שיעור בוקר 24.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם". עמ' 412. מאמר "השלום"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 412, מאמר "השלום", אנחנו נמצאים בטור ב', דבר המתחיל "ודומה לזה תמצא גם כן".

"ודומה לזה, תמצא גם כן, בבראשית רבה, פ"ח, בדבר בריאת האדם. וזה לשונם: "ששאלו המלאכים להשי"ת: "מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו, הצרה הזאת למה לך?" - אמר להם הקב"ה: "אם כן, צונה ואלפים למה וכו'? למה הדבר דומה? - למלך, שהיה לו מגדל, מלא מכל טוב, ואין לו אורחים. מה הנאה למלך, שמלאו? - מיד אמרו לפניו: "ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ! עביד מאי דהניי לך".

פירוש, כי המלאכים, שראו כל המכאובים והיסורין, העתידים להתגלגל על האנושיות, תמהו ושאלו: "הצרה הזאת למה לך?"

והשיב להם הקב"ה, שיש לו אמנם מגדול המלא מכל טוב, ואין לו אורחים אחרים, מוזמנים אליה, רק האנושיות הזאת. וכמובן, אשר המלאכים, שקלו בדעתם את התענוגים, הנמצאים בהמגדול הזה, העומד ומצפה על מוזמניו, לעומת היסורין והצרות, העתיד להגיע להאנושיות, ואחר שראו שכדאי להאנושיות, לסבול בשביל הטוב הצפוי והמחכה לנו, אז הסכימו על בריאת האדם.

והיינו ממש כדברי רבי עקיבא, אשר: "הדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה". שעוד מראשית הבריאה, נרשמו שמה כל הבריות, לאורחים מוזמנים, שמחשבות הבורא ית', מחייבתם לבא להסעודה: אם שלא מדעתם, אם מדעתם, כמבואר."

זאת אומרת, הטבע ניתן לנו מלמעלה, ואנחנו פועלים בו. מה שבא מלמעלה, אין על זה שאלות, אין על זה ויכוח, צריכים רק ללמוד מה זה, כי אי אפשר לשנות את זה ואי אפשר בכלל לחשוב לכיוון זה כי רק נעשה נזקים לעצמנו בלנסות לשנות משהו במה שקיים. אלא חייבים דווקא ההיפך, לשמור על חוקי הטבע, היינו להתייחס אליהם כמו שהם, כי לכופף אי אפשר, אבל לקלקל את עצמנו על ידי זה כן ניתן, לכן לא כדאי אפילו לנסות. אדם שמבין שהוא חי בתוך מערכת של כוחות הוא מבין את זה.

ולכן כל המלאכים האלה, מה שנקרא "כוחות", אנחנו צריכים להתייחס אליהם כמו לנתון נצחי ושלם. ורק אנחנו בעלי בחירה, בעלי חופש פעולה כביכול, וניתנו לנו פעולות רק כדי להכיר בזה את כל הטבע, ולהשתמש בבחירה החופשית שלנו כדי להתחבר לכל פעולה ופעולה, לכל חוק ופרט וכלל שיש בהטבע. לזה ניתנה לנו בחירה חופשית. שאז, בצורה כזאת, אנחנו לומדים את כל הפרטים, את כל החוקים, כל הקשרים, כל מה שיש במערכת השמיים, וכשאנחנו מבינים ומרגישים את זה, בהתאם לזה אנחנו מרגישים את מי שעיצב את זה, הבורא שנמצא בתוך המערכת הזאת וממלא אותה. ואז מגיעים דרך הכרת המערכת לדבקות במי שעיצב אותה.

תלמיד: אם מגיעים לבוא לסעודה מדעתם יוצאת צורה דתית כזאת. שמזהים את חוקי הטבע או אומרים שכדאי, יש חשבון שכדאי לעשות את זה, ואז אפשר לבוא לסעודה כמו שהוא כותב.

לא. אנחנו בכלל לא מזהים אז אף חוק ואף כלל, אנחנו לא מכירים את המציאות. על ידי מה? אתה יכול להכיר את המציאות רק מדבר והיפוכו. אם אתה פותח את הרצון לקבל שלך ואתה משתמש בו ולא מסכים וכן מסכים עם על מנת להשפיע ולא, אז אתה מתחיל להכיר. כי כל חוקי הטבע הם כולם בעל מנת להשפיע והאדם הוא כולו בעל מנת לקבל. הוא יכול לעשות מה שדורשים ממנו ללא לתקן את עצמו, רק בצורה מכנית, בעולם הזה, אם הוא מפרש את חוקי הטבע העליון כהתנהגות הגשמית שלו, זה ניתן. אבל בזה הוא לא משנה שום דבר, והוא גם לא משפיע על הטבע העליון בזה שהוא עושה איזה פעולות לא ברצון אלא במעשה הגשמי בלבד. מה הוא עושה בזה?

תלמיד: אם כך זה ממש מחסום כזה, אם לא הולכים בעל מנת להשפיע.

אז לא פועלים כלום.

תלמיד: אז לא פועלים ממש כלום.

כלום. ודאי. אלא על ידי מה פועלים? פעילות יכולה להיות רק מתוך רצון. רצון יכול להיות רק על מנת לקבל. או שעל ידי כל הפעולות שהמקובלים אומרים לך אתה מגיע למצב שאתה מגלה שעל מנת לקבל זו עבירה גדולה ואתה רוצה להפוך את זה לעל מנת להשפיע כדי לגרום נחת רוח לבורא, לא לעצמך וכולי. זאת אומרת אתה צריך להגיע לאמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: כל זה ברור, רק זו בעיה אם מלכתחילה אם אין הידיעה הזאת, הקטנה אפילו.

איזו?

תלמיד: שהפעולות עצמן לא יעזרו.

כל המאבק או הניגוד, הוא במילה אחת, "לשמה". בלבד, חוץ מזה אין שום דבר. ניגוד בין הפירוש "לשמה" שנותנים המקובלים לבין מה שנותנים האחרים. רב"ש כותב על זה, גם בעל הסולם כותב דווקא על המילה הזאת. זה העיקר.

תלמיד: זה מרגיש קצת מסוכן, כי אם אין את הדבר הזה, זה אבוד לגמרי.

וודאי. אם אדם נכנס לפירוש הלא נכון מה זה לשמה, אז הוא מרגיש טוב, כל העולם פתוח, מה שהוא עושה זה הכול בסדר, זאת אומרת שמקיים בגשמיות רק את חוקי התורה, ולא חסר לו כלום, מרגיש את עצמו צדיק וכן הלאה. לא שחס ושלום אנחנו פוסלים את זה, אלא כל אחד פועל לפי הרצון שהבורא החדיר לו.

אבל יש קומץ קטן של אנשים שהם לא מסכימים רק לזה, שהם צריכים גם את הקיום הפנימי, מתוך הרצון, ולהם תורת הנגלה היא חסרה, היא צריכה גם את תורת הקבלה, חכמת הקבלה. כי הם חייבים לא לתקן את המעשה בלבד, אלא גם את הרצון. מה זה רצון אם אני מקיים? לא, רצון זה נקרא "כוונה". סתם רצון זה לא אומר שום דבר. אני יכול להביא לרצון שלי אלף ואחת סיבות, אבל כאן הסיבה צריכה להיות כולה בעל מנת להשפיע. איך אני יודע שזה בעל מנת להשפיע? דרך אהבת הבריות לאהבת ה'. אם זה לא דרך אהבת הבריות ממש בפועל, בקבוצה, במניין, שמבצעים, זה לא ילך. לכן כל העטיפה היא אחרת לגמרי. ומה זה נקרא "תורה"? שזה המאור המחזיר למוטב. ומה זה נקרא "מצווה"? שזה תיקון הרצונות שלנו לחיבור.

תלמיד: שמעתי שאמרת קודם שבני האדם הם בעלי בחירה חופשית בשביל להגיע לסעודה.

זה לא נכון, כדי להיות בבחירה חופשית אתה צריך להיות בעל שני רצונות מנוגדים, ואז ביניהם אתה נמצא בבחירה, במה לבחור. איפה אתה רואה את זה ב"כולם כבהמות נדמו"?

תלמיד: אבל בעל הסולם מדבר על כך שאין בכלל בחירה חופשית, כי הוא אומר שכל הבריות מחויבים לבוא לסעודה, "נרשמו שמה כל הבריות, לאורחים מוזמנים".

זה משהו אחר, זה שכולם חייבים להגיע לגמר התיקון, בזה אין בחירה חופשית. למה אתה חושב שבחירה חופשית היא בכול? שאלו אותך אם להיוולד או לא ובצורה כמו שאתה וכולי וכולי? לא. זאת אומרת בחירה חופשית מדברת רק אם אני בוחר או באחישנה או בעיתו. אבל אומרים לך, "או אחישנה או בעיתו, תבחר". רק זו הבחירה החופשית? כן. אז אם אתה לא בוחר באחישנה, אתה נכנס לבעיתו.

תלמיד: זה כמו שאומרים לילדים, אתה רוצה בטוב או ברע?

נכון. תפרש איך שאתה רוצה, אבל זה מה שיש. למעלה מזה אין לך מה לדבר.

תלמיד: פשוט כל הסיפור הזה, המשל הזה שיש איזה מלך שבנה איזה מגדל ואין לו אורחים, נשמע כמו איזה סיפור ילדים.

למה סיפור ילדים? אנחנו באמת נמצאים בתוך המערכת, מערכת להפליא, יש בה הכול, יש בה כאלו דברים, שאפילו אחוז, לא יודע מה, אנחנו לא טועמים משם. זה באמת כך. המלך הזה הוא הטבע, שהכול עשה בשבילנו.

תלמיד: הוא עשה את זה ואין לו אורחים ועכשיו הוא רק מחכה לנו?

לא, אין לו אורחים, כי כדי להיות אורח צריך להיות לך תיאבון. שיהיה לך תיאבון, רעב, רצון לזה, ואין לך רעב. ורעב הוא לא יכול לתת לך, כי אז תהייה בובה, התיאבון לא יהיה ממך, הרעבון לא יבוא ממך. הוא צריך בדרך עקיפין, בדרך אלטרנטיבית כזאת, לבנות לך, בך, את החיסרון למה שהוא הכין לך מראש. בזה אין לך בחירה. אלא רק בדרך, להעדיף אותם המעדנים שיש על שולחן המלך במקום כל מיני מעדנים אחרים, בזה יש לך בחירה, ובאותו זמן שהמעדנים האחרים נראים לך מתוקים ומעדני המלך, יותר טוב לא. לא שאפשר לטעום או לא, אלא לא. וככל שאתה יותר מתקדם זה יותר לא, כדי לקיים בחירה.

שאלה: למה הידיעה על כל מה שעכשיו דיברנו היא נסתרת? ברור שאדם צריך להשיג את החיסרון בעצמו, אבל למה ידיעה?

כדי לתת לאדם להתבשל בצורה גשמית. להיות דומם, צומח, חי, בפנים בתוכו לגדול, ואז מדבר, וכשהוא מגיע לדרגת המדבר, נדלקת לו מנורה בשביל מה אני חי, למה אני חי. רק עכשיו אנשים מתחילים לחשוב על זה, הם לא חשבו על זה אף פעם. עכשיו יש ייאוש, שבירה, עוד מעט יהיה משבר וכן הלאה, אז יישאלו קצת יותר. זה [קורה] בצורה הדרגתית, מה לעשות, זה תהליך מצטבר.

תלמיד: כן, כי יוצא שמקובלים כתבו על זה מלפני אלפי שנים.

אז כמה אנשים כאלה יהיו?

תלמיד: ואף אחד לא יודע על זה. נניח המפץ הגדול, כולם יודעים שהיה המפץ הגדול, למרות שגילו את זה רק לפני 100 או 200 שנה, לעומת חכמת הקבלה שגילו אותה כבר לפני אלפי שנים.

חכמת הקבלה מתגלה אך ורק לפי הצורך שבאדם. לפי הצורך. היה אברהם? היה לו צורך? אז הגיע במקום הפסלים לעבודה רוחנית. אותו דבר אחרים. כמה היו כאלה בכל דור ודור? תראה מה שיש היום, יש לך כמה אלפים לפחות. זה משהו. אם היית עושה מאמץ באירופה כמו הכנס שעכשיו אנחנו עושים, לפני מאה שנה נניח, מה היית אוסף? אולי שלושה או חמישה אנשים, אם כן. היום יש לך חמש מאות, זה משהו. ולא צריכים יותר, כי שוב אני אומר, האנשים האלה צריכים להיות רק יחידי סגולה, רק ראש של הפרצוף הכללי. וראש זה לא ראש כמו שאצלנו, אלא הראש הרוחני זה ממש מיקרופרוססור.

אני למדתי מחשבים לפני חמישים שנה באוניברסיטה. מה היו אז לומדים? הכול היה עם הכרטיסים האלה עם החורים, הכול היה על סלילים, הכול היה כזה גדול. בחדר כמו זה היה נמצא מחשב, שהיום מה שיש לך ביד זה פי מיליון יותר משוכלל, ואז הוא היה תופס חדר. לכן רק תבין מתוך ההבדל הזה, מה זה נקרא "מוח רוחני". עד כמה שהוא קטן על חשבון האיכות. לא צריך יותר, זה היהלום שביהלום שאין עוד אחד חוץ ממנו.

תלמיד: אז את כל ההפצה אנחנו עושים כדי לאסוף את המוח?

לא, גם כדי לפזר לאחרים. אבל אל תחכה שהם יבואו.

תלמיד: הגוף גם צריך את הידיעות או לא?

הגוף צריך לדעת. כמו שהוא כותב על פרעה, שגם פרעה והמצרים היו צריכים לדעת על התפקיד של עם ישראל ולתת להם לצאת, לתמוך בהם וכן הלאה. והוא תומך, אפילו ששולח ערב רב אחריהם, זו גם תמיכה, אחרת הם היו נעצרים בגבול מצרים, לא היו קופצים לים סוף. הכול כדי לקדם אותנו.

תלמיד: אנחנו רוצים לעדכן לגבי כנס מראה שיהיה כאן בפתח תקווה בזמן הכנס באיטליה. קודם כל כבר נרשמו 470 גברים לכנס שיתקיים כאן. מתוך זה ביום חמישי תהיה כאן כבר התאספות של 290 חברים. ביום ראשון הולכים להיות כאן 130 חברים, אז יהיה כנס צמוד ב-100% לאורך כל הימים. אנחנו צופים שבשיא, ביום שבת נגיע עד ל-600 חברים, לכן מבקשים שמי שלא נרשם יירשם היום כי אנחנו הולכים לעשות חלוקה לעשיריות אקראיות לפי שיעור. בכל שיעור תהיה לאדם עשיריה אחרת ואנחנו רוצים להודיע על כך מוקדם ככל האפשר לכולם.

אז א', כל אחד צריך להירשם, אפילו מי שרוצה להיות כאן רק באחד מהימים. ב', לקבל איזה הוראות איך להגיע.

תלמיד: היום נשלח שוב טופס הרשמה, רק מי שלא נרשם צריך להירשם, ולוודא שהחברים נרשמו. אם מישהו צריך עזרה מבחינת איך להסתדר עם הגעה והכול, אז שייצור קשר, אנחנו נדאג לטפל בכולם.

תלמיד: נעשה דיווח על הכנס. בדיווח נעבור על לו"ז הכנס, הוא קצת השתנה ובסוף נשמע את החבר שלנו מאיטליה שייתן לנו התפעלות על הכנס.

קודם כל אני רוצה לספר שהחברים שלנו מאירופה הם כולם בהתרגשות מאוד מאוד גדולה לקראת הכנס, מורגש שיש איזו מדרגה חדשה אמיתית, לא יודעים מה היא, אבל רוצים לתקוף אותה, רוצים להגיע אליה כבר וממש למצות אותה. בנוסף אני רוצה להגיד ששפת הכנס הרשמית תהיה באנגלית. אנחנו רק מבקשים מכל החברים שלא דוברים אנגלית, לזכור להביא את מכשירי הרדיו והאוזניות לכנס כדי שהם יוכלו לשמוע את התרגום.

נעבור על לו"ז הכנס, הזמנים שאנחנו רואים כאן הם זמני שעון ישראל. אנחנו מתחילים בשעה 19:30 ותהיה לנו ישיבת חברים. ב-20:00 יהיה שיעור 0 יחד אתך. אחרי זה נעשה סעודה ב- 22:00 ונמשיך לפעולת חיבור מקומית, הנשים יעשו ישיבת חברות.

לתוך הלילה.

תלמיד: לתוך הלילה, כן.

יש הבדל בשעות?

תלמיד: יש הבדל. באיטליה הם שעה לפנינו.

כן, ברור.

תלמיד: ביום שישי אנחנו מתחילים בשעה 10:00 בישיבת חברים. ב-10:30 אנחנו מתחילים את שיעור מספר 1 "ממיסים את הלבבות ללב אחד". ב- 14:15 תהיה לנו סעודה. ההפרשים שאנחנו רואים בזמנים הם מפני שבכנס אנחנו סועדים באותו מקום, לכן נצטרך גם להכין את המקום לסעודה ואחרי זה לפנות את המקום. ב- 15:30 יש לנו דיון בנושא "איחוד אירופה". הקבוצות יבררו ביניהן בסדנה איך להתחבר לקבוצה אחת. נתחיל לברר גם את הבורד האירופאי, מה תפקידו, איך הוא פועל לאיחוד הקבוצות. ב- 17:15 תהיה ישיבת חברים ונגיע ב 17:45 לשיעור מספר 2 "במאמץ לחיבור הלבבות מתגלה יצר הרע" וב- 21:15 נקיים כולנו טיש, שזו סעודה משותפת עם הרב בנושא "התפילה" כהכנה לשיעור שיהיה ביום למחרת.

יום שבת. בשבת הלו"ז קצת יותר ארוך. נתחיל את היום ב 8:45 נשים יעשו הכנה לשיחת נשים שתהיה אתך. 9:00 יש לנו שיחת נשים של 45 דקות. בשעה 10:00 נתחיל ישיבת חברים, וב 10:30 את השיעור השלישי "רק התפילה לבורא יכולה לעזור". 14:15 נעשה סעודה. אחר כך ב 15:30 נעשה דיון בנושא "איחוד אירופה", הפעם על הפצה. נספר מה חדש במשפחה שלנו של אירופה, נספר על כל הפרויקטים של ההפצה, כדי שכולם יידעו מה קורה. ב 17:15 תהיה הכנה לשיעור הרביעי וב 17:30יהיה שיעור "הודיה על גילוי הבורא". ב 21:15 נעשה טיש עולמי בנושא "הודיה". הטישים כמובן יהיו בהשתתפות של כל כנסי המראה הגדולים, כל החברים ישתתפו בו, ממש לא יהיה מורגש הבדל.

ביום ראשון הכנסנו כמה שינויים הודות לכך שהטיסה שלך מתאחרת, ויש לנו עוד כמה שעות אתך. ב 9:30 מתחילים ישיבת חברים. מ 10:00 עד 13:30 שיעור מספר 5 על יסוד מאמר "הדור האחרון" של בעל הסולם. בשעה 14:00 נקיים סעודה וב-15:15 עד 16:00 נעשה ישיבת חברים מסכמת בהשתתפותך ממש עד הרגע שאתה כבר צריך לנסוע לשדה התעופה. זה הלו"ז של הכנס.

תגיע קבוצה יפה של כשישים ישראלים לכנס ואנחנו רוצים לבקש מכל המשלחת הישראלית שמגיעה, מאוד חשוב לנו שהחברים ייטמעו בתוך הכנס, בתוך האנשים בכנס. שלא תהיה הרגשה של התאספות של חבורה ישראלית בינם לבין עצמם. דווקא כמה שיותר להתמוסס, כמה שיותר להכניס את הלב. נתנו תפקידים לכל חבר שמגיע. אז כמה שיותר להתמוסס, לשרת, לתת דוגמה ולפעול עם כל הלב למען החיבור בכנס.

מגיעים שישים חברים, קבוצה יחסית גדולה, איזה תפקיד יש להם?

אני אפילו לא יכול להגיד, בכמות כזאת של אנשים אנחנו יכולים באמת להיות שם כדבק בין כולם. כך חייבים להיות, אנחנו בעצם הקבוצה הכי גדולה?

תלמיד: לא, יהיו מאתיים איטלקים.

חייבים להיות לא בולטים אלא מבפנים, מחממים. לא צריכים להיות כמו ישראלים, אלא צריכים לחמם, חימום שבא מבפנים, ככה לבשל את הסיר, לחמם אותו. לתת דוגמה שקטה, רגועה, יפה, להשתתף בלב חם, וזה יהיה מורגש.

תלמיד: יש לנו גם חבר מאיטליה שאחראי על הסעודות והטישים, הוא ידבר עכשיו.

תלמיד: זה רגע באמת מיוחד, הכול מוכן פה, נעשתה כאן עבודה יוצאת מן הכלל, עבודה מאוד מיוחדת מצד כל החברים של הכלי העולמי. התחלנו מכנס איטלקי, וזה הפך לכנס אירופאי, כל החברים השתתפו בהכנת הכנס, במימוש שלו.

יש לנו צוותים מעורבבים, הצוות המוזיקלי עם הרבה חברים מכל העולם. צוות תוכן עם חברים אירופאים, ומהכלי העולמי. כל דבר שקשור לכנס הוכן על ידי כולם, הייתה השתתפות של כולם וזה דבר מאוד מיוחד. כל חבר נתן יגיעה כאילו שזה יהיה הכנס שלו עצמו, כאילו הוא באופן אישי יהיה הגיבור של הכנס, זה קרה מעל ההבדלים של לאום וזה דבר כל כך יפה.

הרגשנו את זה בהכנה לכנס, במהלך כל הישיבות, היו חברים שהשתתפו בשתי ישיבות בו זמנית, פשוט דברים מדהימים. כל דבר נעשה מתוך אהבה עבור החברים. היה ניתן לשמוע, ולנשום את זה בכל ישיבה, בכל דבר שהכנו עבור הכנס היה ניתן לנשום את אהבת החברים ולכן הכנס הזה הוא כנס ממש מיוחד. ההשתתפות של הכלי העולמי פשוט פיצצה את המלון עד אפס מקום, אין יותר מקום.

תודה לאל יש גם כנסי מראה, הרבה חברים ישתתפו בכנסי מראה. אנחנו כל כך שמחים על הרגע הזה ואנחנו יודעים שבכנס הזה נוכל להרגיש כמשפחה אחת וכאיש אחד. אנחנו מחכים לכם, למי שיגיע באופן פיזי ומחכים לכם בקשרים הווירטואליים, זה פשוט יהיה דבר יוצא מהכלל. וכמובן העובדה שרב ימצא כאן באיטליה, יהיה הדבר הכי מיוחד שיכול להיות.

תלמיד: הופכים את כל הטענות כלפי הבורא לתפילה מאוחדת בעבור החבר ועד סוף היום דורשים מענה בעבור כל העולם.

(סוף השיעור)