שיעור בוקר 09.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

במה שהבורא מכה הוא מרפא -

קטעים נבחרים מתוך ספר "זוהר לעם"

אנחנו מבינים שכל מה שעושה הבורא, זה כדי לקדם אותנו לתיקונים, לגמר התיקון, כדי שנגיע מהר יותר לחיבור בינינו עם הבורא, "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", כך אנחנו צריכים ללכת. ולכן כאן השאלה, בשביל מה ולמה, כי אנחנו לא כל כך מרגישים בחיים שלנו חיבוק, שהבורא מושך אותנו לטוב, אלא בהרבה מהמקרים בחיים שלנו גם הפרטיים, גם הכלליים, אנחנו מרגישים את עצמנו במכות, ברע, בכל מיני בעיות, כמו גם עכשיו עם רעידות האדמה האלו, שעמים שלמים כל כך סובלים מזה וגם חברים שלנו, למה? מה יש במכות האלה, ואיך קורה ש"במה שהבורא מכה הוא מרפא", איפה הריפוי? אנחנו מקבלים כל כך הרבה מכות בחיים הפרטיים, בחיים הכלליים שלנו, במשפחות, לבד, עם הילדים, והילדים בעצמם סובלים, איפה הריפוי? אנחנו נדבר על זה.

בינתיים חשוב לנו בצורה כללית לראות את הדברים האלה ומה שאומרים על זה חכמינו, ואחר כך אנחנו נראה גם בצורה פרטית מה קורה. למה כדי לקדם אותנו, לרפא אותנו, הבורא נותן לנו מכות? למה בחיים שלנו אפילו, בחיים הארציים בעולם הזה אנחנו מקבלים כל כך הרבה מכות, בעיות, מחלות למיניהן, והכמויות שלהן לא יורדות, תראו מה קרה עם הפנדמיה של הקורונה, זאת אומרת מה כאן הריפוי? נראה, בינתיים זה מה שכתוב.

קריין: במה שהבורא מכה הוא מרפא, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 1. אומר הרב"ש.

""כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח).

קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א).

ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה.

ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם. לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות."

(הרב"ש. 133. "הכל תיקונים")

שאלה: יוצא ממה שכתוב שלמה שאנחנו מתייחסים כמחלה, אלה התיקונים שלנו, ואנחנו צריכים להתייחס בהודיה ובהכנעה כי באופן כזה אנחנו מתקרבים לבורא. אז מה לגבי המחלות שהבורא מביא אל מצרים אבל לא עלינו?

הכול אותו דבר, הכול רק כדי שאנחנו נקבל בצורה נכונה את מה שהוא עושה איתנו.

תלמידה: יוצא שבכל מחלה שאנחנו מתייחסים אליה כמחלה אנחנו פועלים אבל במצב כזה של הודיה והכנעה וקבלה של המצב שהבורא באופן כזה מקרב אותנו אליו, הוא מתקן?

מתקן.

שאלה: מה זה אומר לקבל בצורה נכונה את מה שהבורא עושה עלינו? מהי הצורה הנכונה?

שמהבורא בכלל לא יכול להיות שאנחנו מרגישים בחיינו משהו רע, כי כול מה שאנחנו מרגישים זה הכול בא מהבורא והבורא הוא "טוב ומטיב" ולא יכול להיות שתצא תחת ידו איזו מכה או רעה או משהו שלילי. אם אדם מרגיש שהוא מקבל רע מהבורא, שמרגיש רע במציאותו בעולם, סימן שיש לו בעיה, כי זאת המכה בעצמה, היחס של הבורא אליו.

שאלה: אז כשבאה המכה ממי היא באה אם לא מהבורא?

ודאי שמהבורא, אבל אדם צריך להכין את עצמו בצורה כזאת שהוא יראה במקום מכה, תרופה שמרפאה אותו, מקדמת אותו לדבקות.

תלמיד: ומה ההכנה?

ההכנה, זה שאנחנו עכשיו לומדים איך אנחנו צריכים לקבל כל מכה ומכה.

שאלה: למה כל כך קשה להבין את הבורא? אני לא יודע מה הוא רוצה ממני, האם הוא רוצה שאני אנסה יותר או שאני אוותר, האם הוא מעניש אותי או הוא בוחן אותי, האם הוא רוצה את זה או את זה? יש בלבול גדול.

נכון, וזה כדי שאנחנו נתקרב אליו דרך קבוצה, דרך חברים, כדי להבין אותו נכון, ואז אנחנו נוכל לגלות מה בדיוק כוונתו, למה הוא פועל בצורה כזאת ולא אחרת, ואז נבין אותו ויותר נתקרב. כל העבודה שלנו היא להגיב נכון על מה שאנחנו בכל רגע ורגע מרגישים, כי מה שמרגישים בטוח בא מהבורא, ומה שמרגישים בטוח בא מ"טוב ומטיב", ואם מרגישים לא בדיוק טוב ומטיב סימן שאנחנו לא מתכוונים נכון לסיבה, זאת אומרת לבורא.

אין לנו ברירה אלא לסדר לנו יחס נכון למה שאנחנו מרגישים. 1, שזה מגיע לנו מהבורא. 2, שהבורא הוא טוב ומטיב ולכן אנחנו לא יכולים להרגיש רע ממנו. 3, אם אנחנו מרגישים רע אז אנחנו בכלל לא מכוונים לבורא אלא למשהו אחר. וכך לאט לאט נשתדל לטפס עוד ועוד בגילוי שלו, עד שנקבל את כל המצבים שלנו ככל הטוב ומהבורא בלבד, ורק למטרה אחת כדי להגיע לדבקות.

שאלה: ההבנה שהבורא מושל בכול, פתאום גורמת לכך שמופיע איזה פחד בפני הגדלות, פחד על עצמי. איך להפוך את המצב ולמצוא אהבה לבורא ולא פחד לעצמי?

בשביל זה צריך מלכתחילה לנסות להתקרב לחברים ולהיות יחד איתם בחיבוק אחד, כאחד שלם, ואז כל מה שיקרה איתכם אתם תרגישו שזה ניתן רק כדי שאתם תהיו בעוד יותר קרבה ודבקות זה עם זה.

תלמידה: מה שלא קורה אנחנו מתחברות, אבל הגדלות הזאת היא מפחידה, אני לא מרגישה את הקשר שמחזיק אותנו. מה לעשות בשביל שנהיה ביחד?

על זה כותבים כל המקובלים, בעל הסולם, רב"ש, ודיברנו על זה הרבה, אתן צריכות לחשוב על הקשר ביניכן, שאם אתן יוצאות מהקשר הזה, אתן לא קיימות, ובמידה שבה אתן קשורות זו לזו, רק במידה הזאת אתן קיימות ויכולות כבר לכוון את עצמכן לבורא אחרי זה.

שאלה: איך אנחנו יכולות לא להיבהל מהבורא כשהתרופה מתגלה לנו כמו מכה? כי אנחנו רואים שהמכות מגיעות דווקא לאלו שהכי משקיעים בחיבור ועובדים הכי חזק, אז יש כביכול מסקנה כזאת, אולי לא כדאי לעבוד בכזו אינטנסיביות שלא נקבל מכות.

אנחנו צריכים לחשוב רק על איך להיות קשורים זה לזה ושבתוך הקשר שלנו המקיף במעגלים נתחיל לגלות את הבורא, אין שום משימה אחרת שעומדת בפנינו. ככה שבואו ננסה להתמקד בזה.

תלמידה: יוצא שיש השתוקקות לקשר עם החברות אבל הבורא נותן כל מיני ניסיונות כמו מחלות, בעיות אחרות ככה שהקשר הזה נקטע ויש פחד להתנתק. איך להתייחס להפרעות כאלה?

להיות בעוד יותר קשר ביניכן, רק בצורה כזאת.

שאלה: יוצא שהמקובלים מגלים לנו את כל הקלפים ואומרים שזה שלכאורה מפריע לנו הוא גם יעזור לנו רק אם נצא ממצב שנקרא "מצרים"?

כן.

שאלה: כתוב "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך". מה הן המחלות?

המחלות האלה הן כל מצב שמרחיק אותנו מהחברים ודרכם מהבורא. אלו המחלות של היצר הרע שמביא אותנו לפירוד.

שאלה: אם אנחנו מדברים על מחלות, אז בעבר שמעתי ממך שכשמחלה מגיעה לגופו של האדם זה אומר שהוא לא התמודד איתה ברמה הפנימית. האם זה אומר שלא ראיתי שהכול מגיע מהבורא שהוא טוב ומטיב ולכן קורית המחלה?

כן.

תלמיד: מה במצב כזה האדם צריך לעשות, אם זה כבר הגיע לגוף שלו?

בכל זאת להמשיך את הקשר עם החברים ומזה את הקשר עם הבורא.

תלמיד: דווקא דרך החברים?

בהכרח, אחרת אתה לא תפעל בשום צורה, אין לך שום דרך אחרת לעשות את זה.

תלמיד: כלומר התיקון הוא לקבל את זה שזה מגיע מהבורא ומגיע כתרופה.

כן.

שאלה: אמרת שאם נהיה קשורות, אז לא נרגיש מכות. האם יכולה להיות התקדמות בלי מכות או שהכוונה למכות חיצוניות?

זה לא משנה אם זה פנימי או חיצוני. אם נהיה קשורים זה לזה, אז נקבל את המכות האלה בצורה נכונה, נפענח אותן. לזה התכוונתי.

שאלה: איך אדם יכול להגיד לעצמו שבגלל שהכוונות שלי הן רעות אני לא יכולה לראות שהבורא הוא טוב ומטיב, כאשר יש משפחות שלמות שנמצאות מתחת להריסות והמחלצים שלהם ממש קופאים מקור? מאיפה האדם יכול להשיג כזה כוח?

קשה לנו להגיד מאיפה לקחת כוחות במצבים קשים מאוד. אלא עלינו רק להתפלל עבור כל אלה שנמצאים במצבים קשים, במיוחד כתוצאה מרעידות האדמה בטורקיה. להתפלל על כל אחד ועל כולם יחד, ושהבורא ירגיש את הרצון שלנו, את הלב שלנו, את התפילה שלנו, יציל אותם מכל מה שקורה להם, ושהם יצאו מהר מהרע הזה ויגיעו לטוב.

שאלה: כתוב פה, "אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים". האם המצבים האלה הם תיקונים רק אם האדם מייחס אותם לבורא?

רק אם האדם מייחס את מה שקורה לו לבורא, ואז הוא פונה לבורא, מתפלל ומבקש ממנו עזרה, תמיכה, רפואה וכולי, רק בצורה כזאת הוא משפר את המצב שלו ומתקדם למטרת החיים.

שאלה: האם יש איכויות שונות לתיקונים? כלומר האם תיקון של מחלה הוא כמו תיקון של חיבור?

ודאי שיש הרבה סוגי תיקונים, הרבה דרגות תיקונים, אנחנו עוד נבדוק זאת על עצמנו ונראה. אבל אנחנו צריכים לדעת רק דבר אחד - חיבור בינינו הוא בעצם התרופה היחידה והכללית לכל המחלות, הבעיות והמצבים הרעים. רק על ידי חיבור אנחנו מבררים את הכול ומרפאים את הכול.

שאלה: האם אפשר להגיע לחיבור ולתיקון דרך אהבה וחסדים? אם כן, איך אנחנו רוכשים את היכולת לזה?

ודאי שאפשר. אומנם זה מאוד קשה, אבל זה אפשרי. נניח שמישהו מקבל מכה והוא מיד מתעורר, מתרומם, ומבין שאת המכה הוא מרגיש מפני שהוא לא היה קשור בצורה נכונה עם החברים שלו, אז מיד הוא מתפלל לבורא ומבקש ממנו שיעשה לו חיבור נכון וטוב גם בקבוצה, גם עם כל העולם, גם עם הבורא עצמו. הכול תלוי בתגובת האדם.

שאלה: המכה מורגשת בכלי הכללי שהוא מורכב מאומות העולם ומישראל. ישראל מתייחסים לכל המציאות באמונה למעלה מהדעת. האם מספיקה רק העבודה של ישראל במצב הזה, ואומות העולם כביכול מקבלים מהראש ואין להם השתתפות אקטיבית בזה?

לפי ההגדרה, מה זה "ישראל"?

תלמיד: לי ראש.

כלומר מי שמכוון לבורא, להתקרב לבורא לפי חוק השתוות הצורה. ומי הם "אומות העולם"?

תלמיד: כמו שאנחנו לומדים, זה גוף הפרצוף, ודווקא באומות העולם הבורא אמור להתגלות בכל תפארתו, בכל העוצמה.

"אומות העולם" הכוונה לאדם ששולט בו עכשיו הרצון לקבל שלו ולא הרצון להשפיע. אם תפרש נכון, אז תקבל את התשובה.

שאלה: האם אנחנו צריכים את אור החכמה כדי באמת להבין את זה?

כן. אנחנו צריכים את האור העליון כדי להבין איפה אנחנו נמצאים, באיזה מצב אנחנו נמצאים, לאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע. אנחנו צריכים את האור העליון שיאיר לנו, שיעורר אותנו, שיסביר לנו באיזה מצב אנחנו נמצאים ולאן אנחנו צריכים לנוע.

שאלה: אין ספק שאתה מלמד אותנו איך בצעדים נכונים להגיע לתיקון במהרה ושהביטול הוא הצעד הראשון, ובכדי להגיע לחיבור אין אף דרך אחרת. בשביל שזה יקרה מהר ובצורה יותר איכותית יש כל מיני מקרים קשים שקורים בעולם.

יש צ'ט שבו אנשים מחפשים זה את זה בכדי למצוא בני זוג בשביל שבאופן יותר איכותי כל "בני ברוך" יוכלו להתקדם לתיקון, למצוא את שורש הנשמה, ושכל מה שאתה מלמד אותנו יביא תועלת לאנושות. אני אזרתי אומץ לבקש ממך ומכל הכלי העולמי להתפלל שאנשים ימצאו זה את זה וכל זה יתקדם.

אנחנו נשתדל.

שאלה: כשאני מקבלת מכות אני צריכה לראות בהן תיקון. אבל איך להתייחס בצורה נכונה כשאנשים אחרים מקבלים מכות, לדוגמה חברות בעשירייה? איך להרגיש אותן כשלי? איך לתמוך? איך להביע הבנה?

לתמוך, להראות איך לעשות את זה טוב יותר, לכוון את המחשבה, לרמוז וכן הלאה.

תלמידה: האם אפשר להגיד לחברות שזה תיקון או שזה רק יגרום לאדם לסבול יותר?

טוב להזכיר, אפילו לא במילים, אלא ברמיזה, במעשה.

תלמידה: כלומר להביע הזדהות בפועל.

כן.

שאלה: כשאני מרגישה שאפשר לתקן את הכול קל לי להתייחס למה שאני מקבלת כתרופה. אבל לפעמים יש הרגשה שאני מקבלת משהו שהוא לא בר תיקון. מאיפה מגיעה ההרגשה הזאת שכבר אי אפשר לתקן שום דבר, איך לצאת מהמצב כזה, ואיך להאמין שהבורא יתקן את הכול?

כשתלמדי לראות טוב יותר את המצבים הבעייתיים, לחפש מהם מוצא, ולבקש מהבורא. בעיקרון זה ככה. אין שום מצבים נוראיים. אין שום דבר נורא. אף לא מצב אחד, מלבד זה שאנחנו צריכים בשקט לברר איך אנחנו צריכים לפנות לבורא כדי שיתקן אותנו. זה הדבר היחיד שלו הוא מחכה, ובשביל זה הוא שולח לנו את כל המצבים המיוחדים האלה.

שאלה: האם את המכה אנחנו מרגישים ברצון לקבל ואת התרופה בהשפעה, או שאפשר להרגיש את התרופה גם ברצון לקבל?

גם כך וגם כך, ולפעמים האדם לא מבין בדיוק.

שאלה: אפשר להבין שמחלה זה תיקון. אפשר להבין שמכה זה תיקון, אבל איך אפשר להבין שמוות זה תיקון?

כנראה שאפשר להבין.

שאלה: למה אלה שיש רצון לחיבור בליבם, נפגעים יותר מהייסורים?

אני לא יודע. הם יותר מבינים את הייסורים, את מהות הייסורים. זה מה שהייתי אומר.

שאלה: אנחנו מבינים שהכול תיקונים. איך אפשר לדבר עם ילדים, עם משפחה על התיקונים שהבורא שולח?

עם ילדים אנחנו לא מדברים. בערך עד גיל 14 - 15 אנחנו כמעט ולא מדברים עם ילדים על תיקונים, רק על יחס טוב לאחרים.

שאלה: אמרת שאין שום מצבים נוראיים, ושכל המצבים באים כדי שהאדם יברר ברוגע איך נכון לפנות לבורא כדי שהבורא יעזור. אולי יש לך עצה איך לפנות נכון לבורא כדי שהוא יעזור? ואיך לברר איך נכון לפנות אליו?

הכי טוב אם האדם משתדל פשוט כל הזמן לחשוב על זה, ולאט לאט זה יתברר בו. ולא שהוא ישמע עצות מאחרים.

שאלה: איך בזמן קבלת המכות הלב לא נעשה יותר קשה?

אם את נמצאת בקשר יפה וטוב עם החברות, זה יעזור לך מאוד להיות בלב רך.

שאלה: איך לעבד ייסורים בצורה נכונה אם הלב כבר הפך להיות קשוח. איך לרכך אותו?

כאן צריך לחפש גישה נכונה, אני לא יכול להגיד לכם מה לעשות. אני חושב שבמקרה כזה כדאי פשוט להתקשר עם החברות, להיות כמה שיותר קרובה אליהן. ולנסות איכשהו לרכך את הלב, לרכך אותו, אולי אפילו קצת לבכות.

שאלה: יש בהרבה עשיריות ובפרט בעשירייה שלי עכשיו מצבים שכתוצאה מייסורים מתמשכים, החברות פשוט כאילו נופלות מאיזה מצוק, ולא תופסות בכלום. אבל העשירייה מתקדמת, וממשיכה להחזיק את החבל, וכאילו אין שום תגובה. כל העשירייה נמצאת בייסורים שכזה חלק חשוב נפל, שהחברה פשוט נפלטת, נעלמת, ולא ברור מה לעשות. אנחנו מאוד רוצות לשמור על החברה, מה אפשר לעשות?

קודם כל אתן צריכות להשתדל להיות בקשר ביניכן. לדבר על הקשר, שהוא הכרחי, שדווקא מתוך מצבים כאלה אתן מתקדמות לתיקון. אתן צריכות להשתדל לדבר עם עשיריות אחרות, ושבעיקרון כך או אחרת זה יוביל אתכן לתיקון.

אי אפשר לברוח מזה. אנחנו כבר עומדים יציבים על הדרך הזאת, אז אל תפחדו שמישהו ילך. או משהו קורה למישהו, שום דבר לא יקרה לאף אחד. כולנו בצורה מאוד בטוחה מתקדמים לקראת גמר התיקון.

שאלה: למרות כל הרע הזה שמתגלה, מה עדיין חסר לנו לחיבור?

מה חסר לנו? חסר לנו להרגיש שאנחנו יכולים להצליח, רק אם נהיה יחד. רק אם העשירייה תהיה יחד, אנחנו נצליח.

שאלה: איך לחבר את הבקשה לבורא, עם הביטול כלפי הבורא, כי בקשה זה סוג של חוסר הסכמה לרצון הבורא?

לא, תמשיכו. הבורא רוצה רק דבר אחד, שאתם תידבקו זו בזו, ואז על בטוח נתחבר איתו. על זה נאמר "נצחוני בני", ואפילו אם אנחנו לא רואים שאנחנו מתקרבים בצורה כזאת לבורא, אם אנחנו מגבירים את הקשר בינינו, בהכרח כאילו ניפול עליו.

שאלה: כתוב שאם מייחסים את המצבים לבורא, זה כבר מקרב לתיקון. זה מצב שעשירייה כבר עובדת בהדדיות, ומייחסת לבורא?

כן, או חלק ממנה לפחות, כן.

קריין: קטע מספר 2. אומר הרב"ש.

"ענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא. 

ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא מרפא (מכילתא בשלח). היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה."

(הרב"ש. 289. "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")

שאלה: אם הבורא מרפא במכות, במה המקובל מרפא, הוא עושה איזו הבחנה ואומר שצריך להתרפא בחיבור?

המקובל פשוט מסביר לכם את מה שכתוב כאן בטקסט.

שאלה: לפי מה שכתוב יוצא כשיש לנו טעם בעבודה, אז בכל זאת יש שם איזה אגו שכלול בעבודה. אבל כשלוקחים מאיתנו את הטעם, שזה הדבר הכי מפחיד שיכול לקרות, רק אז אנו יכולים לעבוד באמונה למעלה מהדעת, וזאת העבודה האמיתית למען הבורא?

נניח.

תלמידה: יוצא שאת המצבים האלה, הבורא מכין לנו מראש. כאילו הכול כבר בנוי כך שאנחנו רצון לקבל, ואנחנו לא יכולים לעבוד תמיד בלי טעם בעבודה. הרי המצבים האלה באים אחד אחרי השני, או איך זה קורה?

כן, מצוין.

שאלה: אני לא רואה את המצבים כמכות או כעונשים, אני מרגיש את חלקי הנשמה, שהם ממש במאמץ משותף להתקרב. איך אנחנו יכולים להתחבר במצב של ההתכללות הזאת, איך אנחנו צריכים לכייל את עצמנו בצורה נכונה?

על ידי זה שמבינים שהבורא מתייחס לכולם בשווה, ורוצה לקרב אותנו יחד לתיקון. ובתיקון אנחנו צריכים להיות מחוברים יחד בכל מצב ומצב. שלא נשאר לנו שום דבר חוץ מלהסכים עם הבורא, שיעשה כל מה שצריך, רק כדי לחבר בינינו.

שאלה: האם התיקון יכול לרפא מחלה, מדוע מקובלים חולים?

מקובלים חולים, מקובלים מתים, מקובלים הם בני אדם. יחד עם כל מה שיש להם בעולם הזה, יש להם יכולת להשיג את הבורא כדי לגרום לו נחת רוח, וגם יכולת להיות גשר שמקשר בין הבורא לבני האדם. הם יכולים להיות בשני המצבים, ואפילו בשניהם יחד, מצד אחד להיות כקשורים לבורא, מצד שני קשורים לבני האדם.

שאלה: במצבים קשים, במכות, קודם כל אני מבקשת שיהיה מצב טוב לטובתי האישית ואני לא מבקשת תיקון. איך לשים לב ואיך לתקן את הקלקול בעבודה?

אם מבעוד מועד את חושבת על המצב הנכון, או על הדבקות עם הבורא, כדי להרגיש אותו כמו שאת מרגישה את האדם הכי קרוב אליך - אז שום דבר אחר לא יכול לקרות. אז שהוא ייתן לכם מצב כזה.

שאלה: יוצא שהבורא עכשיו, ברגע הזה מרפא אותנו?

כמובן. ואני נותן לכם את התרופה שהוא רושם.

תלמידה: אם כן מה מהות הריפוי שלנו, מה עלינו לעשות?

לבקש.

תלמידה: בקטע כתוב שהתרופה זה לעבוד באמונה בלי שום סמיכה. אז מה העבודה באמונה?

תבקשו שהוא יסביר לכם.

שאלה: האם הריפוי הוא ריפוי הגישה שלנו, היחס שלנו לבורא ואחד כלפי השני על ידי לשנות את הקשר שלנו מאגואיסטי לרוחני ל"ואהבת לרעך"?

כן.

שאלה: אנחנו חברי "בני ברוך" בטורקיה, מרגישים שקיבלנו ממש ריפוי גדול מהבורא וממש סגולה. איך אנו יכולים להכין את עצמנו, ולחזק את עצמנו עוד יותר לקראת המצבים הבאים?

אם אנחנו מתחברים יותר ויותר בינינו, אנחנו לא נרגיש שום רע בחיים שלנו. כל הבעיה היא, שאנחנו נתקדם בקשר בינינו יותר מהר מאשר מגיעות מכות. אז בואו נשתדל להיות מחובקים יחד כולנו כגוף אחד "כאיש אחד בלב אחד". ומה שלא יקרה, שום דבר לא יבדיל בינינו, אנחנו נהיה ממש כולנו, כולנו יחד. ואז לא יכולים להרגיש שום דבר רע, כי אנחנו חוזרים לאותה הצורה כמו שהייתה באדם הראשון לפני השבירה.

שאלה: מה זה אומר שנותן לנו מקום לעבודה באמונה ומה זה אומר שבלי עזרת הבורא אנו לא יכולים לעשות כלום?

בלי עזרת הבורא אנחנו לא יכולים לעשות כלום כי אין לנו כוח האור, כוח החיבור. וכל התיקונים הם רק בחיבור.

שאלה: איך להרגיש במכה את התרופה?

תאר לעצמך איזה מצב ושהמכה עוזרת לך לא להגיע לעבירה, ואז המכה היא התרופה.

תלמיד: באיזו צורה כעשירייה נרגיש תשובה לתפילה?

כשכולם ירצו את זה, ויסכימו.

תלמיד: ואם אנחנו רוצים והסכמנו, ועדיין לא מרגישים את התשובה?

סימן שעדיין לא רוצים.

שאלה: האם עלי להמשיך בניתוח המצבים, כדי להתקדם באופן בלתי תלוי בזמן, מה הוא האיזון בין הרגשה של דחיפות בעבודה, לבין כניעה לבורא?

הכי חשוב לנו כל הזמן להיות מכוונים לבורא. תנסו להיות כל הזמן עימו.

שאלה: האם למכות ולעונשים יש שורש רוחני?

כמובן שכן.

שאלה: יוצא שייסורים אני יכולה לקבל כתרופה, רק אם עבורי תהליך ההבראה הוא חשוב. איך אנחנו כעשירייה, לקראת הכנס, יכולות להעלות את החשיבות של השגת הבורא, של החיבור. לעומת כל הזוועות שקורות?

יותר טוב שלא תחשבו על העולם, זה קצת גדול עליכם, אלא על הקבוצה. העיקר זה הקבוצה, להיות כולם "כאיש אחד בלב אחד" וכולם ביחד להיות קשורים בקבוצה. זה יותר חשוב כיום בשבילנו. אחרת אנחנו במחשבות שלנו, בהרגשות שלנו, עפים ומתפזרים לכל מיני כיוונים.

שאלה: אמרת שהמכה עוזרת לא להגיע לעבירה. לפי מה אני יודע מה זה עבירה ומה זה לא עבירה?

לפי התקרבות לחברים ולבורא.

תלמד: זה כל העניין של עבירות, אם אני מתקרב לחברים אז אני לא מקבל מכה?

זה כל העניין, זה הכול. אם אתה עם הלב שלך רוצה להתקרב לחברים, לכלול אותם בתוך ליבך, זה התיקון הכי נכון.

שאלה: איך הייסורים קשורים לרשימות שלנו?

אנחנו היינו צריכים לעשות איזה תיקונים ולא הצלחנו, אז מגיעים במקומם - עם סימן מינוס - ייסורים. ואז על ידי זה שאנחנו מרגישים אותם, זה מחזיר אותנו לתיקון.

שאלה: האם עלי לעבוד באמונה ללא סמיכה ורק לחזק את כוח הבורא ומתוך זה יבוא מצב חדש של טבע שני?

כן. ונשתדל ונצליח.

שאלה: משהו בנוגע לשמחה. מה יכול לתת לנו את הרגשת השמחה כשאנחנו בכל זאת עוברים מצבים כאלה קשים, כמו שאנו עוברים עכשיו את המצב בטורקיה. מה בלימוד נותן לנו שמחה?

אנחנו לא יכולים להצדיק את הבורא. אבל בינתיים, בינינו, נשתדל בכל זאת להתחבר כך שכל אחד יתמוך בשני, וכך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כולנו מחוברים. ובינינו מתגלה כוח החיבור, שיביא לנו הרגשה של כל החברים שלנו מהעבר, מההווה ומהעתיד. שאנחנו כולנו, כולנו מחוברים יחד "כאיש אחד בלב אחד".

(סוף השיעור)