שיעור בוקר 29.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש א'. עמ' 37. מאמר "היתכן שירד משמים דבר שלילי"
(ד"ה: הנה בהקדמה לספר הזהר)

היתכן שירד משמים דבר שלילי

תשמ"ד - מאמר ט"ו
1984 - מאמר 15

"ביאור למה שנאמר במאמר י"ד, על הכתוב בזהר פנחס (אות ע"ח) "אם זכו ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכול הקרבנות. ואם לא זכו, היה יורד שם כמו כלב של אש". ושאלו על זה, איך יורד משמים דבר שלילי. אנו מבינים, מה שבא משמים הוא להטיב. וכשבא דבר שמשהו לא חיובי, איזה תיקון יוצא מזה, שנגיד, שזה בא עכשיו מלמעלה כמו כלב של אש, הלא זהו לא חיובי.

ויש להבין זה על דרך משל. אדם שהיה לו בן חולה. אז הוא הלך לאיזה רופא, שנתן לו תרופה. ולא עזר לבנו. אח"כ יעצו לו ידידים, היות שיש כאן פרופסור גדול, הגם שהוא לוקח הרבה כסף, מכל מקום כדאי ללכת אצלו, מטעם כי הוא מומחה גדול. וכשבאו אליו ובדק את בנו החולה, אז אמר שהוא חולה מסוכן, והמחלה זו נקראת בשם מסוים.

האיש שלם לו את המחיר שקבעו לו מראש, ואח"כ, כשבא הביתה, הוא שלח להידידים שלו ואמר להם, אתם יעצתם לי, שאני אלך להרופא הגדול, ושכדאי לשלם לו הרבה כסף. ובסוף מה עשה לי הרופא הגדול, שאמר שהבני החולה נמצא במחלה יותר גדולה מכפי שאמר לי הרופא הקטן. ובשביל זה היה לי כדאי לשלם מחיר כל כך גבוה, בכדי שיגיד שבני נמצא במחלה גדולה. הלא בשביל מה אני הולך לרופא, שירפא את החולה, אבל לא שיגיד שבני נמצא במחלה גדולה.

אז הידידים אומרו לו, זה שהרופא אמר בדיוק מה היא המחלה שלו האמיתית, לפי מה שקבע הרופא הגדול, אז אנו כבר יודעים איך לרפא אותו. בכדי לרפאות המחלה לא צריכים רופא גדול, כי לכל מחלה כבר יודעים איזו תרופה לתת. אלא עיקר הוא לדעת מהי המחלה האמיתית. ונמצא, שמה שמשלמים להרופא הגדול סכום יותר גדול מרופא קטן, הוא לקבוע בדיוק מהי מחלתו.

נמצא לפי זה, שקביעות החסרון, שנקרא שלילי, מכל מקום זה נקרא חיובי. היינו, ידיעת המחלה, הידיעה זו היא ממש דבר תיקון, כי עכשיו הוא יודע מה לתקן. נמצא, שידיעת המחלה נכנסת ברפואת המחלה, כי אי אפשר לרפאות את המחלה, אם הוא לא יודע סיבת מחלתו. לכן כשירד כלב של אש, שצורת הכלב מראה שהתחתונים נמצאים תחת שליטת אהבה עצמית, הנקרא, כמו שאומר הזה"ק, "הב - הב", כמו כלב, זה נקרא חיוב. שעכשיו יודעים מה לתקן, שלא חסר רק לתקן את הכלי קבלה.

נמצא, מה שבא מלמעלה צורת כלב של אש, הוא בא לשם תיקון ולא לשם קלקול. לכן נקרא גם זה חיובי ולא שלילי, כי הכל, מה שבא מלמעלה, הגם שלעיני התחתון נראה כמו דבר חסרון, אבל לאחר התבוננות של התחתונים, אז הם רואים, שהכל הוא לטובתם, בכדי שנדע מה שאנו צריכים לתקן את עצמנו.

ביאור למאמר י"ד [תשמ"ד] בענין רצון לקבל גשמי, שהוא רק חצי מדרגה של הרצון לקבל, מה שאין כן כשמקבל הרצון לקבל הרוחני, אז הוא נגמר עם הרצון לקבל בשלימותו. לפי זה יוצא, שבזמן שיש לו רצון לקבל הגשמי, הוא לא כל כך רע. ובשביל מה הוא צריך לקבל את הרצון לקבל הרוחני, שיהיה יותר רע. ולכן הייתי אומר, שיותר כדאי להישאר ברצון לקבל הגשמי. ומה לי להתייגע, בכדי להגיע לרצון לקבל הרוחני ולהיות יותר רע. ולמה לו להכנס למקום סכנה, אולי לא יצליח לתקן אותו. אם כן בודאי שיותר טוב להישאר עם הרצון לקבל הגשמי, היינו שכל התשוקות שלו יהיו רק לדברים גשמיים ולא לחשוק לרוחניות כלל.

הנה בהקדמה לספר הזהר (אות כ"ט) כותב שם וזה לשונו "חלוקה א' הוא להשיג את הרצון לקבל המופרז בלי מצרים, בכל שיעורו המקולקל מתחת יד מערכת ד' העולמות אבי"ע הטמאים. כי אם לא יהיה בנו הרצון לקבל המקולקל הזה, לא נוכל כלל לתקנו, כי אין לך מי שיתקן דבר שאין בו".

הרי אין לנו ברירה, אלא אנו מוכרחים לעשות מעשים, שיביאו לנו את השגת הרצון לקבל הרוחני. וגם זה לא בנקל. האדם יכול להשיג את הרצון לקבל הרוחני, משום שזה תלוי בבחינת אמונה, שהאדם צריך מקודם להאמין שיש רוחניות, וזה יותר חשוב מכל תענוגי גשמיים, עד כדי כך, שכדאי לוותר על תענוגים גשמיים, בכדי להשיג תענוגים רוחניים. לכן גם זו היא עבודה גדולה, שלא כל אחד יכול להשיג זה.

אבל יחד עם זה עדיין נחשב זה לבחינת "רע", היינו שהשיג את הרצון לקבל המקולקל. וזה ענין "שמתוך שלא לשמה באים לשמה". היינו, מקודם צריך האדם להגיע לדרגת "שלא לשמה" ואח"כ יכולים לתקן אותה "על מנת לשמה". כי לא יכולים לתת כוונה, אם אין לו מעשה. אלא לאחר שיש לו מעשה, אז אפשר להשתדל שהמעשה ילך על המסילה הנכונה, הנקראת "לשם שמים".

ולפי הנ"ל יוצא לנו באופן כללי ד' הבחנות בענין עבודת האדם, מה שהוא צריך להגיע לשלימותו, שבשביל זה הוא נברא:

א. הוא מקבל בעמ"נ לקבל.

ב. משפיע בעמ"נ לקבל.

ג. משפיע בעמ"נ להשפיע.

ד. מקבל בעמ"נ להשפיע.

בחינה א', שהיא "מקבל בעמ"נ לקבל", זוהי מדרגה הראשונה, שהנבראים נולדו עם בחינה זו. היינו, שיותר מאהבה עצמית אין להם שום הבנה. היינו, שאין להם שום ענין שיעשו טובה למי שהוא, אלא שקועים לפי הטבע שנולדו עם רצון לקבל אך לעצמם. ובבחינה זו נמצא כל העולם, ואין הבדל בין איש לחבירו.

בחינה ב' היא בחינה "שמשפיע בעמ"נ לקבל". זוהי מדרגה שכבר יצאה מכלל העולם, מה שהם רגילים לעשות מעשים שהם רק לקבל. והוא עושה מעשה דלהשפיע, אבל הוא צריך לומר תירוץ, מדוע הוא רוצה להיות משונה מכלל העולם. זאת אומרת, לעשות מעשים שהם נגד טבע שבו אנו נולדנו. אז הוא אומר להגוף שלו, תדע, שעל ידי זה שאני עושה מעשה דלהשפיע, יהיה לך אח"כ תענוג יותר גדול. ונותן להבין להגוף שלו, שזה כדאי לו, שהוא צריך להאמין, שזה ישתלם. ואם הגוף מאמין בזה, הוא נותן לו לעשות, בשיעור שהוא מאמין, שישלם לו שכר עבור זה, שמבטל מעשים של קבלה עצמית, ועשה מעשים של השפעה. וזה נקרא "שלא לשמה", שעל זה אמרו חז"ל ש"מתוך שלא לשמה באים לשמה"."

וזהו קרש קפיצה לעבור ממצב למצב, היינו ממצב "שלא לשמה" למצב "לשמה", משום שלענין המעשה שניהם שוים. זאת אומרת, כי אין שום הבחן לומר, שיש מה להוסיף על המעשה דלשמה. ולכן, כיון שבבחינת המעשה הם שוים, נמצא שאין כאן שום עבודה בבחינת המעשה, אלא רק בבחינת הכוונה היא כל עבודה שלהם. שפירושו, הם צריכים רק לחשוב, אם המעשה שהם עושים הוא באמת מטעם מצות ה', שה' צוה לנו לעשות מצות, ואנו רוצים לקיים מצותיו, משום שזה הוא לנו לזכיה גדולה, שאנו משמשים אותו, ועוד נתן לנו לדעת, במה אנו יכולים לשמש אותו.

ואז באה העבודה בבחינת הבירור. היינו, אם באמת הוא כך, שכל כוונתו בתורה ומצות היא מטעם להשפיע, או אם יש לו חשבונות אחרים, זאת אומרת מטעמים של חשבונות של אהבה עצמית, שבשביל זה הוא מקיים תורה ומצות.

וכשהוא רואה איך הוא עוד מרוחק, שבאמת יהיו כל מעשיו לשם שמים, אז הוא צריך לבירור של אמת. כי יש הרבה אנשים, שאין להם הבירור הזה של אמת, אלא שהם חושבים, שבאמת הם עושים לשם שמים. הגם שהם עוד לא מאה אחוז לשמה, מכל מקום בדרך כלל הם מרגישים שזהו לשמה. אלא שיש עוד מה להוסיף בענין של לשמה. אבל באמת אין להם הרגשה אמיתית, או מצד טבעם, או מצד שלא היה להם מחנך טוב, שיורה להם הדרך, איך לא לרמאות את עצמם.

לכן אין הם מסוגלים לבוא לשמה, כי "לשמה" נקרא אמת ו"שלא לשמה" נקרא שקר. וצריך להיות אמצעי בין אמת לשקר, שיהיה קרש קפיצה מהשקר להאמת. והאמצעי בין אמת לשקר הוא שקר באמת. היינו, שיש שקר, אבל אין הוא באמת שקר, כי הוא חושב על שקר שהוא אמת. זאת אומרת, שהוא הולך בדרך השקר, והוא חושב שהוא אמת. נמצא, שאין זה שקר אמיתי. מה שאין כן אם הוא יודע, שהוא הולך באמת בשקר, אם כן הוא הולך בדרך האמת, שיודע, שבאמת הוא שקר, אז יש לו קרש קפיצה. כי רק אז הוא יכול לכנס לאמת אמיתי, היינו מאמת של שקר לאמת של אמת.

כי כל עוד שאין אדם יודע שהוא הולך בדרך של שקר, למה לו לשנות דרכו וללכת בדרך אחרת, אם אין לו הבירור שהוא נמצא בשקר. אלא רק אם הוא הגיע לידי ידיעה, שהוא באמת נמצא בשקר, אז הוא מסוגל לשנות את דרכו וללכת בדרך האמת.

לפי זה יוצא, אם האדם יש לו כבר דרך של אמת, היינו שהוא הולך לדרך של לשמה, אבל נמצא עוד באמצע הדרך. זאת אומרת, למשל, אדם, הרוצה לנסוע לירושלים, עולה על האוטו, המוביל, לפי שכתוב על השלט, לירושלים. ומכל מקום, הגם שכבר שמונים או תשעים אחוז מן הדרך לירושלים הוא עבר, מכל מקום עדיין לא נמצא בירושלים. אלא ממש כשהגיע לירושלים, אז יכולים לומר שהוא נמצא בירושלים.

אותו דבר כאן ברוחניות, אם נגיד, למשל, שירושלים נקרא אמת, היינו לשמה, אז בטח שמטרם שנכנס לתוך הלשמה, שהיא האמת, מוכרחים לומר שעדיין נמצא בשקר, היינו בהשלא לשמה, שנקרא שקר. אף על פי שהוא כבר הלך כמעט כל הדרך, וכבר הוא עומד על יד השער, הנקרא "אמת", שהוא בחינת לשמה, מכל מקום עדיין הוא נמצא בחוץ. נמצא לפי זה, שאין האדם יכול לדעת, אם הוא הגיע לשמה, מטרם שזכה להכנס לתוך הלשמה.

אבל מתי האדם יכול לדעת אם הוא כבר נכנס לתוך מדרגת לשמה. מה הוא הסימן לזה, שידע שעכשיו הוא נמצא במדרגת של האמת.

והתשובה לזה אנו מוצאים בהקדמה לתע"ס (אות נ"ו) וזה לשונו "ובזה תבין מה שאמרו ז"ל, היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד". שלכאורה הדברים מתמיהים, שאם כן מי יעלה לנו השמימה לשמוע עדותו של השם יתברך. גם לפני מי צריך השי"ת להעיד עדותו זאת. וכי לא מספיק שהשי"ת בעצמו יודע שהאדם שב בכל לבו ולא יחטא עוד. ומהמתבאר הדבר פשוט לגמרי. כי באמת אין האדם בטוח לחלוטין שלא יחטא עוד, בטרם שיזכה להשגת ההשגחה של שכר ועונש המבוארת, דהיינו גילוי פנים כנ"ל. וגילוי פנים זה שמצד השי"ת מכונה "עדות". ועל כן נתנו לו אות ברור, דהיינו "עד שיעיד עליו יודע תעלומות".

היוצא מזה, שבזמן שהאדם הגיע לבחינת השפעה, אז הוא זוכה לגלוי פנים מהשי"ת. וזה נקרא ש"היודע תעלומות מעיד עליו שהוא הגיע לשמה". וזה נקרא בחינה ג', היינו "משפיע בעמ"נ להשפיע", שזה נקרא, שכבר הגיע לבחינת לשמה, שפירושו, שהגיע לדרגת האמת. וזה באה לו על ידי הקרש קפיצה, שהוא "מתוך שלא לשמה באה לשמה". אבל בטח עם כל התנאים, שצריכים לתת, שלא ישאר בהשלא לשמה, כנ"ל.

ואחר שגמר דרגתו של משפיע בעמ"נ להשפיע, אז באה בחינה ד', שהוא "מקבל בעמ"נ להשפיע", שזוהי מדרגת השלימות. זאת אומרת, שהוא הגיע לידי דרגה, שאומר, אני רוצה לקבל הנאה ותענוג, משום שאני יודע בעצמי, שאני רוצה לקיים מטרת הבריאה, שהבורא ברא את הבריאה, מטעם רצונו להטיב לנבראיו. אי לזאת, הוא רוצה לקבל מהשי"ת את הטוב והעונג, משום שזהו רצונו יתברך.

אבל מטעם אהבה עצמית אין לו שום רצון וחשק לזה, מטעם שהוא כבר הגיע לדרגת השתוות הצורה, הנקראת "משפיע בעמ"נ להשפיע". לכן הוא רוצה עכשיו לקיים רצון ה', שהוא רצונו להטיב לנבראיו.

כי יש לנו לדעת, שיש ענין של מטרת הבריאה וענין של תיקון הבריאה. כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, פירושו, שהנבראים יקבלו טוב ועונג. נמצא, שכל מה שהם מקבלים יותר תענוגים, אז הבורא נהנה יותר. לכן מי שהוא במדרגת השלימות, הוא רוצה תמיד לקבל הרבה הנאה ותענוג. וזוהי מטרת הבריאה, כמבואר, שהיא להטיב לנבראיו.

מה שאין כן מי שהגיע לדרגת "משפיע בעמ"נ להשפיע", שזוהי בחינת דביקות והשתוות הצורה, מכל מקום זהו רק תיקון הבריאה. זאת אומרת, הבריאה צריכה לבוא לידי מצב, שיקבלו טוב ועונג, ומכל מקום ישארו אחרי כל קבלת התענוגים בבחינת השפעה. וזה נקרא "מקבל בעמ"נ להשפיע"."

מאמר מאוד מיוחד, מגלים דרכו עד כמה רב"ש גדול, מבין ומקבל את הדברים האלה בצורה שלמה, הוא כתב לנו אותו בתחילת דרכנו בשנת 84 ואני לא חושב שמישהו בכלל הבין מה הוא כותב, היום אנחנו כבר יכולים ללמוד את המאמר, לעבוד עליו, לחלק אותו לקטעים, לתת לחלקיו כל מיני שמות, ולפחות לגשת אליו בצורה בה נקבע את דרכנו לפי מה שהוא כותב.

שאלה : בקטע בו הוא אומר, "הרי אין לנו ברירה, אלא אנו מוכרחים לעשות מעשים, שיביאו לנו את השגת הרצון לקבל הרוחני. וגם זה לא בנקל. האדם יכול להשיג את הרצון לקבל הרוחני, משום שזה תלוי בבחינת אמונה", על איזו אמונה בדיוק הוא מדבר כאן?

"אמונה" זו דרגת החסדים, דרגת הבינה אותה אדם צריך להשיג, כי על ידיה הוא נמצא בדרגת ההשפעה, פשוט מוכן להשפיע.

תלמיד: בשבילי זו פשוט בעיה.

לא רק בשבילך זו בעיה, זו בעיה בשביל כולם, ולכן קשה לי לענות לך, כיון שאני פשוט אבלבל את האנשים. אתה שואל לפי חלק קטן של המאמר, לכן אני לא יודע איך להתנהל איתך. אנחנו הרי צריכים להתקדם מתחילת המאמר.

תלמיד: אז מאיפה אקח את האמונה הזאת, עליה הוא מדבר?

"אמונה" זה נקרא כוח השפעה שיש באדם שמוכן לא לעבוד לעצמו, אבל הוא עוד לא מוכן להשפיע לזולת. אם הוא מתחיל להשפיע לזולת זה נקרא "אמונה שלמה", אלה שתי דרגות.

תלמיד: זה לא מובן, הוא כותב, קודם כל עלינו להאמין בכך שהרוחניות קיימת. האם אפשר איכשהו לרמוז לי איך עליי ליישם זאת בעשירייה, איך אני אמור להאמין שהרוחניות קיימת?

אתה צריך לעשות פעולות כאלה כאילו יש לך אמונה, כאילו אתה מאמין, כאילו אתה רואה, כאילו שזה כך.

שאלה: אני קצת מבולבל לגבי המושגים המובאים במאמר. כתוב שאנחנו לא יכולים להשיג את לשמה, כי לשמה זה אמת ולא לשמה זה שקר. אבל לא לשמה, זה גם משהו שאנחנו צריכים להגיע אליו, לָמה זה נקרא שקר?

אנחנו צריכים להגיע גם למדרגת לא לשמה שהיא ודאי שקר, כי כולה בנויה על הרצון לקבל, ושיהיה לנו ברור שאנחנו פועלים רק מתוך הרצון לקבל, וכנגדה אנחנו צריכים להגיע לדרגת לשמה, שבה אנחנו פועלים רק מתוך הרצון להשפיע, שהוא למעלה, על פני הרצון לקבל. את שתי המדרגות האלה אנחנו צריכים לעבור.

שאלה: אני לא רואה בצורה אמיתית שכל הרצונות שלי יכולים להגיע ל-לשמה, אולי 10% 20%. איך אדם יכול להגיע ל-100%?

לא יודע. אני לא יודע אפילו מה זה 1% לשמה ולכן אין מה לדבר על זה. אם יבוא האור מלמעלה וייתן לי את תכונת לשמה, אז שייתן. שייתן לי 1% או 100%, אם אני תלוי בכוח מלמעלה אז אני רק מצפה שזה יהיה.

תלמיד: נדמה לי שבכל 100% הרצונות שלי, יש חלק שאולי הוא כבר בעל מנת להשפיע, אני לא יודע אם מדובר באמת או שקר, אבל אני אפילו לא יכול לתאר לעצמי שכל הרצונות שלי הם בעל מנת להשפיע.

אז אתה לא יכול להאמין שזה יכול להיות, יבוא האור העליון, ישפיע עליך וישנה אותך, ואתה תרצה ותהיה מסוגל לעבוד בעל מנת להשפיע. זה לא תלוי בך אלא באור העליון.

תלמיד: וזה יקרה מיד או בהדרגה?

זה יהיה לאט לאט, בהדרגה, אל תדאג, זה יבוא. אתה צריך לעבוד לפי מה שכתוב, בינתיים אתם מפנטזים על דברים שעוד רחוקים מאיתנו.

שאלה: כל עוד לא נגיע לגילוי פנים, אנחנו בלא לשמה, אנחנו בשקר. אני רוצה להשפיע, אבל יותר מזה אני רוצה את גילוי הפנים, זה החיסרון שלי. האם זה חיסרון נכון, או לא?

מה שמתעורר בך הוא נכון, אתה צריך להפעיל ולראות האם זה בסדר או לא בסדר, להעביר ביקורת על כל רצון ורצון ולמיין את הרצונות.

שאלה: בטקסט הוא מסביר שיש לנו עכשיו, בעולם הגשמי, רק חצי מהרצון לקבל, אבל כשנעבור לרוחניות נקבל את החלק שעדיין אין לנו. מה הוא הרצון לקבל הרוחני שנשיג ברוחניות?

כשנגיע לשם נראה מה הוא, בשביל מה לשאול על זה עכשיו? אנחנו מגיעים לדרגות, בכל דרגה ודרגה נפתח לנו רצון לקבל יותר ויותר גדול, ואנחנו מעבדים אותו לעל מנת להשפיע וכך עולים במדרגות, זה בעצם התהליך. את סוגי הרצונות העולים ומתעוררים בנו נצטרך כבר לגלות במעשה.

שאלה: האם את ארבעת השלבים אותם מפרט הרב"ש, לקבל על מנת לקבל, להשפיע על מנת לקבל, להשפיע על מנת להשפיע, וקבלה על מנת להשפיע, אנחנו עוברים בצורה כללית, או שבכל מדרגה עוברים זאת שוב ושוב?

זאת אומרת, האם בכל דרגה יש גם את ארבע הדרגות האלו? לא הייתי אומר שאנחנו יכולים להבדיל, הן אמנם כלולות באמת זו בתוך זו, אבל אנחנו לא יודעים להבחין בזה בעליות שלנו. כך זה מתנהל, אבל לא יכולים לזהות זאת.

תלמיד: ובנוסף, מה שמעניין, הוא כותב פה, איך להבין שבכל זאת הגענו ללשמה, הוא כותב שיש על זה עדות מצד הבורא, גילוי הפנים, פנימה. מהבורא יש עדות, סימן ברור לאדם. ואם אנחנו מדברים על עבודה למעלה מהדעת, שזה הבסיס לעבודה שלנו, איזו מין עדות יכולה להיות פה? זה כביכול שמחזירים אותך בחזרה לדעת אם מגלים לך איזו עדות.

לא, גם ידע מתגלה, וזה לא מפריע לך לאמונה. אתה מתחיל גם להרגיש, גם להאמין וגם לדעת, וזה לא מפריע אחד לאחר, כי אתה קנית את המדרגה הזאת, היא שלך, אתה כבר נמצא בכוח השפעה, שקודם כל הוא מכסה לך את המדרגה הזאת, ואחר כך בכוח ההשפעה אתה מגלה גם את כוח האמונה, גם כוח הקבלה, הכול בפנים. סך הכול החכמה שלנו נקראת "חכמת הקבלה", איך אנחנו מקבלים את הכול.

תלמיד: האם כשאתה באמת מצליח להשפיע לבורא אתה מגלה שאתה משפיע לו?

כן, דרך חברים אתה מעביר לבורא. הבורא הוא הסך הכול, הכולל את כולם, ואתה יכול להעביר דרך כולם אליו.

שאלה: אם אפשר לדייק, באותו משפט שעליו דיבר חברי כתוב שגילוי הפנים שלו נותן ביטחון שאדם לא ייפול שוב. איזה מין ביטחון זה?

מאיר על האדם האור המיוחד ואז הוא כבר לא יכול לטעות, יש לו כוחות להשפיע. זה נקרא ש"יודע תעלומות", יודע שהוא לא יעשה עוד, שלא יטעה עוד, שלא יחטא.

שאלה: אנחנו אומרים שתמיד צריכה להיות איזו מוטיבציה, אנרגיה לאדם כדי לנוע, ובלא לשמה האנרגיה שלנו היא גדלות הבורא, אבל בלשמה גם גדלות הבורא מניעה אותנו ולא ברור ההבדל בין שני סוגי הגדלות האלו, בין לא לשמה ללשמה. למה הם כל כך נבדלים עד כדי כך שהם ממש שתי מדרגות שונות?

מפני שבלא לשמה זה לכיוון האדם, ולשמה זה לכיוון הבורא, לכיוון הבריאה.

שאלה: בתשובה שענית קודם לחבר רצית להגיד שהחברים הם קרש הקפיצה שלנו?

כן.

תלמיד: איך נדע שאנחנו בכניסה ללא לשמה?

ככל שאנחנו יכולים לחשוב יותר על החברים והבורא ולא על עצמנו, אנחנו יותר בכניסה ללשמה. אלה דברים ברורים, פשוטים אני חושב.

שאלה: כשאנחנו קונים את האגואיזם שלנו בעבודה בשוחד, איך אפשר לשמור על הגבול כדי לא לקבל?

בשביל מה אנחנו נשחד אותו? אנחנו לא צריכים לשחד אותו, אנחנו צריכים להכות אותו בשיניו.

תלמיד: אבל זה לא בא בקלות.

אני אומר לך מה צריך לעשות ולא איך שזה קורה לך.

שאלה: איך אדם מברר אם הוא עושה מעשים לשם שמיים או לטובת עצמו?

כלפי הקבוצה שלו.

תלמיד: הוא אומר גם שיש אדם שעובד בשקר ומגדיל את השקר ויש כאלה שחיים בשקר אבל השקר דוחף אותם לאמת. איך?

יש מצבים כאלו או כאלו.

תלמיד: אז איך אדם יודע שמתוך זה שמשפיע לחברים בקבוצה, הוא לא חי בשקר?

אם הוא נכלל מהחברים והוא הולך לפי רצון החברים אז הוא מתרחק מהשקר, כי כל השקר נמצא רק בו.

שאלה: לא לשמה אם ניתן לקבל אותו כעבודה ראויה, לעלות על זה במצב גבוה, להעריך שזה אומר לעבוד למען החברים, לחשוב עליהם, לדאוג להם, והלשמה זה כשאתה כבר לא רוצה כלום, יש זו הכבדה והבורא נתן לך את הזכות להתקדם מחדש, ואתה לא צריך להיתקע על הלא לשמה. ודווקא בהכבדה לקבל את לשמה, כלומר כהזדמנות חדשה.

נגיד שזה יהיה ככה, אבל זה עוד הולך להשתנות.

שאלה: אנחנו לומדי קבלה ממדינות עוינות, אבל אנחנו הרבה יותר חזקים מהמסות האגואיסטיות. האם אנחנו יכולים להשפיע איכשהו בחיבור בינינו בצורה כזאת שננצח את כל הסיפור הזה ונפסיק את המלחמה בינינו בפני הבורא?

אני לא חושב שעכשיו אנחנו צריכים לחבר ממש את קבוצות רוסיה ואוקראינה, כי יכול להיות שזה יגרום לכל מיני שיבושים במערכות שלנו ואפילו של המדינות, רוסיה ואוקראינה. אנחנו צריכים פשוט להתפלל בלב שאנחנו כמה שיותר נשפיע על כוחות המלחמה כדי להפוך אותם לכוחות החיבור והשלום. זה הכול.

אבל לא שאנחנו צריכים דווקא לכתוב דברים יפים טובים מקבוצות לקבוצות, כי יש בינינו גם מערכות פוליטיות וכל מיני אנשים פרטיים וגושים אפילו גדולים שהם נגדנו, נגד חכמת הקבלה. אז לא צריך לתת להם הזדמנות לפרסם אותנו שאנחנו כביכול נגד הקווים של הממשלות - רוסיה ואוקראינה.

ולכן אנחנו צריכים לעשות את הדברים האלה רק בלב. להשתדל לקרב את העמים שלנו יחד שנרגיש את עצמנו שאנחנו לא צריכים שום מלחמה. בינתיים לא רוצה להגיד יותר, אני מקווה בכל זאת שעוד מעט המצב ישתנה.

שאלה: באמצע המאמר הוא מדבר על בחינה ב', בחינה שמשפיעה על מנת לקבל, הוא אומר שם "אז הוא אומר להגוף שלו, תדע, שעל ידי זה שאני עושה מעשה דלהשפיע, יהיה לך אח"כ תענוג יותר גדול." מה זה השיח הפנימי הזה? עם מי אני מדבר, איך אני עושה בעצמי בתוכי איזו חלוקה כזאת, נראה שזו מדרגה מאוד חשובה, שאני מצליח לגייס את כל הגוף שלי למאמץ הזה?

אתה מדבר עם עצמך, בתוכך אתה צריך לגלות כוחות עליונים, תחתונים, חברים שלך אתה גם מתאר אותם בתוך עצמך, ואז עם כל הכוחות האלה שאתה מגייס, אתה עושה את העבודה. כדאי לכל אחד לבצע את זה מפני שעל ידי פעולות כאלו אנחנו כל הזמן משנים את עצמנו, אנחנו מגיעים למצב שמגלים שיש בנו את ארבע הדרגות האלה, מקבל בעל מנת לקבל, משפיע על מנת לקבל, משפיע על מנת להשפיע ומקבל בעל מנת להשפיע.

את כל הדברים האלה אנחנו מגלים בתוכנו, בכל אחד ואחד, ואחר כך אנחנו רואים איך אנחנו יכולים לשלב אותם יחד כדי להגיע לכלי אחד. צריכים לעבוד עם זה.

תלמיד: אתה יכול לתת עצה קטנה איך מתחילים את התהליך הזה של הבירור שדברת עליו עכשיו?

תתחילו יחד לחפש, הדוגמה היא פשוטה, לתת מאמץ ביחד.

שאלה: במאמר יש דוגמה של דוקטור ופרופסור בארבעת השלבים של ההתפתחות שלנו, באיזה מן השלבים אנחנו פונים לאותו פרופסור כדי לשמוע את הדיאגנוזה המדויקת?

אלה שתי דרגות כביכול, אני מודה לרופא שאמר לי במה שאני חולה, אבל אני צריך לוודא שזה באמת נכון ואיך אני מתרפא, ואז אני פונה לפרופסור. זה קורה לנו בדרך.

שאלה: האם אפשר להגיד שלרצון לקבל לא אכפת אם זה לקבל בעל מנת להשפיע או בעל מנת לקבל לעצמו, ואם נחסום ממנו את הקבלה העצמית, אז כך או אחרת נלך כבר בלשמה?

לא, זה לא הולך בצורה פשוטה כזאת, שאם אני לא רוצה לקבל אז אני כבר עובר ללהשפיע. לא,

זה רק על ידי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: הרב"ש אומר לנו פה שאם אני מקבל את הרצון לקבל הרוחני, אז אני גומר עם הרצון לקבל בשלמותו. מה הוא הרצון לקבל בשלמותו שאותו אני גומר?

שאין יותר במה להשתמש עם הרצון לקבל.

תלמיד: בהמשך הוא אומר שהרצון הרוחני מסוכן, למה הוא מסוכן?

אני לא יודע, איפה כתוב שהוא מסוכן, על איזה סוג רצון אתה מדבר?

תלמיד: כשאנחנו לומדים את חכמת הקבלה, רב"ש אומר שאני מקבל רצון לקבל רוחני ואני גומר עם הרצון לקבל בשלמותו. מה זה אומר?

באיזה רצון לקבל אתה נמצא בלימוד חכמת הקבלה? אתה נמצא ברצון לקבל לעצמך, על מנת לקבל, ממנו אתה מתחיל. מסבירים לך שברצון לקבל על מנת לקבל לעצמך לא תוכל להתקדם, כי אתה סגור בתוך עצמך. אם אתה רוצה להרגיש את המציאות האמיתית תצטרך לשנות את הרצון שלך, שזה כל הטבע שלך, לכך שיהיה לא על מנת לקבל בפנים בתוך הרצון, אלא קצת מחוצה לו, שזה להשפיע על מנת לקבל, מלקבל על מנת לקבל אתה מגיע למשפיע על מנת לקבל. וכאן בכל זאת אתה כבר מתחיל להתקשר עם אנשים מחוצה לך, לקבוצה שלך, ומשפיע להם אבל הכוונה שלך עדיין אגואיסטית, לקבל מזה.

בדרך כלל בדרגה הזאת נמצאים הרבה אנשים. הם מוכנים להשפיע ולתת, לסדר הכול, להתחבר עם אנשים, אבל בשביל מה? כדי לקבל, כדי להרחיב את אזור הקליטה שלהם. הם חושבים שבצורה כזאת הם יגיעו להרגשת הבורא, כי כתוב "מאהבת הבריות לאהבת הבורא". וכשהם רואים שבצורה כזאת הם לא מסוגלים, נעשה להם ברור יותר שההשפעה שלהם צריכה להיות לא בעל מנת לקבל אלא גם בעל מנת להשפיע. ואז המדרגה השנייה הזאת שהיא להשפיע על מנת לקבל, הופכת למדרגת להשפיע בעל מנת להשפיע, בינה, וכך הם מתחילים לעבוד. בעבודה בדרגה הזאת, במצב הזה, הם לא מרגישים את עצמם כמעט כי הכול להשפיע בעל מנת להשפיע, זה מחוץ לרצון לקבל שלהם. ומתוך שהם נמצאים בזה, מרגישים את זה, אז כבר ממש מלמעלה, על ידי האור המחזיר למוטב, הם הופכים למקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, מתוך מה שהם משפיעים הם יכולים לקבל בעל מנת להשפיע, כדי להשפיע הם מקבלים.

תלמיד: אני מבין שבשלבים מדרגה לדרגה, על ידי המאור המחזיר למוטב מגיעים בסוף ל-לקבל על מנת להשפיע. למה אם כך הוא אומר פה, שאם אני נמצא ברצון לקבל רוחני אני נמצא במקום סכנה כי אולי לא אצליח לתקן אותו. אבל אני לא מתקן כלום, אני מבקש מהבורא שיתקן?

אני לא יודע, נגיע לזה ונראה מה מסוכן. מה יש לנו לשאול כשאנחנו עוד לא נמצאים בזה?

שאלה: כתוב שלשמה זה אמת ולא לשמה זה שקר וצריך מדרגת ביניים, מקפצה בין שקר לאמת. מהי המקפצה הזאת?

ברור שכדי להבין מה זה לשמה אנחנו צריכים להגיע ללא לשמה האמיתי, ואז לראות עד כמה זה שקר, ואז ממנו נוכל לקפוץ ללא לשמה האמיתי שזה האמת.

המדרגות האלה עדיין מאוד רחוקות מאיתנו, זה לא שאנחנו קופצים כבר ממצב למצב. עדיין לא הכרנו את המדרגה לקבל על מנת לקבל, שכל הפעולות שלנו הן בעל מנת לקבל לגמרי ואין לנו אפשרות לברוח מזה. עוד לא הגענו להכרת המדרגה הראשונה, שאנחנו נבקש, נתפלל, נתחנן לפני הבורא שיציל אותנו, זו ממש מדרגת מצרים.

תלמיד: כשאמרת קודם שאני מקושר לקבוצה כדי לקבל משהו, האם זה עדיין לקבל על מנת לקבל?

זה לקבל על מנת לקבל. אל תקפצו, אל תחשבו שאנחנו עוברים את הדרגות האלה מהר מאוד, אנחנו צריכים לעמוד בכל דרגה ודרגה ולעבוד קשה.

שאלה: מוזכר שכדי להגיע ללשמה, האדם צריך להגיע למצב של שכר ועונש, מה זה מצב של שכר ועונש?

זה מצב בו הוא יודע מה אצלו נחשב שכר ומה עונש ואולי הוא רוצה לשנות אותם, שמה שהיה קודם שכר עכשיו הוא לא רוצה לקבל. אנחנו כל הזמן משנים את המושגים של שכר ועונש.

שאלה: לא מזמן נוצר רצון בין קבוצות קייב לחבר את הקבוצות האוקראיניות, לכן פתחנו קבוצה שדנה בזה. לא פעם אמרת שאנחנו לא צריכים להתעסק בחיבור בין עשיריות כל עוד לא הגענו לחיבור מספק בתוך העשירייה. האם הכלל הזה נכון לסיטואציה שלנו, ששני הכלים של רוסיה ואוקראינה לא יכולים להתחבר כל עוד הם לא מחוברים בתוכם?

זה נכון. לגבי חיבור בתוך המדינה אני מתייחס בחיוב. לחיבור כללי בעולם אני גם מתייחס בחיוב. אבל לגבי חיבור של קבוצות רוסיה ואוקראינה אני דווקא לא יכול להגיד שאני ממש מברך על זה, כי אני חושש שיתערבו כאן כוחות חיצוניים, ואולי גם חברים מסוימים בעלי דעות קיצוניות יותר שיש בקבוצות מסוימות. אי אפשר לדעת איך זה יבוא לידי ביטוי, אנחנו לא צריכים לערבב בין גשמי לרוחני. אם זה בטוח יפעל למען חיבור ואיחוד בינינו, עלינו לעשות זאת, אבל בכל זאת, כשמדובר במדינות האלה אני מפחד, כי כאן אני חושש מכל מיני גורמים עוינים.

שאלה: האם אפשר לומר שארבע הקטגוריות הן ארבע התכונות של הכוונה שלנו?

כן.

שאלה: מהם הרצונות שצריך לתקן?

לקבל על מנת לקבל, להשפיע על מנת לקבל, להשפיע על מנת להשפיע ואחר כך לקבל על מנת להשפיע. צריכים לתקן את כל הרצונות, ואת הרצון לקבל על מנת להשפיע יש לתקן עד הסוף, עד שכל הרצונות שנמצאים בדרגה ד' הזאת יהיו בעל מנת להשפיע וכך מגיעים למצב שהכול מתוקן.

שאלה: איך להאמין שאתה בכיוון לאמת כשאתה כל הזמן נמצא בשקר?

רק על ידי זה שאני אוחז בקבוצה כמו שבעל הסולם מסביר לנו על היושבים בסירה, שאני תלוי בכל החברים שלי ואנחנו מחזיקים יחד את הספינה.

שאלה: המאמר מדבר על כך שאין דבר שלילי מגיע מהשמיים. למה היחס לכל דבר כחיובי חשוב בעבודה רוחנית?

אין בכלל דברים שליליים שפועלים עלינו, אלא אנחנו לא מוכנים להשתמש בהם בצורה נכונה ולכן אנחנו מקבלים ומרגישים אותם כשליליים.

תלמידה: האם היחס הנכון לכל מצב משנה אותו בפועל לטובה?

כן. אני צריך לראות כל מצב כמגיע אלי לטובה.

שאלה: מהו קרש הקפיצה ללשמה?

קרש הקפיצה ל"לשמה" הוא "לא לשמה", שאני מכיר אותו בצורה כזאת שאני לא יכול להישאר בו.

שאלה: מה זה לסדר את הרצונות?

לסדר רצונות זה או לפי הגודל, או לפי האופי, או אם זה לכיוון הקבוצה אז לפי הקבוצה.

שאלה: בתחילת כל מדרגה יש הכבדת הלב יותר גדולה בכל פעם. איך מתוך החושך יודעים שאנחנו מתקדמים?

רק על ידי זה שאנחנו קשורים לקבוצה, וככל שאנחנו יכולים לעשות איזו תנועה כלפי חיבור בה, זוהי "התקדמות". כי חוץ מאשר בקבוצה אני לא יודע מה שקורה, היחסים שלנו עם הבורא גם הם לא ברורים. לכן אנחנו יכולים לקבוע דברים רק כשאנחנו נמצאים ביתר חיבור בינינו.

שאלה: מה גורם לרצון שלנו לתת יגיעה עבור מילוי שיתקבל מחוץ לרצון עצמו, איך לשכנע אותו?

חשיבות, אם אני מעלה את חשיבות הקבוצה יותר מעצמי, שכולי תלוי בה ומה אני אהיה זה כתוצאה ממנה, אז אני חושב עליה.

שאלה: לפי מה אפשר להבין שאתה נכלל ברצון של החברים או שאתה מדמיין זאת?

תנסו לנתק את עצמכם מהקבוצה ולהרגיש כמה אתם ממש קרועים, מנותקים, ואין בכם שום דבר רוחני, ואז תבינו עד כמה הכרחי להיות קשורים לקבוצה.

שאלה: כאשר אני מבינה שאני מסוגלת רק לקבל, מופיעה בושה, מופיעה תפילה. אבל איך אני יכולה לדעת שזאת האמת?

רק על ידי חיבור עם החברים. את כל השאלות שלכם אתם יכולים לברר בתוך החברה אבל הבעיה היא שאתם עדיין לא עובדים עם החיבור שלכם כמו קבוצה, כמו חברה. הכול מסתדר שם וגם תוכלו להמשיך הלאה, אחרת אתם דורכים במקום ולא מתקדמים.

שאלה: מהו שקר ומאיפה הוא מגיע?

שקר מגיע מרצון הבורא להרגיל אתכן לאמת. הבורא מעורר את השקר ובגילוי שלו אתן מתחילות להבין שזה שקר שמביא אתכן לטעויות, לבעיות, ולכן אתן רוצות לברוח ממנו ולהגיע לאמת. אבל זה בתנאי שאתן מחוברות, העיקר הוא יותר ויותר חיבור אחרת עובר יום ועוד יום ללא תועלת. אנחנו נמצאים לפני כנס ואתן צריכות להיות מחוברות חזק ביניכן עוד לפניו כדי להראות לכל העולם מהו הכוח הנשי, זה מאוד חשוב לכל האנושות.

שאלה: האם אי הבנה של הטקסט במשמעות ובהרגשה, יכולה להזיק לכלי העולמי?

כן, ודאי, כי אנחנו פועלים לפי הטקסט, אנחנו קוראים, רוצים להבין ולהרגיש. העיקר זה להשתדל להתחבר בינינו, שנהיה כאיש אחד בלב אחד, שתהיה לנו אישה אחת מכל אלפי הנשים שבכל העולם ובכוח הזה אנחנו יכולים להתחיל לעבוד כי כוח נשי שמתחבר הוא הופך להיות לגדול ולמוביל.

בסופו של דבר, בגמר התיקון במיוחד, כוח האישה גדל יותר ויותר ומתחיל להוביל את כל תהליך התיקון. כי אישה זו מלכות, אישה זה מה שצריכים לתקן. כל התיקונים שעברו במשך אלפי שנים היו בכוח הגברי, אבל אנחנו מתקרבים למצב שאותו כוח נשי שעובר את התיקון הוא הופך להיות הדומיננטי. אני מתייחס לכוח של הנשים כמו לכוח של הגברים לפחות.

שאלה: אמרת שקודם כל צריכים להשיג את הלקבל, שנדע מהי הקבלה האמיתית, וגם הרב"ש כותב על המצב הזה שצריכים לקבל את הרצון לקבל הרוחני הזה וזו התחלת העבודה. איפה אני מכניס את העבודה הזאת, שאני משנה את הכוונה, בין האהבה העצמית שלי לבין לשם הבורא?

אתה עובד בכל ארבע הדרגות, קודם כל מקבל בעל מנת לקבל, אחר כך משפיע בעל מנת לקבל, ומשם והלאה תתחיל להרגיש את הפער בין משפיע ומקבל, על מה עובד כל אחד מהם ואיך אתה יכול להרוויח מלהשפיע ומלקבל לעצמך או לטובת הקבוצה והבורא.

תלמיד: בדיוק על הנקודה הזאת, תמיד כשאתה עושה את הבירורים האלה, אתה מגיע בסופו של דבר למצב שאתה רואה שעדיף שפשוט תתבטל לגמרי, כי אתה תמיד תגנוב, תמיד הרצון לקבל יגנוב.

לא חשוב כמה אני גונב וכמה לא, העיקר בשבילי להיות בשני הכוחות האלה, משפיע, ומקבל, ואז בין שניהם אני יכול לווסת את עצמי.

תלמיד: הוויסות הזה, זו בדיוק הנקודה שאני רוצה לגעת בה. איך אני מווסת את עצמי, כי תמיד או שהקבוצה משפיעה עלי, או שיש את העולם שמשפיע עלי.

זה בדיוק הוויסות, זה בדיוק החשבון שלך, לטובת מי אני עובד? אתה עובד לטובת ההשפעה, אחר כך אתה מגלה שזה היה לטובת הקבלה, אתה מתחרט, שוב עובר לטובת ההשפעה, וכך אתה מתקדם.

תלמיד: יש איזה מצב שאתה מרגיש שהגוף לדוגמה מתנגד לו, אתה לא יכול לזוז. אבל יש בך משהו אחר שמאוד משתוקק, מאוד שמח מהעבודה, מאוד רוצה את העבודה. איפה אני מכריע, איך אני, האדם, מכריע את העבודה?

אחרי שאתה רואה מה אתה רוצה לעשות, אתה מעלה את עצמך מעל ההחלטה שלך, מעל הרצון שלך, מעלה את עצמך לצורת ההשפעה יותר גבוהה. נניח אתה מתחבר יותר לחברים, ומבטל את עצמך יותר כלפיהם.

תלמיד: אני יכול לראות שזה המקום שאני מתחיל עוד פעם להשקיע בעשירייה זו היציאה הזאת, זו ההכרעה בעצם?

כן, בינתיים כן.

שאלה: התחלת לדבר על כנס הנשים, על הכוח של הנשים. אתמול בסעודה דברת ממש על הכוח של נשים בעולם, עד כמה שזה ממש קורה דרך הטבע, כאילו איזה כוח אדיר שפורץ פה ודוחף את כולם לתיקון. איך הגברים צריכים להתייחס לתפקיד הנשים כאמצעי ללשמה?

אני חושב שזה מאוד חשוב, מיום ליום הכוח הנשי גדל, כי עד שהכוח הגברי לא היה מסודר, גם הכוח הנשי לא התעורר והתגלה. אבל עכשיו כשהכוח הגברי פחות או יותר מסודר, הכוח הנשי מתחיל להתארגן היטב. ואני חושב שדווקא נראה את זה בזמן הקרוב. אנחנו רואים גם בכל העולם במשך אלפי שנות הקיום שהאישה ישבה בבית. הבית היה של האישה, לא היה לה מקום אחר חוץ מהבית, להוליד ילדים, לדאוג לאוכל, וכן הלאה.

עכשיו היא יותר ויותר מתרחבת בכל העסקים שלה, ומתחילה להגיע לדרגות של ניהול, ניהול מדינות. תראו מה קורה במדינות, כמה אנחנו כבר מסכימים, ובאיזה מדינות שהנשים תהיינה ממש מארגנות, קובעות, ומנהלות. זה פלא, באיזה כיוון וקצב זה קורה, ודווקא במדינות המערב.

אנחנו רואים שבמדינות המזרח, הכוונה לרוסיה, למזרח אירופה וכן הלאה, שם דווקא זה לא כל כך קורה. אמנם דווקא שם צועקים לשוויון, אבל באמת אנחנו רואים שבאנגליה, צרפת, גרמניה, דווקא במדינות מפותחות וחזקות, דווקא הן רוצות ומוכנות לקדם את האישה. ככה זה יקרה. וימשיך יותר ויותר. זו תקופה של שילטון הנשים.

תלמיד: אז מה התפקיד של נשים בדרך ללשמה?

תפקיד הנשים להתקדם בביצוע לשמה.

תלמיד: ואיך גברים צריכים לעבוד עם הכוח של הנשים? הכוונה לגברים פה, בבני ברוך.

לתמוך בהן, ולעזור להן בכל מה שאפשר. זאת אומרת, אנחנו צריכים לארגן את הנשים, שהאישה תתחיל לנהל את הבית העולמי שלנו, ואנחנו נצטרך לעזור לה בכל.

תלמיד: איפה שיתוף הפעולה בין הגברים לנשים בנקודה הזאת, או שכל אחד בתחום שלו?

הגברים יעזרו לנשים.

תלמיד: גברים עוזרים לנשים?

כמו שכתוב בתורה, תשמע מה אומרת לך שרה, כך הבורא אומר לאברהם.

תלמיד: במה הפוקוס של הנשים שונה ממה שהוא היה עד עכשיו?

אף פעם קודם האישה בעולם שלנו לא ניהלה משהו, היא הייתה עקרת בית, אבל בזמן האחרון היא מתחילה יותר ויותר לצאת מהבית, לקבוע את הרצון וההסתכלות שלה על העולם. ואני חושב שזה יגדל, הרבה ומהר.

שאלה: יש לנו הרבה זוגות בני משפחה בבני ברוך, איך אפשר להשתמש במשפחות שלומדות קבלה יחד גבר ואישה?

אנחנו לומדים שבכל מקום צריך להרים את תפקיד האישה.

תלמיד: איך אנחנו כגברים יכולים לעזור?

אתם הגברים צריכים לעזור לנשים להיות יותר אקטיביות. כמו בבית, אנחנו רואים שאם האישה מסדרת את הבית אז תוך חצי שעה הכול מסודר, ואם הגבר מתחיל לסדר אז אחריו עוד כמה שעות צריכים לסדר. זה סדר העולם, סדר הכלי, כל הסדרים הם יותר קרובים לאופי האישה והיא תעשה את זה בצורה טובה ביותר.

אז צריך לתת לנשים אפשרות, לכן אתמול דברתי עם נשים ואני חושב שזה מה שאנחנו צריכים לעשות, לתת יותר ויותר מקום לתפקיד האישה בכלי שלנו, עם כל זאת שהן מאוד עסוקות בבית ועם הילדים ובעבודה שלהן, אבל אם אנחנו ניתן להן עוד מקום להתארגן אז אנחנו נראה מזה תועלת גדולה מאוד לתיקון הכללי של העולם.

אישה מסתכלת אחרת מאשר הגבר, היא רואה איפה היא צריכה להיכנס ולהוסיף כדי שאפקט התיקון יהיה מיידי, לכן אני מבקש מהגברים לסייע לנשים כי זה יעזור לכולנו.

תלמיד: אתמול הייתה שיחה נפלאה עם נשים. ב-13 לנובמבר ביום ראשון בעוד שבועיים יהיה כנס נשים עולמי בפתח תקווה וגם בכל העולם, הכנס לנשים בדרך לשמה, ארגון נשים מארגן אותו. וצריך כבר להכין את עצמנו לכנס הזה מבקשים מהגברים לתמוך, לעזור, לפנות את הנשים לכנס הזה. כמובן השיעור והכנס הזה מוקדש גם לגברים וגם לנשים, אבל לנשים, יש זכות קדימה, להן נותנים את תשומת הלב העיקרית.

אמרתי שזה לא סתם כך, מתוך אדיבות, אלא מפני שזה כך קורה בטבע.

שאלה: במאמר הוא מדבר איך הוא מביא את הילד לרופא שאומר שהילד חולה במחלה קשה יותר ממה שנראה לו מקודם. זה מזכיר לי איך אני מגיע לעשירייה בכל יום, כי יכול להזדכך, להתנקות, להיטהר ויוצא לרוב בתחושה שיש לי יותר בעיות משחשבתי ושאני יותר מקולקל. בפעם הבאה כבר לא כל כך בא לי לבוא, יש איזה מנגנון שנכנס לפעולה, מה עושים עם זה, איפה התרופה אם נראה שהמחלה רק הולכת ומתעמקת?

הכרת המחלה זו הדרגה הראשונה לריפוי, תראה כמה האנושות משקיעה לזהות את המחלות, מכשירים אלקטרונים, רנטגניים, כל מיני דברים, המון מכשירים כדי לזהות במה האדם חולה, כי לרפא זה יותר קל מלגלות את המחלות. אז בואו נשמח בזה שאנחנו מגלים את המחלות שלנו כי בלי זה לא נתקדם למטרת הבריאה, אנחנו צריכים בדרך לגלות את כל המחלות שלנו, של כל אחד וכולנו יחד ולכן בואו נשמח בזה שאנחנו מגלים עוד ועוד קלקולים ויודעים איך לגשת אליהם להתפלל ולראות איך הם מיתקנים.

תלמיד: אני לא רק כחולה בעשירייה אלא גם כרופא באיזה מובן, אני מגיע וצריך לתת איזו אבחנה מסוימת, לראות מה קורה, להרגיש שצריכים תפילה, צריך חיסרון של החברים. יוצא שאני כאילו לוקח על עצמי את המחלות של האחרים, בזה שאני נותן איזו אבחנה גם אני חולה זאת התחושה. וקשה להסכים עם זה שהמחלות שלי נכללות באחרים, שאלה חסרונות זרים, שהם לא שלי. בכלל לא דברים שלי ואני צריך להתפלל ולהיות חולה עקב כך, האם זו התחלה של תפילה, צריך לעצב את החיסרון הזה כדי שהוא יהפוך לכלי?

כך אנחנו מתקדמים ומתוך הפרקטיקה שלנו אנחנו מבינים איך זה קורה. צרת רבים חצי נחמה, וכך אנחנו מתקדמים.

(סוף השיעור)