שיעור הקבלה היומי25 יולי 2024(בוקר)
רב"ש. רשומה 557. ענין אור חוזר
25 יולי 2024
שיעור בוקר 25.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1891
מאמר 577 "ענין אור חוזר"
קריין: "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1891, מאמר 577, "ענין אור חוזר".
ענין אור חוזר
"בתלמוד עשר ספירות (דף ל"ט אות ג' ובאור פנימי אות כ') כתוב, שהאור חוזר העולה מהמסך ולמעלה נקרא בשם התקשרות, משום שהוא מחזיק ומתפיס את האור העליון בעיגול, באופן שבמקום שהאור חוזר אינו מלביש את האור עליון, נחשב אותו האור כלפי הנאצל כמו שאינו, כי אינו משיג אותו בלי המלבוש הזה, שנקרא אור חוזר, עד כאן לשונו.
ובזה יש להבין, מדוע אין לכל אחד ואחד הרגשת אלקות, הלא הכתוב אומר, "את השמים ואת הארץ אני מלא", ו"מלא כל הארץ כבודו", ויחד עם זה לא מרגישים שום הדבר.
והתירוץ הוא כנ"ל, במקום שאין המלבוש, שנקרא אור חוזר, נחשב האור העליון כלפי הנאצל כמו שאינו, וכיון שכל ענינו של האור חוזר הוא שאינו מקבל רק לפי כוונת על מנת להשפיע, לכן כל זמן שאין האדם יצא מבחינת הקבלה לעצמו, אין לו עוד האור חוזר הזה, משום אף על פי ש"מלא כל הארץ כבודו", מכל מקום נחשב כלפי התחתון כמו שאינו.
היוצא לפי זה, שאין לאדם מה לעשות, בכדי להגיע לתכלית, אלא שירכז את כל עבודתו על נקודה אחת, שהיא, שיוכל לעסוק את כל שעת הפנאי שלו רק לשם שמים. וזה פירוש "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שהכוונה, הכל נותן הקדוש ברוך הוא.
שפירוש, האורות העליונים כבר מוכנים עבור האדם, שזה נקרא, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ורק לבחינת כלי אנו צריכים. וכלי זו נקראת לאחר הצמצום בשם "מסך ואור חוזר". וזהו המקשר בין העליון והתחתון, היינו, שעל ידו התחתון מתקשר עם העליון.
מה שאין כן כשאין המקשר הזה, אז אין התחתון יכול לראות את העליון, ונחשב העליון כלפי התחתון כמו שאינו במציאות. לכן, בשיעור שהאדם מתחיל לעבוד לשם שמים, בשיעור הזה הוא מקבל קשר עם האור עליון, ולפי גודל הקשר כך שיעור גדלות השגתו.
להבין ענין אח"פ דעליון, שנפלו לגו"ע דתחתון לטובת התחתון. על דרך המוסר יש לפרש, שענין גו"ע ואח"פ הוא סוד קטנות וגדלות. שהתיקון, שחכמה ובינה עשו לצורך הבנים, שעל שם זה הם נקראים אבא ואמא, כמבואר בתלמוד עשר ספירות בכמה מקומות, הוא על דרך "תלמיד שגולה, גולין רבו עמו" ודי למבין.
לכן בזמן שהתחתון לא רואה שום גדלות בעליון, אז אין אפילו קטנות לתחתון. וזה פירוש שאח"פ דעליון, היינו גדלות של העליון, מונח בהקטנות של תחתון, שאז הפירוש, שאין עדיין קטנות לתחתון, אלא בזמן שהתחתון רואה שהאח"פ דעליון נתעלו, אז על ידי זה גם התחתון מקבל אז בחינת קטנות, אבל מטרם זה אפילו קטנות אין לו.
לכן יוצא שהתחתון מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, והוא לא מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של העליון. וזה נקרא שכינתא בגלותא, היינו שהשכינה הקדושה היא אצלו בבחינת עפר ואינו מרגיש שיש טעם בעליון יותר מבחינת עפר.
לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות.
וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך בשיעור, נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון."
תלמיד: לגבי כל הזמן הפנוי שהוא צריך להשקיע, לא הרבה אנחנו משתמשים בדוגמה של בעל הסולם ורב"ש, אבל כשמדברים על הזמן הפנוי, פתאום המטרה נראית הרבה יותר ישימה. כי הרבה פעמים שומעים, כל הכ"ד שעות להיות במחשבות, זה נראה לא מציאותי, וזמן פנוי אין הרבה לאדם ביום, ואת הזמן הזה להשקיע במטרה, זה נשמע ריאלי.
תלמיד: מה זה הזמן הפנוי?
שאתה בעל הבית על הזמן הזה.
תלמיד: איך לא לשקר לעצמי?
זאת כבר שאלה אחרת.
תלמיד: "בעל הבית על הזמן", זאת אומרת, על כל מה שלא הכרחיות?
הכרחיות או לא, כל אחד יכול להגיד כך או כך.
תלמיד: זהו. אין אחיזה בכל המושגים האלה. יש איזו דרך להיות הכי קרוב לצורה האמיתית, כדי לנצל את הזמן?
לא יודע. כל אחד שופט לעצמו.
שאלה: הוא כותב, "שפירוש, האורות העליונים כבר מוכנים עבור האדם, שזה נקרא, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ורק לבחינת כלי אנו צריכים. וכלי זו נקראת לאחר הצמצום בשם "מסך ואור חוזר"." המסך, למדנו שזה הכוח הדוחה שדוחה את האור. זו הגדרה כללית, פחות או יותר, נכונה?
נגיד.
תלמיד: אם כך מה זה האור חזור שהוא לא הדחייה של האור? זאת אומרת, זו פעולה נוספת?
אני לא מבין.
תלמיד: הוא כותב ש"האור העולה מהמסך ולמעלה נקרא בשם התקשרות, משום שהוא מחזיק ומתפיס את האור העליון בעיגול,". נראה שבלי אור חוזר, הוא לא מקבל, לא מרגיש את הבורא.
אין קשר.
תלמיד: בדיוק. אבל לאור חוזר חייב להיות המסך כדי לדחות את האור. הוא לא יכול לקבל את האור. זה ברור. אם יש צמצום, מסך ואור חוזר, אז צמצום זה שהוא לא מקבל את האור כי הוא בזה מבין שהוא נפרד מהבורא, אבל הוא רוצה קשר.
כן.
תלמיד: אבל יש את האור החוזר, שכדי להיות בקשר הוא צריך להעלות משהו ממנו לבורא, כדי להיות אתו בקשר.
כן.
תלמיד: אם הוא צמצם את כל הרצונות שלו, מה הוא יכול להעלות לבורא?
מה שיכול. זה נקרא "אור חזור".
תלמיד: מה שיכול אחרי שצמצם את כל הרצונות שלו?
אחרי שצמצם את כול הרצונות, הוא פועל עכשיו בצורה אחרת, הוא מעלה את האור החוזר שהוא רוצה, וכמה שהוא רוצה כדי להיות דבוק.
תלמיד: אם אנחנו מדברים על השפעה והוא צמצם את כל הרצונות שלו, אז כנראה שהוא לוקח רצונות מהסביבה.
כן.
תלמיד: אותם הוא מעלה לעליון בצורה שהוא רוצה שהעליון ימלא אותם, זה פחות או יותר הכיוון?
נגיד.
תלמיד: אני מנסה להבין, המסך והצמצום הם קשורים זה לזה, כי בצמצום הוא לא רוצה שום רצון לעצמו והמסך דוחה את כל האור שמגיע. אבל מהי התוספת של האור החוזר?
יש קודם צמצום, ואחר כך מסך והמסך זה כבר צורת התקשרות. על ידי זה שהוא דוחה ומלביש, הוא מתקשר לעליון, ואז יש לו קשר עם העליון שנקרא "אור חוזר" וכך ממשיך להידמות לעליון.
תלמיד: זאת אומרת, הוא מחפש כל הזמן איך להיות בקשר עם העליון.
כן.
תלמיד: הוא רושם "שהאור חוזר העולה מהמסך ולמעלה נקרא בשם התקשרות, משום שהוא מחזיק ומתפיס את האור העליון בעיגול,". מה זה העיגול שהוא מתפיס? הכוונה לעשר ספירות שהוא רוכש באור חזור?
כן. כך הוא מגלה את העליון.
תלמיד: הוא מגלה אותו כעיגול?
הוא מגלה אותו כעיגולים. כן.
תלמיד: עיגול, הכוונה בפשטות, משהו שהוא שלם?
נגיד.
שאלה: רב"ש כותב,"במקום שאין המלבוש, שנקרא אור חוזר, נחשב האור העליון כלפי הנאצל כמו שאינו, וכיון שכל ענינו של האור חוזר הוא שאינו מקבל רק לפי כוונת על מנת להשפיע,". מה ההבדל בין זה שהאדם יש לו את הרצון להשיג את הכוונה על מנת להשפיע, לזה שכבר יש לו כוונה בעל מנת להשפיע? איך מגיעים מזה לזה?
על ידי הפעולה. אם אדם רוצה להשיג כוונה בעל מנת להשפיע, אז זאת כבר פעולה.
-
תלמיד: האדם הוא כמו איזו מכונה, הוא יכול להרגיל את עצמו לדברים, אבל זה מרגיש כאילו זה לא נכון לעשות, כמו איזו מנטרה, "אני רוצה כוונה על מנת להשפיע, כל פעולה ואני עושה את זה בעל מנת להשפיע", אני עדיין מספק את הרצון שלי, אני עדיין באיזה רצון לקבל חזק שרק אוכל עוד ועוד פה.
אני לא יודע על מה אתה מדבר. בזה שאני אומר שאני עכשיו עובד בעל מנת להשפיע, אני עובד על מנת להשפיע?
תלמיד: לא. בדיוק זה העניין, שזה לא, אז איך האדם באמת משיג את הכוונה בעל מנת להשפיע? מה קורה עם הרצון שלו באותו רגע?
הוא קונה על הרצון שלו כוונה בעל מנת להשפיע.
תלמיד: זה אומר שכל הפעולה שלו השתנתה באותו רגע.
איך להשתמש באותו רצון. קודם הוא חשב שהוא יכול לעשות עם הרצון שלו מה שבא לו, רק למלא אותו, ועכשיו הוא עושה חשבון, שדווקא זה שיש לו רצון לקבל, הוא יכול לעשות עימו פעולת השפעה, הפוכה מקודם.
תלמיד: אז כל הפעולה הופכת להיות למטרה אחרת לגמרי.
למטרה אחרת, כן, מכוונת לנותן.
תלמיד: ומזה יוצאת לו הרגשה של הכוונה על מנת להשפיע.
כן.
שאלה: הוא כותב, "לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות. וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך בשיעור, נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון". מה זה שכואב לו בזה שרואה חסרונות על העליון?
כך הוא מרגיש. הוא מרגיש את פעולות העליון ומרגיש בהן חסרונות. העליון מגלה אותם, והתחתון מגלה את המצבים וההרגשות האלה בעליון וכואב לו מזה.
תלמיד: האם הוא צריך לשאוף כל הזמן שהעליון יהיה בגדלות? צריך להיות יחס כזה?
ודאי שצריך לרצות את זה.
תלמיד: האם אין פה שום סכנה שזה יהיה על מנת לקבל?
למה? הוא לא מדבר על עצמו, הוא מדבר על העליון.
שאלה: הוא כותב שכשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, זה מכונה שאח"פ דעליון נתעלו. במי תלוי לראות את גדלות העליון, האם בזה שהאח"פ של העליון עולים?
כן.
תלמיד: ומי גורם לאח"פ דעליון לעלות?
התחתון.
תלמיד: על ידי מה?
על ידי זה שרוצה לראות את העליון יותר גדול.
תלמיד: אבל איך הוא מגיע להרגיש אותו? כי הוא כותב שרק כשאח"פ דעליון עולים, אז יש לו קטנות, ולפני זה זו לא קטנות. לכן לא ברור מי מתניע את התהליך הזה.
תהליך תמיד מתחיל מהעליון, אומנם נדמה לנו שלא, אבל תמיד מהעליון זה מתחיל.
תלמיד: אם העליון לא פועל בתחתון, אז התחתון לא יכול לראות את גדלות העליון.
לא.
תלמיד: מה כן תלוי בתחתון להצטרף לזה?
להכניע את עצמו כלפי העליון.
תלמיד: מאיזו סיבה? כי הוא לא מרגיש שהוא עליון. איזה יחס יש שם שהוא יכול להגיד שהוא בכלל מכניע את עצמו כלפי משהו?
מה כתוב?
תלמיד: הוא מתחיל מזה שהתחתון מוכרח להאמין שיש עליון במציאות, והוא לא מרגיש את העליון מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של העליון. ואז הוא כותב בפסקה הבאה, "לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות". רק אחרי שאח"פ דעליון עולים, שכבר העלו אותו, אז הוא מתחיל להרגיש שיש עליון ויש לו יחס.
כן.
תלמיד: אבל לפני שמתחיל לעלות, לפני שאח"פ דעליון עולים חזרה, מה התחתון יכול לעשות?
שוב דבר, תפילה.
תלמיד: ועל מה התפילה הזאת צריכה להיות?
אני לא יודע, זה כבר לא לעניין.
שאלה: בעניין שהאדם צריך לרכז את כל עבודתו בנקודה אחת, שיוכל לעסוק בכל שעות הפנאי שלו רק לשם שמים. בשעה הראשונה קראנו איגרת של בעל הסולם והוא אומר לתלמיד שלו לא להיות עצלן, שאין בכלל דבר כזה שעות פנאי, ואיך אדם בכלל יכול לעשות קצבה ושיעור על עבודת ה'. אז איך להבין את זה נכון?
מה להבין?
תלמיד: את זה שפה הוא מדבר על שעות פנאי, שהאדם עושה חישוב, כמה להכרחיות וכמה נשאר.
שעות הפנאי אלו שעות שאתה יכול ממש לכוון אותן ללימוד לשם שמיים.
תלמיד: אבל בכל האיגרת הראשונה של בעל הסולם שלמדנו היום, הוא אומר שהאדם הוא משוחד, שהרשע תמיד ייתן לו תירוצים וכן הלאה.
אז תעשה חשבון על זה שאתה משוחד.
תלמיד: הוא גם כותב שזו לא שאלה שכלית, והרשע הוא הרצון לקבל שבנו, שמבחינתו יש רק סיבה אחת לעבוד, בשבילו.
נכון, תעשה חשבון גם על זה, שאתה משוחד, שאתה רשע, וכן הלאה.
שאלה: כתוב שהתחתון לא רואה שום גדלות בעליון, אז אין אפילו קטנות לתחתון. סיימת את השיעור הקודם בזה שאתה אומר "אני לא יודע", ואנחנו שומעים את זה הרבה בצורה ממש חדה, וברור לי שזה לא כך, אלא יש פה לימוד. האם גם הבורא ינענע אותנו כך, שבצורה חדה, בצורה ישירה מול העיניים שלנו, לא נראה את הגדלות הזאת ונצטרך בכוחות החברה לפרוץ קדימה כנגד הדבר הזה?
צריכים עוד להתקדם ולראות.
(סוף השיעור)