שיעור בוקר 17.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 465

מאמר הגלות והגאולה

האמת, הקריאה לאיחוד זה דבר קבוע, זה לא נושא להיום. זה נושא קבוע, כי כך אנחנו פשוט מתקנים את הכלי הכללי של אדם הראשון שנשבר ואנחנו החלק המרכזי עכשיו בכלי הזה. הבורא מעורר דווקא את הרצונות האלו שמסוגלים, שיכולים להיות בחיבור ביניהם, ואז על ידי הנטייה הזאת הם גם יקבעו את הנטייה הכללית של כל האנושות גם לחיבור.

ולכן אך ורק מתוך זה שאנחנו מוכנים לזה לפי הרשימות שלנו, לפי שורש הנשמה של כל אחד ואחד לחיבור. למרות שזה לא נראה לנו, אבל רק לפי זה אנחנו מקבלים התעוררות מלמעלה, מהבורא, מאותו מצב המתוקן, שנוכל על ידי המאמץ שלנו, על ידי היגיעה שלנו לעשות איזו נטייה לזה.

ודאי שאין לנו כוחות לחיבור, אפילו רצונות לחיבור אין כל כך, אבל אנחנו צריכים להוסיף למה שהבורא מעורר. הוא מעורר בנו רשימו של המצב הבא, אבל רשימו זה עדיין לא רצון, זה עדיין לא אותו מצב של חיבור. אבל אנחנו צריכים במקצת לפחות לסייע לאותו הרשימו שמעורר בנו, וכך אנחנו מתקרבים עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת לחיבור בינינו. וחיבור זה הכול. כי אנחנו חלקי אותה הנשמה השבורה, וכמה שאנחנו נשתדל להראות שאנחנו כן מוכנים לענות לבורא על אותה ההתעוררות שהוא מעורר בנו, אז בהתאם לזה הוא יעשה את הפעולה, זה נקרא "ה' יגמור בעדי", ואז הוא מעורר את הפעולה של החיבור.

אנחנו נענים לזה, מוכנים לזה ואז הוא מבצע. שוב הוא מעורר את הפעולה, אנחנו מבינים ומוכנים לזה, אפילו רוצים שזה יקרה ואפילו מבקשים שזה יקרה, ואז הבורא מבצע. וכך בהתאם לעבודה הזאת, התעוררות אתערותא דלעילא, אחר כך אתערותרא דלתתא, פעולה מלמעלה ושאנחנו כבר מרגישים אותה פעולה כתוצאה למטה.

וכך אנחנו נעשים שותפים לבורא בעניין הערבות, בעניין האיחוד ומגיעים למצב שכבר מתקרבים ומתקבצים ומתחברים לעשיריות, לעשיריות יותר גדולות, של כמה וכמה נכללים יחד יותר ויותר בעשיריות שלנו, עד שכל העולם מתחיל להרגיש את הנטייה הזאת. וככה מבפנים, ממרכז התנועה שזה אנחנו, לרחוקים, רחוקים שעוד לא מבינים איפה הם נמצאים. ובכל זאת העולם ירגיש את הנטייה, התנועה, המטרה וכך אנחנו ניתן עם הבורא יחד כיוון להתפתחות נכונה של העולם לקראת התיקון, לקראת האיחוד. האיחוד, כמו שכותב בעל הסולם וכל המקובלים, זו בעצם כל המטרה שאנחנו צריכים להשיג.

אם אנחנו נרגיש יותר ויותר מיום ליום שזאת התנועה הנכונה בינינו, לפי זה אנחנו צריכים להרגיש את מטרת החיים, מהות החיים. האם אנחנו חיים נכון, איך עבר היום, מה צריכים לעשות להיום ולמחר, הכול רק לכיוון ההתחברות, ההצטברות שכולנו חוזרים למערכת אחת, אז בזה אנחנו באמת נהיה שותפים לבורא וכך נרגיש את עצמנו חיים בעולם שכולו הופך להיות אחד.

ובינתיים נקרא מאמר מאוד מיוחד, לא ארוך, של בעל הסולם, "הגלות וגאולה".

כאן אני צריך להוסיף, שמה שמקובלים חושבים על הדת, על כל הדברים האלה, זה רק חיבור, וזה היה מלכתחילה כך. אחר כך זה בא והתקלקל בעיני האנשים האגואיסטים בכל מיני צורות אחרות, מה שאנחנו רואים היום. שדווקא הדת הופכת להיות לאנטי חיבור, וכל אחד שנסגר בתוך החברה הקטנה שלו וחושב שהוא צודק ואחרים לא, ויש זלזול ביניהם עד מלחמות ועד רציחות, וכבר היו מלחמות דת וכן הלאה, זה מתוך זה שקיבלנו את מטרת החיבור ואיחוד מלמעלה, מאברהם והלאה, ואחר כך זה התפשט בין האנשים האגואיסטים. ובמקום לתקן את החיבור ביניהם הם לא יכלו לעמוד בחיבור, ואז המציאו את עניין הדת במצב כמו שאנחנו רואים את זה היום, דתות, אמונות, כל מיני תנועות וזרמים, ועד היום הזה הם הדברים שעוד צריכים להיתקן.

אנחנו לא הולכים לתקן אותם. אלא לאט לאט אנשים, מתוך זה שיראו שהחיבור זה דבר הכרחי, או שהם יראו שזה חיבור הכרחי, מאיתנו, או שהם יגלו את זה כבר בדרך ייסורים, שאין ברירה וצריכים להתחבר דרך הפנדמיות וכל מיני צרות אחרות שיתגלו, אבל כך האנושות בכל זאת תצטרך לקבל את עניין האיחוד כעיקרון האחד הכללי לכולם.

הגלות והגאולה

ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור

"ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה)."

גוים, אנחנו אומרים, שזה אדם שנמצא ברצון לקבל אגואיסטי, כל אחד ואחד, לא חשוב מיהו ומהו לפי מוצא, לפי צבע, לפי כלום. אלא הקבלה מחלקת את האנשים כך, עוד לא מתוקנים זה נקרא "גוי", גוי בתרגום זה עם, ומי שכבר מתוקן ורוצה להתחבר עם כולם נקרא או "ישראל" לפי המצב שלו, או "גוי קדוש". קדוש זה נקרא שנמצא בהשפעה, "קודש" זה השפעה.

"ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה). והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב)."

זאת אומרת, אם אנשים שקיבלו התעוררות מלמעלה לפי שורש הנשמה שלהם, שהם צריכים כבר להתחבר לפי התכנית העליונה של הבורא והם לא רוצים לסייע לזה, להתגבר על האגו שלהם ולהיות בנטייה מהם גם בחיבור, אז כתוב עליהם שאתם לא תוכלו את זה לבצע. בסופו של דבר, זה שאתם לא רוצים לקיים תכנית של חיבור, אתם רק מזמינים על עצמכם כוחות רעים, שהם בעצמם בכל זאת יפעלו עליכם וידחפו אתכם לחיבור, אבל זה נקרא "בדרך ייסורים".

לתיקון, לחיבור בינינו יש שתי דרכים, דרך תורה, דרך האור, דרך חיבור מאיתנו, או דרך ייסורים, שאותו האור שהיה צריך לחבר אותנו, אם אנחנו לא מזמינים אותו לחיבור, הוא פועל עלינו בצורה הפוכה, בצורת חושך. ואז אנחנו מרגישים כל מיני בעיות, צרות, כמו נגיד עכשיו בפנדמיה הזאת, וזו רק תחילת הטיפול השלילי בנו מלמעלה. ולכן אם אנחנו הופכים את אותם כוחות הפירוד לכוחות החיבור אז מתקדמים יפה וטוב. ואם לא, בכל זאת כוחות הפירוד יחייבו אותנו להתחבר אבל בדרך ארוכה ומאוד מאוד לא נעימה.

"הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח – ", אותם אנשים שמרגישים איזו נטייה לגילוי הבורא, הם מרגישים שנמצאים במצב לא נוח, לא טוב, שחסרה להם משמעות החיים, מהות החיים. ההרגשה הזאת היא נקראת "גלות", מאותו מצב שהם רוצים אליו להגיע. הם מרגישים בזה ממש לא נוח, לא טוב, שחייבים לשנות את החיים שלהם. "ולא ימצאו להם מנוח – כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר." בדרך כלל אנשים מוצאים לעצמם כל מיני עיסוקים בעולם הזה. גם אצלנו זה קורה לפעמים, אני רואה על התלמידים שלי שלפעמים הם יוצאים מהמסגרת שלנו והולכים לעשות חיים גשמיים לזמן מה, ואחר כך אחרי שנים, אחרי שנים רבות אפילו, אני רואה שהם בכל זאת חוזרים ורואים שאין שם מה לחפש. זה כמו שאדם יוצא מהזרם כשהיה בים נגיד או בנהר, ושוב הזרם הזה מחזיר אותו בחזרה לאותו המסלול.

"לא כן בית ישראל, - עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך"." אלו שיש להם נקודה שבלב, נטייה לגילוי הבורא, לגילוי מהות החיים, מטרת החיים, הם לא יכולים למצוא את עצמם ברוגע, בחיים הרגילים כמו כולם. ואפילו שנכנעים שם, נכנסים לחיים הרגילים, בכל זאת יוצאים בסופו של דבר אחרי שנים וחוזרים לחיפוש מגע עם הבורא, לגילוי הבורא.

"אפשר לבאר הדבר מתוך ההשגחה. וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה."

זאת אומרת, אם אנחנו לא הולכים בעצמנו קדימה בקצב שהאור שמאיר עלינו מרחוק מושך אותנו, אם אנחנו לא נמצאים בהשתוות הקצב והכיוון עם מה שאנחנו מרגישים שמושך, אז זה נעשה על ידי דחיפה מאחורה. זאת אומרת באות כל מיני צרות ובעיות והן דוחפות אותנו מאחורה, זה נקרא בדרך ייסורים. צריכים להשתדל כך שאנחנו נרגיש התעוררות, השתוקקות, משיכה מקדימה, שבעצמנו נוכל להוסיף בתנועה הזאת כלפי החיבור, כלפי הבורא, ואז תהיה לנו דרך קלה ומהירה. זה נקרא "דרך תורה", דרך האור.

"ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה (עי' מאמר ב' דרכים [מאמר החרות]) הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה.

וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים."

מה קרה לנו בעבר? מכל הארצות הקטנות או מכל העמים הקטנים שהיו חיים בבבל העתיקה, ששם היה אז הריכוז של כל האנושות, מאותה בבילוניה, מבבל העתיקה יצאה קבוצה שרצתה להתחבר, ואברהם לימד אותם איך להתחבר ע"י "ואהבת לרעך כמוך", איך למשוך כוחות שיחברו ביניהם, וכך הם התקיימו זמן מה. אבל האגו כל הזמן גדל והם צריכים כל פעם להתחבר מעל האגו הגובר, מפני שדווקא בין הרצון לקבל האגואיסטי והרצון להשפיע האלטרואיסטי, בין שני אלו הם יכולים לגלות את הכוח העליון.

כל המדרגות ממטה למעלה שהאנשים צריכים לעבור כדי להגיע להזדהות שלמה עם הבורא, הן מדרגות שבהן מתגבר הרצון האגואיסטי והדחייה ביניהם, ועל פני הדחייה הם מתגברים בחיבור, ושוב דחייה ושוב חיבור. כמו שלמדנו שזה "ויהיה לילה ויהיה יום", כל פעם כך מתגלות המדרגות. שכל מצב חדש הוא מתגלה מזה שאין אור, אין תקווה, אין כלום, רק חושך, אין מצב רוח, האגו מתגבר, זו תחילת המדרגה החדשה. ואנחנו צריכים להיות אז בחיבור בינינו, לחזק כל אחד ואחד את כולם, שזה דווקא טוב, זה סימן שנפתחת לפנינו הזדמנות חדשה, להתחבר בחושך דווקא, ולמשוך את כוח החיבור בינינו, ואז כשהוא מאיר זה נקרא שאנחנו מביאים את היום.

היום לא בא סתם ביום אחד, לא. כתוב "בראתי יצר הרע", הבורא ברא רק חושך, ויום מתחיל להאיר מתי שאנחנו מתחברים ועל ידי החיבור שלנו אנחנו מגלים את האור. כשגילינו אותו, שוב בא גילוי החושך, הלילה, ואנחנו שוב צריכים להתחבר מעל הלילה, ואז על ידי החיבור בינינו מביאים את האור ונעשה יום. וכך אנחנו עושים. זאת אומרת יש לנו כאן עבודה משותפת עם הבורא, הבורא מביא לילה, אנחנו מביאים את היום. הוא מביא לילה, אנחנו מביאים את היום. וכך זאת העבודה הנכונה בשיתוף עם הבורא.

אם אנחנו מבינים את זה ועובדים על זה יחד כלפי הבורא, אז העבודה שלנו הולכת מהר ואנחנו רואים איך מתקדמים מיום ליום, מלילה ללילה. וכאן צריכים להשתדל רק לא לשכוח את העבודה הזאת שיש לנו בשיתוף עם הבורא, בינינו ועם הבורא. בסך הכול יש "ישראל, אורייתא, קודשה בריך הוא, חד הוא", זאת אומרת, אדם, קבוצה ובורא, אין יותר כלום. זאת כל המציאות.

קריין: אנחנו ממשיכים בספר בטור א' למטה.

"וכיון שהתורה אסרה כל זה," זאת אומרת לעבוד ברצון האגואיסטי, אלא להשתמש בו אך ורק כדי להתגבר מעליו. "על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית." זה מה שאנחנו רואים, שזה מה שהיה בתחילה בחכמת הקבלה, ואחר כך ממנה יצאו כל האמונות, הדתות והתנועות שכולן משתמשות באגו. לא להתגבר למעלה מהאגו, באמונה למעלה מהדעת, אלא להישאר בתוך האגו ולעשות כל מיני פעולות שרגילות לכל תנועה, לכל דת, לכל שיטה.

"וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן." זה מה שהביא חורבן לאותה קבוצת אברהם, כשהם עברו ניתוק ביניהם, זה נקרא "חורבן". כשהם היו איכשהו מחוברים ביניהם ואז התפרקו, לא סופית, פעם ראשונה הייתה התפרקות יחסית לא גדולה, זה נקרא "החורבן הראשון". ואחר כך, אחרי כמה שנים עוד חורבן שני, ואז התפרקו לגמרי, איבדו את הקשר הפנימי ביניהם. זאת אומרת, נשארים כאילו קיימים כעם, אבל זה עַם שזה לא עם. הוא גם לא יכול להיות עם כי אין ביניהם קירבה בדם, בדי-אן-איי, קירבה ברמה של חי, של החיות, כמו בכל האומות אחרות. אלו אנשים שהתחברו בבבל, הם היו מעמים שונים, ולכן לא הרגישו ביניהם שום קירבה. אם כוח החיבור הרוחני נעלם מהם, כוח החיבור הגשמי לא קיים, ואז מתפרקים.

דרך אגב אנחנו גם רואים את זה במשך הגלות ובכלל בעם ישראל, שלא רוצים להיות יחד בצורה הגשמית. אלא אם לא הייתה שנאה, אם הבורא לא היה מזמין שנאה מכל העמים על עם ישראל, שנאה טבעית, כי בתת הכרה הם מצפים שעם ישראל יתחבר וייתן להם גם את הנטייה לחיבור, את הכיוון לחיבור, יראה להם איך להתחבר ולאן להגיע, אז זה שהוא לא עושה זאת, כל העמים מרגישים שישראל פועל בעולם בצורה שמזיק לעולם, ולכן מכאן באה האנטישמיות.

תלמיד: אני מרגיש את המצב פה בארץ היום כמחולק לשני חצאים, החלק הדתי והחלק הלא דתי.

אולי תחכה עם זה קצת. עוד נתקדם לזה.

שאלה: עם ישראל הוא שנוא כי תמיד הייתה לו שיטת החיבור?

שיטת החיבור הייתה בעם ישראל מימי אברהם, זאת אומרת בערך לפני שלוש וחצי אלף שנה, בבבל העתיקה. האמת, השיטה של החיבור הייתה מאדם הראשון, מלפני כמעט ששת אלפים שנה. זה נקרא "אדם", כמו שבעל הסולם כותב על זה, אבל השיטה הזאת הייתה קיימת בצורה כזאת שהייתה כאילו רדומה בתוך המין האנושי. אף אחד כמעט ולא היה משתמש בשיטת החיבור, חוץ מאותם האנשים שהיו תלמידי אדם. היו הרבה אנשים בעולם, ואדם נקרא "אדם הראשון", מפני שהוא הראשון שגילה את מהות החיים, מטרת החיים. הוא הראשון שגילה את חכמת הקבלה, אם אפשר כך להגיד.

ואחריו הוא הוליד את התלמידים שלו שזה נֹח, התלמיד הגדול שלו, ומנֹח לאברהם, היו כבר קפיצות כאלה בהיסטוריה, שאם אדם הראשון היה מלפני כמעט ששת אלפים שנה, אז אברהם היה לפני שלושה וחצי אלף שנה. הייתה שרשרת של אנשים שהיו לומדים את הדברים האלה, היו מבינים, מרגישים, מדברים על זה. יש לנו את מה שהם אמרו, ואחר כך אחרים יותר מאוחר כתבו על זה, כי היה אסור לכתוב את הדברים האלה, זה נקרא "תורה שבעל פה". "בעל פה" זה נקרא בפה שזה "מסך". ולכן היינו צריכים רק על ידי העבודה הפנימית לבצע את זה.

ולכתוב, אתה לא יכול לכתוב את זה בצורה מדויקת, עד שאתה מוסר את זה למישהו, ומישהו למישהו, ולכן זה נקרא "תורה שבעל פה", שהיא עוברת מפה אל פה בצורה כזאת, שאתה מלמד את התלמידים שלך להשתמש במסך, לבנות פרצופים, לבנות הזדהות עם הבורא, וכך להתקדם.

לכן כמעט ואין לנו מאז כתבים, אמנם את האותיות יש לנו מאדם, הוא הראשון שגילה קשר בין הכוחות שבעולם הזה לבין הכוחות הרוחניים. זאת אומרת איך אנחנו יכולים בעולם הזה לפחות בצורה גראפית, בכתיבה לבטא את הכוחות הרוחניים, קו, נקודה, עיגול, משולש וכן הלאה, מה כל הסימנים האלה ברוחנית, ומזה בא לנו הא' ב', אלפא ביתא. יש על זה הרבה דברים, לא ניכנס לזה עכשיו, רק לידיעה כללית.

אבל באמת כל השיטה שאנחנו לומדים, זה כבר בקבוצה, איך לממש אותה בצורה המעשית, היא באה לנו מאברהם, שאז התגלה האגו הגדול בבבל ורצו להתחבר למעלה מהאגו, ואז אברהם התחיל לחנך אותם ב"אהבת לרעך כמוך". זאת אומרת, שהשנאה הראשונה שהתגלתה בבבל שנקראת בשם "נמרוד", היא התגלתה והיה להם על מה לעבוד. ואז אברהם לימד אותם איך מתגברים על זה באהבת לרעך כמוך, ואיך משיגים את הכוח העליון, בפער בין שנאה לאהבה. שם, בין פלוס למינוס האלו, מגיעים להרגשה, לגילוי הבורא.

שאלה: האם הקשר בינינו היחידי, ההשתוקקות, זה באמונה למעלה מהדעת?

אתה לא יכול להתקשר בצורה שאתה עדיין נמצא באגו שזה נקרא ב"דעת", אלא אם אתה מתעלה מעל האגו לחיבור, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". זה הכול, סך הכול. אנחנו צריכים להבין שהשיטה היא דיי פשוטה, רק קשה לנו לממש אותה, כי אנחנו צריכים לממש אותה על עצמנו עם הרצונות שלנו. אבל בעצם יש לך אגואיזם, אתה צריך להשתדל לעשות הפוך ממנו, בסך הכול.

שאלה: הוא כותב במאמר שבבית המקדש הראשון, הם לקחו נימוסי השכנים ליהנות מהחיים. יש לנו קבוצה עולמית גדולה, מה זה נקרא במקרה שלנו לקחת הרגלים של השכנים, ומה זה נקרא ללכת ישר בדרך של מקובלים?

בזמן שהייתה קיימת אותה קבוצה שהתחברה למבנה פנימי ביניהם שנקרא "בית ראשון", אותה הקבוצה התחילה לעבוד ביניהם יותר ויותר, ואז הם גילו שהאגו ביניהם התחיל להתגלות יותר ויותר. זה נקרא שמהמדבר הם נכנסו, כי היו קודם היו במצב הפנימי שלהם שנקרא "מדבר", למצב הפנימי שלהם שנקרא "ארץ ישראל". ו"ארץ ישראל", זאת אומרת שהם כבר מתחילים להיות יותר מכוּונים לבורא, ישר א­‑ל, וזה אפשר רק על ידי אגו עוד יותר גדול ומוגבר שהתגלה ביניהם.

על זה הם לא יכלו להתגבר בחיבור ביניהם, ולכן הקשר הזה שהיה להם שנקרא "בית ראשון", נשבר. אנחנו צריכים לספר על כל הדברים האלה ולהבין אותם אך ורק במונחים רוחניים, ולא היסטוריים ולא גיאוגרפיים. אנחנו יכולים לקרוא לזה בשמות, בהגדרות היסטוריות וגיאוגרפיות, אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין שמדובר במצבים רוחניים שביניהם שזה קבוצה שהייתה בחיבור, והטיפול בחיבור ביניהם נקרא "ארבעים שנות המדבר", הם כולם עלו מדרגת מלכות לדרגת בינה, להשפעה ביניהם. אבל כשהם נכנסו לשלב הבא, שזה נקרא שנכנסו מהמדבר לארץ ישראל, זה [כבר] רצון שמכוּוָן לבורא, בצורה שאדם מכוון את עצמו לבורא.

אז יוצא שלא יכלו להחזיק בזה. זה רצון הרבה יותר גדול ואגואיסטי, ואז התחילו לריב ביניהם ולא יכלו להיות בקשר, בחיבוק, מה שגרם לפירוד ביניהם וזה נקרא "חורבן בית הראשון".

תלמיד: עם ישראל, הקבוצה הזאת של המקובלים היו במדרגה גבוהה, כמו שאתה אומר, בדרגת הבינה, והיום חבר בקבוצה העולמית איך הוא בודק את עצמו שהוא עכשיו הולך בתנועה הכללית שלנו, בדרך חכמת הקבלה, או שהוא כבר סוטה לכיוון של איזשהם ערכים אחרים או רצונות אגואיסטים?

הוא נמצא בעשירייה, העשירייה שלו נמצאת בשיעורים, לפי השיעורים שלנו הם כל הזמן בודקים את עצמם האם הם מתקדמים לפי מה שאנחנו לומדים משיעור לשיעור, מיום ליום, הם עוברים על אותו חומר של השיעור יום יום ומרגישים את עצמם שמעכלים את זה, שקולטים את זה או לא? לפי זה הם בודקים.

עד שיתחילו להרגיש שבאמת הקשר ביניהם נעשה קשר יותר חי, שהקשר ביניהם מקבל הרגשה שהוא בעצמו חי, שיש לו בעצמו איזה חיים, שהוא בעצמו קיים, וזה נקרא שישנה קבוצה, לא עשרה אנשים, אלא קבוצה שהיא קיימת וכל אחד יכול להיות שהתנתק מההרגשה הזאת של הקבוצה ושוב מתחבר, אבל ישנה כבר מהות רוחנית שנקראת "עשירייה", "פרצוף". זה נקרא שהם מתקדמים.

ואז הפרצוף הזה שהם כל הזמן בודקים ודואגים רק לו, עד כמה שכל אחד מוסיף וכמה שכל אחד גורם לזה שהם יתחברו יותר ויותר, בפרצוף הזה בפנים הם מגלים נפש, רוח, נשמה, כבר אורות פנימיים שזה נקרא "גילוי הבורא לנברא". הכול לפַנינו. תלוי רק בחיבור.

שאלה: האם יש כזה מושג של שבירת בית המקדש כאשר אנחנו בונים חיבור בעשירייה? למה אני שואל, כיוון שבקונטקסט הזה אין חיבור כזה דרך שבירת בית המקדש, זה נעלם, ואם הבנתי נכון, אז אנחנו לומדים שכאשר העשירייה מגיעה לאיזו מדרגה רוחנית בחיבור, זה לא נאבד, אלא אנחנו פשוט בונים על זה את הרובד הבא.

בזמנים שלנו אין דבר כזה. זה היה בכוונה בחורבן בית המקדש הראשון ובבית המקדש השני, כי היו לנו רשימות. כמו שהיה עם "אדם הראשון" שהיה מבנה ונשבר, ואחר כך מתחילים להקים אותו, ובונים את בית המקדש הראשון, זאת אומרת, החיבור הראשון של אדם הראשון, המערכת הזו, וזה נשבר. נשבר, זאת אומרת, בירורים. למה נשבר, איפה נשבר, שמתוך הרשימות האלה אפשר להגיע למשהו יותר מיוחד. יצא חורבן בית המקדש השני, וכך אנחנו נפלנו ממוחין דחיה, למוחין דנשמה, וממוחין דנשמה לאיבוד כל האורות.

לכן אחרי שני בתי המקדש איבדנו "אור דחכמה" מהקשר בינינו, ואחר כך "אור הנשמה" מהקשר בינינו, ונשארנו לגמרי בלי אורות, שבורים, לא מחוברים, רחוקים זה מזה. עכשיו אנחנו צריכים להקים את החיבור הזה כי יש לנו רשימות מכל המצבים האלו. כל המצבים האלו עד היום הזה, עד עכשיו הדור האחרון היו צריכים להתקיים בצורה כזאת ולא הייתה אפשרות למנוע אותם. לכן רבי עקיבא שמח בחורבן בית המקדש השני, צחק כשהוא ראה שבית המקדש נחרב ואמר, "סוף סוף עכשיו אנחנו הולכים לקראת התיקון". כך המקובלים היו מדברים.

גם יעקב כשרצה לספר לבנים שלו על כל העתיד, לפני שהם נכנסו למצרים, כך גם רצה לספר,
שכל הדברים האלה הם צריכים להגיע למצב שכל הכלי צריך קודם כל להתקיים על ידי כוח מלמעלה ואחר כך להישבר. והרשימות האלו אותן אנחנו צריכים לתקן, להחיות, ומזה להקים את הבניין של החיבור שלנו, ואז אנחנו מגלים שהבורא במלואו נמצא בקשר בינינו. אי אפשר אחרת.

אתה חייב [להיות] כמו פאזל, אנחנו אומרים שחייבים להיות כולם שבורים, כולם כולם מתגלים כהפוכים ולא מחוברים זה עם זה. וזה מה שקורה לנו עכשיו. היום אנחנו רואים עד כמה שזה עוד יתגלה כשנתחיל לתקן יותר ויותר, כל פעם יתגלה לנו יותר ויותר חושך, ויותר אור מתוך התיקון שלנו, וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: כלומר לילה ויום שעליהם אנחנו לומדים בחיבור בעשירייה, השלבים האלה אין להם קשר לשבירה?

לא, החורבן כבר היה, הוא לא חוזר, רק רשימות מתעוררות משם, אין יותר מה שיישבר, אנחנו כולנו שבורים סופית. לכן האנושות עכשיו רק מגלה שאין לה לאן לזוז, אין לה שום שיטה איך להתקיים בשום צורה. אפילו בצורה הגשמית אין עם מה להתקיים, לא יודעים מה לעשות הלאה.

זה מה שעכשיו מתגלה בעולם. באף מקום, באף מדינה, באף ממשלה, אצל החכמים שלנו, בפילוסופיות למיניהן, אפילו בדתות, אין שום דבר שהם יכולים להגיד, יש לי, אני יודע איך להתקדם. אין יותר, אין, כולם נמצאים בחוסר אונים.

זה הכול מפני שהשבירה מתגלה יותר ויותר ואין יותר שבירות, רק מִדרגת מוחין דחיה, אור דחכמה ומדרגת אורחין דנשמה זה אור החסדים. שתי שבירות, זה שני בתי המקדש. עכשיו היה זמן הגלות שכל הכלים שנשברו צריכים לרדת למקום שלהם, ואנחנו מתחילים מהאפס שלנו להתחיל את העלייה, התיקון.

שאלה: מה הן התכונות של הדור שלנו שנותנות לנו לממש את התיקון, מה ההבדל ביניהן לדורות הקודמים?

דור שלנו הוא מרגיש את עצמו, מגלה את עצמו בצורה שבירה. מצד אחד יש לו את כל הכלים ביד, אנחנו יכולים להצליח על פני כדור הארץ ואפילו בחלל, אין גבול למה שאנחנו יכולים לעשות מצד אחד, ומצד שני, הטבע שלנו האגואיסטי לא נותן לנו להצליח בשום דבר. אפילו בחיים הרגילים הפשוטים.

אנחנו רואים עד כמה שמצד אחד אנחנו מסתכלים על היכולות שלנו, אנחנו יכולים הכול, מצד שני שאנחנו מסתכלים על הטבע שלנו, של בני האדם, אנחנו לא מסוגלים לכלום. וכך אנחנו מגלים את עצמנו בחוסר אונים. אין מה לעשות. אבל כך מתגלה שלא צריכים לתקן שום דבר חוץ מטבע האדם.

שאלה: מה הם התנאים שצריכים להתקיים כדי שנוכל להגיע לאיחוד העם, ואיך זה משפיע עלינו בחיי היום יום?

אנחנו צריכים בינינו קודם כל בני ברוך להיות מחוברים עד כמה שאפשר, לפי מה שהמקובלים מכתיבים לנו. וכלפי העולם, כלפי העם, כלפי העמים, אנחנו צריכים לפרסם את שיטת התיקון בצורה שנוחה להם, טובה להם.

אם אנחנו מדברים על החיבור בינינו כדי לגלות את הבורא בחיים עליונים, בדרגה הרוחנית, אז להם אנחנו מפרסמים שיטה להגיע לחיים הארציים הטובים, שיהיה לכולם מה שכל אחד צריך. אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, תנאים לחיים במשפחות עם הילדים, עם הכול.

זה מה שאנחנו צריכים להסביר להם, שבשיטת החיבור אפשר להשיג. ואיך להגיע לשיטת החיבור, לא להתגבר דווקא על פני האגו שלנו ממש, אלא במקצת להתקרב, למרות האגו שלנו, אבל במקצת להתקרב זה לזה כדי להקים פשוט כאלו חיבורים נכונים, יפים, טובים בין בני אדם. כי אחרת אנחנו פשוט נשמיד זה את זה, ובעצם לזה עכשיו בינתיים אנושות מתקדמת.

אנחנו צריכים להבין, או שלפנינו מלחמת עולם שלישית, או המצב המתוקן. בגדול יש שני מצבים בלבד, ואת זה אנחנו צריכים להסביר. ולכן [ביחס] לכל הכוחות האגואיסטיים של הפירוד, שהם מתגלים בעולם הזה, אנחנו צריכים להסביר שאסור לנו לתת להם להתפתח, כי זה מביא אותנו ממש להשמדה, ואת כוחות החיבור, אנחנו צריכים באיזושהי צורה בכל זאת להגדיל בינינו.

שאלה: אם הבנתי נכון בעל הסולם כותב שחכמת הקבלה היא היסוד של כל הדתות, אז למה מקובלים אוהבים את הדת אם זה היסוד של השבירה?

לא. כל הדתות יצאו מחכמת הקבלה במיוחד אחרי החורבן, לפני אלפיים שנה, שאז יצאו הנצרות והאסלאם וגם היהדות של היום מחכמת הקבלה. ולפני החורבן, לפני אלפיים שנה מה שהיה בעם ישראל, בקבוצה הזאת, שהיא הייתה כוללת את כל אומות העולם בתוכה והייתה קיימת בארץ ישראל, כאן במקום, היתה רק חכמת הקבלה, לפי זה היו חיים.

ולכן בקשר ביניהם נפלו מקשר יפה, מחיבור לשנאת חינם, מה שנקרא "חורבן בית שני". ולכן רבי עקיבא שהיה באותו זמן צעק, בואו נממש "ואהבת לרעך כמוך", אבל כבר אף אחד לא היה רוצה ולא מסוגל לשמוע אותו, וכך נפלו.

ומתוך זה שנפלו התחילו לממש את הקשר שלהם עם הכוח העליון בצורה גשמית בכל מיני טקסים, ונעשו אז טקסים בעם ישראל ובכל אומות העולם לפי הדוגמה שקיבלו מהם, ואז התחילו כל מיני קבוצות קטנות, שיטות שונות ברומא, ביוון וכאן במזרח התיכון, וכך התגלו שני הכיוונים העיקריים האלה, הנצרות והאסלאם.

הם לקחו מהתורה את הטקסט ועיבדו כל דת לעצמה מה שהם חושבים שיותר קרוב ומתאים להם וכך המשיכו. והיהדות אמנם לא איבדה את הטקסט, אבל סביב טקסט הזה בנתה כל מיני פעולות גשמיות שהן הפכו להיות יותר חשובות מהחיבור ביניהם.

ואז יוצא לנו שכל השיטות, ובכלל כל השיטות שקיימות בעולם הן כולם דואגות לטקסים, למנהגים, כפי שהרב"ש קרא לזה כל הזמן. הוא היה אומר, זה מנהגים, זה לא דתות, זה מנהגים. ודת לפי ההגדרה הנכונה היא רק השגת האלוקות על ידי מאמצים של האדם בעולם הזה, זה נקרא "דת". את זה בעל הסולם כותב גם במאמר "מהות הדת ומטרתה" ועוד, שיש דת אחת, והיא השגת הכוח העליון לכולם, ולכולם היא אחת.

שאלה: האם בני ברוך יכולים להיקרא האומה הרוחנית?

כן, בני ברוך היא מקימת האומה הרוחנית. אומה אחת שצריכה להיות בעולם, שבני האדם כולם צריכים כך להתקיים בקשר עם כוח עליון אחד. כמו שיש כוח עליון אחד, גם בני האדם צריכים להיות כקבוצה אחת ובשיטה אחת, שהכוח העליון הזה, קובע לפי הטבע שלו. כך בני אדם צריכים לקבל על עצמם את הטבע של העליון, ועל ידי זה יותר ויותר להתקדם אליו.

שאלה: האם אפשר לומר שאנחנו קבוצת בני ברוך העכשווית השתתפנו כבר בשבירה הראשונה וגם בשבירה השניה, נפלנו והיינו שם?

התכללות הנשמות היא כולה כללית, אינטגרלית, שלמה. ולכן בכל אחד ואחד יש בטוח רשימות מכל מה שעברנו כולנו יחד, אפילו שהוא לא שייך לישראל, זה לא חשוב, ההתכללות הפנימית היא בין כולם לכולם. ולכן ודאי שיש בכל אחד ואחד מכם גם רשימות מבית המקדש הראשון והשני והגלות, והייתם בהתכללות בגלות מצרים, ובכל דבר. סך הכול אנחנו צריכים להבין שהקשר בינינו לא מתגלה ברמה שלנו, אבל בפנים אנחנו כולנו בכל זאת מקושרים לאותו מבנה של אדם הראשון.

שאלה: היום אנחנו בונים את מצב הבית השלישי שעדיין לא כתוב עליו בשום מקום בתורה. אנחנו לומדים את התורה רק כמדריך בשביל לחדש את הרשימו אבל המקדש השלישי צריך להיות חדש?

לא, אנחנו צריכים בסך הכול מתוך הרשימות לסדר קשר בינינו, ששלילת הקשר ביננו גם נמצאת בתוך הרשימות, ולכן אנחנו יודעים מה לעשות מתוך הרשימות, רק צריכים להזמין מאור המחזיר למוטב שיקבע את הקשר הנכון בינינו. לא שאנחנו עושים את זה בחשיכה, ולא שאנחנו לא יודעים מה יקרה. אנחנו צריכים חיבור בינינו, זה נקרא שאנחנו בונים את "בית המקדש השלישי".

שאלה: עוד עניין. מבבל יצאה קבוצה גדולה, ועד למצרים הגיעו הרבה פחות אנשים. האם זה שהנקודות שבלב התעוררו ברוב האנשים, ובמהלך התהליך לא כולם הגיעו משום מה, זה נקרא שהיתה טעות? שניתנה לאדם נקודה שבלב ואז הוא יוצא להרבה שנים או שמי שהתעורר בסוף נהיה עם ישראל? לאן רוב הקבוצה הזאת של אברהם נעלמה? או שהם חוזרים אחרי זה כתלמידים שלנו?

אנחנו מדברים, לא על בני אדם אלא על רשימות. ולא שהן צריכות דווקא להיות מלובשות באיזה גוף ביולוגי אלא עד כמה שהחלקיקים האגואיסטים שוב מתחברים לצורת האדם, אפילו לאדם אחד כמו אדם הראשון, שזה פרצוף אחד. אנחנו מדברים יותר על הפרצופים, ולא על בני אדם כמו שאתה רואה ידיים, רגליים, גוף, ראש וכן הלאה. ולכן אתה תראה עוד מעט, שצריכים לעשות חשבון על הרשימות דווקא, ולא על בני האדם, שבכל בן אדם ואדם יש רשימו. כי אתה תראה אחר כך איך מתחברות ומתחלקות הרשימות האלה. והגופים, אין להם כל כך חשבון. גם כתוב על זה, שהבורא לא עושה חשבון עם הגופים אף פעם.

שאלה: איך לא להיות דתי במהלך הלימוד של מקורות בחכמת הקבלה?

איך לא להיות דתי כשאתה לומד חכמת הקבלה? אני לא יודע. אני הייתי שייך קצת לדת, כי אמרו לי שאני צריך להגיע לחכמת הקבלה, וחכמת הקבלה היא כאילו בתוך היהדות, בתוך הדת. אבל כשהגעתי לחכמת הקבלה, מהר מהר הבנתי שזה לא שייך לדת, ולא שייך לקיום כל מיני טקסים ומנהגים, שזה שייך רק לתיקון הנשמה, תיקון הרצון. כשאתה קורא משהו מספרי הקבלה, אומרים לך מה אתה צריך לעשות בידיים וברגליים או שאומרים לך איך אתה צריך לעשות כוונות על מנת להשפיע על פני הרצונות שלך? רק זאת הפעולה שחכמת הקבלה אומרת שאנחנו צריכים לעשות. והדת לא מתעסקת בזה בכלל אלא אומרת איך אתה צריך לסובב ידיים, רגליים, מה אתה צריך להגיד בפה, מה אתה צריך לאכול, לשתות, איך לישון וכן הלאה. זאת אומרת, הדת עוסקת באיך שאתה מסדר את הגוף הביולוגי שלך. וחכמת הקבלה מדברת איך אתה מסדר את הרצון הפנימי שלך בהתאם לבורא, שזה נקרא שאתה בונה את הנשמה שלך. כוונה על מנת להשפיע נקראת "נשמה". כוונה על מנת לקבל נקראת "גוף". ואצלנו כאן בעולם הזה, גוף נקרא גוף ביולוגי, גשמי, שאתה מתקן אותו על ידי הרפואה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהגישה הדתית היא כשאני משתדל בצורה אישית להגיע לבורא והגישה דרך חכמת הקבלה זו גישה של העשירייה?

גם לא נכון, כי אתה על ידי דת לא עושה פעולות על מנת להשפיע למעלה מהדעת, ולכן אתה לא מתקרב לבורא, ולא מנסה להתקרב אליו בשום פעולה, חוץ מעל מנת להשפיע נחת רוח לקבוצה ודרכה לבורא, למעלה מהאגו שלך. אם אתה לא הולך למעלה מהאגו שלך להתחבר עם האחרים כדי להגיע לעל מנת להשפיע כללי לכולם, בלי להבדיל אף אדם מאף אדם, ובלי להבדיל את הקבוצה שלך מכל מיני קבוצות אחרות, כאילו להתגאות שאתה נמצא בקבוצה כזאת ולא אחרת, זה הבדל. תראה איך פועלות הדתות, האמונות, איך כל אחד ואחד קודם כל רוצה להראות שהוא מיוחד וצודק ואחרים לא. זו הצורה הנכונה? חכמת הקבלה אומרת לאדם לעשות כך? תראה במה עוסקת כל דת, רק להבדיל את עצמו ולהגיד שאני צודק ואחרים לא. ואף דת לא פועלת כדי לחבר בני אדם, אלא עוד יותר ויותר להבדיל ביניהם. אנחנו בישראל מאוד מרגישים את זה.

שאלה: איך אנחנו כבני ברוך יכולים לבנות את בית המקדש השלישי?

בעשירייה, פשוט מאוד בעשירייה. מה עוד אתה צריך? רק עשירייה אתה בונה, ואתה מחבר לעשירייה הזאת עוד עשיריות ועוד עשיריות, עד שאתה בונה עשירייה גדולה, הכוללת את הכול, זה נקרא עשר ספירות שלמות, עולם אינסוף. עשירייה זה נקרא "בניית הבית". בית של קדושה זה נקרא שהוא על מנת להשפיע, השפעה זה נקרא "קדוש". למה זה קדוש? קדוש זה נקרא נבדל, הפוך מהמלכות, מהרצון לקבל.

שאלה: אמרת שמקובלים עושים חשבון עם רשימות ולא עם הגוף. מה זה נקרא שהם עושים חשבון עם הרשימות?

אני רוצה להתעלות מעל הטבע שלי לחיבור עם החברים, לחיבור עם כל בני העולם, ולחיבור עם הבורא. זה נקרא דרך אהבת הבריות להגיע לאהבת ה'.

תלמיד: רשימו זה אותן נקודות שבדרך שלנו?

מה שמתגלה אצלנו זה רשימות מהשבירה שהייתה פעם, כשהבורא ברא את הכלי, אחר כך שבר את הכלי, ורשימו מהכלי השבור ההוא מתעורר בנו, כדי שאנחנו נקים אותו, נתקן אותו, ובזה יהיה לנו מבנה, מבנה נכון שלם.

שאלה: מה זה להיות דתי בחוכמת הקבלה?

להיות דתי בחוכמת הקבלה, אנחנו נלמד אחר כך מתלמוד עשר הספירות, זה נקרא להיות מחובר בקו דעת, תפארת, יסוד. דעת זה נקרא "קו האמצעי בראש", תפארת נקרא "קו האמצעי בתוך", ויסוד נקרא "קו אמצעי בסוף הפרצוף". אם אתה מחבר את כל שלושת החלקים האלה בפרצוף, שזה כבר נקרא "פרצוף גדול", בכיוון על מנת להשפיע, חיברת דעת, תפארת, יסוד, אתה נקרא "דתי". עומד בקומה זקופה בעל מנת להשפיע, דרך כל הכלים שלך, דרך כל הספירות שלך, לבורא. זו דרגה גבוהה מאוד, זה נקרא שהגעת לג"ר, לקבל אור החוכמה בעל מנת להשפיע.

לא רע, אני ממליץ לך, אני מציע לכולנו, בואו נהיה דתיים כאלו, אבל כאלו, ולא שאתה רוצה לצאת לרחובות להפגין נגד כולם, ולהגיד שאתה יותר יפה, יותר טוב, יותר צדיק מכולם.

אני מקווה שאתם בצפון מבינים אותי.

שאלה: האם הרשימות כוללות בתוכן את הנושא של היראה והאמונה, שהייתה מושגת בדורות הקודמים בזמן השבירה?

אם אנחנו נקיים אותן הרשימות שמתעוררות בנו עכשיו, אז ודאי, בהדרגה, אנחנו נגיע לאותן הרשימות שהיו בזמני החורבן, ועוד יותר.

שאלה: האנושות, בני העולם בעצם הבינו שהצרות הן בלתי נמנעות, לכן המציאה לעצמה את הנימוסים, שהפרידו אותם, וחלק מקשיבים לקצינים וחלק לנביאים. והמצב הזה קיים עד היום. אז מי הם הקצינים והנביאים האלו, שדיברו עליהם שם?

אנחנו לא נכנסים לבירור מי הם ומי הם, כי לא נשאר מהם שום דבר בצורה אמיתית, טבעית, כמו שהיו אז. אותן מחלוקות שהיו בעם ישראל, שהם התחילו להישבר, הם לא קמים היום ולא נמצאים היום באותה הצורה כמו שקודם. אתה גם צריך להבין, שעשרת השבטים נעלמו, ונשארו רק שרידים משניים וחצי [שבטים], וגם הם אחרי החורבן הראשון והשני, כמה הכול השתנה וכמה שהייתה נפילה בבית השני, וכולם יצאו מהקשר עם האלו-הות, ונמצאים בחושך, זה נקרא "הגלות האחרונה", אלפיים השנים האלה, שאנחנו מנותקים מקשר עם הבורא.

לכן אין לנו בכלל לחשוב על להשוות את עצמנו עם מה שהיה באותם המצבים שלפני החורבן, או בזמן החורבן. אתם רק תתבלבלו ולא כדאי בזה לעסוק. אתם תתקדמו בלימוד שלנו, ואז מתוך ההתקדמות תוכלו להבין נכון מה הקשר, ומה חוסר הקשר שבינינו לדורות ההם.

שאלה: בהקשר למאמר שקראנו, מהו השורש האמיתי והסיבה לאנטישמיות?

זה שאומות העולם, של היום נגיד, ולא חשוב זה במשך כל ההיסטוריה, הן מרגישות שאותה קבוצה, שבבבל התפרדה מהם וקיימת בצורה נפרדת, ויש לקבוצה הזאת איזה קשר עם הכוח העליון, ויש לה איזו מטרה, יש לה איזה כוח סודי, שאחרים לא יכולים להרגיש, ולקבוצה הזאת ישנו תפקיד שאין לאחרים, ושהם תלויים בקבוצה הזאת באיזו צורה, ולא יכולים להיפרד ממנה, ולא יכולים לשכוח עליה, כי היא כל הזמן מעורבת בין כולם ושהיא נצחית, לא נעלמת. סך הכול כמה מיליוני איש, מה זה להשמיד אותם, או לבלוע אותם על ידי האנושות, ולא יכולים.

ומבפנים, מתוך הנשמות של כולם, ישנה הרגשה שהחלק הזה שנקרא ישראל, הוא נמצא בכל אחד מהם, בכל נשמה ונשמה שבאומות העולם, והם לא יכולים להיפרד מהחלק הזה, והחלק הזה כל הזמן מפריע להם, הוא לא נותן מנוחה, ולכן כמה שהנשמות האלה של אומות העולם, הן קרובות יותר לישראל, זאת אומרת, יש להן החלקים האלה יותר ברורים, הן נמצאות ביותר שנאה לישראל.

וככה זה קורה עד היום הזה, ואנחנו צריכים להסביר מה קורה כאן, למה ישנה שנאה. והשנאה הזאת היא כמו שנאה בין בני אדם, כי אנחנו צריכים לתקן את היחס בין בני האדם, והשנאה הזאת גם כן תיתקן, כי הם הבינו שכל התפקיד של אלו שנקראים "ישראל" זה רק לשמור על שיטת התיקון ולהביא להם את שיטת התיקון.

וכל האנושות נמצאת במצב, שאם היא לא מתקנת את עצמה, היא מביאה את עצמה להשמדה, ולכן היא תראה בקבוצה הזאת, ממש אותה קבוצה ששומרת על התרופה לכל האנושות, ומה לעשות כדי לא להיעלם, לא להגיע להשמדה הדדית, בין כולם.

לכן האנטישמיות הזאת היא כוללת בתוכה את כל ההבחנות שיש בין רצון לקבל ורצון להשפיע, כוונה על מנת להשפיע למעלה מהדעת, למטה מהדעת, כל הדברים האלה שהם נמצאים, אבל אף אחד לא מבין מה שקורה כאן.

זה צריך להתגלות. זאת אומרת, הבנת השנאה ביחס בין אומות העולם לישראל, זה דבר טבעי, ולכן אין במה להאשים את אומות העולם שהן שונאות לישראל, זה הרשימות שנמצאות בהן.

ומצד השני יש כאלו בין אומות העולם שמרגישים נטייה לישראל, כי מרגישים ששם יש משהו שמושך אותם, שמסקרן אותם, שדרך זה הם יכולים להגיע להבנת מהות החיים, סודות הטבע, וכן הלאה.

אבל זה שאומות העולם חושבות שיש באמת ביהודים הרגילים איזה סוד, אז הם חושבים נכון, אבל היהודים בעצמם הם לא מבינים על מה מדובר. הם לא מבינים למה בכלל הם סובלים, מה רוצים מהם. וככה זה עד היום הזה. אנחנו צריכים לברר את כל הדברים האלה ולהבהיר אותם לכולם.

שאלה: אמרת שאנחנו לא צריכים לפרסם לאומות העולם שהם צריכים להתגבר על השנאה, אלא שיגיעו ליחסים טובים. האם זה לא יוצא יחס של יד לוחצת יד. ומה ההבדל אז בין בבל למה שהם בונים שם?

לא, הם צריכים בכל זאת להתקרב זה לזה גם כן, לדעת שתיקון העולם הוא בהתחברות הנכונה בין כולם. את זה הם צריכים לדעת, אנחנו צריכים להסביר להם דרך כל המפה, שאנחנו עכשיו מדברים עליה. שהאנושות זה בעצם מערכת אחת, שחייבת להגיע לאיזון הפנימי.

שאלה: לא ברור מה הקשר בין עם ישראל של אז, לעם ישראל של היום. חוץ מהמקובלים, נראה שיש פה כמה מיליונים של אנשים שכאילו נקלעו לסיטואציה.

איזה כמה מיליונים שנקלעו לסיטואציה? על מה אתה מדבר? על גופים, או על רשימות?

תלמיד: אני שואל על עם ישראל, מה שנקרא היום.

אני לא יודע על איזה עם ישראל אתה אומר, אתה פולט מילים ואני לא מבין איזה מילים.

תלמיד: יש היום חברה ישראלית, חברה יהודית, כאילו גופים שכנראה יש איזה קשר לרשימות, ואני מנסה להבין מה הקשר ביניהם.

בכל החברה הזאת ישנן רשימות שבורות, מאותו המצב שהיה להן לפני החורבן, והן צריכות להחיות את הרשימות האלה השבורות, שבינתיים הן מתגלות כשנאה הדדית בחברה הישראלית ולכוון אותן לתיקון, למעלה מהדחייה, למעלה מהשנאה ההדדית. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". זה התיקון.

שאלה: שמעתי שאמרת שהבורא ברא יצר רע ואנחנו צריכים להביא את האור. מה זה נקרא להביא את האור?

להביא את האור, זה להביא כוח השפעה, שישלוט על כוח קבלה שלנו.

שאלה: מבחינת כוחות או רשימות, איך אפשר להבין תהליכים כמו השמדה המונית? יש לזה איזה שורש רוחני?

כן, על ידי השמדת הגופים, נותנים לרשימות להתגלות בצורה חדשה.

שאלה: אמרת שאנחנו נמצאים, או לפני מלחמת עולם השלישית, או לפני תיקון, ושיש כוחות אגואיסטים שמתגלים בעולם, ואסור לנו לתת להם להתפתח. השאלה שלי, מה זה כוחות הפירוד שמתגלים בעולם, ומה זאת אומרת שאסור לנו לתת להם להתפתח?

רשימות שמתגלות מיום ליום, יש מנוע בפנים שמסתובב וכל הזמן מגלה רשימות ורשימות ורשימות, יותר ויותר קרובות לגמר התיקון. זה עוד רחוק עד גמר התיקון, אבל לשם כל התנועה, ולכן, אנחנו צריכים ממש להיזהר שכל הרשימות האלו שמתגלות, שאנחנו מתקנים אותן לקשר נכון בינינו. אחרת הן יצטברו בקשרים שבורים, ואז יתגלה ממש רצון כזה, שנאה כזאת, שאנחנו לא נוכל להתגבר עליה ותפרוץ מלחמה.

תלמיד: זאת אומרת, הכוחות האלה מתפתחים לפי מה שמתוכנן, זה לא משהו רע.

כן, ודאי, גמר התיקון הוא נמצא ואנחנו נעים לקראת גמר התיקון. ורוצים, או לא רוצים, הרשימות הבאות מתגלות. אבל אם אנחנו לא מתקנים את הרשימות הקודמות, אז אנחנו מקבלים את הרשימות הבאות בצורה לא נכונה ונעשים עוד יותר מנוגדים זה לזה. עד שמתפרצים במלחמה.

תלמיד: זה שאסור לנו לתת להם להתפתח, לתקן את החיבור בינינו, בזה אנחנו אוסרים את ההתפתחות?

כן, ודאי, מה עוד? כמו שהרשימות מתגלות, כדי להראות לנו שאנחנו מנוגדים זה לזה, אנחנו מיד צריכים כמה שאפשר מהר, לתקן את הקשר בינינו.

תלמיד: צורת החיבור היא איכשהו קשורה לסוג הפירוד שמתגלה, או שחיבור זה פעולה קבועה? האם יש פה צורות שונות של החיבור, בהתאם לרשימות שמתגלות לפירוד?

אני לא מבין את מה שאתה שואל בכלל. זה ברור שרשימו הוא כל פעם חדש, ואנחנו צריכים לתקן כל פעם רשימו חדש ולקבוע צורה חדשה של החיבור. ככה זה בדרך.

תלמיד: צורת החיבור היא כל הזמן שונה, או שזו אותה צורת החיבור?

בטח שהיא כל הזמן שונה, בהתאם לשבירה שמתגלה בצורה שונה. רשימו השבור קובע צורת החיבור המתוקנת שתקום. איך יכול להיות, אם יש לך רשימו שבור ואתה מתקן, אז אתה מגיע לאיזה צורת החיבור. זה חדש או לא חדש? חדש. בהתאם למה, בהתאם לרשימו השבור שהיה קודם. יש לך מצב מקולקל ומצב מתוקן, זה קובע את זה.

תלמיד: בשביל להבין את זה, אתה יכול לתת דוגמה של שתי רשימות לשבירה ולתיקון.

אין דבר כזה "שתי רשימות", יש רשימו אחד שבור שאותו אתה מתקן שיהיה בעל מנת להשפיע, שזה רשימו מתוקן. אתה כאן מבולבל בדבר שהוא כל כך טריוויאלי.

תלמיד: אני שואל, במה ההבדל בין הרשימות השבורים שמתגלות?

רשימו שבור שמתגלה, הוא מגלה לך עד כמה שאתה נמצא בניגוד, או אפילו בשנאה לחברים. ורשימו המתוקן זה שאתה לקחת את הרשימו ההוא ותיקנת, המשכת עליו האור המחזיר למוטב, ואז אתה מגיע לחיבור החדש ביניכם יותר נעלה. אבל מאיפה הוא בא? הוא בא מזה שהוא קם מהמצב המקולקל.

תלמיד: פעולות החיבור במה הם שונות בהתאם לרשימות? הן אותן פעולות חיבור, לא?

אתם יכולים להסביר את מה שהוא שואל?

שאלה: אם מתגלה רשימו שבור, אני צריך לעשות איזה פעולות חיבור בעשירייה.

איזה פעולת חיבור אתה צריך לעשות?

תלמיד: להתבטל, להתכלל בחברים.

באיזה צורה?

תלמיד: כנראה לפי מה שכותב רב"ש.

לפי רשימו המקולקל. איך אתה עושה את זה בלי הרשימו המקולקל? מה שמקולקל אתה צריך לתקן, להפוך את זה למתוקן.

תלמיד: השאלה היא, התגלה הרשימו המקולקל, הפכתי ועשיתי לפי אותו הרשימו פעולת חיבור, עכשיו התגלה רשימו מקולקל חדש.

רגע. גמרת את החיבור?

תלמיד: כן. גמרתי את החיבור לאותו הרשימו, עכשיו התגלה רשימו מקולקל חדש.

כן. רשימו שהשגת בנית עליו פרצוף, קשר חדש, עכשיו הקשר הזה נשבר ומתגלה משהו חדש.

תלמיד: כן. אז החבר שואל, האם יש הבדל בפעולת החיבור.

ודאי, כן. אתה מתקן עכשיו רשימו השבור החדש.

שאלה: בזה אני לא מבין מה ההבדל, כי אותן פעולות אנחנו עושים?

הבדל במדרגות, הבדל באופן החיבור.

תלמיד: אני מבין שבשבירה זה שונה, אבל מצדינו איזה הבדל יש בין פעולות החיבור? זה אותם פעולות שאנחנו עושים.

אתה תמיד עושה אותם פעולות שאתה רוצה להמשיך מאור המחזיר למוטב שיתקן לך את רשימו, אבל רשימו הוא אחר?

תלמיד: רשימו כן, אבל העבודה שלי זו אותה עבודה.

לא, האופי אחר.

תלמיד: בדיוק על זה אני שואל, מה האופי הזה?

אני לא יודע, זה בהתאם לשבירה שמתגלה. אתמול אתה היית במריבה עם הגברת שלך, עם אשתך בצורה אחת, אחר כך השלמת. היום אתה נמצא איתה במריבה אחרת, יש הבדל או לא?

תלמיד: יש הבדל במריבה, אבל בסוג היחס זה אותו יחס.

הכול משתנה, כל רשימו זה פרצוף חדש, זה מצב חדש. אני לא מבין על מה אתה מדבר, תדבר עם החברים הם יסבירו לך. אני לא יכול יותר להגיד. אתה פשוט לא מדבר לעניין.

ודאי שאתה מושך את האור, ודאי שאתה מגלה את הרצון לקבל מקולקל. כאילו הנתונים הם אותם הנתונים, אבל הם בונים לך צורה חדשה כל פעם.

שאלה: נגדיר את זה כך, בשם הדברים, דברי תורה. אפשר לראות את זה שאחרי חורבן הבית כשקם הסנהדרין והיו בתי מדרש, והייתה תחרות בין בתי המדרשים ורבי עקיבא עלה. אם אני אביא את זה אלינו לעשירייה כאן. שמתי לב לתופעה שבשם המקור, בעל הסולם, רב"ש, והדברים שלך, אפשר לגלות שכל אחד תופס את הדברים בצורה שונה. השאלה שלי אליך, איך אנחנו תמיד זוכרים שאין עוד מלבדו, ולא שולפים את החרבות אחד מהשני? בשם הדברים, בשם התורה?

אני לא יודע מה זה בשם התורה, בשם התורה קורים הדברים הכי גרועים בעולם. אל תגיד לי את המילים האלה "בשם התורה", אתה מבין. אני שמעתי את זה מכאלו אנשים שרוצים להרוג ולהרוס את הכול, "בשם התורה נעשה הכול". כולנו ככה "בשם השם" וכן הלאה. אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את המילים האלה. זה כבר חשוד.

אנחנו רוצים לעשות בדיוק את מה שכותבים רב"ש ובעל הסולם במאמרים שלהם על התיקון, ואני לא מושך אלי דברים מבית המקדש הראשון והשני ולהיום, כאילו שאני זה אותם האנשים, נמצא באותם המצבים, רק מקולקל קצת לעומתם. לגמרי אין לי אפשרות לעשות דברים כאלה, אני לא שייך להם, לאותם האנשים. אני צריך לעשות את מה שכתוב אצלי במאמרים האלו של בעל הסולם ורב"ש. נקודה. אחרת אני רואה שאתם מתחילים להתבלבל ולחשוב שאתם נמצאים באיזה מצבים רוחניים, והולכים קצת לתקן ממה שהיה.

תלמיד: אבל איך אפשר לא להתבלבל בזה?

לשכוח. במה אתה יכול להתבלבל, מה יש לך שאתה מתבלבל? מזה שאתה שמעת על זה, ועל זה, ועל זה ואתה מתבלבל בין כמה שמועות?

תלמיד: לא, יש לי קטע מקור.

מודפס? בסדר.

תלמיד: מודפס מול העיניים, יושבים מבררים אותו?

תסגור את הדף הזה וזהו, ואל תתבלבל. את זה אני אומר לך ברצינות. זה לא ייתן לך תיקון. אם אתה מבולבל בצורה כזאת, זה לא ייתן לך תיקון. אנחנו צריכים לתקן את עצמינו בקשר בקבוצה, ולפי מה שכותב לנו רב"ש וזהו. ואל תמשוך לזה את בית המקדש הראשון את השני את רבי עקיבא, הסנהדרין וכל הדברים האלה. אתה לא מבין במהות אף מילה מההגדרות האלו. אז אל תבלבל את עצמך ואותנו. נקודה זהו.

שאני נותן כאלה סקירות היסטוריות, זה רק לראות לכולם את התהליך ולא יותר. אם אתה כבר מדבר בשם התורה, בשם השם, אז אני בזה מפסיק.

קריין: אנחנו בטור ב', בפסקה שנייה "ובבית שני" למעלה.

"ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא," כבר לא התביישו בזה שהייתה שנאה ודחייה וחלוקה וחילוק וכן הלאה, "אני חרדי ואתה סתם דתי ואתה כיפה סרוגה ואתה כך וכך" הפירוד היה כבר לגמרי ברור לכולם. "על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה," כי הם אמרו שחייבים להגיע ל"לשמה", להחזיק בלשמה, בעל מנת להשפיע למעלה מהאגו, ואחרים אמרו "לא זה לא חובה, אנחנו יכולים לעשות תיקונים כמו שכתוב". אם כתוב לעשות כך, נעשה, כתוב לעשות כך נעשה. זאת אומרת כתוב אז נעשה, אבל לא שזה כתוב כלפי הרצונות של האדם אלא כלפי המעשים החיצוניים של האדם. כתוב שאני צריך לעשות את זה ביד ימין, אני עושה ביד ימין ולא שאני עושה את זה בתכונת החסד וכן הלאה.

ואז הפכו את התורה מתורה פנימית למה שנקרא "מנהגים", שכך אנחנו עושים בידיים ברגליים ובפה. "כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנכיית." מהאגו שלהם "ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל," אז היו מעטים ששייכים לחכמת הקבלה, לפנימיות התורה וללשמה, והחזקים האלה שחשבו שלא צריכים לעשות את זה על מנת להשפיע אלא כמו שצריך, באגו שלהם, הם בעצם גרמו לזה שהגיעו רומאים "והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל."

כמה שאתם מבינים את זה אתם מבינים, כמה שלא, לא. זה בעצם נמשך עד היום הזה, זאת הסיבה לגלות. הסיבה לגלות היא מלכתחילה בזה שנפלו מדרגת לשמה ללא לשמה, והתחילו להתייחס זה לזה בצורה אגואיסטית שאין חיבור בעם בין כל החלקים, הפלגים שנעשו, ומזה יצא החורבן.

עכשיו, אחרי אלפיים שנה, אנחנו מקבלים אפשרות לחזור לחיבור, ואנחנו רואים שחוץ מאותה קבוצה קטנה שמבינה שכולנו חייבים להיות מחוברים ולתת בזה יסוד במרכז לחיבור של כל העולם, שגם כל הבבל תיכנס לתיקון ותתקדם לגמר התיקון, מי מבין ומי מרגיש אותנו ומי מסכים איתנו? אף אחד, זה המצב.

שאלה: אני קצת מבולבל, לא הבנתי מה זה אומר רשימות שבורות ואיך אפשר לתקן אותן?

רשימות שבורות זה נקרא שהיה "פרצוף" וממנו לא נשאר קשר בין החלקים אלא הכול שבור. היה לפרצוף הזה קשר בין כתר חכמה בינה, חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד ומלכות. היה קשר בין כולם ובקשר הזה היה נכנס האור והיה ממלא את הפרצוף. הפרצוף הזה נשבר, אין קשר בין החלקים, ואז יוצא שהאור הסתלק והחלקים שבורים, נמצאים ללא האור שבהם.

המצב הזה נקרא "גלות", מחוץ לאור, מחוץ לקשר עם הבורא, מפני שנמצאים מחוץ לקשר ביניהם, בין חלקי הפרצוף. אם עשרה יתחברו יחד בחזרה, אז אור יכנס לפי עוצמת החיבור שביניהם, זאת אומרת עד כמה שהאגו ביניהם הוא יותר ועד כמה שמעל האגו יהיה חיבור ביניהם, אז האור ייכנס בין האגו לחיבור, בין המינוס לפלוס, ויהיה קיים בתוך הפרצוף, זה נקרא גילוי הבורא בתוך הנברא.

שאלה: מה ההבדל בין האגו שבבית המקדש הראשון והשני לבין האגו של היום?

האגו שבבית המקדש הראשון היה האגו הכי גדול, זה היה אגו על גובה דְחיה, אור החכמה היה ממלא את הקשר ביניהם שנקרא "בית המקדש הראשון", הוא נשבר ונפל מגובה של אור החכמה, מוחין דחיה, מדרגת החכמה לדרגת הבינה, והיו מתקיימים מבית המקדש הראשון עד בית המקדש השני במוחין דנשמה. ובבית המקדש השני נשבר גם הקשר ביניהם במוחין דנשמה, בדרגת הבינה, ואז נפלו לדרגת המלכות, ואז הם התפוררו והתפזרו, זה מה שאנחנו קראנו עכשיו.

אנחנו צריכים לסדר את עצמנו מאפס ממש, כי אין שום קשר בינינו, ובקשר בינינו אנחנו צריכים לכלול את כל אומות העולם, את כל האנושות, אנחנו צריכים לחזור לצורה השלמה של כולם, שזה נקרא "חוזרים לבבל המתוקנת", כולנו, כל בני העולם. אז המצב שלנו הוא הכי גרוע וצריכים להגיע למצב הכי גבוה.

תלמיד: לָמה עשרת השבטים הצליחו להיעלם ויתר היהודים לא?

עשרת השבטים נפלו מבית המקדש הראשון, כי הם שייכים למבנה של מוחין דחיה, לג"ר, וכל היתר שייכים לז"ת, לקטנות, ולכן נשארו ונשברו רק בבית המקדש השני. כמו שאנחנו לומדים, יש פרצוף בקטנות שיש לו מוחין דנשמה, וזה מה שהיה לנו בבית המקדש השני. ובמוחין דחיה, בבית המקדש הראשון היה פרצוף גדול, ולכו היו שם כל עשרת השבטים.

שאלה: לָמה אין לחצים ואנטישמיות שפועלים גם עליהם?

כי הם לא התנתקו מהקדושה בעצמם, לא השתתפו בשבירת בית המקדש השני, לא יצאו מהם דתות ואמונות למיניהן, ולכן הם יצאו, כי איבדו מוחין דחיה. אלה כלים שקשורים רק להעלאת מוחין דחיה לתוך הנשמה, ולכן הם לא נפעלים עכשיו, אבל ברגע שאנחנו נקים את הפרצוף שלנו במוחין דנשמה, אז יגיע זמן להמשיך למוחין דחיה, ואז אנחנו נגלה את השבטים האלו, והם יצטרפו אלינו יותר ויותר.

זה לא שיבואו פיזית לכאן, לישראל, אלא אנחנו נגלה שיש עוד מאות, מאות אלפים, אפילו מיליונים, בכל העולם, שפתאום הם מתגלים "גם אנחנו שייכים לתיקון הנשמה", הם יגלו את עצמם שגם הם שייכים לאותם השבטים. נראה את זה אך ורק אחרי שנגלה בדרך את פרצוף הנשמה שבכל הנשמה הכללית.

שאלה: לפני מספר ימים דנת בתכנית בנייה של עיר, של ישוב לדוגמה בישראל לכל העולם על בסיס העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך". איזה תפקיד בחיבור בינינו התכנית הזאת משחקת, עד כמה אנחנו מוכנים לזה ועד כמה זה דחוף?

אנחנו התעסקנו בזה גם לפני עשרים וחמש שנה, זה תמיד היה, מי שנכנס לחכמת הקבלה יש לו נטייה להגיע לאיזה מימוש גשמי של התיקון. האמת, שאני כבר מזמן לא תומך בזה כי זה מוריד כוחות, זה מנטרל כוונות ל"על מנת להשפיע", לעל מנת חיבור, לעל מנת מטרה, אנחנו צריכים לבנות בינינו מבנה רוחני ופנימי בין כולם, לא חשוב איפה נמצא כל אחד על פני כדור הארץ, ולכן אני חושב שבאמת אין מקום.

אנחנו חוזרים לדברים האלה כדי לברר, אבל לי נראה שאין מקום עכשיו, אפילו במחשבה, לבנות עיר מקובלים כזאת, כי זה רק יבלבל אותנו, אנחנו לא צריכים את זה. אם יבוא הזמן שאנחנו נצטרך להיות במבנה כזה אז הבורא יסדר לנו, באמת, יעורר מקום, יעורר אמצעים, כוחות, הכול, אבל לי לא נראה שאנחנו צריכים לעשות את זה. כאילו אנחנו הולכים להיבדל מכולם, והדרך שלנו עכשיו היא דווקא ההפך, למצוא קשר נכון בינינו ולהיות במרכז האנושות, ולהראות להם איך להתחבר יותר ויותר לאותה השיטה של גילוי הקשר בין כולם, לאהבה שקושרת אותנו, את כולנו יחד.

שאלה: בעולם של היום יש מודעות ציבורית גדולה לכך שכולנו בשנאה הדדית, אפילו כאן בישראל, כולם מודעים לזה שאנחנו מפורדים ושונאים זה את זה. האם הכיוון הזה הוא כיוון טוב בעולם, כי היום אנחנו מגלים את התכונות שלנו וצריכים לעבוד על זה, או שאנחנו נתקדם לקראת פירוד הולך וגובר בינינו?

מצד אחד, אנחנו צריכים קודם כל להשיג חיבור בינינו יותר ויותר, כדי להיות בהתקבצות פנימית בינינו יותר ויותר. ומצד שני אנחנו צריכים לעשות פעולה הפוכה, להשפיע מחוצה לנו, לעשות הפצה. בשני הכיוונים האלה אנחנו צריכים להיות, ולהשקיע גם בזה וגם בזה.

תלמיד: כותב בעל הסולם במאמר, שכולם היו מודעים לזה שהם בשנאה, ובסופו של דבר הכול הסתיים בחורבן ובגלות, וכיום המצב זהה, כולם בשנאה, כולם בכיוון הפוך לחלוטין.

כי אין לנו לאן ליפול. הם היו בדרגה רוחנית וגילו שנאה, והשנאה הזאת משכה אותם למטה, ואצלנו כבר אין לאן ליפול למטה. אנחנו עד כדי כך שונאים זה את זה שלא יכולים לסבול זה את זה, ורק כאן צריכה להתגלות שיטה איך אנחנו מונעים מעצמנו השמדה. ולכן אם נגלה את השיטה הזאת בצורה הנכונה, העולם יקבל את זה מאין ברירה, ואז יתחילו לעלות ממטה למעלה.

שאלה: האם אתה רואה שהעם שלנו כאן בישראל עומד לפני מלחמת אזרחים בגלל הפירוד והריחוק בין הדתיים והחילונים שמתגבר עכשיו? והאם זה מראה לנו שאנחנו צריכים למהר בחיבור ובהפצה?

אנחנו צריכים להשתדל לעשות את זה, אבל בצורה כזאת שיקבלו את זה בצורה נכונה. אני חושב שצריכים מאוד להיזהר איך אנחנו מגלים את ידיעת החיבור, את נחיצות החיבור, שלא נתגלה כאלה כמו שאולי יש הרבה כאלה שמדברים כך, צריכים מאוד להיזהר בזה. אבל ודאי שצריכים להשתדל להביא לאיחוד, אחרת כמו שהיה אז, גם עכשיו ישנה סכנה שעַם ישראל יגורש מכאן, ממדינת ישראל, מהמקום הזה, ויפסיק להתקיים שוב כאיזה עם בתוך מדינה. כל העולם לא מסכים עם זה וגם אנחנו לא מסכימים עם זה בעצם, אנחנו לא רוצים להיות עם ישראל בארץ ישראל, זה נקרא חיבור למעלה מכל ההבדלים, ולכן יש לנו בעיה.

שאלה: אתה יכול לסכם במילים שלך מהי ההרמוניה בין הדת לחוק ההתפתחות, או הגורל העיוור?

הדת האמיתית הולכת בדיוק בהרמוניה, באותו קו של התפתחות הנשמה, עד שהיא מגיעה להזדהות עם הבורא.

תלמיד: איך זה יכול להיות?

כי הנשמה זה הכלי, שהיא רוצה לגלות את הבורא, שהוא ממלא אותה.

תלמיד: אבל הדת הולכת באחישנה, הגורל העיוור הולך בעיתו, לא? אלה שתי דרכים שונות להתפתחות.

תשאל שוב.

תלמיד: מהי ההרמוניה בין הדת שהיא חכמת הקבלה, שמזרזת את ההתפתחות האדם במודעות?

של הנשמה שלו, של הכלי ששם הוא בסופו של דבר מגלה עד כמה הבורא ממלא אותו יותר ויותר.

תלמיד: איך ההרמוניה באה לידי ביטוי לפי הגישה הזאת, ההתפתחות הזאת, לבין התפתחות שלא מדעתו, גורל עיוור, חוק ההתפתחות.

חוק ההתפתחות הוא לא גורל עיוור. זה שאדם מתחיל להשתמש בו בצורה נכונה, הוא בדיוק מתקן את הנשמה שלו, עד שהיא מתמלאת כולה בבורא. אין גורל עיוור. אין גורל שזה סתם קורה, ואין כלום. אנחנו לוקחים את הגורל בידינו, ואנחנו מממשים אותו מדרגה לדרגה יותר ויותר, עד שהנשמה שלנו מיתקנת ומתמלאת בבורא במלואה. אז אין גורל עיוור כבר. גורל עיוור זה שנראה לאדם שהוא לא יודע מה קורה לו, היום, מחר.

אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים לקחת אותן הרשימות האלה בידיים. מה שאני עכשיו מרגיש, אני רוצה לקבוע מזה את הצעד הבא. אני יכול או לא? יכול. יש לי קבוצה, אם אני משתדל בקבוצה עכשיו להקים את המצב הבא, יותר טוב, יותר קרוב לבורא, זאת אומרת יותר בחיבור, אז אני קובע לעצמי את המצב הבא. אז אין לי גורל. אני בטוח שאני בונה כל פעם את המצב הבא בעצמי. אני הקובע, זה נקרא "אדם".

שאלה: הבנתי שבעצם לא הגענו עדיין לחיבור רוחני בינינו, אם כך, עדיין לא הגענו להתגלות הרשימו.

כן. אנחנו עדיין נמצאים באפס, ומבררים איך לעשות צעד אחד קדימה. בצעד אחד קדימה זה מניתוק בינינו לחיבור בינינו, שיכולים לתאר אותו לפנינו כדבר הרצוי.

קריין: כותרת "הבחן בין אידיאל חילוני לאידיאל דתי".

הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי

"אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות. מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות."

כך הוא מחלק בין דתי לחילוני. לכן אנחנו לא צריכים לחלק לפי מה שאנחנו רואים ברחוב, או באיזה מקום, אלא לפי נטיית האדם. אם האדם רוצה לרומם אותו מהאגו שלו, זה נקרא "מעל האנושות", להיות ב"דרגת הא-לוקות", שהאור העליון, שהבורא ימלא אותו. ואז בהתאם לזה הבורא קובע, גילוי הבורא שבאדם קובע מי זה האדם, אז הוא נקרא "אדם". אם האגו שלנו קובע איך אנחנו נתנהג, זה נקרא "בהמה". זה ההבדל בין חילוני לדתי, לפי הגדרת חכמת הקבלה.

"כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות, ואף על פי שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים, ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה."

זה ברור לנו, התחרות לרכוש ולהיות יותר גדול, יותר גבוה, יותר חזק, יותר מאחרים, ובכלל שהוא משווה את עצמו לאחרים, ורוצה במשהו להיות יותר מהם, זה האידיאל החילוני. שכך הוא רוצה לבצע באגו שלו, לממש את האגו.

"מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה',"

לא שיהיה גדול בעיני האדם, אלא שיהיה גדול, רצוי, בעיני הבורא.

"ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות".

זאת אומרת, למעלה מאותן המטרות, ההגדרות, הערכים, שישנם בחברה האנושית.

"וכן בין העמים בתוך גלותינו: כל עוד שהלכנו בדרכי התורה, היינו נשמרים, כי דבר זה ידוע לכל האומות, אשר אנו עם מפותח ביותר, וחפצים בשיתופינו עמהם, אלא שמנצלים אותנו, כל אחד לפי התאוה האנכיית. אולם כח רב היה לנו בכל האומות אשר אחר כל הניצול - נשאר לנו עדיין מנה יפה, גדולה מלאזרחי הארץ.

אולם בסיבת פורקי עול התורה, ובשאיפתם לתת חופש לזממם האנכיי, הרי אבדו את המטרה של החיים, דהיינו, עבודת השי"ת. ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים.

ממילא כל מי שזכה להון, הרי מעלה את המטרה שלו בכל הידור ויופי. ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה, על צרכים כלליים. הלכו להם האנוכיים, ופיזרו את העודף שלהם. על יופי החיים: על אכילה ושתיה, הלבשה ותכשיטים והשתוו לרמי המעלה שבאותה האומה.

וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה. באופן אשר המקרים הרעים, במצב הגלותי, שיש לנו לספר הרבה מימי גלותינו - כולם היו מסבות המעל שמעלנו בתורה. ואם היינו נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו."

אם היינו נמשכים לחיבורים בינינו למרות שהיה מאוד קשה, והיינו בכל מיני מצבים, ובכלל לא היינו בשליטה שלנו, בגלויות, בכל מיני שליטות זרות, אם בכל זאת היינו נשמרים ביחס בינינו לחיבור, לשוויון, וכן הלאה, אז היינו באמת מתקדמים רוחנית יותר ויותר, ולא חשוב באיזה תנאים חיצוניים היינו, בכל המצבים ההיסטוריים שאנחנו עברנו.

אבל מפני שאנחנו לא שמרנו על זה, וכל אחד בכל זאת היה רוצה להתגבר ולהיות יותר מאחרים במשהו, לרומם את הצורה שלו, את החיים שלו, מתוך זה אנחנו מתפוררים, ומגיעים למצבים שאנחנו מעוררים בזה כוחות שליליים גדולים שפועלים עלינו. כמו שראינו, נניח, את הפוגרומים, או שקרתה לנו השואה, זה כתוצאה מזה שאנחנו לא שמרנו על האידיאל שלנו, בכלל. כי אם לפני זה היה איזה מין קשר בכל זאת בינינו, איבדנו את הקשר הזה, וכתוצאה מזה גרמנו להתגלות כוחות עוד יותר שליליים, עד היום הזה.

שאלה: בקטע כתוב "ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה". מי זה האיש הדתי הזה?

הכוונה היא לאיש שחושב שחיבור והתגלות הבורא בו זאת המטרה. כמו שאנחנו לומדים במאמר "מהות הדת מטרתה".

תלמיד: אלה לא האנשים שהיו מהמקום הדתי, שנתנו מעצמם לצורך דברים כאלה?

אני לא יודע מה שאתה מדבר. תסביר באופן יותר מדויק על איזה בני אדם אתה חושב, מה מהותם, ולא איפה הם היו. זה לא מקום גיאוגרפי ולא חברה אפילו, אלא מה המהות של אותם האנשים, שאתה קורא להם "דתיים". הם נמשכים לחיבור עם כולם, הם מבינים שהדרך שלנו היא לחיבור של כל בני האדם לבורא?

תלמיד: אני לא מדבר על זה. אני מדבר על איך בן אדם חיצוני מבין את מה שבעל הסולם כותב על כך.

אני לא מדבר על אדם חיצוני. אנחנו התחלנו את המאמר הזה, ונתתי הגדרה, וגם הוא נותן הגדרה, מה זה נקרא "דתי", ומה זה "חילוני". "חילוני", זה שחושב על חול, על הרצון לקבל האגואיסטי, עד כמה הוא ממלא אותו. ו"דתי", זה שחושב על איך הוא משפיע לבורא, בזה שנותן לבורא יכולת למלא את נשמת האדם. זה ההבדל.

תלמיד: בעל הסולם לא מדבר על האנשים שעשו כך, שהם פיזרו את העודף שלהם?

שהם סתם פיזרו את העודף.

תלמיד: לא סתם. להעמיד ישיבות, להעמיד מעשים טובים, צדקה, לזולת. הם עשו. והיו גם אנשים שלא עשו כך. היו אנשים כאלה, והיו אנשים כאלה. הוא מדבר על העבר, או שהוא מדבר מטאפורית?

אני מדבר על הכוונה. מעשה האדם, לא חשוב מה שהוא עושה, אלא חשובה הכוונה, באיזו כוונה הם עושים את זה. באיזו כוונה.

תלמיד: את כל החלק הזה אני מבין.

אנחנו בחכמת הקבלה מדברים על הכוונות, כל התיקונים הם בכוונות ולא במעשים פיזיים. הכוונה יכולה לשנות את מהות המעשה מקצה לקצה.

שאלה: בדיוק על זה. את המעשר אפשר לצרף לכוונה?

מעשה אפשר לצרף לכוונה, נכון. אם הכוונה והמעשה הולכים בקנה אחד.

תלמיד: לא מעשה, מעשר.

מעשר זה הכרחי למי שעוסק בחכמת הקבלה כדי להגיע לתיקון. כי את החלק העשירי שבנשמה שלו הוא לא יכול לתקן בכל הכוונות שלו אלא רק על ידי המעשה שנקרא "מעשר". כי את מלכות בעצמה אי אפשר לתקן.

שאלה: אנחנו רואים שיש הקבלה בין מה שהיה בזמן ההוא ובין מה שיש היום. במי האשם יותר במנהיגים שהיו או בעם?

אני לא יכול להגיד לך. הכול תלוי בסופו של דבר בעם, כי אנחנו צריכים להחזיק את הבורא בתוך הקשר בינינו. אז יכול להיות מנהיג כמו רבי עקיבא אבל אתה רואה מה קרה בזמנו. ויכול להיות שיגיע איזה חבר שלנו והוא יוכל להקים מערכות שיתקשרו והבורא יוכל להתלבש בהם.

תלמיד: למעשה העם הולך כמו עדר אחרי מישהו, צריך לו מנהיג. ואם אין מנהיג אז באמת יש התפוררות, אנחנו רואים את זה וחווים את זה, בטח אז ובטח היום. לכן השאלה שלי.

אני עדיין לא מגלה מנהיג כזה שהעם יכול ללכת אחריו. יש כאן רצון עליון שגם צריך לפעול. יכול להיות שעוד לא הגיע הזמן, יכול להיות שהרצון הכללי מהעם עדיין לא עולה למעלה, יש הרבה תנאים. אנחנו צריכים לעשות מה שנמצא ביכולת של כל אחד וקצת מעבר לזה.

שאלה: אמרת שאפשר להוסיף מעשה לכוונה ואנחנו גם לומדים הרבה פעמים ממך ש"סוף מעשה במחשבה תחילה". אם כך, האם תוכל לברר למה התכוונת כשאמרת שאפשר להוסיף מעשה לכוונה אם שניהם באותו כיוון?

אם שניהם באותו כיוון אז המעשה יכול לחזק את הכוונה. כן. את זה אנחנו רואים גם מהחיים האלה, כי אנחנו קשורים גם מגוף וגם מנשמה ויכולים להשפיע זה על זה.

תלמיד: השאלה הייתה, לפני שהפעולה מתחילה צריך להקדים אותה במחשבה. אם כך, איך פעולה נפרדת לחלוטין יכולה להצטרף למחשבה קיימת, אם הפעולה והמחשבה הן נפרדות מלכתחילה?

הן לא נפרדות. אם אני רוצה נניח להגיע לכוונת אהבה, חיבור, השפעה, אז אני מכניס את עצמי לפעולת ההשפעה ועל ידי זה הכוונה שלי להשפיע גדלה. כך זה נעשה. הם קשורים יחד. אני קשור ממעשה ומחשבה, כי אני אדם, אני קיים בגוף ונשמה, אז אני יכול להשפיע מזה לזה. ולכן גם יש בינינו כל מיני מעשים שאנחנו עושים יחד. בשביל מה אנחנו עושים סעודות, כנסים, כל מיני מפגשים, למה אנחנו עכשיו רואים זה את זה בשיעור? כי מעשים כאלה משפיעים על כל אחד ואחד.

תלמיד: האם זה אומר שאנחנו יכולים לטפח את הכוחות האלה באומות העולם כדי שהם יסייעו לנו ולא ילכו נגדנו?

וודאי שכן. בבקשה, תעורר אותם לאיזה פעולות, שמתוך הפעולות הם ירגישו שכדאי להם יותר בכוונה לחיבור.

שאלה: לפי הטקסט בעל הסולם כותב שיש שכר בעיני האנשים ושכר בעיני הבורא. אז בעיני אנשים זה קובע את כל החיים שלנו, מה לגבי להיות מכובד בעיני ה'?

שאתה משתוקק להיות דומה לו. ולכן אתה רוצה לגדול כאדם, הדומה לבורא.

תלמיד: אני רואה איך אנשים מגיבים אליי, שהם מגדירים לחלוטין את כל חיי, אבל איך להרגיש שלבורא יש איזה יחס כלפייך, כבוד או לא כבוד?

זה תלוי בעשירייה שלך. ביחס העשירייה אלייך אתה תרגיש איך הבורא מתייחס אלייך. איך עוד אתה מגלה את הבורא אם לא מתוך העשירייה?

תלמיד: היחס של העשירייה כלפיי, אם הם מתייחסים אליי טוב או רע, האם זה קובע את יחס הבורא אליי?

כן, בינתיים. תתחיל מזה. זה גם לא תלוי איך הם מתייחסים אלייך, אלא באילו כוונות ורצונות אתה מקבל את איך שהם מתייחסים אלייך. זה גם איך הם מקרינים לך את היחס שלהם ואיך אתה מרגיש ומפענח את היחס שלהם אלייך.

תלמיד: איך לפרש נכון?

כדי להרגיש באמת את היחס שלהם אלייך, אתה צריך להתעלות למעלה מעצמך, מהאגו שלך.

תלמיד: למה אתה מתכוון?

אלא מה חשבת? איך אחרת תרגיש איך הם מתייחסים אלייך? הם מתייחסים אלייך. זה רק בתנאי שאתה מתעלה מעל האגו שלך בצורה ניטרלית, ואז אתה מגלה מה באמת היחס שלהם אלייך.

תלמיד: לאן אני מתעלה, לקשר איתם, אני צריך להרגיש אותם?

אז אתה תרגיש אותם כמו שהם. אם אתה תתעלה מעל האגו שלך, אתה תרגיש אותם ואת היחס שלהם אלייך.

תלמיד: היחס שלהם אליי כשלם, כאיזושהי יחידה שמתייחסת אליי?

וודאי. אתה תרגיש אותם ככוח אחד ויחס אחד שלהם אלייך. אני רואה שזה חידוש בשבילך. תחשוב.

שאלה: למה מצפים שעם ישראל יראה להם איך להתקרב אם בעבר הם לא קיבלו אותו ואת דרכו?

זה בתת הכרה, זה שהם מצפים מעם ישראל. כך זה לפי הרשימות, זה לא שהם צריכים להגיד ולא שהם מבינים או לא, אלא לפי הרשימות שבכל העמים יש להם איזו ציפייה, הם מצפים לשמוע משהו מישראל. ובזה שהם לא מקבלים את זה מהם, הם מרגישים כלפיהם בחזרה שנאה.

שאלה: מה הכוונה במתקדמים על ידי רשימות?

מתקדמים על ידי הרשימות זה שכל דבר שעכשיו מתעורר בי זה רשימו, וזה רשימו מהשבירה שאני צריך לתקן אותו בעל מנת להשפיע לזולת. זאת אומרת, קודם כל לעשירייה ודרכה לכל האנושות, ודרך כל האנושות לבורא. ככה זה.

שאלה: שאלה על החשש והזהירות בהפצה. אמרת היום שצריך להיזהר כשאנחנו מדברים על החיבור, ושמתגלה שיש אולי הרבה כאלה שמדברים כך, יש הרבה חששות. ממה צריך להיזהר בהפצה?

אני חושב קודם כל שבענייני הפצה ובענייני חיבור העם בצורה מקומית בישראל, אתם צריכים לפנות לשני החברים שלנו שאחראים על התחום הזה. שניהם מארגנים את תחום החיבור בינינו בצורה המקומית.

תלמיד: וממה צריך להיזהר?

ממה להיזהר יש הרבה, גם אתמול דיברתי על זה. שאנחנו לא נעורר בכל זאת אנטגוניזם, כוחות דחייה מכל מיני חוגים. לא כדאי. כדאי לנו לפעול רק איפה שאנחנו יכולים לחבר בין הפלגים, בין החלקים, ולא איפה שאנחנו מפרידים ומחלקים ומעמידים אותם זה מול זה. את זה אסור לנו להגיד, זה לא טוב, אנחנו רק עבור ההתקרבות בין כולם. ולכן ההפצה חייבת להיות מגוונת, נוחה, טובה, יפה לכולם, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לעורר לא שנאה אלא התקרבות.

תלמיד: אז מה כן להגיד?

את זה אתה תלמד מהם. זה נושא בפני עצמו ומאוד רחב. לך לחברים שאחראים ותדבר איתם. אם צריך, אני מוכן גם להתערב בזה ולדבר, אבל תתחילו שם. היום כבר אין זמן לזה.

שאלה: מה מיוחד באגו ולמה הוא הכרחי?

"בראתי יצר הרע". איך אתה יכול להשיג את הבורא בלי האגו שבדיוק מכוון אותך לבורא, רק גם יחד עם זה לא נותן לך להתקרב לבורא, וכן מכוון אותך, וכך זה "עזר כנגדו". איך אתה יכול אחרת לעבוד? בלי אגו אתה בהמה, ממש בהמה על שתי רגליים, לא יותר מזה. אם אתה מוציא מהאדם, שיהיה הכי גדול וגבוה, מאיינשטיין, לא חשוב ממי, אם אתה מוציא ממנו את האגו, אתה מתחיל לראות בו התנהגות בהמית, לא אדם רע או משהו, לא, התנהגות בהמית לגמרי, שחוץ מאוכל, מין, משפחה, הוא לא רוצה כלום. בצורה פרימיטיבית כזאת כמו בהמה.

שאלה: כיצד הרשימו קשור לתפילת עשירייה?

רשימו קובע מה אנחנו צריכים לעשות או ברע או בטוב. רשימו זה המצב הנוכחי, ולכן מהמצב הנוכחי אנחנו צריכים לחבר תפילה למצב הבא, המתוקן יותר.

שאלה: כמו שאמרנו שלא מגיעות רשימות חדשות לתיקון, האם אנחנו בעצם מקבעים את המצב של "בעיתו"?

צריכים ממש להשתדל לממש את הרשימו כמה שיותר מהר, בחיבור בינינו ובין הבורא.

קריין: הגענו לטור א' למטה, כותרת "התאום והאחדות בין התורה והגורל העיוור והתפתחות חשבון אנושי".

"ומתוך זה הנני להציע לבית ישראל, שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצינו, שאנו רוצים להתחיל במדיניות משלנו מחדש, שאין לנו כל תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה, בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי, כמו שהוכחתי במאמר מתן תורה."

זאת אומרת אין לנו ברירה, אלא לממש תוכנית הבריאה להתקרב בינינו ובינינו לבורא, רק זו הדרך. אין דרך אחרת. לא תלך עליה? תקבל כוחות כאלה שליליים הפוכים, שהם יחייבו אותך בכל זאת לחזור לאותה דרך הנכונה.

"ואם לא נסדר עצמינו כאמור שם, הרי יש בנו מעמדות, אשר בלי ספק שמוכרחים אנו להתגלגל, פעם לימין ופעם לשמאל, כגלגול כל האומות. ועוד הרבה יותר. מפני שטבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר."

"והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר.

... וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו.

במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים."

זאת אומרת שאין לנו ברירה, אנחנו לא יכולים בדרך הרגילה, הגשמית בסופו של דבר להגיע לרוחניות, ולחיבור, ולגילוי הבורא, ולעולם הבא וכל הדברים האלה. לא יכולים. אלא אנחנו נצטרך בכל זאת לשמוע את מה שכותבים לנו מקובלים, ולממש את זה בעשירייה, ומעשירייה לעשיריות, ומזה בכל האנושות, וכך להכין את הכלי לגילוי הבורא. ולא לחשוב שאנחנו נחכה ואלו שמתנגדים הם יסכימו בסופו של דבר, הם לא יסכימו, ויהיו רק עוד יותר מתנגדים. אלא אנחנו צריכים לפרסם חכמת הקבלה, היינו שיטת התיקון של כל המין האנושי, בכל המין האנושי.

שאלה: למה לפעמים אתה אומר שהאדם הוא סך הכול רשימו?

כי אדם הוא סך הכול רשימו. אין לך פרצוף, זאת אומרת כל מצב שקיים במציאות, אלא רצון לקבל עם הרשימו שהוא בעצם מפרמט את הרצון לקבל הזה בצורה מסוימת, שום דבר חוץ מזה לא קיים. שאנחנו לומדים על איזה פרצוף, מה אנחנו אומרים? ד'/ג', ג'/ב' וכן הלאה. מה עוד אתה צריך להגיד חוץ מרשימו? רצון לקבל זה ודאי, כי אחרת זה לא נברא. אבל איזה רצון לקבל? רשימו. לכן מה שהבורא עושה, קודם כל אחרי ש"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", אז יש לו כל הרצון לקבל עם כל הרשימות השבורות, ותורה תבלין, האור העליון שכנגד זה לתקן את הרשימות ולמלאות אותם. זה הכול.

שאלה: כמעט כל המאמרים וגם המקורות מתארים לנו מה יקרה אם לא נתאחד, האם יש תיאור על מה יקרה אם נתאחד?

בטח. אם אנחנו נתחיל להתחבר, אנחנו בעשירייה נתחיל להראות כפרצוף הרוחני, ונתחיל בתוך פרצוף הרוחני הזה ולפי היכולת להתגבר מעל הרצון האגואיסטי שלנו, לגלות את הבורא כנפש, כרוח, כנשמה, כחיה, כיחידה. זה הכול. זה כתוב בחוכמת הקבלה.

חכמת הקבלה מתחילה ממצב שכבר אנחנו יכולים לממש רשימו הכי קטן, הכי קטן, ולממש אותו יותר ויותר. זאת אומרת לגלות בתוכנו אור פנימי שנקרא, "גילוי הבורא בנברא". כמו לפי ההגדרה של מה היא חכמת הקבלה, "זה גילוי הבורא לנברא בעולם הזה". מה זאת אומרת? שעם הגוף אתה נמצא במצב שנקרא העולם הזה שהוא לא משתנה, אבל עם הכלי הפנימי שלך אתה כל הזמן משתנה, ומגלה יותר ויותר בהתאם לזה את הבורא בך. בגוף הפנימי, בנשמה או בפרצוף, לא חשוב איך להגיד.

שאלה: המאמר הזה נשמע כאילו יש אפילו תלמיד אחד שהוא לא ממושמע, אנחנו לא נגיע לבורא. האם בכל זאת העדיפות היא לדאוג לאותם תלמידים הלא ממושמעים בתוכי?

לא, אנחנו צריכים להימשך לחיבור כמה שאפשר. והחיבור הכללי שפועל בתוך עשירייה הוא צריך להשפיע גם על כל אחד ואחד, שהוא אפילו שעוד לא נמצא בחיבור, או לא מבין את החיבור. אנחנו צריכים להבין שגם אם כזה אדם נמצא בתוך העשירייה, גם לו יש מקום, ואנחנו צריכים לחשוב לקחת אותו בחשבון גם כן. כי הבורא לא סתם מביא לנו אנשים כאלו. אם הם לא ממש מתנגדים לחיבור, לכל השיטה, יש להם מקום בעשירייה. אנחנו לא צריכים לטפל בהם במיוחד, אנחנו צריכים כמו תינוק שחי בין הגדולים, ולאט לאט הוא גדל.

שאלה: המצב הזה של הקורונה, מצד הבורא זה דין או חסד?

בעיני, הכול חסדים.

שאלה: ואיך אפשר להסביר את זה לעולם?

אתה לא יכול להסביר. זה הכול תלוי במידת ההתפתחות של מי שלו אתה מסביר.

שאלה: הוא אומר "והוא חוק פסיכולוגי, ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה". מה, אני צריך ללמוד פסיכולוגיה כדי ללמוד לעשות הפצה? מה הוא מתכוון במילה פסיכולוגיה? הוא הרבה פעמים מדבר על זה, למה הוא מתכוון?

"פסיכולוגיה" זה נקרא, המצב הפנימי של האדם בצורה שבו הוא עדיין נמצא לפני שמקבל אור העליון שמסדר אותו בצורה רוחנית. זה נקרא, "מצב של האדם בזמן ההכנה". הוא כבר לומד חכמת הקבלה, נמצא בעשירייה, אבל עדיין לא מרגיש בקשר שלו עם אחרים אור העליון, נוכחות הבורא, אז נקרא שעדיין נמצא ב"פסיכולוגיה". זה מדובר בכל זאת עלינו.

תלמיד: מה, אני צריך לערב פסיכולוגיה בתוך הפצת חכמת הקבלה כדי להבין את מהות האדם, איך הוא צריך להבין אותי בעצם?

ודאי. ודאי שאתה מתייחס למישהו ורוצה להסביר לו מהי מטרת החיים, אתה חייב להתייחס אליו כמו שהוא. זה נקרא, "חנך נער על פי דרכו", ולכן זה נקרא "פסיכולוגיה". אלא מה, יש לו כבר רוחניות? לא. אין לו רוחניות, אז מה המצב הפנימי שלו? פסיכולוגיה.

שאלה: למה הוא אומר "כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר."

כן, את זה אנחנו יכולים לגלות אפילו גלי גילוי חכמת הקבלה. אנחנו רואים באיזה מצב אנחנו נמצאים, תראה את העיתונים, תראה את הטלוויזיה, תראה איך שהם מדברים על החברה הישראלית, איזה זוועה אתה רואה ביחס בין זה לבין זה. לזה אתה צריך להיות מקובל?

תלמיד: זה גועל נפש מה שקורה, בא לך להקיא. אתה רואה את זה כל יום, אף אחד לא שם לב אחד לשני, ברור.

כן. כי אותו חלק מהעם שהיה צריך לטפל בחינוך העם, שנקרא "הסתדרות" נגיד, הוא דאג לעצמו ולא להעם, וזה מה שקורה.

תלמיד: האם זה לא מקפיץ אותך לראות איך שכולם דואגים רק לעצמם ולא אכפת להם משום דבר?

אני יודע את זה מראש, בשביל מה לי לקפוץ ולראות? אני יודע מראש שככה זה, כי כולנו נמצאים בינתיים ברצון האגואיסטי.

תלמיד: אני שומע שעתים וחצי, אתה יודע כמה השתדלתי לא להתערב בשיעור? כי אני שומע מה שאתה אומר וכואב לי.

אני מודה לך על זה.

תלמיד: בדיבורים שום דבר לא ייפתר, השנאה הזאת חוגגת, ותראה מה קורה, לאף אחד לא אכפת מאף אחד.

תפנה לחברים האחראיים, תעבוד יחד איתם.

תלמיד: מה אתה חושב, שהם יצליחו לשנות משהו, אם אני גם לא הצלחתי לשנות משהו?

אם אתה לא הצלחת אז בטח שאף אחד לא יצליח, אבל בכל זאת תפנה אליהם, בכל זאת שלושה זה יותר טוב מאחד.

תלמיד: זה ברור, רק השאלה איך עושים את זה, איך מתקדמים עם זה?

תתקשר אליהם ועזוב אותי, מה אתה רוצה ממני? אני לא פועל בשטח. אני כבר זקן, תן לי להגיד עוד כמה מילים כל עוד יש לי כוח לזה.

שאלה: הפתרון שבעל הסולם מציע כאן, להגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, פותר את הבעיה של הסתירות בין האידיאות. איך זה קורה ולמה זה קורה?

אם אתה מגביה את המטרה הרוחנית, זה מכסה את הכול, זה גם מסביר לך את כל מה שקורה, כי זה נובע מאותו מקור עליון שאליו אתה רוצה להגיע.

תלמיד: אם אני מבין, הוא מציע כאן את הפתרון הזה בעצם לאומה, לחברי האומה, כן?

כן.

תלמיד: מה זה אומר להגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים עבור חברי האומה?

כולנו צריכים להגיע להיכרות הבורא, "מקטנם ועד גדלם", כולם צריכים לגלות את הבורא עד כדי הזדהות שלימה עימו. זה הכול.

תלמיד: זו נקודה מאוד מהותית, כי הרי כל ההסברה שלנו סובבת סביב העניין הזה שאי אפשר ליישב בין הסתירות, בין הדעות, ופה הוא נותן פתרון.

לא צריכים, צריכים לרומם אותם מעל הסתירות והדעות. אתה לא יכול להיכנס באותו שטח, באותה רמה כמו סתירות ודעות, כי אז אתה רק גורם להתלכדות של המצב. מה פתאום אתה עושה את זה ככה? אם אתה רואה שאנשים רבים ביניהם, אתה נכנס ביניהם? מה אתה עושה? אתה צריך לרומם אותם למעלה מנקודת המריבה, "במה אתם עוסקים? בשביל מה, למה? זה בכלל לא הנושא". אתה צריך להוריד להם את החשיבות בנקודת המריבה, להגיד אתם צודקים בזה, אבל תראו מה יש עוד לפני זה, למעלה מזה, ואז אתה מגיע לגמרי למצב חדש. אף פעם אתה לא יכול לפתור בעיה ברמה איפה שהיא נמצאת, רק בעלייה.

תלמיד: מהי המטרה שאני מצייר לאנשים מהישוב, מהאומה?

אתם רוצים חיים טובים? בבקשה, יש לי אותם, אבל בשביל זה צריכים קצת לעלות למעלה מהאגו שלנו, תראו מה יכול להיות. ואז תצייר להם קצת את המציאות, תרחיב להם קצת את שדה הראייה, ואז הם יראו שהם ממש תקועים באיזו פינה קטנה ומשם לא יכולים לצאת.

תלמיד: מה קורה עם הדעות הפרטיות כשאנחנו מתעלים לאותו מצב גבוה יותר?

הן משתנות. כמה היו לך כאלה בחיים? רצוי שהן יתחלפו לדעות יותר רחבות, יותר נצחיות. בשביל מה לי להיות תקוע במה שאני? "לא, אני רוצה להישאר תקוע", תישאר, עד שיבואו ייסורים ותצטרך בעצמך לצאת.

תלמיד: כל צד יצטרך לוותר על הדעה שלו לטובת הדעה של הצד האחר?

לא צריכים אפילו לוותר, הוא צריך להתעלות מעל הדעה שלו, לראות שהעולם הוא הרבה יותר רחב. שיש לך הזדמנות להרוויח למעלה, כי מה יש לך לעשות, רק להיות בהתנגשות עם ההוא, עם ההוא, מה זה המשחק הזה של ילדים קטנים? כמו ילדים בחצר שרבים זה עם זה?

תלמיד: מה יש לי להרוויח במצב הזה? אם אפשר עוד קצת לתאר אותו, כי הוא לא מוכר בכלל, אף פעם לא חווינו אותו בעצם.

מה?

תלמיד: מצב שבו אני ועוד מישהו, שיש לי איתו עימות בדעות, מתעלים לעוד איזשהו מקום שאנחנו שם כן מחוברים, מסכימים, אני לא יודע אפילו מה קורה שם.

הרווח שיש לכם מזה שאתם מתעלים, הרווח מהעלייה כל אחד מעל עצמו. אתה לא צריך אפילו לקבל בחשבון את השני, עזוב את השני, הוא כן מסכים, הוא כן צודק, לא צודק, לא חשוב לך. אם אתה מתעלה מעל המצב הנוכחי שלך, אתה מרוויח, ומרוויח שלמות, נצחיות, תפיסה, הכול, אתה מקבל חלק מעולם הבא. מה יש לך לריב עימו על העולם הזה?

תלמיד: מה יש בפעולה הזו שאני מתעלם מעל הדעה הפרטית שלי ואני מרוויח שלמות, נצחיות, עולם הבא? מה יש בפעולה הזאת שגורם לי להרוויח כל כך הרבה פתאום?

כי אתה מתעלה מעל האגו שלך ברצון לקבל יותר גדול ובחלקו יותר מתוקן. אתה משנה את הערכים שלך.

תלמיד: מה זה בכלל שלמות, נצחיות, עולם הבא?

אני לא יודע. אני יודע שאני הייתי אתמול במריבה עם החברים שלי בחצר, היינו במריבה עבור כדור או עבור עוד משהו, ועכשיו הגעתי לקבוצה אחרת ששם אנחנו נמצאים בחיבור ובדברים יותר גדולים. זה משהו אחר. אז אני מסתכל על המצב הקודם שלי כמו על הילדות, כמו על זה שעברתי את זה, גדלתי ממנו.

תלמיד: מה זה הערך הזה שאני מצייר להם? החברות ביניהם, החיבור ביניהם, זה הערך שאנחנו שמים מעל הראש, מעל האידאה הפרטית?

אף פעם לא. מה שאני מקבל בתוך החיבור החדש, את זה אני מציע להם, ולא את החיבור עצמו. החיבור בעצמו אף פעם לא מושך, אלא מה שתופסים בתוך החיבור כמו דג ברשת.

תלמיד: איך אפשר להסביר? הרי זה משהו שהוא מעל התפיסה הארצית המצב החדש הזה, הנעלה, המילוי הזה.

לא חשוב, אבל אתה אומר שהם מרחיבים את הדעת, מרחיבים את ההרגשה, הם יוצאים מהילדותיות הזאת ויש להם מעבר לזה משהו, סוף סוף. אם הוא היה עכשיו מת, הוא היה יוצא מהמריבה? אז שיתאר לעצמו שהוא מת וילך לחיים חדשים. בשביל מה לחכות ולהיות במריבה עם מישהו שלא כדאי בכלל אפילו לריב עימו? ללכת כבר עכשיו לדרגה חדשה.

תלמיד: בסדר, איך אני עושה את זה, מה זה לוותר על הדעה שלו בשביל להתעלות למצב הטוב הזה? נניח שהצלחתי להסביר לו שזה טוב, איך הוא עושה את זה?

על ידי הקבוצה, על ידי סביבה חדשה. לכן כל פעם שאדם מחליף את הסביבה לסביבה יותר גבוהה הוא זוכה לשבח. אתה זוכר?

תלמיד: כן, אני זוכר.

יופי, אין לי כאן יותר מה להוסיף.

שאלה: כתוב בטקסט שהרוחני והגשמי לא יכולים להיות ביחד. זה נראה כהפרדה מאוד חדה, האם אתה יכול להסביר קצת?

הרוחני והגשמי לא יכולים להיות יחד, זאת אומרת שאם יש לאחד מטרה גשמית ולשני מטרה רוחנית, אז ודאי שהם לא יכולים לקיים יחד את שתי המטרות האלו, כי נפרדים זה מזה. אם שניהם נמצאים במטרות גשמיות, יכולים להיות יחד באיזו צורה. אם שניהם נמצאים במטרות רוחניות, גם כן יכולים להיות באיזו צורה יחד. אבל אם אחד כלפי גשמיות ואחד כלפי רוחניות, אלה שני כיוונים, ווקטורים שונים שלא יכולים אז להתחבר. אין להם שום דבר משותף, אין להם כיוון משותף.

שאלה: אנחנו מדברים על תיקון היחס שלנו לחברים בעשירייה ובכלל איש כלפי רעהו באנושות. אבל כל שנייה שעוברת אני מרגיש יותר ויותר שנאה תהומית, ממש שנאת מוות ביחס שלי לחברים בעשירייה וביחס שלי לחברים בכלי העולמי. ואפילו ביומיום, ביחס שלי לעמיתים בעבודה ובכל מקום. מה עושים בפועל כשהשנאה מתגלה בצורה כזאת?

קודם כול לעורר תודה לבורא שהבורא נותן לו רצון לקבל אגואיסטי כל כך גדול. מדובר על זה שהוא יכול להיות אדם גדול בתנאי שבצורה שיטתית יתחיל לתקן את עצמו, בצורת סלמי אחד אחד, אז ייצא ממנו אדם גדול. וכך להתייחס לעצמו. להשתדל להתייחס לרצון לקבל האגואיסטי שלו שלא סובל אף אחד ושונא את כולם ודוחה את כולם וסותם לו את העיניים, להתייחס לזה כמו שהבורא נותן לו ולא שזה שלו. זה שהבורא נותן לו ומזה הוא לא זז, מהנקודה הזאת שהבורא עושה לו את זה. ואז מתוך הנקודה האגואיסטית שכך רואה ושונא את כולם, מבקש מהבורא שישנה לו את הקשר, את היחס, שהוא לא ישכח שזה מגיע מהבורא וכן הלאה. שיתחיל לעבוד. כמוהו יש עוד הרבה.

שאלה: אם עכשיו אני רואה לדוגמה שנאה שקיימת בעם ובין הרבה פלגים, זה מראה לי כמה אני שונא את החברים?

לא. עם זה עם, חברים זה חברים. על העם אתה מסתכל במה שהאגו שלך החיצון מראה לך. בחברים, איך האגו שלך הפנימי שצריך להיות רוחני, מראה לך. זה שני דברים שונים. אתה צריך לחלק את היחס שלך לעם ואת היחס שלך לעשירייה. היחס שלך לעם בינתיים אתה יכול לעזוב, זה איכשהו יתתקן לאט לאט. אבל היחס לחברים, עליו אתה צריך לדאוג בכל רגע, לטפל בו, שכל הזמן כלפיהם אתה מרגיש אהבה. כמו אימא לתינוק, שהיא כל הזמן חושבת עליו, לא חשוב במה היא עוסקת.

שאלה: לפני יומיים שאלנו אותך איך אנחנו מגיעים להרגשה משותפת בעשירייה שלנו והמלצת לנו לעבור על המאמרים של רב"ש ולסכם אותם. את כל הפגישות שלנו אנחנו מקדישים לזה, התחלנו לעבוד. אבל היה חלק נוסף, אמרת, תכינו את זה כסדנה כללית לכל הקבוצות שלנו בעולם ונעשה את זה יחד ואני אשמח להשתתף בזה, רק תכינו. ניסינו להבין בדיוק מה המשפט הזה אומר ולא הצלחנו, כל אחד הבין את זה קצת אחרת, אז תוכל להסביר לאיזו סדנה התכוונת?

לא. אתם עשירייה מאוד חזקה, באמת מאוד חזקה. כולכם אנשים תקיפים עם ניסיון רב, ואני מצפה מכם שאתם תשיגו החלטה נכונה. אני לא אגיד לכם שום דבר, תמשיכו לחקור וכך להיבנות.

שאלה: האם אנחנו יכולים להמשיך שיהיו לנו רצונות גשמיים בשעה שאנחנו נותנים נחת רוח לבורא?

כן. במידה שאתה צריך להתקיים אתה חייב להשתמש ברצונות הגשמיים שלך. אבל הם לא יהיו כבר אגואיסטים כי אתה רוצה להשתמש בהם כדי להתקיים ומתוכם לעלות למעלה בתיקונים. זאת אומרת גם את הקיום הגשמי אתה חייב שיהיה. אבל בשביל מה אתה חייב, באיזה מידה אתה חייב לממש אותו? כדי להתקיים. זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח", אלא בצורה הכרחית.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיע להרגשה משותפת לפני המחסום?

אתם צריכים להשתדל להגיע להרגשה משותפת כל הזמן, כל הזמן. מתי יהיה מחסום? כשאתם באמת תתחברו ביניכם בוויתור ההדדי, ואז מתוך הוויתור ההדדי אתם תשיגו את הרצון האחד שבו אתם עוברים מחסום. המחסום זה ביניכם, שלא יכולים להיות יחד במחשבה אחת, ברצון אחד, וכשתשיגו את זה נקרא שאתם "עוברים מחסום".

שאלה: איזה כללים אפשר להציע לחברים שכלולים פחות בעשירייה, או מתחברים רק כדי להרגיש לא מנותקים, ובאותו הזמן משפיעים פחות כי אין להם עדיין התכללות כזאת?

אתם צריכים לקבל אותו אדם בתוככם כמה שאפשר יותר פנימה ולטפל בו, וגם לטפל בעצמכם ושהוא יהיה נוכח בכל הדברים האלה, ולהסביר לו והוא יתקדם יותר מהר. אל תפחדו, הוא יוכל להתכלל. אם אתם תרצו לעשות את זה בצורה פנימית, לא רק במילוי ובצורות גשמיות, אלא מבפנים, הם יקלטו את זה מהר.

אתם יכולים לעבור היום עוד פעם על המאמר "הגלות והגאולה", לתת בדיוק הגדרות נכונות לכל מה שאדם כאן מברר, מה זה גלות, מה זו גאולה, ישראל, אומות העולם, עמים, חיבור, ריחוק וכן הלאה, דתי, חילוני, דתות, כל דבר ודבר. בבקשה, אם תרצו עוד לשאול אני אשתדל לענות לכם.

(סוף השיעור)