שיעור בוקר 21.07.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "חורבן כהזדמנות לתיקון", קטעים נבחרים מן המקורות, תת כותרת "תיקון השבירה", קטע מס' 22, מ"דגל מחנה אפרים".

"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת, צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים, והכל לעלות לשורשן, לתיקון השכינה."

("דגל מחנה אפרים". פרשת שלח)

שאלה: מה זה ההבחנות של "לכלול עצמו עם הנבראים" וגם "לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו"?

ככל שהוא מגלה בכל הנבראים הבחנות שונות, הוא מתחבר עם כל ההבחנות האלה, שהן גם ישנן בו. ואז כנגד זה הוא רוצה להתחבר איתן בכל התכונות ולתת לזה מקום לגילוי השכינה בהן, בכולם.

תלמיד: אז מה ההבדל בין לכלול עצמו עם כל הנבראים, לבין לחבר עצמו עם כל הנשמות?

זה עניין של עומק החיבור. נבראים זה נבראים אבל נשמות זה נשמות, זה דרגות החיבור.

תלמיד: פעולת ההתכללות בעשירייה מובנת, אפשר גם לנסות לתרגל אותה כל פעם מחדש. אבל ההתכללות הכללית הזאת, איך אני לוקח את הרגש שאני משיג בעבודה בעשירייה, למשהו יותר כללי ורחב יותר?

מה הבעיה, כי אתה לא מרגיש אותם כמו חברים?

תלמיד: כן.

אז תגיע למצב שאתה תתחיל להרגיש בכלי שלך, בהרגשה שלך עולם יותר רחב, יותר חיצון.

תלמיד: זו בדיוק השאלה, איך אני מרגיש את ההתכללות הזאת איתם, איך אני מפתח את הרגש הזה?

על ידי שאתה מפתח את הרגש שלך בעשירייה, בזה אתה מכין את עצמך להרגיש מציאות יותר רחבה. אל תדאג, זה כך יבוא. גם עכשיו אתה נמצא בקשר עם כל המציאות, רק אתה לא יכול לעכל את זה. זה כמו תינוק, כמו ילד קטן שהוא מרגיש מה שנמצא לידו.

שאלה: נשמע שיש איזה היררכיה בפעולה הזאת, זה כאילו מתחיל מהעשירייה, ממשיך לכל העשיריות, וממשיך לכל הכלי העולמי.

כן. העשירייה היא העיקרית, העשירייה היא כלי לקליטת כול יתר המציאות כלפיי.

תלמיד: איפשהו בהיררכיה הזאת מגיע גם עם ישראל הגשמי?

כן.

תלמיד: בהיררכיה הזאת מתחילים מהעשירייה שלנו, ממשיכים לשאר עשיריות הכלי העולמי ומשם יש עוד שלבים עד שזה מגיע לכל האנושות?

אנחנו מפתחים את הכלי שלנו שזאת העשירייה, וככל שהעשירייה מסוגלת לכלול בתוכה, לגלות בתוכה את כל המבנה הגדול האינטגרלי הכללי, אז אנחנו מרגישים דרכה את הכלי הכללי.

תלמיד: ממש מורגש היום שהעולם נמצא בצרה, בבלבול, באסונות, ואנחנו גם שומעים שזה הרבה שייך לשנאה שיש בעם ישראל הגשמי.

נכון.

שאלה: איפה להכניס אותו בתוך התפילה שלנו, אם בכלל?

אפשר להתפלל, לבקש עבור שלום העולם, שלום הנבראים, אבל בעצם זה מה שאנחנו גם כך עושים.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים לעורר את השכינה. איך בונים את השכינה ומעוררים את השכינה בחיבור בינינו?

אם אנחנו מעוררים את הקשר בין כולנו ורוצים שנהיה יחד ברצון אחד, בכוונה אחת, במטרה אחת, אז זה בעצם נקרא שאנחנו מחברים את כל הכלי שלנו לכלי יחיד, אחד, ומיוחד, ומקרבים אותו למטרה, שהוא יהיה ככלי אחד ויקבל בתוכו ויגלה בתוכו בורא אחד.

שאלה: מה זה אומר להשאיר לעצמי רק את מה שנחוץ כדי להתחבר לשכינה, ואיך אני בוחר מכל אותן התכונות שאנחנו לומדים בתפילות שלנו, כדי לקרב את כל ההמון הזה?

אני מעוניין להיות קשור רק לכוח הפנימי של כל המציאות שנקראת "מרכז השכינה", אני רוצה להיות קשור אליה, אני רוצה לקבל את הרצון הזה ולממש אותו, כך שבתוך הרצון הזה יתחברו כל הנבראים. זה הכול.

שאלה: התהליך שבו החברים שואלים שאלות, ובזכות השאלה אנחנו יכולים להתחבר לפנימיות של השואל, זה תהליך שבו אנחנו בונים את נשמת אדם הראשון?

כן, זה בדיוק אותו התהליך.

שאלה: האם בעשיריות הלטיניות קבלנו מתנה מהבורא שעוזרת לנו להתגבר ולהיות מחוברים, למרות השוני הגדול בינינו, או שאנחנו צריכים לעבוד עליה?

כן.

תלמיד: אנחנו יכולים להשתמש בתכונה הזאת כדי לשפר את איכות הכלי שלנו?

כן, זה נכון, יש ללטינים נטייה לחיבור ויש להם אופי יותר נוח להתחבר. אבל זה לא אומר שסך הכול התיקון שלהם יהיה יותר קל, כי אנחנו נכללים זה בזה, ובסופו של דבר כולנו בכולם.

שאלה: האם כשחבר מהכלי העולמי שואל שאלה, אני צריך להתכלל דרך העשירייה שלי למציאות כמו שהיא נשמעת?

אני לא יכול כאן לספר על כל הדברים האלה, כי זו מערכת רוחנית שהיא גם משתנה וזה כמו גלים בים שעוברים ומגיעים לפה או לשם. מה שאני רוצה להגיד, שאנחנו צריכים יום יום לעשות את העבודה הזאת, כי כך הבורא חילק את השבירה שעברה על הכלי של אדם הראשון, לכל מיני חלקים שקיימים בכל אחד מאיתנו. ולפי הזמנים מתגלים חלקים שונים ומיתקנים, לפי האופי של כל אחד, ולפי "שבעים אומות העולם". וכל הדברים האלה הם כולם מתחברים ונכללים עד שמגיעים בסופו של דבר למבנה אחד.

עכשיו אנחנו נמצאים בתחילת המבנה הזה, הוא צריך להתייצב לפני כולם, כי זה העניין של "הדור האחרון", ואני חושב שאנחנו נראה את זה, כי הדברים הם מאוד קרובים.

תלמיד: אנחנו שמים לב שהמקובלים מאוד טורחים כדי להסביר לנו איך בנויה המציאות, כמו לדוגמה המאמר שקראנו בחלק הראשון. ופה עכשיו אנחנו שומעים שיש מערכת שהיא מאוד דינמית, מתחלפת, מתעצבת תוך כדי הפעולה שלנו.

אנחנו משתתפים בשינויים במערכת הזאת, אבל לא שאנחנו יכולים לראות מראש איך אנחנו נשנה אותה.

שאלה: אז כשאנחנו רוצים לסדר את עצמנו בהתאם למערכת, איך אנחנו צריכים לעשות את זה בהקשר של עבודה מול העשירייה, לעומת עבודה מול חבר, ששואל עכשיו שאלה בזמן שיעור הבוקר?

רק להשתדל להתחבר על פני אותם הפרטים שמתגלים, שהבורא מגלה.

תלמיד: להתחבר איפה, עם מי?

בינינו, בין כולם.

תלמיד: בין כולם בעשירייה, או בין כולם בכל העולמי?

בין כולם בכלי העולמי.

תלמיד: פה הבלבול. שמענו שעבודת החיבור היא דרך העשירייה אל הכלי העולמי. האם אתה יכול לסדר לנו את זה?

ודאי שאנחנו צריכים קודם לסדר את עצמנו בעשירייה, ומהעשירייה לכלי יותר רחב שעוד צריך להתגלות באיזו צורה אנחנו נלך אליו, וכך נתחבר.

תלמיד: בזמן שיעור הבוקר כשחבר שואל שאלה, איפה צריכה להיות תשומת הלב העיקרית שלי?

אנחנו רוצים או לא רוצים תשומת הלב היא - איך אני לוקח את התנאים שלו, אפילו את התכונות שלו ומממש את זה בקבוצה שלי.

תלמיד: האם את התכונות של החבר ששואל?

כן. אם אני רוצה או לא, אני נכלל מזה.

תלמיד: אני צריך להיות בתשומת לב על זה, זאת אומרת באיזו עבודה?

לא. זה קורה מעצמו.

שאלה: האם הדורות הבאים שיגיעו גם להם תהיה עבודה מרובה או שפשוט אפשר לתת להם את הגישה, הם יצטרכו רק להתבטל או שעדיין תהיה עבודה?

עדיין תהיה עבודה ועדיין תהיה עבודה קשה. אנחנו עוד לא מבינים כמה עבודה יש לנו ולהם עוד נשאר.

תלמיד: אבל התיקונים לא יעברו בצורה שונה, הם יעברו יותר בכוח ולא ירדו ממש לפועל.

ודאי שיעברו בצורה אחרת מעכשיו, אבל באיזה צורה אני לא יכול להגיד, רק הבורא קובע. וזה לא קורה בצורה שטחית כמו שנראה לנו עכשיו, יהיו שינויים מהותיים גדולים מאוד.

תלמיד: זה ברור. אז כשנגיע לגשר, נחצה אותו.

כן. נעבור אותו יחד.

שאלה: מורגש שכשאתה אומר עשירייה אתה מדבר על איזה מודל, תבנית פנימית.

וכשהתבנית הזאת קיימת באדם אז דרכה יכול להסתכל על כל דבר במציאות.

כן.

תלמיד: איך ומתי התבנית הזאת נוצרת באדם?

כאשר אדם חושב על העשיריה כל הזמן, אז תוך זמן קצר הוא כבר רגיל שהוא מתייחס דרכה לכל המציאות, לכל הבעיות.

תלמיד: מה הקשר בין הפעולות שאנחנו עושים בעשירייה הגשמית לבין ההיווצרות של אותה תבנית פנימית?

זה תלוי בזה, כרגיל. במידה שאנחנו משתפים את כול החברים שלנו בכל העולם בקשר בינינו, באותה הצורה אנחנו משתפים את כול המציאות.

תלמיד: אנחנו קוראים מאמרי רב"ש ואנחנו מנסים לבצע כל מיני פעולות בינינו, להתייחס אחד לשני בצורות מסוימות. מתי ביחסים בין בני האדם, מתוך העבודה בגשמיות, נולדת התבנית הפנימית הרוחנית "עשר ספירות"?

אנחנו מתחילים להרגיש שזה מגיע לפי המאמצים שלנו. ככל שאנחנו משתדלים מתוך המאמצים שלנו לראות את המערכת הזאת חיה.

תלמיד: מה זה נקרא לראות את המערכת הזאת חיה?

שהיא באמת קיימת לא רק בדמיון שלנו, אלא שהיא מתקיימת ונעשית בעינינו לדבר שקיים.

תלמיד: נגיד שאני מסתכל על היחס שלי לעם שלי שמאוד איכפת לי ממנו, אני רואה שאני רוב הזמן מתייחס בכעס לאנשים, שאני לא מסכים איתם, אני לא מצליח להתייחס באהבה בכלל, אני רואה את זה על עצמי. מתי זה משתנה?

זה לא טוב.

תלמיד: ברור לי. אני שואל מתי משתנה העניין הזה?

מתי שתפסיק להצדיק את עצמך.

תלמיד: איך זה קורה? כי אני רואה שאני כל הזמן לוקח צד ובוחר להיות בו, ונגד זה הצד האחר, ולא מצליח להיות מעל כל הדברים כמו שאני יודע שאני צריך להיות?

אני לא יודע, אבל זה לא טוב, אנחנו לא צריכים להתייחס לשום דבר חוץ מחיבור, ורק החיבור הוא המטרה שלנו, רק את זה אנחנו צריכים לפרסם ולכבד וזהו.

קריין: קטע מס' 23, כותב הרב"ש.

"כתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו."

(הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)

תלמיד: שמענו ממך כמה פעמים שלרב"ש היה חשוב כל שעה לשמוע חדשות, מה קורה עם העם וכולי. למה היה לו כל כך חשוב הקשר עם העם ובכלל עם כל העולם, ומה אנחנו יכולים לקחת מהדוגמה הזאת?

ודאי שהוא לא היה מרוצה ממי שערך את החדשות, ומיד אחרי שאמרו משפט או שניים הוא אמר לי לסגור ואני הייתי מכבה את הרדיו, בדרך כלל זה היה בזמן נסיעה. למה זה היה חשוב לו? כי בזה הוא כנראה, כי אני מדבר מעצמי ולא ממנו, שהיה מחבר את עצמו עם העם. ולכן, כך נמצא "בתוך עמי אנוכי יושבת", זה שכך מתחבר עם כל העם, עם כל העולם, עם השכינה, עם הבורא, זאת הייתה הגישה שלו.

תלמיד: הוא הרגיש שכולם קרובים אליו, כולם חלקים שלו?

הוא הרגיש שכולם מחוברים ביניהם ולבורא, ולכן רצה להרגיש את המערכת הזאת, וכל הזמן נמצא בה.

בפרט שאנחנו נמצאים בימים כאלו, זה טוב, ככל שאנחנו חושבים בימים האלו על הגורל של העולם, הגורל של עם ישראל, הגורל של הקבוצה, של כל אחד ואחד, זה מביא לנו את אור התיקון הגדול. הוא לא מורגש עכשיו, כי עכשיו זאת תקופת הצער, אבל זה יתגלה.

שאלה: לעם יש מלך והוא מנהל את העם כרצונו, והעם מתנהג אך ורק כרצונו. ואני אורח במדינה שלו, איך אני מסתכל על העם שלו ורואה רק "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי"? ולא רואה שום דבר אחר? מה גורם לי לעשות נחת רוח למלך כשאני מסתכל על העם שלו?

תנסה לעשות פעולות, כפי שהמלך עובר עם העם שלו, ותרגיש עד כמה אתה יכול להתכלל באותה עבודה של המלך עם העם, ומתוך זה תרגיש את כל התהליך, עד כמה זה פועל ומתרחב בכל המציאות.

שאלה: קשה להבין איך דברים כמו חורבן, שואה, כל הדברים הרעים שאנחנו רואים קורים, ובאמת, להרגיש שאני אחראי לדברים כאלה זה ממש קשה, ממש גורם סבל. איך להרחיב, להתייחס לכל הכלי, כל החברים, ולהבין שכל זה חלק ממערכת אחת, וזו מערכת שהולכת למקום טוב. איך לעשות את זה? אין לנו את הכוח, זה כמו עבודה בלתי אפשרית.

כי אתה לא מחובר עם החברים. כי אתם לא מתחברים יחד אז ודאי שאין לכם כוח. איפה אתה ראית צבא שכל אחד נלחם כאחד בודד?

תלמיד: אתה צודק.

תתחבר עם כולם ותראה עד כמה מיד יהיה כוח, לא כוח של כולם, כוח של הבורא יהיה ביניכם אם תתחברו, לזה אני מתכוון. זה שאתם תתחברו כמה מיליונים זה לא פתרון. הפתרון שאתם בזה נותנים מקום, אפשרות, לבורא שילחם עבורכם.

את זה לא תשכחו. אנחנו צריכים להגיע למערכת שהיא מזמינה, מושכת, מחייבת את הבורא להתלבש בה ולעשות את הפעולות, ולבורא זה לא קשה.

שאלה: כל החברים חייבים לשאול שאלות, או אם חבר לא שואל שאלות, איך להתכלל עימו?

אני חושב שכל אחד שיש לו באמת שאלה צריכים לתת לו אפשרות לשאול ואני משתדל לעשות זאת מפני שישאל, שירגיש שמקשיבים ויש לו מילה כאן, מקום כאן. אני בעד זה, רק שלא יהיה מצידו זלזול. אבל אם אדם חושב על השאלה ורוצה לשאול ולהתכלל עם החברים, ושהחברים יתכללו עימו, ורוצה בצורה כזאת לקרב את כולם לבורא, אז אנחנו חייבים לתת לו אפשרות לבצע את הפעולה הזאת.

צריכים להשתדל בהרגשה יפה, יותר ויותר להרגיש את המאמרים שאנחנו לומדים עכשיו, להתחבר יחד, כי הזמן הוא מאוד מאוד חשוב. באותו הזמן שבו נחרב בית המקדש, קם בית המקדש. אז נשתדל להיות בהקמתו.

(סוף השיעור)