שיעור בוקר 23.12.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

נושא: "חוק האהבה במערכת אדה"ר"

חוק האהבה במערכת אדה"ר – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: "חוק האהבה במערכת אדם הראשון", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 26.

"חוק האהבה לא יצוייר בין גדול לקטן, כי שני אוהבים אמיתיים צריכים להרגיש השוואה ביניהם."

(בעל הסולם. "חכמת הקבלה והפילוסופיה")

מה יש כאן להוסיף? תגידו לי מי גדול, תינוק או ההורים שלו? להורים שלו הוא הכי גדול, הם מוכנים להושיב אותו על הראש שלהם ולתת לו את הכול. זאת אומרת, אם ישנם קשרי אהבה אז אין הבדל בין קטן לגדול. ולכן בכלל בחוק האהבה אנחנו עוד לא מבינים עד כדי כך הוא מיישר את הכול, אנחנו לא צריכים לתקן שום דבר, רע וטוב ואמת ושקר וכל הדברים האלה, הם כל כך מתחברים זה לזה וכל כך משלימים זה את זה, שהכול הופך להיות לאחד. אהבה היא ממש מסדרת את כולם יחד.

שאלה: באמת היום עושים כל כך הרבה מאמצים, האנושות משקיעה להשוות את היחסים לכולם, למקופחים להגדיל אותם, ופה בעל הסולם מתאר איזה מפתח.

במשפט אחד, זה רק מה שחסר. ואם לא זה, לא יעזור לך שום דבר. תמיד אתה תרגיש זה כנגד זה, וזה כנגד זה שחור, לבן, אדום, צהוב, שמן ורזה, גברים ונשים, קטנים ומבוגרים ותינוקות, כאלה וכאלה. ופשוט כל אחד ירגיש את עצמו לעומת השני או במינוס או בפלוס או בשניהם יחד, וכן הלאה.

אתה לא יכול לעשות שום דבר עם כל חלקי הבריאה אחרי שהיא נשברה והפכה להיות לאגואיסטית, כל אחד שנמצא בתוך העיגול שלו כאילו, בתוך הכדור שלו, אז כל הכדורים האלה הם מתנגשים ואף אחד לא יודע איך הוא יכול לנצח את השני, לנצל את השני, ובאיזו צורה הם יכולים להגיע למצב שהכול יהיה כאחד.

תראו מה קורה בין העמים, בין המדינות, בין כל הדברים האלה, האגו אוכל את כולם, לא יכולים להתקרב זה לזה. ויהיה עוד ועוד יותר גרוע. אנחנו חושבים שהאנושות תתפתח ותשתפר, היא תתפתח ותרגיש את עצמה בירידה נמשכת יותר ממושכת כל הזמן. לא יהיה יותר טוב.

תלמיד: החוק שמתואר פה הוא כל כך פשוט, אפילו בצורה גשמית אפשר להבין את העיקרון הזה של השוואה דווקא על ידי אהבה.

אבל איך אפשר להגיע לאהבה, מה זו אהבה בכלל?

תלמיד: אפילו המחשבה לכיוון של אהבה שהיא תשווה בין כולם היא לא נראית באופק. כלומר, כל כך הרבה מאמצים, מערכות וכספים ומה לא, והעיקרון הזה הפשוט שהוא לכאורה כזה גלוי, נסתר מהעיניים של כולם.

זאת אומרת שהוא לא בר קיימא, שאי אפשר לקיים אותו?

תלמיד: בגלל זה הוא נסתר? לא חושבים עליו אפילו, לא באים ואומרים "בוא נרבה באהבה".

בטח. כי אם אי אפשר לקיים אותו אז מה לדרוש, אז יש על מה לדבר? אז ילדים מדברים על זה או זקנים מדברים על זה או יפי נפש מדברים על זה, אבל סתם מדברים, זה הכול דיבורים. ולכן נותנים להם לדבר, זה טוב מאד שאתם עושים, יפה שאתם מדברים על האהבה שצריכה להיות בין האנשים, ושוויון והתחברות ועזרה הדדית, תעשו הכול בבקשה. אבל לא מקבלים את זה בצורה רצינית כי את זה אי אפשר לקיים.

וחכמת הקבלה מדברת על זה מפני שיש לה אמצעי, כלי איך לקיים את משפט האהבה, ובלי משפט האהבה הכול בכל זאת יהיה להרס ממושך עד שיגיע שהמצב הסופי, הסופני הוא יחייב אותנו בכל זאת לחשוב שאנחנו צריכים להגיע לאהבה.

תלמיד: מה כל כך גרוע לנסות לעשות פעולות להשוות בין כולם לא על ידי אהבה, למה זה נידון לכישלון?

זה מביא שנאה. זה מגלה עד כמה שאנחנו לא משתווים זה עם זה, עד כמה שאנחנו שונים זה מזה, ולכן לא כדאי להתקרב. האנושות ההיפך, בואו נעשה בינינו קשרים בתרבות, בחינוך, בטיולים בכל מיני דברים. למה? רק לא התקרבות פנימית, כי בהתקרבות פנימית אנחנו מיד נגיע לחנוק זה את זה, ממש כך.

תלמיד: אז בעצם מה כל המאמצים שנעשים שאנחנו רואים על פני השטח להשוות בין זרים, בין שונים?

כל החיים שלנו זה רק כדי לטשטש את חובת האהבה בינינו.

תלמיד: למה הדחייה מהמצב הזה הפנימי כול כך גדולה מהמצב הפנימי של האהבה, למה אנחנו מטשטשים אותה?

כי אנחנו לא יכולים להגיע לזה. לקיים אהבה אנחנו לא יכולים, אז אני אסע אליך לטייל, אתה תבוא אלי לטייל, אנחנו נהיה בקשרים של תרבות, חינוך, מסחר וכן הלאה, נדבר על זה, יהיה בינינו קשר אינטרנטי, הכול יהיה, אין שום בעיה, רק לא אהבה. ובסופו של דבר אנחנו נגיע למצב שאנחנו נגיע לחובת האהבה כדבר שאי אפשר בלי זה, ניסינו את הכול והגענו למצב שהוא הכי גרוע שיכול להיות, ואז אנחנו מגלים את זה.

תלמיד: איך אצלנו בעשיריות אנחנו נזהרים לא לבנות כל מיני מערכות שהם רק יטשטשו את הצורך הפנימי?

אנחנו צריכים להתייחס למצב שלנו בעשיריות בשני קווים. זה מה שמתגלה שאנחנו הפוכים זה לזה, ואני עוד לא רוצה להתקשר ואני סובל ואני לא רוצה לראות את החברים שלי אפילו לא יודע כמה שהם מטרים ממני, מצד אחד. ומצד שני אני מבין שאני חייב לגלות את זה בצורה דווקא הפוכה וגרועה כל פעם יותר ויותר, והשנאה מצד אחד והחיבור והנטייה לאהבה מצד שני, ושאחד לא ימחק את השני. אני צריך להיות בשתי המערכות האלה יחד, וכאן אנחנו מתחילים לגלות את הנחיצות לבורא שיקשר בינינו, שהוא קו האמצעי, הוא מצב האמצעי הוא יכול לקשור בינינו.

הוא בעצמו יצר הטוב, הוא ברא יצר הרע, אז רק הוא יכול לקשור בינינו כך שאני מגלה שנאה ויחד עם זה אני אגלה אהבה, ואהבה ושנאה הם יתקיימו בי באותו זמן, באותו נושא, והם ישלימו זה את זה. אבל ההשלמה ביניהם יכולה להיות רק על ידי כוח העליון, הקו האמצעי, שאני עוד לא יודע מה זה אבל זה מה שיהיה. וזה מתבצע בתוך המערכת שנקראת "נשמה". יש עביות, צמצום, מסך, אור חוזר, זכות, התלבשות זה בזה, ואז דבקות.

לכן היחס בין העשיריות הוא אחר כך, אבל קודם נלמד בתוך העשירייה, שאני מגלה מפעם לפעם יחסים בינינו יותר גרועים וזה סימן של התקדמות, כי יחד עם זה אני מחויב לבנות קשרים למעלה מזה. לא במקום, אלא יש בינינו שנאה וצריכה להיות בינינו גם אהבה, ואנחנו צריכים ללמוד איך להיות בשני הדברים האלה יחד. לעשות באלאנס ביניהם ששניהם גדלים, קודם תמיד גדלה השנאה והיא מחייבת לאהבה, וכך שנאה אהבה, שנאה אהבה, וכך אני בונה את הפרצוף שלי.

והתיקון הוא בזה שתתגלה כל השנאה ותתגלה דווקא בעקבותיה ובזכותה כל האהבה, ושניהם יתקיימו יחד כעביות, צמצום, זכות, ורק בצורה כזאת האנושות תוכל להתקיים, אחרת אין שום אפשרות אחרת.

שאלה: אמרת שלחכמת הקבלה יש אמצעי שבאמצעותו אפשר להגיע לאהבה. אז מה האמצעי הזה ואיך הוא כן מגן עלינו דווקא לא להגיע לשנאה ולהידרדרות?

אתה זוכר את תלמידי רבי שמעון בתחילת ההתאספות שלהם בשיעור, הם היו שונאים זה את זה שרצו להרוג זה את זה, ואחר כך שהם עבדו עליהם והתחברו ביניהם. מה קרה? ההיפך. הם התחילו להתקשר זה לזה עד כדי כך שהייתה אהבה והשגת העולם העליון ועל זה הם כתבו בספר הזוהר. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקדם, "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: אבל מה האמצעי שהם השתמשו בו ושאנחנו צריכים להשתמש בו?

מאמץ להגיע לזה, השגה שאי אפשר לעשות את זה בכוחותינו, פנייה לבורא שיחבר בינינו. הכול מושג רק בתפילה, אבל לתפילה צריכים חיסרון, חיסרון מגיע מתוך מאמצים להשיג בעצמנו וכן הלאה. אנחנו מתקדמים לדברים האלה, להבנה, להכרה, למימוש, דווקא אלה שלבים שאנחנו צריכים יותר ויותר להיכנס בפועל לעבוד על זה.

תלמיד: ההכרה וההבנה זה נראה שכן קיים בכל הכלי העולמי, מה עוד צריך לעשות כדי להיכנס לשלב של המימוש ממש?

שאנחנו נעשה את זה בכל עשירייה ועשירייה בצורה מעשית. שאנחנו נראה עד כמה שאנחנו נמצאים בדחייה פנימית, בהתגברות האגו שבכל אחד ואחד, בכמה שאנחנו לא מסוגלים להיות מקושרים יחד, אבל יחד עם זה אנחנו כן צריכים להשתדל להיות יחד ולא לברוח. ואז כשאנחנו מסדרים את שני הכוחות האלה זה כנגד זה, הבורא הוא צריך לעשות "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

זו העבודה, אבל לממש את זה בצורה כזאת שגם השלילה וגם החיוב, גם דחייה וגם חיבור, הכול זה אנחנו משייכים לשורש עליון. מי עשה בינינו את כל הויכוחים ואת כל הבעיות? הבורא עושה, הוא מסכסך בינינו. מי צריך לסדר את החיבור מעל כל הסכסוכים? הוא צריך לעשות "עושה שלום במרומיו עושה שלום עלינו". מה תלוי בנו? רק הבקשה, רק התפילה, אבל אנחנו צריכים לעכל את כול המצבים האלה, אנחנו צריכים להוציא אותם לפועל.

שאלה: האם יש סיכוי להגיע לקונפליקט עולמי בתהליך הזה של אהבה שנאה, אהבה שנאה, כדי להגיע לגמר תיקון?

אנחנו כל הזמן נמצאים בקונפליקטים, מה השאלה, וכל הזמן מבינים שצריכים להתעלות מעליהם, ולהתעלות מעליהם זה רק על ידי הבורא. אם אנחנו משתדלים בעצמנו מגלים שלא מסוגלים ואז אנחנו בורחים לכל הצדדים וזה אסור, אלא אנחנו צריכים כל הזמן גם לחזור לחומר ולקרוא, ולקבוע בתוכנו ממש, בתוך הלב שלנו שרק בצורת החיבור שנעשה בינינו על ידי הבורא, אנחנו יכולים כל פעם להתקדם. רק בצורה כזאת.

שאלה: איך לדאוג שאף אחד מחברי העשירייה לא בורח במהלך היום לכל מיני עסקים מדומים? איך אנחנו משאירים את העוצמה הפנימית הזאת ודורשים מהבורא?

אתם צריכים להיות באיזשהו קשר ביניכם ומדי פעם לעשות איזה פיפס אחד כלפי השני ולהזכיר לו. אבל זה לא בעיה אפילו אם אתם בורחים לכמה זמן מחוצה לעניין הזה, אלא שאתם חוזרים ומעוררים זה את זה כמה פעמים ביום, זה חשוב.

תלמיד: אנחנו מתעוררים דרך הרב"ש במפגשים שלנו וזה דווקא מדהים מה שקורה כי כאילו רב"ש עונה כבר על כל החסרונות שאתה צובר במהלך היום.

אין אדם שפתח לנו חכמת הקבלה בצורה מעשית יותר ממנו. אין. באמת שראיתי את המאמרים האלה, אני ראיתי, זהו, שם הוא עשה את הכול.

תלמיד: השאלה היא, האם יש משהו שאנחנו יכולים במהלך היום לייצר אחד כלפי השני שיגרום לאיזשהו חיסרון יותר גדול אחד כלפי השני או כל הזמן למשוך את החברים פנימה לתוך מרכז הקבוצה, לתוך הבקשה המשותפת?

זה הכול לפי הפנטזיה שלך. אני לא יכול לתת לך עצות שהן יותר גבוהות ולא יכולות להתבצע מהמצב הנוכחי שישנו בעשירייה, לכן אתם צריכים בעצמכם לחפש על ידי מה אתם יכולים עוד ועוד להזכיר לחברים על החיבור, על הדרך הנכונה לחיבור וכן הלאה, רק אתם. מדי פעם אנחנו מדברים על זה כמו שעכשיו, אבל אחר כך אתם צריכים לעשות את זה לבד, זה יהיה בצורה טבעית ולא מלאכותית. והצורה מלאכותית היא בדרך כלל מרחיקה את הדרך, כי אתם עושים את זה לא מהכלים שלכם.

תלמיד: מורגש שכתוצאה מכל המאמצים האלה והניגודים בינינו, מגיע שלב של הודיה. פשוט הודיה גדולה מאוד לעשירייה קודם כל שאני חייב להעביר באופן אישי, ולך רב ולכלי העולמי. פשוט הודיה גדולה שאחרי כל החיכוכים האלה ואי ההבנות יש רגש שמתלבש באמצעות המאמרים של הרב"ש כמובן, להודיה שאותה אני רוצה להעביר לכלי.

יופי.

תלמיד: פשוט התפעלות.

אני מקווה שהרבה אנשים מרגישים כמוך, וזה טוב. נחזק את ההרגשה הזאת ש"על כל פשעים תכסה אהבה", שצריכים פשעים יותר גדולים ואהבה יותר גדולה. וכך אנחנו מגיעים משני קווים, לקו האמצעי שהבורא מתגלה ככוח ההכרחי שיכול לקשור את השמאל והימין יחד.

שאלה: במשך היום כשאנחנו קוראים רב"ש מרגישים שהחבר שקורא יש עליו תפקיד ענק, בזמן שהוא קורא איך הוא מגלה אהבה לחברים, מה צריכה להיות הכוונה שלו?

אתם צריכים לחשוב ולייעץ לו, זה ישפיע, ומה שאני אגיד זה לא ישפיע. כמה שאני כבר אמרתי, העיקר מה שהקבוצה אומרת לאדם, זהו, שהיא מלווה אותו לתפקיד הזה של קריין, מארגן, סדרן וכן הלאה.

שאלה: בקשר לשנאה, חבר אחד שונא את החבר השני ושניהם יודעים, כאילו השנאה היא הדדית או שפשוט אתה שונא מישהו והוא אפילו לא יודע שהוא שונא?

ישנם כל מיני מצבים. מה אתה שואל אותי על זה? תשאל את עצמך.

שאלה: אני רוצה רק לדייק, במשך היום כשאנחנו קוראים רב"ש, האם זה נכון לקרוא רק משני הכרכים הראשונים את המאמרים המסודרים של רב"ש וללא כרך ג' שיש בו רשומות או שזה לא חשוב?

לא. כרך ג' גם מאוד חשוב. כרך ג' מאוד חשוב. אבל אני נגיד מעדיף לקרוא מהתחלה ועד הסוף. ודאי שזה ייקח כמה זמן, זה אולי ייקח שנתיים, אני לא יודע כמה. יוצא לי נגיד לשמוע בעשירייה שני מאמרים בחצי שעה ראשונה של היום ועוד שניים או מאמר אחד בחצי השני. אבל זה התקדמות יפה. זה התקדמות טובה.

זאת אומרת, רב"ש כתב את זה במשך שבוע ימים, כל מאמר. ואנחנו קוראים אותו ברבע שעה. אנחנו יכולים כך לבלוע הרבה מאמרים. ואנחנו בכל זאת לא סתם עוברים, אנחנו עוברים אותם יחד ובכוונה שזה יעזור לנו בהתקדמות ושזה המורה שלנו שהוא פותח לנו את הנשמה הכללית. זאת אומרת, אנחנו בזה נמצאים ממש בטיפול שלו. זה המורה הכי הקרוב אלינו.

תלמיד: יכול להיות שלא אמרתי נכון. חשוב זה ברור שזה חשוב. השאלה היא על הקטעים שאנחנו קוראים בינינו, האם יש עדיפות לקרוא מכרך א' וב' לעומת כרך ג'?

אני אהבתי מאוד כרך ג' כי בעצם כרך ג' אני חיברתי אותו. אחרי שרב"ש נפטר אני לקחתי את כל הארכיון שלו מהבית שלו אלי הביתה ואיכשהו סידרתי את כול הפתקים, כל החתיכות, רשימות שהוא היה רושם לעצמו ומזה סודר לנו כרך ג'. זה לא שהוא כתב למשהו, למישהו, אלא שכתב לעצמו כדי להזכיר, אחר כך אולי לחשוב על זה, אולי לעשות מזה עוד משהו.

אבל בדרך כלל הכתבים האלו בכרך ג' הם כתובים מלפני זה בשנים שהוא התחיל, לפני שהוא התחיל לכתוב מאמרים בשבילנו, לתלמידים שהבאתי לו. ולכן יש שם דברים כאלה שכתובים כמשהו לעצמו. לא מסודר, לא מדויק אולי אבל כדאי. כדאי גם לקרוא את זה. רק שאתם יודעים שזה הוא כתב לעצמו כרשימת דברים.

ויש עוד דברים שלא כדאי לפרסם, ויש דברים שעוד אולי אפשר למצוא וכן לפרסם אותם, אבל מה שהוא כתב בשני הכרכים הראשונים זה ודאי ודאי שמספיק לנו כדי להגיע לכל התיקונים. אבל לא שאני אוסר לקרוא את כרך ג'. לא. רק אני אומר מאיפה זה נובע. כל המאמרים האלה, כל הפתקים האלה נמצאים אצלי בארכיון. ממש ליד החדר שלי יש כאן חדר מיוחד של ארכיון, הוא אטום בצורה מיוחדת נגד שריפה ושם זה נשמר. אבל זה הכול נמצא לפניכם.

כשהוא נפטר אני אמרתי לעצמי, אני לא יכול להשאיר את הדברים האלה שהם יהיו אצלי בלבד. הם צריכים להתגלות לפני כולם. ואז הוצאתי את ספר "שמעתי", שזה לא היה לגמרי מגולה לאף אחד, הוא לא כתב מאמרים של "שמעתי" לאף אחד, רק אצלי זה היה, ולכן אני פתחתי את כול הכתבים, כל הקלטות מהטייפ שהיו לי שכתבתי. שם היו 1600 קלטות או כמה, הכול פתחתי לכולם, כולם יכלו לבוא ולצלם ולעשות קופי ולהשתמש בזה ממש. אני לא רציתי להחזיק שום דבר לעצמי ואני חושב שעשיתי נכון. זהו.

שאלה: שאלה קצת טכנית, יש לנו יום מאוד חשוב היום, אנחנו נפגשים בין עשיריות, למשל לנו יש פגישה של ארבע עשיריות שונות בשתי שפות שונות שזה קצת מקשה לקרוא רב"ש נראה לי בשתי שפות, אז מה היית ממליץ לעשות במפגש כזה בינתיים?

אני לא חושב שזה טוב לקרוא רב"ש בכאלו מפגשים אלא יותר טוב אולי למצוא מילים חמות ולתת כמה דוגמאות על התעוררות, התרוממות, אבל לא סתם מילים שנמאס לכל אחד ואחד לשמוע, אלא דווקא שאתם מביאים דוגמאות כאלה שהייתם במצבים לא טובים ואיך אתם התגברתם על זה, אבל בצורה קצרה.

בצורה קצרה בלי שאתם לוחצים על החברים, מחייבים אותם לשמוע והם מסכנים חייבים לשמוע את זה ובחוסר סבלנות מחכים כבר מתי זה ייגמר, אלא משהו שיכולה קבוצה אחת להראות לקבוצה השנייה כדי להקל עליהם את הדרך, כדי לעורר בהם עוד רצון והתלהבות לחיבור. בצורה כזאת. ובצורה יותר רגשית שבאמת האנשים שמחוצה לכם אפילו בשפות אחרות, הם ירגישו מה שאתם רוצים למסור להם. זה מאוד חשוב.

תלמיד: לפעמים אומרים שלא צריך לתרגם, תקשיבו עם הלב, ולפעמים רוצים לתרגם. נגיד יש לנו שתי עשיריות רוסית ושתיים בעברית. מה אתם ממליץ?

אתם לא צריכים בכלל לקורא. אתה שמעת אותי קודם או לא?

תלמיד: לא, מה שחברים מדברים, לתרגם את זה בין השפות או שאולי לא צריך?

כן. לתרגם. כן לתרגם. אחרת לא יהיה קשר. בכל זאת שפה, בינתיים אנחנו עוד לא עלינו מעל השפה לשפת העליונים. אנחנו נמצאים בשפת התחתונים. יש מאמר כזה אצל בעל הסולם.

שאלה: זה שהעולם סובל וסובל מאוד זה כבר ברור לכולם, אבל האם הוא מוכן לכסות באהבה את כל הפשעים כדי שנצא אליהם בהפצה שלנו?

זה תלוי בנו עד כמה שאנחנו יכולים להפיץ את שיטת התיקון, לצרף את שיטת התיקון שלנו לצרות של כל העולם. עד כמה שאנחנו יכולים להראות לכל העולם באיזה צרות הוא נמצא, מה הסיבה לכל הצרות ועל ידי מה אנחנו יכולים להעלות את עצמנו מכל הצרות הללו. זה הכול תלוי במומחיות שלנו. אנחנו צריכים להשתדל, להשתדל, להגיע למצב שהעולם ישמע. בעדינות, אבל בכל זאת יש בנו כאלה כוחות שאנחנו יכולים על ידם לשכנע את העולם להיות ביחס הטוב. זה נראָה. אנחנו מתקדמים לזה. ממש מתקדמים.

(סוף שיעור)