שיעור צהריים 17.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 518, מאמר ה',

"לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?"

קריין: בעל הסולם, עמוד 518, "שמעתי", מאמר ה', "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?".

"לשמה זהו אתערותא דלעילא", זאת אומרת זה כוח ורצון שבאים מלמעלה, "ולמה צריכים אתערותא דלתתא?", זאת אומרת להקדים רצון מלמטה, מאיתנו, כלפי הבורא. אם לשמה מגיע מהבורא, מכוח כזה שמעלה אותנו למעלה מהרצון לקבל לרצון להשפיע, אז למה אנחנו צריכים וגם מאיפה אנחנו ניקח את האתערותא דלתתא, רצון מלמטה, שיעלה מאיתנו לבורא וירצה ויבקש ויחייב אותו לתת לנו רצון בעל מנת להשפיע? זה ממש לא מובן.

אפילו הכותרת היא "לשמה זהו אתערותא דלעילא", זאת אומרת הרצון להשפיע מגיע אלינו מלמעלה, ולמה אנחנו צריכים לבקש, לדרוש מלמטה שיהיה לנו כזה רצון, איך זה יכול להיות. כי אם יש אתעורתא דלעילא, התעוררות עליונה, מאיפה ניקח התעוררות תחתונה, מאיפה נדרוש התעוררות משלנו? נקרא ונראה, זה דבר מאוד חשוב.

ה. לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?

שמעתי תש"ה

"הנה, בכדי לזכות לבחינת לשמה, אין זה בידי אדם להבינה. כי אין זה בשכל אנושי להבין, איך אפשר להיות דבר כזה בעולם. וזהו מטעם, כי כל מה שנותנים לאדם להבין, שאם יעסוק בתו"מ ישיג משהו, מוכרח להיות שם תועלת עצמו, כי אחרת אין האדם מסוגל לעשות משהו. אלא זהו הארה הבאה מלמעלה. ורק מי שטועם זה, הוא יכול לדעת ולהבין. ועל זה נאמר "טעמו וראו כי טוב ה'".

זאת אומרת, להגיע ללשמה, לתכונת הבורא בעצם, להיות כמוהו, במקצת או בכול, זה יכול להביא אותנו לדבקות בבורא, וזה יכול לבוא אלינו רק מלמעלה, זה לא בכוח האדם.

"אם כן יש להבין, בשביל מה האדם צריך לעשות תחבולות ועצות איך להגיע לשמה. הלא, לא יעזור לו שום עצות, ואם ה' לא יתן לו את הטבע השני, הנקרא רצון להשפיע, לא יועיל לאדם שום יגיעה, בכדי להשיג את הענין של לשמה.

והתשובה היא, כמו שאמרו חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה" (אבות פרק שני כ"א). זאת אומרת על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא [ההתעוררות מלמטה], היות שזהו בחינת תפלה. כי תפלה נקרא חסרון, ובלי חסרון אין מלוי. לכן כשיש להאדם צורך לבחינת לשמה, אז בא המלוי מלמעלה, ואז בא מלמעלה עניית התפלה. היינו, שהוא מקבל מלוי על חסרונו.

נמצא, זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים."

מה שקראנו עד כה זה ברור. אנחנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל, וזה נקרא "לא לשמה", לא לשם שמיים, לא לשם הבורא, ומה שאנחנו צריכים לעשות זה להגיע לרצון להשפיע לבורא, זה נקרא "לשמה", לשם הבורא. ואם אנחנו רואים שאנחנו לא רוצים, לא יכולים, אז אנחנו צריכים לפנות לבורא ולבקש ממנו שיעזור לנו, שהרצון שלנו יתהפך, ובמקום לחשוב על עצמו אדם יחשוב על הבורא, על כך שיוכל לעשות פעולות על מנת להשפיע, כדי להשפיע לבורא.

והעיקר בשביל האדם זה להשיג את החיסרון, זאת אומרת להשיג חיסרון להשפיע לבורא, ומהחיסרון להשפיע לבורא הוא יבוא באמת להשפעה לבורא, זה כבר החצי השני של הבעיה שעומדת לפניו. קודם כל עליו לרצות להיות משפיע לבורא. והחצי השני - מה להשפיע, איך להשפיע וכן הלאה, את זה הוא כבר מקבל מהבורא בעצמו.

שאלה: מה זה החיסרון הזה להשפיע לבורא?

כמו שהבורא נותן לך, כך לך יהיה רצון לתת לבורא.

תלמיד: אני מרגיש כלפיו אהבה?

כן, אהבה, הרגשה טובה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתחיל את העבודה שלנו, את ההתעוררות מלמטה אם אין לנו חיסרון לבורא? האם אני צריך להתפלל בהתחלה אפילו בצורה מכאנית כשאני עדיין לא מרגיש חיסרון לבורא?

כן, אתה צריך לחפש אפילו בצורה מכאנית איך אתה יכול להגיע למצב שאתה משתוקק ומתקרב לבורא.

"אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו." זאת אומרת, האדם צריך לדעת שלהחליף את הטבע שלו מלקבל מהבורא ללתת לבורא, רק הבורא יודע לעשות, על ידי האדם עצמו השינוי הזה לא יקרה אף פעם. "ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו." דווקא אם "ולא עזר לו". אם הוא משקיע את כל מה שאפשר עד הסוף, מרוקן את עצמו מכל האמצעים, שרצה להגיע לבורא, להשפיע לו, ולא עזר לו כלום, אז נקרא שהוא מגיע לנקודה האמיתית, שיש לו חיסרון אמיתי להשפיע לבורא.

"לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו."

כאן בעל הסולם כבר נותן לנו פתרון בינתיים, שאם אדם מוציא מעצמו כל מה שאפשר, את כל הכוחות שלו, כדי להגיע לשם שמיים, להשפיע לבורא נקרא "לשם שמיים", אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. זאת אומרת, רק בתנאי שמפרק את עצמו לגמרי ומוכן לעשות הכול כדי להגיע לבורא, אז הוא מגיע למצב שרואה שזה בלתי אפשרי, ורק במצב כזה שהוא רואה שזה בלתי אפשרי, אז הבורא "שומע תפילתו".

"אבל האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו."

רק בתנאי שהוא מוסר את כולו להשפיע לבורא ככל שמסוגל, רק אז הוא דווקא רואה שלא כל גופו, הרצונות, המחשבות, התכונות שלו מכוונים לבורא, ואז הוא רואה שעדיין יש לו איזשהו עודף מהטבע שלו שהוא לא יכול לכסות אותו עם המאמץ שלו כן להתקרב לבורא, כן להשפיע, כן להגיע.

"ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים." זאת אומרת רק אחרי שנותן כל מה שהיה מסוגל, אז מתחיל לראות שיש עוד משהו שעליו הוא לא מסוגל לתת תפילה, יגיעה, מאמץ. "היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפלתו."

אחרי שהוא רואה שהוא לא מסוגל לתת עוד משהו לבורא, אלא פירק את עצמו לגמרי, אז הוא רואה שאין לו יותר כוחות ואין לו עוד משהו בעומק הלב שאפשר להעלות לבורא ואיכשהו להשפיע. זאת אומרת לגמרי אין כוחות, אין יסודות. מה לעשות?

שאלה: מה זה תחבולות? אני כל יום שובר את הראש ואני אומר לעצמי איזה תחבולות כל פעם אני צריך למצוא ולעבוד על הטבע שלי ולעשות כל מה שאפשר כדי להביא את החברים לחיבור. תן לי עצה, מה זה התחבולות האלה שכל פעם אני צריך למצוא אותן מחדש?

אני לא יכול להגיד לך מילה אחת, כי עליך לחפש ולבקש ולהתפלל, ואז לגלות, להגיע לזה שאתה תפנה לבורא בסגנון, במידה, בצורה שלך, וזה יוציא אותך מגלות לגאולה.

תלמיד: רק שזה כל יום מטריף אותי מחדש, אני כל היום שואל, מה לא עשיתי מספיק? אני צריך לעשות עוד ועוד וגם תפילה לבורא. עד מתי זה? עד שבאמת אני מגיע למצב שזהו?

זהו, כן.

שאלה: איזה סוג של חיסרון האדם צריך לעורר, או לפתח בתוכנו כדי שכלי הקבלה יוכלו להפוך לכלים דהשפעה?

לא יודע. בוא נמשיך לקרוא על מה הוא ממליץ.

"ויש לדעת, שעל ידי זה שזוכים לבחינת לשמה, הוא ממית את היצר הרע. כי היצר הרע הוא הרצון לקבל. ועל ידי זה שזוכין להרצון להשפיע, אז הוא מבטל את הרצון לקבל, שיהיה בידו מה לעשות. זה נבחן שממית אותו. היות כיון שהעבירו מתפקידו, ואין לו מה לעשות, כי כבר לא משתמשים עמו, זה שנתבטל מפעולתו, זה נבחן שהמית אותו.

וכשהאדם יתן חשבון לנפשו "מה יש לו בעמלו שיעמול תחת השמש", אז הוא יראה, שלא כל כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית' מב' טעמים:

א. הלא בין כך ובין כך, היינו בין שהוא רוצה ובין שאינו רוצה, הוא מוכרח להתיגע בעולם הזה. ומה נשאר לו מכל היגיעה שנתן?

ב. מה שאין כן אם האדם עובד לשמה, הוא מקבל תענוג גם בזמן העבודה.

לפי המשל של המגיד מדובנא ז"ל, שאמר על הכתוב "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל". ואמר, שזה דומה לאיזה עשיר שיצא מהרכבת, והיה לו תיק קטן, והעמיד זה אצל המקום שכל הסוחרים מעמידים שם חבילותיהם. והסבלים לוקחים את החבילות ומביאים אותם למלון, ששם נמצאים הסוחרים. והסבל חשב שבטח תיק קטן היה הסוחר בעצמו לוקח ולא צריכים לזה סבל. לכן לקח חבילה גדולה. והסוחר רוצה לתת לו סכום קטן, כפי שהוא רגיל לשלם. והסבל לא רוצה לקחת, והוא אומר, הכנסתי להמחסן של המלון חבילה גדולה שנתעיפתי מאד, ובקושי סחבתי את החבילה שלך, ואתה רוצה לתת לי סכום פעוט עבור זה.

והנמשל הוא, בזמן שאדם בא ואמר, שהוא נתן יגיעה גדולה, בזה שקיים תו"מ, אמר לו הקב"ה "לא אותי קראת יעקב", היינו לא החבילה שלי לקחת, אלא החבילה זו שייך למי שהוא אחר. היות שאתה אומר, שיש לך הרבה יגיעה בתו"מ, בטח שהיה לך בעל בית אחר, שבשבילו עבדת. לכן לך אליו, שהוא ישלם לך. וזה שכתוב "כי יגעת בי ישראל".

זאת אומרת, מי שעובד אצל הבורא, אין לו שום יגיעה אלא להיפך, תענוג והתרוממות רוח. מה שאין כן, מי שעובד לשם מטרות אחרות, אז הוא לא יכול לבוא בטענות להבורא, מדוע הבורא לא נותן לו חיות בעבודה. היות שהוא לא עבד עבור ה', שהשם ישלם לו עבור עבודתו.

אלא האדם יכול לבוא בטענה לאלו אנשים, שהוא עבד בשבילם, שהם ישפיעו לו תענוג וחיות. והיות בשלא לשמה יש הרבה מטרות, לכן האדם צריך לדרוש מהמטרה שעבד בשבילה, שהמטרה זו שעבד בשבילה, שהיא יתן לו שכר, היינו תענוג וחיות. ועליהם נאמר "כמוהם יהיו עושיהם, כל אשר בוטח בהם".

אבל לפי זה יהיה קשה, הלא אנו רואים, שאפילו בזמן שהאדם מקבל על עצמו את עול מלכות שמים בלי שום כוונה אחרת, ומכל מקום אינו מרגיש שום חיות, שנגיד שהחיות הזאת מחייב אותו לקבל על עצמו את העול מלכות שמים. ומה שכן הוא מקבל עליו את העול, הוא רק מטעם אמונה למעלה מהדעת, היינו שעושה זה בבחינת התגברות בכפיה שלא בטובתו.

אם כן, נשאלת השאלה, מדוע הוא כן מרגיש יגיעה בעבודה זו, שהגוף מסתכל כל רגע, מתי אני יכול להתפטר מעבודה זו, היות שאין האדם מרגיש שום חיות בעבודה. ולפי הנ"ל, בזמן שהאדם עובד בהצנע לכת, שאין לו אז שום מטרה רק בשביל לעבוד בע"מ להשפיע, אם כן מדוע אין ה' משפיע לו טעם וחיות בעבודה?"

שאלה: אם הבורא הוא זה שגומר את העבודה, אז איזה מאמצים אני צריכה לעשות? האם את כל המאמצים אני צריכה לעשות דרך העשירייה?

בדרך כלל דרך עשירייה.

שאלה: אנחנו יודעים שכל מה שקורה בעולם קורה בגללנו ובגלל זה אנחנו פונים לבורא עכשיו, יש לנו חיסרון מאוד גדול לפנות אליו, אבל אנחנו גם לומדים שצריך לפנות רק מתוך אהבה כלפיו. אז איך ליישב את שני החסרונות האלה?

לראות שזה דבר אחד. תנסו לחשוב איך מחברים את שניהם יחד.

שאלה: איך להתפלל מעומק הלב אם עדיין אין לנו חיסרון שלם? ומהו החיסרון השלם?

החיסרון השלם, שאנחנו רוצים להגיע בדיוק ללשמה ועל זה אנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו.

שאלה: איך זה אפשרי לתת את כל היגיעה כאשר האגו תמיד בשמירה ובחשבון על כמות ואיכות ההשקעה?

נותנים לנו הפרעות ואם אנחנו רוצים להתגבר עליהן, אנחנו בדיוק יוצאים לאותה רמת היגיעה ואותה רמת הלחץ והדרישה שהבורא יעזור לנו, וכך אנחנו מגיעים לבקשה שהבורא לא יכול לסרב ומביא אותנו ללשמה.

תלמידה: אז יוצא שהיגיעה וההתנגדות עולים ביחד כל הזמן באותה הרמה? באותה העוצמה?

כן.

שאלה: הקטע במשל שמדבר על החבילה והסבל. כשאז הבורא עונה לו ואומר לו שזה לא חבילה שלו שהוא עבד קשה. לא הבנתי, אם אין עוד מלבדו, אז מה זה למישהו אחר? הרי הבורא מסדר לי גם את החבילות והכול.

הבורא מסדר אבל את מסבכת את העניין. יכול להיות שאת אומרת שאת רוצה לשלוח את המזוודות שלך למלון אחר, יכול להיות שאת פונה לא לסבל ששייך לבורא ועוד ועוד. זו את שמסובבת את הדברים. מצד הבורא הכול הולך בדיוק לפי הקו ישר, מתחילה ועד הסוף.

תלמידה: אז איך אני לא מתבלבלת ולא מסבכת, אלא הולכת על הקו הישר של הבורא?

כמו שרב"ש כותב, את לא שוכחת שאת שייכת לנתיב מיוחד ובנתיב הזה את צריכה לפגוש את הסבל שייקח את המזוודה שלך מהרכבת לבית המלון, שבו את לנה. אז סך הכול מה שאנחנו צריכים זה להמשיך באותו הכיוון ולא לשכוח את המטרה, מאיפה אני הגעתי? למה אני הגעתי? לאיזה בית מלון אני צריכה להיכנס? ומהי אותה המזוודה שהסבל צריך להביא לי.

שאלה: האם אנחנו עובדים לתועלת הבורא אם בעבודה בקבוצה אנחנו לא מרגישים מאמץ גדול?

זה לא חשוב איזה מאמצים אתה עושה, גדולים או קטנים. העיקר שהמאמצים האלה יהיו מכוונים נכון לאותה המטרה.

שאלה: אתמול דברנו בעשירייה על ההרגשה שככל שאנחנו עושים יותר מאמצים ככה יש יותר הפרעות וזה ממש מוריד את המורל. מה אפשר לעשות עם זה?

רק יותר קשר בינינו.

שאלה: אם אנחנו צריכות לעשות ממש את כל מה שאנחנו יכולות לעשות ורק אחר כך תהיה תפילה ובקשה אמיתית לבורא, אז לתחתית הזאת, איך אפשר להגיע אם אנחנו כל הזמן בחיבור בינינו, מרוממות ומרימות זו את זו, ומקבלות כוחות חדשים כל הזמן, כאילו יש משאב אינסופי של כוחות.

להמשיך.

תלמידה: אם אפשר עוד לדייק. השמחה מחיבור החברות זה לא מנוגד לייאוש שיהיה לנו בפנים?

לא ולא.

שאלה: איך להבין בכל רגע בחיים שאני באמת לוקחת את המזוודה של הבורא? והאם הסימן לזה הוא היחס של החברות?

כמובן, הכול בחיים שלנו מצטייר כלפי אותה מזוודה שאני צריך לשאת למקום יעודה.

שאלה: ממה אנחנו צריכים להנות בעבודה הזאת, בעבודה עבור הבורא, כדי שנוכל באמת לקבל את העבודה הזאת על עצמינו בכל הדרגות שמתוארות במאמר?

אנחנו צריכים לקבל תענוג מזה שאנחנו משרתים את הבורא, מקיימים את העבודה שלנו.

שאלה: האם נכון לשמוח בכל מזוודה כזאת שאנחנו סוחבים, לא משנה מה המשקל שלה ולאן אנחנו סוחבים אותה?

כמובן, זאת המזוודה שלך.

שאלה: קראנו "ומכאן הוא מגיע להבנה שאין לו שום עצה אחרת, אלא לשפוך שיחו לפני הבורא שיעזור לו, והגוף יסכים לשעבד את עצמו לפני הבורא ללא שום תנאים". מה זה אומר שהגוף יסכים?

שהגוף יסכים לעבוד ללא שכר. רק בגלל שבעיני דמיונו הבורא גדול, וזה משרת אותו כשכר, כתשלום, שככה הוא משרת את הבורא.

תלמידה: בכל זאת יש פה איזה חשבון, חשבון של לשרת את הגדול.

כמובן, מה חשבת? שתעשי את זה לחלוטין בלי שום חשבון?

תלמידה: לזה אנחנו צריכים להגיע?

לא, זה משהו בלתי אפשרי. הרצון לקבל שלנו פשוט מעביר אותנו לפסים אחרים. במקום לעשות למען עצמי, אני עושה למען הבורא, אבל אני עושה חשבון.

שאלה: כתוב "לא אותי קראת יעקוב", אז איך באמת לשרת את הבורא בעבודה הרוחנית שלנו כדי שלא נקבל את התשובה הזו מהבורא, "לא אותי קראת יעקוב"?

זאת אומרת שאנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מוכנים לעבוד בעל מנת להשפיע בלי לקבל שום תמורה, בגלל שזה מכוון לבורא.

שאלה: בטקסט כתוב שעבודת השם צריכה לתת הנאה, שצריך להנות מהעבודה. אז באיזו נקודה אנחנו עושים מאמץ, ומה המאמץ שעלינו לעשות בהתגברות?

המאמץ הוא כנגד האגו שלך שבכל רגע מסיח אותך לכל מיני דרישות שלו.

שאלה: מה זה בדיוק אומר לעשות למען הבורא? זה לעשות כדי להגדיל את הנוכחות שלו, את השם שלו בעולם? כי בלי לקבל תמורה, מחוץ לגוף שלי, מחוץ לרצון לקבל, בסדר, אבל מה זה אומר להיות בדיוק מכוון לבורא?

בדיוק מכוון לבורא זה נקרא שאני רוצה לעשות שיהיה טוב לו. זה הכול.

תלמידה : מה זה לעשות טוב לבורא?

שכל מה שהוא רוצה, אני מוכן לבצע.

תלמיד: והוא רוצה שנתחבר?

הוא רוצה שנתחבר.

שאלה: איך אנחנו יכולים למצוא את אותה נקודה שבה אני פנימית משקיעה לטובת הבורא או שיש לי איזה חשבון לקבל?

לא יודע, בכל זאת תנסי לעשות חשבון כזה שהבקשות שלך יהיו כמה שפחות אגואיסטיות.

שאלה: מענה הבורא לחיסרון שלנו זה מילוי?

לא בהכרח.

תלמידה: זו תכונת ה-לשמה או לא לשמה?

זה יכול להיות הסבר לאופן שבו אני צריך להתנהל כדי להתמלא.

שאלה: אם אני משקיעה המון יגיעה, ועושה הרבה דברים בידיים ברגלים, ובעיקרון אני לא מקבלת מענה אלא אפילו הפוך גם מהעשירייה וגם בכלל. כאילו אני מרגישה שמשהו לא שם, זה אומר שאני עדיין באגו או שהבקשה שלי לא נכונה?

כן, את עדיין בתוך האגו.

תלמידה: אז איך לצאת ממנו? לבקש, לתת לבורא לזרום דרכי? פשוט להגיד אתה פועל ואני לא עושה כלום?

לא, תפילה.

שאלה: לגבי העניין של העייפות. כשהבורא נותן אפשרות לעבוד, להתפלל, לדרוש, זה כן מרגיש כמו תענוג כי יש אפשרות להתקדם. מצד שני אני מרגישה שבגלל שזה בכל זאת מאמץ בריכוז פנימי, הגוף אחר כך מתעייף, ורוצה לנוח מזה. איך להבין את העייפות הזאת? זה אמור להיות או שזה אומר שהמאמץ היה לא נכון?

צריכים להמשיך, להשתדל כמה שיותר להתחבר עם החברות, ואז יהיה לך יותר קל.

שאלה: כשאדם צריך לסחוב מזוודה לא שלו, היא באמת כבדה לו כי אין לו הנאה ברצון לקבל. אבל כשאני מרימה מזוודה של הילדים שלי או של עצמי, אפילו יש לי מזה תענוג. האם כאשר אנחנו פונות יחד ומבקשות מהבורא במטרה להשפיע לו כמה שיותר נחת רוח, בצורה יותר ויותר איכותית, לבקש ממנו לחבר אותנו לכלי יותר ויותר מחובר וגדול, זאת בקשה שהבורא לא יכול לסרב לנו?

כן.

שאלה: איך לא לבלבל בין העייפות מזה שאני סוחבת מזוודה לא שלי, לבין העייפות מזה שעבדתי את הבורא, התעייפתי, ואני מרגישה ריקנות?

העניין הוא שכשאת סוחבת מזוודה ריקה או מזוודה של מישהו אחר, את בכלל לא יודעת מה את עושה, ורק כשמורים לך שזאת לא המזוודה שלך, רק אז פתאום היא נראית כבדה.

שאלה: מאוד התרשמנו מזה שאמרת שצריך לשרת את הבורא ומזה לקבל שמחה. מה זה אומר לשרת את הבורא, ואיך לבצע את זה בצורה מלאה?

איך לשרת את הבורא? לעשות כל מה שנעים לו.

שאלה: המזוודה שלי זאת העשירייה?

לא, המזוודה אלו הבעיות הפרטיות שלך, דברים שאת צריכה לתקן, למלא, ולבוא איתם לסוף הבריאה.

שאלה: הבת שלי אמרה לי שהבעיה בתפילה היא בזה שאתה לא מאמין שהתפילה שלך תישמע. כשילד מבקש הוא יודע בוודאות שהרצון שלו יתממש. אם היא צודקת, אז מה חסר לנו כדי להאמין שהבורא ישמע את התפילה הזאת?

להתקשר ביניכן בקבוצה ולפנות לבורא.

שאלה: איך לעבור מהרגשת הייחודיות של עצמי לשלמות וגדלות הבורא? הרי הבורא ברא אותי מתוך התכונות שלו. איך להתגבר על זה?

הוא ברא אתכם הפוכים ממנו ואתם צריכים להשתוות אליו.

תלמידה: אבל הייחודיות הזאת שכביכול אני חושבת את עצמי להכי מיוחדת, הכי טובה, וקשיות העורף היא מפרידה אותי מהחברות ומאותה תפילה שאני פשוט לא מצליחה להוציא מתוך הלב.

צריך להמשיך.

שאלה: אמרת קודם שרק בתנאי שהוא מוסר את עצמו כולו, כמו שמסוגל להשפיע לבורא, אז הוא רואה דווקא שלא כל גופו, הרצונות והמחשבות והתכונות שלו מכוונים לבורא. האם אנחנו צריכים בעשירייה כל אחד לבדוק את זה ואז להגיע לתפילה משותפת?

רצוי. זה לא כל כך דחוף עכשיו אולי, אבל זה רצוי. אחר כך זה נצטרך לעשות את זה.

שאלה:, איך אני יכולה להיות בטוחה תמיד שהפעולה שלי עכשיו נקייה עבור הבורא?

רק מתוך זה שאת מתחברת עם החברות.

שאלה: כשאנחנו נכנסים ומחפשים בתוך הלב שלנו, מה אנחנו נמצא, את הבורא, שמחה, כאב, אנחנו נמצא אור או חושך?

כשאנחנו מחפשים בתכונות הלב שלנו, אנחנו מחפשים תכונות שאיתם אנחנו יכולים להתאחד עם חברים כ"איש אחד בלב אחד".

שאלה: אם הדרישה מורגשת כמו משהו קשה, אפשר להגיד שזה לא דרישה מהבורא?

יכול להיות. זה אחד מהתנאים שאנחנו יכולים כך להגיד.

,

שאלה: איך לזרוק את המזוודה של מישהו אחר? הרי אני אוהב אותה, היא נוחה, טובה.

המזוודה של מישהו אחר היא מאוד כבדה ולכן בשמחה זורקים אותה, ברגע שאומרים לך שזאת לא המזוודה שלך.

שאלה: מי צריך להגיד?

הבורא. אתם צריכים להרגיש את זה.

תלמיד: הרי מיליון אנשים סוחבים מזוודות זרות, אז איך לשמוע?

לא. הם לא מכוונים לקחת את המזוודה של עצמם ודרך זה לתת תשובה לבורא, להתחבר. הם לא מכוונים ככה.

שאלה: כתוצאה מהמאמצים בעבודה אדם מגלה שלא כל האיברים שלו, רוצים להשפיע לה'. מתוך הנקודה הזאת גם התפילה שלו מאוד חלשה כי הוא לא באמת רוצה להשפיע לה', הוא לא רוצה חיסרון להשפעה. איך מתוך הנקודה הזאת אתה מגיע לתפילה שלמה שהבורא רק אותה שומע?

רק על ידי התמדה.

שאלה: יוצא שתחילה הבורא נתן לנו תשלום בצורה של המתקה - שיטת חכמת הקבלה. באנו, לקחנו מזוודה, אחרי זה לקחו את ההרגשה הזאת. אני מכיר הרבה חברים ואני ביניהם, פשוט אתה ממשיך "כשור לעול וכחמור למשא" ואין בחירה ואין דבר ראוי יותר ללמוד. אבל מה החשיבות של הבדיקה - אם אני נושא את המזוודה הנכונה? אמרו לנו שצריך ואנחנו הולכים עד הסוף כמה שצריך.

העניין הוא שאנחנו צריכים להשיג השפעה חלוטה.

שאלה: אם אני לא בטוחה שאני נושאת את המזוודה שלי, ממי לבקש תשובה, מהעשירייה שתגיד לי האם זו המזוודה הנכונה?

התקרבות לעשירייה תתן לך את התשובה.

שאלה: איך להבין מהי המזוודה שלי ומה לא המזוודה שלי? כי נראה לי שאני צריכה לסחוב את כולם, למשוך את כולם לבורא.

לא. את סוחבת את המזוודה ויש לך שאלה - זה שלך או לא שלך. אם זו מזוודה שאת לא מרגישה בה שום כבדות אז היא מזוודה שלך. אם את מרגישה מזוודה כבדה, זו לא המזוודה שלך.

שאלה: איך להגדיל את החיסרון להנות לבורא, לשחק במצבים האלה? חוץ מהדוגמה שלך ושל המקובלים הגדולים אין לנו משהו אחר.

להגדיל את החיסרון? רק בעזרת החברות בעשירייה.

תלמידה: אבל אנחנו צריכים לשחק כאילו אנחנו מהנים לבורא?

תשחקו ביניכם ותהנו לבורא.

שאלה: האם אדם יכול מייד לבחור את המזוודה הנכונה או שזה בלתי אפשרי?

שאלות בכל זאת יהיו לו, כך שהוא צריך לדעת איך לבחון את המזוודות.

תלמידה: אנחנו בכל זאת לא כל כך מבינים מה זה המזוודה. האם זו הכוונה או משהו אחר, איך להתייחס לזה?

זאת הכוונה, זאת פעולה של השפעה לבורא. אם זה קל אז המזוודה היא אמיתית, הפעולה היא נכונה, אמיתית, ואם זה כבד אז סימן שאיפשהו התבלבלתם.

שאלה: האם יכול להיות שקודם הכול הצליח, הכול בקלות, ואחר כך האדם אומר - אני אקח על עצמי יותר עבודה, יותר משקל, ולוקח את המזוודה הלא נכונה, זה מה שקורה?

זה אומר שיש קשר לא נכון בין החברים בקבוצה. כאן צריך לראות כמה קל לשאת את המזוודה.

תלמיד: אז הקשר בעצם נותן את הקלות של המזוודה.

כמובן.

(סוף השיעור)