שיעור בוקר 20.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך א', עמ' 193, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "מי ברא אלה"

קריין: זוהר לעם, כרך א', עמ' 193. "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "מי ברא אֵלֶה".

הקדמת ספר הזוהר.

היום אנחנו מתחילים ללמוד חלק מ"הקדמת ספר הזוהר", מאמר "מי ברא אֵלֶה".

זה מאמר לא ארוך אבל מאוד חשוב, מסביר על הקשר בין ג"ר לז"ת. "מי" שייך לכתר וחכמה ו"אלה" לבינה, זעיר אנפין ומלכות, והקשר בין שני אלה בהעברת האור מלמעלה למטה ביחס, ואת הקשר בין הבורא שנמצא ב"מי" לנבראים שנמצאים ב"אלה", אח"פ. נשתדל להבין על מה מדובר כאן בצורה כללית.

יש לנו במערכת חמישה חלקים, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, וכתר וחכמה וגם ג"ר דבינה נקראים "ראש" של המדרגה וז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות נקראים "גוף" או "ז"ת" של המדרגה.

אז "מי" זה כתר וחכמה, ו"אלה" זה בינה, זעיר אנפין ומלכות. נלמד איך מי מתקשרים עם אלה, איך כתר וחכמה בונים, מולידים, מסדרים וממלאים את הכלים של אלה. לכלים של מי אנחנו קוראים כלים של השפעה, והכלים של אלה זה כלים דקבלה.

קריין: הקדמת ספר הזוהר, "מי ברא אלה". 7.

מי ברא אֵלֶה

".7 בראשית. רבי אלעזר פתח, שְׂאו מרום עיניכם וראו, מי ברא אֵלֶה. שאו מרום עיניכם, לאיזה מקום? למקום, שכל העיניים תלויות אליו. והוא פֶּתח עיניים, מלכות דראש א"א. ושם תדעו, שעתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה.

ומי הוא? הוא הנקרא מ"י, ז"ת דבינה, אותו הנקרא מִקצה השמיים למעלה, שהכול עומד ברשותו. ומשום שנוהגת בו שאלה, והוא בדרך סתום, שאינו מגולה, נקרא מ"י, לשון שאלה. כי למעלה ממנו, אין שאלה נוהגת שם. וקצה השמיים הזה, שנוהגת שם שאלה, נקרא מ"י.

ביאור הדברים. רבי אלעזר מבאר את הפירוש של בריאת שמיים וארץ שבפסוק של בראשית. כי שמיים וארץ הם הכלל של שבעה ימי בראשית, שהם זו"ן דאצילות. וא"כ, למה כתוב, ברא, שהיא בריאה ולא אצילות, והיה צריך לומר, האציל?

הזוהר אומר, שפֶּתח עיניים, זו המלכות דראש א"א דאצילות. כי ספירת החכמה של ע"ס דראש נקראת עיניים. ואין בראש א"א אלא כ"ח בלבד. וע"כ המלכות שלו נקראת פתח עיניים, כי בפתיחתה מושפעים המוחין דחכמה מראש א"א לכל פרצופי אצילות. לכן כתוב, שאו מרום עיניכם, למקום שכל העיניים תלויות אליו. כי מוחין דחכמה נקרא עיניים. ואין מוחין דחכמה בכל פרצופי אצילות, זולת ע"י פתיחתה של המלכות דראש א"א.

ושם, בפתח עיניים, במלכות דראש דא"א, תדעו העניין הזה, איך שהבינה בראה את הזו"ן. כי המילה ברא, פירושה לְבַר ממדרגת אצילות. ומתוך שהבינה עצמה יצאה לבר ממדרגת הראש דא"א, ונעשתה משום זה לבחינת בריאה בערך הראש דא"א, ע"כ היא בראה בהכרח גם את הזו"ן.

ונעשה הז"א בבחינת יצירה, כי היוצא מבחינת בריאה נקרא יצירה. והנוקבא נעשתה בחינת עשיה, כי כל היוצא מיצירה, נקרא עשיה.

אמנם, אין להשוותם לבי"ע ממש שמאחורי הפרסא דאצילות. כי אלו הבינה וזו"ן עומדים למעלה מפרסא בעולם אצילות. אלא הכוונה היא בערך הראש דא"א לבד. וע"כ יש ב' מיני בי"ע:

א. בי"ע דפרודא, שנפרדו מאצילות ע"י הפרסא, שהוא הקרקע דעולם האצילות, העומדת עליהם מלמעלה.

ב. בי"ע דעולם אצילות עצמו, שהם הבינה ז"א ונוקבא שלו, שהם מחוץ לראש דא"א בלבד. ועדיין הם אצילות, אלא שהפרסא שבתוך מעֵי א"א, שבמקום החזה שלו, עומדת עליהם מלמעלה, שמשום זה הם נבדלים מראש דא"א, ונחשבים לבחינת גוף בלי ראש, כלומר, למחוסרי מוחין דחכמה, הנקרא ראש מבחינת עולם אצילות. כי בדרך כלל נבחן עולם האצילות לבחינת חכמה, של כללות ד' עולמות אבי"ע. וע"כ המחוסר חכמה נבחן שם לגוף בלי ראש.

ונאמר, שעתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה. הבינה, שיצאה מהראש דא"א, מכוח הנוקבא שעלתה לחכמה דא"א, וסיימה שם בחינת הראש דא"א, שמשום זה יצאה לבחינת בריאה וגוף דא"א, הנה היא נחלקה משום זה לשתי בחינות: ג"ר וז"ת.

כי הבינה, ממקורה בע"ס דאו"י, אין מטבעה לקבל חכמה כלל, אלא רק אור חסדים בלבד, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא, ולא חכמה. ולפיכך אין יציאתה לגוף פוגמת בה כלל. שהרי אפילו כשנמצאת בראש א"א, אינה מקבלת ממנו חכמה.

ולפיכך אין לה שום פחיתות מחמת עמידתה למטה ממלכות דראש דא"א. ונחשבת גם עתה לבחינת ראש גמור, ודומה כאילו לא יצאה כלל מהראש דא"א. והיא נתקנת באו"א עילאין, המלבישים לא"א מפה עד החזה.

ובחינה ב', ז"ת דבינה, שהן מהתכללות הזו"ן בבינה, שהם שורשים של הזו"ן הנמצאים בבינה. ולפיכך הם צריכים להארת חכמה בשביל הזו"ן. וע"כ הם נפגמו מחמת מציאותם בגוף דא"א, שנעשו למחוסרי חכמה. והם נחשבים לבריאה ולו"ק בלי ראש. ועליהם נאמר, אבא הוציא אמא לחוץ, לבַר מהראש דא"א. והם נקראים ישסו"ת, ומלבישים לא"א מחזה עד הטבור.

והבנים שלהם, זו"ן, מלבישים מטבור ולמטה דא"א, עד סיום עולם האצילות.

והפרסא שבתוך מעֵי א"א, עומדת בחזה שלו, כי היא כוח המלכות שבראש דא"א, המוציא את ז"ת דבינה מחוץ לראש, ומפריעה להם לקבל חכמה. כי אע"פ שהמסך הזה עומד בפה דראש א"א, מ"מ שָׁם אינו פועל כלום, כי שם עומדים או"א עילאין, שהם בחינת הג"ר דבינה, הנחשבים עוד לבחינת ראש א"א. ונמצא כי רק במקום החזה, ממעל הז"ת דבינה, שולט כוח המסך, להוציא הז"ת דבינה, שמתחתיו, מחוץ לראש דא"א.

ולפיכך הג"ר דבינה, נקרא בשם עתיקא הסתום. כי הראש דא"א נקרא עתיקא. וכיוון שהג"ר דבינה, אע"פ שהם מפה ולמטה דא"א, נבחנים כאילו עומדים עוד בראש דא"א, ע"כ נקראים גם הם בשם עתיקא, כמו הראש דא"א. אלא משום הימצאותם בגוף א"א, נקראים בשם עתיקא הסתום.

ועתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה. כלומר, רק הז"ת של עתיקא הסתום הזה, הנקרא ישסו"ת, שנוהגת בו שאלה, לקבל בתוכם את הזו"ן ע"י עליית מ"ן. כי שאלה פירושה עליית מ"ן, מלשון, שואלים על הגשמים. ורק הז"ת דעתיקא הסתום הזה, הנקרא ישסו"ת, הן עומדות לשאלה, לקבל מ"ן להמשכת אור החכמה, להיותן מחוסרי חכמה, שלפני זה הן נחשבות לבחינת בריאה. וע"כ ברא אלה, הזו"ן, הנקראים אלה.

ונבראו גם הם בכוחם מחוסרי ראש כמוהו. כי המילה ברא, מורה על חיסרון של ראש מבחינת אצילות. ומיהו מ"י? ז"ת דבינה, שעומדות לשאלה, הן הנקראות מ"י. ועליהן נופלת לשון ברא, כי הן עצמן נעשו בחינת בריאה, מחמת הפרסא שבחזה דא"א, המבדילה אותן מהארת ראש דא"א.

ומקצה השמיים למעלה, הכול עומד ברשותו. ז"ת דבינה, שנקראים ישסו"ת, ונקראים מ"י, הן בחינת קצה השמיים למעלה. כי השמיים הם ז"א, והוא מקבל רק מישסו"ת, הנקרא מ"י. וע"כ מ"י נקרא, קצה השמיים למעלה, שהכול עומד ברשותו. כי השמיים והארץ, שהם זו"ן וכן ג' עולמות בי"ע התחתונים, כולם מקבלים מישסו"ת, הנקרא מ"י. וע"כ הכול עומד ברשותו.

כי למעלה ממנו, אין שאלה נוהגת שם. וקצה השמיים הזה, שנוהגת שם שאלה, נקרא מ"י. כלומר, למעלה בג"ר דבינה, או"א עילאין, אין שאלה נוהגת שם, כי אינם מקבלים מ"ן להמשכת חכמה, להיותם אור חסדים ואינם מחוסרי חכמה. וע"כ אינם נקראים מ"י. גם אינם בחינת קצה השמיים. כי הם אינם נזקקים לזו"ן, הצריכים להארת החכמה.

ורק הז"ת, שהן ישסו"ת, שנוהגת בהם שאלה, לקבל מ"ן מהזו"ן ולעלות לראש דא"א, לקבל בשבילם הארת חכמה, ע"כ נבחנים לקצה השמיים למעלה, משום שהז"א, הנקרא שמיים, מקבל מהם."

עד כאן שמענו חלק את המאמר "מי ברא אלה", שזה החלק העליון של עולם האצילות, שבו יש חכמה והוא מעביר את החכמה הזאת למטה בתנאים מיוחדים. אם יש למטה כלים שכן מסוגלים לקבל על מנת להשפיע, אז הוא מוסר להם את האור העליון.

זה נקרא "מי ברא אלה". "מי" זה ג"ר ו"אלה" זה ז"ת של המדרגה, ולכן אם יש בז"ת של המדרגה יכולת לקבל על מנת להשפיע הלאה אז מי, ג"ר של המדרגה, החלק העליון, מעביר להם את האור העליון, וכך זה עובד. אלה דברים שנלמד הרבה.

אנחנו רואים שחכמת הקבלה מסבירה לנו בכללות את המבנה של המערכת, איך אור אין סוף מתפשט בכל מיני תת מערכות ומגיע אלינו בסופו של דבר. זה עוד רחוק, כי אנחנו עוסקים רק בראש דאצילות אבל לאט לאט אנחנו נגיע לסקירה של כל המערכת ונבין איך היא פועלת, עובדת, ואיך אנחנו יכולים להשפיע עליה ואפילו איך להפעיל אותה.

שאלה: הזוהר אומר שלפתוח את העיניים זאת מלכות דראש של אריך אנפין של אצילות, איזו משמעות יש למילים אלו, איך למצוא בעשירייה את ראש אריך אנפין של אצילות?

זה רחוק מהעשירייה ואנחנו לא עוסקים בזה עכשיו. אנחנו מדברים על המערכת עצמה שהיא כביכול מנותקת מאיתנו, איך היא מוכנה, איך היא פועלת, ואיך אנחנו מפעילים אותה ולא איך אנחנו כבר נמצאים בה. אנחנו עוד רחוקים מאוד מההפעלה הזאת.

שאלה: כתוב ששאלה משמע העלאת מ"ן, וכתוב על ז"ת של העתיק הנסתר, לכן קיימת השאלה. מה זה שאלה בכלל?

גילוי החיסרון. שאלה, שאם התחתון רוצה לקבל משהו אז הוא מעלה את השאלה שלו למעלה ואז כשהתחתון שמעלה שאלה, העליון צריך להגיב על השאלה הזאת בזה שהוא נותן לו תשובה. העלאת השאלה זה נקרא העלאת מ"ן, מי נוקבין, כי נוקבא זה חיסרון, ועניית התשובה מצד העליון לתחתון נקראת ירידת מ"ן בחזרה, זה כבר מ"ד, מי דחורין. וכך התחתון ששואל, מקבל תשובה. מ"ן מצד התחתון כלפי מעלה ומ"ד מצד העליון כלפי למטה, בחזרה.

תלמיד: והמקום שבו אנחנו קוראים, הישסו"ת, זה המקום שבו נמצאות כל התשובות?

בכללות זה ז"ת דבינה. ז"ת דבינה זה המקום שממנו עולות כל השאלות למעלה, לראש ולאן שחוזרות כל התשובות מלמעלה, מהראש לגוף.

תלמיד: אז אנחנו כל פעם מעלים את החסרונות שלנו לשם, או שאנחנו מעלים למדרגה הקרובה אלינו?

זה עולה בהדרגה לפי המדרגות, אבל בסופו של דבר זה עולה עד למקום שאנחנו לומדים.

תלמיד: איך נכון לכוון את עצמנו, שזה באמת יגיע לשם?

לפי המחשבות שבראש והכוונות שבלב. כך זה עובד. אתה לא צריך ללחוץ על אילו כפתורים, לעשות איזה סיבובים, שום דבר, רק הכוונה שלך, שאתה רוצה לשלוח את השאלה שלך לעליון כדי להשפיע לתחתונים או לעליונים, זאת כל העבודה שלנו.

תלמיד: הכוונה צריכה להיות דווקא כדי לעשות לו נחת רוח בשאלה?

ודאי. כל השאלות וכל התשובות אם אנחנו מפעילים אותן, הן רק כדי לעשות נחת רוח לבורא.

שאלה: אם אני הולך לפי הטקסט, אני חושב שכתוב שג"ר דבינה ואז ז"ת דבינה, הן שתיהן עתיק נסתר. האם יש הבדל ביניהן?

ג"ר דבינה בדרך כלל נסתרת, ז"ת דבינה מתגלה כלפי התחתונים במידה שהתחתונים יכולים להתקשר אליה. ככה זה עובד. אור החכמה נמצא בז"ת דבינה ומשם הוא מגיע מהבינה לעיר אנפין ולמלכות. הקשר שלנו הוא עם ז"ת דבינה, החלק התחתון של הבינה.

שאלה: בזמן קריאת הזוהר יש מחשבות, כך שיוצא שפעם מקשיבים לזוהר ופעם למחשבות. השאלה מה נכון לעשות במצב כזה?

כך תמשיך, לאט לאט זה יסתדר.

שאלה: כתוב שבינה נמצאת מחוץ לראש, מתחת לפה. בכל מקרה של עשר ספירות סטנדרטי בינה שייכת לראש. איך יכול להיות שבינה נמצאת מחוץ לראש, מתחת לפה?

כל הדברים האלה יסדרו לך במשך הזמן, בינתיים תקרא ואז תראה שכך המערכת מסדרת לנו מלמעלה מבנה ומראה איך היא פועלת. אני לא רוצה אפילו לענות, אף על פי שהתשובה היא קצרה אבל טוב אם אתה תיכנס בעצמך ותראה איך צריכים לעבוד עם הטקסט.

שאלה: האם תוכל לעשות סדר בין עולמות לבין פרצופים, איזה מהם מכילים את האחרים, כי התבלבלתי מהקטע הזה.

טוב שהתבלבלת, במשך הזמן הכול יסתדר, בואו נלמד איך ללמוד מהבלבול. זה טוב שאתה מבולבל, ואני לא רוצה לסדר לכם את כל המערכת, אלא מזה שתשמעו ותשקיעו כוחות כדי לסדר, לייצב את השרטוט לפניכם, מתוך זה לאט לאט הכול יסתדר ואתם תראו את המערכת.

זאת מערכת שמפעילה אותנו ואנחנו מלמטה רוצים להתקשר אליה ולהפעיל אותה, ואז לאט לאט זה יסתדר. תראו איך אנשים לומדים באופן טבעי כשהם תינוקות, ואיך לאט לאט הם מתקשרים למערכת שמפתחת אותם מחצי מילה, ממילה, מזה שהם מבינים, לא מבינים, איך הם נכנסים לקשר עם המערכת הזאת ואחר כך הם מבינים, יודעים, מרגישים, משיגים, מנהלים את המערכת. אז בואו נלך בצורה טבעית.

אני לא רוצה עכשיו לתאר ולייצב לכם את כל המערכת ולדבר על כל הפרטים, לא כדאי. כדאי שאתם תלמדו כבר מעכשיו בצורה נכונה כפי שזה מובא לנו, וגם תבינו למה בעל הסולם כותב בצורה כזאת. הוא לא מסביר לכם כמו בספר לימוד באוניברסיטה שיש בו שרטוטים עם מספרים והסברים איך החלקים מתקשרים ומסתדרים. לא, הוא מתאר לנו את המערכת בצורה כזאת פיוטית. האור יורד מלמעלה למטה דרך כל מיני חלקים של הפרצופים העליונים, עד שהוא מגיע אלינו, ואיך אנחנו מלמטה צריכים להגיב עליו. ואנחנו שומעים כמה ששומעים, וכך עוד פעם ועוד פעם, אנחנו עוד נשמע את זה הרבה פעמים. בסך הכול המערכת היא לא קשה, רק היא לא מובנת, היא לא מורגשת, לכן זה קצת קשה.

אבל זאת הצורה הטבעית הנכונה לקליטת חומר חדש. כמו תינוקות, ילדים, גם אנחנו כך.

שאלה: אם אני מבין נכון, בעלי הזוהר כתבו את הספר מתוך החיבור ביניהם ובעצם מה שכתוב פה הוא ההבעה של מה שהם השיגו מתוך החיבור ביניהם.

כן.

תלמיד: גם אנחנו בעשיריות מנסים להתחבר ועובדים על זה, אבל לא יוצא לנו מזה ספר הזוהר. מה ההבדל המהותי בין החיבור שהם השיגו לבין החיבור שאנחנו משיגים?

הם השיגו חיבור ביניהם ולכן את מה שהם גילו הם כתבו אחר כך בספר הזוהר. אנחנו כמו ילדים משחקים בצעצועים, אבל לפי מה שהם כתבו. בינתיים יש לנו רק את זה. זה לא רציני, זה לא אמיתי, אבל כך לומדים.

תלמיד: הטקסט שכתוב פה זה הצעצועים שהם ייצרו מתוך החיבור ביניהם?

טקסט זה לא צעצועים. הטקסט מספר לנו על החיבור האמיתי שיש בין חלקי העולם העליון - עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, ישסו"ת, זו"ן דאצילות.

תלמיד: ואם אנחנו נשחק עם זה, אם נתעסק עם הטקסט הזה שהם יצרו מתוך החיבור ביניהם, זה ייצור בינינו את אותו חיבור שהם השיגו?

כשאנחנו נרצה, אז ודאי שכן.

שאלה: אני לא יודע אם בכלל יש תשובה בטקסט, אבל השאלה שבעל הסולם מעלה, למה משתמשים במילה "ברא" ולא "האציל" אם זה קורה הכול באצילות.

אחר כך הוא מסביר. האציל את האצילות וברא זו בריאה. דווקא כאן זה עניין של מי ברא אלה. זאת אומרת, מי זה ראש דאצילות - איך הוא ברא משהו שנמצא מחוץ לאצילות, בעולם הבריאה.

שאלה: מה הפירוש של בעל הסולם בשבילנו, מה זה הכוח הזה?

הוא מסביר לנו איך אנחנו צריכים לבנות את עצמנו כדי להשיג את האור דאצילות.

שאלה: "כי למעלה ממנו, אין שאלה נוהגת שם. וקצה השמיים הזה, שנוהגת שם שאלה, נקרא מ"י. כלומר, למעלה בג"ר דבינה, או"א עילאין, אין שאלה נוהגת שם, כי אינם מקבלים מ"ן להמשכת חכמה, להיותם אור חסדים ואינם מחוסרי חכמה."

בחלק הזה האם הוא מדבר על השאלות שלנו? האם זה אומר שמעל ג"ר דבינה לא יהיו לנו שאלות והשאלות שלנו מעוררות מ"ן להמשכת חכמה כך שאחרי נקודה מסוימת לא יהיה צורך יותר להעלות מ"ן וגם לא יהיו שאלות?

כן. מאיזו דרגה עליונה ומעלה - כבר אין שאלות. למטה מהדרגה ההיא, ישנן שאלות. השאלה איזה שאלות? שאלות איך להעלות מ"ן, איך לקבל בחזרה את אור החכמה כדי למלא את הכלים דקבלה בעל מנת להשפיע. זאת אומרת מדובר רק איך לקבל מלמעלה את אור החכמה כדי להשפיע אותו למטה, זו כל העבודה.

לא לעצמנו ודאי אלא רק לצורך התחתונים, רק לצורך כל העולמות, כל המדרגות שנמצאות למטה מעולם האצילות. כל האור העליון נמצא בעולם האצילות. אנחנו מעלים מ"ן מעולמות בי"ע, בריאה, יצירה ועשיה, לעולם האצילות ומבקשים משם שהאור העליון ירד אלינו ומאיתנו כבר לתחתונים. אנחנו רוצים להיות מעוררים את האור מלמעלה למטה ומוכנים למסור אותו מלמעלה למטה, להיות המקשרים בין הבורא לתחתונים.

שאלה: האם תוכל להסביר קצת יותר על "אלה"?

עוד לא. הוא אמר פעם אחת וזהו. "אלה" זה אח"פ, "מ"י" זה גלגלתא ועיניים. אז מ"י ברא אלה זה גלגלתא ועיניים שהולידו וייצבו וממלאים את האח"פ.

שאלה: האם כדי להעלות מ"ן צריך קודם לרכוש את תכונת ההשפעה או שאנחנו מבקשים במ"ן את תכונת ההשפעה, איך זה קורה?

יכול להיות שאין לך עדיין תכונת ההשפעה אז אתה מבקש שיהיה לך שאתה תוכל אחר כך לעבוד עימה.

תלמיד: האם שאלה אמיתית יכולה להיווצר רק כשאנחנו נמצאים באח"פ?

שאלה אמיתית כשאנחנו נמצאים באח"פ, שאנחנו מחוברים בינינו ורוצים להעלות את החיסרון שלנו למעלה.

תלמיד: ענית לפני כמה ימים למוסקבה שלא כדאי להיכנס לעומק של המאמר, רק לקרוא וזהו.

לא. אנחנו רוצים לדעת את כול המבנה של העולמות אבי"ע, במידה שבעל הסולם מספר לנו. וכמו שאמרתי מלכתחילה, כמו שרב"ש אמר לי שלמדתי איתו. כשנפטרה אשתו, הוא ישב בבית "שבעה" ואני ישבתי עימו יום שלם, שבעה ימים, ואנחנו למדנו את החלק הזה. אז הוא אמר בתחילה שהקדמת ספר הזוהר היא בעצם מחליפה את כול ספר הזוהר, היא כוללת בתוכה את כל ספר הזוהר. מה כל ספר הזוהר, מה כל ספר וספר בקבלה רוצה להסביר? את הקשר בין הבורא לבין הנבראים. אלה עולמות אבי"ע. זה מה שמסופר לנו כאן בהקדמת ספר הזוהר.

תלמיד: זאת אומרת אם יש רצון חזק לקרוא יותר ויותר, כדאי לעשות?

כן, את הקדמת ספר הזוהר בטוח שכן.

שאלה: אמרת שלא כדאי לשקוע במאמר בצורה יסודית, כדי לעשות גיחות במצבים שונים, כי מתוך המצבים השונים אנחנו מקבלים את המאמר כל פעם בצורה אחרת.

אני לא יודע מה שאתה אומר, ואני לא יודע מה התכוונתי אז בקשר למה זה, אבל כדאי לנו לקרוא וכמה שיותר לדעת מה שכתוב. סך הכול אנחנו לומדים על הקשר בין עולם האצילות, איפה שהבורא מגולה ובין עולמות בי"ע איפה שהנבראים - אנחנו נמצאים.

שאלה: כמובן שאני לא מבינה מילה ממה שכתוב כאן, אבל יש הרגשה מאוד מעניינת מהתהליך.

אני לא רוצה לשמוע על תחושות, אין סיבה למשוך אנשים לכיוון אחר, אנחנו לומדים את מה שכתוב.

שאלה: מה בפועל יוצר את התחתון שיהיה דומה לבורא, זה שאור החכמה יעבור דרכו, או התהליך הקודם שהוא עובר, צבירת החיסרון והעלאת מ"ן?

צבירת החיסרון להעלאת מ"ן וקבלת המ"ד על אותו החיסרון מלמעלה למטה.

תלמיד: איך העליון יודע שהתחתון מתקדם?

אני לא עונה לך עבור העליון, אנחנו לא לומדים את זה, זו כבר פילוסופיה.

שאלה: מה ההבדל העקרוני בין ו"ק, ז"ת ואח"פ של המדרגה? הרי הכול זה מדרגות ללא הג"ר.

זה תלוי במה שמדברים עליו. לפעמים משתמשים בשם כזה, לפעמים בשם כזה. זה לא עקרוני בינתיים.

שאלה: במאמר הזה שלושת הפסקאות הראשונות הן מהזוהר, והלאה ביאור הדברים בשני עמודים כמעט, כותב בעל הסולם.

כן.

שאלה: לא נתפס איך בעל הסולם יכול מתוך שלושת הפסקאות האלה להוציא כל כך הרבה, לפתוח כל כך הרבה. מה היה עד שנכתב הבירור של בעל הסולם, איך אפשר היה להבין את הזוהר, מה האנשים הבינו בכל מאות השנים שחלפו?

מי שנמצא בהשגה, מבין מתוך מה שהוא קורא ומשיג - כמה שמשיג. ומי שלא נמצא בהשגה, אז לומד, לומד ולומד, עד שבכל זאת נפתח לו.

תלמיד: ולמה לבעל הסולם נפתח כל כך הרבה?

אתם שואלים אותי היום על בעל הסולם. איזה מין שאלות אלה?

תלמיד: אני לא שואל עליו באופן אישי. הכתיבה שלו והפירוש שלו ממש משנה את המציאות. זו הדרך הנכונה להבין את זה?

אנחנו לא מדברים על הנסתרות, עד כמה מה שכותב המקובל משנה את מציאות העולמות. בואו נהיה ריאליים, ונלמד מה שיש לפנינו וכך נתקדם לאט הגרר בלי להתבלבל.

שאלה: כתוב, "למעלה בג"ר דבינה, או"א עילאין, אין שאלה נוהגת שם, כי אינם מקבלים מ"ן להמשכת חכמה, להיותם אור חסדים ואינם מחוסרי חכמה." והשאלה, מדוע החלק שלמעלה מהג"ר דבינה הוא אור חסדים?

בינה כולה היא חסדים והיא מעבירה את אור החכמה רק כמה שהתחתון דורש. אבל לעצמה היא לא צריכה כלום, כולה בחסדים.

שאלה: אם וכאשר נקבל תשובה, האם עלינו לראות בהארה תיקון?

כן ודאי. הארת התיקון היא התשובה.

שאלה: מה זה "עתיקא קדישא" ולמה היא סתומה?

"עתיקא קדישא" זה הראש העליון דא"א, לכן זה נקרא "עתיקא", עתיק. "קדישא", קדוש והוא סתום, לא נמצא בהשגת התחתונים. אבל אחר כך אפשר יהיה להשיג במשהו את העתיקא קדישא.

שאלה: האם נכון להבין שישסו"ת מורכבת מג"ר וז"ת דבינה?

ישסו"ת בעצמו זה ז"ת דבינה, שמתחברת לדרגת הבינה, כדי להוסיף שם חיסרון ולקבל מג"ר דבינה אור ולהשפיע אותו למטה. כמו שבעצם כל המדרגות שבעולם האצילות, הן קיימות אך ורק כדי להעביר אור מאינסוף, לנשמות התחתונות של בני האדם שנמצאים בעולמות בי"ע.

שאלה: איך לשלב את כל מה שלמדנו על הכניסה ללשמה, ללימוד ספר הזוהר?

זה עוד לא לעכשיו. לאט לשלמה אנחנו נעבור, בינתיים אנחנו נמצאים בהקדמה של ספר הזוהר, וכשיהיה לנו איזה מבט כללי, אז נוכל לעבור ולהבין בתוך ספר הזוהר עצמו על מה כתוב. אבל עכשיו אנחנו עוסקים, איך לקשור את הבורא עם הנבראים. מערכת הקשר בין הבורא לנבראים היא כולה מבוררת בספר הזוהר, לכן הספר הוא כל כך חשוב.

קריין: ממשיכים. סעיף 8.

"8. ויש אחר למטה, ונקרא מ"ה. מה בין זה לזה? הראשון הסתום, שנקרא מ"י, נוהגת בו שאלה. כיוון ששאל האדם וחקר, להסתכל ולדעת ממדרגה למדרגה עד סוף כל המדרגות, המלכות, אחר שהגיע לשם, הוא מ"ה. שפירושו, מה ידעת, מה הסתכלת, מה חקרת, הלוא הכול סתום כבתחילה.

ביאור הדברים. הנוקבא דז"א, בהיותה עם הז"א פב"פ, נקראת גם הנוקבא בשם מ"ה, כמו ז"א. והיא נבחנת לקצה השמיים שלמטה, כי היא סוף כל המדרגות ומסיימת את האצילות. ונמצא ז"א, הנקרא שמיים, עומד בין הישסו"ת, הנקרא קצה השמיים למעלה, ובין הנוקבא, הנקרא קצה השמיים למטה.

והאדם שאל וחקר, להסתכל. להסתכל, פירושו, הזיווג דאו"א, הנקרא הסתכלות או"א זה בזה, ע"י עלייתם לראש דא"א, שאז הבינה חוזרת לקבל הארת החכמה בשביל הזו"ן. כי אפילו ישסו"ת, הז"ת דבינה, אינם צריכים להארת החכמה לצורך עצמם, כי מבחינת עצמם דומים הז"ת דבינה אל הג"ר שלהם, ואינם נזקקים לקבל חכמה.

"אלא בעת שהזו"ן עולים למ"ן לישסו"ת, מתעוררים הישסו"ת בשבילם, לעלות לראש דא"א ולקבל חכמה. אבל גם הזו"ן אינם עולים למ"ן לישסו"ת, אלא רק ע"י העלאת מ"ן מבני אדם התחתונים אל הזו"ן. באופן, שנשמות בני אדם עולות למ"ן אל הזו"ן, ואז עולים הזו"ן למ"ן אל הישסו"ת, ואז עולים הישסו"ת לא"א, ונעשים שם פרצוף אחד עם או"א עילאין, ואז מסתכלים או"א זה בזה, וממשיכים חכמה בשביל הזו"ן."

שאלה: כאשר מקובל קורא על המדרגות האלה, שהמ"ן עולה לזו"ן, ישסו"ת, אחר כך עולה לאריך אנפין. הוא קורא את זה וכביכול הופך להיות בעצמו למדרגות האלה או שהוא איכשהו מסתכל על זה מהצד?

זה תלוי במקובל. יש מקובלים שפשוט קוראים ויש מקובלים שיכולים ממש לתאר את זה לעצמם, ויש מקובלים שמרגישים מה קורה ואפילו משתתפים בתהליך הזה.

תלמיד: למה להשתוקק בצורה נכונה?

לדבקות מלאה במה שקורה, בחיבור מלא במה שקורה.

תלמיד: כלומר שאנחנו קוראים על המדרגות האלה שמ"ן עולה לזו"ן ואחר כך לישסו"ת ואריך אנפין - אנחנו צריכים להשתוקק לזה?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את המדרגות האלה עד כמה שאפשר, או בדמיון שלנו, או במחשבות שלנו, בתיאורים שאנחנו מתארים לעצמנו. אז כדאי לעשות זאת, עד שנתחיל להרגיש את זה. כך זה עובד. לאט שמן בהדרגתיות האור העליון משפיע עלינו ואז אנחנו נרגיש יותר ויותר מה קורה.

תלמיד: ההרגשה הזאת שאני מתחיל להרגיש, תהייה בזה שנהפוך להיות למדרגות האלה?

כן.

תלמיד: צריכים להשתוות עמן בצורה?

באופן הדרגתי תחת השפעת האור העליון.

שאלה: למדנו בתע"ס על מבנה הפרצופים שנראה אותו הדבר. אז איזה הבדל יש בין הזוהר ותע"ס? אני מאוד מבולבל.

אתה תישאר מבולבל אם תתחיל לעשות השוואות. תלמד מה שכתוב כאן וזהו, אחרת לא יהיה סוף לבלבול.

שאלה: הזוהר זה האור האמצעי שבעזרתו אנחנו מתחזקים עוד יותר בתכונת הבורא להיטיב לנבראיו?

הזוהר הוא מדריך שעוזר לך להתקשר למדרגות רוחניות שעדיין אתה לא משיג, אבל שאתה תתחיל להשיג אותן, לטפס עליהן. אתה עוד לא יודע, אתה עוד לא מבין, אבל זה כמו ילד שעולה במדרגות. הוא מתיישב על המדרגה וזוחל למדרגה יותר עליונה וממנה למדרגה עוד יותר עליונה, עם הידיים, עם הרגליים, כל כולו. כך אנחנו, אנחנו מתחילים בצורה כזאת.

שאלה: אם יש לנו התקשרות עם פרצוף זו"ן, איך אנחנו מעוררים ומתקשרים עם הפרצוף הזה?

אני לא יודע בדיוק איך אנחנו מתקשרים לזו"ן, אני יודע שבזה שאנחנו קוראים ורוצים לבצע פעולות, לא חשוב מה שקוראים, זו"ן, אבא ואימא, ישסו"ת, לא חשוב באיזה עולם, בזה שאנחנו קוראים ורוצים להיות במדרגות האלה, בפעולות האלו יחד, אז אנחנו מעוררים בזה את האור העליון שמשפיע עלינו, מחבר אותנו, ואז יחד אנחנו משיגים את מה שכתוב.

שאלה: למה אתה תמיד אומר "ביחד"? מה המשמעות של ביחד?

כי אדם אחד לא יכול לעשות את זה, הוא חייב לבטל את עצמו. ולבטל את עצמו זה רק כלפיי האחרים, ולכן זה נקרא "ביחד".

שאלה: למה הכוונה כשכתוב שאבא ואימא מסתכלים אחד על האחר?

הכוונה שהם מתקשרים ביניהם ברמת אור העיניים.

שאלה: אני מנסה להבין מה זה ישסו"ת.

זה יבוא אלייך לאט לאט. חכה, תמתין בינתיים.

שאלה: כל פעם שאני נכלל בטקסט יש לי כל מיני דמיונות לגבי מה שאנחנו קוראים, אני מתאר את זה לעצמי איכשהו. איך אני יכול לא להיאחז במה שאני מדמיין?

תתאר את זה רק כמדרגות - עליון תחתון, תחתון ויותר תחתון, וכן הלאה.

שאלה: לפני שאנחנו מעלים מ"ן צריך לחקור, לברר בינינו. מה בעצם צריך לברר בינינו לפני שמעלים מ"ן כמו שצריך?

עד כמה אנחנו מחוברים, כי אנחנו מעלים חיסרון ששייך לכולנו, לכל הקבוצה.

תלמיד: כלומר חיסרון לא יכול להיות באופן כזה שאני מרגיש מה שחסר לי לעומת החברים אלא זה רק חיסרון משותף?

בינתיים זה אולי לא כל כך עקרוני, אבל עוד מעט זה יהיה חשוב.

שאלה: האם זה נכון שהנקודה שעליה קראנו בפסקה האחרונה, "אלא בעת שהזו"ן עולים למ"ן לישסו"ת", זאת בעצם הנקודה הראשונה שבה התחתון פונה לעליון?

כן.

תלמיד: זאת אומרת המערכת כל הזמן עובדת בצורה שהיא ממעיטה אורות כלפיי התחתון ופה זו הפעם ראשונה שהתחתון מתחיל לבקש מהעליון.

כן.

שאלה: כשהמערכת מתוארת במה שאנחנו קוראים לפעמים זה מורגש קרוב לאדם ולפעמים זה זר לו ובלי הרגשה. מה אפשר ללמוד מזה על מצב האדם?

איך להתקרב יותר.

שאלה: מה הקשר בין העלת מ"ן ואור חוזר?

העלאת מ"ן זה חיסרון ואור חוזר זה כבר לא חיסרון, זו תגובה על השפעה ממעלה.

תלמיד: זאת אומרת אור חוזר זה כמו מ"ד?

זה לא מ"ד, אלא זו תגובה על השפעה מלמעלה.

תלמיד: זה תיקון של התחתון?

הכול תיקונים.

שאלה: מה הפירוש של ראשי התיבות מ"י?

"מי" זה כתר וחוכמה. ו"אלה" זה ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות.

שאלה: האם השאלה, החיסרון שהתחתון מעלה היא תמיד אותה השאלה ורק הגודל של הכלי משתנה?

כן, וודאי שחיסרון זה חיסרון, אבל החיסרון יכול להיות מאפס עד 100 אחוז ולכיוון מסוים.

תלמיד: כשאנחנו מעלים חיסרון מתוך העשירייה, אז אנחנו צריכות תמיד לכוון לאותו חיסרון של חוסר חיבור?

אין חיסרון אחר חוץ מחיסרון לחיבור. את כל יתר החסרונות תשאירי למטה כי הם בכל זאת לא עולים למעלה.

שאלה: איפה נמצא האדם בכל התהליך הזה? האם הוא נעדר ממנו.

איפה שהמ"ן שלו, החיסרון שלו, שם האדם נמצא.

שאלה: האם החיסרון הזה תמיד צריך להיות רוחני?

יכול להיות חיסרון בכל מיני רמות, אבל אם אנחנו מדברים על חוכמת הקבלה, אז מה שמפעיל את העולמות ומזיז את המדרגות זה רק חיסרון רוחני, איך להתקרב ולהידמות לבורא.

תלמיד: האם הדרך היחידה שבה ניתן ליצור קשר עם הטקסט היא עם החיסרון הזה?

כן, וודאי.

שאלה: כשקוראים את הטקסט של הזוהר מתעוררים באדם כל מיני תחושות, רגשות, האם נכון לחלוק אותם, לספר עליהם לחברים? מה העצה שלך בנוגע לזה?

כן, יכולים לחלוק.

שאלה: כשאנחנו קוראים את הזוהר הרבה פעמים הוא מפנה לתהילים שכתב דוד המלך. איך אפשר להסביר את הקשר?

אנחנו לא צריכים שום קשרים, אנחנו צריכים להבין את הטקסט. תעזבו את ההפניות, תבררו את הטקסט עצמו.

שאלה: איזה סוג של שאלות אתה מצפה שיהיו לנו כשקוראים את הזוהר?

שאלות לעניין, על מה שהזוהר מדבר, ואיך אנחנו יכולים להגיע לשאלות כאלה.

שאלה: כשעשיריה קוראת ביחד את הזוהר מהי ההרגשה שרצוי שנגיע אליה?

להרגיש שאנחנו צריכים להיות יותר קרובים זה לזה כדי להבין את הזוהר.

שאלה: כתוב כאן שהכול מתחיל מבני האדם, מהתחתונים שמעלים מ"ן לזו"ן. האם זה נכון לכל בני האדם או רק ללומדי קבלה?

רק ללומדי קבלה וגם לא לכל לומדי קבלה, אלא אלו שבאמת לומדים.

שאלה: בפסקה שקראנו על איך המ"ן עולה מלמטה למעלה, יש פרצופים שרק מעבירים את המ"ן למעלה ויש פרצופים שנכנסים לזיווג. מה ההבדל?

ההבדל שאלו רק מעבירים ואלו נכנסים לזיווג.

שאלה: קשה לי לתאר את הדברים כמו ישסו"ת, אבא ואמא, עליון, תחתון. האם נכון בזמן הקריאה לבקש עבור החיבור, עבור החברים?

ודאי שכן, ודאי שזה טוב.

תלמיד: האם במקום להשתדל להרגיש מה שכתוב?

אני לא אומר שבמקום, אבל תעשה מה שאתה יכול.

שאלה: "מי ברא אלה", האם זאת שאלה, זאת עובדה?

זאת שאלה, ואותה אנחנו לומדים.

שאלה: כשאנחנו לומדים זוהר, האם עדיף שנקרא בלי לשאול שאלות?

לא, אבל לשאול שאלות לעניין.

שאלה: ב"תלמוד עשר הספירות" יש איזשהו סדר, יודעים מאיפה מתחיל הספר, לאן רוצים להגיע, לעומת זאת בזוהר לא ברור מה התהליך, מאיפה הוא מתחיל ולאן רוצים להגיע.

זה עדיין כך נראה לכם. הזוהר כתוב בצורה מאוד מאוד עקבית, הוא מפרש לנו את סדר הפרצופים, העולמות, הספירות, הדרגות, המדרגות, מלמעלה למטה. הוא מתחיל מראש דאצילות, אריך אנפין, וכך הלאה למטה הולך ומברר.

שאלה: מי בסוף צריך לקבל את אור החכמה? ואיך הוא יכול לקבל מבלי להישבר?

הנשמות צריכות לקבל אור חכמה ולהתמלאות בו.

שאלה: אמרת שכל אדם לא יכול לעשות את זה לבד, אלא הוא חייב לבטל את עצמו ולכן זה נקרא ביחד. האם תוכל להסביר ביתר פירוט? כי אנחנו תמיד עושים הכול ביחד.

צריכים להמשיך עד שזה ייצא לנו בפועל.

"וכיוון ששאל האדם, כלומר שמַעֲלה מ"ן, וחקר, כלומר שחוקר במעשיו, כדי להעלות הזו"ן לזיווג או"א, להסתכל, כדי שאו"א יסתכלו זה בזה וימשיכו חכמה. ולדעת ממדרגה למדרגה עד סוף כל המדרגות, המלכות. כי הארת החכמה, הנמשכת ע"י עליית מ"ן וזיווג, נקרא בשם ידיעה, או נקרא חכמה ע"י הדעת.

כי הזו"ן העולים למ"ן, נבחנים שם לדעת לאו"א, כי הם הגורמים לזיווג שלהם. והזיווג נקרא ידיעה, מלשון, והאדם ידע את חוה אשתו.

ולדעת, פירושו, להמשיך המוחין בדעת ממדרגה למדרגה, מדעת של מדרגת או"א אל המוחין של מדרגת ז"א. עד סוף כל המדרגות, מז"א אל הנוקבא, הנקראת סוף כל המדרגות. כי הבינה עומדת אחור באחור (אב"א) עם החכמה, להיותה רק חסדים, וחוזרת פנים בפנים (פב"פ) עם החכמה רק לצורך זו"ן.

ואחַר שהגיע לשם, הוא מ"ה. כיוון שהמוחין הגיעו אל הנוקבא דז"א, אז נקראת הנוקבא בשם מ"ה. המדרגה התחתונה, העולם התחתון, מלכות, נקראת מ"ה. וכתוב, מה ה' אלקיך שואל מעימָך. אל תקרא מ"ה אלא מאה. משום שכל המדרגות עליונות בשלמותן, שהן חמישים, הן כאן במלכות, וע"כ נקראת מאה.

כי חמישים שלה, כח"ב תו"מ, שכל אחת כוללת עשר, וחמישים של בינה, הם מאה. וע"כ בינה נקראת מ"י, שהם חמישים, והמלכות מ"ה, שהוא מאה, מפני שכוללת בתוכה גם החמישים דבינה. הרי שע"כ נקרא מ"ה, להורות שכל השלמות הגדולה של המוחין ההם, באה רק אחר שהגיעו המוחין לנוקבא.

ונאמר, מ"ה ידעת, מ"ה הסתכלת, מ"ה חקרת, הלוא הכול סתום כבתחילה. המלכות נקראת מ"ה, כי אע"פ שההמשכה העליונה של חכמה נמשכת דרך המדרגות העליונות, בינה וז"א, אינה מתגלה עד שנשלמת כאן במלכות, מקום הסוף של כל המדרגות, הסוף של המשכת הכול, ועומדת בגלוי, בהארת החכמה. ואע"פ שהתגלתה יותר מכולם, היא עומדת לשאלה: מה ראית, מה ידעת? כמ"ש, כי לא ראיתם כל תמונה.

ואע"פ שכבר נמשכו לה המוחין העליונים, ע"י העלאת מ"ן, וכבר נשלמה בהן, מ"מ נוהגת בה שאלה, כמו שישסו"ת היו מטרם העלאת מ"ן. ע"כ נאמר, מה ידעת, מה הסתכלת, מה חקרת, הלוא הכול סתום כבתחילה. אשר אחַר העלאת המ"ן והמשכת המוחין, עוד הכול סתום בנוקבא, כמו מטרם העלאת מ"ן, שעומדת עוד לשאלה, העלאת מ"ן.

א"כ מה מועילים התחתונים בהעלאת מ"ן? ולמה נמשכו אליה המוחין, כיוון שאינם נגלים כלל? אל תקרא הנוקבא מ"ה, אלא מאה, מאה ברכות, שהנוקבא משפיעה לתחתונים. לפי זה איך עוד עומדת לשאלה, והכול סתום כבתחילה?

כי יש ב' מוחין דגדלות בנוקבא, הנקראים גדלות א' וגדלות ב'. בגדלות א' עולים רק או"א עילאין לראש דא"א, ולא הישסו"ת. ואע"פ שנעשו לפרצוף אחד, מ"מ נשארו ישסו"ת בגוף א"א, אלא שהתעלו למקום או"א שמקודם לכן, שמלבישים מפה עד החזה דא"א.

ולפיכך מצד אחד נעשו הישסו"ת בחינת ראש א"א, שהרי נעשו פרצוף אחד עם או"א עילאין, העומדים עתה בראש א"א. וכן עלו למעלה מפרסא דחזה דא"א, ששם מאיר הראש דא"א, ע"ד שהתבאר באו"א עצמם, שהיו עומדים שם מטרם העלאת מ"ן.

ומשום זה הם משפיעים מוחין שלמים דג"ר אל הז"א, וז"א אל הנוקבא, והנוקבא נעשית מאה ברכות. כי ע"י מוחין אלו מתעלים הזו"ן ועולים למקום הישסו"ת, שמקודם העלאת מ"ן, מחזה עד הטבור דא"א. ונמצאת הנוקבא במקום אמא. וע"כ נעשית הנוקבא מאה, כמו אמא, כי בחינת מאה היא באמא, ואלפים היא באבא, והתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

אמנם מצד אחר, דומה הנוקבא רק לבחינת מ"י, שעומדת לשאלה, כמו ישסו"ת מטרם העלאת המ"ן והמשכת המוחין. והוא מטעם הלבשתה את מקום הישסו"ת דקטנות, מהחזה עד הטבור דא"א. ונמצאת עומדת למטה מפרסא שבתוך מעֵי א"א, שהארת ראש דא"א נפסק למעלה מפרסא זו. וע"כ מבחינה זו, לא הרוויחה הנוקבא את המוחין וראש א"א, שכל העלאת המ"ן היו לזה, והכול סתום כבתחילה, כמטרם העלאת מ"ן.

אמנם מבחינה אחרת, הרי הרוויחה הנוקבא בחינת אמא, כי עלתה למקום ישסו"ת, שנקרא אמא, שנעשתה מאה ברכות. ומשום זה נבחנים אלו המוחין רק לו"ק דגדלות, כי לא תוכל לקבל בחינת ראש דגדלות, להיותה נמצאת למטה מפרסא דחזה דא"א. אבל מדרגתה עתה שווה כמו הישסו"ת בעת היותו ו"ק, מטרם העלאת מ"ן, שהיה עומד מחזה עד הטבור דא"א, שזה גדלות גדולה בשביל הנוקבא, אלא שהיא ו"ק דגדלות. אבל עוד חסר ג"ר דגדלות. והשגת ג"ר דגדלות נקרא גדלות ב' של הנוקבא."

שאלה: איזה שינויים במצבים ובפעולות קורים בפרצוף העליון כשהוא מקבל חיסרון מהתחתון?

מופיעים בו חסרונות, רצונות, שהוא צריך להעלות אותם עכשיו לפרצוף העליון יותר, לתקן ולמלא ולהעביר לתחתון. כך זה פועל בשרשרת מלמטה למעלה ומלמעלה למטה.

תלמיד: ואיך קובעים עד איזה גודל צריך להעלות את החיסרון?

החיסרון עצמו מצביע על זה.

שאלה: מה זה נקרא ש"הנשמות עולות למ"ן"? האם זה אומר שנשמות עולות בעצמן או שרק מעלות את החיסרון ונשארות במקום?

הן מעלות את החיסרון למעלה, מהמדרגה שלהן למדרגה יותר עליונה.

שאלה: האם כדי שהתחתון יקבל מהעליון הוא צריך לעלות למקום של העליון או שהוא מקבל במקומו?

כדי לקבל ממישהו או לתת למישהו אתה חייב להיות באותה מדרגה ממי שאתה מקבל או למי שאתה נותן.

שאלה: מה ההבדל בין דעת למוחין?

מוחין זה אור החכמה ודעת היא מקום הזיווג בין ג"ר לז"ת.

שאלה: בקשר בין תחתון לעליון, מאיפה נולד החיסרון?

החיסרון נולד מהתחתון. הוא רוצה לשפר את מצבו ולהשוות את עצמו עם העליון, לכן הוא פונה לעליון ומבקש ממנו כוחות.

שאלה: מה זו ספירת דעת? למדנו שיש עשר ספירות, כתר, חכמה, בינה וכן הלאה.

ספירת דעת היא המקשרת בין ג"ר לז"ת. ג"ר אלו כל הרצונות והכוונות ממטה למעלה, וז"ת אלו כל הרצונות והכוונות כבר ממעלה למטה. כדי לקשור אלו עם אלו נעשתה ספירת דעת.

שאלה: קראנו שהתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. במה בדיוק התחתון נעשה כמו העליון?

בזה שהוא יכול עכשיו להחזיק את החיסרון ואת המילוי בתוך עצמו. הוא מקבל תיקונים כאלה.

תלמיד: האם נשאר עליון או שכבר אין עליון?

איפה שהוא נמצא שם הוא נמצא.

תלמיד: אבל ביחס לתחתון, אם הוא עולה לעליון ונעשה כמוהו, אז האם העליון הוא עדיין עליון או שהוא כבר לא עליון, הוא מתבטל כלפיו?

העליון נשאר עליון, אבל התחתון שעלה אליו נעשה כמוהו.

תלמיד: מה ההבדל ביניהם אם הוא כמוהו?

בינתיים אין הבדל. בהבחן שהם עומדים יחד אין הבדל ביניהם. אבל ברגע הבא יכול להיות שהכול ישתנה ומי שעלה ירד למקומו או אפילו יותר למטה. הכול נע ונד.

תלמיד: האם העליון הוא לא תמיד עליון ביחס לתחתון?

אם התחתון עולה לעליון, אז אין הבדל ביניהם, הוא נעשה כעליון. אנחנו גם קראנו כך, שהתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. אין כאילו, אלא נעשה כמוהו.

שאלה: קודם שמעתי אותך אומר "האדם נמצא במקום החיסרון שלו". ואנחנו לומדים גם שבמקום שאדם חושב שם הוא נמצא. אז מה קובע איפה האדם נמצא, הלב או הראש שלו?

אנחנו אומרים הלב. הלב הוא מקום החיסרון, מקום הרצונות. הראש רק מחשב איך להרגיע את החיסרון.

תלמיד: אז מה תפקיד המחשבה, הניסיון שלנו לחשוב כל הזמן ולהתמיד במחשבה?

תפקיד המחשבה הוא איך לממש את החיסרון, אבל העיקר הוא החיסרון.

תלמיד: ובאיזה אופן המחשבה יכולה יותר להשפיע על החיסרון?

בעל הסולם כותב שעל ידי ההתמדה ופיתוח המחשבה, ובזה שאנחנו מסתובבים סביבה, וסובבים אותה יותר ויותר, המחשבה הזאת הופכת למאוד חשובה, והיא קושרת גם את כול המחשבות והפעולות שלנו האחרות יחד. וכך היא גדלה עד כדי כך שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים לממש אותה.

שאלה: כתוב ש"המלכות נקראת מ"ה, כי אע"פ שההמשכה העליונה של חכמה נמשכת דרך המדרגות העליונות, בינה וז"א, אינה מתגלה עד שנשלמת כאן במלכות, מקום הסוף של כל המדרגות, הסוף של המשכת הכול". אנחנו יודעים שאין סוף וקצה ברוחניות. זה תמיד יכול להמשיך להתפשט. אבל כאן מדובר על סוף ההתפשטות של הכול. האם תוכל להסביר את זה?

אין סוף זה לא שאין גבול ואין סוף לאיזו מדרגה. בכל מדרגה יש תחילה וסוף. הכוונה באין סוף שאין גבול להשפעה. ולכן בוא נגיד כך, אם אני לוקח נניח איזה כלי וממלא אותו עד הסוף, אז הוא נמצא בבחינת אין סוף, כי אין לו סוף, כמה שהוא יכול הוא התמלא. זה נקרא "אין סוף". אנחנו לא מודדים בצורה גשמית.

שאלה: מה ההבדל לפי הטקסט בין הגלות הראשונה לגלות השנייה של הנוקבא?

אנחנו עוד נלמד, לא עכשיו. אתה צודק, ישנה שאלה ונלמד אותה במקום, שהכול יהיה מובן לנו.

קריין: נמשיך בפסקה "עתה תבין למה נקראת הנוקבא בשם מ"ה".

"עתה תבין למה נקראת הנוקבא בשם מ"ה. אשר הטעם הראשון מבאר המוחין העליונים, שהשיגה הנוקבא, הנקראת מאה ברכות. שע"כ נאמר, אל תקרא מ"ה אלא מאה. כלומר, ע"י עלייתה למקום ישסו"ת בכוח אלו המוחין.

וטעם ב', כיוון שעלתה רק למקום הישסו"ת דקטנות, שהיא עומדת לשאלה מהחזה עד הטבור דא"א. הרי גם המוחין דנוקבא דומים לגמרי כמוהו, ונעשית גם הנוקבא עומדת לשאלה, שפירושו ו"ק בלי ג"ר. אלא הרווח אמנם גדול מאוד, מפני שהוא ו"ק דאו"א עילאין, ו"ק דגדלות.

וגם כאן, שנאמר, מה ידעת, הלוא הכול סתום כבתחילה, אין הפירוש של כבתחילה, כמו שהנוקבא הייתה מטרם העלאת מ"ן. אלא כמו שהישסו"ת היו מטרם העלאת מ"ן. אבל הנוקבא הרוויחה הרבה ע"י העלאת מ"ן, שהרי קיבלה עתה בחינת אמא, מאה ברכות, אלא שהן ו"ק דגדלות. ונמצאת עוד עומדת לשאלה, כמו הישסו"ת מטרם העלאת מ"ן."

שאלה: הנוקבא הייתה בקטנות ואחר כך הוא כתב שבכל זאת הייתה לה זכייה גדולה, אבל היא מחכה לשאלה. מה הוא המצב של הנוקבא המחכה לפנייה בשאלה?

כשאנחנו נמצאים למטה אנחנו מעלים אליה שאלה, בקשה, רצון להיתקן, לעלות, שיהיה לנו כוח לקבל בשביל ההשפעה. זה מה שאומר שאנחנו מרימים בקשה לנוקבא. נוקבא מעלה את הבקשה הזאת למעלה, מקבלת מלמעלה אור, אנרגיה, כוח, ומעבירה זאת אלינו. ואז אנחנו מבצעים את הפעולה, מקבלים את האור בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בכל זאת הבקשה הגיעה מהתחתונים והיא הגיעה עד הקטנות, אז מאיפה לתחתון יש עוד כוחות להמשיך לבקש?

זה מהעליון. כל השאלות מגיעות אלינו מלמעלה ואנחנו עונים כלפי מעלה. גם התשובות שלנו עולות למעלה ומעוררות את העליון. זאת עבודה הדדית כזאת בין התחתון לעליון.

שאלה: הקריאה היום הייתה ארוכה. איך לעורר את עצמך כשאתה מתחיל לנמנם קצת והשכל לא תופס? איך לפעול?

תלמד, תרגיל את עצמך שאתה נמצא במערכת הזאת. ה"זוהר" מספר לך באיזו התקשרות אתה נמצא. זה הכול. עולה, יורד, עושה תנועות, כלומר פעולות כלשהן. זה כול מה שמתואר בספר ואתה תנסה להסתדר, להשתתף בכל זה. זה מה שעלינו לעשות.

תלמיד: אבל אני לא כל כך מבין איפה אני מוצא את עצמי פה, לפני כמה זמן למדנו את זה בצורה של שרטוטים, את זה אני יכול לתאר לעצמי.

זה לא טוב שאתה מתאר את הדברים בצורת שרטוטים, זה מסיט אותך מתנועות פנימיות, ולכן אנחנו עכשיו לומדים בלי שרטוטים, וכמה שאתה יכול לתאר לעצמך כך תתאר, זה יותר טוב, זה מביא לקליטה, תפיסה יותר טובה של החומר.

תלמיד: איך להכניס לשם את הרגש, האם אלה יחסים, רומן כזה? איך המקובל קולט את הזוהר, כרומן על אהבה עם הבורא?

כן, הזוהר הוא ספר על אהבה.

שאלה: בחלק האחרון של מספר 8 כתוב שהנוקבא הרוויחה הרבה על ידי העלאת מ"ן. האם אפשר להגיד שגם אנחנו בתפילות שלנו מרוויחים הרבה כל יום?

כן, רק על ידי תפילות, רק על ידי העלאת מ"ן.

שאלה: איך העשירייה יכולה להשתתף בהעלאת מ"ן במשך הקריאה?

כשעשירייה יחד היא משתתפת יחד בהעלאת מ"ן, ומרוויחה את מה שהיא מקבלת מלמעלה. זה מחזק, מחבר אותה ומגדיל אותה.

שאלה: אם אנחנו מעלים שאלה "מי", הנוקבא עולה לישסו"ת ואז יוצא שיש שם ו"ק בלי ראש, זאת אומרת לא מעבירים את המוחין למטה ואני לא מקבל תשובה, אבל בכל זאת יש פה זכייה, מה הוא המצב הזה של הו"ק, הקטנות, מה אנחנו מקבלים אם בכל זאת אנחנו לא מקבלים תשובה על השאלה?

כנראה שבמצב שלנו עכשיו אנחנו עדיין לא צריכים לקבל את המוחין, אנחנו לא מסוגלים להחזיק אותו ובאמת להשפיע, לכן לא מקבלים.

תלמיד: ומה אנחנו כן מקבלים? מה התועלת?

אנחנו מקבלים רק חסדים, אבל כבר בדרגה הבאה.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו מפסיקים לרצות עבור עצמנו?

זה קורה כבר קודם, אחרת, אם היה לנו רצון לעצמנו, בכלל לא היינו מקבלים, לא היינו מעלים מ"ן

שאלה: כתוב בסוף קטע 8 שהנוקבא הופכת לתכונה של מאה ברכות. מה זה "מאה ברכות"?

זה כאשר הנוקבא מקבלת את כל המילוי בכל הרצונות שלה בצורה שלמה.

שאלה: אמרת שאת כל השאלות אנחנו מקבלים מהעליון. האם זה בהתאם לחיבור שלנו?

כן.

שאלה: אמרת לשאול שאלות לעניין, מה זו שאלה לעניין?

לעניין זה אומר בהתאם לטקסט, לא לסטות ממנו מאוד.

תלמיד: אמרת לא לדמיין שרטוטים, במקום שרטוטים אפשר לדמיין מדרגות ככלים.

צריכים לדמיין מדרגות בהרגשה ולא כשרטוטים שנמצאים לפניך, אלא מדרגות שנמצאות בפנים.

שאלה: האם ההרגשה היא שכל המדרגות אלו כלים שנמצאים במדרגות לפי רצונות שמתוקנים ועדיין לא מתוקנים?

כן, גם מתוקנים וגם לא מתוקנים, העיקר שזה יהיה בהרגשה ולא שזה מצויר לפניך.

שאלה: איך אנחנו מגבירים את מה שאנחנו מקבלים במשך העלאת מ"ן?

במשך העלאת מ"ן אנחנו מגבירים את החיסרון שלנו, ומעוררים את העליון יותר ויותר לעזור לנו.

שאלה: איפה קורה החיבור בין העליון לתחתון?

עליון זה ג"ר, תחתון זה ז"ת, במעבר ביניהם קורה החיבור, כי העליון הוא הנותן והתחתון הוא המקבל.

תלמיד: אבל נראה שנוצר ניתוק בין העליון לתחתון.

ודאי שיש ניתוק, כי הם הפוכים, העליון רוצה לתת, התחתון רוצה לקבל, אבל הוא מוכן לשנות את עצמו בעזרת העליון.

תלמיד: מה קודם למה, האם החיסרון של התחתון או מה שהעליון מעורר בו?

ודאי שהכול מתחיל מלמעלה, וזה שהתחתון רוצה משהו זה מפני שהעליון מעורר אותו. יש על זה הרבה פסוקים.

שאלה: מה זה לתאר את הטקסט בהרגשות?

להשתדל להרגיש אותו ולא לצייר אותו כשרטוט.

תלמיד: אפילו המשפט "להשתדל להרגיש את זה" הוא גם לא ברור, כי אני בכלל מנותק מהטקסט.

אבל ככל שאתה מתאר אותו או משתדל בהרגשה לדמיין אותו, אתה בזה עושה תיקונים. מה שאין כן אם אתה סתם מצייר לפניך על דף נייר, אז אין בזה שום תיקון.

שאלה: האם את "אין סוף" אפשר לנסח בצורה אחרת - שאין הגבלה ליציאת הצורות שמשתוקקות להשתוות הצורה?

אתה יכול להגיד גם כך, יש הרבה הגדרות לאין סוף, אפשר.

(סוף השיעור)