שיעור צהריים 05.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1902.

מאמר 571. "הוא ושמו אחד"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1902, מאמר 571, "הוא ושמו אחד".

הוא ושמו אחד

"הנה יש להבחין בין הוא לשמו: "הוא" נקרא הבורא, "שמו" נקרא כלפי הנבראים, שענין שמו שייך דווקא כלפי השני. וכלפי עצמו לא שייך ענין שמו. אלא בזמן שהשני מדבר משמו של ראובן כונתו במילת ראובן על ראובן עצמו, היינו ששמו מראה על הוא.

ולפי זה יוצא, בזמן שאנחנו אומרים, שהוא נקרא רצון להשפיע, אזי שמו מכונה בזמן שההוא מגולה אצל השני. זאת אומרת אם השני משיג את הטוב על ידי זה שממלא אותו עם כל טוב, ואין לו שום חסרון, שיוכל לומר, שעל מקום זה שורה הנהגה אחרת חס ושלום, אלא שהכל הוא בחינת טוב ומטיב.

ולפי הנ"ל יש לפרש את המאמר של פרקי דרבי אליעזר, "קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד", שענין "אחד", היינו על כונה אחד, שהוא להטיב לנבראיו. שענין נברא הוא המקום חסרון, ואם המקום הזה ממולא מכל טוב, אזי רואים ששמו נקרא "טוב ומטיב", היינו שמגולה אצל המקום הזה את רצונו להטיב.

נמצא, שהרצון, שבזמן להטיב נקרא הוא רק אצלו, ועדיין לא מגולה אצל הנבראים את טובו. ובזמן שגם הנבראים משיגים את טובו ואין להם שום מקום לחסרון, אזי נקרא שהם משיגים את שמו, שהוא להטיב.

מה שאין כן אם עדיין נמצא מקום לחסרון, אזי מרגישים על מקום זה, שעוד לא מגולה שרצונו להטיב, נמצא שעוד לא יכול לומר, שרצונו להטיב, כמו שהוא אצל הבורא (היות שאין התחתונים ראוים לקבל את טובו).

לכן יש הבדל בין הוא, שרצונו להטיב, לבין הנבראים, שעוד לא זכו לראות את טובו, באותו שיעור כמו שהוא אצל הבורא, היינו את כל השיעור מה שרוצה להנות אותם. לכן אין הוא ושמו אחד.

וזה פירוש, קודם שנברא העולם, היינו מטרם שנעשה את ההעלם וההסתר, שהוא בחינת הצמצום, שאז היה אור העליון ממלא את כל המציאות, ולא השאיר שום בחינת תענוג, שלא יהיה מגולה במקום הזה, הנקרא מלכות דאין סוף.

מה שאין כן לאחר הצמצום, שהאור חזר, ולא האיר בבחינה המלכות, ונשאר מקום שעוד לא מגולה את ההטבה הנ"ל, היינו בשיעור שהיתה כבר מגולה בעולם האין סוף, לכן אי אפשר לומר אחד שהוא להטיב, כי במקום הזה, יש הפרש בין הוא, שרצונו להטיב, לבין שמו, למקום שצריך להיות ההטבה. וההטבה עוד לא מגולה כמו שהוא ברצונו של המאציל.

ובגמר התיקון אז יהיה "הוא אחד ושמו אחד", משום שאז כבר יהיו הנבראים ראויים לקבל את כל הטוב, מה שחשב בעדם. ממילא יהיה אחד, היינו בחינה אחד, שהוא רק להטיב. מה שאין כן לפני התיקון יש עוד מקום, שאין אחד, אלא שבמקום זה נמצא חסרון."

שאלה: האם הבנתי נכון שבלי קשר לשורש נשמה אנחנו צריכים להשיג את הטוב ואסור לרדת להשגות של שמות רעים של הבורא, וזה מראה על אמונה נמוכה?

כן, זה אפילו מראה על היעדר אמונה.

תלמידה: מי שיושב בבית המלך נבדל ממי שעומד מולו ומאמין שישועת ה' היא תוך רגע, איך אפשר שתהיה לנו כזו אמונה כך שלא נצער אותו אלא רק נשמח?

שאלת שאלה עיקרית, איך אנחנו משיגים את ההרגשה שהוא רוצה רק להעלות אותנו למדרגה העליונה, ושגם אנחנו רוצים רק את זה. כשהרצונות שלנו יהיו בהתאמה, אז באמת נמצא את עצמנו במדרגה הזאת.

תלמידה: אנחנו צריכים להשיג את הטוב ואם אדם לא משיג את הטוב זה באמת רק חוסר העבודה שלו או שהוא משיג את כוח השורש שלו שמיוחס לקו שמאל?

לא, לא צריך להמציא את כל הדברים.

שאלה: כתוב שאיפה שאין אחד שם יש חיסרון. איך מגיעים לחיסרון אמיתי, איך מהרצונות שלי אני פתאום יכולה לעבור לרצון שאין בתוכי, משהו שאני לא יכולה לתאר?

קודם כל את צריכה לרצות לא לעצמך אלא לרצות למען הבורא, לרצות לא לקבל אלא להשפיע, וכתוצאה מזה את תראי שהרצונות שלך לקבל הם הפוכים לרצון להשפיע. לכן לא יכול להיות שאחד יחליף את האחר, זה צריך להיות ממש היפוך בתוך האדם. כך זה קורה.

שאלה: איך אפשר ללמוד עם הכוונה להרגיש, לגלות את הטוב של הבורא?

לקחת כמה חברים, ולסכם איתם לפני שמתחילים ללמוד שאנחנו עכשיו לומדים חצי דף, לא הרבה, רק כדי להתחבר ולעשות על ידי החיבור הזה נחת רוח לבורא, נעימות. ואז אנחנו משתדלים, לקרוא איזה מאמר קצר, אפילו את המאמר הזה או משהו אחר, ועוד פעם ועוד פעם, כל עוד אנחנו מרגישים שיש עוד דבר טוב שאנחנו יכולים להוסיף, עוד כוונה טובה, וכך אנחנו מגיעים.

שאלה: הנבראים זה רצון לקבל, האם הבורא הכניס בתוכנו גם אפשרות להשפיע או שאנחנו צריכים בכל זאת לבקש ממנו, לשכנע אותו לתת לנו?

אנחנו צריכים לשכנע. אין לנו שום יכולת להשפיע, רצון להשפיע, כלום. רק אם הבורא יאיר לנו באורו, אז הרצונות האגואיסטים שלנו יהפכו לאלטרואיסטים.

שאלה: מה זה אומר "הוא ושמו אחד"?

אנחנו לומדים את זה, קוראים את זה. "הוא" זה אור, ו"שמו" זה רצון.

תלמיד: ומה זה אומר שהם אחד?

שאין ביניהם שום חוסר השתוות, אלא שניהם מכוונים לברר, לגלות לכולם את הבורא כטוב ומיטיב.

תלמיד: ומה מלמדים אותו בעיקרון הזה כלפי העבודה שלנו, למה מדגישים לנו ש"הוא ושמו אחד"?

כדי שכך נכניס את עצמנו לעבודה הזאת, להימשך לחיבור.

שאלה: האם יש הבדל בין "הוא ושמו אחד" לפני הבריאה לבין "הוא ושמו אחד" בגמר התיקון?

יש הבדל כל הזמן ב"הוא ושמו אחד" כי המרכיבים של המושג הזה כל הזמן משתנים.

תלמיד: "הוא" משתנה?

"הוא" זה האור ו"שמו" זה רצון, ושניהם תלויים זה בזה.

תלמיד: אז הוא לא משתנה, רק שמו משתנה?

לא, גם האור משתנה בהתאם לכלים.

תלמיד: הכוונה בהתאם לרצון?

כן.

תלמיד: אז בהתאם ל"שמו" יש שינוי ב"הוא"?

כן.

תלמיד: ומה זה "שמו" הנכון שבו אנחנו תופסים את ה"הוא" הנכון?

זה מה שאנחנו משיגים, בכל מדרגה זה מושג אחר.

שאלה: הבורא משתנה כלפי הכלים של האדם?

כן.

תלמיד: זה אומר שהאדם משתנה?

כן, בטח, רק האדם משתנה.

שאלה: כשהאדם קורא לבורא בשמות שליליים למיניהם, זה מתוך האגו שלו.

לשמות שליליים אין שום קשר לבורא. הם יוצאים אך ורק מזה שהאדם לא מוצא את הפנים הנכונות של הבורא, ולכן הוא קורא לו בכל מיני מילים שהן הפוכות לבורא.

תלמיד: אם חבר בעשירייה מביע את חוסר הסיפוק שלו בקול רם.

כמו מה?

תלמיד: שהוא גילה משהו שפל בעולם.

כל העולם זה לפי חוק השפלות.

שאלה: אם הוא מביע את זה בעשירייה זה יכול איכשהו להשפיע על האמונה, אפשר להתכלל בזה?

לא, צריך פשוט לענות לו בצורה כזאת שיבין שהוא צודק, אבל לנו לא כדאי להתעמק בזה כיוון שזה מרחיק אותנו מגילוי הבורא.

תלמיד: זה לא לשון הרע?

לא. הרי אני יכול להגיד שאני מרגיש את עצמי רע, אני לא אומר בזה משהו על הבורא.

שאלה: אנחנו מדברים כל יום על להתחבר ולבנות את עצמנו בעבודה בקבוצה, מה עוד אנחנו צריכים להרגיש, מה חסר לנו כדי להגיע לבורא?

חסר לכם קשר ביניכם כך שתוכלו לתמוך זה בזה, ולגלות, להביע בקשר ביניכם את תכונת ההשפעה והאהבה ביניכם, בקבוצת הנשים או בקבוצת הגברים, ובין הבורא.

שאלה: הטקסט אומר שהתחתונים לא ראויים לקבל את שפע הבורא ושמורגש מאוד הצורך בימים אלה לרחמים של הבורא. מה צריך להיות כדי שנהיה ראויים לרחמי הבורא?

מה צריך להיות? אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולהתייחס אליו, לבורא, יחד כולנו, ואז הוא ישמע, ואנחנו גם נשמע איך הוא מקבל אותנו ומרגיש את זה.

שאלה: יש מושג, שהוא טוב ומיטיב לטובים ולרעים. האם זה בבחירה החופשית של האדם להפוך את מה שמגיע מהבורא לטוב, או להיפך? האם חופש הבחירה קיים כאן?

כן, קיים. לכן אנחנו כל הזמן צריכים להחזיק זה בזה, ולהשגיח על כך שהחברים לא ישכחו, ויתייחסו זה לזה כאל הכלים שלהם שבעזרתם הם יכולים כל הזמן לפנות לבורא.

שאלה: כשאנחנו מפיצים לאנשים חיצוניים, האם אפשר לדבר על כך שתכונות טובות האדם מגלה בתוכו, ולא שהבורא מגלה אותן או שזה מגיע ממנו?

אפשר.

שאלה: אמרת ש"שמו" זה רצון. האם זה הרצון שלו או הרצון שלנו?

שלו.

תלמידה: ההשגה של הבורא בכל מדרגה, היא את שמו?

כן.

שאלה: איך זה יכול להיות ש"הוא" טוב ומיטיב, רוצה להיטיב, ו"שמו" כשעוד יש בו חיסרון תחת הצמצום, יכולים להיות אחד? אפילו אם אני לדודי והוא לי, בכל זאת יש ניגוד.

לא, במודול זה לא הפוך, זה שוויון גמור.

תלמיד: במה השוויון אם "הוא" המשפיע ו"שמו" המקבל? או האם כמו שהסברת "שמו" אלו הכלים דהשפעה?

"שמו" משפיע. אני מעריך אותו לפי מה שאני מקבל ממנו, ובצורה כזאת אני מתייחס אליו. איפה כאן הבלבול?

תלמיד: אני לא יכול לתפוס בדיוק איפה השוויון ביניהם?

נגיד את זה אחרת. האחד משפיע והאחר משפיע. הבורא נותן לאדם אור, מילוי, אור השמחה, אור המשיכה, אור הידיעה, והאדם נותן לבורא את האפשרות שהבורא יעזור לו, ימלא אותו, יקרב אותו לעצמו.

שאלה: האם אנחנו מגיעים להשתוות הצורה דרך החיסרון או דרך המילוי?

גם וגם.

שאלה: כתוב, ""קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד", שעניין "אחד", היינו על כוונה אחד, שהוא להטיב לנבראיו". האם קודם שנברא העולם הייתה כוונה אחת להיטיב לנבראיו?

כן.

תלמיד: ואחרי שנברא העולם, איזו כוונה יש?

אותו דבר. מצד הבורא אין שום הבדל אם זה בהתחלה, באמצע או בסוף. הכול רק כלפינו.

תלמיד: האם גם עכשיו הכוונה הזאת מצידו פועלת עלינו?

ודאי, בלי שום ספק.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות כדי להרגיש את המציאות כך?

להגיע לאותה דרגה שבה נוכל לגלות את הכוונה.

תלמיד: במה זה תלוי?

תלוי עד כמה נעלה לרצון להשפיע. במידת הרצון להשפיע, אני ארגיש עד כמה הבורא רוצה להשפיע לנו ומה הוא עושה באמת. בשבילי אין יותר מזה.

שאלה: בפעולות שונות שלנו לחיבור אנחנו רואים שינויים באורות. האם אפשר להגיד שלפי חמשת אורות הנרנח"י יש חמש פעולות שונות לחיבור?

אפשר להגיד, אבל אני לא חושב שמתישהו את תיפלי על זה. את צריכה לפעול לפי מה שמתגלה לך.

תלמידה: אני כבר כמה ימים חושבת על תשובה שענית לחברה, שלהתמוסס בין החברים זה למלא כמה חברים. ובבירורים שלי זה צריך להיות תואם לאור הנשמה, לדרגה שלה. האם אפשר כך להתבטא?

מאיפה לקחת את זה?

תלמידה: כי אמרת שיש סדר, קודם פותחים את הלב, לאחר מכן מעלים אותו, ואז גם אפשר לתפוס שגם החברים הם בקשר הזה, אני מכניסה אותם ללב שלי, ואז מתמוססת בין החברים. זאת אומרת אני רוצה למלא כמה חברים ועל זה אני מבקשת. בתיאור שלי זה נפש, רוח, נשמה.

לא, זה לא עובד ככה. זה תלוי בכמות האנשים שאת ממלאה.

שאלה: אם יש קבוצה של אנשים שלא הולכים לפי העקרונות של חכמת הקבלה, באהבה והשפעה, אז מה עושים?

הם רוצים ללמוד, כן?

תלמיד: אני חושב שכן.

אפילו אם הם לא עושים שום דבר אחר, אז גם זה מספיק, שילמדו בינתיים. אחר כך כבר יפעל עליהם האור העליון והוא לאט לאט ישנה אותם.

שאלה: כל מטרת הלימוד היא שנתחבר ונשפיע, שנגיע למצב של אחד ונשנה את הטבע שלנו. איך אפשר להשתמש בכול רק כדי להשיג את זה?

זה מה שאנחנו לומדים, שזה רק מה שאנחנו צריכים, להתחבר בינינו, ומהכוח המשותף שלנו להשתדל להגיע להשפיע לבורא.

תלמידה: האם הצעד הראשון הוא לקשר את הכול לבורא בכל מצב?

אי אפשר בצעד הראשון לעשות וזהו, אלא אנחנו צריכים כל פעם לחזור לפעולה כזאת יותר ויותר.

שאלה: אם בהשתוקקות הדדית של הבורא והנברא, האדם לא זכה להרגיש ולממש את אותן האפשרויות שהבורא נתן לו, אז מה קורה לאדם כזה בדרך?

לא קורה כלום. הוא עומד במקום, וככל שיכול הוא בכל זאת מתקדם, אבל לאט יותר מאחרים.

תלמידה: הבורא נותן לאדם עוד הזדמנויות כדי להביא אותו לנקודה הנכונה.

כן.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה להרגיש את ההזדמנויות האלה שהבורא נותן?

לארגן עשירייה עם יותר חיות, כך שתעזרו זה לזה, שתלמדו זה מזה, שתסבירו אחד לאחר, וכן הלאה.

שאלה: האם בזמן שהאדם נמצא בחושך ובשליטת האגו הוא יכול לראות שהבורא רוצה להעלות אותו למדרגה עליונה?

יוכל להיות שכן.

תלמידה: כי הוא מרגיש חושך ורע וזה מזיז אותו?

תלוי באיזה מצב הוא נמצא, אפילו במצב האגואיסטי.

שאלה: האם יש טעם ברגע הרגשת התענוג לייחס את ההרגשה הזאת לבורא כמקור כל התענוגים?

תנסה.

שאלה: למה אני לא יכול להיות במצב של כ"איש אחד בלב אחד" כדי לסלק את הרע?

אתה לא רוצה את זה. אם היית רוצה, אז הבורא היה נותן לך אולי.

שאלה: אם בעשירייה אנחנו עוברות מצבים דומים, האם זה אומר שאנחנו עובדות נכון?

לא. זה עדיין לא אומר על כלום.

שאלה: איך להגיע לאיזון מחשבות ורצונות בקבוצה?

לא צריך לחשוב על זה, יש איזון, אין איזון, אלא את תשתוקקי למקסימום שאפשר.

שאלה: האם צריך להשתוקק שהרצונות שלנו לא סתם יהיו בכיוון דומה, לכיוון רצון הבורא, אלא צריך שהם גם יהיו באותה מידה כמו הרצון שלו?

אנחנו לא יכולים למדוד את רצון הבורא, גם לא את כוונתו, אנחנו צריכים לעשות את מה שבכוחותינו ככל שניתן, ולהתקרב אליו.

שאלה: האם ללמוד בתורה זה תמיד לעשות בירורים של המצבים שלי?

כן.

תלמידה: זה לא רק בירידות?

לא.

שאלה: כשאנחנו לומדים מקורות ומקבלים תשובות, האם אפשר להגיד שאנחנו מרגישים ש"הוא ושמו אחד", או אלו מנות קטנות שבהמשך יתאחדו לאחד שלם?

בינתיים זה עדיין במנות קטנות.

הוא ושמו אחד

"הנה יש להבחין בין הוא לשמו: "הוא" נקרא הבורא, "שמו" נקרא כלפי הנבראים, שענין שמו שייך דווקא כלפי השני. וכלפי עצמו לא שייך ענין שמו. אלא בזמן שהשני מדבר משמו של ראובן כונתו במילת ראובן על ראובן עצמו, היינו ששמו מראה על הוא.

ולפי זה יוצא, בזמן שאנחנו אומרים, שהוא נקרא רצון להשפיע, אזי שמו מכונה בזמן שההוא מגולה אצל השני. זאת אומרת אם השני משיג את הטוב על ידי זה שממלא אותו עם כל טוב, ואין לו שום חסרון, שיוכל לומר, שעל מקום זה שורה הנהגה אחרת חס ושלום, אלא שהכל הוא בחינת טוב ומטיב.

ולפי הנ"ל יש לפרש את המאמר של פרקי דרבי אליעזר, "קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד", שענין "אחד", היינו על כונה אחד, שהוא להטיב לנבראיו. שענין נברא הוא המקום חסרון, ואם המקום הזה ממולא מכל טוב, אזי רואים ששמו נקרא "טוב ומטיב", היינו שמגולה אצל המקום הזה את רצונו להטיב.

נמצא, שהרצון, שבזמן להטיב נקרא הוא רק אצלו, ועדיין לא מגולה אצל הנבראים את טובו. ובזמן שגם הנבראים משיגים את טובו ואין להם שום מקום לחסרון, אזי נקרא שהם משיגים את שמו, שהוא להטיב.

מה שאין כן אם עדיין נמצא מקום לחסרון, אזי מרגישים על מקום זה, שעוד לא מגולה שרצונו להטיב, נמצא שעוד לא יכול לומר, שרצונו להטיב, כמו שהוא אצל הבורא (היות שאין התחתונים ראוים לקבל את טובו).

לכן יש הבדל בין הוא, שרצונו להטיב, לבין הנבראים, שעוד לא זכו לראות את טובו, באותו שיעור כמו שהוא אצל הבורא, היינו את כל השיעור מה שרוצה להנות אותם. לכן אין הוא ושמו אחד.

וזה פירוש, קודם שנברא העולם, היינו מטרם שנעשה את ההעלם וההסתר, שהוא בחינת הצמצום, שאז היה אור העליון ממלא את כל המציאות, ולא השאיר שום בחינת תענוג, שלא יהיה מגולה במקום הזה, הנקרא מלכות דאין סוף.

מה שאין כן לאחר הצמצום, שהאור חזר, ולא האיר בבחינה המלכות, ונשאר מקום שעוד לא מגולה את ההטבה הנ"ל, היינו בשיעור שהיתה כבר מגולה בעולם האין סוף, לכן אי אפשר לומר אחד שהוא להטיב, כי במקום הזה, יש הפרש בין הוא, שרצונו להטיב, לבין שמו, למקום שצריך להיות ההטבה. וההטבה עוד לא מגולה כמו שהוא ברצונו של המאציל.

ובגמר התיקון אז יהיה "הוא אחד ושמו אחד", משום שאז כבר יהיו הנבראים ראויים לקבל את כל הטוב, מה שחשב בעדם. ממילא יהיה אחד, היינו בחינה אחד, שהוא רק להטיב. מה שאין כן לפני התיקון יש עוד מקום, שאין אחד, אלא שבמקום זה נמצא חסרון."

שאלה: האם השמות של הבורא מתגלים תוך כדי העבודה שלנו, או שהם נמצאים בנו כבר מתחילת הבריאה?

לא, את השמות של הבורא אנחנו נותנים לו, אנחנו מכנים אותו בשמות האלה. זה בהתאם לכלים שאנחנו צריכים לגלות כדי להגיע להשתוות הצורה עימו, להתאים את עצמנו אליו. לכן הנבראים הם שמכנים את הבורא.

שאלה: במצב אחד כתוב על חיסרון, "מה שאין כן לפני התיקון יש עוד מקום, שאין אחד, אלא שבמקום זה נמצא חסרון". למה החיסרון קשור או תלוי באחד? אנחנו למדנו שהמילוי לא מכסה את החיסרון.

אם אנחנו רואים שהבורא ממלא את כל הרצונות שלנו שהוא ברא וגילה בפנינו, וממלא את כולם, אז בזה אנחנו נמצאים בהתאמה גמורה עם הבורא, בהשתוות.

תלמידה: האם לא מרגישים יותר חיסרון ברגע הזה?

לא.

שאלה: להשיג את שמו, את הכלי ואת ההטבה שהוא רוצה לתת לנו, האם זה תלוי רק בי או בעוד גורמים מבחוץ?

זה תלוי רק בך.

תלמיד: האם אפשר לבקש ממנו שייתן לנו את העונג שהוא רצה לתת לנו מלכתחילה בבקשה פשוטה?

כן.

תלמיד: להיות איתה כל היום?

תתפלל כל היום על זה.

תלמיד: רק על זה, זה מספיק.

כן.

שאלה: אמרת שכשאדם נופל הוא לא רואה את פני הבורא, הוא נופל לרצונות זרים, רצונות אומות העולם ומקבל את התכונות, את האופי שלהם ולא יכול יותר להתקרב לאור. האם מה שאנחנו לומדים יכול לעזור?

אנחנו מבקשים מהבורא שיזכך את הכלים שלנו מרצונות לא נכונים ושייתן לנו לב נקי.

תלמידה: כן, זו עבודתנו התמידית בעשירייה. אבל להיכן שהעיניים שלנו משתוקקות שם גם הרצון שלנו, אנחנו לומדים שארץ ישראל צריכה להביא אור לאומות העולם. ומפני שאנחנו מחוץ לארץ ישראל, אפשר פשוט להשתוקק אפילו בראייה שלנו, באמונה למעלה מהדעת, לפגישה עם האור שהרצון שלנו מעורר באיזו תפילה.

אפשר על ידי התפילה שלכן, לא חשוב איזו.

תלמידה: אז להתכלל ולהתפלל בעשירייה יעזור לנו להתקרב לאור?

כן.

שאלה: מתי ה"טוב ומיטיב" מתגלה לאדם?

כאשר האדם צריך את זה כדי להתקדם נכון.

תלמידה: מהם התנאים שצריכים להתקיים באדם כדי לגלות את שמו?

שיהיה ככול האפשר קרוב לבורא לפי כוחו להשפיע.

שאלה: האם החיסרון כל כך חשוב גם מפני שהוא בעצם מייצג את הטוב שעדיין נמצא בהסתרה, שעדיין לא התגלה?

כן. החיסרון מאוד חשוב, הוא הכלי שלנו.

שאלה: איך לא לבזבז זמן? כי להיות כל הזמן בחיסרון זה גם לא נכון.

קחי לעצמך תפקיד בקבוצה וכבר יהיה טוב.

תלמידה: לי יש צורך בתזוזה כל הזמן, בהתקדמות, אבל זה לא מתאים לכולם.

מה זה אומר "לא לכולם"? זה צריך להתאים לך.

תלמידה: אבל אני לא יכולה לבד. אני צריכה את כל הקבוצה, איך אני יכולה להתקדם לבד?

לא. את תתקדמי, אבל פיזית, הן לא צריכות להיות איתך.

תלמידה: וזה בסדר שיש כזה רצון?

לא.

שאלה: כדי להשיג את שם הבורא בפעם הראשונה צריך פשוט לדמיין את כל הניגודים האלה, או שצריך לפעול מתוך המצבים האלה?

לפעול מתוך המצבים.

תלמיד: כלומר, לא להבדיל מה שלי, מה שלהם?

אין הבדל.

תלמיד: כלומר, זה ההיפוך?

כן.

שאלה: "הוא ושמו אחד", האם זו הלבשה של העליון בתחתון, שעוקפת למעשה את כל מצבי הביניים?

כן.

שאלה: שמעתי בשיעור שמחשבה זו תפילה. המחשבות שלי הן טובות ורעות, ויחד עם זאת, אני צריכה לראות שהבורא הוא "טוב ומיטב". איך אני יכולה למצוא את השלמות הזאת בשוני הזה בתוכי, במחשבות בתוכי?

תנסו. לא יכולות? תבקשו ממנו שהוא יראה לכן.

תלמידה: אבל אני יכולה למצוא?

כן.

שאלה: יש נקודה שבה אנחנו יכולים להתפלל עבור החברים וכבר אין לנו שום מחשבות על עצמנו. אנחנו ממש מרגישים משהו גבוה יותר וזאת הנקודה שבה אנחנו מגלים את שם הבורא.

כן.

תלמידה: לאחרונה, הרגשתי שמשהו השתנה בעשירייה שלי. בפעם הראשונה התפילה שהעשירייה הרכיבה הפכה להיות כל כך חשובה עבורי, היא לא רק התפילה שלי לפני השינה אלא גם התפילה שלי כשאני קמה בבוקר, זאת התפילה הראשונה שאני רוצה להתפלל. עכשיו אני מבינה למה אתה מתכוון כשאתה אומר ש"צריך לחבר את הלבבות לאחד".

כן.

שאלה: הבורא עד כדי כך אוהב אותנו, זו אהבה נצחית שהוא רוצה לתת לנו במתנה בכל רגע, ואנחנו כנבראים גם צריכים להידמות לזה. לנו כישראל יש את התפקיד והאחריות שלנו ביחס לעולם.

בוודאי.

תלמידה: אני גאה שהמורה שלי הפיץ את חכמת הקבלה בכל העולם ומודה לך על כך. אנחנו עושים פעולות חיצוניות ונדמה שעשינו הכול והגענו עד הקצוות, אבל איך בפעולה הפנימית, כישראל, לעבוד עם העולם? מה כל אחד מישראל צריך לעשות כדי לכלול את העולם? לקחת את העולם ולהעביר לבורא, ומהבורא לקבל ושוב להעביר לעולם?

בדיוק כך תפעלי, כמו שתיארת. כך עלינו להיות קשורים בינינו, כך לפעול, וכך להתקדם.

תלמידה: בגשמיות אנחנו עובדים, מפיצים, זו פעולה חיצונית, גשמית. פנימית, איך בכל רגע לכלול את החיסרון הזה, את העולם הזה כדי להעביר לבורא?

אני לא בדיוק מבין מה את רוצה לשמוע ממני. יש לך רצון מאוד טוב, דרישה טובה, את רוצה את זה נכון? אבל צריך פשוט להתאסף יותר, כולם יחד כדי שיחד תהיו קשורות. הכי טוב אם תהיו עשר נשים כדי להתחיל תפילה משותפת.

שאלה: היכולת להתחבר לחיסרון של החברות ולחבר אותן לבורא תלויה בכוח וחוזק תכונת ההשפעה באדם?

כן.

תלמידה: אם קשה להעלות את הכלים של החברה זה אומר שחסר בתוכי כוח השפעה?

יכול להיות.

שאלה: אם אנחנו אומרים את השמות של הבורא, האם זה אומר על זה שדווקא התכונות האלו, זה מה שחסר לנו?

לא, זה לא אומר את זה. פשוט אתן מנסות לקרוא לו בשמות שונים, שבהם אתן מרגישות את הביטוי שלו כלפיכן, את הגילוי שלו.

שאלה: מה שחסר לנו זה הרצון להיטיב. ומה שאני הבנתי שאנחנו מקבלים את זה בזמן שהבורא משפיע עלינו באור ואנחנו מקבלים איזה שינוי. אבל לא ברור אם הרצון הזה הוא נמצא בתוך החברות, בתוך החיבור שלנו, או שזה יחס שלי לחברות, רצון להיטיב?

יחס שלך.

שאלה: שאלתי על החודש החדש. אנחנו התחלנו עכשיו את חודש אב ואנחנו הולכים לקראת תשעה באב. ובאוויר יש איזו הרגשה של שקט לפני הסערה. אני שואלת אם יש עוד משהו שאנחנו יכולים להוסיף תפילות אחרות, תפילות נוספות, תפילות מסוג אחר?

אתם עוד מעט תקבלו את זה. עוד מעט תקבלו.

שאלה: מטרם הבריאה של העולם כתוב שהוא ושמו אחד, כנראה שזה עוד לפני התיקון. ואחר כך כתוב "הוא אחד ושמו אחד" שזה אחרי התיקון. מה זה האחד הזה ביניהם?

זה הבורא.

שאלה: מה זה נותן בתפילה, אם אנחנו קוראים בשם למי שאנחנו פונים. זה עוזר בתפילה מוסיף לה?

כן.

תלמיד: כלומר באופן כללי כדאי להוסיף את זה לתפילה, לא סתם מה כל אחד מבקש, אלא קודם כל לקבוע למי אנחנו פונים, לקרוא?

כן. זה יותר נכון מכוון אתכם למי, איך.

שאלה כתוב שיש מצב קודם שלא מרגישים בכלל חיסרון, ואחר כך חיסרון שמתמלא. מה ההבדל בין שני המצבים, כי בשניהם אין חיסרון?

אלה שתי דרגות. מה שהיה קודם היה בדרגה יותר נמוכה, אחר כך הרגשנו חיסרון, ולכן עשינו מאמצים ומשכנו את האור עלינו ומילאנו את החיסרון, ואז עלינו על ידי זה לדרגה הבאה.

(סוף השיעור)