בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 23.5.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*הגישה ללימוד חכמת הקבלה*

1. *הכנה ללימוד* זה באמת דבר חשוב ביותר. ככל שמתקדמים יותר אנחנו מרגישים את עצמנו לפני הלימוד ריקניים יותר, לגמרי נמצאים רחוק מהלימוד, ממטרת הלימוד, מחיסרון לכך.. כשהוא קם מהמיטה מתעורר ועד שמכין את עצמו לשיעור עוברים כמה דקות. אי אפשר היה לראות על האדם שהוא לגמרי מתאושש מ-אין ל-אני. כך ככל שאדם מתקדם יותר הוא מרגיש את עצמו שבאמת כשמתחיל את העבודה נמצא רחוק מאוד ממנה. כשמתקרב אליה אז באמת נכנס לחיים, מייצב את עצמו מבפנים איך לראות את עצמו, איך לראות את החברים, לראות את העולם, חוזר להכרה.
   
   לכן *ההכנה ללימוד* צריכה לתת לנו גם הבחנות איפה אנחנו נמצאים. ככל שיותר מתקדמים ומתקרבים למטרה אז יהיה פער בין מה שאנחנו נמצאים לפני הלימוד, אח"כ בהכנה ללימוד, ובלימוד עצמו, הפער הזה יהיה יותר ויותר גדול. לכן *לא להתייאש מכך שכל יום אני קם או לפני הלימוד ומתחיל לחשוב על הלימוד ומטרתו, שאני ממש נמצא בצורה הפוכה ורחוקה מהרוחניות. דווקא זה סימן שאני מתקדם*.

2. רק במידת הכוונה, בעוצמת הכוונה, אנחנו מגיעים לתוצאה הרצוייה. כל יום ויום שיהיו בעיניך כחדשים, אנחנו מתחילים ממצב הבהמי שלי, שלך, שלו, כל אחד, וצריכים ע"י מאמץ פנימי, שכלי, רצוני, להביא את עצמנו למצב שאנחנו כן חייבים, אפילו לא רוצים, אבל חייבים למעלה. אנחנו בונים מעצמנו עולם, אדם חדש..לא לחכות, לא לצפות שנגיע לכוונות האלו, ולרצונות הללו ללא מאמץ. לא יכול להיות.
   
   אלא ההיפך, ככל שמתקדמים יותר יהיו לנו הכנות יותר ויותר גרועות. כמו תלמידי רבי שמעון שהיו רוצים להרוג זה את זה, וזה הכל כדי שיכוונו בכוח, בשליטה העצמית, יתפללו לבורא ויחד עימו כל אחד מכוון את עצמו לחיבור למרכז עשירייה, כדי שם בסופו של דבר להתחבר ולתת מקום לבורא להתגלות. זה חייב להיות ממש בעבודה אינטנסיבית של כל הקבוצה.

3. ש: איך בפועל להכין את הכוונה בהכנה.. ?
   ר: כי לא חשבת על זה. *אתה צריך לעשות ביקורת באיזה מצב אתה נמצא? לאיזה מצב אתה צריך להגיע? המחשבות האלה לא יכולות בדרך כלל לבוא בצורה שהבורא נותן לך כאלו מתנות. אתה לא מחכה את המתנות האלה ממנו, זה נקרא שונא מתנות יחיה. אתה רוצה להשיג אותם במאמץ שלך, אתה מחייב את עצמך ואת הבורא שכל המטרות שלך יתעוררו יותר ושתהיה יותר ויותר מכוון בכוח, במאמץ למעלה מהרצון שלך. כך תתעורר*.
   
   ש: יש סימן שאני מוכן כבר ללימוד?
   ר: הסימן לכך שאתה מוכן ללימוד הוא שהלב שלך, אחרי מאמצים רבים, אומרים שמקובלים גדולים היו יושבים עד שעתיים כדי להכין את עצמם ללימוד, להיכנס להרגשת העולם העליון ולקשר עם הבורא ולהתחיל לברר את היחסים ביניהם ועם הבורא כך שהם שיהיה להם ברור איפה הם נמצאים.
   
   ש: איפה העבודה כשאני קם בצורה צלולה יותר..?
   ר: *כשאתה קם בצורה יותר צלולה, בהתעוררות פנימית, זה נקרא שבורא נותן לך הזדמנות היום במיוחד להשפיע לחברים, לעורר אותם, לחבק אותם ולחמם אותם. בימים האחרים אתה עושה מאמץ, אבל בעצם זו עבודה של הכנעה כלפי החברים שאולי בזמנים האלו הם יכולים לעורר אותך, יכולים למשוך אותך. זה נקרא איש את רעהו יעזורו, פעם אני להם ופעם הם לי*.

4. *לא לשכוח שההצלחה בלימוד ממש תלויה בהכנה ללימוד, כמה אנחנו מכוונים את עצמנו נכון למטרה, כמה אנחנו יודעים מהי המטרה, כמה המטרה מחודדת, בולטת ומאירה לפנינו, כמה אנחנו כל הזמן רוצים להשיג אותה אותה אותה. אז הלימוד נותן לנו התקרבות לאותה המטרה. הלימוד בעצמו זו כבר פעולה, אבל הכוונה זו הכנה ללימוד, היא החשובה ביותר*.

*מאמר מתן תורה*

5. אם אתה רוצה להתקדם לכך שאתה רוצה לגלות את הכוח העליון, את מרכז הטבע, אז אתה נקרא ישראל ויכול לעשות את זה ע"י המצווה הזאת שנתנו לך, הציווי, האמצעי הזה שנקרא ואהבת לרעך כמוך. אחרת אי אפשר להגיע למטרה הזאת. לגילוי הבורא לא תוכל להגיע אלא מאהבת הבריות לאהבת ה', רק בשלב שאתה מגיע לחיבור הדוק בטוח עם הזולת. *אהבת הבורא, הקשר עם הבורא מתגלה רק בתוך ההתקשרות שלך לנבראים. שם אתה פוגש את הבורא*.

6. צריך להגיע לאהבה עם החברים בתוך הקבוצה. זה לא מתבטא באיזושהי צורה חיצונה אלא בנטייה פנימית שכך אנחנו צריכים להרגיש כל אחד בעצמו, בתוך עצמו, שחיבור עם החברים מכוון להשגת הבורא, שבו אנחנו משיגים אותו.

7. היום עם כל הערבוביה שקורית בעולם אנחנו לא מבינים מה קורה עם הגורל של כל משפחה וכל אחד, ולאן אנחנו נדחפים ע"י הפעולות מלמעלה שהבורא מעביר עלינו. אבל עוד מעט אנחנו נוכל לדבר על כך בצורה יותר חופשית וגם תהיה לנו יכולת פנימית להבין מה קורה איתנו, עם כל האנושות. אלה דברים מאוד מעניינים, זו הכנת הבורא לתיקון הכללי של הכלי שלו.

8. ש: איפה בני ברוך ביחס לקבוצת בבל..?
   ר: *בני ברוך* זו קבוצה שנמצאת כבר בשלבי התיקון. היא לא נמצאת בתוך עם ישראל ממש, אלא כבר יוצאת מגבולות עם ישראל וכוללת בתוכה את כל מי שרוצה להצטרף לתיקון העולם. לכן אנחנו כביכול נמצאים בהדגמה של העולם הבא, העתידי, של האנושות העתידה. אנחנו רוצים לבנות את צורת האנושות העתידה מתוכנו, מתוך הקשר בינינו.
   
   ש: למה צריך את ישראל הרגיל?
   ר: הקבוצה הזאת של עם ישראל של היום היא מין יסוד שעדיין קיים ויתרחב יותר אפילו, אבל העיקר זה איך שקבוצה כמו בני ברוך תתרחב ותוכל לקבל לתוכה עוד ועוד בני אדם מכל העמים והלאומים. כך אנחנו נגיע לתיקונים.
   
   ש: אפשר להגיד שהכלי עולמי זה ישראל החדש?
   ר: כן, ודאי. אבל אני לא רוצה כך לקרוא כי היו כבר כאלה שמות. אבל זה באמת נקרא ישראל של היום. ישנם עוד קבוצות שאני מקווה שעוד יתחברו. יש הרבה דרכים למקום, עוד נתחבר עם עוד כמה דברים יחד ונמצא את הקשר בינינו ועם הבורא.

9. ש: היהודים בעולם שנמצאים ומצליחים בכל תחומי החיים. למה?
   ר: זה שהם מצליחים בכל צורות החיים זה שאלה אחרת, אבל למה קיימת קבוצה הזאת? כי בכל זאת מתוכה אנחנו רואים שכל פעם האנושות מקבלת כל מיני הבחנות חדשות. דווקא האנשים שנמצאים בקבוצה הזאת הם מלכתחילה קובעים את הכיוונים העיקריים בהתפתחות האנושית. אנחנו לא כל כך מודעים לכך, יודעים על זה, אבל כשיש לך אדם מיוחד נגיד שקובע משהו לאנושות בעולם הזה, אז אם תבדוק אותו היטב, אם נוכל לבדוק, אתה תראה שהוא כנראה מקבוצת ישר-אל, כי אחרת לא היתה לו אותה הכוונה להתקרב לבורא ולקרב לכך גם אחריו את האנושות.

10. אנחנו נמצאים במצבים שאנחנו הפוכים מהמצב המתוקן הבא, כל פעם אנחנו נופלים קמים, נופלים קמים וכך מתקדמים. אז לא להתייאש אלא להבין שבכל רגע ורגע בכל זאת נעשים תיקונים. הם תיקונים קטנים כאלה שאנחנו לא יכולים לעקוב עליהם, אבל טיק טיק טיק טיק טיק, כל הזמן זה כך נעשה. העיקר שאנחנו בכל זאת נמצאים יחד כולנו, דבוקים באותה המערכת, כולנו מחזיקים באותה הכוונה. מי שנופל ולא נמצא בכך, אז החברים סוחבים אותו כמו שאנחנו לומדים מהערבות הדדית וכך אנחנו מתקדמים..

11. ש: ב"ב זה חלק מתוך הקבוצה המקורית של בבל העתיקה?
    ר: *בני ברוך* של היום הם אותם הנשמות ששייכות ליציאה מבבל, כן, וקרובות אליהן. אחרת לא היו מתעוררות הנשמות הללו, כי ההתעוררות מגיעה מנקודה המרכזית, וכך בספירלה יותר ויותר ויותר.

12. כל העולם מלא קלקולים שכולם חושבים שהם יכולים לתקן. יש אפילו שם כזה, *מתקני עולם*. אתה לא יכול לתקן שום דבר, כי אתה בעצמך מקולקל ואתה מקור הקלקול.

13. ש: אפילו כרית אני לא מסוגל לתת, איך אפשר להגיע מפה לאהבת …?
    ר: זה נקרא הכרת הרע, שאתה באמת לא מסוגל לזה, לא רוצה את זה, ובחיים ולא תרצה. אבל אם אתה מתחבר עם החברים ומעורר מכולכם את כוח הבורא שטמון בקשר בין החברים, *באף אחד מכם אין אפילו גרם אחד של השפעה, תכונת הבורא לא נמצאת באף אחד מכם, רק ניצוץ, אבל אם אתם מתחברים יחד אתם יכולים את כוח הזה של הבורא להוציא החוצה, לברר אותו, ואז תעבדו עימו*.
    
    ש: אם אני בעצמי לא מוכן לתת כרית אז מה חבר יתן לי?
    ר: אף אחד מאיתנו לא רוצה לעשות שום דבר טוב לשני, אבל בכך שאנחנו מתחברים יחד, כשאנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו יכולת כזאת, שייתן לנו תכונה, את הטבע הזה, אנחנו מקבלים את זה ממנו.
    
    ש: אני לא יודע אם אני מסוגל לקבל את זה על עצמי?
    ר: אל תדאג, זה תשאיר לבורא. על זה כתוב עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו. יורד אלינו, יעשה בינינו חיבור ויכסה אותנו בכוח השפעה ואהבה. זו העבודה שלו. ויהיה לה' העבודה, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. *אין מה לדאוג, אם תרצה זה יקרה. העבודה שלנו היא לרצות*.
    
    ש: איך אני יכול לרצות את זה אם אני כבר לא רוצה …?
    ר: ע"י מאור המחזיר למוטב. איך אתה יכול למשוך המאור הזה המחזיר למוטב? ע"י זה *שאתה מסתכל על החברים והם גם לא רוצים, אבל מסתכלים אחד על השני ומתוך קנאה תאווה כבוד, כל מיני דברים שליליים, שליליים, הם מתחילים בקנאה תאווה כבוד כל אחד כלפי השני. מתוך השלילה הזאת הם מושכים עליהם אור עליון*, כי לא יכולים לסבול כמה שהשני יותר טוב ממנו. אתה מבין איך מדברים שליליים יוצאת לך תוצאה חיובית? ..

14. אנחנו צריכים להגיע למצב שכולנו מבינים את המטרה, כל אחד במידה שלו. אנחנו צריכים להגיע למצב שכל אחד מסכים ללכת לקראת המטרה, כל אחד במידה שלו בכמה שמסוגל. העיקר זה להסכים לכך שבלי תמיכה הדדית, שכל אחת מתחייבת לתמיכה הדדית הזאת בכולם, אנחנו לא נגיע למטרה. אני משיגה את המטרה שלי אך ורק בתנאי שאני עוזרת לאחרות, לכל החברות שלי בעשירייה. דרכם אני מגיע למטרה, רוצה או לא רוצה. כמו שנמצאים בסירה אחת ונמצאים באחריות אחת, בערבות.

15. ש: אולי כוונה שנאה בין עשיריות ש…מלחמה?
    ר: במצב של מלחמה אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים שכל התנאים שעכשיו מתגלים בין הצדדים שנלחמים במלחמה הגשמית, שלא ישפיעו על המצבים הרוחניים שלנו. זה ממש על כל פשעים תכסה אהבה. כאן חייב להיות על כל פשעים תכסה אהבה. *יש לנו כאן תרגיל ממש חשוב מאוד*.

*חלק 2 – תע"ס חלק ב', הסתכלות פנימית פרק ב*'

16. אחרי הצמצום אנחנו לא יכולים למדוד כלי קבלה לפי רצון לקבל, כי הוא נפסל. רק האור החוזר שעולה מהרצון לקבל ופועל כביכול בצורה הפוכה, אותו אור חוזר, בגלל שיש צמצום, הופך להיות לכלי קבלה במקום בחינה ד׳ ובונה את קבלת האור שנקרא קו.

17. ש: מה אנחנו מחזירים כנבראים באור חוזר?
    ר: קבלה מתוך הרצון לקבל, ומגלים רצון שלנו לקבל רק בע"מ להשפיע. ככל שאנחנו מציגים את הרצון להשפיע שלנו, במידה הזאת אנחנו יכולים לקבל.
    
    ש: מה זה אומר שאנחנו יכולים להחזיר איזשהו אור?
    ר: *אני דוחה את הרצון לקבל שלי לאיזה תענוג ובמקום זה אני רוצה לקבל את התענוג לא בשבילי אלא למעלה ממני, למען הנותן*.
    
    ש: אז אני צריך להתקשר עם הנותן בשביל זה?
    ר: זה מקשר אותי לנותן, ודאי.

18. ש: בחינה ד' מקבלת את התענוג הזה בדבקות עם הנותן?
    ר: היא מקבלת את הדברים האלה בניגוד לבעל הבית, בניגוד. היא מסרבת לקבל תענוג מבעל הבית בצורה ישירה ומעמידה את עצמה בתנאי שהיא לא רוצה, אני עושה צמצום, אני עושה גבול בינינו, מחיצה בינינו, בינה לבעל הבית. אני רוצה עכשיו לקבל רק בתנאי שזה יהיה לטובתך.
    
    הדבר חמור מאוד, היא יכולה לקבל עכשיו אולי גרם אחד מאותו כיבוד שבעל הבית עשה לה, אבל היא קמה ואומרת שהיא רוצה דווקא בקבלה כזאת ע"מ להשפיע. אתה יכול להגיד: אבל זה אגואיסטי, היא לא רוצה להיות פגועה, היא עכשיו מרגישה שהיא מתביישת ולכן היא לא רוצה. אז יכול להיות שהיא פשוט מגינה על האגו שלה, על הפגם שלה, על הבושה. כמה שתסובב את זה, אבל קבלה ע"מ להשפיע נעשית בניגוד לרצון לקבל שבעל הבית ברא בנברא.

19. קריין: ג' הבחנות: חומר הכלי. כח הצמצום שבכלי. המסך שבו.
    ר: *זה קורה בכל אחד ואחד. כדאי שכל אחד ידביק את זה על עצמו*.
    

20. אני רק רוצה להזכיר על כוונת הלימוד, אני רואה שיש כאן חולשה בכולם. מה עם הכוונה? לא חשוב מה שאני לומד, אני לומד אמצעי להשגת הבורא, לקבלת השפע העליון, שהאור העליון ישפיע עליי ויתקן אותי, יפתח לי את מוח ולב להרגשת המערכת עליונה. *אני רוצה לחיות בעולם העליון, אני רוצה להגיע לדבקות בבורא, אני רוצה להכיר את כל המציאות הזאת. זה אפשרי אך ורק ע"י השפעה מהלימוד. על זה אני לא יכול לשכוח, אסור לי לשכוח על כך. אני מצפה שהלימוד ישפיע עליי ויפתח לי את הלב והמוח*.

21. ש: אור חוזר בעשירייה, האם זה רצון ממעמקי הלב לדאוג לחברות?
    ר: *אני דואג לכל עשירייה בכללות, זו בעצם הדאגה, להחזיק את כולם, לפתח את כולם, לטפח את כולם, לדאוג על כללות העשירייה. זה נקרא אור חוזר*.

22. אם אני מרגיש בושה והבושה הזאת שורפת אותי ולא לא משאירה לי שום אפשרות לברוח מהרגשת הבושה, אז אני בהכרח עושה פעולה כדי לכבות את הבושה, לתקן אותה. איפה ראית פעולה בנברא שנקראת בחירה חופשית? אין דבר כזה, גם בנו, בכל בן אדם, גדול, קטן, מקובל, פשוט. כל הפעולות שלנו הם הכרחיות. הבחירה החופשית היא רק בתוך כוונה. עוד נדבר על זה.

23. ש: הבחינות והצמום זה קשור לאותם הפעולות שאנחנו עושים במהלך היום .. ?
    ר: *בצורה ישירה אם אני עושה חשבון שאני כדי להיות עם החברה הרוחנית שלי, לא חשוב באיזו רמה רוחנית היא נמצאת, אם אני עושה החלטה שאני מעדיף להיות איתם במקום לתת איזשהו תענוג בהמי לעצמי, לגוף שלי, אז ודאי שאלו פעולות כבר רוחניות. הן נחשבות ומתקבלות במלכות הכללית, ולפי זה אני מקבל כבר הבחנות חדשות בהתפתחות הרוחנית שלי*.

24. ש: ערב איחוד שבועות ביום א' הקרוב....
    ר: ... נעשה את זה, בואו נעשה את עצמנו כאילו באמת אנחנו כך מחוברים כאיש אחד בלב אחד. נתאסף בסעודה, בשירה, בכל מיני דברים שיקבע לנו. אני מאוד שמח שיש דבר כזה, בכל זאת רק חיבורים כאלה הם קפיצה אחת גדולה ומקדמים אותנו בתהליך ההתפתחות הרוחנית.
    
    ש: כל אחד רגיל לעבוד בתוך העשירייה שלו.....?
    ר: נכון אבל זה לא שייך אחד לשני. אנחנו צריכים בכל זאת להבין שאנחנו לא יכולים לברוח מהאנושות כולה, מהכלי כולו הגדול של אדם הראשון. כל אחד בונה לעצמו כמו שחיה קטנה בונה לעצמה מקום להסתתר. כך הקבוצות שלנו, העשיריות מתחילות לקבל קן כמו לציפור, ושם אנחנו רוצים להסתדר, אוהבים להסתדר, זה נוח לנו, זה טוב לנו. עושים בינינו מפגשים, דיבורים, בכל זאת זה משהו שמאוד מאוד חשוב.
    
    *אם אנחנו נצא מתוך הקבוצה הקטנה שלנו לעשירייה הגדולה, בכל זאת ההשפעה לבורא, השפעה לכלי הכללי היא מאוד משמעותית מאוד. לכן אני ממליץ מאוד, אני ממש מבקש, שימו לב על הזדמנות כזאת. להשתתף בה זה מאוד חשוב*.

25. ש: ערב איחוד, איך במהלך היום להכין את עצמי .. ?
    ר: *קודם כל אני בודק את עצמי האם נרשמתי*. נראה לנו שהרשמה היא דבר פיקטיבי, שזה שום דבר חשוב. זה חשוב מאוד, זו פעולה כללית, קבוצתית. אני נכנס כבר בפעולה קבוצתית הזאת ונכלל בה, נרשם בה. *אם כולם עושים, אני חייב להיות שם*.
    
    ש: איך להכין את עצמי להתכללות וליציאה מתוך העשירייה....?
    ר: אנחנו צריכים בכל זאת להתקרב לזה, להתקדם לכך שאנחנו חייבים להיות בזה, להימצא בזה. אני לא יודע, *אסור לנו לתת לגוף שלנו לנוח, למוח שלנו, ללב שלנו להיות ברוגע ללא נטיה לחיבור עם האחרים*, אפילו מחוץ לעשירייה. אתם רואים, אנחנו נמצאים עם העשירייה גם בזמן השיעור וגם במשך היום, וכאן אנחנו עושים את זה פעם ב-3 חודשים. אני חושב שזה ממש מאוד חשוב.
    
    חוץ מזה *תחשבו על האסיפה הזאת לא כמקום שבו אנחנו מדברים אלא זה מקום תפילה. מקום תפילה, שכל הזמן אני נמצא יחד עם כל הקבוצה הזאת אני מתפלל לבורא יחד עם כולם, עם כל הקבוצות, עם כל העשיריות, גם גברים גם נשים, בכל מקום שבעולם. כולנו פונים לבורא ומבקשים ממנו: תחבר בינינו ותעלה אותנו אליך. על כך אני חושב כשאני מדבר על האסיפה. זה לא שאנחנו נעשה לחיים, נאכל סנדוויץ, אלא זו תפילה לבורא מאיתנו. זה מה שחשוב*.
    
    *לכן רק תחשבו, אין לנו, לכל הבני ברוך העולמי ובכלל בעולם הזה, פעולה יותר חמה, משמעותית, גדולה, חשובה כמו אסיפה כזאת, שיחד כולנו יכולים להתחבר ברצון אחד לבורא אחד*.