שיעור בוקר 14.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 183,

אותיות צ"א – צ"ז

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 183. "פתיחה לחכמת הקבלה", אות צ"א.

אות צ"א

"והנך רואה, שנקודת החירק לא יכלה לצאת לשליטתה בעולם הנקודים, כי אדרבה היא גרמה לשבירת הכלים. והיינו משום שרצתה להתלבש בתוך האותיות, דהיינו בתנהי"מ שלמטה מפרסא דאצילות שנעשו לבי"ע. אמנם אח"כ בעולם התיקון, קבלה נקודת החירק את תיקונה, כי שם נתקנה להאיר מתחת האותיות, דהיינו שבעת שהז"ת דאצילות מקבלים את אור הגדלות מאו"א, הצריך להוריד את ה"ת המסיימת ממקום החזה לסיום רגלין דא"ק, ולחבר את הכלים דתנהי"מ לאצילות, והאורות יתפשטו למטה עד סיום רגלין דא"ק, אינם עושים כן, אלא שהם מעלים התנה"י הללו ממקום בי"ע אל מקום האצילות שלמעלה מפרסא, ומקבלים האורות בהיותם למעלה מפרסא דאצילות, כדי שלא יארע בהם שוב שביה"כ כבעולם הנקודים. וזה נבחן שנקודת החירק המעלה את הכלים דתנה"י דז"ת דאצילות עומדת מתחת אלו הכלים תנהי"מ שהעלתה, דהיינו שעומדת במקום הפרסא דאצילות. הרי שנקודת החירק משמשת מתחת האותיות. והנה נתבאר סוד ג' נקודות חולם שורק חירק, בדרך כלל."

ענין עלית מ"ן דז"ת דנקודים לאו"א וביאור ספירת הדעת

אות צ"ב

"כבר נתבאר, שבסבת עלית ה"ת לנקבי עינים שנעשה בצמצום ב', דהיינו לעת יציאת הקטנות דע"ס דנקודים, נחלקה כל מדרגה לב' חצאים: גלגלתא ועינים נשארים במדרגה ונקראים משום זה כלים דפנים, ואזן חוטם פה, הנפולים מהמדרגה להמדרגה שמתחתיה, נקראים משום זה כלים דאחורים. כנ"ל באות ע"ו, באופן שכל מדרגה ומדרגה נעשית כפולה מפנימיות וחיצוניות, באשר הכלים דאחורים דעליונה נפלו בפנימיות הכלים דפנים של עצמה, ונמצאים אח"פ הנפולים דכתר נקודים מלובשים תוך גלגלתא ועינים דאו"א, ואח"פ הנפולים דאו"א מלובשים תוך גלגלתא ועינים דז"ת דנקודים, עש"ה."

בסדר, זה מה שקרה.

אות צ"ג

"ומכאן נמשך, שגם בביאת האור חדש דע"ב ס"ג דא"ק להמדרגה, המוריד בחזרה את הה"ת למקומה לפה, דהיינו לעת הגדלות דנקודים כנ"ל, אשר אז מחזרת המדרגה אליה את האח"פ שלה, ונשלמים לה הע"ס דכלים והע"ס דאורות, כנ"ל, נבחן אז, אשר גם המדרגה התחתונה שהיתה דבוקה על אח"פ דעליונה, עולה גם היא עמהם ביחד לעליונה. כי זה הכלל שאין העדר ברוחני, וכמו שהתחתונה היתה דבוקה באח"פ דעליון בעת הקטנות, כן אינם נפרדים זה מזה בעת הגדלות, דהיינו בעת שהאח"פ דעליונה שבים למדרגתם. ונמצא, שמדרגה התחתונה נעשתה עתה לבחינת מדרגה עליונה ממש. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו."

שאלה: לגבי נקודת החיריק שקראנו קודם, כתוב באות צ' ש"חירק, הוא בחינת האור חדש, שהז"ת עצמם מקבלים מאו"א". אחר כך באות צ"א בעל הסולם מסביר שנקודת החיריק זה מה שבעצם מעלה את כל האח"פ שלא ישברו עוד פעם כמו בעולם הנקודים.

מאח"פ דעלייה.

תלמיד: כן. אני לא כל כך מבין מה זו נקודת החיריק. זה אור או איזה כוח שמעלה, או מנגנון ששומר שלא תהיה שבירה עוד פעם?

השאלה יפה, עוד נראה.

אות צ"ד

"ונמצא בעת שאו"א קבלו האור חדש דע"ב ס"ג, והורידו הה"ת מנקבי עינים בחזרה אל הפה שלהם, והעלו אליהם את האח"פ שלהם. הנה גם הז"ת המלבישים האח"פ אלו בעת קטנות, עלו עתה גם הם עמהם ביחד לאו"א ונעשו הז"ת למדרגה אחת עם או"א, והנה עליה הזו של הז"ת לאו"א, נקרא בשם עלית מ"ן ובהיותם מדרגה אחת עם או"א נמצאים מקבלים גם אורותיהם דאו"א."

התחתון שעלה לעליון דורש להימצא בעליון.

אות צ"ה

"ומה שנקרא בשם מ"ן, הוא מטעם המתבאר לעיל אות פ', שעלית הז"א אל הבינה מחזיר אותה פנים בפנים עם החכמה, ונודע שכל ז"ת הם זו"ן, וע"כ בעת שהז"ת נתעלו עם האח"פ דאו"א למדרגת או"א כנ"ל, נעשו מ"ן אל הבינה דע"ס דאו"א, והיא חוזרת עם החכמה דאו"א פב"פ, ומשפעת הארת חכמה אל הזו"ן, שהם הז"ת דנקודים שעלו אליהם."

אות צ"ו

"אמנם עלית הז"ת לאו"א שאמרנו, אין הפירוש שנעדרו ממקומם לגמרי ועלו לאו"א, כי אין העדר ברוחני, וכל שינוי מקום הנאמר ברוחניות, אין הפירוש שנעדרה ממקומה הקודם ובאה למקום החדש, כדרך העתקת מקום בגשמיות, אלא רק תוספת יש כאן, כי באו למקום החדש וגם נשארו במקומם הקודם. באופן, שהגם שהז"ת עלו לאו"א למ"ן כנ"ל, מ"מ נשארו ג"כ במקומם במדרגתם למטה כמקודם לכן."

שאלה: אם הם נשארים במדרגה וגם עולים לאו"א, מה נשאר באותה מדרגה?

הם בעצמם.

תלמיד: מה זה ה"הם" הזה, ומה זה ה"הם" שעולה?

עולה החיסרון שלהם.

תלמיד: ומה נשאר אז?

והם נשארים.

תלמיד: אנחנו מדברים רק על חיסרון או יש עוד משהו?

נגיד שאנחנו רואים את זה כבר בבינה, עוד לפני זה. כשבינה עולה לאבא ומבקשת משהו בשביל הילד, זו"ן, מה משתנה בה חוץ מהתוספת שהיא רוצה לקבל לזו"ן? אותו הדבר כאן, העצם עצמו לא משתנה, רק עכשיו יש לו חיסרון נוסף, הוא חושב שהוא מבין ויודע להשפיע, ולכן הוא עולה לבקש שיהיו לו כוחות כאלה, ומה להשפיע.

שאלה: תוכל להסביר את צמצום ב' שפתאום יצר קשר בין התחתון לעליון שלא היה לפני כן?

זו הבינה אשמה, כי היא כוללת בתוכה גם חלק מכתר חכמה, וגם מזו"ן, כל הדברים האלה כלולים בבינה, כל הפרצוף כלול בבינה.

תלמיד: יוצא לפי מה שלמדנו עכשיו, שבלי צמצום ב', כל התהליך לא היה יכול להתקדם אחר כך?

נכון. אז מה השאלה? ודאי שזה כך, כי בינה היא הדבר המרכזי כאן, הפרצוף המרכזי.

שאלה: למה כדי להרגיש את מה שבעל הסולם כותב, אני צריך לאהוב אותו ללא כל תנאי?

צריכה להיות דבקות כדי שאתה תגלה ותרגיש את מי שאתה רוצה לגלות ולהרגיש.

שאלה: איזה חיסרון התחתון מעלה, אם הוא מרגיש שהוא קטן?

גם קטן מעלה חיסרון.

תלמיד: ואם הוא לא מרגיש חיסרון, מה עולה?

אין לו מה להעלות, הוא לא מעלה.

תלמיד: מאיפה הוא לוקח אותו?

הוא לא לוקח, הוא לא עושה כלום. בלי חיסרון הוא לא יכול לזוז מהמקום.

שאלה: כשהתחתון עולה לעליון הוא נעשה כמוהו. בקטנות האח"פ של העליון היה בתוך גלגלתא ועינים של התחתון. כשיש גדלות, אז התחתון עולה לעליון, אבל איך זה שהוא נעשה כמוהו, מה זה אומר, האם הוא עולה ממש לראש של העליון?

לא, אבל במידה שהוא יכול הוא נכלל בעליון. זה נקרא שהוא קיבל תכונות של העליון, כוחות של העליון, ידיעת העליון. במידה שהוא יכול לעלות אליו, להלביש עליו, ולהתכלל.

תלמיד: אבל סדר המדרגות נשאר, זאת אומרת, את העליון בכל מקרה אי אפשר להשיג.

זה משהו אחר, ודאי שזה נשמר.

תלמיד: אז מה השוויון, בזה שאני מבין את המצב של העליון, של האח"פ שלו? כשהתחתון עולה לעליון במה הוא נעשה כמוהו בדיוק?

הוא משיג את מה שהעליון משיג.

שאלה: האם נקודות דס"ג הם כמו הנחש בגן עדן שמוריד פרי מהעץ לתחתונים, ומעורר את שבירת הכלים?

יש חלק קטן שמחבר את שני המקרים, אבל בעצם לא. עוד נדבר על זה.

שאלה: בעל הסולם אומר שאם יגיע אור לבי"ע, לאח"פ, אז הכלים ישברו. ועכשיו הוא אומר שבשביל שהם לא ישברו ויקבלו את האור, אז צריך להעלות אותם למעלה מחזה, זה ברור.

כן, כדי לקבל אותם במקום אחר.

תלמיד: בדיוק, זה העניין של מקום אחר. הוא אומר פה שהם נשארים במקום, זאת אומרת, הם לא באמת עולים, אז למה הם לא נשברים פה?

על איזה מקרה אתה מדבר עכשיו?

תלמיד: על המקרה שקראנו עכשיו, באות צ"ו למטה.

נקרא שוב.

אות צ"ו

"אמנם עלית הז"ת לאו"א שאמרנו, אין הפירוש שנעדרו ממקומם לגמרי ועלו לאו"א, כי אין העדר ברוחני, וכל שינוי מקום הנאמר ברוחניות, אין הפירוש שנעדרה ממקומה הקודם ובאה למקום החדש, כדרך העתקת מקום בגשמיות, אלא רק תוספת יש כאן, כי באו למקום החדש וגם נשארו במקומם הקודם. באופן, שהגם שהז"ת עלו לאו"א למ"ן כנ"ל, מ"מ נשארו ג"כ במקומם במדרגתם למטה כמקודם לכן".

אז מה הבעיה?

תלמיד: איך הם נשארים במקומם מתחת לחזה וגם נמצאים מעל החזה כדי לקבל אורות כדי שלא תהיה השבירה, איך הם נמצאים בשני המקומות, מה הטכניקה?

אפילו באלף מקומות מה הבעיה?

תלמיד: ברור שבגשמיות אם משהו נמצא במקום אחד אי אפשר להעתיק אותו למקום אחר, ברוחניות זה סיפור אחר. איך זה עובד?

זה עובד על ידי זה שהם יכולים להיות בשני מקומות בבת אחת.

תלמיד: האם מקבלים את האורות רק במקום שהוא למעלה מחזה?

איפה שהאור יכול להתפשט.

תלמיד: מה קורה למטה מחזה?

אני לא יודע. בינתיים הם עזבו את המקום הזה. זאת אומרת לא פועלים שם כי אין שם מה לקבל.

תלמיד: האם זו עביות של האח"פ שמקבלת אורות?

זה לא כתוב. כשלומדים אז מסתפקים במה שהוא אומר, ואחר כך נראה שזה מצדיק את עצמו. כשמתחברות אותן החתיכות שאתה רואה קצת מכאן וקצת מכאן אז אתה מקבל מידה שלמה.

שאלה: לפי מה שקראנו עכשיו בקטע צ"ו - אין העדר ברוחני ויש רק תוספת. אחרי שיש מצב א' שז"א נמצא במקום שלו זו"ן, ויש מצב ב' שהוא עלה לבינה או לאו"א. האם הם משפיעים אחד על שני, יש קשר בין מצב א' וב' לזו"ן?

נראה, לא יודע.

תלמיד: לגבי עלית מ"ן, אנחנו לומדים שתנועה רוחנית זה שינוי צורה, זה עלייה או ירידה, כשיש שינוי צורה יותר קרוב למשפיע יותר רחוק מהמשפיע. מה זאת עלייה במקום הזה? לא היה שינוי צורה בזו"ן, הוא רק רוצה לשנות את התכונות.

נגלה. אני לא סתם אומר לך. אני נותן לך דוגמה איך צריכים להגיב שבינתיים עדיין אנחנו לא יכולים להשיג מה קורה.

שאלה: כתוב בחלק צ"ו - "אלא רק תוספת יש כאן". למדנו שהגדלות שמתואר בחלק הזה לא נותנת העדר גם בקטנות. האם זה אומר שלמעשה התפיסה שלנו היא מאוד בדידה של כל דבר וברחניות אין בדידה זה רצף? הקטנות נועדה לגדלות, כאילו יש רצף מאוד גדול בין החלקים.

כן.

תלמיד: האם זאת המשמעות שאין העדר ברוחניות בכל מצב?

אין העדר ברוחניות, זה אין העדר וזהו.

תלמיד: האם גם בקטנות למרות שכתוב כאן על גדלות?

כן.

שאלה: למדנו שעלית מ"ן זאת עלייה של נוקבא לבינה. אבל כאן אנחנו קוראים שעלית הז"ת לאו"א זאת עלייה יחד עם הבינה לכתר וחכמה. גם זה נקרא מ"ן?

כנראה, כך הוא כותב.

תלמיד: האם העלייה של אח"פ לגלגתא עינים גם זה נקרא עליית מ"ן?

כן. כל העלאת חיסרון ממדרגה תחתונה למדרגה עליונה נקראת "העלאת מ"ן".

תלמיד: בחלק הקודם של השיעור הסברת בקצרה לגבי העבודה של העשירייה במדרגות השונות כלפי ס"ג כלפי ע"ב. איך העשירייה באמת מעלה את האח"פ שלה לגלגתא ועינים?

אני חושב שעכשיו אנחנו בדיוק נלמד את זה.

קריין: אות צ"ז.

אות צ"ז

"וכן עד"ז תבין, אע"פ שאנו אומרים, שאחר שעלו הזו"ן למ"ן לאו"א וקבלו שם אורותיהם, הם יוצאים משם וחוזרים למקומם למטה, הנה גם כאן, אין הפירוש שנעדרו ממקומם למעלה ובאו להמקום שלמטה. כי אם היו הזו"ן נעדרים ממקומם למעלה באו"א, היה נפסק הזווג פב"פ דאו"א תיכף, והיו חוזרים אב"א כמקודם לכן, ואז היה נפסק השפע שלהם, וגם הזו"ן שלמטה היו אובדים את המוחין שלהם. כי כבר נתבאר למעלה שהבינה מטבעה חושקת רק באור דחסדים, בסו"ה כי חפץ חסד הוא, ואין לה ענין כלל לקבל אור חכמה, וע"כ נמצאת עם החכמה אב"א, ורק בעת עלית הזו"ן להם למ"ן, חוזרת הבינה בזווג פב"פ עם החכמה, בכדי להשפיע הארת חכמה אל הז"א. כנ"ל באות פ' ע"ש. ולפיכך, הכרח הוא, שהזו"ן ישארו שם תמיד, כדי ליתן קיום והעמדה אל הזווג דאו"א פב"פ. וע"כ אי אפשר לומר שהזו"ן נעדרו ממקום או"א בעת שבאים למקומם למטה, אלא כמו שאמרנו, שכל שינוי מקום אינו אלא תוספת בלבד, באופן שהגם שהזו"ן ירדו למקומם למטה, מ"מ נשארו ג"כ למעלה."

שאלה: מה גורם לתחתון להעלות מ"ן?

חיסרון. אין שום דבר חוץ מחיסרון.

תלמיד: מאיפה מגיע החיסרון במה שאנחנו לומדים עכשיו? נראה שיש אור וע"ב ס"ג והוא מגיע מאיפשהו והוא עושה את הפעולה. מה מושך את האור הזה?

מה דוחף את התחתון לדרוש את האור מהעליון?

תלמיד: כן.

מי יענה לו?

תלמיד: הנקודות שהיו קודם, שירדו מס"ג, הם כאילו השאירו איזה רשימות בתחתון והם מה שמנענעות אותו ומפעילות בו את החיסרון.

אין כאן תשובות.

תלמיד: המ"ן - המיי נוקבין, ההתכללות של תכונת ההשפעה ותכונת הקבלה, מתוך ההתכללות ביניהם האור והכלי מגלים את הפכיותם והם רוצים שינוי.

בסדר גמור.

נשתדל גם לענות בשיעור הבא.

(סוף השיעור)