שיעור בוקר 02.02.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 791,

הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אותיות צ"ח-ק"ד

אות צ"ח

"עתה תראה, שמה שהקשו המפרשים, על מצות האהבה, לומר, שהמצוה הזאת איננה בידינו, משום שאין האהבה באה בדרך כפיה ושעבוד - שאין זו קושיא כלל, כי הוא לגמרי בידינו. שהרי, אפשר לכל אדם, להתייגע בתורה, עד שימצא השגת השגחתו ית' הגלויה, כמ"ש ז"ל: "יגעתי ומצאתי, תאמן". וכשזוכה להשגחה הגלויה, כבר האהבה נמשכת לו מאליה, בצנורות הטבעיים, כמ"ש לעיל. ומי שאינו מאמין, שאפשר לו לזכות לזה, על ידי יגיעתו, יהיה זה מטעם שיהיה, נמצא בהכרח, שאינו מאמין ח"ו בדברי חז"ל, אלא מדמה לעצמו, שהיגיעה אינה מספקת לכל אדם, שהיא בניגוד למ"ש: "יגעתי ולא מצאתי, אל תאמן:. וכמו כן, בניגוד לדברי הכתוב, שאומר "ומשחרי ימצאונני". דהיינו, "ומשחרי" דייקא, יהיה מי שיהיה, כקטן כגדול. אמנם, ליגיעה הוא צריך ודאי."

כול עוד לא יגיע למידת האהבה שירגיש אותה ממש "כל עצמותי תאמרנה", כך זה צריך להיות. וזאת מצווה. זאת אומרת הציווי לאהוב, אנחנו בעולם הזה לא מבינים איך זה אפשרי. ברוחניות זה פשוט התכונה שאדם מקבל תמורת היגיעה והעבודה שלו. כתוצאה מזה משפיע המאור המחזיר למוטב כמו שהוא עושה לנו את כל התיקונים, כל השינויים, גם את זה הוא עושה.

זאת אומרת יכולים להגיע למידת האהבה, זו לא איזו ליריקה, פסיכולוגיה, אלא זאת התכונה שמתפשטת בתוך הרצון לקבל של האדם המתוקן בעל מנת להשפיע במידה הכי גבוהה שיכולה להיות שהוא נכלל בזולת, ואז מרגיש שזאת תכונת הבורא. מהי אהבה? זאת תכונת הבורא שהנברא מקבל בצורה המתוקנת שלו.

שאלה: האם בזמן ההכנה יש לנו איזו מידה, השגה מה זאת האהבה הזאת?

לא. מאיפה יהיה לך? על איזו תכונה אתה מדבר, לאהוב את הזולת, יש לך כלים כאלו?

אין לך כלים כאלו.

אני עכשיו דיברתי על אהבה שאנחנו יכולים להשיג אותה. מה שכן, בעולם שלנו אתה לא יכול לחייב מישהו לאהוב משהו. מה שאין כן ברוחניות יש חיוב להגיע לאהבה, "ואהבת". לאהוב את החבר, לאהוב את האנושות, לאהוב את הבורא יש לך חיוב, אתה חייב להגיע לאהבה. על זה דיברנו.

שאלה: אם אדם מרגיש שהופיעה בו אהבה גדולה יותר לחברים והוא נהנה מזה, זה לא לשמה תענוג כזה?

זאת אומרת, זה שהוא נהנה זה מחזיק אותו באהבה או שהוא מגיע לאהבה והוא נהנה מזה שהגיע לאהבה. נהנה מזה שהוא אוהב את הזולת, לכיוון הזולת או שהוא נהנה מזה שיש לו הרגשת אהבה והיא נותנו לו מילוי. שיבדוק, השאלה לא מבוררת.

שאלה: מה באמת יכול לעזור לנו ליישם את כל הכללים שרב"ש כותב לנו? זה נראה כל כך קשה.

זה לא קשה, לגמרי לא קשה אם אנחנו, כמו ילדים במשחק שרוצים לממש את זה בעשירייה. אתם עדיין לא החלטתם שאתם צריכים כמו ילדים במשחק. כמו שאתה משחק בקלפים, לא חשוב, יושבים ארבע או שישה אנשים, ומשחקים. אם אתם לא סיכמתם שאתם משחקים בעשירייה כדי לבנות אותה, לא סיכמתם אפילו כמו ילדים שבונים בתור משחק, אתם עוד לא סיכמתם. אתם נמצאים ככה, אף אחד לא מסתכל על השני בעשירייה אז מה אתם רוצים שיהיה? אבל אם רוצים לממש, זה מימוש פשוט והוא דווקא מתגלה בצורה הדרגתית, ברורה מאוד מיום ליום. רק צריכים סופסוף להתחיל ולא לחכות עוד עשר שנים ועוד עשר שנים.

שאלה: איך אני משכנע את החברים שאני עושה ביקורת מתוך זה שאני רוצה להעלות אהבה?

אתה לא צריך לשכנע אותם. אתה תעשה קודם כל, תעשה. למה אתה צריך לשכנע אותם, אתה צריך לעשות ביקורת בקול רם?

תלמיד: לא.

לא. אז מה הבעיה? תעשה ביקורת במידה שאתה יכול גם כל הזמן לבקש על הביקורת הזאת תיקונים.

תלמיד: איך אני ניגש לביקורת מתוך זה שאני רוצה להוסיף אהבה?

אתה קודם כל צריך להיות מוכן לזה, מוכן. אבל בלי הרגשת הרע, בלי לעשות ביקורת על החברים אתה לא תוכל להגיע לאהבה. אהבה מתגלה רק על פני הדחיה, שנאה וכולי.

אות צ"ט

"ומהמתבאר תבין ג"כ, מ"ש חז"ל: "כל העוסק בתורה שלא לשמה, תורתו נעשית לו סם המות" (תענית ז' ע"א). גם על מ"ש על הכתוב: "אכן אתה, אל מסתתר", שהקב"ה מסתיר את עצמו בתורה. שהקשינו לעיל, ד"ה "והנה": שהדעת נותנת, שהשי"ת מוסתר דוקא במלי דעלמא, ובהבלי העוה"ז, שהמה מחוץ לתורה. ולא בתורה עצמה, שרק שם מקום הגילוי בלבד? ועוד הקשינו: הסתר זה, שהקב"ה מסתיר עצמו, כדי שיחפשוהו וימצאו אותו, כמ"ש בזוהר, כל זה למה לי?"

הוא רוצה לחדור לדבר מאוד עדין, הכי עדין שיש לנו בכלל במציאות. איך אנחנו מגיעים לתכונת האהבה שהיא מחוצה לנו ואנחנו נמצאים כולנו כביכול בצד השני, ובזה אנחנו מתחילים לגלות כבר את המקור של האהבה שזה הבורא. שם כבר ישנם הרבה הבחנות כאלו שלא נכללות ממש בתוך הרצון לקבל שלנו, הדרגות הנעלמות שהבורא נמצא בעצמו.

אות ק'

"ומהמתבאר תבין היטב, שהסתר זה, שהקב"ה מסתיר את עצמו, כדי שיבקשוהו, פירושו, דבר הסתר הפנים, שנוהג עם בריותיו, בב' הבחינות: הסתר אחד, והסתר בתוך הסתר, כנ"ל ד"ה "אמנם". ומשמיענו הזוהר, שאל יעלה על הדעת, שהשי"ת רוצה להשאר ח"ו, בבחינת השגחה של הסתר פנים מבריותיו, אלא בדומה לאדם, שמסתיר את עצמו, בכונה, כדי שחברו יחפש אחריו וימצאהו - כן השי"ת, בשעה, שנוהג עם בריותיו בהסתר פנים, זה רק משום, שרוצה, שהבריות יבקשו את גילוי פניו, וימצאו אותו. כלומר, משום שאין שום דרך ומבוא לבריות, שיוכלו לזכות באור פני מלך חיים, אם לא היה נוהג עמהם מתחילה בהסתר פנים. באופן, שכל ההסתר, הוא רק הכנה בעלמא, אל גילוי הפנים, כמבואר לעיל, ד"ה "והנה".

אבל העיקר לא שהבורא נסתר אלא היגיעה שלנו שאנחנו מחפשים אותו, כל אחד לפי התכונות שלו, כל אחד לפי עד כמה הבורא מסתיר את עצמו כלפי כל אחד ואחד. על ידי זה כל אחד מגלה את העביות שעליה הוא אחר כך מגלה את הבורא, זה העיקר. זאת אומרת, כאן אי אפשר לבטל את היגיעה, אי אפשר לוותר על היגיעה, כי היגיעה היא אותו העובי שבו מתגלה הבורא אחרת לא יהיה לו במה להתגלות כלפי האדם.

אות ק"א

"וז"ש, שהקב"ה מסתיר את עצמו בתורה. כי ענין היסורים והצער, שהאדם משיג, בשעת הסתר הפנים, אינו דומה, באדם שיש בידו עבירות ומיעט בתורה ומצוות, לאדם שהרבה בתורה ומעשים טובים. כי הראשון, מוכשר ביותר לדון את קונו לכף זכות, דהיינו, לחשוב, שהיסורים הגיעו לו, מחמת העבירות ומיעוט התורה שבידו. משא"כ השני, קשה לו ביותר לדון את קונו לכף זכות, שהרי לפי דעתו, אינו ראוי לעונשים קשים כל כך. ולא עוד, אלא שרואה, שחבריו הגרועים ממנו, אינם סובלים כל כך, עד"ה: "רשעים ושלוי עולם השגו חיל, וכן לשוא זכיתי לבבי". ומכאן תראה, אשר כל עוד, שהאדם אינו זוכה, להשגחה של גילוי פנים, נמצא, שהתורה והמצוות, שהרבה, מכבידים לו הסתר הפנים, במידה מרובה. וז"ש, אשר הקב"ה מסתיר עצמו בתורה. ודו"ק כאן. ובאמת, כל הכובד הזה, שהוא מרגיש ביותר על ידי התורה, אינו, אלא כבחינת כרוזים, אשר התורה הקדושה בעצמה, קוראת אליו עי"ז, ומעוררתו להזדרז ביותר, ולמהר ליתן את סכום היגיעה, הנדרש ממנו, בכדי לזכותו תיכף לגילוי הפנים, כחפץ ה'. והבן מאד."

שאלה: התורה נותנת חיים ופה אנחנו מדברים על כבדות.

וגם על מוות.

תלמיד: אז מה זה החיים ומה זה המוות שהתורה נותנת?

אי אפשר אחד ללא שני, גם אור וגם חושך וגם אור וגם חושך. אם אדם לא לומד הוא לא מרגיש את החושך, לא מרגיש את הדחייה, הוא לא מרגיש בעיות, קושיות, שום דבר. אתה רואה כמה טוב לאנשים שלא לומדים כמו שצריך, מתפללים קצת ככה, ברוך ה' יומיום.

תלמיד: אז הקושי והיגיעה בחיבור זה החיים?

כמה שיותר משקיעים יש יותר בעיות, יותר קושיות, יותר מכשולים, ודאי.

תלמיד: וזה נקרא החיים שיש בתורה?

זה נקרא "החיים", כן. מוסיפים בחושך כדי לזכות לאור, אחרת אי אפשר לגלות את האור. יתרון אור מתוך חושך. צריכים בסבלנות ללקט את האור, חושך וחושך וחושך ועוד ועוד ועוד ולקבל את זה כמרכיב הכרחי לאור אם אנחנו רוצים באמת להגיע לרוחניות. ברוחניות בונים גם חושך וגם אור וגם את הקשר ביניהם, אלו החיים. בקבוצה בצורה נכונה מתגלה הכול בשמחה. אם מתחברים ומגלים את זה יחד אז גם החושך עוברים אותו בטוב, בשמחה, כי מגלים בו מטרתיות.

שאלה: לא כל כך ברור העניין של לשמה ולא לשמה, כי כל מילה שנייה זה העניין של לזכות, לקבל, להשיג כאילו יש משהו מתוק מחכה בסוף.

בטח שכן, מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו.

תלמיד: מצד שני קודם שמענו שמהרצון לקבל אין שום סיכוי להוציא מתוכו משהו הפוך.

אמרתי לך שברצון לקבל אתה מקבל את התענוג.

תלמיד: מה יעשה את ההבדל? כל עוד אני רצון לקבל אני לא יכול להשפיע.

ליהנות מהשפעה, ללמוד איך לעשות את זה על החברים.

תלמיד: זה לא שכר?

זה השכר, כן שכר. אני משפיע ואני נהנה מזה שאני משפיע.

תלמיד: ואז זה נקרא "לשמה"?

זה נקרא לשמה, כי בזה אני דומה לבורא והוא נהנה ממני שאני נמצא בדבקות אליו, שאני מצדיק את כול מה שברא.

תלמיד: למה אנחנו אומרים שאנחנו דומים לבורא?

מי?

תלמיד: נגיד להידמות לו.

מי מצאת?

תלמיד: אז אנחנו עושים את הפעולה כמו מעשה של הבורא.

אם אנחנו כבר נמצאים בדרגת אהבה אז אנחנו דומים לבורא, כן. כי כל הטבע שלו זה לאהוב.

שאלה: מה בדיוק היגיעה שהוא מדבר עליה כאן, מה זה יגיעה בתורה?

יגיעה בתורה זה שאני עושה הכול כדי לברר את הפער ביני לבין הבורא ולדרוש על זה מאור המחזיר למוטב. תורה זה המאור המחזיר למוטב. זה לא ספר שאני לומד מה שכתוב שם והולך לחידון התנ"ך, אלא זה המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: איך עוברים מלהשתמש בבורא כדי לפעול שהוא יתגלה?

זה שאני עובד כדי לגלות תכונת השפעה ואהבה, זה בשבילי נקרא "גילוי הבורא".

תלמיד: כאילו אני משתמש בו כדי להפך את השנאה שלי.

אני משתמש בו כדי לגלות אותו, כדי להגיע להזדהות ולהשתוות עימו כי ממעשיך הכרנוך. אני לא יכול לגלות אותו, אני מגלה את המעשים שלו.

תלמיד: במה מתגלים המעשים שלו?

בזה שאני נמצא בעצמי בהשפעה ואהבה. עלי אני מגלה את המעשים שלו. אני תוצאה מפעולת הבורא.

תלמיד: אני משתמש בבורא לטובת החברים, להפך את השנאה שלי לטובת החברים?

כן.

תלמיד: ומה גורם לו נחת רוח?

בזה שאני משתמש בתכונות שלו. אני משפיע, משפיע אותו לחברים, כמעביר.

שאלה: אמרת שהתורה זה המאור המחזיר למוטב, והקדוש ברוך הוא מסתיר עצמו, זה קשור איכשהו לקבוצה? כי אומרים גם שהוא בתוך מרכז העשירייה, במרכז הקבוצה.

אם אנחנו רוצים לגלות רוחניות, אנחנו לא יכולים לגלות אותו אלא דרך עשירייה. תקרא מאמרי רב"ש, אין לי מה להוסיף.

שאלה: אם החושך זה אמצעי לגלות את הבורא להידמות אליו, כלומר הרגשה של הופכיות לבורא. יוצא, שבכלל חושך לא קיים, אני כל הזמן נמצא באור אם דרך החושך אני משתוקק לבורא. כלומר החושך מוביל אותי אליו, אז בשבילי זה אור תכלס.

זה לא חשוב איך אתה תקרא. מה שעוזר לנו לגלות את תכונת ההשפעה זה נקרא "חושך", תכונת השפעה לעומתו נקראת "אור", זה הכול. אתה יכול לשייך מילים אור וחושך לכל דבר.

שאלה: אנחנו לומדים שיש קשר דרך האחוריים, אמרת שקשר זה אהבה, אז אחוריים זה גם אהבה?

אני לא מבין את הסיבובים שלכם. דברו בצורה ישירה. מה יש לכם מאחוריים? עזבו, תלמדו לפי הטקסט מה שאנחנו לומדים. אתה מדבר על הכלים או אתה מדבר על תופעה? אהבה זה מה שמתרחש בתוך הכלי, מידת אור מסוימת בדרגה ד' נקראת "אהבה". פנים ואחוריים אלו כלים, רצונות המתוקנים בהתאם לזה. אז יש כאן שני דברים שאתם מתבלבלים ביניהם.

שאלה: כבר מזמן יש כזאת תחושה שהבורא כאילו מזמין אותך להיכל שלו ואתה אומר לו "לא אני לא יכול השבוע, אני עסוק, אולי שבוע הבא".

כולם כך, זה לא אתה, זה לא נדמה לך, אלא לכולם זה כך בדיוק.

תלמיד: מה עושים? איך לא להסכים עם זה? הרי אנחנו הופכים להיות כמו אלה שאומרים, "ברוך ה' יש לי תורה ומצוות, כל יום אני הולך לשיעור בוקר, מפיץ".

רק פתרון אחד, תבקש מהחברים שהם ידחפו אותך בפנים, שחברים ידחפו, ילחצו עליך וייתנו לך בעיטה ואתה תכנס פנימה להיכל הבורא. רק בצורה כזאת אתה תוכל להגיע לשם, לבד בטוח שלא. אלפי אנשים מגיעים כמעט לפתח ונסוגים, זה כמו שבעל הסולם מסביר שנכנס לגן עדן והולך אחרי הבורא ואחר כך לפני הבורא ויוצא. זה מאגרות בעל הסולם, אגרת מ"ב.

שאלה: אמרת שאהבה שאותה אנחנו מגלים זה אור שמגיע אלינו ממדרגה ד'. למה התכוונת?

יש לנו ד' דרגות בהשגת הבורא, הדרגה האחרונה זאת אהבה. אנחנו למדנו את זה בהקדמה לתע"ס. יש כמה דרגות, אהבה שלמה נצחית היא דרגה ד' של אהבה. זה לא חשוב שאתה לא זוכר, האמת זה לא מפריע לעכשיו.

אות ק"ב

"וז"ש, ש"כל הלומד שלא לשמה, תורתו נעשית לו סם המות". כי מלבד שאינו יוצא מבחינת הסתר פנים לגילוי פנים, שהרי לא כיוון דעתו, להתייגע ולזכות לו, הנה עוד התורה, שמרבה, מוסיפה לו הסתר פנים במידה מרובה, עד שנופל ח"ו ל"הסתר תוך הסתר". שהוא בחינת "מות", להיות מנותק לגמרי משורשו. ונמצא, שתורתו נעשית לו "סם המות"."

איך אפשר אחרת, אם לפי הרגשת החושך מתגלה האור? אז חייבים להוסיף אגו, רצון, קושיות, בעיות, מצב רוח, כל הדברים המנוגדים לטוב ומיטיב.

אות ק"ג

"ובזה מתבארים ב' השמות, הנוהגים בתורה, שהם: נגלה, ונסתר. שיש להבין, ענין תורת הנסתר למה לי? ולמה אין כל התורה מגולה?

אמנם, יש כאן כונה עמוקה. כי תורת "הנסתר" מרמזת, אשר השי"ת "מסתתר בתורה", כמבואר לעיל. ועל שם זה, נקראת "תורת הנסתר".

ו"נגלה" נקראת, משום, שהשי"ת מתגלה על ידי התורה, כנ"ל.

ולפיכך, אמרו המקובלים, וכן איתא בסידור הגר"א, אשר סדר השגת התורה, מתחילה בסוד, ומסיימת בפשט. דהיינו כאמור, שע"י היגיעה הרצויה, שהאדם מתייגע מתחילתו בתורת הנסתר, זוכה על ידיה, לתורת הנגלה, שהיא הפשט, כמבואר לעיל היטב. הרי שמתחיל בנסתר, שנקרא "סוד", וכשזוכה, מסיים ב"פשט"."

זה פשוט הסבר, לא יותר.

אות ק"ד

"ונתבאר היטב, מה שהקשינו לעיל, ד"ה "ולפי"ז:" איך אפשר לזכות למדרגה ראשונה של אהבה, שהיא בחינת "האהבה התלויה בדבר", כי נודענו, שאע"פ ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", מ"מ השגת שכר המצוה ישנה גם בהאי עלמא, הבאה לו לאדם על ידי פקיחת עינים בתורה, וכו'.

וכנ"ל, אשר ההשגה הברורה הזאת, דומה לו לגמרי, כמו שמקבל שכר המצוה תיכף על המקום, (כנ"ל אות פ"ד ד"ה ואע"פ, עש"ה), שמשום זה, מרגיש הטבתו הנפלאה הכלולה במחשבת הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו, כידו המלאה הטובה והרחבה ית', שמתוך רוב הטובה, שמשיג, מתגלה בינו לבין המקום ית', אהבה נפלאה, המושפעת אליו בלי הפסק, באותם הדרכים והצנורות, שבהם מתגלה האהבה הטבעית וכו', כנ"ל."

(סוף השיעור)