שיעור בוקר 31.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם. עמ' 435. מאמר הקדמה לספר הזהר, אותיות י"ז – כ"א

קריין: "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", עמ' 435, אות י"ז.

ההקדמה הזאת היא נותנת מבט כללי על כל הבריאה, על היחס שלנו לבריאה. רב"ש מאוד אהב אותה, אהב לחטט בה, לקרוא. על הרבה שאלות ששאלתי הוא הראה לי כאן את התשובות. לכן גם אני בחרתי את הלימוד דווקא בזה.

אות י"ז

"ובהמתבאר, מובנה היטב קושיא ג', הנ"ל. שהקשינו, שבעת שאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מוצאים את עצמנו מקולקלים ונבזים, שאין כמונו לגנות. ובעת, שאנו מסתכלים על הפועל, שפעל אותנו, הרי אנו צריכים להיות ברום המעלות, שאין כמוהו לשבח, כיאות להפועל, שברא אותנו. כי מטבע הפועל השלם, שפעולותיו שלמות.

ובהאמור מובן היטב, שאותו הגוף שלנו, בכל מקריו וקניניו האפסיים, אינו כלל הגוף שלנו האמיתי, שהרי הגוף שלנו האמיתי, כלומר, הנצחי, השלם בכל מיני שלמות, כבר הוא מצוי עומד וקיים, בא"ס ב"ה, בבחינת מצב הא', שמקבל שם צורתו השלמה, מהעתיד, להיות במצב הג', דהיינו, קבלה בצורת השפעה, שהיא בהשואת הצורה לא"ס ב"ה.

ואם אמנם, מצבנו הא' עצמו, מחייב, שתנתן לנו, במציאות הב', את הקליפה של אותו הגוף שלנו, בצורתה הבזויה והמקולקלת, שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, שהוא כח הפירוד מא"ס ב"ה כנ"ל, בכדי לתקנו, ולאפשר לנו לקבל הגוף הנצחי שלנו, בפועל גמור, במצב הג' - אין לנו להתרעם על כך כלל, כי העבודה שלנו, לא תצויר, רק בגוף הזה, הכלה ונפסד, כי אין אדם מתקן, מה שאין בו.

באופן, שבאמת אנו מצוים, באותו שיעור השלמות, הראוי ומותאם להפועל השלם, שפעל אותנו, גם במצבנו זה הב'. כי גוף זה, אינו פוגם אותנו במשהו, שהרי הוא עומד למות ולהתבטל, ואינו מוכן לנו, רק בשיעור זמן, הנחוץ לבטלו, ולקבל צורתנו הנצחית.".

מצב א', מצב ב' ומצב ג', שלושת המצבים האלה הם קשורים זה לזה, לא יכול להתקיים אחד ללא השני. אם לא היה מצב א' המקולקל אז לא הייתה אפשרות להביע את העבודה שלנו, את הרצון שלנו, את היגיעה שלנו, ולא היינו מגיעים למצב הג' שהכול מתוקן אבל כשאנחנו נכנסים ונכללים שם בתיקון.

לכן מצב התיקון שהוא כבר קיים, הוא לא פוגע במצב הראשון המקולקל ובמצב השני שנמצא בתהליך התיקון, כי כל המצבים האלה הם צריכים להיות כך, אחרת אנחנו הנבראים לא היינו קיימים, לא היינו נכללים בבריאה. מה יש לבורא, כמו שכתוב ב"זוהר" שברא היכל גדול אבל אין לו אורחים? הוא צריך דווקא כאלו שהם יהיו שונים ומגיעים מתוך חיסרון, רוצים ולא מסוגלים וכן הלאה. דווקא בכל השאלות האלה, בכל הרצונות המקולקלים האלה הם מגיעים למצב שיכולים לעשות לו נחת רוח, כי יש לו למי לחלק מה שיש לו. כי יש לו מגדל מלא כל טוב אבל אין אורחים, אין מי שיקבל. לכן כל המצבים האלה, מצב א', מצב ב' ומצב ג' שאנחנו עוברים, הכול כדי באמת להוציא עבודה נכונה, יחס נכון ושלם כלפי הבורא, ועל ידי זה אנחנו גדלים ונעשים כמוהו.

שאלה: הבריאה היא מתוך ההיעדרות, משהו שחסר, איזו ריקנות, והנברא רוצה לחזור אל הבורא, לחזור להשתוות הצורה, לעשות לו נחת רוח. האם הכוונה להשפיע היא חלק מההיעדרות או היא חלק מהקיים, יש מיש?

לא. כוונה להשפיע היא לא הייתה. אנחנו רוכשים אותה במשך ששת אלפים שנה, במשך כל המדרגות האלו של התיקון.

שאלה: לפי הטקסט שקראנו, מהי הרכישה של הצורה הנצחית שלנו?

מה אנחנו רוכשים בצורה הנצחית? צורת ההשפעה. ובצורת ההשפעה, בתכונת ההשפעה אנחנו מרגישים כמו הבורא, אנחנו משיגים כמו הבורא, אנחנו ממש עולים לדרגת הבורא בזה שאנחנו רוכשים את תכונת ההשפעה. לכן חייב להיות גוף מקולקל, שאנחנו בעצמנו נרכוש עליו תכונת ההשפעה, ובתכונת ההשפעה אנחנו נשיג את צורת הבורא וזה יתלבש בנו, אנחנו נהיה כמוהו. זה נקרא "דבקות" הנברא בבורא.

אז חייב להיות קלקול, חייבת להיות שבירה, חייבים להיות דרגות הכנה ומצבים שאנחנו לא יודעים, לא מבינים, ומה עושים. אמנם המצב השלישי הוא כבר קיים מלכתחילה, דווקא ממנו מתגלגלים המצב הראשון והשני, מהמצב השלישי שהוא כבר נמצא מראש, אבל אנחנו חייבים לעבור את כל הדברים האלה כי לא יהיה לנו כלי, חיסרון אמיתי, עד שאני נכלל מכולם.

שאלה: יש הרגשה שאני רוצה את תחושת האהבה של הבורא. ברור שאנחנו צריכים לעבור תהליך, אבל איך אנשים, איך כל העולם יעבור את זה אם הם זקוקים להכרת הרע?

כל אחד יקבל כל מה שהוא צריך לפי שורש הנשמה שלו. כמו שאתה לא היית קודם ועכשיו אתה נמצא כבר בדרך, גם אנשים שלא היו קודם ועכשיו עוד לא, אבל מחר יהיו. "זה הקטן גדול יהיה.".

שאלה: דברת על שורש הנשמה שקיים מאין סוף. כשמתחברים עם החברים בעשירייה אנחנו נכללים זה בזה, איך ההתמוססות קשורה לשורש הנשמה שלי שדברת עליו?

מפני שבשורש שלנו אנחנו כולנו באים משורש אחד, מהשורש של אדם הראשון, ששם אנחנו נכללים יחד. אנחנו אפילו לא יודעים מה זה נכללים יחד. גם השאלה היא, מה זה נקרא אדם הראשון לפני החטא, מלכתחילה, שהוא היה אחד, ואיך אחר כך התחלק, נשבר להמון חלקים, שזה האור העליון נכנס בו בצורה כזאת.

הבורא נכנס לתוך הנברא ובכוח ייחודו של הבורא הוא דווקא שבר את הנברא. ואז הנברא כשהולך ומתקן את כוח השבירה, הוא כאילו מגרש את הבורא מתוך עצמו. אבל איזה בורא הוא מגרש? את הרצון לקבל שלו, אותו הוא מגרש, הוא רוצה להיות במקום זה רצון להשפיע. כאילו הבורא נתן לו רצון לקבל, והנברא לא מסכים עם זה ורוצה במקום זה רצון להשפיע. זה נקרא "נצחוני בני".

תלןמיד: כשאני רוצה לאסוף את הנשמה הזאת של אדם הראשון שוב בחזרה, יש לי את העשירייה, החברים שאני נכלל בהם, מבקש בעבורם עכשיו, יחד עם זה יש גם שאלות שנשאלות על ידי חברים אחרים. איך אני מחבר את החיבור שלי עם העשירייה ואת מה שקורה בכלל בכלי העולמי עם שאלות אחרות? אני צריך לצאת מהעשירייה שלי, להתכלל שם או שאני צריך להתכלל דרך העשירייה?

הכול בתוך עשירייה צריך להתברר. רק כך.

שאלה: אם המצב השלישי כבר קיים, יוצא שהכול כבר סגור מבחינת הבורא כלפיי. אם כך, אני מקבל השפעה מאותה נשמה שנמצאת במצב המתוקן אם אני מתאים אליה בכיוון?

כן, זה נכון. הבורא זה נקרא "בוא וראה" שמחכה לנו במצב השלישי, שמשם אנחנו כבר מקבלים מצב ראשון ושני. ותמיד אנחנו כלפי המצב השלישי בודקים את עצמנו.

שאלה: אני לא מבין את המצב השני. האם זה מצב הצמצום כדי למשוך את האור המחזיר למוטב ולתקן את הכלי?

כן, נכון.

שאלה: המצב השלישי, האם זה מצב שבו אנחנו לא יכולים לזוז בלי הכוונה להשפיע? ואם כן, על מה אנחנו מסתמכים כדי להגיע למצב הגדול הזה?

רק על מה שיש לנו. יש לנו כלים שבורים ויש לנו מאור המחזיר למוטב. לא צריכים יותר.

אות י"ח

"ויחד עם זה, מיושבת קושיא ה', שהקשינו: איך אפשר, שמנצחי, תצאנה פעולות בלתי נצחיות, הוות ונפסדות? ובהמתבאר מובן, כי באמת כבר יצאנו מלפניו, כראוי לנצחיותו, דהיינו, בריות נצחיות בכל השלמות. ונצחיותנו זו, מחייבת בהכרח, שקליפת הגוף, הניתנה לנו רק לעבודה, תהיה כלה ונפסדת, כי אם היתה נשארת בנצחיות ח"ו, אז היינו נשארים נפרדים ח"ו, מחי החיים לנצח.

וכבר אמרנו באות י"ג, שצורה זו של הגוף שלנו, שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, אינה נמצאת כלל במחשבת הבריאה הנצחית, כי שם אנו עומדים בצורתנו של מצב הג'. אלא שהיא מחויבת לנו, במציאות הב', כדי לאפשר לנו לתקנה כנ"ל.

ואין לשאול כלל, על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם, משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, כמ"ש להלן באות ל"ט, וכל שאר הבריות, אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור, שהן מועילות לאדם, להביאו לשלמותו, ועל כן הנה עולות ויורדות עמו, בלי שום חשבון לעצמן."

אות י"ט

"ויחד עם זה, מבוארת קושיא הד', שהקשינו: כיון שמדרך הטוב להטיב, איך ברא מלכתחילה בריות, שתתענינה ותתיסרנה, במשך ימי חייהן?

כי כאמור, כל אלו היסורים, מתחייבים ממצב הא' שלנו, שנצחיותנו השלמה, אשר שם המקובלת, ממצב הג', העתיד לבא, מכריחה אותנו ללכת, או בדרך תורה או בדרך יסורין, ולבא ולהגיע לנצחיותנו, שבמצב הג' (כנ"ל, באות ט"ו).

וכל אלו היסורין, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא נבראה אלא למיתה וקבורה. שזה מלמד אותנו, שהרצון לקבל לעצמו, שבו, לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע. והיסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו.

ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.

אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע. והוא אשר אמרנו, שדרך היסורין בעצמו, מסוגל להביאנו אל צורה הרצויה.

ודע, שהמצות שבין אדם לחברו, הן קודמות למצות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו, מביאתהו להשפיע למקום."

שאלה: כתוב "וכל אלו היסורין, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו".

על הרצון לקבל. ברגע שאתה מעלה רצון לקבל לעל מנת להשפיע, אתה לא מרגיש שום ייסורים.

תלמיד: אובדן של אדם יקר, קרוב, זה נחשב לקליפת הגוף?

מה פתאום.

תלמיד: זו פגיעה ברצון לקבל?

זה לא שייך לרוחניות.

תלמיד: זה לא חלק מהנשמה של האדם איך שהיא נבנית, התהליך של ההתגברות, של הגדילה שלה?

אין בזה שום דבר. נפטר, נפטר. נפטר מבעיות.

שאלה: האור המחזיר למוטב נובע מהמצב השלישי?

נכון.

שאלה: מהו השלב השלישי?

השלב השלישי הוא התיקון הסופי.

תלמיד: אנחנו אומרים שאנחנו לא הורסים את האגואיזם רק מכסים עליו, וכאן בעל הסולם אומר שהאגואיזם מתבטל.

זה אותו דבר.

שאלה: כשאני משיג את התפיסה של השלב השלישי, האם אני לא צריך את אותו גוף שפל או אני תמיד אצטרך את הגוף השפל בשביל להתקדם?

הגוף השפל מתבטל, כי זה רצונות לקבל על מנת לקבל, ובמקום זה קם הגוף הנצחי, רצונות לקבל בעל מנת להשפיע. זה משהו אחר, ולכן אנחנו אומרים שמה שהיה נעלם ויש משהו חדש.

שאלה: יש רצון לקבל שהופך לרצון להשפיע. ובעל הסולם משתמש במילה "אנחנו" כל הזמן. אם הרצון לקבל נעלם לחלוטין ובמקומו מופיע הרצון להשפיע אז מי אנחנו?

אנחנו הם אלה שיש להם אגו בפנים אבל על פני האגו קיבלנו תיקון, צמצום, מסך, אור חוזר, ולכן אותו האגו שלנו עובד בצורה אחרת. זה לא שנעלם, הוא נעלם בצורתו הקודמת ומגיע לצורה החדשה שזה נקרא "ונהפוכו", שכל הרצון לקבל הופך להיות לרצון להשפיע. זה האגו שלנו שכך מתהפך. זה נקרא מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש, כוח הרע הופך להיות כוח הטוב. שום דבר לא נעלם ושום דבר לא נברא סתם. על שום דבר אסור לך להגיד שאין בו צורך, יש צורך לכל דבר.

שאלה: במאמר שקראנו בעל הסולם מדבר על הרצון לקבל שהוא אין, האם המעבר מהאין הזה למצב הג' שהוא גמר התיקון, תלוי בצמצום מסך ואור חוזר או שיש משהו נוסף?

לא. צמצום, מסך ואור חוזר.

אות כ'

"ואחר כל המתבאר, נפתרה לנו שאלה הא', ששאלנו: מה מהותנו? כי מהותנו, היא כמהות כל הפרטים שבהמציאות, שהיא לא פחות ולא יותר, מהרצון לקבל, כנ"ל באות ז'. אלא, לא כפי שהוא מזדמן לנו עתה, במציאות הב', שהוא הרצון לקבל אך לעצמו. אלא, כפי שעומד וקיים, במצב הא', בא"ס ב"ה, דהיינו בצורתו הנצחית, שהוא לקבל ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, כנ"ל באות י"ג.

ואע"פ, שעוד לא הגענו בפועל למצב הג', ועדיין אנו מחוסרי זמן, מכל מקום, אין זה פוגם במשהו, בעיקר מהותנו, משום שמצבנו הג', מתחייב לנו בהחלט גמור, מצד מצב הא'. לפיכך, "כל העומד לגבות, כגבוי דמי". ומחוסר זמן, הנחשב לחסרון הוא, רק במקום, שיש ספק של משהו, אם ישלים את הצריך, להשלים באותו זמן.

וכיון, שאין לנו שום ספק בזה, הרי זה דומה עלינו, כמו שכבר באנו למצב הג'. ואותו הגוף, בצורתו הרעה, הניתן לנו כעת, גם הוא אינו פוגם את מהותנו, להיותו הוא וכל קניניו, עומדים להתבטל לגמרי, יחד עם כל מערכת הטומאה, שהיא מקורם. ו"כל העומד להשרף, כשרוף דמי", ונחשב, כמו שלא היה מעולם.

אמנם הנפש, המלובשת בגוף ההוא, שמהותה היא ג"כ בחינת רצון בלבד, אלא רצון להשפיע, שהיא נמשכת לנו, ממערכת ד' העולמות אבי"ע דקדושה, כנ"ל באות י"א, היא קיימת לנצחיות, כי צורה זו של רצון להשפיע, הוא בהשואת הצורה לחי החיים, ואינה כלל ח"ו בת חילוף. ותשלום הענין, הוא להלן, מאות ל"ב ואילך."

שאלה: מצב הב', באיזו נקודה הוא מתחיל, אחרי השבירה או לפני שבחינה ד' מצטמצמת?

מה זה מצב הב'? תיקון.

תלמיד: כן.

תיקון נעשה אחרי השבירה. במצבנו ב', זה שאנחנו באים לקבוצה ואנחנו לומדים, ולאט לאט אחרי הרבה הרבה שנים אנחנו מתחילים את התיקון. כשאתה מתחיל לעלות ללמעלה מהדעת אז אתה מתחיל תיקון. לפני זה, הכול הכנה דהכנה.

שאלה: איפה נמצא שורש הנשמה שלנו במצב א' או במצב הג'?

שורש הנשמה שלך נמצא באין סוף. איזה מצבים היא עוברת זה הכול תלוי בך.

תלמיד: כי זה מאוד מבלבל כל העניין הזה עם מצב א' ומצב ג', פתאום העתיד כאילו קודם לעבר.

מה אכפת לך שזה ככה, זה יסתדר. אתה העיקר תראה מה שאתה צריך לעשות היום. כל הדברים האלה הם מסתובבים, והכול ישתנה והכול יקבל את הצורה הנכונה. אתה לא צריך עכשיו לדעת את הדברים האלה מפני שאתה עוד לא נמצא בזה, הם עוד לא התבארו לך. עכשיו נכנס קצת משהו ולאט לאט יתיישב. זה לגמרי לא חשוב. דברים כאלה הם אינפורמטיביים בלבד.

שאלה: אני סקרן לגבי החלק השני של הגוף שהוא אומר שיתבטל פה, חשבתי לפני זה שהוא אמר שהגוף זה הרצון לקבל. הגוף שמת פה זה לא הרצון לקבל?

הגוף זה הרצון לקבל בכוונה על מנת לקבל שעומד להתבטל, ובמקומו יקום גוף חדש בעל מנת להשפיע. הרצונות נשארים אותם הרצונות רק הכוונה עליהם מתחלפת.

שאלה: הרגשת הזמן מופיעה אצל הנברא בגלל שהוא מרגיש בו זמנית את ג' המצבים?

הרגשת הזמן היא בכלל לא שייכת לזמן שלנו. הרגשת הזמן היא רק סדר התיקונים שאנחנו עוברים.

שאלה: כדי שאנשים יבינו שדרך החיבור בינינו זו הדרך להגיע לתיקון, האם זה תלוי באור המקיף שאנחנו נמשוך בחיבור בינינו החברים בבני ברוך? האם זה חשוב שכחלק מבני ברוך ייצאו מנהיגים להוביל את העולם ברמה של חברות, אנשי אקדמיה, פוליטיקאים?

חס ושלום, רק לא זה. אנחנו צריכים להיות מנהיגים רוחניים ולא פילוסופים וכל מיני ראשי ממשלות. המנהיגים הרוחניים האלו הם יקבעו דרגות, מחשבה, פעולות, סטנדרטים, לכל מי שנמצא ומנהל חברה אנושית. זאת אומרת אנחנו צריכים להיות כמו איזו מערכת עליונה רוחנית שנמצאת למעלה מכל אלו שמנהלים את העולם, כל מיני שרים, מנהלים, כי הם בסך הכול מפעילים. אבל הם צריכים לדעת איך לקחת את המסר שלנו ולהעביר אותו בפועל לעמים.

ודאי שזו עבודה שתהיה יחד איתנו, אבל אנחנו לא צריכים ממש לנהל שם את כל הדברים האלה. יכול להיות שחלק מהחברים שלנו יהיו כאלו כמו שרים, כמו מנהלים. אבל עיקר העבודה שלנו היא להיות בדרגה יותר עליונה, ששם אנחנו מדברים על האידיאולוגיה, איך אנחנו צריכים לצאת מהמצב הקודם ולהגיע למצב הבא כל פעם, לשדרג את האנושות לצורה יותר ויותר אינטגרלית.

שאלה: בקטע הזה שמעתי שסופה של הנשמה, מהות עולמות הבי"ע.

הנשמות קיימות בעולמות בי"ע, ורק לצורך תיקון יותר גבוה הן עולות לאצילות.

שאלה: האם המטרה שלנו כתלמידים זה להגיע לשלב השני בשביל להתחיל את התיקון?

ודאי שאנחנו צריכים להיות בשלב ב' כדי לעשות את התיקונים ולהגיע לשלב ג'. המטרה שלנו זה שלב ג', מצב הג'.

שאלה: מהי המשמעות של המאמר על הרצון לקבל? אלא כפי שעומד לקיים את מצב א' באין סוף, כשהרצון לקבל קיים באין סוף, במצב א'?

כן, ודאי. בלי רצון לקבל לא היה גם מושג האין סוף, כי הכול מושתת על הרצון לקבל.

שאלה: כשאנחנו מפיצים את הרעיונות שלנו, את האידיאולוגיה שלנו, המון פעמים עולה השאלה לגבי המימוש. גם את זה אנחנו צריכים להסביר איכשהו, או שמי שיממש את זה יהיו אנשים אחרים דווקא שמבינים איך לעשות?

אנחנו נצטרך לדבר על זה, זה לא פשוט.

שאלה: האם כל המלחמות בעולם שלנו, בעולם המדומה, הגשמי, זה לא תוצאה של המלחמות בין מחנות רוחניים הטוענים לכתר?

כן.

אות כ"א

"ואל יסור לבך, אחר דעת הפלוסופים, האומרים, שעצם מהותה של הנפש, היא חומר שכלי, והויתה באה, רק מכח המושכלות שמשכלת, שמהן מתגדלת, והן כל הויתה. וענין השארת הנפש, אחר פטירת הגוף, תלוי לגמרי בשיעור שכליות ומושכלות, שקבלה. עד, שבהעדר לה המושכלות, אין כלל על מה שתחול השארת הנפש.

אין זה דעת תורה. גם אינו מקובל כלל על הלב. וכל חי, שניסה פעם לקנות שכל, יודע ומרגיש, שהשכל הוא קנין, ואינו עצם הקונה.

אלא כמבואר, שכל חומר של הבריאה המחודשת, הן חומר של העצמים הרוחניים, והן חומר העצמים הגשמיים, אינו לא פחות ולא יותר, מבחינת רצון לקבל.

ואע"פ שאמרנו, שהנפש היא כולה, רצון להשפיע, הוא רק מכח תיקונים, של לבוש אור חוזר, המקובל לה מעולמות העליונים, שמשם באה אלינו. שענין לבוש הזה, מבואר היטב, בפתיחה לחכמת הקבלה, באות יד, טו, טז, יט. אמנם, עצם מהותה של הנפש, היא ג"כ רצון לקבל. ע"ש ותבין זה.

וכל ההבחן, הניתן לנו להבחין, בין עצם לעצם, אינו נבחן משום זה, רק ברצונו בלבד. כי הרצון, שבכל מהות, מוליד לו צרכים. והצרכים, מולידים לו מחשבות והשכלות, בשיעור כזה, כדי להשיג את הצרכים ההם, אשר הרצון לקבל מחייב אותם.

וכשם, שרצונות בני אדם, שונים איש מרעהו, כן צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, שונים זה מזה.

למשל, אותם שהרצון לקבל שבהם, מוגבל בתאוות בהמיות בלבד, הרי צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, רק בכדי למלאות הרצון הזה, בכל מלואו הבהמי. ואע"פ שמשתמשים בשכל ודעת כאדם, מ"מ "דיו לעבד להיות כרבו". והוא כשכל בהמי, להיות השכל, משועבד ומשמש לרצון הבהמי.

ואותם, שהרצון לקבל שלהם, מתגבר בעיקר בתאוות אנושיות, כגון כבוד ושליטה על אחרים, שאינם מצוים במין הבהמה, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם, רק בכדי למלאות להם, הרצון ההוא, בכל מלואו האפשרי.

ואותם שהרצון לקבל שלהם מתגבר בעיקר לקבל מושכלות, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם, למלאות להם הרצון הזה, בכל מלואו."

שאלה: כדי לשדרג את האנושות אנשים צריכים להשתנות, איך עושים זאת?

על ידי צרות, על ידי בעיות, על ידי שהאור העליון שרוצה למלאות אותנו, שהוא רוצה להעלות אותנו לדרגה יותר עליונה, מאיר עלינו והכלים שלנו עוד לא מוכנים אז אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו עוד לא מתאימים לאור העליון. ההרגשה הזאת מורגשת אצלנו כייסורים ואז אנחנו משתדלים לעשות משהו. או בורחים או מתקדמים או צועקים, אבל איך שלא יהיה אותו האור העליון שצריך להביא לנו כל טוב, אם הוא מאיר על הכלים הלא מוכנים שלנו אז הוא מביא לנו את הרע. לכן מלכתחילה מהבורא בא רק טוב, זה שאנחנו מקבלים את זה כרע, זה כמו שילד כלפי אימא, היא רוצה לעשות לו כל טוב, הוא אומר "אימא רעה". מה לעשות? ככה זה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לקדם את זה באחישנה?

תקדם. חכמת הקבלה אומרת לך איך. על ידי קבוצה, על ידי לימוד, על ידי הפצה, על ידי דבקות בחברים, על ידי פנייה לבורא. קדימה.

שאלה: יש הרבה אנשים שמבינים, גם פרופסורים באוניברסיטאות מבינים את הקשר, את החיבור. מתי מגיעים למצב שבו נוכל לדבר על היחסים? אם עכשיו אנחנו מגיעים לדבר על היחסים האלה יש חסימה. למה זה כל כך קשה להביא את המדרגה הזאת ויש חסימה כשמדברים על החיבור?

זה לא קשה. זה בכלל לא קשה. תפתח את הלב ולא יהיה קשה. זה קשה בגלל שהלב סגור.

שאלה: נהרג אזרח אמריקני, אפרואמריקני, בארצות הברית על ידי שוטר. כתוצאה מזה יש הפגנות מאוד אלימות בארצות הברית, האם זה משהו שצריך להדאיג אותנו?

זה סימן עד כמה אנחנו עדיין לא מגיעים להסבר הנכון לאנושות מה הצורה הנכונה של החיבור שצריך להיות, מהי הצורה הנכונה של התיקון שצריך להיות. זו בעיה. כן. אנחנו צריכים לראות בזה בעצם פספוס שלנו. כל דבר שקורה רע במציאות, שכל אחד ואחד מרגיש רע, ולא חשוב מי מרגיש רע. יכול להיות גנב שלא הצליח לגנוב ויכול להיות איזה אדם יפה וגדול שרוצה לחלק מיליונים, לא חושב מה, אם הם לא מצליחים, גם כשתינוק בוכה, כל אחד, אנחנו צריכים להבין שזו הבעיה שלנו, על גילוי כל רע ורע שישנו במציאות. אנחנו יכולים כבר לעשות את הרע הזה לטוב. להקדים את התרופה למכה ואז המכה תראה כתענוג.

(סוף השיעור)