שיעור בוקר 25.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

תע"ס, חלק ג':

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג',

"אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים",

פרק י"א, עמ' 152, דף קנ"ב, אור פנימי אותיות ז'-ח'

קריין: אור פנימי אות ז' מבאר "ולפי שהראיה הזאת נמשכה מן העינים".

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ז) צריך שתדע, שדבר הצמצום והמסך הנעשה, אינו, רק כלפי אור חכמה לבדה, ולא כלפי אור דחסדים (עי' לה"ת חלק א' אות ו'). ולפיכך דבר התפשטות א"ס לעשות כלים, (האמור לעיל בדברי הרב ח"ג פ"א אות ג') ע"י זווג דהכאה בהמסך הנה זווג דהכאה זה, הוא רק מבחינת אור חכמה שנקרא ראיה והסתכלות, כי רק אותו אור איננו מקובל בבחי"ד מחמת המסך והצמצום, משא"כ בחי"ב ובינה שה"ס אור דחסדים, אין בחינת מסך מעכב עליה.

וז"ש הרב "לכן בראיה זאת לבדה היה כח לברוא ולעשות הכלים ולא מההבל עצמו שלו, משא"כ באח"פ". דהיינו כמבואר, שרק אור עינים שנק' ראיה, שעליה היה הצמצום, ע"כ יש בו הכאה ואו"ח, שהם סוד הכלים, משא"כ באח"פ, שעיקר אור שלהם הוא אור דחסדים, כנ"ל, שאין מצדם שום הכאה, וכל מה שנוהג זווג דהכאה גם באח"פ, הוא רק מכח אור החכמה המאיר בהם, שזהו מכונה הסתכלות עינים באח"פ, כי מחמת הארת אור החכמה שבהם, נמצא המסך מעכב גם על אורות שבאח"פ, וזכור זה."

זאת אומרת, יש לנו בעביות הכלי חמש דרגות, שורש, א', ב', ג', ד'. אז על כמה דרגות עביות שיש מסך, באותה מידה יש לנו השגה. ואם יש לנו עבודה בכלים דקבלה, כלים עבים, אז יש לנו אפשרות לראות את האור, זאת אומרת לקבל אותו בכלים, ברצון לקבל בעל מנת להשפיע. ואם אין לנו את הכוחות האלו, זאת אומרת כוח צמצום, מסך ואור חוזר, על כלים דקבלה שזה דרגת ג' וד' אלא רק על כלים שורש, א' וב', אז יש לנו רק אור חסדים. ואז בהתאם לזה דרגת קטנות.

שאלה: מה זה אור העיניים שאנחנו קוראים לו "ראייה" שעליו היה צמצום?

צמצום, היה רק על אור החכמה, על אור שמורגש בכלים דקבלה. וכך אנחנו בכללות קוראים לזה.

שאלה: הוא אומר "שנק' ראיה, שעליה היה הצמצום, ע"כ יש בו הכאה ואו"ח, שהם סוד הכלים,". מה זה כלי, שהוא אומר הכאה ואור חוזר?

כלי, זה רק רצון לקבל שיש עליו צמצום, מסך ואור חוזר. ולפי דרגת האור חוזר, שרוצה להשפיע לבורא כמו שהבורא רוצה להשפיע לו, כמו שאנחנו דיברנו בשיעור היום שאנחנו צריכים להידמות לבורא באהבה כמו שהוא אוהב אותנו, אז אנחנו נפגשים ביחסים כאלה "אני לדודי ודודי לי", בעל הבית ואורח. ואז מלבישים אלו את אלו, הכוונות שלנו, הרצונות שלנו, הנטיות, היחסים שלנו, זה נקרא שאנחנו נמצאים בהתקשרות בינינו.

תלמיד: ואז הוא אומר "שעיקר אור שלהם הוא אור דחסדים," זאת אומרת, אור החסדים לא קיים.

אור חסדים זה אור של תיקון הבריאה. בלי שיש לנו אור החסדים, אנחנו בכלל לא נמצאים ברוחניות. אבל, כשאנחנו יכולים לבצע רק תנאים לקבלת אור החסדים, זה נקרא שאנחנו נמצאים בקטנות. כמו ילד קטן, נגיד הוא עדיין לא עושה שום דבר בעולם, הוא חי מפני שדואגים לו, אין לו עדיין מסך, כוחות להשתתף בעולם, להרוויח בעצמו. להרוויח, זה נקרא באור החכמה, לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו יוצרים את אור החסדים?

אנחנו לא מייצרים שום אורות. אור מתגלה מלמעלה, או כאור חסדים או כאור חכמה. אור, זה אור שנמצא בצורה מופשטת מחוצה לנו. אלא בהתאם לכמה שאנחנו רוצים להידמות לאור הזה, אז אנחנו מגלים אותו או כאור החסדים, זה שאנחנו יכולים להיות בלהשפיע מעביות שורש, א' וב' או גם אפילו באור החכמה, אם אנחנו נמצאים בהשפעה מעביות ג' וד'.

תלמיד: שמעתי, אמרת שבסוף פברואר שיהיה כנס בגני התערוכה או שדמיינתי?

אני לא יודע אם אני אמרתי, לא אמרתי, צריך לשאול את ההנהלה.

תלמיד: תהיה על זה פגישה ויבררו בדיוק איך ומה רוצים לעשות וכמובן שנודיע לכולם. במהלך השבוע הבא תהיה על זה פגישה.

בסדר. זה מגיע מהשמיעה אז אל תתייחסו אל זה כעובדה.

שאלה: בסוף הקטע הוא כותב "הארת חכמה שמאירה באח"פ" והמשפט האחרון הוא כותב "הארת אור החכמה שבהם, נמצא המסך מעכב גם על אורות שבאח"פ,". איזה אורות מצומצמים באח"פ?

יש כאן ערך הפוך אורות וכלים, אל תתייחס לזה. הוא מתייחס לזה שאח"פ, גלגלתא עיניים, יש ביניהם שינויים בעביות ושינויים ברצון לקבל. כלים דהשפעה, כלים דקבלה ולא יותר. כאן עדיין הוא לא מברר את זה בצורה כזאת, שיש מה לשאול.

שאלה: מה זה אומר שרק בעיניים יש הכאה ואור חוזר?

זה צריך לראות לפי המצב איפה שכתוב. יש לנו מצח, עיניים, אוזן, חוטם, פה, חמש דרגות עביות. מתלבשים בזה אורות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. יש ערך הפוך התלבשות של כלים באורות. בכלי דעביות הגדולה ביותר, מתלבש דווקא האור הקטן ביותר, כי כך סדר התלבשות האורות בכלים. ולפי זה, אנחנו כך מעריכים את הכלי. הכלי, עד כמה שהוא עובד עם העביות שלו הכי גדולה, הוא מעורר בזה את האור שיתלבש הכי גדול. אבל האור הכי גדול, מתלבש דווקא בכלי זך ביותר. זאת אומרת, יש לנו חלק שעובד בעביות וחלק שמקבל את האור לפי זכות. ולכן יש ערך הפוך אורות וכלים, ככה זה נקרא.

שאלה: על אור חסדים אין צמצום א'?

על אור חסדים אין צמצום. צמצום היה רק על אור החכמה, אור העיניים.

תלמיד: אי אפשר לקבל אור חסדים בעל מנת לקבל? אנחנו אומרים נגיד להשפיע על מנת לקבל?

אור חסדים זה אור של השפעה, הוא לא מורגש בכלים דקבלה. נגיד אף אחד לא מפריע לך להשתמש בחסדים. אור חסדים זה אור של השפעה, תשפיע לכולם בבקשה, אין שום בעיה. מה שאין כן, את אור החכמה אתה צריך לקבל בכלים שלך על מנת להשפיע או לבורא או לאחרים שזה אותו דבר, זה כבר אתה מקבל. אז יש לך עביות שורש, א' וב' שם אתה יכול לעבוד עם האורות דחסדים, ויש לך עביות ג' וד' שם אתה יכול לעבוד עם אור החכמה, ובהתאם לזה כך האורות ממלאים את הכלים. אם יש לך עביות רק שורש, א' וב' אתה נקרא "קטן", אם יש לך עביות ג' וד' אתה כבר נקרא "גדול".

תלמיד: אפשר להגיד שאור חסדים זה בעצם אור שהנברא מייצר?

לא, אין שום דבר שהנברא מייצר, אין דבר כזה. נברא רק יכול לבקש מהבורא שתהיה לו הזדמנות, כוח ההתאמה לקבל על מנת להשפיע או להשפיע על מנת להשפיע, הנברא לא מייצר שום דבר.

שאלה: מה זה אומר שיש לי בעבודה בעשירייה עביות שורש, א', ב', שאני יכול לקבל את החסדים, ואחרי זה ג', ד'?

חסדים אתה לא יכול לקבל. רק בזה שאתה רוצה להשפיע, להצטרף לאחרים, כמו קטן כלפי הגדולים, בזה אתה משפיע לאחרים ובזה אתה מתמלא עם אור החסדים. זה מה שנותנים לקטן מפני שהוא מתנהג יפה, בעולם שלנו. מגיע לו, למה? כי הוא קטן, לא דורשים ממנו יותר. זה נקרא אור החסדים שמתלבש בתוך הכלי. באור החסדים יש גם דרגות עביות, באיזו דרגה הוא יכול לשייך את עצמו לאחרים, ואחר כך מגיעה כבר עבודה עם אור החכמה, אבל אלה כלים אחרים לגמרי, זה כבר לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: רציתי לשאול על דרגת העביות. איך אני יכול להבין שיש לי דרגת שורש, א', ב', ולגלות יותר שלמות בדרגות ג', ד'? איך אני בודק, מגדיר שאלה דרגות העביות שנמצאות בי?

לפי הרצון שלך שבו אתה רוצה להשפיע לזולת. אם אני יכול להשפיע לזולת בעביות שורש, א' וב', אין לי שם כל כך מה להשפיע, אבל אני יכול לשייך את עצמי לאחרים, ואז נקרא שאני כקטן, נמצא בעבודת הקטנות. מה שאם כן, אם אני נמצא עם העביות שלי בדרגות ג' וד', אז אני על ידי זה יכול לעבד את המצב שלי לעל מנת להשפיע לאחרים, לשייך את עצמי לאחרים, לתמוך בהם. כמו קטן, אם הקטן מתחבר אליך, הוא לא יכול לעשות לך הרבה, הפוך כאילו, אתה צריך לדאוג לו. אבל אם הגדול מתחבר אליך אז הוא עוזר לך. זה ההבדל, תלוי באיזו עביות הכלי עובד.

תלמיד: נגיד שאני עובד כמו קטן בעשירייה, האם יש איזשהו הבדל, אני יכול להרגיש את ההבדל הזה נגיד בעביות ב' או א'?

כן, אתה תרגיש את זה.

שאלה: אתמול למדנו שבין הגוף ללבוש יש את הקליפות. האם לקבל על מנת להשפיע זה אחרי הקליפות, כאילו צריך לעבור את הקליפות?

קליפות הן בדרך כלל מתעוררות מתי שיש לנו עבודה עם כלים דקבלה. עבודה עם כלים דהשפעה שם זה לא ממש קליפות. צריכים לברר מתי אנחנו עובדים עם הקליפות, אבל העיקר זה מתי אנחנו עובדים עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע, שם באמת הקליפות באות ומפריעות לאדם. ההפרעה שלהן ברור שהיא כדי לקדם את האדם, שהוא יזוז מהמקום יותר ויותר, ירכוש מסכים.

שאלה: בעבודה עם כלי קבלה ג' וד', האם זה אומר שאנחנו מגלים שאנחנו הפוכים לחלוטין מתכונת הבורא, ולכן אנחנו מקבלים את המצבים האלה ועובדים מול העשירייה בהשפעה מוחלטת?

כן, וגם כלפי הבורא, אמנם אנחנו הפוכים, אבל אנחנו הופכים את הכלים האלו לעל מנת להשפיע. אנחנו יכולים להשפיע לבורא דווקא כשאנחנו מקבלים ממנו, ולכן עבודה עם כלים דקבלה היא עבודת ההשפעה הכי גדולה. כי יש כאן הופכיות, כמה שאני מקבל, אבל אני מקבל אחרי הצמצום, אחרי המסך, אז כמה שאני מקבל זה הכול בעל מנת להשפיע לבורא, לא לעצמי לעשות. כמו אורח שהוא נמצא אצל בעל הבית, שהוא מסכים אחר כך לקבל מבעל הבית כל מה שבעל הבית נותן לו, ובזה הוא משפיע.

קריין: אור פנימי אות ח' מבאר "כדי לעשות ולהאציל הבחינות הנזכרות".

"ח) היינו מהבלים אשר מתפשטים מהם ולמטה, כנ"ל בסמוך באו"פ פרק זה אות ד' עש"ה, שהוא או"ח היורד ממעלה למטה. בדומה כמ"ש בספירת המלכות בהסתכלות פנימית (ח"ב אות ק"ט ד"ה והנצח)דבחי"ד המכונה כאן פה, איננה מקבלת מאור ישר כלום, מחמת המסך שבה, אלא אחר שמעלית או"ח ממנה ולמעלה, חזר האו"ח הזה ויורד מהמסך ולמטה ומרחיב את מלכות לע"ס מינה ובה (כנ"ל ח"ג פ"ב אות ג') ומקבלת בתוכם. את כל שיעור קומת ע"ס, שאו"ח הלביש ממלכות ולמעלה, עש"ה.

וממש על דרך זה, אין הכלים של אזן וחוטם מקבלים כלום מההבל דהיינו או"ח העולה ממנם ולמעלה, כי מתוך שהמסך נזדכך מבחי"ד לבחי"ג, נבחן שמלכות עלתה למקום ז"א, דהיינו לחוטם, שמתוך כך המסך מעכב על כלי חוטם, שלא מקבל מאור ישר כלום, ומחזיר ע"כ אותו האור למעלה, שזה נקרא זווג דהכאה בבחי"ג כנ"ל. א"כ, אין הכלי דחוטם מקבל כלום מהאור ישר, להיותו מסתלק ממנו, אלא אח"כ, אחר שאו"ח מתפשט ויורד מהחוטם ולמטה, כנ"ל במלכות שבמקום בחי"ד דהיינו הפה. ועד"ז הכלי שנק' אזן, אינה מקבלת כלום מאור ישר מטעם הנ"ל, אלא ע"י האו"ח היורד מהאזן ולמטה ע"ד הנ"ל.

וז"ש הרב "משא"כ באח"פ, שהם יותר תחתונים, הוצרך, שהבל עצמו ממש שלהם יתפשט". כלומר, אחר שההבל עצמו," הבל זה אור חוזר, "דהיינו או"ח, יורד ומתפשט ממעלה למטה, שאז מתפשטים לע"ס ונעשים כלים לקבל את האור. וזה אמרו, "ולא נעשה מהם שום מציאות, אלא בכח ההבל עצמו". כלומר, בכח או"ח שלהם המכונה הבל, המתהפך ויורד ממעלה למטה, ע"ד המבואר."

זאת אומרת, יש לנו מסך שעומד על הכלי, על הרצון לקבל, ובמידה שהמסך הזה מעלה אור חוזר, האור הישר מתלבש באור החוזר וכך הוא מתלבש בתוך הכלי. אלו בסך הכול הפעולות שאנחנו לומדים. יש בזה הרבה פרטים כי הכול תלוי בדרגת העביות שיש בכלי ובדרגת הקשיות כנגדו שתהיה במסך, שהם שקולים זה כנגד זה. ואז לפי זה יש לנו אור חוזר יותר גבוה, זאת אומרת יותר תפיסה בבורא ויותר יכולת להידמות לו בתוך פעולת הכלי. כך אנחנו לומדים.

שאלה: מה ההבדל בין זה שמדובר על אור חוזר לבין הבל?

"הבל הבלים הכול הבל", זה שהכול תלוי באור חוזר.

תלמיד: הוא שאל מה ההבדל בין אור חוזר לבין הבל, כי זה נשמע אותו הדבר.

זה נשמע אותו דבר רק תלוי באיזה דרגות אנחנו מדברים.

שאלה: הוא מדבר כאן על היצירה של כלים חדשים. האם הכלים כבר נוצרו או שצריך לעבוד עליהם?

לא, הכלים לא נוצרו. כל הזמן אנחנו רואים איך הכלים הם מתבהרים מלמעלה, אחר כך הם עוברים שבירה ואחר כך מתגלים בנו, ואנחנו מתקנים אותם, מעמידים אותם יחד. כך אנחנו מגיעים לכלים מתוקנים שהם דומים לבורא, ולפי השתוות עם הבורא אז הבורא מתלבש בהם. כל העבודה שלנו היא להגיע לכלים מתוקנים המתאימים לגילוי הבורא, אז זה נקרא תיקון הכלים.

שאלה: האם האור החוזר זה להרגיש מה שחסר לקבוצה?

בעצם כן, אבל כדי להגיע לאור חוזר אנחנו צריכים להיות בחיבור, באיזו מידת אהבה בינינו, ואז אנחנו מייצבים בינינו מצב של צמצום ואור חוזר. ודאי שאנחנו צריכים. בלי אור חוזר אנחנו לא נוכל לגלות את הבורא, לא נוכל לעשות לו נחת רוח שיתגלה בנו.

כשאני מקבל מבעל הבית כאורח ונהנה מזה, מה זאת אומרת? זאת אומרת שאני נמצא בקבלת האור מהבורא בתוך האור החוזר שלי. וכך אור ישר שמתלבש באור חוזר בתוך הנברא, בי, בזה אני מרגיש עד כמה אני דומה לבורא, עד כמה אני קרוב אליו, עד כמה אנחנו משתווים, מתחברים. זה הכול התלבשות אור ישר באור חוזר.

שאלה: הוא אומר ש"או"ח, יורד ומתפשט ממעלה למטה, שאז מתפשטים לע"ס ונעשים כלים לקבל את האור." האם עשר ספירות נעשות לכלים?

ודאי שאור חוזר נעשה לכלי. רצון לקבל זה לא כלי. אחרי צמצום א' הרצון הוא כבר לא כלי, הוא לא יכול לקבל את האור העליון. ואז בא במקומו, במקום הרצון לקבל, צמצום, מסך ואור חוזר. ובמידה שיש אור חוזר, במידה הזאת אנחנו יכולים להשפיע, וזה נקרא הכלי שלנו.

תלמיד: ובמשפט קודם הוא אומר שהמסך מזדכך. איך המסך מזדכך, מה מהות הפעולה?

זה שאני מרגיש שאני לא יכול להשפיע לבורא עם אותו יחס כמו שהיה קודם, אז היחס שלי הקודם נעלם לאט לאט כי לא מרגיש בו כוח השפעה.

תלמיד: יש קשר למהות הפעולה שבעשירייה שאתה יכול לעשות זיכוך מסך?

כן. תלמד את זה.

שאלה: התפיסה של הבורא היא בראש, ולהידמות לו זה בגוף. זה נקרא מוחא וליבא?

כן ולא. האמת שגם מוחא וגם ליבא נמצאים גם בראש וגם בגוף. רק בראש זה בכוח ובגוף זה בפועל.

שאלה: איך זה שאור חוזר מתפשט מלמעלה למטה? אור חוזר זה לא מאיתנו?

אור חוזר זה מאיתנו לכן זה נקרא אור חוזר. אבל אור חוזר שעולה מאיתנו למעלה הוא הופך להיות ללבוש לאור ישר, ויחד עם האור הישר הוא מקבל את האור הישר עם האור החוזר שבו לתוך הפרצוף, לתוך הרצון.

תלמיד: למה אור חוזר נקרא הבל? האור חוזר זה לא דבר טוב?

זה נקרא הבל מפני שהוא עולה ממטה למעלה. לכן כתוב "הבל הבלים... הכול הבל"¹, שהכול נמדד ומתקבל ומורגש רק במידת האור חוזר שהוא מתלבש על האור הישר.

שאלה: איך גדלה העביות?

העביות תלויה ברצון של האדם ועד כמה שהוא עם הרצון שלו נכלל בעשירייה כדי להביא את הרצון שלו לשימוש הנכון למען העשירייה. בהתאם לזה הרצון שלו הופך להיות מרצון עב לרצון זך מפני שרוצה להשתמש בו כדי לשרת לאחרים, לתת לאחרים. במידה הזאת הוא הופך את עצמו להיות פרצוף שמשפיע.

תלמיד: איך היא גדלה?

בהתאם לעביות שאדם מקבל כל הזמן יותר ויותר האור חוזר שלו גם גדל יותר ויותר.

שאלה: האם אפשר לומר שהדרך למדוד את האהבה שלי כלפי העשירייה היא עד כמה שאני מגלה שהם מטרתיים ומסורים לדרך?

לא. הם יכולים להיות מאוד קטנים ולהיות לא מטרתיים ולא מסורים, אבל אתה הולך איתם לקראת גילוי הבורא כדי לעשות נחת רוח לו. זה הכלים שלך, את זה הבורא נתן לך, הביא אותך לעשירייה ואומר "קח לך", ולכן אתה צריך לקבל אותם כמו חלקי הנשמה שלך. נשמה, שאין לך יותר מזה. ומאוד קשה להחליף עשירייה, ומאוד קשה בכלל לעבוד בצורה כמו שאתם חושבים שבמקרה אני קיבלתי את החברים.

נראה לך שאתה קיבלת אותם במקרה, אבל אתה חייב לקבל אותם ולעבוד איתם שזו הנשמה שלך, ואתה צריך להיות בה, ואין מזה יציאה. עד כמה שאתה ממשיך, עד שהבורא יפריד ביניכם, יעשה עוד משהו, זה כבר בידיים שלו. לכן אתה חייב לראות את האנשים שאתה נמצא איתם בצורה שזהו, אתה בהם והם בך, וכולנו יחד מגלים את גמר התיקון.

תלמיד: כן, זה מאוד ברור. גם ברוך ה' זה גם מאוד קל והעשירייה מאוד חזקה, מאוד מטרתית. מה שאני מנסה לברר זה לגבי הקשר בין החשיבות והגדלות שיש כלפי הדרך, כלפי המקובלים, כלפי המטרה, לבין איך שאני מביע אהבה לחברים. יש קשר בין הדברים ואני לא מצליח להבין אותו.

הקשר הוא שכל מה שאתה קורא אצל מקובלים זה צריך להיות בשבילך כיסוד שאתה כך מתייחס לעשירייה. זה הכול.

שאלה: אנחנו עכשיו במשך היום קוראים רב"ש.

כן.

תלמיד: ולי יש רצון גדול במשך היום כשאני פוגש את החברים גם לשמוע איתם ביחד כמה דקות מתוך שיעור הבוקר. בוחרים עבורנו קטעים נבחרים, יש צוות נפלא שבוחר את הקטעים הכי מרגשים וחשובים בשיעור הבוקר, ולי יש רצון גם לשמוע כמה דקות ביחד עם החברים משהו משיעור הבוקר של אותו בוקר. אתה נותן חשיבות בעיקר לרב"ש?

לא. ודאי שאת חשיבות שיעור הבוקר אני לא מוריד בשום צורה. חס ושלום. ההפך, אני מכין את מה שאני אומר לכם. זה לא סתם אקספרונט, שאני מדבר מעצמי, שיעור בוקר מתחיל ואני סתם מדבר. אני תמיד חושב, זאת אומרת לפני שיעור בוקר אני חושב על מה שאני צריך להגיד, מה השלב הבא שאליו אנחנו צריכים להיכנס, איך אני מעורר אתכם לזה, איך זה יהיה מובן, איך אתם תגיבו על זה.

את חצי השעה או השעה של שיעור בוקר אני מכין מראש. ואולי אני לא כל כך מוצלח אבל זו הכנה שלי בקפדנות ואני חושב על זה ואני מביא לכם את זה ממש מהמוכן כמו ציפורים שמביאות משהו לקן שלהן, לגוזלים.

תלמיד: זה מאוד מורגש ולכן אני שואל אם זה בסדר שבהגדרת מפגשים של אמצע היום יהיה אפשר גם לשמוע ביחד כעשירייה כמה דקות מתוך שיעור הבוקר. אני מרגיש שזה הכרחי אפילו יותר מרב"ש.

נכון. גם זה נכון. אז בוא נעשה כך, תעשו את זה. אני רק לא יודע, לי נראה שבמשך היום אדם יכול פה ושם לשמוע מה שאנחנו מדברים בשיעור בוקר ברקע, כשהוא נוסע, כשהוא הולך, אולי כשהוא עובד, אולי כשהוא נמצא בבית סתם כך. יש לו דקות כאלו שהוא כל הזמן יכול להשמיע לעצמו את זה. היום יש כל מיני מכשירים שיכולים להיות זמינים להשמיע לאדם לא את שיעור הבוקר, את החלק של השעה הראשונה, אז בבקשה תעשו את זה. מתי זה מוכן לקליטה?

קריין: השעה הראשונה מוכנה מיד בסוף השיעור שלנו.

אז זהו. אפשר להוריד את זה?

קריין: כן.

זהו. אז אפשר להוריד ולהשתמש.

תלמיד: ודאי, כך אנחנו גם עושים. אני נגיד דבוק לאוזניות כל הזמן, זה בסדר, אבל זה כשאני עם עצמי. אני מדבר על זה שאני מרגיש צורך ביחד עם העשירייה, כשאני פוגש אותם באמצע היום, כמה דקות לשמוע ביחד חתיכה מהשיעור כדי שהוא יחיה בינינו כעשירייה. זה נכון?

גם זה טוב. זה כבר דבר אחר לגמרי. זו כבר פעולה קבוצתית שאתם בכוונה שומעים את זה יחד כדי לקבל את זה וכנראה לממש את זה כדי שזה יתלבש בכם ביחד כולם. אני גם מכבד את זה מאוד, תעשו. אבל האם לעשות את זה במקום קריאת מאמר שלם מרב"ש אני לא יודע.

תלמיד: זאת בדיוק השאלה.

אני לא יודע. לי נראה שלא עד כדי כך. מספיק לכם אולי נגיד חמש דקות.

תלמיד: בסדר.

תנסו. אני לא רוצה לקבוע.

תלמיד: זה מצוין. מכינים לנו חמש דקות. יש צוות שמכין לנו כאלה ביטים קטנים כמו לגוזלים, נגיד של חמש דקות. זה בסדר לקחת מהמפגש חמש דקות לשמוע ביחד משהו מהשיעור?

כן.

תלמיד: תודה רבה.

יופי. ואחר כך נראה. יכול להיות שצריך יותר. נראה. אבל זה שאנחנו עוברים את רב"ש זה נכנס בנו בכולנו וזה בונה אותנו מבפנים, רק בצורה אחרת, בצורה יותר כללית גם לרוחב וגם לכיוון.

(סוף השיעור)

---

1. "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א', ב').↩