחניות. ושאלתי היא לגבי העניין של הסובל והצדיק. הוא מדגיש בהתחלה, שמי שה' רוצה לקרב אותו אז הוא סובל וזה לא מסתדר ביחד. האם הצדיק לא אמור להיות שמח ברשעים שמתגלים? למה הוא צריך לסבול? ממה הוא סובל?

על שלא יכול לענות לבורא כמו שהבורא מעורר אותו.

תלמיד: אבל אנחנו מדברים על זה שהאדם הוא כלי הרגשה, ובזה שהוא מרגיש סבל הוא כבר נקרא רשע, כי הוא מרשיע בעצם את הבורא?

לא, שכך הוא מרגיש זה עדיין לא נקרא שהוא רשע, כי הוא נמצא בדרגה לא מתוקנת, במצב לא מתוקן, אבל עדיין לא הוא שממציא את הדרגה הזאת ועושה מעצמו רשע, זה הבורא שמאיר לו מלכתחילה שהוא רשע.

תלמיד: אז מה זה נקרא שהצדיק סובל בעבודה?

שהוא מגלה את התכונות שלו ויכול לתקן אותן, לא יכול, צריך לתקן או לא צריך, אבל כשהוא מגלה את התכונות שלו זה מעורר בו מצבים כאלו.

תלמיד: בגילוי הרע מתגלה משהו חדש, או שמשתנה היחס שלי למה שכבר הכרתי עד עכשיו?

מתגלה יחס חדש.

שאלה: אחת העצות שהרב"ש נתן, זה לעלות את התפילות שלנו בלי הרף, בלי עייפות ולהאמין שהבורא אוסף את כל התפילות האלה לתפילה אחת שלמה. איך לגרום שזה מה שנעשה, כי לפי הטבע שלנו אנחנו רואים תקופה שלא מקבלים תוצאות?

זו צריכה להיות עבודה קבוצתית. כאן אין מה לעשות.

תלמיד: מי מעיד על האדם שהוא צדיק.

היחס שלו עם הסביבה.

תלמיד: ולמה כתוב, "צדיקים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא?"

כי הם תמיד משתוקקים לעבודה למען ההתקרבות לבורא.

שאלה: הטקסט מדבר על הרצון, וזה משהו שלא פשוט לבנות. למה אני צריכה לעבוד על הרצון בדרך הזאת, אם לזה מגיעים דרך הדעת? מה נותן שיש רצון רק עבור המטרה?

אנחנו צריכים להגיע לאותו מבנה כמו שהיינו בתחילת הבריאה, אומנם נעשינו יותר כבדים, חכמים, רשעים, אבל צריכים להגיע שוב להיות כאיש אחד בלב אחד. לכן כך אנחנו צריכים לעבוד.

שאלה: איזה רגש צריך להיות משותף בין כולנו, שהתחושה הזאת, ההרגשה הזאת, היא זאת שתגדיר באיזה דרגת השגה אנחנו נמצאים? האם זה כעס, ייאוש, או שמחה?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו כדי להשפיע לבורא, זה רגש של השתתפות בינינו שאותו אנחנו רוצים להגיש לבורא.

שאלה: כתוב במאמר שאדם צריך להרגיש את עצמו חצי חייב וחצי זכאי. מה גורם לאדם להרגיש את ההרגשה הזאת שהוא חייב?

אנחנו פועלים במרחב של האור העליון, ובהתאם לכמה שאנחנו הפוכים ממנו או דומים לו, בזה אנחנו מגיעים לסיכום הפעולות שלנו ואותן אנחנו מרגישים.

שאלה: היצר הרע כל הזמן גדל, ואנחנו צריכים להתגבר עליו עם היצר הטוב. האם זה אומר שהרגשת החיוב גדלה וגם הרגשת הזכאות הולכת וגדלה? מה הכוונה שאדם מטהר את עצמו, מזדכך?

הוא מקבל יתר כוחות השפעה.

שאלה: כתוב פה שהרע מתגלה בצורה הדרגתית כדי שיהיה אפשר להתגבר על הרע הגדול הזה. מה זה גילוי הרע בעבודה שלנו בעשירייה?

מגלים לנו רצון לקבל שבכל אחד מהעשירייה, ועד כמה שאנחנו ברצון לקבל הזה לא יכולים להתקרב זה אל זה. כמו שכתוב בזוהר שתלמידי רבי שמעון בתחילת ההתאספות לשיעור, לשיחה עימו, הם היו מתיישבים ונראים כמו שנמצאים באיזו מלחמה זה עם זה. ורק כתוצאה מהלימוד, לעבודה שכל אחד עשה בעצמו, הם מתחילים יותר ויותר להתקרב זה אל זה, נעשים יותר רכים וכך מחדשים את העבודה ביניהם.

תלמיד: נניח לדוגמה אני מרגיש שיותר קשה להתרכז במהלך השיעור, כי יש כל מיני מחשבות אחרות שבאות. האם זה נקרא גילוי הרע הנוסף?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שנתקן את כל הרע? אם לפי אותה דוגמה, ואני אהיה בשיעור אז לא יהיו לי הפרעות?

לא, אף פעם לא יהיו לנו זמנים בלי הפרעות, כי אחרת אנחנו לא נתקדם.

שאלה: במאמר כתוב שברפ"ח ניצוצין אסור לברר את המלכות. האם אתה יכול להסביר את הדבר הזה כי נראה לי שאני המלכות, אז איך אני יכול לברר משהו שהוא נמצא מחוצה לי?

אתה יכול לברר את עצמך כלפי האור העליון, כלפי מה שהפוך ממך. שהאור העליון מאיר באיזו הארה, אז בהתאם לזה אתה מרגיש מי אתה לעומתו וכך אתה מחליט שאתה צריך להשתנות, מה לעשות לך עם עצמך.

שאלה: בפסקה לפני אחרונה, "ומשום זה, לאחר שהצדיקים כבר תיקנו לעצמם את הכלים דהשפעה, שיהיו על הכוונה דלהשפיע, שזה נקרא "הלומד תורה לשמה", שזה נקרא "שמתוקן להם לעולם הבא", הצדיקים לא מסתפקין בזה, אלא שהם רוצים "לישב בשלוה בעולם הזה", כלומר, שגם הכלים דקבלה, שהם כלים דאחוריים, הנקרא כלים דמלכות, שמלכות נקראת עולם הזה, גם כן יכנסו לקדושה, דהיינו שיהיו בעמ"נ להשפיע".

כאילו רב"ש כל המאמר הסביר שהתיקון קורה בצורה הדרגתית, בגלל שהכלים דקבלה והשפעה קשורים זה עם זה, אז אנחנו מגלים כל הזמן בהדרגה במידת ההשפעה, אנחנו גם מגלים את הכלים דקבלה, זה תהליך מקביל. איך יכול להיות שכבר אדם תיקן את כל הכלים דהשפעה והכלים דקבלה עוד לא תוקנו כולם?

זה יכול להיות. אנחנו יכולים לתקן רק את הכלים דהשפעה ועוד לא התחלנו לתקן את הכלים דקבלה. או שהתחלנו במשהו חלקית ,אבל עוד לא הכול.

תלמיד: איך הכלים דהשפעה שנשארו נותנים לנו להשפיע בצורה המקסימלית?

הם קיימים ונכללים כל הזמן לפי המדרגה שלהם. בהדרגה.

שאלה: אם יש לי הרגשה שהעשירייה שלי לא עושה את העבודה עד הסוף, האם זה גילוי הרע שלי?

יכול מאוד להיות שזה הרע שמתגלה בך, או שזה באמת רק נדמה לך.

תלמידה: יש מצבים כאלה שרק אחת מהחברות מרגישה שכל העשירייה לא עושה את העבודה כמו שצריך וכל שאר החברות הכול טוב מבחינתן.

לא צריך לעשות כלום, להסכים עם זה שהכול בסדר ושימשיך כך. ואחרי זה תבררי.

שאלה: בהמשך לשאלות של החברים יש לנו תיקון והתיקון מתבצע מקל לכבד, הכוונה קודם מתקנים כלים דהשפעה ואחר כך כלים דקבלה. איך אנחנו מזהים את הכלים דהשפעה וכלים דקבלה בעבודה שלנו בשעירייה ואיך אנחנו ממיינים את הכלים האלה, אם בכלל צריך למיין או שזה בא אוטומטי מהבורא?

לא, אנחנו צריכים למיין את הכלים האלה וזה הכול נעשה בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה, אין כאן שום בעיה, אנחנו צריכים עוד להמשיך ולראות איך שאנחנו נעשה את זה.

תלמיד: איך אנחנו מבדילים ביניהם, בין כלים דקבלה לכלים דהשפעה? איך אנחנו מרגישים את זה בעבודה שלנו?

האם זה לא ברור לנו מה הם כלים דקבלה וכלים דהשפעה?

תלמיד: אם אני נכלל בחיסרון של חבר, זה חיסרון כביכול לקבלה, אבל אני נכלל בתוכו ואני מנסה למשוך את האור לתוך החיסרון הזה. איך זה נחשב, להשפעה או לקבלה?

אני לא רוצה לתת לך עכשיו תשובה, אתה צריך לברר את זה בעצמך. יותר ויותר תיכנס לזה ותנסה לברר.

שאלה: מה זה אומר שלא נותנים לאדם יותר ממה שהוא מסוגל להתגבר עליו? אנחנו כן רואים שאדם יכול ליפול, לצאת מהעבודה או בכלל למות, על המוות אי אפשר להתגבר.

מהשמיים נותנים לאדם, מגלים לאדם לפי הכוחות שלו, לפי הכלים שלו. ואם הוא לא מסוגל, אז הוא מגלה את חולשתו שהוא לא מסוגל לשלם על התיקון.

תלמיד: זה לא ברור, זה אומר שכן נותנים לו יותר ממה שהוא מסוגל להתגבר עליו.

לא. אני אומר לך שלא.

שאלה: כמה שאני מגלה רע יותר גדול בי אז כך תהייה מידת ההתקרבות שלי לבורא גדולה יותר אם אני יצליח להתעלות מעל זה?

כן.

תלמידה: ואיך אני יכולה לצרף לאותה עלייה את העשירייה כל פעם מחדש כדי דווקא לקדם אותם לבורא ולא להתקרב בעצמי?

את לא תוכלי להתקדם בכלל אם לא תקרבי אליך את העשירייה.

תלמידה: איך אני כוללת אותה בתוך זה, אם אני מרגישה את הרע שבי?

בכל זאת, את נכללת בהם, מתחברת איתם ורק כתוצאה מזה את עולה, אחרת לא תהייה שום עלייה.

שאלה: כתוצאה ממאמצים שאדם משקיע בחיבור וזה שהוא עושה טוב, הוא מקבל כתגובה את גילוי הרע, איך אני יכולה להיות מוכנה לזה ולא לראות את זה כעונש?

זה תלוי בקשר בין החברות.

שאלה: אם הצדיק עובד עבור הבורא, איזה סוג של ייסורים הוא עשוי להרגיש?

אני לא יודע איזה סוג, אבל ייסורים שמבררים מה יש בו עוד שלא מתוקן, שהוא יכול לצרף לעבודת ה'.

שאלה: כתוב במאמר שאין ה' יכול לתת לאדם מדרגה יותר גדולה אם אין לו צורך לכך ואתה אמרת שאו שהוא עולה למדרגה יותר גבוהה או שהוא נופל, שיש לו הזדמנות לעשות את הדבר הנכון. מה חסר לאדם כדי שיהיה לו צורך אמיתי לכך?

חסר לו להיות מחובר עם החברים ולהרגיש שבעלייה איתם, זאת אומרת בחיזוק הקשר איתם הוא עולה למדרגה יותר גבוהה. לעלות למעלה זה נקרא להתחזק ולהתחבר יותר בינינו עד שמגיעים להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: רב"ש כותב, "כל פעם שהאדם עושה טוב יש מקום לגלות עוד קצת רע וחוזר חלילה עד שהאדם מתקן את כל הרע שבקרבו" וקצת אחר כך הוא כותב "ואין לשאול מדוע לא מתגלה אצל האדם כל הרע בפעם אחת, כי לא יהיה בכוחות של אדם להתגבר על כל הרע שבקרבו". לתקן את כל הרע שבקרבו או להתגבר על כל הרע שבקרבו?

זה אותו דבר.

תלמיד: לתקן ולהתגבר זה אותו דבר? כשאתה מתקן משהו אתה יכול להשתמש בו שוב, אבל כשאתה מתגבר עליו זה אחרת.

אין הבדל, אתה גם יכול להשתמש בו.

תלמיד: למה הוא משתמש בפעלים שונים?

אני לא יודע.

שאלה: יש רגעים שהרע מתגלה בצורה מאוד אינטלקטואלית, אז אני מבין את התמונה ויש רגעים שזה מאוד רגשי ומורגש שבאמת עולה תפילה ברגעים האלה. האם לי יש יכולת להפוך את זה מאינטלקטואלי לרגשי או פשוט הבורא מחליט שזה בא פעם כך ופעם אחרת?

זה תלוי באדם, וודאי שהבורא משתתף בכך. אבל יש מצבים שעליהם אדם מגיב בצורה אחת והשני בצורה אחרת לגמרי.

תלמיד: למשל עכשיו, המאמר מאוד ברור והשיחה ברורה ומתגלה הרע ואני מבין שצריך לבקש על זה, אבל אני מרגיש שזה לא באמת עכשיו אצלי. ואני מנסה לחשוב איך לעורר את זה רגשית שבאמת יהיה כאב ובאמת תעלה תפילה ואני מרגיש שלא הזמן לסחוט אותי, אז אני צריך להסכים עם זה שכרגע אני רואה את זה מערכתית ולא באמת בוכה על זה?

אחרי כל הביקורת ואחרי כל החשבונות, אני בכל זאת מקבל את מה שקורה ומקבל את זה כאילו זה בא ישר מהבורא.

שאלה: איך אנחנו עוברים ממצב של להשפיע על מנת להשפיע, למצב של לקבל על מנת להשפיע?

זו כבר דרגה אחרת לגמרי, זה שימוש ברצון ועביות יותר גדולים. נניח, אם הייתי בפרצוף מ"ה, וב"ון, אז לא הייתי משתמש בכלים דקבלה, עכשיו אני עולה ויכול להצטרף לפרצוף ס"ג, אז אני כבר נמצא בכלים דהשפעה, אני פועל בהם ככל שאני מסוגל בהתכללות שלי בהם. אבל אחר כך אם אני עולה אפילו לפרצוף ע"ב, אז אני נכלל בכלים דלקבל על מנת להשפיע. הכול תלוי כמה אני מסוגל להחזיק את ליבי בעל מנת להשפיע

שאלה: מי סובל מהייסורים, האדם או העשירייה? מה היחס לייסורים בין האדם, הצדיק לבין העשירייה שלו?

צדיק מקבל את הייסורים כי על ידם הוא דווקא עולה במדרגות והאחרים בהתאם לדרגה שלהם. כולנו מקבלים את כוחות ההתפתחות, כל אחד מקבל את זה ככל שהוא מכין את עצמו לקבל אותם ככוחות עלייה או ככוחות ירידה או ככוחות כאב, סבל, וכן הלאה.

אנחנו משתדלים לקבל אותם יחד בעשירייה, ואז יהיה לנו ברור יותר שזה כדי שנעלה לדרגה יותר גדולה, עוד ועוד מדרגה.

תלמיד: אבל בסופו של דבר, אני רוצה להיות צדיק או שאני רוצה שהעשירייה שלי, הם יהיו צדיקים?

זה תלוי זה בזה. ככל שאתה מושך את העשירייה להיות צדיקים, העשירייה עוזרת לך להיות צדיק.

שאלה: במעבר מלהשפיע על מנת להשפיע ללקבל על מנת להשפיע, אם אפשר להשוות זאת למצב בעשירייה, למשל, יש סיטואציה שמעוררת בי רגש שלילי, אני רוצה להיות גס. האם להשפיע בעל מנת להשפיע זה שאני שותק ולא מגיב, ולקבל על מנת להשפיע זה שאני יכול לעבד את הרע שלי, לכסות אותו באהבה, לא לשתוק אלא לענות אבל בצורה נכונה, עם אהבה?

כן, זו דוגמה נכונה.

שאלה: כל מה שאנחנו עושים, אני מבינה דרך הרגש, אבל השכל שלי לא תמיד יכול לוודא שאחד משתלב עם השני. השכל שלי לא מספיק לספוג. אני יותר מתחברת לרגש, מה עליי לעשות?

תשתדלי בזמנך הפנוי לעבד את הרגשות באמצעות השכל. יותר להבין, לנתח, לקשור את הרגשות ביניהם וכן הלאה.

תלמידה: רב"ש כותב שמגלים לאדם את הרע לאט כדי שיוכל להתגבר עליו. איך אנחנו מעודדים חבר העומד מול הרע שזו גבורה, מסירות ואומץ אמיתי, איך אנחנו מעודדים לא לברוח מהכרת הרע?

על ידי הקשר בינינו.

(סוף השיעור)