שיעור בוקר 21.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 187,

אותיות ק"ט – קי"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 187, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"ט.

אנחנו מדברים על יציאת הגדלות של ז' מלכים שיוצאים מראש דאבא ואמא ואחר כך מראש דישסו"ת ונשברים. ובשבירה כמו בהזדככות הרגילה, הבחינה האחרונה נאבדת וכך הפרצופים נמצאים בירידה, הולכים וקטנים בזה אחר זה.

ואז יוצא ראש שנקרא אבא ואמא בבחינות ד', ג', ב', א' ושורש. ואחר כך הראש השני של אבא ואמא מזדכך, זה נקרא ישסו"ת, גם ב-ד', ג' ב', א', שורש. ואחרי זה כבר אין אור חכמה שעליו אפשר להזדווג, ולכן יש רק ארבעה מלכים שיצאו מראש דאבא ואמא וארבעה מלכים שיצאו מראש דישסו"ת, סך הכול שמונה מלכים. ובזה עולם הנקודים שיצא מראש דס"ג ואחר כך מהראשים של אבא ואמא וישסו"ת, כל עולם הנקודים הזדכך, ונשארו ממנו רק כלים שבורים וגם רשימות.

הכלים האלו שנפלו נשארים למטה והרשימות עלו למעלה בחזרה למקור שלהן, ואז יוצאים על כל הרשימות האלה כבר עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה שנמצאים באותו מקום כמו כל הפרצופים האלה שעכשיו דיברנו עליהם מטבור עד הסיום דא"ק. כך יצאו כל הפרצופים.

מפני שכל הפרצופים האלה נשברו, ארבעה פרצופים מראש דאבא ואמא וארבעה פרצופים מישסו"ת, לכן הם נקראים "שמונה מלכים שמתו". מפני שמלכות הייתה מעורבת בהם ללא תיקון הם נקראים "מלכים" מהמילה "מלכות", והם נקראים "מתו" מפני שלא יכלו להחזיק את האור העליון בעל מנת להשפיע והוא הסתלק מהם. ולכן הסתלקות האור העליון מהכלי שאין לו מסך על מנת להשפיע, זאת אומרת הכלי לא נמצא בהשתוות הצורה עם האור, ההסתלקות הזאת נקראת "מיתה".

אות ק"ט

"ומתוך שהבחינה אחרונה נאבדה לא נשאר בו כי אם בחי"ג, ויוצאים עליו ע"ס בקומת חכמה וכשהוכרה עביות דגוף שבו, יצא מהראש מאו"א, וירד והלביש במקום החזה דגוף דנקודים. (כנ"ל באות נ"ה), ומוציא מחזה ולמעלה הע"ס דראש, והראש הזה מכונה ישסו"ת. והגוף שלו הוא מוציא מהחזה ולמטה בב"ש ת"ת עד סיום הת"ת. והוא מלך הד' דנקודים, וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה העביות דבחי"ג ראש וגוף, והכלים דאחורים של ראש נפלו למדרגה שמתחתיה במקום גוף שלהם. ואח"כ נעשה הזווג על עביות דבחי"ב הנשאר בו, ויצא עליו קומת בינה, והגוף שלו, שממעלה למטה, נתפשט בב' הכלים נצח והוד. והם שניהם מלך אחד, דהיינו מלך ה' דנקודים, וגם הם נמשכו לבי"ע ונשברו ומתו, ונזדככה גם העביות דבחי"ב בראש וגוף, והכלים דאחורים של הקומה נפלו להמדרגה שמתחתיה, לגוף. ואח"כ נעשה הזווג על עביות דבחי"א שנשארה בו, ויצא עליו קומת ז"א, והגוף שלו, שממעלה למטה, נתפשט בכלי דיסוד, והוא מלך הו' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה גם העביות דבחי"א בראש וגוף, והכלים דאחורים שבראש נפלו למדרגה שמתחתיהם, לגוף. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחינת שורש הנשאר במסך, ויצא עליו קומת מלכות, והממעלה למטה שלו נמשך לכלי דמלכות, והוא מלך הז' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה גם העביות דשורש בראש וגוף, והאחורים דראש נפלו למדרגה שמתחתיה, בגוף. ועתה נגמרו להתבטל כל הכלים דאחורים דישסו"ת. וכן שביה"כ דכל ז"ת דנקודים, הנק' ז' מלכים."

אנחנו מדברים על זה שיש לנו טבור וסיום (ראו שרטוט מס' 1). למעלה מטבור יש לנו את הפרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג. מפה דראש דס"ג יוצא זיווג דהכאה, ואז יורד למטה אור ובונה למטה מטבור נקודות דס"ג. נקודות דס"ג מתערבבות עם נה"י דגלגלתא, הן מקבלות מתוך זה צמצום ב' ואפשר להשתמש בהן רק עד הפרסה, ולמטה מזה אין אפשרות, אין מסך.

יוצאים פרצופים במידה שאפשר לקבל מילוי. יוצא לנו ראש עליון וגוף עד המקום שאפשר, עד הפרסה. נגיד יש לנו ראש וגוף של הפרצוף, והראש נקרא "אבא ואמא" (ראו ציור בירוק בשרטוט מס' 1). אחר כך הוא מזדכך, הוא מקבל על מנת להשפיע, אבל כשמתחיל לעבור את הפרסה אז נשבר (ראו חץ אדום), וכשנשבר למטה גם נשבר למעלה, לכן כל הגוף שלו גם למעלה וגם למטה מפרסה התבטל. הראש נשאר כי הראש לא יכול להישבר רק התפקיד שלו מתבטל. ואחר כך מגיע הפרצוף השני שנקרא "ישסו"ת" (ראו ציור בכחול בשרטוט מס' 1), שהוא נמצא בדרגה פחותה מאבא ואמא, וגם נמשך ועובר דרך הפרסה ונשבר ומת.

ונשארו לנו משני הפרצופים, 4 מלכים מהפרצוף הראשון ו-4 מלכים מהפרצוף השני, סך הכול 8 מלכים. ולמה מלכים? מפני שמלכות שהייתה עומדת בסיום (ראו M בשרטוט מס' 1) עלתה לכל ספירה וספירה ולא נתנה לקבל על מנת להשפיע ולכן כולם נשברו. אז 4 מלכים בפרצוף אבא ואמא, ו-4 מלכים בפרצוף ישסו"ת, 8 מלכים נשברו. כך הם גם נקראים "שמונה מלכים דמיתו", שמתו.

שרטוט מס' 1

שאלה: לגבי הכלים של האחוריים דראש שנפלו לגוף, האם הם משנים את הפעולה שלהם, אלו הרי כלים שונים לחלוטין?

ככה זה נקרא, אתה צודק. כלים שלא משתמשים בראש, בהכנה, בהפעלת הכלים, הם לא נקראים ראש, יש להם אותו חשבון כמו הגוף. זאת אומרת, אם קודם השתמשתי באיזה כלים, עשר ספירות דראש, ועשיתי בהם חשבון, וקיבלתי בהם על מנת להשפיע, שזה נקרא גוף, אז יש לי 10 ספירות בראש, ו-10 ספירות בגוף (ראו שרטוט מס' 2).

ואם עכשיו אני עושה חשבון בראש שאני יכול לקבל לא ב-10, אלא נניח ב-6 על מנת להשפיע, אז גם בגוף אני יכול לעשות חשבון ולקבל על מנת להשפיע ב-6. ומה עם אותן 4 הספירות שנשארו לי? הן נמצאות בראש, אני לא יכול לחתוך אותן מאף מקום, אבל מה הדין שלהן? הן נמצאות כמו בגוף, כי בראש יש לי עכשיו 6, ו-4 נפלו למטה ומקבלות מהראש כמו שהגוף. הן לא יכולות להחליט, לא יכולות לחשוב, שום דבר, הן קיימות בצורה פאסיבית בראש. זאת אומרת, יש להן אותו דין כמו בגוף. זה נקרא שהכלים נפלו מראש לגוף.

שרטוט מס' 2

שאלה: האם ישסו"ת נוצר בגוף של או"א, בגלל שאו"א נשברו כשהם ירדו מתחת לפרסא?

ראש זה ראש וגוף זה גוף ולא להתבלבל ביניהם. הם לא יכולים להחליף זה את זה. ברוחניות יכול להיות, אנחנו עוד לא מבינים, שראש נקרא מה שחושבים ואיפה מתכוונים, ואיפה שעושים חשבונות, והדברים האלה נמצאים למעלה מהרצון לקבל. אם אני מקבל מהבורא כוח השפעה, אז אני ממיין את כל הרצונות שיש לי בגוף. ומה אני עושה עם הרצונות של הגוף? הרצונות האלו שאני מסדר אותם, אצלי הופכים להיות לגוף חדש. אבל אותם הרצונות שאני עובד איתם נקראים "גוף".

תלמיד: אני ראיתי שאו"א נשברו ולא הבנתי איך נולד הפרצוף של הישסו"ת. מאיפה הוא הגיע בשרטוט?

איך נוצר פרצוף ע"ב אחרי גלגלתא? היה לנו רצון לקבל, הרצון לקבל עשה חשבון כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, ואז קיבל על מנת להשפיע ככל שיכול. הגיע ביטוש פנים ומקיף, אור פנימי ואור מקיף בטשו במסך, חייבו את המסך להזדכך. המסך עלה מטבור דגלגלא לפה דגלגלתא ובזה פרצוף גלגלתא נגמר, ויוצא חשבון חדש במסך שנשאר, לא על רשימות ד'/ד', אלא על רשימות ד'/ג' ויוצא פרצוף ע"ב.

מה ההבדל כאן? אותו דבר. ההבדל ששם הייתה הזדככות על ידי ביטוש אור פנימי באור מקיף, במסך. אור ראשון היה מבפנים בתוך הפרצוף, אור שני היה אור מקיף מחוץ לפרצוף ושניהם היו מבטשים על המסך דטבור. וכאן ההזדככות הייתה על ידי השבירה, ואז פרצוף הזדכך כי נאבד לו המסך. בפרצופי אדם קדמון המסך מזדכך על ידי שמבטשים בו, לוחצים עליו והוא מזדכך. בעולם הנקודים, הפרצופים לא מזדככים אלא נשברים, המסך נשבר.

ההבדל הוא כי שם המסך לפי הרצון שלו עולה לפה דראש, נגיד פרצוף גלגלתא, ע"ב, ס"ג. המסך עולה לפי ההחלטה שלו לפה דראש ואומר, "אני לא יכול לעמוד יותר ולקבל על מנת להשפיע", אני חייב להזדכך. אבל הוא שולט בעצמו. הוא שולט על המצב שלו ולכן עולה מטבור לפה לפי ההחלטה שלו. ולפי ההחלטה שלו הוא מגרש את האור מתוך הפרצוף למעלה, מחוצה לפרצוף.

מה שאין כן, בעולם הנקודים הסתלקות האורות היא על ידי שבירה. הם קיבלו אור בעל מנת להשפיע, ופתאום כשהאור מגיע אליהם הם גילו שהם נמצאים בעל מנת לקבל. זה לא בכוונה מראש על מנת לקבל אלא מתוך זה שגילו שהאור שממלא אותם, ממלא אותם אור יותר גדול ממה שהם מסוגלים להחזיק על מנת להשפיע.

נניח שאתם חושבים שאתם מסוגלים לעשות איזו פעולה על מנת להשפיע, להביא לחבר איזו מתנה גדולה. אבל ברגע שאתם קניתם את המתנה הגדולה, ורוצים להעביר אותה לחבר פתאום אתם מגלים שגם אתם רוצים אותה. אתם לא יכולים לתת לו אותה כי אתם מאוד מאוד רוצים לעצמכם. אז מה עושים? אתם לא נותנים. זה נקרא שהמסך שלכם נשבר. אותה המתנה שהחלטתם שזה יהיה על מנת להשפיע לחבר, קיבלתם לעצמכם. שבירה.

אם לא הייתם חושבים לתת לחבר אלא הייתם מתחשבים רק בעצמכם, זו לא הייתה שבירה, כי לא הייתם בכלל מקבלים. ברוחניות אי אפשר היה לקבל. כאן הייתה לכם כוונה באמת בעל מנת להשפיע ופתאום באמצע מתגלה שאתם רוצים לקבל על מנת לקבל. ולכן המסך שלכם נשבר. אבל על ידי זה שמסכים נשברים, "כלים נשברים" מה שנקרא, על ידי זה יש לנו פירורים, פירורים, חלקים קטנים מאוד מהכלים. ואז אנחנו יכולים להשתמש בכלים הקטנים, קטנטנים האלו, מאוד מאוד קטנים, כדי לתקן אותם. זה נקרא "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול".

הכלים, אנחנו יכולים עכשיו לתקן אותם ממש בזה אחר זה במידה קטנה ולא להישבר. כי יש לנו חשבון מהשבירה, איך זה נשבר, והרשימות האלה הן כבר רשימות מהשבירה. וזה מלמד אותנו איך לעשות חשבון שאנחנו לא נישבר אלא ההיפך, איך אנחנו יכולים להקים את הכלים האלה מהשבירה. הם מקולקלים, הם על מנת לקבל, איך אני יכול להעלות אותם למצב שאני אהפוך אותם לעל מנת להשפיע? זה נקרא שהבורא מקלקל את הבריאה, קלקל בעולם הנקודים, אחר כך באדם הראשון ששבר, ואנחנו מתקנים את השבירה.

שאלה: למה באות ק"ט כשבעל הסולם מונה את המלכים של ישסו"ת, הוא מדבר על העביות מג' ועד שורש, ולפני כן כשדיברנו על זה ועל המלכים של אבא ואמא אז הוא ספר מד' לא', למה שם לא מדובר על שורש?

אל תסתכל על זה. כל המלכים נשברים מההתחלה ועד הסוף. לאבא ואמא יוצא זיווג על דרגת ד' דעביות, ולכן ב-ד', ג', ב', א' שורש, כל המלכים יוצאים ונשברים. הבעיה בעביות דשורש שהיא לא נשברת, אין לה עביות, רק ביטול. ולכן יש 4 מלכים באבא ואמא ו-4 מלכים בישסו"ת, סך הכול 8 מלכים.

שאלה: לגבי שרטוט מספר 1, אם 8 מלכים מתו, מה זה הקו הכולל הזה? מה זה החיבור הזה?

זה לא חיבור, רציתי להגיד שכל ההשתלשלות הזאת היא מגיעה מלמעלה עד למטה. זה לא קו, זה הכולל של כל הפרצופים. אני יכול למחוק את זה, אין לזה שום משמעות. אני רציתי להגיד שיש לנו 4 מלכים באבא ואמא ו-4 מלכים בישסו"ת, סך הכול 8 מלכים.

שאלה: בהמשך להסבר שנתת על הכלי ששבור לפירורים, איך נדע איזה פירור מהכלי ראוי לתיקון? האם האור עושה את זה בעצמו בלי שהאדם יודע?

האור עושה את זה בעצמו, כמו שעכשיו אתה לא יודע איזה בירורים אתה עושה, אבל גם בראש וגם בלב עולות כל מיני רשימות. האור עושה את זה ומעלה לך רשימות גם לראש וגם ללב, ואתה צריך, לפי הראש והלב, להשתדל לתקן את ההתרשמויות האלו. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אומנם מתקיימת שבירה אבל אחר כך ממשיכות פעולות מסודרות של הזדככות ויציאת קומה.

השבירה עצמה היא גם לפי הסדר, אל תחשבו שזה בלגן. שבירה זה לא אי סדר, זה סדר בדיוק כמו ההתפשטות מלמעלה למטה.

תלמיד: מי מקבל את ההחלטה הזאת? בגלגלתא אנחנו אומרים שהראש מקבל החלטה, מי מקבל פה את ההחלטה?

גם הראש. הראש מקבל החלטה לקבל על מנת להשפיע, אבל כשמגיע האור מהראש לגוף, אז הגוף נשבר כי הוא לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל באיזו צורה הוא מחזיק את המצב הזה, הוא ממשיך את הפעולה?

הוא ממשיך את הפעולה לפי הרשימות החדשות. אם נשברו רשימות ד'/ג', אז אחר כך נשברו ג'/ב', ב'/א', א'/שורש. השבירה מגיעה מגדול לקטן, כי אם הגדול לא יכול, אז למה הקטן לא יכול? יכול להיות שדווקא הרשימות הקטנות כן יהיו בעל מנת להשפיע.

מה ההיגיון כאן? אתה יכול להגיד, "אבל הרצונות הגדולים לא יכולים". לא, הרצונות הגדולים דווקא לא יכולים כי זה רצון גדול, אבל אם זה רצון קטן, מסך קטן, יכול להיות שכן. ולכן כל הרצונות האלה נשברים מגדול לקטן. והתיקון הוא הפוך, מקטן לגדול.

תלמיד: הראש החליט על הזיווג ואז התפשט בגוף ואז נשבר.

כן.

תלמיד: אז הוא גם החליט על הזיווג, והוא גם החליט על השבירה?

לא, על השבירה לא מחליטים בראש, השבירה זה מה שקרה בגוף בעל כורחו. איך יכול להיות שהייתה החלטה על שבירה? זה לא רוחניות. הוא רצה להשפיע, הוא רצה לקבל על מנת להשפיע ונשבר כי לא יכול היה להחזיק את עצמו. לכן הראש נשאר בקדושה והגוף נשבר. הראש לא מחליט להישבר.

תלמיד: אז אותו ראש החליט גם על הזיווג וגם החליט אחר כך על ההזדכות?

ההזדככות היא כבר כתוצאה מהשבירה. תקרא כמה פעמים ותראה שזה כתוב.

שאלה: מה הייחודיות של הפרצופים אבא ואמא וישסו"ת על פני הפרצופים האחרים?

התערבות בין בינה ומלכות. אבא ואימא זה ג"ר דבינה, ישסו"ת זה ז"ת דבינה, זו ערבוביה בין בינה ומלכות. בינה ומלכות חייבות להיות מעורבות ביניהן, להישבר ולהיטמע זו בזו, להתערבב זו בזו, כך שאם מתקנים חלק מבינה, גם מתקנים חלק ממלכות.

למה צריכה להיות שבירה? כדי שבינה ומלכות יהיו מעורבים בכל החלקים שלהם עד בלי די, ואז בצורה כזאת הם יכולים אחר כך להיתקן ממש עד סיום המלכות.

שאלה: למה יש רק שני פרצופים שמנסים לרדת מתחת לפרסה? בדרך כלל הכול קורה בחמש מדרגות.

נכון. כי יש לנו אבא ואימא שזה זיווג על ד' דעביות, וישסו"ת שזה זיווג על ג' דעביות, וב', א', שורש נשברים בעצמם.

שאלה: אמרת שעולם הנקודים הזדכך ונשארו כלים שנשברו?

כן.

תלמיד: הם ירדו מתחת למסך?

כן. אבל לא תחת המסך, תחת הפרסה.

תלמיד: איך זה שהכלים פתאום יורדים מתחת הפרסה, הם הרי יודעים שהם לא יכולים להשפיע?

הכלים לא יודעים מראש שהם לא יכולים להשפיע, רק אחרי השבירה.

תלמיד: רק אחרי השבירה הם יודעים שהם לא יכולים להשלים את ההשפעה?

ודאי שכך, אחרת איך הם הולכים לשבירה?

תלמיד: זה באמת לא ברור.

אז אני מסביר לך שהכלים לא יודעים מראש שהם הולכים להישבר.

תלמיד: ואיך הם לא יכלו להחזיק את אור ההשפעה, כי אין להם מסך?

יש להם, בראש יש להם הכול. אבל הם לא ידעו שבגוף מעורבת בחינה ד'.

תלמיד: והם עבדו עם המסך הזה?

לא היה עם מה לעבוד, לא היה מסך.

תלמיד: איך בונים את המסך הזה?

בראש יש.

תלמיד: הבנתי. זה בשורש כביכול.

אות ק"י

"והנה נתבארו הטעמים ונקודות שיצאו בב' הפרצופין או"א וישסו"ת דנקודים, הנק' ע"ב ס"ג, שבאו"א יצאו ד' קומות זה למטה מזה שהם: קומת כתר הנק' הסתכלות עיינין דאו"א, וקומת חכמה הנקראת גופא דאבא, וקומת בינה הנקראת גופא דאמא, וקומת ז"א הנק' יסודות דאו"א שמהם נתפשטו ד' גופין, שהם מלך הדעת ומלך החסד ומלך הגבורה ומלך ש"ע דת"ת עד החזה. וד' הגופין אלו נשברו פנים ואחורים יחד, אבל מבחי' הראשים דהיינו בד' הקומות שבאו"א נשארו בקומות כל הכלים דפנים שבהם, דהיינו בחינת הגו"ע ונ"ע דכל קומה שהיה בהם מעת הקטנות דנקודים. ורק הכלים דאחורים שבכל קומה שנתחברו בהם בעת הגדלות, הם בלבדם חזרו ונתבטלו בסבת השבירה ונפלו למדרגה שמתחתיהם, ונשארו כמו שהיו לפני יציאת הגדלות דנקודים כנ"ל באות ע"ו ע"ז ע"ש."

שאלה: לא ברור מה זה אומר שהם נשארו כמו שהיו לפני יציאת הגדלות דנקודים?

קטנות. הגדלות התבטלה והקטנות נשארת.

תלמיד: איך יש שני מצבים בו זמנית, שהפרצוף מחליט להישאר רק בקטנות?

הייתה קטנות והיא נשארת, ומהקטנות נעשתה על ידי זיווג ד'/ג' גדלות, והגדלות הזאת נשברה. וכשהגדלות נשברה, הקטנות נשארת, היא נמצאת. כל מצב ומצב ברוחניות יש לו קיום בפני עצמו, נצחיות. למה אם הגדלות נשברה, הקטנות לא יכולה להישאר? אלה רשימות אחרות לגמרי, זה כלים שונים, הכול שונה לגמרי.

תלמיד: אבל אין השפעה מזה שכבר הייתה גדלות? הכלים האלה שימשו גם עבור גדלות?

לא הכלים האלו שימשו. זה היה ד'/ג' מהפרצופים הקודמים של הקטנות שהתפתחו לפרצופים חדשים גדולים של גדלות, שהחליטו שהם מקבלים על מנת להשפיע ונשברו, ואז אותו המקור שלהם לא נעלם.

תלמיד: לא נעלם, אבל יש איזו הרגשה?

ישנה הרגשה. ישנה הגבלה שהם לא יכולים לחשוב ולא יכולים לעשות אותו דבר כמו מה שהיה להם, כי כבר נעשתה בהם שבירה. רשימות מהשבירה נשארו, אבל זה לא מבטל את הקטנות.

תלמיד: אז עכשיו יש קטנות עם רשימות מהשבירה, וזה מה שנשאר במצב החדש?

כן, כלים שבורים.

אות קי"א

"ועד"ז ממש היה בפרצוף ישסו"ת יציאת ד' קומות זה למטה מזה, שקומה הא' היא קומת חכמה, ונק' הסתכלות עיינין דישסו"ת זה בזה, וקומת בינה, וקומת ז"א, וקומת מלכות, שמהם נתפשטו ד' גופין, שהם: מלך ב"ש תתאין דת"ת, ומלך נו"ה, ומלך היסוד, והמלכות. וד' הגופים שלהם נשברו פנים ואחור יחד, אבל בהראשים, דהיינו בד' הקומות דישסו"ת, נשארו הכלים דפנים שבהם, ורק האחורים בלבד נתבטלו בסבת השבירה, ונפלו למדרגה שמתחתיהם. והנה אחר ביטול אלו ב' הפרצופין או"א וישסו"ת, יצא עוד קומת מ"ה בנקודים, ולפי שלא נתפשט ממנה לבחינת גוף אלא רק תיקוני כלים בלבד, לא אאריך בו. וכבר נתבאר בתלמוד ע"ס דף תקמ"ג אות ע', ובאו"פ ד"ה וכאשר, ע"ש."

זה בעצם הסיכום של השבירה. אנחנו צריכים לחזור על כל הדברים האלה ככל האפשר, כי ממחר אנחנו מתחילים ללמוד את "עולם האצילות". בוודאי שעולם האצילות הוא החשוב ביותר, כי שם יש את כל התיקונים, עליות, ירידות, נשמת האדם הראשון, וכל מה שקורה, קורה לנו שם. אנחנו כולנו תלויים בעולם האצילות, או מה שנקרא "מ"ה החדש".

(סוף השיעור)