שיעור בוקר 30.06.23 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

נועם אלימלך, מאמר "תפלה קודם תפלה"

קריין: שיעור הכנה לכנס אסיה, מאמר "תפלה קודם תפלה", נועם אלימלך.

התפילה הזו מאוד ידועה כבר הרבה הרבה שנים לכל המקובלים, שקוראים את הטקסט הזה לפני תפילה או כשרוצים להתעורר יחד לחיבור אחד. זו תפילה מיוחדת מאוד.

תפילה קודם התפילה

רבי אלימלך מליז'אנסק, תפילה קודם תפילה

"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שומע קול, שועת עתירות, ומאזין לקול תפילת עמו ישראל ברחמים, שתכין לבנו, ותכונן מחשבותנו, ותשגר תפלתנו בפינו. ותקשיב אזנך, לשמוע בקול תפילת עבדיך, המתחננים אליך בקול שועה ורוח נשברה.

ואתה, אל רחום, ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים, תמחול ותסלח ותכפר לנו ולכל עמך בית ישראל, את כל מה שחטאנו והעוינו והרשענו ופשענו לפניך.

כי גלוי וידוע לפניך, כי לא במרד ובמעל חלילה וחלילה מרינו את פיך ודברי תורתך ומצותך, כי אם מרוב היצר הבוער בקרבנו תמיד, לא ינוח ולא ישקוט, עד אשר מביאנו אל תאות העולם השפל הזה ואל הבליו, ומבלבל את מחשבותנו תמיד, אפילו בשעה שאנחנו עומדים להתפלל לפניך ולבקש על נפשנו, הוא מבלבל את מחשבותינו תמיד בתחבולותיו. ואין אנו יכולים לעמוד נגדו, כי נחלש שכלנו ומוחנו עד מאד, וכשל כח הסבל מרב הצרות והתלאות וטרדת הזמן.

לכן אתה, אל רחום וחנון, עשה עמנו כמו שהבטחתנו על ידי נאמן ביתך, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. ואמרו חז"ל, אף על פי שאינו הגון ואינו כדאי, כי כן דרכך להיטיב לרעים ולטובים. כי גלוי וידוע לפניך אנקתינו וצערינו ושיחנו על אשר אין אנו יכולים לקרב עצמנו לעבודתך ולדבק ליבנו בך באמת ובתמים, אהה על נפשנו, אוי עלינו מאוד.

אבינו שבשמים, ועתה תעורר נא רחמיך וחסדיך הגדולים והמרובים עלינו, לגרש ולבער את יצרנו הרע מקרבינו, ותגער בו שיסור וילך מאיתנו, ואל יסית אותנו להדיחנו מעבודתיך חלילה. ואל יעלה בליבנו שום מחשבה רעה, הן בהקיץ והן בחלום הלילה, בפרט בעת שאנחנו עומדים בתפילה לפניך, או בשעה שאנחנו לומדים תורתך ושעה שאנחנו עוסקים במצוותיך, תהא מחשבותינו זכה, צלולה וברורה וחזקה באמת ולבב שלם כרצונך הטוב עימנו.

ותעורר לבבנו ולבב כל ישראל עמך ליחדך באמת ובאהבה לעבדך עבודה הישרה, המקובלת לפני כסא כבודך. ותקבע אמונתך בליבנו תמיד בלי הפסק, ותהא אמונתך קשורה בליבנו כיתד שלא תמוט. ותעביר מעלינו כל המסכים, המבדילים בינינו לבינך.

אבינו שבשמים, תצילנו מכל המכשולות וטעות, אל תעזבנו ואל תטשנו ואל תכלימנו. ותהא עם פינו בעת הטיפנו, ועם ידינו בעת מעבדינו, ועם ליבנו בעת מחשבותינו. ותזכנו, אבינו שבשמים, אל מלא רחמים, שניחד את לבבנו ומחשבותינו ודיבורינו ומעשינו וכל תנועותינו והרגשותינו, הידועות לנו ושאינן ידועות לנו, הנגלות והנסתרות, שיהא הכל ביחוד אליך באמת ובתמים, בלי שום מחשבת פיסול חלילה.

וטהר ליבנו וקדשנו, וזרוק עלינו מים טהורים, וטהרנו באהבתך ובחמלתך, ותטע אהבתך ויראתך בליבנו תמיד בלי הפסק בכל עת ובכל זמן ובכל מקום בלכתנו בשכבנו ובקומנו, תבער תמיד רוח קדשך בקרבנו. ונשענים תמיד בך ובגדולתך ובאהבתך וביראתך ובתורתך, שבכתב שבעל פה, הנגלה והנסתר, ובמצוותיך, ליחד שמך הגיבור והנורא.

ותשמרינו מן הפניות והגיאות, ומן הכעס והקפדנות והעצבות והרכילות ושאר מידות הרעות, ומכל דבר המפסיד עבודתך הקדושה והטהורה החביבה עלינו.

ותשפיע רוח קדשך עלינו, שנהיה דבקים בך ושנשתוקק תמיד אליך יותר ויותר. וממדרגה למדרגה תעלנו, שנזכה לבוא למעלת אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב. וזכותם יעמוד לנו, שתשמע בקול תפילתנו, שנהיה תמיד נענים בעת שנתפלל אליך עלינו או על שום אחד מעמך ישראל על יחיד או על רבים.

ותשמח ותתפאר בנו, ונעשה פרי למעלה ושורש למטה, ואל תזכר לנו חטאתינו ובפרט חטאות נעורינו, כמאמר דוד המלך ע"ה, חטאות נעורי ופשעי אל תזכור. ותהפוך עוונותינו ופשעינו לזכות, ותשפיע עלינו מעולם התשובה תמיד הרהור לשוב אליך בלב שלם, ולתקן את אשר פגמנו בשמותיך הקדושים והטהורים.

ותצילנו מקנאת איש מרעהו, ולא יעלה קנאת אדם על ליבנו, ולא קנאתנו על אחרים. אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חבירו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה.

ותחזק התקשרותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך, שיהא הכל נחת רוח אליך. וזה עקר כונתינו. ואם אין לנו שכל לכוון את לבבנו אליך, אתה תלמדינו, אשר נדע באמת כוונת רצונך הטוב.

ועל כל זאת מתחננים אנחנו לפניך, אל מלא רחמים, שתקבל את תפילתנו ברחמים וברצון, אמן כן יהי רצון."

שאלה: התפילה שהקראנו עכשיו נשמעת מאוד גבוהה, מאוד שלמה, איך להשיג רצון שלם אחד מלא רק לזה?

להשתדל להתכלל בזה. אנחנו לא יכולים לעלות לגובה של התפילה עצמה כי כתב אותה מקובל מהמקום שלו שהוא השיג ונמצא בדבקות בבורא, אבל אנחנו יכולים לכוון לזה את עצמנו ככל האפשר.

תלמיד: האמת היא שאם אני בוחן את רוב הדברים שנאמרו שם, אני לא מרגיש שיש לי רצון פנימי כזה?

תוותר על הכול כדי להתכלל בזה כמו ילד קטן, כמו תינוק שרוצה להתכלל בין הגדולים, וכך תעלה. העלייה היא תמיד בזה שאנחנו מוותרים על מה שיש לנו, אנחנו מבטלים את הכוחות שלנו ורוצים להתלבש במדרגות יותר עליונות. אם מגיע או לא מגיע לנו זה לא חשוב, זו "עת רצון" ולכן אנחנו מבקשים.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שהתפילה הזאת מאוד מיוחדת, מה מיוחד בה?

קודם כל כתב אותה מקובל גדול, בעל השגה גדול וידוע, ואנחנו רוצים להידמות לו, להתקרב לדרגתו, להרגיש, להבין משהו ממה שהוא מבין ומרגיש, שיאיר לנו קצת מההשגה שלו.

תלמיד: יש הרבה תפילות, סידורי תפילה, מה מבדיל את התפילה הזאת מכל התפילות שגם אותן כתבו מקובלים גדולים?

מקובלים כתבו הרבה תפילות, חלק מהן הגיע אלינו, חלק נעלמו בדרך, זו כבר ההשגחה העליונה ששומרת על מה שאנחנו מקבלים. אנחנו צריכים לראות את התפילה הזאת כתפילה שעליה ממליצים לנו כל המורים שלנו ולהתכלל בה. אנחנו רואים שאין בתפילה עצמה שום דבר שאי אפשר להבין, היא כולה פתוחה, פשוטה, רגשית, מתלבשת נכון בלב, מקרבת, וכל היתר תלוי עד כמה האדם נקשר לתפילה הזאת ומבטל את עצמו כדי להיות בה בלב ונפש.

שאלה: בדרך כלל כשאנחנו מתפללים, אנחנו כותבים תפילה ביחד, כל אחד אומר משהו. אם תפילה היא משהו שבלב, אז למה צריך לקרוא את התפילה?

אם אנחנו כותבים את התפילה, אז אנחנו כותבים אותה מהמצבים שאנחנו נמצאים בהם, מהמצבים שאנחנו מרגישים, ומבקשים את הדברים שאנחנו חושבים שהם חשובים. אבל כשאנחנו קוראים תפילה של המקובל הגדול הכול כבר פועל עלינו אחרת, אנחנו רוצים בזכותו להתעלות, במקצת להתכלל במצב שלו, איפה שהוא אוחז בבורא, איפה שהוא סופג את כל הנשמות בעולם כדי להעלות אותן לבורא, אנחנו רוצים להיות גם בתנועה הזאת.

ולכן אנחנו קוראים את התפילה שלו כדי לעלות למגע עם הבורא כולנו יחד בזכות המאמץ שלו, בזכות העבודה הרוחנית שהוא כבר עשה. ולכן בזְכות, זאת אומרת מהזַכוּת שהוא השיג אנחנו רוצים לקבל קצת הארה, שתשפיע עלינו ותחבר בינינו ותעלה אותנו עוד מדרגה. זה מה שאנחנו רוצים מקריאת התפילה כזאת.

תלמיד: אנחנו עושים הכנה לשיעור, האם אתה ממליץ לקרוא את התפילה הזאת כל בוקר לפני ההכנה?

לא. אנחנו לא קראנו את זה כל בוקר, אבל עם רב"ש היינו קוראים את זה כמה פעמים בשנה.

שאלה: אני מרגיש שיותר קל לי להתחבר לתפילות החברים בעשירייה שלי מאשר לתפילה של המקובל, כי השפה יותר קרובה, הרגש יותר קרוב. מה ההבדל בין תפילת העשירייה שאנחנו מעלים לבין תפילה שאנחנו קוראים יחד, תפילה של מקובל?

אני לא יודע. אני לא חשבתי שהתפילה הזאת היא כל כך גבוהה, קשה, שהיא כל כך מנותקת מאיתנו, כך שאנחנו לא יכולים בלב ונפש להתכלל בה. בסך הכול הוא מדבר במילים מובנות, הוא פונה מתוך הרגשות שלנו שאנחנו יכולים לזהות בנו. אני לא רואה בזה קושי, רק מה שאתה אומר, מעורר בי רצון עוד פעם לשמוע, כי אולי באמת לא שמעתי מספיק.

תלמיד: לא התכוונתי שזה קשה, התכוונתי שפשוט תפילת החברים בעשירייה הרבה יותר קרובה אליי, כך אני מרגיש כרגע.

אתה לא חושב שהתפילה הזאת כוללת הכול?

תלמיד: היא כוללת הכול.

אז מה החברים יכולים להוסיף?

תלמיד: אולי אני שומע אחרת את התפילה דרך החברים?

אתה שומע לבבות.

תלמיד: יכול להיות, כי אליו אין לי קשר.

זה טוב.

שאלה: גם בכנס הקרוב שניכנס אליו עכשיו, אנחנו נחבר הרבה תפילות בינינו בהכנה לשיעור, בסיכום השיעור, בכל הזדמנות נחבר תפילות, נעלה תפילות. איך להתחבר לתפילות של החברים, לתפילה של החבר שפותח את הלב ומעלה תפילה, איך להיכנס לתפילה שלו, להיות איתו?

אנחנו צריכים לפתוח את הלב ולקבל בתוך הלב כל חיסרון וחיסרון שיוצא מאיזה חבר שרוצה להתכלל בחיסרון הכללי. ולכן אני רק שמח שתהיה לנו הזדמנות להתכלל יחד ושדווקא ההתכללות הזאת תעורר את הבורא להתכלל איתנו. זה כל עניין התפילה.

שאלה: בתפילה הזאת כתוב ש"הוא יסלח לנו על פשענו וחטאנו ושיהפוך את חטאנו לזכויות". בהתחלה האדם מתעלה מעל כל השגגות והפשעים שלו ביחסים עם החברים בקשר עם הבורא, ואז הוא עוד הופך את הפשעים להזדמנות לגילוי האהבה?

אנחנו לומדים שזה כך, שקודם כל הזדונות הופכים לשגגות ואחר כך השגגות הופכות למצוות, זו דרך התיקון. ואז בסוף התיקונים יוצא שאף פעם לא עשינו שום דבר רע, לא גרמנו לאף אחד רע, ולא חשבנו ולא יצא מהדרך שלנו שום דבר שבגללו אנחנו לא ראויים להיות בדבקות השלמה עם הבורא.

זה מה שאנחנו מגלים בתפילתנו, לאט לאט זה מתייצב כך. כי הבורא ש"אין עוד מלבדו" מעביר עלינו את כל המצבים הכי גרועים כדי שנבין עד כמה המצב הגרוע הזה שאנחנו עוברים יכול להצביע לנו אחר כך על המצב הטוב כי תמיד "כיתרון האור מתוך החושך". ולכן ככל שאנחנו מתקדמים יותר ויותר למטרת הבריאה, לתכלית הבריאה, כך נגלה עד כמה אנחנו נבזים, שונים.

אני שומע מהרבה אנשים שמגיעים אליי או כותבים לי עד כמה הם רואים שהלימוד שלנו לא משפיע עליהם והם לא רואים שהם משתפרים לטובה, איפה היחס הטוב שהיה להם פעם לחברים? אין, נעלם. היום הם מרגישים אך ורק את עצמם.

הם שוכחים שאת כל הדברים האלה אנחנו צריכים לעבור באותו כיוון, באותה רוח, בזה שמתקדמים, ומה שקורה איתנו, משפיע עלינו, קורה בדרך, וזה לא שאנחנו גורמים לזה. ואפילו שאנחנו מעורבים בדרך בכל מיני מצבים לא יפים, לא טובים, לא הגונים, כל זה מגיע מהיצר הרע שלנו וכל זה מגיע כדי שנעבור את המצבים האלו ונשנא אותם ונרצה להפוך אותם ליחסים נכונים, טובים של חיבור. הדרך כוללת בתוכה גם מצבים יפים, אבל לפניהם ודאי מצבים רעים.

שאלה: נניח שאדם תיקן מצב כלשהו כמו שנראה לו, האם אפשר לתקן אותו עוד יותר בפעם הבאה או רק פעם אחת מתקנים את המצב הזה? האם אפשר לגלות על פניו עוד יותר אהבה?

המערכת בנויה כך שאנחנו בדרך לגמר התיקון עוברים את כל המצבים, חוזרים עליהם בכל מיני צורות ואופנים, עד שאנחנו באמת מתקנים אותם יחד וכולנו נמצאים ברצון אחד, במטרה אחת, בלב אחד, בכל עוצמת לבבנו. כך זה יקרה. לכן אם זה צריך לחזור ולהיות בעוצמה יותר גדולה, אז ודאי שזה יהיה. גם למדנו מחכמת הקבלה שכל דרגה היא גדולה יותר בעוצמה, אבל בעצם אותן עשר הספירות נשארות אותן הספירות.

תלמיד: האם אפשר להיות בכזה מצב שהאדם רואה ומיד בורח מזה כמו מאש, או שהוא חייב ליפול?

אנחנו לא מפחדים ליפול ולא מפחדים משום דבר שאנחנו עוברים בדרך, כי הכול הוכן לנו מלמעלה, "אין עוד מלבדו" מטפל בנו, ולכן אין לי שום ספק שבמה שאני מתקדם אני מתקדם כולי בהשגחה שלו. לכן מה זה חשוב מה אני עובר, העיקר שאני בכל רגע רוצה להחזיק בחברים שלי ודרכם להחזיק בבורא. ומה שיהיה לי, כל מיני הפרעות, קפיצות קדימה ואחורה, אני מקבל זאת כדבר שאני צריך לעבור בדרך. מאיפה אני יודע מה יש לי מגלגולים קודמים, מה יהיה לי כהכנה למחר? אני מקבל את כל הדברים האלה ככאלה שאני שייך אליהם.

תלמיד: דיברתי על המהירות. המקובל הרי רוכש ניסיון והוא עולה ועולה ורואה אולי את אותו החטא ויכול לעבוד איתו.

אני לא דואג למהירות, אני דואג איך בכל רגע להיות אחוז בבורא דרך הקבוצה בצורה המקסימאלית. בכל נפשי אני רוצה להיות דבוק לחברים ודרך החברים בבורא שנמצא במרכזם.

אנחנו צריכים כל הזמן להיות בתרגילים הפנימיים האלה בנו, וכך נתקדם. יש לנו הזדמנות מאוד מיוחדת, הכנה מאוד מיוחדת, קהל מיוחד, שהוא באמת רוצה להגיע לדבקות, להכרה, להרגשה ולא סתם לחכמה, לכן יש לנו הזדמנות מיוחדת. צריכים לשמוח בזה, להשתדל לממש, ולהשתמש בכל מה שיורד עלינו מלמעלה.

שאלה: זה מאוד מרגש מה שהוא כותב פה. איך אפשר לנסות להרגיש את מה שהוא כותב, לנסות להרגיש את מה שהוא מרגיש? הרי כל התפילה היא רגש, היא לא משהו טכני.

את כל התפילות כתבו לנו מקובלים, אנשי הכנסת הגדולה, אלו אנשים שהיו בהשגה, בדבקות. מה שאנחנו צריכים זה להשתדל למצוא בכל המילים האלה את מה שמתאים לנו יותר, את מה שמרגש אותנו יותר, ולהידבק לזה. זו תפילה לא ארוכה, היא בקשה פשוטה מלב רגיל ופשוט וכולנו יכולים להצטרף לזה.

תלמיד: למה הוא מתכוון כשהוא כותב "ותעביר מעלינו כל המסכים, המבדילים בינינו לבינך"?

שיש בינינו לבין הבורא הרבה מאוד מסכים.

תלמיד: מה זה אומר "מסכים"?

שערים שלא נותנים לנו להתקרב, להרגיש, להבין, לתפוס, לפנות, לקבל ממנו.

תלמיד: כשבאים לכנס, איך עושים את זה? אנחנו באים, מתכנסים, כמובן שאנחנו צריכים להרגיש את מה שאנחנו באים לעשות שם, איך עוברים ממסך למסך, מחבר לחבר? מהי העבודה שלנו בכנס?

לעדן את היחסים בינינו, שאני ארגיש שאני לא רוצה להתחבר עם הפרצופים, הגופים, החברים כמו שחשבתי קודם, אלא אני רוצה להתחבר עם החסרונות, הרצונות, התשוקות, עם המטרות שלהם, שהכול בשבילנו יהיה כאחד.

תלמיד: מהי המחשבה הכוללת שכולם צריכים לחשוב עליה, מחשבה אחת שתאחד אותנו?

שהבורא אחד, ואנחנו לא יכולים לחלק אותו, לא כל אחד לעצמו ולא לקבוצה, לעשירייה שלו, אלא הוא אחד לכולם. ככל שאנחנו מתחברים, כך אנחנו יותר ויותר קולטים את הייחוד הזה, את המציאות הזאת שנקראת בורא, שהוא המקור של כל המציאות. לכן ככל שנתחבר, ומתוך החיבור הכללי של כולם, של כל הנבראים, נרצה לפנות אליו, אז זו באמת תהיה פנייה מהרצון לקבל הכללי לרצון להשפיע הכללי.

שאלה: אז לפי מה שהוא כותב בתפילה זה בעצם מה שחכמת הקבלה מלמדת אותנו "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם", כמו שיעור שמלמד מה צריך לעשות באותה תפילה.

כן.

שאלה: האם תוכל להסביר למה התכוונת כשאמרת שאם אנחנו נתחבר באיחוד בינינו בכנס, סביב העולם, זה יהיה בדיוק כמו שהבורא צריך להתגלות היום?

אנחנו נמצאים יום לפני הכנס ואנחנו רוצים להכין את עצמנו, זה נקרא תפילה לפני התפילה, קודם התפילה, שאנחנו פשוט מתחברים בינינו ומכינים אותנו לפעולה משותפת, כי מצד הבורא אנחנו כולנו כאיש אחד ונקראים בני אדם, אז אנחנו צריכים להתכלל באותה צורה שנקראת "אדם", הדומה לבורא. אז בואו ננסה לעשות את זה. עד כמה שנתקרב לזה, אנחנו נתחיל להרגיש, להשיג את השורש שלנו, את הבורא עצמו. הכול לפנינו.

שאלה: האם התפילה העוצמתית הזו מגיעה ממצב של עלייה או ירידה, מאיפה מקבלים את הכוח הזה למילים יפות כאלה?

כשאדם מתאמץ לבצע חיבור, אז בחיבור כל התכונות שלו, שבדרך כלל הוא מתקשר לסביבה, הן הופכות להיות סוג של מיון, עם מה לעבוד יותר או פחות, וכך הלאה עד שהוא מגיע למצב של חיבור עם החברים שלו באותה צורה כמו שהכין את עצמו להתקרב ולהתחבר עם הבורא. וכשעובר דרך כל השינויים האלה, אז יוצא שהוא כבר רואה שזה מוכן, המקום מוכן בשבילו, העולם מוכן בשבילו, והוא מוכן לזה, ולהתכללות שלו בכל מה שהוכן בשבילו כשנכנס לזה הוא קורא "כנס", כינוס, שהוא ממש מוצא את מקומו, שם הוא יכול להיות בהשלמה עם כל הנבראים כלפי הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין תפילה לפני תפילה, לתפילה רגילה?

"תפילה רגילה", שאתה כבר מתפלל על משהו שיש לך חסרונות ובקשות ברורים ואתה מפעיל אותם. אבל "תפילה לפני התפילה" זה כשאתה עדיין צריך לגלות את החסרונות שלך בלי להציג אותם קדימה, אלא להבין עד כמה אתה בחוסר, בחולשה, וכן הלאה. לכן תפילה לפני תפילה בונה את הגשר בינך ובין מי שאתה מתפלל אליו.

שאלה: האם התפילה לפני תפילה נועדה לייצב אותי, או שאני כבר פונה איתה לבורא?

לא, אתה עוד לא פונה. אולי יש כאן כמה מילים שפונות, אבל בעצם זה עדיין מתייחס לליבו של אדם.

שאלה: האם תפילה שמישהו אחר כתב יכולה לשמש לי כתפילה אחרונה, או רק כתפילה לפני תפילה?

זה תלוי איך אתה מקבל את זה, אין לי תשובה לזה. אבל כמו ב"תפילה קודם תפילה" של נועם אלימלך, יש עוד תפילות שהן מאוד מאוד כוללות, כלליות, וכדאי להשתמש בהן.

שאלה: אמרת שצריך להידבק להרגשה של התפילה הזו. מה זה להידבק, איך להיות דבוקים להרגשה שהתפילה הזו מעלה?

אנחנו צריכים לחשוב, להתכלל, אולי לקרוא מראש את הטקסט, להבין אותו, לדבר עליו, ואז יהיה לנו אתו קצת יותר יחס, קשר אישי, וכך נעבור לרגש יותר עמוק.

שאלה: איך ללמוד להודות לבורא באופן נכון, מתוך הלב, גם על הטוב וגם על הרע בחיינו?

מהבורא בכלל לא יכול לצאת משהו רע, כמו שאנחנו מרגישים אותו, מהדברים הקטנים שעוברים עלינו ועד הדברים הגדולים, וכאלה שאי אפשר לתאר עד כמה זה נורא, ודאי שהכל מגיע מהבורא, כי "אין עוד מלבדו", והכול מגיע כדי לתקן אותנו ולקרב אותנו למטרת החיים.

לכן אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה בכמה שיותר תיקונים. ובכללות, התיקונים הם בשינוי היחס שלנו למה שעובר עלינו או ממי שמעביר את זה עלינו. וכאן עלינו לראות שאנחנו צריכים קודם כל להיות מכוונים לאין עוד מלבדו, ואחרי שאנחנו באמת מתקשרים לאין עוד מלבדו, עד כמה שמסוגלים לפי הדרגה שלנו, אז אנחנו צריכים להרגיש איך אצלנו משתנה הרגשה למה שמגיע לנו מאין עוד מלבדו, ואז אנחנו יכולים לראות באיזו מידה זה משתנה מרע לטוב.

שאלה: לָמה הבורא מכונה הגיבור והנורא?

מפני שהוא הכוח היחיד שפועל בכל המציאות וכולל בתוכו את כל המציאות, ואין המציאות יכולה לעשות משהו מחוץ לשליטה ולהחלטה של הבורא, הבורא הוא המציאות עצמו.

שאלה: איך בכלל זה אפשרי שהגוף הזה, שבנוי מהאגו והרצון לקבל, יגיע לתפילה לפני תפילה בכניעה מלאה?

לא, ככה זה לא יכול להיות. כשאנחנו מגיעים לתפילה אנחנו כבר עוברים הרבה מאוד פעולות הכנה בעליות וירידות, בכל מיני שינויים, ואז, כשאנחנו מגיעים לביאור התפילה אנחנו כבר מוכנים לראות את האור מצד החושך או חושך מצד האור, וכך אנחנו מתחילים להתקרב לבורא בצורה יותר שלמה. זה מה שקורה איתנו.

שאלה: האם התפילה לפני תפילה שקראנו יכולה לשנות את היחס של הבורא כלפינו, מיחס של "דין" ליחס של "רחמים"?

השינויים הם כולם בנו. זה לא שאנחנו רוצים לעורר בבורא איזה שינוי כלפינו, הוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים, לכולם, ותמיד, אלא בזה שאנחנו מפעילים תפילה וכל מיני מאמצים, כל מיני תרגילים, אנחנו משנים את עצמנו. לכן אנחנו מתחילים לראות אותו כ"אל חנון ורחום", "ארך אפיים", "רב חסד ואמת", וכן הלאה, ובקיצור שהוא טוב ומיטיב. אבל מצד הבורא אין שינוי, אלא רק מצד הנבראים. לכן כל העבודה שלנו היא איך אנחנו נשנה את עצמנו בכל מיני ליקויים במצבים שלנו בהתאם למה שהבורא מראה לנו, ובזה הוא רוצה שאנחנו נשנה את עצמנו וכך נגיע לצורה המתוקנת.

שאלה: כשאדם מתפלל עבור חברו, האם הוא יכול לדעת שהתפילה שלו התקבלה?

הוא לא מקבל פתק או מברק שהתפילה שלו התקבלה או לא, אבל לפי התכונות הפנימיות שלו שמשתנות, הוא יכול להבין עד כמה זה משפיע עליו ועד כמה הוא משתנה.

שאלה: הוא כותב שיש כמה מידות רעות, שאנחנו צריכים לבקש שישמור עלינו מהן ושיהפוך אותן. למשל, יש מידה רעה שנקראת "קנאה", והפתרון שלה הוא לראות את מעלת חברנו. יש כמה מידות למשל כעס, קפדנות או רכילות, שאני לא מבין מה ההיפך שלהן, למשל אם אני מרגיש כעס כלפי החברים מה אני אמור לבקש?

רוחב לב.

תלמיד: ואם אני מרגיש קפדנות כלפי החברים, שאני קפדן איתם, מה אני אמור לבקש?

גם כן. אין לנו כל כך הרבה מילים בברור דברים טובים לעומת הדברים הרעים, אז צריכים לחפש מה קורה.

תלמיד: אבל הבקשה היא תמיד לשנות את המצב, אני מגלה מידה רעה כלפי החברים ואני מבקש שישנה לי אותה.

כן, נאמר כך.

תלמיד: האם אני מנסה להתייחס אחרת ומבקש שהבורא יעזור לי, או מבקש שהוא יעזור לי ואז אני אתייחס אחרת?

אני לא דורש מהבורא שום דבר, אני דורש מעצמי להשתנות וכל פעם להביא את עצמי למצב שאני נמצא בעולם שכולו טוב.

תלמיד: כלומר, שבעיניים שלי אני אסתכל על העשירייה והכול טוב?

גם בעשירייה, גם בעולם.

תלמיד: בכל המציאות?

גם בכל המציאות.

תלמיד: גילוי המידות הרעות דווקא מביא להתקדמות, הוא מראה לי איפה אני צריך להשתפר, להתקדם?

כן.

שאלה: סיפרת הרבה על כך שהמקובלים נהגו להתפלל, לכוון את עצמם לפני התפילה, לכייל עצמם שעה או שעתיים לפניה. מהם השלבים האלה ואיך לכייל את עצמנו נכון לתפילה?

אנחנו פעם נגיע לזה ואז נשתמש בכך. בינתיים, אין לנו שום שייכות לזה. אנחנו עדיין לא יכולים לגלות בנו את כל התכונות שיתנו לנו אפשרויות לעבוד איתן עד כדי כך, זה יבוא.

תלמיד: אנחנו כותבים תפילה אחרי השיעור, לפני השיעור. איך לעשות שזה לא יהיה משהו מכני, טכני, שעל פי הרגל אנחנו אומרים כמה מילים, אלא שינבע מלב משותף?

זה מתוך ההרגשה שלכם. אנחנו לומדים שצריכה להיות הרגשה משותפת ככל האפשר, ש"איש את רעהו יעזורו", שנגיע למצב שכל אחד מבין שהוא כלול מכולם וכולנו תלויים זה בזה. אז אנחנו חייבים להגיע למצבים שכולנו נכללים יחד וכולנו רוצים ביחד הזה להתכלל בבורא אחד.

עכשיו אנחנו צריכים להגיע למצב שכולם רוצים כטיפת זרע להיכנס לתוך הרחם ולהתחיל שם להתפתח. שהבורא, הכוחות העליונים, כוחות ההשפעה, יתחילו להשפיע עלינו ולפתח אותנו כך שנתחיל יותר להרגיש אותם וכך נתקדם מצד לצד, עוד ועוד, כמו שמתוך טיפת זרע מתחילה התפתחות העובר.

שאלה: האם מלמעלה צריכים לבוא כוחות שמאפשרים לנו להתפלל? ואם כן, אילו כוחות מאפשרים לנו להתפלל?

אני לא יכול לומר, ודאי שכל הכוחות מגיעים מלמעלה. מה פירוש שמאפשרים לנו להתפלל?

מתרגם: אני מניח שהוא שואל אילו כוחות או תנאים מלמעלה, מאפשרים לאדם להעלות תפילה מלמטה?

כשאני משייך את הכוחות שמגיעים אלי ל"אין עוד מלבדו", באותה צורה אני פונה, באותו קו, ודורש ממנו להבין, להסביר, לעזור לי לעכל את השאלה, להבין אותה נכון ולהגיש אותה נכון לכל תרי"ג הרצונות שלי, שאוכל לפתוח אותם, להבין מאיפה הם באים, למה הם באים, לאיזו מטרה, ומתוך זה באה לי תשובה.

שאלה: איך אנחנו יוצרים כעין ואקום בינינו ברצונות שלנו שימשוך אותנו לקראת החיבור וקרוב יותר לבורא? האם זה קורה על ידי כך שאנחנו מדגישים את הניגודים בין החיסרון שלנו ובין הגדלות של הבורא?

כן. את זה אנחנו לומדים בהדרגה בתהליך.

שאלה: מבחינה מהותית או עוצמתית של הקשר בינינו לבורא, יש הבדל בין תפילה לפני תפילה לבין התפילה עצמה?

כביכול מתכוונים שתהיה אחר כך תפילה, אבל תפילה לפני תפילה, זה כמו שאתה מכוון כלי נגינה. אתה צריך לסדר את כל המיתרים שיהיו מחוברים ביחס נכון ביניהם, אחרת לא תוכל להפעיל אותם. לכן אנחנו רואים שלפני ההופעה, הנגנים בודקים כל מיתר ומיתר.

תלמיד: הדוגמה של הכינור מבהירה משהו, אבל לא מבהירה אם יש הבדל בעוצמת הקשר, באיכות או במהות הקשר מול הבורא בשתי התפילות?

לא. אם אנחנו כבר נכנסים לזה, אז הכינור בעצמו לא עושה שום דבר, הוא רק צינור. כל הלב של מי שמנגן נכנס לתוך הצינור הזה וכך מגיע לבורא.

תלמיד: כלומר, הכינור הוא הגשר בין הדבר הדומם הזה לבין הבורא.

הקשר בין הלב לבורא עובר דרך הצלילים האלה שמגיעים מהדומם.

שאלה: אנחנו לומדים שהקנאה הכרחית להתקדמות שלנו בלימוד ואילו כאן הוא אומר להסיר את הקנאה שלנו כלפי האחרים. אז איך משתמשים נכון בקנאה שלנו בעבודה?

אנחנו צריכים לגלות את הקנאה, כמו שכתוב "קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם" ואחר כך כשאנחנו מתגברים על כך, ונמצאים למעלה מזה, אז אנחנו יכולים כבר להמשיך הלאה.

אבל בלי קנאה אי אפשר. אנחנו מתקדמים רק על ידי קנאה שברצון לקבל שלנו, החוש שאנחנו מרגישים בו את השני, הוא רק קנאה. כשאני מסתכל על מישהו, אני רואה בו את השוני ממני רק בכוח הקנאה. כך זה קורה, זה חוש חשוב מאוד, אחרת לא היינו מזהים שום דבר מסביבנו.

שאלה: נראה שהוא מבקש פה על הכול, מכל הכיוונים הוא עוטף את הכול. למה זו תפילה קודם תפילה?

הוא רוצה לקשור בכללות את הכלי התחתון לעליון כדי להיכנס להתקשרות הדדית. "אני לדודי ודודי לי"

תלמיד: מה הצעד הבא שמביא את זה לתפילה? אם זה קודם תפילה, מה הופך את זה לתפילה?

הופך לתפילה, אחרי שברור לך שאתה נמצא עימו בקשר, שיש לו רצון טוב, שאתה יכול לבקש ממנו והוא מצפה ממך, שיש ביניכם יחסים מסוימים כאלו, שזה נקרא לפני התפילה, אז אתה מתחיל כבר להיכנס לתפילה עצמה. אז בשביל מה באת, מה אתה רוצה ממני, מה אתה מקווה לקבל, למה מצפה וכן הלאה.

תלמיד: משהו במילים או בכיוונון הלב משתנה?

ודאי שמשתנה, כי תפילה לפני תפילה זה רק להכיר שאני נמצא מול מישהו שיכול לענות לי, שאיתו אני יכול להיכנס לדו שיח. זו עדיין לא התקשרות.

תלמיד: אנחנו ממש לפני כנס אסיה ואנחנו רואים שהרבה חברים עוברים המון מצבים מאוד קשים ומאוד טובים, זה ממש קיצוני. איך העשיריות צריכות להגיב נכון למצבים שהחברים עוברים?

העשיריות צריכות להיות מוכנות לתת לכל חבר מצב חופשי לסובב את עצמו לכל כיוון מתוך מרכז העשירייה שלו.

תלמיד: יש לעשירייה דרך גם לעזור לאותו חבר לשמור על אותה דבקות כדי שהוא לא ייזרק?

כן, את זה אנחנו כבר כביכול עשינו לפני הכנס ועכשיו בזמן הכנס אנחנו רק צריכים לשמור על החיבור בינינו.

שאלה: בעניין תפילה לפני תפילה אנחנו יודעים שהכנה זה דבר מאוד חשוב, הכנו את עצמו ממש חודש ימים לפני הכנס והתפילה הזאת באה לנו ממש בזמן יום לפני הכנס. כתוב שלא תהיה לנו מחשבה פסולה. מה זו מחשבה פסולה?

בזמן שאנחנו מבקשים, כבר נמצאים בתפילה, שלא יהיו לנו מחשבות פסולות, כי בדרך כלל כשמתחילים להתפלל מגיעות המון מחשבות פסולות.

תלמיד: מה זה לדוגמה מחשבה פסולה?

ראיתי פעם בטלוויזיה איזו בונבוניירה גדולה, יפה, טובה, ופתאום אני חושב עליה. זה לא במקום, לא בזמן, לא במצב.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו צריכים לבוא לתפילה ממש מרוכזים לחיבור, לאחד את הכוחות שלנו ממש להיות בריכוז מלא לתפילה לבורא.

כן.

שאלה: תפילה הזאת היא תפילה עוצמתית מאוד, קראתי אותה פעמים רבות, הדפסתי אותה ונתתי אותה לחברות מאנגליה וקראנו את התפילה הזאת.

ממה שאני מוצאת זה שלא משנה אם התפילה בעברית או באנגלית, היא פשוט מושכת את הלב שלי לקראת הבורא. מה יש בתפילה הזאת שמושך אותנו אל הבורא?

יש בה כוח עליון יותר מהרגיל. כל תפילה ותפילה יש בה כוח מיוחד.

שאלה: הוא כותב שיסלח לנו שפגמנו בתורה ובמצוות שלו. מה זה אומר לפגום בתורה?

שלא רצו להשתמש בכוח העליון, באור העליון. האור העליון נקרא "תורה", "תורה" זה מהמילה אור. שלא רצינו להשתמש בתורה, באור, כדי לתקן את עצמנו ולקרב את עצמנו למקור הכללי שזה נקרא "בורא".

שאלה: לפני שאנחנו בונים תפילה על חיבור בעשירייה, כל אחד מהחברים מבין את המילה הזאת חיבור באופן שונה, ולמרות שאנחנו לומדים הרבה שנים וכולי, עדיין לכל אחד נותרת איזו תפיסה אישית אגואיסטית משלו למושג הזה חיבור. מה זה חיבור? איך להרגיש אותו כדי שנוכל להפוך את זה אחרי כן לתפילה שבה כל אחד ייתן למושג הזה פירוש דומה?

 אנחנו לא יודעים מה זה חיבור אמיתי, חיבור אמיתי זה חיבור בין כל הרצונות והמחשבות שלנו, ההשתוקקויות שלנו עד כדי כך שיוצא מתוכם רק רצון אחד, זה מה שנקרא "חיבור". אין שם גברים ונשים, זקנים וילדים, יש שם רק רצון שהנשמות ולא הגופים, יתחברו יחד וישתוקקו למקור שלהם, לבורא. לזה עלינו לתת חשיבות, לזה עלינו להשתוקק, וכל היתר תרגישו בלב שלכם. 

שאלה: אדם שהצליח להיכנס למצב של תפילה קודם תפילה, מה הפעולה הבאה שלו? מה ההרגשה הבאה שלו, כדי שהוא יוכל לחבר את המצב הזה למצב הבא שלו?

הוא רוצה לגלות את הרצון שלו, לגלות את הבורא בקשר בין כולם וברצון המשותף הזה הוא רוצה לגלות את הבורא.

תלמיד: העיקר זה להגיע להרגשה שכל הלבבות שלנו מחוברים, ואם פתאום נראה לי שאין איזה קשר זה שקר שקיים בי, נכון?

נכון.

שאלה: אז אפשר להגיד שאם נכנסתי לאותה תפילה קודם תפילה אז אני מגלה שכל הלבבות שלנו מחוברים, אם אני פתאום מרגיש איזשהו חוסר בקשר בינינו זה שקר.

כן.

שאלה: בהמשך למה שדיברנו על זדונות שהופכים לשגגות, ואחר כך למצוות. האם האדם צריך לראות את עצמו כהכי גרוע ושפל, או שבעצם הוא לא גרם רע לאף אחד? איך זה מסתדר?

זה מסתדר לפי מה שהבורא פותח כלפי האדם. כולנו נמצאים אחרי השבירה, כולנו לגמרי לא מתוקנים, אבל איך שנותנים לאדם לראות, קצת, ועוד קצת, כמו שאנחנו מלמדים ילד או תינוק. מראים לו איך צריך לעשות את זה, כך תעשה וכך תעשה. לאט, לאט, כך אנחנו מלמדים אותו איך לתקן את המצב שלו, את הסביבה שלו, וכך הוא נכלל בחיים. אותו הדבר לגבינו כלפי הרוחניות.

אנחנו צריכים לסדר סביבה, לתוך הסביבה הזאת אנחנו מביאים כמה שיותר כוחות של השפעה, של החיבור, של אהבה. ואז לאט, לאט, הסביבה הזאת הופכת להיות יותר ויותר רוחנית. כך אנחנו נעלה, ונתקדם.

תלמידה: שמעתי שהעלייה היא תמיד בזה שאנחנו מוותרים על מה שיש לנו, מבטלים את הכוחות שלנו, ורוצים להתלבש במדרגות יותר עליונות. איך לזהות על מה בדיוק לוותר במדרגה הנוכחית?

מה שיהיה לטובת החברים, את זה אני משאיר, ואת זה אני מפתח. ומה שלטובתי, או שאני לא נוגע בו, ומשאיר אותו לסוף, או שבכלל מעדיף לא לטפל בזה, כי זה נוגע רק בי. זאת אומרת קודם כל אני צריך לסדר את הדברים שמגיעים לטובת החברה. נקווה שבמיוחד בכנס הקרוב כולנו כך נעבוד עם הרגשות והכוונות שלנו, על מה שטוב לכללות החברה.

שאלה: מה הדבר הכי חשוב שכל חבר צריך להביא לעשירייה, כך שהעשירייה תוכל להעלות תפילה לבורא?

דוגמה לחיבור. זה מה שאנחנו צריכים להביא איש לחברו, בצורה כזאת שחברו יתכלל בזה, וירצה גם כך לממש את עצמו.

שאלה: בשביל מה התפילה שלנו?

הבורא מוכן לעזור לנו עוד לפני שאנחנו מבקשים, והוא צריך את הבקשה שלנו רק כדי שנרגיש עד כמה אנחנו יכולים להיות בהבנה הדדית זה עם זה.

שאלה: האם ההבדל בין התפילה לפני התפילה, לתפילה עצמה הוא כמו ההבדל בין הסתרה כפולה להסתרה יחידה?

לא. אומנם המדרג דומה, אבל זה לא אותו דבר.

שאלה: שמעתי אותך אומר שעשיריות צריכות להיות מוכנות לתת לכל חבר וחבר מצב חופשי לסובב את עצמו לכל כיוון מתוך מרכז העשירייה. למה התכוונת שהעשירייה צריכה לתת לכל חבר וחבר מצב חופשי לסובב את עצמו לכל כיוון?

לכל כיוון למרכז העשירייה שלו, זה העיקר, שכל אחד מכוון למרכז עשירייה שלו, באופן קבוצתי. אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל להיות מכוונים כך, ולדעת על ידי מה אנחנו מסובבים את עצמנו.

שאלה: אם חבר רואה פגם בחבר אחר, מה צריכה להיות התפילה שלו?

קודם כל לראות את האמת, האם אני רואה את הדבר הזה, והפגם הזה באמת קורה ואמיתי? כי אני לא רוצה לראות פגם בחבר, אבל אם אני רואה, האם זה פגם בי, או שהפגם באמת בחבר? אז אני יכול להתפלל עבור זה שאני רואה את הפגם, ואני יכול להתפלל עבור החבר שעשה את הפגם.

איך אני בוחר את הדרך? אני לא בוחר שום דבר, אני צריך להגיש את זה לפני החברה, ואיך החברה מקבלת את זה, כך אני צריך להתחבר, ולהשתתף.

זה לא ברור?

תלמיד: החלק השני לא ברור.

והחלק הראשון?

תלמיד: החלק הראשון ברור, אני מברר אם זה פגם בי, בהסתכלות שלי, או שזה פגם בחבר עצמו והוא צריך עזרה, ואז אני צריך לעזור לו. אבל החלק השני לא ברור. מה אני עושה אם אני צריך לעזור לחבר כשאני מזהה שהפגם בו, אמרת שצריך לפנות לחברה, לעבור דרך החברה, וזה פחות ברור.

מה אתה היית עושה?

תלמיד: יש פה שאלה, איך באמת לעזור לחבר, האם על ידי פנייה לבורא, או אולי על ידי פנייה אישית לחבר?

אולי זה בכלל לא תלוי בחבר, אלא איך אני תופס אותו. זאת אומרת קודם יש כאן עבודה בבירור, ואחר כך עבודה בתיקון.

שאלה: האם אני צריך לברר את זה בתוכי, או שזה בירור בתוך העשירייה?

הבירור הוא תמיד בתוך העשירייה.

תלמיד: הכוונה בתוך העשירייה, זה במעגל, לא בתוך העשירייה שבתוכי?

מה זה במעגל? שאנחנו יושבים ודנים ככה? אפשר לעשות את זה כך, ואפשר לעשות את זה גם בלי שאנחנו מתיישבים כמו בגן ילדים, ומבררים. אפשר כך, ואפשר כך.

(סוף השיעור)