שיעור צהריים 13.12.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 133, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 133, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ב'.

אות ב'

"אמנם לפי"ז צריכים להבין ההעלמה הגדולה הנוהגת בפנימיות התורה, כמש"א במסכת חגיגה אין דורשין במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד. וכן כל הספרים המצויים לנו במקצוע הזה, חתומים וסתומים לעיני כל ההמון לא יבינו זולת השרידים אשר ה' קורא אותם, בהיותם כבר מבינים את השרשים, מדעתם, ובקבלה מפה אל פה. אשר הוא תמיה רבתי איך מונעים תהלוכות החכמה והתבונה מקרב העם אשר הוא כל חייתם ואורך ימיהם, ולכאורה הוא עון פלילי שע"כ אמרו ז"ל במדרש רבה בראשית על אחז שע"כ נקרא אחז בשביל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', דע"כ גדלה אשמתו וכו'. וכן חוק הטבע אשר עינו של אדם צרה, להאציל מהונו ורכושו לאחרים, אבל כלום יש לך מי שעינו צרה, מלהאציל מחכמתו ותבונתו על אחרים, ואדרבה ביותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ומכ"ש בתורת ה' וחפצו ית'.

אמנם כן אנו מוצאים תעלומות בחכמה, אפילו בחכמים החיצונים, בדורות שעברו. ואיתא בהקדמתו של הר"מ בוטריל ז"ל לפירושו על ספר יצירה, מאמר בשם אפלטון שהזהיר לתלמידיו כלשון הזה "אל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה", וכן הזהיר אריסטו "אל תמסרו החכמה למי שאין ראוי לה פן תחמסוה" והוא ז"ל פירשו, אשר אם החכם מלמד חכמה למי שאינו הגון לה, הוא חומס את החכמה ומשחיתה, עכ"ל. ולא כן עושים חכמים החיצונים שבדורותינו, אלא אדרבא מתאמצים להרחיב שערי חכמתם לכל מרחבי ההמון, בלי שום גדרים ותנאים. ולכאורה יש טענה גדולה על חכמיהם הראשונים, שסגרו דלתי חכמתם על קומץ קטן מיחידי סגולה, שמצאו מוכשרים אלי' ומרבית העם עזבו לגשש קיר"

שאלה: איך יכול להיות שלא רוצים שהחכמה תתפשט בעולם?

אבל אתה רואה, זה לא רק [אצל] המקובלים, גם אריסטו אפלטון וכל אלה, ככה היה נהוג לא לתת.

תלמיד: למה? איך יכול להיות כזה דבר?

למה טוב לאדם אם הוא יודע יותר מדי?

תלמיד: הלא אנחנו אומרים הוא לא ידע כלום גם ככה אם הוא לא פותח ואם הוא לא לומד.

לא, כאן מדובר על חכמות חיצוניות, לא על חכמת הקבלה הוא אומר, אפילו את החכמות חיצוניות לא היה נהוג למסור לאנשים, רק לאלו שבאמת מאוד מאוד רצו.

תלמיד: אני לא מבין למה?

כי משתמשים בצורה לא נכונה, ואם אני רוצה רק חכמה ולא שום דבר אחר, אני אעסוק רק בחכמה ואני לא אעשה ממנה משהו שאני מוכר לאחרים, לאלו שרוצים גם כסף, גם שליטה, גם כוח וכולי. זאת אומרת, בחכמה צריכים לעסוק אנשים שרוצים רק חכמה נקייה, אחרת כל השימוש בחכמה הוא בסופו של דבר לרעת האדם. מה יש לנו מזה שאנחנו יודעים הרבה חכמה, שיש לנו כל הטכניקה והתפתחות העולם המודרני? זה הכול דרך ייסורים בסיבוב גדול וארוך מאוד כדי להגיע לאותו המצב כמו שהיינו יכולים להגיע אז, לפני אלפי שנים.

כל החכמה הזאת למה לי, אני בזה ממלא את עצמי, מרגיע את עצמי, אני בזה מבין בשביל מה אני חי, המשפחה שלי היום יותר מאושרת ממשפחה שהייתה לפני חמשת אלפים שנה?

תלמיד: לא.

מה הבעיה? מה השגת על ידי החכמה, רק תגיד לי? על ידי החכמה אתה רק יכול היום להרביץ לאוכלוסייה, יש לך במקום מאה אלף איש, או מאה מיליון, עשרה מיליארד, מה יש לך, אתה יכול להאכיל אותם? ועוד מעט לא תוכל להאכיל, מה יהיה? אני לא ראיתי באף מקום שהחכמה שלא מסדרים אותה לשם הכרת הא-לוהות בלבד, יכולה להביא לאדם ממש רווח טוב. תן דוגמה. אם יש לנו תרופות, לא נהיה חולים? אם היה לנו המון מה לאכול, לא היינו כל כך מזהמים? אני לא רואה שום דבר שהשגנו על ידי החכמה, ובעצמי אני אדם מודרני ומבין ומכיר את הכול.

תלמיד: אני חושב שמה שאתה אומר נהיה יותר ויותר ברור גם בעולם, זה בכל מקרה. אבל למה לסגור את חכמת הקבלה דווקא? כי בוא נגיד בחכמות ארציות אני יכול להבין, יכולים להשתמש בהן לרעה, בסדר, אבל בחכמת הקבלה גם כך האדם שקורא ולא מבין כלום אולי קצת ימשוך מאור מחזיר למוטב, אולי קצת יתקדם?

אתה מדבר על דברים שאתה לא מבין ואתה רוצה כבר לשפוט את זה. ודאי שגם בחכמת הקבלה צריכים האמין למקובלים כי הם יודעים מתי לפתוח אותה ובאיזו צורה, באיזו מידה כדי שזה יהיה באמת בהתאם להתפתחות האנושית עד כמה שאנושות יכולה לממש אותה בצורה נכונה בלי לטעות, כי טעויות בחכמת הקבלה גורמות ממש לאסונות.

קריין:: בבעל סולם ב"גילוי טפח וכיסוי טפחיים" הוא כותב:

"כי רבים חללים הפילו הגילויים ממין הזה," הוא מתכוון ל"כבוד אלקים הסתר דבר" שם ב"גילוי טפח וכיסוי טפחיים", "כי מבטנם יצאו כל בעלי השבועות והקמיעות ובעלי קבלה מעשית, הצודים נפשות בערמתם, וכל מיני בעלי המסתורין, המשתמשים בנובלות חכמה, שנפלו מתחת ידיהם של תלמידים דלא מעלי, להפיק מהם תועלת גופני בעדם עצמם או לאחרים, אשר העולם סבלו הרבה, ועדיין הם סובלים מענינים ההם."

אין מה לעשות, אתה נולדת ואתה חי רק כדי לפתח את הנשמה ולמלא אותה באור העליון, זהו, בכל היתר אתה נמצא בדרגת חי.

תלמיד: אז מה בעצם הגישה הנכונה במדע חיצוני, שגם הוא יהיה סגור לכל העם שלא ידעו?

ודאי. תתאר לעצמך אם היה הכול סגור עד כמה שהיה טוב, מה הבעיה?

תלמיד: למה טוב, מה היה טוב?

למה רע? מה יש לך היום לעומת מה שהיה לך אז? היית מרוויח את חתיכת הלחם שלך ואוכל אותה לשובע, וילדים ואישה, וחוץ מזה עוסק בתיקון הנשמה.

מה היום? אתה צריך לתקן את כל העולם, אתה חייב לכולם, אין לך זמן, אתה עובד עשר שעות ויותר, ומה יש לך עם כל המדע, לְמה הוא הביא אותך?

תלמיד: יש איזה מין דחף כזה רק לדעת יותר, להתקדם יותר, בני אדם בטוחים שיבוא היתוך גרעיני והכול יהיה בסדר בעולם, כל מיני שטויות כאלה. יש בבן אדם את ההרגשה שזאת האמת, שזה נכון. למה זה ככה?

אנחנו צריכים להגיע להחלטה ברורה, שרק השתוות הצורה לכוח העליון היא תביא אותנו לשגשוג הנכון במין האנושי, וכל היתר זה פשוט קליפה שלא כדאי בכלל להתקרב אליה.

אני חושב שאני אשיג על ידי זה משהו, בסופו של דבר אנחנו עוד מעט מגיעים למשבר במדע ובכל. בקיצור, אתה צריך להגיע למצב שכל מה שפיתחת חוץ מהנשמה זה הכול אך ורק עבודה זרה שהיא לא מועילה, אלא רק דרך הפוכה שאתה מגיע למצב שאתה מרים ידיים.

קריין: בקשר למה קראתי מקודם, בעל הסולם כותב בעוד מקום בשפה יותר פשוטה, ב"תכונתה של חכמת הנסתר בכללה":

"ותדע, אשר כל המכשפים שהיו בעולם, ובעלי הערמה הם רק ממיני גילויים כאלה יצאו, אשר תלמידים שלא שימשו כל צרכם, טעו בענינים, ויצאו ללמד לכל הבא בידם, בלי השגחה אם הם ראויים לכך. והמה שיצאו ושימשו בחכמה למטרת אנושיית לתאוה וכבוד. וקודשי ה' הוציאו לחולין ולשוק. והיינו שקוראים קבלה מעשית."

זה שפתחו אותה, מזה נעשו לך כל הדתות והאמונות למיניהן וכן הלאה. אם היו ממתינים עד שהאנושות הייתה ממש מתגלגלת לצורה הנכונה, אז לא היו לנו כל הדברים האלה. היו חיים אחרים ודאי, אבל מלאים תוכן, בטוח, במקום כל המשחקים הטכנולוגיים האלה.

עכשיו הוא יסביר למה לא כדאי לפתוח חכמות גם חיצוניות גם חכמת הקבלה, מכל שכן חכמת הקבלה לאנשים שהם לא מיועדים לזה. כי בכל זאת ישנם אנשים שכן צריכים לעסוק בחכמת חיצוניות ובחכמת הקבלה אבל הם ממש יחידי סגולה, וכל היתר לא לפתוח. אסור.

תלמיד: לא מדובר על הפצה, זה משהו אחר לפתוח את החכמה להמון נכון? זה לא הפצה מה שאנחנו קוראים הפצה?

לא מדברים על העולם שלנו, מדובר על מה שהיה, כי הוא רוצה להסביר גם למה היום זאת דווקא מצווה. אל תקפוץ על הכול, תראה מה שכתוב.

אות ג'

"ואסביר הענין, כי ד' מפלגות אנו מבחינים במין המדבר, במדרגה זה על זה, שהם. המון עם, גבורים, עשירים, חכמים, והם שוים בערך, לד' מדרגות שבכלל המציאות, הנקרא:

א. דומם,

ב. צומח,

ג. חי,

ד. מדבר.

אשר הדומם, מוכשר להוציא ג' הסגולות, צומח, חי, מדבר, ואנו מבחינים ג' ערכים, בכמות הכח מהמועיל והמזיק שיש בהם.

כח הקטן שבהם, הוא הצומח, כי הגם שפעולת הצמח, בקרבת המועיל שלה ובדחית המזיק לה דומה, למין האדם והחי, אמנם אין בה הרגש נבדל לענין זה אלא כח כללי משותף לכל מיני הצמחים שבעולם, שפועל בהם מלאכה הזו.

נוסף עליהם מין החי, שבכל בריה ובריה בפני עצמה יש הרגש פרטי לעצמו, לקרבת המועיל ולהרחקת המזיק, ויוצא לנו בזה, ערך בעל חי פרטי אחד, משתוה עם ערך כל מיני הצמחים שבהמציאות כי זה כח המרגיש בברורי מועיל ומזיק, שישנם לכללות כל מין הצומח, נמצא בבריה פרטית אחת ממין החי נבדל ברשותו לעצמו. והנה כח המרגיש הזה הנוהג במין החי, הוא מוגבל מאד במקום ובזמן, להיות ההרגש אינו פועל בריחוק מקום כחוט השערה מחוץ לגופו, וכן אינו מרגיש מחוץ לזמנו, כלומר, בעבר ובעתיד, אלא באותו רגע שהוא דבוק בה לבד.

נוסף עליהם מין המדבר, המורכב מכח המרגיש וכח השכלי יחד ולפיכך אין כחו מוגבל בזמן ומקום, לקרבת המועילו ולהרחקת המזיק לו, כמו מין החי, והוא בסיבת המדע שלו, שהוא ענין רוחני, שאינו מוגבל בזמן ומקום, ויכול להשכיל בכל הבריות למקומותיהם בכל המציאות, וכן בעוברות ועתידות משנות דור ודור, ונמצא ע"כ, ערך איש פרטי אחד ממין המדבר, משתוה עם ערך כללות הכחות, שבמין הצמחים ומין החי, שישנם בכל המציאות בזה הזמן, וכן בכל הדורות שעברו, להיות כחו מקיף אותם, וכולל בפרטיותו עצמו, לכל כחותיהם יחד.

ומשפט הזה נוהג ג"כ בד' המפלגות שבמדרגת מין האדם דהיינו המון עם, עשירים, גבורים, חכמים, דודאי כולם באים מן המון העם, שהם הדרגה הא', ע"ד הכל היה מן העפר, ואמנם ודאי כל מעלתה, וזכות קיומה של העפר, הוא לפי ערך ג' הסגולות צומח, חי, מדבר, שהיא מוציאה מתוכה. כן ישוער מעלת ההמון עם, כפי הסגולות שמוציאים מתוכה, דע"כ מתחברים גם המה בצורת פני אדם. ולמען זה, הטביע השי"ת, בכללות ההמון, ג' הנטיות, שנקראים קנאה, ותאוה, וכבוד, שבחמתם מתפתח ההמון דרגה אחר דרגה, להוציא מקרבו פני אדם שלם.

והנה ע"י נטית התאוה, מוציאים מתוכם את העשירים, שהמובחרים מהם ברצון חזק, וגם תאוה להם, נמצאים מצטיינים בהשגת העשירות, שהמה דרגה הראשונה להתפתחות ההמון, ובדומה לדרגת הצומח, שבכלל מציאות, אשר כח נכרי מושל עליהם, להנטותם לסגולתם, שהרי כח התאוה במין האדם, כח זר הוא, ומושאל ממין החי.

וע"י נטיית הכבוד, מוציאים מתוכם את הגבורים אנשי השם, המה המושלים בבית הכנסת, ובעיר וכדומה, שבעלי רצון החזק שבהם, וגם נטיית הכבוד להם, נמצאים מצטיינים בהשגת ממשלה, והמה דרגה הב' להתפתחות ההמון, ובדומה לדרגת מין החי שבכלל המציאות, אשר כח הפועל שבהם, כבר מצוי במהותם בפני עצמם, כאמור לעיל שהרי נטיית הכבוד, נבדלת היא למין האדם בפני עצמו, ועמה חפץ הממשלה, כמו"ש כל שתה תחת רגליו (תהילים ח, ז).

וע"י נטיית הקנאה מוציאים מתוכם את החכמים, כמש"א ז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה, שבעלי רצון חזק, ונטיית הקנאה להם, נמצאים מצטיינים בהשגת חכמה ומושכלות, ובדומה, לדרגת מין המדבר שבכלל המציאות, אשר כח הפועל שבהם, בלתי מוגבל בזמן ומקום אלא כללי ומקיף לכל פרטי העולם, ולכל הזמנים, כאמור לעיל, וכן מטבע אש הקנאה הוא כללי ומקפת לכל המציאות, ולכל הזמנים כי זהו משפט הקנאה, שבאם שלא היה רואה זה החפץ אצל חברו, לא היה מתעורר לחשוק אליו כל עיקר, ונמצא שאין הרגשת החסרון מתוך מה שחסר לו, אלא מתוך מה שיש לחבריו, שהמה כל בני אדם וחוה, מכל הדורות, אשר ע"כ, אין קצה לכח הפועל הזה, וע"כ מוכשר לתפקידו הנשא והנעלה.

אמנם הנשארים בלי שום סגולה, היא, מפני שאין להם רצון חזק, וע"כ כל ג' הנטיות הנזכרים, משמשים להם יחד בערבוביא, לפעמים מתאוים, ולפעמים מתקנאים, ולפעמים חושקים כבוד, ורצונם נשבר לרסיסים, ודומים לקטנים, שכל מה שרואים חושקים, ולא יעלה בידם, מהשגה של כלום, ולפיכך יהיה ערכם כמו קש וסובין, הנשארים אחרי הקמח.

ונודע שכח המועיל וכח המזיק, עולים בקנה אחד, כלומר, כמה שמסוגל להועיל, כן מסוגל להזיק, ולפיכך כיון שאדם פרטי אחד, עולה כחו על כל הבהמה והחי מכל הדורות והזמנים כנ"ל, כן כח המזיק שבו עולה על כולנה. וע"כ כל עוד שאינו ראוי למעלתו, באופן שישמש בכחו רק להועיל, לשמירה יתירה הוא צריך, שלא יקנה מדה מרובה ממעלת האדם, שהיא החכמה והמדע. ולמען זה הסתירו החכמים הראשונים את החכמה, ממרחבי ההמון, מפחד שלא יארע להם תלמידים שאינם הגונים, וישמשו עם כח החכמה, להרע ולהזיק, ונמצאים פורצים בתאותם ופראיותם הבהמית, בכחו הגדול של האדם, ויחריבו את הישוב כולו.

ואחר שנתמעטו הדורות, וחכמיהם בעצמם החלו לחשוק לשני שולחנות, לאמור לחיים טובים גם לחומריותם, ולכן נתקרבה דעתם גם לההמון, ויסחרו עמהם, ומכרו החכמה באתנן זונה ובמחיר כלב, ומאז נהרס החומה הבצורה, אשר שתו עליה הראשונים, ויחמסוה להם ההמונים, והפראים, מלאו ידיהם בכח אנשים, והחזיקו בחכמה ויקרעו אותה, חציה ירשו המנאפים, וחציה למרצחים, וישימוה לחרפה לדראון עולם, כיום הזה."

תלמיד: אפשר מהאות הזאת לעשות ממש ספר באוניברסיטה, זה מדהים.

קודם אתה תלמד, אתה מבין. אתה כבר חושב איך אתה מלמד אחרים.

תלמיד: לא איך אני מלמד אחרים, אבל בעל הסולם ממש פותח פה דברים מאוד מיוחדים.

פשוט ככה, אחד אחד.

.

שאלה: מיהם הגיבורים?

בעל הסולם אומר שיש המון העם, גיבורים, עשירים וחכמים. הרצון לקבל כך מתחלק לארבעה חלקים, א', ב', ג', ד'. המון העם זה דומה לדומם, הגיבורים לצומח, העשירים לחי והחכמים למדבר.

תלמיד: עשירים לצומח.

עשירים לצומח וגיבורים לחי?

תלמיד: זה במין המדבר.

נדבר על זה. הוא באמת כותב פעם כך ופעם כך. צריכים לראות את העניין, כי בתחילת אות ג' הוא אומר כך ואחר כך הוא מסובב.

תלמיד: בעל הסולם כותב "גיבורים אנשי ה' שמושלים בבית כנסת ובעיר ונמצאים מצטיינים בהשגת הממשלה".

אלא מה?

תלמיד: מיהם? איזה חלק באנושות?

מי שרוצה להתגבר באגו שלו על האחרים, הוא נקרא גיבור. אנחנו מדברים על גשמיות. ברוחניות, מי זה הגיבור? הכובש את יצרו. בגשמיות, מי שרוצה לכבוש את האחרים נקרא גיבור.

שאלה: לגבי הקנאה שעליה בעל הסולם כותב כאן, איך זה שקנאה היא יותר חזקה.

זה הכוח הכי חזק.

תלמיד: כן. איך זה הדבר הזה?

לעומת מה?

תלמיד: לפי מה שנראה זה אפילו יותר מחיסרון, זה יותר מהרצון שלך.

יש לך לזה דוגמאות, שאני מעדיף שיוציאו לי עין אחת ולשני שתיים.

תלמיד: אז מה זו הקנאה הזאת?

אני לא יכול לסבול שיש למישהו משהו שאני חושב שזה לא צריך להיות לו, אלא צריך להיות בי. למה הקנאה זה כוח כל כך גדול? כי הוא בא על ידי השפעת המאור מלמעלה, שאני מתחיל להרגיש את הזולת כמו שאני מרגיש את עצמי ואז אני כאן מקנא בו לפי הריחוק בינינו, יותר ממה שאני מתחשב עם עצמי.

תלמיד: כשאני רואה חבר עושה פעולות כלפי הקבוצה, הקנאה שלי היא כי אני לא רוצה שזה יהיה בו אלא יהיה בי? זה מה שמעורר בי קנאה? זאת אומרת, מה גורם לקנאה להתעורר?

במקרים שלנו?

תלמיד: כן.

"קנאת סופרים תרבה חכמה"?

תלמיד: כן.

יש בזה חלק גשמי וחלק רוחני. אני מקנא בכולם. כי אם אני נברא על ידי הבורא, הקנאה שלי יכולה להגיע למצב שאני מקנא בו. ולכן יש כוח בנברא שרוצה לפגום בבורא, "אני אמלוך".

תלמיד: אבל איך מפעילים את הדבר הזה שנקרא קנאה? יש לי שליטה האם לקנא או לא לקנא?

אין לך שליטה על כלום חוץ מלבקש תיקון.

תלמיד: אז אתה מבקש קנאה?

לא, תיקון.

תלמיד: זה ברור, אז איך אתה מקנא? כי זה כוח סופר חזק, איך אתה משתמש בו, איך אתה מפעיל אותו?

אתה נכנס בין האנשים הטובים, לא בין חייטים או סנדלרים רעים אלא טובים, ואתה לומד מהם איך לעשות בגד טוב.

תלמיד: פשוט לרצות להיות כמוהם?

כן.

תלמיד: זה גורם לי לקנא.

לכן כמו שבעל הסולם אומר, הבוחר כל פעם בסביבה טובה יותר, הוא זוכה לשבח ומקצר את הזמן. מאיפה זה נובע? זה נובע מזה שאנחנו באים מכלי אחד דאדם הראשון ולכן יש לנו הרגשה הדדית, ומה שאני רואה בחבר, על ידי האגו זה גם מוגבר אצלי, כך שאפילו שאין לו כל כך הרבה, אבל אני רוצה שיהיה לי. אתה מכיר את הילדים, אתה אומר, "תן לו, הוא ייתן לך". לא, הוא רוצה שניים.

תלמיד: אז קנאה זה רצון, זה חיסרון, מה זה?

קנאה זה שאתה רוצה רכוש של הזולת. פשוט מאוד, רכוש של הזולת. ונראה לך שמה שיש בו ומה שיש לו, זה דווקא חסר לך, ואם זה יהיה לך, אתה תהיה מושלם. וזה נובע ממערכת דאדם הראשון.

שאלה: אם הכול מדויק מלמעלה, מדוע בכל זאת נפתחו כל החכמות שלא בזמן?

אנחנו תמיד מתקדמים לאיזה תיקון ואיזה הישג אך ורק על ידי זה שנכשלים. "אין אדם עומד על דבר מצווה אלא אם כן נכשל בה". אי אפשר אחרת. כשיש לנו חיסרון, כשאנחנו מבינים את הגודל של העבירה, אז אנחנו מסוגלים להתחיל תיקון.

שאלה: בעל הסולם מדבר פה על "נטייה". נטייה לתאווה, נטייה לכבוד, נטייה לקנאה. נטייה כזאת זה משהו שנולדים איתו או שמתוך פעולת המאור זה פשוט מתפתח?

זה למעלה מהרצון. אתה יכול להגיד כך, הרצון קובע הכול. מה זאת אומרת? אם אדם נמצא נגיד ברצון של בחינה ב', יש לו תאווה. אם ברצון של בחינה ג', יש לו קנאה, וכן הלאה. זאת אומרת, לפי הדרגות של הרצון. זה כן ולא, אבל לפי דומם צומח חי מדבר, בטוח. אתה יכול להגיד כך, האם אני יכול להיות גיבור עם קנאה גדולה או עשיר עם קנאה קטנה, מה ההבדל? יש כאן עוד מה לברר.

שאלה: אז מה זו נטייה בדיוק? נאמר בעולם שלנו, יש כאלה שהם עשירים, כנראה שהיתה להם תאווה לזה.

יש רצון ויש נטייה של הרצון. נגיד לכבוד, לכסף, זו צורה שהרצון מקבל על עצמו.

תלמיד: אנחנו אומרים שמי שלומד את חכמת הקבלה עובר את כל המציאות, כל מה שיש באנושות עובר עליו.

נכון.

תלמיד: האם הנטיות האלה נולדות בו, מתפתחות בו?

מתפתחות, הוא עובר את הכול. אפילו אותם הרצונות, אותן הנטיות שיש לְחָיות. ממש כך. ממש מה שיש לְחָיות גם כן.

שאלה: נתת לנו דוגמה על ילד שמתאהב בילדה, אהבה אפלטונית. אם אני חבר שלו ורוצה לקנא בו, איך אני רוכש את התכונה הזאת שלו, לאהוב את הילדה? מה הקנאה נותנת לי שאני מסוגל לרכוש את זה?

אם אתה מרגיש את התענוג שיש לו מזה שהוא נהנה, וזה לא חשוב, זה יכול להיות מילדה, או יכול להיות מגלידה. אם אתה רואה שהוא נהנה מזה, גם אתה רוצה להנות, אתה משתוקק לאותו מילוי שיש לו.

תלמיד: ואיך הקנאה עוזרת לי לרכוש את זה?

הקנאה מגדילה לך את הרצון, ומכוונת את הרצון למימוש.

תלמיד: אני לא מבין איך אני מצליח לרכוש את האהבה שיש לו לילדה או לגלידה, גם אם נניח אני מקנא בו?

אתה לא מקנא בילדה הזאת ולא רוצה אותה. אתה מקנא בתענוג שלו, ברצון שלו, במה שממלא אותו, בזה אתה מקנא. הסתכלת על הילדה שלשום ולא מצאת בה כלום, תסתכל עליה מחר וגם לא תמצא בה כלום. אבל כשאתה רואה שהוא נהנה מזה, אז גם לך מגיע ליהנות. כשאתה רואה פרסום או כל מיני דברים שרוצים להשפיע עליך ברחוב, הם רוצים להראות לך איך האחרים נהנים, אז גם אתה רוצה ליהנות.

תלמיד: מה שאני לא מבין זה, איך הקנאה שיש לי באותו ילד שנהנה, גורמת לי לרכוש את התענוג הזה שיש בו?

ואם זה לא ילד, אלא איש גדול שמספר לך שהוא נסע ונהנה בכל מיני טיולים שעשה, אתה לא רוצה גם?

תלמיד: אם אני חושב שהוא מאוד מאוד נהנה, אז כן.

אז מה אתה שואל? הכל תלוי בפרסום. אתה מרגיש את התענוג שהוא מקבל, ואתה רוצה את אותו תענוג.

תלמיד: אבל זה שאני רוצה, זה לא גורם לי לרכוש את התענוג הזה.

בטח שלא, אבל זה מעלה את החיסרון.

תלמיד: אני לא מבין איזה מכשיר זה הקנאה שהיא גורמת לי לרכוש את מה שיש בחבר כשלי?

היא מעלה לך את הרצון, ועל ידי הרצון הגדול אתה כבר מתחיל להסתובב כדי להשיג את הרצוי. איך אתה משיג כל דבר בחיים? אם אתה משיג משהו בכלל אני לא יודע, אבל אם השגת משהו בחיים, זה על ידי זה שהיה לך רצון קודם לזה. ואם הרצון גדול אתה יכול להשיג משהו יותר. אין לי מה להסביר, אלה דברים טריוויאליים.

שאלה: לגבי השילוב של נטייה ורצון. בעל הסולם כותב שלא מספיקה רק נטייה, אלא המובחרים מהם מצטיינים גם ברצון חזק, גם בתאווה וגם ברצון חזק.

נטייה זה לא מספיק, צריך להיות גם רצון חזק. את הנטייה יש לי, אבל כדי לממש את הנטייה, אני צריך רצון, כוח.

תלמיד: מה היא התוספת הזאת של הרצון החזק שצריך לנטייה, מה זה אומר הכוח הזה שמתווסף?

אני זקן, אין לי כוחות עכשיו לנסוע וליהנות מכל מיני דברים, לעשות כל מיני דברים שעשיתי פעם. אתה זוכר איך הזקנים מדברים על העבר? זאת אומרת, הרצון כביכול נרדם, הוא רק נמצא שם במשהו. למה? כי אין כוח לממש אותו. אז יש נטייה ויש רצון, גם לך יש נטייה נניח לעשות סיבוב מסביב העולם, אבל המימוש זאת הבעיה.

תלמיד: בעל הסולם גם כותב, :"שמי שנשאר בלי סגולה, הוא מפני שאין להם רצון חזק ועל כן כל ג' הנטיות הנזכרים משמשים להם יחד בערבוביה".

כי אם אין רצון אחרי הנטייה, זה לא מתממש ואז הוא נשאר ריק. זאת הסיבה לייאוש.

תלמיד: לגבי החלוקה אומר בעל הסולם: "שמי שיש לו תאווה, הוא משיג עשירות, ומי שיש לו כבוד, משיג ממשלה, מי שיש לו קנאה ורצון חזק, משיג חכמה ומושכלות", אבל מי שאין לו רצון חזק, אז הנטיות האלה מבלבלות אותו ולא משיג כלום.

הן לא מבלבלות, הן נשארות בינתיים, אבל ללא מימוש. הוא צריך להיכנס לחברה כדי שירכוש ממנה גם רצון חזק.

תלמיד: אפשר לרכוש רצון מהחברה?

כן, על ידי קנאה הוא ירצה שיהיה לו. הקנאה מגדילה את הרצון.

תלמיד: ונטייה, כלומר תאווה, כבוד, קנאה, אפשר לרכוש מהחברה?

בעצם כן.

תלמיד: ומה ההבדל, איך את זה ואיך את זה?

אין הבדל. פשוט כל דבר שאתה רוצה לרכוש, אתה רק תרצה, תיכנס לחברה ותקבל את זה.

תלמיד: בעל הסולם מחלק כך, "התאווה מביאה לו עשירות, וכבוד מביא לו ממשלה, והקנאה מביא לו חכמה ומושכלות". איך זה בא לידי ביטוי אצלנו, לדוגמה כשאנחנו אומרים קנאה תאווה וכבוד?

אתה צריך לעבוד בחברה, בעשירייה. אל תסתכל עליהם ועל כל הנטיות הללו ועל הרצון שעומד אחרי כל נטייה, אלא תיכנס לחברה וזה יסתדר. אתה לא יכול להדליק אצלך סוויצ', "עכשיו אני עובד עם הקנאה, עכשיו עם התאווה, עכשיו עם הכבוד, איפה הרצון שלי הכללי?", כך לא עובדים. גם כשאתה נמצא בעשירייה, אתה לא עובד לפי מה שאתה בוחר, אלא לפי מה שאתה צריך להשלים לעשירייה. זה לא תלוי בך בכלל, זה תלוי ברצון המשותף בעשירייה שבו צריך להתגלות הבורא, והבורא כבר מסדר את הרצונות האלה והחסרונות האלה יחד בעשירייה, זה לעומת זה.

תלמיד: אז מה אנחנו יכולים ללמוד מזה שעכשיו הוא מספר לנו את זה כך בצורה סכמטית, מסודרת?

שאנחנו צריכים להשתמש, לעלות מדומם, צומח, חי, מדבר, ברצונות שלנו, מהמון העם לגיבורים, לעשירים ולחכמים, ולהשתמש בקנאה, תאווה וכבוד ולהצליח. אבל במקום כל החכמות האלה שהוא מסביר כל כך יפה, אתה לא תקרא אותם כל כך אצל רב"ש, שהוא מתפלפל בזה, אלא חיבור בתוך עשירייה מביא אותך להצלחה.

שאלה: בעל הסולם אומר "ונודע שכח המועיל וכח המזיק, עולים בקנה אחד." כלומר, אדם כביכול יכול ללמוד את החכמה ולגרום נזק בזה שפרסם אותה, לכן הסתירו את החכמה?

את חכמת הקבלה הסתירו ואפשר להגיד שכמעט ולא היה נזק. היה, אבל נדבר על זה לחוד. אבל לחכמות חיצוניות כן היה נזק, אפילו אריסטו ואפלטו שלמדו אצל המקובלים בתקופת הנביאים ורכשו את הידע הכללי, התלמידים שלהם כבר התחילו לשבור את הגדר ולפתוח את החכמה לכולם. ואתה רואה מה קרה, אמנם כל החכמות האלה יצאו לעולם דרך יוון, אבל יוון בעצמה כבר מושפלת מזה 2000 שנה.

תלמיד: אבל למה עכשיו אין פחד שחכמת הקבלה פתוחה לכולם וכל אחד יכול להשתמש בה?

אבל אף אחד לא רוצה להשתמש, זה מה שהוא מסביר. כי הרצון לקבל בכל אחד הוא כל כך גדול, שכדי להקטין את הרצון לקבל, להכניע את עצמו כדי לרכוש את כוח ההשפעה ולהיות בהשפעה, הוא צריך להיות למטה מכולם, אמנם שהוא יחד עם זה למעלה מכולם, ואת זה אף אחד לא רוצה. לכן עכשיו הזמן לפתוח אותה. ואל תדאג, אף אחד לא יבוא. ואם יבואו, יטעמו משהו ויברחו. ומי שישאר זה מי שאומר, "ככה זה, אין לי מקום אחר, רק ליד האמת". "אמת תרכוש ואל תמכור"¹.

שאלה: איך מכוונים את הקנאה לקנאה טובה? כי לא פעם הקנאה רוצה להעלים את האחר.

"קנאת סופרים" זה נקרא, "קנאת סופרים תרבה חכמה"², זאת אומרת שאני מקנא בכל החברים שלי בעשירייה, זו קנאה טובה. בכל מקום אחר היא הורסת.

שאלה: איך פועלת קנאה נכונה בעשירייה ומה התהליך הנכון לקנאה בין עשיריות?

את זה לא נפתח עכשיו. אבל תרשמו את זה כשאלה, אנחנו נגבש פסוקים, אדרבה, שתהיה הרבה קנאה בינינו ובין העשיריות.

שאלה: איך נכון לעבוד עם כבוד?

אני לא יודע, אני לא פותח לכם כאן מסגרת לתקן את עצמכם בקנאה, תאווה, כבוד, בכל מיני תכונות נעלות, שאתם תהיו יפים, אולי אפילו יפי נפש. אני לא יודע, אני יודע רק דבר אחד, מי שמתקדם נכון לפי כללי הרב"ש בעשירייה, כל הדברים האלה מסתדרים בו נכון. אין לי שום שיטה אחרת. האם תתחיל לספור שיש לך 20% תאווה, וכך וכך כבוד, וקנאה אני שכחתי, ומה עם עוד משהו, אני כבר עשיר או אני גיבור? כך אתה תתחיל לעבוד? זו לא עבודה. הוא מסביר לנו בכללות אבל זה לא מספיק ולא מדויק.

שאלה: רציתי לשאול איך לא לקנא בדברים חיצוניים בחברים בעשירייה? נגיד בדוקטור אצלי בעשירייה.

בדוקטור הזה אין במה לקנא.

תלמיד: נגיד באה לי מחשבה מוזרה כזאת, שאני גם רוצה להיות דוקטור כמוהו.

אתה?

תלמיד: כן.

אתה צריך בשביל זה ללכת וללמוד עשרים שנה.

תלמיד: כן, אבל אני לא רוצה בכלל שתתעורר בי כזאת נטייה, אני רוצה לעבוד איתו בעשירייה, אני רוצה לעבוד איתו כלפי מטרת הבריאה.

אם הרצון מתעורר, כנראה שאתה צריך לעבוד עימו, משהו לעשות.

תלמיד: זאת השאלה, איך לעבוד נכון עם קנאה חיצונית שמתעוררת כלפי חברים בחברה שלנו?

אף פעם לא קנאתי בדברים כאלה. אף פעם, בכל מקום שהייתי. כשרציתי להיות מדען בגיל 18 19, זה היה משהו אחר, אבל כשקצת התבגרתי בגילאים 23, 24, 25 כבר היה לי מספיק מכל הדברים האלה. אנחנו לא אחראים על הרצון שלנו ועל טיב הרצון שלנו. זה מגיע ונעלם, נעלם ומגיע שוב. לכן אני לא יכול להגיד לך.

לפי חכמת הקבלה אם אתה שואל, אנחנו לא נלחמים עם שום רצון, אנחנו פשוט יותר נכללים בסביבה, בחברה, ושם אנחנו מקבלים כיוון נכון וכוח נכון. ולהתמודד בצורה פרונטלית פנים אל פנים עם איזה רצון, עם איזה דחף, משיכה, אף פעם אין לאדם שום יכולת ואני גם לא מבין בשביל מה. אני צריך לראות שכל הדברים האלה מגיעים אלי כדי שאני על ידם אגדל, ואם אני הורס איזה רצון, נגיד להיות רופא, בזה שאני הרסתי אותו אני לא אגדל. אני צריך על פני הרצון הזה להעדיף רצון להשגה רוחנית וזה דרך חיבור בסביבה, דרך פנייה לבורא, דרך מימוש של שיטת החיבור, התיקון, וכך אני רואה את הכול.

ומה לעשות עם זה שאני רוצה להיות רופא? זו לא שאלה. אני אפילו לא מסתכל על הרצונות עצמם שמתגלים, כי אני לא הולך לממש אותם. אני מסתכל עליהם כמו על המדרגה שעליה אני צריך לקפוץ, ולמעלה ממנה, רק בצורה כזאת. זה היחס הנכון.

שאלה: אני רוצה לשאול את אותו דבר ממקום הפוך, מה קורה בעשירייה ברגע שלא מתעוררת קנאה?

אם לא מתעוררת קנאה זה לא טוב, בעשירייה כזאת אתה לא יכול להתקדם. "קנאה, תאווה וכבוד מוציאין את האדם מן העולם"³. קנאה זה דבר מאוד מאוד חשוב, כבוד זה מאוד חשוב, תאווה עוד חכו, תהיה לכם. אין לך מקובלים גדולים שלא עברו את כל הדברים האלה בצורה מאוד מאוד קשה.

תלמיד: אם אני עוסק בעשירייה בביטול ואני רואה בהם גדולי הדור, ויפה שהם הגיעו לאן שהם הגיעו ואני במקומי, אבל אני לא מקנא בהם, אני יודע שהם יותר ממני, האם אני צריך לעבור עשירייה?

כשאתה קורא מה שכותב בעל הסולם אתה לא מקנא שהוא יודע את הכול?

תלמיד: בו כן, אבל מבחינתי הם איפה שהם ובעל הסולם איפה שהוא ואני איפה שאני. אני מודע ליכולות שלי ולגבול שאליו הגעתי.

אין לי מה להגיד לך. אני מקנא, למה אני לא יכול כמוהו לדעת, להבין, להרגיש, להיות כלול מכל זה.

תלמיד: אני כלול, רק במידה שלי.

בלי מידה שלי ושלך. אני רוצה להיות בגובה של הבורא, אני רוצה לדעת, להכיר, להבין את כל המציאות מקצה לקצה, לבלוע אותה.

תלמיד: מעולה. אז אם זה לא מתעורר בי בעשירייה, אני אמור לחפש את זה בסביבה חזקה יותר ששם זה אולי כן יתעורר בי?

לא, אם הביאו אותך לעשירייה סימן שאתה יכול שם להשיג את הכול.

(סוף השיעור)

---

1. "אמת קנה, ואל-תמכר" (משלי כ"ג, כ"ג)↩

2. מסכת בבא בתרא דף כא, א↩

3. "הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם" (משנה, מסכת אבות, ד,כז [כא](↩