סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 10.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 411, מאמר "השלום"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום", אנחנו ממשיכים בכותרת "גלגל שינוי הצורה", בפסקה שמתחילה "כי כל מצב אשר, איזה דור נתון בו".
"כי כל מצב אשר, איזה דור נתון בו, מדומה כמו פנקס. וכל עושי רשע, מדומים כמו ידים כותבות. כי כל רשעה ורשעה, נחקקת ונרשמת בהפנקס, עד שמתקבצות לידי חשבון, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מהרסים מצב הרע הזה, ומסתדרים תחת מצב יותר רצוי, כמבואר.
הרי, אשר כל מעשה ומעשה, בא בחשבון, ונרשמים בהפנקס. דהיינו, בהמצב, כאמור.
ואומר: "כל הרוצה ללות יבא וילוה".
כלומר, מי שמאמין, שאין עולם הזה, בבחינת חנות פתוחה, על הפקר בלי בעל בית. אלא, שיש כאן בעל הבית חנוני, עומד בחנותו, ותובע מכל לוקח, שיתן לו את מחיר הרצוי, בשביל הסחורה, שלוקח מהחנות. דהיינו, שישתדל בעבודתו ית', במשך זמן כלכלתו מאותה החנות, באופן הרצוי ובטוח, להגיע למטרת הבריאה, כחפצו ית'.
והנה, אדם כזה, נבחן, אשר הוא "רוצה ללות". כלומר, עוד בטרם שהוא פושט את ידו, ליקח מה מעולם הזה, שהוא החנות, הרי הוא נוטל זה מבחינת הלואה, על מנת לשלם מחירו הקצוב. דהיינו, שמקבל על עצמו, לעבוד ולהגיע למטרתו ית', במשך ימי כלכלתו מהחנות. באופן, שמבטיח נאמנה, ליפרע את חובו. דהיינו, על ידי ביאתו אל המטרה הרצויה. ועל כן, הוא מכונה בשם "הרוצה ללות". דהיינו, שמשתעבד לפרוע ולשלם."
כמו שאנחנו לומדים אחר כך בפרצופים רוחניים, קודם עושים צמצום, מסך ואור חוזר, חשבון, פגישה עם האור העליון, ואז מקבלים בעל מנת להשפיע, ואז אדם יכול לקבל מהחנות, מה שנקרא.
שאלה: יוצא שהפעולה הזאת של צמצום, מסך ואור חוזר, זה כמו שלמדנו במאמר הקודם, כדי שהתענוג עצמו לא יכסה את הקשר עם הבורא.
כן.
תלמיד: איך לעשות את זה בדיוק? כי אנחנו התרגלנו לקבל רק את התענוג עצמו. ואיך נבנה התענוג הזה מהקשר איתו?
דרך חברים, אחרת לא יהיה לך אף פעם אפשרות לעשות פעולת ההשפעה.
תלמיד: וזה בעצם התשלום במכולת הזאת, שאני אהיה בקשר עם הבורא?
כן, זה התשלום. לכן בינך לבורא יש אנשים, קבוצה, אנושות, שאתה, בלשלם להם, מקבל מהבורא.
שאלה: לָמה אדם צריך להלוות, לָמה אי אפשר לשלם באותו זמן?
נחכה להמשך, אז תראה האם שאלה שלך היא במקום או לא.
קריין:
"ומצייר לנו רבי עקיבא, ב' סוגי אנשים:
סוג האחד, הם מבחינת "חנות פתוחה", שחושבים את עולם הזה, כמו חנות פתוחה, בלי שום בעל הבית חנוני. ועליהם אומר: "הפנקס פתוח, והיד כותבת". דהיינו, אע"פ שהמה אינם רואים שום חשבון, מכל מקום כל מעשיהם בספר נכתבים, כמבואר לעיל. שזהו ע"י חוק ההתפתחות, המוטבע בהבריאה בעל כרחה של האנושיות. אשר מעשי הרשעים, בעצמם מולידים, בעל כרחם, מעשים הטובים, כמו שמבואר לעיל.
וסוג השני של האנושיות, הוא מכונה בשם "הרוצים ללות". אשר המה מתחשבים עם בעל הבית. ובעת שלוקחים מה מהחנות, אינם לוקחים רק מבחינת הלואה, שמבטיחים להחנוני לשלם לו, את מחירו הקצוב, דהיינו לזכות על ידה להמטרה התכליתית. ועליהם אומר: "כל הרוצה ללות, יבא וילוה"."
מה שלא יהיה, אנחנו רואים על ידי המעשים הרעים ועל ידי המעשים הטובים, שאנחנו מגיעים למצב שכולנו משתפרים וכולנו לומדים איך נכון ללוות מבעל הבית.
מה בעל הסולם אומר לנו כאן? "אשר מעשי הרשעים, בעצמם מולידים, בעל כרחם, מעשים הטובים," אבל מי שרוצה ללוות, בבקשה, שיבוא ויילווה. זאת אומרת, יש לפנינו שתי דרכים ובשתיהן אנחנו מתקדמים, רק יש דרך קצרה ויש דרך ארוכה, אבל זו גם דרך.
שאלה: ובסוף כולם עוברים להיות בדרך של "הרוצים ללוות"?
כן, לומדים בדרך של הרשעים, שאנחנו צריכים, רוצים ללוות, ובאים ומלווים, אחרת אתה לא יכול להגיע לגמר התיקון, אתה חייב לבוא כבר עם הכלים הנכונים.
תלמיד: למה אני צריך לקחת כהלוואה, למה צריך להיות בחוב, למה לא לשלם מיד על כל תענוג? יש איזה שווה ערך לכל תענוג. על ידי מה זה נקבע?
מסך ואור חוזר, עד כמה שאתה רוצה לשלם עבור התענוג שאתה מקבל. ככל שהתענוג שאתה מקבל יהיה מכוון בעל מנת להשפיע, ככל שאת התענוג שאתה מקבל אתה תעביר לזולת.
תלמיד: מה זה אומר שאני מעביר את התענוג לזולת?
שאתה רוצה להשפיע להם, ולכן אתה מגיע לבורא ורוצה לקבל.
תלמיד: אבל כאן מדובר בכלל על כל התענוגים?
בטח, לא חשוב איזה, חוץ מההכרחיות לקיום. ההכרחיות לקיום נקראת "לא יגונה ולא ישובח", שאת זה אפשר לקבל כדי להתקיים בצורה מינימאלית, אבל מחוץ לזה אתה צריך לעשות חשבון, כי מחוץ לקיום יש כבר תענוג. קיום אתה מקבל ללא תענוג, אלא כדי להתקיים.
תלמיד: נאמר שאני נמצא בקשר עם החברים והבורא דרך העשירייה, אז איך כאן אני מודד, איך אני יכול לקבל את התענוג הזה בשבילם כדי לא להרגיש אותו?
זאת כבר עבודה במסכים בקבוצה, או אפשר להגיד אחרת, בפרצוף הרוחני.
תלמיד: מה כאן אני שוקל, מודד, את התענוג שלהם בהרגשה שלי, מה נמדד?
זה עניין של החשבון בראש הפרצוף על כל הרצונות שיש לו בתוך הפרצוף, מה שהוא מקבל, מה שהוא מעביר לאחרים, כמה מקבל מאחרים, כמה משפיע לאחרים, ובסופו של דבר איך הוא מכוון הכול לבורא, אלה דברים שבהם צריכים להתחיל להשתלב.
תלמיד: איך להיכנס לזה אם יש לנו קשר עם החברים בעשירייה?
תחשבו איך אתם עושים פעולות קבלה והשפעה, קשר ביניכם, כדי להשפיע לבורא. תחשבו, תבקשו מהבורא שיסביר לכם, שישתתף בזה, עד שתתחילו להרגיש איך הוא עוזר לכם ומשנה את היחסים ביניכם, מחשבות, רצונות, ואיך שאתם מתחילים להרגיש שכל היחס שלכם לקשר ביניכם ואליו משתנה.
שאלה: האם אנחנו צריכים לשלם באהבה על כל החובות האישיים שלנו, או שאנחנו צריכים לשלם גם עבור החובות של כל העשירייה וכל נשמת אדם הראשון?
את זה אנחנו נברר בדרך, זה לא כל כך חשוב. אתה כבר רוצה לשלם עבור הכול? זה יתגלה.
שאלה: לא ברור איך האנושות תתקדם לערכים של ערבות וחיבור, כי זה כבר מעבר לרצון לקבל.
מעבר לרצון לקבל היא תתקדם על ידי כוח להשפיע שהבורא מאיר ומעביר את זה לתחתונים.
תלמיד: זה כבר לא דרך הכרת הרע, זה לא ממכות?
זה לא הכרת הרע, זה כבר מעבר להכרת הרע, להכרת הטוב, שאנחנו יכולים לבנות מערכות כאלו בינינו, שעל ידן אנחנו משפיעים לבורא.
תלמיד: מאיפה יבוא כוח כזה? בתוך הרצון לקבל שהוא חוטף מכות יכולות לבוא לו הבחנות כאלה?
כן, בתוך הרצון לקבל אדם מתחיל להשיג פעולות חדשות, הוא מתחיל לראות עד כמה זה לקבל, עד כמה זה להשפיע. הרצון לקבל מסוגל להבדיל בכל הדברים האלה, עד הפרטים הקטנים ביותר.
שאלה: אם אין שבירה כהכנה לזה, אנחנו לא יכולים להשתמש בשום דבר?
אם לא תהיה שבירה, אז לא יכנסו ניצוצי השפעה לתוך כלים דקבלה, ולכן אנחנו אף פעם לא נדע מה זה להשפיע. אנחנו לא רואים בעולם הזה היום כמעט דומם, צומח, חי. דומם עדיין כן, וגם בו הכול מעורבב, אבל בצומח, בחי, אפילו בחיות, אתה כבר יכול להרגיש אילו פעולות השפעה. הן אוהבות שמחבקים אותן ונותנים להן, והן מוכנות לתת ולקבל תענוג מזה שיש להן קשר לאדם, אף על פי שזה רחוק מהרגשה והבנה רוחנית.
אנחנו קיימים כתוצאה מהשבירה, כי בלי השבירה לא היינו יכולים בכלל לקבל לתוך הרצון לקבל אילו ניצוצי השפעה. ולכן היינו שואלים, איפה ההשפעה? מה זאת השפעה? מה זה לתת? דומם, צומח, חי לא מבינים מה זה לתת, רק על ידי זה שהם חיים איתנו, בינינו, בני האדם, הם מקבלים לאט לאט השפעה מאיתנו, וגם מתחילים להשפיע לנו, לרצות שאנחנו נחבק אותם, שנאהב אותם, נחמם אותם, וגם הם יכולים לעשות אותו דבר כלפינו.
אנחנו רואים שהרצון לקבל, נושא בתוכו את הניצוצים האלו ורק צריכים לעורר אותו מבחוץ. אותו דבר בבני אדם, ככל שאנחנו מעוררים את הרצונות לקבל שלנו להיות בהשפעה הדדית בינינו בעשירייה במיוחד, בזה אנחנו מבררים את יחס הבורא אלינו, עד כמה הוא נמצא בזה, שותף בזה, וכך אנחנו מתקדמים. בסופו של דבר זה לוקח הרבה זמן, כי אנחנו מבחינת האגו הגדולים ביותר, אבל זה מה שקורה.
שאלה: אפשר להבין מהמאמר שהחובה, האחריות שלנו בחנות, היא רק לקחת מה שהחישוב בפרצוף נותן לנו רשות לקחת, ולא מעבר לזה?
כן.
שאלה: בעל הסולם כותב כאן "ליהנות בחוב, בהלוואה". האם אני מבין נכון שאני מסוגל ליהנות, מה זה אומר "כחוב"? אני יכול ליהנות רק אם למישהו אחר יהיה רע, כלומר אין לי תענוגים אחרים.
כן. בדומה לגניבה בחנות, לא שאתה רואה למי אתה עושה רע, אתה יכול לא לראות, אבל אתה לוקח מהטבע, מהבורא, מבני אדם, וזה נקרא שאתה גונב. כולנו גנבים, מתחילים מזה, עד הצמצום. אחרי הצמצום כבר עושים חשבון ומקבלים רק במידה שיכולים להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע.
להשפיע על מנת להשפיע הוא שאני לא מקבל, אבל אני גם לא גונב, לא לוקח, ובכך אני בונה את הכלים שלי, בונה כלים דבינה, ואחרי שאני בונה את הכלים האלה, על ידם אני יכול אפילו לקחת בעל מנת להשפיע.
שאלה: בכל פעם שאנחנו קוראים את המאמר הזה, אני חש בתוכי מתח. נאמר שהיד כותבת, האם זה אומר שנכתבים רק מעשים רעים, או גם טובים?
הכול נשאר ברוחניות. כל מה שאדם עושה, הוא עושה ברצון שלו. נראה לנו שאנחנו עושים זאת במעשים, מזיזים איזה דומם, צומח, חי, לא, אנחנו לא מזיזים שום דבר, זה רק נדמה לנו, כך הוא העולם המדומה. מה שאנחנו כן עושים, אנחנו משתמשים ברצון שלנו יותר או פחות לאיזה כיוון, חיבור או פירוק. זה נרשם, לכן "כל מעשיך בספר נרשמים".
שאלה: ואם האדם רואה שהוא לקח בחוב ואינו יכול להחזיר?
נכון, אנחנו כולנו בחוב גדול וצריכים ללמוד איך לשלם בחזרה. כן. אבל לאט לאט אנחנו מתקדמים למצב שבו נוכל לשלם ולהחזיר את החוב.
שאלה: שמעתי את הרב עונה שאולי אפילו נשלם על החובות של החברים שלנו. מה עם האנושות שחוטאת והאנשים לא יודעים שהם רוכשים חובות, האם נלמד אותם לשלם על ידי חיבור או שאנחנו משלמים גם עליהם?
לא, כולם ישלמו. אל תדאגו, אתם תראו את המערכת ותראו איך משלמים, משלימים.
שאלה: לפעמים אומרים שהבורא נותן מתנה, ולפעמים הפנקס רושם. מתי היא מתנה ומתי נצטרך לשלם על המתנה?
יש בכך דברים רבים. אנחנו עוד נלמד, הדברים עוד לפנינו.
שאלה: יוצא שהסוג הראשון של החוב הוא כשאנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת והסוג השני הוא כשאנחנו כבר רוכשים את המסך, הצמצום, ובכל זאת משלמים. האם זה נכון?
לא נכון, אבל אנחנו נלמד.
"ואם תאמר, מהו החילוק:
בין סוג האחד, אשר מטרה התכליתית, מתחייבת, ובא להם, מתוך חוק ההתפתחות.
ובין סוג השני, אשר מטרה התכליתית, מגעת להם, על ידי השתעבדות עצמית לעבודתו ית'.
הלא, סוף סוף, שתיהם שוים בהשגת המטרה?
ועל זה ממשיך ואומר: "והגבאים מחזירין תמיד, בכל יום, ונפרעים מן האדם, מדעתו, ושלא מדעתו".
כלומר, אמת היא, אשר אלו ואלו, משלמים חובם בשוה, לשיעורין, בכל יום ויום, וכשם, שהכחות הסגוליים, שמופיעים על ידי העסק בעבודתו ית', נבחנים לגבאים נאמנים, הגובים החוב לשיעורין תדיר, דבר יום ביומו, עד שנפרע על מלואו, כן ממש כחות האיתנים, המוטבעים בחוק ההתפתחות, נבחנים גם כן לגבאים נאמנים, הגובים החוב לשיעורין, תדיר, דבר יום ביומו, עד שנפרע על מלואו. שזה אמרו: "והגבאים מחזירים תדיר בכל יום ונפרעים מן האדם".
אמנם, יש ביניהם חילוק, ומרחק רב. דהיינו: "מדעתו ושלא מדעתו". אשר סוג האחד, אשר חובם נגבה, ע"י הגבאים של ההתפתחות, נמצאים פורעים חובם "שלא מדעתם". אלא הגלים סוערים, ובאים עליהם, על ידי רוח החזק של התפתחות, הדוחפים אותם מאחוריהם, ומכריחים הבריות לפסוע קדימה. הרי שהחוב נפרע בעל כרחם, ביסורין גדולים, על ידי הגילויים של כחות הרע, הדוחפים אותם ויז-א-טערגא [ויז-א-טערגא: כח הדוחה לאיזה דבר מאחוריו], בדחיפה מאחוריהם.
אולם הסוג השני, פורעים חובם, שהוא השגת המטרה "מדעתם", מרצונם עצמם, בהיותם חוזרים אחרי העבודות הסגוליות, הממהרות את התפתחות חוש הכרת הרע, על דרך שנתבאר במאמר "מהות הדת ומטרתה", שעל ידי העבודה הזו, נמצאים מרויחים שנים:
ריוח אחד, שהכחות הללו, המתגלות מתוך עבודתו ית', נמצאים ערוכים לפניהם, בבחינת כח המושך, בדמות חשק מאגנטי, (מבחינת ויז-א-פראנטא [ויז-א-פראנטא: כח המושך לאיזה דבר מלפניו], שהמה אצים ונמשכים אחריו מרצונם, מחשקם, על פי רוח האהבה. ואין צריך לומר, שנשללים מכל צער ויסורין, כמו הסוג הראשון.
וריוח השני, שהמה ממהרים להם התכלית הרצוי. כי המה הם הצדיקים והנביאים, הזוכים ומשיגים את המטרה, בכל דור ודור, כמבואר לעיל במאמר "מהותה של תורת הקבלה [מהות חכמת הקבלה]", ד"ה "על מה סובב החכמה".
והרי לעיניך, מרחק רב, מבין הנפרעים מדעתם, להנפרעים שלא מדעתם, כיתרון האור של נועם ותענוג, על החשכות של יסורין ומכאובים רעים.
ואומר עוד: "ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת".
כלומר, על אותם, הנפרעים מדעתם ורצונם, הוא מבטיח, "שיש להם על מה שיסמוכו". שיש רב כח בתכונת עבודתו ית', להביא אותם אל המטרה הנשגבה. וכדאי להם להשתעבד תחת עולו ית'.
ועל הנפרעים שלא מדעתם, אומר: "והדין דין אמת". שלכאורה, יש לתמוה, על השגחתו ית', אשר מניח ונותן רשות, לכל אותם הקלקולים והיסורין, שיתגלו בעולם, והאנושיות מתטגנת בהם בלי חמלה?
ועל כן אומר, שהדין הזה הוא "דין אמת". מפני: "והכל מתוקן לסעודה". כלומר, להמטרה התכליתית האמיתית. והנועם העליון, העתיד להתגלות, עם גילוי תכליתו ית', שבהבריאה, אשר כל הטרחא והיגיעה והיסורין, המתגלגלים ובאים בדורות וזמנים, מדמה לנו, כדמיון בעל הבית, המטריח ומתייגע ביגיעות גדולות, כדי להכין סעודה גדולה, לאורחין המוזמנים. והמטרה הצפויה, המוכרחת סוף כל סוף להתגלות, הוא מדמה, כדמיון הסעודה, אשר האורחים מסובין בה, ברב נועם ועונג. ועל כן אומר: "והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה", כמבואר".
שאלה: האם אנחנו נשלם על הכול באהבה מרגע שאנחנו נתגבר על כל הפשעים באהבה, וכל החובות יבוטלו?
ודאי שכן, איזה חוב יש לך? כמו שאתה לא דורש מהילד שלך.
שאלה: העבודה, הפעולות בעשירייה, בקבוצה, שהם עדיין בלא לשמה ואנחנו עושים בהפצה, הם עדיין לא תשלום החוב, רק הכנה?
כן.
שאלה: מי הם הגבאים?
אלה הם מלאכים, תכונות המערכת העליונה, שמתיישבים על האדם וכל הזמן מחזיקים אותו במערכת, לטוב או לרע, מנענעים אותו עד שהוא עושה פעולות השפעה נכונות וכך נקרא שהוא משלם.
שאלה: מה ההבדל בין כוחות הדחייה שמרגישים, לחוש הכרת הרע?
כוחות הדחייה הם כדי לעורר בנו הרגשה כנגדם.
שאלה: האם יש הבדל בין כוח דחייה שמרגיש, לחוש הכרת הרע, אלה הן שתי דרכים שונות?
כן. חוש הכרת הרע הוא דבר כללי וכוחות הדחייה הם הכוחות הפרטיים שהם כבר באים כדי להראות לאדם איפה הם נמצאים ודורשים מהאדם להתעורר ולעשות פעולות נגדם. חוש הכרת הרע הוא כללי, אבל הכוחות שמתגלים הם הכוחות הפרטיים.
תלמיד: בעל הסולם אמר שהדרך המהירה ביותר היא חוש הכרת הרע.
הדבר הוא כלפי האדם, האדם יכול לפתח את חוש הכרת הרע. נניח שהאדם נמצא בקבוצה, כך מהר מאוד הוא מגיע להכרת הרע המראה לו איפה הכוחות הטובים שלו, איפה הרעים, ואיך הוא יכול להשתמש בהם.
שאלה: מדובר פה על שני סוגי אנשים, ויוצא שאנחנו כתלמידים שלך נמצאים בין שני הסוגים האלו, כי אנחנו צריכים לבחור לאיזה צד אנחנו כל פעם נוטים כל יום.
כתוב שאנשים מהסוג השני לא נמצאים תחת אותם הייסורים והסבל כמו הסוג הראשון, אבל אנחנו יודעים שלפי היגיעה יש שכר. זאת אומרת, לאנשים מהסוג השני יש ייסורי אהבה, געגוע שהם לא נמצאים עם הבורא, ואז הייסורים האלה צריכים להיות גדולים יותר מהייסורים הרגילים הגשמיים.
כן, זה נקרא "ייסוריי אהבה" והעיקר להגיע אליהם. לעשות חשבון כמה חסרה לי אהבת החברים ואהבת הבורא ועל זה אני מוכן לשלם ולהשלים את כל העבודה שלי.
תלמיד: האם הייסורים הגשמיים הם לא כמו לאותם אנשים מהסוג השני, כי יש לך ייסורים יותר גדולים כלפי הבורא?
כן.
שאלה: המשל של המצודה, הרשת הזאת שאופפת את כל המציאות מאוד משתלבת עם מה שנקרא "אין עוד מלבדו". אבל איפה פה טוב ומיטיב, אם כל הזמן גובים ממני תשלום על כל פעולה? איך זה מסתדר?
רוצים לחנך אותך להיות גדול. אתה יכול כך להגיד על כל המורים בבית הספר, על כל המערכות שמחנכות אותך "איפה טוב ומיטיב? מה דורשים ממני כל הזמן? כל הזמן לוחצים עליי, כל הזמן דוחפים אותי קדימה, מתי אני אקבל חופש מהם?", אבל זה הכרחי.
תלמיד: מה המטרה הסופית של החנות הזאת?
שאתה תלמד איך לשלם נכון על האין סוף שתקבל מהבורא.
תלמיד: תמיד אנחנו אומרים שבסוף הדרך אנחנו נעשים דומים לבורא. בפועל בסוף אנחנו תמיד נהיה בחנות הזאת ונצטרך להמשיך לשלם, וזה לא נשמע כמו השתוות הצורה בינינו לבין כוח ההשפעה.
מאיפה אתה לוקח את זה?
תלמיד: לא יודע.
אם לא יודע אז תגיד שאתה לא יודע, אבל אל תגיד בפה מלא לכולם שהדברים האלה לא נגמרים בצדק הסופי.
תלמיד: תוכל להסביר?
על ידי כל הפעולות הללו שיורדות עלינו אנחנו צריכים ללמוד איך להתייחס לכוחות כביכול חיוביים, שליליים, חיבור ופירוק, ושנדע שאנחנו צריכים לשקול את כל הדברים האלה רק לפי ההתקרבות למטרת הבריאה, רק לזה.
תלמיד: האם אפשר להגיד שמטרת הבריאה היא שאני אלמד לשלם על כל מה שאני מקבל וזו ההשתוות?
כן, אבל זו לא המטרה, זו הדרך. וסוף הדרך זה שאתה כבר מקבל מסך על כל אור האין סוף, ואז אין לך יותר שום קשר עם המזיקים ועם הבעיות, אלא אתה נכלל כבר באין סוף מפני שקנית מסך שלם.
שאלה: אתמול עשינו סעודה עם PT 19 שהרביצו בנו ממש אור. למה החיבור הפיזי מרגיש יותר נכון? אתה תמיד אומר שהחיבור הווירטואלי הוא יותר קרוב לרוחניות.
החיבור הפיזי הוא רק בהתחלה, אנחנו צריכים להתחיל ממנו. אבל אחר כך אנחנו לא צריכים מגע פיזי, אנחנו לא צריכים אפילו לראות ולהרגיש זה את זה בחמישה חושים הגשמיים, הגופניים שלנו, אלא אנחנו כבר עולים להרגשות ולהבחנות חדשות, יותר רוחניות.
שאלה: התפתחות חוש הכרת הרע, האם זה חלק מחוק ההתפתחות?
זה עיקר חוק ההתפתחות.
תלמיד: אנחנו יכולים לעשות חשבון אחרי הצמצום. איך עושים חשבון לפני הצמצום כדי להגיע לצמצום?
החשבונות שלנו הם לפני הצמצום, איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מצמצמים את הרצון לקבל שלנו בפועל, לא בזה שהוא לא רוצה, אלא בזה שהוא מוכן לעמוד נגד הרצון שלו. זה נקרא התנגדות, קשיות שבמסך. אחרי שיש לנו שני כוחות שקולים, עביות וקשיות, אז אנחנו יכולים לעשות בזה חשבון.
שאלה: בתוך כל התהליך הזה של להשפיע על מנת להשפיע, מה העבודה הזאת? איך אפשר לעבוד בזה לפני שמגיעים ללקבל על מנת להשפיע?
נתקרב לזה. זה באמת קשה להבין מה זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע.
בלהשפיע על מנת להשפיע אני עושה חשבון, אני עוד לא הגעתי ללקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת, בפועל אני לא יכול להשפיע כך שאני מקבל מהבורא ועושה לו בזה נחת רוח. אבל אני לפחות עומד על זה שאני נמצא בהשפעה בזה שאני לא מקבל, שאני מתקרב אליו, אני נמצא בדרגות הבינה. זה לא כל כך מובן למתחילים תמיד, והדברים לא כל כך ברורים, אבל תשתדלו לחשוב על זה יותר ותראו.
אם מכניסים את הגנב לחנות מלאה כל טוב והוא לא לוקח כלום, לא מפני שבעל הבית מסתכל עליו במצלמות, אלא כי הוא רוצה להישאר ישר ונקי ולא להזיק לבעל הבית, באמת יש לו בפנים עמוד כזה שכך הוא רוצה לייצב את עצמו, אז זו דרגת הבינה. ההתנגדות ללקבל צריכה להיות בכל העובי של הרצון לקבל, ועל ידי זה הוא מגיע לדרגת ההתאמה לבעל הבית כשהוא לא מקבל.
אבל להשפיע לבעל הבית בפועל הוא לא יכול כי אין לו מה לתת לבעל הבית. הוא רק מנקה את עצמו בזה שהוא לא מקבל. זו דרגת משה, שכתוב עליו "בכל ביתי נאמן הוא"1. הוא באמת נאמן לבורא בזה שלא יגנוב אף פעם ממנו שום דבר, והבורא פותח לפניו את כל האוצרות.
תלמיד: האם זו עבודה בפסיביות?
זו עבודה מאוד קשה ולא פסיבית. אבל זו עבודה בלא להרגיש תענוגים מקבלה אלא להרגיש תענוגים מזה שאתה נמצא בהתקרבות לבורא.
תלמיד: האם להימנע מקבלה ולהתקרב לבורא זה אותו דבר?
לא. בהתקרבות לבורא יש עוד חלק שהוא לקבל על מנת להשפיע, אבל להימנע זה להשפיע על מנת להשפיע. תחשבו על זה יותר, זה צריך להיות לכם ברור.
שאלה: מאיפה לאותו גנב יש כוח לעמוד כנגד כל אותם התענוגים שהמלך פותח לו?
לבקש מהבורא דרך הקבוצה שיהיו לו כוחות. העיקר כאן הסבלנות, להמשיך יום יום ולחכות ולצפות שזה יקרה.
שאלה: בעל הסולם מדבר פה על ייסורים. ייסורים מהקבלה כשאתה גונב זה סוג ראשון, והסוג השני של הסבל הוא שאין לך בורא. אז למה הבורא ברא את הנברא מלכתחילה שהוא יסבול?
אנחנו סובלים לא מהסבל עצמו, אנחנו סובלים כי חסר לנו ממה שאנחנו רוצים ליהנות. אנחנו רוצים ליהנות מהמנוחה אבל אנחנו חייבים לזוז. זאת אומרת, תמיד הייסורים שלנו הם מזה שחסר לנו, והחוסר הזה נבנה על ידי שבירת האדם הראשון.
שאלה: איך מתוך הגניבות שאדם עושה הוא מגיע לחזרה בתשובה? מהי בעצם חזרה בתשובה?
חזרה בתשובה היא שאנחנו מתקבצים מול הבורא ורוצים שהוא יטפל בנו, יחבר בינינו. רצון לקבל, מסכים, רצון להשפיע, צמצומים, כל מה שאנחנו מסוגלים להבין איך אנחנו צריכים להיות מולו. ואחר כך שיותר ויותר יחבר אותנו להיות המשפיעים בפועל, ממשפיעים זה לזה ללהשפיע לבורא.
שאלה: האם החתירה המודעת לשותפות עם הבורא כבעל החנות הוא כוח הכרחי לפיתוח הרצון להשפיע? איך להגיע לזה בעבודה שלנו בעשירייה במקום לחכות באופן פסיבי לפעולה מלמעלה?
זה רק על ידי העבודה בין החברות, אין כאן יותר. זה שאנחנו צריכים להתחבר בינינו ולהגיע למצב שאנחנו מחברים את הכוחות שלנו כמו זר פרחים המחוברים יחד וכך בתוך הכוח המשותף אנחנו פונים לבורא ודורשים ממנו שיטפל בנו, בטוח שהוא יטפל מיד.
שאלה: מה זה אומר שיש מסך שלם, איך זה יתבטא ביחסים שלנו בעשירייה?
זו אותה שאלה, אם אנחנו מתחברים בינינו, אז אנחנו מחייבים את הבורא להגיב עלינו, כך הוא המסך השלם שלנו המשותף.
שאלה: איך לפתח כוח להתנגד לרצון לקבל?
הכוח להתנגד לרצון לקבל הוא רק על ידי כך שאנחנו תומכים זה בזה ומגיעים לבורא ומבקשים ממנו, מתחננים לפניו, וכך מקבלים מסך. במסך הזה אנחנו מתייחסים זה אל זה כמו לגוף אחד ומתוך הגוף האחד אנחנו כבר מעלים בקשה לבורא וכך בטוח הוא עונה לנו.
שאלה: הרצון לקבל אינו מוטרד בגניבה עד שהוא נתפס, איך אדם מגיע להחלטה להפסיק לגנוב מבלי שהוא נתפס?
אנחנו נמצאים בעבודה בינינו, הכול נפתר בתוך העבודה בין החברים. אם אני רוצה לעזור להם אז אני מתחיל לקבל כאלו שאלות בי איך עושים את זה וזה וכך אני עובר על כל השאלות שלכם, על כל הפעולות שלכם, ובסופו של דבר אני מסדר את עצמי מהר מאוד לכוח השפעה הכללי הכולל.
שאלה: האם החלוקה לשני הסוגים חנות פתוחה והרוצים ללוות היא חלוקה הקיימת רק באנושות או גם בתוכנו בבני ברוך או אפילו בתוך הרצונות בכל אדם?
כן, גם ברצונות של בני האדם ובקבוצה שלנו ובקבוצות של אחרים ובכל האנושות, ובסופו של דבר הכול יתגלה בגמר התיקון והכול נשלם בגמר התיקון.
שאלה: בשביל מה בעצם כולנו נמצאים בחובות גדולים?
אנחנו נמצאים מלכתחילה בחוב גדול כי זו מערכת אדם הראשון אחרי השבירה שהבורא הכין לנו ואנחנו צריכים להשלים, לשלם על מה שאנחנו בנויים, זה כדי שאנחנו נפתר מהבושה ונשלם בכוח שלנו, בהתגברות שלנו על הרצון להשפיע שאנחנו נקבל אותו מהבורא וברצון להשפיע אנחנו נהיה כמוהו, נגיע לדרגה שלו. נטפס בסולם המדרגות 125 מדרגות עד שאנחנו נגיע לפסגת הסולם.
שאלה: מה זה לעשות רע שנרשם בפנקס?
זו גניבה או אפילו חוסר תמיכה. חוסר תמיכה בחברים זה כמו שאני מפר את כוח הבינה, ויותר זה כבר כוח הכתר. או להשפיע על מנת להשפיע שאני מתעצל בזה או לקבל על מנת להשפיע שאני מתעצל בזה.
שאלה: מה מלווים מהחנות גשמיות, רוחניות או כוחות להשיג את מטרת הבריאה?
מה שרוצים, אבל כך גם לומדים מה כדאי לשאול, מה כדאי לבקש ולקבל.
שאלה: איך לעשות את החשבון של כמה לבקש עבור העשירייה כדי שייבנה בה כלי השפעה?
מה לבקש כדי שיבנה בכלי השפעה? לזה אין גבול.
שאלה: איך לעשות את החשבון?
לעשות את החשבון? אין לזה גבול, צריכים לבקש עד שאני אקבל בתוכי כלים דהשפעה. כל הזמן להימשך קדימה.
שאלה: ענית לנו שעלינו להגיע לבורא ולבקש ממנו ולהתחנן לפניו. איך בעשירייה להעלות תחנונים לבורא?
זה דווקא טוב מאוד, בעשירייה זה קל מאוד, שאנחנו כולנו מבקשים משהו מהבורא שחשוב לנו לכולנו יחד. שדיברנו וסיכמנו והתחברנו סביב חיסרון מסוים ואנחנו עם החיסרון הזה מגיעים לבורא ודורשים ממנו את זה. הדברים האלה פשוטים כמו בעולם הזה.
שאלה: מה האדם צריך לעשות אם הרצון לקבל מכניע אותו פעם אחר פעם?
כך זה תמיד יהיה עד גמר התיקון, זו עבודה של הרצון לקבל. כשהוא מתגלה יותר אנחנו מרגישים כמה אנחנו נמצאים ממש נכנעים לפניו, כמה שאנחנו חלשים, כמה אנחנו עוד לא מתוקנים, זה טוב מאוד, זו פעולת הרצון לקבל.
שאלה: מה זה "כעומד בפני מלך"?
אפשר לתאר לעצמנו, אם אני עומד מול הבורא, שהבורא כולל בתוכו את כל התיקונים אז אין לי מה לעשות רק לראות כמה אני לא מתוקן וכמה אני חייב לתקן את עצמי וכמה כל התיקונים שלי נמצאים בבורא, ואם אני כן מתקן את עצמי אז יותר מזה אני לא צריך.
אני רוצה בעצם רק להיות בקשר עם הבורא. עכשיו כולנו נמצאים במצב אגואיסטי יוצא אם אני מבקש משהו מהבורא אז אני תלוי בו ואת זה אני מרגיש כפגם, אבל אחר כך כשאני הולך להתקרב אליו דווקא כל אותן ההזדמנויות לבקש מהבורא הן יהיו בשבילי לתענוג שאני תלוי בו, שאני קשור אליו ושאני רואה את עצמי מחובר, דבוק, אז מה יכול להיות יותר טוב מזה, אני כבר מחפש להיות דבוק עוד ועוד בכל התאים שלי בגוף ובנשמה. מה שאין כן עכשיו בשבילי זה כמצב לפחות לא נעים.
שאלה: מה לעשות שכולנו גנבים בעשירייה, איך להתייחס נכון לעניין הזה, איזה ציור לסדר לעצמי מול העיניים?
אם אנחנו מתחברים וסולחים זה לזה ומבינים זה את זה ורוצים להתחבר בכל זאת בינינו, אז כל אותה המערכת של גנבים הופכת להיות מערכת של צדיקים.
שאלה: כשאני מבקש דרך העשירייה משהו האם אני צריך לשאול כל אחד אם הוא מסכים כי אחרת אם לא שאלתי אותו אז אני גונב.
לא, אתה לא גונב ממנו שום דבר, אלא יכול להיות שאתם נמצאים עדיין בכאלו מצבים, יחסים שאתם צריכים לשאול זה את זה. אבל בדרך כלל דברים כאלה הם כבר ברורים מעצמם אם אני מבקש על השפעה, על החיבור, על פעולה משותפת אז אני לא צריך לפנות לחברים מפני שזה כבר ברור שכך אנחנו צריכים להתקדם.
שאלה: כדי שאדם יתחיל לסבול ולדאוג לחברה הוא צריך לעבור בעצמו מידת סבל מסוימת?
כן. אין דרך אחרת רק אם הוא עובר את הדרך אז הוא יכול להיות כמנהיג של אותה הסביבה ומעביר אותם באותן הדרכים שהוא עובר בעצמו.
שאלה: כדי לעשות תיקונים צריך להרגיש שכל העולם שייך לי, למה פתאום יש פה כל מיני חשבונות, החנווני מקיף ויש חובות וכל מיני דברים כאלה? האם אני לא צריך להרגיש שהחנות פתוחה לגמרי שהכול בשבילי?
אם זה מבלבל אותך אז עדיין אל תיגש לתמונה כזאת. אבל בסופו של דבר כשאתה מתחיל לראות את המערכת כמערכת עגולה שלמה ודאי שכך תגלה את המערכת הכללית שכולנו תלויים וכולנו קשורים ואין כאן אפשרות לברוח.
שאלה: האם הכוונה היא שיש חשבון בסופו של דבר או שאין חשבון?
ודאי שיש חשבון.
(סוף השיעור)
-
"לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא " (במדבר, י"ב, ז')↩