שיעור בוקר 13.08.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 18.08.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/JOVyzhgF?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 554,

מאמר "מהו, לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה"

שמענו מאמר "מהו, לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה", "שלבי הסולם", כרך ג', מפרשת "ואתחנן", עמוד י"ח. "לא תוסיף ולא תגרע" הכוונה ללכת באיזון בשני קווים. לא תוסיף ולא תגרע זה לא עניין של כמות, של כוח, אל תרוץ יותר מדי ואל תהיה עצלן, תרפה את ידיך. אלא לא תוסיף ולא תגרע פירושו שכל הזמן תשמור את עצמך בצורה המאוזנת. מה זאת אומרת מאוזנת? לגרום לפעולת הקו האמצעי, להכין אותו, שהבורא יוכל לעשות עליך תיקון.

איך? קודם להיות בקו ימין. לדאוג, קודם כל להיות בקו ימין ולא להרשות בשום דבר לקו שמאל להתגבר ולשלוט עליך. קו ימין זה נקרא חשיבות הרוחניות. שהרוחניות, המטרה, התכונות דלהשפיע, הבורא שזה כוח ההשפעה, לא סתם מישהו גדול כזה, אלא הכוח דלהשפיע, כך לפרש אותו, שזה יהיה חשוב אצלי, ואחר כך אם זה חשוב אז ללכת לקו שמאל.

את החשיבות של קו ימין מקבלים רק למעלה מהדעת, בתוך הדעת לא משיגים. בתוך הדעת אפשר להשיג את חשיבות הרוחניות מעבר למחסום, זה נקרא אמונה שלמה, אור חסדים בהארת חכמה. למטה מהמחסום, במצבנו, יש לנו כאילו כענף מאותו שורש של האמונה, מצב שאנחנו כאילו נמצאים בתיקון של האמונה. זה נקרא כאילו יש לנו בהרגשה באיברים את נוכחות הבורא. את ה"כאילו" הזה משיגים במיוחד על ידי מאמץ בחברה.

כשגומרים את העבודה הזאת, כשרוכשים בעבודה בקו ימין אמונה לפי דרכנו, לפי דרגתנו, אז הולכים לקו שמאל ורואים שבתוך הדעת אין לנו שום דבר, המידות לא מתוקנות, המחשבות זרות, שפלות לגבי קו ימין, אז מגיעים לתפילה שהבורא יעזור. אם הכנתי בקו ימין את חשיבות הרוחניות והמטרה והאמונה שהכול הונח בשבילי, וראיתי בקו שמאל שאני בעצמי נמצא ההיפך מזה, לא בשלמות אלא בחסרונות ובשפלות, אז כתוצאה מזה, משני הקווים האלה בא כוח התפילה, ומלמעלה יש אז עניית התפילה, קו אמצעי.

בעבודה הזאת צריכים להיות כל הזמן באיזון בין ימין ושמאל, שלא תהיה "חכמתו מרובה ממעשיו". זאת אומרת, שלא ייכנס למצב שיגיד אני לא מסוגל לעשות שום דבר או אין לי כוח או הכול בידי שמים, שיעזבו אותי מזה שמשהו תלוי בי, שום דבר לא תלוי בי וכן הלאה. זאת אומרת, שלא יהיה קו שמאל יותר מקו ימין, שאין לי כוח ואין כלום, ולא יכול להיות וזה וזה. וגם לא קו ימין, שהכול בידי שמיים, ה' מסדר את הכול ומי אני כאן, אני מתבטל, ואני תמיד נמצא בשליטתו. זה נקרא קליפת ימין.

לא, שני הקווים האלה חייבים להיות מאוזנים, ואת זה נתנו לנו. ולא ליפול לשתי הקליפות האלה, קליפת ימין וקליפת שמאל, אלא לאזן את שני הקווים האלה כך שהם יגרמו ליצירת הקו האמצעי. הקו האמצעי בעצם לא קיים, אין כזה דבר שלישי. יש תכונות הבורא, קו ימין, שמתגלות כלפי הנברא, ותכונות הנברא שמתגלות כלפי הנברא, קו שמאל.

הקו האמצעי זה כבר התיקון, עד כמה הנברא יכול להיות בהתאמה לבורא. את זה הבורא עושה על ידי זה ששולח את המאור המחזיר למוטב, ואז באדם שסידר נכון את שני הקווים האלה "בל תוסיף ובל תגרע", מסתדר בו הקו האמצעי הזה והקו האמצעי הזה הוא נקרא האדם. כי תכונות הבורא ותכונות הנברא לא נקראות אדם. התכונות האלה זה לא אנחנו, אלו שני מלאכים. גם התכונות הרעות שלנו זה לא אנחנו וגם התכונות הטובות של הבורא שאנחנו מרגישים הן גם לא שלנו. אנחנו זו ההכנה לקו האמצעי, והקו האמצעי שאחר כך נרכוש על ידי המאמץ שלנו.

ואדם צריך טוב טוב לראות ששכר ועונש ויגיעה, כל הדברים שעוברים, במה שהוא עובד, הוא לא עובד על התכונות שלו, הוא צריך לעבוד רק על איך להיבדל מתכונות הבורא ומתכונות הנברא, לעמוד מבחוץ ולעשות עליהם, על שניהם שמתגלים, את העבודה "בל תוסיף ובל תגרע".

אם הוא נמצא תחת שליטת תכונות הבורא או תכונות הנברא הוא לא מסוגל לגרום להיווצרות המצב שיבוא קו אמצעי. אלא על שתי התכונות האלה של ימין ושמאל הוא צריך להסתכל כעל שני מלאכים, שני כוחות שניתנו לו מלמעלה בשווה. גם הטבע שלו זה לא הטבע שלו, וגם קו ימין, הטבע של הבורא, הוא ודאי לא שלו. ועליו לא להיות מושפע, לא להיות קשור לאף קו, אלא שהנקודה שלו תהיה ניטראלית ביניהם וממנה להתחיל. זאת אומרת, לא לתת לעצמו להיות מושפע תחת קו אחד. זה כבר לא אדם, זה נקרא טבע, טבע להשפיע או טבע לקבל.

העבודה יכולה להיות תמיד רק בקו אמצעי, אפילו שאני רק נקודה אחת, רק נקודה, התחלה, נקודה שבלב, אבל הנקודה הזאת היא בין שני הקווים ימין ושמאל, ששניהם לא שייכים אליי. כמו שכתוב, "לך לאומן שעשאני" מצד קו שמאל, ו"אין עוד מלבדו" מצד קו ימין.

תלמיד: אם הוא אומר ששני הקווים צריכים להיות מאוזנים, אז מה זה העניין להתחיל מקו אחד?

אם שני קווים מאוזנים, איך להתחיל בקו אחד? להתחיל בקו ימין.

אני מהמקום שלי, מהמצב שלי, איפה שאני, מי אני, מה אני, אם אני סתם ככה חושב על עצמי ללא שום קשר לרוחניות, אז אני סתם רצון לקבל שרוצה ליהנות מכל מיני דברים, וכך אני יכול לחקור את עצמי, להיות פסיכולוג טוב, פיזיולוג, לראות את הטבע. אם אני נכלל בטבע, אז זה טבע, בסדר. הטבע יכול להיות קו שמאל אם אני אתייחס אליו כך, אבל אם לא, זה לא קו, זה פשוט טבע.

אם אני רוצה להתייחס כבר לכל המציאות בצורה הכרתית, רוחנית, אז אני צריך את האני שלי להעמיד כך שהוא לא שייך לא לבורא ולא לנברא, אלא באמצע ביניהם, להיות לגמרי ניטראלי, לא מושפע משום דבר. לראות את עצמי, את הטבע הבהמי שלי שקודם הייתי מזדהה איתו, מהצד. הרי מה שיש, נכון, אני כך נולדתי, אלו התכונות שלי, זה אני, חשבתי כך שזה אני. אני מסתכל על עצמי, מי זה, האם זה אני? זה מין גוף עם כל מיני תכונות, עם כל מיני מחשבות. את התכונות הבורא נתן לי מהלידה, את המחשבות ואת כל ההבנות שלי נתנו לי המשפחה, הסביבה, בית הספר, כל האנשים שנמצאים סביבי. זה אני? אני לא אני.

איפה אני? ממתי אני יכול באמת לראות מי אני? מאותו רגע עכשיו שגיליתי את זה, ואני רוצה לבנות את האני שלי, אז מעכשיו והלאה בוא נבנה. איך אני יכול לבנות את האני שלי? כול מה שיש בי זה לא אני. מה שאני אקבל מהבורא זה גם לא אני זה הוא, אז איפה האני?

האני של האדם הוא נבנה. אנחנו לא יודעים מה זה קו אמצעי. האני של האדם זה חיסרון שלא היה אף פעם במציאות, כאילו חיסרון מלאכותי, חיסרון להשפיע לבורא. הבורא לא ברא את החיסרון הזה, האדם צריך להמציא אותו. אז אני שמעמיד את עצמי בקו ימין, צריך עכשיו לקבוע מה אני אעשה.

אומרים, קודם אתה צריך ללכת לקו ימין. מה זה קו ימין? לראות עם מי יש לך עסק, מה הטבע של הבורא. הוא גדול, שלם, משפיע, רוצה לתת לך שכר תמורת כל מיני פעולות, אז תחקור את כל הדברים האלה, תרכוש אמונה בזה. מה זה "תרכוש אמונה בזה"? כאילו יש לך הרגשת גדלות וחשיבות. אבל אתה יודע שאתה עושה את זה כאילו, אתה לא מרמה את עצמך. אתה עובד על הכוח כאילו זה ישנו, אתה מרמה את עצמך, אבל את הרמאות הזאת אתה רושם, שאתה מרמה בכוונה. זה כמו שהרב'ה כותב, כאילו שיש לך הרגשה באיברים שהגעת להרגשת הבורא, להרגשת החשיבות, לגדלות, לדבקות, אתה כאילו כבר נמצא ברוחניות.

אם רכשת את ההרגשה הזאת, "עבדת על עצמך", לא חשוב איך תגיד, אחרי זה לך לשמאל ותראה מה אפשר לעשות בשמאל. ודאי שיתגלה לך בשמאל המצב ההפוך, מי אני, מה אני, זאת אומרת, הטבע שהבורא השריש בי, שאני אין ואפס וכן הלאה.

מתוך שני הדברים האלה תעשה תשלובת חיבור כזאת שתיווצר תפילה. שלא אחד ולא שני יהיה גדול זה על זה, אלא שיהיה מזה חיסרון אחיד, שהחיסרון הזה יהיה שאני בעצמי זה חיסרון ורוצה להיות כמוך בשלמות. זה נקרא שבתפילה שלך מחוברים שני דברים, שני קווים יחד, חיסרון, הרגשת הרע, הכרת השפלות מצד שמאל, והכרת הבורא, הכרת הטוב מצד ימין. אם חיברת את שניהם בצורה נכונה, ויש לך את שניהם בעוצמה מקסימאלית בצורה שהם משלימים זה את זה, ואף אחד מהם לא שולט על השני, אז נקרא שהגעת לתפילה האמיתית. אתה צריך לדאוג שהם יהיו בהתמזגות נכונה ובעוצמה מקסימאלית שאתה מסוגל, ואז זה נקרא תפילה. על התפילה הזאת אתה מקבל כבר משהו שנקרא קו אמצעי. מה זה קו אמצעי, אני לא יודע, זה דבר חדש שנולד.

זאת אומרת, לחבר בי תפילה אני יכול. אבל לקבל עניית התפילה, מלמעלה מקבלים משהו שהוא שלא היה לי אף פעם. מה שאני מקבל מלמעלה, אני מקבל מלמעלה כלי של נשמה. זאת אומרת, רצונות רוחניים שהם שייכים לי, לא לבורא לקו ימין ולא לנברא לקו שמאל, לטבע שהייתי בו, אלא זה משהו חדש. זה האני באמת, חלקי בעולם הרוחני, התחלת הנשמה, כלי חדש. וכך אדם מתחיל לגדול.

הכלי הזה הוא האני של האדם. ועל שני הקווים האלו הוא מסתכל, מתייחס אליהם כמו לשני מלאכים, שני נתונים, שני כוחות, שני טבע, טבע של בורא וטבע של נברא, שנתנו לו אותם כדי שישתמש בהם בצורה נכונה, בהתמזגות הנכונה, ושיוליד, שיברא משהו שלישי. קו אמצעי זה ממש דבר שלישי שלא היה קודם, זה רק האדם מוליד ממש. ודאי שהבורא הוא עושה את זה על ידי האור, אבל החיסרון צריך לבוא מצד האדם. הרגשת החיסרון, הכרת החיסרון, ההכנה צריכה להיות מצד האדם, עד שאין את זה באדם זה לא יכול להיוולד.

הכלי שנולד בקו אמצעי הוא לגמרי משהו שלא היה קודם במציאות. ואז הנברא מרגיש בו את עצמו שזה אני העצמאי, הכלי הזה זה מסך ואור חוזר, וזה באמת אני. אבל הוא מרגיש שם שזה האני, והאני הזה הוא בעצם רצונות דלהשפיע, להידמות לרצונות של הבורא.

אין שם לא בושה ואין שם אי נעימות והרגשת השפלות, שום דבר. כל הרגשות השליליים הם לא על האני של האדם, הם על החיסרון של קו שמאל שנתון לנו מלכתחילה, שזה לא אנחנו. זה הבורא ברא אותו כיש מאין, רק כדי שנוכל להיעזר בו לראות את ההפך מהבורא.

תלמיד: ומהי הבחירה של האדם?

הבחירה היחידה שבאדם היא להגיע למזג הנכון של ימין ושמאל כדי שתיווצר התפילה. גלומר שייווצר החיסרון שעליו מקבלים מענה מלמעלה. כשהאור בא מלמעלה לחיסרון הזה, אז מהחיסרון הזה נוצר כלי נכון, מסך ואור חוזר. המסך והאור החוזר זה כבר כלי שהנברא מתחיל לעבוד איתו בעצמו.

תלמיד: לגבי התנאי הזה של התפילה, אמרת שמצד אחד צריך להיות חיסרון נורא נורא גדול, ומצד שני אמונה, דבקות. מהם שני הקצוות האלו?

הנקודה שבלב היא ניטראלית, היא תחילת הקו האמצעי, היא כנגד האור, האור תמיד בא בקו אמצעי. ושני הקצוות הם תכונות הבורא בצד ימין, ותכונות הנברא, כביכול תכונות הנברא, בשמאל. את שני הכוחות האלו, השפעה וקבלה, נתנו לך כדי שאתה תתחיל בהקשר הנכון ביניהם בך, לקחת כמה שאתה יכול מקו ימין, לעומת מה שאתה יכול לקחת מקו שמאל, לעשות מיזוג נכון, שלא להיות מושפע לא מהאחד ולא מהאחר, אלא כל הזמן להיות בהכרה בשביל מה אני צריך את הכוחות האלה בי כדי להגיע למטרה.

רק בצורה כזאת אני לוקח אותם, אחרת אני לא צריך אותם. אני לא צריך, לא תכונות דלהשפיע ולא תכונות דלקבל. אם אני לוקח אותם ללא חשבון מטרתי אז אני נמצא בקליפת ימין או בקליפת שמאל. אני לוקח אותם כשאני עומד באמצע ורוצה להגיע בקו האמצעי. קו האמצעי זה נקרא שאני והפעולה שאני עכשיו עושה של חיבור ימין ושמאל, והבורא שאליו אני רוצה להגיע, כל אלו מחוברים כנקודה אחת. אז זה נקרא שאני עכשיו בונה באמת פעולה נכונה בקו האמצעי. בעל הסולם אומר את זה בדף ס"ד באגרות.

תלמיד: מהי ההתמזגות הנכונה?

ההתמזגות הנכונה זה נקרא שאני לוקח תכונות של הבורא ותכונות של הנברא כדי שהנברא יגיע על פניהן לבורא. מהו קורה בגמר התיקון? כל קו ימין וכל קו שמאל, כל מה שמתגלה בהם, יהיה יחד. ועכשיו מה אני עושה? עכשיו אני לוקח מהם במידה כזאת שאוכל לפנות לתיקון, לבקשת התיקון.

תלמיד: איך להבין מה בדיוק נכון?

איך בדיוק לעשות? הוא אומר לך מלכתחילה, אתה צריך לחבר יחד בך את התכונות שלך, "מי אני, מה אני", ואת התכונות של הבורא, "מי הוא ומה הוא", והפעולה העכשווית שלך צריכה להיות ששתיהן יהיו יחד. תנסה עכשיו להתחיל, ותראה איזה התנגשויות, פיצוצים יש לך בפנים, ובזה כבר מתחילה להיות ההיווצרות של כוח התפילה.

זה שאתה רואה שאתה לא יכול לחבר אותן וכן מנסה לחבר אותן, זו כבר תפילה. התפילה היא לא שחיברת והכול ואני ברוך ה' שולט במצב, אלא גם כל הדברים הקודמים האלה.

תלמיד: אמרת שבחיסרון להשפיע אין הרגשת השפלות, השאלה אם יש בו הרגשת השלמות או שבכלל ההרגשה לא קשורה?

ברצון להשפיע גם ישנו חיסרון משלו, שאדם לא ייפול לקליפת ימין. לא סתם אומרים שצריכים להיות בהתמזגות הנכונה של שני קווים, כל קו הוא מסוכן בתכונות, כי האדם יכול להיות ממש תחת התכונות שלו, ואז להיכנס למצב שנראה לו שהוא נמצא בשלמות. כל קו יכול לתת שלמות משלו.

מה זה קליפה? קליפה היא שאתה נכנס לכיוון אחד כלשהו. זה שאתה נמצא שם, זה לא חשוב, החשוב הוא שכשאתה נמצא שם אתה מרגיש את עצמך שאתה נמצא במצב הנכון, במצב השלם, ואז אין לך שום הכנה, שום אפשרות לצאת.

תלמיד: האם חשיבות הבורא היא תמיד למעלה מהדעת או שיש מצב שהיא בתוך הדעת?

חשיבות הבורא היא תמיד למעלה מהדעת מפני שאין לי במה לראות אותו ולהרגיש אותו ולבדוק שאני מלא בזה באיברים. אלא אני יכול לקבל אותה חשיבות מהחברים, ואז להשתמש בזה. אבל תמורת זה אני צריך להשקיע בחברים, ואז זה בא ככוח שאפשר להשתמש בו.

תלמיד: ואחרי המחסום?

אחרי המחסום יש חשיבות שהאדם רוכש, הוא כבר מקבל את הרגשת הבורא וזה מביא לו חשיבות, זה ממש נקרא אמונה, הוא מקבל מזה כוח דלהשפיע. ואחר כך יש לו אפילו אפשרות לקבל על מנת להשפיע, יש לו אמונה שלמה, כבר אמונה שחשיבות הבורא באה למימוש.

תלמיד: מה זה בדיוק קליפת ימין?

קליפת ימין אלו המחשבות שאומרות לך שאתה בסדר גמור, שאתה שלם, שאתה עשית דברים טובים, שאתה יכול להסתפק בהחלט במה שאתה. נגיד שזה ימין.

תלמיד: למה כתוב שרק חצי שעה אדם צריך להיות בקו שמאל, ובכל השאר בקו ימין?

חצי שעה להיות בקו שמאל וכל השאר בקו ימין זה בעצם מראה לנו עד כמה אנחנו נמצאים בבעיה להתמזג מקו ימין. זאת אומרת, לבלוע, לקבל את ההתרשמות על חשיבות הבורא, על חשיבות המטרה והעבודה על זה שהוא כן טוב ומיטיב, כן רוצה ביגיעה שלנו וכן הלאה. יש פה הרבה דברים. זאת אומרת, ממש חצי שעה כנגד 23 וחצי שעות.

תלמיד: איך אדם יכול עכשיו לשבת ולהגיד, עכשיו אני בקו ימין, ועכשיו אני בקו שמאל, מאיפה הוא לוקח כוחות?

אם אדם לא יכול לעשות עבודה בהתמזגות הנכונה בין ימין ושמאל, אז הוא לא שולט בעצמו, הוא נמצא כל הזמן בטבע שלו, זה נקרא כף הקלע. או שזורקים אותו לימין "אהה, טוב כל כך", אתה רואה לפעמים שיש כאן כאלה משוגעים, ויש כאלה שלפעמים נמצאים במצב הפוך, נמצאים בייאוש, "מי אני, מה אני, שום דבר זה לא שווה" וכן הלאה. אז הוא נמצא לא בזה ולא בזה, זאת אומרת, הוא אף פעם לא הוא. הוא נמצא תחת הטבע של הבורא או תחת הטבע של הנברא. אלו שני מלאכים ששולטים עליו. אז הוא מלאך. ברגע שאתה יושב ובוכה אתה מלאך. שולט עליך קו שמאל, אז אתה נמצא תקוע בו. או הפוך, קו ימין, חסרות לך כנפיים, אתה כבר מוכן לעוף.

גם זה וגם זה, זה לא המצב שלנו. אנחנו, האני יכול להיות רק ממוזג משניהם כדי להתקדם וליצור משהו חדש, לגמרי חדש. אם אני לוקח חלק מהטבע הבהמי, רצון לקבל, וחלק מהטבע האלוקי, רצון להשפיע, ואני רוצה לבנות משניהם משהו חדש, המשהו החדש הזה, השלישי, הוא באמת חדש.

לא היה במציאות דבר כזה. אנחנו אומרים שהחיסרון, הרצון, זה מה שקיים ברוחניות, וכאן בא רצון, חיסרון חדש לגמרי. הוא רק נבנה על שניהם, אבל הוא חדש. יוצא לך שאתה מוליד את הנשמה שלך, אתה מוליד את המצב החדש הזה. אתה בעל הפעולה. וודאי שהבורא מביא לך כוחות, הוא מביא לך את כל המרכיבים של אותו הכלי, אבל אתה בונה את הכלי הזה. אין לך בושה, באמת, אחרי זה אין לך בושה, כי אתה מלכתחילה גרמת, עשית ופעלת.

תלמיד: איך אדם שנמצא במצב הנוכחי יכול לראות שהוא בפיקוח.

יכולים להיות בכל המצבים האלו ולהיות בפיקוח על המצבים האלו, ולא לתת לעצמו להיות באיזו הרגשה, או רעה או טובה. חייבים להיות כל הזמן בשכל ליד הרגש. וגם אז השכל והרגש באים לאיזון, שלא יהיה זה יותר מזה, וזה יותר מזה. אם השכל יותר מהרגש, אז אתה חכם. "בשביל מה לי לעשות את כל הדברים האלה? אני לא יכול. הבורא יותר גדול, הוא יעשה, ואם לא, אז לא, אז לא אכפת לי", וכולי. זה אם השכל יותר מהרגש. ואם הרגש יותר מהשכל, אז הוא נמצא פשוט שקוע בתוך הרגש והשכל, לא יכוון כדי להפעיל את הראש. מה צריך להיות? לחפש בחברה כוחות שיעזרו לך להתאזן. אין ברירה.

תלמיד: זה בסדר. הכול נכון. יש לי בינתיים קבוצה, אני לא לבד. אדם יכול לשבת ולברר, אבל אם נמצא בחברה זה משפיע עליו.

אדם כל הזמן נמצא תחת השפעת החברה והשפעת כל המציאות, היקום, הסביבה, יחד עם זאת, הוא חייב להשתדל כל הזמן לחבר את שלוש הנקודות, אני, הוא, והמעשים שלי, היינו המצב הנוכחי שלי, שיהיו כאחד. אין כאן שום תורה חדשה. אני מסביר לך אותו מכתב מדף ס"ד.

תלמיד: האם האיזון בין קו שמאל לקו ימין נשאר במציאות או שהוא מחדש כל פעם?

איזון בין קו ימין לקו שמאל, כל שנייה צריך להתחדש. אתה אף פעם לא יכול להיות באיזון. רוחניות זה דבר שכל הזמן משתנה. אין רגעים, אין זמן ברוחניות, שהגעתי למשהו, "אה". אין דבר כזה. אם אתה עושה "אה..", אתה כבר לא במצב ההוא שהשגת.

תלמיד: החברה צריכה לעשות את האיזון כל הזמן?

כדי למצוא כוחות לאיזון אתה צריך חברה.

תלמיד: האם להתחבר לקו ימין זה נקרא "למעלה מהדעת" ולהתחבר לקו שמאל זה נקרא "בתוך הדעת" או "למטה מהדעת"?

לא. כי גם זה וגם זה אתה עושה בהכרה שלימה, בשליטה שלימה. אם אתה נמצא באחד מהם ללא שליטתך בזה, זה לא למעלה וזה לא למטה. אתה פשוט שקוע, נמצא תחתם וזהו.

תלמיד: בקבלה השליטה זה בתוך הדעת. לכן עושה. איך אני יכול לשלוט על זה?

איך אתה יכול לשלוט בשליטה עליהם? שאתה מלכתחילה יודע בשביל מה אתה הולך לימין, אז זה נקרא "ימין". אם אתה לא יודע, אלא אתה נמצא בהרגשה הזאת שהיא שולטת עליך, זה לא נקרא שאתה נמצא בימין. אולי אפשר לקרוא לזה "קליפת ימין". אז פשוט מגלגלים עליך כל מיני מצבים.

הימין והשמאל, אתה קובע שזה ימין בשבילי, ואני הולך לזה. מאיפה אתה יודע שאתה עכשיו נכנס לימין? מה כתוב? הדלת הזאת היא ימין והדלת הזאת היא שמאל. תיכנס? לא. אלא אתה בוחר לעצמך דברים, מסך כול מה שמתגלה לפניך, או שאתה רוצה לגלות אותם ואומר, "הדברים האלה שייכים לימין, והדברים האלה שלפני שייכים לשמאל". לא שהם נמצאים בצד ימין או בצד שמאל ממך. שום דבר לא נמצא. זה הכול רצונות, תכונות, מחשבות שאתה מחלק אותם לימין ושמאל.

תלמיד: אתה אמרת לפני זה שקו ימין זה מסירות למעלה מהדעת.

אני אמרתי ש"ימין" זה נקרא למעלה מהדעת, למעלה מההכרה, למעלה מההשגה. למעלה מההרגשה, מפני ש"ימין" זה נקרא חשיבות הבורא, רצונו להשפיע לנבראיו, הבטחה שיהיה לנו שכר, שהעונשים שלנו זה תיקונים. את כל הדברים האלו אני לא רואה במו עיני. זה לא בחוש, הוא לא מתגלה לי בחוש. לכן יש כאן עניין שאני צריך לסמוך על משהו שלא נמצא אצלי בתוך החושים. אני צריך למלא את החושים שלי כאילו שזה בידיעה, כאילו שממלא, אני מלא בהרגשת הבורא. ואז הרגשת הבורא נותנת לי ביטחון, חשיבות שלו, הכול. אני לא נמצא בהרגשה הזאת. אני צריך למלא את ההרגשה שלי כאילו אני מרגיש את הבורא, כאילו שהגעתי להרגיש אותו.

תלמיד: אם אני עכשיו כאילו נמצא בקו ימין ואיתו אני הולך לקו שמאל, ונגיד אני הגעתי לאיזו תפילה ואני מגיע לאיזה מצב שנקרא "קו אמצעי", הקו האמצעי הזה הוא לא כאילו, או כן כאילו?

זאת אומרת, אתה אומר כך, גם הקו האמצעי שלי יהיה עדיין כאילו. כן, אבל אחרי כמה מאמצים שלי בזה, הבורא יפתח לי את עצמו, ואז אני באמת ארגיש את החשיבות והגדלות שלו, שזה ייתן לי את כוח האמונה האמיתית, ואז אני אראה את התכונות שלי שהן הקליפות ההפוכות מהבורא ממש. ובמידה שאני ארגיש ואראה אותו האמיתי, אני גם אראה את הדברים שלי בצורה האמיתית, אז זה יהיה קדושה כנגד קליפה. ואז הקו האמצעי יהיה אמיתי. זה יהיה כוח הנשמה, רצון לקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, רצון לקבל עם מסך, עם אור חוזר. צריכים לנסות כמה פעמים עד שבאמת זוכים שזה יהיה אמיתי ולא כמו משחק ילדים. כי ילדים גם משחקים כאילו שזה אמת. מזה הם לומדים להיות אחר כך בפעולות האמיתיות.

תלמיד: מה צריכים לעשות אחרי המחסום ומה צריכים לעשות לפני?

אז לפני המחסום אנחנו עושים כאילו משחק. לכן זה נקרא "זמן ההכנה".

תלמיד: מה צריכים לעשות בקו האמצעי האמיתי אחרי מחסום?

לפני שעוברים מחסום לא יכולים לעשות קו אמצעי אמיתי. אמיתי זה לא יכול להיות. "אמיתי" זה נקרא שבאמת יש לי תכונות של להשפיע ולקבל. לפני שאני עובר את המחסום, אין לי את זה. הטבע שלי הוא טבע בהמי, טבע דעולם הזה, זה לא אמיתי.

תלמיד: אבל אם אני אנסה, אנסה, אנסה?

מזה שאני מנסה הרבה פעמים, אני נעשה בעל ניסיון, כמו בבית ספר, לומדים, לומדים, לומדים, אחר כך אפשר ללכת לעבוד.

תלמיד: כתוב, "אבל יש ללכת בקו שמאל גם כן, שענין ימין ושמאל הם בבחינת "שני כתובים המכחישים זה את זה", כי שמאל נקרא "דבר הצריך תיקון". והיות שענין קו שמאל הוא ענין של בקורת, שהאדם צריך לראות באמת מה מצבו ברוחניות, אם הוא באמת הולך על דרך של רצון להשפיע, או הוא מרמה עצמו, או בכלל לא שם לב". איך אדם יכול להיות אובייקטיבי באמת, אם הוא לא נמצא ברוחניות?

אני לא רוצה לענות אפילו על השאלות האלה. תנסה ותראה. מהמציאות עליה עכשיו דיברנו, זה צריך להיות ברור. אתה מבקש שאני אתן לך הרגשה?

תלמיד: מצד אחד יש "יש מאין" שזה קו שמאל, ומצד אחר יש "יש מיש" מהצד של הבורא. איפה נמצא הדבר החדש, הקו האמצעי, בין "יש מאין" ל"יש מיש"?

תאמינו לי שאין לנו יותר מה לדבר על זה. תתחיל לעבוד, יהיו לך שאלות מהעבודה, אז נוכל לדבר. השאלות שלכם הן סתם מן השכל, ללא שום ניסיון. תסלחו לי שאני כך אומר, אבל זה נשמע לפי השאלה, ואני מרגיש שאין טעם לדבר.

תלמיד: אתה יכול לתת איזו דוגמה מהחיים?

לא. דוגמה מהחיים כבר נתתי. הסברתי מספיק אני חושב היום על התמזגות, איך לעשות את זה וכן הלאה. איזו דוגמה מהחיים? תתחילו לעבוד ותראו.

דוגמה מהחיים היא שאני נמצא במצב מסוים, סתם אני תופס את עצמי, עוצר את עצמי, איפה אני נמצא, עצרתי את עצמי. עכשיו, מי נמצא פה? יש בורא, מטרה, חשיבות, דבקות, רצון להיטיב לנבראיו, שכר ועונש, כל הדברים האלה שיכולים לדבר על הבורא. מה אני יודע, מה אני מכיר, מה אני מבין ממנו.

נאמר שחשבתי על זה, התרשמתי מזה, ועכשיו אני הולך לקו שמאל. לעומת זה, מי אני, מה אני, לעומת התכונות שלו ובהתאם למה שאני מרגיש ורואה בעצמי. ואז אני מתחיל להשוות זה עם זה, ובכל פעולה שאני עכשיו מתחיל להשוות בינינו, אני שומר על האיזון ביניהם כדי שמזה תיווצר תפילה. מפני שעם הדברים השליליים שלי, אני רוצה להיות כנגד הדברים החיוביים שלו.

תתחילו קצת בצורה כזו לחבר בפנים את הדברים. ואז תהיו כאילו באמצע, בין שמאל לימין, אם אפשר לקרוא לזה שמאל ולזה ימין, אלא כמו שילדים עושים בתים מחול, אז נתחיל לבנות את זה כך, דמה, לא אמתי. תתחילו לראות איך אתם יכולים כל הזמן לשמור את עצמכם כך, שאני והמטרה שלי להיות כמו בורא, והנתונים שהוא נותן לי בצד ימין ובצד שמאל, שהדברים האלה יהיו יחד, לא שיהיה אחד יותר מהאחר, ושאני אשלוט כל פעם במצב הזה.

כשאתה עושה את זה, תתרגל לעשות את המצב הפנימי הזה שאתה כל הזמן בונה - וכל רגע צריך לבנות אותו, כל רגע הוא ישתנה ואתה צריך שוב לבנות, כמו טיל שנע למטרה - תשתדל לשמור אותו בכל המצבים שאתה נמצא בחיים, בחנות, בעבודה, במיטה, בלימודים, לא חשוב איפה ומה. תנסה. אתה מבקש דוגמה מהחיים, זה מהחיים.

תלמיד: אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להגיע ללא לשמה ומתוך זה לקבל את כוח האמונה האמיתי. מהו כוח אמונה אמיתי?

מה נקרא לקבל את כוח האמונה האמתי? כל דבר שמתעורר בי שלא מתוקן, הפוך מהבורא, אני יכול על ידי כוח האמונה הזה לתקן. כוח האמונה הוא הרגשת האלוהות, הרגשת השלמות, הרגשת הנצחיות, הרגשת החשיבות בעל מנת להשפיע.

כל הדברים שאנחנו מרגישים ברוחניות או בבורא הם המשפיע, תכונת המשפיע. כל מה שנראה לך עכשיו שזה טוב, זה חם, זה רך, אני לא יודע באיזו צורה אתה מרגיש דברים טובים, אז תתרגם את זה למילה אחת, המשפיע. לא שמשפיע עליך, אלא תכונת המשפיע היא דבר רך, דבר טוב. ולא כלפיי זה דבר רך וטוב, שאני אז המקבל, אלא התכונה בעצמה היא כזאת, שאם אני רוצה את התכונה הזו, אז כך אני צריך להיראות. זאת אומרת לקבל על עצמי את תכונת המשפיע, להיות המשפיע, ולהרגיש מה שאני מרגיש אז, רך, חם וטוב, זה אותו דבר.

תלמיד: מתוך הלא לשמה זה בדיוק כנגד ההרגשה שאתה מדבר עליה, זה קו שמאל, תכונות הנברא, ואתה מדבר על הרגשה שהיא ממש כנגד, להרגיש את כוח האמונה האמיתי. זה נשמע בסתירה.

תחשוב על זה עוד כמה ימים ונדבר.

(סוף השיעור)