שיעור ערב 21.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פרשת "תולדות" - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות, פרשת "תולדות", כותרת "כל הבארות אשר חפרו". קטע מספר 12 של הרב"ש מתוך מאמר "מהו היסוד שהקדושה נבנת עליו".

"כל הבארות אשר חפרו"

"ענין החפירות, שחפרו, הוא למצוא חסרון וצורך לישועת ה', הן על הכלי. כלומר, לבקש מה' שיתן להם צורך להשפיע. והם רואים, שאינם יכולים, מטעם שהגוף מתנגד לזה מצד הטבע, שנולד עם רצון אך לקבל.

אמנם גם בזה יש להבחין ב' הבחנות:

א. שהוא מתפלל לה', שיתן לו כח להתגבר על הרצון לקבל, ולעבוד בעמ"נ להשפיע. והוא רוצה, שה' יתן לו הכח הזה.

ב. יש לפעמים, שאין האדם יכול לבקש מה', שיתן לו הרצון להשפיע, מטעם שהגוף מתנגד גם על התפלה. שהגוף מפחד, אולי ה' יעזור לו, ויעזוב את הרצון לקבל. נמצא, שהוא צריך להתפלל, שה' יתן לו כח להתגבר על הגוף, ושכן יהיה לו כח להתפלל לה', שיעזור להתגבר על הרצון לקבל, ולעבוד בעמ"נ להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנת עליו" 1988)

כאן אנחנו רואים שכל העבודה שלנו היא להשיג את הרצון להשפיע, להיות דומים לבורא, אז נוכל לברר בדיוק איפה אנחנו נמצאים, מה קורה איתנו וכן הלאה, וגם לראות את הכיוון, איך אנחנו צריכים להתפתח.

יש כאן לפנינו שני מצבים, קודם כל כשבאים לחכמת הקבלה לומדים, אנחנו מגלים אחר כך שאין לנו רצון להגיע לרוחניות. באמת, אפילו לא רוצים, אפילו דוחים בתת הכרה או בהכרה. נעלם אותו דרייב, אותו מרץ כמו שהיה לנו בהתחלה. ואדם לא יודע מאיפה לקחת אותו, אין לו כוח לבקש מהבורא שייתן לו כוח לרוחניות. זה דבר אחד. ודבר שני, שכל הזמן הוא דואג שיהיו לו עוד יותר ועוד יותר כוחות, לא כוח לרוחניות, אלא כוח להתגבר על הרצון לקבל שלו. להשתמש ברצון לקבל למרות הרצון לקבל, ללהשפיע.

ולכן יש לנו כאן שני שלבים שלפעמים באים בצורה כזאת ולפעמים בצורה כזאת בזה אחר זה. לפעמים אני נלחם עם הרצון לקבל שלי כדי להתגבר עליו ולעשות אילו פעולות השפעה, ולפעמים אין לי שום רצון להתגבר על הרצון לקבל שלי ולהגיע לרצון להשפיע, אלא אני צריך את הרצון לרוחניות בעצמו שיהיה לי, שאני אוכל לשבת, לשכב, לעשות כל מיני דברים בחיים ולהיות כמו מת כלפי רוחניות, לא רוצה לבקש, לא רוצה לקבל, שום דבר.

אז גם בזה וגם בזה אנחנו צריכים לעבוד על הדברים האלה, וזה נקרא לחפור [מלשון] "חפירות", בארות, "בארות יצחק", שזה לדאוג בתוך הרצון לקבל, זה נקרא "קרקע", "אדמה", ולחפור בורות שהם בעצם סימנים של חסרונות. ואני רוצה להגיע לחסרונות האלה קודם כל ברוחניות ואחר כך הבורות האלה כבר יתמלאו במים, במי תורה, באור החסדים.

שאלה: בדרך כלל אנו מדברים על כך שאנו בונים את הכוונה מעל הרצון, וכאן יוצא שאנחנו חופרים בתוך הרצון?

מאיפה אתה חושב שאתה מקבל רצון להשפיע? מתוך זה שיש לך רצון לקבל ואתה על פני הרצון לקבל מעדיף פעולות השפעה, ולכן חלק מהרצון לקבל שהיה לך אתה מעביר לרצון להשפיע, עובד איתו בעל מנת להשפיע, בכוונת להשפיע. אין אחרת.

הבורא ברא רצון אחד וכל אותו רצון היה בהתחלה על מנת לקבל, אחר כך הוא סידר אותו ברצון להשפיע, שבר כדי שיהיה לנו רצון לקבל בעל מנת להשפיע, ובלבל את הדברים האלה אחרי שבירת הנשמה של אדם הראשון, ואז נתן לנו שאנחנו נסדר את הדברים, אבל הרצון הוא רצון אחד ואתה ברצון הזה עובד או בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע.

שאלה: בן אדם כשהוא רוצה לחפור יותר ויותר עמוק הוא מרגיש שהוא דווקא מאבד יותר את הרוחניות, הוא כאילו יותר נסוג אחורנית, הוא משמין, אין לו כוח, הוא לא יכול לזוז. איזה אמצעי יש פה כדי להינצל מכאלה מצבים?

לבקש כוחות מהחברה ולבקש כוחות מהבורא, אין יותר, רק מהשניים. זה הכול.

שאלה: אתה יכול בבקשה לתאר מהי פעולת החפירה, מה זה נקרא שהאדם חופר, מה הוא עושה?

אני רוצה להשיג חיסרון לרוחניות, חיסרון לבורא, חיסרון לדבקות, חיסרון להשפעה. חסרונות. יש לפניי את כדור הארץ נגיד, ואני רוצה לעשות משהו רוחני מהרצון לקבל, אז אני עושה פעולות בתוך הרצון לקבל, אני רוצה לחפור, אני רוצה לגלות בו חסרונות. מה אני יכול לעשות עם הרצון לקבל כדי להשיג ממנו דווקא שמיים, רוחניות. זאת העבודה של יצחק.

תלמיד: כאן השאלה, איזה פעולות אני עושה ברצון לקבל? מה זו החפירה, מה זה הפעולות האלה, כדי להשיג רצון לרוחניות מה אני עושה?

אני בודק איך על ידי הרצון לקבל שלי אני יכול להגיע לפעולות ההשפעה, לאהבת החברים, דרכם לאהבת הבורא. את כל זה אני עושה ברצון לקבל, אין לי שום דבר חוץ מזה. יש לי חוץ מזה כוח שמתקן את הרצון לקבל, אבל הנושא עצמו זה רצון לקבל.

תלמיד: כשהאדם עושה את הפעולות האלה שהוא חופר בעצמו כדי להשפיע לחברים, כדי לעבוד באהבת חברים, התוצאה מזה זה שהוא מגלה שחסר לו רצון כזה?

אבל יש לו רצון כללי?

תלמיד: מה זה רצון כללי?

רצון. אתה מבין מה זה רצון או לא?

תלמיד: אני מבין שחסר לי רצון לרוחניות ולכן אני מברר איך להשיג אותו עכשיו.

אני לא מדבר על הרצון לרוחניות, אני מדבר על רצון הכללי שזה חומר הבריאה.

תלמיד: רצון יש ברוך ה', למי אין רצון, יש לכולם.

אז אני רוצה מהרצון הזה להוציא רצון שהוא יהיה לרוחניות. לרצון להשפיע, לאהבה, לחיבור, גם אותו אנחנו מוציאים מהרצון לקבל הכללי, אין לנו חומר אחר. חומר אחר אין לך, זה מה שניתן, אתה רוצה לתקן אותו? לכן זה נקרא "עבודת התיקון", בבקשה תתקן. תביא אותו, קודם תגלה שהוא על מנת לקבל שגם זאת שאלה האם הוא על מנת לקבל, ואחר כך תהפוך אותו לעל מנת להשפיע? זה הכול. רצון נשאר רצון, אבל או על מנת לקבל או על מנת להשפיע זה תלוי בעבודה שלך.

שאלה: אנחנו יודעים שהבורות שיצחק חופר זה לא סתם בורות, זה בורות למעשה שאברהם חפר והם נסתמו. אז מה זה בדיוק אומר שבורות שאברהם חפר ונסתמו, ועכשיו יצחק חופר אותם בורות?

אותם הבורות הם כל הזמן בכל הדורות, לכל הצדיקים, שרוצים להשתמש ברצון לקבל שלהם כדי להפוך אותו לעל מנת להשפיע. הבורות הם חסרונות, איך אני עובד עם הרצון לקבל בחיסרון על מנת להשפיע, זה נקרא "בור". אחר כך זה בור שאני ממלא אותו במים וזה נקרא כבר "באר", וכבר מתוך זה אני מתחיל לעבוד נכון עם האדמה, עם הרצון לקבל הכללי.

קריין: קטע מספר 13 מתוך הרב"ש "מהו היסוד שהקדושה נבנת עליו".

"בזמן שהאדם רוצה לבנות בנין של קומת קרקע, אין הוא צריך לחפור כל כך בעומק. אלא שחופר קצת, הוא יכול לבנות את בנין שלו בקיום תו"מ. ומהי חפירה ברוחניות. היינו חסרון, שחופרים חסרון בהלב. כי לב נקרא רצון, ולב נקרא מלכות, ולב נקרא ארץ או קרקע.

וכמו בגשמיות, חופרים חסרון בקרקע. זאת אומרת, שמטרם שהולכים לבנות בנין, מוכרחים מקודם לחפור בארץ. כלומר, שמוציאין מה שיש במקום החפירה. ולאחר שהמקום הזה שרוצים לבנות הוא ריק, אז מתחילים לבנות, מה שאין כן כשהמקום ממולא בעפר, אין לבנות עליו בנין, כי הבנין יפול.

כמו כן ברוחניות, שצריכים לחפור בהארץ, היינו בהלב, ולהוציא משם את העפר שבלב. ונשאר אז הלב ריקם בלי שום מילוי. אז מתחיל זמן של הבניה."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנת עליו" 1988)

שוב.

קריין: שוב קטע מספר 13.

"בזמן שהאדם רוצה לבנות בנין של קומת קרקע," בניין רוחני, על מנת להשפיע, אבל משהו קטן. "אין הוא צריך לחפור כל כך בעומק. אלא שחופר קצת, הוא יכול לבנות את בנין שלו בקיום תו"מ. ומהי חפירה ברוחניות. היינו חסרון, שחופרים חסרון בהלב. כי לב נקרא רצון, ולב נקרא מלכות, ולב נקרא ארץ או קרקע.

וכמו בגשמיות, חופרים חסרון בקרקע. זאת אומרת, שמטרם שהולכים לבנות בנין, מוכרחים מקודם לחפור בארץ. כלומר, שמוציאין מה שיש במקום החפירה. ולאחר שהמקום הזה שרוצים לבנות הוא ריק, אז מתחילים לבנות, מה שאין כן כשהמקום ממולא בעפר, אין לבנות עליו בנין, כי הבנין יפול.

כמו כן ברוחניות, שצריכים לחפור בהארץ, היינו בהלב, ולהוציא משם את העפר שבלב." זאת אומרת, להוציא את כל הכוונות על מנת לקבל מתוך הרצון, ושהרצון יהיה גולמי ללא שום כוונות, ואז מתחילים לבנות, להוסיף מהרצון הזה כוונות על מנת להשפיע ואז בונים בניין. "ונשאר אז הלב ריקם בלי שום מילוי. אז מתחיל זמן של הבניה."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנת עליו" 1988)

שאלה: רציתי לשאול מהי עבודת החפירה הזו שצריך לעשות, האם זה אומר שאדם צריך לעשות הבחנות עם עצמו עד שהוא לא מוצא את החיסרון, ואם הוא לא מוצא אז הוא צריך להמשיך לברר?

לא. הוא צריך להוציא מהרצון לקבל שלו את הכוונה לעצמו, את הכוונה על מנת לקבל. הבורא בכוונה בתוך הרצון לקבל שלנו הכניס כאלה כוונות על מנת לקבל, ואנחנו צריכים להוציא את הכוונות בעל מנת לקבל, ואז נשאר שם בור. למלאות את הכוונות האלה במים נניח, זו תהיה באר, ומתוך זה אנחנו יכולים לקבל קרקע פורייה ולבנות. בקיצור, הרצון לקבל נשאר רצון לקבל, להחליף כוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע זו העבודה שלנו, ובמידה שיש לנו כוונה על מנת להשפיע אנחנו יכולים להשתמש ברצון לקבל ולבנות כבר ממנו, מהרצון לקבל, בניינים בעל מנת להשפיע, מדרגות, צורות משלנו, מאיתנו הדומות לבורא.

שאלה: איך בזמן החפירה לא מאבדים את הכוונה שלשמה התחלנו בעבודה?

כי בזמן החפירה אתה כל הזמן עובד נגד הכוונה בעל מנת לקבל, אז איך אתה יכול לאבד [את השאלה] בשביל מה אתה עובד? אם אתה עובד בדיוק כדי לתקן את עצמך מכוונה על מנת לקבל, אז אתה לא יכול לאבד את המטרה כי זה שייך למטרה, זה קשור למטרה.

שאלה: חפירה זו פעולה אישית או קבוצתית?

בדרך כלל זו פעולה קבוצתית. אבל גם בצורה אישית אפשר לפנות ולבקש תיקון.

שאלה: רציתי לדייק קצת. הבורא נתן לי ליהנות מכל מיני דברים, האם עבודת החפירה הזאת היא להוציא את הדבר שאני נהנה ממנו, ולראות איך אני יכול לבקש שישנו לי את התענוג הזה בעל מנת להשפיע.

זה לא ילך לך, אתה רוצה ליהנות מהרוחניות, אני מבין אותך, אבל זה לא ילך, זה להחליף פרה בחמור. לא, תצטרך לעשות חשבון. אבל לאט לאט מה שלא עושה השכל יעשה הזמן.

שאלה: איך לא להחליף פרה בחמור? איך מפרידים כוונה מרצון לקבל, איך עושים את הפעולה הזאת?

על ידי הקבוצה. שאני בקבוצה עושה בדיוק את הפעולות האלו, אני פועל כלפי הקבוצה, משרת אותם, מבקש מהם, עושה מה שהם רוצים ואז על ידי כך אני משנה את הכוונה שלי, מבקש מהבורא שיעזור לי לעשות את זה. רק על ידי החיבור שלי עם האחרים, לבד זה בלתי אפשרי. זה פשוט אפילו לא מתקרב להחליף את הכוונה.

שאלה: מבחינת החפירה, החיסרון, מדובר על חפירה וחיסרון שלי או גם עבור החברים שלי?

לא, אתה לא יכול עבור החברים. אתה יכול ביחד איתם לעשות חפירה ברצון שלכם המשותף לבנות בניין דקדושה, אבל אתה לא עושה את זה במקום החבר. אתה יכול לחזק אותו, להראות לו, כמו שרב"ש כותב, דוגמה בקבוצה, אבל בעצם זו העבודה, אנחנו צריכים להתחבר יחד ולחפור יחד כמו בבניין, אנחנו חופרים יחד את היסודות ועליהם בונים רגליים כאלה, אתה יודע איך בונים את בניין? חופרים כאלה בורות, מכניסים בהם בטון, ועל הרגליים האלו כבר מתחילים לבנות את הבניין.

שאלה: הנה התחברנו עם החברים בעשירייה, מה זה אומר שיחד מתחילים לחפור?

אתם רוצים לרכוש את כוונת ההשפעה. אתם בודקים ורואים שכל הכוונות והרצונות שלכם הם כוונות על מנת לקבל. אתם מגלים את זה כחיסרון, כדברים שאתם לא רוצים אותם כי הכוונות הן על מנת לקבל, ואז אתם רוצים לחפור, להוציא אותן מהקרקע, מהרצונות, את הכוונות בעל מנת לקבל, ובמקומן שיהיו כוונות בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה ההבדל בין לחפור לבין להסתכל?

אני לא מבין למה אתה מתכוון בלהסתכל, מה זו הסתכלות, שאתה מסתכל סתם על הרצון? אתה צריך לחפור, צריך לבדוק איפה יש לך כוונות על מנת לקבל שהן בטוח לפי ההשגה שלך מפריעות לך להגיע לרוחניות ואותם אתה צריך להוציא מהאדמה, כי הן מפריעות לך הכוונות האלה שנמצאות בתוך הרצון לקבל שלך שזה נקרא קרקע, ואתה מוציא אותן ובמקומן אתה רוצה שיהיו לך כוונות בעל מנת להשפיע.

קריין: קטע מספר 14 הרב"ש "מהו היסוד שהקדושה נבנת עליו".

"רק בבחינת אמונה למעלה מהדעת יכולים לבקוע את האבן, לכן נוהג כאן ענין של עליות וירידות. שלא תמיד האדם מוכשר ללכת למעלה מהדעת. נמצא, שכל מה שחפר ומצא איזה חסרון לבקש מה', שיתן לו כח ללכת בדרכי השפעה, חזר ונסתם ע"י האבן.

לכן הוא מוכרח לחפור עוד הפעם, וחוזר חלילה. וכל פעם הוא מתחיל לחפור ולהוציא את העפר, ובאמצע החפירה שוב הוא מוציא אבן. ושוב מתחיל לשאול שאלות בתוך הדעת. ושוב הוא מתגבר ומשתמש עם האמונה למעלה מהדעת. ושוב השיג מקום חסרון, ומתחיל להתפלל לה', שיקרב אותו לעבודתו. היינו, לעבוד עבודת ה', כלומר לשם שמים ולא לתועלת עצמו."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנת עליו" 1988)

אנחנו קוראים בתורה הרבה סיפורים סביב בארות, בארות שאברהם בנה ליד באר שבע, אחר כך בארות יצחק, אחר כך עוד בארות, כל פעם שיש איזו פגישה נניח עם בחורה, עם כלה, גם זה ליד באר, מה יש בבארות האלו שסביבן מתאספים אנשים ובא איזה גיבור כאילו מהתורה ומגרש אנשים רעים מהבאר ונותן לאחרים, לאנשים מסכנים לשתות מים, לקבל מים מהבאר, מאיפה זה נובע, זה הסיפור שעל ידי הכוונות דעל מנת להשפיע שרכש הוא יכול לפתוח, להזיז את האבן, אבן היא לב האבן שסותמת את פי הבאר ואז כולם יכולים ליהנות מהמים שבתוך הבאר. וכך התורה מספרת לנו על העבודה בקו אחד, גם בג' קוים, על ידי כל מיני דרגות אבל תמיד זה סביב באר המים.

שאלה: מה הפעולה שהופכת בור לבאר?

בור שמתמלא במים שנקרא אור חסדים, הופך להיות באר ויש גם סוגי בארות. באר מים חיים, בדרך כלל ככה אנחנו רואים את אור החסדים שכבר יכול לתת לקרקע כוח להוציא את התבואה.

שאלה: חפירת הבאר, פינוי המקום הזה, הבירור הזה ברצון והתיקון של כל הדברים המפריעים, ואחרי זה ההתקנה של הבאר, האם זה כמו צמצום והתקנת מסך?

אלו פעולות מאוד גדולות, גם ארוכות טווח. זה איך אנחנו רוכשים כוונה בעל מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, מתוך הרצון המקולקל שנקרא סתם קרקע, עד שמגיעים למקום איפה שמבינים שצריכה להיות באר, שמרגישים חסרון. ומהחיסרון הזה מתחילים לחפור את הקרקע, מתחילים בעבודה שלנו להביא את הקרקע למצב שהיא מתחילה להתמלאות במים, בתכונות הבינה, זאת אומרת חסרונות שלנו שהם לא לעבוד עם על מנת לקבל אלא בעל מנת להשפיע. וכשהכוונה על מנת להשפיע היא ממלאה את כול הבור הזה, החור הזה בתוך הרצון לקבל, אז אנחנו כבר יכולים להשתמש במים האלה כדי להחיות את האדמה, להחיות את התבואה, להחיות את החיות, תמיד זה חמורים או גמלים או אנשים. וככה אנחנו רואים שאנחנו לאט לאט מגיעים לתיקונים. ככה התורה מספרת לנו.

תלמיד: והבארות האלה שאנחנו חופרים בעבודה הזאת שתיארת, זה קורה למעשה בכל מדרגה ומדרגה או שזה משהו שהוא כללי, בכללות?

זה במדרגות הראשונות במיוחד, כשאנחנו רוכשים כוונות בעל מנת להשפיע.

שאלה: אני רוצה לחזור לשאלה של החבר מניו יורק, כי נראה לי שמה שהוא בעצם שאל זה מה ההבדל בין חפירה לבין חיפוש חסרונות?

חפירה זה כשאני כבר עושה את העבודה בצורה מרוכזת, בהכוונה נכונה להוציא מהקרקע עם המים כוח שיכול לתת לי פירות. או לבנות על הקרקע על ידי זה שאני עושה בורות, לבנות עליה בניינים כמו שרב"ש כותב.

תלמיד: אבל זה מה שאנחנו עושים בעצם גם עם החסרונות, לא?

חסרונות ודאי, כי הקרקע עצמה היא חסרונות, רק איך להשתמש בחסרונות האלה. תמיד אנחנו עובדים עם החיסרון או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, אז בארות זו כבר הכוונה שלנו על מנת להשפיע, להשתמש בקרקע בעל מנת להשפיע. לכן אנחנו צריכים את הקרקע הזאת למלא אותה בבארות.

תלמיד: אז אפשר להגיד שיש את חיפוש החסרונות, והחפירה זו כבר העבודה עם החסרונות שמצאנו?

חיפוש החסרונות זה עוד לפני שאנחנו חופרים.

תלמיד: כן בדיוק, שהחפירה זו כבר העבודה עצמה עם החסרונות אחרי שיש לנו אותם?

כן.

שאלה: מה הכלי שבו אנחנו משתמשים כדי לחפור?

על ידי הרצונות שלנו. אנחנו חוקרים את הרצונות שלנו ורואים האם אנחנו יכולים להשתמש בהם בעל מנת להשפיע או לא. בכמה שיכולים להשתמש על מנת להשפיע, זה טוב. בכמה שלא יכולים, אנחנו חופרים וחופרים וכל הזמן רוצים לראות איפה הרצונות שלנו שאיתם אנחנו רוצים להגיע למטרת הבריאה, למטרת החיים, לגילוי הרוחניות. והרצונות האלה שאנחנו מגלים שחסרה בהם כוונה על מנת להשפיע, אנחנו מהם כאילו בונים את הבורות האלה באדמה.

שאלה: איפה תפילה ועזרת השם בפעולה של חפירת בורות?

זו כל העבודה, בחפירה ובעזרת השם. זה לא פיזית שאתה חופר את הקרקע, אלא אתה בודק את הרצונות שלך שהם הקרקע, בודק איפה הם בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע, חופר, מעבד אותה, חורש אותה, ואז אתה רואה עד כמה יש לך כוונות על מנת להשפיע שאיתם אתה יכול לעבוד עם הרצון לקבל שזה הקרקע עצמה.

שאלה: האם חפירת הבארות היא בניית בית המקדש השלישי?

לא, זו רק תחילת העבודה הרוחנית, זו תחילת העבודה הרוחנית. היא לא שייכת לעבודה בבניית בית המקדש אפילו לא הראשון והשני מכל שכן השלישי.

קריין: קטע מספר 15 של הרב"ש.

"נפרש מהו "רועי גרר", ומהו "רועי יצחק", ומהי המחלוקת ביניהם. "רועי" פירושו מפרנס. "רועי גרר" יהיה פירושו, שהפרנסה שלהם היא ממה שהם נגררים אחרי הרבים. כלומר, שבאו להם מחשבות, שלא צריכים לעבוד כדרך שיחידים עובדים, שרוצים להגיע אל האמת, שנקרא "לשמה", שהוא בעמ"נ להשפיע, אלא שמספיק להם אם המה יהיו עובדים ומקיימים תו"מ, בכדי לקבל תמורתם שכר בעולם הזה ושכר בעולם הבא. כלומר, שגם כאן בקיום תו"מ יכול ללכת בדרך של הסתפקות במועט.

"רועי יצחק", כלומר המפרנס של יצחק, נקרא זאת, שמפרנסת בחינת יצחק, הוא בחינת השפעה. שכל זמן שהוא יכול להשפיע לה', זוהי הפרנסה שלו, ומזה הוא עושה חיים.

וזה היה הריב בין "רועי גרר", שהם היו אומרים לו, שכל מה שחופרים למצוא חסרון וצורך לעסוק רק בדרך השפעה, אין כדאי לחפור ולחפש חסרונות כאלו. וסיתמום את החסרון, בזה שהיו אז אומרים "אנו צריכים להיות נגררים אחרי הרבים, ולא להיות יוצא מהכלל"."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנת עליו" 1988)

כל התורה מדברת על אדם אחד שנמצא במאבק עם עצמו. אבל נראה לו שהוא נמצא בעולם מלא, גדול, רחב, עם הרבה אנשים, ושיש לו גם עשירייה ועוד כל מיני דברים, אבל באמת אין יותר מאדם אחד. לכן כשאנחנו קוראים את התורה אנחנו צריכים לראות בתוכנו את כל אותן האבחנות עליהן אנחנו קוראים בספר התורה. נניח בפרשת השבוע מדברים על הרבה אנשים, על הרבה גיבורים, על חיות, על שמיים וארץ ועל כל מיני אירועים שקורים, אנחנו צריכים להבין שהכול קורה בנו באדם אחד, בי נניח. הכול קורה בי שמיים, ארץ, יבשות, כל מיני תופעות טבע, אנשים למיניהם חיות, הכול נמצא בי, כמו שכתוב, אדם הוא עולם קטן, ולכן אני צריך לראות בי את כול הכוחות האלה.

בדרך כלל מדברים על שני כוחות, חיובי ושלילי. הראשון עוזר לתיקון, לחיבור, להגיע לבורא וכן הלאה, והשני, הוא ההיפך, מושך אותי מזה, מותח אותי מזה. וזה כדי, שאני אראה שיש לי את שני הכוחות האלה ואני אוכל להבחין ביניהם מה טוב ומה רע, מי בשבילי טוב ומי בשבילי רע, וכך להתקדם, להיות תמיד בבחירה, האם אני בוחר בזה או בזה. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, כמו שכתוב, "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי"¹, שנמצא בין יצר רע לבין יצר טוב, בין קבלה לבין השפעה. ואנחנו צריכים להשתדל לעשות תמיד חשבון נכון לכיוון ההשפעה, כמה שאפשר. אני צריך ללמוד, לשמוע שיעור בוקר, להיות בחברה, בקבוצה, בהפצה, בכל דבר ודבר, רק כדי שיהיה לי כוח בכמה שאפשר יותר שעות ביום להיות בכוונות דלהשפיע, בכוונה, במחשבה על מנת להשפיע, לכיוון החיבור.

שאלה: מהו הכוח של רבקה?

אנחנו לא נכנס עכשיו לכל ההסברים האלה, זה מאוד עמוק. יש בתורה מלא גיבורים, בעוד כמה זמן כשנעבור לצמצום ב', לג' קווים, נוכל לדבר על כול הגיבורים האלה ולראות באיזה יחסים הם נמצאים ביניהם, לא עכשיו.

תלמיד: הסיבה שאני שואל היא, האם הכוח של רבקה כולל גם את הכוח של יצחק ויעקב וממשיך את כוונת הברכה מיצחק?

אני לא רוצה להיכנס לזה, אתה מבין את זה או לא? אני עכשיו לא רוצה להיכנס לזה, כי אלה דברים עמוקים ומאוד מורכבים. אתה רוצה להיכנס לזה, בבקשה, לך ותקרא משהו. אותי אל תשאל, תשאל רק על מה שאנחנו מדברים כאן במסגרת הפרשה, חצי שעה בשבוע.

תלמיד: בתחילת השיעור אמרת לשאול כל שאלה על הפרשה, אני מצטער לא התכוונתי להסיט את השיעור.

אז תצטער ואל תשאל, כי אתה יוצא מחוץ לגדר מה שאנחנו לומדים. אני לא יכול להסביר לך את הדברים האלה. זה קשר בין בינה לבין מלכות ובמקרה שנקרא רבקה, אני לא יכול להסביר. ובשתי מילים זה גם לא יעזור, כי אז אני אצטרך להסביר את הכול, את כל הסצנה הזאת, את כל התיאטרון על האבות, שלושה אבות, ארבע אימהות, איך הם קשורים זה לזה, איך הרצון לקבל כלול מהם, מהדרגה הזאת שנקראת "אבות" ומה קורה אחר כך. אנחנו נגיע לזה. שלא יכאב לך שאתה עכשיו לא יודע משהו על רבקה.

קריין: שוב קטע מספר 16.

"היות שקו ימין בנוי על בסיס של אמת, תיכף מתעוררים הרועי גרר, ורוצים לגרור את אדם לדעת הרבים. ואז מתחילה קליפה הזאת לתקוף את האדם, ונותנת לו להבין את דעת רבים, שמה שהם אומרים זהו אמת. והאדם מתחיל להאמין להקליפה הזאת, בזמן שהיא רוצה להרוג אותו, ולהוציא ממנו כל החיות דקדושה, ולהשליך אותו לשאול תחתיות. היות שהקליפה הזאת מתלבשת בלבוש צביעות, ואומרת, שכל מה שהיא אומרת לך עכשיו, הוא רק משום שהאדם לא ירמה עצמו בדרך של שקר.

לכן כל מה שיש אז לעשות, הוא לעמוד על המשמר, בעת שהמחשבות של רועי גרר באות למוחו כמו חיצים שנונים, והם משוחים ברעל, שהורגים את האדם על מקומו, והוא נשאר בלי רוח חיים דקדושה.

הקליפה הזו באה לאדם ושולחת לו את רעיונותיה ודעותיה. והן לא באות חס ושלום שהוא לא יהיה עובד ה'. אלא להיפך, שנותנים להאדם להבין, היות שאתה יודע עכשיו בבירור מהי עבודה באמת, שצריכים לכוון שיהיה לשם שמים."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנת עליו" 1988)

אבל אחר כך היא תוכל לקבל את זה לעצמה, כי אחרת מאיפה היא תרוויח את האורות? קליפה חיה מאור עליון שהיא יכולה לעשוק, לתפוס, לגנוב. ואם היא לא תעורר את האדם שילך קדימה לקראת ההשגה, אז היא לא תרוויח. לכן היא מעוררת את האדם ללכת לקראת ההשגה, ואחר כך היא יודעת איך לתפוס ולגנוב ממנו את מה שהוא משיג.

לכן גם כאן אנחנו צריכים להבין, שרק סביבה יכולה לשמור על האדם שלא ייפול תחת הקליפה, אם פתאום יתעורר בו רצון מבפנים הוא לא יוכל לעשות עם עצמו כלום, הוא לא יוכל. כך אנחנו ,מאוד חלשים, רק אם אנחנו בונים סביבה היא יכולה להגן עלינו.

שאלה: מי אלה "הרבים"?

כל התכונות של האדם, אין יותר. אתה לא מבין שמדובר רק על אדם אחד? רק על אדם אחד. זה כמו החבר ששאל על רבקה, הוא רוצה לדעת מה על רבקה, הוא חושב שזה משהו מחוצה לו. הוא צריך לגלות איזה רצון זה אצלו, עד כמה הוא מפריע לו או רוצה לעזור לו, עד כמה הוא יכול לעבוד עימו, ואז יהיה מעניין אותו מה קורה בין אלו לאלו הגיבורים שבתורה. זה הכול רצונות שבאדם מהם מורכבת הנשמה שלו, זה לא משהו מחוצה לו. אם הוא מתאר את זה מחוצה לו זו עבודה זרה.

שאלה: מה היא דרך השקר, לא הבנתי איך זה קשור לקליפה?

דרך השקר, שכל דבר שאתה לא מכוון אותו בעל מנת להשפיע זה מלכתחילה נקרא דרך השקר. אין לך יותר מזה.

שאלה: מה יש בזה שמגיעה קליפה יותר חזקה, האם יש משהו במה שאנחנו עושים שמושך קליפה כזו חזקה יותר?

קליפות זה חלק בלתי נפרד ממערכת הנשמה, וזה הכול נמצא בתוך האדם. האדם צריך ללמוד לעבוד, איך הוא עובד עם כלים דהשפעה, כלים דקבלה. עם קליפות ועם קדושה, על מנת להשפיע, על מנת לקבל. איך הוא מתקן את זה, איך הוא מתרחק מעל מנת לקבל כי הוא לא יכול להתגבר עליהם. איך הוא בודק ורואה את החולשות שלו, עד כמה שהוא לא מסוגל ועד כמה שהוא מפחד. ובמידה שהוא מפחד וכמה שהוא לא מסוגל וזקוק לבורא, זה טוב. אז אני נזקק לבורא, אני רץ אליו, אני אוחז בו. וככה כל הזמן אנחנו צריכים לעבוד.

לכן קליפות הן דבר הכרחי, בלי קליפה אי אפשר לחיות. גם אצלנו בגוף, אנחנו לאט לאט מגלים עד כמה הגוף שלנו כלול מכל מיני קליפות, כל מיני מזיקים כאילו, אבל בלעדיהם הוא לא יכול, כל החיים הם בין טוב ובין רע, בין שני כוחות פלוס ומינוס, ולכן כך אנחנו חיים.

שאלה: באיזו פעולה פנימית אני יכול לנקות את הרצון לקבל מהכוונה על מנת לעצמי?

רק על ידי המאור המחזיר למוטב. אתה לא יכול לעשות שום דבר, אין לך שום כלי, שום אמצעי שאתה יכול לנקות את עצמך מהקליפות, מכוונות על מנת לקבל. אתה לא מבדיל אפילו איפה הן ישנן ואיפה הן לא נמצאות, כי כולנו בינתיים בתוך הקליפות. ואנחנו צריכים לבנות לאט לאט על ידי קשר בינינו ועם הבורא לבנות מערכת על מנת להשפיע ומתוך שיהיה בה איזה אור רוחני, היינו כוח על מנת להשפיע, אנחנו נוכל כנגדו לראות כוח על מנת לקבל, ואז נראה מה לעשות זה כנגד זה. וכך להתגבר, כך להיות.

תלמיד: האם זה נכון שאני צריך עם החברים ביחד לבנות בהתחלה קשר נכון ואחר כך מאותו הקשר לפנות לבורא?

כן. אני בונה את היחסים הנכונים והטובים בחברה, וכלפי היחסים האלו אני בודק כל דבר שבא אליי, האם הוא מתאים להיות בתוך הקשר שלי עם החברים או לא מתאים. בצורה כזאת המנגנון שבניתי בקשר בין החברים עוזר לי לבדוק, לראות, זו מחשבה טובה על מנת להשפיע או לא. כך אנחנו בונים את עצמנו.

שאלה: איך הקליפה משפיעה על התלמיד, האם זה דרך הרצון שלו?

כן, היא מראה לו מה זה ההיפך מהקדושה, שזה כיוון הפוך מהבורא, ואז אנחנו מבינים לאן לזוז. הקליפה הכרחית להתקדמות שלנו. אנחנו צריכים לכבד את הקליפות, כמו כל דבר שמתגלה בחיים שלנו. איך אנחנו מתקדמים למשהו קדימה מיום ליום? על ידי זה שאנחנו מגלים שאנחנו מפסידים, שאנחנו חולים, שאנחנו לא מצליחים, שזה נשבר, שזה לא בסדר, על ידי גילויים מעשיים וכוונות ופעולות לא טובות אנחנו דווקא מגלים פעולות נכונות וטובות.

לכן לא לזלזל בדברים רעים, אם אנחנו מתייחסים אליהם בצורה יצירתית, נכונה, אז אנחנו בונים את עצמנו נכון. לכן המקובלים לא מזלזלים בשום דבר ששייך לשגיאה, לטעות, לקליפה, "אלף פעם ייפול צדיק וקם", דווקא מזה שאנחנו נופלים אנחנו קמים וממשיכים.

שאלה: בדרך כלל כל מה שהוא לא סביבה רוחנית מוציא מרוחניות. האם בדרך שלנו אנחנו צריכים להתרחק מסביבה חיצונית או לעבוד איתה באיזו צורה?

אנחנו צריכים להיות בכל סביבה שאנחנו צריכים כדי להתקיים בצורה גשמית, בצורה של "לא יגונה ולא ישובח", זאת אומרת בצורה נורמאלית, לא יותר מזה. ובצורה רוחנית אנחנו צריכים לבנות את הסביבה שלנו כך, שנגיע כמה שיותר מהר למטרה.

שאלה: איך אנחנו שומרים על מה שהשגנו, גם אם השגנו גרם של משהו בכוונה, בחיבור, איך שומרים על זה שלא ישדדו אותנו כל הזמן?

אי אפשר לשמור, אלא רק להגדיל ולהגדיל יותר ויותר את כוחות ההשפעה והחיבור.

שאלה: "רועי גרר" אומרים תסתפק במועט ותלך אחרי הרבים, "רועי יצחק" אומרים שתמיד צריך להוסיף לשם שמיים. איך ניתן לפתור את הקונפליקט ביניהם?

"רועי גרר" רוצים לגרור אותך בחזרה, "רועי יצחק" דווקא אומרים שאתה צריך להילחם ולהתקדם קדימה. ואתה צריך לעשות חשבון ביניהם ולראות מי בעד ומי נגד מהרצונות והכוונות שלי, עם מי אני הולך קדימה. בדרך כלל ההחלטה שלנו מתבררת כולה בתוך חיבור, בחיבור בעשירייה. זה גילוי החיבור שהבורא הכין לנו בשבירת הנשמה דאדם הראשון, זו בעצם כל ההכנה הנכונה שלנו מלמעלה. נלך לתוך החיבור ותמיד נצליח, תמיד. אל תחשוב על שום דבר רק על החיבור בתוך העשירייה שלך, ואתה תראה שיתבררו לך כל השאלות, כל ההבחנות והכול יהיה נכון.

אני מאחל לכם לנוח טוב גם היום וגם מחר, ונצליח יחד. זו הייתה פרשת "תולדות" מהתורה. בהצלחה וכל טוב.

(סוף השיעור)

---

1. יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, מ' ב')↩