שיעור ערב 09.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פרשת "שמות" - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נמשיך בקטע מס' 9 מתוך מאמר של הרב"ש "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה".

"כשעם ישראל, שהיו בגלות מצרים, שהיו תחת שליטת פרעה מלך מצר-ים, ורצו לצאת מתחת שליטתו, לא היה ביכולתם." זאת אומרת קבוצה, כמו שאז הייתה דוגמה כזאת בהיסטוריה, וגם עכשיו אנחנו נניח, כל קבוצה שרוצה לצאת מהאגו שלה, עשירייה שמרגישה שהיא נמצאת בנטייה לבורא, אבל לא מסוגלת להגיע לזה מפני שהאגו מתעורר בכל אחד ואחד, וכולנו כך, והאגו הזה לא נותן להם להתחבר בעל מנת להשפיע זה לזה, לא נותן לכל אחד לנטרל עצמו, אז הם מרגישים שהם נמצאים בגלות, שהרצון האגואיסטי הפרטי שולט עליהם. ומה כתוב אז "שהיו תחת שליטת פרעה מלך מצר-ים", זאת אומרת שיש איזה רצון כללי שקושר, סוגר אותם, לא נותן להם לברוח מהאגו. "אולם עוד לא היה ברור להם כל כך, מהו הפירוש "לעבוד להשפיע ולא לתועלת עצמו", הגם שרצונם היה לעבוד לתועלת ה', וראו שלא יכולים." קבוצה כזאת מבינה מה זה נקרא על מנת להשפיע, איך שהיא שומעת, קוראת, אבל לא מסוגלת להגיע לזה. "אבל היה להם תמיד תירוצים, על מה שלא יכולים לכוון בעל מנת להשפיע. ולא הרגישו שהם כל כך רחוקים מה'." מצד אחד הם רוצים להגיע למטרה, מצד שני הם עוד לא רואים עד כמה הם רחוקים מהמטרה. כי בכל זאת בכל אחד ואחד שורה עדיין הרצון לקבל שלא נותן להם להתחבר ביניהם ולהתחבר ביניהם עם הבורא. הכרת הרע, הכרת המרחק הזה, עומק הרצון לקבל שנמצאים בו עדיין לא מורגש.

"אמנם בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד," מתעורר בהם חיסרון כזה לבורא שמושך אותם, שרוצה לקדם אותם, החיסרון הזה שמתעורר בקבוצה נקרא "משה" מהמילה "מושך" אותם מהרצון לקבל, לעל מנת להשפיע. "היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים" על מנת להשפיע ביניהם וביניהם לבורא, זה נקרא "לשם שמים". "ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה." האנשים האלה, החברים בעשירייה נניח, מיד מרגישים אז עד כמה הם רחוקים מעל מנת להשפיע, מעל מנת להתחבר זה אל זה. "כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה. היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

נקרא שוב.

"כשעם ישראל, שהיו בגלות מצרים, שהיו תחת שליטת פרעה מלך מצר-ים, ורצו לצאת מתחת שליטתו, לא היה ביכולתם. אולם עוד לא היה ברור להם כל כך, מהו הפירוש "לעבוד להשפיע ולא לתועלת עצמו", הגם שרצונם היה לעבוד לתועלת ה', וראו שלא יכולים. אבל היה להם תמיד תירוצים, על מה שלא יכולים לכוון בעל מנת להשפיע. ולא הרגישו שהם כל כך רחוקים מה'.

אמנם בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה. היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

כל דבר שיכול להביא אותנו לבורא, היינו להשפעה טהורה שאין אף מחשבה על עצמנו אלא רק על אחרים, על הזולת, על הבורא, אם אדם משיג את זה, מרגיש את זה יותר מהכוחות שלו שהכין לעצמו, הוא לא מסוגל, הוא מיד נופל. לכן אנחנו בונים מערכות בינינו של הקבוצה, עשיריות, קבוצה גדולה, כל מיני מערכות לימוד וחיבור שתהיה לנו תמיד אפשרות להתקשר זה עם זה, וכמו בעשירייה נניח, יש גם כמות מסוימת לפחות שצריכה להיות, בסך הכול קבוצה גדולה של מקובלים כדי שהם יוכלו לתמוך זה בזה ולקבל מהבורא כוחות. כי הבורא קודם כל נותן להם הכבדת הלב, הוא נותן להם להבין מה זה נקרא על מנת להשפיע, ואז הם נחלשים מאוד כי הם מתחילים להבין שעל מנת להשפיע זה למעלה מהכוח האנושי, אתה חייב כביכול לתת כל מה שיש לך ועוד יותר מזה ועוד ועוד. ולכן צריכה להיות כאן חברה גדולה, חזקה, בהכנה שתוכל לשמוע את הדברים האלה ולאט לאט להגיע לעבודה למעלה מכל ההפרעות האלו, "איש את רעהו יעזורו", לתת דוגמה אחד לשני, לצעוק לבורא שיעזור, ואז אנחנו עוברים את המחסום.

שאלה: התאספנו יחד בעשירייה, מה זה אומר שמשה מגיע אלינו ומתחיל לדבר לפרעה של כל אחד?

זה שאתם מתחילים להרגיש שמתעורר כוח למטרת הבריאה, לבורא, אבל יחד עם זה אתם מתחילים להרגיש עד כמה ההליכה הזאת לקראת המטרה, היא כל הזמן נגד האגו, נגד הרצון לקבל, למעלה מהידיעה. רק באמונה למעלה מהדעת, שאין שם כוחות, אין הוכחות, הגאווה, האגו לא עוזר, ואז במה אני יכול להתקדם? ההתקדמות יכולה רק להיות כזאת, שאני מרגיש את עצמי באפס כוחות, באפס יכולות להגיע למשהו, יש לי חברים, אבל גם הם באותו מצב כמוני, מה לעשות? אז אנחנו ביחד יכולים לעזור אחד לשני רק בדבר אחד, אנחנו חייבים להתחבר בכל האפסים שלנו, בחוסר האונים שלנו, בזה שלא מסוגלים בעצמנו וגם לא מסוגלים כל כך לעזור אחד לשני, אלא רק לפתוח לבורא, לצעוק לבורא, לדרוש ממנו, ובזה מצליחים.

שאלה: מה ההבדל בין דרישה, בקשה של האדם, לבין התפילה שצריכים להעלות?

דרישה ובקשה זה כאילו אותו דבר.

שאלה: בקטע נאמר שישראל לא ראו הבדל בין העבודה בקבלה לעבודה בהשפעה, אז איך הם השתוקקו לצאת מתוך הקבלה אם לא הרגישו את ההבדל?

בלמעלה מהדעת. הם הבינו שהשפעה אחד לשני צריכה להביא אותם להשפעה לבורא שהיא המטרה.

שאלה: אם אין לי חיסרון, אפשר להתלבש על חיסרון של חבר ולצעוק איתו, זה יעבוד?

ודאי שכן, דווקא מהחסרונות של החברים אם אתה נכלל, אז יש לך כיוון נכון להתקדם.

שאלה: אי אפשר לחצות את המחסום לבד אלא רק ביחד, נכון?

לבד, בכלל אין דבר כזה ברוחניות. ברוחניות אחד לא קיים, רק עשירייה נחשבת לאחד. "פרצוף" זה נקרא עשר, ופחות מפרצוף אין ברוחניות.

קריין: קטע מספר 10 מתוך מאמרו של הרב"ש "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה".

"בזמן שזכו לראות "וימת מלך מצרים", שהזה"ק מכנה זה בשם "נפילת השר שלהם", הידיעה הזו, שהיו חושבים, שיש שר של מצרים, ויש לו שררה, והוא מעכב את צעקתם, שלא ישמע למעלה, הדעה הזו נפלה מעם ישראל.

אלא זכו עכשיו לראות, שלא היה שום שר של מצרים, שהיה מעכב את תפלתן של ישראל, שלא יתקבל. אלא ה' כן שמע תפלתן, וה' הכביד את לבם. היינו, שה' היה רוצה, שתתגלה את צורה האמיתית של הרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו".

נמצא, שכן שמע את צעקתם. ואם לא היה בחינת אתערותא דלתתא מעם ישראל, שרוצים לצאת משליטת מצרים, היינו שראו, שכל עבודתם היא לטובת הרצון לקבל לעצמו, הנקרא "פרעה מלך מצרים", ובלי ההתעוררות הזו לא היה ה' מגלה להם את צורת הרע."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, הבורא מנהל את כל העניין, את כל ההצגה הזאת שהוא עושה איתנו הוא מנהל בלבד. הוא מכביד את ליבנו כך שאנחנו נעשים עצלנים, הוא מוריד לנו כביכול את מנת המשכל במוח כך שלא נהיה כל כך חכמים, או הפוך, שנהיה חכמים כאלה שמתחילים לתכנן כל מיני דברים הפוכים מהנכון. ובעיקר מה שהוא עושה, הוא מעלה את האגו שלנו, ואז כל פעולה שאנחנו צריכים לעשות ברוחניות, נעשית מעל לכוחנו, שאנחנו לא מסוגלים לבצע.

אני לא יכול להסתכל על החברים, יש לי דחייה מהם. אני לא יכול לחשוב על מטרת הבריאה, לא אכפת לי. אני לא יכול לתאר לעצמי שיש כוח עליון שהוא מנהל את הכול, זה לא מתואר לא ברצון ולא במחשבה שלי. זאת אומרת, הבורא מסובב לנו כאלה דברים שזה נקרא גלות מהרוחניות בסך הכול, זה נקרא "גלות מצרים".

עד שאנחנו נגיע למצב שמתגלה בנו כל הרע שלנו, שאנחנו לא מסוגלים ולא רוצים ולא מיועדים לכלום. מצד אחד. מצד שני, שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתקדם ולבנות את עצמנו באמונה למעלה מהדעת, ולהכיר בשליטת מלך מצרים. שמלך מצרים זה הבורא, פרעה והבורא זה אותו הדבר, זה רק פנים ואחוריים. ותמיד יש לנו עסק רק עם כוח עליון אחד, אבל שהוא מתגלה בכל מיני אופנים.

ואז אנחנו צריכים להכיר בכוח עליון, שאנחנו לא רוצים להיות קשורים עם כוח עליון שזה פרעה, אלא להיות קשורים לכוח עליון שזה הבורא. כי סך הכל כוח האגו הכללי שבכל המציאות, בנו ובכל אחד, הכול נקרא "פרעה", האגו הכללי, ואנחנו צריכים דווקא להתקרב, להידבק לכוח העליון שהוא הפוך ממנו, ה"בורא".

שאלה: האם התפילה נולדת כשאין כוח, או דווקא כשיש כוח לתת הרבה מאמץ ואז בסוף נולדת תפילה?

אנחנו צריכים להשתדל לייצב תפילה מכל מצב ומצב. יש כוח - אין כוח, מבינים - לא מבינים, תתחילו כמו ילדים משום דבר. רק לאחוז במשהו, באיזשהו קצה חוט בבורא עם החברים, לחבר את החברים דרכי לבורא, לאחוז בבורא בכמה שאפשר, וכך להתחיל לפתח את הקשר הזה.

שאלה: אמרת שפרעה והבורא זה אותו הדבר?

זה לא אותו דבר בהופעה כלפינו, פנים צוחקות ופנים חמורות נניח, אבל זה אותו כוח שכך משחק איתנו כדי לחנך אותנו.

תלמיד: השאלה, מהו הטריגר שמגלה לנו שפרעה זה למעשה הבורא?

זה שאנחנו מתייחסים גם לפרעה וגם לבורא כלכוח עליון ואנחנו רוצים שישלוט הבורא על פני כוח הפרעה, אבל שניהם כוחות רוחניים, עליונים, גדולים.

שאלה: מה היחס הנכון כלפי התיאטרון הזה, כלפי ההצגה הזאת?

שהכול הצגה. ואני צריך להתייחס אליה כך שאני משתתף שם ואני רוצה רק לייצב את כל הגיבורים שבהצגה, כל אחד במקום נכון. אני רוצה שישלוט הבורא, כוח השפעה ואהבה, כוח החיבור, כוח האהבה על פני פּרעה, כוח הפירוד, כוח השנאה, כוח הדחייה.

שאלה: לא ברור מה זה שהוא רוצה שהכוח של הבורא ישלוט, האם זה בפועל או רק בחשיבות?

אני לא מבין מה אתה מדבר, מה זה בפועל או בחשיבות? שישלוט, אני רוצה שהכוח הזה יתגלה בכל העולם, לכולם.

תלמיד: אבל כמו שכתוב בקטע, אין כוח לעבוד, ואנחנו מגלים יותר ויותר שאפילו שלא לשמה אנחנו לא יכולים לעשות, אז מה אנחנו כן מבקשים מהבורא?

אנחנו מבקשים מהבורא שכוח השפעה ואהבה יתגלה בכל המציאות.

תלמיד: אם גם כוח פרעה זה כוח שמגיע מהבורא, אז אם אני מגלה שיש בי עכשיו כאלה כוחות שפועלים ואני מצליח לקשר את זה לבורא, שלמעשה הם הגיעו מהבורא, האם זה נקרא שכוח פרעה כבר לא שולט עלי אלא כוח הבורא שולט עלי?

תלוי איך אתה קובע, מי ישלוט עלייך.

שאלה: איך אנחנו מבחינים בין שני הכוחות האלה בעשירייה, שאמנם הם הפוכים אחד לשני אבל שניהם הבורא, איך אנחנו מבחינים ביניהם?

כוח אגואיסטי וכוח אלטרואיסטי. כוח שנאה ודחייה, וכוח אהבה וחיבור. איך מבחינים? זה מאוד ברור.

תלמיד: זה לא כל כך ברור, משום ששניהם הם הבורא, מה שאני מרגיש בתוכי אני מרגיש את הבורא, איך אני יכול כביכול להחליט שזה כוח האחוריים וזה כוח הפנים, איך בדיוק?

אני אמרתי לך את זה רק כדי שאתה תכיר יותר ש"אין עוד מלבדו". שאין כוחות בכלל, מלאכים, שדים, רוחות, סטרא אחרא, פרעה, כל דבר ודבר זה הכול כוח עליון אחד, שמשחק כלפינו בכל מיני אופנים, חיוביים או שליליים, כדי לחנך אותנו, לגדל אותנו, ולהביא אותנו להזדהות עימו, לדבקות בו.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לעשות את ההבחנה הזו בין האחוריים לפנים של הבורא?

אל תעשה בינתיים, שזה לא יבלבל אותך.

שאלה: אנחנו אומרים שבורא זה "בוא וראה". האם החושך שמגיע אליי זה משום שהאור גדול אז אני תופס דווקא את החושך בגלל שהבורא מאיר עליי?

כשהבורא מאיר ואני לא יכול לראות את האור הזה כי אין לי כוחות השפעה שתואמים ליחס הבורא אליי, ליחס לאור, ולכן במקום האור אני רואה את החושך. ואז מתוך החושך אני צריך להבין שזה דווקא אור גדול, רק שאני צריך לגלות כלים דהשפעה, ואז אני אראה שזה אור במקום חושך. הכל תלוי כלפי הכלים שלי, כלים דקבלה מביאים לי את הרגשת החושך, כלים דהשפעה מביאים לי את הרגשת האור. אני עושה את היום והלילה, את האור והחושך, אני. ומצד הבורא, הוא רוצה לגלות רק את האור שלו, רק את היחס הטוב.

שאלה: הבורא שממנו אני מבקש לפני שהוא מופיע בינינו בעשירייה, איפה הוא נמצא, לאן לכוון את המחשבות?

אם אתה לא פונה לבורא דרך העשירייה, אז אתה לא פונה. אתה לבד לא יכול לפנות לבורא בשום צורה, רק דרך עשירייה. אנחנו שנים רוצים לפנות לבורא, להתפלל, לצעוק, לבקש, אבל מפני שאני זה אחד, ולא דרך חיבור עם החברים, אז אני לא מגיע אליו. זאת אומרת, כדאי בכל זאת לפנות אליו, אבל זה הכול כדי שניודע לכך שפנייה כזאת, אינדיבידואלית, לא פועלת. פשוט תתחיל להתחבר עם החברים ולארגן איתם יחד פנייה לבורא.

שאלה: צעקה אמיתית זה רק אחרי הכרת הרע?

כן.

שאלה: רשום בקטע "ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד". למה משה הולך דווקא "לדבר לבחינת פרעה"?

כי זה מה שהוא מגלה שיש לפניו, רצון לקבל גדול שלא נותן לעם ישראל, לקבוצה הזאת, לעשירייה לצאת ממצרים.

שאלה: הפעולה להתחבר עם החברים זה משהו שאני צריך להבין איך לעשות עכשיו, או רק אחרי שזה יתגלה?

זה לא יתגלה אם אתה לא תתחבר. קודם חיבור, אחר כך זה יתגלה.

קריין: קטע מספר 11 מתוך אמר הרב"ש "הצורך במעשה דלמטה".

עבדי פרעה

"השולט על האדם הוא התענוג, והעבד נקרא מי שמשועבד להתענוג. ובזמן שהתענוג של האדם הוא מקבלה, נקראים "עבדי פרעה". ובאם התענוג שלו הוא מהשפעה, הוא נקרא "עבד ה'". ובלי תענוג אי אפשר להתקיים.

ואין בכח האדם לשבור את התענוג, אלא רק הקדוש ברוך הוא יכול לשבור אותו, במה שלוקח ממנו את השפע, שאין לו מה לתת להנבראים. וזה נקרא שבירת כח הסטרא אחרא. והאדם צריך רק לגלות שהוא רוצה בכח דלהשפיע. ושיבקש מה' שיתן לו הכח הזה. וזה נקרא בחירה מצד האדם, שרק זה הוא בחינת אתערותא דלתתא."

(הרב"ש.921. "הצורך במעשה דלמטה")

זאת אומרת, אדם צריך להגיד לעצמו, להוכיח לבורא כביכול שהוא לא רוצה לעבוד עם כוח קבלה, לא רוצה לעבוד עם זה. פשוט, על מה שיש לפני בכל רגע ורגע, אני צריך לעשות מיון ולעבוד רק עם כוח השפעה כמה שאפשר.

שאלה: מהי הפנייה הנכונה ביותר דרך העשירייה לבורא?

"תן לנו בבקשה כוח להתחבר ולאהוב את החברים ולהיות בלב אחד, ומתוך זה אנחנו רוצים לשמח אותך."

שאלה: מה הכוונה בזה שהוא אומר שהקדוש ברוך הוא יכול לשבור את התענוג בזה שלוקח ממנו את השפע, שאין לו מה לתת לנבראים ?

אם הבורא לוקח את התענוגים מפעולות דקבלה אז אתה לא נמשך אליהן, כי זה לא מושך אותך, אתה לא רואה שאתה יכול ליהנות מזה.

תלמיד: האם אפשר להגיע למצב כזה שלא יהיה תענוג מקבלה בכלל?

לא, זה רק אחרי העבודה שלך. אבל הבורא משחק עם זה. זה שנניח עכשיו אתה מגיע לשיעור ויש לך עוד אפשרויות ללכת ולעשות כל מיני פעולות, הבורא משחק בזה שנותן לך בשיעור עכשיו קצת יותר אור, מושך אותך, מאשר לכל מיני פעולות אחרות שאתה יכולת לעשות במקום השיעור. זה המשחק שלו. עד שאתה תתחיל לדרוש, לא בגלל שיש כאן יותר אור ושם פחות אור, אלא בגלל שזה חשוב לך. ואיך זה חשוב? באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת שאתה תרצה להיות דבוק לכאלו פעולות שאין להן במה לענות לרצון לקבל שלך, אלא רק לרצון להשפיע דרך החברים לבורא.

שאלה: לפי מה שאני מבין מהמאמר אני זז רק אם אני מקבל חומר דלק או תענוג גם בגשמי וגם ברוחני, נראה שהכול אגואיסטי.

ודאי, אתה כמו מכונה, אם ממלאים בה דלק, אז אתה זז, אם לא ממלאים אותה, אז אתה לא זז. אז מה השאלה?

תלמיד: אם כך כשאני עושה פעולה רוחנית, אני עדיין לא זז מלקבל לעצמי ללהשפיע, כי עדיין נשאר משהו לכיוון עצמי, זה הרי התענוג.

תענוג זה בוודאי, בלי תענוג אתה לא יכול לזוז. השאלה איך אתה משתמש בתענוג, רק לשם תענוג או שאתה רוצה להשתמש בתענוג כדי להגיע לאיזו מטרה. יש לי רכב ואני יכול לנסוע ללא שום כיוון, להנאתי, או דווקא ההיפך, אני יכול לשבת בו ולנוע לכיוון מסוים לעשות בזה נחת רוח לחברים, לבורא. תלוי איך אני משתמש ברצון לקבל שלי, אבל למלא אותו בדלק אני חייב.

שאלה: בקטע כתוב שאלו שמקבלים את התענוג מקבלה נקראים "עבדי פרעה" ואלו שמקבלים תענוג מהשפעה הם נקראים "עבד ה'". אז בעצם כשאנחנו נהיה עשירייה אחת, אנחנו נהיה "עבד" במקום "עבדי"?

כן, עבד ה'. עשירייה שהיא כולה הולכת ומבצעת את רצון הבורא היא נקראת כולה "עבד ה'", כך זה עובד.

קריין: קטע מספר 12, זה קטעים בנושא "ויבן ערי מסכנות". קטע מספר 12 מתוך "שמעתי" פ"ו, "ויבן ערי מסכנות".

ויבן ערי מסכנות

"בזמן שאנו לא רוצים לקבל את האמונה אנחנו נופלים ממצבנו. ובכל פעם ופעם אנחנו עולים ויורדים, עד שנקבע בליבנו שאין לנו עצה אחרת אלא לקבוע את האמונה. וזהו היה בכדי לקבל את האמונה. וזה ויבן ערי מסכנות (לישראל) לפרעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")

הבורא מלמד אותנו, שאנחנו [צריכים] לעבוד רק בכוח השפעה, ואיך הוא מלמד אותנו? אנחנו משתדלים כל הזמן לעבוד בכוח קבלה למטרה של קבלה וכן הלאה, ואנחנו רואים כל פעם שפחות ופחות ופחות מצליחים. כך הוא לאט לאט לאט בונה בנו את האכזבה, את הריחוק מכוחות הקבלה. זה כמו שהוא עושה את זה עם כל העולם, רק שם זה במימדים אחרים, יותר גדולים ויותר איטיים.

ואז אנחנו מגיעים למצב שרואים שאין לנו ברירה אחרת, אלא אנחנו חייבים להגיע לכלים דהשפעה, כי בכלים דקבלה אנחנו ממש לא יכולים להתקיים, אין חיים בכלים דקבלה, יש רק כדי להתקיים וכל הזמן להיות באכזבה. אנחנו נצטרך לעבור לכלים דהשפעה ואז נראה את העולם הפוך, כך זה יהיה.

אנחנו נראה את זה על עצמנו נקווה בקרוב, ואחרי זה נראה איך כל העולם בצורה גדולה כזאת כולו גם מתחיל לגלות, שאין לו שום חיות ואין ממה ליהנות בחיים, ואין כוח ואין מילוי בעולם הזה לאף אחד ואז [יהיה] הייאוש הזה הגדול, שכל האנושות תתחיל להשיג, עכשיו אנחנו רק רואים איך שהם מתחילים בזה, הם עוד חושבים שהם יכולים לחזור לכל מיני מילויים וצורות חיים. לא יקרה שום דבר.

הכול פשוט ייעלם, לא יהיו טיסות, לא יהיו בתי קולנוע, תיאטרונים, כל הדברים האלה, אין. אנשים לא יוכלו ללכת לזה וליהנות. עד כדי כך הרצון כבר יעבור לכיוון אחר אחרי הווירוס הזה. לא יתמלאו מסעדות וכך אנחנו נראה שהבורא מסובב אותם לאט לאט מכלים דקבלה, לכלים דהשפעה. כך זה יהיה, חכו, לא הרבה זמן.

שאלה: מה זה נקרא לקבוע את האמונה? האם מגיעים לקביעות הזאת שהוא מדבר עליה בטקסט?

לקבוע את האמונה, זה שאנחנו רוצים להיות בכוחות דהשפעה בינינו ומתוכנו לבורא. וודאי שאנחנו מגלים שלא מסוגלים לזה, גם בינינו לא מסוגלים להיות מקושרים בהשפעה, גם עם הבורא לא יכולים להיות מקושרים בהשפעה, אבל צועקים, מבקשים "ויאנחו בני ישראל מהעבודה" ואז הבורא נותן לנו כוח השפעה. כוח השפעה זה הטבע שלו.

תלמיד: אנחנו רואים שזה כל הזמן בורח לנו.

נכון ככה זה, זה בורח. אבל כשמבקשים אז הכול בסדר. נגיע, מתקרבים אפילו קבוצה שלכם.

קריין: כן. קטע 13 מתוך מאמר של הרב"ש "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים".

"בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', והוא רוצה שכל עשיותיו יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא רואה שאין בידו להתגבר, אז האדם מבקש עזרה מה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזה"ק, "במה מסייעין אותו, בנשמתא קדישא".

אי משום זה, כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה, היה הכל נשקע בארץ, כמו שאומר בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום, ותמיד הם היו רואים את עצמם, כמי שאף פעם לא התחיל בעבודה, כי כאן שאין הם זוכרים שום דבר תורה, מה שנוגע לעניני עבודה, ותמיד כשעושים חשבון לעצמם, איפה עבודה שלנו, מה שאנחנו הכנסנו כוחות בעבודה, ולאן הם הלכו."

(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)

קריין: מ"שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות".

"יש לפרש מסכנות מלשון סכנה, שהם היו בסכנה גדולה, שלא ישארו במצב זה כל ימי חייהם. אבל לפרעה היה עבודתם של ישראל פיתם ורעמסס, היינו ערים יפים מאד מאד.

לפי זה יהיה הפירוש "ויבן ערי מסכנות" - לישראל, ולפרעה - את פיתם ורעמסס. היות שכל מה שעבדו ישראל, נפל לקליפות, ולא היו רואים שום ברכה בעבודתם. ובזמן שהיו מתגברים בעבודת האמונה ובבחינת השפעה, אז כן ראו פריה ורביה. וברגע שנפלו לבחינת ידיעה וקבלה, היו תיכף נופלים לרשות קליפת פרעה. "

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")

שוב.

"יש לפרש מסכנות מלשון סכנה, שהם היו בסכנה גדולה, שלא ישארו במצב זה כל ימי חייהם." אתם שומעים, במצב שדווקא רוצים לצאת ממצרים, מהאגו שלנו להתעלות מעליו, ישנם כאלו מצבים שאנחנו פתאום יכולים להסכים להישאר בתוך האגו כל הזמן. ולכן זה נקרא "מצב סכנה" "אבל לפרעה היה עבודתם של ישראל פיתם ורעמסס," יפה מאוד "היינו ערים יפים מאד מאד.

לפי זה יהיה הפירוש "ויבן ערי מסכנות" - לישראל, ולפרעה - את פיתם ורעמסס." לישראל זה היה רע למי שרצה להגיע לדבקות בבורא. ולאלה שלא רוצים להגיע לדבקות בבורא, זה נקרא "אנשי פרעה" שמוכנים להיות בעל מנת לקבל, בשבילם זה היה מצב יפה. "היות שכל מה שעבדו ישראל, נפל לקליפות, ולא היו רואים שום ברכה בעבודתם." זאת אומרת, שכמה שאנחנו משתדלים להיות בעל מנת להשפיע, בהשפעה הדדית, בחיבור הדדי, כל זה לא מצליח. אנחנו רואים כל פעם ממש שבירה. "ובזמן שהיו מתגברים בעבודת האמונה ובבחינת השפעה, אז כן ראו פריה ורביה." רק לפרקים פה ושם היו מצליחים. "וברגע שנפלו לבחינת ידיעה וקבלה, היו תיכף נופלים לרשות קליפת פרעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")

וכל הנפילות האלו גם לכאן וגם לכאן, בשביל מה הן? כדי להביא אותנו לידיעה ולהרגשה שרק פניה לבורא יכולה להציל אותנו. גם ללכת בהשפעה ובחיבור עד הסוף, לא יעזור לך, אין לך כוחות כאלה. גם ללכת בקבלה ודאי שלא, כי זה נגד מטרת הבריאה. אז מה עושים? מגיעים לייאוש ומתוך הייאוש מתחילים לצעוק לבורא "הצילו", ואז הוא מעלה אותנו מתוך המלכות, מרמת המלכות לרמת הבינה. זה נקרא ממצרים לארץ ישראל.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בשמחה בעשירייה, כדי לעשות נחת רוח לבורא. איך נבין שאנחנו עושים לו נחת רוח?

אם כל אחד רוצה לעשות נחת רוח לחבר וסך הכול לחברים ואתם מתחברים ביניכם כדי לשמח את החברים בעשירייה, שיחד ביניכם כולם יחד אתם רוצים להתקדם לכיוון ההשפעה הכללית, כלפי כל העולם וכלפי הבורא, אז השמחה שלכם היא שמחה נכונה וטובה. העיקר זה לייצב כזה מצב, כזאת הרגשה בתוך עשירייה.

שאלה: ציטוט המשמעות השנייה של מסכנות מלשון סכנה, האם זה מצב כללי בעשירייה?

כן. כל מה שמדובר כאן, מדובר על זה שכל העשירייה כך מרגישה. כי כל העשירייה חושבת איך היא יכולה לעלות מהמצב שלה, מתוך הקבלה הפרטית של כל אחד ואחד, להשפעה הדדית בתוך העשירייה.

שאלה: יש ציטוט שנאמר בו, והם תמיד ראו את עצמם כאילו לא התחילו את העבודה כי לא זכרו מהתורה שום דבר. איך אפשר לשכוח את התורה?

כמה שאדם יותר ויותר מתקדם ברוחניות הוא מרגיש שהוא כאילו לא עשה כלום. כל יום ויום מה שעשה זה כאילו נבלע בתוך התהום. זה טבעי שכך אדם מרגיש אם הוא הולך בהשפעה.

שאלה: מה זה אומר לבנות ערים יפות בעשירייה ואיך אנחנו מתעלים מעל זה?

לבנות ערים יפות בעשירייה זה נקרא שאנחנו בונים מהרצון לקבל שלנו כוחות הבינה וכוחות הכתר, להשפיע על מנת להשפיע ואפילו לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: רשום בקטע, שבזמן שהיו מתגברים בעבודה באמונה, בבחינת השפעה רואים פרייה ורבייה. מה זה אומר לראות פרייה ורבייה בעבודה?

אם הם עושים פעולות על מנת להשפיע אז יש להם השגה יותר ויותר גדולה ברוחניות.

שאלה: אמרת שאנחנו הולכים בעבודה עד שנתייאש מכוחות עצמנו ואז הבורא ייתן לנו את דרגת הבינה. ואמרת שגם העולם מגלה ייאוש, נסגרים המסעדות, מה זה אומר שהם יגיעו לכלים דהשפעה?

הם יבואו למצב שיבינו שאין יותר חיים כמו שהיו קודם, ובכלל אין חיים, ואין להם ברירה אלא להגיע מיחסים של קבלה ביניהם, ליחסים של השפעה שרק בצורה כזאת אפשר לחיות, ואז הם יפנו אלינו שאנחנו נלמד אותם איך לעשות זאת. זה יהיה מהר, זה לא יהיה כמו שאיתנו כי לא תהיה להם בחירה חופשית, אלא אצלם זה יהיה בצורה שהבורא מחייב אותם. נראה, נדבר על זה עוד.

תלמיד: מה הם כלים דהשפעה עבורנו ומה הם כלים דהשפעה עבורם?

לנו כלים דה השפעה זה נקרא שאנחנו רוצים להתחבר בינינו כדי להשפיע לבורא, שיהיה לו מקום שהוא יכול להשפיע בו על הרצונות שלנו. ולהם כלים דה השפעה זה שהם יתחברו אלינו ויצטרפו פשוט אלינו. אנחנו נעשה פעולות כמו ראש הפרצוף והם קיבלו מזה תוצאות כגוף הפרצוף.

שאלה: מה עושים במצב שהחברים כן מוכנים לצעוק ואני לא?

תלמד מהם, תקנא בהם. אתה צריך לקנא בהם, וגם לפחד שאתה עוצר אותם. אם יתגלה להם שרק אתה נמצא בדרך אז הם יזרקו אותך מהעשירייה. כי אין מה לעשות, בשביל מה הם חיים, כדי לתת לך אפשרות להתפנק?

שאלה: האם הפחד לא דוחף לאמונה מעל הדעת, ההרגשה שאתה נמצא במצב כזה?

כשתגיע לזה אז תראה ותבין. ככה לא שואלים. על המצבים הפנימיים שאתה עובר אל תשאל. תברר את זה בפנים.

שאלה: איך עשירייה יכולה לזהות או לקבוע את המצב שלה כעשירייה?

החברים בעשירייה צריכים לדבר ביניהם ולקבוע באיזה מצב היא נמצאת לעומת מה שאנחנו קראנו בשיעור, מה שאנחנו דיברנו בשיעור.

תלמיד: כשמדברים אז כל אחד אומר איך הוא רואה את העשירייה, אבל איך מגיעים לתוצאה אחת של העשירייה?

עדיין אין לכם את זה, צריכים לדבר יותר.

תלמיד: ותבוא הרגשה מתוך זה שכולם משתפים?

לאט לאט תתחילו יותר ויותר להרגיש זה את זה ותתפללו כדי להרגיש זה את זה ולהתחבר זה עם זה, וכך זה יהיה. ודאי שלזה צריכים עוד הכרות, התקרבות. מה שהיה קודם שהייתם סתם כמו כל מיני חברים ברחוב זה לא מספיק. צריך להרגיש ממש יום יום שאנחנו עובדים על ההתקרבות בינינו.

קריין: מתוך מאמר "הקשר בין פסח, מצה ומרור" של הרב"ש.

חומר ולבנים

""בחומר", כלומר שהמצרים הסבירו לישראל את חומרת דלהשפיע, מה שאין כן עבודת המצרים יהיו תמיד לבן, שלא ירגישו שום חושך בעבודה, אלא שהגוף יסכים לעבודה זו, וזה נקרא, "בלבנים", כלומר עבודת המצרים הם יהיו תמיד בבחינת לבנים, בלי כתם ולכלוך, אלא שיהיו תמיד שלמים, ועל ידי זה גורמו באמת שיהיה לישראל קשה לעבוד לשם שמים.

כלומר שהעבודה קשה נמשכה מזה, שהמצרים היו אומרים להם תמיד את ענין חומר שישנו בעבודה דלהשפיע, והלבנים שיש בעבודה זו, ויראת המצרים.

כנ"ל, שמהירא את ה' היתה נמשכת תקלה לישראל. היינו שמזה נמשכה להם את העבודה קשה בשדה, היינו בהמלכות שמים שרצו לקבל עליהם ולא יכלו."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח ,מצה ומרור" 1987)

קריין: שוב.

""בחומר", כלומר שהמצרים הסבירו לישראל את חומרת דלהשפיע," זאת אומרת, הרצונות דלהשפיע הרגישו לחץ מהרצון לקבל, שהרצון לקבל דורש ומרוויח וברצון להשפיע אין איזה רווח. "מה שאין כן עבודת המצרים יהיו תמיד לבן," יש רווח, יש מילוי בעבודת המצרים, בלקבל. יש משהו ביד, בטוח. "שלא ירגישו שום חושך בעבודה, אלא שהגוף יסכים לעבודה זו," הרצון לקבל הכללי ודאי שהוא רוצה בקבלה ולא בהשפעה. "וזה נקרא, "בלבנים", כלומר עבודת המצרים הם יהיו תמיד בבחינת לבנים, בלי כתם ולכלוך, אלא שיהיו תמיד שלמים, ועל ידי זה גורמו באמת שיהיה לישראל קשה לעבוד לשם שמים."

"כלומר שהעבודה קשה נמשכה מזה, שהמצרים היו אומרים להם תמיד את ענין חומר שישנו בעבודה דלהשפיע, והלבנים שיש בעבודה זו, ויראת המצרים.

כנ"ל, שמהירא את ה' היתה נמשכת תקלה לישראל. היינו שמזה נמשכה להם את העבודה קשה בשדה, היינו בהמלכות שמים שרצו לקבל עליהם ולא יכלו."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח ,מצה ומרור" 1987)

אולי אנחנו נמשיך, אני עוד לא יודע, עברנו רק חצי מהפרשה הזאת, פרשה מאוד חשובה. אני מבקש, בוא אנחנו נשתדל לקרוא, לדבר על זה בקבוצות כי זו פרשה מאוד חשובה ליציאה שלנו מהאגו, מהדרגה הגשמית לדרגה רוחנית.

(סוף השיעור)