שיעור בוקר 23.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 467

תנאי החיים של הדור האחרון

..". ראשית צריך כל אחד להבין היטב, ולהסביר לסביבה שלו, אשר שלום החברה, שהיא שלום המדינה ושלום העולם - תלויים זה בזה לגמרי, כי כל עוד שחוקי החברה אינם משביעים רצון לכל יחיד ויחיד שבמדינה, ומשאירים מיעוט בלתי מרוצה, מהנהגת המדינה, הרי המיעוט הזה חותר תחת הנהגת המדינה ומבקש להפילה.

ואם אין כחו מספיק להלחם עם הנהגת המדינה פנים בפנים - הריהו צודה להפילה בדרך עקיפין, כגון לשסות המדינות זו בזו, להביאם לידי מלחמה, כי טבעי הדבר שבעת מלחמה יתוספו עליהם הרבה בלתי מרוצים, אשר אתם יש להם תקוה להשיג רוב מכריע להפיל הנהגת המדינה. ולהקים הנהגה חדשה נוחה להם, הרי ששלום הפרט הוא גורם ישיר לשלום המדינה.

ולא עוד אלא אם ניקח בחשבון את אותו החלק הנמצאים תמיד במדינה אשר המלחמה היא אומנותם, וכל תקוות הצלחתם, כמו מלומדי המלחמה, והעוסקים בהספקת צרכי החימוש - שמבחינת האיכות החברתית הם מיעוט חשוב מאד, ואם עוד נצרף עליהם את המיעוט שאינם מרוצים, מהחוקים הקיימים הרי לפניך בכל שעה רוב בנין גדול המשתוקקים למלחמות ולשפיכות דמים.

הרי ששלום העולם ושלום המדינה תלויים זה בזה. ואם כן נמצא בהכרח, שאפילו אותו החלק שבמדינה אשר מרוצה כעת מהחיים הקיימים שהם הזריזים והפקחים - עדיין לפניהם דאגה רבה לבטחון חייהם מחמת המתיחות מאותם החותרים תחתיהם.

ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים של דור האחרון, כי כל אשר לו יתן בעד נפשו."

תראו איך בעל הסולם אומר בצורה יפה, חלקה שבעצם אין תקווה לשלום בינתיים, אלא תמיד ישנם אנשים שרוצים להדליק את החברה.

שאלה: אני לא מבין למה אותם חכמים וזריזים לא מבינים ששלום המדינה ושלום העולם תלויים זה בזה, כי אם הם היו מבינים אז הם היו שמחים לקבל עליהם את התנאים של הדור האחרון.

אפילו שהם יכולים להבין, מי שומע ומי מסכים איתם.

תלמיד: למה? לכאורה זה ברור שאם אנשים לא יהיו מרוצים אז כל הזמן יחתרו להפיל אותם לכן יש להם אינטרס לדאוג שאנשים יהיו מרוצים. לא כך?

יש מדינה כמו מדינת ישראל ותראה מה שקורה לה, יש מלא אפשרויות להפוך אותה אלף פעם מקצה לקצה.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה בצורה ישרה כזאת שאם הם היו מבינים שכדאי להם אז היו מקבלים עליהם את התנאים של הדור האחרון. אנחנו רואים שאפילו מקרי החיים לימדו אותנו שאנחנו תלויים זה בזה וחייבים לדאוג שלפחות הרוב יהיו מרוצים ואנחנו רואים שיש בכל זאת מחסומים כדי לקבל את זה עלינו, כמו שבעל הסולם אומר, אם הם היו מבינים היו מקבלים. מה בכל זאת מונע מאיתנו להסכים לתנאים האלה של הדור האחרון?

כנראה שאנחנו צריכים לוותר על משהו.

תלמיד: את זה הוא לא כותב פה, הוא אומר, היו מקבלים. על מה הם צריכים לוותר? האם אותם הפיקחים והחכמים והזריזים צריכים לוותר או שכולם צריכים לוותר?

כולם. כל אחד נמצא בדאגה שלו, כל אחד כלול מכולם, בכל אחד יש גם לכאן וגם לשם כל מיני חשבונות ולכן לא יכולים להיות בהסכמה כל כך חלקה, פשוטה, אני בשלי ואתה בשלך.

תלמיד: אז על מה צריכים לוותר? כי אנחנו אומרים שכל אחד נשאר בדעתו והוא לא צריך להשתנות אלא יש משהו חדש שנולד, אז על מה בכל זאת צריך לוותר?

כל אחד חייב קודם כל להתקשר למטרת החיים וכלפי מטרת החיים לעשות חשבון. העניין הוא לא שאני עושה שלום עם השכן שלי, אני עושה חשבון עם היחס שלי לחיים.

תלמיד: מה זה החשבון הזה? כי פה הוא לא מזכיר אותו לכאורה, הכול נראה כלפי איזשהו חשבון אנושי, חברתי כזה.

חשבון אנושי חברתי זה שכל אחד יוותר על מה שיקר לו, ואז יהיה שלום?

תלמיד: גם לא ברור למה הוא צריך לוותר ועל מה הוא צריך לוותר.

אז נמשיך לקרוא.

תלמיד: אז מה זה החשבון כלפי מטרת החיים שצריך להיכנס פה כגורם, היכולת לוותר וכן הלאה?

מטרת החיים חייבת להיות כמצב שבו כולם מסכימים, כולם מתחברים, כולם מתאחדים ואין לאף אחד דרישה לאחר, מגיעים לשלמות. איך אתה יכול לעשות זאת? אתה רואה מה קורה בארץ, שישראל זו תמיד הנקודה הכי חמה על פני הכדור הארץ, והכול כאן רותח בכל פעם, התפרצויות בלי סוף.

תלמיד: זה מפני שאין את מטרת החיים לפנינו?

אנחנו לא רוצים לקבל את מטרת החיים שלנו.

תלמיד: איך הגורם הזה שנקרא "מטרת החיים" מאזן את החברה?

אם מוותרים, אם כל אחד מוותר לאחר, ולשם הוויתור אנחנו מתחברים.

תלמיד: איך מטרת החיים קשורה לוויתור? חיבור על מנת לוותר?

כי אז בתוך החיבור הכללי, המשותף אנחנו מגלים את מטרת חיינו, להיות "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו צריכים לוותר כדי להגיע למטרת החיים?

כן.

תלמיד: ולא לוותר אחד לשני סתם כך?

אף אחד לא יודע איך לעשות את זה, לאף אחד אין כוח לזה ואין תמיכה לזה.

תלמיד: וכלפי מטרת החיים?

כלפי מטרת החיים, אם היינו מסכימים שמטרת חיינו היא חיבור בינינו למעלה מכל ההפרעות, למעלה מכל הדעות, אז קודם כל היינו עוסקים בזה. היינו עוזבים את כל הפילוסופיות, את כל הטכנולוגיות למיניהן, והיינו עוסקים רק בחיבור, כי אין יותר מחיבור.

תלמיד: וזה היה נותן לנו חומר דלק לוותר?

כן. החיבור בינינו היה נותן חומר דלק לכולם.

תלמיד: למה כלפי חיבור יש לנו כוח לוותר וסתם כך אחד כלפי האחר אין לנו כוח לוותר?

כי אנחנו רואים את המטרה.

תלמיד: אז מה המטרה? אמרת שהמטרה היא חיבור.

המטרה היא "להיות כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: ולמה שזה ייתן לנו כוח לוותר?

כי זה יחד עם מטרת הבריאה.

שאלה: לא ברור למה לוותר זה תנאי לחיבור? למה אין לכל אחד את מה שיש לו ואז מתעלים מעל זה בלי לוותר, מתעלים לזה שהבורא הוא אחד עבור כולם והוא נותן לכל אחד מה שיש לו? למה צריך לוותר?

אתה צודק. זה לא וויתור?

תלמיד: יכול להיות שמעורב פה ויתור באיזשהו מקום, אבל בפועל, אם אנחנו מסתכלים על זה, הבורא נותן לכל אחד איזשהו מצע והאדם צריך להביא את זה לתוך החיבור כדי שיצא מזה חיבור גדול.

אם כל אחד יוותר אז בעצם מאבדים את הבסיס, את החומר שממנו אפשר לבנות חיבור. החכמה היא כמובן איך להגיע לחיבור מעל כל אחד ואחד, כמו שאנחנו יודעים לכל אחד יש דעה שונה.

כן.

תלמיד: איפה אפשר באמת להשתמש בעניין הוויתור פה? איפה הוא בא בצורה נכונה בחיבור?

רק מתוך אהבה. האהבה מחייבת לוותר והוויתור מביא לחיבור.

תלמיד: בלי האהבה הזו, אני רק מרגיש שוויתור זה פשוט שקר.

כן. בלתי מושג.

תלמיד: אני כביכול דוחק את עצמי ולא באמת מתקן שום דבר, ומתישהו הוויתור שאני עושה יתפרץ חזרה.

כן.

תלמיד: צריך איכשהו למצוא דרך כדי שזה לא יקרה, כי אחרת זה פיקטיבי. החיבור הזה מבוסס מלכתחילה על ויתור והוא לא אמיתי.

אם אנחנו קושרים קשר דרך הערבות, שכל אחד מחזיק את האחר, אז אנחנו כבר לא ניפול מהוויתור.

שאלה: בעל הסולם שינה פה את הסגנון מצורה דתית לצורה יותר חברתית. אנחנו אומרים "חיבור, "נגלה את הבורא בינינו", ואילו פה הוא כביכול כותב שהמטרה היא "שלום בעולם", ואנחנו לפעמים מסתבכים עם זה. האם השלום בעולם הוא המטרה שאנחנו רוצים להשיג?

נכון, השלום בעולם הוא המטרה, זו ההשלמה הכללית של כולם.

שאלה: הוא אומר, "כי כל עוד שחוקי החברה אינם משביעים רצון לכל יחיד ויחיד שבמדינה, ומשאירים מיעוט בלתי מרוצה, מהנהגת המדינה, הרי המיעוט הזה חותר תחת הנהגת המדינה ומבקש להפילה." האם בעל הסולם כתב את הקטע הזה כבר לפני מאה שנה?

כן.

תלמיד: למה לא קרה מאז שום דבר ואפילו נעשה יותר גרוע? זה בדיוק מה שקורה היום, כל אחד דואג לעצמו וכלום לא קורה בעם. מה עוד ניתן לעשות כדי שבאמת יקרה מה שהוא כותב?

אני לא יודע מה להגיד לך, אני לא אחראי על מה שכתב בעל הסולם. מהי שאלתך בלי בעל הסולם?

תלמיד: לכל אחד יש רצון לקבל לעצמו ולא מעניין אותו אף אחד. האם ניתן לשנות את האגואיסטיות הפרטית? איך ניתן לשנות את המדינה הזאת כדי שלאחרים, אלו שבאמת מסכנים, גם להם יהיה משהו שישפיע עליהם, כמו שבעל הסולם כותב, שכל אחד לא ידאג רק לעצמו אלא באמת ידאג לחברה?

אתה רוצה שזה יגיע מלמעלה או שאנחנו נעשה זאת?

תלמיד: אני רוצה גם וגם. איך עושים את זה?

אנחנו צריכים לעשות כאלו פעולות שכנגדן אנחנו מזמינים את האור העליון שיתקן אותנו וכדי להזמין אותו עלינו להיות קרובים אליו, כלומר, עלינו לעשות פעולות השפעה.

תלמיד: אם הצלחנו, האם זה יצליח להשפיע על שאר העולם או רק בינינו, מה זה יעשה?

אם ניזום בינינו מצבים בהם אנחנו עוזרים זה לזה, אז נמשוך כוח גדול מלמעלה שיתקן כבר את כול המציאות.

תלמיד: וזה ישפיע על כולם?

כן.

שאלה: אני כל כך מקנא בחברים בארץ ושיכולים להגיע למרכז ביום ראשון לערב האיחוד. זה פשוט לא נותן לי לישון. אני יודע שאתה תהיה באירוע ותיתן שיחה ושתהיה התכללות על הגג, פשוט חגיגה. איך אנחנו יכולים להתכלל עם החברה שנמצאת בארץ כדי שלא נפסיד כלום מהאירוע, איך נרגיש שאנחנו ממש אתכם?

תלמיד: החבר שואל בגלל שהוא נמצא בטורקיה, אבל ליבו נמצא כאן, איך הוא יכול להבטיח שהוא יתכלל ויספוג את כל הרוח שתהיה פה, למרות שהוא בטורקיה, או בכל מקום אחר בעולם?.

אם הוא מסכים ואפשרי אז לשלוח לו כרטיס, זה בסך הכול שעתיים טיסה. אני הייתי עושה כך. הוא בחור שמאוד נמשך לכך.

תלמיד: מה עם שאר החברים? הרי לא נשלח כרטיסים לכולם. איך מי שלא נמצא בישראל יכול להתכלל מבחינה פנימית באירוע ולתפוס את הרוח?

לחבר את הלבבות שלנו יחד, לפתוח אותם יחד, ושהם ייכנסו לשם יחד ואנחנו נהיה יחד.

(סוף השיעור)