שיעור צהריים 21.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לעשות הכנה לתפילה – קטעים נבחרים מן המקורות

הנושא הזה הוא הנושא הכי חשוב, כי הכנה לתפילה נותנת דרך, אור וכיוון ליחס האדם לבורא, לבקשת האדם מהבורא, לדרישת האדם מהבורא, לכן ההכנה היא יותר חשובה מהכול.

כתוב שהמקובלים הראשונים, לפני אלפי שנים, כשקיבלו את הידיעה והשיטה של חכמת הקבלה הם היו חושבים שעה או אפילו שעתיים לפני התפילה כדי להכין את עצמם לפני הפנייה לבורא, כך היו מתחילים. נקווה שנגיע למצבים כאלה שיהיה לנו מה להכין לפני הפנייה לבורא ובהתאם לזה נזכה לתשובה ממנו.

בינתיים נקרא ונראה מה שהם כותבים.

קריין: "לעשות הכנה לתפילה", קטע מספר 2.

"כשהאדם הולך להתפלל לה', שיעזור לו, הוא צריך מקודם לעשות הכנה, ולבדוק את עצמו, ולראות, מה שיש לו ומה שחסר לו. ואז הוא יכול לדעת על מה לבקש מה', שיעזור לו, וזה שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'". שענין "עומק" פירושו, שהאדם נמצא בתחתית שאפשר להיות, כמו שנאמר "בשאול תחתיות", היינו שהחסרון שלו הוא למטה, שהוא מרגיש, שהוא נמצא למטה מכל אדם.

היינו, שהוא מרגיש, שהוא כל כך רחוק מקדושה, יותר משאר אנשים. כלומר שאין אף אחד, שירגיש את האמת, איך שאין להגוף שלו שייכות לקדושה. לכן אלו אנשים שלא רואים את האמת, איך שהם מרוחקים מהקדושה, ממילא הם יכולים להיות שבעי רצון מעבודתם בעבודת הקודש. מה שאין כן הוא סובל מהמצב, שבו הוא נמצא."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו אישה מזרעת תחילה יולדת זכר, בעבודה" 1991)

זה המצב שאדם צריך להגיע אליו לפני התפילה. הוא בודק את עצמו ורואה שאין לו שום דבר ששייך להשפעה, לאהבת הזולת, לאהבת הבורא, להתקרבות לחברים, לחיבור איתם, שביקש אתמול ושלשום דברים טובים, אלא הוא רואה שבאמת כמעט אף פעם וגם עכשיו לא באה לו איזו מחשבה שהוא יכול להעלות אותה לתפילה, להציג אותה לפני הבורא ולבקש שהבורא יענה עליה, אלא רואה את עצמו כזרוק "בשאול תחתיות", למטה מכולם.

זאת ההכנה הנכונה לתפילה, כי אז יש לו על מה לבקש - שהבורא יעלה אותו, יחזק אותו, יעמיד אותו על הרגליים, שהוא יעמוד לפני הבורא, שיראה עד כמה עוד חסר לו לשנות את עצמו כדי שיהיה לו איזה קשר עם הבורא. כך הוא אולי יוכל להכין את עצמו לפנייה לבורא, היינו לתפילה.

שאלה: כל מה שתיארת עכשיו, וכדי להגיע למצבים האלה, לרגשות האלה, האם לחשוב שעתיים לפני התפילה וההכנה לתפילה זה מה שיביא אותנו לזה, או שאפשר להגיע לזה גם בלי ההכנות שהמקובלים עשו בזמנו שישבו שעות יחד?

אדם לא צריך לשבת ולחשוב על זה, הוא צריך ברוב השעות להיות במחשבות על המצב שהוא נמצא לפני הבורא, מה הוא רוצה לבקש מהבורא, מה הבורא כנראה מצפה ממנו. ואז בכאלו מחשבות, עם זה שהוא לומד ושומע מה אומרים מקובלים ומה הם ממליצים, הוא נעשה מוכן לתפילה, לבקשה, במה הוא רוצה להשתנות.

תלמידה: האם הוא עושה את זה עם עצמו או עם החברים?

גם עם החברים ובעיקר עם עצמו.

תלמידה: לפני שאנחנו נפגשים במהלך היום, האם ההכנה לתפילה של שעה או שעתיים כל אחד צריך לעשות עם עצמו?

לא להגזים, שעה, שעתיים, אנחנו עוד לא כמו שכאן מדובר על מקובלים אמיתיים. אלא מספיק לנו רבע שעה, חצי שעה להיות בזה כדי לעשות ביקורת על מצבנו היום, ואחר כך להתפלל.

תלמידה: האם רבע שעה זה ביחד או לבד?

רצוי לבד. לפני זה אפשר לדבר, ואנחנו מדברים אלו עם אלו בתוך הקבוצה, אבל צריכים להיות גם לבד.

תלמידה: האם השאיפה בעתיד היא לעבור מרבע שעה לשעה ושעתיים כמו המקובלים?

לא. אם זה יהיה נחוץ, אז ודאי שנעבור לזה, אבל אם לא, אז לא, אנחנו לא כמוהם.

שאלה: לשיעור או לכל מיני פעולות אפשר להתכונן בצורה קונקרטית, לעשות תרגילים וכולי, אבל עם איזה חיסרון פנימי אנחנו צריכים להגיע להכנה לתפילה?

תנסה לחשוב מה אתה רוצה כדי להגיע לשלמות. השלמות בסופו של דבר היא להיות כמו הבורא, אז מה חסר לך כדי להגיע לכזה מצב, לאהבה, לחיבור, לדברים העיקריים שבחיים, ואז יהיה לך מה להגיד ועל מה לחשוב.

שאלה: הקטעים שאנחנו קוראים מדברים על תפילה כמו משהו מאוד שכלי, הבן אדם יושב, חושב ומתכנן, וההרגשה שלי הייתה תמיד שתפילה היא משהו שמתפרץ מהרגש. האם תוכל להסביר את העבודה בין הרגש לשכל?

גם ברגש וגם בשכל האדם צריך להכין את עצמו לשיחה עם הבורא, אחרת הוא לא יצליח להיכנס למגע עם הבורא. הוא חייב לתאר לעצמו מה זה להיות בדבקות בבורא, מה חסר לו, על מה בעיקר הוא צריך לבקש, וכך זה יתקדם.

תלמיד: אם כך, העבודה עם השכל נשמעת מאוד קריטית פה. זו לא איזו התפרצות כמו של תינוק, כי תמיד אמרנו שבן אדם מתפרץ לא במילים יפות אלא עם מה שכואב לו.

ודאי, זו עבודה שבלב. כך כתוב על התפילה, "מהי התפילה? עבודה שבלב". זה לא סתם לדבר מילים או לחשוב מה כדאי ולמה לא כדאי, אלא הוא צריך להוציא את המשפטים שאיתם הוא פונה לבורא מעומקי הלב.

תלמיד: אם אני מרגיש חיסרון גדול מבפנים להתחבר, להיות בהשפעה, אז מה השכל צריך לעשות פה?

השכל צריך לברר את הדברים האלה, לעשות בירור.

שאלה: ההכנה לתפילה וגם התפילה עצמה, האם היא באה מתוך הרצון שלי להשתנות ולהתקרב לבורא, או שזה אמור לבוא מתוך רצון הבורא שאני אפנה אליו, שאני אתפלל אליו?

אנחנו צריכים להכין את עצמנו ולא לחכות שהבורא יזמין אותנו להתקרב ולשוחח עימו.

שאלה: הכנה לתפילה משמע שקודם אנחנו צריכים לראות שאנחנו עומדים בפני תהום ושאנחנו צריכים להכין את ליבנו כדי לבקש ממנו עזרה. האם אנחנו באמת יכולים לעשות את זה? האם אנחנו יכולים באמת להגיע לכזה מצב?

כן, אנחנו יכולים להגיע לכל המצבים ממינוס עד פלוס, מאין סוף עד פלוס אין סוף, אנחנו יכולים להיות בכל המצבים. הכול תלוי רק בהכנה שלנו, ברצון שלנו, בעזרה הדדית שתהיה בקבוצה, ועד כמה יחד כולנו נרצה להתקרב לבורא ולהכניע אותו, לבקש ממנו שיעזור לנו להיות בקשר בינינו ועימו.

שאלה: האם התפילה הנכונה היא כשאני מודה בפני עצמי שאני אפס ואין לי יכולת להשיג את מה שאני חושבת שאני רוצה? ומה ההבדל בין תפילה בלב לבין תפילה בפה, להגות את המילים? כי הרבה פעמים קורה לי שבלב זה זורם, אבל כשאני רוצה להביע את המשאלה בפה אין לי מילים פתאום.

זה נכון. אבל אפילו כשאין מילים, ההרגשה שבתוך הלב, עמוק עמוק בתוך הלב, שאני לא יכול להוציא אותה למילים גם היא נקראת תפילה. כמו במוזיקה, יש מוזיקה עם מילים ויש מוזיקה שהיא רק תווים, גם זה וגם זה משפיע. אפילו מחשבות ללא מילים גם הן פועלות.

תלמידה: האם יש להן את אותה עוצמה?

כן, הכול תלוי עד כמה זה יוצא מהלב.

שאלה: מלכתחילה כשאנחנו מתחילים את דרכנו בבני ברוך אנחנו מתחילים לשאול ולבקש מהבורא תיקון, ומפעם לפעם שוכחים על התיקון, מבקשים על החיבור וכן הלאה. ואז אנחנו מגיעים לרגע שבו הסביבה שלנו, הקרובים שלנו מראים לנו את חוסר התיקון שלנו, ואז יש כזה הלם שפשוט אתה לא יודע איפה לקבור את עצמך, כאילו הפשיטו אותך בפני כולם ואתה לא יודע מה לעשות, יש דמעות בקיצור, האם אדם כזה שהוא בלתי מתוקן יכול להתפלל עבור אחרים?

בכל מצב אנחנו יכולים להתפלל עבור האחרים, בכל מצב, העיקר שזה יהיה כמה שיותר מתוך עומק הלב.

תלמידה: וכשכל הזמן מראים לך את חוסר התיקון שלך ואתה בכל זאת ממשיך, אז עד הערב אתה כבר שמח, זה כאילו כמו שאם עקרו לך שן, אתה אומר, ברוך ה' זה כבר מאחוריך. אז אולי אחרי הזעזוע הזה שהאדם עובר, המאמצים האדירים שהוא השקיע כדי שיראו לו שהוא בלתי מתוקן, בערב כשאתה כבר התפללת בכל כוחך, אפשר כבר "לשתות לחיים"?

כן, לגמרי. אני שמח לשמוע מילים כאלה.

שאלה: אם כל אחד מאיתנו מכין את עצמו לתפילה, אז מה זה אומר הכנה לתפילה של הקבוצה כולה?

כשאנחנו דנים בבעיות המשותפות שלנו שמפריעות לנו להתחבר בינינו ועם הבורא, זאת עבודה אמתית, זה העיקר. ודווקא זאת העבודה שהבורא מצפה מאיתנו. בואו לא נשכח את זה, ולשם כך אנחנו עכשיו לומדים את ההכנה לתפילה ומה אנחנו צריכים לעשות בתפילה עצמה, כלומר בפנייה עצמה לבורא.

שאלה: במפגשים אנחנו בונים את התפילה, כשכל אחד אומר את הרצון שלו. איך לאחד את כל הדרישות הפנימיות האלה לדרישה אחת, תפילה אחת?

לחשוב על זה, להתקרב לחברים בלב ובמוח, להשתדל להיות איתם ואז לפנות לבורא ולבקש ממנו. גם מהכנה אנחנו יכולים לעשות תפילה, אנחנו מבקשים ממנו שיהיה לנו חיסרון להתחבר ולפנות לבורא.

תלמיד: הבעיה היא שכל אחד עושה את הניתוח שלו, אז איך מגיעים לתפילה אחידה?

מזה שאנחנו מדברים, שלומדים יחד, שפונים לבורא, הבורא בסופו של דבר מאחד אותנו, נותן לנו אותן מחשבות, אותם הרצונות, אותן ההרגשות, וכך אנחנו נעשים יותר ויותר מוכנים לזה שהוא יאחד אותנו, שיחבר אותנו, שנהפוך להיות ממש כלי אחד.

שאלה: העשירייה שלנו כמעט בת שבע וממש בדקנו כל מילה בתפילה שלנו, למה דווקא את זה אנחנו בוחרים. אנחנו מתפללות שלוש פעמים ביום כולן יחד כעשירייה. כשאני מתפללת לבד, אני מרגישה כמו קיר ואני לא יכולה להתקדם. ברגע שאנחנו מתחברות יחד בצורה פיסית יש משהו אחר שקורה, כי התפילה יוצאת, זורמת בצורה אחרת לגמרי, מרגישים אותה בלב ולא בשכל. מה קורה בינינו בדיוק?

מה שקורה בינינו זה חיבור הלבבות ופנייה מתוך הלב המשותף לבורא. והבורא לא מסוגל לסרב, להתרחק. נקבל את זה. פנייה כזאת לבורא, היא פנייה משותפת שלנו ופועלת בצורה שלא ניתן לסרב לה. הבורא אומר מבעוד מועד "נצחוני בניי".

שאלה: מה זה אומר שלפני הכנס מתעוררים מכשולים חזקים, אם הרצון לחיבור כבר קיים לפני כן?

יש דבר כזה כדי לעורר אותנו יותר, כדי שניכנס לבקשות יותר עמוקות, אז אנחנו בדרך כלל מרגישים קושיות, בעיות וכך אנחנו מתקדמים.

לכן לפני כנס, יש דווקא זמן מיוחד גם מצדנו, גם מצד הכוח העליון. אנחנו יותר מוכנים למגע, לתפילה ולקבלת התפילה, קבלת התשובה, ענית התפילה.

שאלה: הבורא, תמיד מסתתר מאחורי אלף לבושים. החיסרון שלי, נמצא מטה מטה. איך להגיע לנחיצות אליו, איך למצוא את הצורך בבורא, את הקשר עימו?

רק דרך החברות. לאדם בודד כמעט ובלתי אפשרי להתקשר עם הבורא. נראה לנו שאנחנו קשורים, שאנחנו פונים, שאנחנו מכוונים אליו, שיש קשר ישיר וחוזר עם הבורא, אבל זה לא כך. אנחנו יכולים להתקשר עם הבורא רק במקרה שבו אנחנו מבעוד מועד מתחברים בינינו, רק אז אנחנו יכולים להתקדם אליו.

תלמידה: אמרת שחמש עשרה דקות צריך להיות לבד עם עצמך לפני שמתפללים.

כן.

תלמידה: למה עליי להיות אם כך לבד, לפני שאני מתחברת עם החברות, מה אני מבררת כאן?

תנסו ככה, תנסו יחד עם החברות. תנסי לבד, תנסי עם החברות ותראי עד כמה זה יוצא לך יותר בקלות להשיג קשר ביניכן לבורא.

שאלה: האם נכון לחפש דווקא את חיסרון העשירייה? כלומר, לא של כל חברה בפרט, אלא את החיסרון המשותף לתפילה?

זה הדבר הטוב ביותר שיכול להיות, בטוח. דווקא את זה צריך לחפש.

תלמידה: אז איפה נמצאת הנקודה הזאת?

ביניכן בקבוצה. דרך אגב, יש לכן קבוצה טובה.

שאלה: אם כל כך חשוב עבורנו לברר איפה אנחנו נמצאות, לאן אנחנו הולכות, מה עומד בדרכנו בדרך לחיבור, למה אנחנו כבני ברוך לא עורכים את הבירורים האלה?

כמה אפשר להגיד לכם? אני לא יודע למה אתם לא עושים את זה, אבל אנחנו מדברים על זה כבר מזמן.

תלמידה: אנחנו מבררים בשיעורים, אבל הבירורים האלה מאוד חשובים, מה מפריע לנו, למה?

מה שמפריע לכן, זה היעדר הרגשת התלות ההדדית. מה שחסר לכן זו ההכרה בכך שביניכן לבין הבורא, בין כל אחת לבורא, נמצאת הקבוצה. וצריך קודם כל לחבר את הקבוצה אליך או אותך לקבוצה ואחרי זה, כבר לבורא.

שאלה: יש הרגשה מאוד ברורה שהבורא מתקשר איתנו דרכך ודואג לנו. ואם זה כך, עד כמה חשוב להיות בהודיה אליו כלפי זה?

זה מספיק. רק לא לשכוח את החברים ואת כל הקבוצה העולמית שלנו, בני ברוך, ואז יחד עם כולנו, כולכם תגיעו לקשר עם הבורא.

שאלה: אנחנו מדברים עכשיו על כך שצריך להתכונן לתפילה במשך 15 דקות, חצי שעה, ואחר כך לפנות לבורא. לפני זה אמרנו שאנחנו צריכים להיות בקשר עם הבורא כל הזמן ולפנות אליו ללא הרף. איך לעשות את ההבדל בין ההכנה לתפילה לבין התפילה עצמה?

לפני שאתם קוראים משהו, לומדים משהו ומתקשרים ביניכם, אני ממליץ שתחשבו לפחות 15 דקות לשם מה אתם עושים זאת, איזה קשר אתם מתארים לעצמכם שאתם רוצים שיהיה לכם עם הבורא ודרכו עם הקבוצה שלכם ועם כל הכלי העולמי, ומה הייתם רוצים לבקש בדיוק, לא בצורה אוטומטית אלא קונקרטית, נכון להיום, לאתמול ולמחר. שההרגשות, המחשבות והרצונות שלכם, הפניות לבורא, ביניכם, שהכול יתחבר יחד. תדברו על כל זה ביניכם ותראו עד כמה תרגישו פתאום את העמקות של הרגשות שלכם.

שאלה: אנחנו בונים יחד תפילה והיא עוברת מזה לזה בצורה חלקה. האם זה אומר שאנחנו מחוברים טוב?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין ההכנה לבין התפילה עצמה?

עליכם לבדוק איך אתם מכינים את עצמכם לשיחה עם הבורא מטעם הקבוצה כולה, מה אתם מצפים שיקרה. אחר כך הפנייה עצמה לבורא, ואחר כך לְמה אתם מצפים מתוך הפנייה, איזו תגובה אתם מרגישים שקיבלתם מכך שכל אחת פנתה לחברות או לחברים ולבורא, מה התגובה, מה התוצאה מהמצב הזה שהשגתם.

תלמידה: איך להגיע בהכנה לכנות עם עצמי כך שהתפילה תהיה אמיתית?

על ידי תרגילים במאמץ הלב.

שאלה: כל אחד מרגיש את החיסרון בצורה שונה. האם החיסרון הכללי של העשירייה הוא סך כל החסרונות השונים, או שזה חיסרון משותף שמורגש על ידי כולם, או שזה שני הדברים האלה?

זה החיסרון הכללי של כולם והוא מחובר כך שמתוך כל אחד, כמו בפאזל, אנחנו מרכיבים את הנשמה הכללית של הקבוצה.

שאלה: האם כשלאדם חסרה הכרחיות הוא יכול לבקש השפעה, או שהוא קודם צריך למלא את ההכרחיות שלו? האם הוא צריך לומר שהבורא נתן לו את החוסר הזה ומעל זה לבקש עבור אחרים?

האדם צריך לבדוק בליבו כמה באמת חסר לו דבר הכרחי, לו, למשפחה שלו, לחברים שלו, איפה זה נגמר ומתי הוא יכול להפסיק לדרוש על עצמו ולעבור לחיסרון הקבוצתי.

שאלה: ברור שהתפילה המרכזית היא על החיבור בינינו וחיבור בינינו לבורא, זה הנושא היחיד שכלפיו צריכים לפנות. מה לעשות כאשר במהלך היום יש לאדם בעיות בפרנסה, בעבודה, בבריאות ובמשפחה?

הוא חייב לכלול זאת יחד.

תלמיד: איך להשתמש בתפילות הקטנות והטבעיות שיש בי שאני רוצה שהדברים יסתדרו ביום יום? איך לכוון אותן מהמקום הנמוך הזה באמצע היום אל העשירייה ולבורא?

צריכים לבקש ולדאוג גם לזה, הוא חייב לדאוג למשפחה, לפרנסה וכן הלאה. עם זאת הוא גם חייב לראות שהדברים האלה ייקחו ממנו מקום מיוחד מליבו ומזמנו ושלא יהיה שקוע בהם ממש בלי הפסקה. הוא חייב להשקיע חלק מהזמן שלו בתפילה עבור הדברים ההכרחיים לקיומו.

תלמיד: האם יש מקום לתפילה על דברים הכרחיים בחיים שלו שלא קשורים לעשירייה?

ודאי, כמו שבחיים שלנו אנחנו טרודים בכמה וכמה דברים יחד, ובמקביל עובדים גם בזה וגם בזה.

תלמיד: האם זה בסדר שאדם מעלה תפילה להכרחיות שלו?

כן, אבל הכול צריך להיות במידה ובמשקל.

שאלה: האם אפשר להתחבר במחשבות למחשבה ודרכה להעלות תפילה לבורא או שהקשר הפיזי יותר חשוב? לדוגמא כשאנחנו מתחברות בזום.

זה חשוב מאוד, אבל לא פחות חשוב לא להתנתק זו מזו גם ביתר הזמן. איפשהו שם בראש יש כזה מקום שבו אני יכול כל הזמן לחשוב על הקבוצה. בדיוק כמו שלאימא יש כזה מקום בלב ובשכל, בראש, שבו היא כל הזמן חושבת על הילדים הקטנים שלה.

שאלה: כאשר אנחנו בעשירייה, האם כל המחשבות, הרגשות והפעולות שאנחנו חווים בכל רגע בחיים מתורגמים יחד לתוך עבודת העשירייה, בתוך העשירייה?

כן, בדרך כלל.

תלמידה: האם אני יכולה לבקש לחוות את כל השלמות הזאת של כל הדברים האלה בתוך העשירייה יחד, האם זאת תפילה נכונה?

כן, את יכולה לבקש.

שאלה: אם לאישה יש ילד קטן שלוקח ממנה את כל תשומת הלב שלה והיא לא יכולה להתרכז בתפילה, בהכנה לתפילה, אז איך לא להתייאש, ובמה היא בכל זאת יכולה לעזור לעשירייה?

היא צריכה בכל זאת להיות מחוברת לקבוצה שלה, וככל שהיא יכולה להקצות גם להם זמן. אחרי זה נראה, הכול עובר, ילדים גדלים.

תלמידה: בעשירייה אנחנו בונות את התפילה בסוף. ואתה נתת עצה שהיא 15 דקות של ריכוז לפני הפגישה. האם זה מספיק כדי בסוף הפגישה לבנות תפילה, או שצריך בין לבין לשאול כל מיני שאלות כדי שבסוף נוכל לבנות תפילה משותפת?

לא צריך עד כדי כך לסבך את העניינים. תעשו פגישה רגשית משותפת ביניכן כדי להיות קרובות יותר זו לזו בצורה לבבית, רגשית, והכול כבר ייצא מאליו.

שאלה: בתפילה שלנו כשאנחנו מודים, יש תחושה של התמלאות. כאשר אנחנו מסיימים את הבקשה, יש תחושה של חיסרון גדול. האם זה נכון שיש כזה שינוי בתחושה, או שצריך לחשוב שהבורא כבר שמע את בקשותינו?

אני חושב שאתם צריכים לקבל תשובה על זה מהפנייה שלכם מבינכם לבורא. לכן צריכים להמשיך ותקבלו הסבר על זה.

תלמידה: האם צריך לעבור זמן עד שמקבלים את התשובה?

לפעמים כן.

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שההכנה היא לקחת את הזמן כדי להקשיב, להרגיש בליבנו את מה שהבורא רוצה שנעביר מפוטנציאל למימוש?

הכול צריך להסתדר, רק להמשיך.

שאלה: למה צריך שעתיים הכנה לתפילה? כמובן שאם אתה מתפלל עבור עצמך, אז אתה צריך לעבוד הרבה על האגו. אבל האם זה לא יותר פשוט לעשות כזה תרגיל, לתאר לעצמך שבקבוצה שלך, שלא לדבר על כל הכלי העולמי, תמיד יש אדם שהוא במצב יותר גרוע ממך, ומיד נולדת תפילה ומגיע החיסרון הנכון?

גם נכון, אני לא יכול להגיד שום דבר נגד זה. כל אחד מרגיש בליבו.

שאלה: כשאני מרגיש בפנים רצון גשמי מאוד חזק, איך על ידי תפילה אפשר להתגבר על כזה רצון?

פשוט להתפלל, ואם אפשר יחד עם החברים, שהבורא ישחרר אותך מכאלה רצונות שאתה לא יכול להפטר מהם לבד.

שאלה: בלי לפגוע בזמני התפילה של העשירייה, האם אפשר בנוסף לעבוד על התפילה גם בקבוצת לימוד שהיא קבוצה מעורבת של גברים ונשים מעשיריות שונות?

אנחנו לא ממליצים לעשות את זה כדי לא לבלבל אנשים, אבל בעיקרון זה אפשרי. אולי מתישהו נגיע לזה.

שאלה: אם אדם נמצא במציאות כזאת שיש לו הכרחיות, הקדוש ברוך הוא מסדר לו הכרחיות, ואז הוא מוצא את עצמו חושב על מה שיש מחוצה לו. מצב כזה בעשירייה מתקבל קשה, איך להתנהג במצב הזה?

להמשיך להיות יותר קרובה לחברות, ואז על ידי זה את ממשיכה יותר מאור מלמעלה ויוצאת מהר יותר ממצב לא נעים.

תלמידה: האם אפשר לבקש שהקדוש ברוך הוא ישלח מציאות כזאת שהכרחיות תהיה מספקת כדי שנוכל לעשות את העבודה שלנו?

לא, זה לא נכון. אנחנו לא צריכים לבקש מהבורא שישנה את המציאות, אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיעזור לנו לשנות את קליטת המציאות.

קריין: קטע מספר 3.

"האדם שהולך להתפלל, צריך לעשות הכנה לתפלה. והכנה זו מהי. כמו שכתוב "הִכּוֹן לקראת אלקיך ישראל" (שבת י'). שמביא שם, שענין הכנה, כל אחד ואחד עשה הכנה לפי הבנתו. ויש לפרש, שענין הכנה, שכל אחד עשה, הוא בכדי לדעת מה לבקש. כי האדם צריך לדעת מה לבקש. כלומר, שהאדם צריך לדעת מה חסר לו. 

זאת אומרת, שיש להאדם לבקש על הרבה צרכים, אבל מדרך העולם הוא, שמבקשים לדבר הנחוץ לו ביותר להאדם. כדרך העולם הוא, בזמן שהאדם יושב בבית אסורים, כל דאגותיו הם, שה' יוציא אותו מבית האסורים. הגם שיש לפעמים, שהאדם אין לו פרנסה, וכדומה, מכל מקום אין האדם מבקש אז מה', שיתן לו פרנסה גם כן, הגם שהוא נצרך לזה. מטעם היות עיקר היסורים הוא בזה שנמצא בבית הסוהר, לכן האדם מבקש על הדבר שהוא מרגיש שנחוץ לו ביותר. היינו במה שהוא מרגיש יותר יסורים, על זה הוא מבקש." 

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו אישה מזרעת תחילה יולדת זכר, בעבודה" 1991)

קריין: קטע מספר 4.

"כיצד היא הכוונה. שיפנה ליבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה. לפיכך צריך ליישב מעט קודם התפילה, כדי לכוון את ליבו, ואחר כך יתפלל. חסידים הראשונים היו שוהין שעה קודם התפילה, ושעה אחר התפילה, ומאריכין בתפילה שעה."

(הרמב"ם. "משנה תורה")

שאלה: האם הכרחי מצב הסבל, הייסורים טרם התפילה. האם תפילה יכולה לבוא מתוך שמחה ויראה?

כמובן, בטוח שכן.

שאלה: במה שונה הכוונה לפני התפילה לכוונה אחרי התפילה?

לפני התפילה זה כדי שהתפילה שלנו תגיע לכוח העליון, למקור, זה לפני התפילה. אחרי התפילה זה הבקשה שלנו שאנחנו נקבל תשובה על מה שביקשנו, וכך גם שעה בתוך התפילה, היא כוללת שעה לפני ושעה אחרי ושעה בתוך זאת אומרת, שבסופו של דבר זה קשר בלתי פוסק עם הבורא.

שאלה: אתמול עשינו סדנה וביררנו גם חיסרון משותף, ובנינו תפילה וכתבנו שעה שלמה. והבוקר בהכנה לשיעור בוקר, הגענו להרגשה משותפת שאנחנו כבר לא יודעות מה לחשוב, מה לברר, מה לבקש, הבורא ממש עשה לנו סלט ורק הוא צריך לבוא ולעשות סדר בבלגן?

בסדר.

תלמידה: בהרגשה שלי הגענו למין הרגשה כזאת שאנחנו מרימות ידיים, כבר הבורא חייב לבוא ולתת לנו גם תפילה גם חיסרון, הכול, אבל אין עדיין הרגשה של זעקה אליו שיבוא לעשות. אז איך להמשיך מפה בצורה הכי מזרזת, מועילה ומדויקת?

זה לא חשוב. ככל שתעשו מאמצים זה טוב. ואני לא רוצה לעזור לכן, דווקא תנסו עוד ועוד.

שאלה: האם נכון לא לחשוב או להשתדל לא לחשוב על הדבר שהכי נצרך, אלא לבקש מהבורא שיעזור לקבל את כל מה שהוא נותן ולהסכים איתו?

כן, זה בטוח יותר חשוב.

תלמידה: כביכול להילחם עם הרצון הפנימי הזה שלך, עם מה שעומד לנגד עיניך ואתה מבין שזה ברצון לקבל ואתה מזיז את זה הצידה ומבקש מהבורא פשוט לתת את מה שהוא רוצה לתת לך?

כן, נכון. יש לך מחשבות טובות.

שאלה: אנחנו מבקשים על מה שהכי מפריע לנו. אם אדם יושב בבית סוהר, אז הוא מבקש חופש הוא לא מבקש ערבות. מה חשוב יותר לבורא שאנחנו נבקש?

הבורא צריך שאנחנו נבקש מה שנמצא במעמקי לבנו, כי זה הוא שיוצר לנו את הרצונות האלה. ולהגיע ממש עד הרצון הכי פנימי ואמיתי, זאת העבודה שלנו.

(סוף השיעור)