שיעור בוקר 31.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 459. מאמר השלום בעולם

קריין: אנחנו לומדים את המאמר "השלום בעולם". הגענו לכותרת: "זכו - אחשינה. לא זכו - בעיתה".

זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה

"אמנם יש לדעת, שחוק ההתפתחות האמור, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:

אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן.

ויש - "ממשלת הארץ".

וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.

ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו."

כאן אנחנו רואים על עצמנו, אם אנחנו מקבלים את חוקי ההתפתחות ורוצים לבצע אותם, אנחנו מתקדמים מהר. ומי שלא רוצה, הוא מתפתח לפי הטבע. ואז יוצא שיש אנשים שמתקדמים מהר מאוד להכרת מערכת הטבע והבורא, ומביאים את עצמם לגובה התפתחות וקדימה לגמר התיקון. ויש כאלה שבינתיים חיים כביכול אלפי שנים אחרינו, שלא חושבים על התפתחות רוחנית ולא מתעוררים. לכן הכול תלוי בעצם במידת התפתחות האדם. ההתפתחות שלו תלויה גם ברשימות שלו, וגם בכמה שהוא מוסיף לרשימות האלה מאמץ משלו.

"כדברים האלה אמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צח:) על גמר גאולתם וגמר תיקונם של ישראל. וכך ביארו הכתוב: "אני ה' בעתה אחישנה". "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". רצונם לומר. שאם יזכו ישראל, ויקחו את חוק ההתפתחות הצריך לעבור על מדותיהם הרעות עד שיתהפכו לטובות - יביאו אותו תחת ממשלת עצמם. דהיינו, שישימו לבם ודעתם לתקן בעצמם את כל המדות הרעות שבהם, ולהפוך אותם למדות טובות, אז: "אחישנה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ.

אבל אם לא זכו לקבל התפתחות מדותיהם הרעות תחת ממשלת עצמם, אלא יעזבוהו תחת ממשלת השמים - הנה גם אז מובטחים הם בגמר גאולתם, ובגמר תיקונם, כי יש בטחון מלא בממשלת השמים, הפועלת על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית מדרגה אחר מדרגה, עד שמהפכת כל רע ומזיק לטוב ולמועיל, כמו הפרי על העץ, והקץ בטוח לגמרי, אלא בעתה, כלומר, שהדבר כבר תלוי ומקושר לגמרי במדת הזמן."

שאלה: אני רוצה להבין את המושג הזה "זכו". הרי כל החברים משקיעים מאמץ, אז מהי אותה המערכת "זכו", איך זה עובד?

לכל אחד ואחד מאיתנו יש רשימו משבירת האדם הראשון, מערכת ששם היינו כלולים יחד, מחוברים יחד. כשהמערכת נשברה, זאת אומרת נשבר הקשר ביננו, כל אחד נמצא תחת השפעת האור העליון שפועל על כולם, אבל כל אחד ואחד מתעורר לפי הרשימות שנשארו לו מהשבירה, מהניתוק מאחרים. אם לפי הרשימות האלה הוא מתקדם, זאת אומרת מגיב נכון על זה שמעוררים אותו לקשר עם האחרים, הוא נכנס למערכת שכבר מתחילה להסביר לו, לעורר אותו לתיקונים, ואז הוא הופך להיות מקובל, שהוא מקבל את השגחת הבורא, הנהגת הבורא, וכך מתקדם. זה מה שקורה. אז מה השאלה?

תלמיד: השאלה היא האם "זכו" זה איזו שהיא מערכת?

זה לפי הרשימות שיש בכל אחד ואחד. האור העליון שמאיר, הוא מאיר כל רגע קצת יותר, קצת יותר, ובזה הוא משנה את הזמנים וההתפתחות של כל האנושות. כל אחד ואחד מתוך הרשימות שלו מתעורר יותר ויותר, אבל יש בכל זאת הבדל ברשימות של כל אחד מהאחרים. ולכן כאן אנחנו רואים שישנם אנשים שמשתוקקים לרוחניות כמוכם, כי הרשימות שבכם כך הן מתעוררות. וישנם אנשים שעדיין לא שומעים ולא מרגישים שזה נחוץ, הרשימות לא מעוררות אותם לחיפוש למה הם חיים, בשביל מה חיים, לאיזו מטרה כדאי לחיות, וכך הם ממשיכים בחיים הגשמיים בלבד. אף אחד לא אשם בזה שהוא משתוקק לרוחנית או לא משתוקק לרוחניות, אלא כך הוא התיקון הכללי.

תלמיד: ואם אני סיימתי לעבוד על הרשימו, האם זה מאיץ את התפתחות הרשימו של החברים האחרים?

ודאי שכל אחד שעובד נכון על הרשימו שלו, שמטפח אותו ומשייך אותו לבורא, הוא הופך להיות כצינור שדרכו האור העליון מגיע לדרגה התחתונה של העולם הזה, והוא ממש הופך להיות שותף לבורא בזה שמתקן את הבריאה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שכל הרשימות כלולות גם בצורה אינטגרלית?

ודאי שכן. בוודאי שכל אחד שמתקן את עצמו עוזר במשהו להתקדמות של כולם.

קריין: עמוד 460, טור ב' למעלה, פסקה שנייה.

"כי על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנ"ל, עד ביאתו לקץ מוכרח לעבור עליו מדרגות שונות ומרובות, שדרכם לבא בכבדות, באיטיות גדולה וארוכה ביותר, הנמשכת זמן רב מאד. ומתוך שבנידון שלפנינו "דבר המתפתח" הם בעלי חיים ומרגישים על כן גם עליהם לקבל במצבי ההתפתחות הללו יסורים גדולים ונוראים ביותר, כי כל הכח הדוחף הנמצא במדרגות הללו כדי להעלות את האדם ממדרגה נמוכה למדרגה עליונה ממנה, אינו אלא כח דחיפה של יסורים ומכאובים, שהתקבצו במדרגה הנמוכה - ושאי אפשר לסובלם, ועקב זה מוכרחים לעזוב את המדרגה ולעלות למדרגה עליונה ממנה, - על דרך שאמרו חז"ל: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

הנה הקץ המובטח לבא לישראל על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנזכר, מכונה "בעתה", כלומר, הקשור בעבותות הזמן. והקץ הבטוח לישראל, על ידי שיקחו את התפתחות מדותיהם תחת ממשלת ידיהם. מכונה "אחישנה", כלומר בלתי תלוי לגמרי בזמן."

שאלה: כתוב שהאדם צריך לפתח את המידות הרעות שלו תחת ממשלתו עצמו, למה הכוונה?

האור העליון משפיע על האדם, הוא כולו אור של השפעה, תכונת ההשפעה זה נקרא "אור עליון", והאדם אז מרגיש עד כמה הוא הפוך מתכונת ההשפעה, עד כמה הוא יותר גרוע מיום ליום. אם הוא מתחיל להבין שזה מעורר אותו להידמות לאור העליון, לקבל את תכונות ההשפעה האלה על עצמו, הוא מתקדם. ואם הוא רואה עד כמה הוא נעשה יותר גרוע מכל יום ויום ולא מבין למה מראים לו את זה, הוא נופל מהדרך ולא רוצה להתקדם, כי בשביל מה להרגיש כל יום ויום יותר גרוע. זה שכתוב, שבאותה דרך שהצדיקים הולכים ומגיעים לגמר התיקון, צדיקים יבואו בה ורשעים יכשלו בה, יפלו, אחרים יפלו.

זאת אומרת, אנחנו צריכים תמיד להחזיק את עצמנו ולהסביר לעצמנו שוב ושוב, בכל צעד ושעל, שגילוי הרע זה הרע בנו שמתגלה כדי שאנחנו נתקן אותו. וזה לא הרע שלנו, זה על חשבון הבורא שאמר מראש, "בראתי יצר הרע", ואני מגלה אותו כדי שמי שמרגיש שהוא רע יצטרך ל"תורת תבלין", כי המאור הזה מחזירו למוטב. ואז הוא יגיע למצב שיהיה כולו טוב, יגיע לדרגת הבורא.

תלמיד: אם אפשר לדייק, האם המידות הרעות מגיעות מהבורא?

בטח. "בראתי יצר הרע" אומר הבורא. אין לך שום דבר שלא בא ממנו, גם היצר הרע וגם היצר הטוב, גם האור וגם החושך, הכל. אנחנו רק צריכים לעשות הבחנות למה אנחנו רוצים להידבק, לשייך את עצמנו, להשפעה או לקבלה.

שאלה: מתוך שמונה מיליארד האנשים בכדור הארץ, למי ניתנה אותה בחירה חופשית של "בעיתה" או "אחישנה"?

כל אחד שמקבל את ההתעוררות הזאת הוא צריך להבין שהוא מקבל בחירה חופשית.

תלמיד: זה קורה רק לכמה אלפים מתוך שמונה מיליארד?

כן. לא פעם אמרתי שכמו שיש לנו מיקרו פרוססור בראש, שאומרים שהוא בסך הכול כדור קטן מאוד, מילימטר או שניים בקוטר, והוא בעצם מנהל את כל הראש, והראש מנהל את כל הגוף, אז ככה אנחנו, אלו שמקבלים התעוררות. אתה רואה את [הקבוצות], בלטיה, הולנד, קווינס, צפון, לטין, טורקיה, מוסקבה, , מאק, חיפה וכן הלאה, אלו אנשים שמקבלים התעוררות מלמעלה, שדרכם הבורא רוצה להשפיע על כל היתר, להפעיל את כל יתר המערכת.

כשהמערכת הופכת להיות עגולה וקשורים כולם יחד, אין הבדל בין קטן, גדול, קודם, אחר כך, הכול אינטגרלי בצורה השלמה ביותר.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שהבורא לא רצה לברוא רובוטים או מלאכים, אלא בני אדם. אז הוא ברא שמונה מיליארד רובוטים ובתוכם אלפי בני אדם, איך להבין את זה?

לא, דווקא ההיפך, אתה יותר רובוט מהם. אתה, שאתה חושב שיש לך בחירה חופשית, הבחירה החופשית שאתה מגלה עכשיו ורוצה לעבוד, להם אין. ואתה תראה אחר כך, במה הבחירה החופשית הזאת עובדת בך, ובמה היא עובדת בהם. ואז אתה תגלה שאין לך שום עדיפות על פניהם, בכלום, בשום דבר. בסופו של דבר אנחנו כולנו מגיעים לאותה דרגת השלמות, לעיגול, לכדור.

תלמיד: אני מבין שכולנו נגיע בסוף לאותה נקודה. אבל לגבי בחירה חופשית, איפה היא קיימת בכולם?

צריכים לגלות, בינתיים אין לנו, אנחנו עוד לא גילינו מקום לבחירה חופשית.

תלמיד: חוץ מאיתנו, לאנושות, איפה יש בחירה חופשית?

גם כן, אז נראה עד כמה יש להם.

תלמיד: איך אפשר למדוד?

עוד נגלה, אתה מבין שאתה עוד לא יכול לגלות את הדברים האלה, הכול יתגלה לפי סדר המדרגה.

תלמיד: הוא כתב קודם שכל דבר צריך למדוד אותו, לא לפי איך שהוא נראה לנו אלא לפי "מידת התפתחותו", זו הכותרת שלמדנו קודם. אם מדובר בתפוח ירוק מר, אני יודע להגיד שהוא כרגע רק ב-10% מההתפתחות שלו, כי אני מכיר את ההתפתחות שלו. אבל אם אני מסתכל על משהו נגיד כמו וירוס הקורונה, אני לא יודע אם הוא כבר עשה 10% או 30% ממה שהוא צריך לעשות.

אתה לא צריך לדעת.

תלמיד: אז מה זה נקרא "מידת התפתחותו"?

בצורה הבהמית שלנו, מה שאנחנו צריכים לדעת אנחנו יודעים. ובצורה הרוחנית שלנו אנחנו לא צריכים לדעת, ואנחנו לא יודעים מה שלא צריכים לדעת, ובמידת ההתפתחות אנחנו נדע. אבל לא שעכשיו אני הולך ומתחיל לנחש, מה זה יכול להיות טוב ומה זה יכול להיות רע, אני צריך ללכת ל"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".

תלמיד: אם אני לא יודע את מידת ההתפתחות של תהליכים, כמו וירוס הקורונה, כל הדרך היא בערפל, בלי לדעת איפה אנחנו נמצאים?

כן, ודאי, ולא יעזור לך כלום. וכל היתר אתה יודע? אנחנו עומדים עכשיו לפני מכות הטבע מכל הכיוונים, דומם, צומח, חי ומדבר, ממש כולם, שיתלבשו עלינו, על האנושות מכל הכיוונים, ובכולם, סביב כדור הארץ, ולא תעזור לך שום חכמה, דווקא ההיפך.

תלמיד: לא מובן איפה יש בחירה חופשית בתהליך כזה שאני נמצא בו בערפל?

אין בחירה חופשית, מי אמר לך שאתה חופשי ושאתה יודע?

תלמיד: עכשיו קראנו שיש "בעיתה" ו"אחישנה".

לא עליך מדובר. מדובר על אלו שיש להם אפשרות או להתקדם לבורא או לא. אבל אם אין להם אפשרות, לכל האנושות יש אפשרות? לא. אז הם נמצאים כצאן. ואנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נגלה את הבחירה החופשית, ודרכנו נוכל להעביר להם את זה. ואז הם ישייכו את עצמם אלינו, ויחד איתנו, לא אנחנו בלעדיהם ולא הם בלעדינו, כך בצורה כזאת נלך יחד למטרה.

שאלה: איך לכוון, להתייחס נכון בעבודה לייסורים ולמכות?

להשתדל לקבל אותם כמכוונים אותך למטרה הנכונה. וככל שאתה תשייך את עצמך לדרך, לבורא, לחברה, בהתאם לזה אתה כך תגלה את האמת. הכול תלוי במידת הבחירה שאנחנו בוחרים נכון.

עוד מעט אני מקווה שאנחנו נתחיל להרגיש את ההכרחיות בעשירייה, של כל אחד ואחד. ואחר כך נתחיל להרגיש הכרחיות לחיבור בין העשיריות, לעשירייה אחת גדולה, בני ברוך. וזה יכול להיות רק על ידי כך שנראה כמה שאנחנו נמצאים במצב מסוכן, ונראה את האנושות במצב מסוכן, עם כל המכות האלו יחד. ומתוך זה אנחנו נעריך את הלימוד שלנו ואת החיבור בינינו, וכך נתקדם. אין ברירה, חוקי הטבע הם מוחלטים.

שאלה: כולם יצטרכו באיזשהו זמן לעבור ל"אחישנה", נכון? "בעיתה" זה רק כדי להעביר את ההתפתחות ל"אחישנה"?

כן. אבל "אחישנה" יכולה להיות בנשמות מאוד נמוכות רק בזה שהן מבטלות את עצמן. הם רוצים להגיע לביטול, ופעולה אקטיבית בחיבור ובהשפעה הם לא יכולים לעשות, דרגת שורש, עביות דשורש, דרגת אפס. רק על ידי זה שהם מבטלים את עצמם, כמו דומם, הם כך עושים. זה מצד אחד.

אבל מצד שני, יש להם תפקיד מאוד גדול ובכמות הם גדולים, כי הכול בא מהדומם. לכן, כשאתה מסתכל על כל האנושות, דומם, צומח, חי, מדבר, אתה צריך לצייר את הפירמידה הזאת. דומם זה בעצם 99%, וצומח זה 99% מאחוז אחד, ומאותו אחוז שנשאר עוד 99% זה חי, וממה שנשאר מזה זה המדבר. יוצא לך שהמדבר זה איזה פרומיל, אלפית מכל האנושות. וכך זה באמת, תראו כמה אנחנו לפי הכמות, ואני לא חושב שיהיו הרבה יותר. אז יבואו עוד אלף, התיקון לא צריך יותר, כול היתר זה נפעל בפירמידה.

קריין: עמוד 460 בכתבי בעל הסולם, אנחנו בטור ב', כותרת "טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה"

טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה

"בטרם שאנו נכנסים להתבונן בענין תיקון הרע שבמין האנושי - צריכים לקבוע קודם את ערכם של אותם השמות המופשטים: טוב ורע. כלומר, בהגדירנו מעשה או מדה, בתואר טוב או רע, יש להבהיר, כלפי מי אותה מדה או מעשה הוא טוב או רע.

ולהבין את זה, צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו, וניזון מתוכו, הן בחומר, והן ברוח.

המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו, ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה."

אף אחד לא מסתובב בחיים שלו בגלל שכך הוא צריך להסתובב, ובזה הוא מבצע את התפקיד שלו בעולם. אלא, התפקיד שלו בעולם הוא קשור לכולם, ומתוך זה שהוא ילמד את הקשר עם כולם, הוא יבין למה יש לו גורל כזה, אחרת לא יבין אותו אף פעם.

"וכמו כן בענינינו, מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי."

אף אדם, אנחנו לא יכולים להגיד עליו שהוא רע או טוב, אלא רע או טוב כלפי הציבור, ובמידה שהוא מועיל או מזיק לציבור. בעצמו, אנחנו לא יכולים לשקול אותו.

"הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים. הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם, כי אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו.

המתבאר שהציבור והיחיד היינו הך, ואין כל ריעותא ליחיד מחמת שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות.

הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור."

זו לא חובה שהציבור יודע מה לטובתו, אבל בסך הכול ישנה הנוסחה הכללית, המטרה הכללית. יוצא שכל אחד, כמה שהוא יודע או לא יודע, משפיע לציבור או טוב או רע, בהתאם לזה הוא קובע את הגורל שלו.

"כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם." זו הנוסחה של שלמות, "אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים.

אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא."

שאלה: אם פרט וכלל שווים, אז למה כל המדידה היא רק כלפי הציבור ולא כלפי האדם עצמו? ואם האדם מזיק לעצמו אז לא נורא.

לא, אין לך דבר כזה, איך זה יכול להיות שהוא מזיק לעצמו?

שאלה: שלא סופרים את זה אם הוא מזיק לעצמו. אם אני עכשיו, לא יודע מה רוצה.

אבל אם הוא מזיק לעצמו הוא יכול להשתתף בציבור? הוא משתתף בכל זאת, הוא חלק מהציבור, נולד כך ומתקיים כך ולא יכול לחתוך את עצמו מהציבור. אז אפילו שהוא אומר, "תעזבו אותי, אני לא שייך לכם, זהו". אז זה לא נכון, לכן אין האדם יכול לפרוש מהציבור, אלא תמיד הוא קשור אליו, כי זו מערכת אחת ותמיד הוא צריך לעשות חשבון, מה הוא לציבור, ומה הציבור אז כלפיו.

אם היה אפשר לעזוב את הציבור ולעוף מכאן, אז הרבה אנשים היו מעדיפים. אנחנו ככה כל הזמן עושים בחיים שלנו. כל המאמץ שלי בחיים זה לא להיות תלוי באחרים, להיות עצמאי, וכמה שיותר להתרחק מכולם, כי בזה אני מרגיש את עצמי יותר בטוח.

אבל יוצא שהתיקון הנכון הוא דווקא הפוך. הבטחון הוא לא בזה שאני מבדיל את עצמי מכולם, אני בונה לעצמי מחסן, בונה איזה שריון, בונה איזו הגנה נגד מכות הטבע, נגד מכות טוב ורע, זאת אומרת חום וקור וחוסר מים ומזון וכל הדברים האלה, זה לא יעזור. אני צריך להפוך את הטבע שלי ולהבין את האמת, שאני לא יכול לברוח מהטבע, מהצורה האינטגרלית שלו, ואז אני חייב להיות דווקא כמה שיותר קשור לטבע, כמה שיותר קשור לאנושות, כמה שיותר לגרום להם טוב ובזה אני מבטיח לעצמי שדרכם אני אקבל את הכוח העליון טוב.

תלמיד: אבל למה המדידה היא רק כלפי, עד כמה האדם מזיק לציבור? כי גם אם האדם מזיק לעצמו, הוא בהכרח גם פוגע בציבור, הוא הרי לא חי באיזה וואקום.

זה נכון, אבל זה עוד לא אומר שהוא ממש מזיק בזה בצורה ישירה לציבור, הוא לא לוקח מהציבור. בצורה ישירה הוא לא מרגיש את זה, הוא לא יכול למדוד.

תלמיד: אז כל העניין הוא בצורה ישירה או עקיפה?

כן.

תלמיד: המדידה היא בצורה ישירה?

כן.

תלמיד: ואנחנו יכולים להסתכל על אנשים בגשמיות בעולם הזה, שנמצאים נניח בעמדות השפעה מאוד גבוהות, ויכולים לחולל נזקים איומים לציבור, כאילו הם בדרגת התפתחות גבוהה יותר, רק בגלל שירותם למכונה?

רעה. כן.

תלמיד: שרות רע כמובן. אבל אמורים להתהפך לטובה?

בסופו של דבר ודאי שכן, אני לא יכול להגיד לך על ידי איזה מקרים, גורמים [זה יקרה], אבל כולם יתהפכו. נקווה שאנחנו נראה את זה בקרוב. בטוח שנראה את זה, בגלגול הזה או מתישהו, אבל נראה את זה ונקווה שבקרוב.

תלמיד: והמערכת לא אמורה לעורר אנשים כאלה קצת יותר?

לא, הם אטומים. הם לא יכולים. זה נקרא "לב שרים ומלכים ביד ה'".

תלמיד: אז מה יהיה? דווקא האנשים האלה מחוללים הכי הרבה נזקים, צרות וייסורים.

הם פועלים כך כדי לעורר את הציבור ולא שבעצמם הם רוצים. כשאתה רואה איזה חבר ממשלה עושה משהו, או מה שהם עושים בכלל, שזה ממש אוי ואבוי, זה הכול מגיע מלמעלה. ולא שאני מצדיק אותם בזה, אבל ככה זה.

שאלה: לפעמים הייתי שמח שהאנושות טוב טוב תתנער ואז אני נבהל.

אתה חייב לתפוס את עצמך במחשבה, שאתה מוכן הכול לעשות כדי שהאנושות תבין איך היא יכולה להשתנות, כדי להביא לעולם תיקון טוב בלי ייסורים. אתה חייב להתייחס אליהם כמו לדבר הקרוב, האהוב ביותר וכך להשתדל לעשות.

שאלה: הרגשת האחד, חלק מכולם, אין בה משהו אגואיסטי?

אתה יכול להגיד כך תמיד, אבל זו לא הפעולה עצמה. לשם מה הפעולה הזאת שאתם מתחברים? יכול להיות שזה פשיסטים. פשיו (fascio), כמו שמחברים יחד זר פרחים, זה נקרא "פשיו", גם הם מחוברים. או קח איזו חבורה של פושעים, או היאקוזה ביפן, עד כמה שהם מחוברים ביניהם. זה לא אומר שהחיבור הוא טוב. [השאלה] לאיזו מטרה החיבור.

תלמיד: כלפיי הבורא.

אם אתם רוצים להשפיע לבורא ואז מתחברים, אז וודאי שזה טוב, כי בזה אתם הופכים להיות לאחד ואז אתם יותר קרובים לבורא.

שאלה: לכאורה הדברים מאוד מובנים, מאוד ברורים, ואם זאת אנחנו רואים שהאנושות ממשיכה בדרכה לאבדון. למה יש כזאת הסתרה לקהל, לעולם?

כי האנושות יכולה לקבל דוגמה רק מהמקובלים, שהם מאותו מין כמו האנושות ופועלים באותו שטח כמו האנושות, ואז אנחנו צריכים להתקרב לאותו התפקיד.

תלמיד: כלומר הם אם אף פעם לא יכלו להבין את המערכת?

לא.

שאלה: למרות שהיא ברורה?

לא, הכול [מתקבל] דרך הראש. ואנחנו, שנמשכים למקור כוח הטבע, לכן אנחנו נקראים ישראל, ישר לאל, לראש. לי ראש נקרא ישראל. ולכן אנחנו מחויבים לפתוח לעולם את כול המפה ולהסביר מה שקורה ועל ידי מה אנחנו יכולים לעשות שינויים. אחרת יהיה גרוע מאוד לכולנו. ואנחנו הגענו אתכם למצב, שאנחנו קיימים עכשיו דווקא בתקופה הכי עסיסית, הכי חשובה. ואם אנחנו לא נגיע לחיבור ולא נספר לכולם, אז העולם יתקדם הלאה במכות, בדרך בעיתו ולא באחישנה.

תלמיד: אבל לכאורה אנחנו מספרים לכולם ואף אחד בכלל לא מסוגל לשמוע.

אתה חייב לעשות מה שמוטל עלייך. אתה צריך להיות שליח ה' וחוץ מזה כלום. תנסה מצד אחד כך להתקשר לאנושות ומצד שני עם הקבוצה יחד לבורא ואז דרכך הבורא כבר יתחיל להשפיע. לא שאתה תשפיע. מה שאנחנו רוצים, זה למשוך תשומת לב מהאנושות אלינו, רק כדי שיתחברו, אבל במידה שהם מתחברים אנחנו גם צריכים להתחבר לבורא ואז אנחנו בונים בזה את הצינור, קו, מקטרת כזו, שאז הבורא ממלא אותה באור העליון ומתקן את כולם. הצורה הזאת היא צריכה להיות ברורה לכל אחד ואחד.

שאלה: מצד אחד אנחנו יודעים שהפתרון הוא רק בחיבור בינינו, מצד שני בעבר דיברנו על להכין את עצמנו למצבים של חוסר. חוסר מים, חוסר מזון וכן הלאה, איך להתייחס לשני הניגודים האלה? או הם לא ניגודים, או איך משלימים זה את זה?

פעם דאגתי לזה שיהיה לקבוצה מחסן מזון או עוד משהו, כי לא היינו במצב ממש של הדור האחרון בפועל, כמו שעכשיו אנחנו נמצאים. אבל היום אנחנו נמצאים במצבים כאלו, שכבר אין לנו לאן לברוח, אנחנו צריכים רק בקשר בינינו להפעיל את עצמנו בצורה הרוחנית לקראת הבורא.

קריין: אנחנו ב"ארבע המידות". עמ' 461, טור א' למעלה.

ארבע המדות: חסד, אמת, צדק ושלום בנושאי הפרט והחברה

"לאחר שאנו יודעים היטב את מדת הטוב המקווה כצלמו ודמותו, עלינו להתבונן בדברים והאמצעים העומדים לרשותנו כדי להחיש את הטוב והאושר.

ארבע מדות נמצאים למטרה זו והן: חסד, אמת, צדק ושלום. במדות אלו השתמשו כל מתקני העולם עד כה. נכון יותר, שבארבע מדות אלו עשתה עד כה ההתפתחות האנושית - ממשלת השמים, את דרכה ההדרגתית עד שהביאה את האנושות אל המצב העכשווי.

כבר נכתב לעיל כי מוטב שנקח את חוק ההתפתחות תחת ידינו וממשלתנו, כי אז נפטור עצמינו מכל חומר היסורים שההיסטוריה ההתפתחותית רושמת בעדינו מכאן ולהבא.

לפיכך נעיין ונדון בארבע מדות אלו. כדי לדעת היטב מה שנתנו לנו עד כה ומתוכם נדע מה שיש לנו לקוות לסיוע מהם להבא".

שאלה: במה צריך להיזהר כדי לא לגרום נזק לכלל?

לכלל אסור לדעת מה שהוא לא יכול לעכל נכון. הוא כמו תינוק, לתינוק אתה לא נותן משהו ביד שיכול להזיק לו. ואותו דבר עם הכלל, אתה צריך לספר לו, לתת לו דברים שיכולים להועיל לו להתפתחות. ומה שלא מועיל לו להתפתחות הטובה, לא לפתוח. זאת הבעיה. ואם אנחנו כך נשמור, אז אנחנו נתקדם יפה. ואם לא, לא. תראה מה שקרה עם פצצת האטום, עם כל מיני דברים כאלה שהמדענים הלא אחראיים משחררים לאנושות ואז אנחנו כולנו היום נמצאים במצב שיכולים להרוס את כל החיים על פני כדור הארץ. אם הבורא לא היה שומר על זה, היינו כבר הורסים את זה כמה פעמים.

לכן כל העבודה שלנו היא להבין עד כמה ומה לטובתנו ועד כמה לא, ולהשתדל לשמור את הגבול הזה. זהו. וזה בדיוק מביא אותנו לשמירה בפעולות רוחניות, צמצום, מסך, אור חוזר, פעולת ההשפעה, ואז בטוח שאתה לא תגרום נזק לאף אחד ולעצמך ותביא את כולם למצב הטוב ביותר.

שאלה: בעל הסולם כתב ב"דור האחרון" בצורה הדרגתית למה סוגים שונים של משטר התפרקו, לא הצליחו. אתה אומר שמחכים לנו אירועים מאוד לא נעימים בכל האנושות. אנחנו, בני ברוך, לא כל כך מתרשמים מזה, למה אנחנו לא רצים קדימה לפני אותו המכבש? וגם, בעל הסולם כתב ב"דור האחרון" שלא צריך להיות רק חינוך בחברה, אלא זה צריך להיות מבוסס על בסיס השגה רוחנית, זאת אומרת שוב, זה תלוי בנו. אז מה חסר לנו להתפעל ממך כדי באמת לעבוד בצורה שלמה ולהגיע להשגה רוחנית כדי שנמשוך אחרינו את החברה? או שזה בסדר, זה תהליך טבעי שאנחנו מתפתחים בצורה כזאת ולאט לאט בצורה הדרגתית בכל זאת נגיע במסגרת התהליך הזה על ידי מכות מהבורא?

ההתפתחות הרוחנית נמצאת רק בידיים של כוח עליון. לפי תכונה שלו, לפי רשימות שהוא מעורר בנו, כך הוא פועל. והוא לא תלוי בזה באף אחד בכלום, כי המערכת היא מערכת אחת וכולה נמצאת בכוח השפעה שהוא כולו טוב ולא פועל מחוסר זמן, שהוא מאחר למשהו כמונו או לא. וגם אצלנו, מחוסר זמן [כמו] שאנחנו מדברים זה רק מתוך האגו שלנו, כמו שעכשיו אתה שואל.

לכן אנחנו צריכים רק להגיע למצב קודם כל שנבין שאם אנחנו נמצאים בהשפעה, אין לי שום הבדל בין עבר, הווה, עתיד, וזה יקרה או לא יקרה ומתי ואיך, כי אני מוסר את עצמי לכוח העליון, אני חייב לעשות מה שמוטל עליי, וודאי, אבל אחרי הכול כל ההחלטות הן ממנו ואני חייב לברך על הרע כמו על הטוב. לכן אנחנו עוד נצטרך לתקן את עצמנו כדי לראות את ההשגחה העליונה בצורה נכונה.

תלמיד: אתה איכשהו מרגיע אותנו שבכל זאת הכול מהכוח העליון.

כך אתה מפרש. אני לא אמרתי כך. לא. מה שמוטל עלינו אנחנו חייבים לעשות בכל הכוח ומהר מאוד, כמה שאפשר. אני לא אומר לך שאתה חופשי ואתה יכול כבר ללכת לפנסיה. אין פנסיה בעבודה רוחנית. לא לא. אתה יכול לדרוש מהבורא גם תיקון יותר גדול, אבל זה בהתאם לכך שאתה תעשה הכנה שתלויה בך ואז אין בעיה, אז אתה תרגיש שברגע שאתה נותן הכנות משלך, מיד יש על זה תגובה מלמעלה. תנסה. תעשה. תראה.

תלמיד: יש עוד נקודה, האם אפשר לומר שכשהבורא פוגע באנושות אני צריך לייחס את זה לעצמי?

הבורא משפיע על כל אחד דרך כל מי שסובב אותו, בעיקר זה דרך כל בני האדם.

שאלה: ההתחדשויות שאנחנו עוברים קורות בתכונות שמנוגדות זו לזו, אם היינו יכולים להרגיש את ההתחדשות הזאת היינו מרגישים כל רגע ורגע ממש כנס, אבל אנחנו חיים בתהליך שהוא סיבה ותוצאה, אז איך אפשר להחזיק את שתי המערכות האלה?

נפתח לך בדיוק מה שאתה צריך כדי ללכת באמונה. זאת אומרת כדי להידבק בבורא וללכת באמונה. שאם יגלו לך יותר, כמו שאתה עכשיו טוען שאם היינו רואים, מבינים יותר, אז האגו שלך, הרצון לקבל שלך היה מתמלא בזה ולא היית יכול לצאת לאמונה למעלה מהדעת. זה הכול המנגנון העליון שכך מסדר אותך ואתה כך מסודר כדי בדיוק להחליט איפה הבורא ואיפה אתה. ואתה יכול להיות יחד עימו בעבודה הדדית שאתה מבטל את עצמך ומשייך את עצמך אליו. זה יבוא. אם תשמע את כל השיעורים שלנו אנחנו מדברים על זה.

שאלה: כשמסתכלים על החברה המערבית, התרבות המערבית, רואים שדווקא האינדיבידואל עולה, הוא לוקח ממש את החברה בת ערובה, אינדיבידואל או קבוצות קטנות. זה כאילו נראה הפוך ממש מהטבע, שהאינדיבידואל הוא נהייה יותר חשוב כמעט מהכלל. מה הבורא בעצם מראה לנו בזה?

מי אמר לך שהם צודקים? מי אמר לך שהם מפותחים? הם המפותחים האגואיסטיים, נכון. מה, אתה מסתכל עליהם רוצה לקחת מהם דוגמה?

תלמיד: לא, אני פשוט מסתכל על השיח, על מה קורה ואתה רואה שכל אחד הוא קצת שונה, אז הוא צריך עכשיו את תשומת הלב, הוא צריך לקבל הכרה, לקבל את הפוקוס של החברה. הוא כאילו מושך אליו את החברה.

זה האגו שלנו ככה דורש, כן, וידרוש יותר ויותר. ויחד עם זה יתגלו המכות ויחד עם זה נגלה שהטבע הפוך מזה. עד שנגיע להכרעה שאין לנו ברירה אלא אנחנו צריכים לבטל את הכול ולשייך את עצמנו לטבע עליון.

תלמיד: אז השינוי יבוא עבור האנשים האלה שעכשיו מרגישים כאילו התעוררות, הנה, אני שונה כזה, אני סוף סוף יכול אולי לקבל הכרה. הם יצטרכו לעשות איזה שינוי פנימי, איזה קיפוח פנימי כזה?

לא קיפוח. הם יראו שזה אמת במקום מה שראו את האמת והשינוי יהיה מהר מאוד.

תלמיד: שפתאום הם ירגישו שהחברה היא יותר חשובה?

ודאי, שלטובתם, מה שהם באמת רוצים להשיג, דבר טוב וטוב אמיתי, זה נמצא בתוך החברה.

תלמיד: אז מה הם באמת רוצים להשיג? זו השאלה. מה גורם לאדם ממש כאילו להתנתק מהחברה ואפילו להסתובב וממש להחזיק אותה בצוואר?

האדם לא מבין שבתוך החברה נמצא כוח עליון, נצחיותו ושלמותו של האדם. וכשהוא יקבל איזו הארה מזה אז יבטל את עצמו וירצה להידבק שם. זה דבר פשוט.

תלמיד: ואז איפה הייחודיות שלו?

ייחודיות בזה שהוא יעבוד על עצמו כדי להידבק בכוח העליון. בזה הוא נעשה מיוחד. אחד, יחיד ומיוחד, שאין כמוהו. כולם כך מיוחדים.

תלמיד: זאת אומרת שכל השוני שאני מוצא בעצמי, אולי החולשות שאני מזהה בעצמי, אולי הנפרדות שאני מזהה, דווקא את זה אני אוכל להפוך לאיזשהו קשר מיוחד לחברה?

ללא ספק.

קריין: בהתאם להמלצה שלך ולהצעה היה בירור עם ההפקה ועם נשים, ואנחנו מכריזים על הקדמה של הלו"ז להיום. אנחנו נתחיל אותו ב 12:45 שעון ישראל, שעה קודם.

מה אתה ממליץ עד אז?

לישון, לנוח, לאכול טוב. תלוי איפה הם נמצאים, איזה מזג אוויר יש שם. לבוא לשיעור בהתעוררות, להדליק את המחשב, לשבת מול המחשב ולהיות מוכן.

שאלה: חבר שאל לגבי הלימוד של ספר הזוהר ואתה ענית בצורה חיובית. האם אנחנו נלמד את ספר הזוהר בערב, או לא?

אין בעיה, אבל יש לכם זמן?

תלמיד: יש לנו חברים שיכולים להיפגש בערב ויש כאלה שלא. הסקרים האלה לא ברורים, התוצאות שלהם לא ברורות. מצד אחד יש צורך, יש חברים שיכולים להשתתף בזה, ויש חברים שלא יכולים כי הם עובדים, או שהם ברצועות זמן שונות. מה היחס שלך, האם אנחנו צריכים את זה עכשיו, או שאנחנו צריכים לעסוק נושאים כלליים של חיבור? האם זה יעזור לנו בהפצה?

האדם הוא כלי מוגבל, הוא לא יכול להכניס הכול. אם נתחיל עכשיו ללמוד זוהר, אנחנו לא נראה שם הרבה דברים חדשים, אבל השפה שלו שונה, הגישה שלו היא שונה. השאלה היא האם אנחנו לא נעמיס, נמלא את התאים בראש ומתוך זה יהיה לנו קשה לעשות את העבודה העיקרית שלנו, שזה חיבור בינינו ועם הבורא בדרגת העיבור. והזוהר לא מדבר על דרגת העיבור בלבד, הוא מדבר על הכול. אני חושב שזה יהיה עומס גדול מאוד עליכם.

אנחנו קודם כל נברר מי בכלל מוכן ללמוד ובאיזה שעות. תעשו על זה סקר, באיזה שעות ומי יכול ללמוד ומה ללמוד. יכול להיות שלזוהר יש קופצים, אבל לא הרבה, אבל למשהו אחר יש יותר. וגם איזה חלק מהזוהר.

תלמיד: הסקר הוא כמו איזה מניפולציה מצד אחד. תלוי איך אתה שואל את השאלות וכן הלאה. מצד שני, אני חושב שאתה מסתכל על התשובה עצמה כמשהו שמגיע מהבורא. אולי עכשיו אפשר לשאול אחרי ההסבר שלך?

בבקשה, אין לי בזה שום בעיה. אם אני אראה שישנה כמות גדולה, אנשים רציניים, שלא נתחיל ואחר כך נפסיק מחוסר קהל, אלא שנעשה את זה באמת, אז כן.

אבל שוב, כמות האנשים, כמה זמן ללמוד, באיזה שעות ללמוד, איזה ספר בדיוק, נניח שזה זוהר כמו שאתה אומר, אולי ישנם אנשים אחרים שרוצים ללמוד לא זוהר אלא תע"ס או עוד משהו, בהתאם לזה תבדקו. לא סתם שאלה אחת או שתיים, צריכים לענות על כמה שאלות. ואם כן אז נשקול איך לעשות את זה.

תלמיד: האם צריכה שתהיה איזו אחדות בינינו בעניין הזה?

אני לא חושב. זה תלוי בזמן וברצון ובלחץ של כל אחד ואחד. יכול להיות שישנם אנשים שמאוד עסוקים במשפחות, ישנם אנשים שצריכים לעבוד בשתי עבודות. אבל כל אחד שיעשה חשבון לעצמו מה יותר ומה פחות ועד כמה.

שיעור בוקר זה חובה, אבל אתה רואה אפילו שיעור בוקר שאנחנו אומרים שזה חובה, שבלי זה אי אפשר להתקדם, מגיעים חצי, 60%, אולי 70% אפילו, אבל לא יותר מזה. אני לא רוצה שעל ידי השיעור הנוסף הזה יחסרו לנו אנשים בשיעור בוקר, כי זה רק שיעור נוסף.

(סוף השיעור)