שיעור בוקר 24.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: תע"ס, חלק ג'

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג', עמ' 183, דף פ"ג,

הסתכלות פנימית, "אור ישר ואור חוזר כולל ט"ו פרקים". פרק י"ד, אותיות ה'-ו' , פרק ט"ו, אותיות א'-ג'

נושא: תע"ס, חלק ד'

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ד', "עשר ספירות של עקודים כולל ו' פרקים", עמ' 209, דף ר"ט,

פרק א', אותיות א'-ה'

קריין: אנחנו לומדים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', בעמוד 183, קפ"ג, אות ה'.

אות ה'

"לפי"ז תבין שבא"ק, מטרם שנעשה צמצום ב', לא היה מסך ממש אלא בנקודה דעוה"ז, ששם הוא סיום רגלין שלו. וכל המסכים האמורים בא"ק שלמעלה מנקודה דעוה"ז אינם אלא פעולות של המסך הזה. ונודע שאין עביות המסך יכולה לעלות ממעלה למקום מציאותו אפילו משהו. באופן שרק ההשפעות של המסך בלבדן עולות למעלה ממקום מציאותו, אבל הן בלי עביות כלל. ולפיכך אין בא"ק שום עביות ומסכים כלל, אע"פ שהמסך שלו הוא עב ביותר מכל העולמות, שהוא בחי"ד, כנודע. כי עביות זו מתחילה לפעול רק מסיום רגליו ולמטה שהוא בנקודה דעוה"ז בלבד."

בא"ק עצמו אין לנו מסכים, אין לנו הגבלות, פשוט האור ממלא את כול הכלים לפי הכלים עצמם. לכן עולם אדם קדמון הוא נקרא עולם הכתר, כי הוא מאיר בצורה לא מוגבלת לכולם. כל ההגבלות מתחילות להיות מצמצום ב', מהרגשת ההגבלה, שזה בהשוואת הכלים של קבלה והשפעה, שכבר מצמצום ב' ומטה הם מורגשים.

אות ו'

"אמנם בעולם האצילות נעשה צמצום ב', ונתתקן הפרסא שבין אצילות לבי"ע, מחמת עלית המלכות דבחי"ד מנקודה דעוה"ז, למקום חזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, והפסיק שם את אור האצילות, שסיום החדש הזה נקרא פרסא, כמ"ש במקומו. ולפיכך נפסקו סיום רגלין דכל פרצופי האצילות במקום הפרסא הזו, כי אור א"ס אינו מאיר יותר, אלא אור של תולדה (כמ"ש בדברי הרב) ובפרסא הזו נמצא המסך דבחי"ג, המסיים רגלי א"א, מחמת התכללות הבחי"ד בפרסא וכן המסכים דשאר הפרצופין. ולפיכך מפרסא ולמטה כבר שולט כח המסך, שהרי הפסיק את אור העליון מא"ס. אבל מפרסא ולמעלה אין שם בחינת מסך כלל, אלא כל המסכים הנזכרים ממסך דסיום רגלין דאצילות ולמעלה, אינם אלא פעולות העולות מכח המסך דסיום רגלין של ה"פ אצילות, אשר אע"פ שמקבלים על ידי המסך דסיום רגלין כל הארותיהם, עכ"ז, אינם מקבלים מעביותו כלום, כי אין עביות המסך יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותו. ולפיכך אין מסך בכל פרצופי האצילות כלל וכלל."

זה מה שאנחנו צריכים לזכור. אנחנו אולי לא כל כך מבינים את זה, אבל האור העליון בדרכו מלמעלה אלינו למטה הוא נכנס לכל מיני צמצומים, לכל מיני הגבלות כלפינו, כדי לתת לנו מקום להתקיים, לכן הוא צריך לצמצם את עצמו. אבל לא שהמסכים בעצמם קיימים, אלא הם כולם בסך הכול פועלים רק מפרסא ולמטה. לכן אנחנו צריכים להגיע לעולם האצילות, ולמטה מעולם האצילות רק שם אנחנו יכולים לראות מקום שבו יכולים להתקיים הנבראים.

שאלה: למה הוא מתכוון כשהוא אומר "כי אין עביות המסך יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותו."?

עביות לא מתעלה למעלה. רק מהמקום איפה שהמסך נמצא ולמטה מזה אנחנו מרגישים את ההגבלה, אבל לא למעלה מזה.

תלמיד: הוא טוען ש"אין מסך בכל פרצופי האצילות כלל וכלל."

כן. רק ישנה ההכנה לכל מיני אורות וכלים, השפעות, מה שהתחתונים שנמצאים למטה מפרסא ידרשו מעולם האצילות כדי לעבוד עם האורות האלה, להיתקן ולעלות לעולם האצילות. אבל לא שהם יכולים להשפיע על עולם האצילות עצמו.

תלמיד: מה זה המושג הזה "עביות המסך"?

מסך רוכב על עביות.

תלמיד: מה הפעולה אומרת, עביות המסך?

מסך זה כוח התנגדות לרצון לקבל, והעביות שישנה, הרצון לקבל שישנו באיזה כלי, הוא קובע את עביות המסך.

תלמיד: אפשר לקבל דוגמה מה זה נקרא בעשירייה עביות המסך?

לא, אין לכם עדיין עשירייה כזאת שהיא נמצאת בעביות המסך. כי העביות שלכם היא עדיין לא עביות רוחנית אלא גשמית בלבד.

תלמיד: ואם יש רוחניות בקבוצה, אז מה זה אומר עביות המסך?

אז נדבר.

שאלה: מהו המקום בחזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק שאליו עולה מלכות דבחינה ד'? למה מלכות בבחינה ד' עולה ספציפית למקום הזה ולא מעל למקום הזה כמו הטבור?

זה הקשר בין בינה ומלכות ששם נמצאות תכונות גם של מלכות וגם של בינה. לכן עד לשם עולה המלכות.

שאלה: הוא כותב כאן שהעביות מתחילה לפעול רק מסיום רגלין ומטה בנקודת העולם הזה. מהי אותה נקודה?

העולם הזה זה איפה שהרצון לקבל מתגלה בצורה שהוא לא נמצא מכוסה עם המסך. הכול הרי מדובר כלפי הנבראים, אז שם אנחנו יכולים לגלות את העביות.

שאלה: מה זה אומר שאין מסך בא"ק מטרם צמצום ב'? יש ראש דגלגלתא, הוא לא מתפשט באמצעות מסך?

אלה לא מסכים. אנחנו עוד נלמד הלאה ב"תלמוד עשר הספירות". זה עדיין לא נקרא מסך, כי הרצון לקבל עדיין לא נגלה בצורתו האמיתית, לכן גם המסך לא.

קריין: פרק ט"ו, עמוד 183, קפ"ג.

פרק ט"ו

מבאר ענין כתר ואבי"ע אשר בה' פרצופי אצילות ובכל המדרגות, ובו ב' ענינים:

א. הפרסא שבחזה דאצילות, היא התכללות מן הפרסא הכוללת. ועל ידה מתחלק עולם האצילות עצמו לאבי"ע. ב. כמו שעולם האצילות נחלק לאבי"ע, מכח הפרסא הכוללת, כך מתחלקת כל מדרגה ומדרגה לאבי"ע פרטיים.

אות א'

"עתה נבאר בחינות כתר ואבי"ע, שבה' פרצופי האצילות, אשר א"א הוא כתר, ואו"א עלאין, המלבישים את א"א מפה עד החזה שלו, הם אצילות. וישסו"ת המלבישים את א"א מחזה עד הטבור, הם בריאה. וז"א ומלכות, המלבישים את א"א מטבור ולמטה, הם יצירה ועשיה."

הוא אומר לנו כך, שכל מבנה יכול להתחלק לחמישה חלקים, שהם כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. אם זה המבנה הכללי של כל המציאות, אז לחמישה החלקים האלה אנחנו קוראים "עולמות". אם אנחנו לוקחים כל חלק בפני עצמו, עולם, אז אנחנו מחלקים אותו לחמישה חלקים, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, שאנחנו קוראים להם "פרצופים". אם אנחנו לוקחים פרצוף, גם הוא מתחלק לחמישה חלקים, ואנחנו קוראים לחמישה החלקים האלה "ספירות", וכן הלאה.

קריין: אות ב'.

אות ב'

הפרסא שבחזה דא"א דאצילות, היא תכללות מפרסא הכולל,

ועל ידה מתחלק עולם האצילות עצמו לאבי"ע

"וטעם השמות האלו הוא, כי אחר שנחלק פרצוף נקודות דס"ג דא"ק על החזה שלו, אשר מחזה ולמעלה עומד עולם אצילות, ומחזה ולמטה עומדים ג' עולמות בי"ע, שיצאו מקו אור הא"ס. כנ"ל בפרק הקודם נכלל זה גם בעולם אצילות עצמו, בסוד התכללות העליון מתחתון, וא"א, שהוא העיקר של עולם האצילות, כי כמו שכל קומת ע"ס נבחנת על הספירה העליונה שבה, כן כל עולם נבחן ע"פ קומת פרצוף הראשון שבו נחלק גם כן על החזה, שמחזה ולמעלה, נבחן לאצילות, ומחזה ולמטה לבי"ע שבאצילות. והפרסא שבמקום החזה דא"א, ה"ס התכללות מן הפרסא הכוללת העומדת תחת סיום כל האצילות. ולפיכך א"א עצמו, שראשו מגולה בלי התלבשות, נבחן לכתר. ואו"א המלבישים אותו עד החזה, שהם נקיים אפילו מבחינת ההתכללות של הפרסא, הם נבחנים לאצילות. אבל ישסו"ת, שכבר עומדים למטה מפרסא שבחזה דא"א, ששם נכללת הפרסא הכוללת, נחשבים לבריאה, וז"א, המלביש רק נה"י דא"א, נחשב ליצירה. ומלכות, המלבשת למלכות דא"א, נחשבת לעשיה. ועם זה תבין איך ג' העולמות בי"ע, נקשרים בישסו"ת וזו"ן דאצילות, המלבישים מחזה ולמטה דא"א."

מה הוא רוצה להגיד לנו גם כאן, שהכול מתחלק לחמישה חלקים, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. בעולמות אנחנו מדברים על פרצופים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. או מעולם האצילות אנחנו נותנים להם שמות אחרים, כי שם נמצא צמצום ב', ואז השמות בפרצופים הם משתנים לעתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, ישסו"ת, זעיר אנפין ונוקבא. אבל שום דבר לא נעשה חדש. בגלל שיש בפרצופים הגבלות בלקבל את האור העליון בתוכם, אז הם עובדים בהתאם לזה עם מסכים פחותים יותר, האור העליון בהם מתגלה פחות יותר, ואז השמות של הפרצופים בהתאם לזה משתנים. לא יותר מזה.

שאלה: האם המבנה הזה הוא נכון לכל המדרגות ושווה אליהם? מה לגבי הפרסא אם כן, החלוקה הזאת גם צריכה להיות בכל המדרגות?

כן, בטח שהפרסא גם קיימת בכל הפרצופים ובכל העולמות, שזה ההבדל בין כלים דהשפעה למעלה מפרסא וכלים דקבלה למטה מפרסא.

תלמיד: אבל אם נקרב את זה לעבודה שלנו בעשירייה, יש כזאת חלוקה גם?

תנסה. כלים דקבלה וכלים דהשפעה. רצונות שבהם אתה יכול להשפיע הם למעלה מפרסא, ורצונות שאתה בהם לא יכול להשפיע הם למטה מפרסא.

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד מזה שבעולם האצילות אין מסך?

בעולם האצילות יש לך מסכים, אבל לא מסכים שהם מקטינים את האורות, אלא לפי המסך שלך אתה יכול לקבל את כל האור, עד אור אין סוף.

קריין: אות ג'.

אות ג'

כמו האצילות נחלק לאבי"ע מכח התכללות הפרסא הכוללת,

כך מתחלקת כל מדרגה ומדרגה, לאבי"ע פרטיים

"ובזה יתבאר ג"כ ענין הע"ס דכתר ואבי"ע, הנוהגות בכל פרצוף ופרצוף שבפרצופי אבי"ע. כי כמו שנתבאר בכללות עולם אצילות, שהוא א"א, שנחלק על החזה, שהראש שלו כתר. ומפה שלו עד החזה, הוא אצילות. ומחזה עד הטבור הוא בריאה. ומטבור ולמטה הוא יצירה ועשיה. הנה נכלל זה בכל הפרצופים הפרטים שבאבי"ע, שבכל פרצוף פרטי שבהם, נבחן הראש לכתר. ומפה עד החזה, לאצילות. ומחזה עד הטבור, לבריאה. ומטבור ולמטה, ליצירה ועשיה."

מה שהוא נותן לנו זו חלוקה כללית, ואין כאן שום דבר יותר מזה. בכל מקום אנחנו יכולים לציין את הדברים או בספירות או בעולמות או בפרצופים או בחלקי הגוף של הפרצוף, וככה זה. אלה שמות שונים כדי שמהר מאוד נוכל לזהות על מה מדובר.

בזה אנחנו סיימנו את החלק השלישי של תלמוד עשר הספירות ומיד עוברים לחלק רביעי דף ר"ט.

קריין: דף ר"ט 209 חלק ד'. תלמוד עשר הספירות חלק ד' "עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים".

תלמוד עשר הספירות

חלק רביעי

עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים

פרק א'

מבאר ראש וגוף דאדם קדמון עד הטבור, אשר בע"ס דראש אין עוד מציאות כלי, ובע"ס דגוף ישנה מציאות כלי א' שנקרא כתר, ועה"ס נבחנות בכלי זה ע"פ התרחקותן מבחינה ד'. ולהיותן בכלי א' נקראות עקודים, ובו י"א ענינים:

א. אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות. ב. י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה, צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף. ג. האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים. ד. מהכאת או"מ ואו"פ זה בזה מחוץ לפה, נולדו הויות כלים. ה. קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים, ובעקודים נעשתה מציאות כלי אחד לע"ס. ו. כלי דעקודים ה"ס כתר. למטה מעקודים יצאו יוד כלים כח"ב תו"מ. ז. יש כח ע"ס באור העליון. ח. המשיך אור העקודים מפה עד הטבור, וחזר ונסתלק למקורו לפה. ט. רשימה שנשארה אחר הסתלקות האור נתהווה לבחינת כלי. י. לפי שהאור נסתלק בבת אחת נעשה רק כלי אחד, ונקרא כתר. יא. ונבחנות ע"ס בכלי זה, ע"פ התרחקותן מבחי"ד, דהיינו ע"פ ד' בחינות שבאור העליון.

אות א'

אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות

* "כבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות א שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אך לשכך האזן אנו צריכים ב לדבר דרך משל ודמיון, לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה אין הדבר רק לשכך האזן."

* עץ חיים היכל א"ק שער ד' פ"א.

קריין: אות ב'.

אות ב'

י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה,

צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף

"אמנם דע, כי ג יוד ספירות דאצילות הם ב' ענינים: הא' הוא התפשטות הרוחניות, והב' הוא כלים ואברים, אשר העצמות מתפשט בהם והנה צריך, שיהיה לכל זה שורש למעלה, לב' בחינות אלו, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף."

קריין: אות ג'.

אות ג'

האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים

* "הנה כתיב, וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן ד עקודים נקודים וברודים," כך זה מדובר בתורה על חלום של יעקב "וגם כתיב, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו, שאנו מדברים בכאן, כי לבן, ה"ס לובן העליון, אשר הוא קודם כל האצילות הזה, והוא העושה כל אלו הבחינות, שהם: עקודים, נקודים, ברודים, לצורך האצילות, שיאציל אחריהם אשר הוא נקרא בשם יעקב, והתחיל בעקודים כי הם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון, אשר בהם התחיל גילוי הויות הכלים, להיות יוד אורות פנימים ומקיפים, מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי א', אשר לסבה זו נקרא עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל ויקשור."

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"א.

קריין: אות ד'.

אות ד'

מהכאת או"מ ואו"פ זה בזה מחוץ לפה, נולדו הויות כלים

"והנה בהתחברות האורות פנימים עם ה האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, לכן בצאתם יחד ו חוץ לפה קשורים יחד, הם ז מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחינת כלים."

קריין: אות ה'.

אות ה'

קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים,

* "ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה".

* עץ חיים היכל א"ק שער ז' פ"א.

הוא נותן לנו בחלק ד' בהתחלה את המבנה הכללי, מה קורה לנו עם האורות והכלים בעולם העקודים. כי מכאן והלאה אנחנו נדבר בשאר העולמות, נקודים וברודים.

טוב שאנחנו שמענו, זה יישאר קצת בראש, אנחנו נהיה רגילים לזה יותר ונלמד אחר כך יותר. לאט לאט. חלק ד' הוא חשוב בזה שהוא נותן לנו פירוט בהסתכלות פנימית שלו על כל מיני צורות, אורות, כלים, רשימות וכן הלאה. אבל שוב, זה הכול רק תוספת לחיבור שאנחנו צריכים לבצע בינינו לעשיריות, שם זו העבודה העיקרית.

שאלה: מה הם אותם העולמות עקודים, ברודים? אף פעם לא ציירת אותם בשרטוטים שלך.

עקודים זה עולם אדם קדמון, נקודים זה עולם הנקודים שנמצא למטה מטבור דעולם קדמון, וברודים זה כבר עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. אנחנו נלמד. אלה שלושת סוגי העולמות שיש במבנה הכללי, עקודים, נקודים, ברודים.

כל הפרצופים של אדם קדמון שנמצאים בצמצום א' הם עולם העקודים, עקוד בכלי אחד, לכן נקרא "עקודים". אחר כך בא עולם הנקודים, כי הוא נולד מנקודות דס"ג, ובו מתקיים צמצום ב'. ועולם הברודים זה כבר נעשה אחרי השבירה, שהוא כולו קיים כולל עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, שהם קמו כתוצאה משבירת הכלים. וזו דוגמה, זה כמו שאנחנו צריכים לתקן את הכלי דאדם הראשון שלנו.

(סוף השיעור)