בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 27.11.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*אמונה למעלה מהדעת*

1. כשיש לאדם הבדל בין שפלות עצמו לבין חשיבות הבורא, האם זה נותן לו כוח עבודה, או שהוא נופל ואין לו שום כוחות, נמצא באפתיה, בחוסר כוחות? כאן צריך האדם לראות אם מטרתו, להגיע למטרת הבריאה, ומכך שהוא רואה את הפער, ככל הוא נמצא כאפס כלפי הבורא, כך זה נותן לו יותר כוחות.

2. ככל שהאדם מתקדם ביגיעה בחיבור, בכל מיני אמצעים שהוא רוצה להוסיף לעבודה שלו כדי להגיע למטרה, כך הוא רואה שהוא פחות ופחות מצליח, עד שהוא אומר: אם ה' לא יבנה בית, שוא עמליו בונים בו.

3. *האדם צריך להגיע ל-2 ההבחנות הללו, מצד אחד שהבורא עוזר לו, אבל מזה שעוזר לו הוא לא רואה שהוא בכל זאת יכול להגיע למשהו, והוא צריך דווקא לקבל ממנו רוח חיים. אחרי שהוא רואה במה וכמה יש לו עזרה מלמעלה, הוא מגלה מה בדיוק חסר לו. רוח חיים הזה נקרא לשמה, אז הוא יכול לנשום בעולם החדש, יכול להיוולד ולקבל אוויר מהעולם החדש. האוויר הזה נקרא נשמה*.

4. ש: מה זה שהבורא בכל זאת עוזר?
   ר: מה שלא יהיה, אנחנו מתקדמים ככל שאנחנו משתדלים להבין את שפת הבורא פנייתו אלינו ומגיבים נכון, מגיבים כביכול לא נכון, זה לא חשוב, כך אנחנו מתפתחים. הבורא יודע מראש מה אנחנו נעשה, הוא מראש יודע איך אנחנו מסוגלים לעשות משהו וכמה. האמת, לא כל כך חשובה לו התגובה שלנו, אלא אנחנו צריכים לעבור את המצבים הללו כדי שיהיה בנו איסוף של אותם המצבים, ומזה נדע איך לחיות בתנאים החדשים.

5. *התרשלות בעבודה* היא שאתה לא מספיק מתקרב לחברים כדי להיות מוכן לאתר דווקא בקשר איתם מה הבורא רוצה מכם. מצד הבורא לא מגיעה שום פעולה שמתייחסת אליך לבד בלבד, אלא רק לצרף אתכם, לכן אתם צריכים להיות מוכנים לכך.
   ש: איך אני מגיע למצב שאני מוכן ודרוך עם החברים?
   ר: על כל מצב ומצב שאתם נמצאים בו אתם צריכים ביניכם לדון, להשתדל לצרף זה אל זה ולראות כמה אתם מתקרבים או מתרחקים ומה יש ביניכם. העיקר זה לנוע למטרת הבריאה, להיות כאיש אחד בלב אחד, ובתוך זה לגלות את הבורא. הבורא מסתתר אחרי חוסר החיבור.

6. *חוסר זהירות בעבודה* זה שאנחנו לא שמים לב על מה שעובר עלינו, לא כל כך בצורה רגשית ונכונה מייחסים את המצבים האלה שאנחנו עוברים לבורא, לא פותחים את הלב כדי להתחבר עם החברים. כלומר לא עובדים עם הרצונות שלנו בצורה עמוקה, אמיתית, סופית.

7. ש: איך מתוך ההבדל בין שפלות עצמו לחשיבות הבורא, האדם יקבל כוח לעבודה..?
   ר: *דווקא מכך שהאדם מרגיש את שפלות עצמו לעומת גדלות הבורא, חשיבות הבורא, דווקא מכך שרואה כמה המצבים האלה הם קוטביים, אז יהיה לו מזה כוח לגשת הלאה. זה דווקא לא כוח הייאוש אלא כוח ההתגברות, כמו לפני קרב. זה הכל תלוי בסביבה, כמה שהם מכינים את עצמם להתקדמות*.
   
   בהתקדמות קדימה יש לנו 2 מצבים, מצב אחד שאנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים לעשות אף צעד קדימה כי המחסום הוא כזה גדול שאי אפשר לעבור אפילו באיזשהם דמיונות. מצב שני שאנחנו כן רואים שהמחסום גדול ושהפרעות מאוד משמעותיות, אבל כן יכולים לעשות את זה. זה *הכל תלוי בכמה אני מרגיש את הסביבה. לכן לפני שאנחנו הולכים קדימה, או מרגישים, נותנים לעצמנו רשות להרגיש איזושהי הפרעה, אנחנו צריכים לראות כמה אנחנו יחד. אז ההפרעה, אפילו שנראית לי כהפרעה, אבל לא, אני יכול לעבור אותה עם החברים. הכל תלוי בהסתכלות הנכונה על מה שיש לפנינו*.

8. ש: האם אפשר להבין שהעשירייה זה כמו אמא?
   ר: כן, ודאי שאנחנו יכולים לקבל את העשירייה כמו אמא, כמו רחם, כמו בית, בכל מיני מצבים. בעשירייה אני נפגש עם הבורא, שם אנחנו מתחברים בינינו ועם הבורא. עשירייה זה המקום שבו שאנחנו יכולים לאתר את עצמנו, אחרת אנחנו נמצאים כמו באין סוף, בחלל.

9. ש: איך מודים לבורא?
   ר: *מתוך הלב. אתה יכול לצעוק, אתה יכול לדבר, אתה יכול לשיר, לנגן, אבל זה לא חשוב. העיקר זה מתוך הלב. כמה אנחנו מתחברים יחד ומעוררים בתוך ליבנו יחס לבורא כהודיה על מה שהוא עשה לנו וקידם אותנו* בדרך לגמר התיקון.

10. ש: איך קונים את השלימות הזאת?
    ר: שלמות אנחנו קונים רק מתוך הדביקות. אם אנחנו מתחברים בינינו ומבטלים את האגו שלנו בחיבור בינינו, כי אחרת אי אפשר להתחבר, אז אנחנו *מתוך החיבור בינינו הבאנו את עצמנו לאיזשהו אפס משותף ולכן יכולים להידבק בבורא. מזה אנחנו קונים שלמות*, מקבלים ממנו את הרגשת השלמות, מידת השלמות, וכך מתקדמים.
    
    ש: איך מהדביקות מהחברים אני מקבל מהם את החיסרון?
    ר: אם אנחנו מוכנים על הדביקות שלנו, על ההערכת הגדלות הבורא, לקבל מדרגה חדשה, אז אנחנו מתחילים לגלות בתוך חיבור בינינו, מתוך החיבור בינינו, חסרונות וכל מיני ליקויים. כך אנחנו שוב צריכים להתקדם הלאה יותר ויותר.
    
    ש: איך להפוך את החיסרון שאני מקבל לתפילה ממני?
    ר: שלך מפני *שאתה צריך לחבר את החברים שלך בלב שלך, אתה צריך לאסוף אותם יחד*.
    ש: האסיפה היא הדרך שאני קונה אותם כל אחד?
    ר: אתה קונה אותם, אתה מקרב אותם, אתה מתקרב אליהם, אתה עושה כל מיני פעולות, רק כדי שהם יתחברו בך.
    ש: הקנייה הזאת יכולה להיות במחשבה או חייבת להיות בפעולה?
    ר: *בינתיים טוב לעשות אותה בפעולה, ואח"כ מספיקה כוונה*.

11. ש: אין מצב פרטי ברוחניות?
    ר: פרטי כלומר של אדם אחד? יש, אבל *הפרטי של האדם הוא בזה שהוא מבטל את עצמו כלפי העשירייה. ככל שהוא באופן פרטי מבטל את עצמו כלפי עשירייה, זה המצב, המקום, המדרגה הרוחנית שלו*.
    ש: אם אני מרגיש שאני מקבל מצב פרטי, איך אני פועל כלפי העשירייה?
    ר: להידבק אליהם, אין יותר מה לעשות. להידבק אליהם כדי שיהיו עשירייה כאחד.

12. לא מקבלים בחשבון מה אני חושב ומה שאני מרגיש. אני רוצה למעלה מזה לקבל תנאים של קודש. והשתחווה להר קודשו, ענין השתחוו הוא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו ואומר: מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מתבטל ומניע אותו. לא חשוב לי בכלל מה שקורה בו. לאיזה בחינה אני מכניע אותו? להר קדשו.

13. אתם יחד יכולים להתקרב אחד לשני כדי לגלות את הבורא, להרגיש אותו, וממש להרגיש שהוא נמצא ביניכם. בצורה כזאת הדרגתית, יותר ויותר אתם מגיעים למצב שמתחילים להרגיש איך הוא פועל בכם, איפה הוא נסתר ואיך אתם יכולים להתקרב אליו. כך זה יקרה. *כל זה תלוי במספר התרגילים שאתם עושים. התרגילים שיהיו נכונים או לא כל כך נכונים, זה לא חשוב*. זה כמו ילד קטן שכמה שהוא עושה, מצליח או לא, אבל מספר הפעולות שהוא עושה מעצמו, הבורא מסדר אותם כך מלכתחילה שהוא מתחכם ע"י זה ומגיע לידיעה, לחכמת החיים. *אנחנו כל הזמן צריכים ככל האפשר להשתדל להיות קשורים בינינו בכל מיני אופנים, נכונים או לא נכונים, לא חשוב, ולשנות אותם כל פעם. לא לתת למצבים האלו להישאר בהמתנה אלא כל הזמן כל הזמן לסובב אותם, לסובב אותם יותר ויותר. כך אנחנו מגיעים לזה מהר*.
    ש: מה יותר חשוב במצב הזה, הבורא או חברים?
    ר: אני חושב שבכל המצבים האלו המטרה היא הבורא, *הבורא הוא המקור לפעולות שלנו, והאמצעי זה החברים, בלעדיהם אני לא יכול לבצע שום פעולה*. כך אנחנו צריכים להיות.

14. ש: מה זה להתחבר לחברי מהלב?
    ר: *אני רוצה להרגיש את הלב שלי יחד עם הלב שלהם*. לב זה רצון, ושיהיה לנו רצון אחד, או לפחות שנרגיש איפה יש לנו אוסף של רצונות שעדיין לא הגיעו לחיבור ביניהם, להיות רצון אחד. זה מה שאני רוצה. *אין יותר חשוב מלהגיע ללב אחד*. לב זה הרצון, מרכז הבריאה, זה אותו ההבחן שהבורא ברא.
    
    אנחנו צריכים להרגיש את הלבבות שלנו יחד. *אי אפשר להגיע לכך בצורה מלאכותית או חיצונה, אלא אנחנו צריכים להשתדל להיות באיזה חיפוש פנימי. איפה שם בתוכי יש לי לב, ובלב הזה אני מרגיש את הלבבות של החברים*.
    
    עוד לפני שאני מגיע לחיפוש הקשר בין הלבבות שלנו, החברים שם נמצאים. לאו דווקא נמצאים כי הם הצליחו, אלא הבורא הצליח את זה לפנינו, הוא מחבר אותנו יחד. לכן *כשאני מגיע לחיפוש חיבור בין הלבבות, אני מגלה את עבודת הבורא. הוא מחבר את הלבבות שלנו, והוא מכין לנו את השטח לכלי הרוחני*.

15. אני מקבל אח"כ כל מיני שאלות מחברים. מחלק מהם אני רואה שהם נמצאים ממש ביחד בתוך השאלות והתשובות שאנחנו מדברים עליהם בשיעור. אצל חלק מהם, מפני שהאדם בעצמו לא שואל אז מה אכפת לו מה שאנחנו מדברים, זה לא החיסרון שלו, לא השאלה שלו. זה לגמרי לגמרי לא נכון, כי אנחנו צריכים כולנו להתחבר. לא שאני אבין בשכל איזושהי שאלה, אלא אני צריך להרגיש בלב ע"י השאלות והתשובות האלה. קשרים, מחשבות, רצונות של כולם. כמה אנחנו מתקרבים והופכים להיות קודם בנגיעה, בנגיעה ואח"כ בחיבור יותר ויותר עמוק בינינו.
    
    *אנחנו צריכים להרגיש במשך השיעורים כמה אנחנו מרגישים זה את זה, כמה שנכללים זה בזה. כך אתם צריכים לראות, להרגיש, לבדוק. אם אתם לא מרגישים שאתם ממש נכנסים זה לתוך זה, לתוך הלב של החבר, אז זה צריך לכאוב לכם, להדאיג אתכם*.

16. ש: איך אפשר להימנע מזה שהרצון יגדל ושאי אפשר לשלוט..?
    ר: *תפסיק לשלוט במצבים. פשוט תעזוב אותם. תגיד: "אני רוצה להיות רק בשליטת הבורא ובלב של חברים", זה הכל. אז לא יהיה לך קשה, אתה לא תרגיש בחוסר כוחות, חוסר אונים, אלא הכל יסתדר. לעבור מאגו פרטי לרצון הכללי של כלי של אדם הראשון, זה לוקח זמן, שינויים והרבה עצבים. הרבה עצבים*.

17. *אנחנו בזמן הלימוד נכללים מהכוחות שפועלים במרחב הרוחני, ומתקשרים לכוחות האלו דרך מה שרב"ש ובעל הסולם כותבים לנו. הכוחות האלה פועלים עלינו והם שמייצבים לנו את הגוף הרוחני*. כלומר אנחנו בזה בונים את עצמנו וגם בונים את הבורא, כמו שכתוב אתם עשיתם אותי. זה הכל קורה ע"י זה שאנחנו מקבלים כל מיני תנאים ורוצים למדוד אותם עלינו.
    
    מה שאנחנו צריכים זה להשתדל כל הזמן ביחסים בינינו לבנות את הבורא, כמו שבונים משלג או מפלסטלינה בובה, כך אנחנו צריכים לבנות את הבורא. ככל שאנחנו אוהבים אותו, מבינים אותו, מרגישים אותו, איך הוא צריך להיות, כך אנחנו צריכים לייצב את היחסים בינינו. *כשאני מתייחס לחבר, אני צריך להתייחס אליו כמו שהבורא שמתייחס אליו. האם אני יכול לעשות כך? בואו אנחנו נדמיין את זה. יש לי כמה חברים ואני רוצה להתייחס אליהם כמו שנראה לי שהבורא צריך להתייחס אליהם. אז אני כבר בזה. רק תבינו מה אני יכול כאן לעשות, אני כבר יכול לשחק כמו בתיאטרון את הבורא. כלומר אני מדמיין את עצמי, מדמה את עצמי לבורא, וכך מתייחס לחברים. כך אנחנו כבר בונים מערכות יחסים חדשות. זה מה שצריכים לעשות*.
    
    זה הכל על פני השנאה, דחייה, תחרויות, כל מיני חשבונות שהבורא בינתיים מעורר בינינו. הוא מעורר את זה בינינו בכוונה בכל רגע ורגע, בכל מצב ומצב, כדי שנלמד מה ההבדל בין המצבים האגואיסטיים שהבורא מעורר בינינו לבין המצבים שאנחנו צריכים ורוצים לראות בינינו, מצבים אלטרואיסטיים של אהבה וחיבור. כך אנחנו מתקדמים.
    
    *תנסו את זה לעשות ותראו כמה זה נותן לכם עסק רחב, גדול, ארוך, רוחני. אתם יכולים בזה להרגיש כבר המון הבחנות רוחניות. כמה שתקבלו מהם, זה הכל יישאר בכם וייתן לכם אח"כ אפשרות להיכנס לעולם הרוחני, להרגיש את העולם העליון*.

18. ש: איך אפשר להשתמש במצבי החושך להרגיש ולהתקשר לחבר?
    ר: זה הכל תלוי באיך שאתה מגדיר את החושך והאור. אם אני מגדיר את החושך כך שאני לא רואה את החבר כקרוב, ואת אור כך שאני מרגיש אותו קרוב ושאנחנו באמת מתקשרים בלב אחד וכך עם הבורא, אז בשבילי כל המצבים האלו, חושך, אור, יחד או פירוד, זה מה שיש, אין יותר מזה. *תן מקום בלב לכל האנושות, ותבדוק כל פעם כמה הם נמצאים שם*.

19. אין לי שום אפשרות להמליץ לכם איך להתייחס לשיעור. *כל אחד צריך לראות כמה הוא יכול להיות קרוב לשיעור כדי למלא בזה את עצמו, את הנשמה שלו. אני צריך לפתוח את עצמי ושהשיעור ייכנס פנימה, לא לשכל, לא לדאוג לשכל אלא לרגש. אח"כ הרגש ילך אבל בכל זאת זה לא הולך, זה נשאר בי. אנחנו עוברים עוברים עוברים כל מיני כאלה מצבים, וזה נשאר, זה נשאר. תנסו בכל זאת להתרגש מכל שיעור ושיעור ואז תראו כמה זה עובד. אתם כל פעם עושים כאילו מאותו בצק או פלסטלינה צורות חדשות*.

20. נגיד שיש לך בידיים חוט אחד, ואתה רוצה לתפוס דג. אתה לא יכול, אבל אם יש לך 10 חוטים, אז אתה קושר אותם כרשת עם החברים שלך ואז אתם תופסים. כלומר הכל תלוי איך אנחנו עובדים. *באף אחד מאיתנו אין כלי לתפוס את הבורא, ולגלות אותו. הכלי הנכון לגילוי הבורא זה החיבור בינינו לעשירייה, שאז בטוח אנחנו תופסים אותו והוא שלנו. נלמד איך לתפוס, איך לעשות רשת כזאת שהבורא יתגלה בתוכה, זה 10 הספירות*.

*מאמר החירות*

21. אני לא רואה שמישהו יכול להיות חופשי, שיש מישהו שעליו לא פועלים כוחות זרים. לכן השאלה עדיין פתוחה לגמרי. אין משהו שהוא חופשי מהשפעה זרה, ואין משהו שלא יכול להשפיע על כוחות זרים שונים. לכן החוק הזה של חירות הרצון, אני לא רואה שבעולמנו הוא יכול להתקיים. זה נקרא שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה? מה זה רק מה שהוא רוצה לעשות? הוא לא לבד, פועלים עליו הרבה כוחות. לכן *אנחנו צריכים להבין שרק בהצטברות הכוחות האלה בצורה נכונה, חופשית, יחד, שכל אחד יסכים וכל אחד יהיה שמח מכך שיש לו קשר יפה ונכון עם אחרים, בצורה כזאת אנחנו יכולים להיות חופשיים*.
    
    *חופשי כלומר שאני יכול לפתוח את עצמי לגמרי, לשחרר את עצמי לגמרי מהביקורת שלי, ולגמרי למסור את עצמי לכל מה שסביבי. זה נקרא חירות הרצון*, שהרצון שלי ירגיש שהוא נמצא דווקא בחופש, בחירות.
    
    איך דבר כזה, אנחנו יכולים לתאר לעצמנו? אבל כנראה שהטבע נמשך לזה. זה שאנחנו לא יכולים עדיין לתאר את החוק הזה, ואנחנו חושבים שכל אחד לוחץ על השני, מושך את השני וכן הלאה, אבל באמת החוק הפנימי שבטבע לא מסודר בצורה כזאת. הוא מסודר בצורה כזאת שכל אחד משפיע בטוב לשני כדי לתת לשני חופש תנועה בכל מיני מובנים, בדרגת מכנית, פיזית, כימית, נפשית ורוחנית. אנחנו עדיין לא רואים את זה.

22. הטבע מביא אותנו לחופש הכללי, לחופש האידיאלי. אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו את הדברים האלה עכשיו, כי השכל והרגש שלנו לא בנויים למערכות כאלו. לכן אנחנו יכולים לדבר על כך אבל לא יכולים לתאר מה זה.

23. עדיין לא קיבלנו כאן הגדרה ברורה, אבל כנראה שבחירה חופשית היא שהאדם יודע עבר, הווה ועתיד. את הכוחות שפועלים עליו הוא יכול לפעול ולהפעיל. אז הוא נמצא איתם באיזושהי הזדהות ולכן יכול לקבוע בחירה חופשית.

24. *חופשיים זה להיות כמו הבורא, להגיע לאותה מערכת שהבורא נמצא בה, להתכלל במערכת, להידבק בבורא. להיות באותם הכוחות והיכולות כמוהו, זה נקרא להיות חופשי. נעלה יחד, נלמד יחד ונעשה זאת*.

25. עוד לא למדנו איפה החופש שלנו. *חופש לא נקרא שאני חופשי לבחור להיכנס לבית הסוהר הזה או לבית סוהר הזה*. אני לא יודע מה זה נקרא חופש.

26. ש: מהם התנאים לקבלת החירות?
    ר: אני לא יודע מה זה קבלת החירות, *אני יודע שנותנים לי כל מיני תנאים, תרגילים, כדי שאגיע לחירות. כשאגיע לחירות אז אוכל להתפטר מהרצון לקבל שלי שמבלבל אותי וסוחב אותי מצד לצד. אז אהיה חופשי ממנו ואוכל לבחור בין טוב לרע, בין זה לזה. כך אגיע לאמת. עד אז אין לי ולא יהיה לי שום אפשרות להגיע לחירות. אני לא יודע איפה זה נמצא*.

27. ש: האם החירות בזה שאנחנו אוהבים את חברות שלנו?
    ר: לא. *חירות בזה שאנחנו יכולים להיות כמו הבורא, אחרת זו לא חירות. זה אני אומר לכם ככה בצד, ללא מאמר. אנחנו לא נרגיש את עצמנו חופשיים עד שנהיה כמו הבורא. ברור? נצטרך עוד לברר זאת. זה מה שדוחף אותנו לעלות עד הדרגה שלו, עד מה שנקרא ה' אלוקיך*.