סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 25.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר לסיום הזוהר", עמ' 473
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 473, "מאמר לסיום הזוהר", טור ב' דבר המתחיל "אף הנשמה כך, אחר שקנתה השואה אליו יתברך".
"אף הנשמה כך, אחר שקנתה השואה אליו יתברך, הנה היא חוזרת ויודעת מחשבותיו יתברך, כמו שידעה מקודם, שנפרדה ממנו בסבת שינוי הצורה של הרצון לקבל.
ואז מקויים בו הכתוב: "דע את אלוקי אביך". כי אז זוכה לדעת השלמה שהיא דעת אלקית. וזוכה לכל סודות התורה, כי מחשבותיו יתברך הן סודות התורה.
וזה שאמר ר' מאיר: "כל הלומד תורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ומגלים לו רזי וטעמי התורה, ונעשה כמעיין המתגבר". דהיינו, כמו שאמרנו, שע"י העסק בתורה לשמה, שפירושו, שמכוון לעשות נ"ר ליוצרו, בעסקו בתורה, ולא לתועלתו כלל, אז מובטח לו להדבק בהשי"ת, שפירושו, שיבוא להשואת הצורה, שכל מעשיו יהיו לתועלת זולתו, ולא לתועלת עצמו כלל, דהיינו ממש כמו הקב"ה, שכל מעשיו הם, רק להשפיע ולהיטיב לזולתו, שבזה חוזר האדם להדבק בהשי"ת, כמו שהיתה הנשמה מטרם שנבראה.
ולפיכך זוכה לדברים הרבה, וזוכה לרזי וטעמי התורה. כי כיון שחזר ונתחבר עם השי"ת, הוא חוזר ויודע מחשבותיו של הקב"ה, כמשל האבר, שחזר ונדבק בגוף. ומחשבותיו של הקב"ה, נקראות רזי וטעמי התורה. הרי, שהלומד תורה לשמה, זוכה שמתגלים לו רזי וטעמי התורה. ונעשה כמעיין המתגבר, מחמת ביטול המחיצות, שהפרידוהו מהשי"ת, שחזר להיות אחד עמו יתברך, כמטרם שנברא."
ברור לנו מכאן מהו התהליך - ברגע שאנחנו מבטלים את המחיצות בינינו, במידה הזאת אנחנו מבטלים את המחיצות בינינו לבין הבורא, ואז האור העליון שזה הבורא נכנס וממלא אותנו ברגשות, במחשבות ובתכונות שלו, ואנחנו נעשים מה שנקרא "כמעיין המתגבר".
שאלה: האדם נעשה כמעיין המתגבר, יודע את המחשבות, אבל הוא עדיין רוצה דביקות בלי קשר לדברים נוספים שמצטרפים.
בכול מדובר על דרכי הדביקות.
תלמיד: מהו השלב הכי גבוה בדבקות?
הדבקות השלמה, גמר התיקון. אבל כל הדרגות האלה שעכשיו הוא קורא להן בכל מיני שמות, אלו אותן המדרגות לקראת הדרגה השלמה.
תלמיד: האם זה שהוא יודע את מחשבות הבורא זה נקרא השפעה?
ודאי, כי מחשבות הבורא הן השפעה, ואם הוא יודע אותן כלומר משיג אותן, אז הוא נמצא בדרגה שהוא גם משפיע כדוגמת הבורא, שמשיג זאת לפי ההשתוות הצורה.
שאלה: כתוב שכל הלומד תורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ומגלים לו רזי וטעמי התורה. אבל אנחנו לא גילינו, אנחנו לא בלשמה, אז מה אנחנו כן משיגים? מה אנחנו עושים בעבודה כרגע?
אנחנו נמצאים בהכנה שגם זו דרגה מאוד מיוחדת. כמה אנשים יש בעולם שעוסקים בזה?
תלמיד: הוא כותב "דהיינו, כמו שאמרנו, שע"י העסק בתורה לשמה, שפירושו, שמכוון לעשות נ"ר ליוצרו". מה אנחנו כרגע עושים לבורא?
אנחנו מתקרבים לעשות נחת רוח לבורא.
תלמיד: כרגע בלימוד שלנו אנחנו עושים נחת רוח לבורא?
גם כרגע, כן.
תלמיד: כלומר אנחנו מתקדמים.
אנחנו מתקדמים. אבל עכשיו אתה עדיין לא מגלה את זה כי זה רק יפריע לך.
שאלה: האם מחשבות הבורא הן איך להיטיב לנו?
נגיע ונראה. ודאי שהן "להטיב", בכללות הן "להטיב לנבראיו".
תלמיד: מה זה אומר "לדעת מחשבותיו" מצידנו?
זה אומר שגם אנחנו נכללים מאותם הרצונות והמחשבות של הבורא. זה נקרא לדעת, להתכלל, לנגוע בזה, לספוג את זה, מהמילה "וידע אדם את חווה אשתו"1. לדעת זה חיבור.
תלמיד: מהי פעולת "כמוהו"?
דרך המגע הזה שנקרא "דעת" אנחנו מקבלים אותן התכונות ונעשים כמוהו.
שאלה: האם שינוי הצורה של הרצון לקבל מתבטא בניתוק וחיבור כל הזמן?
זה תמיד כך, כי לא יכול להיות איזשהו מגע עם הבורא בלי שהוא כולל גם ניתוק וגם חיבור, גם חושך וגם אור, מינוס ופלוס יחד, כי זה לא יהיה מגע, זה לא יכול להיות. שתי צורות הטבע בורא ונברא צריכות להיות יחד. הנברא צריך להתעלות מעל טבע המקבל שלו, ואז להיות באותה צורת המשפיע של הבורא, ובמידת השתוות הצורה הם נעשים מחוברים, דבוקים זה בזה.
שאלה: האם יש איזושהי צורה לקבל על עצמנו את לשמה כמטרה בכל החומרה, שזאת המטרה ולזה אנחנו רוצים להגיע?
זה מתגלה לאט לאט, אתה לא יכול להגיד עכשיו "אני מתחייב להגיע ללשמה", כי מה נותנות לך המילים האלה? זה כמו שתינוק יגיד.
קריין: נמשיך.
"ובאמת, כל התורה כולה, בין הנגלה ובין הנסתר, הם מחשבותיו של הקב"ה, בלי הפרש כל שהוא. אלא הדבר דומה לאדם, טובע בנהר, שחברו זורק לו חבל, כדי להצילו. שאם הטובע תופס את החבל, בחלקו הסמוך אליו, יכול חבירו להצילו, ולהוציאו מן הנהר.
אף התורה כן, שהיא כולה מחשבותיו של הקב"ה, היא בדומה לחבל, שזרקו הקב"ה אל בני האדם, להצילם ולהוציאם מן הקליפות. וקצהו של החבל סמוך לכל בני האדם, שהוא סוד התורה הנגלית, שאינה צריכה שום כוונה ומחשבה. ולא עוד, אלא אפילו, שיש במעשה המצוות מחשבה פסולה, הוא ג"כ מקובל להקב"ה, כמ"ש: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה"."
שאלה: מהו אותו החבל שהקבוצה זורקת, ואיך אפשר לתפוס אותו?
מידת ההשפעה שיש בין החברים, בין החברים לבורא ומהבורא אליהם, זה החבל. אומנם יש תכונות שונות בכל אחד, אבל יש גם אפשרות לזרוק את החבל. זאת אומרת להתקרב זה אל זה ובצורה כזאת להתחבר למעלה מהרצון, למעלה מהידיעה שקיימת בכל אחד ואחד.
תלמיד: איך לתפוס את החבל?
בכך שאני רוצה לעשות משהו לטובתו ואני מתכוון אליו אפילו בלי פעולה, זה נקרא שאני זורק לו חבל כדי להצילו. אבל אם אני מגלה שאני עושה את זה, שאני רוצה לעזור לו, ושאני מצפה לדבקות בינינו שיחד נלך ונצליח, אז זה ממש נקרא שזרקתי חבל לחבר ואנחנו בחבל הזה נתקיים יחד, נתקרב לבורא.
"ולפיכך, תורה ומצוות - קצהו של החבל, שאין אדם בעולם, שלא יוכל להחזיק בו. ואם תופס בו בחזקה, דהיינו שזוכה לעסוק בתורה ומצוות לשמה, דהיינו לעשות נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אז התורה והמצוות מביאים אותו להשואת הצורה עם הקב"ה, שהוא סוד ולדבקה בו כנ"ל, שאז זוכה להשיג כל מחשבותיו של הקב"ה, הנקראות "רזי תורה" ו"טעמי תורה", שהם כל שאר החבל, שאין זוכה בו, אלא אחר שבא לדביקות השלימה, כנ"ל."
שאלה: לעסוק בתורה לשמה זה לעשות נחת רוח לבורא. האם אני יודע שאני עושה לו נחת רוח?
כן, אתה כבר נמצא במצב שהרצונות שלך, אומנם ביסודם הם אגואיסטיים, אבל אתה הופך אותם לכוונה על מנת להשפיע. ובזה שאתה מקיים אותם בחיבור ביניכם בעשירייה ויכול להיות עם כל באי עולם, אתה מכוון אותם לבורא וכך אתה עושה פעולות על מנת להשפיע.
תלמיד: האם אני יודע שהבורא מקבל מזה תענוג? האם אני מגלה את התענוג שלו?
זה תלוי באיזו מידת קשר אתה נמצא עימו. יכול להיות שלא מגלים לך בפעולות האלה שאתה עושה נחת רוח לבורא ויכול להיות שכן, זה תלוי במידת ההתפתחות שלך. אם אתה יכול לקבל את תגובת הבורא, שהוא נהנה ממך, בצורה כזאת שאתה לא תתגאה לבד אלא תפתח בזה עוד רצון להשפיע, אז זה מתגלה בך. אם אתה עוד לא מסוגל להפוך את הגילוי היפה של הבורא אליך לעל מנת להשפיע, אז זה לא מתגלה לך כדי לא לדחות אותך.
תלמיד: איך להחזיק כל הזמן את הפוקוס דווקא להשפעה, שאני עושה הכול כדי להשפיע לו ולא לוקח יותר ממה שאולי יכול להזיק לי?
יש לך חברים, בכך שאתה מכוון את עצמך אליהם, בזה אתה בעצם מכוון לבורא. אחרי שאתה מכין את כל היחסים האלה בין כל החברים, אז ברור לך שאתה עכשיו יכול להעביר אותם לבורא. זה כמו בפרצוף הרוחני, ככל שכל הספירות מחוברות למלכות ומוכנות לעבוד באור חוזר כלפיה, בצורה כזאת אנחנו מתקדמים אליו, נמצאים במגע עימו.
תלמיד: מה זה אומר לקבל ממלכות?
מלכות היא הרצון לקבל המשותף שלנו, שאנחנו מוכנים להתחבר כדי להשפיע לבורא.
תלמיד: זה כאילו המלכות דעליון, זו לא המלכות שלי שאני צריך לצמצם?
לא, אל תתבלבל בין כל מיני דברים פשוטים, אין כאן פילוסופיה. יש פשוט עשרה אנשים שרוצים להתחבר, וכל החיבורים שלהם מסודרים בצורה כזאת שהם מכוונים כל אחד לכולם, כל אחד לתשעה חברים. אחר כך הם מחברים את כל ההשפעות האלו מכל אחד לתשעת החברים יחד, ואז יש להם תשע ספירות והספירה העשירית מלכות, ואת כל זה הם משייכים לבורא. בצורה הזאת הם רוצים להשפיע אליו ולקבל אותו. מה זה לקבל אותו? לקלוט את ההשפעה שלו כדי לעשות לו נחת רוח.
תלמיד: זה כמו מין כוח שמגיע לחברים?
ודאי. הם מחברים את הכוחות שלהם לכוח אחד, מייחסים אותו לבורא, והבורא מתלבש בכוח הזה ומתגלה בהם כאור ישר ואור פנימי.
שאלה: מה זה אומר להגיע לעבוד עבור הבורא בלי לעשות את העבודה הרוחנית עבור עצמך?
אני משתדל עם החברים להגיע למצב שאני מכוון את עצמי לטובתם בכל מה שאני עושה, ואם אני מסוגל לעשות כך, אז אני מכוון את עצמי דרך החברים גם לבורא, כי סידרתי את הכלי שלי בצורה כזאת שאני יכול עכשיו לכוון את הכול אליו, לבורא.
שאלה: לא מזמן אמרת שכשהגעת לסביבה של המקובלים לא מיד הבנת איך הם באמת דואגים זה לזה, זה קרה לאחר זמן מה. נניח רב"ש ובעל הסולם כשהם היו בסביבה הפיזית הזו, אז החומר התיאורטי השתלב בצורה פרקטית אחרי זמן מה, וגם להם זה לקח זמן. איך אנחנו, אנשים קטנים שאין לנו שום דוגמאות, יש לנו רק את החומר התיאורטי וההכוונה שלך שגם היא תיאורטית, איך זה יכול להביא אותנו להבנה פרקטית מה לעשות?
אנחנו לומדים את זה כל הזמן, אתה שומע אותנו כל הזמן, ואם אתה שואל שאלות כאלה אין לי מה לענות לך, כנראה שלא למדתי אתכם נכון. אני לא יודע מה עוד לענות. אנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו כדי להשפיע לקבוצה, לחיבור הכללי, כך שמתוך החיבור הכללי נגלה את הכוח הכללי שנמצא מעלינו כמו ענן, שזה הבורא. במידה שבינינו אנו מרכיבים יחסים של השפעה, בזה אנו נותנים לבורא יכולת לרדת ולשרות בינינו.
תלמיד: אני מפחד לתת לחברים דוגמה שלילית, או לקחת מהם דוגמה שלילית, יש כזה מושג?
כן, יכול להיות. אבל אם אני משתדל לעשות את כל מה שכתוב, ככל שאני מבין, כמה שאני מסוגל, אז בעצם הטעויות שלי לא יהיו טעויות. אלא אני כמו תינוק, כמו ילד קטן, וודאי שהוא עושה דברים לא נכונים, אבל לפי הדרגה שבה הוא נמצא, זה נכון.
שאלה: האם צריך להגיע לגילוי של הבורא בעשירייה כדי שנוכל לתת לו נחת רוח?
בפועל ודאי שכך אנחנו עושים זאת, אבל לפני כן אנחנו רוצים לארגן בינינו כאלה יחסים שיהיו מכוונים לגרום נחת רוח לבורא, דרך לגרום נחת רוח לכל החברים.
שאלה: בעל הסולם כותב שכל אדם יכול לתפוס בחבל שנקרא תורה ומצוות. אדם מאומות העולם גם יכול לעשות את זה ואם כן איך?
אדם מהעולם לא יכול לעשות שום דבר, אלא אם כן הוא נכנס לתוך המערכת ומתחבר לעשירייה. רק יחד עם עשירייה הוא יכול לגרום נחת רוח לבורא, הוא צריך להיכנס למערכת רוחנית. כי המערכת כלולה מכלי, שזו העשירייה, ואור.
שאלה: כתוב שקצה החבל קרוב לכל האנשים, איך אנחנו יכולים להשתמש בתנאי הזה בצורה המיטבית?
אתם צריכים להשתדל לקיים את מה שכתוב בחומר של תורת הקבלה, להתחבר ביניכם, ולהרכיב עשירייה. אפשר גם עם פחות מעשרה חברים, אבל להרכיב ביניכם את אותם יחסים שנדרשים מקבוצת מקובלים. לבנות ביניכם דוגמה כמה שיותר גשמית, פשוטה, וברורה לפניכם. אחר כך מתוך הקבוצה הזאת תפנו לבורא ותתחילו להרכיב בין החיבור ביניכם ובין הבורא את הקשר. במידה שאתם יכולים להתחבר ביניכם כמו שאתם לומדים מהחומר שהמקובלים כתבו, כך אתם יכולים להתקשר מתוך החיבור ביניכם לבורא.
כשאתם משתדלים להתקרב לזה ולמשש את זה, אתם תגלו בקשר ביניכם את הכוח העליון שנקרא לשמה, על מנת להשפיע, פעולות השפעה, להשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע וכן הלאה. עד שתגלו יותר ויותר את הכוח עליון. איפה תגלו? ביחסים ביניכם. זה מה שקורה.
קריין: נמשיך.
"ומה שאנו מדמים, מחשבותיו של הקב"ה, דהיינו רזי התורה וטעמי התורה, לחבל, הוא משום, שיש הרבה מדריגות, בהשואת הצורה עם השי"ת. ע"כ יש הרבה מדריגות, בחלק החבל שבו, דהיינו בהשגת רזי התורה. שלפי מדתה של מדריגת השואת הצורה להשי"ת, כן מדת השגתו ברזי התורה, דהיינו בידיעת מחשבותיו יתברך.
שבדרך כלל הן ה' מדרגות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. שכל אחת כלולה מכלן. ויש בכל אחת ה' מדרגות ונפרטות, שבכל אחת מהן יש לכל הפחות כ"ה מדרגות.
ומכונים ג"כ "עולמות", כמ"ש חז"ל: "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות. והטעם, שהמדריגות בהשגתו ית' נקראות עולמות, הוא משום, ששתי משמעויות יש בשם עולם:
א. שכל באי העולם ההוא, מושפע להם חוש והרגש שוה. וכל, מה שהאחד רואה ושומע ומרגיש, רואים ושומעים ומרגישים כל באי אותו העולם.
ב. שכל באי אותו העולם ה"נעלם", לא יכולים לדעת ולהשיג משהו בעולם אחר.
וכן נמצאות אלו ב' הגדרות גם בהשגה:
א. שכל מי שזכה באיזו מדריגה, הוא יודע ומשיג בה, כל מה שהשיגו באי אותה המדריגה, בכל הדורות, שהיו ושיהיו, ונמצא עמהם בהשגה משותפת, כמו שנמצאים בעולם אחד.
ב. שכל באי אותה המדריגה, לא יוכלו לדעת ולהשיג מה שהוא, ממה שיש במדריגה אחרת, כמו באי העולם הזה, שלא יוכלו לדעת משהו, במה שיש בנמצאים בעולם האמת. לפיכך נקראות המדריגות בשם "עולמות"".
שאלה: איך נראה הכלי שמקבל את מחשבות הבורא ולא מגביל אותם לצורה מסוימת כפי שהוא משיג?
אין דבר כזה כלי שלא מגביל, הכלי הוא כבר הגבלה.
שאלה: בעה"ס מדבר על רזי התורה וסודות התורה, מה הכוונה רזי התורה וסודות התורה?
יש רזי תורה ויש סודות תורה. בואו נגיד שאת רזי התורה כולנו יכולים להשיג וסודות התורה זו כבר מדרגה יותר גבוהה שמשיגים רק אנשים מיוחדים. אלה דרגות. אבל בסופו של דבר כולנו נשיג את הכול.
תלמיד: אמרת קודם שלעשות נחת רוח לבורא זה לעשות נחת רוח לחברים, משפט שלא שמעתי אותך אומר. מה הכוונה שלך "עושה נחת רוח לחברים"?
נחת רוח לחברים אתה יכול לעשות גם בצורה גשמית. ואם אתה עושה את זה והחברים נהנים, אתה יכול לכוון אותם לבורא, כי בצורה כזאת אתה רוצה לעשות נחת רוח לבורא.
שאלה: אבל בלעשות נחת רוח לחברים יוצא לא פעם שהחברים כועסים, נעלבים.
אלה החברים שלך.
תלמיד: אני שומע שבהרבה עשיריות יש פיצוצים, זה לא בדיוק שיש להם נחת רוח כתוצאה מזה שאתה כאילו מנסה לקרב אותו לבורא. מה עושים במקרים כאלה, איזו נחת רוח זו?
לומדים איך לעשות. צריכים לדעת איך אנחנו עושים נחת רוח לחברים על ידי זה שאנחנו מראים אחד לשני איך אנחנו מתקרבים לבורא. זו המטרה העיקרית שלנו, זה מה שאנחנו רוצים כל הזמן להראות לחברים, איך אנו עושים את זה.
תלמיד: זאת אומרת לנהוג בעדינות כלפיי חבר, לנסות לא להעליב אותו, אבל עבודה רוחנית זו עבודה שפתאום מגיעה שנאה, או אהבה. לכן כשאתה אומר לעשות נחת רוח אני עדיין לא מבין מה נקרא לעשות לו נחת רוח.
מה שאתה מסביר לנו קיים רק בקבוצה שלך, בכל יתר הקבוצות אין דבר כזה. כולם נמצאים באהבה, בהשפעה, באדיבות, ממש ככה. רק בקבוצה שלך כך קורה.
תלמיד: אולי אני צריך להחליף קבוצה?
אף אחד לא יקבל אותך. מה, לקחת ווירוס מאיזה מקום ולהביא אותו לקבוצה בריאה?
תלמיד: אני מנסה להעלות בעיה קיימת, חברים מגיעים לכל מיני פיצוצים בתוך העשירייה ופתאום בורחים, לא נשארים. וידוע ודאי שכל העבודה היא כדי להתגבר, אז איך לגרום שחבר לא יברח כשאומרים לו מילה לא במקום?
רק על ידי דאגה לחשיבות מטרת הקבוצה. שהקבוצה כל הזמן תדאג לכך, כי בכל רגע ורגע הקבוצה מתקדמת, זאת אומרת הרצון לקבל שלה עולה, הניגודים יותר ויותר בולטים ואם לא נעבוד על כך שבכל זאת עלינו לעבוד יחד ולהבין שעל ידי כך הבורא מגלה לנו יותר ויותר את הרצון לקבל שברא, אז לא נטפל נכון במה שקורה לנו וכך לא נתקרב אליו.
תלמיד: זה מה שאמרת היום, שאף פעם לא נתקדם אם לא נתחיל ללמוד לעשות זאת.
אנחנו מקבלים טיפול מלמעלה וכל הזמן מתקדמים אבל שוכחים שכל זה מגיע אלינו מהבורא בלבד, "אין עוד מלבדו", ובהתאם לזה קיבלנו הוראות איך לטפל במה שהוא עושה איתנו. אז צריך לעבוד על זה. אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד מיוחד, הבורא מטפל בכל הכוח איתנו בכל ההזדמנויות ואנחנו לא מגיבים נכון ולכן אנחנו נמצאים בפיגור.
תלמיד: מה הכוונה לא מגיבים נכון? אולי זה הפתרון.
אנחנו צריכים לעורר זה את זה בידיעה למה אנחנו לא מחוברים? למה אנחנו לא מגיעים לבורא? למה הבורא לא מגיב לנו? זה מפני שאנחנו לא מתאספים, לא מתחברים נכון, לא מציגים את עצמנו לעומתו בצורה נכונה. צריכים להיות יותר מחוברים, יותר מאוחדים.
תלמיד: ופחות לקחת את זה בצורה אישית כביכול.
זה ברור.
שאלה: לא ברור פה, אם החבר שונא אותי ומתרגז מכל דבר שאני עושה, שאני אומר, איך נוכל להגיע יחד למשהו?
תתפלל לבורא. אתה יכול אפילו לשאול את הבורא למה אתה גורם לכך שהחבר הזה שונא אותי? כי את זה הבורא עושה. "אין עוד מלבדו". אז תשאל את הבורא והוא יענה לך, אני עושה את זה כדי לקרב דווקא אותך, אני רוצה שאתה תהיה עוד יותר קרוב אליי.
שאלה: מה זה נקרא לזרוק את החבל? לאחוז חבל?
לזרוק חבל משמעו להושיט את ידי לחבר. אני עוזר לו, הוא עוזר לי. כולנו נמשכים לבקש מהבורא, להושיט יד לבורא שימשוך אותנו, שימלא את הכלי שלנו.
שאלה: מה זה אומר שמי שמגיע לאותה מדרגה, לא יכול לדעת ולהשיג את הקיום של מדרגה אחרת?
זה הטבע של הסולם. במדרגה שאני נמצא אני מכיר את כול הסולם בו הייתי, עליתי עד כה אבל יותר מזה אני לא רואה, לא יודע. כך טבע המדרגות.
שאלה: מה זה לטובת החברים? האם הם חייבים לאהוב את זה או לפחות לזהות שהמטרה משותפת?
אנחנו צריכים לאט לאט להתחיל להכיר בכך שאנחנו שייכים לנשמה אחת, נשמת אדם הראשון, והמטרה הסופית שלנו שאנחנו חייבים להגיע אליה, רוצים או לא רוצים זה לא חשוב, הבורא יחייב אותנו לרצות, היא שכולנו נתכלל בנקודה סופית אחת ובנקודה הזאת נהיה כלולים בלי הבדל בינינו, בלי שום ריחוק בינינו, ואז הבורא יתגלה לנו בצורה השלמה. זו מטרת החיים.
ככול שנתחיל עכשיו להבין ולהרגיש זאת ואולי אפילו לקיים במשהו בקשר בינינו, אז נקרב את המצב הזה, נימשך אליו, נחיה אותו ואז נגיע אליו לא על ידי מכות אלא על ידי משיכה שאנחנו מפתחים. בזה שאנחנו רוצים להיות מחוברים אנחנו מפתחים כוח חיובי למטרה. אם לא נעשה זאת אז נתקדם על ידי מכות מאחורה. זו כל הבחירה שלנו, כאן הבחירה החופשית. אתה רוצה על ידי כוח הטוב, בבקשה. אם לא, על ידי ייסורים.
שאלה: איך נוכל לדעת איזה תכונות חסרות לנו כדי ליצור איתו קשר ולהיות ביחד, לבוא להשפיע עם הבורא?
חסר לנו רק דבר אחד, חשיבות החיבור שאותו אנחנו צריכים לפתוח ולפתח יחד בין החברים. שום דבר חוץ מזה לא חשוב, כי אנחנו מדברים על הכלי שלנו שפעם נשבר ואנחנו צריכים להביא אותו בחזרה לתיקון, לכלי שלם.
שאלה: מה יכולה לעשות עשירייה שיש בה וירוס ושנאה? איך עשירייה יכולה לאבחן את עצמה כבריאה ומה מרפא אותה?
הריפוי הוא רק ברצון להיות יחד במשהו, בגילוי כמה אתם לא מסוגלים ובבקשה מהבורא שיחבר ביניכם. זה מה שצריך לעשות. לכן אין כאן מי שמצליח או לא מצליח, ההצלחה תלויה בכמה נממש את החיבור בינינו ונגלה שלא יכולים לממש ואז נפנה לבורא ונבכה והבורא יעשה. זה נקרא שמצליחים.
שאלה: למה בעל הסולם כותב, "בדרך כלל הם ה' מדרגות"? יש מקרים שהם לא כך?
לא, זה כך. כך אנחנו קוראים להם בכללות. יש יותר, שאותם אנחנו לא מחלקים לפרטי פרטים אבל בעצם זה כמו שאנחנו לומדים, 125 מדרגות מכאן ועד גמר התיקון שהם חמישה עולמות, חמש ספירות, חמישה פרצופים בכל עולם וחמש ספירות בכל פרצוף. חמש כפול חמש כפול חמש הם 125 מדרגות מכאן ועד גמר התיקון. בחיבור בינינו נצטרך לעלות לשם.
שאלה: מה ההבדל בין 125 מדרגות לכל העולמות?
אמרתי עכשיו שאלה חמישה עולמות, בכל עולם חמישה פרצופים, בכל פרצוף חמש ספירות.
שאלה: הכלי הנשי מתאסף כל יום לתפילת נשים עולמית של מאות נשים. איך אתה ממליץ להשתמש במפגש הזה כהכנה לכנס המתקרב?
אני לא יודע מהו המפגש וכמה זמן הוא, אבל אני חושב שצריך שכולם יבינו מה התכנית ואיך היא מורכבת, מה עלינו לעשות ואיך נוכל לעזור שזה יצליח. זה מאוד חשוב. איך נוכל להתחבר בזמן הכנס כדי לתמוך בזרימת הכנס, בזרימת החומר. העיקר איך נחמם את הלבבות שלנו שיימסו בכנס ויתחברו כלב אחד וכך נשיג את המטרה. אנחנו יכולים לעשות קפיצה גדולה קדימה.
(סוף השיעור)
-
והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה (בראשית ד', א')↩