בכחול - עצות פרקטיות מרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 2.2.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 -אמונה למעלה מהדעת*

1. שמעתי עכשיו איך שהחברים מדברים על אהבת חברים, ואני ממש מקנא בהרגשות שהם מביעים לפני כולם. גם אני רוצה להביע משהו. לא מן הסתם כתוב שהחוק העיקרי של התורה הוא אהבת הזולת.. התנאי הזה, ואהבת לרעך כמוך, הוא הדבר היחידי שאנחנו צריכים לעשות בחיים שלנו. להגיע אליו זו פסגת ההתפתחות של כל אדם ואדם.. זו בעצם תכונת הבורא וכך אנחנו מגיעים לדבקות.

2. *הדבר היחידי שאנחנו יכולים לעשות בו נחת רוח לבורא הוא לאהוב, דווקא כדי לעשות נחת רוח לבורא, את החברים שלנו*.
   
   *במידה שאתה מתקרב לחבר, לחברים, מפנימיות ליבך ואתה רוצה באמת להתקרב אליו ולהיות עימו בכל לב ונפש, זו הפעולה היחידה שבה אתה עושה נחת רוח לבורא. כך אנחנו צריכים כל אחד שידבר לעצמו וישכנע את עצמו שהפעולה הזאת היא היחידה*. היא מגיעה לאדם רק על גבי זה שהוא לא מסכים עימה, דוחה אותה בכל הידיים והרגליים, וכל לב ונפש, ומגלה כמה הוא הפוך, כמה הוא נמצא בתוך האגו שלו בפנימיותו...

3. האדם לאט לאט מגיע למצב שהוא מתחיל להבין שלהתקרב לבורא זה אך ורק להתקרב לחברים, שהבורא לא נמצא בעצמו אלא סה"כ פנימיות החברים זה הבורא. ככל שהוא מתקרב לאהוב אותם, הוא יכול להבין מה זה נקרא לאהוב את הבורא. אין הבדל בין שניהם, רק זה כלי וזה האור. אהבת חברים, הקשר בין החברים, הקשר שלו לחברים, זה הכלי שבו הוא מגלה את הכוח הפנימי של החיבור ביניהם, וזה הבורא. לבורא אנחנו לא יכולים בצורה ישירה לעשות שום דבר, כי הוא לא נמצא. אנחנו צריכים לבנות אותו. אתם עשיתם אותי. לכן *אנחנו צריכים להבין שעם הבורא אנחנו לא מסוגלים לא לתת ולא לקבל אלא רק דרך אותו המכשיר, כלי, אמצעי שנקרא קשר בינינו*.

4. ש: מדוע אמרת שאתה מקנא בנו?
   ר: כלי גדול, רחב, שלא היה בעוצמתו אף פעם בהיסטוריה. לא שאנחנו עשינו את זה, אבל קיבלנו, כך התייצב משך הדורות כתוצאה מעבודת מקובלים רבים. *אנחנו, הקטנטנים דווקא, יכולים להתחיל בעבודה בדרגה הנמוכה ביותר, אבל בה אנחנו מזמינים את האור הגדול ביותר. לכן אני שמח מאוד, ומקנא*.

5. אנחנו צריכים להבין שבקבוצה צריכים להיות דבוקים בעשירייה *כמו תינוק* באמא שלו. רק על ידה אנחנו יכולים לקבל את הכוחות שנוכל איתם לייצב את עצמנו נכון ביצר הטוב כנגד יצר הרע...
   
   *כל יום ויום יהיו לנו הרגשות שאנחנו מתרחקים מהסביבה, מהקבוצה שלנו, וכל יום ויום אנחנו צריכים להשתדל למצוא כוחות, אופנים, בהם אנחנו שוב ושוב דבוקים לחברה שלנו. כך אנחנו גדלים*.

6. זה כלל מאוד גדול, מאוד חשוב. דווקא בלאחוז בו אנחנו מתקדמים. ככל שאנחנו כל יום ויום רואים את עצמנו שאנחנו בחוסר כוחות, בחוסר הצלחה בשום דבר, אין לי כלום, לא השגתי, לא הרווחתי, לא הצלחתי, ומה יהיה, מצבים כאלה ישנם לכולם, וכל אחד ואחד איכשהו משתדל בינתיים לענות על זה. אבל באמת אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה בצורה אחרת: *מה שקורה לי ומה שמתעורר בי, כל השאלות האלו, מי אני, מה אני, בשביל מה ומה יש לי, ומה השגתי, מה הרווחתי, מה הצלחתי, כל זה הבורא מעורר בי כדי שאתעלה למעלה מהדעת הזו ואקבל את הדברים בכוח האמונה למעלה מהדעת*.
   
   *אם אני מרגיש בכל יום שאני לא מתקדם ואפילו נופל ליותר גרוע מקודם, אני צריך להבין שזו הזדמנות עוד ועוד יותר להתעלות למעלה מהאגו שלי שמראה לי ציורים כאלה, ושאשתדל ללכת במצבים האלו בשמחה, כמו שהרווחתי, הצלחתי, השגתי הכל. כך אני נקשר לאמונה ומתעלה למעלה מהאגו שלי, למעלה מהדעת וכך אני הולך על 2 רגליים, שמאל ימין, שמאל ימין, ותמיד מתחילים משמאל*..

7. כשיש 2 דעות, דעת האדם ודעת הרב, רב נקרא גדול, כלומר את מי אנחנו מקבלים כגדול? את רב"ש ובעה"ס. מה שהם כותבים, אם אנחנו מקבלים את זה למעלה מדעתנו, מעל מה שאנחנו מרגישים, אפילו שזה נמצא לפנינו כעובדה גשמית, אבל אנחנו רוצים ללכת לפי מה שאנחנו מבינים מהם, איך שהם אומרים לנו, אז זה נקרא ללכת באמונה למעלה מהדעת.. *אני צריך להגיד להם עיניים להם ולא יראו, ואני הולך באמונה למעלה מהדעת לפי מה שאומרים לי המורים שלי. כך דווקא אני מבין שאני צריך להיות שמח ככל שאני מתעלה למעלה מהחשבונות האגואיסטים שנראים לי ברורים ועמידים, ומתעלה לאמונה, לדרגה שהכל בא מהבורא*.

8. השמחה שלי צריכה להיות *שמחה של מצווה*. אני עולה למעלה ממה שאני מרגיש ומבין בדעת שלי, מפני שכך אני מקבל ציווי, המלצה של המקובלים שאומרים שבצורה כזאת תוכל להגיע למדרגה השנייה של הטבע, ממלכות לבינה. תוכל לעלות ואז לראות משם את כל המצב.
   
   ש: אני צריך לעשות את זה לא כדי רק להרגיש שמחה אלה כי זה מצווה?
   ר: ודאי שאני עושה את זה מפני שכך אומרים לי מקובלים לעשות. אם לא היינו עושים זאת לפי המלצת המקובלים, לא היינו יודעים בכלל שכך צריכים לעשות.

9. ש: אני מנסה....
   ר: אתה עושה את זה בתוך הדעת. כשאתה בחיים שלך רוצה להסתדר עם הבעיות הגשמיות שלך, בצורה גשמית לסדר אותם, להתעלות למעלה מהם, כלומר לשלוט עליהם, בכך אתה רק מעלה את הדעת שלך בצורה יותר ויותר גדולה. אבל לא שאתה מעלה את עצמך לדרגת האמונה. *אתה לא משתמש בדעת שיש לך כדי להתעלות ממנה, אלא אתה מסתדר בתוך הדעת*.

10. ש: איך אני יכול לעלות לשמחה של מצווה?
    ר: אך ורק דרך החברים. *כשאתה מבקש מהבורא להידבק לקבוצה, זאת הפעולה הרוחנית היחידה שאתה יכול לעשות*. אם אתה משתדל לבצע את הפעולה הזאת ככל שאתה מסוגל נכון, אז מאיר עליך המאור המחזיר למוטב..
    
    ש: בשביל מה אני צריך את השמחה הזאת?
    ר: כדי להשפיע נחת רוח לבורא. יש פעולה יחידה, לעשות נחת רוח לבורא, זו בעצם העבודה, המטרה וכל התוכן של הקיום שלנו, לעשות נחת רוח לבורא, כמו שהוא אלינו, כך אנחנו אליו. איך אני יכול לעשות נחת רוח לבורא? אם אני אוהב חברים. *אין שום מטרה לאהוב את הזולת, אלא לאהוב את הזולת כדי להגיע לאהבת הבורא*. לכן נקרא ואהבת לרעך כמוך..

11. קודם כל אתה צריך לסדר במחשבה ובהרגשה שלך קו. הבורא זה העיקר, אני רוצה להתקרב אליו. להתקשר אליו אפשר רק דרך הקבוצה, אין לי אפשרות אחרת. *איך שאני מתייחס לקבוצה, כך אני מתייחס לבורא*. כל ההתקרבות היא אך ורק לשם הבורא, כדי לברר אותו, כדי לכוון את עצמנו אליו, עד שנתחיל להגיע למצבים בהם נרגיש אותו.
    
    זה לא יהיה לנו יותר קל. אנחנו חושבים ש-מחסום, אני רוצה לראות אותו, אני רוצה לשבור את המחסום, אני רוצה לראות את הבורא, ואז העבודה שלי יוֳתר קלה. היא לא יותר קלה, היא נגד הרצון לקבל שלי. כי אז אני צריך להתגבר על זה שאני מרגיש את הבורא, אני צריך לעשות פעולות בע"מ להשפיע, אני צריך להתנגד לזה שאני מגלה אותו. זה נקרא צמצום מסך אור חוזר, שלמרות שאני מרגיש אותו כטוב ומיטיב לכולם, ומתגלה שאין אכזר בבית המלך וכן הלאה, אני צריך לפעול דווקא למעלה מזה. אחרת זו לא תהיה השפעה.

12. ש: איך ליישם זאת בחיים הגשמיים?
    ר: בינתיים לא כדאי להתבלבל. בחיים הגשמיים אתה צריך פשוט להיות אדיב לכולם. אין יותר המלצה.

13. ש: לעשות הפצה בעשירייה.....
    ר: זו שיטה מאוד טובה. אם אנחנו נמצאים כתקועים כולנו יחד בעשירייה, כשאנחנו יוצאים יחד עם העשירייה לאיזושהי פעולת השפעה זה יותר טוב מלעשות סעודה בינינו. כי בסעודה אנחנו נהנים ולעצמנו עושים. אבל כשאנחנו יוצאים לפעולת ההפצה, אנחנו מרחיבים את הכלי, מחברים לעצמנו עוד כלים, וזה פועל בצורה הכי מועילה להתקדמות שלנו.

14. ש: אם לא נשים מולנו מטרה להגיע לאהבת הבורא, אפשר להגיע לאהבת חברים?
    ר: זה בלתי אפשרי. בשביל מה לך להגיע לאהבת חברים למעלה מהדעת? אתה תבנה פשוט *סוציאליזם, קומוניזם*.. יחס כזה בין החברים שבסופו של דבר לא יתקיים כי הוא נגד מטרת הבריאה. מטרת הבריאה להגיע לדרגת דבקות בבורא. כותב בעה"ס במאמר השלום שחטא גדול עשתה *רוסיה* שלקחה את הרעיון הזה של אהבת הזולת והתחילה להלביש אותו בחיים הגשמיים בלבד, הבורא לא יסלח להם על זה.
    *אהבת הבורא צריכה להיות קודם כל המטרה, ולמענה אנחנו עושים כל מיני פעולות אחרות. כך אתה נותן הצדקה למה שאתה עושה. אחרת אתה מגיע לקומוניזם, לפאשיזם*...

15. שמחה מגיעה מתוך זה שאני מעריך את מטרת הבריאה, הבורא, הקבוצה. מהמצב שבו אני נמצא יש לי באמת הזדמנות לעלות לפסגת הקיום של כל המציאות. לכן אני צריך להיות בשמחה, לפתח בי את היחס הזה.

16. רצוי להבין את השיעור יחד עם החברים. כמה שזה מבלבל אותי ומרחיב את השדה ראיה שלי, אני לא מתמצא, כמו שהייתי סוגר את עצמי ומצמצם את עצמי לפי דעתי בלבד. אבל טוב יותר אם אני נמצא ביחד עם כולם כי אני אז משיג מתוך החיבור בינינו את מהות השיעור. זה כבר נקרא שלמדתי משהו בכלי הרוחני. מה שאין כן, אם אני לבד בשכל הגשמי שלי, זה נקרא *חכם בלילה*.

*חלק 2 - אחור וקדם צרתני*

17. מתקרבים לבורא בצורה שנקראת קו אמצעי. אנחנו לא נעשים עבדים לבורא אלא שותפים לבורא.

*חלק 3 – פתיחה לחכמת הקבלה*

18. בגדלות עולם הנקודים הרצון נשבר, לא יכול להחזיק את הכוונה בע"מ להשפיע ונופל לכוונה ע"מ לקבל. כל הרצונות שהשתתפו בע"מ להשפיע הופכים לרצונות לקבל ע"מ לקבל, ואז האור העליון בורח מהם והם מאבדים את כוח המסך, כוח הכוונה ע"מ להשפיע. המצב הזה נקרא שבירת הכלים..

19. אחרי זה מתחיל תהליך של תיקון השבירה. כבר התגלה בכל המציאות הטבע האמיתי של הנברא, הרצון לקבל ע"מ לקבל, ועכשיו נותנים לנברא הזדמנות לתקן את עצמו בכל רצון ורצון שנשבר. נשבר כל הרצון לקבל, לתקן אותו בע"מ להשפיע.

20. מתוך השבירה מתערבבים כלים דהשפעה של הס"ג וכלים דקבלה של המלכות, והם יכולים לתקן זה את זה. מלכות יכולה להביא לס"ג כלים דקבלה גדולים, ס"ג מתחיל לפי הכלים דקבלה שיש בו לבקש מהפרצופים העליונים יותר, ממלכות דאינסוף בעצם כוחות כדי לתקן את הכלים השבורים. כך נעשה התיקון ונגיע למטרה הנרצית, לגמר התיקון. בלי השבירה אי אפשר היה להגיע לזה.

21. מה שמעניין בכל הדברים האלה זה שהם קודמים לבריאת עולם האצילות ועולמות בריאה יצירה עשיה. אחרי שיוצאים העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, נעשה גם מבנה מיוחד מאד שנקרא אדם, *אדם הראשון*. פרצוף רוחני מאוד מיוחד שקיים בתוך העולמות אבי"ע ואח"כ נשבר לפי אותם התהליכים כמו בעולם הנקודים. הפרצוף הזה של אדם הראשון שנשבר מתחיל להקים את עצמו מתוך הכוחות שפועלים עליו דרך עולמות אבי"ע. *כך אנחנו לומדים מה אנחנו צריכים לעשות, כי אנחנו אותם החלקים השבורים של פרצוף אדם הראשון*.
    
    הכל לפנינו. העיקר שנבין בצורה כללית מה קורה לנו כאן. אנחנו עכשיו נמצאים לפני החלק השני של הפתיחה לחכמת הקבלה. מדברים כבר על עולמות אצילות בריאה יצירה עשירייה, על כל מה שקורה למטה מטבור אדם קדמון. כאן אנחנו מדברים כבר על מה שקשור אלינו.

22. כל הפרצופים שנמצאים למטה מטבור הכללי מתקיימים אך ורק בצמצום ב', כלומר שאסור בהם להשתמש ברצון לקבל ממש עצמו. לכן היתה שבירה ולכן התיקון הראשון הוא שצמצום ב' בינתיים לא מתבטל. כך נבנים כל הפרצופים של אצילות בריאה יצירה עשיה. כל מה שיש למטה מהטבור, עובד רק בתנאי של צמצום ב'..

23. ש: כשקוראים את זה, זה מאוד טכני..
    ר: *אתה רוצה שזה לא יהיה טכני? תיכנס לזה עם הלב, בבקשה*. אלא מה אתה רוצה?
    
    ש: מה זה להיכנס לזה עם הלב?
    ר: *תנסה לבצע את הפעולות האלה בתוך הרצון שלך. זה נקרא לקבל את זה בלב. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לזה צריכים להגיע*.
    
    ש: אני קורא משפט.. הדברים האלה לא קיימים אצלי בהרגשה..
    ר: ר: *איך אני אמסור לך הרגשה. תנסה, תשתדל, תתקשר לחברים, תתפלל לבורא שאתה רוצה לממש את הפעולות האלו. בבקשה, תנסה. בצורה כזאת בלבד תקבל את זה ותקבל בצורה אמיתית*.
    
    אסור למסור את זה בצורת האורות, אף פעם. זה מקלקל את התלמיד שהמורה לוקח מסך משלו ודרכו מעביר איזושהי הארה לתלמיד. זה מקלקל את הכלים של התלמיד.