שיעור בוקר 28.03.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', פרק ב', דף ע"ח,

עמ' 78 הסתכלות פנימית, פרק ט', אותיות קי"א – קכ"ז

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', פרק ב' בדף ע"ח, עמוד 78 ב"הסתכלות פנימית", פרק ט', אות קי"א. שוב, אות קי"א.

אות קי"א

ועד"ז בפרטי פרטות. כשתקח הכתר דע"ס שבכתר,

יש בו ג"כ בהכרח ט"ס דאו"י וא' דאו"ח.

"והנה כשתקח עתה למשל, את ספירת הכתר הכללי מעה"ס הכוללות הנ"ל, שהוא לבדו כבר כלול מע"ס פרטיות כנ"ל, דהיינו אחר שנגלה אור המלכות שם, הנה תיכף יש להבין בו, שבספירה הראשונה, של הכתר הכללי ההוא, שנקרא עתה הכתר של הכתר, דהיינו כתר הפרטי, הריהו כלול בהכרח, מתשע הספירות של האור הישר, שנמצאים בו למטה הימנו, שהם חו"ב וחג"ת נה"י דאור ישר, שבכתר."

המבנה זה אותו מבנה. כי מאיפה אנחנו לוקחים מישהו, משהו, איזה פרצוף, מאיפה אנחנו יודעים כמה מיליוני פרצופים לפניו, כמה אחריו? אלא לא חשוב איפה אנחנו נהיה, לא חשוב. יש לי עשירייה, זהו, בשבילי זו התבנית. אם אני מגיע בה לדבקות, אני מגיע לדבקות הכללית. אני לא צריך שהיא תהיה עשירייה עליונה, ראשונה וכך וכך, לא חשוב. האין סוף נמצא גם בכל פרט ופרט בצורה השלמה, כך זה ברוחניות.

זה לא שאני צריך לחבר עוד את אלו ואלו בצורה כמותית, רק בצורה איכותית. אם אני נוגע ממלכות שלי כלפי ה-ט' ראשונות, שזאת הקבוצה, בצורה השלמה, אני נמצא בדבקות בגמר התיקון שלי השלם וגמר התיקון הכללי השלם יחד עם זה. "אין מקצת ברוחניות"¹, "פרט וכלל שווים". אנחנו לא מבינים את זה, אנחנו רק זוכרים את הנוסחאות האלה כמנטרות כאלה. אבל מתוך זה רק צריך להבין, יש לי עשירייה, לא צריך יותר שום דבר, בה אני גומר את כל עבודת התיקון שלי בכול.

קריין: אות קי"ב.

אות קי"ב

הכתר דכתר הוא בחינת עצמו, וט"ס

תחתונות הן אורות עוברים.

"ואע"פ שרק הכתר שבהן, הוא בחינת עצמו, אמנם שאר ט' הספירות הפרטיות שבו, אינן. אלא בחינות אורות עוברים, דהיינו אורות תחתונים, שקנו מקומם שם, דרך העברה מא"ס ב"ה לספירות התחתונות מהכתר, עם כל זה, כיון שנמצאות בכתר, הנה בהכרח שהספירה היותר עליונה, שהיא הכתר הפרטי שבהן, כולל לבדו בפ"ע, עתה ג"כ, את תשע הספירות הפרטיות, הנמצאות בו למטה ממנו, שהרי גם ט' הספירות הללו כיון שנמצאות למטה ממנו, הנה הכרח הוא שעברו דרכו, וכיון שעברו דרכו, הנה הכרח הוא, שקנו מקומם בתוכו, כי אין העדר ברוחני, ממש כנ"ל בע"ס הכוללות, באופן, שנמצא עתה בכתר הזה הפרטי לבדו בפני עצמו ג"כ ע"ס פרטי פרטיות, שהן, ט' דאור ישר: כח"ב חג"ת נה"י, ואחת דאור חוזר, שהיא אור המלכות, כנ"ל, בכתר דע"ס הכוללות."

זאת אומרת, בכל ספירה פרטית יש את כל הספירות שעברו לפניה, זאת אומרת, לפניה זה ממלכות דאין סוף ודרכה עד המלכות הכללית. וכל הספירות שממלכות הכללית עוברות אליה למלכות דאין סוף. זאת אומרת, אין לך פרט קטן שלא כולל את כל המציאות, כך יוצא.

קריין: קי"ג.

אות קי"ג

וכן חכמה שבכתר, יש בה בהכרח

ח"ס דאו"י וב' דאו"ח.

"ועד"ז ממש כשתקח להבחין, את ספי' החכמה הפרטית, מהע"ס הפרטיות דכתר הכללי הנ"ל, שנקראת חכמה דכתר, הנה בהכרח שיש בה עתה עשר ספירות של פרטי פרטיות על דרך הנ"ל שאמרנו בכתר הפרטי הנ"ל, כי כל ח' הספירות הפרטיות דכתר הכללי דאור ישר, שנמצאות למטה ממנה, הכרח הוא, שעברו דרכה של החכמה הפרטית ההיא, ממעלה למטה, וכיון שעברו דרכה, בהכרח שקנו מקומן בתוכה, ועוד ב' ספירות דאו"ח, דהיינו מאור המלכות הפרטית, שעברו ג"כ דרך החכמה הפרטית ההיא, ממטה למעלה, שהם: חלק או"ח שלה עצמה, וחלק או"ח השייך לכתר הפרטי. הרי שיש ע"ס פרטי פרטיות, גם בחכמה הפרטית שבע"ס הפרטיות דהכתר הכולל. ע"ד שהוא בחכמה הכללית שבע"ס הכוללות."

קריין: אות קי"ד.

אות קי"ד

וכן בינה שבכתר, יש בה ז"ס דאו"י וג' דאו"ח.

"וכן ממש כשתקח להבחין את הבינה הפרטית שבע"ס הפרטיות דכתר הכללי," שזו הספירה השלישית "שנקרא בינה דכתר, תמצא ג"כ, שבהכרח יש בה עתה, עשר ספירות של פרטי פרטיות, כמו שנתבאר אצל החכמה הפרטית הנ"ל, כי כל שש הספירות הפרטיות, חג"ת נה"י דאור ישר דכתר הכללי, שנמצאים למטה ממנה, בהכרח שעברו ממעלה למטה, דרך הבינה הפרטית ההיא, וקנו מקומם בתוכה, שהם עתה ביחד עם הבינה עצמה, שבע ספירות דאור ישר. וכן, ג' ספירות פרטיות דאו"ח, עברו דרך הבינה ההיא, מהמלכות הפרטית דכתר הכללי ממטה למעלה, דהיינו, חלק או"ח שלה עצמה, וחלק או"ח של החכמה הפרטית, וחלק או"ח של הכתר הפרטי, הרי שיש ע"ס פרטי פרטיות בבינה הפרטית שבעשר ספירות דכתר הכללי, כמ"ש אצל הבינה הכללית שבע"ס הכוללות."

איך יכול להיות שבבינה דכתר יש לך שבע דאור ישר ושלוש דאור חוזר? הרי הכול שייך לכתר והכתר כולו מקור לכל האורות. לכן מה זה נקרא בינה שבכתר, מאיפה יש לה את האור החוזר הזה? כולם צריכים לעבור דרך הכתר. הוא כלול מספירות פרטיות, בסדר, אבל כולם צריכים לעבור דרך הכתר הכללי.

מאיפה יש התחלקות בכתר הכללי לעשר ספירות, שכל עשר הספירות האלה, כל אחת מהן מתחלקת לישר וחוזר? זה לא קורה באותו פרצוף, זה קורה בפרצוף של הבינה שבכתר נניח. היא בונה פרצוף משלה, ובפרצוף הפרטי שלה, של בינה דכתר, שם ישנה התחלקות לשבע דאור ישר ושלוש דאור חוזר.

תלמיד: לא ברור לי מה זה פרטי ומה זה כללי והיחסים ביניהם.

כללי זה עשר ספירות, כלל.

תלמיד: מה זה כלל, מה זאת אומרת?

עשר ספירות, קח עשר ספירות.

תלמיד: הכול זה עשר ספירות, עשר ספירות זה המבנה של הכול.

עזוב את הכול, קח עשר ספירות, אתה לא יודע מה זה הכול. זה כמו בגלקסיות, כל מה שאתה רואה, אומרים לך שזה קצה של משהו. ובכלל מה שאנחנו מגלים, לא מגלים אפילו אחוז אחד ממה שיש. ככה זה, לכן אתה לוקח חלק שנקרא עשר ספירות. למה? יש שם משפיע, יש שם מקבל, כלפי החלק הזה, זו ה-ו-י-ה סגורה. בתוך הה-ו-י-ה סגורה הזאת יש לך את כל החוקים שהוא אומר. בכל ספירה יש לך חלק מאור ישר, חלק מאור חוזר, בסך הכול י' ספירות בכל ספירה. זה מה שהוא רוצה להגיד לך.

למה? מי מחלק אותם? אם אתה מדבר על עשר הספירות האלה, אז ברור שהן מתחלקות בין מלכות לכתר. אבל אם אנחנו מדברים על ספירה פרטית שבכתר נניח, כמו שהוא אומר עכשיו על בינה, מי מחלק את הבינה, אז מלכות שעומדת בבינה, שיש שם עשר ספירות פרטיות שלה, היא מחלקת את הבינה לכך שיש בבינה ז' דאור ישר וג' דאור חוזר.

תלמיד: המלכות מחלקת?

מלכות דבינה. לא מלכות של עשר הספירות [הכלליות].

תלמיד: המלכות דבינה מחלקת את הבינה?

כן, ודאי. מי עוד מחלק?

עשר הספירות הפרטיות של בינה, כך הן מחלקות את הבינה.

זה יסתדר. אין בזה שום דבר, אלה דברים די שטחיים.

קריין: אות קט"ו.

אות קט"ו

וכן חסד שבכתר יש לו ו"ס דאו"י

וד' דאו"ח. וכו' עד"ז.

"ועד"ז ממש, תמצא ע"ס פרטי פרטי' בחסד הפרטי, שבע"ס הפרטית דכתר הכללי, שהן, שש דאו"י חג"ת נה"י ממעלה למטה, וארבע דאו"ח מחסד ולמעלה עד הכתר. ועד"ז ממש תמצא ע"ס פרטי פרטיות בגבורה, וכו', עד המלכות הפרטית שבע"ס ההן, שנקראת מלכות דכתר."

תלמיד: הוא אומר, "וכיון שעברו דרכה, בהכרח שקנו מקומן בתוכה,"

בטח.

תלמיד: מה זאת אומרת? מה הם קנו בתוכה? זו תכונה, מה זה?

אתה עברת ליד חנות בושם, תפסת ריח, זה נקרא שעבר. אבל אצלנו, כשמשהו עובר דרך הפרצוף, הוא בונה בזה, דרך הפרצוף, הוא בונה בזה ספירות שמגלות אותו, שקולטות אותו ומעבירות אותו הלאה. זאת אומרת, יש דרך מעבר, יש כמה התקשרויות באיזו תופעה שהיא עוברת דרך המבנה, דרך הפרצוף, אבל תמיד נשאר רושם.

תלמיד: זאת אומרת, זה מתלבש וזה נשאר שם?

לתמיד.

תלמיד: ומפה בא הקטע הזה שהוא אומר לך "אין ירידה ברוחניות", שהוא לא יכול ליפול, כי זה כל הזמן נשאר אצלו? זו הכוונה?

ירידה?

תלמיד: זאת אומרת, אין נפילה.

"אין העדר ברוחני".

תלמיד: "אין העדר ברוחניות", זה בא משם?

זה נשאר. כל תופעה שעוברת דרך פרצוף בונה לו, לפרצוף הזה, עוד פרצוף נוסף. כך מתרבים הפרצופים עד שמגיעים לתיקון הכללי, התכללות.

תלמיד: הנוסחה הזאת שיש פה, שכל פעם באות מספר מסוים של ספירות דאור ישר ואז פחות מזה זה האור חוזר, נניח שש וארבע, במקרה של האות האחרונה שקראנו, חשבתי ממה שלמדנו, שהאור ישר זה עשר והוא מחזיר עשר ואז הוא עושה חישוב על אור פנימי ואור מקיף של ההשלמה הזאת.

נכון.

תלמיד: איך יכול להיות שיש אור ישר, נניח שש ספירות או ארבע ספירות?

כי כך המסך מחלק את האור לישר וחוזר, תלוי על איזו תופעה בכלי אנחנו מדברים. אם אנחנו מדברים על אותה בינה, עד הבינה זה אור ישר ומבינה ומטה זה כבר אור חוזר. זה ברור, כך היא פועלת בתוך הפרצוף.

תלמיד: נניח באות קי"ד יש את הבינה שבכתר, אז יש שבע ספירות דאור ישר. אבל זה מה שהיא קיבלה ממנה ומטה עד המלכות?

כן, זה מה שהיא מעבירה. היא, הבינה מעבירה לפרצוף. אין לה לפני זה מציאות.

שאלה: מדוע מלכות נחשבת ספירה, כי המאור טרם נכנס בה?

באמת זאת שאלה. כאן העניין הוא שמלכות נמצאת בכל ספירה וספירה. ובלי מלכות לא תהיה אף ספירה. ולכן הכולל של מלכות בכל ספירה וספירה נקראת "המלכות הכללית". זה שייך לצמצום א'. מלכות נפסלה להיות כלי קבלה וכמה שהיא יכולה להידמות לט' ראשונות, היא קיימת. ולכן מלכות היא בעלת האור חוזר. ככל שהיא עושה את האור חוזר כלפי כל ספירה וספירה, היא בעצמה יוצאת שכוללת עשר ספירות, אחרת לא היתה היא וגם עשר הספירות שלה. אך ורק מפני שהיא עובדת בצמצום, מסך ואור חוזר, היא בזה קונה את היכולת להאיר בכל הפרצוף ולהתקיים בעצמה.

שאלה: יש משהו מוזר עם המלכות. הוא אומר באות קי"ב, "ט' דאור ישר: כח"ב חג"ת נה"י, ואחת דאור חוזר, שהיא אור המלכות," זה בכתר. ואחר כך בכל האותיות, כאילו האור חוזר הוא הכתר, החכמה והבינה והאור ישר עם האחרים. והוא לא מזכיר אף פעם את המלכות באור ישר.

אין לה אור ישר.

תלמיד: איך זה מסתדר?

רק אור חוזר. יש צמצום, אין אור ישר במלכות אף פעם.

תלמיד: אין פה משולש הפוך כמו שאנחנו תמיד אומרים, אלא יש את המלכויות לאורך כל הספירות שהם תמיד אור חוזר.

כמה מגיע למלכות שמגיע, זה נקרא שמגיע אליה אור. אור, למה? כי אחרת היא לא הייתה מגיבה. אז מגיע למלכות ספירה אחת של האור. אחת, ותשע דאור חוזר.

תלמיד: האור חוזר הוא כתר, כתר חוכמה, כתר חכמה בינה. האם זה המבנה של האור חוזר בכל הספירות?

ממלכות, כן. מלכות זה כתר דאור חוזר.

אות קט"ז

"ואין להקשות, הרי בע"ס הפרטיות דכתר הכללי הנ"ל אין שם מאו"ח שעלה מהמלכות הכללית רק בחי' נפש בלבד, דהיינו החלק האחרון מאו"ח, היותר קטן מבכל ע"ס דאו"ח, כנ"ל (אות קי"ב ד"ה ואע"פ), ואיך נאמר שהחלק הקטן הזה דאו"ח, נתפשט עתה בעצמו, לע"ס דאו"ח חדשות, עד להשלים לכל ספירה פרטית, את כל הספירות דפרטי פרטיות, החסרות להן למנין עשר ספירות."

זאת אומרת, מלכות שהיא כתר דאור חוזר, כמה מגיע ממנה לכתר הכללי? מלכות דאור חוזר. וזה מספיק כדי להלביש את כל הספירות שנמצאות בכתר, איך יכול להיות?

אות קי"ז

הנפש דאו"ח שבכתר הכללי, מתחלקת

בהכרח להלבשה מעשר הספירות

הפרטיות שבכתר.

"אמנם התשובה היא, כי סוף סוף הכרח הוא, שאותו חלק הנפש דאו"ח הפרטי, שעלה מהמלכות אל הכתר הכללי, הנה בהכרח, שהספיק להלביש שם את כל תשע הספירות הפרטיות, הנמצאות בכתר הכללי, שאם לא כן, לא היו ט' ספירות אלו דאור ישר, נתפסות ומאירות בפרצוף כלל, כנודע, שאין שום מציאות לאו"י שיתקשר בפרצוף, זולת על ידי בחינת כלי קבלה של או"ח, כנ"ל, וכיון שאור הנפש הזה, הלביש את ט' הספירות הפרטיות שבכתר, נמצא בהכרח, שבדרך העברה ממטה למעלה, השלים לכל אחד ואחד מהספירות הפרטיות ההן, את מספר ע"ס פרטי פרטיות החסרות לו, כי לחכמה נתן ב' אורות החסרים לה: אור א', ללבושה עצמה, אור ב' בדרך העברה להלביש הכתר. ולבינה ג', ולחסד ד', כמו שנתבאר לעיל."

אנחנו מתחשבים בכוח של האור, אנחנו לא מתחשבים באיכות של האור. מה זה האור הקטן של אור חוזר שמגיע לכתר? זה הרצון של הנברא להזדהות, להיות שווה עם הבורא. הבורא שלו זה הכתר. והוא מוכן להלביש אותו ולשרת ולסייע ולהיות כמוהו ובמקומו, בהכול. לכן זה שממלכות מגיע אור אחד לכתר, זה לא שהוא פחות ממה שמגיעות כל הספירות האחרות של אור חוזר לכל הספירות ממלכות עד הכתר, הוא האור הכי איכותי. באמת מלכות של הכתר הכללי, המלכות הפרטית של הכתר הכללי, היא אותו הנברא שמוכן להיות כלפי הבורא.

המלכות הכללית בונה את עצמה, בראה את עצמה, מייצבת את עצמה מול הבורא כמלכות דכתר. לכן כל התיקונים שמלכות הכללית עושה, שמקבלת מהכתר דרך שמונה ספירות, היא מקבלת כדי להתארגן, כדי לפרמט את עצמה, כדי לדעת איך להגיב. אבל הסיכום של הפעולה שלה כלפי המאציל זה להיות מלכות שבכתר.

שאלה: מה מפעיל את המערכת הזאת? זה סיבה ותוצאה.

הרגשת המאציל.

תלמיד: זאת אומרת זה עבודתו של האדם?

כן, ודאי. מה זאת אומרת? כשאנחנו מגיעים לעשירייה, כל הכלי שבור. למה הוא שבור? כדי שאנחנו נקיים את ההתקשרויות האלו.

תלמיד: העבודה שמגיעה מנקודת המלכות לכתר, האור המיוחד. מה עושה את זה שזה יהיה כך, העבודה בינינו, בעשיריות?

הרצון שלנו הכללי, דרך כל הספירות והתקשרויות בינינו, להיות מותאמים לבורא.

תלמיד: מה זה מותאמים לבורא, איך מגיעים לזה?

אנחנו מגיעים לזה מתוך ההתקשרות בינינו. מלכות גם לא יודעת.

תלמיד: זאת אומרת, לא צריך לראות את התוצאה אלא לראות את הדרך.

את התוצאה צריכים, אבל זה רק אחרי עבודה.

תלמיד: אז העבודה שלנו גורמת למערכת לעבוד. אנחנו לא רואים את זה.

אתם על ידי התקשרות נכונה בין הספירות, כתוצאה מזה בטוח שאתה תהיה שווה למאציל.

תלמיד: ואתה לא מרגיש את זה, אתה לא רואה תוצאה.

לא.

תלמיד: אנחנו אומרים בעבודה שאנחנו לא רואים תוצאה.

לא. גם את המאציל אתה לא מרגיש, אתה מרגיש את הספירות האלו שאתה מלכות אליהם.

תלמיד: אולי בתוצאה הסופית נרגיש את זה. בשביל זה אנחנו לא מרגישים כלום, כי כל המערכת עובדת ואנחנו לא רואים כלום.

אחרת זה יקלקל אותך.

אות קי"ט

בחכמה דפרטי פרטיות שבחכמה, ח'

דאו"י וב' דאו"ח.

"ועד"ז בחכמה הפרטית, שבע"ס הפרטיות דחכמה הכללית, שנקרא חכמה דחכמה, יש שמונה דאו"י ממעלה למטה, ושנים דאו"ח ממטה למעלה. ועד"ז בבינה הפרטית שבע"ס הפרטיות דחכמה הכללית, יש ז' דאו"י ממעלה למטה, וג' דאו"ח ממטה למעלה. ועד"ז בחסד, ועד"ז בגבורה, וכו' עד המלכות הפרטית שבע"ס ההן דחכמה הכללית, שנקראת מלכות דחכמה, שיש בה גם כן ע"ס פרטי פרטיות של או"ח, דהיינו מכח מה שהיא מלבישה בהכרח, את כל הע"ס הפרטיות דחכמה הכללית, ושולחת להן הארותיה כנ"ל, שנמצא בהכרח, שכולן עברו דרכה, וקנו מקומן בתוכה, כנ"ל."

המקובלים לא מתעצלים. הם כותבים כותבים וכותבים שייכנס לקופסה.

אות ק"כ

"וכמו כן ממש נבחנות בבינה הפרטיות את הע"ס דפרטי פרטיות שלה. ועד"ז בחסד הפרטי, ובגבורה הפרטית עד למלכות הפרטית ואין צורך להאריך יותר בזה. אלא נבאר עוד ספירה אחת של פרטי פרטיות להראות איך גם היא לבדה לעצמה, נבחנת ממש על פי אותו ההכרח, לע"ס בפני עצמה, שהן עתה ע"ס פרטיות דפרטי פרטיות.

אות קכ"א

"וכשנקח להבחין את הבינה דפרטי פרטיות, שהיא למשל ספירה אחת מעה"ס דפרטי פרטיות שנמצאות בחכמה הפרטית, שבהע"ס דחכמה הכללית, שנקראת בינה שבחכמה דחכמה, תמצא ג"כ בה לבדה לעצמה עשר ספירות, על פי אותו הדרך הנ"ל, דהיינו ז' דאור ישר שעברו בה ממעלה למטה, וג' דאו"ח שעברו בה ממטה למעלה.

אות קכ"ב

וכן אפשר לפרט ולהבחין כן, עד אין קץ ממש, שהרי תמיד, אם אתה לוקח איזו ספירה, ואפילו אחר ההתפרטות של הפעם האלף, הנה לקחת הספירה ההיא מתוך סדר של ע"ס, וא"כ בהכרח, שחלק מעה"ס ההן, עברו דרך אותה הספירה ממעלה למטה, וחלק מהן עברו ממטה למעלה, שבזה קנו עה"ס ההן בהכרח את מקומן באותה הספירה לנצחיות כנ"ל, וא"כ, יש לך כל הע"ס בהכרח באותה הספירה, והבן היטב."

זאת אומרת, אנחנו אף פעם לא צריכים לעשות חשבון מאיפה זה, ואיפה זה כללית כלפי כל המלכות דאין סוף, אנחנו לא מבינים ולא משיגים ולא כלום. תתארו לעצמכם אם היינו יכולים כך לחקור את המציאות שלנו איפה שאנחנו חיים, את העולם שלנו. היינו לוקחים איזה אזור קטן ואותו היינו לומדים ובו היינו משיגים את כל המציאות. אין לנו כלים לזה.

האמת שזה נכון. אפילו באטום אחד אפשר להשיג את הכול, אבל אין לנו כוחות לזה. ברוחניות כן. מפני שברוחניות כשאנחנו ניגשים לאיזה חלק אנחנו מתייחסים אליו כמו להכול, לאין סוף. ולכן יש לנו השגה השלימה אפילו שאנחנו לא יכולים לבלוע את כל המציאות, זה לא שייך. אם אנחנו משיגים את החלק הזה הקטן, עשר ספירות פרטי, פרטי פרטיות אנחנו נשיג את הכול. העיקר להשיג אותו.

אות קכ"ג

"אמנם תשכיל, אשר אע"פ שאתה הולך ומפרט מעשר לעשר, ועשר השניות לשלישיות וכו', עכ"ז, אל תדמה בדעתך, שכל הספירות נשארות שוות, אלא שהולכות ומשתנות מאד בדרך התפרטותן, ואין האחת שוה לחברתה, והוא משום, שהאורות דאור ישר, באים תמיד שלא במקומם, בדרך ההתפרטות בכל הספירות, זולת בהכתר, שהרי בחכמה, הלא אין שם אלא שמונה של אור ישר, דהיינו מחכמה ולמטה, ושתים דאו"ח יסוד ומלכות, וא"כ באים השמונה אורות דאור ישר, בבחינת הכלים היותר זכים, כנ"ל דהיינו מכתר עד הוד, והשתים דאו"ח ביסוד ומלכות, הרי שאור דחכמה בא בכלי דכתר, ואור דבינה בכלי דחכמה וכו', עד אור דיסוד בכלי דהוד. הרי, שהאורות דאו"י באו כולם שלא במקומם, אלא רק האו"ח בא תמיד במקומו, כי או"ח דיסוד בא בכלי דיסוד, ואו"ח דמלכות בכלי מלכות דמלכות."

זה רק יחסי אחד לשני, ודאי שבחיים זה לא יכול להיות. לא ייתכן שאור אחד נכנס לכלי אחר, כי הכלי מגלה את האור והוא לא יכול לגלות אור אחר ממה שהוא. אלא היחס בין מה שהיה בכלי הקודם והכלי הנוכחי כך זה מתייחס אחד לשני.

אות קכ"ד

"ועד"ז הבינה, שאין לה רק ז' אורות דאור ישר, שהמה מתקבלים בכלים היותר זכים, כנ"ל שכל המקבל מקבל בדבר היותר זך,דהיינו מכתר עד נצח, ונמצא אור הבינה בכלי דכתר, ואור החסד בחכמה עד אור היסוד בכלי דנצח, אלא רק ג' האורות דאור חוזר באים במקומם, אורות: הוד, יסוד, מלכות, בהכלים דהוד יסוד מלכות.

אות קכ"ה

ולפי המבואר, יש הבחן גדול בין בינה פרטית דכתר, ובין בינה פרטית דחכמה, ובין הבינה פרטית דבינה וכו', כי רק בבינה דכתר נמצא אור הבינה בכלי שלה משא"כ בבינה דחכמה, הלא אין שם אלא אור החסד בכלי דבינה. ובבינה דבינה, הלא אין שם אלא אור הגבורה בכלי דבינה וכן כלם הרי שהאחת אינו דומה לחברתה."

האמת שזה אור הבינה שבכלי דבינה תמיד. אלא כדי להשוות מהו אור הבינה שבבינה שבכתר, מהו אור הבינה שבכתר דבינה, מהו אור הבינה שבבינה דבינה דחכמה, ובבינה דבינה דבינה וכן הלאה. אז היחס ביניהם זה כמו האורות, שבבינה דכתר יש לנו אור הכתר דבינה, ובחכמה יש לנו כבר פחות מזה וכן הלאה.

כדי לציין שאור שנמצא בכל הספירות מכתר עד המלכות, נגיד בכל הספירות דבינה, אז הוא נמצא בירידה. כדי לציין אנחנו אומרים שהאור פחות במדרגה. אנחנו אומרים שלא אור הכתר אלא אור החכמה, לא אור החכמה אלא אור הבינה. אבל ודאי שאלה כל אורות דבינה רק בעוצמה פחות מחברתה.

אות קכ"ו

"ואפילו האורות דאו"ח, שאינם מחליפים מקומם, כנ"ל, עכ"ז יש להבחין גם בהם שינויים בדרך ההתפרטות," דברנו שאין באור חוזר שינוי "להיות האו"ח בכל מקום שהוא, נמצאת מתפשטת לו הארה מאור ישר, ולפיכך למשל ביסוד דחכמה, מתפשטת לו הארה מאו"י דהוד דחכמה, אמנם ביסוד דבינה, מתפשטת לו הארה מנצח דבינה, כי בהוד דבינה אין שם אור ישר, כנ"ל.

אות קכ"ז

"אמנם היוצא מהכלל האמור הוא, אם אתה תשמור לפרוט רק את הספירה הכוללת ביחוד, רצוני לומר, כי תקח למשל ספירת בינה הכללית, ותלך ותפרוט אותה מעשר לעשר, דהיינו למשל, כי תפרוט את הבינה הפרטית דפרטית, מעשר ספירות דבינה הפרטית, של הע"ס דבינה הכללית, שנקראת בינה של בינה דבינה, אז יהיו כולן שוות זה לזה בלי הפרש כלל, שהרי בכולן תמצא, ז' דאו"י בז' כלים העליונים כח"ב חג"ת נצח, וג' דאו"ח בג' כלים תחתונים הוד יסוד מלכות, ועד"ז אפילו אחר ההתפרטות בפעם האלף, ועד"ז בשאר הספירות."

שאלה: לפי הסדר שעכשיו למדנו יוצא שבמלכות יש אפס אור ישר ועשר אור חוזר.

נגיד.

תלמיד: אבל למלכות יש גם עשר ספירות פרטיות.

בתוך המלכות.

תלמיד: מה קורה שם עם הפרופורציות שלמדנו עכשיו, תשע פלוס אחד, שמונה פלוס שתיים וכולי?

במלכות יש רק עשר ספירות. מה אתה שואל, איך לחלק אותם, כמה יש מאור ישר וכמה יש מאור חוזר?

תלמיד: כן.

אמרת שבמלכות יש רק אור חוזר. אתה אמרת.

תלמיד: כן. אבל מה שלמדנו זה שיש אור ישר ואור חוזר בפרופורציה של תשע אחד שמונה שתיים עד הסוף, אבל בתוך מלכות אפס אור ישר.

איך היא מגיבה אם היא לא מרגישה שום דבר?

תלמיד: לא יודע.

שאלה: אני לא מבין מה בעל הסולם אומר יותר פנימה. הוא כאילו אומר שאור ישר תמיד יגיע בכלים הזכים. זאת אומרת, אם בספירה מסוימת יהיה אור ישר, הוא יתחיל מכתר, חכמה, בינה וכולי, והספירות האחרונות יהיו אור חוזר. מצד שני כשהוא כותב על חסד שבכתר, הוא אומר שבחסד שבכתר יש שש דאור ישר חג"ת נה"י ממעלה למטה, וארבע דאור חוזר מחסד ולמעלה עד הכתר. כאילו אור חוזר הוא בספירות היותר גבוהות. מה הוא מנסה להגיד פה?

מאיפה משפיע החסד? הוא משפיע ממקומו.

תלמיד: מה זה אומר?

שהוא עושה זיווג דהכאה במקומו ואז הוא משפיע.

תלמיד: ואז יוצא שהספירות שממנו ולמעלה זה אור חוזר?

כן. מלכות תמיד משלימה את מה שהעליון לא יכול לתת.

תלמיד: אז בחלק הראשון הוא דיבר איך כל ספירה משפיעה ממנה ולמעלה, ומעבירה ממנה ולמטה, ועכשיו בחלק האחרון הוא דיבר שכל ספירה מקבלת אור ישר בספירות הראשונות ואור חוזר באחרונות.

נגיד שכך, כן. בצורת שרטוט כך זה יוצא.

תלמיד: מה זה אומר? כי אחרת לא מסתדרים לי שני החלקים האלה. מה זה אומר בצורה איכותית מה שהוא מסביר פה?

ספירה נמצאת באיזה מקום, היינו באיזה מעמד. מה שיש לפניה זה הכול כלפי המאציל. מה שיש אחריה זה היא בעצמה או הנאצל. נניח שהספירה הזאת היא חסד שבכתר, זאת אומרת הכתר משפיע מהחסד שלו. זה חסד שבכתר. בתוך חסד שבכתר יש לך השפעה למטה. איך חסד דכתר משפיע? הוא מתפשט בכל עשר הספירות או לא?

תלמיד: כן. צריך להתפשט בכל העשר.

למה אנחנו אומרים שהוא מתפשט רק מחסד? את כתר חכמה בינה הוא לא ממלא, רק חסד, גבורה ושאר הספירות. למה? כי הוא בעצמו כשהוא משפיע, הוא משפיע מעשר ספירות. איך אור יכול לעבור למטה אם הוא בעצמו לא כלול מעשר ספירות?

תלמיד: מה זה אומר שפעם אחת הוא מדבר ממנו ולמעלה, ממנו ולמטה, ופעם אחת הוא כאילו מדבר שבאותה מדרגה הוא מחלק את זה לעשר ספירות? מה זו חלוקה לאורך וחלוקה לרוחב?

חסד נמצא בכתר הכללי. מהכתר הכללי החסד משפיעה. למה היא יכולה להשפיע?

תלמיד: לכלים שמתחתיה.

לכלים ששייכים לה. כמו שחסד שעומדת בכתר היא משפיעה מחסד עד המלכות, כך היא משפיעה מחסד עד המלכות לפרצוף הכללי.

תלמיד: אני לא מצליח לתפוס את זה.

אז תגיד לי בבקשה, איך הכתר הכללי ממלא ספירות שמתחתיו באור החסד? הוא צריך לעשות עליה זיווג, עשר ספירות. באותו חסד חייבות להיות עשר ספירות וזיווג דהכאה, ומשם אור החסד ממלא את הספירות הכלליות. איפה הם? מחסד עד המלכות.

תלמיד: וכשבאים הכלים, הוא אומר שהאורות דאור ישר מתלבשים בכלים היותר זכים והאור חוזר בכלים היותר עבים. מה זה אומר?

זה מתאים לו פשוט. איפה שהוא עומד בראש וממלא שם את הכלים, עושה שם זיווג דהכאה, וקודם הוא נמצא בכתר, אחר כך הוא משפיע מכתר למטה. הוא לא יכול להתלבש בספירות כתר, חכמה, בינה עד החסד, הן לא שייכות לו.

תלמיד: אני לא מצליח להלביש את התמונה הסכמתית הזאת.

נחכה. אנחנו נחזור על זה.

(סוף השיעור)

---

1. "שאין ענין מקצת נוהג ברוחני" (ספר "תלמוד עשר הספירות", חלק ראשון, פרק א', אות ג')↩